ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קפה - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קפה שנת תק"ע ליל שבת ראש חדש איר היתה שרפה גדולה בברסלב ונשרף גם ביתו. אחר כך ביום שלישי שאחר שבת נסע לאומין כי מקדם בשבוע הקודמת שלח איש אחד לקבע לו שם דירה בבית רנ"נ. וראינו ישועת השם שמכון ממש בשבוע הקודם שלח את השליח הנ"ל וביום ראשון תכף אחר השרפה בא שליח שיסע לשם כי הם מרצים לקבלו שם ונסעתי גם כן עמו. בדרך פגע בנו רבי מאיר מטעפליק והוא היה השליח הראשון הנ"ל וירד רבי מאיר מהעגלה שלו ועמד על העגלה שלנו ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה. וספר רבי מאיר לרבנו זכרונו לברכה איך הם מרצים לקבלו שם וששם היא דירה יפה מאד. ענה ואמר הלא הכל שלנו. כי חיב אדם לומר בשבילי נברא העולם כי נוסע כאן נחמן ונתן ואם כן הכל שלנו. וצוה שלא לדבר מזה ואמר הלא רבי מאיר מדיק בשמא. ואמר שתכף בנסעו מברסלב בא על דעתו זאת ונכנס בלבו מאד אך לא רצה לדבר מזה רק על ידי רבי מאיר שפגע בנו על ידי זה גלה זאת כי זה בחינות נסתרות כי הם סתרי הנהגותיו. ואמר בזו הלשון כך הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם וכו'. ואמר אז בדרך צחות אם היו אומרים לאחד רבי נחמן נתן. ודבר אז מענין קדוש ופשט ידו כמו בשעת הקדוש שאוחזין הכוס ואמר זה הקדוש והיין נעשה בבית שלא הזכירו שם בשום פעם את השם יתברך. ואמר אז ענין הנדפס בספורי מעשיות [שיחות הר"ו ג] המתחיל הפליג מאד בגדלת השם יתברך וכו' אות קפו כשיצא מברסלב ענה ואמר גם מחמת זה נכון מאד מה שנסעתי מהם כי אינו נכון שהם יהיו בצער ואני בשמחה. כי בשלמא אם לא הייתי נשרף רק הם בעצמן הייתי מכרח להצטער עמהם כי מחמת שיש לישראל צער כזה גם אני מכרח לסבל עמהם להצטער עמם בצרתם. אבל עכשו שגם ביתי נשרף ובודאי אני צריך לקבל באהבה ובשמחה וצריכים דיקא שמחה גדולה מאד הינו להתגבר בשמחה גדולה מאד ועל כן אין נכון שאהיה עמהם כי הם שרויים בצער ואני אהיה בשמחה. והבן היטב. אחר כך אמר לא מבעיא מעות הינו הפסד ממון בודאי אני מקבל בשמחה כי "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" אבל אפילו כשנפקד אצלי נפש חס ושלום [השם יתברך ישמרהו מהיום ולהבא] גם כן הוא מקבל בשמחה גדולה עד שכל עניני אבלות שצריכין לנהג כגון בכיה וכיוצא הוא צריך להכריח עצמו לזה כי יש לו שמחה גדולה אז והכל שוה אצלו כאלו לא היה כלל בעולם השם יתברך ישמרהו תמיד מעתה ועד עולם אות קפז קדם שיצא מברסלב לאומין להסתלק שם בעת שיצא מפתח