ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - קפה - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קפה שנת תק"ע ליל שבת ראש חדש איר היתה שרפה גדולה בברסלב ונשרף גם ביתו. אחר כך ביום שלישי שאחר שבת נסע לאומין כי מקדם בשבוע הקודמת שלח איש אחד לקבע לו שם דירה בבית רנ"נ. וראינו ישועת השם שמכון ממש בשבוע הקודם שלח את השליח הנ"ל וביום ראשון תכף אחר השרפה בא שליח שיסע לשם כי הם מרצים לקבלו שם ונסעתי גם כן עמו. בדרך פגע בנו רבי מאיר מטעפליק והוא היה השליח הראשון הנ"ל וירד רבי מאיר מהעגלה שלו ועמד על העגלה שלנו ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה. וספר רבי מאיר לרבנו זכרונו לברכה איך הם מרצים לקבלו שם וששם היא דירה יפה מאד. ענה ואמר הלא הכל שלנו. כי חיב אדם לומר בשבילי נברא העולם כי נוסע כאן נחמן ונתן ואם כן הכל שלנו. וצוה שלא לדבר מזה ואמר הלא רבי מאיר מדיק בשמא. ואמר שתכף בנסעו מברסלב בא על דעתו זאת ונכנס בלבו מאד אך לא רצה לדבר מזה רק על ידי רבי מאיר שפגע בנו על ידי זה גלה זאת כי זה בחינות נסתרות כי הם סתרי הנהגותיו. ואמר בזו הלשון כך הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם וכו'. ואמר אז בדרך צחות אם היו אומרים לאחד רבי נחמן נתן. ודבר אז מענין קדוש ופשט ידו כמו בשעת הקדוש שאוחזין הכוס ואמר זה הקדוש והיין נעשה בבית שלא הזכירו שם בשום פעם את השם יתברך. ואמר אז ענין הנדפס בספורי מעשיות [שיחות הר"ו ג] המתחיל הפליג מאד בגדלת השם יתברך וכו' אות קפו כשיצא מברסלב ענה ואמר גם מחמת זה נכון מאד מה שנסעתי מהם כי אינו נכון שהם יהיו בצער ואני בשמחה. כי בשלמא אם לא הייתי נשרף רק הם בעצמן הייתי מכרח להצטער עמהם כי מחמת שיש לישראל צער כזה גם אני מכרח לסבל עמהם להצטער עמם בצרתם. אבל עכשו שגם ביתי נשרף ובודאי אני צריך לקבל באהבה ובשמחה וצריכים דיקא שמחה גדולה מאד הינו להתגבר בשמחה גדולה מאד ועל כן אין נכון שאהיה עמהם כי הם שרויים בצער ואני אהיה בשמחה. והבן היטב. אחר כך אמר לא מבעיא מעות הינו הפסד ממון בודאי אני מקבל בשמחה כי "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" אבל אפילו כשנפקד אצלי נפש חס ושלום [השם יתברך ישמרהו מהיום ולהבא] גם כן הוא מקבל בשמחה גדולה עד שכל עניני אבלות שצריכין לנהג כגון בכיה וכיוצא הוא צריך להכריח עצמו לזה כי יש לו שמחה גדולה אז והכל שוה אצלו כאלו לא היה כלל בעולם השם יתברך ישמרהו תמיד מעתה ועד עולם אות קפז קדם שיצא מברסלב לאומין להסתלק שם בעת שיצא מפתח הבית ולחוץ לעלות על העגלה עמד אצל המזוזה והניח ידו על המזוזה ענה ואמר להעולם תראו להתקבץ יחד ולהתפלל יחד כי אם תתפללו בכונה אולי תוכלו להמשיך אותי לכאן עוד הפעם אות קפח כשנסעתי עמו לאומין בסוף ימיו ודבר עמי על העגלה דברי תנחומין כמה שיחות נאות קדושות מאד המחיין את הנפש מאד. והבנתי מדבריו הקדושים גדל הרחמנות של השם יתברך וסוף כל סוף יגלה השם