ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
אות קנב בשנת תקס"ו הנ"ל כשהתחיל לדבר עמי מענין תקון הנשמות שהוא עוסק שהוא ענין בעל השדה וכו' כנ"ל אז אמר לי בזלאטיפאליע נודע לי קצת מזה. שאז התחיל לידע קצת מענין זה של הבעל השדה. והמובן מדבריו שאז התחיל לידע והעקר יודע עכשו ואמר שרבי שמעון בר יוחאי רמז מעט מזה בזוהר הקדוש והמובן היה שכמו שהוא יודע עכשו בענין זה של הבעל השדה לא ידע עדין שום וכו' אות קנג בשנת תקס"ז הנ"ל קדם פורים נסע מפה ברסלב ולא נודע לשום אדם שום פרוש על פי פשוט על אותה הנסיעה. ונסע אז לנאווריטש ורצה לנסע להלן יותר ונתעכב שם בימי הפורים בבית הרב דשם שהיה מחתנו קצת. ומשם חזר ונסע לאוסטרהא ומשם שלח אנשים להביא את אשתו להדוקטור גרדין דשם לעסק ברפואתה כי היה לה חולאת מסכן שהוא חלי ההוסט [שעול] והוא זכרונו לברכה נשאר שם לבדו רק שכרו לו שם איש אחד שישמשנו. ובאת אשתו לשם על שבת הגדול ולא רצתה לקבל רפואות מהדוקטור גרדין רק לנסע לזאסלאב להדוקטורים דשם ונסע עמה ביום ראשון שהיה ארבעה ימים קדם לפסח וגם רבי שמואל מטעפליק היה עמו שם ונסעו כלם ובאו לזאסלאב סמוך לפסח. וגדל הטלטול שהיה להם שם אין לשער, ויש בזה הרבה לספר. ונתעכב שם עד אחר שבועות. ובערב שבועות נפטרה אשתו שם ואנחנו נתקבצנו אליו ובאנו אליו על חג השבועות לזאסלאב. והשם יתברך חמל עלינו וזכינו גם אז לשמע מפיו הקדוש תורה נפלאה וכבר נדפסה בספר בסימן ס"ז אות קנד שמעתי בשמו שאמר בעת שנסע לנאווריטש ושארי קהלות ודבר אז מענין נסיעתו שלא ידע שום אדם על זה פרוש ורמז כי נסע בהעלם מן העולם ולא קבל שום מעות בדרך ואמר אז (ברכות ד) "ואני ידי מלכלכות בדם בשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה" וקצת היה מרמז שזה ענין נסיעתו אות קנה קדם הנסיעה הנ"ל אמר אני דומה כמו נער קטן שאינו רוצה לילך לחדר אבל כשיכנס לחדר יוכל ללמד. אלו היו יודעים העולם על מה אני נוסע היו נושקים את דריסת הרגלים שלי בכל פסיעה ופסיעה שלי אני מכריע את כל העולם כלו לכף זכות אות קנו אמר המקום שלי הוא רק ארץ ישראל מה שאני נוסע אני נוסע רק לארץ ישראל ולפי שעה אני רועה בברסלב וכיוצא אות קנז קדם שנסע הנסיעה הנ"ל הכה כף אל כף בשמחה ואמר היום מתחיל דבר חדש ואזי אמר אנחנו דומין כמו מי שמנגן והעולם מרקדין ומי שאינו מבין ושומע את הנגון היא פליאה בעיניו מה הם רצים אחריו ומה הם מרקדין כך היא פליאה אצל העולם על מה אתם רצים אחרי. כשאשוב מדרכי אני אוכל לנגן ואתם תוכלו לרקד. ואחר כך נסע לנאווריטש והיה בזאסלאב ובאוסטרהא ובדובנא ובבראד ועוד שאר מקומות ונתחפש ולא היו יודעים ממנו. והיה בבית כל הנגידים הגדולים בבראד והיה לו עסק לכל אחד ואחד. כשנכנס לבראד באו כל העיר לקראתו. [פרוש כי הם