ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית   •   ליקוטי מוהר"ן חלק א   •   ליקוטי מוהר"ן חלק ב   •   סיפורי מעשיות   •   שבחי הר"ן   •   שיחות הר"ן   •   חיי מוהר"ן   •   ספר המידות   •   לימוד


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.

[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְכוּ'
א. מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
הַיְנוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד
צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת מִדַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ

ב. וּבַמֶּה מַעֲלִין אֶת הַיִּרְאָה ?
בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ"
וְאֶרֶץ הוּא בְּחִינַת יִרְאָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶרֶץ יָרְאָה"
הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפּט אֶת כָּל עֲסָקָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בַּמִּשְׁפָּט"
הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפּט וְיָדִין בְּעַצְמוֹ כָּל עֲסָקָיו
וּבָזֶה יָסִיר מֵעָלָיו כָּל הַפְּחָדִים
וְיַעֲלֶה בְּחִינַת יִרְאָה בָּרָה וּנְקִיָּה
וְתִשָּׁאֵר אַךְ יִרְאַת הַשֵּׁם וְלא יִרְאָה אַחֶרֶת
כִּי כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ
אֲזַי דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה
כִּי 'אִם אֵין דִּין לְמַטָּה יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה'
וּכְשֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם בְּמִשְׁפָּט דִּלְעֵלָּא
אֲזַי הַדִּין נִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים
וְכָל הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם
לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָאִישׁ מִשְׁפָּט כָּתוּב

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'"לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ", אֲזַי "הַכּל עֲבָדֶיךָ" לַעֲשׂוֹת דִּין בְּזֶה הָאָדָם'
אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ
וּכְשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה
וְאֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם
כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר

וְזֶהוּ: "וְשָׂם דֶּרֶךְ"
מִי שֶׁשָּׂם אָרְחוֹתָיו
הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵט אָרְחוֹתָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים"

עַל יְדֵי זֶה "אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלהִים"
זֶה בְּחִינַת יִרְאָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶת הָאֱלהִים יְרָא"
הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה
עוֹלָה מֵהַקְּלִפָּה וּמֵהָאֻמּוֹת עַל יְדֵי מִשְׁפָּט
כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה נִתְלַבֵּשׁ בַּקְּלִפָּה

וְזֶהוּ שֶׁהָאָדָם מְפַחֵד אֶת עַצְמוֹ מֵאֵיזֶה דָבָר
מִשַּׂר אוֹ מִגַּנָּבִים וּשְׁאָר פְּחָדִים
זֶה הוּא שֶׁהַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בְּזֶה הַדָּבָר
כִּי אִם לא הָיָה נִתְלַבֵּשׁ הַיִּרְאָה בְּזֶה הַדָּבָר
לא הָיָה כּחַ בְּזֶה הַדָּבָר לְהַפְחִיד אֶת הָאָדָם

ג. וְשׁרֶשׁ הַיִּרְאָה הוּא דַּעַת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ הַחַיִּים
שֶׁמַּנְצְפַּ"ךְ הוּא בְּדַעַת דִּזְעֵיר אַנְפִּין
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלהִים תִּמְצָא"
וְעִקַּר הַדַּעַת הוּא בַּלֵּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלא נָתַן לָכֶם לֵב לָדַעַת"
גַּם שָׁם עִקַּר הַיִּרְאָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, נֶאֱמַר בּוֹ: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלקֶיךָ"
הַיְנוּ שֶׁיֵּדַע מִמִּי יִתְיָרֵא
הַיְנוּ לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד
יִרְאַת הָרוֹמְמוּת

ד. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לִבְחִינַת דַּעַת
זוֹכֶה לְהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה"
שֶׁשְּׁכוּנַת הַתּוֹרָה אֵצֶל בַּר דַּעַת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין'
אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תּוֹרָה.
יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וּבְחִינַת נִסְתָּר
אֲבָל לִבְחִינַת נִסְתָּר אֵינוֹ זוֹכֶה אֶלָּא לֶעָתִיד לָבוֹא
אֲבָל בְּזֶה הָעוֹלָם
זוֹכֶה לִבְחִינַת נִסְתָּר
עַל יְדֵי תְּפִילָּה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ

