ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כד - אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא
[לשון רבנו זכרונו לברכה] אמרו לה אמצעותא דעלמא היכא? זקפא לאצבעתה, אמר להו הכא. אמרו לה, מי יימר אמר, איתו אשלו ומושחו. א. דע, שיש אור שהוא למעלה מנפשין ורוחין ונשמתין והוא אור אין סוף ואף על פי שאין השכל משיג אותו אף על פי כן רדיפה דמחשבה למרדף אבתרה ועל ידי הרדיפה אז השכל משיג אותו בבחינת מטי ולא מטי כי באמת אי אפשר להשיג אותו כי הוא למעלה מנפש רוח נשמה ב. ודע שאי אפשר להשיג אותו אפילו בבחינת מטי ולא מטי אלא על ידי עשית המצוות בשמחה כי על ידי שמחת המצוה נשלם הקדשה ומעלה החיות והקדשה שבקליפות בבחינת אחד עשר סמני הקטרת כי הקליפות הם בחינת מותרות והם בחינת עצבות בבחינת (משלי יד) : 'בכל עצב יהיה מותר' והם תקפא דדינא בבחינת (בראשית ו) : "ויתעצב אל לבו" ועקר השמחה היא בלב כמו שכתוב (תהלים ד) : "נתתה שמחה בלבי" וגלות השכינה שהוא בחינת לב שהוא שמחתן של ישראל עקר גלותה כשעצבות שהם הקליפות גוברים עליה בבחינת: "ויתעצב אל לבו" וזה הוא כשיצאו ישראל מהגלות כתיב (ישעיה נ"ה) : "כי בשמחה תצאו" ובשביל זה שעל ידי הקטרת מעלין מהקליפות חיותם כתיב בהם (משלי כז) : "קטרת ישמח לב" נמצא כשעושה המצוה בשמחה אזי מעלה השכינה שהיא המצוה שהיא שמחת הלב מבין הקליפות וזהו בחינת מלכות דעשיה העולה מן הקליפות ג. וכשאדם עושה איזה מצוה יש כח בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת השם יתברך בבחינת (שמות י) : "בנערינו ובזקנינו נלך, בצאננו ובבקרנו נלך" וזה בחינת 'מלכות מלביש נצח הוד יסוד' שהם כלי ההליכה וזה בחינת (תהלים ל"ז) : "תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו", שהיא הולכת לעורר וזה בחינת (שם ס"ח) : "הליכות אלי מלכי בקדש" כשמעלין מלכות לתוך הקדשה היא מלבשת את 'הליכות אלי' את 'נצח הוד יסוד' לילך ולעורר כל הדברים לעבודת השם יתברך ד. ועל ידי ההתעוררות הינו על ידי הליכה נמשך ברכה לכל העולמות וזה בחינת: 'נצח הוד יסוד מלבישין את חסד גבורה תפארת' שהם הידים, שמשם כל הברכות וזה בחינת (בראשית ל) : "ויברך ה' אתך לרגלי" נמצא שעולין הרגלין בבחינת ידים בבחינת (שופטים ד) : "ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה" ועקר הברכות מידים, (ויקרא ט) : "וישא אהרון את ידו אל העם ויברכם" וכמו שכתוב (בראשית מ"ט) : "מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל" ה. ועקר הברכה שנשפעין מהידים הם שכל וכשבאים למטה נעשים לכל אחד ואחד כפי רצונו כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) : "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" בכן מי שהוא בעל נפש צריך לכון רצונו שימשיך ברכת שכל בבחינת (בראשית מ"ח) : "שכל את ידיו" ובבחינת (שמות ט"ו) : "מקדש ה' כוננו ידיך" וזה בחינת 'חסד גבורה תפארת, שמלבישין את חכמה בינה דעת' ו. וצריך להמשיך אמונה לתוך ברכת השכל כי אין לסמך על השכל בעצמו כידוע וזה בחינת (משלי כ"ח) : "איש אמונות רב ברכות" ובחינת (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה" ובחינת (שמואל א כ"ד) : "וקמה בידך ממלכת ישראל" הינו שימשיך אמונה לתוך ברכת הידים וזהו בחינת (שמואל א ב) : 'ובניתי לו בית נאמן' וזה בחינת (תהלים פ"ט) : "אמונתך בקהל קדושים" קדש זה בחינת מחין וזה בחינת: 'מלכות דיצירה נעשה ממנה חכמה בינה דעת דעשיה' ז. ובפנימיות ברכאן, שהוא דקות הברכאן נתברך מהם המסדר והמישב את השכל שהיא בחינת כתר בחינת (בראשית כ"ו) : "ואהיה עמך ואברכך" כתר, הוא לשון המתנה כמו שכתוב (איוב ל"ו) : "כתר לי זעיר" כי כששואלין את האדם איזהו שכל אומר: המתן עד שאתישב וגם שם צריך אמונה, בבחינת אמון מפלא (עיין תיקון ע') וזה בחינת 'שמפנימיות חסד גבורה תפארת, ומפנימיות מלכות דיצירה, נעשה כתר דעשיה אצילות למעלה למעלה'. וזה (יחזקאל ג') : "ברוך כבוד ה' ממקומו" 'ברוך', זה בחינת ידים 'כבוד ה'', זה בחינת אמונה 'ממקומו', זה בחינת כתר ח. וכשעושה ומתקן את המישב והמסדר, שהוא הכתר כראוי והמחין רודפין להשיג האור אין סוף והכתר מעכב את השכל כדי לישב את השכל ועל ידי הרדיפה והמעכב אזי מכה המחין בהמישב והמסדר ונעשין היכלין לאור אין סוף ואף על פי כן לא ידיע ולא אתידע כמובא בזוהר פרשת נח (ס"ה: ) 'ומגו האי פריסא ברדיפה דהאי מחשבה, מטי ולא מטי' ופריסא, זה המסדר והמישב שהוא בחינת כתר שהוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל 