ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו
אות רצא אמר לרבי יודל ורבי שמואל אייזיק זכרונו לברכה כשהיו נוסעים אליו מדאשוב למעדוועדיווקע ופעם אחת היו רוצים לצאת לסביבות מעדוועדיוקע כדי להיות סמוכים אליו תמיד וכן עשו. אז אמר שהוא מתגעגע מאד אחר הדרכים שלהם שהיו נוסעים בהם אליו. ואמר שבכל פסיעה ופסיעה שלהם כשנסעו אליו נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ואמרו לו הלא גם כמה יגיעות יש לנו וכמה פסיעות אנו הולכין קדם ששוכרין העגלה לנסע. השיב בודאי גם זה בכלל כי גם מאלו הפסיעות נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ובערב ראש השנה האחרון באומין דבר מזה ואמר בזו הלשון. [אחלי שאזכה לראות אור בהירות הדרך שאתם נוסעים עליו אלי] אות רצב ענה ואמר: העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו אות רצג שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו מה לכם לחשב מחשבות אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים [כלומר שאנו צריכין רק לעסק בעבודת ה' בפשיטות בתורה ובתפילה ומצוות והוא עושה בזה מה שעושה] [ומשך הרבה תבת בנינים כמפליג בשבח נפלאות תפארת הבנינים הנוראים שבונה מזה] אות רצד שמעתי בשמו שאמר שאם היה רוצה לגלות ולהראות היראה שלו לא היו יכולים לעמד ארבע אמות סמוך לביתו אך הוא מעלים היראה שלו בכונה. וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני אוצר של יראת שמים שכל מי שרוצה יכול לקבל ממני. ובאמת היה נראה בחוש שכל שנתקרב אליו נתמלא תכף יראה גדולה ועצומה ונתלהב מאד לעבודת השם יתברך אשר לא נראה כזאת. וגם עכשו עדין יראתו הגדולה גנוזה בספריו הקדושים וכל מי שעוסק בהם באמת ובתמימות בא עליו יראה גדולה ומתעורר מאד להשם יתברך כי כל דבריו כגחלי אש אות רצה שמעתי בשמו שאמר אלו היינו רואין אוצר היינו רצים בודאי אליו והיינו חופרים ומלכלכים עצמנו ברפש וטיט בשביל לחתר אחריו ולמצאו. והלא אני אוצר של יראת שמים ומדוע לא יהיו להוטים ורצים אחרי לקבלו. ושאלו אותו איך אפשר לקבל ? והשיב עם הפה והלב צריכין לחתר ולבקש בפיך ובלבבך לעשותו אות רצו שמעתי בשמו שאמר שאיתא בזוהר אית יראה ואית יראה וכו' אני רוצה לגלות ולהכניס יראה באנשי, יראה נפלאה שעדין לא היתה יראה כזאת בעולם אות רצז אמר לאחד השבתים ששובתים אצלי הם גדולים וטובים יותר משבעה פעמים תענית משבת לשבת אות רצח אמר לאחד, שהכח שהיה לדוד המלך עליו השלום לומר שמונה פעמים אבשלום בני בני ועל ידי זה העלה אותו משבעה מדורי גיהנום והכניסו לגן עדן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, (סוטה י). זה הכח יש לו גם כן שהוא יכול זאת גם כן להעלות בדבורו בעלמא את האדם מכל השבעה מדורי גיהנום ולהכניסו לגן עדן אות רצט פעם אחת דבר עמי מענין שאי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשמתקרבין להצדיק האמת שבדור. ענה ואמר קדם שנמצא הצדיק האמת בעולם יכולים להתקרב להשם יתברך מעצמו. אבל אחר שכבר נמצא הצדיק האמת בעולם אי אפשר להתקרב להשם יתברך באמת בשום אפן כי אם כשזוכין להתקרב אליו. ויש לי בעזרת השם שיחה נאה בזה ואם יהיה רצון השם יתברך לכתבה יתבאר במקום אחר אות ש בעת שנסע מעיר אחת בעת שנפטר שם אחד שהיה מקרב אליו קצת כי לא היה נוסע אליו לברסלב כלל רק בזלאטיפלע היה מקרב אליו מעט וזה האיש שנפטר שם באותה העיר הנ"ל הניח שם שם טוב מאד אז אמר רבנו זכרונו לברכה הלא גם מי שנוגע בו אפילו באצבע קטנה אין לשער מעלתו. כי הלא זה האיש לא היה מקרב אלי כל כך כי אם מעט דמעט כאשר אתם יודעים ומבינים כי לא נסע אלי כלל אף על פי כן הראיתם גדל השם טוב שהניח אחריו והכל משבחים ומפארים אותו שהיה זוכר את השם יתברך עד סוף הסתלקותו, ושאר שבחים נאים באמת שספרו עליו כי אפילו מי שנוגע בי מעט מה יקרה מעלתו לעולמי עד ולנצח נצחים אות שא שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שספר שפעם אחת אמר לו רבנו זכרונו לברכה על עצם התגברות היצר הרע רחמנא לצלן. ענה ואמר אני ידעתי היצר הרע שלכם אלו היו לוקחין מכם היצר הרע היו הולכין ומקלחין צנורות מלאים דם וכל העולם היה מלא דם. אפילו כשתהיו אנשים כשרים צריך לכם זכיה גדולה שתדעו עצם היצר הרע שלכם שהיה לכם רק אני ידעתי אותו אות שב שמעתי בשמו שאמר שכל אחד מאנשיו בודאי יזכה בסוף לבוא בזה העולם למה שצריך. ואמר שאין הקדוש ברוך הוא עושה לי זאת חס ושלום בשום פעם לקח ממני איזה איש מאנשי באמצע. כלומר רק כל אחד יאריך ימים ושנים ויחיה בודאי ויתיגע ויחתר חתירה אחר חתירה עד אשר יזכה לבוא לענינו ולמדרגתו הקדושה שהוא צריך לבוא בזה העולם אשר בשביל זה נברא אות שג אמר לענין מי שזכה להיות אצלו שבכל פעם ופעם שזכה האדם להיות בביתו וכל הסתכלות והסתכלות שזכו להסתכל עליו הכל אינו נאבד לעולם אות דש שמעתי בליפויץ שהיה מדבר עם אנשי שלומנו דשם ואמר מה אתם יכולים לעשות תשובה וכי מספיקים ימיכם וכחכם כלכם לתקן פגם אחד ממה שקלקלתם. רק אני עושה תשובה בשבילכם ויש לאל ידי לתקן הכל כל מה שקלקלתם עד הנה רק העקר מעתה לא תעשו עוד. ואפילו מהיום והלאה איני מקפיד על השגגות שתעברו חס ושלום רק העקר שעל כל פנים תשמרו עצמכם ממזיד ועוד דבר מזה הרבה אות שה שמעתי שפעם אחת עמד בערב ראש השנה אחר הסליחות ואמר אנשים אחרים היו מרצים שיהיה להם ראש השנה כמו ערב ראש השנה שהיה לכם. אות שו שמעתי מאיש אחד ששמע מרבנו זכרונו לברכה שאמר בזו הלשון האש שלי תוקד עד שיבוא משיח
אות רצא

