ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - תקמו - עבודת השם
אות תקמו דבר לענין מלחמות המלכים שנלחמים אחד בחברו על איזה נצחון ושופכין דם הרבה בחנם וכו'. ואמר שכבר נתבטלו כמה שטותים מן העולם מה שהיו תועים ונבוכים בדורות הראשונים [כגון עניני עבודות זרות שהיו שוחטים בניהם למלך וכיוצא, עניני שטותים הרבה שהיו בדורות הראשונים] ועכשו נתבטלו הרבה שטותים. ועדין טעות זה ומבוכה זו של מלחמות לא נתבטלו. והיה מתלוצץ מן חכמיהם ואמר בלשון ליצנות שהם חכמים גדולים וחושבים וחוקרים בחכמתם איך לעשות כלי זין נפלא שיוכל להרג אלפים נפשות בפעם אחת. וכי יש שטות יותר מזה לאבד ולהרג נפשות רבות בחנם אות תקמז בעת שהיתה השרפה פה פעם אחת בשבת ופעם אחת ביום הכפורים היה רצונו שנקל מאד בענין הצלת ממונו ולבלי להחמיר בזה כלל [פשוט דרצונו לומר באפן המתר על פי דין בלי חמרות יתרות]. ואחר יום כפור דבר מזה ואמר שיש כמה שו"ת [שאלות ותשובות] שמקלין ומתירין הרבה בזה. ואמר שאין ראוי להחמיר בענין כזה. ואמר זה אני יודע מכבר שיש אנשים שבשביל חמרא אחת מבטלין הרבה מאד מעבודת ה' כמעט הכל. כי הלא כמה האדם מיגע עצמו בשביל חפציו וממונו ונוסע לדרכים ומבטל עצמו הרבה מתורה ותפילה ועבודת ה' ימים הרבה בשביל להרויח ממון ואחר כך בשביל חמרא אחת יאבד הכל חס ושלום ויצטרך שנית לבטל עצמו הרבה. ואמר על עצמו שכשהוא מוליך ממון אצלו בדרך הוא מדקדק מאד לגנזו יפה בבגד שלו בתוך בית יד כנגד לבו ושלא יהיה בו שום קרע ונקב. ואף על פי כן בכל עת שהוא בדרך הוא ממשמש בכיסו בכל שעה אם יש אצלו הממון. ובכל עת שנזדמן שאחד מאנשי שלומנו נאבד אצלו איזה סך ממון בדרך והיו באים בקבלנא לפניו היה מבזה ומוכיח אותו מאד על זה על שלא נזדרז בשמירתו יפה אות תקמח פעם אחת אמר לי כשהייתי עומד לבד לפניו אליהו מלא לבו וקרא להקדוש ברוך הוא עלת כל העלות וסבת כל הסיבות ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון שהוא דער ווייגעניש. ואיני יודע פרושו של דבר היטב. אות תקמט ספרו לי שפעם אחת דבר הרבה מהפסוק אמת קנה ואל תמכר והקשה שהפסוק מזהיר לבלי למכר אם כן ממי יקנה ואיך יתכן שהפסוק מזהיר תחלה אמת קנה לקנות האמת ואחר כך מזהיר ואל תמכר ששום אדם לא ימכר אם כן ממי יקנה ודבר הרבה מזה אך לא זכיתי לשמע הענין אות תקנ שמעתי בשמו שאמר שכשחוזרין השקר שתי פעמים נעשה אמת כלומר שנעשה אצלו כאמת על ידי שחזר הדברים של שקר שתי פעמים. גם אמר שיש אחד ששוכב על מטתו ובודה מלבו דבר שקר על חברו שחברו דבר עליו או עשה לו שלא כהגן להכעיסו וכיוצא בזה ומתחיל להתרגז על זה ובוער כעסו על חברו ונתמלא רגז עליו חנם על לא דבר כי הוא בעצמו חשב ובדה זאת על חברו ובאמת חברו נקי מזה לגמרי אות תקנא פעם אחת דבר מענין תפילת הצדיקים האמתיים שלפעמים אין פועלים בתפילתם כי זמנין דשמע וזמנין דלא שמע כמבאר בזוהר הקדוש אות תקנב לענין המרה שחורות שמבלבלין את האדם ובפרט