לא נתכונו כלל לכבדו כי לא היו יודעים ממנו כלל רק ממילא נזדמן כך מהשם יתברך] ושמעתי קול הצעקה של תאוותיהם שהם מתאוים וצועקים ממון וכו' שהיה צעקה גדולה מתאוותיהן. באותו זמן בערב שבועות נפטרה זוגתו ואנחנו נתקבצנו אליו על חג השבועות ואמר לנו תורה כנ"ל אות קנח באותו חג השבועות למד הרבה בתוך הסעדה של שחרית ובין מאכל למאכל קדם שהושיטו המאכל אל השלחן היה לומד בתוך כך [ולמד אז האדרא] ואחר כך הושיטו המאכל ופסק ואכל מעט וחזר ועסק בלמודו וכן היה בכל פעם בין כל מאכל ומאכל והוא היה סובר בכל פעם ששוב לא יתנו מאכל אחר אבל הם נתנו עוד כמה מאכלים והוא היה לומד בין כל מאכל ומאכל כנ"ל. אחר הסעדה ענה ואמר. הם מתוכחים עמי כי אני הייתי סובר בכל פעם ששוב לא יתנו עוד מאכל והם נותנים בכל פעם עוד מאכלים. והנה הם מתוכחים עמי כי אני הייתי רוצה שיהיה סיום הסעדה בלמוד והם רוצים גדולות שיהיה סיום הסעדה באכילה. כי יש אנשים פשוטים שאוכלים בשביל שיהיה להם כח ללמד ויש אנשים שגבוהים במעלה והם לומדים כדי שיהיה להם דעת איך לאכל. ואני הייתי רוצה כפשוטו שתהיה סיום הסעדה בלמוד אחר האכילה שזהו בחינת עבודה פשוטה שאוכלים ואחר כך לומדים הינו שאוכלים כדי שיהיה להם כח ללמד. אבל הם מחזיקים אותי בגדולות ונותנים בכל פעם עוד מאכל ורוצים שתהיה הסיום באכילה שזהו בחינת עבודה גבוהה שלומדים ואחר כך אוכלים הינו שלומדים כדי שיהיה להם דעת ומח ושכל איך לאכל והבן אות קנט בהיותו בזאסלאב היה לו מחוש וחולאת גדול וכתב אגרת לכלל אנשי שלומנו, ובקש מאד שנתפלל עבורו ואחר כך שב לאיתנו. ואחר כך כתב עוד אגרת לכלל אנשי שלומנו לבל יהיה לריק יגיעו שיגע עם כל אחד ואחד להוציאו משני הס"מ כמבאר העתק האגרת במקום אחר. ובבואו לביתו אמר שאנו פעלנו בתפילותינו ששב לאיתנו בזאסלאב מחולאת הנ"ל אות קס אחר פטירת אשתו בזאסלאב אחר כך נשתדך מבראד וכשבא לביתו לברסלב ספר בשבת המעשה [ספורי מעשיות מעשה ז] של המלך שהציל אותו הדף של הספר וכו'. ואמר קדם שספר אותו המעשה אספר לכם נסיעתי ועל זה ספר המעשה הנ"ל ושם באותו המעשה חסר הסיום של היפת תאר שיצאו ממנה בנים אות קסא בעת חזירתו מנסיעתו הגדולה לנאווריטש בקיץ הנ"ל בא עליו החולאת של ההוסט הקשה [הינו שעול קשה מאד] ואז הזהיר אותנו רבנו זכרונו לברכה מאד להתפלל הרבה עבורו. אבל בעוונותינו הרבים גברו האראלים, ונסתלק אחר שלש שנים מעת שהגיע לו החולאת של ההוסט הנ"ל ואמר שגם אלו השל שה שנים חי בנס וכו'. ובכל זה יש כמה מעשיות לספר מלבד הנעלם מאתנו בלי שעור
אות קנב
בִּשְׁנַת תקס"ו הַנַּ"ל כְּשֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹסֵק שֶׁהוּא עִנְיַן בַּעַל הַשָּׂדֶה וְכוּ' כַּנַּ"ל
אָז אָמַר לִי בִּזְלַאטִיפָּאלְיֶע נוֹדַע לִי קְצָת מִזֶּה.