הבית ולחוץ לעלות על העגלה עמד אצל המזוזה והניח ידו על המזוזה ענה ואמר להעולם תראו להתקבץ יחד ולהתפלל יחד כי אם תתפללו בכונה אולי תוכלו להמשיך אותי לכאן עוד הפעם אות קפח כשנסעתי עמו לאומין בסוף ימיו ודבר עמי על העגלה דברי תנחומין כמה שיחות נאות קדושות מאד המחיין את הנפש מאד. והבנתי מדבריו הקדושים גדל הרחמנות של השם יתברך וסוף כל סוף יגלה השם יתברך האמת וייטיב אחריתנו וכו'. אז עניתי ואמרתי לפניו בהתעוררות הלב אף על פי כן השם יתברך יגמר כרצונו. השיב לי בלשון תמיהה מה הוא זה שאתה אומר שהשם יתברך יגמר ?! הלא השם יתברך גומר תמיד ! אות קפט בדרך בעת נסיעתו לאומין ענה ואמר אף על פי כן השם יתברך עוזר לישראל תמיד, ואין דור יתום. וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי כשאמר איזה תנא עתידה תורה שתשתכח מישראל ענה רבי שמעון ואמר לאו, כי בזוהר דא יפקון מן גלותא. כי לא תשכח מפי זרעו ועל כן עמד עצמו על זה הפסוק וגלה אז הסוד הנדפס בלקוטי א' בתחלתו עין שם מגדלת רבי שמעון בר יוחאי. עניתי ואמרתי לו רבי שמעון יש לו גם כן בודאי הנאה מזה הינו מזה החדוש הנפלא. השיב הן אחר כך ענה ואמר רבי שמעון בעצמו הוא ענין אחר כי רבי שמעון הוא עיר וקדיש מן שמיא נחית כנדפס שם ועכשו יש נחל נובע מקור חכמה (משלי י"ח) וכו' גם כבר נשמע שאמר על עצמו שהוא נהר המטהר מכל הכתמים אות קצ בדרך נסיעתו קדם שנכנס לאומין סמוך לעיר ספר מעשה מהבעל שם טוב זכרונו לברכה שפעם אחת בא הבעל שם טוב זכרונו לברכה לאיזה מקום והיה שם במרה שחורה ועצבות גדול מאד והכירו בו שיש לו מרה שחורה. אך מי יפתח פיו לשאל אותו על זה. והיה כך יום וחצי. אחר כך בערב שבת אחר חצות צוה הבעל שם טוב זכרונו לברכה שיבקשו כל האורחים הנמצאים בעיר להביאם אצלו שיאכלו עמו בשבת ולא היה שם הרבה אורחים רק מצאו שני אורחים הולכי רגל והביאום אליו. אחר כך שמעו שטען עמהם הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר רבנו זכרונו לברכה שאינו זוכר היטב את המעשה איך היה. אך תמצית הענין היה שבאותו המקום היו שם נשמות משל ש מאות שנים שלא היה להם עליה וכשבא הבעל שם טוב זכרונו לברכה לשם נתקבצו כלם אליו כי הם מצפים תמיד על איש כזה שיוכל לתקנם ומחמת זה היתה לו עצבות כי היה כבד עליו ענין זה מאד. והענין היה כי היה בלתי אפשרי לתקנם כי אם על ידי פטירתו וזה היה קשה לו מאד. על כן היה בעצבות והזמין לו השם יתברך אלו השנים ועל ידי זה נצול הבעל שם טוב זכרונו לברכה. וכמדמה שלאלו השנים הנ"ל הגיע להם הזק על ידי זה
אות קפה

