ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כד - אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא
[לשון רבנו זכרונו לברכה] אמרו לה אמצעותא דעלמא היכא? זקפא לאצבעתה, אמר להו הכא. אמרו לה, מי יימר אמר, איתו אשלו ומושחו. א. דע, שיש אור שהוא למעלה מנפשין ורוחין ונשמתין והוא אור אין סוף ואף על פי שאין השכל משיג אותו אף על פי כן רדיפה דמחשבה למרדף אבתרה ועל ידי הרדיפה אז השכל משיג אותו בבחינת מטי ולא מטי כי באמת אי אפשר להשיג אותו כי הוא למעלה מנפש רוח נשמה ב. ודע שאי אפשר להשיג אותו אפילו בבחינת מטי ולא מטי אלא על ידי עשית המצוות בשמחה כי על ידי שמחת המצוה נשלם הקדשה ומעלה החיות והקדשה שבקליפות בבחינת אחד עשר סמני הקטרת כי הקליפות הם בחינת מותרות והם בחינת עצבות בבחינת (משלי יד) : 'בכל עצב יהיה מותר' והם תקפא דדינא בבחינת (בראשית ו) : "ויתעצב אל לבו" ועקר השמחה היא בלב כמו שכתוב (תהלים ד) : "נתתה שמחה בלבי" וגלות השכינה שהוא בחינת לב שהוא שמחתן של ישראל עקר גלותה כשעצבות שהם הקליפות גוברים עליה בבחינת: "ויתעצב אל לבו" וזה הוא כשיצאו ישראל מהגלות כתיב (ישעיה נ"ה) : "כי בשמחה תצאו" ובשביל זה שעל ידי הקטרת מעלין מהקליפות חיותם כתיב בהם (משלי כז) : "קטרת ישמח לב" נמצא כשעושה המצוה בשמחה אזי מעלה השכינה שהיא המצוה שהיא שמחת הלב מבין הקליפות וזהו בחינת מלכות דעשיה העולה מן הקליפות ג. וכשאדם עושה איזה מצוה יש כח בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת השם יתברך בבחינת (שמות י) : "בנערינו ובזקנינו נלך, בצאננו ובבקרנו נלך" וזה בחינת 'מלכות מלביש נצח הוד יסוד' שהם כלי ההליכה וזה בחינת (תהלים ל"ז) : "תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו", שהיא הולכת לעורר וזה בחינת (שם ס"ח) : "הליכות אלי מלכי בקדש" כשמעלין מלכות לתוך הקדשה היא מלבשת את 'הליכות אלי' את 'נצח הוד יסוד' לילך ולעורר כל הדברים לעבודת השם יתברך ד. ועל ידי ההתעוררות הינו על ידי הליכה נמשך ברכה לכל העולמות וזה בחינת: 'נצח הוד יסוד מלבישין את חסד גבורה תפארת' שהם הידים, שמשם כל הברכות וזה בחינת (בראשית ל) : "ויברך ה' אתך לרגלי" נמצא שעולין הרגלין בבחינת ידים בבחינת (שופטים ד) : "ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה" ועקר הברכות מידים, (ויקרא ט) : "וישא אהרון את ידו אל העם ויברכם" וכמו שכתוב (בראשית מ"ט) : "מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל" ה. ועקר הברכה שנשפעין מהידים הם שכל וכשבאים למטה נעשים לכל אחד ואחד כפי רצונו כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) : "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" בכן מי שהוא בעל נפש צריך לכון רצונו שימשיך ברכת שכל בבחינת (בראשית מ"ח) : "שכל את ידיו" ובבחינת (שמות ט"ו) : "מקדש ה' כוננו ידיך" וזה בחינת 'חסד גבורה תפארת, שמלבישין את חכמה בינה דעת' ו. וצריך להמשיך אמונה לתוך ברכת השכל כי אין לסמך על השכל בעצמו כידוע וזה בחינת (משלי כ"ח) : "איש אמונות רב ברכות" ובחינת (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה" ובחינת (שמואל א כ"ד) : "וקמה בידך ממלכת ישראל" הינו שימשיך אמונה לתוך ברכת הידים וזהו בחינת (שמואל א ב) : 'ובניתי לו בית נאמן' וזה בחינת (תהלים פ"ט) : "אמונתך בקהל קדושים" קדש זה בחינת מחין וזה בחינת: 'מלכות דיצירה נעשה ממנה חכמה בינה דעת דעשיה' ז. ובפנימיות ברכאן, שהוא דקות הברכאן נתברך מהם המסדר והמישב את השכל שהיא בחינת כתר בחינת (בראשית כ"ו) : "ואהיה עמך ואברכך" כתר, הוא לשון המתנה כמו שכתוב (איוב ל"ו) : "כתר לי זעיר" כי כששואלין את האדם איזהו שכל אומר: המתן עד שאתישב וגם שם צריך אמונה, בבחינת אמון מפלא (עיין תיקון ע') וזה בחינת 'שמפנימיות חסד גבורה תפארת, ומפנימיות מלכות דיצירה, נעשה כתר דעשיה אצילות למעלה למעלה'. וזה (יחזקאל ג') : "ברוך כבוד ה' ממקומו" 'ברוך', זה בחינת ידים 'כבוד ה'', זה בחינת אמונה 'ממקומו', זה בחינת כתר ח. וכשעושה ומתקן את המישב והמסדר, שהוא הכתר כראוי והמחין רודפין להשיג האור אין סוף והכתר מעכב את השכל כדי לישב את השכל ועל ידי הרדיפה והמעכב אזי מכה המחין בהמישב והמסדר ונעשין היכלין לאור אין סוף ואף על פי כן לא ידיע ולא אתידע כמובא בזוהר פרשת נח (ס"ה: ) 'ומגו האי פריסא ברדיפה דהאי מחשבה, מטי ולא מטי' ופריסא, זה המסדר והמישב שהוא בחינת כתר שהוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל 'ואתעבידו תשע היכלין, דלאו אנון נהורין, ולא רוחין, ולא נשמתין, ולית מאן דקימא בהו, ולא מתדבקין, ולא מתידעין' ודע, שזה תכלית הידיעה כי תכלית הידיעה דלא ידע וזה בחינת (ישעיה נ"ח) : "'והשביע בצחצחות נפשך" כי אורות אלו הם הצחצחות שהם למעלה מהספירות (עיין פרדס רמונים שער הצחצחות) אשרי מי שזוכה שירדף מחשבתו להשיג השגות אלו אף על פי שאין יכלת ביד השכל להשיג אותם כי לא מתדבקין ולא ידיען. ותשעה היכלין אלו, נעשין על ידי הבטישה שמבטשין המחין בכתר בשעת רדיפה והמחין הם תלת וכל אחד כלול מתלת כי נכללין בשעת רדיפה ושלש פעמים שלש, הם תשעה וזהו תשעה היכלין [זה הענין עמק עמק מי ימצאנו, כמובן למשכיל וכאשר רמז לי רבנו ז"ל בעצמו גדל עמקות הסוד הנורא הזה שמגיע למעלה למעלה וכו', וכמבאר בהתורה הזאת למעין וההכרח לבאר הדבר קצת והוא, כי הכתר הוא המישב והמסדר את המחין דהינו הכח שיש בהשכל של אדם לישב ולסדר את המח והדעת לבל יהרס לצאת חוץ מן הגבול זה הכח הוא בחינת כתר כנ"ל וזה הכח הוא כמו מחצה המפסקת בין המחין ובין האור אין סוף כי זה הכח שהוא המישב והמסדר הוא מעכב את המחין בעת מרוצתם ורדיפתם לבל יהרסו לעלות אל ה' למעלה ממחצתם כי המחין רודפין להשיג האור אין סוף וזה הכח הנ"ל של השכל שהוא המישב והמסדר, שהוא בחינת כתר הוא עומד בפניהם כמו מחצה ומעכב אותם מרדיפתם כנ"ל ועל ידי הרדיפה והמעכב הינו על ידי הרדיפה שהמחין רודפין להשיג אור האין סוף ועל ידי כח המעכב שהוא כח המישב והמסדר בחינת כתר כנ"ל על ידי שני בחינות אלו על ידי זה מבטשין ומכין המחין בבחינת המחצה הנ"ל שהוא המישב והמסדר ועל ידי זה נעשין היכלין לאור אין סוף דהינו שנעשין בחינת כלים והיכלות ברוחניות עליון להשיג על ידם בבחינת מטי ולא מטי אור האין סוף ברוך הוא כי אם לא היה המעכב הנ"ל כלל ולא היה מי שיעכב את המחין מרדיפתם ומרוצתם היו מתבטלין המחין לגמרי כי היה האדם מתבטל במציאות כי אור האין סוף אי אפשר להשיג אך על ידי שני הבחינות שהם הרדיפה והמעכב על ידי זה נעשין בחינת מחצות והיכלין הנ"ל שעל ידם משיגים אור האין סוף רק בבחינת 'מטי ולא מטי' ופרוש 'מטי ולא מטי', ידוע למבינים דהינו 'שמגיע ואינו מגיע' שרודף ומגיע להשיג ואף על פי כן אינו מגיע ומשיג שזה נעשה על ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל ואף על פי שנעשין אלו ההיכלין הנ"ל אף על פי כן לא ידיע ולא אתידע ולית מאן דקימא בהו ולא מתדבקין ולא ידעין וכו' כנ"ל כי אי אפשר לציר בשכל השגות אלו ההיכלות הנ"ל כי הם למעלה מנפשין רוחין ונשמתין למעלה מכל השכליות כי הם למעלה מהספירות וכו' כמבאר לעיל בלשון רבנו ז"ל [עין שם היטב, ותבין שלא הוספתי שום דבר כלל. כי בכלל דבריו דברי. רק חזרתי ובארתי הדברים קצת, לגדל עצם עמקותם עד אין סוף] ובשביל זה נעשין תשעה היכלין דיקא כי המחין הם שלש ומחמת רדיפתם והכאתם בהמעכב הנ"ל הם נכללין זה בזה ונעשה כל אחד כלול משלש ושלש פעמים שלש הם תשעה וזהו בחינת תשעה היכלין הנ"ל אשרי מי שיזכה לילך ולעלות בדרך הקדש הנאמר בהתורה הזאת, עד שיזכה להשגות אלו] וזה ששאלו סבי דבי אתונא: אמצעותא דעלמא היכא. זקפא אצבעתא, אמר הכא. אמרו לה מי יימר, אמר להו איתו אשלי ומושחו. ששאלו אותו: איך משיגין אור אין סוף שהוא אמצעא דעלמא שממנו הכל שואבין חיות ושפע זקפא אצבעתא זה בחינת ברכות כנ"ל בחינת: "וישא אהרון את ידו ויברכם" כנ"ל הינו שעל ידי הברכות מבטשין המחין בכתר ונעשין היכלין כנ"ל ואמרו לה מי יימר מי הוא זה שיכנס בהיכלי התמורות למקום הקליפות להעלות משם הקדשה בבחינת קטרת כנ"ל ושעל ידי עליתו יתעלה הברכות כנ"ל וזה מי יימר, לשון תמורה, לשון (ויקרא כ"ז) : "אם המר ימירנו" והשיב להם, איתו אשלי ומושחו הינו עקר עלית הקדשה, על ידי השמחה ולעתיד בצאת ישראל מהגלות בשמחה כמו שכתוב: 'כי בשמחה תצאו' ואז יכלו הקליפות לגמרי וזה: 'איתו אשלי' הינו על ידיכם ועל כרחכם יתבטלו הקליפות כי אתם בעצמכם תביאו את בית ישראל מהגלות, הנקראים אשלי הינו חבל נחלתו כמו שכתוב (ישעיה ס"ו) : "והביאו את אחיכם בית ישראל" שכל אחד ואחד מהעכו"ם יביאו בידם את בית ישראל מהגלות על ידי רבוי השמחה שיהיה בעת הזאת כמו שכתוב (תהלים קכ"ו) : "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה וכו', היינו שמחים" ועל ידי השמחה יתבטלו הקליפות בבחינת (שמואל ב ח') : 'וימדדם בחבל השכב אותם ארצה' (עיין זוהר בלק ק"צ) וזה: 'מושחו', הינו המדידה לכלות אותם
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