'ואתעבידו תשע היכלין, דלאו אנון נהורין, ולא רוחין, ולא נשמתין, ולית מאן דקימא בהו, ולא מתדבקין, ולא מתידעין' ודע, שזה תכלית הידיעה כי תכלית הידיעה דלא ידע וזה בחינת (ישעיה נ"ח) : "'והשביע בצחצחות נפשך" כי אורות אלו הם הצחצחות שהם למעלה מהספירות (עיין פרדס רמונים שער הצחצחות) אשרי מי שזוכה שירדף מחשבתו להשיג השגות אלו אף על פי שאין יכלת ביד השכל להשיג אותם כי לא מתדבקין ולא ידיען. ותשעה היכלין אלו, נעשין על ידי הבטישה שמבטשין המחין בכתר בשעת רדיפה והמחין הם תלת וכל אחד כלול מתלת כי נכללין בשעת רדיפה ושלש פעמים שלש, הם תשעה וזהו תשעה היכלין [זה הענין עמק עמק מי ימצאנו, כמובן למשכיל וכאשר רמז לי רבנו ז"ל בעצמו גדל עמקות הסוד הנורא הזה שמגיע למעלה למעלה וכו', וכמבאר בהתורה הזאת למעין וההכרח לבאר הדבר קצת והוא, כי הכתר הוא המישב והמסדר את המחין דהינו הכח שיש בהשכל של אדם לישב ולסדר את המח והדעת לבל יהרס לצאת חוץ מן הגבול זה הכח הוא בחינת כתר כנ"ל וזה הכח הוא כמו מחצה המפסקת בין המחין ובין האור אין סוף כי זה הכח שהוא המישב והמסדר הוא מעכב את המחין בעת מרוצתם ורדיפתם לבל יהרסו לעלות אל ה' למעלה ממחצתם כי המחין רודפין להשיג האור אין סוף וזה הכח הנ"ל של השכל שהוא המישב והמסדר, שהוא בחינת כתר הוא עומד בפניהם כמו מחצה ומעכב אותם מרדיפתם כנ"ל ועל ידי הרדיפה והמעכב הינו על ידי הרדיפה שהמחין רודפין להשיג אור האין סוף ועל ידי כח המעכב שהוא כח המישב והמסדר בחינת כתר כנ"ל על ידי שני בחינות אלו על ידי זה מבטשין ומכין המחין בבחינת המחצה הנ"ל שהוא המישב והמסדר ועל ידי זה נעשין היכלין לאור אין סוף דהינו שנעשין בחינת כלים והיכלות ברוחניות עליון להשיג על ידם בבחינת מטי ולא מטי אור האין סוף ברוך הוא כי אם לא היה המעכב הנ"ל כלל ולא היה מי שיעכב את המחין מרדיפתם ומרוצתם היו מתבטלין המחין לגמרי כי היה האדם מתבטל במציאות כי אור האין סוף אי אפשר להשיג אך על ידי שני הבחינות שהם הרדיפה והמעכב על ידי זה נעשין בחינת מחצות והיכלין הנ"ל שעל ידם משיגים אור האין סוף רק בבחינת 'מטי ולא מטי' ופרוש 'מטי ולא מטי', ידוע למבינים דהינו 'שמגיע ואינו מגיע' שרודף ומגיע להשיג ואף על פי כן אינו מגיע ומשיג שזה נעשה על ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל ואף על פי שנעשין אלו ההיכלין הנ"ל אף על פי כן לא ידיע ולא אתידע ולית מאן דקימא בהו ולא מתדבקין ולא ידעין וכו' כנ"ל כי אי אפשר לציר בשכל השגות אלו ההיכלות הנ"ל כי הם למעלה מנפשין רוחין ונשמתין למעלה מכל השכליות כי הם למעלה מהספירות וכו' כמבאר לעיל בלשון רבנו ז"ל [עין שם היטב, ותבין שלא הוספתי שום דבר כלל. כי בכלל דבריו דברי. רק חזרתי ובארתי הדברים קצת, לגדל עצם עמקותם עד אין סוף] ובשביל זה נעשין תשעה היכלין דיקא כי המחין הם שלש ומחמת רדיפתם והכאתם בהמעכב הנ"ל הם נכללין זה בזה ונעשה כל אחד כלול משלש ושלש פעמים שלש הם תשעה וזהו בחינת תשעה היכלין הנ"ל אשרי מי שיזכה לילך ולעלות בדרך הקדש הנאמר בהתורה הזאת, עד שיזכה להשגות אלו] וזה ששאלו סבי דבי אתונא: אמצעותא דעלמא היכא. זקפא אצבעתא, אמר הכא. אמרו לה מי יימר, אמר להו איתו אשלי ומושחו. ששאלו אותו: איך משיגין אור אין סוף שהוא אמצעא דעלמא שממנו הכל שואבין חיות ושפע זקפא אצבעתא זה בחינת ברכות כנ"ל בחינת: "וישא אהרון את ידו ויברכם" כנ"ל הינו שעל ידי הברכות מבטשין המחין בכתר ונעשין היכלין כנ"ל ואמרו לה מי יימר מי הוא זה שיכנס בהיכלי התמורות למקום הקליפות להעלות משם הקדשה בבחינת קטרת כנ"ל ושעל ידי עליתו יתעלה הברכות כנ"ל וזה מי יימר, לשון תמורה, לשון (ויקרא כ"ז) : "אם המר ימירנו" והשיב להם, איתו אשלי ומושחו הינו עקר עלית הקדשה, על ידי השמחה ולעתיד בצאת ישראל מהגלות בשמחה כמו שכתוב: 'כי בשמחה תצאו' ואז יכלו הקליפות לגמרי וזה: 'איתו אשלי' הינו על ידיכם ועל כרחכם יתבטלו הקליפות כי אתם בעצמכם תביאו את בית ישראל מהגלות, הנקראים אשלי הינו חבל נחלתו כמו שכתוב (ישעיה ס"ו) : "והביאו את אחיכם בית ישראל" שכל אחד ואחד מהעכו"ם יביאו בידם את בית ישראל מהגלות על ידי רבוי השמחה שיהיה בעת הזאת כמו שכתוב (תהלים קכ"ו) : "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה וכו', היינו שמחים" ועל ידי השמחה יתבטלו הקליפות בבחינת (שמואל ב ח') : 'וימדדם בחבל השכב אותם ארצה' (עיין זוהר בלק ק"צ) וזה: 'מושחו', הינו המדידה לכלות אותם
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

