ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 שיחות הר"ן - אות קמא
בסימן צ"ב "לקוטי תנינא", תקון למקרה לילה רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בסימן ר"ה וכו' ודע שאלו הם העשרה קפיטל מזמורי תהלים וכו' דע אחי, כי בתחלה אמר הוא זכרונו לברכה, התורה המתחלת תקון למקרה לילה כנדפס בספר הראשון בסימן ר"ה ובתחלה בעת שהתחיל לגלותה לא הייתי לפניו אז אך השם יתברך זכני ובאתי אצלו סמוך מאד לאותה העת שהתחיל לגלותה וספר לי אחד בשמו התורה הנ"ל כפי מה ששמעה מפיו הקדוש ובתוך כך, באותה השעה ששמעתי מפי אחר בשמו התורה הנ"ל בתוך כך סבב השם יתברך שדברתי עמו מזה וחזר ואמרה לפני בקצור כנדפס כבר בסימן ר"ה הנ"ל ובאותה העת שגלה התורה לא גלה אז איזה קפיטליך לומר רק אמר סתם לומר עשרה קפיטלך תהלים לתקון הנ"ל ושמעתי מפיו הקדוש אז שאמר שהיה ראוי לגלות איזה הם עשרה קפיטלך תהלים שצריכין לומר אך איזה שהם עשרה קפיטל תהלים שיאמרו הם תקון לזה כי כל עשרה קפיטל תהלים איזה שהם כלם, הם כנגד עשרה מיני נגינה שהם תקון להנ"ל ואז בעת שגלה התורה הנ"ל אמר בתחלה שתקון הראשון הוא המקוה, שצריכין לטבל במקוה ואחר כך גלה התקון הנ"ל לומר עשרה קפיטל תהלים כנ"ל גם פעם אחת אמר שצריכין לזהר מאד לטבל באותו היום שיהיה האדם בלתי טהור ואפילו אם לא יוכל לטבל בבקר, על כל פנים יטבל באותו היום אפילו לפנות ערב כי צריכין לזהר מאד לטבל באותו היום דיקא [ועין בסוף ספורי מעשיות שאמר שטוב מאד לטבל תכף ומיד וכו' עין שם] אחר כך אחר שעברו קרוב לארבע שנים ומה שעבר באלו השנים יקצרו רבבות יריעות לספר וכבר היה לו החולאת שלו שנסתלק ממנו וכבר חזר מלמברג פעם אחת בחרף שכב על מטתו ואנחנו עמדנו לפניו והתחיל לדבר מענין העשרה קפיטל תהלים שהם תקון להנ"ל ואז צוה עלי לכתב על הניר הפסוקים שמרמז בהם העשרה מיני נגינה שהם תקון להנ"ל וישבתי לכתב ומפיו יקרא אלי וגלה לי הפסוקים וכתבתים על הספר כאשר הם נדפסים [ב"לקוטי תנינא" סימן צ"ב הנ"ל] ואז גלה דעתו שרצונו לגלות בפרטיות איזו הם העשרה קפיטל תהלים שצריכים לומר באותו היום והיינו עומדים ומצפים שיגלה לנו ולא זכינו מיד אחר כך נסענו מאתו ואחר כך הייתי אצלו באיזה שבת והזמין השם יתברך שראיתי בעיני כתיבת ידו הקדוש שכבר רשם לעצמו העשרה קפיטל תהלים שצריכין לומר אך לא היה מדרך ארץ שאקח כתב ידו בעצמי בלי רשותו ורציתי לתפסם במחי בעל פה, ולא יכלתי מחמת אימת רבי, פן יקפיד כי באתי לחדרו ומצאתי כתב ידו הנ"ל והסתכלתי בו בלא רשותו [כי המעשה הזאת היתה בשבת פרשת שקלים שנת תק"ע לפרט קטן שהוא זכרונו לברכה, יצא מחדרו ונכנס לבית הגדול שלו בעת קריאת התורה ואז נכנסתי בחדרו וראיתי כתב ידו הנ"ל] ואחר כך ביום ראשון בעת שלקחתי רשות מאתו לשוב לביתי דברתי עמו ושאלתי ממנו שיגלה לי עשרה קפיטל הנ"ל כי ידעתי שכבר הם נרשמים אצלו כנ"ל ולא רצה ואמר שיהיה עת אחר לזה והלכתי מאתו אחר כך סמוך לאותה העת בעת שהייתי אני בביתי בנעמרוב אז גלה העשרה קפיטל תהלים לפני הרב דפה ברסלב ולפני חברי רבי נפתלי מנעמרוב ויחד אותם לעדות על זה וכך אמר להם היות בענין זה הידוע [הינו ענין מקרה לילה חס ושלום] נלכדים בודאי שלשה חלקי העולם אני לוקח אתכם לעדות ותדעו שאלו העשרה קפיטל תהלים מועילים מאד מאד לתקון קרי והם תקון גמור ומועיל מאד מאד ויש מי שיקרה לו על ידי רבוי אכילה ושתיה או על ידי חלשה ועיפות או על ידי שאינו שוכב כראוי, וכל זה אינו כלום [והוא כמו תינוק שמשתין בשנה] גם יש ששומרים אותו מלמעלה ונצול מן המקרה או שהמזל