ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רכא - נסיעתו וישיבתו באומן
אות רכא בראש השנה האחרון באומין, סמוך להסתלקותו שהיה בבית רנ"נ. והתפללנו בתוך האמבאר [אכסדרא] ואמר שהיו צריכין לחזק אז בתפילה ביותר ואמר שעכשו ראוי לכם להסתכל יותר פוק חזי מאמבר [נראה לעניות דעתי, על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות מ"ה) פוק חזי מאי עמא דבר]. ובעוונותינו הרבים לא שמנו לב לדבריו הקדושים ולא זכינו להבינם. ובסמוך נסתלק מאור עינינו הודנו פארנו קדשתנו, אבדנו מה שאבדנו. אלו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכו' לא יספיקו לבאר אחת מאלף ורבבות מה שהפסדנו בעוונותינו הרבים. אוי לנו כי שדדנו. זאת נחמתנו בענינו כי מעט מתורתו הקדושה לא שכחנו. לולא תורתו הקדושה שעשוענו וכו' ועל כן עדין לא פסקה חס ושלום תקותנו, עוד נקוה וניחל ונצפה לישועות השם כי אין מעצור לה' להושיע עוד ברחמיו המרבים, ישוב ירחמנו לשל ח לנו בקרוב גואל צדק לאמר זה ינחמנו, כימות עניתנו ישמחנו, אמן כן יהי רצון במהרה בימינו אמן אות רכב בראש השנה האחרון שאז התגבר עליו החולאת מאד כנזכר לעיל. ובליל השני דראש השנה אחר אמירת התורה אחר כך, התגבר עליו ביותר החולאת שלו. ועמדו קצת אנשים אצלו והיו רצים והולכים במהירות להביא הדאקטיר ולא יכלו להביאו, כי היה באמצע הלילה. ענה ואמר טוב להודות לה' על שלא בא הדאקטיר. ואמר כל מי שרוצה לחוס על חייו, יתאמץ שלא יניח לבוא לשום דאקטיר אצלו אף על פי שאחר כך יכול להיות שאני בעצמי אצוה להביא לי דאקטיר. אף על פי כן תראו אתם לבלי להניח שיבא אצלי שום דאקטיר וכן הוה אחר כך שבעוונותינו הרבים לא קימנו דבריו. כי אחר כך בערב סוכות שהתגבר עליו החולאת ביותר. והתחילו כמה אנשים לצעק להביא הדאקטיר וגם הוא בעצמו צוה להביא הדאקטיר. ואנכי לא רציתי בשום אפן שיביאו דאקטיר אף על פי שנראה להאנשים שהוא בעצמו מסכים להביא דאקטיר אף על פי כן ידעתי האמת שבאמת אין זה רצונו כלל אף על פי שעדין לא ידעתי אז כלל מה שאמר בליל השני דראש השנה הנ"ל שהזהיר לבלי להניח לבוא אצלו דאקטיר, אף על פי שיצוה בעצמו כנ"ל כי אני בעצמי לא הייתי אז אצלו כשאמר זאת אף על פי כן ידעתי בעצמו כפי השיחות הקדושות ששמענו מפיו הקדוש מקדם, שבודאי באמת אין חפץ בשום אפן את הדאקטיר. רק שהוא מכרח להסכים לקרא דאקטיר מחמת העולם שאומרים להביא דאקטיר ואינו יכול לשנות דעתם. כי כן היה דרכו, אף על פי שהוא ידע בעצמו שדבר זה אין טוב לפניו אף על פי כן אם היו אנשים מפצירים לעשות אותו הדבר לא עבר על דעתם. וכן היה בכמה דברים. והוא בעצמו חשב פעם אחד כמה דברים שעשה בשביל רצון אנשים שהפצירו בו לעשות אף על פי שידע בעצמו שלא יועיל כלל וכו' וכן היה בענין הדאקטיר. ומחמת זה לא רציתי בשום אפן שיקראו דאקטיר אבל לא היה אפשר להתגבר לבטל דעתם בפרט שגם הוא זכרונו לברכה היה נראה שמסכים עמהם בפרט שהתגבר החולאת מאד על כן אחר כך קראו דאקטיר בערב סוכות וכו' והלואי לא היו קוראין אותו כי לא הועיל כלל וכפי הנראה קרב הסתלקותו. ואז בליל השני דראש השנה בעת שהתגבר עליו החולאת מאד ענה ואמר להאיש שעמד לפניו אז. הלא מן המיתה כבר אין אני מתירא כלל. ענה ואמר הלא אף על פי כן עשינו איזה דברים בעולם [כלומר מה שתקן והחזיר בתשובה אלפים ורבבות נפשות. הן נפשות בני אדם המלבשים בגוף והן נשמות וכו' אלפי אלפים ורבי רבבות וכו' שעסק כמה שנים לתקנם. וכיוצא בזה שאר תקונים עליונים ונוראים שתקן, וכמה תורות נוראות ומעשיות נפלאות פלאי פלאות שגלה וכיוצא בזה וכו' וכו']. ותפס אז איש אחד וטפח לו בכתפיו ואמר לו בזו הלשון: אברמיל [פרוש כך היה שם האיש שדבר עמו כי היה שמו אברהם] [אברהם, מכל מקום עשינו משהו בזה העולם] והבן אות רכג סמוך להסתלקותו בעת התגברות החולאת שהיה לו והיה חלוש מאד, וכמעט שנגוע בכל עת והיינו עומדים לפניו והוא זכרונו לברכה היה יושב על הכסא חלוש מאד והיה מיסר ביסורים גדולים מאד. והיה מדבר עמנו בדרך קבלנא על גדל יסוריו. בתוך כך סתם ידיו בחזקה ועשה אגרוף ונענע באגרוף ידיו בכח כאומר אף על פי כן כחי חזק בקרבי מאד ואי אפשר לציר זאת בכתב. והמובן מדבריו שגם בעצם חלישת הגוף עדין כחו חזק ואמיץ ועדין כחו הולך ומתגבר לגמר הכל כרצונו בעזרת השם יתברך. סמוך להסתלקותו נכנס אליו רבי מאיר ותפסו בבגדו של צמר ואמר ברמיזה אה מה חזק וכו' אות רכד כשהיה שוכב וגונח גניחות הרבה מאד. אחר כך ענה ואמר אין זה שיך לי כלל רק אחד עומד ומכה והוא במקום שהוא
אות רכא

בְּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין, סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁהָיָה בְּבֵית רנ"נ. וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּתוֹךְ הָאַמְבַּאר [אַכְסַדְּרָא]

וְאָמַר שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְחַזֵּק אָז בִּתְפִילָּה בְּיוֹתֵר

וְאָמַר שֶׁעַכְשָׁו רָאוּי לָכֶם לְהִסְתַּכֵּל יוֹתֵר פּוּק חֲזִי מֵאַמְבַּר [נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פּוּק חֲזִי מַאי עַמָּא דָּבָר].

וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לא שַׂמְנוּ לֵב לִדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְלא זָכִינוּ לַהֲבִינָם.

וּבְסָמוּךְ נִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינֵינוּ הוֹדֵנוּ פְּאֵרֵנוּ קְדֻשָּׁתֵנוּ, אִבַּדְנוּ מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ.

אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל הָאֲגַמִּים קוּלְמוֹסִים וְכוּ' לא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר אַחַת מֵאֶלֶף וּרְבָבוֹת מַה שֶּׁהִפְסַדְנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ.

זאת נֶחָמָתֵנוּ בְּעָנְיֵנוּ כִּי מְעַט מִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לא שָׁכָחְנוּ.

לוּלֵא תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שַׁעֲשׁוּעֵנוּ וְכוּ'

וְעַל כֵּן עֲדַיִן לא פָּסְקָה חַס וְשָׁלוֹם תִּקְוָתֵנוּ, עוֹד נְקַוֶּה וּנְיַחֵל וּנְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת הַשֵּׁם כִּי אֵין מַעֲצוֹר לַה' לְהוֹשִׁיעַ עוֹד בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ לִשְׁל חַ לָנוּ בְּקָרוֹב גּוֹאֵל צֶדֶק לֵאמר זֶה יְנַחֲמֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ יְשַׂמְּחֵנוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן

אות רכב

בְּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁאָז הִתְגַבֵּר עָלָיו הַחוֹלַאַת מְאד כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וּבְלֵיל הַשֵּׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה אַחַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה אַחַר כָּךְ, הִתְגַבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ. וְעָמְדוּ קְצָת אֲנָשִׁים אֶצְלוֹ וְהָיוּ רָצִים וְהוֹלְכִים בִּמְהִירוּת לְהָבִיא הַדָּאקְטֶיר

וְלא יָכְלוּ לַהֲבִיאוֹ, כִּי הָיָה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה.