אָמְרוּ לֵהּ אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא? זַקְפָא לְאֶצְבָּעָתֵהּ, אָמַר לְהוֹ הָכָא. אָמְרוּ לֵהּ, מִי יֵימַר אָמַר, אַיְתוּ אַשְׁלוּ וּמוֹשְׁחוּ.

א. דַּע, שֶׁיֵּשׁ אוֹר

שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין

וְהוּא אוֹר אֵין סוֹף

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ

אַף עַל פִּי כֵן רְדִיפָה דְּמַחֲשָׁבָה לְמִרְדָּף אַבַּתְרֵהּ

וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה

אָז הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי

כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ

כִּי הוּא לְמַעְלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה

ב. וְדַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ אֲפִילּוּ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי

אֶלָּא עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה

כִּי עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְוָה נִשְׁלָם הַקְּדֻשָּׁה

וּמַעֲלָה הַחִיּוּת וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּקְּלִיפּוֹת

בִּבְחִינַת אַחַד עָשָׂר סַמָּנֵי הַקְּטרֶת

כִּי הַקְּלִיפּוֹת הֵם בְּחִינַת מוֹתָרוֹת

וְהֵם בְּחִינַת עַצְבוּת

בִּבְחִינַת: 'בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר'

והם תקפא דדינא

בבחינת: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"

ועקר השמחה היא בלב

כמו שכתוב: "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי"

וְגָלוּת הַשְּׁכִינָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב

שֶׁהוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל

עִקַּר גָּלוּתָהּ

כְּשֶׁעַצְבוּת שֶׁהֵם הַקְּלִיפּוֹת גּוֹבְרִים עָלֶיהָ

בִּבְחִינַת: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"

וְזֶה הוּא כְּשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת

כְּתִיב: "כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ"

וּבִשְׁבִיל זֶה שֶׁעַל יְדֵי הַקְּטרֶת מַעֲלִין מֵהַקְּלִיפּוֹת חִיּוּתָם

כְּתִיב בָּהֶם: "קְטרֶת יְשַׂמַּח לֵב"

