יג - מעשה משבעה קבצנים / מעשה בשבעת הקבצנים / מעשה בשבעה קבצנים ✔סיפורי מעשיות - מעשה יג - מעשה משבעה קבצנים / מעשה בשבעת הקבצנים / מעשה בשבעה ...

> איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן
> חשיבות הספר ליקוטי מוהר"ן

ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו

💎	ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎	ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎	סיפורי מעשיות
💎	שבחי הר"ן
💎	שיחות הר"ן
💎	חיי מוהר"ן
💎	ספר המידות

נושאים בתורת ברסלב

כל ספרי רבי נחמן מברסלב
💎 ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎 ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎 סיפורי מעשיות
💎 ספר המידות
💎 שבחי הר"ן
💎 שיחות הר"ן
💎 חיי מוהר"ן

באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.

🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה יג - מעשה משבעה קבצנים / מעשה בשבעת הקבצנים / מעשה בשבעה קבצנים

אספר לכם איך היו שמחים מעשה פעם אחת היה מלך והיה לו בן יחיד ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו בודאי היה שמחה גדולה מאד והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדכסים והשרים והיו שמחים מאד על המשתה וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו כי הוא כבוד גדול למלך והיה שם שמחה גדולה מאד והיה שם כל מיני שמחה מקהלות זמר ומשחקי הצגות וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה וכשנעשו שמחים מאד עמד המלך ואמר לבנו היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה רק תהיה בשמחה וכשתהיה בשמחה, גם אני אהיה בשמחה גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה אבל כשתהיה בשמחה אזי אהיה בשמחה יתרה מאד וקבל הבן מלך את המלוכה ביד רמה ועשה לו שרי מלוכה, ודכסים ושרים וחיל וזה הבן מלך היה חכם והיה אוהב חכמה מאד והיו אצלו חכמים גדולים וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה היה אצלו בחשיבות גדול מאד והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החכמה, לכל אחד כפי רצונו מי שהיה רוצה ממון, היה נותן לו ממון ומי שהיה רוצה כבוד היה נותן לו כבוד הכל בשביל החכמה ומחמת שהיה חשוב אצלו החכמה כל כך היו כלם לוקחין עצמן אל החכמה ועסקו כל המדינה בחכמות כי זה היה רוצה ממון, כדי שיקבל ממון על ידי זה וזה היה רוצה חשיבות וכבוד ומחמת שכלם עסקו רק בחכמות על כן שכחו שם באותה המדינה טכסיסי מלחמה כי היו כלם עוסקין בחכמות עד שהיו כל בני המדינה חכמים גדולים עד שהקטן שבאותה המדינה היה במדינה אחרת חכם גדול מכלם והחכמים שבאותה המדינה היו חכמים מפלגים גדולים מאד ומחמת החכמות נתפקרו החכמים של אותה המדינה ומשכו גם את הבן מלך הנ"ל לדעתם, ונתפקר גם כן ושאר בני המדינה לא נתפקרו מחמת שהיה עמקות ודקות גדול באותה החכמה של החכמים הנ"ל על כן לא יכלו שאר בני המדינה לכנס באותה החכמה ולא הזיק להם אבל החכמים והבן מלך נתפקרו כנ"ל והבן מלך, מחמת שהיה בו טוב כי נולד עם טוב והיו לו מדות טובות וישרות היה נזכר לפעמים: היכן הוא בעולם, ומה הוא עושה וכו' והיה גונח ומתאנח על זה על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל כך והיה מתאנח מאד אבל תכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל חזר ונתחזק אצלו החכמות של אפיקורסית הנ"ל וכן היה כמה פעמים שהיה נזכר כנ"ל והיה גונח ומתאנח ותכף כשהתחיל להשתמש עם השכל חזר ונתחזק אצלו האפיקורסות כנ"ל ויהי היום והיה בריחה באיזה מדינה וברחו כלם ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער ואבדו שם זכר ונקבה. אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה ועדין היו בנים קטנים בני ארבע וחמש שנים ולא היה להם מה לאכל וצעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכל בתוך כך בא אצלם קבצן אחד עם השקים שלו, שנושא בהם לחם והתחילו אלו הבנים להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו ונתן להם לחם לאכל, ואכלו ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים כי היו בנים קטנים כנ"ל והתחיל לילך מהם ובקשו ממנו שיקח אותם עמו ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי בתוך כך הסתכלו והנה הוא עור והיה אצלם פלא. מאחר שהוא עור, איך יודע לילך? [ובאמת הוא חדוש מה שהיה קשה להם זאת כי עדין היו בנים קטנים רק שהיו בנים חכמים, והיה פלא אצלם כנ"ל] וברכם [זה הקבצן העור] שיהיו כמותו שיהיו זקנים כמותו והשאיר להם עוד לחם לאכל והלך לו והבינו אלו הבנים כי השם יתברך השגיח עליהם והזמין להם קבצן עור בכאן לתן להם אכל אחר כך כלה אצלם הלחם ושוב התחילו לצעק עבור אכל אחר כך נעשה לילה ולנו שם בבקר גם כן לא היה להם לאכל והיו צועקים ובוכים וחזר ובא קבצן שהיה חרש והתחילו לדבר אליו והראה להם בידיו ואמר להם שאינו שומע ונתן להם גם כן לחם לאכל, והלך מהם ורצו גם כן שיקחם עמו ולא רצה וברכם גם כן שיהיו כמותו והשאיר גם כן להם לחם, והלך לו וחזר וכלה הלחם אצלם, וחזרו וצעקו כנ"ל וחזר ובא אצלם קבצן שהיה כבד פה והתחילו לדבר עמו והיה מגמגם בלשונו, ולא ידעו מה הוא אומר והוא היה יודע מה הם מדברים אך הם לא ידעו מה הוא אומר כי היה מגמגם בלשונו כנ"ל ונתן להם גם כן לחם לאכל, והלך לו גם כן כנ"ל וברכם גם כן שיהיו כמותו, והלך לו הכל כנ"ל וחזר ובא קבצן שהיה צוארו עקם, והיה גם כן כנ"ל וחזר ובא קבצן בעל חטוטרות, [שקורין גיבנת] וחזר ובא קבצן בלא ידים וחזר ובא קבצן בלא רגלים וכל אחד נתן להם לחם, וברכם שיהיו כמותו, הכל כנ"ל אחר כך חזר וכלה הלחם אצלם והתחילו לילך לישוב עד שבאו לאיזה דרך והלכו על אותו הדרך עד שבאו לאיזה כפר ונכנסו אלו הבנים באיזה בית והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם וחזרו ונכנסו באיזה בית ונתנו להם גם כן והיו מחזירים על הפתחים וראו שזה טוב לפניהם ועשו ביניהם שיהיו תמיד ביחד ועשו להם שקים גדולות והיו מחזירים על הפתחים והלכו על כל השמחות על סעודת ברית מילה ועל חתנות והלכו להם למקום אחר והלכו לעירות והיו מחזירים על הפתחים והלכו על הירידים וישבו בין הקבצנים כדרך שיושבים שם על "אצטבאות אבן" עם הצלחת לאסיפת מטבעות עד שהיו אלו הבנים מפרסמים אצל כל הקבצנים כי כלם הכירו אותם וידעו מהם שאלו הם הבנים שנאבדו ביער כנ"ל פעם אחד היה יריד גדול באיזה עיר גדולה והלכו לשם הקבצנים ואלו הבנים הלכו גם כן לשם ובא על דעת הקבצנים שישדכו את אלו שני הבנים, שישאו זה את זו ותכף שדברו זאת קצת קבצנים הוטב הדבר מאד בעיני כלם וגמרו השדוך אבל איך עושין להם חתנה?! ונתיעצו באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הלדת המלך וילכו לשם כל הקבצנים וממה שיבקשו לעצמן שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתנה וכן היה והלכו לשם על הסעודה של יום הלדת המלך כל הקבצנים ובקשו להם לחם ובשר וגם קבצו מה שנשתיר מן הסעודה בשר ולחם [חלות גדולות מיוחדות לשמחות] והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים וכסו אותו עם קנים ועפר וזבל ונכנסו לשם כלם ועשו שם חתנה לאלו הבנים הנ"ל והכניסו אותם לחפה והיו שמחים שם מאד מאד וגם החתן והכלה היו שמחים מאד והתחילו לזכר החסדים שעשה עמהם השם יתברך בהיותם ביער והיו בוכים והיו מתגעגעים מאד. איך לוקחין לכאן את הקבצן הראשון העור, שהביא לנו לחם ביער? ותכף ומיד בתוך שהיו מתגעגעים מאד אחרי הקבצן העור ענה ואמר: הנני! הנה באתי אצלכם על החתנה ואני נותן לכם מתנה לדרשה, שתהיו זקנים כמוני! כי בתחלה ברכתי אתכם בזה ועכשיו אני נותן לכם זאת במתנה גמורה לדרשה שתחיו חיים ארכים כמוני ואתם סבורים שאני עור? אין אני עור כלל רק שכל זמן העולם כלו, אינו עולה אצלי כהרף עין [ועל כן הוא נדמה כעור, כי אין לו שום הסתכלות כלל על העולם מאחר שכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין ועל כן אין שיך אצלו הסתכלות וראיה בזה העולם כלל] ואני זקן מאד, ועדין אני יניק [צעיר מאוד] לגמרי ולא התחלתי עדין לחיות כלל ואף על פי כן אני זקן מאד ולא אני בעצמי אומר זאת רק שיש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול ואספר לכם מעשה: [כל זה הוא דברי העור הנ"ל] כי פעם אחת הלכו אנשים בספינות הרבה על הים ובא רוח סערה ושבר את הספינות והאנשים נצלו ובאו אל מגדל אחד ועלו אל המגדל ומצאו שם כל המאכלים ומשקאות ומלבושים, וכל מה שצריכים והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם ענו ואמרו שכל אחד יספר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מזכרון הראשון הינו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל אצלו הזכרון והיו שם זקנים ונערים והיו מכבדים את הזקן הגדול שביניהם שיספר בתחלה ענה ואמר: מה אספר לכם "אני זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף" ולא ידע שום אחד מה הוא אומר אך היו שם חכמים, ואמרו בודאי זאת היא מעשה ישנה מאד וכבדו את השני שיספר ענה השני שלא היה זקן כמו הראשון: זאת היא מעשה ישנה?! [בלשון תמה] זאת המעשה אני זוכר גם כן אבל אני זוכר גם כן "כשהיה הנר דולק" ענו ואמרו שם: זאת היא מעשה ישנה ביותר מהראשונה והיה פלא אצלם שזה השני, שהוא יניק מהראשון וזוכר מעשה ישנה יותר מהראשון וכבדו את השלישי שיספר ענה ואמר השלישי, שהיה יניק יותר אני זוכר גם כשהתחיל בנין הפרי, דהינו כשהתחיל להתרקם הפרי ענו ואמרו: זאת היא מעשה ישנה ביותר ענה הרביעי, שהיה יניק עוד יותר. אני זוכר גם "כשהוליכו הגרעין לנטע הפרי" ענה החמישי, שהיה יניק עוד יותר. אני זוכר גם "החכמים, שהם היו חושבים וממציאים את הגרעין" ענה הששי וכו', שהוא זוכר גם "את הטעם של הפרי קדם שנכנס הטעם בתוך הפרי" ענה השביעי וכו', ואמר "שהוא זוכר גם את הריח של הפרי קדם שנכנס בפרי" ענה השמיני ואמר, שהוא זוכר גם "המראה של הפרי קדם שנמשכה על הפרי" ואני [הינו זה הקבצן העור שמספר כל זה] הייתי אז תינוק לגמרי, והייתי גם כן שם ועניתי ואמרתי להם אני זוכר כל אלו המעשיות, "ואני זוכר לאו כלום"! ענו ואמרו: זאת היא מעשה ישנה מאד, יותר מכלם! והיה חדוש גדול אצלם שהתינוק זוכר יותר מכלם בתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל, ואמר להם. חדלו עוד מלהיות עניים! שובו אל האוצרות שלכם, והיו משתמשים באוצרות שלכם ואמר להם שיצאו מן המגדל כדרך זקנותם שכל מי שזקן יותר יצא תחלה והוציא כלם מן המגדל והוציא תחלה את התינוק הנ"ל כי באמת הוא זקן יותר מכלם וכן כל מי שהיה יניק יותר הוציא קדם והזקן הגדול הוציא באחרונה כי כל מי שהיה יניק יותר, היה זקן יותר כנ"ל והזקן שבהם היה יניק יותר מכלם ואמר להם: [הנשר הגדול הנ"ל] אני אפרש לכם את המעשיות שספרו כל הנ"ל כי זה שספר שהוא זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף הינו שהוא זוכר גם כשחתכו את טבורו [הינו שגם את המעשה הזאת שנעשה עמו תכף בעת ההולדה, בעת שחתכו את טבורו, גם את זה הוא זוכר] והשני שאמר שזוכר בשעה שהיה הנר דולק הינו שהוא זוכר גם כשהיה בעבור, שהיה נר דולק על ראשו וזה שאמר שזוכר גם בעת שהתחיל רקום הפרי הינו שזוכר גם כשהתחיל להתרקם הגוף, דהינו בעת יצירת הולד וזה שזוכר בעת שהיו מוליכים הגרעין לנטע הפרי הינו שזוכר גם כשנמשכה הטפה בעת הזווג וזה שזוכר את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין הינו שזוכר גם כשהיה הטפה עדין במח [כי המחין ממציאים את הטפה] וזה שזוכר את הטעם הינו הנפש והריח הינו הרוח והמראה הינו הנשמה והתינוק אמר שזוכר לאו כלום, כי הוא למעלה מן הכל וזוכר אפילו מה שהוא קדם מנפש רוח נשמה, שהוא בחינת "אין" ואמר להם: חזרו אל הספינות שלכם שהם הגופים שלכם שנשברו, שיחזרו ויבנו עתה חזרו אליהם וברך אותם ולי [הינו זה הקבצן העור שהיה תינוק אז, שהוא מספר כל זה] אמר הנשר הגדול הנ"ל. אתה בוא עמי, כי אתה כמותי כי אתה "זקן מאד ועדין אתה יניק מאד" ועדין לא התחלת לחיות כלל ואף על פי כן אתה זקן מאד וגם אני כך, כי אני זקן ועדין אני יניק וכו' נמצא, שיש לי הסכמה מאותו הנשר הגדול [שאני חי חיים ארכים כנ"ל] ועתה אני נותן לכם חיים ארכים שלי, במתנה לדרשה ונעשה שם שמחה וחדוה גדולה ועצומה מאד מאד ביום השני של שבעת ימי המשתה חזרו וזכרו הזוג הזה את הקבצן השני הינו החרש שהחיה אותם ונתן להם לחם והיו בוכים ומתגעגעים: איך לוקחין לכאן את אותו הקבצן החרש שהחיה אותנו כנ"ל? בתוך שהיו מתגעגעים אחריו, והנה הוא בא, ואמר הנני! ונפל עליהם, ונשק אותם, ואמר להם. עתה אני נותן לכם במתנה שתהיו כמוני שתחיו חיים טובים כמוני כי בתחלה ברכתי אתכם בזה ועתה אני נותן לכם חיים טובים שלי במתנה גמורה לדרשה ואתם סוברים שאני חרש? אין אני חרש כלל! רק שכל העולם כלו אינו עולה אצלי לכלום, שאשמע החסרון שלהם כי כל הקולות כלם הם מן חסרונות כי כל אחד ואחד צועק על חסרונו ואפילו כל השמחות שבעולם כלם הם רק מחמת החסרון ששמח על החסרון שחסר לו ונתמלא ואצלי, כל העולם כלו אינו עולה לכלום, שיכנסו באזני החסרון שלהם כי אני חי חיים טובים שאין בהם שום חסרון ויש לי הסכמה על זה שאני חי חיים טובים, מן המדינה של עשירות וחיים טובים שלו הוא, שהיה אוכל לחם ושותה מים [וספר להם] כי יש מדינה שיש בה עשירות גדול, שיש להם אוצרות גדולים פעם אחת נתקבצו והתחיל כל אחד להתפאר עם חיים טובים שלו איך הוא חי חיים טובים וכן ספר כל אחד ואחד מסדר החיים טובים שלו ועניתי ואמרתי להם אני חי חיים טובים, שהם טובים יותר מחיים טובים שלכם והא ראיה כי אם אתם חיים חיים טובים אראה אם תוכלו להושיע את מדינה פלונית היות שיש מדינה שהיה להם גן והיה באותו הגן פרות, שהיה להם כל מיני טעמים שבעולם גם היה שם כל מיני ריחות שבעולם גם היו שם כל מיני מראה כל הגונין וכל הפרחים שבעולם הכל היה שם באותו הגן והיה על הגן גנני אחד והיו בני אותו המדינה חיים חיים טובים על ידי אותו הגן ונאבד שם הגנני וכל מה שהיה שם באותו הגן, בודאי מכרח להיות כלה ונפסד מאחר שאין שם הממנה, דהינו הגנני אבל אף על פי כן היו יכולים לחיות מן הספיחים שבגן ובא עליהם מלך אכזר על אותה המדינה ולא היה יכול לעשות להם דבר והלך וקלקל את החיים טובים של המדינה שהיה להם מן הגן ולא שקלקל את הגן רק שהשאיר שם באותה המדינה שלש כתות עבדים וצוה עליהם שיעשו מה שפקד עליהם ועל ידי זה קלקלו את הטעם שעל ידי מה שעשו שם כל מי שירצה לטעם איזה טעם יהיה טעם נבלה וכן קלקלו את הריח שכל הריחות יהיה להם ריח חלבנה וכן קלקלו את המראה, שהחשיכו את העינים כאלו יש עננים ועבים [הכל על ידי מה שעשו שם, כאשר צוה עליהם מלך האכזר כנ"ל] ועתה, אם אתם חיים חיים טובים אראה אם תוכלו להושיע אותם ואני אומר לכם [כל זה דברי החרש הנ"ל] שאם לא תושיעו אותם יוכלו הקלקולים הנ"ל של אותו המדינה להזיק לכם גם כן והלכו העשירים הנ"ל אל אותו המדינה וגם אני הלכתי עמהם וגם בדרך הלוכם היו חיים גם כן כל אחד ואחד חיים טובים שלו כי היו להם אוצרות כנ"ל כשבאו סמוך להמדינה התחיל להתקלקל גם אצלם הטעם ושאר הדברים והרגישו בעצמם שנתקלקל אצלם ואמרתי להם אם עתה, שעדין לא נכנסתם אצלם, כבר נתקלקל אצלכם הטעם וכו' ואיך יהיה אם תכנסו לשם? ומכל שכן איך תוכלו להושיע אותם ולקחתי לחם שלי ומים שלי, ונתתי להם והרגישו בלחם ומים שלי כל הטעמים, [וכל הריחות וכו'] ונתתקן מה שנתקלקל אצלם ובני המדינה הנ"ל, הינו המדינה שהיה שם הגן הנ"ל התחילו לפקח על תקון המדינה שנתקלקל אצלם הטעם וכו' כנ"ל ונתישבו. היות שיש מדינה של עשירות, [הינו אותו המדינה עצמה הנ"ל] ונראה להם שהגנני שלהם שנאבד [שעל ידו היה להם חיים טובים] הוא משרש אחד עם אותן בני המדינה של עשירות שיש להם גם כן חיים טובים על כן היתה עצתם לשלח אל אותו המדינה של עשירות ובודאי יושיעו אותם וכן עשו ושלחו שלוחים אל אותו המדינה של עשירות והלכו השלוחים, ופגעו בהם [הינו שהשלוחים פגעו בבני אותו המדינה עצמה של עשירות כי הם היו רוצים לילך אצלם כנ"ל] ושאלו את השלוחים: להיכן אתם הולכים? השיבו: אנו הולכים אל אותו המדינה של עשירות, שיושיעו אותנו ענו ואמרו: אנחנו בעצמנו הם בני אותה המדינה של עשירות ואנו הולכים אצלכם אמרתי אני להם: [הינו החרש שמספר כל זה אמר להם] הלא אתם צריכים אלי, כי אתם לא תוכלו לילך לשם להושיע להם כנ"ל על כן אתם תשארו כאן ואני אלך עם השלוחים להושיע להם והלכתי עמהם ונכנסתי במדינה באיזה עיר ובאתי, וראיתי שבאים אנשים ואומרים איזה דבר הלצה [שקורין בדיחה] ואחר כך מתקבצים עליהם עוד איזה בני אדם עד שנעשה איזה קבוץ ואומרים איזה דברי הלצות [הינו בדיחות] והם מחיכים ושוחקים והטיתי אזן ושמעתי שהם מדברים נבול פה וזה אומר דברי נבול פה וזה אומר בדקות יותר וזה שוחק וזה יש לו הנאה וכיוצא אחר כך הלכתי להלן לעיר אחרת וראיתי ששני בני אדם מריבים זה עם זה מחמת איזה משא ומתן והלכו אל הבית דין לדין ופסק להם הבית דין: זה זכאי וזה חיב ויצאו מן הבית דין אחר כך חזרו ונתקוטטו זה עם זה ואמרו שאינם רוצים זה הבית דין, רק הם רוצים בית דין אחר ובחרו להם בית דין אחר [כי מאחר שהם מרצים על אותו הבית דין שבחרו להם יכולים לדון לפניהם] ודנו לפני אותו הבית דין אחר כך חזרו ונתקוטטו אחד מאלו עם אחר ובחרו להם בית דין אחר וכן היו מריבים ומתקוטטים שם ובחרו להם כמה בתי דינים עד שכל העיר היתה מלאה מבתי דינים והסתכלתי, שזה מחמת שאין שם אמת ועתה זה מטה דין ונושא פנים לזה ואחר כך חברו נושא פנים לו כי הם מקבלים שחד ואין בהם אמת אחר כך ראיתי שהם מלאים ניאוף ממש ויש שם ניאוף הרבה עד שנעשה כהתר אצלם ואמרתי להם, שבשביל זה נתקלקל אצלם הטעם והריח והמראה כי זה המלך האכזר השאיר אצלם שלש כתות עבדים הנ"ל שיהיו הולכים ומקלקלים את המדינה שהיו הולכים ומדברים ביניהם נבול פה והכניסו נבול פה בתוך המדינה ועל ידי נבול פה נתקלקל הטעם שכל הטעמים הם טעם נבלה וכן הם הכניסו שחד במדינה ועל ידי זה נחשכו העינים ונתקלקל המראה כי "השחד יעור עיני חכמים" וכן הם הכניסו ניאוף במדינה ועל ידי זה נתקלקל הריח [ועין במקום אחר בדברינו שעל ידי ניאוף נפגם הריח] על כן, תראו לתקן את המדינה משלש עברות אלו ולחפש אחרי האנשים הנ"ל ולגרשם ואז כשתתקנו שלשה עברות אלו לא די שיתתקן הטעם והמראה והריח כי אם גם הגנני שנאבד יוכל גם כן להמצא ועשו כן והתחילו לתקן את המדינה משלש עברות אלו וחפשו אחרי האנשים הנ"ל והיו תופסים את איזה אדם ושואלין אותו: מהיכן באת לכאן? עד שנתבררו אצלם האנשים של המלך האכזר הנ"ל וגרשו אותם ותקנו את המדינה מעברות הנ"ל בתוך כך נעשה רעש אפשר אף על פי כן זה המשגע שהולך ואומר שהוא הגנני וכל אחד מחזיק אותו למשגע וזורקין אחריו אבנים ומגרשין אותו אפשר אף על פי כן אולי הוא הוא הגנני באמת?! והלכו והביאו אותו לפניהם [הינו לפני אלו שישבו ותקנו את המדינה וגם הוא הינו החרש שמספר כל זה היה שם] ואמרתי: בודאי זה הוא הגנני באמת! [נמצא שנתתקן על ידו המדינה הזאת] נמצא, שיש לי הסכמה מאותו המדינה של עשירות, שאני חי חיים טובים כי אני תקנתי את המדינה הנ"ל כנ"ל ועתה אני נותן לכם במתנה את החיים טובים שלי! ונעשה שם שמחה גדולה וחדוה רבה מאד [וכן כל הקבצנים הנ"ל כלם חזרו ובאו על החתנה ונתנו במתנה לדרשה מה שבתחלה ברכו אותם שיהיו כמותם ועכשו נתנו זאת במתנה לדרשה]. הראשון נתן להם במתנה חיים ארכים והשני נתן להם במתנה חיים טובים ביום השלישי חזרו ונזכרו הזוג הזה והיו בוכים ומתגעגעים איך לוקחין בכאן את הקבצן השלישי, שהיה כבד פה? בתוך כך והנה הוא בא, ויאמר: הנני! ונפל עליהם, ונשק אותם ואמר להם גם כן כנ"ל. בתחלה ברכתי אתכם שתהיו כמוני עתה אני נותן לכם במתנה לדרשה שתהיו כמוני ואתם סבורים שאני כבד פה? אין אני כבד פה כלל רק שהדבורים של העולם, שאינם שבחים להשם יתברך אין בהם שלימות [ועל כן הוא נראה ככבד פה כי הוא ככבד פה מאלו הדבורים של העולם שאין בהם שלימות] אבל באמת אין אני כבד פה כלל אדרבא אני מליץ ודברן נפלא מאד ואני יכול לדבר חידות ושירים נפלאים עד שאין נמצא שום נברא בעולם שלא ירצה לשמע אותי ובאלו החידות והשירים שאני יודע, יש בהם כל החכמות ויש לי הסכמה על זה מאותו האיש גדול הנקרא "איש חסד האמת" ויש בזה מעשה שלמה כי פעם אחת ישבו כל החכמים וכל אחד התפאר בחכמתו זה היה מתפאר שהמציא בחכמתו עשית ברזל וזה התפאר במין מתכות אחר וזה היה מתפאר שהמציא בחכמתו עשית כסף שהוא חשוב ביותר וזה התפאר שהמציא עשית זהב וזה היה מתפאר שהמציא כלי מלחמה וזה היה מתפאר שהוא יודע לעשות אלו המתכות שלא מאלו הדברים שהם עושין מהם אלו המתכות וזה היה מתפאר בחכמות אחרות כי יש כמה דברים שהמציאו בעולם על ידי חכמות כגון חומר גלם לעשיית מתכות וחומר נפץ וכיוצא בזה והיה כל אחד מתפאר בחכמתו ענה שם אחד ואמר: אני חכם יותר מכם כי אני חכם כמו היום ולא הבינו שם מה זה שאומר, שהוא חכם כמו היום ואמר להם כי כל החכמות שלהם יכולים לקבץ אותם, ולא יהיו מהם רק שעה אחת אף על פי שכל חכמה וחכמה היא נלקחת מיום אחר כפי הבריאה שהיה באותו היום כי כל החכמות הנ"ל הם הרכבות [ועל כן החכמה נלקחת מאותו היום שהיה בו אותו הבריאה שממנו ההרכבה] אף על פי כן יכולים על ידי חכמה לקבץ כל אלו החכמות בשעה אחת אבל אני חכם כמו יום שלם [כל זה התפאר אותו החכם האחרון הנ"ל] עניתי ואמרתי אליו: [הינו זה הכבד פה הנ"ל אמר להחכם הנ"ל] כמו איזה יום? [הינו כמו איזה יום אתה חכם] ענה ואמר: [החכם הנ"ל] זה, [הינו זה הכבד פה] הוא חכם ממני מאחר ששואל כמו איזה יום אבל כמו איזה יום שתרצו, אני חכם ועתה יקשה מפני מה זה ששואל כמו איזה יום, הוא חכם יותר ממנו מאחר שהוא חכם כמו איזה יום שירצה אך יש מעשה שלמה כי זה האיש חסד האמת הוא באמת איש גדול מאד והוא [הינו זה הכבד פה] הולך ומקבץ כל החסדים של אמת ומביא אותם אל זה האיש חסד האמת ועקר התהוות הזמן [כי הזמן בעצמו הוא נברא] הוא על ידי החסדים של אמת וזה הכבד פה הוא הולך ומקבץ כל החסדים של אמת ומביא אותם אל זה האיש חסד האמת כנ"ל ויש הר ועל ההר עומד אבן ומן האבן יוצא מעין וכל דבר יש לו לב וגם העולם בכללו יש לו לב וזה הלב של העולם הוא קומה שלמה עם פנים וידים ורגלים וכו' אבל הצפרן של הרגל, של אותו הלב של העולם הוא מלבב יותר מלב של אחר וזה ההר עם האבן והמעין הנ"ל עומד בקצה אחד של העולם וזה הלב של העולם עומד בקצה אחר של העולם וזה הלב הנ"ל עומד כנגד המעין הנ"ל וכוסף ומשתוקק תמיד מאד מאד לבוא אל אותו המעין בהשתוקקות גדול מאד מאד וצועק מאד לבוא אל אותו המעין וגם זה המעין משתוקק אליו וזה הלב, יש לו שתי חלישות אחת כי החמה רודפת אותו ושורפת אותו [מחמת שהוא משתוקק ורוצה לילך ולהתקרב אל המעין] וחלישות השניה יש לו להלב מן גדל ההשתוקקות והגעגועים, שהוא מתגעגע וכוסף תמיד ומשתוקק מאד, בכלות הנפש, אל אותו המעין וצועק וכו' כנ"ל כי הוא עומד תמיד כנגד המעין הנ"ל, וצועק [נא גיוואלד] [ביטוי צעקה באידיש כמו "אהה"] ומשתוקק אליו מאד כנ"ל וכשצריך לנוח קצת, שיהיה לו אריכת הרוח קצת, [שקורין נשימת רווחה] אזי בא צפור גדול ופורש כנפיו עליו, ומגן עליו מן החמה ואז יש לו ניחא קצת וגם אז, בשעת ניחא, הוא מסתכל גם כן כנגד המעין ומתגעגע אליו אך מאחר שהוא מתגעגע אליו כל כך, מפני מה אינו הולך אל המעין? אך כשרוצה לילך ולהתקרב אל ההר אזי אינו רואה השפוע, ואינו יכול להסתכל על המעין ואם לא יסתכל על המעין אזי תצא נפשו כי עקר חיותו הוא מן המעין וכשעומד כנגד ההר אזי הוא רואה ראש השפוע של ההר, ששם עומד המעין אבל תכף כשילך ויתקרב אל ההר אזי נעלם מעיניו ראש השפוע, [וזה מובן בחוש] ואזי אינו יכול לראות את המעין ואזי תצא נפשו, חס ושלום וכשזה הלב היה מסתלק, חס ושלום אזי יתבטל כל העולם כלו כי הלב הוא החיות של כל דבר ובודאי אין קיום בלא לב ועל כן אינו יכול לילך אל המעין רק עומד כנגדו, ומתגעגע וצועק כנ"ל וזה המעין אין לו זמן כי זה המעין אינו בתוך הזמן כלל אך עקר הזמן של המעין הוא רק מה שהלב נותן לו במתנה יום אחד וכשמגיע היום להיות נגמר ונפסק ואזי כשיגמר היום לא יהיה זמן להמעין ויסתלק, חס ושלום ואזי יסתלק הלב, חס ושלום כנ"ל ויתבטל כל העולם, חס ושלום כנ"ל ואזי, סמוך לגמר היום אזי מתחילים לטל רשות זה מזה [שקורין איחולים וברכות פרידה] ומתחילין לומר חידות ושירים נפלאים זה לזה [באהבה רבה והשתוקקות גדול מאד מאד] וזה האיש חסד האמת הנ"ל יש לו השגחה על זה וכשמגיע היום בסופו ממש להיות נגמר ונפסק אזי זה האיש חסד האמת הוא נותן במתנה יום אחד להלב הנ"ל והלב נותן היום להמעין ואזי שוב יש זמן להמעין וכשזה היום הולך ממקום שהוא בא משם אזי הוא הולך גם כן בחידות ושירים נפלאים מאד [שיש בהם כל החכמות] ויש שנויים בין הימים כי יש יום אחד בשבוע ויום שני וכו' וכן יש ראשי חדשים וימים טובים וכל הזמן שיש להאיש חסד של אמת הכל על ידי [הינו הכבד פה שמספר כל זה] כי אני הולך ומקבץ כל החסדים של אמת אשר מהם התהוות הזמן כנ"ל [ועל כן הוא חכם יותר אפילו מהחכם הנ"ל, שהוא חכם כמו איזה יום שירצה כי כל עקר הזמן והימים כלם נתהוים על ידו הינו על ידי הכבד פה, שהוא מקבץ החסדים של אמת אשר משם הזמן ומביא אותם אל האיש חסד האמת והוא נותן יום ללב והלב נותן להמעין אשר על ידי זה נתקים העולם כלו נמצא שעקר התהוות הזמן עם החידות ושירים שיש בהם כל החכמות הכל על ידי הכבד פה] נמצא שיש לי הסכמה מזה האיש חסד האמת שאני יכול לומר חידות