ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שסב - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שסב התורות והמאמרים שבספריו הקדושים הם כלליות וכל מה שאתה ממשמש בהם אתה מוצא בהם טעם נפלא וחדש ומתוק לחך ומאיר עינים מאד ויש בהם עמקות גדול בדרך פשט ובדרך סוד ונסתר. כי כל התורות יש בהם סודות נסתרים ונפלאים ונוראים מאד מאד. ואי אפשר לבאר זאת. גם בכל מאמר יש כונות של מצוות שכל מאמר שיך לאיזה כונות המבארים בכתבים ב"עץ חיים" ו"פרי עץ חיים". כגון התורה של מי האיש החפץ חיים [בלקוטי א' סימן ל"ג] יש בו סוד כונת לולב אף על פי שלא נזכר בו דבר ממצות לולב וכן בקרב עלי מרעים כמדמה לי שיש בו כונת קדוש [עין לקמן סימן שפז] וכיוצא בזה שארי המאמרים. ושמעתי מפיו הקדוש שאמר שרצה לעשות פרוש על העץ חיים אך פרוש פשוט אינו נצרך רק צריכין לומר תורה שיהיו פרוש וכבר אמרתי כמה תורות השיכים לעץ חיים. גם שמעתי בשמו שאמר, שזה סמוך גמר העץ חיים וראה שהוא כלו מוסר. וכן כמה תורות יש בהספר כגון "מרכבות פרעה" [בלקוטי א, סימן ד] "אשרי העם זרקא" [שם, סימן לה] ועוד כמה תורות שאמר באותן העתים וכלם הם סוד כונות תפילין. ובפרט התורות שנכתבו בלשונו הקדושה בעצמו אמר שיכולים לדקדק בהם כמו במקרא כי יש שם כונות הרבה כי לפעמים הוא חוזר וכופל הדברים שנדמה שהוא ללא צרך ובאמת יש שם לדקדק בזה כי יש שם כונה גדולה. גם אמר שהתורות שנכתבו בלשונו הקדושה בעצמו, מסגל, כי הוא כלליות. ועקר הוא המוסר וההנהגות טובות ועצות טובות היוצא מהם מכל מאמר ומאמר מלבד הנסתרות שיש בהם וכו' וכו' כנ"ל ואי אפשר לבאר יותר בכתב כי אם כל חד כפום מה דמשער בלבה אות שסג שמעתי בשמו שאמר בימים הקודמים קדם שנתקרבתי אליו שהוא משתוקק שיתקרב אליו איש למדן ובעל לשון נפלא ואז היה יכול לבאר כתבי האר"י זכרונו לברכה עד שאפילו נערים יודע ספר היו יכולין ללמד ולהבין כל כתבי האר"י זכרונו לברכה אות שסד פעם אחת דברתי עמו מענין קבלת האר"י זכרונו לברכה ואמר שקבלת האר"י זכרונו לברכה הוא לגמרי אחד עם קבלה שחבר מורנו הרב משה קורדובירו זכרונו לברכה. אחר כך איזה שנים שוב נזדמן שדברתי עמו מענין הקבלה שגלה האר"י זכרונו לברכה ואמר שהקבלה שלו היא רחוק ונשגב מאד מהקבלה של בעל הפרדס זכרונו לברכה. ועמדתי מרעיד ושאלתי אותו באימה הלא שמעתי מפיכם פעם אחד שבאמת הכל אחד. השיב מסתמא אם אמרתי כך ידעתי מה שאמרתי. והדברים סתומים וחתומים לכאורה. אך מי שיש לו לב להבין יכול להבין מרחוק שהכל נכון ודבריו חיים וקימים והכל אמת ויציב