ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סח - עִקָּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה
עקר שלמות הצדיק שיוכל להיות למעלה ולמטה שיהיה יכול להראות למי שהוא למעלה ונדמה בדעתו שהוא במדרגה עליונה יהיה מראה לו שהוא ההפך וכן להפך, למי שהוא למטה מאד במדרגה התחתונה בתוך הארץ ממש יהיה מראה לו שאדרבא הוא סמוך להשם יתברך וזה השלמות מכרח שיהיה להצדיק ובלא זה אינו צדיק כלל כי צריך להראות למי שהוא למטה מאד בדיוטא התחתונה לגמרי שעדין הוא סמוך לה' ממש, כביכול ולעוררו ולגלות לו: ה' עמך, ואל תירא ואל תפחד ואל תחת כי הוא יתברך עמך ואצלך וקרוב לך ממש, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו) על כן אפילו אם האדם נופל, חס ושלום, למקום שנופל, רחמנא לצלן והוא בשפל המדרגה התחתונה ממש גם משם יוכל לדבק את עצמו בה' ולשוב אליו יתברך כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכבר דברנו מזה, שכשהאדם מנח למטה לגמרי ורואה שהוא בדיוטא התחתונה, חס ושלום, רחוק מאד מהשם יתברך ראוי לו להחיות עצמו בזה בעצמו הינו כי זהו בעצמו הוא התקרבות מאחר שרואה שהוא רחוק כי מקדם היה מרחק כל כך, עד שלא היה יודע כלל שהוא רחוק ומאחר שעל כל פנים יודע שהוא רחוק זהו בעצמו התקרבות ובזה בעצמו ראוי לו להחיות את עצמו ולשוב אל ה' וכן להפך, למי שהוא למעלה מאד צריך הצדיק להראות לו שהוא רחוק לגמרי מהשם יתברך 'מה חמית מה ידעת' וכו' (הק' הזוהר דף א: דברי הימים א כ"ט) : "כי כל בשמים ובארץ", שהוא בחינת הצדיק, כידוע 'דאחד בשמיא ובארעא' (תרגום שם וע' בזוהר בראשית לא ובתיקון כ"ב), דהינו כנ"ל שיהיה למעלה ולמטה שיהיה מראה למי שהוא למעלה, בבחינות שמים, שהוא להפך שהוא רחוק מאד ואינו יודע כלל בידיעתו יתברך בחינות 'מה חמית מה ידעת' וכו' כי שם למעלה בשמים, שם דיקא שואלים 'איה מקום כבודו' ולהפך, למי שהוא למטה בארץ ממש יהיה מראה לו כי ה' עמו, כי 'מלא כל הארץ כבודו' וזהו עקר השלמות, להיות למעלה ולמטה וזה בחינות בנים ותלמידים שצריכין להניח בעולם כי לכאורה הדבר תמוה כי הלא העקר שצריך האדם לשבר עצמו לגמרי מן החמר ואם כן למה הוא חיוב כשהאדם נסתלק לגמרי למעלה דהינו אחר ההסתלקות שיניח אחריו בנים בזה העולם הגשמי, שימלאו מקומו בזה העולם הלא אדרבא, טוב להסתלק לגמרי למעלה אך באמת העקר השלמות להיות למעלה ולמטה, בשמים ובארץ כי כשהוא בעולם אחד לבד, אין זה שלמות רק שניהם יחד מעלה ומטה זהו עולם שלם ועל כן מחיב האדם שיהיה נשאר ממנו שארית בארץ, בן או תלמיד כדי שגם כשיהיה למעלה אחר ההסתלקות יהיה למטה גם כן בזה העולם דהינו מה שנשאר ממנו למטה בן או תלמיד הנמשכים ממנו ועקר הוא המח, שיהיה נשאר למטה ממחו ועל כן צריך להניח בן או תלמיד כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, (בבא בתרא קטז) על פסוק: "אשר אין חליפות למו" 'חד אמר בן, וחד אמר תלמיד' כי התלמיד הוא ממח הרב וכן הבן נמשך גם כן ממח האב ורבי יוחנן סבר תלמיד, כי לא היה לו בנים כי אצל התלמיד המח מפשט מגשמיות אבל אצל הבן המח מלבש בהטפה זרעית אבל גם זה צריכים. והכלל, שצריך שישאר ממנו בנים ותלמידים והתלמידים יאירו יותר לתלמידים אחריהם, וכן להלן יותר שגם התלמידים יפרו וירבו ויעשו תלמידים אחרים ותלמידי תלמידיו יעשו יותר תלמידים וכן להלן יותר ויותר, כדי שיהיה נשאר מחו גם למטה לעולם ועד וכן הבנים צריכים גם כן שישאר זכרם לדורי דורות בנים ובני בנים וכו' כי זהו עקר השלמות של הצדיק שיהיה למעלה ולמטה, בבחינת 'כי כל בשמים ובארץ דאחד בשמיא וארעא' [עין כל זה במאמר ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם [בסימן ז], עין שם כי שם מבאר הענין היטב]
עִקָּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה

וְנִדְמֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה

יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא הַהֵפֶך

וְכֵן לְהֵפֶך, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מְאד בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה

בְּתוֹך הָאָרֶץ מַמָּשׁ

יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁאַדְּרַבָּא הוּא סָמוּך לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזֶה הַשְּׁלֵמוּת מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה לְהַצַּדִּיק

וּבְלא זֶה אֵינוֹ צַדִּיק כְּלָל

כִּי צָרִיך לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מְאד בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה לְגַמְרֵי

שֶׁעֲדַיִן הוּא סָמוּך לַה' מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל

וּלְעוֹרְרוֹ וּלְגַלּוֹת לוֹ: ה' עִמְּך, וְאַל תִּירָא וְאַל תְּפַחֵד וְאַל תֵּחַת

כִּי הוּא יִתְבָּרַך עִמְּך וְאֶצְלְך וְקָרוֹב לְך מַמָּשׁ, כִּי "מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"

עַל כֵּן אֲפִילּוּ אִם הָאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם שֶׁנּוֹפֵל, רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְהוּא בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מַמָּשׁ

גַּם מִשָּׁם יוּכַל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּה' וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַך

כִּי 'מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'

וּכְבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה, שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מֻנָּח לְמַטָּה לְגַמְרֵי

וְרוֹאֶה שֶׁהוּא בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, חַס וְשָׁלוֹם, רָחוֹק מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

רָאוּי לוֹ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בָּזֶה בְּעַצְמוֹ

הַיְנוּ כִּי זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הוּא הִתְקָרְבוּת

מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק

כִּי מִקּדֶם הָיָה מְרֻחָק כָּל כָּך, עַד שֶׁלּא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהוּא רָחוֹק

וּמֵאַחַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רָחוֹק

זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הִתְקָרְבוּת

וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב אֶל ה'

וְכֵן לְהֵפֶך, לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מְאד

צָרִיך הַצַּדִּיק לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

'מֶה חָמִית מַה יָּדַעַתְּ' וְכוּ'

"כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ", שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ

'דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא', דְּהַיְנוּ כַּנַּ"ל

שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֶה לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה, בִּבְחִינוֹת שָׁמַיִם, שֶׁהוּא לְהֵפֶך

שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַך

בְּחִינוֹת 'מֶה חָמִית מַה יָּדַעַתְּ' וְכוּ'

כִּי שָׁם לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, שָׁם דַּיְקָא שׁוֹאֲלִים 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ'

וּלְהֵפֶך, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה בָּאָרֶץ מַמָּשׁ

יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ כִּי ה' עִמּוֹ, כִּי 'מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'

וְזֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת, לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

וְזֶה בְּחִינוֹת בָּנִים וְתַלְמִידִים שֶׁצְּרִיכִין לְהַנִּיחַ בָּעוֹלָם

כִּי לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ

כִּי הֲלא הָעִקָּר שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לְשַׁבֵּר עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מִן הַחֹמֶר

וְאִם כֵּן לָמָּה הוּא חִיּוּב כְּשֶׁהָאָדָם נִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי לְמַעְלָה

דְּהַיְנוּ אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת

שֶׁיַּנִּיחַ אַחֲרָיו בָּנִים בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, שֶׁיְּמַלְּאוּ מְקוֹמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם

הֲלא אַדְּרַבָּא, טוֹב לְהִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי לְמַעְלָה

אַך בֶּאֱמֶת הָעִקָּר הַשְּׁלֵמוּת לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

כִּי כְּשֶׁהוּא בְּעוֹלָם אֶחָד לְבַד, אֵין זֶה שְׁלֵמוּת

רַק שְׁנֵיהֶם יַחַד

מַעְלָה וּמַטָּה זֶהוּ עוֹלָם שָׁלֵם

וְעַל כֵּן מְחֻיָּב הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, בֵּן אוֹ תַּלְמִיד