אָמְרוּ לֵהּ אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא? זַקְפָא לְאֶצְבָּעָתֵהּ, אָמַר לְהוֹ הָכָא. אָמְרוּ לֵהּ, מִי יֵימַר אָמַר, אַיְתוּ אַשְׁלוּ וּמוֹשְׁחוּ.

א. דַּע, שֶׁיֵּשׁ אוֹר

שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין

וְהוּא אוֹר אֵין סוֹף

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ

אַף עַל פִּי כֵן רְדִיפָה דְּמַחֲשָׁבָה לְמִרְדָּף אַבַּתְרֵהּ

וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה

אָז הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי

כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ

כִּי הוּא לְמַעְלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה

ב. וְדַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ אֲפִילּוּ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי

אֶלָּא עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה

כִּי עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְוָה נִשְׁלָם הַקְּדֻשָּׁה

וּמַעֲלָה הַחִיּוּת וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּקְּלִיפּוֹת

בִּבְחִינַת אַחַד עָשָׂר סַמָּנֵי הַקְּטרֶת

כִּי הַקְּלִיפּוֹת הֵם בְּחִינַת מוֹתָרוֹת

וְהֵם בְּחִינַת עַצְבוּת

בִּבְחִינַת: 'בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר'

והם תקפא דדינא

בבחינת: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"

ועקר השמחה היא בלב

כמו שכתוב: "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי"

וְגָלוּת הַשְּׁכִינָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב

שֶׁהוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל

עִקַּר גָּלוּתָהּ

כְּשֶׁעַצְבוּת שֶׁהֵם הַקְּלִיפּוֹת גּוֹבְרִים עָלֶיהָ

בִּבְחִינַת: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"

וְזֶה הוּא כְּשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת

כְּתִיב: "כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ"

וּבִשְׁבִיל זֶה שֶׁעַל יְדֵי הַקְּטרֶת מַעֲלִין מֵהַקְּלִיפּוֹת חִיּוּתָם

כְּתִיב בָּהֶם: "קְטרֶת יְשַׂמַּח לֵב"