שומר אותו ונצול גם לפעמים נדמה להאדם בשנה בחלום כאלו הוא נופל ואחר כך מתעורר משנתו, גם זה מן השמים שמצילין אותו מזה רק מי שיקרה לו חס ושלום, מחמת הרהורים מזה נבראים ממש קליפות חס ושלום, כמבאר בספרים אבל מי שיאמר באותו היום אלו העשרה קפיטל תהלים בודאי יתקן בזה מאד מאד וכמה וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמד על ענין זה ונתיגעו למצא לזה תקון גמור וקצתם לא ידעו כלל מהו ענין זה וקצתם התחילו לידע קצת בענין תקון זה, ונסתלקו לעולמם באמצע עסקם בזה ולא גמרו ולי עזר השם יתברך שזכיתי לעמד על זה בשלמות וענין תקון זה על ידי אמירת העשרה קפיטל תהלים הנ"ל הוא דבר חדש לגמרי חדוש נפלא כי הוא תקון נפלא ונורא מאד מאד [עין למטה] ומי שיוכל לילך למקוה ואחר כך יאמרם בודאי מה טוב אך אפילו אם הוא אנוס שאי אפשר לטבל כגון שהוא חולה או שהוא בדרך אף על פי כן אם יאמרם אשרי לו כי הם תקון גדול ונורא מאד ואם יאמרם בכונה כראוי בודאי מה טוב אך גם האמירה בעצמה מסגל מאד ואמר: כי לא נודע זאת מיום בריאת העולם מסתמא הייתי רוצה לבטל זאת לגמרי אך אי אפשר זאת לא בגשמיות ולא ברוחניות בגשמיות אי אפשר כי היה צריך לבטל ולשנות הטבע של כלליות בני האדם בתמידות וזה דבר שאי אפשר כי אפילו משה רבנו עליו השלום, וכיוצא שבטל הטבע היה רק לפי שעה ובדבר פרטי, כגון קריעת ים סוף או בקיעת הירדן וכיוצא שהיה רק לפי שעה אבל לבטל הטבע של כלליות בני אדם, כי כל אחד ואחד בהכרח לבטל ולשנות הטבע אצלו וגם צריך לבטל ולשנות הטבע תמיד וזה דבר שאי אפשר וגם ברוחניות אי אפשר וכו' אך העשרה קפיטל הם דבר נפלא ויקר ומועיל מאד גם יחד אותם לעדות ואמר שגם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל ויתן פרוטה לצדקה, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לארך ולרחב להושיעו ולתקנו וכו' ואני חזק מאד בכל הדברים שלי אך בזה אני חזק ביותר שאלו העשרה קפיטל מועילים מאד מאד ואלו הן העשרה קפיטל תהלים: ט"ז ל"ב מ"א מ"ב נ"ט ע"ז צ' ק"ה קל"ז ק"נ כאשר כבר נדפסו כמה פעמים [רק בספר "ספורי מעשיות" נדפסו בפעם הראשון בטעות הקפיטל של קל"ז על ידי עוות המדפיסים ומשם נתפשט הטעות בכמה ספרים וסדורים שהעתיקו משם] ויאמרם כסדר שהם כתובים בתהלים ואמר שהוא תקון הכללי כי כל עברה יש לה תקון מיחד אבל תקון הנ"ל הוא תקון הכללי גם אמר אז שענין הנ"ל של אלו עשרה קפיטל תהלים יאמרו ויגלו בפני הכל ואמר: אף על פי שהוא דבר קל לומר עשרה קפיטל תהלים אף על פי כן גם זה יהיה כבד מאד לקים וכן נתקים עתה בעוונותינו הרבים שמחמת רבוי המחלקת רב ההמון רחוקים מאד לקים זאת והוא זכרונו לברכה, הודיע כל זאת מקדם ואנחנו עשינו מה שמטל עלינו להודיע התקון לכל החפץ להתתקן וכל אחד הטוב בעיניו יעשה השומע ישמע, והחדל יחדל ואנחנו את נפשנו הצלנו ומה שהרב בעל המחבר "סדר תקון שבת" מביאם בשם ספר "עשרה הלולים" זה אינו. כי ידידי הקורא, עין נא בספר "תקון מועד", ותראה שמובאים שם בפרוש בשם רבנו הרב רבי נחמן זכרונו לברכה וכן בכמה ספרים יש שמובאים שם בשם רבנו זכרונו לברכה וגם נסה נא וחפש בכל הספרים שמובאים שם שלא בשם רבנו ותראה, שכלם נדפסו אחר פטירת רבנו זכרונו לברכה, שנפטר תחלת שנת תקע"א בחול המועד סוכות ואפשר שהרב הנ"ל וכיוצא מגדל תשוקתם לזכות בהם את הרבים בתקון גדול כזה, וידעו שיש שנמצאים מתנגדים וחולקים על רבנו זכרונו לברכה, על כן קימו בנפשם מאמר חכמינו, זכרונם לברכה (יבמות סה:) : 'שמתר לשנות בדבר השלום' ובפרט בדבר גדול ותקון כזה ועתה בין תבין שצדקו הנאמר לעיל שהם תקון חדש לגמרי ולא ידע מזה שום נברא מימות עולם ותאמרם בשם רבנו זכרונו לברכה, בכדי ששפתותיו יהיו דובבות וכו' (סנהדרין צ:), אשר כל הצדיקים מתגעגעים לזה ומזה אשר אלצוני לגלות כל הנ"ל וזכותו יעמד לנו, ומכל פגמינו וצרותינו יתקננו ויושיענו אמן כן יהי רצון