שֶׁאָז הִתְחִיל לֵידַע קְצָת מֵעִנְיַן זֶה שֶׁל הַבַּעַל הַשָּׂדֶה.
וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁאָז הִתְחִיל לֵידַע
וְהָעִקָּר יוֹדֵעַ עַכְשָׁו
וְאָמַר שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי רָמַז מְעַט מִזֶּה בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ
וְהַמּוּבָן הָיָה
שֶׁכְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַכְשָׁו בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל הַבַּעַל הַשָּׂדֶה לא יָדַע עֲדַיִן שׁוּם וְכוּ'
אות קנג
בִּשְׁנַת תקס"ז הַנַּ"ל קדֶם פּוּרִים נָסַע מִפּה בְּרֶסְלַב
וְלא נוֹדַע לְשׁוּם אָדָם שׁוּם פֵּרוּשׁ עַל פִּי פָּשׁוּט עַל אוֹתָהּ הַנְּסִיעָה.
וְנָסַע אָז לְנָאוְורִיטְשׁ וְרָצָה לִנְסֹעַ לְהַלָּן יוֹתֵר
וְנִתְעַכֵּב שָׁם בִּימֵי הַפּוּרִים בְּבֵית הָרַב דְּשָׁם שֶׁהָיָה מְחֻתָּנוֹ קְצָת.
וּמִשָּׁם חָזַר וְנָסַע לְאוֹסְטְרְהָא
וּמִשָּׁם שָׁלַח אֲנָשִׁים לְהָבִיא אֶת אִשְׁתּוֹ לְהַדּוֹקְטוֹר גַּרְדִּין דְּשָׁם לַעֲסֹק בִּרְפוּאָתָהּ כִּי הָיָה לָהּ חוֹלַאַת מְסֻכָּן שֶׁהוּא חֳלִי הַהוּסְט [שִׁעוּל]
וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִשְׁאַר שָׁם לְבַדּוֹ
רַק שָׂכְרוּ לוֹ שָׁם אִישׁ אֶחָד שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ.
וּבָאת אִשְׁתּוֹ לְשָׁם עַל שַׁבַּת הַגָּדוֹל וְלא רָצְתָה לְקַבֵּל רְפוּאוֹת מֵהַדּוֹקְטוֹר גַּרְדִּין רַק לִנְסֹעַ לְזַאסְלַאב לְהַדּוֹקְטוֹרִים דְּשָׁם
וְנָסַע עִמָּהּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה אַרְבָּעָה יָמִים קדֶם לְפֶסַח
וְגַם רַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק הָיָה עִמּוֹ שָׁם וְנָסְעוּ כֻּלָּם וּבָאוּ לְזַאסְלַאב סָמוּךְ לַפֶּסַח.
וְגדֶל הַטִּלְטוּל שֶׁהָיָה לָהֶם שָׁם אֵין לְשַׁעֵר, וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר.
וְנִתְעַכֵּב שָׁם עַד אַחַר שָׁבוּעוֹת.
וּבְעֶרֶב שָׁבוּעוֹת נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ שָׁם
וַאֲנַחְנוּ נִתְקַבַּצְנוּ אֵלָיו וּבָאנוּ אֵלָיו עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת לְזַאסְלַאב.