עָנָה וְאָמַר טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' עַל שֶׁלּא בָּא הַדָּאקְטֶיר.

וְאָמַר כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו, יִתְאַמֵּץ שֶׁלּא יַנִּיחַ לָבוֹא לְשׁוּם דָּאקְטֶיר אֶצְלוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי אֲצַוֶּה לְהָבִיא לִי דָּאקְטֶיר.

אַף עַל פִּי כֵן תִּרְאוּ אַתֶּם לִבְלִי לְהַנִּיחַ שֶׁיָּבא אֶצְלִי שׁוּם דָּאקְטֶיר

וְכֵן הֲוָה אַחַר כָּךְ שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לא קִיַּמְנוּ דְּבָרָיו.

כִּי אַחַר כָּךְ בְּעֶרֶב סוכּוֹת שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַחוֹלַאַת בְּיוֹתֵר.

וְהִתְחִילוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים לִצְעק לְהָבִיא הַדָּאקְטֶיר

וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ צִוָּה לְהָבִיא הַדָּאקְטֶיר.

וְאָנכִי לא רָצִיתִי בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיָּבִיאוּ דָּאקְטֶיר

אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאָה לְהָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מַסְכִּים לְהָבִיא דָּאקְטֶיר

אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי הָאֱמֶת שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין זֶה רְצוֹנוֹ כְּלָל

אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לא יָדַעְתִּי אָז כְּלָל מַה שֶּׁאָמַר בְּלֵיל הַשֵּׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה הַנַּ"ל שֶׁהִזְהִיר לִבְלִי לְהַנִּיחַ לָבוֹא אֶצְלוֹ דָּאקְטִיר, אַף עַל פִּי שֶׁיְּצַוֶּה בְּעַצְמוֹ כַּנַּ"ל

כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי לא הָיִיתִי אָז אֶצְלוֹ כְּשֶׁאָמַר זאת

אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי בְּעַצְמוֹ כְּפִי הַשִּׂיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מִקּדֶם, שֶׁבְּוַדַּאי בֶּאֱמֶת אֵין חָפֵץ בְּשׁוּם אפֶן אֶת הַדָּאקְטֶיר.

רַק שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהַסְכִּים לִקְרא דָּאקְטֶיר מֵחֲמַת הָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים לְהָבִיא דָּאקְטֶיר וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹת דַּעְתָּם.

כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁדָּבָר זֶה אֵין טוֹב לְפָנָיו

אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיוּ אֲנָשִׁים מַפְצִירִים לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר לא עָבַר עַל דַּעְתָּם.

וְכֵן הָיָה בְּכַמָּה דְּבָרִים.

וְהוּא בְּעַצְמוֹ חִשֵּׁב פַּעַם אֶחָד כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁעָשָׂה בִּשְׁבִיל רְצוֹן אֲנָשִׁים שֶׁהִפְצִירוּ בּוֹ לַעֲשׂוֹת

אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁלּא יוֹעִיל כְּלָל וְכוּ'

וְכֵן הָיָה בְּעִנְיַן הַדָּאקְטֶיר.

וּמֵחֲמַת זֶה לא רָצִיתִי בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיִּקְרְאוּ דָּאקְטֶיר

אֲבָל לא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר לְבַטֵּל דַּעְתָּם

בִּפְרָט שֶׁגַּם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה נִרְאֶה שֶׁמַּסְכִּים עִמָּהֶם

בִּפְרָט שֶׁהִתְגַּבֵּר הַחוֹלַאַת מְאד

עַל כֵּן אַחַר כָּךְ קָרְאוּ דָּאקְטֶיר בְּעֶרֶב סוכּוֹת וְכוּ'

וְהַלְוַאי לא הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ כִּי לא הוֹעִיל כְּלָל

וּכְפִי הַנִּרְאֶה קֵרַב הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

וְאָז בְּלֵיל הַשֵּׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה בְּעֵת שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַחוֹלַאַת מְאד

עָנָה וְאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁעָמַד לְפָנָיו אָז.