בְּסִימָן צ"ב "לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא", תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה רַחֲמָנָא לִצְלָן
לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים כַּמְבאָר בְּסִימָן ר"ה וְכוּ'
וְדַע שֶׁאֵלּוּ הֵם הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים וְכוּ'
דַּע אָחִי, כִּי בִּתְחִלָּה אָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה כַּנִּדְפַּס בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן ר"ה
וּבִתְחִלָּה בְּעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹתָהּ לא הָיִיתִי לְפָנָיו
אָז אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זִכַּנִי וּבָאתִי אֶצְלוֹ סָמוּךְ מְאד לְאוֹתָהּ הָעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹתָהּ וְסִפֵּר לִי אֶחָד בִּשְׁמוֹ הַתּוֹרָה הַנַּ"ל כְּפִי מַה שֶׁשְּׁמָעָהּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
וּבְתוֹךְ כָּךְ, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי אַחֵר בִּשְׁמוֹ הַתּוֹרָה הַנַּ"ל
בְּתוֹךְ כָּךְ סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מִזֶּה
וְחָזַר וַאֲמָרָהּ לְפָנַי בְּקִצּוּר כַּנִּדְפַּס כְּבָר בְּסִימָן ר"ה הַנַּ"ל
וּבְאוֹתָהּ הָעֵת שֶׁגִּלָּה הַתּוֹרָה לא גִּלָּה אָז אֵיזֶה קַפִּיטְלִיךְ לוֹמַר
רַק אָמַר סְתָם לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְלַךְ תְּהִלִּים לְתִקּוּן הַנַּ"ל
וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אָז שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה רָאוּי לְגַלּוֹת אֵיזֶה הֵם עֲשָׂרָה קַפִּיטְלַךְ תְּהִלִּים שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר
אַךְ אֵיזֶה שֶׁהֵם עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁיּאמְרוּ הֵם תִּקּוּן לָזֶה
כִּי כָּל עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים אֵיזֶה שֶׁהֵם
כֻּלָּם, הֵם כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם תִּקּוּן לְהַנַּ"ל
וְאָז בְּעֵת שֶׁגִּלָּה הַתּוֹרָה הַנַּ"ל אָמַר בִּתְחִלָּה
שֶׁתִּקּוּן הָרִאשׁוֹן הוּא הַמִּקְוֶה, שֶׁצְּרִיכִין לִטְבּל בַּמִּקְוֶה
וְאַחַר כָּךְ גִּלָּה הַתִּקּוּן הַנַּ"ל לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים כַּנַּ"ל
גַּם פַּעַם אַחַת אָמַר שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר מְאד לִטְבּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בִּלְתִּי טָהוֹר
וַאֲפִילּוּ אִם לא יוּכַל לִטְבּל בַּבּקֶר, עַל כָּל פָּנִים יִטְבּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֲפִילּוּ לִפְנוֹת עֶרֶב כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד לִטְבּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם דַּיְקָא
[וְעַיֵּן בְּסוֹף סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁאָמַר
שֶׁטּוֹב מְאד לִטְבּל תֵּכֶף וּמִיָּד וְכוּ' עַיֵּן שָׁם]
אַחַר כָּךְ אַחַר שֶׁעָבְרוּ קָרוֹב לְאַרְבַּע שָׁנִים
