ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - קצא - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קצא יום ג' ח"י תשרי שני דחל המועד סוכות לעת ערב שנת תקע"א נלקח ארון אלהים ונסתלק אור ישראל כבוד אדוננו מורנו ורבנו בוצינא עלאה בוצינא קדישא יקירא אור הגנוז והצפון מורנו רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה ונקבר למחרתו ביום רביעי באומין במקום אשר בחר לו בו בחיים חיותו כמבאר בזה הספר ספורי דבריו אשר מבאר בהם בפרוש שהוטב בעיניו לשכב באומין מחמת שהיה שם קדוש השם הרבה מאד כמפרסם. גם עקר הסתלקותו מחמת הקדושים שנהרגו שם כאשר הבננו מדבריו שספר באומין שיש שם רבבות נשמות שהוא צריך להעלותן. גם ביום שני ראשון דחל המועד הנ"ל שהיה יום אחד לפני הסתלקותו ענה ואמר אלי האתה זוכר המעשה שספרתי לך. אמרתי לו איזה מעשה ? השיב לי המעשה של הבעל שם טוב זכרונו לברכה שספרתי לך בעת שנכנסתי לאומין. השבתי לו הן. ענה ואמר זה זמן רב שהסתכלו עלי לתפסני לכאן. שוב ענה ואמר לא אלפים נשמות כאן כי אם רבבות רבבות רבבות. גם בלילה שלאחריו ספר גם כן מענין זה ואמר שכמה משפטים וכמה קדושים וכו' היו בכאן. ואמר מה לכם לדאג מאחר שאני הולך לפניכם אלו אנשים מאנשינו שמתו מקדם היה להם חשש אבל אתם מאחר שאני הולך לפניכם אין לכם לחוש כלל. ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפים על תקונים שלי מכל שכן אתם אות קצב בהיותו יושב באומין היה יושב ומשיח עמנו ואמר הזכרתם מתי התחלתי לשוח מאומין. ואמרתי לו אני זוכר כשקרא את רבי יודל ושאל לו על ענין הסאפייע [גן באומין]. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר גם אתה אינך יודע ואינך זוכר כי גם מקדם בודאי הייתי משיח מזה ואז כשדברתי עם רבי יודל הייתי אוחז בענין זה ברחוק מקום. ונכנסתי כבר בלמוד זה הרבה מאד כי אז כבר היתה לי יכלת להביא זאת בתוך השיחה שיהיה לה איזה ענין ושיכות. ואמר גם אתם אינכם חכמים ואתם סבורים שהענין הוא אודות רנ"נ. באמת זה אינו אחד מאלפי אלפים ורבי רבבות מהענין שבא בשבילו. ואמר שגם בחרף העבר כשדבר שרוצה לנסע על המדינה עקר כונתו היה להיות נשאר כאן על איזה זמן. ועוד דבר עמנו מזה. מכל זה נשמע שיש לו כונה גדולה ונוראה מאד בזה שבא לאומין ושזה זמן רב שהתחיל להשיג ענין זה ושיש לו בזה למוד שלם עמק מאד. וגם בהיותו בברסלב זמן רב קדם שנסע לאומין רק שדבר מזה גם אז היה אוחז בלמוד זה ברחוק מקום מאד. מכל שכן עתה שכבר נכנס לשם ואי אפשר לציר מזה אפילו מה שנתנוצץ בדעתנו בזה כי מאד עמקו מחשבותיו בכל מה שעשה בפרט בענין נסיעתו לאומין להסתלק שם עמק עמק מי ימצאנו אות קצג אמר אלו הרשעים הגדולים כשנכנסים להצדיק האמת ההכנעה בעלמא שהם מכניעין עצמן קצת לפניו לילך אליו ולכבדו מזה בעצמו נעשה תקון גדול מאד במקום שנעשה כי לפי גדל רשעתם הגדולה מאד כשהם מכניעין עצמם הכנעה בעלמא לפני הצדיק האמת. מזה נעשה תקון גדול מאד כי ישראל אומרים בכל יום כמה פעמים כי גדול ה' מכל אל הים ולא נעשה מזה רעש גדול כל כך. וכשבא יתרו ואמר כי עתה ידעתי כי גדול ד' כדין אתיקר ואסתלק שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא כי דיקא כשבא מרוחק כזה מעמקי הקליפות ומכניע עצמו תחת הקדשה, מזה נתעלה ונתגדל שמו יתברך והבן. גם שמעתי בשמו שאמר לאחד זה אין אתה יודע שכשאחד מהם מטה עצמו [הינו שנכנס אליו ומטה עצמו אל הקדשה] אזי מטין עצמן כל הרקיעין אות קצד אמר, מי שמגלה חכמה חדשה בעולם הינו איזה חכמה חיצונה מחכמות חיצוניות של זה העולם לסוף אין אחריתו טוב ויש לו מפלה על ידי אותו החכמה בעצמה שגלה כמו שמצינו מכמה חכמי האמות שהמציאו חדשות כגון קולומבוס שגלה ארץ אמריקה ולסוף מת בשלשלאות מחמת זה כי מסרו אותו בפני המלך מחמת זה כמבאר בספריהם. וכן כמה חכמים שלהם כגון זה שהמציא תחבולה להנצל מרעמים לסוף מת על ידי הרעם וכן אחד המציא איזה מראה נפלאה לסוף שרפו אותו בשביל זה. וכן כמה מעשיות. וכן אסיקרטוס ראש הפילוסופים הקדמונים לסוף המיתו אותו בסם המות מחמת חכמתו. וכן כמה וכמה פילוסופים שהמציאו חדשות והיה להם מפלה על ידי זה. גם בעניני התורה הקדושה שמעתי מפיו הקדוש שאינו מסכים על אלו הלומדים והגדולים שרוצים דיקא להמציא חדשות כגון איזה דין חדש או איזה הנהגה חדשה וכונתם אינה על האמת לאמתו רק להמציא חדשות. ואמר שהיא תאוה אצל הגדולים להמציא חדשות דיקא ולא היה דעתו מסכים על זה כלל כי אין אנו צריכין להמציא חדשות רק העקר שיהיו כונתו אל האמת לאמתו
אות קצא
יוֹם ג' ח"י תִּשְׁרֵי שֵׁנִי דְּחֹל הַמּוֹעֵד סוכּוֹת לְעֵת עֶרֶב שְׁנַת תקע"א נִלְקַח אֲרוֹן אֱלהִים וְנִסְתַּלֵּק אוֹר יִשְׂרָאֵל כְּבוֹד אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ בּוּצִינָא עִלָּאָה בּוּצִינָא קַדִּישָׁא יַקִּירָא אוֹר הַגָּנוּז וְהַצָּפוּן מוֹרֵנוּ רַבִּי נַחְמָן זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה
וְנִקְבַּר לְמָחֳרָתוֹ בְּיוֹם רְבִיעִי בְּאוּמֶין בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ בּוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ כַּמְבאָר בְּזֶה הַסֵּפֶר סִפּוּרֵי דְבָרָיו
אֲשֶׁר מְבאָר בָּהֶם בְּפֵרוּשׁ שֶׁהוּטַב בְּעֵינָיו לִשְׁכַּב בְּאוּמֶין מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַרְבֵּה מְאד כַּמְפֻרְסָם.