בשעת התפילה ומכניסים ספקות ובלבולים במחשבתו באשר שזה הדבר עשה שלא כהגן ונכשל באיזה אסור חס ושלום ספר לי רבנו זכרונו לברכה מעשה מהבעל שם טוב זכרונו לברכה שפעם אחת עמד הבעל שם טוב זכרונו לברכה להתפלל ולא היה יכול להתפלל כי נפל בלבול במחשבתו באשר שהיה מעשן את הלולקע [מקטרת] אצל נר של חלב נמצא שנכשל באסור חלב ומחמת זה לא היה יכול להתפלל. וכל מה שרצה להתפלל ולדחות את המחשבה הזאת ולהעבירה מדעתו לא היה יכול בשום אפן כי בלבל אותו בכל פעם באשר שנכשל באסור כזה, באסור חלב עד שלא היה אפשר לו להתחיל להתפלל. עמד הבעל שם טוב וקפץ ונשבע שיעשן לעולם הלולקע אצל נר של חלב. וכן הוה כאשר מספרים העולם שהבעל שם טוב היה מעשן הלולקע אצל נר של חלב.
אות תקמו
דִּבֵּר לְעִנְיַן מִלְחֲמוֹת הַמְּלָכִים שֶׁנִּלְחָמִים אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ עַל אֵיזֶה נִצָּחוֹן וְשׁוֹפְכִין דָּם הַרְבֵּה בְּחִנָּם וְכוּ'.
וְאָמַר שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלוּ כַּמָּה שְׁטוּתִים מִן הָעוֹלָם מַה שֶּׁהָיוּ תּוֹעִים וּנְבוֹכִים בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים
[כְּגוֹן עִנְיְנֵי עֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים בְּנֵיהֶם לַמּלֶךְ וְכַיּוֹצֵא, עִנְיְנֵי שְׁטוּתִים הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים]
וְעַכְשָׁו נִתְבַּטְּלוּ הַרְבֵּה שְׁטוּתִים.
וַעֲדַיִן טָעוּת זֶה וּמְבוּכָה זוֹ שֶׁל מִלְחָמוֹת לא נִתְבַּטְּלוּ.
וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מִן חַכְמֵיהֶם
וְאָמַר בִּלְשׁוֹן לֵיצָנוּת שֶׁהֵם חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְחוֹשְׁבִים וְחוֹקְרִים בְּחָכְמָתָם אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כְּלִי זַיִן נִפְלָא שֶׁיּוּכַל לַהֲרג אֲלָפִים נְפָשׁוֹת בְּפַעַם אַחַת.
וְכִי יֵשׁ שְׁטוּת יוֹתֵר מִזֶּה לְאַבֵּד וְלַהֲרג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת בְּחִנָּם
אות תקמז
בָּעֵת שֶׁהָיְתָה הַשְּׂרֵפָה פּה פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת וּפַעַם אַחַת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים
הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁנָּקֵל מְאד בְּעִנְיַן הַצָּלַת מָמוֹנוֹ וְלִבְלִי לְהַחְמִיר בָּזֶה כְּלָל
[פָּשׁוּט דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר בָּאפֶן הַמֻּתָּר עַל פִּי דִּין בְּלִי חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת].
וְאַחַר יוֹם כִּפּוּר דִּבֵּר מִזֶּה וְאָמַר
שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה שׁוּ"ת [שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת] שֶׁמְּקִלִּין וּמַתִּירִין הַרְבֵּה בָּזֶה.
וְאָמַר שֶׁאֵין רָאוּי לְהַחְמִיר בְּעִנְיָן כָּזֶה.