יתברך האמת וייטיב אחריתנו וכו'. אז עניתי ואמרתי לפניו בהתעוררות הלב אף על פי כן השם יתברך יגמר כרצונו. השיב לי בלשון תמיהה מה הוא זה שאתה אומר שהשם יתברך יגמר ?! הלא השם יתברך גומר תמיד ! אות קפט בדרך בעת נסיעתו לאומין ענה ואמר אף על פי כן השם יתברך עוזר לישראל תמיד, ואין דור יתום. וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי כשאמר איזה תנא עתידה תורה שתשתכח מישראל ענה רבי שמעון ואמר לאו, כי בזוהר דא יפקון מן גלותא. כי לא תשכח מפי זרעו ועל כן עמד עצמו על זה הפסוק וגלה אז הסוד הנדפס בלקוטי א' בתחלתו עין שם מגדלת רבי שמעון בר יוחאי. עניתי ואמרתי לו רבי שמעון יש לו גם כן בודאי הנאה מזה הינו מזה החדוש הנפלא. השיב הן אחר כך ענה ואמר רבי שמעון בעצמו הוא ענין אחר כי רבי שמעון הוא עיר וקדיש מן שמיא נחית כנדפס שם ועכשו יש נחל נובע מקור חכמה (משלי י"ח) וכו' גם כבר נשמע שאמר על עצמו שהוא נהר המטהר מכל הכתמים אות קצ בדרך נסיעתו קדם שנכנס לאומין סמוך לעיר ספר מעשה מהבעל שם טוב זכרונו לברכה שפעם אחת בא הבעל שם טוב זכרונו לברכה לאיזה מקום והיה שם במרה שחורה ועצבות גדול מאד והכירו בו שיש לו מרה שחורה. אך מי יפתח פיו לשאל אותו על זה. והיה כך יום וחצי. אחר כך בערב שבת אחר חצות צוה הבעל שם טוב זכרונו לברכה שיבקשו כל האורחים הנמצאים בעיר להביאם אצלו שיאכלו עמו בשבת ולא היה שם הרבה אורחים רק מצאו שני אורחים הולכי רגל והביאום אליו. אחר כך שמעו שטען עמהם הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר רבנו זכרונו לברכה שאינו זוכר היטב את המעשה איך היה. אך תמצית הענין היה שבאותו המקום היו שם נשמות משל ש מאות שנים שלא היה להם עליה וכשבא הבעל שם טוב זכרונו לברכה לשם נתקבצו כלם אליו כי הם מצפים תמיד על איש כזה שיוכל לתקנם ומחמת זה היתה לו עצבות כי היה כבד עליו ענין זה מאד. והענין היה כי היה בלתי אפשרי לתקנם כי אם על ידי פטירתו וזה היה קשה לו מאד. על כן היה בעצבות והזמין לו השם יתברך אלו השנים ועל ידי זה נצול הבעל שם טוב זכרונו לברכה. וכמדמה שלאלו השנים הנ"ל הגיע להם הזק על ידי זה
אות קפה
שְׁנַת תק"ע לֵיל שַׁבָּת ראשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר
הָיְתָה שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה בִּבְּרֶסְלַב וְנִשְׂרַף גַּם בֵּיתוֹ.
אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁאַחַר שַׁבָּת נָסַע לְאוּמֶין
כִּי מִקּדֶם בַּשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֶמֶת שָׁלַח אִישׁ אֶחָד לִקְבּעַ לוֹ שָׁם דִּירָה בְּבֵית רנ"נ.
וְרָאִינוּ יְשׁוּעַת הַשֵּׁם שֶׁמְּכֻוָּן מַמָּשׁ בַּשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֵם שָׁלַח אֶת הַשָּׁלִיחַ הַנַּ"ל
וּבְיוֹם רִאשׁוֹן תֵּכֶף אַחַר הַשְּׂרֵפָה בָּא שָׁלִיחַ שֶׁיִּסַּע לְשָׁם
כִּי הֵם מְרֻצִּים לְקַבְּלוֹ שָׁם
וְנָסַעְתִּי גַּם כֵּן עִמּוֹ.