שְׁנַת תק"ע לֵיל שַׁבָּת ראשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר

הָיְתָה שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה בִּבְּרֶסְלַב וְנִשְׂרַף גַּם בֵּיתוֹ.

אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁאַחַר שַׁבָּת נָסַע לְאוּמֶין

כִּי מִקּדֶם בַּשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֶמֶת שָׁלַח אִישׁ אֶחָד לִקְבּעַ לוֹ שָׁם דִּירָה בְּבֵית רנ"נ.

וְרָאִינוּ יְשׁוּעַת הַשֵּׁם שֶׁמְּכֻוָּן מַמָּשׁ בַּשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֵם שָׁלַח אֶת הַשָּׁלִיחַ הַנַּ"ל

וּבְיוֹם רִאשׁוֹן תֵּכֶף אַחַר הַשְּׂרֵפָה בָּא שָׁלִיחַ שֶׁיִּסַּע לְשָׁם

כִּי הֵם מְרֻצִּים לְקַבְּלוֹ שָׁם

וְנָסַעְתִּי גַּם כֵּן עִמּוֹ.

בַּדֶּרֶךְ פָּגַע בָּנוּ רַבִּי מֵאִיר מִטֶּעפְּלִיק וְהוּא הָיָה הַשָּׁלִיחַ הָרִאשׁוֹן הַנַּ"ל

וְיָרַד רַבִּי מֵאִיר מֵהָעֲגָלָה שֶׁלּוֹ וְעָמַד עַל הָעֲגָלָה שֶׁלָּנוּ וְדִבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְסִפֵּר רַבִּי מֵאִיר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ הֵם מְרֻצִּים לְקַבְּלוֹ שָׁם וְשֶׁשָּׁם הִיא דִּירָה יָפָה מְאד.

עָנָה וְאָמַר הֲלא הַכּל שֶׁלָּנוּ.

כִּי חַיָּב אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם

כִּי נוֹסֵעַ כָּאן נַחְמָן וְנָתָן וְאִם כֵּן הַכּל שֶׁלָּנוּ.

וְצִוָּה שֶׁלּא לְדַבֵּר מִזֶּה

וְאָמַר הֲלא רַבִּי מֵאִיר מְדַיֵּק בִּשְׁמָא.

וְאָמַר שֶׁתֵּכֶף בְּנָסְעוֹ מִבְּרֶסְלַב בָּא עַל דַּעְתּוֹ זאת וְנִכְנַס בְּלִבּוֹ מְאד

אַךְ לא רָצָה לְדַבֵּר מִזֶּה רַק עַל יְדֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁפָּגַע בָּנוּ עַל יְדֵי זֶה גִּלָּה זאת

כִּי זֶה בְּחִינוֹת נִסְתָּרוֹת כִּי הֵם סִתְרֵי הַנְהָגוֹתָיו.

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם וְכוּ'.

וְאָמַר אָז בְּדֶרֶךְ צַחוּת אִם הָיוּ אוֹמְרִים לְאֶחָד רַבִּי נַחְמָן נָתָן.

וְדִבֵּר אָז מֵעִנְיַן קִדּוּשׁ

וּפָשַׁט יָדוֹ כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשׁ שֶׁאוֹחֲזִין הַכּוֹס

וְאָמַר

זֶה הַקִּדּוּשׁ וְהַיַּיִן נַעֲשֶׂה בְּבַיִת שֶׁלּא הִזְכִּירוּ שָׁם בְּשׁוּם פַּעַם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְאָמַר אָז עִנְיָן הַנִּדְפַּס בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת [שִׂיחוֹת הָרַ"ו ג] הַמַּתְחִיל הִפְלִיג מְאד בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'

אות קפו

כְּשֶׁיָּצָא מִבְּרֶסְלַב עָנָה וְאָמַר

גַּם מֵחֲמַת זֶה נָכוֹן מְאד מַה שֶּׁנָּסַעְתִּי מֵהֶם

כִּי אֵינוֹ נָכוֹן שֶׁהֵם יִהְיוּ בְּצַעַר וַאֲנִי בְּשִׂמְחָה.

כִּי בִּשְׁלָמָא אִם לא הָיִיתִי נִשְׂרַף

רַק הֵם בְּעַצְמָן

הָיִיתִי מֻכְרָח לְהִצְטַעֵר עִמָּהֶם

כִּי מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל צַעַר כָּזֶה גַּם אֲנִי מֻכְרָח לִסְבּל עִמָּהֶם לְהִצְטַעֵר עִמָּם בְּצָרָתָם.

אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁגַּם בֵּיתִי נִשְׂרַף

וּבְוַדַּאי אֲנִי צָרִיךְ לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה

וּצְרִיכִים דַּיְקָא שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד

הַיְנוּ לְהִתְגַּבֵּר בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד

וְעַל כֵּן אֵין נָכוֹן שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם

כִּי הֵם שְׁרוּיִים בְּצַעַר וַאֲנִי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה.

וְהָבֵן הֵיטֵב.