וּמַה שֶּׁעָבַר בְּאֵלּוּ הַשָּׁנִים יִקְצְרוּ רִבְבוֹת יְרִיעוֹת לְסַפֵּר
וּכְבָר הָיָה לוֹ הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ
וּכְבָר חָזַר מִלֶּמְבֶּרְגְּ
פַּעַם אַחַת בַּחֹרֶף שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וַאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ לְפָנָיו וְהִתְחִיל לְדַבֵּר מֵעִנְיַן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁהֵם תִּקּוּן לְהַנַּ"ל
וְאָז צִוָּה עָלַי לִכְתּב עַל הַנְּיָר הַפְּסוּקִים שֶׁמְּרֻמָּז בָּהֶם הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם תִּקּוּן לְהַנַּ"ל
וְיָשַׁבְתִּי לִכְתּב וּמִפִּיו יִקְרָא אֵלַי
וְגִלָּה לִי הַפְּסוּקִים וּכְתַבְתִּים עַל הַסֵּפֶר כַּאֲשֶׁר הֵם נִדְפָּסִים
[בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן צ"ב הַנַּ"ל]
וְאָז גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁרְצוֹנוֹ לְגַלּוֹת בִּפְרָטִיּוּת אֵיזוֹ הֵם הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁצְּרִיכִים לוֹמַר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
וְהָיִינוּ עוֹמְדִים וּמְצַפִּים שֶׁיְּגַלֶּה לָנוּ וְלא זָכִינוּ
מִיָּד אַחַר כָּךְ נָסַעְנוּ מֵאִתּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָיִיתִי אֶצְלוֹ בְּאֵיזֶה שַׁבָּת וְהִזְמִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁרָאִיתִי בְּעֵינַי כְּתִיבַת יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁכְּבָר רָשַׁם לְעַצְמוֹ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר
אַךְ לא הָיָה מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאֶקַּח כְּתַב יָדוֹ בְּעַצְמִי בְּלִי רְשׁוּתוֹ
וְרָצִיתִי לְתָפְסָם בְּמחִי בְּעַל פֶּה, וְלא יָכלְתִּי מֵחֲמַת אֵימַת רַבִּי, פֶּן יַקְפִּיד
כִּי בָּאתִי לְחַדְרוֹ וּמָצָאתִי כְּתַב יָדוֹ הַנַּ"ל וְהִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ בְּלא רְשׁוּתוֹ
[כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַזּאת הָיְתָה בְּשַׁבַּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים שְׁנַת תק"ע לִפְרָט קָטָן
שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, יָצָא מֵחַדְרוֹ וְנִכְנַס לַבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ בְּעֵת קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְאָז נִכְנַסְתִּי בְּחַדְרוֹ וְרָאִיתִי כְּתַב יָדוֹ הַנַּ"ל]
וְאַחַר כָּךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן בְּעֵת שֶׁלָּקַחְתִּי רְשׁוּת מֵאִתּוֹ לָשׁוּב לְבֵיתִי
דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ וְשָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיְּגַלֶּה לִי עֲשָׂרָה קַפִּיטְל הַנַּ"ל
כִּי יָדַעְתִּי שֶׁכְּבָר הֵם נִרְשָׁמִים אֶצְלוֹ כַּנַּ"ל
וְלא רָצָה וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה עֵת אַחֵר לָזֶה
וְהָלַכְתִּי מֵאִתּוֹ
אַחַר כָּךְ סָמוּךְ לְאוֹתָהּ הָעֵת בְּעֵת שֶׁהָיִיתִי אֲנִי בְּבֵיתִי בְּנֶעמְרוֹב
אָז גִּלָּה הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים לִפְנֵי הָרַב דְּפה בְּרֶסְלַב וְלִפְנֵי חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי מִנֶּעמְרוֹב
וְיִחֵד אוֹתָם לְעֵדוּת עַל זֶה וְכָךְ אָמַר לָהֶם
הֱיוֹת בְּעִנְיָן זֶה הַיָּדוּעַ [הַיְנוּ עִנְיַן מִקְרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם]