ושירים, שיש בהם כל החכמות [כי כל הזמן עם החידות והשירים נתהוים על ידו כנ"ל] ועתה אני נותן לכם במתנה גמורה לדרשה שתהיו כמוני ונעשה שם שמחה וחדוה גדולה מאד [ביטוי שמחה] כשגמרו השמחה של אותו היום ולנו אחרי כן בבקר חזרו הזוג כנ"ל והיו מתגעגעים וכו' אחרי הקבצן שהיה צוארו עקם בתוך כך והנה הוא בא, ואמר הנני וכו' בתחלה ברכתי אתכם שתהיו כמוני עתה אני נותן לכם במתנה לדרשה שתהיו כמוני ואתם סוברים שיש לי צואר עקם? אין צוארי עקם כלל אדרבא, יש לי צואר שוה מאד, צואר יפה מאד רק שיש הבלי עולם ואני איני רוצה להוציא שום הבל ורוח [שקורין נשיפת אויר החוצה] בהבלי עולם [ומחמת זה נדמה שצוארו עקם כי הוא מעקם צוארו מהבלי עולם ואינו רוצה להוציא שום הבל ורוח בהבלי עולם] אבל באמת יש לי צואר יפה מאד, צואר נפלא מאד כי יש לי קול נפלא מאד וכל מיני הקולות שבעולם, שהם קול בלא דבור כלם אני יכול להוציאם בקולי כי יש לי צואר וקול נפלא מאד ויש לי הסכמה על זה מאותה המדינה כי יש מדינה שהם בקיאים מאד בחכמת הנגינה [שקורין מוזיקה] וכלם עוסקים שם בחכמה זו ואפילו בנים קטנים ואין שם קטן שלא יכול לנגן על איזה כלי שיר והקטן שבאותו המדינה הוא חכם גדול במדינה אחרת באותו החכמה של נגינה והחכמים והמלך שבאותו המדינה והמקהלות זמר הם חכמים מפלגים מאד מאד באותו החכמה פעם אחת ישבו החכמים של אותו המדינה והיה כל אחד מתפאר בנגינה שלו זה היה מתפאר שהוא יודע לנגן על כלי שיר פלוני וזה התפאר שיודע לנגן על כלי שיר פלוני וזה התפאר בכלי שיר פלוני וזה היה מתפאר שיודע לנגן על כמה כלי שיר וזה התפאר שיודע לנגן על כל כלי שיר וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו כלי שיר פלוני וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו כלי שיר פלוני וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו כמה כלי שיר וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו תף ממש, [שקורין תופים] כאלו מכין בתף וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כאלו מורין בקני שרפה [שקורין תותחים] ואני הייתי גם כן שם עניתי אני ואמרתי להם קולי טוב יותר מקולות שלכם! והא ראיה כי אם אתם חכמים כל כך בקול נגינה אם כן הושיעו את אותן שתי מדינות ואלו השתי מדינות הם רחוקים זה מזה אלף פרסאות ובאלו שתי המדינות, כשמגיע הלילה אין יכולין לישן כי כשנעשה לילה אזי מתחילים הכל להיות מיללים בקול יללה, אנשים ונשים וטף אם היה מנח שם אבן היה נמוח כי בלילה הם שומעים קול יללה מאד ומחמת זה כלם מיללים אנשים ונשים וכו' [וכן מתנהג בשתי המדינות] כי במדינה זו שומעים הקול יללה, ומיללים הכל כנ"ל וכן במדינה אחרת גם כן, קורה כך ושתי המדינות הם רחוקים זה מזה אלף פרסאות ועל כן אם אתם חכמים כל כך בנגינה אראה אם תוכלו להושיע את אותן שתי המדינות או שתוכלו לכון לעשות את קולם [הינו שהם יכונו להוציא קול מכון כמו קול היללה הנשמע שם] ואמרו לו: [הינו החכמים הנ"ל אמרו לזה שצוארו עקם] התוליך אותנו לשם? ואמר: הן אני מוליך אתכם לשם ונתעוררו כלם לילך לשם והלכו ובאו לשם [הינו לאחת משתי המדינות הנ"ל] כשבאו לשם, כשהגיע הלילה, היה כנ"ל שהיו כלם מיללים מאד כנ"ל וגם החכמים הנ"ל גם כן היו מייללים [וממילא ראו בודאי שאינם יכולים להושיע את אותן המדינות] ואמר להם: [הינו זה שצוארו עקם אמר אל החכמים הנ"ל] על כל פנים, תאמרו לי מהיכן בא זאת שנשמע קול יללה הנ"ל כנ"ל? אמרו לו: ואתה יודע? השיב: אני יודע בודאי כי יש שני צפרים אחד זכר ואחת נקבה והם רק זוג אחד בעולם ונאבדה הנקבה והוא הולך ומחפש אותה, והיא מחפשת אותו והיו מחפשים הרבה זה את זה עד שנתעו וראו שאינם יכולים למצא אחד את חברו ונשארו עומדים ועשו להם קנים זה הצפור עשה לו קן סמוך למדינה אחת משתי המדינות הנ"ל ולא סמוך ממש רק שבערך קול הצפור הוא סמוך כי יכולים לשמע הקול של הצפור באותו המדינה ממקום שעמד שם ועשה לו קן וכן היא עשתה לה גם כן קן סמוך למדינה השניה [הינו גם כן כנ"ל שהוא סמוך מחמת שיכולים לשמע שם הקול כנ"ל] וכשמגיע הלילה אזי אלו הזוג צפרים מתחילים כל אחד ואחד לילל בקול יללה גדולה מאד כי כל אחד מילל על זוגו כנ"ל וזהו הקול יללה שנשמע באלו שתי המדינות [אשר מחמת אותו הקול יללה כלם מיללים מאד ואינם יכולים לישן] אך לא רצו להאמין זאת ואמרו לו: התוליך אותנו לשם? ואמר הן [אני יכול להוליך אתכם לשם] אך אין אתם יכולים לבוא לשם כי כשתתקרבו לשם לא תוכלו לסבל את קול היללה מאחר שגם כאן אין אתם יכולים לסבל, ואתם מכרחים גם כן לילל כנ"ל כשתגיעו לשם לא תוכלו לסבל כלל וביום [אי אפשר לבוא לשם כי ביום] אי אפשר לסבל השמחה שיש שם כי ביום מתקבצים שם צפרים אצל כל אחד ואחד מהזוג הנ"ל והם מנחמים ומשמחים את כל אחד ואחד מהזוג הנ"ל בשמחות גדולות מאד מאד ואומרים להם דברי תנחומין שעדין אפשר שתמצאו זה את זה עד שביום אי אפשר לסבל את גדל השמחה שיש שם וקול הצפרים שמשמחים אותם אינו נשמע למרחוק, רק כשמגיעים לשם אבל קול הזוג הנ"ל שמיללים בלילה, הוא נשמע למרחוק ואי אפשר לבוא לשם מחמת זה כנ"ל אמרו לו: [הינו החכמים הנ"ל אמרו לזה שצוארו עקום] ואתה יכול לתקן זאת? השיב: אני יכול לתקן כי אני יכול לעשות ולכון כל הקולות שבעולם [הינו שכל מיני קולות שבעולם הוא יכול להוציאם בקולו ולכון ממש כמו איזה קול שיהיה] גם אני יכול להשליך קולות הינו, כי אני יכול להשליך קול שבכאן, במקום שאני מוציא הקול, לא יהיה נשמע הקול כלל רק ברחוק יהיה נשמע שם הקול ועל כן אני יכול להשליך את הקול של הצפורה שיגיע סמוך למקום הצפור וכן להשליך קול הצפור, שיגיע סמוך למקום הצפורה ולהמשיכם יחד על ידי זה [ועל ידי זה יתתקן כל הנ"ל] אך מי יאמין זאת? והוליך אותם לתוך איזה יער ושמעו כמו אחד שפותח את הדלת, וחוזר וסוגרו ונועלו בבריח ונשמע קול ההכאה של [הקלאמקא] ומורה בקני שרפה ושולח את הכלב לחטף [את הדבר שהיה מורה] והכלב היה מתחבט וגורר את עצמו בתוך השלג וכל זה שמעו אלו החכמים והסתכלו ולא ראו דבר גם לא שמעו ממנו [הינו מן זה שצוארו עקם] שום קול כלל [רק שזה שצוארו עקם היה משליך קולות כאלו ועל כן שמעו אלו הקולות וממילא ראו שהוא יכול לעשות כל הקולות ולכונם ממש וגם להשליך קולות ועל כן יוכל לתקן את כל הנ"ל ולא ספר יותר בזה הענין ומובן שדלג בכאן] נמצא, שיש לי הסכמה מאותו המדינה שקולי נפלא מאד ואני יכול לעשות כל מיני קולות שבעולם כנ"ל ועתה אני נותן לכם זאת במתנה גמורה לדרשה שתהיו כמוני ונעשה שם שמחה גדולה וחדוה רבה מאד ביום החמישי גם כן היו שמחים וזכרו הזוג את הקבצן שהיה לו חטוטרות, [שקורין גיבנת] והיו מתגעגעים מאד: איך לוקחים בכאן את אותו הקבצן בעל החטוטרות כי אם היה הוא בכאן היתה השמחה גדולה מאד! והנה הוא בא, ואמר: הנני! הנה באתי על החתנה ונפל עליהם, וחבק ונשק אותם, ואמר להם: בתחלה ברכתי אתכם שתהיו כמוני, ועתה אני נותן לכם במתנה לדרשה שתהיו כמוני ואין אני בעל חטוטרות [הינו גיבן] כלל רק אדרבא יש לי כתפים כאלו שהם בחינת "מעט מחזיק את המרבה" ויש לי הסכמה על זה כי פעם אחת היה שיחה וספור שהיו אנשים מתפארים עצמם בבחינה זו שכל אחד ואחד היה מתפאר שיש לו בחינה זו של מעט מחזיק את המרבה ומאחד מהם היו מחיכים ושוחקים ממנו והשאר שהתפארו בבחינה זו, של מעט מחזיק את המרבה, נתקבלו דבריהם אבל בחינת מעט מחזיק את המרבה שיש לי, הוא גדול מכלם כי אחד מהנ"ל התפאר שהמח שלו הוא בחינת מעט מחזיק את המרבה כי הוא נושא במח שלו אלפים ורבבות אנשים עם כל ההצטרכות שלהם, [וכל התנהגות שלהם], וכל ההויות והתנועות שלהם הכל כאשר לכל הוא נושא במחו ועל כן הוא מועט מחזיק את המרבה כי מחו נושא כל כך אנשים עם וכו' כנ"ל ושחקו ממנו, ואמרו, כי האנשים אינם כלום, והוא אינו כלום ונענה אחד ואמר: אני ראיתי מעט מחזיק את המרבה כזה כי פעם אחת ראיתי הר שהיה מנח עליו הרבה זבל וטנוף והיה חדוש אצלי: מהיכן בא על הר הזה כל כך זבל וטנוף? והיה שם אדם אחד אצל אותו ההר ואמר: כל זה ממני כי אותו האדם היה יושב שם אצל אותו ההר והשליך שם תמיד על אותו ההר זבל ופרש שלו מאכילה ושתיה שלו וטנף שם עד שעל ידו נתרבה הזבל והטנוף שם על אותו ההר נמצא שזה האיש הוא מעט מחזיק את המרבה כי על ידו נתרבה הזבל כל כך [כן הוא בחינת מעט מחזיק את המרבה של האיש הנ"ל שהתפאר במחו שמחזיק כמה אנשים כנ"ל] ואחד התפאר שיש לו בחינת מעט מחזיק את המרבה כי יש [לו] חתיכת מדינה, שהיא מוציאה פרות הרבה ואחר כך כשמחשבין את הפרות שהוציאה המדינה רואין שהמדינה אינה מחזקת מקום כל כך כמו הפרות כי אין בה מקום כל כך להחזיק כל כך פרות נמצא שהיא בחינת מעט מחזיק את המרבה והוטבו דבריו כי באמת, בודאי הוא בחינת מעט מחזיק את המרבה ואחד אמר שיש [לו] פרדס נפלא מאד, שיש שם פרות וכו' ונוסעים לשם כמה וכמה בני אדם ושררות, כי הוא פרדס נאה מאד ובקיץ נוסעים לשם כמה בני אדם ושררות לטיל שם ובאמת אין בהפרדס מקום כל כך שיחזיק כל כך אנשים ועל כן הוא מעט מחזיק את המרבה והוטבו דבריו גם כן ואחד אמר שהדבור שלו הוא בחינת מעט מחזיק את המרבה כי הוא בעל סוד [שקורין מזכיר] אצל מלך גדול ובאין אצלו כמה וכמה בני אדם זה בא עם שבחים להמלך וזה בא עם בקשות וכיוצא בזה ובודאי אי אפשר להמלך לשמע את כלם ואני יכול לקבץ את כל דבריהם בתוך איזה דבורים מעטים ולספר לפני המלך אלו הדבורים מעטים ויהיה כלול בהם כל השבחים והבקשות שלהם וכל דבריהם כלם, בתוך איזה דבורים מעטים שלי נמצא שהדבור שלי הוא מעט מחזיק את המרבה ואחד אמר שהשתיקה שלו היא בחינת מעט מחזיק את המרבה כי יש עליו מקטרגים הרבה ובעלי לשון הרע שמלשינים עליו הרבה מאד וכל מה שמלשינים ודוברים ומקטרגים עליו בלשון הרע הרבה הוא בשתיקתו מתרץ הכל על ידי מה שהוא שותק לבד [כי הוא עושה רק איזה שתיקה והוא תרוץ על הכל] נמצא, ששתיקתו הוא מעט מחזיק את המרבה ואחד אמר שהוא בחינת מעט מחזיק את המרבה כי יש עני אחד והוא סגי נהור [עיוור] והוא [הינו העני] גדול מאד והוא [הינו זה שהתפאר וספר זאת] קטן לגמרי ומוליך אותו הינו שזה שהתפאר בזה הוא קטן ומוליך את העני הסגי נהור, שהוא גדול מאד נמצא שהוא מעט מחזיק את המרבה כי הסגי נהור היה יכול להחליק, והיה יכול לפל והוא מחזיק אותו על ידי שמוליכו ועל כן הוא מעט מחזיק את המרבה כי הוא קטן ומחזיק את הסגי נהור הגדול כנ"ל ואני [הינו זה הבעל החטוטרות שמספר כל זה] הייתי גם כן שם ואמרתי האמת הוא, שיש לכם בחינת מעט מחזיק את המרבה ואני יודע כל מה שכונתם בדבריכם [הינו שהוא יודע כונת כל הנ"ל שהתפארו בבחינת מעט מחזיק את המרבה שלהם] וזה האחרון שהתפאר שהוא מוליך את הסגי נהור הגדול הוא גדול מכלכם אבל אני למעלה למעלה מכלכם בכלל כי זה שהתפאר שהוא מוליך את הסגי נהור הגדול כונתו שהוא מוליך את גלגל הירח, שהוא בחינת סגי נהור כי אין לה אור מעצמה כלל, ולית לה מגרמה כלום והוא [הינו זה שהתפאר בזה] מוליך את הירח אף על פי שהוא קטן, וגלגל הירח גדול מאד והוא קיום כל העולם כי העולם צריך את הירח נמצא שהוא בחינת מעט מחזיק את המרבה באמת אבל בחינת מעט מחזיק את המרבה שיש לי הוא למעלה מכלם בכלל והא ראיה כי פעם אחת היו כת אחת שהיו חוקרים. באשר שכל חיה יש לה צל מיחד, שבזה הצל דיקא היא רוצה לנוח שם וכן יש צל מיחד לכל חיה וחיה כי כל חיה וחיה בוחרת לה איזה צל ובאותו הצל דיקא היא רוצה לשכן שם, כפי הצל המיחד לה וכן יש לכל עוף ועוף ענף מיחד, שבאותו הענף דיקא הוא רוצה לשכן ועל כן חקרו אם יכולים למצא אילן כזה, אשר בצלו ישכנו כל החיות שכל החיות יהיו בוחרים ויתרצו לשכן בצל אותו האילן ועל ענפיו [של אותו האילן] ישכנו כל צפרי שמיא וחקרו [וגילו] שנמצא אילן כזה ורצו לילך לשם אל אותו האילן כי הענג המפלא שיש שם אצל אותו האילן אין לשער כי יש שם כל העופות וכל החיות ושם אין שום הזק משום חיה וכל החיות וכו' מערבים שם וכלם משחקים שם ובודאי הוא תענוג מפלג מאד להיות שם אצל אותו האילן וחקרו לאיזה צד צריכים לילך לבוא אל אותו האילן ונפל מחלקת ביניהם על זה, ולא היה מכריע ביניהם כי זה אמר שצריכים לילך לצד פלוני למזרח, וזה אמר למערב, וזה אמר לכאן וזה לכאן וכו' עד שלא היו יכולים להכריע לאיזה צד צריכים לילך לבוא אל אותו האילן ובא חכם אחד, ואמר להם למה אתם חוקרים באיזה צד לילך אל האילן חקרו מתחלה מי ומי האנשים שיכולים לבוא אל אותו האילן כי אל אותו האילן לאו כל אדם יכול לבוא אצלו כי אם מי שיש לו המדות של האילן כי זה האילן יש לו שלשה שרשים שרש אחד הוא אמונה והשני הוא יראה והשלישי הוא עניוות ואמת הוא גוף האילן ומשם יוצאים ענפים ועל כן אי אפשר לבוא אל האילן, כי אם מי שיש בו מדות הללו הנ"ל ואלו הכת הנ"ל היה ביניהם אחדות גדול מאד ולא רצו להתפרד זה מזה שקצתם ילכו אל האילן וקצתם ישארו כי לא היו כלם ראויים לבוא אל האילן כי לא נמצא ביניהם כי אם קצתם שהיו בהם מדות הנ"ל אבל השאר לא היו בהם אלו המדות ועל כן נתעכבו כלם עד שיהיו יגעים וטורחים שאר אנשי הכת הנ"ל עד שיהיו בהם גם כן המדות הנ"ל כדי שיהיו כלם ראויים לבוא אל האילן וכן עשו ויגעו וטרחו עד שבאו כלם לאלו המדות הנ"ל ואזי, כשבאו כלם לאלו המדות הנ"ל אזי באו כלם על דעת אחת, והסכימו כלם על דרך אחת לילך באותו דרך אל האילן הנ"ל והלכו כלם והלכו איזה זמן עד שהיו רואים [מרחוק] את האילן והסתכלו וראו, והנה אין האילן עומד במקום כלל כי אין לאילן מקום כלל ומאחר שאין לו מקום, איך אפשר לבוא אליו? ואני [הינו זה הבעל החטוטרות] הייתי גם כן שם עמהם ואמרתי להם. אני יכול להביא אתכם אל האילן כי זה האילן אין לו מקום כלל כי הוא למעלה מהמקום לגמרי ובחינת מעט מחזיק את המרבה הוא עדין במקום כי על כל פנים יש לו מקום מעט רק שהוא מעט מחזיק את המרבה אבל עדין יש לו מקום מעט על כל פנים ובחינת מעט מחזיק את המרבה שיש לי, [הינו לבעל החטוטרות] היא בחינת סוף המקום לגמרי, שמשם ולמעלה אין מקום כלל על כן אני יכול לשא את כלכם אל האילן שהוא למעלה מהמקום לגמרי [כי זה בעל החטוטרות הוא כמו בחינת ממצע בין המקום ובין למעלה מן המקום לגמרי כי יש לו בחינה עליונה של בחינת מעט מחזיק את המרבה, שהיא בחינת סוף המקום ממש שמשם והלאה אין נמצא תבת מקום כלל כי משם ולמעלה היא בחינת למעלה מן המקום לגמרי ועל כן הוא יכול לשא אותם מתוך המקום, לבחינת למעלה מן המקום והבן] ולקחתי אותם, ונשאתי אותם לשם אל האילן הנ"ל נמצא שיש לי הסכמה מהנ"ל, שיש לי בחינה עליונה של מעט מחזיק את המרבה [בשביל זה היה נדמה כבעל חטוטרות כי הוא נושא עליו הרבה, כי הוא בחינת מועט מחזיק את המרבה כנ"ל] ועתה אני נותן לכם זאת במתנה שתהיו כמוני ונעשה שם שמחה גדולה וחדוה רבה מאד ביום הששי היו גם כן שמחים והיו מתגעגעים איך לוקחין בכאן את אותו שהיה בלא ידים? והנה הוא בא, ואמר הנני! הנה באתי אצלכם על החתנה ואמר להם גם כן כנ"ל ונשק אותם ואמר להם [אתם סבורים שאני בעל מום בידי] אין אני בעל מום כלל על ידי רק באמת יש לי כח בידי רק שאין אני משתמש עם הכח שבידי בזה העולם כי אני צריך את הכח לענין אחר ויש לי הסכמה על זה מן המבצר של מים כי פעם אחת ישבנו יחד איזה אנשים והיה כל אחד ואחד מתפאר בכח שבידיו זה התפאר שיש לו גבורה זו בידיו וזה התפאר שיש לו גבורה פלונית בידיו וכן כל אחד התפאר בגבורה שיש לו בידיו [הינו] כי אחד היה מתפאר שיש לו כח וגבורה כזו בידיו שכשהוא מורה חץ הוא יכול לחזר ולמשכה אליו כי יש לו כח כזה בידיו, שאף על פי שהורה כבר החץ, עדין יכול להחזירה לחזר ולמשכה אליו ושאלתי אותו: איזה חץ אתה יכול להחזיר? כי יש עשרה מיני חצים כי יש עשרה מיני סמים הינו, כי כשרוצין לירות חץ מושחין אותה באיזה סם ויש עשרה מיני סמים שכשמושחין אותה בסם זה היא מזקת כך, וכשמושחין בסם שני היא מזקת יותר וכן יש עשרה מיני סמים, שכל אחד גרוע יותר [הינו שמזיק יותר] וזהו בעצמו עשרה מיני חצים כי החצים הן מין אחד רק מחמת שנוי הסמים שמושחין את החץ בהם, שהם עשרה מינים כנ"ל, על כן נקראים עשרה מיני חצים ועל כן שאל אותו איזה מן חץ אתה יכול להחזיר גם שאל אותו אם קדם שהגיע החץ לאותו שזרקה לו הוא יכול להחזירה ואם גם אחר שהגיע החץ עדין יכול להחזירה ועל זה השיב: אפילו כשהגיע החץ, עדין יכול להחזירה אך איזה מין חץ הוא יכול להחזיר וכו' כנ"ל השיב: מין חץ פלוני הוא יכול להחזיר אמרתי לו: [הינו זה שהוא בלא ידים שמספר כל זה, אמר לזה שהתפאר בענין החץ כנ"ל] אם כן, אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה מאחר שאין אתה יכול לחזר ולמשך כי אם מין חץ אחד על כן אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה אחד היה מתפאר שיש לו כח כזה בידיו שאצל מי שהוא לוקח ומקבל ממנו, הוא נותן לו [פרוש שבזה בעצמו שהוא לוקח ומקבל בזה הוא נותן כי קבלתו היא נתינה] וממילא הוא בעל צדקה ושאלתי אותו, איזה צדקה אתה נותן? [כי יש עשרה מיני צדקה] השיב, שהוא נותן מעשר אמרתי לו: אם כן, אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה כי אין אתה יכול כלל לבוא למקומה כי אין אתה יכול לכנס כי אם בחומה אחת [במקום שהיא יושבת שם] ועל כן אינך יכול לבוא למקומה אחד התפאר שיש לו כח כזה בידיו כי יש ממנים בעולם, וכל אחד צריך חכמה ויש לו כח בידיו, שעל ידי ידיו הוא יכול לתן להם חכמה על ידי שמסמיך אותם בידיו שאלתי אותו, איזה חכמה אתה יכול לתן בידיך? כי יש עשרה קבין חכמה השיב: חכמה פלונית אמרתי לו: אם כן אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה כי אין אתה יכול לידע הדפק שלה כי אינך יכול לידע כי אם דפק אחד כי יש עשרה מיני דפיקין [ואתה אינך יכול לידע כי אם דפק אחד מאחר שאינו יכול לתן בידיו רק חכמה אחת] אחד התפאר שיש לו כח כזה בידיו כשיש רוח סערה הוא יכול לעכבו בידיו ולעשות בידיו לרוח משקל, שיהיה הרוח במשקל כראוי שאלתי אותו: איזה רוח אתה יכול לאחז בידיך? כי יש עשרה מיני רוחות השיב: רוח פלוני אמרתי לו: אם כן, אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה כי אינך יכול לנגן לפניה כי אם נגון אחד כי יש יוד [עשרה] מיני נגינה והנגינה היא הרפואה שלה ואתה אינך יכול לנגן כי אם נגון אחד מהעשרה הנ"ל ענו ואמרו הם מהו היכלת שלך? השיב: אני יכול מה שאין אתם יכולים הינו, כל התשעה חלקים הנ"ל [מכל הנ"ל] שאין אתם יכולים, אני יכול הכל כי יש מעשה כי פעם אחת חשק מלך אחד בבת מלכה והשתדל בתחבולות לתפסה עד אשר עלתה בידו ותפסה פעם אחת חלם לו לאותו המלך, שהיא עמדה עליו והרגה אותו והקיץ ונכנס החלום בלבו וקרא לכל פותרי חלומות ופתרו לו כפשוטו שיתקים החלום כפשוטו, שהיא תהרג אותו ולא יכל המלך לתת עצה לנפשו מה לעשות לה יהרג אותה צר לו ישלחה מעל פניו זה חרה לו, כי איש אחר יקחנה וזה חרה לו מאד כי הוא השתדל אחריה כל כך, ועתה תבוא ליד אחר וגם אם ישלחה ותבוא ליד אחר עתה בודאי יכול להתקים החלום שהיא תהרג אותו, מאחר שהיא אצל אחר יחזיקה אצלו הוא מתירא מחמת החלום כנ"ל ולא ידע המלך מה לעשות לה בין כך נתקלקל האהבה שלה אצלו קצת קצת, מחמת החלום ובכל פעם נתקלקל יותר ויותר וכן היא גם היא נתקלקל גם כן האהבה אצלה בכל פעם יותר ויותר עד שנעשה אצלה שנאה עליו וברחה מפניו ושלח המלך אחריה לבקשה ובאו והגידו לו שהיא נמצאת אצל המבצר של מים כי יש מבצר של מים ושם הם עשר חומות זו לפנים מזו, וכלן של מים וגם הקרקע שהולכין עליה שם בתוך המבצר היא גם כן של מים וכן יש שם אילנות ופרות, הכל של מים ויפי המבצר וגדל החדוש של זה המבצר אין צרך לספר כי בודאי הוא חדוש נפלא מאד, מאחר שהוא מבצר של מים ולכנס בתוך זה המבצר אי אפשר כי יהיה נטבע במים מי שיכנס בו, מאחר שהוא כלו של מים והבת מלכה הנ"ל כשברחה, באתה עד אותו המבצר והיתה הולכת שם סביב אותו המבצר של מים והגידו למלך שהיא הולכת שם סביב אותו המבצר כנ"ל והלך המלך וחילו לתפסה כשראתה זאת הבת מלכה ישבה עצמה שתרוץ לתוך המבצר כי היא רוצה יותר לטבע במים משיתפס אותה המלך, ותהיה אצלו וגם, אולי אף על פי כן תנצל, ותוכל לכנס לתוך המבצר של מים הנ"ל כשראה המלך כך שהיא בורחת אל המים, אמר. מאחר שהוא כן על כן צוה לירות אותה ואם תמות תמות והיו מורים אותה והגיעו אליה כל העשרה מיני חצים שמשוחים בעשרה מיני סמים כנ"ל והיא ברחה לתוך המבצר הנ"ל ונכנסה לתוכו ועברה דרך השערים של החומות של מים כי יש שם שערים באלו החומות של מים הנ"ל והיא עברה ונכנסה לתוך כל העשרה חומות של המבצר של מים עד שבאתה לפנים ונפלה שם ונשארה חלשות ואני רופא אותה [הינו זה שהוא בלא ידים הנ"ל] כי מי שאין בידו כל העשרה מיני צדקות הנ"ל אינו יכול לכנס לתוך כל העשרה חומות הנ"ל, כי יטבע שם במים והמלך וחילו הנ"ל רדפו אחריה ונטבעו במים ואני יכול לכנס לתוך כל העשרה חומות של מים הנ"ל ואלו החומות של מים הם גלי הים שעמדו כחומה והרוחות הם מעמידים גלי הים ומנשאין אותם ואלו הגלים שהם העשרה חומות הנ"ל, הם עומדים תמיד שם אך הרוחות הם המעמידין ומנשאין את הגלים ואני יכול לכנס לתוך כל העשרה חומות כנ"ל ואני יכול לחזר ולמשך ממנה, הינו מן הבת מלכה הנ"ל, כל העשרה מיני חצים ואני יודע כל העשרה מיני דפיקין על ידי העשר אצבעות כי בכל אצבע ואצבע מעשר אצבעות יודעין דפק מיחד מהעשרה מיני דפיקין ואני יכול לרפאות אותה על ידי כל העשרה מיני נגינה ועל כן אני רופא אותה נמצא שיש לי כח כזה בידי כנ"ל ועתה אני נותן לכם זאת במתנה ונעשה שם שמחה גדולה וחדוה רבה מאד זאת המעשה קשה לי מאד לספר אך מאחר שהתחלתי לספרה, אני מכרח לגמרה בזאת המעשה, אין שום תבה שלא יהיה בה כונה ומי שבקי בספרים יוכל להבין קצת רמזים והנה, ענין החצים הנ"ל, שיש לו כח בהידים להחזיר החצים כנ"ל, זה בחינת (דברים לב) : "ותאחז במשפט ידי" וכמו שפרש רש"י "בשר ודם זורק חץ ואינו יכול להחזירה, והקדוש ברוך הוא זורק חץ ומחזירה" ובחינת הצדקה הנ"ל, שהיא כנגד החומות של מים שהם גלי הים, זה בחינת (ישעיה מח) : "וצדקתך כגלי הים" והרוח הנ"ל שיכול לאחז בידיו, זה בחינת (משלי ל) : "מי אסף רוח בחפניו" [שזה בחינת נגינה כמבאר במקום אחר] (עין לקוטי מוהר"ו סימן נד) ועשרה מיני נגינה, ועשרה מיני דפיקין זה מבאר כבר (ועין ב"לקוטי תנינא" סימן כד) כל זה שמענו בפרוש אך מי ומה ואימת, זה עמק עמק הינו שגוף ענין המעשה, מי הם כל הנ"ל, ומה הוא ואימת היה כל הנ"ל, זה עמק מלהשיג גמר המעשה, הינו מה שהיה ביום השביעי, הינו ענין הקבצן שהיה בלא רגלים וגם סיום התחלת המעשה מענין המלך הנ"ל לא זכינו לשמעה ואמר שלא יספרה עוד והוא הפסד גדול, כי לא נזכה לשמעה עוד עד שיבוא משיח במהרה בימינו אמן גם אמר: אלו לא ידעתי שום ענין אחר, כי אם זאת המעשה, היה גם כן חדוש גדול מאד! כך אמר בפרוש כי זאת המעשה היא חדוש נפלא מאד ויש בה מוסר הרבה מאד, ותורה הרבה כי יש בה כמה תורות גם מדברת מהרבה צדיקים קדמונים, מדוד המלך, עליו השלום כי דוד המלך, עליו השלום, עמד בקצה הארץ וצעק אל המעין היוצא מן האבן שעל ההר, כנ"ל כמו שכתוב (תהלים סא) : "מקצה הארץ אליך אקרא, בעטף לבי בצור ירום ממני תנחני" [כל זה שמענו מפיו בפרוש והמובן מדבריו כי דוד המלך, עליו השלום, הוא בחינת לב כמובא (עין זוהר שמות קח) ועליו מרמז במעשה ענין הלב של העולם, שעומד בקצה הארץ כנגד המעין, וצועק ומשתוקק אליו תמיד וכו' ועדין הדברים סתומים אשרי מי שיזכה להשיג סודות המעשה] ענין דוד המלך והמקרא הנ"ל מקצה הארץ שמרמז בהמעשה, זה שיך ליום שלישי כי שם מדבר מענין הלב והמעין עין שם ותראה נפלאות איך בכל ענין מרמז דברים נפלאים ובגדלת נוראות מעשה זו אי אפשר לדבר כלל, כי היא עולה על כלם אשרי אשרי מי שיזכה אפילו בעולם הבא לידע בה קצת קצת ומי שיש לו מח בקדקדו, תסמר שערות בשרו ויבין קצת גדלת הבורא יתברך וגדלת הצדיקים האמתיים, כשיסתכל היטב במעשה נוראה הזאת אשר לא ישמע כזאת ענין פסוק מקצה הארץ הנ"ל ששיך להמעשה של יום שלישי כנ"ל זה שמעתי מפרש מפיו הקדוש והנורא, זכרונו לברכה עוד ראה זה מצאתי אחר כך שרב דברי הקפיטל תהלים שכתוב שם זה הפסוק, שהוא קפיטל ס"א, רבו ככלו מבאר שם רמזי סודות נשגבות של המעשה של יום שלישי הנ"ל "ימים על ימי מלך תוסיף" וכו', כי הוא צריך תמיד שיוסיפו לו ימים על ימיו וכו' וכנ"ל חסד ואמת מן ינצרוהו זהו איש חסד האמת וכו' כי כל הזמן והימים נעשה על ידי האיש גדול, שהוא איש חסד האמת וכו', כנ"ל שם במעשה הנ"ל והוא נותן ומוסיף בכל פעם, ימים על ימי מלך, שהוא הלב הנ"ל שהוא בחינת דוד המלך, עליו השלום, כנ"ל וזהו ינצרוהו, כי הוא שומר ונוצר שתכף כשמגיע סמוך מאד שיסתלק היום, ואז היה מסתלק המעין, והלב, וכל העולם כלו, חס ושלום אזי איש חסד האמת נוצר ושומר זאת, ובא ונותן יום להלב וכו' וזהו: "כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום" כי כל יום ויום שהוא נותן לו, הוא בא בזמירות ושירות וכו' כנ"ל אחסה בסתר כנפיך סלה, כי כשהלב הנ"ל צריך לנוח בא צפור גדול ופורש כנפיו עליו וכו' וזהו אחסה בסתר כנפיך וכו' שיך ליום ראשון, ענין הזקנים שהתפארו כל אחד ואחד מה שהוא זוכר, שזה זוכר אפילו כשחתכו לו את הטבור וכו', וזה היה הזקן הקטן שבכלם וכו' אמר רבנו זכרונו לברכה, שבגמרא (ירושלמי) איתא מעין זה: ששמואל התפאר עצמו שהוא זוכר את כאב המילה וכו' עין שם מי יפאר מי יספר מי יוכל להעריך מי יוכל לשער אפס קצה אחד מאלפי אלפים ורבי רבבות מהתנוצצות קצת רמזי פלאי פלאות מסודות נוראות ונשגבות מאד מאד של המעשה הנוראה הזאת אשר היא מלאה סודי סודות מתחלה ועד סוף, ומשכיל על דבר ימצא טוב התנוצצות איזה רמזים לפי ערכו

אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ הָיוּ שְׂמֵחִים
מַעֲשֶׂה
פַּעַם אַחַת הָיָה מֶלֶךְ
וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְרָצָה הַמֶּלֶךְ לִמְסֹר הַמְּלוּכָה לִבְנוֹ בְּחַיָּיו
וְעָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל
וּבְוַדַּאי בְּכָל פַּעַם שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל
הוּא שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד
בִּפְרָט עַתָּה, שֶׁמָּסַר הַמְּלוּכָה לִבְנוֹ בְּחַיָּיו
בְּוַדַּאי הָיָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד
וְהָיוּ שָׁם כָּל הַשָּׂרֵי מְלוּכָה, וְכָל הַדֻּכָּסִים וְהַשָּׂרִים
וְהָיוּ שְׂמֵחִים מְאד עַל הַמִּשְׁתֶּה
וְגַם הַמְּדִינָה הָיוּ נֶהֱנִים מִזֶּה שֶׁמּוֹסֵר הַמְּלוּכָה לִבְנוֹ בְּחַיָּיו
כִּי הוּא כָּבוֹד גָּדוֹל לַמֶּלֶךְ
וְהָיָה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד
וְהָיָה שָׁם כָּל מִינֵי שִׂמְחָה
מקהלות זמר ומשחקי הצגות וְכַיּוֹצֵא מִזֶּה, כָּל מִינֵי שִׂמְחָה, הַכּל הָיָה שָׁם עַל הַמִּשְׁתֶּה
וּכְשֶׁנַּעֲשׂוּ שְׂמֵחִים מְאד עָמַד הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לִבְנוֹ
הֱיוֹת שֶׁאֲנִי חוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה עָתִיד לֵירֵד מִן הַמְּלוּכָה
בְּכֵן תִּרְאֶה שֶׁלּא יִהְיֶה לְךָ עַצְבוּת כְּשֶׁתֵּרֵד מִן הַמְּלוּכָה רַק תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה
וּכְשֶׁתִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה, גַּם אֲנִי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה
גַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לְךָ עַצְבוּת, אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה
עַל שֶׁאֵין אַתָּה מֶלֶךְ
כִּי אֵינְךָ רָאוּי לִמְלוּכָה, מֵאַחַר שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְהַחֲזִיק עַצְמְךָ בְּשִׂמְחָה כְּשֶׁאַתָּה יוֹרֵד מִן הַמְּלוּכָה
אֲבָל כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה אֲזַי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה מְאד
וְקִבֵּל הַבֶּן מֶלֶךְ אֶת הַמְּלוּכָה בְּיָד רָמָה
וְעָשָׂה לוֹ שָׂרֵי מְלוּכָה, וְדֻכָּסִים וְשָׂרִים וָחָיִל
וְזֶה הַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה חָכָם
וְהָיָה אוֹהֵב חָכְמָה מְאד
וְהָיוּ אֶצְלוֹ חֲכָמִים גְּדוֹלִים
וְכָל מִי שֶׁהָיָה בָּא אֶצְלוֹ עִם אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה
הָיָה אֶצְלוֹ בַּחֲשִׁיבוּת גָּדוֹל מְאד
וְהָיָה נוֹתֵן לָהֶם כָּבוֹד וַעֲשִׁירוּת בִּשְׁבִיל הַחָכְמָה, לְכָל אֶחָד כְּפִי רְצוֹנוֹ
מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה מָמוֹן, הָיָה נוֹתֵן לוֹ מָמוֹן
וּמִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה כָּבוֹד הָיָה נוֹתֵן לוֹ כָּבוֹד
הַכּל בִּשְׁבִיל הַחָכְמָה
וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה חָשׁוּב אֶצְלוֹ הַחָכְמָה כָּל כָּךְ
הָיוּ כֻּלָּם לוֹקְחִין עַצְמָן אֶל הַחָכְמָה
וְעָסְקוּ כָּל הַמְּדִינָה בְּחָכְמוֹת
כִּי זֶה הָיָה רוֹצֶה מָמוֹן, כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל מָמוֹן עַל יְדֵי זֶה
וְזֶה הָיָה רוֹצֶה חֲשִׁיבוּת וְכָבוֹד
וּמֵחֲמַת שֶׁכֻּלָּם עָסְקוּ רַק בְּחָכְמוֹת
עַל כֵּן שָׁכְחוּ שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה טַכְסִיסֵי מִלְחָמָה
כִּי הָיוּ כֻּלָּם עוֹסְקִין בְּחָכְמוֹת
עַד שֶׁהָיוּ כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים
עַד שֶׁהַקָּטָן שֶׁבְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה הָיָה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת חָכָם גָּדוֹל מִכֻּלָּם
וְהַחֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה הָיוּ חֲכָמִים מֻפְלָגִים גְּדוֹלִים מְאד
וּמֵחֲמַת הַחָכְמוֹת נִתְפַּקְּרוּ הַחֲכָמִים שֶׁל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה
וּמָשְׁכוּ גַּם אֶת הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל לְדַעְתָּם, וְנִתְפַּקֵּר גַּם כֵּן
וּשְׁאָר בְּנֵי הַמְּדִינָה לא נִתְפַּקְּרוּ
מֵחֲמַת שֶׁהָיָה עַמְקוּת וְדַקּוּת גָּדוֹל בְּאוֹתָהּ הַחָכְמָה שֶׁל הַחֲכָמִים הַנַּ"ל
עַל כֵּן לא יָכְלוּ שְׁאָר בְּנֵי הַמְּדִינָה לִכְנס בְּאוֹתָהּ הַחָכְמָה
וְלא הִזִּיק לָהֶם
אֲבָל הַחֲכָמִים וְהַבֶּן מֶלֶךְ נִתְפַּקְּרוּ כַּנַּ"ל
וְהַבֶּן מֶלֶךְ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בּוֹ טוֹב כִּי נוֹלַד עִם טוֹב
וְהָיוּ לוֹ מִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת
הָיָה נִזְכָּר לִפְעָמִים: הֵיכָן הוּא בָּעוֹלָם, וּמַה הוּא עוֹשֶׂה וְכוּ'
וְהָיָה גּוֹנֵחַ וּמִתְאַנֵּחַ עַל זֶה
עַל שֶׁנָּפַל לִמְבוּכוֹת כָּאֵלּוּ וְנִתְעָה כָּל כָּךְ
וְהָיָה מִתְאַנֵּחַ מְאד
אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁהָיָה מַתְחִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַשֵּׂכֶל
חָזַר וְנִתְחַזֵּק אֶצְלוֹ הַחָכְמוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִית הַנַּ"ל
וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָיָה נִזְכָּר כַּנַּ"ל וְהָיָה גּוֹנֵחַ וּמִתְאַנֵּחַ
וְתֵכֶף כְּשֶׁהִתְחִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַשֵּׂכֶל
חָזַר וְנִתְחַזֵּק אֶצְלוֹ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת כַּנַּ"ל
וַיְהִי הַיּוֹם וְהָיָה בְּרִיחָה בְּאֵיזֶה מְדִינָה
וּבָרְחוּ כֻּלָּם
וּבְדֶרֶךְ בְּרִיחָתָם עָבְרוּ דֶּרֶךְ אֵיזֶה יַעַר
וְאָבְדוּ שָׁם זָכָר וּנְקֵבָה.
אֶחָד אִיבֵּד זָכָר וְאֶחָד אִיבֵּד נְקֵבָה
וַעֲדַיִן הָיוּ בָּנִים קְטַנִּים
בְּנֵי אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים
וְלא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכל
וְצָעֲקוּ וּבָכוּ, כִּי לא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכל
בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֶצְלָם קבצן אֶחָד עִם הַשַּׂקִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁנּוֹשֵׂא בָּהֶם לֶחֶם
וְהִתְחִילוּ אֵלּוּ הַבָּנִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְלִהְיוֹת כְּרוּכִים אַחֲרָיו
וְנָתַן לָהֶם לֶחֶם לֶאֱכל, וְאָכְלוּ
וְשָׁאַל אוֹתָם: מֵהֵיכָן בָּאתֶם לְכָאן?
הֵשִׁיבוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יוֹדְעִים
כִּי הָיוּ בָּנִים קְטַנִּים כַּנַּ"ל
וְהִתְחִיל לֵילֵךְ מֵהֶם
וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּקַּח אוֹתָם עִמּוֹ
וְאָמַר לָהֶם: אֶת זֶה אֵינִי רוֹצֶה, שֶׁתֵּלְכוּ עִמִּי
בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכְּלוּ וְהִנֵּה הוּא עִוֵּר
וְהָיָה אֶצְלָם פֶּלֶא.
מֵאַחַר שֶׁהוּא עִוֵּר, אֵיךְ יוֹדֵעַ לֵילֵךְ?
[וּבֶאֱמֶת הוּא חִדּוּשׁ מַה שֶּׁהָיָה קָשֶׁה לָהֶם זאת
כִּי עֲדַיִן הָיוּ בָּנִים קְטַנִּים
רַק שֶׁהָיוּ בָּנִים חֲכָמִים, וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלָם כַּנַּ"ל]
וּבֵרְכָם [זֶה הַקבצן הָעִוֵּר] שֶׁיִּהְיוּ כְּמוֹתוֹ
שֶׁיִּהְיוּ זְקֵנִים כְּמוֹתוֹ
וְהִשְׁאִיר לָהֶם עוֹד לֶחֶם לֶאֱכל וְהָלַךְ לוֹ
וְהֵבִינוּ אֵלּוּ הַבָּנִים כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם
וְהִזְמִין לָהֶם קבצן עִוֵּר בְּכָאן לִתֵּן לָהֶם אכֶל
אַחַר כָּךְ כָּלָּה אֶצְלָם הַלֶּחֶם
וְשׁוּב הִתְחִילוּ לִצְעק עֲבוּר אכֶל
אַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה לַיְלָה וְלָנוּ שָׁם
בַּבּקֶר גַּם כֵּן לא הָיָה לָהֶם לֶאֱכל
וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים
וְחָזַר וּבָא קבצן שֶׁהָיָה חֵרֵשׁ
וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר אֵלָיו
וְהֶרְאָה לָהֶם בְּיָדָיו
וְאָמַר לָהֶם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ
וְנָתַן לָהֶם גַּם כֵּן לֶחֶם לֶאֱכל, וְהָלַךְ מֵהֶם
וְרָצוּ גַּם כֵּן שֶׁיִּקָּחֵם עִמּוֹ וְלא רָצָה
וּבֵרְכָם גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיוּ כְּמוֹתוֹ
וְהִשְׁאִיר גַּם כֵּן לָהֶם לֶחֶם, וְהָלַךְ לוֹ
וְחָזַר וְכָלָה הַלֶּחֶם אֶצְלָם, וְחָזְרוּ וְצָעֲקוּ כַּנַּ"ל
וְחָזַר וּבָא אֶצְלָם קבצן שֶׁהָיָה כְּבַד פֶּה
וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ
וְהָיָה מְגַמְגֵּם בִּלְשׁוֹנוֹ, וְלא יָדְעוּ מַה הוּא אוֹמֵר
וְהוּא הָיָה יוֹדֵעַ מַה הֵם מְדַבְּרִים
אַךְ הֵם לא יָדְעוּ מַה הוּא אוֹמֵר
כִּי הָיָה מְגַמְגֵּם בִּלְשׁוֹנוֹ כַּנַּ"ל
וְנָתַן לָהֶם גַּם כֵּן לֶחֶם לֶאֱכל, וְהָלַךְ לוֹ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל
וּבֵרְכָם גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיוּ כְּמוֹתוֹ, וְהָלַךְ לוֹ הַכּל כַּנַּ"ל
וְחָזַר וּבָא קבצן שֶׁהָיָה צַוָּארוֹ עָקם, וְהָיָה גַּם כֵּן כַּנַּ"ל
וְחָזַר וּבָא קבצן בַּעַל חֲטוֹטָרוֹת, [שֶׁקּוֹרִין גיבנת]
וְחָזַר וּבָא קבצן בְּלא יָדַיִם
וְחָזַר וּבָא קבצן בְּלא רַגְלַיִם
וְכָל אֶחָד נָתַן לָהֶם לֶחֶם, וּבֵרְכָם שֶׁיִּהְיוּ כְּמוֹתוֹ, הַכּל כַּנַּ"ל
אַחַר כָּךְ חָזַר וְכָלָה הַלֶּחֶם אֶצְלָם
וְהִתְחִילוּ לֵילֵךְ לְיִשּׁוּב
עַד שֶׁבָּאוּ לְאֵיזֶה דֶּרֶךְ
וְהָלְכוּ עַל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁבָּאוּ לְאֵיזֶה כְּפָר
וְנִכְנְסוּ אֵלּוּ הַבָּנִים בְּאֵיזֶה בַּיִת
וְהָיוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם
וְנָתְנוּ לָהֶם לֶחֶם
וְחָזְרוּ וְנִכְנְסוּ בְּאֵיזֶה בַּיִת
וְנָתְנוּ לָהֶם גַּם כֵּן
וְהָיוּ מַחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים
וְרָאוּ שֶׁזֶּה טוֹב לִפְנֵיהֶם
וְעָשׂוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ תָּמִיד בְּיַחַד
וְעָשׂוּ לָהֶם שַׂקִּים גְּדוֹלוֹת
וְהָיוּ מַחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים
וְהָלְכוּ עַל כָּל הַשְּׂמָחוֹת
עַל סְעוּדַת בְּרִית מִילָה וְעַל חֲתֻנּוֹת
וְהָלְכוּ לָהֶם לְמָקוֹם אַחֵר
וְהָלְכוּ לַעֲיָרוֹת
וְהָיוּ מַחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים
וְהָלְכוּ עַל הַיְרִידִים
וְיָשְׁבוּ בֵּין הַקבצנים
כְּדֶרֶךְ שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם עַל "אצטבאות אבן" עִם הַצלחת לאסיפת מטבעות
עַד שֶׁהָיוּ אֵלּוּ הַבָּנִים מְפֻרְסָמִים אֵצֶל כָּל הַקבצנים
כִּי כֻּלָּם הִכִּירוּ אוֹתָם
וְיָדְעוּ מֵהֶם שֶׁאֵלּוּ הֵם הַבָּנִים שֶׁנֶּאֶבְדוּ בַּיַּעַר כַּנַּ"ל
פַּעַם אֶחָד הָיָה יָרִיד גָּדוֹל בְּאֵיזֶה עִיר גְּדוֹלָה
וְהָלְכוּ לְשָׁם הַקבצנים
וְאֵלּוּ הַבָּנִים הָלְכוּ גַּם כֵּן לְשָׁם
וּבָא עַל דַּעַת הַקבצנים שֶׁיְּשַׁדְּכוּ אֶת אֵלּוּ שְׁנֵי הַבָּנִים, שֶׁיִּשְׂאוּ זֶה אֶת זוֹ
וְתֵכֶף שֶׁדִּבְּרוּ זאת קְצָת קבצנים
הוּטַב הַדָּבָר מְאד בְּעֵינֵי כֻּלָּם
וְגָמְרוּ הַשִּׁדּוּךְ
אֲבָל אֵיךְ עוֹשִׂין לָהֶם חֲתֻנָּה?!
וְנִתְיַעֲצוּ
בַּאֲשֶׁר שֶׁבְּיוֹם פְּלוֹנִי יִהְיֶה סְעוּדָה שֶׁל יוֹם הֻלֶּדֶת הַמֶּלֶךְ
וְיֵּלְכוּ לְשָׁם כָּל הַקבצנים
וּמִמַּה שֶּׁיְּבַקְשׁוּ לְעַצְמָן שָׁם, בָּשָׂר וְלֶחֶם, מִזֶּה יַעֲשׂוּ חֲתֻנָּה
וְכֵן הָיָה
וְהָלְכוּ לְשָׁם עַל הַסְעוּדָה שֶׁל יוֹם הֻלֶּדֶת הַמֶּלֶךְ כָּל הַקבצנים
וּבִקְשׁוּ לָהֶם לֶחֶם וּבָשָׂר
וְגַם קִבְּצוּ מַה שֶּׁנִּשְׁתַּיֵּר מִן הַסְּעוּדָה בָּשָׂר וְלֶחֶם [חלות גדולות מיוחדות לשמחות]
וְהָלְכוּ וְחָפְרוּ בּוֹר גָּדוֹל שֶׁיִּהְיֶה מַחֲזִיק מֵאָה אֲנָשִׁים
וְכִסּוּ אוֹתוֹ עִם קָנִים וְעָפָר וְזֶבֶל
וְנִכְנְסוּ לְשָׁם כֻּלָּם
וְעָשׂוּ שָׁם חֲתֻנָּה לְאֵלּוּ הַבָּנִים הַנַּ"ל
וְהִכְנִיסוּ אוֹתָם לַחֻפָּה
וְהָיוּ שְׂמֵחִים שָׁם מְאד מְאד
וְגַם הֶחָתָן וְהַכַּלָּה הָיוּ שְׂמֵחִים מְאד
וְהִתְחִילוּ לִזְכּר הַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה עִמָּהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּהְיוֹתָם בַּיַּעַר
וְהָיוּ בּוֹכִים וְהָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים מְאד.
אֵיךְ לוֹקְחִין לְכָאן אֶת הַקבצן הָרִאשׁוֹן הָעִוֵּר, שֶׁהֵבִיא לָנוּ לֶחֶם בַּיַּעַר?
וְתֵכֶף וּמִיָּד בְּתוֹךְ שֶׁהָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים מְאד אַחֲרֵי הַקבצן הָעִוֵּר
עָנָה וְאָמַר: הִנֵּנִי!
הִנֵּה בָּאתִי אֶצְלְכֶם עַל הַחֲתֻנָּה
וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם מַתָּנָה לַדְּרָשָׁה, שֶׁתִּהְיוּ זְקֵנִים כָּמוֹנִי!
כִּי בִּתְחִלָּה בֵּרַכְתִּי אֶתְכֶם בָּזֶה
וְעַכְשָׁיו אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם זאת בְּמַתָּנָה גְּמוּרָה לַדְּרָשָׁה
שֶׁתִּחְיוּ חַיִּים אֲרֻכִּים כָּמוֹנִי
וְאַתֶּם סְבוּרִים שֶׁאֲנִי עִוֵּר? אֵין אֲנִי עִוֵּר כְּלָל
רַק שֶׁכָּל זְמַן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלִי כְּהֶרֶף עַיִן
[וְעַל כֵּן הוּא נִדְמֶה כְּעִוֵּר, כִּי אֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת כְּלָל עַל הָעוֹלָם
מֵאַחַר שֶׁכָּל זְמַן הָעוֹלָם אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּהֶרֶף עַיִן
וְעַל כֵּן אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ הִסְתַּכְּלוּת וּרְאִיָּה בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל]
וַאֲנִי זָקֵן מְאד, וַעֲדַיִן אֲנִי יַנִּיק [צעיר מאוד] לְגַמְרֵי
וְלא הִתְחַלְתִּי עֲדַיִן לִחְיוֹת כְּלָל וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי זָקֵן מְאד
וְלא אֲנִי בְּעַצְמִי אוֹמֵר זאת
רַק שֶׁיֵּשׁ לִי הַסְכָּמָה עַל זֶה מֵהַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל
וַאֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה: [כָּל זֶה הוּא דִּבְרֵי הָעִוֵּר הַנַּ"ל]
כִּי פַּעַם אַחַת הָלְכוּ אֲנָשִׁים בִּסְפִינוֹת הַרְבֵּה עַל הַיָּם
וּבָא רוּחַ סְעָרָה וְשִׁבֵּר אֶת הַסְּפִינוֹת
וְהָאֲנָשִׁים נִצְּלוּ וּבָאוּ אֶל מִגְדָּל אֶחָד וְעָלוּ אֶל הַמִּגְדָּל
וּמָצְאוּ שָׁם כָּל הַמַּאֲכָלִים וּמַשְׁקָאוֹת וּמַלְבּוּשִׁים, וְכָל מַה שֶּׁצְּרִיכִים
וְהָיָה שָׁם כָּל טוּב וְכָל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם
עָנוּ וְאָמְרוּ
שֶׁכָּל אֶחָד יְסַפֵּר מַעֲשֶׂה יְשָׁנָה מַה שֶּׁהוּא זוֹכֵר מִזִּכָּרוֹן הָרִאשׁוֹן
הַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא זוֹכֵר מֵעֵת שֶׁהִתְחִיל אֶצְלוֹ הַזִּכָּרוֹן
וְהָיוּ שָׁם זְקֵנִים וּנְעָרִים
וְהָיוּ מְכַבְּדִים אֶת הַזָּקֵן הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁיְּסַפֵּר בִּתְחִלָּה
עָנָה וְאָמַר: מָה אֲסַפֵּר לָכֶם
"אֲנִי זוֹכֵר גַּם כְּשֶׁחָתְכוּ אֶת הַתַּפּוּחַ מִן הֶעָנָף"
וְלא יָדַע שׁוּם אֶחָד מַה הוּא אוֹמֵר
אַךְ הָיוּ שָׁם חֲכָמִים, וְאָמְרוּ בְּוַדַּאי זאת הִיא מַעֲשֶׂה יְשָׁנָה מְאד
וְכִבְּדוּ אֶת הַשֵּׁנִי שֶׁיְּסַפֵּר
עָנָה הַשֵּׁנִי שֶׁלּא הָיָה זָקֵן כְּמוֹ הָרִאשׁוֹן: זאת הִיא מַעֲשֶׂה יְשָׁנָה?! [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]
זאת הַמַּעֲשֶׂה אֲנִי זוֹכֵר גַּם כֵּן
אֲבָל אֲנִי זוֹכֵר גַּם כֵּן "כְּשֶׁהָיָה הַנֵּר דּוֹלֵק"
עָנוּ וְאָמְרוּ שָׁם: זאת הִיא מַעֲשֶׂה יְשָׁנָה בְּיוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹנָה
וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלָם שֶׁזֶּה הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא יַנִּיק מֵהָרִאשׁוֹן
וְזוֹכֵר מַעֲשֶׂה יְשָׁנָה יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן
וְכִבְּדוּ אֶת הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיְּסַפֵּר
עָנָה וְאָמַר הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהָיָה יַנִּיק יוֹתֵר
אֲנִי זוֹכֵר גַּם כְּשֶׁהִתְחִיל בִּנְיַן הַפְּרִי, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהִתְחִיל לְהִתְרַקֵּם הַפְּרִי
עָנוּ וְאָמְרוּ: זאת הִיא מַעֲשֶׂה יְשָׁנָה בְּיוֹתֵר
עָנָה הָרְבִיעִי, שֶׁהָיָה יַנִּיק עוֹד יוֹתֵר.
אֲנִי זוֹכֵר גַּם "כְּשֶׁהוֹלִיכוּ הַגַּרְעִין לִנְטעַ הַפֶּרִי"
עָנָה הַחֲמִישִׁי, שֶׁהָיָה יַנִּיק עוֹד יוֹתֵר.
אֲנִי זוֹכֵר גַּם "הַחֲכָמִים, שֶׁהֵם הָיוּ חוֹשְׁבִים וּמַמְצִיאִים אֶת הַגַּרְעִין"
עָנָה הַשִּׁשִּׁי וְכוּ', שֶׁהוּא זוֹכֵר גַּם "אֶת הַטַּעַם שֶׁל הַפְּרִי קדֶם שֶׁנִּכְנַס הַטַּעַם בְּתוֹךְ הַפֶּרִי"
עָנָה הַשְּׁבִיעִי וְכוּ', וְאָמַר "שֶׁהוּא זוֹכֵר גַּם אֶת הָרֵיחַ שֶׁל הַפְּרִי קדֶם שֶׁנִּכְנַס בַּפֶּרִי"
עָנָה הַשְּׁמִינִי וְאָמַר, שֶׁהוּא זוֹכֵר גַּם "הַמַּרְאֶה שֶׁל הַפְּרִי קדֶם שֶׁנִּמְשְׁכָה עַל הַפֶּרִי"
וַאֲנִי [הַיְנוּ זֶה הַקבצן הָעִוֵּר שֶׁמְּסַפֵּר כָּל זֶה]
הָיִיתִי אָז תִּינוֹק לְגַמְרֵי, וְהָיִיתִי גַּם כֵּן שָׁם
וְעָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לָהֶם
אֲנִי זוֹכֵר כָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת, "וַאֲנִי זוֹכֵר לָאו כְּלוּם"!
עָנוּ וְאָמְרוּ: זאת הִיא מַעֲשֶׂה יְשָׁנָה מְאד, יוֹתֵר מִכֻּלָּם!
וְהָיָה חִדּוּשׁ גָּדוֹל אֶצְלָם שֶׁהַתִּינוֹק זוֹכֵר יוֹתֵר מִכֻּלָּם
בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא נֶשֶׁר גָּדוֹל וְדָפַק עַל הַמִּגְדָּל, וְאָמַר לָהֶם.
חִדְלוּ עוֹד מִלִּהְיוֹת עֲנִיִּים!
שׁוּבוּ אֶל הָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּכֶם, וְהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּאוֹצָרוֹת שֶׁלָּכֶם
וְאָמַר לָהֶם שֶׁיֵּצְאוּ מִן הַמִּגְדָּל כְּדֶרֶךְ זִקְנוּתָם
שֶׁכָּל מִי שֶׁזָּקֵן יוֹתֵר יֵצֵא תְּחִלָּה
וְהוֹצִיא כֻּלָּם מִן הַמִּגְדָּל וְהוֹצִיא תְּחִלָּה אֶת הַתִּינוֹק הַנַּ"ל
כִּי בֶּאֱמֶת הוּא זָקֵן יוֹתֵר מִכֻּלָּם
וְכֵן כָּל מִי שֶׁהָיָה יַנִּיק יוֹתֵר הוֹצִיא קדֶם
וְהַזָּקֵן הַגָּדוֹל הוֹצִיא בָּאַחֲרוֹנָה
כִּי כָּל מִי שֶׁהָיָה יַנִּיק יוֹתֵר, הָיָה זָקֵן יוֹתֵר כַּנַּ"ל
וְהַזָּקֵן שֶׁבָּהֶם הָיָה יַנִּיק יוֹתֵר מִכֻּלָּם
וְאָמַר לָהֶם: [הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל הַנַּ"ל]
אֲנִי אֲפָרֵשׁ לָכֶם אֶת הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפְּרוּ כָּל הַנַּ"ל
כִּי זֶה שֶׁסִּפֵּר שֶׁהוּא זוֹכֵר גַּם כְּשֶׁחָתְכוּ אֶת הַתַּפּוּחַ מִן הֶעָנָף
הַיְנוּ שֶׁהוּא זוֹכֵר גַּם כְּשֶׁחָתְכוּ אֶת טַבּוּרוֹ
[הַיְנוּ שֶׁגַּם אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזּאת שֶׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ תֵּכֶף בְּעֵת הַהוֹלָדָה, בְּעֵת שֶׁחָתְכוּ אֶת טַבּוּרוֹ, גַּם אֶת זֶה הוּא זוֹכֵר]
וְהַשֵּׁנִי שֶׁאָמַר שֶׁזּוֹכֵר בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַנֵּר דּוֹלֵק
הַיְנוּ שֶׁהוּא זוֹכֵר גַּם כְּשֶׁהָיָה בְּעִבּוּר, שֶׁהָיָה נֵר דּוֹלֵק עַל ראשׁוֹ
וְזֶה שֶׁאָמַר שֶׁזּוֹכֵר גַּם בְּעֵת שֶׁהִתְחִיל רִקּוּם הַפְּרִי
הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֵר גַּם כְּשֶׁהִתְחִיל לְהִתְרַקֵּם הַגּוּף, דְּהַיְנוּ בְּעֵת יְצִירַת הַוָּלָד