בַּדֶּרֶךְ פָּגַע בָּנוּ רַבִּי מֵאִיר מִטֶּעפְּלִיק וְהוּא הָיָה הַשָּׁלִיחַ הָרִאשׁוֹן הַנַּ"ל
וְיָרַד רַבִּי מֵאִיר מֵהָעֲגָלָה שֶׁלּוֹ וְעָמַד עַל הָעֲגָלָה שֶׁלָּנוּ וְדִבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
וְסִפֵּר רַבִּי מֵאִיר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ הֵם מְרֻצִּים לְקַבְּלוֹ שָׁם וְשֶׁשָּׁם הִיא דִּירָה יָפָה מְאד.
עָנָה וְאָמַר הֲלא הַכּל שֶׁלָּנוּ.
כִּי חַיָּב אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם
כִּי נוֹסֵעַ כָּאן נַחְמָן וְנָתָן וְאִם כֵּן הַכּל שֶׁלָּנוּ.
וְצִוָּה שֶׁלּא לְדַבֵּר מִזֶּה
וְאָמַר הֲלא רַבִּי מֵאִיר מְדַיֵּק בִּשְׁמָא.
וְאָמַר שֶׁתֵּכֶף בְּנָסְעוֹ מִבְּרֶסְלַב בָּא עַל דַּעְתּוֹ זאת וְנִכְנַס בְּלִבּוֹ מְאד
אַךְ לא רָצָה לְדַבֵּר מִזֶּה רַק עַל יְדֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁפָּגַע בָּנוּ עַל יְדֵי זֶה גִּלָּה זאת
כִּי זֶה בְּחִינוֹת נִסְתָּרוֹת כִּי הֵם סִתְרֵי הַנְהָגוֹתָיו.
וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם וְכוּ'.
וְאָמַר אָז בְּדֶרֶךְ צַחוּת אִם הָיוּ אוֹמְרִים לְאֶחָד רַבִּי נַחְמָן נָתָן.
וְדִבֵּר אָז מֵעִנְיַן קִדּוּשׁ
וּפָשַׁט יָדוֹ כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשׁ שֶׁאוֹחֲזִין הַכּוֹס
וְאָמַר
זֶה הַקִּדּוּשׁ וְהַיַּיִן נַעֲשֶׂה בְּבַיִת שֶׁלּא הִזְכִּירוּ שָׁם בְּשׁוּם פַּעַם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְאָמַר אָז עִנְיָן הַנִּדְפַּס בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת [שִׂיחוֹת הָרַ"ו ג] הַמַּתְחִיל הִפְלִיג מְאד בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'
אות קפו
כְּשֶׁיָּצָא מִבְּרֶסְלַב עָנָה וְאָמַר
גַּם מֵחֲמַת זֶה נָכוֹן מְאד מַה שֶּׁנָּסַעְתִּי מֵהֶם
כִּי אֵינוֹ נָכוֹן שֶׁהֵם יִהְיוּ בְּצַעַר וַאֲנִי בְּשִׂמְחָה.
כִּי בִּשְׁלָמָא אִם לא הָיִיתִי נִשְׂרַף
רַק הֵם בְּעַצְמָן
הָיִיתִי מֻכְרָח לְהִצְטַעֵר עִמָּהֶם
כִּי מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל צַעַר כָּזֶה גַּם אֲנִי מֻכְרָח לִסְבּל עִמָּהֶם לְהִצְטַעֵר עִמָּם בְּצָרָתָם.
אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁגַּם בֵּיתִי נִשְׂרַף
וּבְוַדַּאי אֲנִי צָרִיךְ לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה
וּצְרִיכִים דַּיְקָא שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד
הַיְנוּ לְהִתְגַּבֵּר בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד
וְעַל כֵּן אֵין נָכוֹן שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם
כִּי הֵם שְׁרוּיִים בְּצַעַר וַאֲנִי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה.