נִלְכָּדִים בְּוַדַּאי שְׁלשָׁה חֶלְקֵי הָעוֹלָם
אֲנִי לוֹקֵחַ אֶתְכֶם לְעֵדוּת
וְתֵדְעוּ שֶׁאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים מוֹעִילִים מְאד מְאד לְתִקּוּן קְרִי וְהֵם תִּקּוּן גָּמוּר וּמוֹעִיל מְאד מְאד
וְיֵשׁ מִי שֶׁיִּקְרֶה לוֹ עַל יְדֵי רִבּוּי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אוֹ עַל יְדֵי חֻלְשָׁה וַעֲיֵפוּת אוֹ עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכֵב כָּרָאוּי, וְכָל זֶה אֵינוֹ כְּלוּם
[וְהוּא כְּמוֹ תִּינוֹק שֶׁמַּשְׁתִּין בַּשֵּׁנָה]
גַּם יֵשׁ שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה וְנִצּוֹל מִן הַמִּקְרֶה
אוֹ שֶׁהַמָּזָּל שׁוֹמֵר אוֹתוֹ וְנִצּוֹל
גַּם לִפְעָמִים נִדְמֶה לְהָאָדָם בְּשֵׁנָה בַּחֲלוֹם כְּאִלּוּ הוּא נוֹפֵל וְאַחַר כָּךְ מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ, גַּם זֶה מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁמַּצִּילִין אוֹתוֹ מִזֶּה
רַק מִי שֶׁיִּקְרֶה לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת הִרְהוּרִים
מִזֶּה נִבְרָאִים מַמָּשׁ קְלִיפּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבאָר בַּסְּפָרִים
אֲבָל מִי שֶׁיּאמַר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּוַדַּאי יְתַקֵּן בָּזֶה מְאד מְאד
וְכַמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים
שֶׁרָצוּ לַעֲמד עַל עִנְיָן זֶה וְנִתְיַגְּעוּ לִמְצא לָזֶה תִּקּוּן גָּמוּר
וּקְצָתָם לא יָדְעוּ כְּלָל מַהוּ עִנְיָן זֶה
וּקְצָתָם הִתְחִילוּ לֵידַע קְצָת בְּעִנְיַן תִּקּוּן זֶה, וְנִסְתַּלְּקוּ לְעוֹלָמָם בְּאֶמְצַע עָסְקָם בָּזֶה וְלא גָּמְרוּ
וְלִי עָזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזָּכִיתִי לַעֲמד עַל זֶה בִּשְׁלֵמוּת
וְעִנְיַן תִּקּוּן זֶה עַל יְדֵי אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ"ל הוּא דָּבָר חָדָשׁ לְגַמְרֵי חִדּוּשׁ נִפְלָא כִּי הוּא תִּקּוּן נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד מְאד
[עַיֵּן לְמַטָּה]
וּמִי שֶׁיּוּכַל לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה וְאַחַר כָּךְ יאמְרֵם בְּוַדַּאי מַה טּוֹב
אַךְ אֲפִילּוּ אִם הוּא אָנוּס שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטְבּל כְּגוֹן שֶׁהוּא חוֹלֶה אוֹ שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ
אַף עַל פִּי כֵן אִם יאמְרֵם אַשְׁרֵי לוֹ כִּי הֵם תִּקּוּן גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד
וְאִם יאמְרֵם בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי בְּוַדַּאי מַה טוֹב
אַךְ גַּם הָאֲמִירָה בְּעַצְמָהּ מְסֻגָּל מְאד
וְאָמַר: כִּי לא נוֹדַע זאת מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם
מִסְּתָמָא הָיִיתִי רוֹצֶה לְבַטֵּל זאת לְגַמְרֵי
אַךְ אִי אֶפְשָׁר זאת לא בְּגַשְׁמִיּוּת וְלא בְּרוּחָנִיּוּת
בְּגַשְׁמִיּוּת אִי אֶפְשָׁר כִּי הָיָה צָרִיךְ לְבַטֵּל וּלְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע שֶׁל כְּלָלִיּוּת בְּנֵי הָאָדָם בִּתְמִידוּת וְזֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר
כִּי אֲפִילּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכַיּוֹצֵא שֶׁבִּטֵּל הַטֶּבַע הָיָה רַק לְפִי שָׁעָה וּבְדָבָר פְּרָטִי, כְּגוֹן קְרִיעַת יַם סוּף אוֹ בְּקִיעַת הַיַּרְדֵּן וְכַיּוֹצֵא שֶׁהָיָה רַק לְפִי שָׁעָה