אַחַר כָּךְ אָמַר לא מִבָּעֲיָא מָעוֹת

הַיְנוּ הֶפְסֵד מָמוֹן בְּוַדַּאי אֲנִי מְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה

כִּי "עוֹר בְּעַד עוֹר וְכל אֲשֶׁר לְאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ"

אֲבָל אֲפִילּוּ כְּשֶׁנִּפְקָד אֶצְלִי נֶפֶשׁ חַס וְשָׁלוֹם

[הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵהוּ מֵהַיּוֹם וּלְהַבָּא]

גַּם כֵּן הוּא מְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

עַד שֶׁכָּל עִנְיְנֵי אֲבֵלוּת שֶׁצְּרִיכִין לִנְהג כְּגוֹן בְּכִיָּה וְכַיּוֹצֵא

הוּא צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לָזֶה

כִּי יֵשׁ לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה אָז

וְהַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ לא הָיָה כְּלָל בָּעוֹלָם

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵהוּ תָּמִיד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

אות קפז

קדֶם שֶׁיָּצָא מִבְּרֶסְלַב לְאוּמֶין לְהִסְתַּלֵּק שָׁם בָּעֵת שֶׁיָּצָא מִפֶּתַח הַבַּיִת וְלַחוּץ לַעֲלוֹת עַל הָעֲגָלָה

עָמַד אֵצֶל הַמְּזוּזָה וְהִנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה עָנָה וְאָמַר לְהָעוֹלָם

תִּרְאוּ לְהִתְקַבֵּץ יַחַד וּלְהִתְפַּלֵּל יַחַד

כִּי אִם תִּתְפַּלְּלוּ בְּכַוָּנָה אוּלַי תּוּכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ אוֹתִי לְכָאן עוֹד הַפָּעַם

אות קפח

כְּשֶׁנָּסַעְתִּי עִמּוֹ לְאוּמֶין בְּסוֹף יָמָיו וְדִבֵּר עִמִּי עַל הָעֲגָלָה דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין כַּמָּה שִׂיחוֹת נָאוֹת קְדוֹשׁוֹת מְאד הַמְחַיִּין אֶת הַנֶּפֶשׁ מְאד.

וְהֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים גּדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְסוֹף כָּל סוֹף יְגַלֶּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָאֱמֶת וְיֵיטִיב אַחֲרִיתֵנוּ וְכוּ'.

אָז עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמר כִּרְצוֹנוֹ.

הֵשִׁיב לִי בִּלְשׁוֹן תְּמִיהָה

מַה הוּא זֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמר ?!

הֲלא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד !

אות קפט

בַּדֶּרֶךְ בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין עָנָה וְאָמַר

אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וְאֵין דּוֹר יָתוֹם.

וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

כְּשֶׁאָמַר אֵיזֶה תַּנָּא עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל

עָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר לָאו, כִּי בְּזוהַר דָּא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא.

כִּי לא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ

וְעַל כֵּן עָמַד עַצְמוֹ עַל זֶה הַפָּסוּק וְגִלָּה אָז הַסּוֹד הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי א' בִּתְחִלָּתוֹ עַיֵּן שָׁם מִגְּדֻלַּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי.

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן בְּוַדַּאי הֲנָאָה מִזֶּה

הַיְנוּ מִזֶּה הַחִדּוּשׁ הַנִּפְלָא.

הֵשִׁיב הֵן

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעַצְמוֹ הוּא עִנְיָן אַחֵר

כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית כַּנִּדְפָּס שָׁם

וְעַכְשָׁו יֵשׁ נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה וְכוּ'

גַּם כְּבָר נִשְׁמָע שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים

אות קצ

בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ קדֶם שֶׁנִּכְנַס לְאוּמֶין סָמוּךְ לְעִיר

סִפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁפַּעַם אַחַת בָּא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֵיזֶה מָקוֹם

וְהָיָה שָׁם בְּמָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת גָּדוֹל מְאד

וְהִכִּירוּ בּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָרָה שְׁחוֹרָה.