ונכון וקים וישר. כי באמת בודאי הכל אחד בפנימיות האמונה באמת לאמתו. אך אף על פי כן דרכי התגלות הסודות של האר"י זכרונו לברכה הוא רחוק ונשגב מאד מדרכי הפרדס אף על פי שבאמת לאמתו הכל אחד. ואי אפשר להאריך בענין זה כי כבוד אלהים הסתר דבר והמשכילים יבינו [נדפס בשיחות הר"ו סימן קכח] ספר שידע כל דברי העץ חיים ופרי עץ חיים וכל כתבי האר"י זכרונו לברכה וספר הזוהר והעקר התקונים. והמובן מדבריו היה שזה התקונים כלולים כל החכמות שבעולם אות שסה אמר, המעינים בספריו שיש להם שכל קצת סבורים שדרכי הקבלה של האר"י זכרונו לברכה וכיוצא, מרמז גם כן בספריו. וחושבין זאת למעלה לספריו שנוגע עד לשם והם אינם יודעים שהוא להפך. אדרבא גם דרכי הקבלה של הקדמונים זכרונו לברכה נכלל גם כן בדבריו. ולא סים בפרוש רק היה מבאר כונתו ממילא. כלומר אבל כונתו בעצם תורתו גבוה למעלה למעלה יותר ויותר רק שגם דבריהם הקדושים כלול גם כן בדברי תורתו אות שסו שאל ואמר בחל המועד סוכות תקס"ט והיכן אנו עומדין בתפילה. ובאר אחר כך שכל סדר התורות הם על סדר התפילה. וזאת התורה שיכה למקום זה של התפילה וכן כל התורות. ועדין אנו עומדים קדם ברוך שאמר ואחר הודו שהוא קדם לברוך שאמר כנסח ספרד ואמר שיהיה מסתמא אחד שיוכל להתפלל כך שיהיה תפילתו עם כל התורות כנ"ל. וצריך שיאריך ימים ושנים הרבה שיוכל לגמר כל התפילה הינו לומר תורה על פי סדר התפילה עד גמר התפילה אות שסז ספרו לי שכשנתקרבתי אליו, אמר בפני אנשים אחרים שלא בפני ברוך השם שהזמין לי רך בשנים אחד שאפילו דבור אחד מדבורי לא יהיה נאבד עוד וכונתו היתה עלי שאזכה לכתב כל דבריו היוצאים מפיו הקדוש הן תורות הן שיחות שגם הם תורה ואפילו דבור אחד בעלמא לא יהיה נאבד עוד אות שסח פעם אחת נכנס בביתו ושאל עלי והיה צר לו עלי שאיני נמצא אז ואמר, שאין לו בפני מי לומר מה שהוא צריך לגלות. ואמר הלא אני יכול להחזיק אצלי הרבה מאד ואיני אומר כי אם כשהמים כבר עולים על כל גדותיו עד שיוצא לחוץ בעל כרחו. ועכשו גם זה אין לי בפני מי לומר. גם אמר לי כבר בעת שנתקרבתי אליו אם תהיה איש כשר תוכל לשמע ממני הרבה כי אני צריך איש אחד לומר לפניו. כי כמה פעמים אני צריך להוציא דבורים על כן אני צריך שיהיה לי איש אחד שאוכל לומר לפניו וכו' וכמה פעמים היה מדבר ומגלה תורה בפני מי שנזדמן אצלו אז. ואמר לי פעם אחת על ענין כזה שאמר פעם אחת תורה בפני איש אחד שלא הבין דבריו כלל. ואמר לי אחר כך היות שאני צריך לדבר ולגלות ובא זה האיש ואמרתי לפניו אבל רצונו שישמע מפיו מי שיכול לתפס קצת וכו'
אות שסב

