ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 שיחות הר"ן - אות קמא
בסימן צ"ב "לקוטי תנינא", תקון למקרה לילה רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בסימן ר"ה וכו' ודע שאלו הם העשרה קפיטל מזמורי תהלים וכו' דע אחי, כי בתחלה אמר הוא זכרונו לברכה, התורה המתחלת תקון למקרה לילה כנדפס בספר הראשון בסימן ר"ה ובתחלה בעת שהתחיל לגלותה לא הייתי לפניו אז אך השם יתברך זכני ובאתי אצלו סמוך מאד לאותה העת שהתחיל לגלותה וספר לי אחד בשמו התורה הנ"ל כפי מה ששמעה מפיו הקדוש ובתוך כך, באותה השעה ששמעתי מפי אחר בשמו התורה הנ"ל בתוך כך סבב השם יתברך שדברתי עמו מזה וחזר ואמרה לפני בקצור כנדפס כבר בסימן ר"ה הנ"ל ובאותה העת שגלה התורה לא גלה אז איזה קפיטליך לומר רק אמר סתם לומר עשרה קפיטלך תהלים לתקון הנ"ל ושמעתי מפיו הקדוש אז שאמר שהיה ראוי לגלות איזה הם עשרה קפיטלך תהלים שצריכין לומר אך איזה שהם עשרה קפיטל תהלים שיאמרו הם תקון לזה כי כל עשרה קפיטל תהלים איזה שהם כלם, הם כנגד עשרה מיני נגינה שהם תקון להנ"ל ואז בעת שגלה התורה הנ"ל אמר בתחלה שתקון הראשון הוא המקוה, שצריכין לטבל במקוה ואחר כך גלה התקון הנ"ל לומר עשרה קפיטל תהלים כנ"ל גם פעם אחת אמר שצריכין לזהר מאד לטבל באותו היום שיהיה האדם בלתי טהור ואפילו אם לא יוכל לטבל בבקר, על כל פנים יטבל באותו היום אפילו לפנות ערב כי צריכין לזהר מאד לטבל באותו היום דיקא [ועין בסוף ספורי מעשיות שאמר שטוב מאד לטבל תכף ומיד וכו' עין שם] אחר כך אחר שעברו קרוב לארבע שנים ומה שעבר באלו השנים יקצרו רבבות יריעות לספר וכבר היה לו החולאת שלו שנסתלק ממנו וכבר חזר מלמברג פעם אחת בחרף שכב על מטתו ואנחנו עמדנו לפניו והתחיל לדבר מענין העשרה קפיטל תהלים שהם תקון להנ"ל ואז צוה עלי לכתב על הניר הפסוקים שמרמז בהם העשרה מיני נגינה שהם תקון להנ"ל וישבתי לכתב ומפיו יקרא אלי וגלה לי הפסוקים וכתבתים על הספר כאשר הם נדפסים [ב"לקוטי תנינא" סימן צ"ב הנ"ל] ואז גלה דעתו שרצונו לגלות בפרטיות איזו הם העשרה קפיטל תהלים שצריכים לומר באותו היום והיינו עומדים ומצפים שיגלה לנו ולא זכינו מיד אחר כך נסענו מאתו ואחר כך הייתי אצלו באיזה שבת והזמין השם יתברך שראיתי בעיני כתיבת ידו הקדוש שכבר רשם לעצמו העשרה קפיטל תהלים שצריכין לומר אך לא היה מדרך ארץ שאקח כתב ידו בעצמי בלי רשותו ורציתי לתפסם במחי בעל פה, ולא יכלתי מחמת אימת רבי, פן יקפיד כי באתי לחדרו ומצאתי כתב ידו הנ"ל והסתכלתי בו בלא רשותו [כי המעשה הזאת היתה בשבת פרשת שקלים שנת תק"ע לפרט קטן שהוא זכרונו לברכה, יצא מחדרו ונכנס לבית הגדול שלו בעת קריאת התורה ואז נכנסתי בחדרו וראיתי כתב ידו הנ"ל] ואחר כך ביום ראשון בעת שלקחתי רשות מאתו לשוב לביתי דברתי עמו ושאלתי ממנו שיגלה לי עשרה קפיטל הנ"ל כי ידעתי שכבר הם נרשמים אצלו כנ"ל ולא רצה ואמר שיהיה עת אחר לזה והלכתי מאתו אחר כך סמוך לאותה העת בעת שהייתי אני בביתי בנעמרוב אז גלה העשרה קפיטל תהלים לפני הרב דפה ברסלב ולפני חברי רבי נפתלי מנעמרוב ויחד אותם לעדות על זה וכך אמר להם היות בענין זה הידוע [הינו ענין מקרה לילה חס ושלום] נלכדים בודאי שלשה חלקי העולם אני לוקח אתכם לעדות ותדעו שאלו העשרה קפיטל תהלים מועילים מאד מאד לתקון קרי והם תקון גמור ומועיל מאד מאד ויש מי שיקרה לו על ידי רבוי אכילה ושתיה או על ידי חלשה ועיפות או על ידי שאינו שוכב כראוי, וכל זה אינו כלום [והוא כמו תינוק שמשתין בשנה] גם יש ששומרים אותו מלמעלה ונצול מן המקרה או שהמזל שומר אותו ונצול גם לפעמים נדמה להאדם בשנה בחלום כאלו הוא נופל ואחר כך מתעורר