ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעז - וַיּאמֶר י"י סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך
(במדבר י"ד) : ויאמר י"י סלחתי כדבריך ראשי תבות כוסי כדברך דבר ראשי תבות דשנת בשמן ראשי כי יש צדיקים אמתים שיש להם כח, כששותין יין לפעמים למחל עוונות על ידי זה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא עו). שיין יש לו שני בחינות זכה נעשה ראש וכשנעשה ראש שהוא בחינות מחין על ידי זה הוא יכול לכפר עוונות כמו שכתוב (משלי ט"ז) : "ואיש חכם יכפרנה" וזהו : "ויאמר ה' סלחתי כדברך" כי דבר הוא ראשי תבות "דשנת בשמן ראשי" כנ"ל שהיא בחינת שלמות המחין [שהם בחינת (שמות ל) : "שמן משחת קדש" בחינת (תהלים קל"ג) "כשמן הטוב על הראש" כידוע] וזה: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" שהוא ראשי תבות "כוסי" כנ"ל וזהו : "סלחתי כדברך" שהסליחה כדברך דיקא כפי בחינת "דשנת בשמן ראשי" שאתה זוכה הינו כפי המחין שזוכה הצדיק האמת על ידי שתית היין כמו כן זוכה לסליחות עוונות כי עקר הסליחה על ידי החכמה והמחין הקדושים שמקבל בבחינת "ואיש חכם יכפרנה" כנ"ל דשנת בשמן ראשי כ'ו'ס'י' רויה (תהלים כ"ג) בחינת "באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה" (שם ס"ו) (שמות ל"ב) "וישרף את העגל וכו' ויזר על פני המים" האמנם אלם (תהלים נ"ח) שנעשה האמנות אלם שאין לו דבור להתפאר כי צריכין לעשות דבור להאמנות שיוכל להתפאר למעלה יה הם המוחין וזה תלוי בשמירת הברית כי "שבטי יה עדות לישראל" על פגם הברית (כמובא בפרוש רש"י פרשת פינחס) בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה מלכות הוא בחינת כבוד כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) : "כבוד מלכותך יאמרו" והוא בחינת רצון, כי 'רצונו של אדם זהו כבודו' (ירושלמי פאה פרק א) וכשהאדם מסתפק ומתרצה ברצון השם יתברך רק כמו שהוא יתברך רוצה אזי 'ממליך מלכותה' כי עקר המלכות מהרצון כנ"ל וזהו 'בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה' כי עקר המלכות הוא מהרצון כנ"ל אבל כשרוצה האדם איזה רצון אחר חוץ מרצון השם יתברך על ידי זה נעשה מלכות אחרים של העכו"ם וכפי הרצון האחר כן נעשה איזה מלכות לאיזה עכו"ם כי צריך האדם לבטל רצונו לגמרי נגד רצון השם יתברך שלא יהיה לו שום רצון אחר רק כמו שרוצה השם יתברך הן שיהיה לו ממון ובנים, הן לאו חס ושלום והן כל שאר הרצונות לא ירצה שום רצון אחר רק כמו שרוצה השם יתברך יתגדל ויתקדש שמה רבא יתגדל, תגי דל, שהוא תגי כתר דל בחינת יעקב שהוא עקב בחינת דל ובחינת ישראל הוא בחינת תגי "כי שרית עם אלהים" וכו' (בראשית ל"ב) ויתקדש, ת"ק שדי רבא באר "ומשביע לכל חי רצון" [כל אלו הדברים לא נכתבו מהם כי אם ראשי פרקים כי בשעת אמירת אלו הדברים הנוראים, לא זכינו שיבארם לנו היטב, כדרכו תמיד רק אמרם במהירות בדרך רמז בעלמא ורמז לנו כאן כל הכונות של קדיש המבארים בכונות האר"י זכרונו לברכה, וכנ"ל ואין אתנו יודע עד מה באור הדברים האלה].
