ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעז - וַיּאמֶר י"י סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך
(במדבר י"ד) : ויאמר י"י סלחתי כדבריך ראשי תבות כוסי כדברך דבר ראשי תבות דשנת בשמן ראשי כי יש צדיקים אמתים שיש להם כח, כששותין יין לפעמים למחל עוונות על ידי זה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא עו). שיין יש לו שני בחינות זכה נעשה ראש וכשנעשה ראש שהוא בחינות מחין על ידי זה הוא יכול לכפר עוונות כמו שכתוב (משלי ט"ז) : "ואיש חכם יכפרנה" וזהו : "ויאמר ה' סלחתי כדברך" כי דבר הוא ראשי תבות "דשנת בשמן ראשי" כנ"ל שהיא בחינת שלמות המחין [שהם בחינת (שמות ל) : "שמן משחת קדש" בחינת (תהלים קל"ג) "כשמן הטוב על הראש" כידוע] וזה: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" שהוא ראשי תבות "כוסי" כנ"ל וזהו : "סלחתי כדברך" שהסליחה כדברך דיקא כפי בחינת "דשנת בשמן ראשי" שאתה זוכה הינו כפי המחין שזוכה הצדיק האמת על ידי שתית היין כמו כן זוכה לסליחות עוונות כי עקר הסליחה על ידי החכמה והמחין הקדושים שמקבל בבחינת "ואיש חכם יכפרנה" כנ"ל דשנת בשמן ראשי כ'ו'ס'י' רויה (תהלים כ"ג) בחינת "באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה" (שם ס"ו) (שמות ל"ב) "וישרף את העגל וכו' ויזר על פני המים" האמנם אלם (תהלים נ"ח) שנעשה האמנות אלם שאין לו דבור להתפאר כי צריכין לעשות דבור להאמנות שיוכל להתפאר למעלה יה הם המוחין וזה תלוי בשמירת הברית כי "שבטי יה עדות לישראל" על פגם הברית (כמובא בפרוש רש"י פרשת פינחס) בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה מלכות הוא בחינת כבוד כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) : "כבוד מלכותך יאמרו" והוא בחינת רצון, כי 'רצונו של אדם זהו כבודו' (ירושלמי פאה פרק א) וכשהאדם מסתפק ומתרצה ברצון השם יתברך רק כמו שהוא יתברך רוצה אזי 'ממליך מלכותה' כי עקר המלכות מהרצון כנ"ל וזהו 'בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה' כי עקר המלכות הוא מהרצון כנ"ל אבל כשרוצה האדם איזה רצון אחר חוץ מרצון השם יתברך על ידי זה נעשה מלכות אחרים של העכו"ם וכפי הרצון האחר כן נעשה איזה מלכות לאיזה עכו"ם כי צריך האדם לבטל רצונו לגמרי נגד רצון השם יתברך שלא יהיה לו שום רצון אחר רק כמו שרוצה השם יתברך הן שיהיה לו ממון ובנים, הן לאו חס ושלום והן כל שאר הרצונות לא ירצה שום רצון אחר רק כמו שרוצה השם יתברך יתגדל ויתקדש שמה רבא יתגדל, תגי דל, שהוא תגי כתר דל בחינת יעקב שהוא עקב בחינת דל ובחינת ישראל הוא בחינת תגי "כי שרית עם אלהים" וכו' (בראשית ל"ב) ויתקדש, ת"ק שדי רבא באר "ומשביע לכל חי רצון" [כל אלו הדברים לא נכתבו מהם כי אם ראשי פרקים כי בשעת אמירת אלו הדברים הנוראים, לא זכינו שיבארם לנו היטב, כדרכו תמיד רק אמרם במהירות בדרך רמז בעלמא ורמז לנו כאן כל הכונות של קדיש המבארים בכונות האר"י זכרונו לברכה, וכנ"ל ואין אתנו יודע עד מה באור הדברים האלה].
וַיּאמֶר י"י סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך

רָאשֵׁי תֵּבוֹת כּוֹסִי

כִּדְבָרֶך

דָּבָר רָאשֵׁי תֵּבוֹת דִּשַׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן ראשִׁי

כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִם

שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כּחַ, כְּשֶׁשׁוֹתִין יַיִּן לִפְעָמִים

לִמְחֹל עֲווֹנוֹת עַל יְדֵי זֶה

כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

שֶׁיַּיִן יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בְּחִינוֹת

זָכָה נַעֲשֶׂה ראשׁ

וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה ראשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת מחִין

עַל יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לְכַפֵּר עֲווֹנוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה"

וְזֶהוּ: "וַיּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך"

כִּי דָּבָר הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת "דִּשַּׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן ראשִׁי" כַּנַּ"ל

שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמּחִין

[שֶׁהֵם בְּחִינַת: "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קדֶשׁ" בְּחִינַת "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָראשׁ" כַּיָּדוּעַ]

וְזֶה: "וַיּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך" שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת "כּוֹסִי" כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך"

שֶׁהַסְּלִיחָה כִּדְּבָרֶך דַּיְקָא

כְּפִי בְּחִינַת "דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן ראשִׁי" שֶׁאַתָּה זוֹכֶה

הַיְנוּ כְּפִי הַמּחִין שֶׁזּוֹכֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַל יְדֵי שְׁתִיַּת הַיַּיִן

כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לִסְלִיחוֹת עֲווֹנוֹת

כִּי עִקַּר הַסְּלִיחָה

עַל יְדֵי הַחָכְמָה וְהַמּחִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּקַבֵּל בִּבְחִינַת "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" כַּנַּ"ל

דִּשַּׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן ראשִׁי כּ'וֹ'סִ'י' רְוָיָה

בְּחִינַת "בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה"

"וַיִּשְׂרף אֶת הָעֵגֶל וְכוּ' וַיִּזֶּר עַל פְּנֵי הַמָּיִם"

הַאֻמְנָם אֵלֶם שֶׁנַּעֲשֶׂה הָאֻמָּנוּת אִלֵּם

שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּר לְהִתְפָּאֵר

כִּי צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת דִּבּוּר לְהָאֻמָּנוּת שֶׁיּוּכַל לְהִתְפָּאֵר לְמַעְלָה

יָהּ הֵם הַמּוֹחִין

וְזֶה תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית

כִּי "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל"

עַל פְּגַם הַבְּרִית

בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיך מַלְכוּתֵהּ

מַלְכוּת הוּא בְּחִינַת כָּבוֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּבוֹד מַלְכוּתְך יאמְרוּ"

וְהוּא בְּחִינַת רָצוֹן, כִּי 'רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ'

וּכְשֶׁהָאָדָם מִסְתַּפֵּק וּמִתְרַצֶּה בִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

רַק כְּמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַך רוֹצֶה

אֲזַי 'מַמְלִיך מַלְכוּתֵהּ'

כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת מֵהָרָצוֹן כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ 'בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיך מַלְכוּתֵהּ'

כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת הוּא מֵהָרָצוֹן כַּנַּ"ל

אֲבָל כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם אֵיזֶה רָצוֹן אַחֵר חוּץ מֵרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מַלְכוּת אֲחֵרִים שֶׁל הָעַכּוּ"ם

וּכְפִי הָרָצוֹן הָאַחֵר כֵּן נַעֲשֶׂה אֵיזֶה מַלְכוּת לְאֵיזֶה עַכּוּ"ם

כִּי צָרִיך הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם רָצוֹן אַחֵר

רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וּבָנִים, הֵן לָאו חַס וְשָׁלוֹם

וְהֵן כָּל שְׁאָר הָרְצוֹנוֹת לא יִרְצֶה שׁוּם רָצוֹן אַחֵר רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא

יִתְגַּדַּל, תָּגֵי דַּל, שֶׁהוּא תָּגֵי כֶּתֶר

דַּל בְּחִינַת יַעֲקב שֶׁהוּא עָקֵב בְּחִינַת דַּל

וּבְחִינַת יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת תָּגֵי "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלהִים" וְכוּ'