אֲבָל לְבַטֵּל הַטֶּבַע שֶׁל כְּלָלִיּוּת בְּנֵי אָדָם, כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּהֶכְרֵחַ לְבַטֵּל וּלְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע אֶצְלוֹ
וְגַם צָרִיךְ לְבַטֵּל וּלְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע תָּמִיד
וְזֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר
וְגַם בְּרוּחָנִיּוּת אִי אֶפְשָׁר וְכוּ'
אַךְ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל הֵם דָּבָר נִפְלָא וְיָקָר וּמוֹעִיל מְאד
גַּם יִחֵד אוֹתָם לְעֵדוּת
וְאָמַר שֶׁגַּם כִּי יִמְלְאוּ יָמָיו, אֲזַי אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מִי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיאמַר שָׁם אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ"ל וְיִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה, אֲפִילּוּ אִם גָּדְלוּ וְעָצְמוּ עֲווֹנוֹתָיו וַחֲטָאָיו מְאד מְאד חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אֶתְאַמֵּץ וְאֶשְׁתַּדֵּל לָארֶךְ וְלָרחַב לְהוֹשִׁיעוֹ וּלְתַקְּנוֹ וְכוּ'
וַאֲנִי חָזָק מְאד בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁלִּי
אַךְ בָּזֶה אֲנִי חָזָק בְּיוֹתֵר
שֶׁאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל מוֹעִילִים מְאד מְאד
וְאֵלּוּ הֵן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים: ט"ז ל"ב מ"א מ"ב נ"ט ע"ז צ' ק"ה קל"ז ק"נ כַּאֲשֶׁר כְּבָר נִדְפְּסוּ כַּמָּה פְּעָמִים
[רַק בְּסֵפֶר "סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת" נִדְפְּסוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן בְּטָעוּת הַקַּפִּיטְל שֶׁל קל"ז עַל יְדֵי עִוּוּת הַמַּדְפִּיסִים וּמִשָּׁם נִתְפַּשֵּׁט הַטָּעוּת בְּכַמָּה סְפָרִים וְסִדּוּרִים שֶׁהֶעְתִּיקוּ מִשָּׁם]
וְיאמְרֵם כַּסֵּדֶר שֶׁהֵם כְּתוּבִים בַּתְּהִלִּים
וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי
כִּי כָּל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ תִּקּוּן מְיֻחָד
אֲבָל תִּקּוּן הַנַּ"ל הוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי
גַּם אָמַר אָז שֶׁעִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁל אֵלּוּ עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים
יאמְרוּ וִיגַלּוּ בִּפְנֵי הַכּל
וְאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דָּבָר קַל לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים
אַף עַל פִּי כֵן גַּם זֶה יִהְיֶה כָּבֵד מְאד לְקַיֵּם
וְכֵן נִתְקַיֵּם עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים
שֶׁמֵּחֲמַת רִבּוּי הַמַּחֲלקֶת רב הֶהָמוֹן רְחוֹקִים מְאד לְקַיֵּם זאת
וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הוֹדִיעַ כָּל זאת מִקּדֶם
וַאֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֵינוּ לְהוֹדִיעַ הַתִּקּוּן לְכָל הֶחָפֵץ לְהִתְתַּקֵּן
וְכָל אֶחָד הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה
הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע, וְהֶחָדֵל יֶחְדַּל וַאֲנַחְנוּ אֶת נַפְשֵׁנוּ הִצַּלְנוּ