וְזֶה שֶׁזּוֹכֵר בְּעֵת שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִים הַגַּרְעִין לִנְטעַ הַפְּרִי
הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֵר גַּם כְּשֶׁנִּמְשְׁכָה הַטִּפָּה בְּעֵת הַזִּוּוּג
וְזֶה שֶׁזּוֹכֵר אֶת הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ מַמְצִיאִים אֶת הַגַּרְעִין
הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֵר גַּם כְּשֶׁהָיָה הַטִּפָּה עֲדַיִן בַּמּחַ [כִּי הַמּחִין מַמְצִיאִים אֶת הַטִּפָּה]
וְזֶה שֶׁזּוֹכֵר אֶת הַטַּעַם הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ
וְהָרֵיחַ הַיְנוּ הָרוּחַ
וְהַמַּרְאֶה הַיְנוּ הַנְּשָׁמָה
וְהַתִּינוֹק אָמַר שֶׁזּוֹכֵר לָאו כְּלוּם, כִּי הוּא לְמַעְלָה מִן הַכּל
וְזוֹכֵר אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהוּא קדֶם מִנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת "אָיִן"
וְאָמַר לָהֶם: חִזְרוּ אֶל הַסְּפִינוֹת שֶׁלָּכֶם
שֶׁהֵם הַגּוּפִים שֶׁלָּכֶם שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, שֶׁיַּחַזְרוּ וְיִבָּנוּ
עַתָּה חִזְרוּ אֲלֵיהֶם
וּבֵרֵךְ אוֹתָם
וְלִי [הַיְנוּ זֶה הַקבצן הָעִוֵּר שֶׁהָיָה תִּינוֹק אָז, שֶׁהוּא מְסַפֵּר כָּל זֶה]
אָמַר הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל הַנַּ"ל.
אַתָּה בּוֹא עִמִּי, כִּי אַתָּה כְּמוֹתִי
כִּי אַתָּה "זָקֵן מְאד וַעֲדַיִן אַתָּה יַנִּיק מְאד"
וַעֲדַיִן לא הִתְחַלְתָּ לִחְיוֹת כְּלָל
וְאַף עַל פִּי כֵן אַתָּה זָקֵן מְאד
וְגַם אֲנִי כָּךְ, כִּי אֲנִי זָקֵן וַעֲדַיִן אֲנִי יַנִּיק וְכוּ'
נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ לִי הַסְכָּמָה מֵאוֹתוֹ הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל [שֶׁאֲנִי חַי חַיִּים אֲרֻכִּים כַּנַּ"ל]
וְעַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם חַיִּים אֲרֻכִּים שֶׁלִּי, בְּמַתָּנָה לַדְּרָשָׁה
וְנַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאד מְאד
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה
חָזְרוּ וְזָכְרוּ הַזּוּג הַזֶּה אֶת הַקבצן הַשֵּׁנִי הַיְנוּ הַחֵרֵשׁ שֶׁהֶחֱיָה אוֹתָם וְנָתַן לָהֶם לֶחֶם
וְהָיוּ בּוֹכִים וּמִתְגַּעְגְּעִים: אֵיךְ לוֹקְחִין לְכָאן אֶת אוֹתוֹ הַקבצן הַחֵרֵשׁ שֶׁהֶחֱיָה אוֹתָנוּ כַּנַּ"ל?
בְּתוֹךְ שֶׁהָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים אַחֲרָיו, וְהִנֵּה הוּא בָּא, וְאָמַר הִנֵּנִי!
וְנָפַל עֲלֵיהֶם, וְנָשַׁק אוֹתָם, וְאָמַר לָהֶם.
עַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם בְּמַתָּנָה שֶׁתִּהְיוּ כָּמוֹנִי
שֶׁתִּחְיוּ חַיִּים טוֹבִים כָּמוֹנִי
כִּי בִּתְחִלָּה בֵּרַכְתִּי אֶתְכֶם בָּזֶה
וְעַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם חַיִּים טוֹבִים שֶׁלִּי בְּמַתָּנָה גְּמוּרָה לַדְּרָשָׁה
וְאַתֶּם סוֹבְרִים שֶׁאֲנִי חֵרֵשׁ? אֵין אֲנִי חֵרֵשׁ כְּלָל!
רַק שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלִי לִכְלוּם, שֶׁאֶשְׁמַע הַחִסָּרוֹן שֶׁלָּהֶם
כִּי כָּל הַקּוֹלוֹת כֻּלָּם הֵם מִן חֶסְרוֹנוֹת
כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד צוֹעֵק עַל חֶסְרוֹנוֹ
וַאֲפִילּוּ כָּל הַשְּׂמָחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם
כֻּלָּם הֵם רַק מֵחֲמַת הַחִסָּרוֹן
שֶׁשָּׂמֵחַ עַל הַחִסָּרוֹן שֶׁחָסֵר לוֹ וְנִתְמַלֵּא
וְאֶצְלִי, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ עוֹלֶה לִכְלוּם, שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּאָזְנַי הַחִסָּרוֹן שֶׁלָּהֶם
כִּי אֲנִי חַי חַיִּים טוֹבִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם חִסָּרוֹן
וְיֵשׁ לִי הַסְכָּמָה עַל זֶה שֶׁאֲנִי חַי חַיִּים טוֹבִים, מִן הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת
וְחַיִּים טוֹבִים שֶׁלּוֹ הוּא, שֶׁהָיָה אוֹכֵל לֶחֶם וְשׁוֹתֶה מָיִם
[וְסִפֵּר לָהֶם]
כִּי יֵשׁ מְדִינָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשִׁירוּת גָּדוֹל, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אוֹצָרוֹת גְּדוֹלִים
פַּעַם אַחַת נִתְקַבְּצוּ
וְהִתְחִיל כָּל אֶחָד לְהִתְפָּאֵר עִם חַיִּים טוֹבִים שֶׁלּוֹ
אֵיךְ הוּא חַי חַיִּים טוֹבִים
וְכֵן סִפֵּר כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִסֵּדֶר הַחַיִּים טוֹבִים שֶׁלּוֹ
וְעָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֲנִי חַי חַיִּים טוֹבִים, שֶׁהֵם טוֹבִים יוֹתֵר מֵחַיִּים טוֹבִים שֶׁלָּכֶם
וְהָא רְאָיָה
כִּי אִם אַתֶּם חַיִּים חַיִּים טוֹבִים
אֶרְאֶה אִם תּוּכְלוּ לְהוֹשִׁיעַ אֶת מְדִינָה פְּלוֹנִית
הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ מְדִינָה שֶׁהָיָה לָהֶם גַּן
וְהָיָה בְּאוֹתוֹ הַגָּן פֵּרוֹת, שֶׁהָיָה לָהֶם כָּל מִינֵי טְעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם
גַּם הָיָה שָׁם כָּל מִינֵי רֵיחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם
גַּם הָיוּ שָׁם כָּל מִינֵי מַרְאֵה כָּל הַגְּוָנִין וְכָל הפרחים שֶׁבָּעוֹלָם
הַכּל הָיָה שָׁם בְּאוֹתוֹ הַגָּן
וְהָיָה עַל הַגָּן גַּנָּנִי אֶחָד
וְהָיוּ בְּנֵי אוֹתוֹ הַמְּדִינָה חַיִּים חַיִּים טוֹבִים עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַגָּן
וְנֶאֱבַד שָׁם הַגַּנָּנִי
וְכָל מַה שֶּׁהָיָה שָׁם בְּאוֹתוֹ הַגָּן, בְּוַדַּאי מֻכְרָח לִהְיוֹת כָּלֶה וְנִפְסָד
מֵאַחַר שֶׁאֵין שָׁם הַמְמֻנֶּה, דְּהַיְנוּ הַגַּנָּנִי
אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ יְכוֹלִים לִחְיוֹת מִן הַסְּפִיחִים שֶׁבַּגָּן
וּבָא עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ אַכְזָר עַל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה
וְלא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לָהֶם דָּבָר
וְהָלַךְ וְקִלְקֵל אֶת הַחַיִּים טוֹבִים שֶׁל הַמְּדִינָה שֶׁהָיָה לָהֶם מִן הַגָּן
וְלא שֶׁקִּלְקֵל אֶת הַגָּן
רַק שֶׁהִשְׁאִיר שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה שָׁלשׁ כִּתּוֹת עֲבָדִים
וְצִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מַה שֶּׁפָּקַד עֲלֵיהֶם
וְעַל יְדֵי זֶה קִלְקְלוּ אֶת הַטַּעַם
שֶׁעַל יְדֵי מַה שֶּׁעָשׂוּ שָׁם
כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לִטְעם אֵיזֶה טַעַם יִהְיֶה טַעַם נְבֵלָה
וְכֵן קִלְקְלוּ אֶת הָרֵיחַ שֶׁכָּל הָרֵיחוֹת יִהְיֶה לָהֶם רֵיחַ חֶלְבְּנָה
וְכֵן קִלְקְלוּ אֶת הַמַּרְאֶה, שֶׁהֶחֱשִׁיכוּ אֶת הָעֵינַיִם כְּאִלּוּ יֵשׁ עֲנָנִים וְעָבִים
[הַכּל עַל יְדֵי מַה שֶּׁעָשׂוּ שָׁם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ הָאַכְזָר כַּנַּ"ל]
וְעַתָּה, אִם אַתֶּם חַיִּים חַיִּים טוֹבִים
אֶרְאֶה אִם תּוּכְלוּ לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָם
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם [כָּל זֶה דִּבְרֵי הַחֵרֵשׁ הַנַּ"ל]
שֶׁאִם לא תּוֹשִׁיעוּ אוֹתָם
יוּכְלוּ הַקִּלְקוּלִים הַנַּ"ל שֶׁל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה לְהַזִּיק לָכֶם גַּם כֵּן
וְהָלְכוּ הָעֲשִׁירִים הַנַּ"ל אֶל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה
וְגַם אֲנִי הָלַכְתִּי עִמָּהֶם
וְגַם בְּדֶרֶךְ הִלוּכָם הָיוּ חַיִּים גַּם כֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיִּים טוֹבִים שֶׁלּוֹ
כִּי הָיוּ לָהֶם אוֹצָרוֹת כַּנַּ"ל
כְּשֶׁבָּאוּ סָמוּךְ לְהַמְּדִינָה
הִתְחִיל לְהִתְקַלְקֵל גַּם אֶצְלָם הַטַּעַם וּשְׁאָר הַדְּבָרִים
וְהִרְגִּישׁוּ בְּעַצְמָם שֶׁנִּתְקַלְקֵל אֶצְלָם
וְאָמַרְתִּי לָהֶם
אִם עַתָּה, שֶׁעֲדַיִן לא נִכְנַסְתֶּם אֶצְלָם, כְּבָר נִתְקַלְקֵל אֶצְלְכֶם הַטַּעַם וְכוּ'
וְאֵיךְ יִהְיֶה אִם תִּכָּנְסוּ לְשָׁם?
וּמִכָּל שֶׁכֵּן אֵיךְ תּוּכְלוּ לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָם
וְלָקַחְתִּי לֶחֶם שֶׁלִּי וּמַיִם שֶׁלִּי, וְנָתַתִּי לָהֶם
וְהִרְגִּישׁוּ בַּלֶּחֶם וּמַיִם שֶׁלִּי כָּל הַטְּעָמִים, [וְכָל הָרֵיחוֹת וְכוּ']
וְנִתְתַּקֵּן מַה שֶּׁנִּתְקַלְקֵל אֶצְלָם
וּבְנֵי הַמְּדִינָה הַנַּ"ל, הַיְנוּ הַמְּדִינָה שֶׁהָיָה שָׁם הַגָּן הַנַּ"ל
הִתְחִילוּ לְפַקֵּחַ עַל תִּקּוּן הַמְּדִינָה שֶׁנִּתְקַלְקֵל אֶצְלָם הַטַּעַם וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְנִתְיַשְּׁבוּ.
הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ מְדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, [הַיְנוּ אוֹתוֹ הַמְּדִינָה עַצְמָהּ הַנַּ"ל]
וְנִרְאֶה לָהֶם שֶׁהַגַּנָּנִי שֶׁלָּהֶם שֶׁנֶּאֱבַד [שֶׁעַל יָדוֹ הָיָה לָהֶם חַיִּים טוֹבִים]
הוּא מִשּׁרֶשׁ אֶחָד עִם אוֹתָן בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת
שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גַּם כֵּן חַיִּים טוֹבִים
עַל כֵּן הָיְתָה עֲצָתָם לִשְׁלחַ אֶל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת
וּבְוַדַּאי יוֹשִׁיעוּ אוֹתָם
וְכֵן עָשׂוּ
וְשָׁלְחוּ שְׁלוּחִים אֶל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת
וְהָלְכוּ הַשְּׁלוּחִים, וּפָגְעוּ בָּהֶם
[הַיְנוּ שֶׁהַשְּׁלוּחִים פָּגְעוּ בִּבְנֵי אוֹתוֹ הַמְּדִינָה עַצְמָהּ שֶׁל עֲשִׁירוּת
כִּי הֵם הָיוּ רוֹצִים לֵילֵךְ אֶצְלָם כַּנַּ"ל]
וְשָׁאֲלוּ אֶת הַשְּׁלוּחִים: לְהֵיכָן אַתֶּם הוֹלְכִים?
הֵשִׁיבוּ: אָנוּ הוֹלְכִים אֶל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, שֶׁיּוֹשִׁיעוּ אוֹתָנוּ
עָנוּ וְאָמְרוּ: אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ הֵם בְּנֵי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת
וְאָנוּ הוֹלְכִים אֶצְלְכֶם
אָמַרְתִּי אֲנִי לָהֶם: [הַיְנוּ הַחֵרֵשׁ שֶׁמְּסַפֵּר כָּל זֶה אָמַר לָהֶם]
הֲלא אַתֶּם צְרִיכִים אֵלַי, כִּי אַתֶּם לא תּוּכְלוּ לֵילֵךְ לְשָׁם לְהוֹשִׁיעַ לָהֶם כַּנַּ"ל
עַל כֵּן אַתֶּם תִּשָּׁאֲרוּ כָּאן
וַאֲנִי אֵלֵךְ עִם הַשְּׁלוּחִים לְהוֹשִׁיעַ לָהֶם
וְהָלַכְתִּי עִמָּהֶם
וְנִכְנַסְתִּי בַּמְּדִינָה בְּאֵיזֶה עִיר
וּבָאתִי, וְרָאִיתִי שֶׁבָּאִים אֲנָשִׁים וְאוֹמְרִים אֵיזֶה דְּבַר הֲלָצָה [שֶׁקּוֹרִין בדיחה]
וְאַחַר כָּךְ מִתְקַבְּצִים עֲלֵיהֶם עוֹד אֵיזֶה בְּנֵי אָדָם עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵיזֶה קִבּוּץ
וְאוֹמְרִים אֵיזֶה דִּבְרֵי הֲלָצוֹת [הַיְנוּ בדיחות] וְהֵם מְחַיְּכִים וְשׂוֹחֲקִים
וְהִטֵּיתִי אזֶן
וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהֵם מְדַבְּרִים נִבּוּל פֶּה
וְזֶה אוֹמֵר דִּבְרֵי נִבּוּל פֶּה
וְזֶה אוֹמֵר בְּדַקּוּת יוֹתֵר
וְזֶה שׂוֹחֵק וְזֶה יֵשׁ לוֹ הֲנָאָה וְכַיּוֹצֵא
אַחַר כָּךְ הָלַכְתִּי לְהַלָּן לְעִיר אַחֶרֶת
וְרָאִיתִי שֶׁשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם מְרִיבִים זֶה עִם זֶה מֵחֲמַת אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן
וְהָלְכוּ אֶל הַבֵּית דִּין לְדִין
וּפָסַק לָהֶם הַבֵּית דִּין: זֶה זַכַּאי וְזֶה חַיָּב
וְיָצְאוּ מִן הַבֵּית דִּין
אַחַר כָּךְ חָזְרוּ וְנִתְקוֹטְטוּ זֶה עִם זֶה
וְאָמְרוּ שֶׁאֵינָם רוֹצִים זֶה הַבֵּית דִּין, רַק הֵם רוֹצִים בֵּית דִּין אַחֵר
וּבָחֲרוּ לָהֶם בֵּית דִּין אַחֵר
[כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם מְרֻצִּים עַל אוֹתוֹ הַבֵּית דִּין שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם יְכוֹלִים לָדוּן לִפְנֵיהֶם]
וְדָנוּ לִפְנֵי אוֹתוֹ הַבֵּית דִּין
אַחַר כָּךְ חָזְרוּ וְנִתְקוֹטְטוּ אֶחָד מֵאֵלּוּ עִם אַחֵר
וּבָחֲרוּ לָהֶם בֵּית דִּין אַחֵר
וְכֵן הָיוּ מְרִיבִים וּמִתְקוֹטְטִים שָׁם
וּבָחֲרוּ לָהֶם כַּמָּה בָּתֵּי דִּינִים
עַד שֶׁכָּל הָעִיר הָיְתָה מְלֵאָה מִבָּתֵּי דִּינִים
וְהִסְתַּכַּלְתִּי, שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁם אֱמֶת
וְעַתָּה זֶה מַטֶּה דִּין וְנוֹשֵׂא פָּנִים לָזֶה
וְאַחַר כָּךְ חֲבֵרוֹ נוֹשֵׂא פָּנִים לוֹ
כִּי הֵם מְקַבְּלִים שׁחַד וְאֵין בָּהֶם אֱמֶת
אַחַר כָּךְ רָאִיתִי שֶׁהֵם מְלֵאִים נִיאוּף מַמָּשׁ
וְיֵשׁ שָׁם נִיאוּף הַרְבֵּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּהֶתֵּר אֶצְלָם
וְאָמַרְתִּי לָהֶם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְקַלְקֵל אֶצְלָם הַטַּעַם וְהָרֵיחַ וְהַמַּרְאֶה
כִּי זֶה הַמֶּלֶךְ הָאַכְזָר הִשְׁאִיר אֶצְלָם שָׁלשׁ כִּתּוֹת עֲבָדִים הַנַּ"ל
שֶׁיִּהְיוּ הוֹלְכִים וּמְקַלְקְלִים אֶת הַמְּדִינָה
שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים וּמְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם נִבּוּל פֶּה
וְהִכְנִיסוּ נִבּוּל פֶּה בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה
וְעַל יְדֵי נִבּוּל פֶּה נִתְקַלְקֵל הַטַּעַם
שֶׁכָּל הַטְּעָמִים הֵם טַעַם נְבֵלָה
וְכֵן הֵם הִכְנִיסוּ שׁחַד בַּמְּדִינָה
וְעַל יְדֵי זֶה נֶחְשְׁכוּ הָעֵינַיִם וְנִתְקַלְקֵל הַמַּרְאֶה
כִּי "הַשּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים"
וְכֵן הֵם הִכְנִיסוּ נִיאוּף בַּמְּדִינָה
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְקַלְקֵל הָרֵיחַ
[וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר בִּדְבָרֵינוּ שֶׁעַל יְדֵי נִיאוּף נִפְגָּם הָרֵיחַ]
עַל כֵּן, תִּרְאוּ לְתַקֵּן אֶת הַמְּדִינָה מִשָּׁלשׁ עֲבֵרוֹת אֵלּוּ
וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל וּלְגָרְשָׁם
וְאָז כְּשֶׁתְּתַקְּנוּ שְׁלשָׁה עֲבֵרוֹת אֵלּוּ
לא דַּי שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַטַּעַם וְהַמַּרְאֶה וְהָרֵיחַ
כִּי אִם גַּם הַגַּנָּנִי שֶׁנֶּאֱבַד יוּכַל גַּם כֵּן לְהִמָּצֵא
וְעָשׂוּ כֵּן
וְהִתְחִילוּ לְתַקֵּן אֶת הַמְּדִינָה מִשָּׁלשׁ עֲבֵרוֹת אֵלּוּ
וְחִפְּשׂוּ אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל
וְהָיוּ תּוֹפְסִים אֶת אֵיזֶה אָדָם וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: מֵהֵיכָן בָּאתָ לְכָאן?
עַד שֶׁנִּתְבָּרְרוּ אֶצְלָם הָאֲנָשִׁים שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָאַכְזָר הַנַּ"ל
וְגֵרְשׁוּ אוֹתָם וְתִקְּנוּ אֶת הַמְּדִינָה מֵעֲבֵרוֹת הַנַּ"ל
בְּתוֹךְ כָּךְ נַעֲשָׂה רַעַשׁ
אֶפְשָׁר אַף עַל פִּי כֵן זֶה הַמְשֻׁגָּע שֶׁהוֹלֵךְ וְאוֹמֵר שֶׁהוּא הַגַּנָּנִי
וְכָל אֶחָד מַחֲזִיק אוֹתוֹ לִמְשֻׁגָּע
וְזוֹרְקִין אַחֲרָיו אֲבָנִים וּמְגָרְשִׁין אוֹתוֹ
אֶפְשָׁר אַף עַל פִּי כֵן אוּלַי הוּא הוּא הַגַּנָּנִי בֶּאֱמֶת?!
וְהָלְכוּ וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לִפְנֵיהֶם
[הַיְנוּ לִפְנֵי אֵלּוּ שֶׁיָּשְׁבוּ וְתִקְּנוּ אֶת הַמְּדִינָה
וְגַם הוּא הַיְנוּ הַחֵרֵשׁ שֶׁמְּסַפֵּר כָּל זֶה הָיָה שָׁם]
וְאָמַרְתִּי: בְּוַדַּאי זֶה הוּא הַגַּנָּנִי בֶּאֱמֶת!
[נִמְצָא שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל יָדוֹ הַמְּדִינָה הַזּאת]
נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ לִי הַסְכָּמָה מֵאוֹתוֹ הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, שֶׁאֲנִי חַי חַיִּים טוֹבִים
כִּי אֲנִי תִּקַּנְתִּי אֶת הַמְּדִינָה הַנַּ"ל כַּנַּ"ל
וְעַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם בְּמַתָּנָה אֶת הַחַיִּים טוֹבִים שֶׁלִּי!
וְנַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְחֶדְוָה רַבָּה מְאד
[וְכֵן כָּל הַקבצנים הַנַּ"ל כֻּלָּם חָזְרוּ וּבָאוּ עַל הַחֲתֻנָּה
וְנָתְנוּ בְּמַתָּנָה לַדְּרָשָׁה מַה שֶּׁבַּתְּחִלָּה בֵּרְכוּ אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ כְּמוֹתָם
וְעַכְשָׁו נָתְנוּ זאת בְּמַתָּנָה לַדְּרָשָׁה].
הָרִאשׁוֹן נָתַן לָהֶם בְּמַתָּנָה חַיִּים אֲרֻכִּים
וְהַשֵּׁנִי נָתַן לָהֶם בְּמַתָּנָה חַיִּים טוֹבִים
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי חָזְרוּ וְנִזְכְּרוּ הַזּוּג הַזֶּה וְהָיוּ בּוֹכִים וּמִתְגַּעְגְּעִים
אֵיךְ לוֹקְחִין בְּכָאן אֶת הַקבצן הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהָיָה כְּבַד פֶּה?
בְּתוֹךְ כָּךְ וְהִנֵּה הוּא בָּא, וַיּאמֶר: הִנֵּנִי!
וְנָפַל עֲלֵיהֶם, וְנָשַׁק אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם גַּם כֵּן כַּנַּ"ל.
בַּתְּחִלָּה בֵּרַכְתִּי אֶתְכֶם שֶׁתִּהְיוּ כָּמוֹנִי
עַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם בְּמַתָּנָה לַדְּרָשָׁה שֶׁתִּהְיוּ כָּמוֹנִי
וְאַתֶּם סְבוּרִים שֶׁאֲנִי כְּבַד פֶּה?
אֵין אֲנִי כְּבַד פֶּה כְּלָל
רַק שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁאֵינָם שְׁבָחִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
אֵין בָּהֶם שְׁלֵימוּת
[וְעַל כֵּן הוּא נִרְאָה כִּכְבַד פֶּה
כִּי הוּא כִּכְבַד פֶּה מֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלֵימוּת]
אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין אֲנִי כְּבַד פֶּה כְּלָל
אַדְּרַבָּא אֲנִי מֵלִיץ וְדַבְּרָן נִפְלָא מְאד
וַאֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר חִידוֹת וְשִׁירִים נִפְלָאִים
עַד שֶׁאֵין נִמְצָא שׁוּם נִבְרָא בָּעוֹלָם שֶׁלּא יִרְצֶה לִשְׁמעַ אוֹתִי
וּבְאֵלּוּ הַחִידוֹת וְהַשִּׁירִים שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ, יֵשׁ בָּהֶם כָּל הַחָכְמוֹת
וְיֵשׁ לִי הַסְכָּמָה עַל זֶה מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ גָּדוֹל הַנִּקְרָא "אִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת"
וְיֵשׁ בָּזֶה מַעֲשֶׂה שְׁלֵמָה
כִּי פַּעַם אַחַת יָשְׁבוּ כָּל הַחֲכָמִים
וְכָל אֶחָד הִתְפָּאֵר בְּחָכְמָתוֹ
זֶה הָיָה מִתְפָּאֵר שֶׁהִמְצִיא בְּחָכְמָתוֹ עֲשִׂיַּת בַּרְזֶל
וְזֶה הִתְפָּאֵר בְּמִין מַתָּכוֹת אַחֵר
וְזֶה הָיָה מִתְפָּאֵר שֶׁהִמְצִיא בְּחָכְמָתוֹ עֲשִׂיַּת כֶּסֶף שֶׁהוּא חָשׁוּב בְּיוֹתֵר
וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁהִמְצִיא עֲשִׂיַּת זָהָב
וְזֶה הָיָה מִתְפָּאֵר שֶׁהִמְצִיא כְּלֵי מִלְחָמָה
וְזֶה הָיָה מִתְפָּאֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ הַמַּתָּכוֹת
שֶׁלּא מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁהֵם עוֹשִׂין מֵהֶם אֵלּוּ הַמַּתָּכוֹת
וְזֶה הָיָה מִתְפָּאֵר בְּחָכְמוֹת אֲחֵרוֹת
כִּי יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהִמְצִיאוּ בָּעוֹלָם עַל יְדֵי חָכְמוֹת
כְּגוֹן חומר גלם לעשיית מתכות וחומר נפץ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
וְהָיָה כָּל אֶחָד מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָתוֹ
עָנָה שָׁם אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי חָכָם יוֹתֵר מִכֶּם
כִּי אֲנִי חָכָם כְּמוֹ הַיּוֹם
וְלא הֵבִינוּ שָׁם מַה זֶּה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁהוּא חָכָם כְּמוֹ הַיּוֹם
וְאָמַר לָהֶם
כִּי כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם יְכוֹלִים לְקַבֵּץ אוֹתָם, וְלא יִהְיוּ מֵהֶם רַק שָׁעָה אַחַת
אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חָכְמָה וְחָכְמָה הִיא נִלְקַחַת מִיּוֹם אַחֵר
