ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סח - עִקָּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה
עקר שלמות הצדיק שיוכל להיות למעלה ולמטה שיהיה יכול להראות למי שהוא למעלה ונדמה בדעתו שהוא במדרגה עליונה יהיה מראה לו שהוא ההפך וכן להפך, למי שהוא למטה מאד במדרגה התחתונה בתוך הארץ ממש יהיה מראה לו שאדרבא הוא סמוך להשם יתברך וזה השלמות מכרח שיהיה להצדיק ובלא זה אינו צדיק כלל כי צריך להראות למי שהוא למטה מאד בדיוטא התחתונה לגמרי שעדין הוא סמוך לה' ממש, כביכול ולעוררו ולגלות לו: ה' עמך, ואל תירא ואל תפחד ואל תחת כי הוא יתברך עמך ואצלך וקרוב לך ממש, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו) על כן אפילו אם האדם נופל, חס ושלום, למקום שנופל, רחמנא לצלן והוא בשפל המדרגה התחתונה ממש גם משם יוכל לדבק את עצמו בה' ולשוב אליו יתברך כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכבר דברנו מזה, שכשהאדם מנח למטה לגמרי ורואה שהוא בדיוטא התחתונה, חס ושלום, רחוק מאד מהשם יתברך ראוי לו להחיות עצמו בזה בעצמו הינו כי זהו בעצמו הוא התקרבות מאחר שרואה שהוא רחוק כי מקדם היה מרחק כל כך, עד שלא היה יודע כלל שהוא רחוק ומאחר שעל כל פנים יודע שהוא רחוק זהו בעצמו התקרבות ובזה בעצמו ראוי לו להחיות את עצמו ולשוב אל ה' וכן להפך, למי שהוא למעלה מאד צריך הצדיק להראות לו שהוא רחוק לגמרי מהשם יתברך 'מה חמית מה ידעת' וכו' (הק' הזוהר דף א: דברי הימים א כ"ט) : "כי כל בשמים ובארץ", שהוא בחינת הצדיק, כידוע 'דאחד בשמיא ובארעא' (תרגום שם וע' בזוהר בראשית לא ובתיקון כ"ב), דהינו כנ"ל שיהיה למעלה ולמטה שיהיה מראה למי שהוא למעלה, בבחינות שמים, שהוא להפך שהוא רחוק מאד ואינו יודע כלל בידיעתו יתברך בחינות 'מה חמית מה ידעת' וכו' כי שם למעלה בשמים, שם דיקא שואלים 'איה מקום כבודו' ולהפך, למי שהוא למטה בארץ ממש יהיה מראה לו כי ה' עמו, כי 'מלא כל הארץ כבודו' וזהו עקר השלמות, להיות למעלה ולמטה וזה בחינות בנים ותלמידים שצריכין להניח בעולם כי לכאורה הדבר תמוה כי הלא העקר שצריך האדם לשבר עצמו לגמרי מן החמר ואם כן למה הוא חיוב כשהאדם נסתלק לגמרי למעלה דהינו אחר ההסתלקות שיניח אחריו בנים בזה העולם הגשמי, שימלאו מקומו בזה העולם הלא אדרבא, טוב להסתלק לגמרי למעלה אך באמת העקר השלמות להיות למעלה ולמטה, בשמים ובארץ כי כשהוא בעולם אחד לבד, אין זה שלמות רק שניהם יחד מעלה ומטה זהו עולם שלם ועל כן מחיב האדם שיהיה נשאר ממנו שארית בארץ, בן או תלמיד כדי שגם כשיהיה למעלה אחר ההסתלקות יהיה למטה גם כן בזה העולם דהינו מה שנשאר ממנו למטה בן או תלמיד הנמשכים ממנו ועקר הוא המח, שיהיה נשאר למטה ממחו ועל כן צריך להניח בן או תלמיד כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, (בבא בתרא קטז) על פסוק: "אשר אין חליפות למו" 'חד אמר בן, וחד אמר תלמיד' כי התלמיד הוא ממח הרב וכן הבן נמשך גם כן ממח האב ורבי יוחנן סבר תלמיד, כי לא היה לו בנים כי אצל התלמיד המח מפשט מגשמיות אבל אצל הבן המח מלבש בהטפה זרעית אבל גם זה צריכים. והכלל, שצריך שישאר ממנו בנים ותלמידים והתלמידים יאירו יותר לתלמידים אחריהם, וכן להלן יותר שגם התלמידים יפרו וירבו ויעשו תלמידים אחרים ותלמידי תלמידיו יעשו יותר תלמידים וכן להלן יותר ויותר, כדי שיהיה נשאר מחו גם למטה לעולם ועד וכן הבנים צריכים גם כן שישאר זכרם לדורי דורות בנים ובני בנים וכו' כי זהו עקר השלמות של הצדיק שיהיה למעלה ולמטה, בבחינת 'כי כל בשמים ובארץ דאחד בשמיא וארעא' [עין כל זה במאמר ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם [בסימן ז], עין שם כי שם מבאר הענין היטב]
עִקָּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה

וְנִדְמֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה

יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא הַהֵפֶך

וְכֵן לְהֵפֶך, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מְאד בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה

בְּתוֹך הָאָרֶץ מַמָּשׁ

יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁאַדְּרַבָּא הוּא סָמוּך לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזֶה הַשְּׁלֵמוּת מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה לְהַצַּדִּיק

וּבְלא זֶה אֵינוֹ צַדִּיק כְּלָל

כִּי צָרִיך לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מְאד בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה לְגַמְרֵי

שֶׁעֲדַיִן הוּא סָמוּך לַה' מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל

וּלְעוֹרְרוֹ וּלְגַלּוֹת לוֹ: ה' עִמְּך, וְאַל תִּירָא וְאַל תְּפַחֵד וְאַל תֵּחַת

כִּי הוּא יִתְבָּרַך עִמְּך וְאֶצְלְך וְקָרוֹב לְך מַמָּשׁ, כִּי "מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"

עַל כֵּן אֲפִילּוּ אִם הָאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם שֶׁנּוֹפֵל, רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְהוּא בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מַמָּשׁ

גַּם מִשָּׁם יוּכַל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּה' וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַך

כִּי 'מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'

וּכְבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה, שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מֻנָּח לְמַטָּה לְגַמְרֵי

וְרוֹאֶה שֶׁהוּא בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, חַס וְשָׁלוֹם, רָחוֹק מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

רָאוּי לוֹ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בָּזֶה בְּעַצְמוֹ

הַיְנוּ כִּי זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הוּא הִתְקָרְבוּת

מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק

כִּי מִקּדֶם הָיָה מְרֻחָק כָּל כָּך, עַד שֶׁלּא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהוּא רָחוֹק

וּמֵאַחַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רָחוֹק

זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הִתְקָרְבוּת

וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב אֶל ה'

וְכֵן לְהֵפֶך, לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מְאד

צָרִיך הַצַּדִּיק לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

'מֶה חָמִית מַה יָּדַעַתְּ' וְכוּ'

"כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ", שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ

'דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא', דְּהַיְנוּ כַּנַּ"ל

שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֶה לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה, בִּבְחִינוֹת שָׁמַיִם, שֶׁהוּא לְהֵפֶך

שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַך

בְּחִינוֹת 'מֶה חָמִית מַה יָּדַעַתְּ' וְכוּ'

כִּי שָׁם לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, שָׁם דַּיְקָא שׁוֹאֲלִים 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ'

וּלְהֵפֶך, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה בָּאָרֶץ מַמָּשׁ

יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ כִּי ה' עִמּוֹ, כִּי 'מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'

וְזֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת, לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

וְזֶה בְּחִינוֹת בָּנִים וְתַלְמִידִים שֶׁצְּרִיכִין לְהַנִּיחַ בָּעוֹלָם

כִּי לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ

כִּי הֲלא הָעִקָּר שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לְשַׁבֵּר עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מִן הַחֹמֶר

וְאִם כֵּן לָמָּה הוּא חִיּוּב כְּשֶׁהָאָדָם נִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי לְמַעְלָה

דְּהַיְנוּ אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת

שֶׁיַּנִּיחַ אַחֲרָיו בָּנִים בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, שֶׁיְּמַלְּאוּ מְקוֹמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם

הֲלא אַדְּרַבָּא, טוֹב לְהִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי לְמַעְלָה