הַתּוֹרוֹת וְהַמַּאֲמָרִים שֶׁבִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הֵם כְּלָלִיּוֹת

וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה מְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם אַתָּה מוֹצֵא בָּהֶם טַעַם נִפְלָא וְחָדָשׁ וּמָתוֹק לַחֵךְ וּמֵאִיר עֵינַיִם מְאד

וְיֵשׁ בָּהֶם עַמְקוּת גָּדוֹל בְּדֶרֶךְ פְּשָׁט וּבְדֶרֶךְ סוֹד וְנִסְתָּר.

כִּי כָּל הַתּוֹרוֹת יֵשׁ בָּהֶם סוֹדוֹת נִסְתָּרִים וְנִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאד מְאד.

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זאת.

גַּם בְּכָל מַאֲמָר יֵשׁ כַּוָּנוֹת שֶׁל מִצְווֹת

שֶׁכָּל מַאֲמָר שַׁיָּךְ לְאֵיזֶה כַּוָּנוֹת הַמְבאָרִים בַּכְּתָבִים בְּ"עֵץ חַיִּים" וּ"פְרִי עֵץ חַיִּים".

כְּגוֹן הַתּוֹרָה שֶׁל מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים [בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ל"ג]

יֵשׁ בּוֹ סוֹד כַּוָּנַת לוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁלּא נִזְכָּר בּוֹ דָּבָר מִמִּצְוַת לוּלָב

וְכֵן בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים

כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ [עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שפז]

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי הַמַּאֲמָרִים.

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת פֵּרוּשׁ עַל הָעֵץ חַיִּים

אַךְ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אֵינוֹ נִצְרָךְ

רַק צְרִיכִין לוֹמַר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוּשׁ

וּכְבָר אָמַרְתִּי כַּמָּה תּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָעֵץ חַיִּים.

גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ גָּמַר הָעֵץ חַיִּים וְרָאָה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּסָר.

וְכֵן כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ בְּהַסֵּפֶר

כְּגוֹן "מַרְכְּבוֹת פַּרְעה" [בְּלִקּוּטֵי א, סִימָן ד]

"אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא" [שָׁם, סִימָן לה] וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁאָמַר בְּאוֹתָן הָעִתִּים

וְכֻלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִילִּין.

וּבִפְרָט הַתּוֹרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּעַצְמוֹ

אָמַר שֶׁיְּכוֹלִים לְדַקְדֵּק בָּהֶם כְּמוֹ בַּמִּקְרָא

כִּי יֵשׁ שָׁם כַּוָּנוֹת הַרְבֵּה

כִּי לִפְעָמִים הוּא חוֹזֵר וְכוֹפֵל הַדְּבָרִים שֶׁנִּדְמֶה שֶׁהוּא לְלא צרֶךְ

וּבֶאֱמֶת יֵשׁ שָׁם לְדַקְדֵּק בָּזֶה

כִּי יֵשׁ שָׁם כַּוָּנָה גְּדוֹלָה.

גַּם אָמַר שֶׁהַתּוֹרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּעַצְמוֹ, מְסֻגָּל, כִּי הוּא כְּלָלִיּוֹת.

וְעִקַּר הוּא הַמּוּסָר וְהַהַנְהָגוֹת טוֹבוֹת וְעֵצוֹת טוֹבוֹת הַיּוֹצֵא מֵהֶם מִכָּל מַאֲמָר וּמַאֲמָר

מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם וְכוּ' וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר יוֹתֵר בִּכְתָב

כִּי אִם כָּל חָד כְּפוּם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ

אות שסג

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים קדֶם שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו

שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו אִישׁ לַמְדָן וּבַעַל לָשׁוֹן נִפְלָא

וְאָז הָיָה יָכוֹל לְבָאֵר כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד שֶׁאֲפִילּוּ נְעָרִים יוֹדֵעַ סֵפֶר הָיוּ יְכוֹלִין לִלְמד וּלְהָבִין כָּל כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אות שסד

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן קַבָּלַת הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר שֶׁקַּבָּלַת הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הוּא לְגַמְרֵי אֶחָד עִם קַבָּלָה שֶׁחִבֵּר מוֹרֵנוּ הָרַב משֶׁה קוֹרְדוֹבֵירוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אַחַר כָּךְ אֵיזֶה שָׁנִים שׁוּב נִזְדַּמֵּן שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן הַקַּבָּלָה שֶׁגִּלָּה הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר שֶׁהַקַּבָּלָה שֶׁלּוֹ הִיא רָחוֹק וְנִשְׂגָּב מְאד מֵהַקַּבָּלָה שֶׁל בַּעַל הַפַּרְדֵּס זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בְּאֵימָה הֲלא שָׁמַעְתִּי מִפִּיכֶם פַּעַם אֶחָד שֶׁבֶּאֱמֶת הַכּל אֶחָד.

הֵשִׁיב מִסְּתָמָא אִם אָמַרְתִּי כָּךְ יָדַעְתִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי.

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים וַחֲתוּמִים לִכְאוֹרָה.

אַךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב לְהָבִין יָכוֹל לְהָבִין מֵרָחוֹק שֶׁהַכּל נָכוֹן וּדְבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים וְהַכּל אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר.

כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הַכּל אֶחָד בִּפְנִימִיּוּת הָאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן דַּרְכֵי הִתְגַּלּוּת הַסּוֹדוֹת שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הוּא רָחוֹק וְנִשְׂגָּב מְאד מִדַּרְכֵי הַפַּרְדֵּס

אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַכּל אֶחָד.