וְהָבֵן הֵיטֵב.
אַחַר כָּךְ אָמַר לא מִבָּעֲיָא מָעוֹת
הַיְנוּ הֶפְסֵד מָמוֹן בְּוַדַּאי אֲנִי מְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה
כִּי "עוֹר בְּעַד עוֹר וְכל אֲשֶׁר לְאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ"
אֲבָל אֲפִילּוּ כְּשֶׁנִּפְקָד אֶצְלִי נֶפֶשׁ חַס וְשָׁלוֹם
[הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵהוּ מֵהַיּוֹם וּלְהַבָּא]
גַּם כֵּן הוּא מְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה
עַד שֶׁכָּל עִנְיְנֵי אֲבֵלוּת שֶׁצְּרִיכִין לִנְהג כְּגוֹן בְּכִיָּה וְכַיּוֹצֵא
הוּא צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לָזֶה
כִּי יֵשׁ לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה אָז
וְהַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ לא הָיָה כְּלָל בָּעוֹלָם
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵהוּ תָּמִיד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
אות קפז
קדֶם שֶׁיָּצָא מִבְּרֶסְלַב לְאוּמֶין לְהִסְתַּלֵּק שָׁם בָּעֵת שֶׁיָּצָא מִפֶּתַח הַבַּיִת וְלַחוּץ לַעֲלוֹת עַל הָעֲגָלָה
עָמַד אֵצֶל הַמְּזוּזָה וְהִנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה עָנָה וְאָמַר לְהָעוֹלָם
תִּרְאוּ לְהִתְקַבֵּץ יַחַד וּלְהִתְפַּלֵּל יַחַד
כִּי אִם תִּתְפַּלְּלוּ בְּכַוָּנָה אוּלַי תּוּכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ אוֹתִי לְכָאן עוֹד הַפָּעַם
אות קפח
כְּשֶׁנָּסַעְתִּי עִמּוֹ לְאוּמֶין בְּסוֹף יָמָיו וְדִבֵּר עִמִּי עַל הָעֲגָלָה דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין כַּמָּה שִׂיחוֹת נָאוֹת קְדוֹשׁוֹת מְאד הַמְחַיִּין אֶת הַנֶּפֶשׁ מְאד.
וְהֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים גּדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְסוֹף כָּל סוֹף יְגַלֶּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָאֱמֶת וְיֵיטִיב אַחֲרִיתֵנוּ וְכוּ'.
אָז עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמר כִּרְצוֹנוֹ.
הֵשִׁיב לִי בִּלְשׁוֹן תְּמִיהָה
מַה הוּא זֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמר ?!
הֲלא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד !
אות קפט
בַּדֶּרֶךְ בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין עָנָה וְאָמַר
אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וְאֵין דּוֹר יָתוֹם.
וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי
כְּשֶׁאָמַר אֵיזֶה תַּנָּא עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל
עָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר לָאו, כִּי בְּזוהַר דָּא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא.
כִּי לא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ
וְעַל כֵּן עָמַד עַצְמוֹ עַל זֶה הַפָּסוּק וְגִלָּה אָז הַסּוֹד הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי א' בִּתְחִלָּתוֹ עַיֵּן שָׁם מִגְּדֻלַּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי.
עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן בְּוַדַּאי הֲנָאָה מִזֶּה
הַיְנוּ מִזֶּה הַחִדּוּשׁ הַנִּפְלָא.
הֵשִׁיב הֵן
אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעַצְמוֹ הוּא עִנְיָן אַחֵר
כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית כַּנִּדְפָּס שָׁם
וְעַכְשָׁו יֵשׁ נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה וְכוּ'
גַּם כְּבָר נִשְׁמָע שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים
אות קצ
בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ קדֶם שֶׁנִּכְנַס לְאוּמֶין סָמוּךְ לְעִיר
סִפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
שֶׁפַּעַם אַחַת בָּא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֵיזֶה מָקוֹם
וְהָיָה שָׁם בְּמָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת גָּדוֹל מְאד
וְהִכִּירוּ בּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָרָה שְׁחוֹרָה.