נִמְצָא כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה

אֲזַי מַעֲלֶה הַשְּׁכִינָה

שֶׁהִיא הַמִּצְוָה

שֶׁהִיא שִׂמְחַת הַלֵּב

מִבֵּין הַקְּלִיפּוֹת

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה הָעוֹלָה מִן הַקְּלִיפּוֹת

ג. וּכְשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אֵיזֶה מִצְוָה

יֵשׁ כּחַ בְּהַמִּצְוָה

לֵילֵךְ וּלְעוֹרֵר כָּל הָעוֹלָמוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

בבחינת: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, בְּצאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ"

וְזֶה בְּחִינַת 'מַלְכוּת מַלְבִּישׁ נֶצַח הוֹד יְסוֹד'

שֶׁהֵם כְּלֵי הַהֲלִיכָה

וְזֶה בְּחִינַת: "תּוֹרַת אֱלקָיו בְּלִבּוֹ לא תִמְעַד אֲשׁוּרָיו", שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לְעוֹרֵר

וזה בחינת: "הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַּקּדֶשׁ"

כְּשֶׁמַּעֲלִין מַלְכוּת לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה

הִיא מַלְבֶּשֶׁת אֶת 'הֲלִיכוֹת אֵלִי'

אֶת 'נֶצַח הוֹד יְסוֹד'

לֵילֵךְ וּלְעוֹרֵר כָּל הַדְּבָרִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

ד. וְעַל יְדֵי הַהִתְעוֹרְרוּת

הַיְנוּ עַל יְדֵי הֲלִיכָה

נִמְשָׁךְ בְּרָכָה לְכָל הָעוֹלָמוֹת

וְזֶה בְּחִינַת: 'נֶצַח הוֹד יְסוֹד מַלְבִּישִׁין אֶת חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת'

שֶׁהֵם הַיָּדַיִם, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַבְּרָכוֹת

וְזֶה בְּחִינַת: "וַיְבָרֶךְ ה' אתְךָ לְרַגְלִי"

נִמְצָא שֶׁעוֹלִין הָרַגְלִין בִּבְחִינַת יָדַיִם

בִּבְחִינַת: "וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה"

ועקר הברכות מידים,: "וַיִּשָּׂא אַהֲרון אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקב מִשָּׁם רעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"

ה. וְעִקַּר הַבְּרָכָה שֶׁנִּשְׁפָּעִין מֵהַיָּדַיִם

הֵם שֵׂכֶל

וּכְשֶׁבָּאִים לְמַטָּה

נַעֲשִׂים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רְצוֹנוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן"

בְּכֵן מִי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ

צָרִיךְ לְכַוֵּן רְצוֹנוֹ

שֶׁיַּמְשִׁיךְ בִּרְכַּת שֵׂכֶל

בִּבְחִינַת: "שִׂכֵּל אֶת יָדָיו"

וּבִבְחִינַת: "מִקְדָּשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ"

וְזֶה בְּחִינַת 'חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, שֶׁמַּלְבִּישִׁין אֶת חָכְמָה בִּינָה דַּעַת'

ו. וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה

לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַשֵּׂכֶל

כִּי אֵין לִסְמךְ עַל הַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ כַּיָּדוּעַ

וזה בחינת: "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת"

וּבְחִינַת: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"

וּבְחִינַת: "וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל"

הַיְנוּ שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַיָּדַיִם

וזהו בחינת: 'וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן'

וְזֶה בְּחִינַת: "אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים"

קדֶשׁ זֶה בְּחִינַת מחִין

וְזֶה בְּחִינַת: 'מַלְכוּת דִּיצִירָה נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה חָכְמָה בִּינָה דַּעַת דַּעֲשִׂיָּה'

ז. וּבִפְנִימִיּוּת בִּרְכָאָן, שֶׁהוּא דַּקּוּת הַבִּרְכָאָן

נִתְבָּרֵךְ מֵהֶם הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב אֶת הַשֵּׂכֶל

שֶׁהִיא בְּחִינַת כֶּתֶר

בְּחִינַת: "וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ"

כֶּתֶר, הוּא לְשׁוֹן הַמְתָּנָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּתַּר לִי זְעֵיר"

כִּי כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם אֵיזֶהוּ שֵׂכֶל

אוֹמֵר: הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶתְיַשֵּׁב

וְגַם שָׁם צָרִיךְ אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת אָמוֹן מֻפְלָא

וְזֶה בְּחִינַת 'שֶׁמִּפְּנִימִיּוּת חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וּמִפְּנִימִיּוּת מַלְכוּת דִּיצִירָה, נַעֲשֶׂה כֶּתֶר דַּעֲשִׂיָּה אֲצִילוּת לְמַעְלָה לְמַעְלָה'.