אָמַר לְרַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּשֶׁהָיוּ נוֹסְעִים אֵלָיו מִדַּאשׁוּב לְמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע וּפַעַם אַחַת הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת לִסְבִיבוֹת מֶעדְוֶועדִיוְקֶע כְּדֵי לִהְיוֹת סְמוּכִים אֵלָיו תָּמִיד וְכֵן עָשׂוּ.

אָז אָמַר שֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד אַחַר הַדְּרָכִים שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים בָּהֶם אֵלָיו.

וְאָמַר שֶׁבְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁנָּסְעוּ אֵלָיו נִבְרָא מַלְאָךְ מִכָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה.

וְאָמְרוּ לוֹ הֲלא גַּם כַּמָּה יְגִיעוֹת יֵשׁ לָנוּ וְכַמָּה פְּסִיעוֹת אָנוּ הוֹלְכִין קדֶם שֶׁשּׂוֹכְרִין הָעֲגָלָה לִנְסֹעַ.

הֵשִׁיב בְּוַדַּאי גַּם זֶה בַּכְּלָל

כִּי גַּם מֵאֵלּוּ הַפְּסִיעוֹת נִבְרָא מַלְאָךְ מִכָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה.

וּבְעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין דִּבֵּר מִזֶּה וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן.