וְאָמַר זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ מִכְּבָר שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּשְׁבִיל חֻמְרָא אַחַת מְבַטְּלִין הַרְבֵּה מְאד מֵעֲבוֹדַת ה' כִּמְעַט הַכּל.
כִּי הֲלא כַּמָּה הָאָדָם מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל חֲפָצָיו וּמָמוֹנוֹ
וְנוֹסֵעַ לַדְּרָכִים וּמְבַטֵּל עַצְמוֹ הַרְבֵּה מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה וַעֲבוֹדַת ה' יָמִים הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל לְהַרְוִיחַ מָמוֹן
וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁבִיל חֻמְרָא אַחַת יאבַד הַכּל חַס וְשָׁלוֹם
וְיִצְטָרֵךְ שֵׁנִית לְבַטֵּל עַצְמוֹ הַרְבֵּה.
וְאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁכְּשֶׁהוּא מוֹלִיךְ מָמוֹן אֶצְלוֹ בַּדֶּרֶךְ
הוּא מְדַקְדֵּק מְאד לְגָנְזוֹ יָפֶה בַּבֶּגֶד שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ בֵּית יָד כְּנֶגֶד לִבּוֹ
וְשֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם קֶרַע וְנֶקֶב.
וְאַף עַל פִּי כֵן בְּכָל עֵת שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ הוּא מְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה אִם יֵשׁ אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן.
וּבְכָל עֵת שֶׁנִּזְדַּמֵּן שֶׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ נֶאֱבַד אֶצְלוֹ אֵיזֶה סַךְ מָמוֹן בַּדֶּרֶךְ
וְהָיוּ בָּאִים בְּקֻבְלָנָא לְפָנָיו
הָיָה מְבַזֶּה וּמוֹכִיחַ אוֹתוֹ מְאד עַל זֶה עַל שֶׁלּא נִזְדָּרֵז בִּשְׁמִירָתוֹ יָפֶה
אות תקמח
פַּעַם אַחַת אָמַר לִי כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד לְבַד לְפָנָיו
אֵלִיָּהוּ מִלֵּא לִבּוֹ
וְקָרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּיבּוֹת
וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן שֶׁהוּא דֶער וֵוייגֶענִישׁ.
וְאֵינִי יוֹדֵעַ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר הֵיטֵב.
אות תקמט
סִפְּרוּ לִי שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵהַפָּסוּק אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכּר
וְהִקְשָׁה שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לִבְלִי לִמְכּר אִם כֵּן מִמִּי יִקְנֶה
וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר תְּחִלָּה אֱמֶת קְנֵה לִקְנוֹת הָאֱמֶת
וְאַחַר כָּךְ מַזְהִיר וְאַל תִּמְכּר שֶׁשּׁוּם אָדָם לא יִמְכּר
אִם כֵּן מִמִּי יִקְנֶה
וְדִבֵּר הַרְבֵּה מִזֶּה
אַךְ לא זָכִיתִי לִשְׁמעַ הָעִנְיָן
אות תקנ
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר
שֶׁכְּשֶׁחוֹזְרִין הַשֶּׁקֶר שְׁתֵּי פְּעָמִים נַעֲשֶׂה אֱמֶת
כְּלוֹמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ כֶּאֱמֶת עַל יְדֵי שֶׁחָזַר הַדְּבָרִים שֶׁל שֶׁקֶר שְׁתֵּי פְּעָמִים.