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָמַל עָלֵינוּ וְזָכִינוּ גַּם אָז לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תּוֹרָה נִפְלָאָה
וּכְבָר נִדְפְּסָה בַּסֵּפֶר בְּסִימָן ס"ז
אות קנד
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר בְּעֵת שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ וּשְׁאָרֵי קְהִלּוֹת וְדִבֵּר אָז מֵעִנְיַן נְסִיעָתוֹ שֶׁלּא יָדַע שׁוּם אָדָם עַל זֶה פֵּרוּשׁ וָרֶמֶז
כִּי נָסַע בְּהֶעְלֵם מִן הָעוֹלָם וְלא קִבֵּל שׁוּם מָעוֹת בַּדֶּרֶךְ
וְאָמַר אָז "וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם בְּשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָא כְּדֵי לְטַהֵר אִשָּׁה לְבַעְלָהּ"
וּקְצָת הָיָה מְרֻמָּז שֶׁזֶּה עִנְיַן נְסִיעָתוֹ
אות קנה
קדֶם הַנְּסִיעָה הַנַּ"ל אָמַר
אֲנִי דּוֹמֶה כְּמוֹ נַעַר קָטָן שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֵילֵךְ לַחֶדֶר
אֲבָל כְּשֶׁיִּכְנס לַחֶדֶר יוּכַל לִלְמד.
אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים הָעוֹלָם עַל מָה אֲנִי נוֹסֵעַ
הָיוּ נוֹשְׁקִים אֶת דְּרִיסַת הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי
בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁלִּי אֲנִי מַכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת
אות קנו
אָמַר הַמָּקוֹם שֶׁלִּי הוּא רַק אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מַה שֶּׁאֲנִי נוֹסֵעַ אֲנִי נוֹסֵעַ רַק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וּלְפִי שָׁעָה אֲנִי רוֹעֶה בִּבְּרֶסְלַב וְכַיּוֹצֵא
אות קנז
קדֶם שֶׁנָּסַע הַנְּסִיעָה הַנַּ"ל הִכָּה כַּף אֶל כַּף בְּשִׂמְחָה
וְאָמַר הַיּוֹם מַתְחִיל דָּבָר חָדָשׁ
וַאֲזַי אָמַר אֲנַחְנוּ דּוֹמִין כְּמוֹ מִי שֶׁמְּנַגֵּן
וְהָעוֹלָם מְרַקְּדִין
וּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַנִּגּוּן
הִיא פְּלִיאָה בְּעֵינָיו מַה הֵם רָצִים אַחֲרָיו
וּמַה הֵם מְרַקְּדִין
כָּךְ הִיא פְּלִיאָה אֵצֶל הָעוֹלָם
עַל מָה אַתֶּם רָצִים אַחֲרַי.
כְּשֶׁאָשׁוּב מִדַּרְכִּי אֲנִי אוּכַל לְנַגֵּן וְאַתֶּם תּוּכְלוּ לְרַקֵּד.
וְאַחַר כָּךְ נָסַע לְנָאוְורִיטְשׁ וְהָיָה בְּזַאסְלַאב וּבְאוֹסְטְרְהָא וּבְדוּבְּנָא וּבִבְּרָאד וְעוֹד שְׁאָר מְקוֹמוֹת וְנִתְחַפֵּשׂ וְלא הָיוּ יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ.
וְהָיָה בְּבֵית כָּל הַנְּגִידִים הַגְּדוֹלִים בִּבְרָאד וְהָיָה לוֹ עֵסֶק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
כְּשֶׁנִּכְנַס לִבְּרָאד בָּאוּ כָּל הָעִיר לִקְרָאתוֹ.
[פֵּרוּשׁ כִּי הֵם לא נִתְכַּוְּנוּ כְּלָל לְכַבְּדוֹ כִּי לא הָיוּ יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ כְּלָל רַק מִמֵּילָא נִזְדַּמֵּן כָּךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ]
וְשָׁמַעְתִּי קוֹל הַצְּעָקָה שֶׁל תַּאֲווֹתֵיהֶם שֶׁהֵם מִתְאַוִּים וְצוֹעֲקִים מָמוֹן וְכוּ'
שֶׁהָיָה צְעָקָה גְּדוֹלָה מִתַּאֲווֹתֵיהֶן.