כְּדֵי שֶׁגַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת

יִהְיֶה לְמַטָּה גַם כֵּן בְּזֶה הָעוֹלָם

דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּשְׁאָר מִמֶּנּוּ לְמַטָּה בֵּן אוֹ תַּלְמִיד הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ

וְעִקָּר הוּא הַמּחַ, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר לְמַטָּה מִמּחוֹ

וְעַל כֵּן צָרִיך לְהַנִּיחַ בֵּן אוֹ תַּלְמִיד

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל פָּסוּק: "אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ"

'חַד אָמַר בֵּן, וְחַד אָמַר תַּלְמִיד'

כִּי הַתַּלְמִיד הוּא מִמּחַ הָרַב

וְכֵן הַבֵּן נִמְשָׁך גַם כֵּן מִמּחַ הָאָב

וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר תַּלְמִיד, כִּי לא הָיָה לוֹ בָּנִים

כִּי אֵצֶל הַתַּלְמִיד הַמּחַ מֻפְשָׁט מִגַּשְׁמִיּוּת

אֲבָל אֵצֶל הַבֵּן הַמּחַ מְלֻבָּשׁ בְּהַטִּפָּה זַרְעִית

אֲבָל גַּם זֶה צְרִיכִים.

וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ בָּנִים וְתַלְמִידִים

וְהַתַּלְמִידִים יָאִירוּ יוֹתֵר לְתַלְמִידִים אַחֲרֵיהֶם, וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר

שֶׁגַּם הַתַּלְמִידִים יִפְרוּ וְיִרְבּוּ וְיַעֲשׂוּ תַּלְמִידִים אֲחֵרִים

וְתַלְמִידֵי תַלְמִידָיו יַעֲשׂוּ יוֹתֵר תַּלְמִידִים

וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מחוֹ גַּם לְמַטָּה לְעוֹלָם וָעֶד

וְכֵן הַבָּנִים צְרִיכִים גַם כֵּן שֶׁיִּשָּׁאֵר זִכְרָם לְדוֹרֵי דוֹרוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְכוּ'

כִּי זֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַצַּדִּיק

שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בִּבְחִינַת 'כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא'

[עַיֵּן כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר וַיְהִי מִקֵּץ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם [בְּסִימָן ז], עַיֵּן שָׁם