גַּם אָמַר שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ וּבוֹדֶה מִלִּבּוֹ דְּבַר שֶׁקֶר עַל חֲבֵרוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ דִּבֵּר עָלָיו אוֹ עָשָׂה לוֹ שֶׁלּא כַּהגֶן לְהַכְעִיסוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
וּמַתְחִיל לְהִתְרַגֵּז עַל זֶה וּבוֹעֵר כַּעֲסוֹ עַל חֲבֵרוֹ וְנִתְמַלֵּא רגֶז עָלָיו חִנָּם עַל לא דָבָר
כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ חָשַׁב וּבָדָה זאת עַל חֲבֵרוֹ
וּבֶאֱמֶת חֲבֵרוֹ נָקִי מִזֶּה לְגַמְרֵי
אות תקנא
פַּעַם אַחַת דִּבֵּר מֵעִנְיַן תְּפִילַּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים
שֶׁלִּפְעָמִים אֵין פּוֹעֲלִים בִּתְפִילָּתָם
כִּי זִמְנִין דְּשָׁמַע וְזִמְנִין דְּלָא שְׁמַע
כַּמְבאָר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ
אות תקנב
לְעִנְיַן הַמָּרָה שְׁחוֹרוֹת שֶׁמְּבַלְבְּלִין אֶת הָאָדָם וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה
וּמַכְנִיסִים סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁזֶּה הַדָּבָר עָשָׂה שֶׁלּא כַּהגֶן
וְנִכְשַׁל בְּאֵיזֶה אִסּוּר חַס וְשָׁלוֹם
סִפֶּר לִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
שֶׁפַּעַם אַחַת עָמַד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהִתְפַּלֵּל
וְלא הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כִּי נָפַל בִּלְבּוּל בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ
בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיָה מְעַשֵּׁן אֶת הַלּוּלְקֶע [מַקְטֶרֶת] אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב
נִמְצָא שֶׁנִּכְשַׁל בְּאִסּוּר חֵלֶב
וּמֵחֲמַת זֶה לא הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל.
וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לְהִתְפַּלֵּל וְלִדְחוֹת אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזּאת וּלְהַעֲבִירָהּ מִדַּעְתּוֹ
לא הָיָה יָכוֹל בְּשׁוּם אפֶן
כִּי בִּלְבֵּל אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בַּאֲשֶׁר שֶׁנִּכְשַׁל בְּאִסּוּר כָּזֶה, בְּאִסּוּר חֵלֶב
עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל.
עָמַד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְקָפַץ וְנִשְׁבַּע
שֶׁיְּעַשֵּׁן לְעוֹלָם הַלּוּלְקֶע אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב.
וְכֵן הֲוָה כַּאֲשֶׁר מְסַפְּרִים הָעוֹלָם שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב הָיָה מְעַשֵּׁן הַלּוּלְקֶע אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר
...כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אמר רבי עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל ממש] כי השקר מזיק לעינים בגשמיות וברוחניות, בבחינת "ומשקרות עינים" כי כשהעינים כהות הם משקרין, שאינם מראין הדבר כמות שהוא כגון על דבר גדול מראה שהוא קטן, ועל אחד שהוא שנים, הפך מן האמת כי העינים נעשו כהות מן הדמעות כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי'...
חיי מוהר"ן - קיג - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...כך נסע ממעדוועדיווקע לארץ ישראל. בבואו מארץ ישראל נשתדך עם בתו אדיל עם כבוד הרב הגאון החסיד הקדוש המפרסם מורנו הרב אברהם דב זכרונו לברכה הרב אב בית דין דקהלת קדש חמעלניק. ואחר ביאתו מארץ ישראל ישב עוד בערך שנה ויותר קצת במעדוועדיווקע. גם תכף בבואו מארץ ישראל נסע לקהלת קדש לאדי להרב החסיד הגאון המפרסם מורנו הרב שניאור זלמן זכר צדיק וקדוש לברכה. ודבר עמו הרבה מענין אנשי ארץ ישראל כי בעת היות רבנו זכרונו לברכה בארץ ישראל, שחרו פניו שם שיהיה הוא זכרונו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני וכו' א. כי צריך כל אדם לומר. כל העולם לא נברא אלא בשבילי נמצא כשהעולם נברא בשבילי צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם וענין התפילה הן בשני פנים קדם גזר דין מתפללין כסדר התפילה ואין צריך להלביש התפילה אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפילה כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל, ולא יקטרגו כמו שכתוב: "בגזרת עירין פתגמין" הינו לאחר גזר דין אזי "במאמר קדישין שאלתין"...