כְּפִי הַבְּרִיאָה שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
כִּי כָּל הַחָכְמוֹת הַנַּ"ל הֵם הַרְכָּבוֹת
[וְעַל כֵּן הַחָכְמָה נִלְקַחַת מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ אוֹתוֹ הַבְּרִיאָה שֶׁמִּמֶּנּוּ הַהַרְכָּבָה]
אַף עַל פִּי כֵן יְכוֹלִים עַל יְדֵי חָכְמָה לְקַבֵּץ כָּל אֵלּוּ הַחָכְמוֹת בְּשָׁעָה אַחַת
אֲבָל אֲנִי חָכָם כְּמוֹ יוֹם שָׁלֵם [כָּל זֶה הִתְפָּאֵר אוֹתוֹ הֶחָכָם הָאַחֲרוֹן הַנַּ"ל]
עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי אֵלָיו: [הַיְנוּ זֶה הַכְּבַד פֶּה הַנַּ"ל אָמַר לְהֶחָכָם הַנַּ"ל]
כְּמוֹ אֵיזֶה יוֹם? [הַיְנוּ כְּמוֹ אֵיזֶה יוֹם אַתָּה חָכָם]
עָנָה וְאָמָר: [הֶחָכָם הַנַּ"ל]
זֶה, [הַיְנוּ זֶה הַכְּבַד פֶּה] הוּא חָכָם מִמֶּנִּי
מֵאַחַר שֶׁשּׁוֹאֵל כְּמוֹ אֵיזֶה יוֹם
אֲבָל כְּמוֹ אֵיזֶה יוֹם שֶׁתִּרְצוּ, אֲנִי חָכָם
וְעַתָּה יִקְשֶׁה מִפְּנֵי מָה זֶה שֶׁשּׁוֹאֵל כְּמוֹ אֵיזֶה יוֹם, הוּא חָכָם יוֹתֵר מִמֶּנּוּ
מֵאַחַר שֶׁהוּא חָכָם כְּמוֹ אֵיזֶה יוֹם שֶׁיִּרְצֶה
אַךְ יֵשׁ מַעֲשֶׂה שְׁלֵמָה
כִּי זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת הוּא בֶּאֱמֶת אִישׁ גָּדוֹל מְאד
וְהוּא [הַיְנוּ זֶה הַכְּבַד פֶּה] הוֹלֵךְ וּמְקַבֵּץ כָּל הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
וּמֵבִיא אוֹתָם אֶל זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת
וְעִקַּר הִתְהַוּוּת הַזְּמַן [כִּי הַזְּמַן בְּעַצְמוֹ הוּא נִבְרָא]
הוּא עַל יְדֵי הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
וְזֶה הַכְּבַד פֶּה הוּא הוֹלֵךְ וּמְקַבֵּץ כָּל הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
וּמֵבִיא אוֹתָם אֶל זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת כַּנַּ"ל
וְיֵשׁ הַר
וְעַל הָהָר עוֹמֵד אֶבֶן
וּמִן הָאֶבֶן יוֹצֵא מַעְיָן
וְכָל דָּבָר יֵשׁ לוֹ לֵב
וְגַם הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ יֵשׁ לוֹ לֵב
וְזֶה הַלֵּב שֶׁל הָעוֹלָם הוּא קוֹמָה שְׁלֵמָה עִם פָּנִים וְיָדַיִם וְרַגְלַיִם וְכוּ'
אֲבָל הַצִּפּרֶן שֶׁל הָרֶגֶל, שֶׁל אוֹתוֹ הַלֵּב שֶׁל הָעוֹלָם
הוּא מְלֻבָּב יוֹתֵר מִלֵּב שֶׁל אַחֵר
וְזֶה הָהָר עִם הָאֶבֶן וְהַמַּעְיָן הַנַּ"ל עוֹמֵד בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁל הָעוֹלָם
וְזֶה הַלֵּב שֶׁל הָעוֹלָם עוֹמֵד בְּקָצֶה אַחֵר שֶׁל הָעוֹלָם
וְזֶה הַלֵּב הַנַּ"ל עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַמַּעְיָן הַנַּ"ל
וְכוֹסֵף וּמִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד מְאד מְאד לָבוֹא אֶל אוֹתוֹ הַמַּעְיָן
בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד וְצוֹעֵק מְאד לָבוֹא אֶל אוֹתוֹ הַמַּעְיָן
וְגַם זֶה הַמַּעְיָן מִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו
וְזֶה הַלֵּב, יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי חֲלִישׁוּת
אַחַת כִּי הַחַמָּה רוֹדֶפֶת אוֹתוֹ וְשׂוֹרֶפֶת אוֹתוֹ
[מֵחֲמַת שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק וְרוֹצֶה לֵילֵךְ וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַמַּעְיָן]
וַחֲלִישׁוּת הַשְּׁנִיָּה יֵשׁ לוֹ לְהַלֵּב
מִן גּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַגַּעְגּוּעִים, שֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ וְכוֹסֵף תָּמִיד וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד, בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ, אֶל אוֹתוֹ הַמַּעְיָן וְצוֹעֵק וְכוּ' כַּנַּ"ל
כִּי הוּא עוֹמֵד תָּמִיד כְּנֶגֶד הַמַּעְיָן הַנַּ"ל, וְצוֹעֵק [נָא גִּיוַואלְד] [ביטוי צעקה באידיש כמו "אהה"]
וּמִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו מְאד כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁצָּרִיךְ לָנוּחַ קְצָת, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֲרִיכַת הָרוּחַ קְצָת, [שֶׁקּוֹרִין נשימת רווחה]
אֲזַי בָּא צִפּוֹר גָּדוֹל וּפוֹרֵשׂ כְּנָפָיו עָלָיו, וּמֵגֵן עָלָיו מִן הַחַמָּה
וְאָז יֵשׁ לוֹ נַיְחָא קְצָת
וְגַם אָז, בִּשְׁעַת נַיְחָא, הוּא מִסְתַּכֵּל גַּם כֵּן כְּנֶגֶד הַמַּעְיָן וּמִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו
אַךְ מֵאַחַר שֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו כָּל כָּךְ, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶל הַמַּעְיָן?
אַךְ כְּשֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָהָר
אֲזַי אֵינוֹ רוֹאֶה הַשִּׁפּוּעַ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַמַּעְיָן
וְאִם לא יִסְתַּכֵּל עַל הַמַּעְיָן אֲזַי תֵּצֵא נַפְשׁוֹ
כִּי עִקַּר חִיּוּתוֹ הוּא מִן הַמַּעְיָן
וּכְשֶׁעוֹמֵד כְּנֶגֶד הָהָר אֲזַי הוּא רוֹאֶה ראשׁ הַשִּׁפּוּעַ שֶׁל הָהָר, שֶׁשָּׁם עוֹמֵד הַמַּעְיָן
אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁיֵּלֵךְ וְיִתְקָרֵב אֶל הָהָר
אֲזַי נֶעְלַם מֵעֵינָיו ראשׁ הַשִּׁפּוּעַ, [וְזֶה מוּבָן בְּחוּשׁ]
וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַמַּעְיָן
וַאֲזַי תֵּצֵא נַפְשׁוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
וּכְשֶׁזֶּה הַלֵּב הָיָה מִסְתַּלֵּק, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי יִתְבַּטֵּל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
כִּי הַלֵּב הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר
וּבְוַדַּאי אֵין קִיּוּם בְּלא לֵב
וְעַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ אֶל הַמַּעְיָן
רַק עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְצוֹעֵק כַּנַּ"ל
וְזֶה הַמַּעְיָן אֵין לוֹ זְמַן
כִּי זֶה הַמַּעְיָן אֵינוֹ בְּתוֹךְ הַזְּמַן כְּלָל
אַךְ עִקַּר הַזְּמַן שֶׁל הַמַּעְיָן
הוּא רַק מַה שֶּׁהַלֵּב נוֹתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה יוֹם אֶחָד
וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַיּוֹם לִהְיוֹת נִגְמָר וְנִפְסָק
וַאֲזַי כְּשֶׁיֻּגְמַר הַיּוֹם לא יִהְיֶה זְמַן לְהַמַּעְיָן וְיִסְתַּלֵּק, חַס וְשָׁלוֹם
וַאֲזַי יִסְתַּלֵּק הַלֵּב, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל
וְיִתְבַּטֵּל כָּל הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל
וַאֲזַי, סָמוּךְ לִגְמַר הַיּוֹם
אֲזַי מַתְחִילִים לִטּל רְשׁוּת זֶה מִזֶּה [שֶׁקּוֹרִין איחולים וברכות פרידה]
וּמַתְחִילִין לוֹמַר חִידוֹת וְשִׁירִים נִפְלָאִים זֶה לָזֶה [בְּאַהֲבָה רַבָּה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד]
וְזֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת הַנַּ"ל יֵשׁ לוֹ הַשְׁגָּחָה עַל זֶה
וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַיּוֹם בְּסוֹפוֹ מַמָּשׁ לִהְיוֹת נִגְמָר וְנִפְסָק
אֲזַי זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת הוּא נוֹתֵן בְּמַתָּנָה יוֹם אֶחָד לְהַלֵּב הַנַּ"ל
וְהַלֵּב נוֹתֵן הַיּוֹם לְהַמַּעְיָן
וַאֲזַי שׁוּב יֵשׁ זְמַן לְהַמַּעְיָן
וּכְשֶׁזֶּה הַיּוֹם הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא בָּא מִשָּׁם
אֲזַי הוּא הוֹלֵךְ גַּם כֵּן בְּחִידוֹת וְשִׁירִים נִפְלָאִים מְאד [שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַחָכְמוֹת]
וְיֵשׁ שִׁנּוּיִים בֵּין הַיָּמִים
כִּי יֵשׁ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ וְיוֹם שֵׁנִי וְכוּ'
וְכֵן יֵשׁ ראשֵׁי חֳדָשִׁים וְיָמִים טוֹבִים
וְכָל הַזְּמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאִישׁ חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת הַכּל עַל יָדִי [הַיְנוּ הַכְּבַד פֶּה שֶׁמְּסַפֵּר כָּל זֶה]
כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְקַבֵּץ כָּל הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
אֲשֶׁר מֵהֶם הִתְהַוּוּת הַזְּמַן כַּנַּ"ל
[וְעַל כֵּן הוּא חָכָם יוֹתֵר אֲפִילּוּ מֵהֶחָכָם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא חָכָם כְּמוֹ אֵיזֶה יוֹם שֶׁיִּרְצֶה
כִּי כָּל עִקָּר הַזְּמַן וְהַיָּמִים כֻּלָּם נִתְהַוִּים עַל יָדוֹ
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַכְּבַד פֶּה, שֶׁהוּא מְקַבֵּץ הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת אֲשֶׁר מִשָּׁם הַזְּמַן
וּמֵבִיא אוֹתָם אֶל הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת
וְהוּא נוֹתֵן יוֹם לַלֵּב
וְהַלֵּב נוֹתֵן לְהַמַּעְיָן
אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
נִמְצָא שֶׁעִקַּר הִתְהַוּוּת הַזְּמַן עִם הַחִידוֹת וְשִׁירִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַחָכְמוֹת הַכּל עַל יְדֵי הַכְּבַד פֶּה]
נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לִי הַסְכָּמָה מִזֶּה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת
שֶׁאֲנִי יָכוֹל לוֹמַר חִידוֹת וְשִׁירִים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַחָכְמוֹת
[כִּי כָּל הַזְּמַן עִם הַחִידוֹת וְהַשִּׁירִים נִתְהַוִּים עַל יָדוֹ כַּנַּ"ל]
וְעַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם בְּמַתָּנָה גְּמוּרָה לַדְּרָשָׁה שֶׁתִּהְיוּ כָּמוֹנִי
וְנַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה מְאד [ביטוי שמחה]
כְּשֶׁגָּמְרוּ הַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְלָנוּ אַחֲרֵי כֵן
בַּבּקֶר חָזְרוּ הַזּוּג כַּנַּ"ל וְהָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים וְכוּ' אַחֲרֵי הַקבצן שֶׁהָיָה צַוָּארוֹ עָקם
בְּתוֹךְ כָּךְ וְהִנֵּה הוּא בָּא, וְאָמַר הִנֵּנִי וְכוּ'
בַּתְּחִלָּה בֵּרַכְתִּי אֶתְכֶם שֶׁתִּהְיוּ כָּמוֹנִי
עַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם בְּמַתָּנָה לַדְּרָשָׁה שֶׁתִּהְיוּ כָּמוֹנִי
וְאַתֶּם סוֹבְרִים שֶׁיֵּשׁ לִי צַוָּאר עָקם?
אֵין צַוָּארִי עָקם כְּלָל אַדְּרַבָּא, יֵשׁ לִי צַוָּאר שָׁוֶה מְאד, צַוָּאר יָפֶה מְאד
רַק שֶׁיֵּשׁ הַבְלֵי עוֹלָם
וַאֲנִי אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹצִיא שׁוּם הֶבֶל וְרוּחַ [שֶׁקּוֹרִין נשיפת אויר החוצה] בְּהַבְלֵי עוֹלָם
[וּמֵחֲמַת זֶה נִדְמֶה שֶׁצַּוָּארוֹ עָקם
כִּי הוּא מְעַקֵּם צַוָּארוֹ מֵהַבְלֵי עוֹלָם וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהוֹצִיא שׁוּם הֶבֶל וָרוּחַ בְּהַבְלֵי עוֹלָם]
אֲבָל בֶּאֱמֶת יֵשׁ לִי צַוָּאר יָפֶה מְאד, צַוָּאר נִפְלָא מְאד
כִּי יֵשׁ לִי קוֹל נִפְלָא מְאד
וְכָל מִינֵי הַקּוֹלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהֵם קוֹל בְּלא דִּבּוּר
כֻּלָּם אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָם בְּקוֹלִי
כִּי יֵשׁ לִי צַוָּאר וְקוֹל נִפְלָא מְאד
וְיֵשׁ לִי הַסְכָּמָה עַל זֶה מֵאוֹתָהּ הַמְּדִינָה
כִּי יֵשׁ מְדִינָה שֶׁהֵם בְּקִיאִים מְאד בְּחָכְמַת הַנְּגִינָה [שֶׁקּוֹרִין מוזיקה]
וְכֻלָּם עוֹסְקִים שָׁם בְּחָכְמָה זוֹ
וַאֲפִילּוּ בָּנִים קְטַנִּים
וְאֵין שָׁם קָטָן שֶׁלּא יָכוֹל לְנַגֵּן עַל אֵיזֶה כְּלִי שִׁיר
וְהַקָּטָן שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּדִינָה הוּא חָכָם גָּדוֹל בִּמְדִינָה אַחֶרֶת בְּאוֹתוֹ הַחָכְמָה שֶׁל נְגִינָה
וְהַחֲכָמִים וְהַמֶּלֶךְ שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּדִינָה וְהַמקהלות זמר הֵם חֲכָמִים מֻפְלָגִים מְאד מְאד בְּאוֹתוֹ הַחָכְמָה
פַּעַם אַחַת יָשְׁבוּ הַחֲכָמִים שֶׁל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה
וְהָיָה כָּל אֶחָד מִתְפָּאֵר בַּנְּגִינָה שֶׁלּוֹ
זֶה הָיָה מִתְפָּאֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְנַגֵּן עַל כְּלִי שִׁיר פְּלוֹנִי
וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁיּוֹדֵעַ לְנַגֵּן עַל כְּלִי שִׁיר פְּלוֹנִי
וְזֶה הִתְפָּאֵר בִּכְלִי שִׁיר פְּלוֹנִי
וְזֶה הָיָה מִתְפָּאֵר שֶׁיּוֹדֵעַ לְנַגֵּן עַל כַּמָּה כְּלֵי שִׁיר
וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁיּוֹדֵעַ לְנַגֵּן עַל כָּל כְּלֵי שִׁיר
וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּקוֹלוֹ כְּמוֹ כְּלִי שִׁיר פְּלוֹנִי
וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּקוֹלוֹ כְּמוֹ כְּלִי שִׁיר פְּלוֹנִי
וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּקוֹלוֹ כְּמוֹ כַּמָּה כְּלֵי שִׁיר
וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּקוֹלוֹ כְּמוֹ תּף מַמָּשׁ, [שֶׁקּוֹרִין תופים] כְּאִלּוּ מַכִּין בְּתֹף
וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּקוֹלוֹ כְּאִלּוּ מוֹרִין בִּקְנֵי שְׂרֵפָה [שֶׁקּוֹרִין תותחים]
וַאֲנִי הָיִיתִי גַּם כֵּן שָׁם עָנִיתִי אֲנִי וְאָמַרְתִּי לָהֶם
קוֹלִי טוֹב יוֹתֵר מִקּוֹלוֹת שֶׁלָּכֶם!
וְהָא רְאָיָה כִּי אִם אַתֶּם חֲכָמִים כָּל כָּךְ בְּקוֹל נְגִינָה
אִם כֵּן הוֹשִׁיעוּ אֶת אוֹתָן שְׁתֵּי מְדִינוֹת
וְאֵלּוּ הַשְּׁתֵּי מְדִינוֹת הֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה אֶלֶף פַּרְסָאוֹת
וּבְאֵלּוּ שְׁתֵּי הַמְּדִינוֹת, כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַלַּיְלָה אֵין יְכוֹלִין לִישׁן
כִּי כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה לַיְלָה
אֲזַי מַתְחִילִים הַכּל לִהְיוֹת מְיַלְּלִים בְּקוֹל יְלָלָה, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף
אִם הָיָה מֻנָּח שָׁם אֶבֶן הָיָה נִמּוֹחַ
כִּי בַּלַּיְלָה הֵם שׁוֹמְעִים קוֹל יְלָלָה מְאד
וּמֵחֲמַת זֶה כֻּלָּם מְיַלְּלִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְכוּ'
[וְכֵן מִתְנַהֵג בִּשְׁתֵּי הַמְּדִינוֹת]
כִּי בִּמְדִינָה זוֹ שׁוֹמְעִים הַקּוֹל יְלָלָה, וּמְיַלְּלִים הַכּל כַּנַּ"ל
וְכֵן בִּמְדִינָה אַחֶרֶת גַּם כֵּן, קורה כך
וּשְׁתֵּי הַמְּדִינוֹת הֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה אֶלֶף פַּרְסָאוֹת
וְעַל כֵּן אִם אַתֶּם חֲכָמִים כָּל כָּךְ בִּנְגִינָה
אֶרְאֶה אִם תּוּכְלוּ לְהוֹשִׁיעַ אֶת אוֹתָן שְׁתֵּי הַמְּדִינוֹת
אוֹ שֶׁתּוּכְלוּ לְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת אֶת קוֹלָם
[הַיְנוּ שֶׁהֵם יְכַוְּנוּ לְהוֹצִיא קוֹל מְכֻוָּן כְּמוֹ קוֹל הַיְלָלָה הַנִּשְׁמָע שָׁם]
וְאָמְרוּ לוֹ: [הַיְנוּ הַחֲכָמִים הַנַּ"ל אָמְרוּ לָזֶה שֶׁצַּוָּארוֹ עָקם]
הֲתוֹלִיךְ אוֹתָנוּ לְשָׁם?
וְאָמַר: הֵן
אֲנִי מוֹלִיךְ אֶתְכֶם לְשָׁם
וְנִתְעוֹרְרוּ כֻּלָּם לֵילֵךְ לְשָׁם
וְהָלְכוּ וּבָאוּ לְשָׁם [הַיְנוּ לְאַחַת מִשְּׁתֵּי הַמְּדִינוֹת הַנַּ"ל]
כְּשֶׁבָּאוּ לְשָׁם, כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה, הָיָה כַּנַּ"ל שֶׁהָיוּ כֻּלָּם מְיַלְּלִים מְאד כַּנַּ"ל
וְגַם הַחֲכָמִים הַנַּ"ל גַּם כֵּן הָיוּ מְיַילְלִים
[וּמִמֵּילָא רָאוּ בְּוַדַּאי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהוֹשִׁיעַ אֶת אוֹתָן הַמְּדִינוֹת]
וְאָמַר לָהֶם: [הַיְנוּ זֶה שֶׁצַּוָּארוֹ עָקם אָמַר אֶל הַחֲכָמִים הַנַּ"ל]
עַל כָּל פָּנִים, תּאמְרוּ לִי מֵהֵיכָן בָּא זאת שֶׁנִּשְׁמָע קוֹל יְלָלָה הַנַּ"ל כַּנַּ"ל?
אָמְרוּ לוֹ: וְאַתָּה יוֹדֵעַ?
הֵשִׁיב: אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי
כִּי יֵשׁ שְׁנֵי צִפֳּרִים
אֶחָד זָכָר וְאַחַת נְקֵבָה
וְהֵם רַק זוּג אֶחָד בָּעוֹלָם
וְנֶאֶבְדָה הַנְּקֵבָה
וְהוּא הוֹלֵךְ וּמְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ, וְהִיא מְחַפֶּשֶׂת אוֹתוֹ
וְהָיוּ מְחַפְּשִׂים הַרְבֵּה זֶה אֶת זֶה
עַד שֶׁנִּתְעוּ
וְרָאוּ שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִמְצא אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ
וְנִשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים
וְעָשׂוּ לָהֶם קִנִּים
זֶה הַצִּפּוֹר עָשָׂה לוֹ קֵן סָמוּךְ לִמְדִינָה אַחַת מִשְּׁתֵּי הַמְּדִינוֹת הַנַּ"ל
וְלא סָמוּךְ מַמָּשׁ
רַק שֶׁבְּעֵרֶךְ קוֹל הַצִּפּוֹר הוּא סָמוּךְ
כִּי יְכוֹלִים לִשְׁמעַ הַקּוֹל שֶׁל הַצִּפּוֹר בְּאוֹתוֹ הַמְּדִינָה מִמָּקוֹם שֶׁעָמַד שָׁם
וְעָשָׂה לוֹ קֵן
וְכֵן הִיא עָשְׂתָה לָהּ גַּם כֵּן קֵן סָמוּךְ לַמְּדִינָה הַשְּׁנִיָּה
[הַיְנוּ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל שֶׁהוּא סָמוּךְ מֵחֲמַת שֶׁיְּכוֹלִים לִשְׁמעַ שָׁם הַקּוֹל כַּנַּ"ל]
וּכְשֶׁמַּגִיעַ הַלַּיְלָה
אֲזַי אֵלּוּ הַזּוּג צִפֳּרִים מַתְחִילִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְיַלֵּל בְּקוֹל יְלָלָה גְּדוֹלָה מְאד
כִּי כָּל אֶחָד מְיַלֵּל עַל זוּגוֹ כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ הַקּוֹל יְלָלָה שֶׁנִּשְׁמַע בְּאֵלּוּ שְׁתֵּי הַמְּדִינוֹת
[אֲשֶׁר מֵחֲמַת אוֹתוֹ הַקּוֹל יְלָלָה כֻּלָּם מְיַלְּלִים מְאד וְאֵינָם יְכוֹלִים לִישׁן]
אַךְ לא רָצוּ לְהַאֲמִין זאת
וְאָמְרוּ לוֹ: הֲתוֹלִיךְ אוֹתָנוּ לְשָׁם?
וְאָמַר הֵן [אֲנִי יָכוֹל לְהוֹלִיךְ אֶתְכֶם לְשָׁם]
אַךְ אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לָבוֹא לְשָׁם
כִּי כְּשֶׁתִּתְקָרְבוּ לְשָׁם לא תּוּכְלוּ לִסְבּל אֶת קוֹל הַיְלָלָה
מֵאַחַר שֶׁגַּם כָּאן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לִסְבּל, וְאַתֶּם מֻכְרָחִים גַּם כֵּן לְיַלֵּל כַּנַּ"ל
כְּשֶׁתַּגִּיעוּ לְשָׁם לא תּוּכְלוּ לִסְבּל כְּלָל
וּבַיּוֹם [אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשָׁם
כִּי בַּיּוֹם] אִי אֶפְשָׁר לִסְבּל הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם
כִּי בַּיּוֹם מִתְקַבְּצִים שָׁם צִפֳּרִים אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַזּוּג הַנַּ"ל
וְהֵם מְנַחֲמִים וּמְשַׂמְּחִים אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַזּוּג הַנַּ"ל בִּשְׂמָחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד מְאד
וְאוֹמְרִים לָהֶם דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין
שֶׁעֲדַיִן אֶפְשָׁר שֶׁתִּמְצְאוּ זֶה אֶת זֶה
עַד שֶׁבַּיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לִסְבּל אֶת גּדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם
וְקוֹל הַצִּפֳּרִים שֶׁמְּשַׂמְּחִים אוֹתָם אֵינוֹ נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק, רַק כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְשָׁם
אֲבָל קוֹל הַזּוּג הַנַּ"ל שֶׁמְּיַלְּלִים בַּלַּיְלָה, הוּא נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק
וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשָׁם מֵחֲמַת זֶה כַּנַּ"ל
אָמְרוּ לוֹ: [הַיְנוּ הַחֲכָמִים הַנַּ"ל אָמְרוּ לָזֶה שֶׁצַּוָּארוֹ עָקוֹם]
וְאַתָּה יָכוֹל לְתַקֵּן זאת?
הֵשִׁיב: אֲנִי יָכוֹל לְתַקֵּן
כִּי אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וּלְכַוֵּן כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם
[הַיְנוּ שֶׁכָּל מִינֵי קוֹלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הוּא יָכוֹל לְהוֹצִיאָם בְּקוֹלוֹ
וּלְכַוֵּן מַמָּשׁ כְּמוֹ אֵיזֶה קוֹל שֶׁיִּהְיֶה]
