ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סח - עִקָּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה
עקר שלמות הצדיק שיוכל להיות למעלה ולמטה שיהיה יכול להראות למי שהוא למעלה ונדמה בדעתו שהוא במדרגה עליונה יהיה מראה לו שהוא ההפך וכן להפך, למי שהוא למטה מאד במדרגה התחתונה בתוך הארץ ממש יהיה מראה לו שאדרבא הוא סמוך להשם יתברך וזה השלמות מכרח שיהיה להצדיק ובלא זה אינו צדיק כלל כי צריך להראות למי שהוא למטה מאד בדיוטא התחתונה לגמרי שעדין הוא סמוך לה' ממש, כביכול ולעוררו ולגלות לו: ה' עמך, ואל תירא ואל תפחד ואל תחת כי הוא יתברך עמך ואצלך וקרוב לך ממש, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו) על כן אפילו אם האדם נופל, חס ושלום, למקום שנופל, רחמנא לצלן והוא בשפל המדרגה התחתונה ממש גם משם יוכל לדבק את עצמו בה' ולשוב אליו יתברך כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכבר דברנו מזה, שכשהאדם מנח למטה לגמרי ורואה שהוא בדיוטא התחתונה, חס ושלום, רחוק מאד מהשם יתברך ראוי לו להחיות עצמו בזה בעצמו הינו כי זהו בעצמו הוא התקרבות מאחר שרואה שהוא רחוק כי מקדם היה מרחק כל כך, עד שלא היה יודע כלל שהוא רחוק ומאחר שעל כל פנים יודע שהוא רחוק זהו בעצמו התקרבות ובזה בעצמו ראוי לו להחיות את עצמו ולשוב אל ה' וכן להפך, למי שהוא למעלה מאד צריך הצדיק להראות לו שהוא רחוק לגמרי מהשם יתברך 'מה חמית מה ידעת' וכו' (הק' הזוהר דף א: דברי הימים א כ"ט) : "כי כל בשמים ובארץ", שהוא בחינת הצדיק, כידוע 'דאחד בשמיא ובארעא' (תרגום שם וע' בזוהר בראשית לא ובתיקון כ"ב), דהינו כנ"ל שיהיה למעלה ולמטה שיהיה מראה למי שהוא למעלה, בבחינות שמים, שהוא להפך שהוא רחוק מאד ואינו יודע כלל בידיעתו יתברך בחינות 'מה חמית מה ידעת' וכו' כי שם למעלה בשמים, שם דיקא שואלים 'איה מקום כבודו' ולהפך, למי שהוא למטה בארץ ממש יהיה מראה לו כי ה' עמו, כי 'מלא כל הארץ כבודו' וזהו עקר השלמות, להיות למעלה ולמטה וזה בחינות בנים ותלמידים שצריכין להניח בעולם כי לכאורה הדבר תמוה כי הלא העקר שצריך האדם לשבר עצמו לגמרי מן החמר ואם כן למה הוא חיוב כשהאדם נסתלק לגמרי למעלה דהינו אחר ההסתלקות שיניח אחריו בנים בזה העולם הגשמי, שימלאו מקומו בזה העולם הלא אדרבא, טוב להסתלק לגמרי למעלה אך באמת העקר השלמות להיות למעלה ולמטה, בשמים ובארץ כי כשהוא בעולם אחד לבד, אין זה שלמות רק שניהם יחד מעלה ומטה זהו עולם שלם ועל כן מחיב האדם שיהיה נשאר ממנו שארית בארץ, בן או תלמיד כדי שגם כשיהיה למעלה אחר ההסתלקות יהיה למטה גם כן בזה העולם דהינו מה שנשאר ממנו למטה בן או תלמיד הנמשכים ממנו ועקר הוא המח, שיהיה נשאר למטה ממחו ועל כן צריך להניח בן או תלמיד כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, (בבא בתרא קטז) על פסוק: "אשר אין חליפות למו" 'חד אמר בן, וחד אמר תלמיד' כי התלמיד הוא ממח הרב וכן הבן נמשך גם כן ממח האב ורבי יוחנן סבר תלמיד, כי לא היה לו בנים כי אצל התלמיד המח מפשט מגשמיות אבל אצל הבן המח מלבש בהטפה זרעית אבל גם זה צריכים. והכלל, שצריך שישאר ממנו בנים ותלמידים והתלמידים יאירו יותר לתלמידים אחריהם, וכן להלן יותר שגם התלמידים יפרו וירבו ויעשו תלמידים אחרים ותלמידי תלמידיו יעשו יותר תלמידים וכן להלן יותר ויותר, כדי שיהיה נשאר מחו גם למטה לעולם ועד וכן הבנים צריכים גם כן שישאר זכרם לדורי דורות בנים ובני בנים וכו' כי זהו עקר השלמות של הצדיק שיהיה למעלה ולמטה, בבחינת 'כי כל בשמים ובארץ דאחד בשמיא וארעא' [עין כל זה במאמר ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם [בסימן ז], עין שם כי שם מבאר הענין היטב]
עִקָּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה

וְנִדְמֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה

יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא הַהֵפֶך

וְכֵן לְהֵפֶך, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מְאד בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה

בְּתוֹך הָאָרֶץ מַמָּשׁ

יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁאַדְּרַבָּא הוּא סָמוּך לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזֶה הַשְּׁלֵמוּת מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה לְהַצַּדִּיק

וּבְלא זֶה אֵינוֹ צַדִּיק כְּלָל

כִּי צָרִיך לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מְאד בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה לְגַמְרֵי

שֶׁעֲדַיִן הוּא סָמוּך לַה' מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל

וּלְעוֹרְרוֹ וּלְגַלּוֹת לוֹ: ה' עִמְּך, וְאַל תִּירָא וְאַל תְּפַחֵד וְאַל תֵּחַת

כִּי הוּא יִתְבָּרַך עִמְּך וְאֶצְלְך וְקָרוֹב לְך מַמָּשׁ, כִּי "מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"

עַל כֵּן אֲפִילּוּ אִם הָאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם שֶׁנּוֹפֵל, רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְהוּא בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מַמָּשׁ

גַּם מִשָּׁם יוּכַל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּה' וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַך

כִּי 'מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'

וּכְבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה, שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מֻנָּח לְמַטָּה לְגַמְרֵי

וְרוֹאֶה שֶׁהוּא בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, חַס וְשָׁלוֹם, רָחוֹק מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

רָאוּי לוֹ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בָּזֶה בְּעַצְמוֹ

הַיְנוּ כִּי זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הוּא הִתְקָרְבוּת

מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק

כִּי מִקּדֶם הָיָה מְרֻחָק כָּל כָּך, עַד שֶׁלּא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהוּא רָחוֹק

וּמֵאַחַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רָחוֹק

זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הִתְקָרְבוּת

וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב אֶל ה'

וְכֵן לְהֵפֶך, לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מְאד

צָרִיך הַצַּדִּיק לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

'מֶה חָמִית מַה יָּדַעַתְּ' וְכוּ'

"כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ", שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ

'דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא', דְּהַיְנוּ כַּנַּ"ל

שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֶה לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה, בִּבְחִינוֹת שָׁמַיִם, שֶׁהוּא לְהֵפֶך

שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַך

בְּחִינוֹת 'מֶה חָמִית מַה יָּדַעַתְּ' וְכוּ'

כִּי שָׁם לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, שָׁם דַּיְקָא שׁוֹאֲלִים 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ'

וּלְהֵפֶך, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה בָּאָרֶץ מַמָּשׁ

יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ כִּי ה' עִמּוֹ, כִּי 'מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'

וְזֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת, לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

וְזֶה בְּחִינוֹת בָּנִים וְתַלְמִידִים שֶׁצְּרִיכִין לְהַנִּיחַ בָּעוֹלָם

כִּי לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ

כִּי הֲלא הָעִקָּר שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לְשַׁבֵּר עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מִן הַחֹמֶר

וְאִם כֵּן לָמָּה הוּא חִיּוּב כְּשֶׁהָאָדָם נִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי לְמַעְלָה

דְּהַיְנוּ אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת

שֶׁיַּנִּיחַ אַחֲרָיו בָּנִים בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, שֶׁיְּמַלְּאוּ מְקוֹמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם

הֲלא אַדְּרַבָּא, טוֹב לְהִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי לְמַעְלָה

אַך בֶּאֱמֶת הָעִקָּר הַשְּׁלֵמוּת לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

כִּי כְּשֶׁהוּא בְּעוֹלָם אֶחָד לְבַד, אֵין זֶה שְׁלֵמוּת

רַק שְׁנֵיהֶם יַחַד

מַעְלָה וּמַטָּה זֶהוּ עוֹלָם שָׁלֵם

וְעַל כֵּן מְחֻיָּב הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, בֵּן אוֹ תַּלְמִיד

כְּדֵי שֶׁגַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת

יִהְיֶה לְמַטָּה גַם כֵּן בְּזֶה הָעוֹלָם

דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּשְׁאָר מִמֶּנּוּ לְמַטָּה בֵּן אוֹ תַּלְמִיד הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ

וְעִקָּר הוּא הַמּחַ, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר לְמַטָּה מִמּחוֹ

וְעַל כֵּן צָרִיך לְהַנִּיחַ בֵּן אוֹ תַּלְמִיד

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל פָּסוּק: "אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ"