שבחי הר"ן - אות א
...הר"ן - אות א בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם ורצה לשבר תאוות אכילה אך עדין היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו' על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמות שהוא כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו ועשה כן ועלה נפיחות בצוארו ואמר שהיה אז רק בן ששה שנים והנהגה זו שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאד מאד שנהג כך שהיה בולע אכילתו בלי לעיסה אך הוא זכרונו לברכה נהג כך...
ספר המידות - שבועה
...- שבועה חלק א' א. עיר שיש בה שבועות תחרב ותהרס חס ושלום. ב. על ידי שבועות שקר נופלים מאמונה. ג. למוד מסכת שבועות מסגל לירידת הגשם. ד. על ידי שבועת שקר באין הרהורי ניאוף. ה. מי שהוא רגיל בשבועות, מחשבות רעות באים לו תמיד. ו. על ידי העברת השבועה אין תקומה במלחמה. ז. מי שעובר על השבועה, בידוע שאינו מכבד יראי השם. ח. על כל עברות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כלו, וממנו נפרעין לאלתר. ט. דברים שאין אש ומים מכלין אותם, שבועות שקר מכלין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מה - בְּעִנְיַן בְּנֵי אָדָם שֶׁרוֹצִים לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת
...ומכינים עצמן כמה פעמים לנסע לצדיק האמת ואחר כך יש להם מניעות, ונמנעים דע, כי שבת היא נקדה הפנימית וממנה יונקים כל הששה ימים שהם בחינת העגולים סביב הנקדה, כמו שכתוב בזוהר והקליפות מוליכין את הרשעים סביב הנקדה, בבחינת: "סביב רשעים יתהלכון" ואינם מניחים אותם להתקרב לפנים אל הנקדה הפנימית וכל זמן שהם עדין בתוך העגולים עדין יש להם תקוה להתקרב אפילו פושעי ישראל כל זמן שלא יצא מן העגולים לגמרי, חס ושלום עדין יש לו תקוה להתקרב אל הנקדה הפנימית אבל מי שכבר...
תורת א"י של רבי נחמן מברסלב. מה עניינה?
...של רבי נחמן מברסלב בארץ ישראל לבין לפני ארץ ישראל? רמז, תורה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. מה הקשר של הדברים? * אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=546 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעט - יש שאומרים תורה מלמטה למעלה דע שיש שאומרים תורה מלמטה למעלה והיא מלמטה רחבה מאד שלמטה מרחיבין הדבר ומגדילין אותו מאד ולמעלה הוא קצר, והולך ומקצר ועולה עד שלמעלה מעלה הוא קצר מאד מאד כי למעלה לא נשאר ממנה כלום, רק מעט מעט כי בודאי יש שם איזה ניצוץ הקדוש אבל יש להפך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ה' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך
...ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך "ממתים ידך ה' ממתים מחלד וכו' אני בצדק אחזה פניך" וכו' הכלל שעקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך שזהו עקר התכלית וזהו רצונו יתברך שאנחנו נכיר אותו יתברך ואין ראוי לאדם שיהיה לו כונה אחרת בעבודתו יתברך כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה...
מעשה מהציירים של המלך.
...אחד שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזרת המלך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפב - מַה שֶּׁהָעוֹלָם מְדַבְּרִים בַּסְּפִירָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפב - מה שהעולם מדברים בספירה דע שכל מה שהעולם מדברים בספירה בכל ימי הספירה הם מדברים רק מהספירה של אותו היום ומי שהוא מבין יוכל לשמע ולידע זאת אם יטה אזנו היטב לספורי דבריהם ישמע שהם מדברים רק מהספירה של אותו יום...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 20_04_2024 השעה 06:39:38 - wesi2