וְזֶה: "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ"

'בָּרוּךְ', זֶה בְּחִינַת יָדַיִם

'כְּבוֹד ה'', זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה

'מִמְּקוֹמוֹ', זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר

ח. וּכְשֶׁעוֹשֶׂה וּמְתַקֵּן

אֶת הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר, שֶׁהוּא הַכֶּתֶר

כָּרָאוּי

וְהַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג הָאוֹר אֵין סוֹף

וְהַכֶּתֶר מְעַכֵּב אֶת הַשֵּׂכֶל

כְּדֵי לְיַשֵּׁב אֶת הַשֵּׂכֶל

וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב

אֲזַי מַכֶּה הַמּחִין בְּהַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר

וְנַעֲשִׂין הֵיכָלִין לְאוֹר אֵין סוֹף

וְאַף עַל פִּי כֵן לָא יְדִיעַ וְלָא אִתְיְדָע

כַּמּוּבָא בַּזוהַר פָּרָשַׁת נחַ 'וּמִגּוֹ הַאי פְּרִיסָא בִּרְדִיפָה דְּהַאי מַחֲשָׁבָה, מְטֵי וְלָא מְטֵי'

וּפְרִיסָא, זֶה הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב

שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר

שֶׁהוּא פָּרוּס בֵּין הַנֶּאֱצָלִים לְבֵין הַמַּאֲצִיל

'וְאִתְעֲבִידוּ תְּשַׁע הֵיכָלִין, דְּלָאו אִנּוּן נְהוֹרִין, וְלָא רוּחִין, וְלָא נִשְׁמָתִין, וְלֵית מָאן דְּקָיְמָא בְּהוּ, וְלָא מִתְדַּבְּקִין, וְלָא מִתְיַדְּעִין'

וְדַע, שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַיְדִיעָה

כִּי תַּכְלִית הַיְדִיעָה דְּלא יֵדַע

וְזֶה בְּחִינַת: "'וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ"

כִּי אוֹרוֹת אֵלּוּ

הֵם הַצַּחְצָחוֹת

שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַסְּפִירוֹת

אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁיִּרְדּף מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכלֶת בְּיַד הַשֵּׂכֶל לְהַשִּׂיג אוֹתָם

כִּי לָא מִתְדַּבְּקִין וְלָא יְדִיעָן.

וְתִשְׁעָה הֵיכָלִין אֵלּוּ, נַעֲשִׂין עַל יְדֵי הַבְּטִישָׁה

שֶׁמְּבַטְּשִׁין הַמּחִין בַּכֶּתֶר בִּשְׁעַת רְדִיפָה

וְהַמּחִין הֵם תְּלָת

וְכָל אֶחָד כָּלוּל מִתְּלָת

כִּי נִכְלָלִין בִּשְׁעַת רְדִיפָה

וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁלֹשׁ, הֵם תִּשְׁעָה

וְזֶהוּ תִּשְׁעָה הֵיכָלִין

[זֶה הָעִנְיָן עָמק עָמק מִי יִמְצָאֶנּוּ, כַּמּוּבָן לַמַּשְׂכִּיל

וְכַאֲשֶׁר רָמַז לִי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ גּדֶל עַמְקוּת הַסּוֹד הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁמַּגִּיעַ לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְכוּ', וְכַמְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַזּאת לַמְעַיֵּן

וְהַהֶכְרֵחַ לְבָאֵר הַדָּבָר קְצָת

וְהוּא, כִּי הַכֶּתֶר

הוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר אֶת הַמּחִין

דְּהַיְנוּ הַכּחַ שֶׁיֵּשׁ בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁל אָדָם

לְיַשֵּׁב וּלְסַדֵּר אֶת הַמּחַ וְהַדַּעַת

לְבַל יַהֲרס לָצֵאת חוּץ מִן הַגְּבוּל

זֶה הַכּחַ הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל

וְזֶה הַכּחַ הוּא כְּמוֹ מְחִצָּה הַמַּפֶסֶקֶת

בֵּין הַמּחִין וּבֵין הָאוֹר אֵין סוֹף

כִּי זֶה הַכּחַ שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר

הוּא מְעַכֵּב אֶת הַמּחִין בְּעֵת מְרוּצָתָם וּרְדִיפָתָם

לְבַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' לְמַעְלָה מִמְּחִצָּתָם

כִּי הַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג הָאוֹר אֵין סוֹף

וְזֶה הַכּחַ הַנַּ"ל שֶׁל הַשֵּׂכֶל

שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר

הוּא עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם כְּמוֹ מְחִצָּה

וּמְעַכֵּב אוֹתָם מֵרְדִיפָתָם כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב

הַיְנוּ עַל יְדֵי הָרְדִיפָה

שֶׁהַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג אוֹר הָאֵין סוֹף

וְעַל יְדֵי כּחַ הַמְעַכֵּב

שֶׁהוּא כּחַ הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר

בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי שְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ

עַל יְדֵי זֶה מְבַטְּשִׁין וּמַכִּין הַמּחִין

בִּבְחִינַת הַמְּחִצָּה הַנַּ"ל

שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר

וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין הֵיכָלִין לְאוֹר אֵין סוֹף