הֲלא מִן הַמִּיתָה כְּבָר אֵין אֲנִי מִתְיָרֵא כְּלָל.

עָנָה וְאָמַר הֲלא אַף עַל פִּי כֵן עָשִׂינוּ אֵיזֶה דְּבָרִים בָּעוֹלָם

[כְּלוֹמַר מַה שֶּׁתִּקֵּן וְהֶחֱזִיר בִּתְשׁוּבָה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת נְפָשׁוֹת.

הֵן נַפְשׁוֹת בְּנֵי אָדָם הַמְּלֻבָּשִׁים בְּגוּף וְהֵן נְשָׁמוֹת וְכוּ' אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת וְכוּ' שֶׁעָסַק כַּמָּה שָׁנִים לְתַקְּנָם. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר תִּקּוּנִים עֶלְיוֹנִים וְנוֹרָאִים שֶׁתִּקֵּן, וְכַמָּה תּוֹרוֹת נוֹרָאוֹת וּמַעֲשִׂיּוֹת נִפְלָאוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת שֶׁגִּלָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְכוּ' וְכוּ'].

וְתָפַס אָז אִישׁ אֶחָד וְטָפַח לוֹ בִּכְתֵפָיו

וְאָמַר לוֹ בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: אַבְרֶמִיל [פֵּרוּשׁ כָּךְ הָיָה שֵׁם הָאִישׁ שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ כִּי הָיָה שְׁמוֹ אַבְרָהָם]

[אַבְרָהָם, מִכָּל מָקוֹם עָשִׂינוּ מַשֶׁהוּ בָּזֶה הָעוֹלָם]

וְהָבֵן

אות רכג

סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת שֶׁהָיָה לוֹ

וְהָיָה חָלוּשׁ מְאד, וְכִמְעַט שֶׁנִּגְוַע בְּכָל עֵת

וְהָיִינוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא חָלוּשׁ מְאד

וְהָיָה מְיֻסָּר בְּיִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאד.

וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּנוּ בְּדֶרֶךְ קֻבְלָנָא עַל גּדֶל יִסּוּרָיו.

בְּתוֹךְ כָּךְ סָתַם יָדָיו בְּחָזְקָה וְעָשָׂה אֶגְרוֹף וְנִעְנַע בְּאֶגְרוֹף יָדָיו בְּכחַ

כְּאוֹמֵר אַף עַל פִּי כֵן כּחִי חָזָק בְּקִרְבִּי מְאד

וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זאת בִּכְתָב.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁגַּם בְּעצֶם חֲלִישַׁת הַגּוּף

עֲדַיִן כּחוֹ חָזָק וְאַמִּיץ

וַעֲדַיִן כּחוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר לִגְמר הַכּל כִּרְצוֹנוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ נִכְנַס אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר וּתְפָסוֹ בְּבִגְדוֹ שֶׁל צֶמֶר

וְאָמַר בִּרְמִיזָה אָהּ מֶה חָזָק וְכוּ'

אות רכד

כְּשֶׁהָיָה שׁוֹכֵב וְגוֹנֵחַ גְּנִיחוֹת הַרְבֵּה מְאד.