כִּי שָׁם מְבאָר הָעִנְיָן הֵיטֵב]
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ב - יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה
...כמו שכתוב: 'וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל' וכו' וימי הודאה זה בחינת שעשוע עולם הבא כי זה עקר שעשוע עולם הבא להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ולהכיר אותו יתברך שעל ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך כי כל מה שיודעין ומכירין אותו יתברך ביותר סמוכים אליו ביותר כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד כלם בבחינת: 'כל הקרבנות בטלין, חוץ מקרבן תודה' שלא ישאר לעתיד, רק בחינת תודה והודאה להודות ולהלל ולדעת אותו יתברך כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מִדִּירַת הַצַּדִּיק נִכָּר מַעֲשֵׂה הַדּוֹר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מדירת הצדיק נכר מעשה הדור [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מדירת הצדיק נכר מעשה הדור וסימן לדבר, והיא יושבת תחת תמר ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'מה תמר אין לו אלא לב אחד אף ישראל כן'. [עד כאן לשונו, זכרונו לברכה]
שיחות הר"ן - אות צג
...יכול לקבל מחמת גדלו וצריך לזה חכם גדול שיוכל לחלק אלפים למאות דהינו שיוכל לחלק האור הגדול לחלקים קטנים כדי שיוכלו הקטנים במעלה לקבלו מעט מעט כמו למשל כשאחד אומר פשט או חלוק גדול מאד ומחמת זה אין יכולין לקבל ממנו מחמת גדלו כי חצי פשט אי אפשר לקבל כי אם כלה אבל כשמחלקין הפשט והחלוק לחלקים וענינים אזי יכולין להבין כל ענין וענין בפני עצמו כך יש אור שהוא מאיר באלף עולמות והוא השגה אחת דהינו שאי אפשר להשיג אותו אלא כלו אבל לא במקצת כי הוא אור אחד פשוט...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מְסִירַת נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה
...יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה כגון שנותן ממונו לצדקה והממון הוא הנפש "כי אליו הוא נושא את נפשו" דהינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קדם שמרויח הממון ואחר כך נוטל הממון ונותנו בשביל השם יתברך נמצא מוסר נפשו וכן בתפילה איתא במדרש הנעלם, שהיא בחינת, "כי עליך הרגנו כל היום" וכו' הינו מסירת נפש כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים ותחבולות לנוס ולברח מהם ועל זה נאמר: 'כי עליך הרגנו'...
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו, שהצדיק הגדול בהדבור שהוא מדבר, נכללין בו כל הדבורים הצריכין אל כל ישראל וכל הדברים שצריך כל אחד מישראל וזהו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" שהדבורים שדבר משה נעשה ממנו דברים אל כל ישראל כי כל אחד מישראל מצא בו מה שצריך כנזכר לעיל
סיפורי מעשיות - מעשה מנימוס המדינה והבעטלירס שהמליכו
...פעם אחת הייתה מדינה, שהנימוס [המנהג שלהם] היה, שכל שלוש שנים היו לוקחים מלך אחר, בזה האופן היו יוצאים לשדה, והראשון שפגעו בו היו ממליכים אותו, אפלו סומא וחיגר. פעם אחת יצאו, ופגעו ראשון בבעטליר אחד שהיה שכור, ותכף לקחו אותו בכבוד והביאו אותו לפלטין המלך, והפשיטו את מלבושיו והלבישו אותו בגדי מלכות והכתירוהו בכתר מלכות, והיה שכור ולא ידע כלום, ויישן. וכשנעור משנתו, וראה שהוא בפלטין של המלך ומלובש בגדי מלכות והמשוררים מזמרים, התפלא מאוד אם זה חלום....
שיחות הר"ן - אות נז
...בחרותו היה לו פחד גדול מאד מאד מן המיתה והיה מתפחד ומתירא הרבה מאד מן המיתה ואז היה מבקש מהשם יתברך שימות על קדוש השם והלך בזה זמן רב ואינו זוכר כמה אבל זה הוא יודע שהיה זמן גדול אפשר שנה שהלך בזה ובקש תמיד על זה ולא היתה שיחה ותפילה שלא בקש על זה שיסתלק על קדוש השם ומגדל פחדו ויראתו אז מהמיתה כנ"ל היה זה בעצמו אצלו מסירת נפש על קדוש השם ממש מה שהיה מתפלל על זה כי היה פחדו גדול מאד אז מזה ומהנ"ל הבנתי שאותו הדבר שמתגבר על האדם והוא משקע בו אותו הדבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפ - בְּעִנְיַן סְגֻלַּת הַפִּדְיוֹן
...כמו שכתוב "ואת כל היקום אשר ברגליהם" 'זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו' נמצא המעות הם בחינת רגלין וזה בחינת: "צדק יקראהו לרגלו", 'וצדק מלכותא קדישא' ומלכות הוא בחינת דינין, כי 'דינא דמלכותא דינא' ועל כן מעות הם בחינת דינין וצריך להמתיק הדינין בשרשן, ושרש הדינין בבינה כמו שכתוב: "אני בינה לי גבורה" ועל כן על ידי שמניחין הידים על המעות, נמתקין הדינין כי יש בבינה שלש ידים הינו שיש שם שתי ידים יד הגדולה ויד החזקה וכללות הידים הוא יד הרמה ועל כן על ידי...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יא
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יא ומיד אחר נסיעתם מסטנבול, בא אליו הסרסור הנ"ל והראה לו אגרות הרבה מצדיקי דורנו ששלחו אליו בקשתם להיות לעזר לאנשים הנוסעים מהכא להתם כי הוא חשוב בעיני השרי מלוכה בכן תדעו, אם תגלו לי מי אתם ומאיזה משפחה אתם הרי טוב ואם לאו יש לאל ידי לעשות עמכם רעה אשר לא תוכלו כפרה ולא יועיל הון לשחד בממון ולא די שלא תסעו לארץ הקדש גם תהיו בבית האסורים וכיוצא בדברים אלה וכאשר שמע זאת רבנו זכרונו לברכה מיד אמר לו האמת ששמו רבי נחמן...
חיי מוהר"ן - רסח - גדולת נוראות השגתו
...אצלי שום שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפילו אם אקבל סך עצום בפעם אחד אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו אות רסט יום ד' דאלול תקס"ט ברסלב. אמר אני ענו מכל המפרסמים כי כל אחד יש לו עבודתו ואני ענו הינו כי אינם נחשבים אצלי כלל כי מדת ענווה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3125 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 16:08:59 - wesi2