אַךְ מִי יִפְתַּח פִּיו לִשְׁאל אוֹתוֹ עַל זֶה.

וְהָיָה כָּךְ יוֹם וָחֵצִי.

אַחַר כָּךְ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַחַר חֲצוֹת צִוָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיְּבַקְשׁוּ כָּל הָאוֹרְחִים הַנִּמְצָאִים בָּעִיר לַהֲבִיאָם אֶצְלוֹ שֶׁיּאכְלוּ עִמּוֹ בְּשַׁבָּת

וְלא הָיָה שָׁם הַרְבֵּה אוֹרְחִים רַק מָצְאוּ שְׁנֵי אוֹרְחִים הוֹלְכֵי רֶגֶל וֶהֱבִיאוּם אֵלָיו.

אַחַר כָּךְ שָׁמְעוּ שֶׁטָּעַן עִמָּהֶם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר הֵיטֵב אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֵיךְ הָיָה.

אַךְ תַּמְצִית הָעִנְיָן הָיָה

שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם הָיוּ שָׁם נְשָׁמוֹת מִשְּׁל שׁ מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁלּא הָיָה לָהֶם עֲלִיָּה

וּכְשֶׁבָּא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְשָׁם נִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֵלָיו

כִּי הֵם מְצַפִּים תָּמִיד עַל אִישׁ כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְתַקְּנָם

וּמֵחֲמַת זֶה הָיְתָה לוֹ עַצְבוּת כִּי הָיָה כָּבֵד עָלָיו עִנְיָן זֶה מְאד.

וְהָעִנְיָן הָיָה כִּי הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְתַקְּנָם

כִּי אִם עַל יְדֵי פְּטִירָתוֹ

וְזֶה הָיָה קָשֶׁה לוֹ מְאד.