וְלִתְפִילָּה
זוֹכֶה עַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה

כִּי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּנִגְלֶה
הִיא בְּחִינַת סִינַי

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים, הֵי מִנַּיְהוּ עָדִיף ?
וְהֵשִׁיבוּ: סִינַי עָדִיף, כִּי הַכּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא'
וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה הַכּל צְרִיכִין לָהּ
אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר
זְעִירִין אִנּוּן דִּצְרִיכִין לָהּ
וּבְחִינַת סִינַי הוּא בְּחִינַת שִׁפְלוּת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
שֶׁהִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הֶהָרִים
וְלא נָתַן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל הַר סִינַי
וַחֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אָמְרוּ
שֶׁתְּפִילַּת הַשָּׁפֵל אֵין נִמְאֶסֶת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵב נִשְׁבָּר" וְכוּ'
וְעַל יְדֵי תְּפִילָּה שֶׁהִיא בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ
שֶׁמְּבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ וְאֵין גְּבוּל
וּכְשֶׁאֵין גְּבוּל
אֲזַי יָכוֹל לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה שֶׁלֶּעָתִיד
שֶׁהִיא אֵינָהּ גְּבוּל וְאֵין נִתְפֶּסֶת בִּגְבוּל

ה. וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חָזֵי לִי הַהִיא אַקְרוּקְתָא, דַּהֲוֵי כִּי אַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא. וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי ? שִׁתִּין בָּתֵּי. אֲתָא תַּנִּינָא בְּלַעָהּ. אֲתָא פּוּשְׁקַנְצָא וּבְלַעֵהּ לְתַנִּינָא, וּסְלֵק יְתִב בְּאִילָנָא. תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילָא דְּאִילָנָא. אָמַר רַב פַּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל: אִי לָאו דַּהֲוִי הָתָם לָא הֵימְנֵהּ.
רַשְׁבַּ"ם: אַקְרוּקְתָא צְפַרְדֵּעַ כְּאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא גָּדוֹל הָיָה כְּאוֹתָהּ כְּרַךְ. וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי, שִׁתִּין בָּתֵּי תַּלְמוּדָא קָאָמַר לָהּ. אֲתָא תַּנִּינָא רַבָּה קָאָמַר לָהּ. פּוּשְׁקַנְצָא עוֹרֵב נְקֵבָה. בְּאִילָנָא עַל עָנָף אֶחָד כְּדֶרֶךְ הָעוֹפוֹת. לָא הֵימְנִי לא הֶאֱמַנְתִּי.
אַקְרוּקְתָא פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל: צְפַרְדֵּעַ
וְזֶה בְּחִינַת עֲלִיַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ
הַיְנוּ דַּעַת

כִּי צְפַרְדֵּעַ הִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת: צִפּר דֵּעָה
וְצִפּוֹר הוּא בְּחִינַת יִרְאָה
בְּחִינַת אֶרֶץ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת" וְכוּ'
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִי אֵלֶּה" אוֹתִיּוֹת 'אֱלהִים' כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכוּ'
וְדֵעָה הִיא שׁרֶשׁ הַיִּרְאָה
וְדַמְיָא לְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא
לְשׁוֹן: "קְרָא בְגָרוֹן"

שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה'
כִּי עַל יְדֵי עֲלִיַּת הַיִּרְאָה לִבְחִינַת דַּעַת
זוֹכִין לַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה

וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוָה ? שִׁתִּין בָּתֵּי
זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה
כִּי כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
בִּתְאָרִים שֶׁל בָּשָׂר וָדָם
וְהוּא נִמְצָא לָנוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו
זֶה חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי אִם לא הָיָה בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
לא הָיָה כְּדַאי לִקְרא וּלְכַנּוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
בִּתְאָרִים וּשְׁבָחִים וְתֵבוֹת וְאוֹתִיּוֹת
אֲבָל זֶה הַכּל חֶסֶד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְזֶה: 'שִׁתִּין בָּתֵּי' זֶה בְּחִינַת חֶסֶד
בְּחִינַת אַבְרָהָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת"
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'זֶה בְּחִינַת אַבְרָהָם'
'וּבָתֵּי' 'לְשׁוֹן בָּתֵּי מַלְכוּת'
וזה "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת"
כְּמוֹ שֶׁמְּשִׂימִין אֲשִׁישׁוֹת
כְּנֶגֶד אוֹר גָּדוֹל
כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בָּאוֹר הַגָּדוֹל
עַל יְדֵי אֲשִׁישׁוֹת
כֵּן גָּזַר חַסְדּוֹ לִסְמךְ אוֹתָנוּ בַּתְּאָרִים וּשְׁבָחִים הָאֵלּוּ

וְזֶה לְשׁוֹן: "סַמְּכוּנִי", שֶׁהוּא בְּחִינַת סָמֶ"ךְ
וּבְחִינַת שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת
בְּחִינַת אַבְרָהָם
שֶׁהוּא בְּחִינַת סָמֶ"ךְ בָּתֵּי
וַאֲתָא תַּנִּינָא וּבְלַעָהּ
תַּנִּינָא זֶה בְּחִינַת נָחָשׁ
שֶׁמֵּסִית אֶת הָאָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ
כְּמוֹ: הַב לָנָא חַיֵּי וּמְזוֹנָא, אוֹ שְׁאָר תּוֹעֶלֶת

וַאֲתֵי פּוּשְׁקַנְצָא וּבְלַעֵהּ
פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל, עוֹרֵב
וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'מִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב וּמִי שֶׁנַּעֲשֶׂה אַכְזָרִי עַל בָּנָיו כְּעוֹרֵב'
הַיְנוּ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלִי שׁוּם כַּוָּנַת תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ
וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב לִכְלוּם אֶת עַצְמוֹ
וְנִתְבַּטֵּל כָּל עַצְמוּתוֹ וְגַשְׁמִיּוּתוֹ
וְנִתְבַּטֵּל כְּאִלּוּ אֵינוֹ בָּעוֹלָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי עָלֶיךָ הרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם"
וזה בחינת: "שְׁחוֹרוֹת כְּעוֹרֵב"
וְעַל יְדֵי זֶה: סְלֵק וִיתִב בְּאִילָנָא
שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינוֹת תּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יָשֶׁת חשֶׁךְ סִתְרוֹ"
שֶׁסִּתְרֵי תּוֹרָה
אָדָם זוֹכֶה לָהֶם עַל יְדֵי חשֶׁךְ
הַיְנוּ מְסִירַת נֶפֶשׁ
שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב
כִּי הֵם בְּחִינַת חשֶׁךְ
עַל שֵׁם עמֶק הַמֻּשָּׂג

וְזֶה בְּחִינַת: 'סְלֵק וִיתִב בְּאִילָנָא'
שֶׁשָּׁם מְדוֹר הַנְּשָׁמוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'כָּל נִשְׁמָתִין מֵאִילָנָא רַבְרְבָא נָפְקִין'
וְהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא
שֶׁשָּׁם אֲרִיכוּת יָמִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּימֵי עֵץ יְמֵי עַמִּי"
וְזֶה זוֹכֶה עַל יְדֵי תְּפִילָּה
כִּי 'הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִילָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל'
וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין לְפָנָיו וּמְמַלְּאִין תַּאֲוָותוֹ
אֲזַי נַעֲשֶׂה כִּבְיָכוֹל בִּבְחִינַת אִשָּׁה
שֶׁהוּא מְקַבֵּל תַּעֲנוּג מֵעִמָּנוּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'"
עַל יְדֵי הָרֵיחַ נִיחוֹחַ שֶׁמְּקַבֵּל נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת אִשָּׁה

"וּנְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר"
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת מַלְבּוּשׁ נִגְלֶה
הַיְנוּ מִבְּחִינַת שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה בְּנִסְתָּר
עַכְשָׁו נִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה

וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא כּלָּא חַד
וְאָז עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה
נִתְגַּלֶּה אוֹרַיְתָא, הַיְנוּ סִתְרֵי אוֹרַיְתָא
תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילָא דְּאִילָנָא
הַיְנוּ, כַּמָּה נָפִישׁ חֵילָא דְּהַאי סִתְרֵי תּוֹרָה
שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר מֻגְבָּל
בְּשׁוּם גּוּף
אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב
וְנַעֲשֶׂה כְּעוֹרֵב עַל בָּנָיו

ו. וְזֶה בְּחִינַת: 'חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים שֶׁקָּנָה בְּעוֹלָמוֹ'
'תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד'
זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה
'שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד'
זֶה בְּחִינַת הַעֲלָאַת הַיִּרְאָה לַדַּעַת
'אֶרֶץ' זֶה בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל
'וְשָׁמַיִם' זֶה בְּחִינַת דַּעַת
כִּי דַּעַת הוּא חִבּוּר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָדָם יָדַע"
וְזֶה בְּחִינַת 'שָׁמַיִם'
אֵשׁ וּמַיִם מְחֻבָּרִין יַחַד
'אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד'
זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה
בְּחִינַת שִׁתִּין בָּתֵּי
שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת כַּנַּ"ל
'יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד'
זֶה בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַמַּעֲלֶה אֶת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל"
'בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד'
זֶה בְּחִינַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא
שֶׁזּוֹכִין לָהֶם עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה
שֶׁהִיא בְּחִינַת אַבְרָהָם
וזה: "הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ"
שֶׁזֶּה יָמִין, בְּחִינַת תְּפִילָּה, בְּחִינַת אַבְרָהָם
וְנִקְרָא הַר עַל שֵׁם עמֶק הַמֻּשָּׂג
וְנִקְרָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
בְּחִינוֹת קדֶשׁ
בְּחִינוֹת רֵאשִׁית

"וְכָל זָר לא יאכַל קדֶשׁ"
וְלא יאכַל בּוֹ אֶלָּא מְקֻדָּשָׁיו וּמְקרָאָיו
וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ
הוּא בְּחִינַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא

ז. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים
מַמְלֶכֶת זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה
כִּי "בָּהּ מְלָכִים יִמְלכוּ"
וּמַלְכוּת הוּא בְּחִינַת נִגְלֶה
כִּי 'אֵין מֶלֶךְ בְּלא עָם'
וְהַכּל צְרִיכִין לְמֶלֶךְ
כִּי הַכּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא
וְכהֲנִים זוֹ בְּחִינַת תְּפִילָּה
בְּחִינוֹת אַבְרָהָם כַּנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: אַתָּה כהֵן לְעוֹלָם וְכוּ'
וְגוֹי קָדוֹשׁ
זֶה בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
בְּחִינוֹת תּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר, הַנִּקְרָא קדֶשׁ
וְעַל יְדֵי מַה זוֹכֶה לְאֵלּוּ הַבְּחִינוֹת ?
עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲלֶה וִיקַשֵּׁר בְּחִינַת יִרְאָה
לִבְחִינַת דַּעַת
עַל יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט
כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר
זֶה בְּחִינַת יִרְאָה, הַנִּקְרָא דָּבָר
כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר שָׁם הוּא

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים'
משֶׁה הוּא בְּחִינַת דַּעַת
וְזֶה: 'אֲשֶׁר תְּדַבֵּר' דַּיְקָא
וְזֶה: "כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי"
שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל
הֵם מַעֲלִין וּמְקַשְּׁרִין [הַיִּרְאָה]
לִבְחִינַת משֶׁה
לִבְחִינַת דַּעַת
וְזֶה: אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא
כִּי הֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּט

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל"
נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין הַיִּרְאָה
עַל יְדֵי מִשְׁפָּט
לִבְחִינַת דַּעַת
זוֹכִין לַתּוֹרָה שֶׁל נִגְלֶה
וְעַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה
זוֹכִין לִתְפִילָּה
וְעַל יְדֵי תְּפִילָּה
זוֹכִין לְסִתְרֵי אוֹרַיְתָא
דָּבָר זֶה בְּחִינַת יִרְאָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה'"
ח. זאת הַתּוֹרָה שַׁיָּךְ עַל פָּסוּק: "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ" וְכוּ'
עֵינַי זֶה בְּחִינוֹת דַּעַת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"
גַּם דַּעַת הֵם עֶשֶׂר שְׁמוֹת [הֲוַיָ"ה]
גִּימַטְרִיָּא שְׁנֵי פְּעָמִים עַיִן
כַּיָּדוּעַ
בְּנֶאֶמְנֵי זֶה בְּחִינַת אַהֲרון
כַּמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ שׁוֹחֵר טוֹב
וְאַהֲרון הוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָשָׂא אַהֲרון אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
אֶרֶץ זֶה בְּחִינוֹת יִרְאָה כַּנַּ"ל
לָשֶׁבֶת עִמָּדִי
זֶה בְּחִינוֹת סִינַי, שִׁפְלוּת, "אֶשְׁכּן אֶת דַּכָּא" כַּנַּ"ל
הלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים
זֶה בְּחִינוֹת תְּפִילָּה, בְּחִינַת אַבְרָהָם כַּנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים"
הוּא יְשָׁרְתֵנִי
זֶה בְּחִינַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא
זֶה בְּחִינַת הוּא, בְּחִינוֹת עוֹלָם הַבָּא

בָּרוּךְ הַבּוֹחֵר בַּעֲדַת מִי מָנָה, אֲשֶׁר עַד כּה עֲזָרָנוּ לִשְׁמעַ פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה עַל מַאַמְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילֵהּ דְּהַאי אִילָנָא כְּעַן בִּרְשׁוּתָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, קֳדָמֵיכוֹן יַסִּיק לִתְמִידָא אִמְּרֵי יָאֵי, רַב טוּב הַצָּפוּן וְגָנוּז בְּמַאֲמָרִין קַדִּישִׁין דְּאַרְיְוָתָא דְּבֵי עִלָּאָה, אִנּוּן מְחַצְּדֵי חַקְלָא דַּהֲווֹ מִשְׁתָּעֵי, דִּי בְּהוֹן גְּנִיזִין עֲטִין קַדִּישִׁין דְּנָפְקִין מֵאוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', דַּרְכּוֹ נִפְלָאָה, רְבָה אִילָנָא וּתְקִף, וְרוּמֵהּ מָטֵא לְצֵית שְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא, אִנְבֵּהּ סַגִּיא וְחֶזְוֵהּ יָאֵי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה



תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
חיי מוהר"ן - שסט - מעלת תורתו וספריו הקדושים
חיי מוהר"ן - שסט - מעלת תורתו וספריו הקדושים אות שסט ענה ואמר לי ועם זה אין אתה רשאי להחיות את עצמך [בלשון תמה] שיש לך חלק גדול בהספר. הינו בהספר לקוטי מוהר"ו שלו שנדפס אז באותה העת והאריך בשיחה זאת קצת. ואמר שכל הספר הוא שלי שאם לא הייתי לא היה הספר בעולם. והסביר לי הדבר שכן הוא שכל הספר נעשה על ידי וכו' ואמר לי מעט אתה יודע מעצם מעלת גדלת הספר וקדשתו ויותר מזה ראוי לך להאמין בעצם גדלת הספר הזה וכו' וכו' ואמר לי הלא נדפסו אלף ספרים, וכל ספר בא ליד כמה אנשים. הינו שראוי לי להחיות את עצמי שזכיתי לזכות את הרבים בזכות כזה וכו'. גם שלא בפני דבר עם ... לחץ להמשך...
גם לגן עדן צריך להתרגל
גם לגן עדן צריך להתרגל איפה רבי נחמן מברסלב כותב כי גם לגן עדן צריך להתרגל? פירוש: כאשר האדם עובר מגהנום לגן עדן, לא כ"כ קל לו להתרגל לגן עדן ויש קשיי הסתגלות גם לגן עדן. איפה רבי נחמן מברסלב כותב משהו כזה? תשובה: כאן breslev.eip.co.il/?key=316 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מה שמכין כף אל כף בשעת התפלה כמו שאנו רואין בחוש, שבני אדם הבאים למדינה שאינם מרגלים באוירה על ידי זה הם נחלשים ומתים אפילו מנוה הרעה לנוה היפה כן הדבר בתפילה אפילו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק אף על פי כן קשה לו מאד להתפלל שם כי אינו מרגל באוירא של מקום היינו, כי גם לא... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות א
שיחות הר"ן - אות א "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים" דוד המלך, עליו השלום, אמר "כי אני ידעתי" אני ידעתי דיקא כי גדלת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחברו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ לו באותו היום, אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה וההתנוצצות של גדלתו יתברך שהיה לו אתמול ועל כן אמר: "כי אני ידעתי", אני ידעתי דיקא כי אי אפשר לספר כלל ואמר: שמה שכתוב אחריו: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח "כי אני ידעתי" כי כונתו באלו הדברים "כי אני ידעתי" אי אפשר לספר כלל והוא גבוה מ... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - תקצ - עבודת השם
חיי מוהר"ן - תקצ - עבודת השם אות תקצ פעם אחת היה קובל איש אחד לפניו זכרונו לברכה איך שקשה לו מאד להתפלל, כי המחשבות זרות מבלבלין אותו מאד. השיב לו רבנו זכרונו לברכה מקבלין זאת לכפרת עון, וחיך קצת. וקצת היה נראה כונתו בזה כי הלא באמת אלו המחשבות הם בעצמם עוונות, ועל כן חיך קצת. אך אף על פי כן בודאי כל דבריו אמת וצדק כי על כל פנים בזה שאין מהרהר אחריו יתברך חס ושלום ויודע שבודאי השם יתברך רוצה לקרבו ולקבל תפילתו רק שעוונותיו גרמו לו כל אלו המחשבות הבאין לבלבלו ויש לו צער מזה ובורח מהם בכל כחו יכול להיות בודאי שזה בעצמו נחשב לו לכפרת עון עד שאם הי... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קלח
שיחות הר"ן - אות קלח שמעתי מפיו הקדוש בעת שדבר עמנו מגדל הענין של ספורי מעשיות מצדיקים שנדפס בספריו הקדושים [בסימן רל"ד חלק א'] ואמר אז שהוא בעצמו זכרונו לברכה עקר התעוררותו לעבודת השם יתברך באמת היה על ידי ספורי מעשיות מצדיקים וספר שבבית אביו ואמו הצדיקים זכרונם לברכה היו שכיחים שם כל הצדיקים כי כל הצדיקים היו מצויים בקהלת מעז'בוז' מחמת שהוא מקום הבעל שם טוב זכרונו לברכה ורבם ככלם התאכסנו בבית אביו זכרונו לברכה ושמע הרבה מעשיות מצדיקים ועל ידי זה היה עקר התעוררותו להשם יתברך עד שזכה למה שזכה... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אֵימָתַי יָבוֹא בֶּן דָּוִד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אימתי יבוא בן דוד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא, אימתי בן דוד בא וכו' אמר להן לכשיפל השער הזה ויבנה, ויפל ויבנה, ויפל, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא השער הזה, של ארם, שבארם היה באותה השעה: ואין מספיקין לבנותו, פעם שלישית שאלו את רבי יוסי בן קסמא אימתי יבוא בן דוד וכו'. א. דע, כי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך וכל דבור ודבור נחלק לכמה ניצוצות, בבחינת: "כפטיש יפוצץ סלע" כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים, לפי רב הניצוצות ודבור הכולל את הניצוצות נברא מלאך שהוא שר וראש ע... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות נט