דְּהַיְנוּ שֶׁנַּעֲשִׂין בְּחִינַת כֵּלִים וְהֵיכָלוֹת בְּרוּחָנִיּוּת עֶלְיוֹן

לְהַשִּׂיג עַל יָדָם בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי

אוֹר הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא

כִּי אִם לא הָיָה הַמְעַכֵּב הַנַּ"ל כְּלָל

וְלא הָיָה מִי שֶׁיְּעַכֵּב אֶת הַמּחִין מֵרְדִיפָתָם וּמְרוּצָתָם

הָיוּ מִתְבַּטְּלִין הַמּחִין לְגַמְרֵי

כִּי הָיָה הָאָדָם מִתְבַּטֵּל בַּמְּצִיאוּת

כִּי אוֹר הָאֵין סוֹף

אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג

אַךְ עַל יְדֵי שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת

שֶׁהֵם הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין בְּחִינַת מְחִצּוֹת וְהֵיכָלִין הַנַּ"ל

שֶׁעַל יָדָם מַשִּׂיגִים אוֹר הָאֵין סוֹף

רַק בִּבְחִינַת 'מְטֵי וְלָא מְטֵי'

וּפֵרוּשׁ 'מְטֵי וְלָא מְטֵי', יָדוּעַ לַמְּבִינִים

דְּהַיְנוּ 'שֶׁמַּגִּיעַ וְאֵינוֹ מַגִּיעַ'

שֶׁרוֹדֵף וּמַגִּיעַ לְהַשִּׂיג

וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מַגִּיעַ וּמַשִּׂיג

שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב כַּנַּ"ל

וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשִׂין אֵלּוּ הַהֵיכָלִין הַנַּ"ל

אַף עַל פִּי כֵן לָא יְדִיעַ וְלָא אִתְיְדָע

וְלֵית מָאן דְּקָיְמָא בְּהוֹ וְלָא מִתְדַּבְּקִין וְלָא יָדְעִין וְכוּ' כַּנַּ"ל

כִּי אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בַּשֵּׂכֶל הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ הַהֵיכָלוֹת הַנַּ"ל

כִּי הֵם לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין רוּחִין וְנִשְׁמָתִין

לְמַעְלָה מִכָּל הַשִּׂכְלִיּוֹת

כִּי הֵם לְמַעְלָה מֵהַסְּפִירוֹת וְכוּ'

כַּמְבאָר לְעֵיל בִּלְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל

[עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, וְתָבִין שֶׁלּא הוֹסַפְתִּי שׁוּם דָּבָר כְּלָל. כִּי בִּכְלַל דְּבָרָיו דְּבָרַי. רַק חָזַרְתִּי וּבֵאַרְתִּי הַדְּבָרִים קְצָת, לְגדֶל עצֶם עַמְקוּתָם עַד אֵין סוֹף]

וּבִשְׁבִיל זֶה נַעֲשִׂין תִּשְׁעָה הֵיכָלִין דַּיְקָא

כִּי הַמּחִין הֵם שָׁלֹשׁ

וּמֵחֲמַת רְדִיפָתָם וְהַכָּאָתָם בְּהַמְעַכֵּב הַנַּ"ל

הֵם נִכְלָלִין זֶה בָּזֶה

וְנַעֲשֶׂה כָּל אֶחָד כָּלוּל מִשָּׁלֹשׁ

וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁלֹשׁ הֵם תִּשְׁעָה

וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּשְׁעָה הֵיכָלִין הַנַּ"ל

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לֵילֵךְ וְלַעֲלוֹת בְּדֶרֶךְ הַקּדֶשׁ הַנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַזּאת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשָּׂגוֹת אֵלּוּ]

וְזֶה שֶׁשָּׁאֲלוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא: אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא. זַקְפָא אֶצְבָּעָתָא, אָמַר הָכָא. אָמְרוּ לֵהּ מִי יֵימַר, אָמַר לְהוֹ אַיְתוּ אַשְׁלֵי וּמוֹשְׁחוּ.

שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ: אֵיךְ מַשִּׂיגִין אוֹר אֵין סוֹף

שֶׁהוּא אֶמְצָעָא דְּעָלְמָא

שֶׁמִּמֶּנּוּ הַכּל שׁוֹאֲבִין חִיּוּת וָשֶׁפַע

זַקְפָא אֶצְבָּעָתָא

זֶה בְּחִינַת בְּרָכוֹת כַּנַּ"ל

בְּחִינַת: "וַיִּשָּׂא אַהֲרון אֶת יָדָו וַיְבָרֲכֵם" כַּנַּ"ל

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַבְּרָכוֹת

מְבַטְּשִׁין הַמּחִין בְּכֶתֶר

וְנַעֲשִׂין הֵיכָלִין כַּנַּ"ל

וְאָמְרוּ לֵהּ מִי יֵימַר

מִי הוּא זֶה שֶׁיִּכְנס בְּהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת לִמְקוֹם הַקְּלִיפּוֹת

לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הַקְּדֻשָּׁה בִּבְחִינַת קְטרֶת כַּנַּ"ל

וְשֶׁעַל יְדֵי עֲלִיָּתוֹ יִתְעַלֶּה הַבְּרָכוֹת כַּנַּ"ל

וזה מי יימר, לשון תמורה, לשון: "אִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ"

וְהֵשִׁיב לָהֶם, אַיְתוּ אַשְׁלֵי וּמוֹשְׁחוּ

הַיְנוּ עִקַּר עֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה, עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה

וְלֶעָתִיד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת בְּשִׂמְחָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ'

וְאָז יִכְלוּ הַקְּלִיפּוֹת לְגַמְרֵי

וְזֶה: 'אַיְתוּ אַשְׁלֵי'

הַיְנוּ עַל יְדֵיכֶם וְעַל כָּרְחֲכֶם יִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִיפּוֹת

כִּי אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם תָּבִיאוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת, הַנִּקְרָאִים אַשְׁלֵי

הַיְנוּ חֶבֶל נַחֲלָתוֹ

כמו שכתוב: "וְהֵבִיאוּ אֶת אֲחֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל"

שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהָעַכּוּ"ם

יָבִיאוּ בְּיָדָם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת

עַל יְדֵי רִבּוּי הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּהְיֶה בָּעֵת הַזּאת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָז יאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה וְכוּ', הָיִינוּ שְׂמֵחִים"

וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִיפּוֹת

בִּבְחִינַת: 'וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה'