עַל כֵּן הָיָה בְּעַצְבוּת

וְהִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם

וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁלְּאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם הַנַּ"ל הִגִּיעַ לָהֶם הֶזֵּק עַל יְדֵי זֶה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני וכו' א. כי צריך כל אדם לומר. כל העולם לא נברא אלא בשבילי נמצא כשהעולם נברא בשבילי צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם וענין התפילה הן בשני פנים קדם גזר דין מתפללין כסדר התפילה ואין צריך להלביש התפילה אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפילה כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל, ולא יקטרגו כמו שכתוב: "בגזרת עירין פתגמין" הינו לאחר גזר דין אזי "במאמר קדישין שאלתין" אזי הצדיקים מלבישים שאלתם במאמר ב. אבל איך יד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריט - בִּצַּע אֶמְרָתוֹ
...'בזע פורפירא דילה' כי בודאי אין הבית המקדש יכול לסבל כבודו וגאותו יתברך כמו שכתוב: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" וכו' רק מחמת אהבת ישראל צמצם והלביש את גאותו כדי להשרות שכינתו בבית המקדש כדי לגלות מלכותו וזה בחינת: "ה' מלך גאות לבש" שכביכול בשביל לגלות מלכותו הלביש וצמצם את גאות שלו כדי שנוכל לסבל קבלת על מלכותו עלינו אבל כשישראל חטאו לפניו אזי כביכול הראה וגלה השם יתברך את גאותו וגאונו ולא רצה להלבישו ולצמצמו עוד וממילא נחרב הבית המקדש כי לא היה יכול לסבלו כנ"ל וזה "בצע אמר
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות א
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות א אות א קדם שנסע לארץ ישראל היה בקאמיניץ והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה כי פתאם נסע מביתו ואמר שיש לו דרך לפניו לנסע ונסע מביתו על הדרך שנוסעין למז'בוז' ואמר שהוא בעצמו אינו יודע עדין להיכן הוא נוסע ונסע למז'בוז' ובמז'בוז' נתודע לו מן השמים שהוא צריך לנסע לקאמיניץ ונסע לקאמיניץ וכל נסיעותיו היו בפשיטות כדרך אנשים פשוטים בלי שום התנשאות ובלי שום פרסום אף על פי שאז כבר היה מפרסם בעולם אף על פי כן הזהיר מאד לאנשיו שנסעו עמו שיזהרו לבלי להודיע בשום מקום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר
...שיש טהור אמר רבי עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל ממש] כי השקר מזיק לעינים בגשמיות וברוחניות, בבחינת "ומשקרות עינים" כי כשהעינים כהות הם משקרין, שאינם מראין הדבר כמות שהוא כגון על דבר גדול מראה שהוא קטן, ועל אחד שהוא שנים, הפך מן האמת כי העינים נעשו כהות מן הדמעות כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי' ודמעות הן ממותרי המרה שחורה שהטבע דוחה אותם לחוץ דרך העינים והמר...
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן דבר עמנו כמה פעמים שרצונו חזק מאד שנלך עם התורות שגלה דהינו לילך תחלה איזה זמן עם תורה פלונית בערך ב' או ג' חדשים דהינו שיהיו כל עבודתו והלוכו ביראת ה' על פי הנאמר באותה התורה וכל תפילתו ושיחתו יהיה לזכות להגיע למה שנאמר באותה התורה וכן יתנהג איזה זמן ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה אחרת, וכן אחר כך עד שיגמר לילך עם כל התורות ודבר כמה פעמים מזה אשרי מי שיאחז בזה
מבצר של מים
...כאן breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים רבי נחמן מברסלב מדבר על בת המלך שברחה אל המבצר של מים. מה פישרו של מבצר המים הזה? מה מסמלים המים? רמזים: מכאן: breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור בעניין: כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני וכאן: breslev.eip.co.il/?key=2519 - סיפורי מעשיות - מעשה שיחות שאחר סיפורי המעשיות דע שיש שני מיני פלטין ושני הפלטין דומין זה לזה באחד דר בו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יא - כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה
...- כשאדם מתפלל בשדה דע, כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפילה ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת: "שיח השדה" שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו "ויצא יצחק לשוח בשדה" שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה שכל עשבי השדה נתנו כח וסיוע בתפילתו כנ"ל שבשביל זה נקראת התפילה שיחה כנ"ל ועל כן בקללה נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי כל יבול הארץ צריכין לתן כח וסיוע בתוך התפילה וכשיש פגם ועכוב על זה, אזי נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי אפילו כשאינו מתפלל בשדה, נותנים...
שיחות הר"ן - אות ס
...לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה בענין בנינים עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי ואפילו עכו"ם ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם כי אי אפשר להיות בלא זה ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי ונראה שזהו פרוש: 'כל העוסק בבנין מתמסכן' 'מתמסכן' הוא לשון עניות וגם ה...
חיי מוהר"ן - לו - שיחות השיכים להתורות
...השיכים להתורות אות לו ספר לי איש אחד מאנשי שלומנו כשאמר רבנו זכרונו לברכה התורה בטח בה' בסימן ע"ט באותה העת היה הולך בביתו אנה ואנה כדרכו ואחז מטה בידו ואמר ומטה אלהים בידי. ודחק ומשך תבת בידי כלומר שבידו המטה אלהים להטות כרצונו. כי מרמז שם בהתורה הנ"ל שמטה אלהים מרמז על הבחירה שהוא בחינת מט"ט מסטרה חיים ומסטרה מות וכו' כמבאר במאמר התקונים המבאר שם בהתורה הנ"ל וקצת מרמז ומובן מדבריו הקדושים הנ"ל שהתפאר שזכה לכבש הבחירה בידו והמטה בידו להטותו כרצונו אשרי הזוכה לזה אשרי לו. עין בהתורה הנ"ל מה שמבאר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפט - צָרִיך לִזָּהֵר מְאד מֵעַצְבוּת וְעַצְלוּת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפט - צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות כי עקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחינת: "ונחש עפר לחמו" עפר היא בחינת עצבות ועצלות, שהם באים מיסוד העפר כמובא בספרים.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 09_01_2026 השעה 19:46:43 - wesi2