[אַחֲלַי שֶׁאֶזְכֶּה לִרְאוֹת אוֹר בְּהִירוּת הַדֶּרֶךְ שֶׁאַתֶּם נוֹסְעִים עָלָיו אֵלַי]

אות רצב

עָנָה וְאָמַר: הָעוֹלָם רָאוּי שֶׁיִּתְמְהוּ עַצְמָן עַל הָאַהֲבָה שֶׁבֵּינֵינוּ

אות רצג

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לַאֲנָשָׁיו

מַה לָּכֶם לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת

אֵין אַתֶּם צְרִיכִים כִּי אִם לָתֵת אֲבָנִים וָסִיד וַאֲנִי בּוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים

[כְּלוֹמַר שֶׁאָנוּ צְרִיכִין רַק לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה' בִּפְשִׁיטוּת בְּתוֹרָה וּבִתְפִילָּה וּמִצְווֹת וְהוּא עוֹשֶׂה בָּזֶה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה]

[וּמָשַׁךְ הַרְבֵּה תֵּבַת בִּנְיָנִים

כְּמַפְלִיג בְּשֶׁבַח נִפְלְאוֹת תִּפְאֶרֶת הַבִּנְיָנִים הַנּוֹרָאִים שֶׁבּוֹנֶה מִזֶּה]

אות רצד

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לְגַלּוֹת וּלְהַרְאוֹת הַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ

לא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמד אַרְבַּע אַמּוֹת סָמוּךְ לְבֵיתוֹ

אַךְ הוּא מַעְלִים הַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ בְּכַוָּנָה.

וְגַם אָנכִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

אֲנִי אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה יָכוֹל לְקַבֵּל מִמֶּנִּי.

וּבֶאֱמֶת הָיָה נִרְאֶה בְּחוּשׁ

שֶׁכָּל שֶׁנִּתְקָרֵב אֵלָיו נִתְמַלֵּא תֵּכֶף יִרְאָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה

וְנִתְלַהֵב מְאד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר לא נִרְאָה כָּזאת.

וְגַם עַכְשָׁו עֲדַיִן יִרְאָתוֹ הַגְּדוֹלָה גְּנוּזָה בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בָּהֶם בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת בָּא עָלָיו יִרְאָה גְּדוֹלָה

וּמִתְעוֹרֵר מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כִּי כָּל דְּבָרָיו כְּגַחֲלֵי אֵשׁ

אות רצה

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

אִלּוּ הָיִינוּ רוֹאִין אוֹצָר הָיִינוּ רָצִים בְּוַדַּאי אֵלָיו

וְהָיִינוּ חוֹפְרִים וּמְלַכְלְכִים עַצְמֵנוּ בְּרֶפֶשׁ וָטִיט בִּשְׁבִיל לַחְתּר אַחֲרָיו וּלְמָצְאוֹ.

וַהֲלא אֲנִי אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם וּמַדּוּעַ לא יִהְיוּ לְהוּטִים וְרָצִים אַחֲרַי לְקַבְּלוֹ.

וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַבֵּל ?

וְהֵשִׁיב עִם הַפֶּה וְהַלֵּב

צְרִיכִין לַחְתּר וּלְבַקֵּשׁ

בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ

אות רצו

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

שֶׁאִיתָא בַּזוהַר אִית יִרְאָה וְאִית יִרְאָה וְכוּ'

אֲנִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת וּלְהַכְנִיס יִרְאָה בַּאֲנָשַׁי, יִרְאָה נִפְלָאָה

שֶׁעֲדַיִן לא הָיְתָה יִרְאָה כָּזאת בָּעוֹלָם

אות רצז

אָמַר לְאֶחָד

הַשַּׁבָּתִים שֶׁשּׁוֹבְתִים אֶצְלִי

הֵם גְּדוֹלִים וְטוֹבִים יוֹתֵר מִשִּׁבְעָה פְּעָמִים תַּעֲנִית מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת

אות רצח

אָמַר לְאֶחָד, שֶּׁהַכּחַ שֶׁהָיָה לְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לוֹמַר שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְּנִי וְעַל יְדֵי זֶה הֶעֱלָה אוֹתוֹ מִשִּׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵּיהִנּוֹם וְהִכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

זֶה הַכּחַ יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן

שֶׁהוּא יָכוֹל זאת גַּם כֵּן לְהַעֲלוֹת בְּדִבּוּרוֹ בְּעָלְמָא אֶת הָאָדָם

מִכָּל הַשִּׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵּיהִנּוֹם

וּלְהַכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן

אות רצט

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כִּי אִם כְּשֶׁמִּתְקָרְבִין לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר.