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה

כִּי כְּבוֹד אֱלהִים הַסְתֵּר דָּבָר

וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ

[נִדְפַּס בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ו סִימָן קכח]

סִפֵּר שֶׁיָּדַע כָּל דִּבְרֵי הָעֵץ חַיִּים וּפְרִי עֵץ חַיִּים וְכָל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְסֵפֶר הַזוהַר וְהָעִקָּר הַתִּקּוּנִים.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁזֶּה הַתִּקּוּנִים כְּלוּלִים כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם

אות שסה

אָמַר, הַמְעַיְּנִים בִּסְפָרָיו שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל קְצָת

סְבוּרִים שֶׁדַּרְכֵי הַקַּבָּלָה שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכַיּוֹצֵא, מְרֻמָּז גַּם כֵּן בִּסְפָרָיו.

וְחוֹשְׁבִין זאת לְמַעְלָה לִסְפָרָיו שֶׁנּוֹגֵעַ עַד לְשָׁם

וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהוּא לְהֶפֶךְ.

אַדְּרַבָּא גַּם דַּרְכֵי הַקַּבָּלָה שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִכְלָל גַּם כֵּן בִּדְבָרָיו.

וְלא סִיֵּם בְּפֵרוּשׁ

רַק הָיָה מְבאָר כַּוָּנָתוֹ מִמֵּילָא.

כְּלוֹמַר אֲבָל כַּוָּנָתוֹ בְּעֶצֶם תּוֹרָתוֹ

גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר

רַק שֶׁגַּם דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים כָּלוּל גַּם כֵּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ

אות שסו

שָׁאַל וְאָמַר בְּחֹל הַמּוֹעֵד סוכּוֹת תקס"ט

וְהֵיכָן אָנוּ עוֹמְדִין בַּתְּפִילָּה.

וּבֵאֵר אַחַר כָּךְ

שֶׁכָּל סֵדֶר הַתּוֹרוֹת הֵם עַל סֵדֶר הַתְּפִילָּה.

וְזאת הַתּוֹרָה שַׁיָּכָה לְמָקוֹם זֶה שֶׁל הַתְּפִילָּה וְכֵן כָּל הַתּוֹרוֹת.

וַעֲדַיִן אָנוּ עוֹמְדִים קדֶם בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְאַחַר הוֹדוּ שֶׁהוּא קדֶם לְבָרוּךְ שֶׁאָמַר כְּנֻסַּח סְפָרַד

וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה מִסְּתָמָא אֶחָד שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כָּךְ

שֶׁיִּהְיֶה תְּפִילָּתוֹ עִם כָּל הַתּוֹרוֹת כַּנַּ"ל.

וְצָרִיךְ שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה שֶׁיּוּכַל לִגְמר כָּל הַתְּפִילָּה

הַיְנוּ לוֹמַר תּוֹרָה עַל פִּי סֵדֶר הַתְּפִילָּה עַד גְּמַר הַתְּפִילָּה

אות שסז

סִפְּרוּ לִי שֶׁכְּשֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו, אָמַר בִּפְנֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁלּא בְּפָנַי

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁהִזְמִין לִי רַךְ בַּשָּׁנִים אֶחָד שֶׁאֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד מִדִּבּוּרַי לא יִהְיֶה נֶאֱבָד עוֹד

וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה עָלַי שֶׁאֶזְכֶּה לִכְתּב כָּל דְּבָרָיו הַיּוֹצְאִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

הֵן תּוֹרוֹת הֵן שִׂיחוֹת שֶׁגַּם הֵם תּוֹרָה

וַאֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד בְּעָלְמָא לא יִהְיֶה נֶאֱבָד עוֹד

אות שסח

פַּעַם אַחַת נִכְנַס בְּבֵיתוֹ וְשָׁאַל עָלַי

וְהָיָה צַר לוֹ עָלַי שֶׁאֵינִי נִמְצָא אָז

וְאָמַר, שֶׁאֵין לוֹ בִּפְנֵי מִי לוֹמַר מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְגַלּוֹת.

וְאָמַר הֲלא אֲנִי יָכוֹל לְהַחֲזִיק אֶצְלִי הַרְבֵּה מְאד

וְאֵינִי אוֹמֵר כִּי אִם כְּשֶׁהַמַּיִם כְּבָר עוֹלִים עַל כָּל גְּדוֹתָיו עַד שֶׁיּוֹצֵא לַחוּץ בְּעַל כָּרְחוֹ.