נִמְצָא כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה

אֲזַי מַעֲלֶה הַשְּׁכִינָה

שֶׁהִיא הַמִּצְוָה

שֶׁהִיא שִׂמְחַת הַלֵּב

מִבֵּין הַקְּלִיפּוֹת

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה הָעוֹלָה מִן הַקְּלִיפּוֹת

ג. וּכְשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אֵיזֶה מִצְוָה

יֵשׁ כּחַ בְּהַמִּצְוָה

לֵילֵךְ וּלְעוֹרֵר כָּל הָעוֹלָמוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

בבחינת: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, בְּצאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ"

וְזֶה בְּחִינַת 'מַלְכוּת מַלְבִּישׁ נֶצַח הוֹד יְסוֹד'

שֶׁהֵם כְּלֵי הַהֲלִיכָה

וְזֶה בְּחִינַת: "תּוֹרַת אֱלקָיו בְּלִבּוֹ לא תִמְעַד אֲשׁוּרָיו", שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לְעוֹרֵר

וזה בחינת: "הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַּקּדֶשׁ"

כְּשֶׁמַּעֲלִין מַלְכוּת לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה

הִיא מַלְבֶּשֶׁת אֶת 'הֲלִיכוֹת אֵלִי'

אֶת 'נֶצַח הוֹד יְסוֹד'

לֵילֵךְ וּלְעוֹרֵר כָּל הַדְּבָרִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

ד. וְעַל יְדֵי הַהִתְעוֹרְרוּת

הַיְנוּ עַל יְדֵי הֲלִיכָה

נִמְשָׁךְ בְּרָכָה לְכָל הָעוֹלָמוֹת

וְזֶה בְּחִינַת: 'נֶצַח הוֹד יְסוֹד מַלְבִּישִׁין אֶת חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת'

שֶׁהֵם הַיָּדַיִם, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַבְּרָכוֹת

וְזֶה בְּחִינַת: "וַיְבָרֶךְ ה' אתְךָ לְרַגְלִי"

נִמְצָא שֶׁעוֹלִין הָרַגְלִין בִּבְחִינַת יָדַיִם

בִּבְחִינַת: "וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה"

ועקר הברכות מידים,: "וַיִּשָּׂא אַהֲרון אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקב מִשָּׁם רעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"

ה. וְעִקַּר הַבְּרָכָה שֶׁנִּשְׁפָּעִין מֵהַיָּדַיִם

הֵם שֵׂכֶל

וּכְשֶׁבָּאִים לְמַטָּה

נַעֲשִׂים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רְצוֹנוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן"

בְּכֵן מִי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ

צָרִיךְ לְכַוֵּן רְצוֹנוֹ

שֶׁיַּמְשִׁיךְ בִּרְכַּת שֵׂכֶל

בִּבְחִינַת: "שִׂכֵּל אֶת יָדָיו"

וּבִבְחִינַת: "מִקְדָּשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ"

וְזֶה בְּחִינַת 'חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, שֶׁמַּלְבִּישִׁין אֶת חָכְמָה בִּינָה דַּעַת'

ו. וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה

לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַשֵּׂכֶל

כִּי אֵין לִסְמךְ עַל הַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ כַּיָּדוּעַ

וזה בחינת: "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת"

וּבְחִינַת: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"

וּבְחִינַת: "וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל"

הַיְנוּ שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַיָּדַיִם

וזהו בחינת: 'וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן'

וְזֶה בְּחִינַת: "אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים"

קדֶשׁ זֶה בְּחִינַת מחִין

וְזֶה בְּחִינַת: 'מַלְכוּת דִּיצִירָה נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה חָכְמָה בִּינָה דַּעַת דַּעֲשִׂיָּה'

ז. וּבִפְנִימִיּוּת בִּרְכָאָן, שֶׁהוּא דַּקּוּת הַבִּרְכָאָן

נִתְבָּרֵךְ מֵהֶם הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב אֶת הַשֵּׂכֶל

שֶׁהִיא בְּחִינַת כֶּתֶר

בְּחִינַת: "וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ"

כֶּתֶר, הוּא לְשׁוֹן הַמְתָּנָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּתַּר לִי זְעֵיר"

כִּי כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם אֵיזֶהוּ שֵׂכֶל

אוֹמֵר: הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶתְיַשֵּׁב

וְגַם שָׁם צָרִיךְ אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת אָמוֹן מֻפְלָא

וְזֶה בְּחִינַת 'שֶׁמִּפְּנִימִיּוּת חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וּמִפְּנִימִיּוּת מַלְכוּת דִּיצִירָה, נַעֲשֶׂה כֶּתֶר דַּעֲשִׂיָּה אֲצִילוּת לְמַעְלָה לְמַעְלָה'.