עָנָה וְאָמַר קדֶם שֶׁנִּמְצָא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בָּעוֹלָם יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעַצְמוֹ.

אֲבָל אַחַר שֶׁכְּבָר נִמְצָא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בָּעוֹלָם

אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת בְּשׁוּם אפֶן כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו.

וְיֵשׁ לִי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם שִׂיחָה נָאָה בָּזֶה

וְאִם יִהְיֶה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָתְבָהּ

יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר

אות ש

בְּעֵת שֶׁנָּסַע מֵעִיר אַחַת

בְּעֵת שֶׁנִּפְטַר שָׁם אֶחָד שֶׁהָיָה מְקרָב אֵלָיו קְצָת

כִּי לא הָיָה נוֹסֵעַ אֵלָיו לִבְּרֶסְלַב כְּלָל

רַק בִּזְלַאטִיפָּלֶע הָיָה מְקרָב אֵלָיו מְעַט

וְזֶה הָאִישׁ שֶׁנִּפְטַר שָׁם בְּאוֹתָהּ הָעִיר הַנַּ"ל

הִנִּיחַ שָׁם שֵׁם טוֹב מְאד

אָז אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הֲלא גַּם מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בּוֹ אֲפִילּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה אֵין לְשַׁעֵר מַעֲלָתוֹ.

כִּי הֲלא זֶה הָאִישׁ לא הָיָה מְקרָב אֵלַי כָּל כָּךְ כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט

כַּאֲשֶׁר אַתֶּם יוֹדְעִים וּמְבִינִים

כִּי לא נָסַע אֵלַי כְּלָל

אַף עַל פִּי כֵן הַרְאִיתֶם גּדֶל הַשֵּׁם טוֹב שֶׁהִנִּיחַ אַחֲרָיו

וְהַכּל מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אוֹתוֹ שֶׁהָיָה זוֹכֵר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד סוֹף הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וּשְׁאָר שְׁבָחִים נָאִים בֶּאֱמֶת שֶׁסִּפְּרוּ עָלָיו

כִּי אֲפִילּוּ מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בִּי מְעַט

מַה יְקָרָה מַעֲלָתוֹ לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים

אות שא

שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁסִּפֵּר

שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל עצֶם הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע רַחֲמָנָא לִצְלַן.

עָנָה וְאָמַר אֲנִי יָדַעְתִּי הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּכֶם

אִלּוּ הָיוּ לוֹקְחִין מִכֶּם הַיֵּצֶר הָרָע

הָיוּ הוֹלְכִין וּמְקַלְּחִין צִנּוֹרוֹת מְלֵאִים דָּם וְכָל הָעוֹלָם הָיָה מָלֵא דָּם.

אֲפִילּוּ כְּשֶׁתִּהְיוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים

צָרִיךְ לָכֶם זְכִיָּה גְּדוֹלָה שֶׁתֵּדְעוּ עצֶם הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּכֶם שֶׁהָיָה לָכֶם

רַק אֲנִי יָדַעְתִּי אוֹתוֹ

אות שב

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו בְּוַדַּאי יִזְכֶּה בַּסּוֹף לָבוֹא בְּזֶה הָעוֹלָם לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ.

וְאָמַר שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לִי זאת חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם פַּעַם לִקַּח מִמֶּנִּי אֵיזֶה אִישׁ מֵאֲנָשַׁי בְּאֶמְצַע.