גַּם אֲנִי יָכוֹל לְהַשְׁלִיךְ קוֹלוֹת
הַיְנוּ, כִּי אֲנִי יָכוֹל לְהַשְׁלִיךְ קוֹל
שֶׁבְּכָאן, בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מוֹצִיא הַקּוֹל, לא יִהְיֶה נִשְׁמָע הַקּוֹל כְּלָל
רַק בְּרָחוֹק יִהְיֶה נִשְׁמָע שָׁם הַקּוֹל
וְעַל כֵּן אֲנִי יָכוֹל לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַקּוֹל שֶׁל הַצִּפּוֹרָה
שֶׁיַּגִּיעַ סָמוּךְ לִמְקוֹם הַצִּפּוֹר
וְכֵן לְהַשְׁלִיךְ קוֹל הַצִּפּוֹר, שֶׁיַּגִּיעַ סָמוּךְ לִמְקוֹם הַצִּפּוֹרָה
וּלְהַמְשִׁיכָם יַחַד עַל יְדֵי זֶה [וְעַל יְדֵי זֶה יִתְתַּקֵּן כָּל הַנַּ"ל]
אַךְ מִי יַאֲמִין זאת?
וְהוֹלִיךְ אוֹתָם לְתוֹךְ אֵיזֶה יַעַר
וְשָׁמְעוּ כְּמוֹ אֶחָד שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת, וְחוֹזֵר וְסוֹגְרוֹ וְנוֹעֲלוֹ בִּבְרִיחַ
וְנִשְׁמַע קוֹל הַהַכָּאָה שֶׁל [הַקְּלַאמְקָא]
וּמוֹרֶה בִּקְנֵי שְׂרֵפָה
וְשׁוֹלֵחַ אֶת הַכֶּלֶב לַחֲטף [אֶת הַדָּבָר שֶׁהָיָה מוֹרֶה]
וְהַכֶּלֶב הָיָה מִתְחַבֵּט וְגוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַשֶּׁלֶג
וְכָל זֶה שָׁמְעוּ אֵלּוּ הַחֲכָמִים וְהִסְתַּכְּלוּ וְלא רָאוּ דָּבָר
גַּם לא שָׁמְעוּ מִמֶּנּוּ [הַיְנוּ מִן זֶה שֶׁצַּוָּארוֹ עָקם] שׁוּם קוֹל כְּלָל
[רַק שֶׁזֶּה שֶׁצַּוָּארוֹ עָקם הָיָה מַשְׁלִיךְ קוֹלוֹת כָּאֵלּוּ
וְעַל כֵּן שָׁמְעוּ אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת
וּמִמֵּילָא רָאוּ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּל הַקּוֹלוֹת וּלְכַוְּנָם מַמָּשׁ
וְגַם לְהַשְׁלִיךְ קוֹלוֹת
וְעַל כֵּן יוּכַל לְתַקֵּן אֶת כָּל הַנַּ"ל
וְלא סִפֵּר יוֹתֵר בָּזֶה הָעִנְיָן וּמוּבָן שֶׁדִּלֵּג בְּכָאן]
נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ לִי הַסְכָּמָה מֵאוֹתוֹ הַמְּדִינָה שֶׁקּוֹלִי נִפְלָא מְאד
וַאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי קוֹלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל
וְעַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם זאת בְּמַתָּנָה גְּמוּרָה לַדְּרָשָׁה שֶׁתִּהְיוּ כָּמוֹנִי
וְנַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְחֶדְוָה רַבָּה מְאד
בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי גַּם כֵּן הָיוּ שְׂמֵחִים
וְזָכְרוּ הַזּוּג אֶת הַקבצן שֶׁהָיָה לוֹ חֲטוֹטָרוֹת, [שֶׁקּוֹרִין גיבנת]
וְהָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים מְאד: אֵיךְ לוֹקְחִים בְּכָאן אֶת אוֹתוֹ הַקבצן בַּעַל החֲטוֹטָרוֹת
כִּי אִם הָיָה הוּא בְּכָאן הָיְתָה הַשִּׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד!
וְהִנֵּה הוּא בָּא, וְאָמַר: הִנֵּנִי!
הִנֵּה בָּאתִי עַל הַחֲתֻנָּה וְנָפַל עֲלֵיהֶם, וְחִבֵּק וְנִשֵּׁק אוֹתָם, וְאָמַר לָהֶם: בַּתְּחִלָּה בֵּרַכְתִּי אֶתְכֶם שֶׁתִּהְיוּ כָּמוֹנִי, וְעַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם בְּמַתָּנָה לַדְּרָשָׁה שֶׁתִּהְיוּ כָּמוֹנִי וְאֵין אֲנִי בַּעַל חֲטוֹטָרוֹת [הַיְנוּ גיבן] כְּלָל
רַק אַדְּרַבָּא יֵשׁ לִי כְּתֵפַיִם כָּאֵלּוּ
שֶׁהֵם בְּחִינַת "מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה"
וְיֵשׁ לִי הַסְכָּמָה עַל זֶה
כִּי פַּעַם אַחַת הָיָה שִׂיחָה וְסִפּוּר
שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים מִתְפָּאֲרִים עַצְמָם בִּבְחִינָה זוֹ
שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מִתְפָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינָה זוֹ שֶׁל מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
וּמֵאֶחָד מֵהֶם הָיוּ מְחַיְּכִים וְשׂוֹחֲקִים מִמֶּנּוּ
וְהַשְּׁאָר שֶׁהִתְפָּאֲרוּ בִּבְחִינָה זוֹ, שֶׁל מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, נִתְקַבְּלוּ דִּבְרֵיהֶם
אֲבָל בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי, הוּא גָּדוֹל מִכֻּלָּם
כִּי אֶחָד מֵהַנַּ"ל הִתְפָּאֵר שֶׁהַמּחַ שֶׁלּוֹ הוּא בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
כִּי הוּא נוֹשֵׂא בַּמּחַ שֶׁלּוֹ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת אֲנָשִׁים
עִם כָּל הַהִצְטָרְכוּת שֶׁלָּהֶם, [וְכָל הִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּהֶם], וְכָל הַהֲוָיוֹת וְהַתְּנוּעוֹת שֶׁלָּהֶם
הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל הוּא נוֹשֵׂא בְּמחוֹ
וְעַל כֵּן הוּא מוּעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
כִּי מחוֹ נוֹשֵׂא כָּל כָּךְ אֲנָשִׁים עִם וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְשָׂחֲקוּ מִמֶּנּוּ, וְאָמְרוּ, כִּי הָאֲנָשִׁים אֵינָם כְּלוּם, וְהוּא אֵינוֹ כְּלוּם
וְנַעֲנָה אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי רָאִיתִי מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה כָּזֶה
כִּי פַּעַם אַחַת רָאִיתִי הַר שֶׁהָיָה מֻנָּח עָלָיו הַרְבֵּה זֶבֶל וְטִנּוּף
וְהָיָה חִדּוּשׁ אֶצְלִי: מֵהֵיכָן בָּא עַל הַר הַזֶּה כָּל כָּךְ זֶבֶל וְטִנּוּף?
וְהָיָה שָׁם אָדָם אֶחָד אֵצֶל אוֹתוֹ הָהָר
וְאָמַר: כָּל זֶה מִמֶּנִּי
כִּי אוֹתוֹ הָאָדָם הָיָה יוֹשֵׁב שָׁם אֵצֶל אוֹתוֹ הָהָר
וְהִשְׁלִיךְ שָׁם תָּמִיד עַל אוֹתוֹ הָהָר זֶבֶל וּפֶרֶשׁ שֶׁלּוֹ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁלּוֹ
וְטִנֵּף שָׁם עַד שֶׁעַל יָדוֹ נִתְרַבֶּה הַזֶּבֶל וְהַטִּנּוּף שָׁם עַל אוֹתוֹ הָהָר
נִמְצָא שֶׁזֶּה הָאִישׁ הוּא מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
כִּי עַל יָדוֹ נִתְרַבָּה הַזֶּבֶל כָּל כָּךְ
[כֵּן הוּא בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה שֶׁל הָאִישׁ הַנַּ"ל
שֶׁהִתְפָּאֵר בְּמחוֹ שֶׁמַּחֲזִיק כַּמָּה אֲנָשִׁים כַּנַּ"ל]
וְאֶחָד הִתְפָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
כִּי יֵשׁ [לוֹ] חֲתִיכַת מְדִינָה, שֶׁהִיא מוֹצִיאָה פֵּרוֹת הַרְבֵּה
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמְּחַשְּׁבִין אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁהוֹצִיאָה הַמְּדִינָה
רוֹאִין שֶׁהַמְּדִינָה אֵינָהּ מַחֲזֶקֶת מָקוֹם כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַפֵּרוֹת
כִּי אֵין בָּהּ מָקוֹם כָּל כָּךְ לְהַחֲזִיק כָּל כָּךְ פֵּרוֹת
נִמְצָא שֶׁהִיא בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
וְהוּטְבוּ דְּבָרָיו כִּי בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי הוּא בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
וְאֶחָד אָמַר שֶׁיֵּשׁ [לוֹ] פַּרְדֵּס נִפְלָא מְאד, שֶׁיֵּשׁ שָׁם פֵּרוֹת וְכוּ'
וְנוֹסְעִים לְשָׁם כַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם וּשְׂרָרוֹת, כִּי הוּא פַּרְדֵּס נָאֶה מְאד
וּבַקַּיִץ נוֹסְעִים לְשָׁם כַּמָּה בְּנֵי אָדָם וּשְׂרָרוֹת לְטַיֵּל שָׁם
וּבֶאֱמֶת אֵין בְּהַפַּרְדֵּס מָקוֹם כָּל כָּךְ שֶׁיַּחֲזִיק כָּל כָּךְ אֲנָשִׁים
וְעַל כֵּן הוּא מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
וְהוּטְבוּ דְּבָרָיו גַּם כֵּן
וְאֶחָד אָמַר שֶׁהַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
כִּי הוּא בַּעַל סוֹד [שֶׁקּוֹרִין מזכיר] אֵצֶל מֶלֶךְ גָּדוֹל
וּבָאִין אֶצְלוֹ כַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם זֶה בָּא עִם שְׁבָחִים לְהַמֶּלֶךְ
וְזֶה בָּא עִם בַּקָּשׁוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
וּבְוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַמֶּלֶךְ לִשְׁמעַ אֶת כֻּלָּם
וַאֲנִי יָכוֹל לְקַבֵּץ אֶת כָּל דִּבְרֵיהֶם בְּתוֹךְ אֵיזֶה דִּבּוּרִים מֻעָטִים
וּלְסַפֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים מֻעָטִים
וְיִהְיֶה כָּלוּל בָּהֶם כָּל הַשְּׁבָחִים וְהַבַּקָּשׁוֹת שֶׁלָּהֶם וְכָל דִּבְרֵיהֶם כֻּלָּם, בְּתוֹךְ אֵיזֶה דִּבּוּרִים מֻעָטִים שֶׁלִּי
נִמְצָא שֶׁהַדִּבּוּר שֶׁלִּי הוּא מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
וְאֶחָד אָמַר שֶׁהַשְּׁתִיקָה שֶׁלּוֹ הִיא בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
כִּי יֵשׁ עָלָיו מְקַטְרְגִים הַרְבֵּה וּבַעֲלֵי לְשׁוֹן הָרָע שֶׁמַּלְשִׁינִים עָלָיו הַרְבֵּה מְאד
וְכָל מַה שֶּׁמַּלְשִׁינִים וְדוֹבְרִים וּמְקַטְרְגִים עָלָיו בְּלָשׁוֹן הָרָע הַרְבֵּה
הוּא בִּשְׁתִיקָתוֹ מְתָרֵץ הַכּל עַל יְדֵי מַה שֶּׁהוּא שׁוֹתֵק לְבַד
[כִּי הוּא עוֹשֶׂה רַק אֵיזֶה שְׁתִיקָה וְהוּא תֵּרוּץ עַל הַכּל]
נִמְצָא, שֶׁשְּׁתִיקָתוֹ הוּא מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
וְאֶחָד אָמַר שֶׁהוּא בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
כִּי יֵשׁ עָנִי אֶחָד וְהוּא סַגִּי נְהוֹר [עיוור]
וְהוּא [הַיְנוּ הֶעָנִי] גָּדוֹל מְאד
וְהוּא [הַיְנוּ זֶה שֶׁהִתְפָּאֵר וְסִפֵּר זאת] קָטָן לְגַמְרֵי
וּמוֹלִיךְ אוֹתוֹ
הַיְנוּ שֶׁזֶּה שֶׁהִתְפָּאֵר בָּזֶה
הוּא קָטָן וּמוֹלִיךְ אֶת הֶעָנִי הַסַּגִּי נְהוֹר, שֶׁהוּא גָּדוֹל מְאד
נִמְצָא שֶׁהוּא מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
כִּי הַסַּגִּי נְהוֹר הָיָה יָכוֹל לְהַחֲלִיק, וְהָיָה יָכוֹל לִפּל
וְהוּא מַחֲזִיק אוֹתוֹ עַל יְדֵי שֶׁמּוֹלִיכוֹ
וְעַל כֵּן הוּא מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
כִּי הוּא קָטָן וּמַחֲזִיק אֶת הַסַּגִּי נְהוֹר הַגָּדוֹל כַּנַּ"ל
וַאֲנִי [הַיְנוּ זֶה הַבַּעַל החֲטוֹטָרוֹת שֶׁמְּסַפֵּר כָּל זֶה] הָיִיתִי גַּם כֵּן שָׁם
וְאָמַרְתִּי
הָאֱמֶת הוּא, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
וַאֲנִי יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁכִּוַּנְתֶּם בְּדִבְרֵיכֶם
[הַיְנוּ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כַּוָּנַת כָּל הַנַּ"ל שֶׁהִתְפָּאֲרוּ בִּבְחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה שֶׁלָּהֶם]
וְזֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁהוּא מוֹלִיךְ אֶת הַסַּגִּי נְהוֹר הַגָּדוֹל
הוּא גָּדוֹל מִכֻּלְּכֶם
אֲבָל אֲנִי לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִכֻּלְּכֶם בִּכְלָל
כִּי זֶה שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁהוּא מוֹלִיךְ אֶת הַסַּגִּי נְהוֹר הַגָּדוֹל
כַּוָּנָתוֹ שֶׁהוּא מוֹלִיךְ אֶת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת סַגִּי נְהוֹר כִּי אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ כְּלָל, וְלֵית לָהּ מִגַּרְמַהּ כְּלוּם
וְהוּא [הַיְנוּ זֶה שֶׁהִתְפָּאֵר בָּזֶה] מוֹלִיךְ אֶת הַיָּרֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן, וְגַלְגַּל הַיָּרֵחַ גָּדוֹל מְאד
וְהוּא קִיּוּם כָּל הָעוֹלָם כִּי הָעוֹלָם צָרִיךְ אֶת הַיָּרֵחַ
נִמְצָא שֶׁהוּא בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בֶּאֱמֶת
אֲבָל בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי הוּא לְמַעְלָה מִכֻּלָּם בִּכְלָל
וְהָא רְאָיָה כִּי פַּעַם אַחַת הָיוּ כַּת אַחַת שֶׁהָיוּ חוֹקְרִים.
בַּאֲשֶׁר שֶׁכָּל חַיָּה יֵשׁ לָהּ צֵל מְיֻחָד, שֶׁבָּזֶה הַצֵּל דַּיְקָא הִיא רוֹצָה לָנוּחַ שָׁם
וְכֵן יֵשׁ צֵל מְיֻחָד לְכָל חַיָּה וְחַיָּה
כִּי כָּל חַיָּה וְחַיָּה בּוֹחֶרֶת לָהּ אֵיזֶה צֵל
וּבְאוֹתוֹ הַצֵּל דַּיְקָא הִיא רוֹצָה לִשְׁכּן שָׁם, כְּפִי הַצֵּל הַמְיֻחָד לָהּ
וְכֵן יֵשׁ לְכָל עוֹף וָעוֹף עָנָף מְיֻחָד, שֶׁבְּאוֹתוֹ הֶעָנָף דַּיְקָא הוּא רוֹצֶה לִשְׁכּן
וְעַל כֵּן חָקְרוּ
אִם יְכוֹלִים לִמְצא אִילָן כָּזֶה, אֲשֶׁר בְּצִלּוֹ יִשְׁכְּנוּ כָּל הַחַיּוֹת
שֶׁכָּל הַחַיּוֹת יִהְיוּ בּוֹחֲרִים וְיִתְרַצּוּ לִשְׁכּן בְּצֵל אוֹתוֹ הָאִילָן
וְעַל עֲנָפָיו [שֶׁל אוֹתוֹ הָאִילָן] יִשְׁכְּנוּ כָּל צִפֳּרֵי שְׁמַיָּא
וְחָקְרוּ [וגילו] שֶׁנִּמְצָא אִילָן כָּזֶה
וְרָצוּ לֵילֵךְ לְשָׁם אֶל אוֹתוֹ הָאִילָן
כִּי הָענֶג הַמֻּפְלָא שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֵצֶל אוֹתוֹ הָאִילָן אֵין לְשַׁעֵר
כִּי יֵשׁ שָׁם כָּל הָעוֹפוֹת וְכָל הַחַיּוֹת
וְשָׁם אֵין שׁוּם הֶזֵּק מִשּׁוּם חַיָּה
וְכָל הַחַיּוֹת וְכוּ' מְערָבִים שָׁם
וְכֻלָּם מְשַׂחֲקִים שָׁם
וּבְוַדַּאי הוּא תַּעֲנוּג מֻפְלָג מְאד לִהְיוֹת שָׁם אֵצֶל אוֹתוֹ הָאִילָן
וְחָקְרוּ לְאֵיזֶה צַד צְרִיכִים לֵילֵךְ לָבוֹא אֶל אוֹתוֹ הָאִילָן
וְנָפַל מַחֲלקֶת בֵּינֵיהֶם עַל זֶה, וְלא הָיָה מַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם
כִּי זֶה אָמַר שֶׁצְּרִיכִים לֵילֵךְ לְצַד פְּלוֹנִי לְמִזְרָח, וְזֶה אָמַר לְמַעֲרָב, וְזֶה אָמַר לְכָאן וְזֶה לְכָאן וְכוּ'
עַד שֶׁלּא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַכְרִיעַ לְאֵיזֶה צַד צְרִיכִים לֵילֵךְ לָבוֹא אֶל אוֹתוֹ הָאִילָן
וּבָא חָכָם אֶחָד, וְאָמַר לָהֶם
לָמָּה אַתֶּם חוֹקְרִים בְּאֵיזֶה צַד לֵילֵךְ אֶל הָאִילָן
חִקְרוּ מִתְּחִלָּה מִי וָמִי הָאֲנָשִׁים שֶׁיְּכוֹלִים לָבוֹא אֶל אוֹתוֹ הָאִילָן
כִּי אֶל אוֹתוֹ הָאִילָן לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לָבוֹא אֶצְלוֹ
כִּי אִם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַמִּדּוֹת שֶׁל הָאִילָן
כִּי זֶה הָאִילָן יֵשׁ לוֹ שְׁלשָׁה שָׁרָשִׁים
שׁרֶשׁ אֶחָד הוּא אֱמוּנָה
וְהַשֵּׁנִי הוּא יִרְאָה
וְהַשְּׁלִישִׁי הוּא עֲנִיווּת
וֶאֱמֶת הוּא גּוּף הָאִילָן
וּמִשָּׁם יוֹצְאִים עֲנָפִים
וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל הָאִילָן, כִּי אִם מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדּוֹת הַלָּלוּ הַנַּ"ל
וְאֵלּוּ הַכַּת הַנַּ"ל הָיָה בֵּינֵיהֶם אַחְדוּת גָּדוֹל מְאד
וְלא רָצוּ לְהִתְפָּרֵד זֶה מִזֶּה שֶׁקְּצָתָם יֵלְכוּ אֶל הָאִילָן וּקְצָתָם יִשָּׁאֲרוּ
כִּי לא הָיוּ כֻּלָּם רְאוּיִים לָבוֹא אֶל הָאִילָן
כִּי לא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם כִּי אִם קְצָתָם שֶׁהָיוּ בָּהֶם מִדּוֹת הַנַּ"ל
אֲבָל הַשְּׁאָר לא הָיוּ בָּהֶם אֵלּוּ הַמִּדּוֹת
וְעַל כֵּן נִתְעַכְּבוּ כֻּלָּם
עַד שֶׁיִּהְיוּ יְגֵעִים וְטוֹרְחִים שְׁאָר אַנְשֵׁי הַכַּת הַנַּ"ל
עַד שֶׁיִּהְיוּ בָּהֶם גַּם כֵּן הַמִּדּוֹת הַנַּ"ל כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם רְאוּיִים לָבוֹא אֶל הָאִילָן
וְכֵן עָשׂוּ
וְיָגְעוּ וְטָרְחוּ עַד שֶׁבָּאוּ כֻּלָּם לְאֵלּוּ הַמִּדּוֹת הַנַּ"ל
וַאֲזַי, כְּשֶׁבָּאוּ כֻּלָּם לְאֵלּוּ הַמִּדּוֹת הַנַּ"ל
אֲזַי בָּאוּ כֻּלָּם עַל דַּעַת אַחַת, וְהִסְכִּימוּ כֻּלָּם עַל דֶּרֶךְ אַחַת לֵילֵךְ בְּאוֹתוֹ דֶּרֶךְ אֶל הָאִילָן הַנַּ"ל
וְהָלְכוּ כֻּלָּם
וְהָלְכוּ אֵיזֶה זְמַן עַד שֶׁהָיוּ רוֹאִים [מֵרָחוֹק] אֶת הָאִילָן
וְהִסְתַּכְּלוּ וְרָאוּ, וְהִנֵּה אֵין הָאִילָן עוֹמֵד בְּמָקוֹם כְּלָל
כִּי אֵין לָאִילָן מָקוֹם כְּלָל
וּמֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם, אֵיךְ אֶפְשָׁר לָבוֹא אֵלָיו?
וַאֲנִי [הַיְנוּ זֶה הַבַּעַל החֲטוֹטָרוֹת] הָיִיתִי גַּם כֵּן שָׁם עִמָּהֶם
וְאָמַרְתִּי לָהֶם.
אֲנִי יָכוֹל לְהָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאִילָן
כִּי זֶה הָאִילָן אֵין לוֹ מָקוֹם כְּלָל
כִּי הוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לְגַמְרֵי
וּבְחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה הוּא עֲדַיִן בַּמָּקוֹם
כִּי עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ לוֹ מָקוֹם מֻעָט
רַק שֶׁהוּא מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
אֲבָל עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ מָקוֹם מֻעָט עַל כָּל פָּנִים
וּבְחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי, [הַיְנוּ לְבַעַל הַחֲטוֹטָרוֹת]
הִיא בְּחִינַת סוֹף הַמָּקוֹם לְגַמְרֵי, שֶׁמִּשָּׁם וּלְמַעְלָה אֵין מָקוֹם כְּלָל
עַל כֵּן אֲנִי יָכוֹל לִשָּׂא אֶת כֻּלְּכֶם אֶל הָאִילָן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לְגַמְרֵי
[כִּי זֶה בַּעַל הַחֲטוֹטָרוֹת הוּא כְּמוֹ בְּחִינַת מְמֻצָּע בֵּין הַמָּקוֹם וּבֵין לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם לְגַמְרֵי
כִּי יֵשׁ לוֹ בְּחִינָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת סוֹף הַמָּקוֹם מַמָּשׁ
שֶׁמִּשָּׁם וָהָלְאָה אֵין נִמְצָא תֵּבַת מָקוֹם כְּלָל
כִּי מִשָּׁם וּלְמַעְלָה הִיא בְּחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם לְגַמְרֵי
וְעַל כֵּן הוּא יָכוֹל לִשָּׂא אוֹתָם מִתּוֹךְ הַמָּקוֹם, לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם וְהָבֵן]
וְלָקַחְתִּי אוֹתָם, וְנָשָׂאתִי אוֹתָם לְשָׁם אֶל הָאִילָן הַנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לִי הַסְכָּמָה מֵהַנַּ"ל, שֶׁיֵּשׁ לִי בְּחִינָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה
[בִּשְׁבִיל זֶה הָיָה נִדְמֶה כְּבַעַל חֲטוֹטָרוֹת
כִּי הוּא נוֹשֵׂא עָלָיו הַרְבֵּה, כִּי הוּא בְּחִינַת מוּעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה כַּנַּ"ל]
וְעַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם זאת בְּמַתָּנָה שֶׁתִּהְיוּ כָּמוֹנִי
וְנַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְחֶדְוָה רַבָּה מְאד
בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי הָיוּ גַּם כֵּן שְׂמֵחִים וְהָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים
אֵיךְ לוֹקְחִין בְּכָאן אֶת אוֹתוֹ שֶׁהָיָה בְּלא יָדַיִם?
וְהִנֵּה הוּא בָּא, וְאָמַר הִנֵּנִי!
הִנֵּה בָּאתִי אֶצְלְכֶם עַל הַחֲתֻנָּה
וְאָמַר לָהֶם גַּם כֵּן כַּנַּ"ל
וְנָשַׁק אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם
[אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁאֲנִי בַּעַל מוּם בְּיָדַי]
אֵין אֲנִי בַּעַל מוּם כְּלָל עַל יָדַי
רַק בֶּאֱמֶת יֵשׁ לִי כּחַ בְּיָדַי
רַק שֶׁאֵין אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַכּחַ שֶּׁבְּיָדַי בְּזֶה הָעוֹלָם
כִּי אֲנִי צָרִיךְ אֶת הַכּחַ לְעִנְיָן אַחֵר
וְיֵשׁ לִי הַסְכָּמָה עַל זֶה מִן הַמִּבְצָר שֶׁל מַיִם
כִּי פַּעַם אַחַת יָשַׁבְנוּ יַחַד אֵיזֶה אֲנָשִׁים
וְהָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְפָּאֵר בַּכּחַ שֶׁבְּיָדָיו
זֶה הִתְפָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גְּבוּרָה זוֹ בְּיָדָיו
וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גְּבוּרָה פְּלוֹנִית בְּיָדָיו
וְכֵן כָּל אֶחָד הִתְפָּאֵר בַּגְּבוּרָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדָיו
[הַיְנוּ] כִּי אֶחָד הָיָה מִתְפָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ וּגְבוּרָה כָּזוֹ בְּיָדָיו
שֶׁכְּשֶׁהוּא מוֹרֶה חֵץ הוּא יָכוֹל לַחֲזר וּלְמָשְׁכָהּ אֵלָיו
כִּי יֵשׁ לוֹ כּחַ כָּזֶה בְּיָדָיו, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָה כְּבָר הַחֵץ, עֲדַיִן יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ לַחֲזר וּלְמָשְׁכָהּ אֵלָיו
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: אֵיזֶה חֵץ אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִיר?
כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים
כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי סַמִּים
הַיְנוּ, כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לִירוֹת חֵץ מוֹשְׁחִין אוֹתָהּ בְּאֵיזֶה סַם
וְיֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי סַמִּים
שֶׁכְּשֶׁמּוֹשְׁחִין אוֹתָהּ בְּסַם זֶה הִיא מַזֶּקֶת כָּךְ, וּכְשֶׁמּוֹשְׁחִין בְּסַם שֵׁנִי הִיא מַזֶּקֶת יוֹתֵר
וְכֵן יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי סַמִּים, שֶׁכָּל אֶחָד גָּרוּעַ יוֹתֵר [הַיְנוּ שֶׁמַּזִּיק יוֹתֵר]
וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ עֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים
כִּי הַחִצִּים הֵן מִין אֶחָד
רַק מֵחֲמַת שִׁנּוּי הַסַּמִּים שֶׁמּוֹשְׁחִין אֶת הַחֵץ בָּהֶם, שֶׁהֵם עֲשָׂרָה מִינִים כַּנַּ"ל, עַל כֵּן נִקְרָאִים עֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים
וְעַל כֵּן שָׁאַל אוֹתוֹ אֵיזֶה מִן חֵץ אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִיר
גַּם שָׁאַל אוֹתוֹ
אִם קדֶם שֶׁהִגִּיעַ הַחֵץ לְאוֹתוֹ שֶׁזְּרָקָהּ לוֹ הוּא יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ
וְאִם גַּם אַחַר שֶׁהִגִּיעַ הַחֵץ עֲדַיִן יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ
וְעַל זֶה הֵשִׁיב: אֲפִילּוּ כְּשֶׁהִגִּיעַ הַחֵץ, עֲדַיִן יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ
אַךְ אֵיזֶה מִין חֵץ הוּא יָכוֹל לְהַחֲזִיר וְכוּ' כַּנַּ"ל
הֵשִׁיב: מִין חֵץ פְּלוֹנִי הוּא יָכוֹל לְהַחֲזִיר
אָמַרְתִּי לוֹ: [הַיְנוּ זֶה שֶׁהוּא בְּלא יָדַיִם שֶׁמְּסַפֵּר כָּל זֶה, אָמַר לָזֶה שֶׁהִתְפָּאֵר בְּעִנְיַן הַחֵץ כַּנַּ"ל]
אִם כֵּן, אֵין אַתָּה יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אֶת הַבַּת מַלְכָּה
מֵאַחַר שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַחֲזר וְלִמְשׁךְ כִּי אִם מִין חֵץ אֶחָד
עַל כֵּן אֵין אַתָּה יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אֶת הַבַּת מַלְכָּה
אֶחָד הָיָה מִתְפָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ כָּזֶה בְּיָדָיו
שֶׁאֵצֶל מִי שֶׁהוּא לוֹקֵחַ וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, הוּא נוֹתֵן לוֹ
[פֵּרוּשׁ שֶׁבָּזֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא לוֹקֵחַ וּמְקַבֵּל בָּזֶה הוּא נוֹתֵן כִּי קַבָּלָתוֹ הִיא נְתִינָה]
וּמִמֵּילָא הוּא בַּעַל צְדָקָה
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, אֵיזֶה צְדָקָה אַתָּה נוֹתֵן?
[כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי צְדָקָה]
הֵשִׁיב, שֶׁהוּא נוֹתֵן מַעֲשֵׂר
אָמַרְתִּי לוֹ: אִם כֵּן, אֵין אַתָּה יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אֶת הַבַּת מַלְכָּה
כִּי אֵין אַתָּה יָכוֹל כְּלָל לָבוֹא לִמְקוֹמָהּ
כִּי אֵין אַתָּה יָכוֹל לִכָּנֵס כִּי אִם בְּחוֹמָה אַחַת [בַּמָּקוֹם שֶׁהִיא יוֹשֶבֶת שָׁם]
וְעַל כֵּן אֵינְךָ יָכוֹל לָבוֹא לִמְקוֹמָהּ
אֶחָד הִתְפָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ כָּזֶה בְּיָדָיו
כִּי יֵשׁ מְמֻנִּים בָּעוֹלָם, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ חָכְמָה
וְיֵשׁ לוֹ כּחַ בְּיָדָיו, שֶׁעַל יְדֵי יָדָיו הוּא יָכוֹל לִתֵּן לָהֶם חָכְמָה
עַל יְדֵי שֶׁמַּסְמִיךְ אוֹתָם בְּיָדָיו
שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, אֵיזֶה חָכְמָה אַתָּה יָכוֹל לִתֵּן בְּיָדֶיךָ?
כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה קַבִּין חָכְמָה
הֵשִׁיב: חָכְמָה פְּלוֹנִית
אָמַרְתִּי לוֹ: אִם כֵּן אֵין אַתָּה יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אֶת הַבַּת מַלְכָּה
כִּי אֵין אַתָּה יָכוֹל לֵידַע הַדּפֶק שֶׁלָּהּ
כִּי אֵינְךָ יָכוֹל לֵידַע כִּי אִם דּפֶק אֶחָד
כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקִין
[וְאַתָּה אֵינְךָ יָכוֹל לֵידַע כִּי אִם דּפֶק אֶחָד
מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן בְּיָדָיו רַק חָכְמָה אַחַת]
אֶחָד הִתְפָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ כָּזֶה בְּיָדָיו
כְּשֶׁיֵּשׁ רוּחַ סְעָרָה הוּא יָכוֹל לְעַכְּבוֹ בְּיָדָיו
וְלַעֲשׂוֹת בְּיָדָיו לָרוּחַ מִשְׁקָל, שֶׁיִּהְיֶה הָרוּחַ בְּמִשְׁקָל כָּרָאוּי
שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: אֵיזֶה רוּחַ אַתָּה יָכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדֶיךָ?
כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי רוּחוֹת
הֵשִׁיב: רוּחַ פְּלוֹנִי
אָמַרְתִּי לוֹ: אִם כֵּן, אֵין אַתָּה יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אֶת הַבַּת מַלְכָּה
כִּי אֵינְךָ יָכוֹל לְנַגֵּן לְפָנֶיהָ כִּי אִם נִגּוּן אֶחָד
כִּי יֵשׁ יוּד [עשרה] מִינֵי נְגִינָה
וְהַנְּגִינָה הִיא הָרְפוּאָה שֶׁלָּהּ
וְאַתָּה אֵינְךָ יָכוֹל לְנַגֵּן כִּי אִם נִגּוּן אֶחָד מֵהָעֲשָׂרָה הַנַּ"ל
עָנוּ וְאָמְרוּ הֵם מַהוּ הַיְכלֶת שֶׁלְּךָ?
הֵשִׁיב: אֲנִי יָכוֹל מַה שֶּׁאֵין אַתֶּם יְכוֹלִים
הַיְנוּ, כָּל הַתִּשְׁעָה חֲלָקִים הַנַּ"ל [מִכָּל הַנַּ"ל] שֶׁאֵין אַתֶּם יְכוֹלִים, אֲנִי יָכוֹל הַכּל
כִּי יֵשׁ מַעֲשֶׂה
כִּי פַּעַם אַחַת חָשַׁק מֶלֶךְ אֶחָד בְּבַת מַלְכָּה
וְהִשְׁתַּדֵּל בְּתַחְבּוּלוֹת לְתָפְסָהּ
עַד אֲשֶׁר עָלְתָה בְּיָדוֹ וּתְפָסָהּ
פַּעַם אַחַת חָלַם לוֹ לְאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא עָמְדָה עָלָיו וְהָרְגָה אוֹתוֹ
וְהֵקִיץ וְנִכְנַס הַחֲלוֹם בְּלִבּוֹ
וְקָרָא לְכָל פּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת וּפָתְרוּ לוֹ כִּפְשׁוּטוֹ
שֶׁיִּתְקַיֵּם הַחֲלוֹם כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁהִיא תַּהֲרג אוֹתוֹ
וְלא יָכל הַמֶּלֶךְ לָתֵת עֵצָה לְנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת לָהּ
יַהֲרג אוֹתָהּ צַר לוֹ
יְשַׁלְּחָהּ מֵעַל פָּנָיו זֶה חָרָה לוֹ, כִּי אִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה
וְזֶה חָרָה לוֹ מְאד כִּי הוּא הִשְׁתַּדֵּל אַחֲרֶיהָ כָּל כָּךְ, וְעַתָּה תָּבוֹא לְיַד אַחֵר
וְגַם אִם יְשַׁלְּחָהּ וְתָבוֹא לְיַד אַחֵר
עַתָּה בְּוַדַּאי יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם הַחֲלוֹם שֶׁהִיא תַּהֲרג אוֹתוֹ, מֵאַחַר שֶׁהִיא אֵצֶל אַחֵר
יַחֲזִיקָהּ אֶצְלוֹ הוּא מִתְיָרֵא מֵחֲמַת הַחֲלוֹם כַּנַּ"ל
וְלא יָדַע הַמֶּלֶךְ מַה לַּעֲשׂוֹת לָהּ
בֵּין כָּךְ נִתְקַלְקֵל הָאַהֲבָה שֶׁלָּהּ אֶצְלוֹ קְצָת קְצָת, מֵחֲמַת הַחֲלוֹם
וּבְכָל פַּעַם נִתְקַלְקֵל יוֹתֵר וְיוֹתֵר
וְכֵן הִיא גַּם הִיא נִתְקַלְקֵל גַּם כֵּן הָאַהֲבָה אֶצְלָהּ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר
עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֶצְלָהּ שִׂנְאָה עָלָיו
וּבָרְחָה מִפָּנָיו
וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֶיהָ לְבַקְּשָׁהּ
וּבָאוּ וְהִגִּידוּ לוֹ שֶׁהִיא נִמְצֵאת אֵצֶל הַמִּבְצָר שֶׁל מַיִם
כִּי יֵשׁ מִבְצָר שֶׁל מַיִם
וְשָׁם הֵם עֶשֶׂר חוֹמוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, וְכֻלָּן שֶׁל מַיִם
וְגַם הַקַּרְקַע שֶׁהוֹלְכִין עָלֶיהָ שָׁם בְּתוֹךְ הַמִּבְצָר הִיא גַּם כֵּן שֶׁל מַיִם
וְכֵן יֵשׁ שָׁם אִילָנוֹת וּפֵרוֹת, הַכּל שֶׁל מַיִם
וְיפִי הַמִּבְצָר וְגדֶל הַחִדּוּשׁ שֶׁל זֶה הַמִּבְצָר אֵין צרֶךְ לְסַפֵּר
כִּי בְּוַדַּאי הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא מְאד, מֵאַחַר שֶׁהוּא מִבְצָר שֶׁל מַיִם
וְלִכְנס בְּתוֹךְ זֶה הַמִּבְצָר אִי אֶפְשָׁר
כִּי יִהְיֶה נִטְבָּע בַּמַּיִם מִי שֶׁיִּכְנס בּוֹ, מֵאַחַר שֶׁהוּא כֻּלּוֹ שֶׁל מַיִם
וְהַבַּת מַלְכָּה הַנַּ"ל כְּשֶׁבָּרְחָה, בָּאֲתָה עַד אוֹתוֹ הַמִּבְצָר
וְהָיְתָה הוֹלֶכֶת שָׁם סְבִיב אוֹתוֹ הַמִּבְצָר שֶׁל מַיִם
וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת שָׁם סְבִיב אוֹתוֹ הַמִּבְצָר כַּנַּ"ל
וְהָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְחֵילוֹ לְתָפְסָהּ
כְּשֶׁרָאֲתָה זאת הַבַּת מַלְכָּה יִשְּׁבָה עַצְמָהּ שֶׁתָּרוּץ לְתוֹךְ הַמִּבְצָר
כִּי הִיא רוֹצָה יוֹתֵר לִטְבּעַ בַּמַּיִם מִשֶּׁיִּתְפּס אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ, וְתִהְיֶה אֶצְלוֹ
וְגַם, אוּלַי אַף עַל פִּי כֵן תִּנָּצֵל, וְתוּכַל לִכְנס לְתוֹךְ הַמִּבְצָר שֶׁל מַיִם הַנַּ"ל
כְּשֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ כָּךְ שֶׁהִיא בּוֹרַחַת אֶל הַמַּיִם, אָמַר.
מֵאַחַר שֶׁהוּא כֵּן
עַל כֵּן צִוָּה לִירוֹת אוֹתָהּ
וְאִם תָּמוּת תָּמוּת
וְהָיוּ מוֹרִים אוֹתָהּ
וְהִגִּיעוּ אֵלֶיהָ כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים שֶׁמְּשׁוּחִים בַּעֲשָׂרָה מִינֵי סַמִּים כַּנַּ"ל
וְהִיא בָּרְחָה לְתוֹךְ הַמִּבְצָר הַנַּ"ל
וְנִכְנְסָה לְתוֹכוֹ
וְעָבְרָה דֶּרֶךְ הַשְּׁעָרִים שֶׁל הַחוֹמוֹת שֶׁל מַיִם
כִּי יֵשׁ שָׁם שְׁעָרִים בְּאֵלּוּ הַחוֹמוֹת שֶׁל מַיִם הַנַּ"ל
וְהִיא עָבְרָה וְנִכְנְסָה לְתוֹךְ כָּל הָעֲשָׂרָה חוֹמוֹת שֶׁל הַמִּבְצָר שֶׁל מַיִם
עַד שֶׁבָּאתָה לִפְנִים וְנָפְלָה שָׁם וְנִשְׁאֲרָה חֲלָשׁוּת
וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ [הַיְנוּ זֶה שֶׁהוּא בְּלא יָדַיִם הַנַּ"ל]
כִּי מִי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי צְדָקוֹת הַנַּ"ל
אֵינוֹ יָכוֹל לִכְנס לְתוֹךְ כָּל הָעֲשָׂרָה חוֹמוֹת הַנַּ"ל, כִּי יִטְבַּע שָׁם בַּמַּיִם
וְהַמֶּלֶךְ וְחֵילוֹ הַנַּ"ל רָדְפוּ אַחֲרֶיהָ וְנִטְבְּעוּ בַּמַּיִם
וַאֲנִי יָכוֹל לִכְנס לְתוֹךְ כָּל הָעֲשָׂרָה חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם הַנַּ"ל
וְאֵלּוּ הַחוֹמוֹת שֶׁל מַיִם הֵם גַּלֵּי הַיָּם שֶׁעָמְדוּ כְּחוֹמָה
וְהָרוּחוֹת הֵם מַעֲמִידִים גַּלֵּי הַיָּם וּמְנַשְּׂאִין אוֹתָם
וְאֵלּוּ הַגַּלִּים שֶׁהֵם הָעֲשָׂרָה חוֹמוֹת הַנַּ"ל, הֵם עוֹמְדִים תָּמִיד שָׁם
אַךְ הָרוּחוֹת הֵם הַמַּעֲמִידִין וּמְנַשְּׂאִין אֶת הַגַּלִּים
וַאֲנִי יָכוֹל לִכְנס לְתוֹךְ כָּל הָעֲשָׂרָה חוֹמוֹת כַּנַּ"ל
וַאֲנִי יָכוֹל לַחֲזר וְלִמְשׁךְ מִמֶּנָּהּ, הַיְנוּ מִן הַבַּת מַלְכָּה הַנַּ"ל, כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים
וַאֲנִי יוֹדֵעַ כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקִין עַל יְדֵי הָעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת
כִּי בְּכָל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע מֵעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת יוֹדְעִין דּפֶק מְיֻחָד מֵהָעֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקִין
וַאֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אוֹתָהּ עַל יְדֵי כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה
וְעַל כֵּן אֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ
נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לִי כּחַ כָּזֶה בְּיָדַי כַּנַּ"ל
וְעַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם זאת בְּמַתָּנָה
וְנַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְחֶדְוָה רַבָּה מְאד
זאת הַמַּעֲשֶׂה קָשֶׁה לִי מְאד לְסַפֵּר
אַךְ מֵאַחַר שֶׁהִתְחַלְתִּי לְסַפְּרָהּ, אֲנִי מֻכְרָח לְגָמְרָהּ
בְּזאת הַמַּעֲשֶׂה, אֵין שׁוּם תֵּבָה שֶׁלּא יִהְיֶה בָּהּ כַּוָּנָה
וּמִי שֶׁבָּקִי בִּסְפָרִים יוּכַל לְהָבִין קְצָת רְמָזִים
וְהִנֵּה, עִנְיַן הַחִצִּים הַנַּ"ל, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ בְּהַיָּדַיִם לְהַחֲזִיר הַחִצִּים כַּנַּ"ל, זֶה בְּחִינַת: "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי" וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י "בָּשָׂר וָדָם זוֹרֵק חֵץ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹרֵק חֵץ וּמַחֲזִירָה"
וּבְחִינַת הַצְּדָקָה הַנַּ"ל, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הַחוֹמוֹת שֶׁל מַיִם שֶׁהֵם גַּלֵּי הַיָּם, זֶה בְּחִינַת: "וְצִדְקָתְךָ כְּגַּלֵּי הַיָּם"
וְהָרוּחַ הַנַּ"ל שֶׁיָּכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדָיו, זֶה בְּחִינַת: "מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו" [שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְגִינָה כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר]
וַעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, וַעֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקִין זֶה מְבאָר כְּבָר
כָּל זֶה שָׁמַעְנוּ בְּפֵרוּשׁ
אַךְ מִי וּמָה וְאֵימַת, זֶה עָמק עָמק
הַיְנוּ שֶׁגּוּף עִנְיַן הַמַּעֲשֶׂה, מִי הֵם כָּל הַנַּ"ל, וּמַה הוּא וְאֵימַת הָיָה כָּל הַנַּ"ל, זֶה עָמק מִלְּהַשִׂיג
גְּמַר הַמַּעֲשֶׂה, הַיְנוּ מַה שֶּׁהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, הַיְנוּ עִנְיַן הַקבצן שֶׁהָיָה בְּלא רַגְלַיִם
וְגַם סִיּוּם הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה מֵעִנְיַן הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל לא זָכִינוּ לְשָׁמְעָהּ
וְאָמַר שֶׁלּא יְסַפְּרָהּ עוֹד
וְהוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל, כִּי לא נִזְכֶּה לְשָׁמְעָהּ עוֹד עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן
גַּם אָמַר: אִלּוּ לא יָדַעְתִּי שׁוּם עִנְיָן אַחֵר, כִּי אִם זאת הַמַּעֲשֶׂה, הָיָה גַּם כֵּן חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאד! כָּךְ אָמַר בְּפֵרוּשׁ
כִּי זאת הַמַּעֲשֶׂה הִיא חִדּוּשׁ נִפְלָא מְאד וְיֵשׁ בָּהּ מוּסָר הַרְבֵּה מְאד, וְתוֹרָה הַרְבֵּה
כִּי יֵשׁ בָּהּ כַּמָּה תּוֹרוֹת
גַּם מְדַבֶּרֶת מֵהַרְבֵּה צַדִּיקִים קַדְמוֹנִים, מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם
כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עָמַד בִּקְצֵה הָאָרֶץ וְצָעַק אֶל הַמַּעְיָן הַיּוֹצֵא מִן הָאֶבֶן שֶׁעַל הָהָר, כַּנַּ"ל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִקְּצֵה הָאָרֶץ אֵלֶיךָ אֶקְרָא, בַּעֲטף לִבִּי בְּצוּר יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי"
[כָּל זֶה שָׁמַעְנוּ מִפִּיו בְּפֵרוּשׁ
וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הוּא בְּחִינַת לֵב כַּמּוּבָא וְעָלָיו מְרֻמָּז בַּמַּעֲשֶׂה עִנְיַן הַלֵּב שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁעוֹמֵד בִּקְצֵה הָאָרֶץ כְּנֶגֶד הַמַּעְיָן, וְצוֹעֵק וּמִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו תָּמִיד וְכוּ'
וַעֲדַיִן הַדְּבָרִים סְתוּמִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג סוֹדוֹת הַמַּעֲשֶׂה]
עִנְיַן דָּוִד הַמֶּלֶךְ וְהַמִּקְרָא הַנַּ"ל מִקְּצֵה הָאָרֶץ שֶׁמְּרֻמָּז בְּהַמַּעֲשֶׂה, זֶה שַׁיָּךְ לְיוֹם שְׁלִישִׁי כִּי שָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַלֵּב וְהַמַּעְיָן עַיֵּן שָׁם וְתִרְאֶה נִפְלָאוֹת אֵיךְ בְּכָל עִנְיָן מְרֻמָּז דְּבָרִים נִפְלָאִים
וּבִגְדֻלַּת נוֹרָאוֹת מַעֲשֶׂה זוֹ אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כְּלָל, כִּי הִיא עוֹלָה עַל כֻּלָּם אַשְׁרֵי אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה אֲפִילּוּ בָּעוֹלָם הַבָּא לֵידַע בָּהּ קְצָת קְצָת
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ בְּקָדְקֳדוֹ, תִּסָּמַר שַׂעֲרוֹת בְּשָׂרוֹ וְיָבִין קְצָת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּגְדֻלַּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל הֵיטֵב בְּמַעֲשֶׂה נוֹרָאָה הַזּאת אֲשֶׁר לא יִשָּׁמַע כָּזאת
עִנְיַן פָּסוּק מִקְּצֵה הָאָרֶץ הַנַּ"ל שֶׁשַׁיָּךְ לְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי כַּנַּ"ל זֶה שָׁמַעְתִּי מְפרָשׁ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
עוֹד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אַחַר כָּךְ שֶׁרב דִּבְרֵי הַקַּפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁכָּתוּב שָׁם זֶה הַפָּסוּק, שֶׁהוּא קַפִּיטְל ס"א, רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ מְבאָר שָׁם רִמְזֵי סוֹדוֹת נִשְׂגָּבוֹת שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי הַנַּ"ל
"יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף" וכוּ', כִּי הוּא צָרִיךְ תָּמִיד שֶׁיּוֹסִיפוּ לוֹ יָמִים עַל יָמָיו וְכוּ' וְכַנַּ"ל
חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרוּהוּ זֶהוּ אִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת וְכוּ' כִּי כָּל הַזְּמַן וְהַיָּמִים נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הָאִישׁ גָּדוֹל, שֶׁהוּא אִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת וְכוּ', כַּנַּ"ל שָׁם בְּמַעֲשֶׂה הַנַּ"ל וְהוּא נוֹתֵן וּמוֹסִיף בְּכָל פַּעַם, יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ, שֶׁהוּא הַלֵּב הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ יִנְצְרוּהוּ, כִּי הוּא שׁוֹמֵר וְנוֹצֵר שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁמַּגִּיעַ סָמוּךְ מְאד שֶׁיִּסְתַּלֵּק הַיּוֹם, וְאָז הָיָה מִסְתַּלֵּק הַמַּעְיָן, וְהַלֵּב, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם אֲזַי אִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת נוֹצֵר וְשׁוֹמֵר זאת, וּבָא וְנוֹתֵן יוֹם לְהַלֵּב וְכוּ'
וְזֶהוּ: "כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד לְשַׁלְּמִי נְדָרַי יוֹם יוֹם" כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ, הוּא בָּא בִּזְמִירוֹת וְשִׁירוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל
אֶחֱסֶה בְּסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶלָה, כִּי כְּשֶׁהַלֵּב הַנַּ"ל צָרִיךְ לָנוּחַ בָּא צִפּוֹר גָּדוֹל וּפוֹרֵשׂ כְּנָפָיו עָלָיו וְכוּ' וְזֶהוּ אֶחֱסֶה בְּסֵתֶר כְּנָפֶיךָ וְכוּ'
שַׁיָּךְ לְיוֹם רִאשׁוֹן, עִנְיַן הַזְּקֵנִים שֶׁהִתְפָּאֲרוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁהוּא זוֹכֵר, שֶׁזֶּה זוֹכֵר אֲפִילּוּ כְּשֶׁחָתְכוּ לוֹ אֶת הַטַּבּוּר וְכוּ', וְזֶה הָיָה הַזָּקֵן הַקָּטָן שֶׁבְּכֻלָּם וְכוּ'
אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁבַּגְּמָרָא אִיתָא מֵעֵין זֶה: שֶׁשְּׁמוּאֵל הִתְפָּאֵר עַצְמוֹ שֶׁהוּא זוֹכֵר אֶת כְּאֵב הַמִּילָה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
מִי יְפָאֵר מִי יְסַפֵּר מִי יוּכַל לְהַעֲרִיךְ מִי יוּכַל לְשַׁעֵר אֶפֶס קָצֶה אֶחָד מֵאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מֵהִתְנוֹצְצוּת קְצָת רִמְזֵי פִּלְאֵי פְּלָאוֹת מִסּוֹדוֹת נוֹרָאוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת מְאד מְאד שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָאָה הַזּאת אֲשֶׁר הִיא מְלֵאָה סוֹדֵי סוֹדוֹת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב הִתְנוֹצְצוּת אֵיזֶה רְמָזִים לְפִי עֶרְכּוֹ