שיחות הר"ן - אות נט מסגל יותר לבנים להיות רחוק מהם לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם רק לבלי להסתכל עליהם כלל... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בצר הרחבת לי בצר הרחבת לי הינו שגם אפילו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו כי אם יסתכל האדם על חסדי ה' יראה שאפילו בעת שהשם יתברך מצר לו גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו וזה: "בצר הרחבת לי", הינו אפילו בתוך הצרה בעצמה נתת לי הרחבה בתוכה מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות וייטיב עמנו מאד אך אפילו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות רמג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן צוה לאחד שהיה אצלו חולה בתוך ביתו שיקום קדם אור היום ויאמר שיר השירים כלו ואמר: שכל הרפואות שבעולם כלם כלולים בשיר השירים וכן היה שתכף היה שנוי להחולה וחזר לאיתנו... לחץ להמשך...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 2
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 2 * תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 1. כדי לחדד את העניין, אבן לדוגמא התאווה לא קשורה בה לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. ועל האדם להגיע לבחינה הנ"ל שהתאווה לא תהיה קשורה בו לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. לא בהווה, היינו שלא יהיה לו שום רצון משום צד שהוא לתאווה. לא בעתיד, היינו שהאדם יתרחק כ"כ מהתאווה, עד כדי כך שאפילו תאורטית הוא לא יוכל לפול לתאווה הזאת בשום זמן שבעולם. ולא בעבר, היינו שעל האדם לעשות תשובה שלמה מאהבה שבה העוונות נהפכים לזכויות ממש, ושבה האדם מתנקה גם מכל התאוות שכבר היו לו בעבר. כפי שהוב... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכה - כְּשֶׁהָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי זֶה הַבִּטָּחוֹן בִּשְׁלֵמוּת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכה - כשהראה בשלמות על ידי זה הבטחון בשלמות דע כשהראה בשלמות על ידי זה הבטחון בשלמות כי עקר הבטחון בשלמות הוא על ידי השכל כמו שכתוב: "עיני כל אליך ישברו" 'עיני' זה בחינת השכל כמו שכתוב: "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י 'על שם החכמה נאמר' ולפי השכל כן הוא הבטחון כי יש כמה מעלות ומדרגות בבטחון עד אין סוף בבחינת: "בטחו בה' עדי עד" והכל לפי השכל כנ"ל ועקר השכל על ידי הראה כי עקר השכל הוא על ידי הלחלוחית העולים אל המח שהם בחינת השמן והמח היא הפתילה והנשמה שבמח הוא האור נמצא שעקר קיום השכל הוא על ידי הלחלוחית שבגוף כנ"ל והלחלו... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצח - כְּשֶׁאֶחָד צוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצח - כשאחד צועק להשם יתברך כשאחד צועק להשם יתברך אומרים לו לסע כמו שכתוב: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו".... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - שפט - מעלת תורתו וספריו הקדושים
חיי מוהר"ן - שפט - מעלת תורתו וספריו הקדושים אות שפט הקשר והחבור של התורות שלו הוא כעין בנין ואריגה ממש שבתחלה מקשר ומחבר אלו שני דברים יחד. ואחר כך קושר ומחבר דבר שלישי להשני בכמה קשרים חזקים וכן משלישי לרביעי וכן להלן וכו'. אך על פי רב חוזר בכל פעם לחזר ולקשר אלו הארבעה דברים יחד. כי מתחלה אין הקשר שלהם יחד, רק מזה לזה דהינו מהראשון לשני ומהשני לשלישי ומהשלישי לרביעי אבל עדין אין קשר להרביעי בהראשון אבל אחר כך מביא פסוק או מאמר רבותינו זכרונם לברכה או שאר ראיה אחרת שעל ידי זה מקשרם יחד עד שמחבר בקשר הדק היטב כל אלו הארבעה דברים יחד. ואחר כך ח... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קלה