בְּאוֹתוֹ זְמַן בְּעֶרֶב שָׁבוּעוֹת נִפְטְרָה זוּגָתוֹ
וַאֲנַחְנוּ נִתְקַבַּצְנוּ אֵלָיו עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת
וְאָמַר לָנוּ תּוֹרָה כַּנַּ"ל
אות קנח
בְּאוֹתוֹ חַג הַשָּׁבוּעוֹת לָמַד הַרְבֵּה בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה שֶׁל שַׁחֲרִית
וּבֵין מַאֲכָל לְמַאֲכָל קדֶם שֶׁהוֹשִׁיטוּ הַמַּאֲכָל אֶל הַשֻּׁלְחָן
הָיָה לוֹמֵד בְּתוֹךְ כָּךְ [וְלָמַד אָז הָאִדְּרָא]
וְאַחַר כָּךְ הוֹשִׁיטוּ הַמַּאֲכָל
וּפָסַק וְאָכַל מְעַט וְחָזַר וְעָסַק בְּלִמּוּדוֹ
וְכֵן הָיָה בְּכָל פַּעַם בֵּין כָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל
וְהוּא הָיָה סוֹבֵר בְּכָל פַּעַם שֶׁשּׁוּב לא יִתְּנוּ מַאֲכָל אַחֵר
אֲבָל הֵם נָתְנוּ עוֹד כַּמָּה מַאֲכָלִים
וְהוּא הָיָה לוֹמֵד בֵּין כָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל כַּנַּ"ל.
אַחַר הַסְּעֻדָּה עָנָה וְאָמַר.
הֵם מִתְוַכְּחִים עִמִּי
כִּי אֲנִי הָיִיתִי סוֹבֵר בְּכָל פַּעַם שֶׁשּׁוּב לא יִתְּנוּ עוֹד מַאֲכָל
וְהֵם נוֹתְנִים בְּכָל פַּעַם עוֹד מַאֲכָלִים.
וְהִנֵּה הֵם מִתְוַכְּחִים עִמִּי
כִּי אֲנִי הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה סִיּוּם הַסְּעֻדָּה בְּלִמּוּד
וְהֵם רוֹצִים גְּדוֹלוֹת שֶׁיִּהְיֶה סִיּוּם הַסְּעֻדָּה בַּאֲכִילָה.
כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים שֶׁאוֹכְלִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כּחַ לִלְמד
וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁגְּבוֹהִים בְּמַעֲלָה וְהֵם לוֹמְדִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם דַּעַת אֵיךְ לֶאֱכל.
וַאֲנִי הָיִיתִי רוֹצֶה כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁתִּהְיֶה סִיּוּם הַסְּעֻדָּה בְּלִמּוּד אַחַר הָאֲכִילָה
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה שֶׁאוֹכְלִים וְאַחַר כָּךְ לוֹמְדִים
הַיְנוּ שֶׁאוֹכְלִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כּחַ לִלְמד.
אֲבָל הֵם מַחֲזִיקִים אוֹתִי בִּגְדוֹלוֹת וְנוֹתְנִים בְּכָל פַּעַם עוֹד מַאֲכָל וְרוֹצִים שֶׁתִּהְיֶה הַסִּיּוּם בַּאֲכִילָה
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲבוֹדָה גְּבוֹהָה שֶׁלּוֹמְדִים וְאַחַר כָּךְ אוֹכְלִים
הַיְנוּ שֶׁלּוֹמְדִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם דַּעַת וּמחַ וְשֵׂכֶל אֵיךְ לֶאֱכל
וְהָבֵן
אות קנט
בִּהְיוֹתוֹ בְּזַאסְלַאב הָיָה לוֹ מֵחוֹשׁ וְחוֹלַאַת גָּדוֹל
וְכָתַב אִגֶּרֶת לִכְלַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וּבִקֵּשׁ מְאד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ
וְאַחַר כָּךְ שָׁב לְאֵיתָנוֹ.
וְאַחַר כָּךְ כָּתַב עוֹד אִגֶּרֶת לִכְלַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְבַל יִהְיֶה לָרִיק יְגִיעוֹ שֶׁיָּגַע עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהוֹצִיאוֹ מִשִּׁנֵּי הס"מ
כַּמְבאָר הֶעְתֵּק הָאִגֶּרֶת בְּמָקוֹם אַחֵר.
וּבְבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ אָמַר שֶׁאָנוּ פָּעַלְנוּ בִּתְפִילּוֹתֵינוּ שֶׁשָּׁב לְאֵיתָנוֹ בְּזַאסְלַאב מֵחוֹלַאַת הַנַּ"ל
אות קס
אַחַר פְּטִירַת אִשְׁתּוֹ בְּזַאסְלַאב אַחַר כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד
וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ לִבְּרֶסְלַב סִפֵּר בְּשַׁבָּת הַמַּעֲשֶׂה [סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה ז] שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ הַדַּף שֶׁל הַסֵּפֶר וְכוּ'.
וְאָמַר קדֶם שֶׁסִּפֵּר אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה
אֲסַפֵּר לָכֶם נְסִיעָתִי
וְעַל זֶה סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל
וְשָׁם בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה
חָסֵר הַסִּיּוּם שֶׁל הַיְפַת תּאַר שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנָּה בָּנִים
אות קסא
בְּעֵת חֲזִירָתוֹ מִנְּסִיעָתוֹ הַגְּדוֹלָה לְנָאוְורִיטְשׁ בַּקַּיִץ הַנַּ"ל
בָּא עָלָיו הַחוֹלַאַת שֶׁל הַהוּסְט הַקָּשֶׁה [הַיְנוּ שִׁעוּל קָשֶׁה מְאד]
וְאָז הִזְהִיר אוֹתָנוּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה עֲבוּרוֹ.
אֲבָל בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים גָּבְרוּ הָאֶרְאֶלִּים, וְנִסְתַּלֵּק אַחַר שָׁלשׁ שָׁנִים מֵעֵת שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת שֶׁל הַהוּסְט הַנַּ"ל
וְאָמַר שֶׁגַּם אֵלּוּ הַשְּׁל שָׁה שָׁנִים חַי בְּנֵס וְכוּ'.
וּבְכָל זֶה יֵשׁ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת לְסַפֵּר מִלְּבַד הַנֶּעְלָם מֵאִתָּנוּ בְּלִי שִׁעוּר
שיחות הר"ן - אות ערב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...נחמן איש אחד מהקלי עולם נכנס אצלו בעיר אחת והתפאר לפניו על אשר הוא מלמד בלשונות הגויים כי היה עתה בבתי ערכאות שלהם ולא ידעו הסופרים שלהם תבה אחת לקרותה היטב והוא פרשה להם והיה לזה האיש הנ"ל גדלות גדול מאד על שהוא מלמד כל כך בלשונותיהם ואחר כך יצא האיש הנ"ל והיה רבנו זכרונו לברכה, מתלוצץ ממנו על שיש לו גדלות כל כך משטותים כאלה וישב שם איש אחד מאנשיו שהיה למדן מפלג וירא ה' וענה ואמר לרבנו זכרונו לברכה: אפשר טוב יותר מה שיש לו גדלות מדברי שטות ממי שיש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מא - רִקּוּדִין
...רקודין הנה איתא הברכים הינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין ועק"ב גימטריא שתי פעמים אלהים, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים כידוע והפעלה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים, הגבורות משרש הבינה וכשממשיך שרש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכים ושרש הבכורות, נקרא יין כידוע וזה יין המשמח וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכים במקום דין כי שתי פעמים אלהים עם עשר אותיות גימטריא יעקב אזי המשיך שרש הגבורות...
ספר המידות - חקירה
ספר המידות - חקירה חלק א' א. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו מחקירות האלו גורם ברכה. ב. על ידי החקירה במה למעלה ומה למטה וכו', על ידי זה מזונותיו ביגיעה רבה. ג. המעמיק בעיונו במעשי מרכבה, נסתלק קדם זמנו....