כְּלוֹמַר רַק כָּל אֶחָד יַאֲרִיךְ יָמִים וְשָׁנִים

וְיִחְיֶה בְּוַדַּאי וְיִתְיַגֵּעַ וְיַחְתּר חֲתִירָה אַחַר חֲתִירָה

עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לָבוֹא לְעִנְיָנוֹ וּלְמַדְרֵגָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא צָרִיךְ לָבוֹא בְּזֶה הָעוֹלָם אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא

אות שג

אָמַר לְעִנְיַן מִי שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת אֶצְלוֹ

שֶׁבְּכָל פַּעַם וָפַעַם שֶׁזָּכָה הָאָדָם לִהְיוֹת בְּבֵיתוֹ

וְכָל הִסְתַּכְּלוּת וְהִסְתַּכְּלוּת שֶׁזָּכוּ לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו

הַכּל אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם

אות דש

שָׁמַעְתִּי בְּלִיפֶּוִיץ שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ דְּשָׁם

וְאָמַר מָה אַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה

וְכִי מַסְפִּיקִים יְמֵיכֶם וְכחֲכֶם כֻּלְּכֶם לְתַקֵּן פְּגָם אֶחָד מִמַּה שֶּׁקִּלְקַלְתֶּם.

רַק אֲנִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בִּשְׁבִילְכֶם

וְיֵשׁ לְאֵל יָדִי לְתַקֵּן הַכּל כָּל מַה שֶּׁקִּלְקַלְתֶּם עַד הֵנָּה

רַק הָעִקָּר מֵעַתָּה לא תַעֲשׂוּ עוֹד.

וַאֲפִילּוּ מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה אֵינִי מַקְפִּיד עַל הַשְּׁגָגוֹת שֶׁתַּעַבְרוּ חַס וְשָׁלוֹם

רַק הָעִקָּר שֶׁעַל כָּל פָּנִים תִּשְׁמְרוּ עַצְמְכֶם מִמֵּזִיד

וְעוֹד דִּבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה

אות שה

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת עָמַד בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה אַחַר הַסְּלִיחוֹת וְאָמַר

אֲנָשִׁים אֲחֵרִים הָיוּ מְרֻצִּים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם ראשׁ הַשָּׁנָה

כְּמוֹ עֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה לָכֶם.