וְיִתְקַדַּשׁ, ת"ק שַׁדַּי

רַבָּא בְּאֵר

"וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן"

[כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים לא נִכְתְּבוּ מֵהֶם כִּי אִם רָאשֵׁי פְּרָקִים

כִּי בִּשְׁעַת אֲמִירַת אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים, לא זָכִינוּ שֶׁיְּבָאֲרֵם לָנוּ הֵיטֵב, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד

רַק אֲמָרָם בִּמְהִירוּת בְּדֶרֶך רֶמֶז בְּעָלְמָא

וְרָמַז לָנוּ כָּאן כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל קַדִּישׁ הַמְבאָרִים בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכַנַּ"ל

וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה בֵּאוּר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה].
סיפורי מעשיות - מעשה יב - מעשה מבעל תפילה / מעשה בבעל תפילה
...מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה מעשה פעם אחד היה בעל תפילה שהיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותושבחות להשם יתברך והיה יושב חוץ לישוב והיה רגיל לכנס לישוב והיה נכנס אצל איזה אדם מסתמא היה נכנס להקטנים במעלה, כגון עניים וכיוצא והיה מדבר על לבו מהתכלית של כל העולם היות שבאמת אין שום תכלית, כי אם לעסק בעבודת ה' כל ימי חייו ולבלות ימיו בתפילה להשם יתברך ושירות ותשבחות וכו' והיה מרבה לדבר עמו דברי התעוררות כאלו, עד שנכנסו דבריו באזניו עד שנתרצה אותו האדם להתחבר עמו ותכף כשנתרצה עמו, היה לוקחו ומוליכו למקומו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ה' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך
...רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך "ממתים ידך ה' ממתים מחלד וכו' אני בצדק אחזה פניך" וכו' הכלל שעקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך שזהו עקר התכלית וזהו רצונו יתברך שאנחנו נכיר אותו יתברך ואין ראוי לאדם שיהיה לו כונה אחרת בעבודתו יתברך כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי בטן שרוצה למלאות בטנו...
חיי מוהר"ן - נט - שיחות השיכים להתורות
...אות נט סדר הזמנים של אמירת המאמרים הנודעים לנו מאמר אקרקתא סימן ג, שמעתי שנאמר בשבת הראשון שנכנס רבנו זכרונו לברכה לברסלב, סוף שנת תקס"ב. מאמר "אנכי", סימן ד, נאמר בזלאטיפליע בשבועות. מאמר "בחצוצרות", סימן ה, נאמר בראש השנה תקס"ג. מאמר "קרא את יהושע", סימן ו, נאמר בשבת תשובה שאחר זה. מאמר "משפטים", סימן ז, נאמר בחרף תקס"ג. מאמר "ראיתי מנורת זהב", סימן ח, נאמר בשבת חנוכה תקס"ג. מאמר תהמת יכסימו", סימן ט, נאמר בשבת שירה תקס"ג. מאמר "משפטים", סימן י, נאמר גם כן בחרף זה בטיראויצע קדם פורים. מאמר "אני...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פז - תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר
...מוהר"ן ח"א - תורה פז - תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר [לשון החברים] "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" הענין הוא כי אנו רואין בחוש תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר מתעוררין עליו דינים והסברא הוא להפך אך כי יש שני מיני יראה, יראת הענש ויראת הרוממות יראת הענש נקרא צדק, ויראת הרוממות נקרא אמונה כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין הוא ירא ממנו וידוע הוא, כי אי אפשר לבוא לאמונה רק על ידי יראת הענש כי מחמת שהוא ירא מהענש מאמין שהשם יתברך הוא תקיף, ובעל היכלת ובעל הכחות כלם...
ספר המידות - התבודדות