שיחות הר"ן - אות קלה דבר עם איש אחד שהיה רחוק מהשם יתברך מאד ואמר לו שירגיל עצמו להתאנח על ענינו ואמר אז התורה יש הבל שנעשה על הארץ וכו' [בסימן ק"ט חלק ראשון] שמבאר שם שעל ידי אנחה שמתאנחין לשוב אליו יתברך נפסקין מחבל הטומאה ונתקשרין לחבל דקדשה וכן אמר אחר כך עוד כמה תורות על אנחה שהיא יקרה מאד... לחץ להמשך...
ספר המידות - וותרן
ספר המידות - וותרן חלק שני א. מי שהוא ותרן, אין עונותיו יכולין להכריע זכיותיו.... לחץ להמשך...
להיות לבד - בריא או לא?
להיות לבד - בריא או לא? מצד אחד אמר רבי נחמן מברסלב: - שיחות הר"ו - אות עז ועל כן לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משגע וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האמות והם מתגרין זה בזה והוא מכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אמה אחרת כפי התגברות אמה על אמה שהם כלם נכללין בו לבדו ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות הדעות שבו על ידי התגרות האמות שנכללין בו לבדו כנ"ל אבל כשהוא בישוב בין אנשים יש מקום להמלחמה להתפשט בכל אחד מהבני בית או בין השכנים כנ"ל מצד שני אמר רבי נחמן מברסלב: - שיחות הר"ו - אות פא בני אדם הם מונעים גדולים מאד וד... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריב - זֶה בְּחִינַת מְחָאַת כַּף אֶל כַּף
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריב - זה בחינת מחאת כף אל כף [לשון רבנו, זכרונו לברכה] זה בחינת מחאת כף אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה' כי תמונת ה' הינו דמיונות שאנו מדמין אותו רחום וחנון ושאר כנויים ודמיונות שאנו קורין אותו כל אלו הדמיונות גלו הנביאים ונביאים זה בחינת דבור התפילה, כמו "ניב שפתים" וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים אזי נתקים: "ביד הנביאים אדמה" כי הנביאים הם הדבורים והכפים הם יד הנביאים ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" ונתקים: "ותמונת ה' יביט" גם מחאת כף זה בחינת: "וידי אדם מתחת כנפיהם" כי הכנפי... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - ויחד יתרו על כל הטובה "ויחד יתרו על כל הטובה" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'שנעשה בשרו חדודין חדודין' כי כל השמחות הם רק בשעתן כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית השמחה הוא רק בשעתן ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם [למות] וכו' אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף אז יש לו לשמח מאד כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "והנה טוב מאד" זה [מלאך המוות] וכו' כי הוא טוב מאד, שעל ידו באין לתכלית הטוב אך מי שהוא צדיק, ואפילו גופו נקי וקדו... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת בא לפניו בערב יום הכפורים איש אחד מאנשיו שנחלש באותן הימים וספר לפניו צערו וחלשתו ועמד שם עוד אחד מאותו העיר של זה האיש הנ"ל, שהיה אוהבו ואמר לפני רבנו זכרונו לברכה שחולאתו הכבידה עליו בשביל שהלך היום למקוה לטבל ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות טוב וראוי יותר שתתלו בעברות וזה היה בערב יום כפור האחרון של קדם הסתלקותו הקדוש באומאן... לחץ להמשך...
ספר המידות - שלום
ספר המידות - שלום חלק א' א. נרות של שבת מרבין שלום. ב. על ידי רדיפת שלום זוכין לכבוד בעולם הזה ולחיים בעולם הבא. ג. כל שהוא מפני דרכי שלום אין בו משום "מדבר שקר תרחק". ד. בני אדם הכופים לצדקה, על ידם שלום המלכות נתוסף. ה. על ידי רדיפת שלום בא לבטחון. ו. שלום בא על ידי אמת. ז. בנין ירושלים תלוי בשלום. ח. על ידי שלום באים בשורות טובות. ט. כשיש מוסר, יש שלום. י. על ידי למוד תינוקות בבית רבן נתרבה שלום. יא. עכירת המים הוא סימן שאין שלום. יב. כשאין שלום, התפילות אינם מתקבלים. יג. על ידי שלום זוכין להתגלות אליהו. יד. כשאין שלום, אין הנשים יולדות זכרי... לחץ להמשך...
עבור לדף > 1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.0645 שניות - עכשיו 17_02_2020 השעה 06:53:32 - wesi2