וְזֶה: "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ"

'בָּרוּךְ', זֶה בְּחִינַת יָדַיִם

'כְּבוֹד ה'', זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה

'מִמְּקוֹמוֹ', זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר

ח. וּכְשֶׁעוֹשֶׂה וּמְתַקֵּן

אֶת הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר, שֶׁהוּא הַכֶּתֶר

כָּרָאוּי

וְהַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג הָאוֹר אֵין סוֹף

וְהַכֶּתֶר מְעַכֵּב אֶת הַשֵּׂכֶל

כְּדֵי לְיַשֵּׁב אֶת הַשֵּׂכֶל

וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב

אֲזַי מַכֶּה הַמּחִין בְּהַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר

וְנַעֲשִׂין הֵיכָלִין לְאוֹר אֵין סוֹף

וְאַף עַל פִּי כֵן לָא יְדִיעַ וְלָא אִתְיְדָע

כַּמּוּבָא בַּזוהַר פָּרָשַׁת נחַ 'וּמִגּוֹ הַאי פְּרִיסָא בִּרְדִיפָה דְּהַאי מַחֲשָׁבָה, מְטֵי וְלָא מְטֵי'

וּפְרִיסָא, זֶה הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב

שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר

שֶׁהוּא פָּרוּס בֵּין הַנֶּאֱצָלִים לְבֵין הַמַּאֲצִיל

'וְאִתְעֲבִידוּ תְּשַׁע הֵיכָלִין, דְּלָאו אִנּוּן נְהוֹרִין, וְלָא רוּחִין, וְלָא נִשְׁמָתִין, וְלֵית מָאן דְּקָיְמָא בְּהוּ, וְלָא מִתְדַּבְּקִין, וְלָא מִתְיַדְּעִין'

וְדַע, שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַיְדִיעָה

כִּי תַּכְלִית הַיְדִיעָה דְּלא יֵדַע

וְזֶה בְּחִינַת: "'וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ"

כִּי אוֹרוֹת אֵלּוּ

הֵם הַצַּחְצָחוֹת

שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַסְּפִירוֹת

אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁיִּרְדּף מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכלֶת בְּיַד הַשֵּׂכֶל לְהַשִּׂיג אוֹתָם

כִּי לָא מִתְדַּבְּקִין וְלָא יְדִיעָן.

וְתִשְׁעָה הֵיכָלִין אֵלּוּ, נַעֲשִׂין עַל יְדֵי הַבְּטִישָׁה

שֶׁמְּבַטְּשִׁין הַמּחִין בַּכֶּתֶר בִּשְׁעַת רְדִיפָה

וְהַמּחִין הֵם תְּלָת

וְכָל אֶחָד כָּלוּל מִתְּלָת

כִּי נִכְלָלִין בִּשְׁעַת רְדִיפָה

וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁלֹשׁ, הֵם תִּשְׁעָה

וְזֶהוּ תִּשְׁעָה הֵיכָלִין

[זֶה הָעִנְיָן עָמק עָמק מִי יִמְצָאֶנּוּ, כַּמּוּבָן לַמַּשְׂכִּיל

וְכַאֲשֶׁר רָמַז לִי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ גּדֶל עַמְקוּת הַסּוֹד הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁמַּגִּיעַ לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְכוּ', וְכַמְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַזּאת לַמְעַיֵּן

וְהַהֶכְרֵחַ לְבָאֵר הַדָּבָר קְצָת

וְהוּא, כִּי הַכֶּתֶר

הוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר אֶת הַמּחִין

דְּהַיְנוּ הַכּחַ שֶׁיֵּשׁ בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁל אָדָם

לְיַשֵּׁב וּלְסַדֵּר אֶת הַמּחַ וְהַדַּעַת

לְבַל יַהֲרס לָצֵאת חוּץ מִן הַגְּבוּל

זֶה הַכּחַ הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל

וְזֶה הַכּחַ הוּא כְּמוֹ מְחִצָּה הַמַּפֶסֶקֶת

בֵּין הַמּחִין וּבֵין הָאוֹר אֵין סוֹף

כִּי זֶה הַכּחַ שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר

הוּא מְעַכֵּב אֶת הַמּחִין בְּעֵת מְרוּצָתָם וּרְדִיפָתָם

לְבַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' לְמַעְלָה מִמְּחִצָּתָם

כִּי הַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג הָאוֹר אֵין סוֹף

וְזֶה הַכּחַ הַנַּ"ל שֶׁל הַשֵּׂכֶל

שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר

הוּא עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם כְּמוֹ מְחִצָּה

וּמְעַכֵּב אוֹתָם מֵרְדִיפָתָם כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב

הַיְנוּ עַל יְדֵי הָרְדִיפָה

שֶׁהַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג אוֹר הָאֵין סוֹף

וְעַל יְדֵי כּחַ הַמְעַכֵּב

שֶׁהוּא כּחַ הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר

בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי שְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ

עַל יְדֵי זֶה מְבַטְּשִׁין וּמַכִּין הַמּחִין

בִּבְחִינַת הַמְּחִצָּה הַנַּ"ל

שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר

וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין הֵיכָלִין לְאוֹר אֵין סוֹף

דְּהַיְנוּ שֶׁנַּעֲשִׂין בְּחִינַת כֵּלִים וְהֵיכָלוֹת בְּרוּחָנִיּוּת עֶלְיוֹן

לְהַשִּׂיג עַל יָדָם בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי

אוֹר הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא

כִּי אִם לא הָיָה הַמְעַכֵּב הַנַּ"ל כְּלָל

וְלא הָיָה מִי שֶׁיְּעַכֵּב אֶת הַמּחִין מֵרְדִיפָתָם וּמְרוּצָתָם

הָיוּ מִתְבַּטְּלִין הַמּחִין לְגַמְרֵי

כִּי הָיָה הָאָדָם מִתְבַּטֵּל בַּמְּצִיאוּת

כִּי אוֹר הָאֵין סוֹף

אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג

אַךְ עַל יְדֵי שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת

שֶׁהֵם הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין בְּחִינַת מְחִצּוֹת וְהֵיכָלִין הַנַּ"ל

שֶׁעַל יָדָם מַשִּׂיגִים אוֹר הָאֵין סוֹף

רַק בִּבְחִינַת 'מְטֵי וְלָא מְטֵי'

וּפֵרוּשׁ 'מְטֵי וְלָא מְטֵי', יָדוּעַ לַמְּבִינִים

דְּהַיְנוּ 'שֶׁמַּגִּיעַ וְאֵינוֹ מַגִּיעַ'

שֶׁרוֹדֵף וּמַגִּיעַ לְהַשִּׂיג

וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מַגִּיעַ וּמַשִּׂיג

שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב כַּנַּ"ל

וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשִׂין אֵלּוּ הַהֵיכָלִין הַנַּ"ל

אַף עַל פִּי כֵן לָא יְדִיעַ וְלָא אִתְיְדָע

וְלֵית מָאן דְּקָיְמָא בְּהוֹ וְלָא מִתְדַּבְּקִין וְלָא יָדְעִין וְכוּ' כַּנַּ"ל

כִּי אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בַּשֵּׂכֶל הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ הַהֵיכָלוֹת הַנַּ"ל

כִּי הֵם לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין רוּחִין וְנִשְׁמָתִין

לְמַעְלָה מִכָּל הַשִּׂכְלִיּוֹת

כִּי הֵם לְמַעְלָה מֵהַסְּפִירוֹת וְכוּ'

כַּמְבאָר לְעֵיל בִּלְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל

[עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, וְתָבִין שֶׁלּא הוֹסַפְתִּי שׁוּם דָּבָר כְּלָל. כִּי בִּכְלַל דְּבָרָיו דְּבָרַי. רַק חָזַרְתִּי וּבֵאַרְתִּי הַדְּבָרִים קְצָת, לְגדֶל עצֶם עַמְקוּתָם עַד אֵין סוֹף]

וּבִשְׁבִיל זֶה נַעֲשִׂין תִּשְׁעָה הֵיכָלִין דַּיְקָא

כִּי הַמּחִין הֵם שָׁלֹשׁ

וּמֵחֲמַת רְדִיפָתָם וְהַכָּאָתָם בְּהַמְעַכֵּב הַנַּ"ל

הֵם נִכְלָלִין זֶה בָּזֶה

וְנַעֲשֶׂה כָּל אֶחָד כָּלוּל מִשָּׁלֹשׁ

וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁלֹשׁ הֵם תִּשְׁעָה

וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּשְׁעָה הֵיכָלִין הַנַּ"ל

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לֵילֵךְ וְלַעֲלוֹת בְּדֶרֶךְ הַקּדֶשׁ הַנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַזּאת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשָּׂגוֹת אֵלּוּ]

וְזֶה שֶׁשָּׁאֲלוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא: אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא. זַקְפָא אֶצְבָּעָתָא, אָמַר הָכָא. אָמְרוּ לֵהּ מִי יֵימַר, אָמַר לְהוֹ אַיְתוּ אַשְׁלֵי וּמוֹשְׁחוּ.

שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ: אֵיךְ מַשִּׂיגִין אוֹר אֵין סוֹף

שֶׁהוּא אֶמְצָעָא דְּעָלְמָא

שֶׁמִּמֶּנּוּ הַכּל שׁוֹאֲבִין חִיּוּת וָשֶׁפַע

זַקְפָא אֶצְבָּעָתָא

זֶה בְּחִינַת בְּרָכוֹת כַּנַּ"ל

בְּחִינַת: "וַיִּשָּׂא אַהֲרון אֶת יָדָו וַיְבָרֲכֵם" כַּנַּ"ל

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַבְּרָכוֹת

מְבַטְּשִׁין הַמּחִין בְּכֶתֶר

וְנַעֲשִׂין הֵיכָלִין כַּנַּ"ל

וְאָמְרוּ לֵהּ מִי יֵימַר

מִי הוּא זֶה שֶׁיִּכְנס בְּהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת לִמְקוֹם הַקְּלִיפּוֹת

לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הַקְּדֻשָּׁה בִּבְחִינַת קְטרֶת כַּנַּ"ל

וְשֶׁעַל יְדֵי עֲלִיָּתוֹ יִתְעַלֶּה הַבְּרָכוֹת כַּנַּ"ל

וזה מי יימר, לשון תמורה, לשון: "אִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ"

וְהֵשִׁיב לָהֶם, אַיְתוּ אַשְׁלֵי וּמוֹשְׁחוּ

הַיְנוּ עִקַּר עֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה, עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה

וְלֶעָתִיד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת בְּשִׂמְחָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ'

וְאָז יִכְלוּ הַקְּלִיפּוֹת לְגַמְרֵי

וְזֶה: 'אַיְתוּ אַשְׁלֵי'

הַיְנוּ עַל יְדֵיכֶם וְעַל כָּרְחֲכֶם יִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִיפּוֹת

כִּי אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם תָּבִיאוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת, הַנִּקְרָאִים אַשְׁלֵי

הַיְנוּ חֶבֶל נַחֲלָתוֹ

כמו שכתוב: "וְהֵבִיאוּ אֶת אֲחֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל"

שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהָעַכּוּ"ם

יָבִיאוּ בְּיָדָם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת

עַל יְדֵי רִבּוּי הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּהְיֶה בָּעֵת הַזּאת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָז יאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה וְכוּ', הָיִינוּ שְׂמֵחִים"

וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִיפּוֹת

בִּבְחִינַת: 'וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה'