משנתו, גם זה מן השמים שמצילין אותו מזה רק מי שיקרה לו חס ושלום, מחמת הרהורים מזה נבראים ממש קליפות חס ושלום, כמבאר בספרים אבל מי שיאמר באותו היום אלו העשרה קפיטל תהלים בודאי יתקן בזה מאד מאד וכמה וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמד על ענין זה ונתיגעו למצא לזה תקון גמור וקצתם לא ידעו כלל מהו ענין זה וקצתם התחילו לידע קצת בענין תקון זה, ונסתלקו לעולמם באמצע עסקם בזה ולא גמרו ולי עזר השם יתברך שזכיתי לעמד על זה בשלמות וענין תקון זה על ידי אמירת העשרה קפיטל תהלים הנ"ל הוא דבר חדש לגמרי חדוש נפלא כי הוא תקון נפלא ונורא מאד מאד [עין למטה] ומי שיוכל לילך למקוה ואחר כך יאמרם בודאי מה טוב אך אפילו אם הוא אנוס שאי אפשר לטבל כגון שהוא חולה או שהוא בדרך אף על פי כן אם יאמרם אשרי לו כי הם תקון גדול ונורא מאד ואם יאמרם בכונה כראוי בודאי מה טוב אך גם האמירה בעצמה מסגל מאד ואמר: כי לא נודע זאת מיום בריאת העולם מסתמא הייתי רוצה לבטל זאת לגמרי אך אי אפשר זאת לא בגשמיות ולא ברוחניות בגשמיות אי אפשר כי היה צריך לבטל ולשנות הטבע של כלליות בני האדם בתמידות וזה דבר שאי אפשר כי אפילו משה רבנו עליו השלום, וכיוצא שבטל הטבע היה רק לפי שעה ובדבר פרטי, כגון קריעת ים סוף או בקיעת הירדן וכיוצא שהיה רק לפי שעה אבל לבטל הטבע של כלליות בני אדם, כי כל אחד ואחד בהכרח לבטל ולשנות הטבע אצלו וגם צריך לבטל ולשנות הטבע תמיד וזה דבר שאי אפשר וגם ברוחניות אי אפשר וכו' אך העשרה קפיטל הם דבר נפלא ויקר ומועיל מאד גם יחד אותם לעדות ואמר שגם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל ויתן פרוטה לצדקה, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לארך ולרחב להושיעו ולתקנו וכו' ואני חזק מאד בכל הדברים שלי אך בזה אני חזק ביותר שאלו העשרה קפיטל מועילים מאד מאד ואלו הן העשרה קפיטל תהלים: ט"ז ל"ב מ"א מ"ב נ"ט ע"ז צ' ק"ה קל"ז ק"נ כאשר כבר נדפסו כמה פעמים [רק בספר "ספורי מעשיות" נדפסו בפעם הראשון בטעות הקפיטל של קל"ז על ידי עוות המדפיסים ומשם נתפשט הטעות בכמה ספרים וסדורים שהעתיקו משם] ויאמרם כסדר שהם כתובים בתהלים ואמר שהוא תקון הכללי כי כל עברה יש לה תקון מיחד אבל תקון הנ"ל הוא תקון הכללי גם אמר אז שענין הנ"ל של אלו עשרה קפיטל תהלים יאמרו ויגלו בפני הכל ואמר: אף על פי שהוא דבר קל לומר עשרה קפיטל תהלים אף על פי כן גם זה יהיה כבד מאד לקים וכן נתקים עתה בעוונותינו הרבים שמחמת רבוי המחלקת רב ההמון רחוקים מאד לקים זאת והוא זכרונו לברכה, הודיע כל זאת מקדם ואנחנו עשינו מה שמטל עלינו להודיע התקון לכל החפץ להתתקן וכל אחד הטוב בעיניו יעשה השומע ישמע, והחדל יחדל ואנחנו את נפשנו הצלנו ומה שהרב בעל המחבר "סדר תקון שבת" מביאם בשם ספר "עשרה הלולים" זה אינו. כי ידידי הקורא, עין נא בספר "תקון מועד", ותראה שמובאים שם בפרוש בשם רבנו הרב רבי נחמן זכרונו לברכה וכן בכמה ספרים יש שמובאים שם בשם רבנו זכרונו לברכה וגם נסה נא וחפש בכל הספרים שמובאים שם שלא בשם רבנו ותראה, שכלם נדפסו אחר פטירת רבנו זכרונו לברכה, שנפטר תחלת שנת תקע"א בחול המועד סוכות ואפשר שהרב הנ"ל וכיוצא מגדל תשוקתם לזכות בהם את הרבים בתקון גדול כזה, וידעו שיש שנמצאים מתנגדים וחולקים על רבנו זכרונו לברכה, על כן קימו בנפשם מאמר חכמינו, זכרונם לברכה (יבמות סה:) : 'שמתר לשנות בדבר השלום' ובפרט בדבר גדול ותקון כזה ועתה בין תבין שצדקו הנאמר לעיל שהם תקון חדש לגמרי ולא ידע מזה שום נברא מימות עולם ותאמרם בשם רבנו זכרונו לברכה, בכדי ששפתותיו יהיו דובבות וכו' (סנהדרין צ:), אשר כל הצדיקים מתגעגעים לזה ומזה אשר אלצוני לגלות כל הנ"ל וזכותו יעמד לנו, ומכל פגמינו וצרותינו יתקננו ויושיענו אמן כן יהי רצון