וַיּאמֶר י"י סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך
רָאשֵׁי תֵּבוֹת כּוֹסִי
כִּדְבָרֶך
דָּבָר רָאשֵׁי תֵּבוֹת דִּשַׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן ראשִׁי
כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִם
שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כּחַ, כְּשֶׁשׁוֹתִין יַיִּן לִפְעָמִים
לִמְחֹל עֲווֹנוֹת עַל יְדֵי זֶה
כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
שֶׁיַּיִן יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בְּחִינוֹת
זָכָה נַעֲשֶׂה ראשׁ
וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה ראשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת מחִין
עַל יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לְכַפֵּר עֲווֹנוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה"
וְזֶהוּ: "וַיּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך"
כִּי דָּבָר הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת "דִּשַּׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן ראשִׁי" כַּנַּ"ל
שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמּחִין
[שֶׁהֵם בְּחִינַת: "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קדֶשׁ" בְּחִינַת "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָראשׁ" כַּיָּדוּעַ]
וְזֶה: "וַיּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך" שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת "כּוֹסִי" כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך"
שֶׁהַסְּלִיחָה כִּדְּבָרֶך דַּיְקָא
כְּפִי בְּחִינַת "דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן ראשִׁי" שֶׁאַתָּה זוֹכֶה
הַיְנוּ כְּפִי הַמּחִין שֶׁזּוֹכֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַל יְדֵי שְׁתִיַּת הַיַּיִן
כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לִסְלִיחוֹת עֲווֹנוֹת
כִּי עִקַּר הַסְּלִיחָה
עַל יְדֵי הַחָכְמָה וְהַמּחִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּקַבֵּל בִּבְחִינַת "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" כַּנַּ"ל
דִּשַּׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן ראשִׁי כּ'וֹ'סִ'י' רְוָיָה
בְּחִינַת "בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה"
"וַיִּשְׂרף אֶת הָעֵגֶל וְכוּ' וַיִּזֶּר עַל פְּנֵי הַמָּיִם"
הַאֻמְנָם אֵלֶם שֶׁנַּעֲשֶׂה הָאֻמָּנוּת אִלֵּם
שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּר לְהִתְפָּאֵר
כִּי צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת דִּבּוּר לְהָאֻמָּנוּת שֶׁיּוּכַל לְהִתְפָּאֵר לְמַעְלָה
יָהּ הֵם הַמּוֹחִין
וְזֶה תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית
כִּי "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל"
עַל פְּגַם הַבְּרִית
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיך מַלְכוּתֵהּ
מַלְכוּת הוּא בְּחִינַת כָּבוֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּבוֹד מַלְכוּתְך יאמְרוּ"
וְהוּא בְּחִינַת רָצוֹן, כִּי 'רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ'
וּכְשֶׁהָאָדָם מִסְתַּפֵּק וּמִתְרַצֶּה בִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
רַק כְּמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַך רוֹצֶה
אֲזַי 'מַמְלִיך מַלְכוּתֵהּ'
כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת מֵהָרָצוֹן כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ 'בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיך מַלְכוּתֵהּ'
כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת הוּא מֵהָרָצוֹן כַּנַּ"ל
אֲבָל כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם אֵיזֶה רָצוֹן אַחֵר חוּץ מֵרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מַלְכוּת אֲחֵרִים שֶׁל הָעַכּוּ"ם
וּכְפִי הָרָצוֹן הָאַחֵר כֵּן נַעֲשֶׂה אֵיזֶה מַלְכוּת לְאֵיזֶה עַכּוּ"ם
כִּי צָרִיך הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם רָצוֹן אַחֵר
רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וּבָנִים, הֵן לָאו חַס וְשָׁלוֹם
וְהֵן כָּל שְׁאָר הָרְצוֹנוֹת לא יִרְצֶה שׁוּם רָצוֹן אַחֵר רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא
יִתְגַּדַּל, תָּגֵי דַּל, שֶׁהוּא תָּגֵי כֶּתֶר
דַּל בְּחִינַת יַעֲקב שֶׁהוּא עָקֵב בְּחִינַת דַּל
וּבְחִינַת יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת תָּגֵי "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלהִים" וְכוּ'
וְיִתְקַדַּשׁ, ת"ק שַׁדַּי
רַבָּא בְּאֵר
"וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן"
[כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים לא נִכְתְּבוּ מֵהֶם כִּי אִם רָאשֵׁי פְּרָקִים
כִּי בִּשְׁעַת אֲמִירַת אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים, לא זָכִינוּ שֶׁיְּבָאֲרֵם לָנוּ הֵיטֵב, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד
רַק אֲמָרָם בִּמְהִירוּת בְּדֶרֶך רֶמֶז בְּעָלְמָא
וְרָמַז לָנוּ כָּאן כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל קַדִּישׁ הַמְבאָרִים בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכַנַּ"ל
וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה בֵּאוּר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה].