וּמַה שֶּׁהָרַב בַּעַל הַמְחַבֵּר "סֵדֶר תִּקּוּן שַׁבָּת" מְבִיאָם בְּשֵׁם סֵפֶר "עֲשָׂרָה הִלּוּלִים" זֶה אֵינוֹ. כִּי יְדִידִי הַקּוֹרֵא, עַיֵּן נָא בְּסֵפֶר "תִּקּוּן מוֹעֵד", וְתִרְאֶה שֶׁמּוּבָאִים שָׁם בְּפֵרוּשׁ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הָרַב רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְכֵן בְּכַמָּה סְפָרִים יֵשׁ שֶׁמּוּבָאִים שָׁם בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְגַם נַסֵּה נָא וְחַפֵּשׂ בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁמּוּבָאִים שָׁם שֶׁלּא בְּשֵׁם רַבֵּנוּ
וְתִרְאֶה, שֶׁכֻּלָּם נִדְפְּסוּ אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁנִּפְטַר תְּחִלַּת שְׁנַת תקע"א בְּחוֹל הַמּוֹעֵד סוכּוֹת
וְאֶפְשָׁר שֶׁהָרַב הַנַּ"ל וְכַיּוֹצֵא מִגּדֶל תְּשׁוּקָתָם לְזַכּוֹת בָּהֶם אֶת הָרַבִּים בְּתִקּוּן גָּדוֹל כָּזֶה, וְיָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ שֶׁנִּמְצָאִים מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל כֵּן קִיְּמוּ בְּנַפְשָׁם מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֶׁמֻּתָּר לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם'
וּבִפְרָט בְּדָבָר גָּדוֹל וְתִקּוּן כָּזֶה
וְעַתָּה בִּין תָּבִין שֶׁצָּדְקוּ הַנֶּאֱמַר לְעֵיל שֶׁהֵם תִּקּוּן חָדָשׁ לְגַמְרֵי
וְלא יָדַע מִזֶּה שׁוּם נִבְרָא מִימוֹת עוֹלָם
וְתֹאמְרֵם בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בִּכְדֵי שֶׁשִּׂפְתוֹתָיו יִהְיוּ דּוֹבְבוֹת וְכוּ', אֲשֶׁר כָּל הַצַּדִּיקִים מִתְגַּעְגְּעִים לָזֶה
וּמִזֶּה אֲשֶׁר אִלְּצוּנִי לְגַלּוֹת כָּל הַנַּ"ל
וּזְכוּתוֹ יַעֲמד לָנוּ, וּמִכָּל פְּגָמֵינוּ וְצָרוֹתֵינוּ יְתַקְּנֵנוּ וְיוֹשִׁיעֵנוּ
אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן
שיחות הר"ן - אות לד
שיחות הר"ן - אות לד אמונה חשוב כצדקה כמו שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" ועל ידי זה זוכה לבנים אמונה בגימטריה בנים...
שיחות הר"ן - אות קיב
...- אות קיב איתא אם התורה היתה נכתבת כסדר היו יודעין כל ענש ושכר של כל לא תעשה ועשה הנה יש עברה שענשה של עברה ההיא שיהא בעל חוב תמיד ואפילו יעשה כל טצדקי דאפשר והתפעלות לא יועיל כלל ויהיה בעל חוב תמיד ולפעמים גורם העברה שמפיל גם אחרים להיותם בעלי חובות ולזה יש עת שנעשו כמה בעלי חובות בעולם זהו מחמת העברה הנ"ל שנתגברה בעולם חס ושלום ועצה לזה לשוב בתשובה בכלליות ולהתחנן לפני השם יתברך להצילו מעברה זו ולהתחרט בכלליות על עברה זו ועת לשוב על זה הוא כשהוא...
שיחות הר"ן - אות כ
...הר"ן - אות כ כשהאדם כל היום בשמחה אזי בנקל לו ליחד לו שעה ביום לשבר את לבו ולהשיח את אשר עם לבבו לפני השם יתברך כמבאר אצלנו כמה פעמים אבל כשיש לו עצבות חס ושלום, קשה לו להתבודד ולפרש שיחתו ועין במקום אחר [לקמן ע"ד] כמה האדם צריך להתחזק להיות שמח תמיד וביותר בשעת התפילה ושצריכין להכריח עצמו בכל כחותיו לזכות לשמחה ואמר כי לזכות לשמחה זה קשה וכבד להאדם לזכות לזה יותר משאר כל העבודות ענה ואמר: כפי הנראה שאי אפשר לבוא לשמחה כי אם על ידי עניני שטות, לעשות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - עַל יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו כי הגבור אין לו שום פחד ועקר הגבורה הוא בלב דהינו מי שלבו חזק, אינו מתירא משום דבר ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חזק ואמץ לבו וכן להפך, רכי לבב הם מתפחדים "איש הירא ורך הלבב" פרש רש"י: 'הירא' וכו' כי על ידי רך לבב על ידי זה הוא מתירא כנ"ל...