בְּסִימָן צ"ב "לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא", תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה רַחֲמָנָא לִצְלָן
לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים כַּמְבאָר בְּסִימָן ר"ה וְכוּ'
וְדַע שֶׁאֵלּוּ הֵם הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים וְכוּ'
דַּע אָחִי, כִּי בִּתְחִלָּה אָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה כַּנִּדְפַּס בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן ר"ה
וּבִתְחִלָּה בְּעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹתָהּ לא הָיִיתִי לְפָנָיו
אָז אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זִכַּנִי וּבָאתִי אֶצְלוֹ סָמוּךְ מְאד לְאוֹתָהּ הָעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹתָהּ וְסִפֵּר לִי אֶחָד בִּשְׁמוֹ הַתּוֹרָה הַנַּ"ל כְּפִי מַה שֶׁשְּׁמָעָהּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
וּבְתוֹךְ כָּךְ, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי אַחֵר בִּשְׁמוֹ הַתּוֹרָה הַנַּ"ל
בְּתוֹךְ כָּךְ סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מִזֶּה
וְחָזַר וַאֲמָרָהּ לְפָנַי בְּקִצּוּר כַּנִּדְפַּס כְּבָר בְּסִימָן ר"ה הַנַּ"ל
וּבְאוֹתָהּ הָעֵת שֶׁגִּלָּה הַתּוֹרָה לא גִּלָּה אָז אֵיזֶה קַפִּיטְלִיךְ לוֹמַר
רַק אָמַר סְתָם לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְלַךְ תְּהִלִּים לְתִקּוּן הַנַּ"ל
וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אָז שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה רָאוּי לְגַלּוֹת אֵיזֶה הֵם עֲשָׂרָה קַפִּיטְלַךְ תְּהִלִּים שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר
אַךְ אֵיזֶה שֶׁהֵם עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁיּאמְרוּ הֵם תִּקּוּן לָזֶה
כִּי כָּל עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים אֵיזֶה שֶׁהֵם
כֻּלָּם, הֵם כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם תִּקּוּן לְהַנַּ"ל
וְאָז בְּעֵת שֶׁגִּלָּה הַתּוֹרָה הַנַּ"ל אָמַר בִּתְחִלָּה
שֶׁתִּקּוּן הָרִאשׁוֹן הוּא הַמִּקְוֶה, שֶׁצְּרִיכִין לִטְבּל בַּמִּקְוֶה
וְאַחַר כָּךְ גִּלָּה הַתִּקּוּן הַנַּ"ל לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים כַּנַּ"ל
גַּם פַּעַם אַחַת אָמַר שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר מְאד לִטְבּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בִּלְתִּי טָהוֹר
וַאֲפִילּוּ אִם לא יוּכַל לִטְבּל בַּבּקֶר, עַל כָּל פָּנִים יִטְבּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֲפִילּוּ לִפְנוֹת עֶרֶב כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד לִטְבּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם דַּיְקָא
[וְעַיֵּן בְּסוֹף סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁאָמַר
שֶׁטּוֹב מְאד לִטְבּל תֵּכֶף וּמִיָּד וְכוּ' עַיֵּן שָׁם]
אַחַר כָּךְ אַחַר שֶׁעָבְרוּ קָרוֹב לְאַרְבַּע שָׁנִים
וּמַה שֶּׁעָבַר בְּאֵלּוּ הַשָּׁנִים יִקְצְרוּ רִבְבוֹת יְרִיעוֹת לְסַפֵּר
וּכְבָר הָיָה לוֹ הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ
וּכְבָר חָזַר מִלֶּמְבֶּרְגְּ