שיחות הר"ן - אות כב
שיחות הר"ן - אות כב טוב מאד מי שזוכה להיות מקרב לצדיק אמתי כי לעתיד לבוא כתיב: "לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" שיאחז בכנפות הארץ וינער את הרשעים אבל מי שהוא מקרב לצדיק אמתי אזי יחזיק ויאחז עצמו בהצדיק ויהיה נשאר קים ולא יהיה ננער עם הרשעים מאחר שיחזיק ויאחז עצמו בהצדיק...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ט - אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ
...ללכת ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו איתא בתקוני זוהר . כלהו ערקין דלבא מתנהגין בתר רוחא הדא הוא דכתיב: "אל אשר יהיה הרוח ללכת" וכו' דהינו הרוח היוצא מכנפי הראה כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא' כי על ידי הרוח מכבין הנר ומדליקין הנר כנראה בחוש שלפעמים נכבה הנר על ידי הרוח המנשב ולפעמים מדליקין הנר שנכבה על ידי הרוח שמנשבין בו כי כבוי הנר הוא על ידי שנופל על הנר עפרוריות ונפרדין חלקי האש, שיש בו מיסוד האש ואינם יכולים לבער...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כ
...וכששמע זאת, שלח שליח מיחד לעכו לשכר הספינה מרגאז שהיא בשלום עם כל האמות הינו כי יש מדינת רגאז ויש להם שלום עם כל המלכים וכשאותה הספינה מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין לתוך הפלען כי דרך הספינות של מלחמה שחוטפין על הים ספינה עם האנשים שבה לתוך הפלען דהינו בשביה אבל כשהספינה הנ"ל ממדינת רגאז מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין מהם לתוך הפלען וכן היה ששכרו לו ספינה כזו וכששמע הרב הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה, רוצה לנהג נסיעות לביתו שלח שליח...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם
...חותם פרקא חמישאה דספרא דצניעותא בראשית ברא. 'בראשית' מאמר, 'ברא' חצי מאמר, אב ובן, סתים וגליא, עדן עלאה דסתים וגניז, עדן תתאה א. דע שיש חותם ויש חותם בתוך חותם הוא כי יש מוכיחי הדור והם בחינות רגלין ונקראים רגלין על שם שהם למודי ה' הינו שלומדין כביכול את ה' שנותנין לו עצות והם הולכים בשליחותו לישראל להוכיחם ולהחזירם להשם יתברך ועל שם זה נקראים בחינות רגלין על שם העצה כמו שפרש רש"י על "וכל העם אשר ברגליך" 'ההולכים אחר עצתך' ועל שם ההליכה שהולכים בשליחותו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ה' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך
...ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך "ממתים ידך ה' ממתים מחלד וכו' אני בצדק אחזה פניך" וכו' הכלל שעקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך שזהו עקר התכלית וזהו רצונו יתברך שאנחנו נכיר אותו יתברך ואין ראוי לאדם שיהיה לו כונה אחרת בעבודתו יתברך כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה...