וְעַכְשָׁו גַּם זֶה אֵין לִי בִּפְנֵי מִי לוֹמַר.

גַּם אָמַר לִי כְּבָר בְּעֵת שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו

אִם תִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר תּוּכַל לִשְׁמעַ מִמֶּנִּי הַרְבֵּה

כִּי אֲנִי צָרִיךְ אִישׁ אֶחָד לוֹמַר לְפָנָיו.

כִּי כַּמָּה פְּעָמִים אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹצִיא דִּבּוּרִים

עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לִי אִישׁ אֶחָד שֶׁאוּכַל לוֹמַר לְפָנָיו וְכוּ'

וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה מְדַבֵּר וּמְגַלֶּה תּוֹרָה בִּפְנֵי מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן אֶצְלוֹ אָז.

וְאָמַר לִי פַּעַם אַחַת עַל עִנְיָן כָּזֶה

שֶׁאָמַר פַּעַם אַחַת תּוֹרָה בִּפְנֵי אִישׁ אֶחָד שֶׁלּא הֵבִין דְּבָרָיו כְּלָל.

וְאָמַר לִי אַחַר כָּךְ

הֱיוֹת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר וּלְגַלּוֹת

וּבָא זֶה הָאִישׁ וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו

אֲבָל רְצוֹנוֹ שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּיו מִי שֶׁיָּכוֹל לִתְפּס קְצָת וְכוּ'
שיחות הר"ן - אות קעח - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קעח - גדולות נוראות השגתו פעם אחת עמדתי לפניו לעת ערב סמוך לתפילת המנחה והיה מסתכל בחלון בדרך השתוקקות נמרץ וכליון עינים ודבר עמי מענין היום שחולף ועובר מהרה ענה ואמר: מה שיש לי לעשות בזה העולם [ואמר זאת בדרך הפלגה כלומר שיש לו הרבה מאד לעשות בזה העולם שאי אפשר לשער] והנה היום חולף ועובר מהרה ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: וואס איך האב צו טהון אין דעם עולם
שיחות הר"ן - אות רמג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן צוה לאחד שהיה אצלו חולה בתוך ביתו שיקום קדם אור היום ויאמר שיר השירים כלו ואמר: שכל הרפואות שבעולם כלם כלולים בשיר השירים וכן היה שתכף היה שנוי להחולה וחזר לאיתנו
שיחות הר"ן - אות רכ - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...ולהתחזק באמונה פעם אחת אמר לאחד. אגלה לך סוד, שיהיה אפיקורסות גדול בעולם כי מלמעלה יבוא אפיקורסות בעולם בשביל נסיון ואני יודע שאנשים שלי גם בלא זה יתחזקו באמונה באמת וישארו קימים באמונתם אך אני מגלה לך זאת כדי שיתחזקו יותר כשיראו שדברו מזה מקדם וכדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים והיה מתאנח מאד על זה ואמר אוי, איך יוכלו לעמד אנשים מעטים נגד כל העולם והנה סמוך מאד אחר הסתלקותו זכרונו לברכה ראינו בעינינו זאת, שתכף התחיל להתפשט אפיקורסית גדול בעולם מה שלא היה כזאת מימי קדם כי אף על פי שכבר התחיל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אֵימָתַי יָבוֹא בֶּן דָּוִד
...נז - אימתי יבוא בן דוד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא, אימתי בן דוד בא וכו' אמר להן לכשיפל השער הזה ויבנה, ויפל ויבנה, ויפל, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא השער הזה, של ארם, שבארם היה באותה השעה: ואין מספיקין לבנותו, פעם שלישית שאלו את רבי יוסי בן קסמא אימתי יבוא בן דוד וכו'. א. דע, כי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך וכל דבור ודבור נחלק לכמה ניצוצות, בבחינת: "כפטיש יפוצץ סלע" כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים, לפי רב הניצוצות ודבור הכולל את הניצוצות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צב - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...תקון למקרה לילה, חס ושלום לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בספר הראשון [בסימן רה], עין שם הענין כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: ברכה, אשרי משכיל וכו' כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל כמבאר מזה שם בספר הראשון ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל הוא מרמז בפסוקים אלו. ברכה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' אשרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" משכיל "ומה' אשה משכלת" שיר "בלילה שירה עמי" נצוח "...