פַּעַם אַחַת בַּחֹרֶף שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וַאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ לְפָנָיו וְהִתְחִיל לְדַבֵּר מֵעִנְיַן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁהֵם תִּקּוּן לְהַנַּ"ל
וְאָז צִוָּה עָלַי לִכְתּב עַל הַנְּיָר הַפְּסוּקִים שֶׁמְּרֻמָּז בָּהֶם הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם תִּקּוּן לְהַנַּ"ל
וְיָשַׁבְתִּי לִכְתּב וּמִפִּיו יִקְרָא אֵלַי
וְגִלָּה לִי הַפְּסוּקִים וּכְתַבְתִּים עַל הַסֵּפֶר כַּאֲשֶׁר הֵם נִדְפָּסִים
[בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן צ"ב הַנַּ"ל]
וְאָז גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁרְצוֹנוֹ לְגַלּוֹת בִּפְרָטִיּוּת אֵיזוֹ הֵם הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁצְּרִיכִים לוֹמַר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
וְהָיִינוּ עוֹמְדִים וּמְצַפִּים שֶׁיְּגַלֶּה לָנוּ וְלא זָכִינוּ
מִיָּד אַחַר כָּךְ נָסַעְנוּ מֵאִתּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָיִיתִי אֶצְלוֹ בְּאֵיזֶה שַׁבָּת וְהִזְמִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁרָאִיתִי בְּעֵינַי כְּתִיבַת יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁכְּבָר רָשַׁם לְעַצְמוֹ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר
אַךְ לא הָיָה מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאֶקַּח כְּתַב יָדוֹ בְּעַצְמִי בְּלִי רְשׁוּתוֹ
וְרָצִיתִי לְתָפְסָם בְּמחִי בְּעַל פֶּה, וְלא יָכלְתִּי מֵחֲמַת אֵימַת רַבִּי, פֶּן יַקְפִּיד
כִּי בָּאתִי לְחַדְרוֹ וּמָצָאתִי כְּתַב יָדוֹ הַנַּ"ל וְהִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ בְּלא רְשׁוּתוֹ
[כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַזּאת הָיְתָה בְּשַׁבַּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים שְׁנַת תק"ע לִפְרָט קָטָן
שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, יָצָא מֵחַדְרוֹ וְנִכְנַס לַבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ בְּעֵת קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְאָז נִכְנַסְתִּי בְּחַדְרוֹ וְרָאִיתִי כְּתַב יָדוֹ הַנַּ"ל]
וְאַחַר כָּךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן בְּעֵת שֶׁלָּקַחְתִּי רְשׁוּת מֵאִתּוֹ לָשׁוּב לְבֵיתִי
דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ וְשָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיְּגַלֶּה לִי עֲשָׂרָה קַפִּיטְל הַנַּ"ל
כִּי יָדַעְתִּי שֶׁכְּבָר הֵם נִרְשָׁמִים אֶצְלוֹ כַּנַּ"ל
וְלא רָצָה וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה עֵת אַחֵר לָזֶה
וְהָלַכְתִּי מֵאִתּוֹ
אַחַר כָּךְ סָמוּךְ לְאוֹתָהּ הָעֵת בְּעֵת שֶׁהָיִיתִי אֲנִי בְּבֵיתִי בְּנֶעמְרוֹב
אָז גִּלָּה הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים לִפְנֵי הָרַב דְּפה בְּרֶסְלַב וְלִפְנֵי חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי מִנֶּעמְרוֹב
וְיִחֵד אוֹתָם לְעֵדוּת עַל זֶה וְכָךְ אָמַר לָהֶם
הֱיוֹת בְּעִנְיָן זֶה הַיָּדוּעַ [הַיְנוּ עִנְיַן מִקְרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם]
נִלְכָּדִים בְּוַדַּאי שְׁלשָׁה חֶלְקֵי הָעוֹלָם
אֲנִי לוֹקֵחַ אֶתְכֶם לְעֵדוּת
וְתֵדְעוּ שֶׁאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים מוֹעִילִים מְאד מְאד לְתִקּוּן קְרִי וְהֵם תִּקּוּן גָּמוּר וּמוֹעִיל מְאד מְאד