שיחות הר"ן - אות רנז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן

שיחות הר"ן - אות רנז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שיודע כל מה שחטא האדם ואמר: "עיני ה' אל צדיקים" הינו שהצדיקים יש להם עיני ה' וזהו "עיני ה' אל צדיקים", שעיני ה' הם אצל הצדיקים ועל כן בודאי הם יכולים להסתכל בעיני ה' ולדעת כל מה שעבר האדם ולכמה בני אדם גלה ואמר להם כל מה שעברו...

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכב - צָרִיך לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְלַעֲבד ה' בְּשִׂמְחָה

...להיות תמיד בשמחה ולעבד ה' בשמחה ואפילו אם לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת כמו שאנו רואים שכמה סומים מחזיקים עצמן באיש אחד שאינו סומא ומאמינים בו והולכים אחריו וגם הסומא מאמין למקלו שהולך אחר מקלו, אף שאינו רואה כלל מכל שכן שראוי לילך אחר עצמו דהינו מאחר שבימים הקודמים הזריח לו קצת והיה מתחזק ומתעורר לבו להשם יתברך אף שעכשו נפל מזה ונסתמו עיניו ולבו עם כל זה ראוי שיאחז בימים הקודמים וילך אחריהם דהינו כמו...

שיחות הר"ן - אות עד

...וצריכין לעשות לעצמו התלהבות וחמימות ולב בוער להתפילה כמו למשל שנמצא לפעמים שהאדם עושה לעצמו רגז עד שבא בכעס ונתרגז כמו כן ממש בקדשה בענין התפילה צריכים לפעמים לעשות לעצמו רגז ויעשה לו חמימות ותבערת הלב בדבורי התפילה ועל ידי זה יבוא אחר כך באמת להתלהבות וחמימות הלב בהתפילה ויזכה שיבער לבו להשם יתברך, ויתפלל בהתלהבות גדול וכן בענין השמחה בפרט בשעת התפילה שצריכין שתהיה התפילה בשמחה גדולה וצריכין להכריח עצמו לשמח עצמו בכל מה שיכול כדי לזכות לשמחה ובפרט...

שיחות הר"ן - אות רלח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן

...כך שמע אחד שהיה מתפלל תפילת ערבית ואמר ותקננו בעצה טובה מלפניך ואמר אותו האיש במהירות אלו התבות ותקננו בעצה וכו' וענה רבנו זכרונו לברכה, ואמר לזה שעמד אצלו. הראית שזה חוטף במהירות אלו התבות ותקננו בעצה טובה וכו' הלא אלו התבות צריכין להתפלל בהתעוררות גדול ובכונה גדולה מעמקא דלבא מאד כי זאת היא תפילה יקרה מאד מאד כי מאד צריכין לבקש רחמים מהשם יתברך שנזכה שיתן לנו השם יתברך עצה טובה שנזכה לידע איך להתנהג וכו' ודבר זה מובן מאד לכל מי שרוצה לכנס בעבודת...

בית דין של מעלה. מה קורה שם? ואיך להנצל?

...מה קורה שם? ואיך להנצל? שאלה: אשמח לדעת מה בדיוק קורה בבית דין של מעלה? איך מתנהלים שם הדיונים? האם רבי נחמן נתן עצה כלשהי איך להנצל מבית דין של מעלה? תודה תשובה: בית דין של מעלה, היינו מצב שאליו האדם מגיע אחרי שהוא עוזב את הגוף, דהיינו מה שנקרא מוות של הגוף. בבית דין של מעלה, דנים את האדם על כל מעשיו וכולי, ולפיהן נקבע עתידו... בהמשך חייו אחרי העולם הזה... בכל מקרה יש דרך אחת להנצל מבית דין של מעלה, ולהגיע לגן עדן ישר בלי שום סיבוך בדרך. ואיך? על...

חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו

...לרבי יודל ורבי שמואל אייזיק זכרונו לברכה כשהיו נוסעים אליו מדאשוב למעדוועדיווקע ופעם אחת היו רוצים לצאת לסביבות מעדוועדיוקע כדי להיות סמוכים אליו תמיד וכן עשו. אז אמר שהוא מתגעגע מאד אחר הדרכים שלהם שהיו נוסעים בהם אליו. ואמר שבכל פסיעה ופסיעה שלהם כשנסעו אליו נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ואמרו לו הלא גם כמה יגיעות יש לנו וכמה פסיעות אנו הולכין קדם ששוכרין העגלה לנסע. השיב בודאי גם זה בכלל כי גם מאלו הפסיעות נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ובערב ראש השנה...

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ב

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ב ואמר רבנו זכרונו לברכה. מי שיודע מפני מה היתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען ואחר כך באה ליד ישראל הוא יודע מפני מה הוא היה תחלה בקאמיניץ ואחר כך בארץ ישראל...

חיי מוהר"ן - קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו

...וטלטוליו אות קיז בשנת תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים זכרונה לברכה בקהלת קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין פארשפיל שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר. והתפלל עמנו חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד ואחר כך בסעדה שלישית ישב אז עמנו ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז שבאותו ראש השנה נתנו לו [הוצאות] אלף אדמים אחר כל ההצטרכות והיה...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נ - הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנו

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נ - המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה. ואי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל. ואפילו אם לפעמים מחשבתו פורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים היא ביד האדם להטותה בעל כרחה אל הדרך הישר לחשב מה שראוי. והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר שתופסין אותו ברסנו ומחזירין אותו בעל כרחו אל הדרך הישר. כמו כן יכולים לתפס את המחשבה בעל כרחו להשיבה אל הדרך הראוי...

חיי מוהר"ן - תקכ - עבודת השם

...הפשוטות וכו' והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסדורים הגדולים וכו' כנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן ק"ד ואמר אני מקנא את ר"י חתן ר"י שיכול לומר הרבה. הינו שפה ברסלב היה איש אחד שהיה רגיל לומר הרבה תחנות ותהלים ומעמדות בכל יום ואמר רבנו זכרונו לברכה שהוא מקנא את האיש הזה שיכול לומר הרבה וגם הוא בעצמו זכרונו לברכה קדם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו קדם לזה כל ימיו היה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת ומי שלא שמע אותו כשהיה מזמר...

1 2 3 4 ...25

באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא: מידע נוסף - כאן

בחירה וידיעה לפני ואחרי - האומנם?
שיחות הר"ן - אות נז
טוב לו לאדם שלא נברא משנברא..
דרוש מקור - לבקיאים בספרי רבינו.
מה לעשות שלא יודעים מה לעשות?
בחירה וידיעה לפני ואחרי - האומנם?
שיחות הר"ן - אות נז
אילנות בסיפורי מעשיות
יציאת מצרים
שובבים
תלות רגשית כנכות רגשית, תלות רגשית, לא להיות תלוי רגשית, לא להיות נכה רגשית, להשתחרר מתלות רגשית, לטפל בתלות רגשית, להתמודד עם תלות רגשית
פוליגמיה, מונוגמיה, פוליאמוריה, מערכת יחסים פתוחה, זוגיות מוצלחת, מערכת יחסים פתוחה, ריבוי בני זוג, קשר פתוח, למה בוגדים? מערכות יחסים פתוחים, התמודדות עם בגידה בזוגיות
התמכרות לא הגיונית, חרדה לא הגיונית, התמכרות לעישון גראס, התמכרות לסקס, התמכרות למתוק, התמכרות לאכילה, התמכרות למריחואנה, איך נוצרת התמכרות? טיפול בהתמכרויות, איך לטפל בהתמכרויות? התמכרות לסמים
חיזור יתר, למה אנשים לא אוהבים את מי שאוהב אותם יותר מידי? מה נשים רוצות? מה גברים רוצים? למה בחורה לא אוהבת גבר שרוצה אותה יותר מידי? למה גבר לא רוצה בחורה שרוצה אותו יותר מידי? טעויות בחיזור, אומנות הפיתוי
התפתחות רוחנית, התקדמות רוחנית, חיפוש רוחני, מורים רוחניים, להטיל ספק, לוגיקה, ללכת עד הסוף, הקצה האחרון, להעלים את עצמך, הסיפור של אליעד, גבול השכל האנושי, מאה אחוז
קיצור דרך רוחנית, הדרך של אליעד כהן, מורה רוחני מואר, המירוץ למיליון, לדבר עם סיני, דרך רוחנית, לדעת שאתה אלוהים, דרכים רוחניות, איך להגיע להארה רוחנית, חיפוש רוחני
מנגנון הגנה, מנגנון הדחקה, תהליכים נפשיים, תגובת היפוך, הימנעות, פחד מכישלון, פחד מאכזבה, פחד להיפגע, מפחד לאהוב, מפחד להתאהב, הפרעת אישיות נמנעת, מנגנוני הגנה, מנגנוני הדחקה, למה לא להדחיק? איך לטפל בהדחקה?
פסיכוזה של רדיפה, מחלת הרדיפה, התעללו בי, אנסו אותי, פגעו בי, עוקבים אחרי, רודפים אותי, איך נוצרת פסיכוזה? איך נוצרת הפרעת אישיות? חוסר אהבה עצמית בלי תנאים והפרעת אישיות, לגרום למישהו לאהוב את עצמו, מחשבות שווא של רדיפה, מחלת נפש
מחשבה יוצרת מציאות - חשיבה חיובית
תיקשור, מתקשרים, שליטה במציאות, חיזוי העתיד, האושר של אלוהים, חוסר וודאות, נחישות, חזרה בתשובה - 2
הספר להיות אלוהים - אין דבר העומד בפני הרצון - השגת האין סוף, הרצון של אלוהים, נגד השכל, הכל אפשרי, דבר והיפוכו
מה יותר קשה? לשנות את המציאות, לשנות את הרצון, להזיז את השמש, להרגיש טוב, להיות אלוהים, לשלוט במציאות, שינוי בכח המחשבה, שליטה במציאות, שינוי המציאות, שינוי הרצון
Butt Wink בסקוואט - מה זה Butt Wink ? ממה נובע Butt Wink בסקוואט - 2 סיבות אפשריות? מהם 4 הפתרונות אפשריים ל Butt Wink בסקוואט? או איך לעשות סקוואט בצורה נכונה? האם אפשר לעקם את הגב בסקוואט?
מוטיבציה למאמץ, למה להתאמץ? ליהנות ממאמץ, עומס יסף, מאמץ הכרחי, מוטיבציה להשגת מטרות, השגת יעדים, עמידה במטרות, הכרחי להתאמץ, צריך להתאמץ, פחד ממאמץ, מאמץ גופני, פיתוח גוף
איך לשכנע אנשים? איך לגרום למישהו שמכור לכדורגל בשבת ללכת לבית כנסת בשבת? איך לעזור למכור לכדורגל? איך להיגמל מהתמכרות לעישון? גמילה מסקס, גמילה מסמים, התמודדות עם פרידה, איך להוציא מישהו מהראש? לשכוח אקסית
איך לצאת מלופ רגשי? איך לצאת מלופ מחשבתי? מהו טיעון מעגלי? למה רע לי לבד? למה רע בלי זוגיות? למה רע לי בלעדיה? למה אני רוצה אותה? איך להוציא מישהו מהראש? געגועים לאקסית, הסבר מעגלי, טיעון מעגלי, הנחת המבוקש
טיפים ליצירת שיחה, טיפים למאמן אישי, טיפים למטפלים, טיפים למראיינים, איך לדובב אנשים? איך לגרום למישהו לדבר? איך להבין אנשים? טכניקות אימון, מה השאלה שלך? מה הבעיה שלך? מה רע לך?
להפוך מידידה לחברה, להפוך מידידה לבת זוג, למה היא לא רוצה אותי? למה הוא לא רוצה אותי? יש לה מישהו אחר, יש לו מישהי אחרת, הוא אוהב מישהי אחרת, היא אוהבת מישהו אחר, יש לה מישהו, איך לקרוא אנשים? איך לקרוא מחשבות?
דיכאון / ייאוש / עצבות - מה השורש ה*טוב* שלהם, שממנו הם נובעים?
עצבות ושמחה, שנובעים מהתקרבות אל האמת - עד הרפואה השלמה
טיעון השען, לכל נברא יש בורא, האם העולם נוצר מעצמו? איך נוצר העולם? תכנון תבוני, בריאה יש מאין, הטיעון הטלאולוגי, הוכחות לקיום הבורא, האם יש אלוהים? מי ברא את העולם? האם יש אלוהים? הוכחות שיש אלוהים, האם העולם נוצר מעצמו?
אמונה טפלה, למה מאמינים באמונות טפלות? אסטרולוגיה, נומרולוגיה, גרפולוגיה, קריאת תהילים, אמונה באלוהים, ברכות של צדיקים, אמונה ברבנים, איך להפסיק להאמין באמונה טפלה? איך נוצרת אמונה טפלה? אמונה בביבי נתניהו, אמונות שקריות
שכל משכיל ומושכל, אילו ידעתיו הייתיו, ידיעה שלמה, הבנה שלמה, הבנה מלאה, השילוש הקדוש, וודאות מלאה, להיות אלוהים, למה אלוהים ברא את העולם? להבין את המציאות, אחדות הניגודים
האם אלוהים קיים? איפה אלוהים נמצא? מה זה אלוהים? האם יש אלוהים? מה ההגדרה של אלוהים? מי ברא את העולם? הקיום של אלוהים, מציאות הבורא, מציאות השם יתברך, החלל הפנוי, תורת הצמצום, מרחב המקום והזמן, מימד הזמן, המפץ הגדול, היקום
בעיות בזוגיות, אני מרגישה שהוא לא באמת אוהב אותי, אני מרגישה שהוא אוהב אותי באהבה מניפולטיבית, אהבה אינטרסנטית, אני לא מאמינה שהוא באמת אוהב אותי, האם הוא באמת אוהב אותי? אולי הוא אוהב אותי רק בגלל אינטרסים?
תורת המכירות / שכנוע - להפוך את האפשרי למחוייב - איך לשכנע? איך למכור? איך לגרום למישהו לחשוב כמוך? איך לגרום למישהו להאמין לך? איך ליצור אמון? איך לגרום למישהו להסכים איתך?
בחירה חופשית, מי יוצר את הרצון? למה יש רצון? איך נוצרים רצונות? המציאות כחלום, לחלום את המציאות, לחיות בתוך חלום, חופש הבחירה, רצון חופשי, להיות אלוהים, מודעות עצמית
מהו רצון? איך נוצר רצון? למה אני רוצה משהו? למה אני לא רוצה משהו? למה רע לי? למה אני בוחר משהו? בחירה חופשית, רצון חופשי, למה אני רוצה להרגיש טוב? רוצה שלמות, רוצה הכל, רוצה דבר והיפוכו
אחדות, להגיע לאחדות, חווית האחדות, הארה רוחנית, הכל אחד, חווית הנפרדות, אחדות ההפכים, אמונת הנפרדות
יש הבדל או אין הבדל, מה קורה אחרי שמגיעים להארה? אין הבדל בין יש לאין, מה קורה אחרי שמגיעים לאושר? יש הבדל בין יש לאין, להבדיל או לא להבדיל, מה ההבדל בין יש לאין? נפרדות או אחדות
איך להצליח בחיים? האם אני רוצה? האם אני יכול? איך לא להגביל את הרצון שלך? איך להיות מוצלח? אופי של אנשים מצליחים, אין לא יכול, יש לא רוצה, שאיפות גדולות, תכונות של מצליחים, תכונות אופי של מצליחנים
גמילה מזוגיות, גמילה מהתמכרות זוגית, אישיות שונה בזוגיות, השפעת הזוגיות על האישיות, גמילה מהתמכרויות, האם באמת נגמלתי? האם הגמילה הצליחה? גמילה מאלכוהול, גמילה מהימורים, גמילה מסקס, גמילה מסמים, הדחקה וגמילה, להיגמל ולהדחיק
עולם החלומות, עולם השינה, חלומות רעים, סיוטים בחלום, חלומות מפחידים, חרדות בחלום, ביעותי לילה, סיוטים בשינה, לשלוט בחלומות, חלומות טובים, סיוטים בלילה, חלומות מבהילים, פחד בחלום
כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל! מדוע? ואיך? ברסלב / רבי נחמן מברסלב
מהו התת מודע? מה באמת אתה חושב על עצמך? האם אני באמת אוהב את עצמי? מה התת מודע מרגיש? סוגים של תת מודע מודע, איך להתחבר לתת מודע? הרגשות שיש בתת מודע, מה התת מודע חושב? מה התת מודע רוצה?
ביטחון עצמי, שיפור ביטחון עצמי, העלאת בטחון עצמי - איך לרכוש ביטחון עצמי? איך לחזק את הביטחון העצמי?
שטיפת מוח, שתילת מחשבות עצמית, איך לשתול לעצמך מחשבה? איך לעשות לעצמך שטיפת מוח? מסרים לתת מודע, מסרים בפרסומות בטלביזיה, שכנוע עצמי, אוטוסוגסטיה, מסרים סמויים בפרסומות, מהי שטיפת מוח חברתית? איך עובדת שטיפת מוח? השפעת פרסומות
תורת הקוונטים, הכל בו זמנית, ריבוי עולמות מקבילים, קריסה קוונטית, אופציה בלבד, יקומים מקבילים, אקראיות, סיבתיות, משמעות החיים
להנות בגיהנום - המנצח האמיתי, שנהנה להפסיד!
אין רע בלי טוב, מה טוב בלהרגיש רע? איך רע עושה טוב? מה טוב בזה שרע? איך לראות את הטוב שברע? מה טוב בפחד לא הגיוני? מה טוב בתחושה רעה? מה טוב בלסבול? מה טוב בטראומה? האושר שבסבל, איך לאהוב את מה שיש? איך להיות מאושר?
בעיות במשפחה, בעיות עם ההורים, יחסי הורים וילדים, שקרים במשפחה, כיבוד הורים, מערכות יחסים, טיפול משפחתי, כיבוד אב ואם, בעיות עם אמא, מריבות עם אמא, לקבל את עצמך, לעשות שלום בית
ניסיון התאבדות ילדים, ילדים שמדברים על התאבדות, איומי התאבדות ילדים, אמירות אובדניות אצל ילדים, ילד שאומר שרוצה למות, חינוך ילדים, הדרכת הורים, התאבדויות אצל ילדים, לגרום למישהו לא להתאבד
כסף ואושר, איך הרצון לכסף יעשה אותך מאושר? איך להיות מאושר באמצעות הרצון לכסף? איך המרדף אחרי הכסף יגרום לך להיות מאושר? איך להפוך כסף לאושר? האם כסף קונה אושר? הקשר שבין כסף לאושר, התפתחות עסקית ורגשית, פיתוח עסקי ורגשי
שיחות הרן ד, כסף ורוחניות, אושר וכסף, עושר ואושר, הכסף של הצדיק, העושר של הצדיק, רבי נחמן מברסלב
לעשות שינוי בחיים, הבנה משנת הרגשה, שינוי חשיבה, שינוי תחושה, אימון משנה חיים, חיפוש ריגושים, להתרגש מהחיים, להתלהב מהחיים, התלהבות בחיים, התחדשות בחיים, עניין בחיים, משמעות בחיים
משמעות החיים, מחפש משמעות לחיים, אין משמעות לחיים, יש משמעות לחיים, מהי משמעות החיים, חוסר משמעות, לחפש משמעות
רצונות, איך לדעת מה אני רוצה יותר? איך לדעת מה אני יותר רוצה? איך לדעת מה חשוב לי יותר? איזה רצון הכי חשוב לי? איך לדעת מה הכי חשוב לי? איך לדרג רצונות? איך רצון להעדיף? איך לבחור בין רצונות? איך לקבל החלטה בין רצונות? העדפת רצונות
מרגיש לא בסדר, רגשות אשמה, לא יודע להחליט, לא מרוצה מעצמי, לא אוהב את עצמי, איך לאהוב את עצמך? איך לקבל את עצמך? איך להאשים את עצמך? איך להיות מרוצה מעצמך?

RSS מנהל אתר / בלוג - לחץ כאן למידע נוסף

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.7344 שניות - עכשיו 19_04_2024 השעה 15:09:43 - wesi2