וְזֶה: 'מוֹשְׁחוּ', הַיְנוּ הַמְּדִידָה

לְכַלּוֹת אוֹתָם
שיחות הר"ן - אות ע
...הר"ן - אות ע ענה ואמר היתכן שאנו מניחין את השם יתברך שיעשה ויחשב לגזר גזרות בעולם ? [כי אז באותו הזמן נשמע שיוצאין גזרות על ישראל חס ושלום] כי אנו צריכין לקרות את השם יתברך מעסקיו שהוא עוסק בהם באיזה גזרה וכיוצא חס ושלום לקרות אותו משם שישליך זאת ויפנה אלינו למה שאנו רוצים לדבר עמו לבקש ממנו שיקרב אותנו לעבודתו יתברך כי כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השם יתברך לפרש שיחתו לפניו יתברך אזי השם יתברך משליך כל עניניו וכל הגזרות שרוצה לגזר חס ושלום וכל העסקים שלו שהוא יתברך עוסק בהם כביכול והוא משליך הכל ופונה...
סיפורי מעשיות - מעשה מעשה מאוצר תחת הגשר / מעשה האוצר מתחת לגשר
...תחת הגשר פעם אחת חלם לאיש אחד מעיר אחת שבעיר ווינה תחת הגשר נמצא שם אוצר ונסע לשם ונעמד אצל הגשר וחפש עצות איך לחפור שם כי ביום אינו יכול מחמת העוברים ושבים ועבר שם איש חיל ושאל אותו מה אתה עומד וחושב? וחשב בדעתו שטוב שיספר לו חלומו כדי שהוא יסייעו ויתחלקו וספר לו ענה ואמר לו אוי יהודי טפש מה אתה שם לב לחלומות [הלא גם אני בחלומי חלמתי שיש אוצר מתחת התנור בבית של יהודי אחד שגר כאן וכאן] [והזכיר העיר של האיש ושמו של האיש הזה] היעלה על דעתך שאסע עד לשם בשביל האוצר? השתומם היהודי ונסע לביתו וחפר בהמגיזאן...
שיחות הר"ן - אות רעו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...ספרו לי שפעם אחד היה מדבר עם אנשיו והיה מוכיח ומיסר אותם הרבה בדברים על שעדין אינם עובדים השם יתברך כרצונו, כדרכו הטוב תמיד לדבר רק מזה אחר כך אחר שהוכיח אותם הרבה אחר כך נתרצה להם קצת והתחיל לקרבם ולדבר עמהם רכות ואמר. מה אני רוצה מהם, הלא אף על פי כן הם אנשים כשרים והתחיל לדבר על לבם וכו' אחר כך ענה ואמר: בודאי אתם אנשים כשרים אך אלו השם יתברך קטן כמו אנכי בודאי היה די מאד העבודה שלכם אבל באמת השם יתברך גדול מאד מאד על כן בודאי צריכין לחזק בכל פעם ברצון חזק לעבדו כראוי לעבד אותו יתברך אשר לגדל...
רבי נחמן מברסלב הוא האלוהים?
...מברסלב הוא האלוהים? ראיתי והבנתי שיש חסידי ברסלב שחושבים שרבי נחמן הוא בורא עולם והוא המלך והוא השי"ת. ואשמח להבין את פשר העניין הזה, ואיך נוצרה המחשבה הזאת? לשואל: שאלה יפה שאלת, והנושא הזה הובא כבר כאן בפורום: אך כאן התשובה בהרחבה. קודם כל מצד האמת, השי"ת מלא כל הארץ כבודו, ולכן הכל זה השי"ת. וזאת נקודת האמת שנמצאת גם בתוך כל עבודת אלילים באשר היא. ועכשיו מצד אחר: מי שלומד ליקוטי מוהרן, רואה שרבי נחמן מברסלב רימז יותר מפעם אחת שהוא השי"ת. כיצד? אמר רבי נחמן מברסלב, אילו ידעתיו הייתיו. וביותר ממקום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיז - הָעִנְיָן שֶׁקָּשֶׁה לִישׁן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת
...לישן במוצאי שבת הענין שקשה לישן במוצאי שבת כי במוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'שאין אליהו בא בשבת ולא בערב שבת ובמוצאי שבת יוכל לבוא' ועל כן מאז מתחיל התגלות אליהו ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אין אליהו בא אלא לרחק המקרבין בזרוע, ולקרב המרחקין בזרוע' והינו לרחק השקר ולקרב האמת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה בזוהר 'דשאל האי מינא כתיב: "שפת אמת תכון" וכו' והשיב לו רבי אלעזר: כוננת לא כתיב אלא תכון כי האמת עתיד להתקים דהינו כשיבוא אליהו ומשיח עין שם אזי יקים "שפת אמת...
איך לתקן את החטא של אדם הראשון?
...יתוקן חטא אדם הראשון. אשמח לדעת מהו חטא אדם הראשון? האם אפשר לתקן אותו כאן בעולם הזה? וכיצד? כמו כן, כתב רבי נחמן שכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, אז הוא פושט את גופו המצורע ולובש גוף חדש מגן עדן. אשמח לדעת את פשר העניין הזה? תודה תשובה: אדם הראשון חטא כידוע בחטא עץ הדעת. לפני שאדם הראשון חטא בחטא עץ הדעת, הוא חי בגן עדן. ואח"כ הוא נזרק משם, נגזרה עליו מיתה, התקלל וכולי. העניין של חטא עץ הדעת הוא כדלקמן: החטא של אדם הראשון הוא החטא של פגם הדעת. פגם הדעת היינו הפגם של השכל האנושי שעושה הפרדה בין טוב...
למה הבורא ברא את העולם?
...מביא במספר מקומות מספר סיבות מדוע הבורא ברא את העולם. כאן רבי נחמן מברסלב מביא breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו ועל כן ברא את כל הבריאה מתחלת האצילות עד סוף נקדת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו כאן רבי נחמן מברסלב מביא breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%90%D7%99%D7%9F+%D7%9E%D7%9C%D7%9A+%D7%91%D7%9C%D7%90+%D7%A2%D7%9D&cid=0 - אין מלך בלא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פא - כְּשֶׁאָדָם מְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה
...של מצוה כשאדם משמח עצמו בשמחה של מצוה והשמחה גדולה כל כך עד שנוגעת עד רגליו הינו שמרקד מחמת שמחה זה הבחינה נקרא: "ונביא לבב חכמה" הרגלים הם נצח והוד בחינת נביאים נתעלים לבחינת לב על ידי השמחה שבלב כי השמחה מעלה אותם וזהו הרקוד שמעלה רגליו בכל פעם וכשלומד תורה או שעושה מצוה בכל כך שמחה שהשמחה נוגעת עד רגליו, ומעלה את רגליו למעלה בזה נתעלים כל תומכי דאוריתא, שהם נקראים סמכי קשוט . "צדק יקראהו לרגלו", כי התורה והמצוה נקראים צדק כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'צדק תדברון' וכו' וכמו שכתוב:כי כל מצו
שיחות הר"ן - אות קיג
שיחות הר"ן - אות קיג העולם אומרים מי שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשותו נער הוא לוקח אשתו ממנו כי אשה כשרה היא בחינת: "אשת חיל עטרת בעלה" וכשמתה חס ושלום הוא בחינת: "נ'פלה ע'טרת ר'אשנו" ראשי תבות נער
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
...אתו כל אפסי ארץ [לשון החברים] יברכנו אלהים וייראו אתו כל אפסי ארץ דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומהיכן בא מדה זו ? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך כמו שכתוב: "ויז נצחם" ופרש רש"י: 'דמים' 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' ובמחלקת יש בחינת העושה שלום והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום והוא העלאת מיין נוקבין ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר ותורה ותפילה, הוא גם כן ב
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2656 שניות - עכשיו 08_05_2026 השעה 17:52:39 - wesi2