אות שו

שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד שֶׁשָּׁמַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...סיפר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת המלך...
שיחות הר"ן - אות יב
...אנשים כשרים ולכנס בעבודת ה' ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גדל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדשה אף על פי שאינם יכולים לגמר כראוי זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת: "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ואיתא בתקונים שזה בחינת תפילה שהיא בחינת קרבנות הינו כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו ומבלבלין אותו...
ספר המידות - קללה
...א' א. על ידי הקללות בא אבלות, חס ושלום. ב. אין אדם רשאי לקלל אלא אם כן יכול לראות הדורות שיצאו ממנו. ג. אל תהיה קללת הדיוט קלה בעיניך. ד. הקללות הולכים אחר הכונה. ה. לפעמים נתקים קללת הצדיק כל ימי חייו ולא לאחר מותו. ו. סוף שקללת חנם ישוב על המקלל. ז. קללת חכם אפילו בחנם ואפילו על תנאי באה. ח. אפילו נכרי המברך את ישראל מתברך. חלק שני א. אדם הרגיל בקללות הוא מעולם התהו וכן להפך, הרגיל בברכה הוא מעולם התקון. ב. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו...
שיחות הר"ן - אות כז
...צריך להיות זריז גדול מאד מאד בעבודת ה' להזדרז מאד בכל עת ובכל שעה לעשות הרבה בעבודת ה' כי עקר הוא העשיה, ללמד הרבה ולעשות מצוות הרבה ולהתפלל ולהתחנן הרבה לשפך לבו לפניו יתברך, וכיוצא בזה שאר עניני עבודת ה' אף על פי כן אל תהי נבהל כשאתה רואה בספרים קדושים עניני עבודות הרבה אל תהי נבהל מפני זה לאמר מתי אוכל לקים אחת מהנה מכל הענינים הללו, מכל שכן כלם כי צריך לבל יהיה מבהל לחטף הכל בבת אחת רק לילך בנחת בהדרגה מעט מעט ולא שיהא מבהל ומבלבל שרוצה לקים ולחטף הכל בבת אחת ומחמת זה נתבלבל לגמרי כמו שיש בשרפה...
שבחי הר"ן - אות ח
...- אות ח וספר שכל למודו בא לו ביגיעה גדולה כי בתחלה היה לומד משניות ולא היה מבין למודו והיה בוכה הרבה לפני השם יתברך שיאיר עיניו והיה בוכה ובוכה כל כך עד שזכה שיוכל ללמוד משניות וכן אחר כך למד שאר ספרים ולא היה מבין גם כן והיה בוכה ובוכה גם כן הרבה מאד עד שזכה להבינם וכן בלמוד זוהר וכתבי האר"י, זכרונו לברכה היה בוכה גם כן הרבה עד שזכה להבין ואמר: שבתחלה בכל ספר וספר שלמד לא היה מבין והיה קשה לו הרבה ולא היה יכול לעמד על פשוטן של דברים והיה לו יסורים גדולים מזה והיה למודו ביגיעה גדולה ואף על פי כן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מה - בְּעִנְיַן בְּנֵי אָדָם שֶׁרוֹצִים לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת
...שרוצים לנסע לצדיק האמת בענין בני אדם שרוצים ומכינים עצמן כמה פעמים לנסע לצדיק האמת ואחר כך יש להם מניעות, ונמנעים דע, כי שבת היא נקדה הפנימית וממנה יונקים כל הששה ימים שהם בחינת העגולים סביב הנקדה, כמו שכתוב בזוהר והקליפות מוליכין את הרשעים סביב הנקדה, בבחינת: "סביב רשעים יתהלכון" ואינם מניחים אותם להתקרב לפנים אל הנקדה הפנימית וכל זמן שהם עדין בתוך העגולים עדין יש להם תקוה להתקרב אפילו פושעי ישראל כל זמן שלא יצא מן העגולים לגמרי, חס ושלום עדין יש לו תקוה להתקרב אל הנקדה הפנימית אבל מי שכבר יצא...
מעשה ממלך עניו - סיפורי מעשיות
...סיפורי מעשיות breslev.eip.co.il/?key=53 - סיפורי מעשיות - מעשה ו - ממלך עניו להלן מספר ביאורים במעשה הנ"ל. מעשה במלך אחד = המלך הוא האדם עצמו. היינו בחינת המלכות של האדם. דהיינו האגו / ה"אני" / הנשמה של האדם, שהיא בחינת מלכות, השכינה וכולי. והיה לו חכם = והיה לו חכם, היינו שיש לאדם שכל. שהוא החכם של המלך שהוא האדם. אמר המלך להחכם. = חשב האדם לעצמו. התייעצה בחינת המלכות של האדם עם השכל של האדם. באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו = זה הקב"ה. שהעולם נברא יש מאין. ולכן הוא מלך ענו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ק - צַדִּיקִים אֲשֶׁר מִזְגָּם וְטִבְעָם
...וטבעם [לשון החברים] הנה הצדיקים אשר בכל דור ודור כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע אנו רואין בחוש הראות שיש בהם צדיקים אשר מזגם וטבעם טובה מאד, וטובים המה לכל ויש אשר הוא צדיק אמת ואין מזגו וטבעו נוחה עם המון עם ולפעמים נראה ממנו כעס וקפידה הנה ידוע שכל צדקת הצדיקים הוא לוקח מאור התורה כי היא המורה דרך וממנה לקחה צדקתו והנה הצדיק אשר השיג מאור גדול ממאור התורה ומעשיו גם כן בשוים לפי השגתו בתורה אזי צדקתו ותורתו שניהם מתישבים בשובה ונחת לפיכך דעתו נוחה עם הבריות והצדיק אשר אור חכמת התורה שהשיג גדלה מאד...
ספר המידות - התבודדות
ספר המידות - התבודדות חלק א' א. מי שמתבודד את עצמו ובודל את עצמו מבני אדם, מזדקקין עליו מלמעלה. ב. על ידי התבודדות ומפנה לבו לבטלה בא לכעס. חלק שני א. השיחה שאדם משיח בינו לבין קונו, השיחה הזאת נעשית אחר כך גאלה וישועה לבניו.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קט - מֵעִנְיַן קֶבֶר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קט - מענין קבר הבעל שם טוב ספר עמי מענין קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה שטוב מאד להיות שם על קברו ואמר כי "צדיקים יירשו ארץ" הינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל שזוכין שמקום גניזתם הוא קדוש בקדשת ארץ ישראל ממש וארץ ישראל הוא תקון גדול לפגם הברית
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1724 שניות - עכשיו 05_05_2026 השעה 02:05:31 - wesi2