'חַד אָמַר בֵּן, וְחַד אָמַר תַּלְמִיד'

כִּי הַתַּלְמִיד הוּא מִמּחַ הָרַב

וְכֵן הַבֵּן נִמְשָׁך גַם כֵּן מִמּחַ הָאָב

וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר תַּלְמִיד, כִּי לא הָיָה לוֹ בָּנִים

כִּי אֵצֶל הַתַּלְמִיד הַמּחַ מֻפְשָׁט מִגַּשְׁמִיּוּת

אֲבָל אֵצֶל הַבֵּן הַמּחַ מְלֻבָּשׁ בְּהַטִּפָּה זַרְעִית

אֲבָל גַּם זֶה צְרִיכִים.

וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ בָּנִים וְתַלְמִידִים

וְהַתַּלְמִידִים יָאִירוּ יוֹתֵר לְתַלְמִידִים אַחֲרֵיהֶם, וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר

שֶׁגַּם הַתַּלְמִידִים יִפְרוּ וְיִרְבּוּ וְיַעֲשׂוּ תַּלְמִידִים אֲחֵרִים

וְתַלְמִידֵי תַלְמִידָיו יַעֲשׂוּ יוֹתֵר תַּלְמִידִים

וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מחוֹ גַּם לְמַטָּה לְעוֹלָם וָעֶד

וְכֵן הַבָּנִים צְרִיכִים גַם כֵּן שֶׁיִּשָּׁאֵר זִכְרָם לְדוֹרֵי דוֹרוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְכוּ'

כִּי זֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַצַּדִּיק

שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בִּבְחִינַת 'כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא'

[עַיֵּן כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר וַיְהִי מִקֵּץ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם [בְּסִימָן ז], עַיֵּן שָׁם