חיי מוהר"ן - קסז - נסיעתו ללמברג
...גדול ורדפתי ורצתי אחריו עד קראסנע אז ענה ואמר לי [אנו נתראה ונתראה ונתראה] וכפל הדבר כמה פעמים ואמר אם אתה רוצה להיות איש כשר מה אתה דואג כל העולם יגעים וטורחים בשבילך זה נוסע לברעסלא, וזה לכאן וזה לכאן הכל בשבילך. ואחר כך ביום בבקר נסע פתאום מקראסנע ורדפתי אחריו עד שזכינו להשיגו אצל הגשר וכו' ונהנה קצת ואמר אז על ענין הנסיעה שלו מענין המשכן שכל אחד מהצדיקים בונים וכו' כמו שמובא בלקוטי א' בסימן רפ"ב בהתורה אזמרה לאל קי בעודי אות קסח כשהיה בלמברג...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כב - בְּעִנְיַן הַהַכְנָעָה, טוֹעִים הָעוֹלָם הַרְבֵּה
...בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מיגעין עצמנו בעבודות ובתפילה כדי לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות ואם כן אי אפשר שיהיה ההכנעה בפשיטות כי אם כן הוא נכנס לקטנות ועל כן בהכרח שיש בזה דעת ועל כן לאו כל אדם יכול להיות ענו כראוי רק משה רבנו, עליו השלום הוא היה "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" ורבותינו, זכרונם לברכה, קראו לענווה שאינו כראוי חנפה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על ירמיה הנביא שהיה ענו נגד הנביא שקר חנניה ואמר לו בהכנעה: אמן, כן...
שיחות הר"ן - אות סא
...- אות סא ענין הדרי בי הנאמר בגמרא, זה היה בחינת תשובה ששב בתשובה על שפגם בתורה לומר שלא כענין וכראוי ותכף ומיד שהקשה אותו חברו הבין מיד שפגם ושב בתשובה מיד כי יש תשובה שהיא בכח ועדין לא יצאה לפעל ובשביל זה אדם משיג לפעמים למעלה ממדרגתו מה שאינו ראוי לזה הוא כדי שתצא התשובה מכח אל הפעל כנזכר לעיל וזה בחינת הדרי בי הינו שהתשובה היתה בי מתחלה רק שהיה בכח כנ"ל ועתה יצאה לפעל [כי על ידי שהשיג למעלה ממדרגתו על ידי זה פגם לומר שלא כענין ואזי חברו מקשה עליו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריא - מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים
...על ראש השנה לצדיקים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים כי עקר המתקת הדינין אינו אלא על ידי קדשת וטהרת המחשבות כי שם שרשם כמובא בזוהר: כלא במחשבה אתבררו ואי אפשר לבוא למחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא בזוהר: "ויקח משה את עצמות יוסף" 'משה הוא בחינת מחין, ויוסף הוא בחינת צדיק' הינו שאין שלמות למחין אלא על ידי התקשרות לצדיקים וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם ובשביל זה נוסעין לצדיקים...
בית דין של מעלה. מה קורה שם? ואיך להנצל?
...ואיך להנצל? שאלה: אשמח לדעת מה בדיוק קורה בבית דין של מעלה? איך מתנהלים שם הדיונים? האם רבי נחמן נתן עצה כלשהי איך להנצל מבית דין של מעלה? תודה תשובה: בית דין של מעלה, היינו מצב שאליו האדם מגיע אחרי שהוא עוזב את הגוף, דהיינו מה שנקרא מוות של הגוף. בבית דין של מעלה, דנים את האדם על כל מעשיו וכולי, ולפיהן נקבע עתידו... בהמשך חייו אחרי העולם הזה... בכל מקרה יש דרך אחת להנצל מבית דין של מעלה, ולהגיע לגן עדן ישר בלי שום סיבוך בדרך. ואיך? על ידי שהאדם...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 23_01_2022 השעה 08:29:55 - wesi2