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר

אֵין זֶה שַׁיָּךְ לִי כְּלָל

רַק אֶחָד עוֹמֵד וּמַכֶּה

וְהוּא בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא
תכלית הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה
...רבי נחמן מברסלב מדבר רבות על העניין של תכלית הידיעה. תכלית הידיעה היא בחינה אחת עם השכל הנקנה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=105 - השכל הנקנה - מהו? כמו כן תכלית הידיעה היא ורק היא נקראת ידיעה שלמה. והיא ידיעת השי"ת עצמו. והנה, השי"ת עצמו הוא מחוייב המציאות. וכל זמן שהאדם יודע את השי"ת באמצעות השכל שלו, הרי שהוא לא באמת יודע את השי"ת, כי מאחר שהידיעה תלויה בשכל של האדם, ממילא הידיעה היא אינה מחוייבת המציאות אלא היא רק בבחינת אפשרי המציאות בלבד. כמו כן ביאר רבי נחמן מברסלב כאן breslev...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קא - עַל יְדֵי אֲמִירַת תִּקּוּן חֲצוֹת יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ
...מוהר"ן ח"ב - תורה קא - על ידי אמירת תקון חצות יכולין לפרש שיחתו אמר: שעל ידי אמירת תקון חצות יכולין לפרש שיחתו את כל אשר עם לבבו כמו על ידי התבודדות כי מסתמא אין אומרים חצות על העבר ועקר אמירת חצות הוא על מה שנעשה עכשו עם האדם וכשיאמר חצות בבחינה זו יכולין למצא כל אשר עם לבבו בתוך אמירת חצות וכן אמירת תהלים וכיוצא צריך לראות, שימצא את עצמו בתוך כל מזמורי תהלים ובתוך כל התחנות ובקשות וסליחות וכיוצא ובקל בפשיטות בלי חכמות יכולין למצא את עצמו בתוך כל התחנות ובקשות ובפרט בתהלים, שנאמר בשביל כלל ישראל...
ספר המידות - אלמן
ספר המידות - אלמן א. מי שמתה אשתו, יאמר בכל יום פרשת אשם, עד שישא אשה אחרת. חלק שני א. על ידי שקר דבריו אינם נשמעים, גם על ידי שקר מאלמן, חס ושלום, כמה נשים. ב. כשמתה אשתו של אדם, אזי כאלו נחסר לו עצם מעצמיו, אבל הצדיק, אף על פי שאשתו מתה, אינו נחסר לו עצם. וזהו: אלמן אותיות א'חת מ'הנה ל'א נ'שברה. ארץ ישראל
ספר המידות - תפילה
...המידות - תפילה חלק א' א. צריך אדם להיות נכסף ומשתוקק לטוב הכללי, אף על פי שימשך לו לבד הפסד. ב. המתפלל בבית הכנסת, כאלו הביא מנחה טהורה. ג. הקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת. ד. על ידי חנפה אין תפילתו נשמעת. ה. על ידי עסק התורה מתוך דחק תפילתו נשמעת. ו. המתפלל על חברו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה. ז. מי שדעתו שפלה עליו, אין תפילתו נמאסת. ח. לעולם יקדים אדם תפילה לצרה. ט. כל המאמץ עצמו בתפילה למטה, אין צרים יכולים להסטינו מלמעלה. י. לעולם יבקש אדם רחמים, שיהיו הכל מאמצין את כחו, ושיסיעוהו מלאכי...
שיחות הר"ן - אות רסה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן הזהיר מאד לבלי לאכל בצלים חיים כלל אפילו עם שמן או שומן ואפילו על ידי תערובות כגון על ידי ביצים וכיוצא ואפילו בשבת והלעיג על האומרים שבשבת מצוה לאכל דבר המזיק שהם בצלים חיים ואמר שהם מזיקים מאד לכמה דברים וחשב אז כמה עניני חולאת ומכאובים וחלישות שגורמים אך שכחתים בפרטיות אך הכלל שהחמיר מאד והזהיר מאד לבלי לאכלם חיים כלל אפילו על ידי תערובות ואפילו בשבת רק מבשלים מתר לאכל ובתחלה שאלנו אותו על זה מחמת ששמענו בשם הבעל שם טוב זה שהזהיר מאד לבלי לאכל בצלים חיים ואמר שבודאי כן הוא והתחיל...