וְיֵשׁ מִי שֶׁיִּקְרֶה לוֹ עַל יְדֵי רִבּוּי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אוֹ עַל יְדֵי חֻלְשָׁה וַעֲיֵפוּת אוֹ עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכֵב כָּרָאוּי, וְכָל זֶה אֵינוֹ כְּלוּם
[וְהוּא כְּמוֹ תִּינוֹק שֶׁמַּשְׁתִּין בַּשֵּׁנָה]
גַּם יֵשׁ שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה וְנִצּוֹל מִן הַמִּקְרֶה
אוֹ שֶׁהַמָּזָּל שׁוֹמֵר אוֹתוֹ וְנִצּוֹל
גַּם לִפְעָמִים נִדְמֶה לְהָאָדָם בְּשֵׁנָה בַּחֲלוֹם כְּאִלּוּ הוּא נוֹפֵל וְאַחַר כָּךְ מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ, גַּם זֶה מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁמַּצִּילִין אוֹתוֹ מִזֶּה
רַק מִי שֶׁיִּקְרֶה לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת הִרְהוּרִים
מִזֶּה נִבְרָאִים מַמָּשׁ קְלִיפּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבאָר בַּסְּפָרִים
אֲבָל מִי שֶׁיּאמַר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּוַדַּאי יְתַקֵּן בָּזֶה מְאד מְאד
וְכַמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים
שֶׁרָצוּ לַעֲמד עַל עִנְיָן זֶה וְנִתְיַגְּעוּ לִמְצא לָזֶה תִּקּוּן גָּמוּר
וּקְצָתָם לא יָדְעוּ כְּלָל מַהוּ עִנְיָן זֶה
וּקְצָתָם הִתְחִילוּ לֵידַע קְצָת בְּעִנְיַן תִּקּוּן זֶה, וְנִסְתַּלְּקוּ לְעוֹלָמָם בְּאֶמְצַע עָסְקָם בָּזֶה וְלא גָּמְרוּ
וְלִי עָזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזָּכִיתִי לַעֲמד עַל זֶה בִּשְׁלֵמוּת
וְעִנְיַן תִּקּוּן זֶה עַל יְדֵי אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ"ל הוּא דָּבָר חָדָשׁ לְגַמְרֵי חִדּוּשׁ נִפְלָא כִּי הוּא תִּקּוּן נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד מְאד
[עַיֵּן לְמַטָּה]
וּמִי שֶׁיּוּכַל לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה וְאַחַר כָּךְ יאמְרֵם בְּוַדַּאי מַה טּוֹב
אַךְ אֲפִילּוּ אִם הוּא אָנוּס שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטְבּל כְּגוֹן שֶׁהוּא חוֹלֶה אוֹ שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ
אַף עַל פִּי כֵן אִם יאמְרֵם אַשְׁרֵי לוֹ כִּי הֵם תִּקּוּן גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד
וְאִם יאמְרֵם בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי בְּוַדַּאי מַה טוֹב
אַךְ גַּם הָאֲמִירָה בְּעַצְמָהּ מְסֻגָּל מְאד
וְאָמַר: כִּי לא נוֹדַע זאת מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם
מִסְּתָמָא הָיִיתִי רוֹצֶה לְבַטֵּל זאת לְגַמְרֵי
אַךְ אִי אֶפְשָׁר זאת לא בְּגַשְׁמִיּוּת וְלא בְּרוּחָנִיּוּת
בְּגַשְׁמִיּוּת אִי אֶפְשָׁר כִּי הָיָה צָרִיךְ לְבַטֵּל וּלְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע שֶׁל כְּלָלִיּוּת בְּנֵי הָאָדָם בִּתְמִידוּת וְזֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר
כִּי אֲפִילּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכַיּוֹצֵא שֶׁבִּטֵּל הַטֶּבַע הָיָה רַק לְפִי שָׁעָה וּבְדָבָר פְּרָטִי, כְּגוֹן קְרִיעַת יַם סוּף אוֹ בְּקִיעַת הַיַּרְדֵּן וְכַיּוֹצֵא שֶׁהָיָה רַק לְפִי שָׁעָה
אֲבָל לְבַטֵּל הַטֶּבַע שֶׁל כְּלָלִיּוּת בְּנֵי אָדָם, כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּהֶכְרֵחַ לְבַטֵּל וּלְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע אֶצְלוֹ
וְגַם צָרִיךְ לְבַטֵּל וּלְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע תָּמִיד
וְזֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר
וְגַם בְּרוּחָנִיּוּת אִי אֶפְשָׁר וְכוּ'
אַךְ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל הֵם דָּבָר נִפְלָא וְיָקָר וּמוֹעִיל מְאד
גַּם יִחֵד אוֹתָם לְעֵדוּת
וְאָמַר שֶׁגַּם כִּי יִמְלְאוּ יָמָיו, אֲזַי אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מִי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיאמַר שָׁם אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ"ל וְיִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה, אֲפִילּוּ אִם גָּדְלוּ וְעָצְמוּ עֲווֹנוֹתָיו וַחֲטָאָיו מְאד מְאד חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אֶתְאַמֵּץ וְאֶשְׁתַּדֵּל לָארֶךְ וְלָרחַב לְהוֹשִׁיעוֹ וּלְתַקְּנוֹ וְכוּ'
וַאֲנִי חָזָק מְאד בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁלִּי
אַךְ בָּזֶה אֲנִי חָזָק בְּיוֹתֵר
שֶׁאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל מוֹעִילִים מְאד מְאד
וְאֵלּוּ הֵן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים: ט"ז ל"ב מ"א מ"ב נ"ט ע"ז צ' ק"ה קל"ז ק"נ כַּאֲשֶׁר כְּבָר נִדְפְּסוּ כַּמָּה פְּעָמִים
[רַק בְּסֵפֶר "סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת" נִדְפְּסוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן בְּטָעוּת הַקַּפִּיטְל שֶׁל קל"ז עַל יְדֵי עִוּוּת הַמַּדְפִּיסִים וּמִשָּׁם נִתְפַּשֵּׁט הַטָּעוּת בְּכַמָּה סְפָרִים וְסִדּוּרִים שֶׁהֶעְתִּיקוּ מִשָּׁם]
וְיאמְרֵם כַּסֵּדֶר שֶׁהֵם כְּתוּבִים בַּתְּהִלִּים
וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי
כִּי כָּל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ תִּקּוּן מְיֻחָד
אֲבָל תִּקּוּן הַנַּ"ל הוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי
גַּם אָמַר אָז שֶׁעִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁל אֵלּוּ עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים
יאמְרוּ וִיגַלּוּ בִּפְנֵי הַכּל
וְאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דָּבָר קַל לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים
אַף עַל פִּי כֵן גַּם זֶה יִהְיֶה כָּבֵד מְאד לְקַיֵּם
וְכֵן נִתְקַיֵּם עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים
שֶׁמֵּחֲמַת רִבּוּי הַמַּחֲלקֶת רב הֶהָמוֹן רְחוֹקִים מְאד לְקַיֵּם זאת
וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הוֹדִיעַ כָּל זאת מִקּדֶם
וַאֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֵינוּ לְהוֹדִיעַ הַתִּקּוּן לְכָל הֶחָפֵץ לְהִתְתַּקֵּן
וְכָל אֶחָד הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה
הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע, וְהֶחָדֵל יֶחְדַּל וַאֲנַחְנוּ אֶת נַפְשֵׁנוּ הִצַּלְנוּ
וּמַה שֶּׁהָרַב בַּעַל הַמְחַבֵּר "סֵדֶר תִּקּוּן שַׁבָּת" מְבִיאָם בְּשֵׁם סֵפֶר "עֲשָׂרָה הִלּוּלִים" זֶה אֵינוֹ. כִּי יְדִידִי הַקּוֹרֵא, עַיֵּן נָא בְּסֵפֶר "תִּקּוּן מוֹעֵד", וְתִרְאֶה שֶׁמּוּבָאִים שָׁם בְּפֵרוּשׁ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הָרַב רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְכֵן בְּכַמָּה סְפָרִים יֵשׁ שֶׁמּוּבָאִים שָׁם בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְגַם נַסֵּה נָא וְחַפֵּשׂ בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁמּוּבָאִים שָׁם שֶׁלּא בְּשֵׁם רַבֵּנוּ
וְתִרְאֶה, שֶׁכֻּלָּם נִדְפְּסוּ אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁנִּפְטַר תְּחִלַּת שְׁנַת תקע"א בְּחוֹל הַמּוֹעֵד סוכּוֹת