תאוות ממון ושכל תחתון
...- תורה ל - מישרא דסכינא השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש שאי אפשר להשיג שכל גדול כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון ... ולבוא להשכל התחתון הזה אי אפשר כי אם על ידי שונא בצע שישנא הממון בתכלית השנאה **** והשאלה היא למה? למה ואיך על ידי שנאת הממון יזכה לשכל התחתון שיוביל אותו בסוף לשכל העליון? תשובה: תאוות ממון מרחיקה את האדם מהתכלית. הממון מייצג את ההקדמה של התכלית. כי הממון...
שיחות הר"ן - אות יא
...היטיב עמנו מאד שזכינו לקדשת ישראל ואמר שיש לו שמחה גדולה על שזכה להיות בארץ ישראל כי כמה מניעות וכמה בלבולים וכמה מחשבות וכמה עכובים וסכסוכים היה לו על ענין הנסיעה לארץ ישראל, ומניעות מחמת ממון והוא קפץ על כלם וגמר העבדה בשלמות והיה בארץ ישראל ואמר: זה אני מאמין וגם אני יודע הרבה בענין זה שכל התנועות וכל המחשבות וכל מיני העבודות שעושין בשביל איזה עבדה שבקדשה אין שום תנועה ואין שום מחשבה נאבדת כלל וכשזוכין לשבר כל המניעות ולגמר העבדא שבקדשה אזי נעשין...
שיחות הר"ן - אות רסו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן אמר: שיש צדיקים שהם גדולים בתורה ובקיאים בספרים הרבה ובדרשות רבותינו זכרונם לברכה ומחמת זה דיקא אינם יכולים לחדש בתורה מחמת שהם בקיאים מאד כי כשמתחיל לומר תורה ורוצה לחדש איזה דבר מבלבל אותם בקיאותם הגדולה ומתחילים לומר מיד הקדמות הרבה ודברים הרבה מה שיודעים מספרים ומחמת זה נתבלבל דבריהם ואינם יכולים להוציא לאור איזה חדוש נאה ותפס אז לדגמא גדול אחד בדורו שלא היה יכול לומר תורה מחמת זה והמובן מדבריו היה כי כשרוצין לחדש חדושין צריכין לצמצם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סט - מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתֵּן בְּרָכָה
...ברכה להאיש, המביא המשקה לאורחים או על החתנה וכיוצא [הינו כשנושאין יין או דבש לאורחים או על חתנה אזי נוהגין לתן מן המשקה להשליח, הנושא את המשקה לעשות ברכה] הוא על פי מה שכתוב בזוהר שיש כמה דברים שהם נשאים ונושאים וחושב שם כמה דברים שהם נשאים דהינו שנושאים אותם ובאמת אלו הדברים הם נושאים כגון המרכבה, שהיא נשאת ונושאת וכן הארון, שהיו נושאים אותו "והוא נשא את נושאיו" וכו' וזה בחינת ברכה שנותנין כנ"ל כי ברכה ראשי תבות: "כי רוח החיה באופנים" בחינת נשאת...
ספר המידות - שוחד
ספר המידות - שוחד חלק א' א. עיר שיש בה קבלת שחד, חילות באין עליה. ב. על ידי שחד גדלתו מסתלקת. ג. על ידי שחד בא שרפה....
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיט - הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת
...בשבת אומר: יכולה היא שתרחם כי כשאדם צריך לרחמים השם יתברך שולח לו רחמנות, שהוא ירחם על אחר ועל ידי זה מרחמין עליו 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו' וכמו שכתוב:ונתן לך רחמים ורחמיך בדעת, מי שיש לו דעה יש לו רחמנות כי כעס שהיא הפך הרחמנות, הוא מחמת כסילות כמו שכתוב: "כעס בחיק כסילים ינוח" ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו' כי אם אין בו דעה אין בו רחמנות כי כעס בחיק כסילים ינוח על כן אסור לרחם עליו כי 'כל המרחם מרחמין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
...תורה ח - ראיתי מנורת זהב ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וכו' (זכריה ד', הפטרת שבת חנוכה) א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב: "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 05_08_2020 השעה 19:24:19 - wesi2