ספר המידות - משיח
ספר המידות - משיח חלק שני א. על ידי ספורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אור של משיח בעולם, ודוחה הרבה חשך וצרות מן העולם, גם זוכה לבגדים נאים. ב. על ידי תשובה הרוח של משיח מנשבת על גזרות המלכיות ומבטלן. ג. עתיד דור אחד שיהיה בעולם, שיהיה כלו זכאי. ד. על ידי אמת בא הקץ. ה. על ידי שמירת שבת ממשיך על עצמו אור של משיח גם על ידי תשובה....
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פא - עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר
...- תורה פא - עלו זה בנגב ועליתם את ההר עלו זה בנגב ועליתם את ההר ופרש רש"י: 'פסלת ארץ ישראל' הכלל הוא, שהדבורים של צדיק שמדבר בתורה או בתפילה נקרא ארץ ישראל כי ארץ היא בחינת נפש, כמו שכתוב: "נפשי כארץ" וכו' ונפש הוא בחינת דבור כמו שכתוב: "נפשי יצאה בדברו" וכשהצדיק מדבר בתורה או בתפילה, נקרא ארץ ישראל והדבורים שהוא מדבר עם המון עם בשיחת חלין הוא נקרא פסלת ארץ ישראל ולמה מדבר שיחת חלין כדי לקשר את המון עם אל הדעת, שהוא בחינת הר דאיתא בגמרא אין הר לבנון...
תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 2
...- חלק 1. ועכשיו נבאר את התורה breslev.eip.co.il/?key=32 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. = כי כל העולם הזה הוא בחינת ניגון. ומי שאינו רואה את השי"ת בכל דבר, ממילא נעשה אצלו בחינת ניגון רשע ורע. ועל ידי זה הוא לא זוכה לעבוד את השי"ת. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר = היינו כאשר בחינת הניגון של האדם היא תקינה, על ידי זה טוב לו. וכמובא שניגון טוב הוא כאשר האדם מברר את הרוח הטובה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיז - הָעִנְיָן שֶׁקָּשֶׁה לִישׁן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת
...לישן במוצאי שבת כי במוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'שאין אליהו בא בשבת ולא בערב שבת ובמוצאי שבת יוכל לבוא' ועל כן מאז מתחיל התגלות אליהו ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אין אליהו בא אלא לרחק המקרבין בזרוע, ולקרב המרחקין בזרוע' והינו לרחק השקר ולקרב האמת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה בזוהר 'דשאל האי מינא כתיב: "שפת אמת תכון" וכו' והשיב לו רבי אלעזר: כוננת לא כתיב אלא תכון כי האמת עתיד להתקים דהינו כשיבוא אליהו ומשיח עין...
ספר המידות - טבע
ספר המידות - טבע חלק שני א. בריאות הגוף וחייו וטבעו של אדם, הכל הולך לפי טבע וחיי ובריאות אביו ואמו. ב. מי ששערותיו מרבין שלא על פי הטבע, זה עלול לנזקים הרבה ולפגעים רעים מהסטרא אחרא, סגלתו שיקרא הפרשה שקורין ביום כפור....
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סט - מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתֵּן בְּרָכָה
...המשקה לאורחים או על החתנה וכיוצא [הינו כשנושאין יין או דבש לאורחים או על חתנה אזי נוהגין לתן מן המשקה להשליח, הנושא את המשקה לעשות ברכה] הוא על פי מה שכתוב בזוהר שיש כמה דברים שהם נשאים ונושאים וחושב שם כמה דברים שהם נשאים דהינו שנושאים אותם ובאמת אלו הדברים הם נושאים כגון המרכבה, שהיא נשאת ונושאת וכן הארון, שהיו נושאים אותו "והוא נשא את נושאיו" וכו' וזה בחינת ברכה שנותנין כנ"ל כי ברכה ראשי תבות: "כי רוח החיה באופנים" בחינת נשאת ונושאת כי האופנים...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0469 שניות - עכשיו 15_05_2021 השעה 21:06:44 - wesi2