וְאֶפְשָׁר שֶׁהָרַב הַנַּ"ל וְכַיּוֹצֵא מִגּדֶל תְּשׁוּקָתָם לְזַכּוֹת בָּהֶם אֶת הָרַבִּים בְּתִקּוּן גָּדוֹל כָּזֶה, וְיָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ שֶׁנִּמְצָאִים מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל כֵּן קִיְּמוּ בְּנַפְשָׁם מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֶׁמֻּתָּר לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם'
וּבִפְרָט בְּדָבָר גָּדוֹל וְתִקּוּן כָּזֶה
וְעַתָּה בִּין תָּבִין שֶׁצָּדְקוּ הַנֶּאֱמַר לְעֵיל שֶׁהֵם תִּקּוּן חָדָשׁ לְגַמְרֵי
וְלא יָדַע מִזֶּה שׁוּם נִבְרָא מִימוֹת עוֹלָם
וְתֹאמְרֵם בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בִּכְדֵי שֶׁשִּׂפְתוֹתָיו יִהְיוּ דּוֹבְבוֹת וְכוּ', אֲשֶׁר כָּל הַצַּדִּיקִים מִתְגַּעְגְּעִים לָזֶה
וּמִזֶּה אֲשֶׁר אִלְּצוּנִי לְגַלּוֹת כָּל הַנַּ"ל
וּזְכוּתוֹ יַעֲמד לָנוּ, וּמִכָּל פְּגָמֵינוּ וְצָרוֹתֵינוּ יְתַקְּנֵנוּ וְיוֹשִׁיעֵנוּ
אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן
שיחות הר"ן - אות לח
..."שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ" כי עכשו נתפשט האפיקורסות שהתרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי ה' והוא כמו מי שפושט לשונו נגד כל העולם שאינו משגיח על כל העולם ובאמת זה האפיקורסות הוא נגד השם יתברך בעצמו אך שהם בושים לדבר בפיהם על השם יתברך על כן הם מהפכין אפיקורסות שלהם לדבר על העולם וזהו "שתו בשמים פיהם" שבאמת מה שמדברים בפיהם הוא באמת למעלה בשמים כי עקר דבריהם נגד השם יתברך כביכול כנזכר לעיל אך "לשונם תהלך בארץ" שמחמת שבושים לדבר בפיהם...
גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 2
...ויש גם את הבחינה של breslev.eip.co.il/?key=223 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים שבאמת אינם כלום והעקר לב חזק ואמיץ ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו', וכיוצא הם כלם בטלים ומבטלים למי שלבו חזק ואמיץ להשם יתברך וגם אפילו גבורה של...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נז - כְּשֶׁצַּדִּיק גָּדוֹל אֲמִתִּי מְגַלֶּה תּוֹרָה
...גדול אמתי מגלה תורה דע, כשצדיק גדול אמתי מגלה תורה חדושים נפלאים ונוראים הוא טובה להקטנים במעלה שעל ידי זה נתגדל הקטן במעלה שהכל רצים ובאים אליו וגם בהסטרא אחרא נתגדל אחד על ידי זה כמו שמצינו בבלעם כשנתן השם יתברך את התורה לישראל באו כל האמות לבלעם נמצא שעל ידי נתינת התורה לישראל נתגדל בלעם ובאו אליו כל העולם והוא עמד עצמו על איזה פסוק ואמר להם תורה כי אז כשבאו אליו, שאלו אותו מה ששאלו "ה' למבול ישב" והוא עמד על פסוק, והשיב להם: "ה' עז" וכו' וכן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פד - בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים, אָמַר לוֹ וַתְּרָן הָיִיתִי בְּמָמוֹנִי
...במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני לבאר זה, צריך לידע מה דאיתא בזוהר הקדוש וזה לשונו. 'תא חזי, לשית ימי בראשית לכל חד אית לה פרצופה דההוא דרגא דאנהיג לה, ולא תשכח יום, דלית בה טוב וכו'. וכל יומא אית לה גדר מלבר, דלא יעול כל בר נש לההוא טוב, כגון חשך דכסיא לנהורא וכו'. ובגין דא, מאן דאיהו חיבא ויעול למנדע רזין דאוריתא, כמה נחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתה דלא יעול לאתר דלאו דילה. אבל מאן דאיהו טוב, כל אילין נטירין, אנון למימרה, וקטגור נעשה סנגור...