וְזֶה: 'מוֹשְׁחוּ', הַיְנוּ הַמְּדִידָה

לְכַלּוֹת אוֹתָם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נה - רֶוַח הָעוֹלָם הַזֶּה אֵין לְשַׁעֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נה - רוח העולם הזה אין לשער רוח העולם הזה אין לשער דהינו מה שהאדם יכול להרויח בזה העולם ואין צריך על זה הוצאות משלו, שקורין אויש לאג רק, ממה שהכין לפניו הבורא יתברך יכול להרחיב ידו ולהרויח הרבה מאד
שיחות הר"ן - אות קצב - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצב - גדולות נוראות השגתו פעם אחת דברתי עמו זכרונו לברכה מענין זה שאין העולם רוצים להאמין שיהיו נמצאים עכשו צדיקים גדולים במעלה מאד כמו בדורות הראשונים ענה ואמר: אם מאמינים בהשם יתברך צריכים להאמין שיש צדיקים גם כן כי כמו שהשם יתברך נמצא בודאי כמו כן נמצאים צדיקים בודאי בכל דור ודור והבן מאד
חיי מוהר"ן - קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...לדובנא ולבראד אות קנב בשנת תקס"ו הנ"ל כשהתחיל לדבר עמי מענין תקון הנשמות שהוא עוסק שהוא ענין בעל השדה וכו' כנ"ל אז אמר לי בזלאטיפאליע נודע לי קצת מזה. שאז התחיל לידע קצת מענין זה של הבעל השדה. והמובן מדבריו שאז התחיל לידע והעקר יודע עכשו ואמר שרבי שמעון בר יוחאי רמז מעט מזה בזוהר הקדוש והמובן היה שכמו שהוא יודע עכשו בענין זה של הבעל השדה לא ידע עדין שום וכו' אות קנג בשנת תקס"ז הנ"ל קדם פורים נסע מפה ברסלב ולא נודע לשום אדם שום פרוש על פי פשוט על אותה הנסיעה. ונסע אז לנאווריטש ורצה לנסע להלן יותר...
סיפורי מעשיות - מעשה ג - מעשה מחיגר
...- מעשה ג - מחיגר מעשה בחכם אחד קדם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות אחר כך נפטר החכם והניח בנים והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך והיה יכול לעמד, רק שלא היה יכול לילך והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו והיה אותו הבן [שלא היה יכול לילך] מקבץ על יד על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם? טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן ואף שאינו יכול לילך יעץ בדעתו לשכר...
סיפורי מעשיות - מעשה א - מעשה מאבידת בת מלך [ערוך] / מעשה מאבדת בת המלך / מעשה בבת מלך שאבדה
...[ערוך] / מעשה מאבדת בת המלך / מעשה בבת מלך שאבדה [גרסה עם מעט תיקוני נוסח של ]. ענה ואמר: בדרך ספרתי מעשה שכל מי שהיה שומע את המעשה הזה, היה לו הרהור תשובה וזה הוא המעשה מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת אחת ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבב אותה ביותר והיה משתעשע עמה מאד פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום והתרגז עליה ונזרק מפיו דבור: שהלא טוב ייקח אותך בלילה הלכה לחדרה ובבקר לא ידעו היכן היא והיה אביה מצטער מאד והלך לבקשה אנה ואנה עמד המשנה למלך, מחמת שראה שהמלך מצטער מאד ובקש, שיתנו...
שיחות הר"ן - אות קפד - גדולות נוראות השגתו
...השגתו שמעתי בשמו שאמר שתכף כשאחד בא אליו והוא נותן לו שלום ופושט ידו לידו [כמנהג העולם בשעת נתינת שלום] אז תכף הוא יודע כל מה שעבר אותו האיש ואמר רמז על זה "יד ליד לא ינקה רע" שתכף כשפושט "יד ליד" דהינו נתינת שלום שוב "לא ינקה רע" כי תכף נתגלה לו הכל גם כבר שמעתי קצת מזה ועשה זאת כלאחר יד והיה נחשב אצלו לדבר פשוט וקל מה שיודע את כל אחד ואחד כפי מה שהוא מתחלה ועד סוף כל מה שעשה ועבר וכו' ואמר שבלתי ידיעה בדרך השגה יכולים גם כן להבין ולידע על פי חכמה כי יכולים להבין מדבריו של האיש גם יש כמה סימנים...
חיי מוהר"ן - של - מעלת המתקרבים אליו
...של אמר אני יכול לעשות מכלכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבד השם יתברך בעצמו את עצמו [כלומר שרצונו הוא שאנחנו בעצמנו נתיגע בכחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת השם. אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי]. וכן שמעתי עוד בכמה לשונות שאמר אני יכול לתן יראה להאדם עד שיצא מחייו ויתבטל במציאות. ופעם אחת בקש מאתו אחד מאנשי שלומנו הרבה בענין זה שיתן לו יראה. [כמדמה לי הכותב שזה היה ר' שמעון המשמש שלו] ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה דברים כעין הנ"ל שבודאי יכול לתן [לו] יראה עצומה רק שאין זה תכלית, כי אם כן יתבטל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רז - כָּל הַדִּבּוּרִים הֵם בְּחִינַת גְּבוּרוֹת
...הם בחינת גבורות כל הדבורים הם בחינת גבורות כמו שכתוב "וגבורתך ידברו" וכמו שכתוב בכתבים שהה' גבורות שבדעת בוקעין ויוצאין בהפה ונעשה מהם ה' מוצאות הפה נמצא שכל הדבורים הם בחינת גבורות וצריך להמתיקם וההמתקה הוא על ידי למוד התורה ודבורים טובים שמדברים על ידי זה ממתיקים הדבורים שהם בחינת הגבורות ודע שלפעמים יוצאין גבורות קשות רחמנא לצלן והם באים בזה העולם לגדולי הדור מחמת שיש להם דעת גדול על כן כשיוצאין, חס ושלום, גבורות קשות, באים בדעת הגדולים ושם בוקעין ויוצאין מהפה, ונעשה מהם דבורים כנ"ל ואזי הדבורים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סט - מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתֵּן בְּרָכָה
...לתן ברכה מה שנוהגים לתן ברכה להאיש, המביא המשקה לאורחים או על החתנה וכיוצא [הינו כשנושאין יין או דבש לאורחים או על חתנה אזי נוהגין לתן מן המשקה להשליח, הנושא את המשקה לעשות ברכה] הוא על פי מה שכתוב בזוהר שיש כמה דברים שהם נשאים ונושאים וחושב שם כמה דברים שהם נשאים דהינו שנושאים אותם ובאמת אלו הדברים הם נושאים כגון המרכבה, שהיא נשאת ונושאת וכן הארון, שהיו נושאים אותו "והוא נשא את נושאיו" וכו' וזה בחינת ברכה שנותנין כנ"ל כי ברכה ראשי תבות: "כי רוח החיה באופנים" בחינת נשאת ונושאת כי האופנים נושאים...
ספר המידות - פידיון שבויים
...לתפיסה. ב. דמודה לנכרים נופל בידיהון, אלא כל דבריהם תסתר. ג. האומר דבר בשם אומרו, מביא גאלה לעולם. ד. על ידי פדיון שבויים נתקבץ נדחיו של הפודה. ה. מי שאינו יוצא מביתו חשוב, כתפיסה. ו. בעוון משכב זכר נתפס בתפיסה. ז. מי שמרחם על השבויים, הקדוש ברוך הוא מצילו ממיתה. ח. מי שהוא בתפיסה, בידוע שגם נשמתו למעלה בתפיסה. ט. מי שבא לצדיק ושואל את הצדיק עצה ומפר עצתו אחר כך, על ידי זה נתפס בתפיסה. י. מי שמאכיל לחם לרעבים, הקדוש ברוך הוא מציל אותו מבית האסורים. יא. מי שלא תקן חטאות נעורים, על ידי זה בא לבי
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2168 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:13:47 - wesi2