כִּי שָׁם מְבאָר הָעִנְיָן הֵיטֵב]
חיי מוהר"ן - טז - שיחות השיכים להתורות
...- טז - שיחות השיכים להתורות אות טז לענין המקיפים המבארים בהתורה עתיקא סימן כ"א שכל אחד ישיג לעתיד כפי טרחו ויגיעתו וכו' בעבודת ה' אמר שיש עבדות כאלו בזה העולם שזוכין על ידם שגם בעולם הבא יזכה בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא ולהשיג בכל פעם מקיפין חדשים ומה שכתב שם בענין מרים שפגמה בכבוד משה, ואהרון בקש: "אל נא וכו' בצאתו מרחם אמו" שזה בחינת ענש היבום עין שם יש בזה נפלאות גדולות כי רמז בזה על בתו מרים זכרונה לברכה שהיתה כלתו של הרב הגאון הצדיק וכו' הרב ליבוש מוואלטשיסק זכר צדיק לברכה, שנסע לארץ ישראל עם...
חיי מוהר"ן - קלד - נסיעתו לארץ ישראל
...ישראל אות קלד שמעתי בשמו שאמר קדם שנסע לארץ ישראל שרוצה לנסע כדי להשיג חכמה עלאה כי יש חכמה עלאה ותתאה וחכמה תתאה כבר יש לו ועדין הוא צריך להשיג חכמה עלאה ובשביל זה הוא נוסע לארץ ישראל. ונשמע מפיו הקדוש שאמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל תכף זכה להשיג כל מבקשו וחפצו שנסע בשבילו לארץ ישראל וגם שמעתי מפיו הקדוש מעין זה מגדל השמחה והנחת שהיה לו תכף כשבא לארץ ישראל שנתמלא רצונו ותשוקתו וכו' אות קלה אמר אז לרבי יודל שרוצה לנסע לארץ ישראל ורבי יודל, ברך אותו. ואמר לו רבנו בודאי אתם רוצים לפעל שם איזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קח - מֵעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קח - מענין מעשה בני אדם פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם ענה ואמר: הלא האדם בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: א מענטש פון איין תענוג'ל וועגן פון א פערטל שעה, קאן ער אן ווערן גאר דעם עולם הזה מיט דעם עולם הבא
החסרונות אצל האדם או למעלה?
...eip.co.il/?key=442 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעב - כל החסרונות שיש לאדם כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה או בריאות, הכל הוא מצד האדם עצמו כי אור השם יתברך שופע עליו תמיד אך האדם על ידי מעשיו הרעים עושה צל לעצמו שאין מגיע עליו אור השם יתברך אך כאן לעומת זאת breslev.eip.co.il/?key=363 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פט - ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו הנה ידוע כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלהים וזהו ותחסרהו בודאי מעט...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפח - צָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ
...לנסע להצדיק לחזר על אבדתו דע שצריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו כי קדם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבד ולהשיג בזה העולם וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה והשכחה היא בחינת אבדה, כמו שקראו רבותינו, זכרונם לברכה, את השוכח אובד כמאמרם, זכרונם לברכה: 'מהיר לשמע ומהיר לאבד' וכו' וצריך לחזר ולבקש אבדתו והאבדה שלו היא אצל הצדיק כי הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה ואחר שמוצאה חוזר ומבקש אחר אבדות אחרים עד שמוצא גם אבדתם עד שמוצא האבדות של כל העולם...
ספר המידות - צדיק
...אל יקשה לך הדבר כשאתה רואה, שהצדיק לא תקן איזהו דבר, כי זה סבה מאת השם יתברך, שיניח מקום לבניו להתגדל בו. ב. פעמים שבטולה של תורה זהו יסודה. ג. מקבלים מתנות מרשעים, כדי שיחזרו בתשובה. ד. צדיקים מהני זכותיהו אעלמא, אדידהו לא. ה. מצינו שצדיק אחד עושה דבר, כדי שיהיה רבו לצדיק אחר. ו. תועלת גדול לראות פני גדולי הדור. ז. הצדיק נענש, כשאינו מתפלל על דורו. ח. הלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, נקרא רשע. ט. לשון חכמים היא מעשרת ומרפא, בכן תלמד לדבר בלשונם. י. המלמד תורה לאחרים, התורה נתגלה לו בלא טרח. יא. מצינו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יט - עִקָּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק לַעֲבד הַשֵּׁם בִּתְמִימוּת גָּמוּר
...- תורה יט - עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור [זאת התורה לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ועין בהשמטות מזה] עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור, בלי שום חכמות כלל כי יש מחקרים שאומרים שעקר התכלית והעולם הבא הוא רק לדעת כל דבר כמות שהוא כגון לידע הכוכב כמו שהוא, לידע מהותו, ומפני מה עומד במקום ההוא כי יש משכיל ומשכל ושכל דהינו הכח המשכיל והשכל בעצמו והדבר המשכל וזהו התכלית והעולם הבא אצלם שיהיה נעשה אחד מהמשכיל והמשכל והשכל והם מבלים ימיהם על זה בעולם הזה לחקר ולהשיג המשכלות, שזהו...
שיחות הר"ן - אות ע
...- אות ע ענה ואמר היתכן שאנו מניחין את השם יתברך שיעשה ויחשב לגזר גזרות בעולם ? [כי אז באותו הזמן נשמע שיוצאין גזרות על ישראל חס ושלום] כי אנו צריכין לקרות את השם יתברך מעסקיו שהוא עוסק בהם באיזה גזרה וכיוצא חס ושלום לקרות אותו משם שישליך זאת ויפנה אלינו למה שאנו רוצים לדבר עמו לבקש ממנו שיקרב אותנו לעבודתו יתברך כי כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השם יתברך לפרש שיחתו לפניו יתברך אזי השם יתברך משליך כל עניניו וכל הגזרות שרוצה לגזר חס ושלום וכל העסקים שלו שהוא יתברך עוסק בהם כביכול והוא משליך הכל ופונה...
שיחות הר"ן - אות רסו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מורנו הרב רבי נחמן אמר: שיש צדיקים שהם גדולים בתורה ובקיאים בספרים הרבה ובדרשות רבותינו זכרונם לברכה ומחמת זה דיקא אינם יכולים לחדש בתורה מחמת שהם בקיאים מאד כי כשמתחיל לומר תורה ורוצה לחדש איזה דבר מבלבל אותם בקיאותם הגדולה ומתחילים לומר מיד הקדמות הרבה ודברים הרבה מה שיודעים מספרים ומחמת זה נתבלבל דבריהם ואינם יכולים להוציא לאור איזה חדוש נאה ותפס אז לדגמא גדול אחד בדורו שלא היה יכול לומר תורה מחמת זה והמובן מדבריו היה כי כשרוצין לחדש חדושין צריכין לצמצם את מחו לבלי לרוץ מיד לבלבל דעתו ברבוי הקדמות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיא - עַל יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לָבוֹא לַכּל, לְכָל טוּב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיא - על ידי תפלה יכולין לבוא לכל, לכל טוב אחד שאל אותו בענין הנהגת התקרבות להשם יתברך וצוה לו ללמד וכו' ושאל אותו: הלא איני יכול ללמד השיב לו: על ידי תפילה יכולין לבוא לכל, לכל טוב לתורה ועבודה ולכל הקדשות ולכל העבודות ולכל הטובות שבכל העולמות פעם אחד אמר אם היו מניחין מת לעולם הזה להתפלל בודאי היה מתפלל יפה יפה בכל כחו
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.6875 שניות - עכשיו 15_10_2026 השעה 20:28:33 - wesi2