שבחי הר"ן - אות ח
...למודו והיה בוכה הרבה לפני השם יתברך שיאיר עיניו והיה בוכה ובוכה כל כך עד שזכה שיוכל ללמוד משניות וכן אחר כך למד שאר ספרים ולא היה מבין גם כן והיה בוכה ובוכה גם כן הרבה מאד עד שזכה להבינם וכן בלמוד זוהר וכתבי האר"י, זכרונו לברכה היה בוכה גם כן הרבה עד שזכה להבין ואמר: שבתחלה בכל ספר וספר שלמד לא היה מבין והיה קשה לו הרבה ולא היה יכול לעמד על פשוטן של דברים והיה לו יסורים גדולים מזה והיה למודו ביגיעה גדולה ואף על פי כן למד הרבה מאד כי היה מחזק עצמו...
שיחות הר"ן - אות קלד
...ראשון, המתחלת: דע שכל מצוה וכו' נעשה ממנה נר וכו' עין שם עתה שמעתי מאחד ששמע גם כן זה הענין מפיו הקדוש ובאר הדבר יותר קצת שאמר שיש אחד שנר שלו אינו יכול לדלק כי אם איזה שעה מחפש עם הנר אותה שעה שדולק ואחר כך נכלה הנר ואין לו במה לחפש ויש אחד שנר שלו דולק איזה שעות יותר ויוכל לחפש יותר אבל אחר כך נפסק ויש שנר שלו דולק יום אחד ויש שדולק עוד יותר ויותר אבל יש אחד שיש לו הרבה נרות נפלאים כאלו שדולקים ומאירים לעולם ועד ואינם נכבים לעולם והוא זוכה לחפש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קח - זִבְחֵי אֱלקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה
...באה על הרהור הלב, כמו שכתוב "העולה על רוחכם" הינו שעולה באה על הרהורי הלב, ששם משכן הרוח 'ואין השם יתברך מצרף מחשבה למעשה, בר מהרהורי עכו"ם' והרהור עכו"ם שיך אצל כל אדם הינו מה שמתחיל להתפלל בדבקות, או מתבודד את עצמו ובאמצע התפילה או ההתבודדות נופל ממדרגתו זהו בחינות הרהורי עכו"ם כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה וכשנתקלקל האמונה נמצא מחזיר פניו מהשם יתברך כמו שכתוב "נזורו אחור" והשם יתברך גם כן מסתיר פניו ממנו נמצא הוא אחור באחור וצריך להב...
חיי מוהר"ן - כה - שיחות השיכים להתורות
...כה שיך למאמר פתח רבי שמעון אחר שאמר רבנו זכרונו לברכה מאמר זה הנ"ל אמר בדרך צחות. היום אמרתי שלשה דברים שלא כדברי העולם. א העולם אומרים שספורי מעשיות מסגל לשנה. ואני אמרתי שעל ידי ספורי מעשיות מעוררין בני אדם משנתם. ב העולם אומרים שמספורי דברים אינם באים לידי הריון ואני אמרתי שמספורי דברים של הצדיק שמעורר על ידי זה בני אדם משנתם על ידי זה בא פקידת עקרות. ג העולם אומרים כי הצדיק האמת המפלג במעלה אין צריך למעות הרבה כי למה לו מעות ואני אמרתי שיש התבוננות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עו - יִשְׂרָאֵל הֵם נַעֲשִׂים אֲדוֹנִים לְבַעֲלֵיהֶם
...עו - ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה,: 'כל מקום שהם הולכים, נעשים שרים לאדוניהם' כי בכל מקום שהם באין בגלות, בתחלה הם כבושים בגולה אבל אחר כך הם נעשים אדונים לבעליהם כי אחר כך הם כובשים את המקום ההוא, שהם באים בגולה שם כי ישראל הם מרימין ומעלין כל המקומות השפלים והנפולים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'עתידין בתי תרטיאות וקרקסיאות, שילמדו בהן תורה ברבים' שנאמר "ונשאר גם הוא לאלקינו" וכו'...
חיי מוהר"ן - יד - שיחות השיכים להתורות
...השיכים להתורות אות יד בעת שנתן לנו התורה תשעה תקונין הנ"ל בכתיבת ידו היינו עומדים לפניו, והוא חתך הדפין של התורה הנ"ל מתוך ספרו כדי לתנם לנו להעתיקם. ותחלת התורה היתה מתחלת באמצע הדף שהיה כתוב עליו תורה אחרת שלא רצה לתן אותה לנו להעתיקה. והכרח לומר לי אלו הדברים בעל פה מלה במלה ואני ישבתי אצלו והייתי כותב מפיו הקדוש. ובתוך כך נתלהב מאד ופניו היו מאדימות ומאירות והפסיק באמצע קצת והיה אצלנו פליאה גדולה. ואחר כך ספר לנו שזאת הלילה הוא היארצייט של אמו...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0625 שניות - עכשיו 02_12_2020 השעה 21:29:50 - wesi2