שיחות הר"ן - אות רמב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אמר: ענין עין הרע הוא כי יש כח ממש בהראיה כי כח הראות הולך לחברו ומזיקו כשעינו רעה כי הראיה היא כח ממש שהולך כח הראות ופוגע בהדבר הנראה וכשעינו רעה מזיק בראיתו ממש כנ"ל ועל כן נדה כשתסתכל במראה ימצא שם רשם דם כמובא ודע שסגלה לעין הרע סנפיר של דג לעשן בו וסימן סנפיר בגימטריא רע עין וביותר מסגל סנפיר של מן דגים שקורין אותו שלעיין לשון נופל על לשון, של עין עוד שמעתי בשמו זכרונו לברכה, נסח אחר לתלות הסנפיר הנ"ל על האדם או תינוק שמרגל שיהיה לו לפעמים עין הרע, יתלו עליו סנפיר הנ"ל וינצל כנ"ל וספר לי ע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפא - כְּשֶׁמִּתְקַשְּׁרִים בְּקֶשֶׁר אֵיזֶה אֲנָשִׁים עַל אִישׁ אֶחָד
...קפא - כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד אפילו אם הוא אדם חשוב יותר מהם על כל זה יכולים להפילו כי נתקבצים חלקי הכבוד שיש לכל אחד מהם ועל ידי זה נתבטל חלק כבוד שלו ונופל על ידם בבחינת: "ראוני נערים ונחבאו" שהקטנות בטל לפני גדלות כי חלקי הכבוד שלהם כשנתקבץ ונתקשר יחד הוא גדול מחלק כבוד שלו לבדו אם לא שזה האיש שחולקין עליו הוא גדול במעלה מאד עד שחלק כבוד שלו, גדול יותר מכל חלקי כבוד שלהם ביחד אזי אדרבא נתבטלים הם לפניו בבחינת ראוני וכו' כנ"ל אבל אם אין גדול כל...
חיי מוהר"ן - תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מחקירות ולהתחזק באמונה אות תי ופעם אחת בראש השנה דבר רבנו זכרונו לברכה גם כן מזה מגדל האסור ללמד אלו הספרים המפרשים את התורה על פי דרכי המחקרים [כגון ספרי האבן עזרא, ובפרט הפרוש הרע שעליו הנקרא מרגלית רעה, וספרי הרלב"ג שמפרסם לכל מה שכתוב בו כנגד התורה הקדושה, שחיב אדם לקרע כששומע חס ושלום דבור אחד מדברים אלה. וכיוצא בזה שאר ספרים ההולכים בדרך הזה] אשר כל ההקדמות שלהם לקחו מאריסטו היון ימח שמו ונמח זכרו ושאר האפיקורסים המפרסמים שהיו קצתם קדם חכמי התלמוד וקצתם בימיהם אשר כל כונת בעלי המשנה והגמרא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלג - וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ
...קלג - וארח צדיקים כאור נגה וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום כי השמש בעצמה מאירה במקומה בשוה בתחלת היום ובאמצע היום רק המניעה הוא מחמת הארץ המפסקת בין בני אדם ובין השמש על כן אין האור מתפשט כל כך בתחלת היום רק מקצת מקצת עד שנתפשט על הארץ כן הצדיק הוא בעצמו מאיר תמיד רק המניעה מחמת המקבלים והמניעה הוא מחמת הארץ המפסקת, הינו העולם הזה כי בני אדם משקעים בעולם הזה ועל כן אינם יכולים לקבל אור הצדיק והוא ענין שאמרו בגמרא על פסוק: "מגלה עפה כד עיפת לה וכו' כד קלפת לה" וכו' נמצא כל העולם כלו כזרת...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יב
...יב וביום מחר בא ואמר שבא ספינה מחוץ לארץ עם יהודים ויש להם גם כן שוחט מבהק ושם באותה ספינה היה הרב החסיד המפרסם מורנו הרב זאב ולף נרו יאיר מטשרני אוסטרהא ושאר אנשים חשובים ושאלו על רבנו זכרונו לברכה וגלה להם האיש שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה, האמת ותכף שלח ר' זאב הנ"ל אחרי רבנו, זכרונו לברכה, שיבוא אליו לאכסניא שלו ויקבלו באהבה להתארח עמו יחד ולא רצה רבנו, זכרונו לברכה, ללכת אצלו כי אמר כאן טוב לפני כי היה עושה בסטנבול כל מיני קטנות והיה הולך יחף ובלי חגורה ובלי כובע עליון והיה מלבש רק בה"אנטער שלאק"...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1016 שניות - עכשיו 25_08_2025 השעה 18:16:51 - wesi2