אַך בֶּאֱמֶת הָעִקָּר הַשְּׁלֵמוּת לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

כִּי כְּשֶׁהוּא בְּעוֹלָם אֶחָד לְבַד, אֵין זֶה שְׁלֵמוּת

רַק שְׁנֵיהֶם יַחַד

מַעְלָה וּמַטָּה זֶהוּ עוֹלָם שָׁלֵם

וְעַל כֵּן מְחֻיָּב הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, בֵּן אוֹ תַּלְמִיד

כְּדֵי שֶׁגַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת

יִהְיֶה לְמַטָּה גַם כֵּן בְּזֶה הָעוֹלָם

דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּשְׁאָר מִמֶּנּוּ לְמַטָּה בֵּן אוֹ תַּלְמִיד הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ

וְעִקָּר הוּא הַמּחַ, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר לְמַטָּה מִמּחוֹ

וְעַל כֵּן צָרִיך לְהַנִּיחַ בֵּן אוֹ תַּלְמִיד

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל פָּסוּק: "אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ"

'חַד אָמַר בֵּן, וְחַד אָמַר תַּלְמִיד'

כִּי הַתַּלְמִיד הוּא מִמּחַ הָרַב

וְכֵן הַבֵּן נִמְשָׁך גַם כֵּן מִמּחַ הָאָב

וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר תַּלְמִיד, כִּי לא הָיָה לוֹ בָּנִים

כִּי אֵצֶל הַתַּלְמִיד הַמּחַ מֻפְשָׁט מִגַּשְׁמִיּוּת

אֲבָל אֵצֶל הַבֵּן הַמּחַ מְלֻבָּשׁ בְּהַטִּפָּה זַרְעִית

אֲבָל גַּם זֶה צְרִיכִים.

וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ בָּנִים וְתַלְמִידִים

וְהַתַּלְמִידִים יָאִירוּ יוֹתֵר לְתַלְמִידִים אַחֲרֵיהֶם, וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר

שֶׁגַּם הַתַּלְמִידִים יִפְרוּ וְיִרְבּוּ וְיַעֲשׂוּ תַּלְמִידִים אֲחֵרִים

וְתַלְמִידֵי תַלְמִידָיו יַעֲשׂוּ יוֹתֵר תַּלְמִידִים

וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מחוֹ גַּם לְמַטָּה לְעוֹלָם וָעֶד

וְכֵן הַבָּנִים צְרִיכִים גַם כֵּן שֶׁיִּשָּׁאֵר זִכְרָם לְדוֹרֵי דוֹרוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְכוּ'

כִּי זֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַצַּדִּיק

שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בִּבְחִינַת 'כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא'

[עַיֵּן כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר וַיְהִי מִקֵּץ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם [בְּסִימָן ז], עַיֵּן שָׁם