ספר המידות - התבודדות חלק א' א. מי שמתבודד את עצמו ובודל את עצמו מבני אדם, מזדקקין עליו מלמעלה. ב. על ידי התבודדות ומפנה לבו לבטלה בא לכעס. חלק שני א. השיחה שאדם משיח בינו לבין קונו, השיחה הזאת נעשית אחר כך גאלה וישועה לבניו.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסו - מִּיתוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בְּלא זְמַנָּן
...בלא זמנן דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן הוא על ידי שאינן נזהרין במצות סכה כראוי כי סכה בחינות 'אמא דמסככא על בנין', בחינות: "אם לבינה תקרא" וזהו בחינות ההבדל שבין גדר אדם לגדר בהמה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" שעשה לה דדים במקום בינה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה למטה וזהו ההפרש שבין גדר אדם לבהמה שהאדם יונק מדדי אדם שהוא במקום בינה בחינות "אם לבינה תקרא" בחינות סכה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה שהם למטה ועל כן כשפוגם במצות סכה אזי נופל מבחינות דדי אדם שהם במקום...
חיי מוהר"ן - תסו - עבודת השם
...מוהר"ן - תסו - עבודת השם אות תסו ליל שבת חזון תקס"ט, שספרו לפניו מגדל הצרות וממיתות משנות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השרפה שהיתה שם בערב שבת קדש העבר. אמר, לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הנגון. הינו הנגון שמסימין בסוף "ונתנה תקף" שקדם מנגנין בנגון הידוע מי ינוח ומי ינוע ומסימין בנגון מי ישפל ומי ירום ואחר כך מסימין בנגון לבד בלי תבות קדם שמתחילין ותשובה ותפילה וצדקה. כידוע להעולם. ואותו הנגון הנמשך אחר הסיום ומי ירום הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחלה הוא מפרש בפרוש כמה גזרות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים יְקָרִים בָּעוֹלָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יש כמה דברים יקרים בעולם דע כי יש כמה דברים יקרים בעולם החכם הוא יקר מאד וכן גבור וכן עשיר ומושל דהינו מי שיש לו איזה התנשאות. ודע שאצל כל אחד מהם יכולים לפעל ולהושע מצערו שאם יש לו איזה צער, חס ושלום וילך אצל אחד מהם ויספרו לפניו עד שיעורר רחמים אצלו עליו מזה יוכל להושע
שיחות הר"ן - אות קפב - גדולות נוראות השגתו
...אות קפב - גדולות נוראות השגתו פעם אחת ענה ואמר: עלי אין חולקים כלל רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים החולקים עליו ועל איש כזה בודאי ראוי לחלק כלומר כי החולקים בודים עליו כזבים ושקרים אשר לא עלו על לבו שעשה כך וכך מה שהכל שקר וכזב ועל איש כזה שעשה כך כמו שאומרים הם בודאי ראוי לחלק נמצא שעליו אינם חולקים כלל כי אם היו יודעין גדל צדקתו וקדשתו ומעלתו וכו' בודאי לא היו חולקים עליו רק אדרבא היו רצים אחריו בהתלהבות נפלא כראוי רק הם חולקים על מי שעשה מעשים כאלה כמו שהם אומרים על איש כזה בודאי ראוי לחלק...
חיי מוהר"ן - פ - שיחות שהיה אצל כל תורה
...פ מה שנאמר שם בסוף על פסוק ויהי מקץ על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה על בר בי רב דחד יומא. זה נתגלגל על ידי איש אחד מבני הנעורים שנסע אליו על שבת חנוכה מברסלב ונתעכב בנעמרוב ולא בא על אותו שבת ואחר שבת בא לכאן ורבנו זכרונו לברכה בעת שאמר התורה ימי חנוכה הנ"ל לא סים לפרש המקרא ויהי מקץ על פי התורה הנ"ל עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת אז התחיל לפרש המקרא הנ"ל על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה מענין בר בי רב דחד יומא. והיה מענינו כי זה האיש היה ממש בר בי רב דחד יומא כי בשבת לא היה אצלו רק אחר כך בחל יום אחד...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 01_01_2026 השעה 22:52:20 - wesi2