שיחות הר"ן - אות קכ
...- אות קכ ענה ואמר: "חזקו ואמצו כל המיחלים לה'" "כל המיחלים" דיקא אפילו אם אינכם זוכים לשום קדשה ועבודה חס ושלום רק מיחלים לבד אף על פי כן חזקו ואמצו ואל תפלו משום דבר שבעולם יהיה איך שיהיה כמבאר מזה בדברינו כמה וכמה פעמים ויותר ויותר מזה צריך כל אחד ואחד לחזק את חברו לבל יפל בדעתו משום דבר שבעולם ואפילו אם הוא יודע בעצמו שהוא כמו שהוא אף על פי כן יחזק את חברו כי את חברו בקל יותר לחזק מלחזק את עצמו כי אין חבוש מתיר את עצמו כי אין רעה גדולה מנפילה וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה לענין מלחמה הגשמיות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנא - סְגֻלָּה לְזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא
...ח"א - תורה קנא - סגלה לזרע של קימא סגלה לזרע של קימא שיאמרו שניהם האיש ואשתו קדם הזווג פרשת "ובראשי חדשיכם" וכן כשהתינוק חולה, חס ושלום יאמרו אז גם כן האיש והאשה פרשת "ובראשי חדשיכם" כי מארת חסר ואו שהוא החיות של כל דבר וכן כלת משה חסר ואו גם כן וכל זה הוא סוד פגימת הלבנה שמשם נמשך בחינת מארת חסר ואו שהוא אסכרה לרביי חס ושלום כי הוא"ו הוא החיות של כל דבר ועל כן חסרון הוא"ו מרמז על חסרון החיות כנ"ל ומשם נמשך מיתת הבנים קטנים, חס ושלום ובראש חדש מתחלת הלבנה להתמלאת ולהתתקן כידוע כי אז הגיעה לתכלית...
שיחות הר"ן - אות קנח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קנח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' ספר שפעם אחת בימי נעוריו היה אצל הרב וכו' ואמר שאז עדין לא היה אוחז במדרגה זו של עכשו שיוכל לדבר עם העולם ואף על פי כן יהיה דבוק בהשם יתברך ועוסק בתורה ממש כי אתה סבור שבפעם אחת באין לכל המעלות ?! כי לא כן הוא רק צריכין להתיגע ולטרח בעבודתו מאד קדם שבאין לאיזה מעלה טובה ואז היה קשה לי להיות ביחד עם העולם מחמת שהיה רוצה לעסק בעבודת ה' וכן כמה פעמים בעת שספר מענין הפלגת מעלתו וכו' היה רגיל לומר [אבל מאד התיגעתי, התעניתי הרבה וכו']
רוח הסערה שהפכה מישוב למדבר - בבעל תפילה - חלק 2
...תפילה - חלק 2 * רוח הסערה שהפכה מישוב למדבר - בבעל תפילה - חלק 1. בכל מקרה, העולה מכל האמור לעיל, הוא כי מקום ישוב היינו העניין של שלמות ישוב הדעת, היינו בחינת מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים וזה שאמרו חכמינו ז"ל, שלעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם 'על ראשיהם' הצרך לומר כי לעתיד יתבטל הבחירה וזה צדיקים יושבים שהישיבה הוא מורה על העדר הבחירה כמו: "יושב בשמים" שהוא מורה על העדר ההשתנות כי התנועה מורה על השתנות מרצון אל רצון והישיבה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ
...כט - האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה, מאי חזי דאזל להיכא דמדלי מנה ? שקל סכתא דצה לתתא, לא עאל, דלי דצה לעלא, עאל. אמר: האי נמי מתרמיא לה בת מזלה. רש"י: דמדליה מנה, שמיחסת מראשונה. ושואל אותו הלא יש לו ללמד, הואיל ולא נתנו לו ראשונה כל שכן זו: סכתא, קבילא: דצה, השפיל ידו במקום שאין חור בכתל ולא על: דלי דצה, הגביה ידו ונעצה במקום נקב ועאל. האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה וכו' א. כי לא כל דבור נקרא דבור כי דבור שאינו נשמע ונתקבל אינו נקרא דבור בחינת: "אין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 3.5313 שניות - עכשיו 14_10_2026 השעה 10:00:02 - wesi2