אַךְ מִי יִפְתַּח פִּיו לִשְׁאל אוֹתוֹ עַל זֶה.
וְהָיָה כָּךְ יוֹם וָחֵצִי.
אַחַר כָּךְ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַחַר חֲצוֹת צִוָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיְּבַקְשׁוּ כָּל הָאוֹרְחִים הַנִּמְצָאִים בָּעִיר לַהֲבִיאָם אֶצְלוֹ שֶׁיּאכְלוּ עִמּוֹ בְּשַׁבָּת
וְלא הָיָה שָׁם הַרְבֵּה אוֹרְחִים רַק מָצְאוּ שְׁנֵי אוֹרְחִים הוֹלְכֵי רֶגֶל וֶהֱבִיאוּם אֵלָיו.
אַחַר כָּךְ שָׁמְעוּ שֶׁטָּעַן עִמָּהֶם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר הֵיטֵב אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֵיךְ הָיָה.
אַךְ תַּמְצִית הָעִנְיָן הָיָה
שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם הָיוּ שָׁם נְשָׁמוֹת מִשְּׁל שׁ מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁלּא הָיָה לָהֶם עֲלִיָּה
וּכְשֶׁבָּא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְשָׁם נִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֵלָיו
כִּי הֵם מְצַפִּים תָּמִיד עַל אִישׁ כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְתַקְּנָם
וּמֵחֲמַת זֶה הָיְתָה לוֹ עַצְבוּת כִּי הָיָה כָּבֵד עָלָיו עִנְיָן זֶה מְאד.
וְהָעִנְיָן הָיָה כִּי הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְתַקְּנָם
כִּי אִם עַל יְדֵי פְּטִירָתוֹ
וְזֶה הָיָה קָשֶׁה לוֹ מְאד.
עַל כֵּן הָיָה בְּעַצְבוּת
וְהִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם
וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
וְכִמְדֻמֶּה שֶׁלְּאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם הַנַּ"ל הִגִּיעַ לָהֶם הֶזֵּק עַל יְדֵי זֶה
תפילה לתועלת עצמו היא עצת היצר הרע.
...הרע. מובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז ואתא תנינא ובלעה תנינא זה בחינת נחש שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו כמו: הב לנא חיי ומזונא, או שאר תועלת ואתי פושקנצא ובלעה פרש רבנו שמואל, עורב ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'מי שמשחיר פניו כעורב ומי שנעשה אכזרי על בניו כעורב' הינו שמתפלל בלי שום כונת תועלת עצמו ואינו חושב לכלום את עצמו ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו ונתבטל כאלו אינו בעולם כמו שכתוב: "כי...
חיי מוהר"ן - תמז - עבודת השם
...על צרת חברו ששמעתי בשם רבי יודל, ששמע מפיו הקדוש משל למלך שהרחיק את בנו. [אמר המעתיק שמעתי מפי רבי יצחק דב מטירהאוויצע ששמע מפי רבי יודל משל על ענין הנ"ל וכפי הנראה שלזה המשל כון המחבר זכרונו לברכה על כן ראיתי להציגו כאן וכך שמעתי] רבנו זכרונו לברכה אמר לר' יודל שסגלה לגדלות שיתפלל על צרת חברו. ושאל אותו רבי יודל אדרבה לכאורה מזה יתוסף לי גדלות שאני מתפלל בעד חברי, מסתמא אני חשוב יותר מחברי. השיב לו רבנו זכרונו לברכה בדרך משל למלך שכעס על בנו והרחיק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רה - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...לילה תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים באותו היום שארע לו, חס ושלום כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה כי תהלים בגימטריא לילי"ת, עם החמש אותיות של שמה, שהיא הממנה על זה כידוע וצריך לכון בשעת אמירת תהלים שתהלים בגימטריא תפ"ה שהוא מכון כמספר השני שמות אל אלהים במלואו כזה: אלף למד אלף למד הי יוד מם שעל ידי השני שמות אלו יוצאה הטפה מהקלפה כי הטפה היא בחינת חסד וגבורה כידוע כי יש בה כח אש ומים חמימות ולחות שהם בחינת חסד...