כִּי שָׁם מְבאָר הָעִנְיָן הֵיטֵב]
שיחות הר"ן - אות יג
שיחות הר"ן - אות יג יש אנשים כשרים שאין להם פרנסה ויש להם דחק ובלבולים גדולים מזה והוא טובה להעולם ודע שיש דבורים יקרים שיוצאים על ידי בלבולים דיקא אך יש חלוקים בין הבלבולים וכמובא במדרש שיש תרדמה של נבואה כמו שכתוב "ותרדמה נפלה על אברם" ויש תרדמה של שטות וכו' תרדמה הוא בלבול הדעת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעד - כְּשֶׁהַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם, גּוֹבְרִים עַל הָאָדָם
...ח"א - תורה קעד - כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין, חס ושלום וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בעת לדתו משום שהיה אז העולם בדינין ועל כן לא רצה אביו לתן לו שם כי על ידי השם יהיה נכר ומסים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו וזהו כשהתפלל משה רבנו, עליו השלום, על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם "אל נא רפא נא לה" כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה בפרוש כנ"ל ואף על פי כן העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפילתו...
שיחות הר"ן - אות רא - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רא - גדולות נוראות השגתו אמר: כל תורה ומאמר שאומר יכולין לילך איתו ולעבר בו כל תורה נביאים וכתובים, ותורה שבעל פה
שיחות הר"ן - אות קו
..."ואמונתך בלילות" ואמונה שהוא על פי חכמה בחכמות התורה ומשיג את ה' ועל ידי זה יש לו אמונה הגם שהוא טוב עם כל זאת עקר אמונה הוא שיהא מאמין בהשם יתברך בלא אות ומופת וחכמה וזה הוא עקר אמונה בשלמות ובחינת אור, כמו שכתוב "ואמונתך בלילות" כנזכר לעיל ויש חכם שהוא חכם אפילו בחכמות התורה ואין לו אמונה בה' ואלו החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן כי חכמה אמתית דהינו עם אמונה נקרא ראיה כמו שכתוב: "ולבי ראה חכמה" וכו' ולעמת זה החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן וכמו שפרש רש"י שיש להם שרץ במחם [הינו שיש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קה - עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְּהִי לִי לִישׁוּעָה
...ח"א - תורה קה - עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה [לשון החברים] עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן הוא והרחמים הוא לעיני כל, כמו שכתוב: "לא רחוקה היא ולא בשמים" וכו' והנה איתא בזוהר: 'אית רחמים ואית רחמים אית רחמים פשוטים [ר"ל רחמים סתם כמ"ש בזוהר שם וכדלקמן] דזעיר אנפין ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה' כמו שכתוב: "וברחמים גדולים אקבצך" ואנו צריכין רחמים אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך, שיוכל להמשיך הרחמים מחמת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מִדִּירַת הַצַּדִּיק נִכָּר מַעֲשֵׂה הַדּוֹר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מדירת הצדיק נכר מעשה הדור [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מדירת הצדיק נכר מעשה הדור וסימן לדבר, והיא יושבת תחת תמר ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'מה תמר אין לו אלא לב אחד אף ישראל כן'. [עד כאן לשונו, זכרונו לברכה]
חיי מוהר"ן - קצה - נסיעתו וישיבתו באומן
...אות קצה פה אומין יום ששי ערב שבת קדש פרשת בחקתי זה שני שבועות שבא לכאן ועדין היה עומד בבית רנ"נ היה מספר ומשיח עמי מענין יראת השם ואם אני בוכה לפרקים וכו'. ענה ואמר: הנה אנחנו עתה אצל הקצה והסוף של ישראל במקום שגבול ישראל כלה כי לכל דבר יש קץ וסוף [פרוש, ואם כן גם לנו ישראל עם קדוש יש איזה סוף גם כן הינו שיש מקום ששם מסים קדשת ישראל, שמשם ולהלאה אין מתפשט קדשת ישראל ובזה המקום היו רחוקים מאד מהשם יתברך ועל כן אמר, שאנו עתה במקום ששם מסים קדשת ישראל] ועל כן צריכין שמירה גדולה שלא נכשל חס ושלום. אחר...
מבצר של מים
...כאן breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים רבי נחמן מברסלב מדבר על בת המלך שברחה אל המבצר של מים. מה פישרו של מבצר המים הזה? מה מסמלים המים? רמזים: מכאן: breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור בעניין: כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני וכאן: breslev.eip.co.il/?key=2519 - סיפורי מעשיות - מעשה שיחות שאחר סיפורי המעשיות דע שיש שני מיני פלטין ושני הפלטין דומין זה לזה באחד דר בו...
שיחות הר"ן - אות קג
שיחות הר"ן - אות קג טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר דהינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת מלהיות חכם ולכפר בכל חס ושלום דהינו לכפר בשטותים ושקרים ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו וכופר גם בהאמת חס ושלום "ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום"
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סז - בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
...מוהר"ן ח"ב - תורה סז - בראשית לעיני כל ישראל [חבור התחלת התורה בסופה] "בראשית לעיני כל ישראל" כי יש עננין דמכסין על עינא, שהם רומי רבתי ורומי זעירתא כמובא: "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה מאור עינים, שהולך אחר הבכיה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שעל ידי הבכי הולך ומסתלק מאור עינים וזה בחינת שקיעת האור במערב כי במזרח חמה זורחת ובמערב שוקעת נמצא שמערב הוא שקיעת האור וכל זה על ידי בחינת הבכי, שעל ידו מסתלק מאור העינים כנ"ל שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל כי מערב ראשי תבות: "רחל מבכה על בניה" כי שכינה במערב...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1367 שניות - עכשיו 14_02_2026 השעה 09:49:41 - wesi2