אלה מסעי בני ישראל - פירוש סותר אחד את השני
...eip.co.il/?key=312 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מ - אלה מסעי בני ישראל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל" נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה הינו בחינת עבודת אלילים כי אם היה מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים: "צא תאמר לו" 'צא', זה...
סיפורי מעשיות - מעשה ג - מעשה מחיגר
...קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות אחר כך נפטר החכם והניח בנים והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך והיה יכול לעמד, רק שלא היה יכול לילך והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו והיה אותו הבן [שלא היה יכול לילך] מקבץ על יד על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם? טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן ואף שאינו יכול לילך יעץ...
שיחות הר"ן - אות רמז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אמר: כל מי שיש לו כבוד ועשירות יותר הכבוד רחוק ממנו ביותר כי כשאחד יש לו מעט מעות הוא יכול להחזיק המעות אצלו סמוך לבשרו אבל כשיש לו הרבה מעות, המעות שלו מנח בתבה נמצא שהכבוד שהוא העשירות רחוק ממנו ביותר וכן כשיש לו עוד יותר עשירות אזי מעותיו וסחורותיו מנחים בחנות וכיוצא ורחוק ממנו עוד יותר וכשיש לו עוד יותר ויותר עשירות אזי הונו ועשירות שלו מנח במקומות ועירים אחרים רחוק עוד יותר ויותר ממנו וכן כל מה שיש לו כבוד ועשירות יותר, אזי הכבוד רחוק ממנו ביותר...
שיחות הר"ן - אות קכד
...השמעת ממני דברי מוסר ? ואמר שאינו יכול לומר דברי מוסר כי כל דבור מוסר שלו הוא מטבל ומרחץ בדמעות ומחמת זה אינו יכול לומר מוסר בפרוש ובתחלה היה אצלנו קצת תמיהה מה שאמר שאינו אומר מוסר כי לפי דעתנו כל דבריו הם דברי מוסר גדול מאד מאד כאש בוערת ממש אך באמת לא היה רגיל לומר דברי מוסר בפרוש כדרך המוכיחים אבל אף על פי כן כל דבריו וכל שיחותיו היה רק מענין עבודת ה' וכל דבריו היה כגחלי אש ממש ומי שזכה לשמע דבור מפיו היה נכנס בקרבו כאש בוערת ממש ואי אפשר לבאר...
קושיות וסתירות בספרי רבי נחמן מברסלב
...וקושיות בדברים שלו. היכן הוא מביא עניין זה? ומה פשר עניין זה? דבר נוסף, איך כל זה קשור לעניין של רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עקר הולדה תלוי בה"א לגבי ה' הדעת, שבו תלוי ההולדה. ואיך זה קשור לשאלות שבאות מהחלל הפנוי, כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה תשובה: רבי נחמן מברסלב מביא כי על הצדיק מוכרח שיהיו קושיות, כי הצדיק דומה לבורא שגם עליו יש קושיות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - עַל יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - על ידי הנגינה אדם נכר על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון הינו בחינת על תורה...
ספר המידות - בכיה
ספר המידות - בכיה חלק שני א. מי שאינו יכול לבכות, יסתכל על הרקיע, כי הוא גרם בכיה למים. ב. הבכיה מבטל הרהורי זנות. ג. סגלה לחולי הצואר, שיבכה על חרבן הבית המקדש....
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1133 שניות - עכשיו 29_03_2024 השעה 10:40:03 - wesi2