גַּם עִקַּר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מֵחֲמַת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנֶּהֶרְגוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר הֵבַנְנּוּ מִדְּבָרָיו שֶׁסִּפֵּר בְּאוּמֶין
שֶׁיֵּשׁ שָׁם רִבְבוֹת נְשָׁמוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָן.
גַּם בְּיוֹם שֵׁנִי רִאשׁוֹן דְּחֹל הַמּוֹעֵד הַנַּ"ל שֶׁהָיָה יוֹם אֶחָד לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ
עָנָה וְאָמַר אֵלַי הַאַתָּה זוֹכֵר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ.
אָמַרְתִּי לוֹ אֵיזֶה מַעֲשֶׂה ?
הֵשִׁיב לִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ בְּעֵת שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְאוּמֶין.
הֵשַׁבְתִּי לוֹ הֵן.
עָנָה וְאָמַר זֶה זְמַן רַב שֶׁהִסְתַּכְּלוּ עָלַי לְתָפְסֵנִי לְכָאן.
שׁוּב עָנָה וְאָמַר
לא אֲלָפִים נְשָׁמוֹת כָּאן כִּי אִם רְבָבוֹת רְבָבוֹת רְבָבוֹת.
גַּם בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו סִפֵּר גַּם כֵּן מֵעִנְיַן זֶה
וְאָמַר שֶׁכַּמָּה מִשְׁפָּטִים וְכַמָּה קְדוֹשִׁים וְכוּ' הָיוּ בְּכָאן.
וְאָמַר מַה לָּכֶם לִדְאג מֵאַחַר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם
אֵלּוּ אֲנָשִׁים מֵאֲנָשֵׁינוּ שֶׁמֵּתוּ מִקּדֶם הָיָה לָהֶם חֲשָׁשׁ
אֲבָל אַתֶּם מֵאַחַר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם אֵין לָכֶם לָחוּשׁ כְּלָל.
וּמָה אִם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלּא הִכִּירוּ אוֹתִי כְּלָל
הֵם מְצַפִּים עַל תִּקּוּנִים שֶׁלִּי
מִכָּל שֶׁכֵּן אַתֶּם
אות קצב
בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב בְּאוּמֶין הָיָה יוֹשֵׁב וּמֵשִׂיחַ עִמָּנוּ
וְאָמַר הַזְכַרְתֶּם מָתַי הִתְחַלְתִּי לָשׂוּחַ מֵאוּמֶין.
וְאָמַרְתִּי לוֹ אֲנִי זוֹכֵר
כְּשֶׁקָּרָא אֶת רַבִּי יוּדְל וְשָׁאַל לוֹ עַל עִנְיַן הַסָּאפְיֶיע [גַּן בְּאוּמֶין].
עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר גַּם אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְאֵינְךָ זוֹכֵר
כִּי גַּם מִקּדֶם בְּוַדַּאי הָיִיתִי מֵשִׂיחַ מִזֶּה
וְאָז כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי עִם רַבִּי יוּדְל הָיִיתִי אוֹחֵז בְּעִנְיָן זֶה בְּרִחוּק מָקוֹם.
וְנִכְנַסְתִּי כְּבָר בְּלִמּוּד זֶה הַרְבֵּה מְאד
כִּי אָז כְּבָר הָיְתָה לִי יְכלֶת לְהָבִיא זאת בְּתוֹךְ הַשִּׂיחָה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ אֵיזֶה עִנְיָן וְשַׁיָּכוּת.
וְאָמַר גַּם אַתֶּם אֵינְכֶם חֲכָמִים
וְאַתֶּם סְבוּרִים שֶׁהָעִנְיָן הוּא אוֹדוֹת רנ"נ.
בֶּאֱמֶת זֶה אֵינוֹ אֶחָד מֵאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מֵהָעִנְיָן שֶׁבָּא בִּשְׁבִילוֹ.
וְאָמַר שֶׁגַּם בַּחֹרֶף הֶעָבָר כְּשֶׁדִּבֵּר שֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ עַל הַמְּדִינָה
עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיָה לִהְיוֹת נִשְׁאָר כָּאן עַל אֵיזֶה זְמַן.
וְעוֹד דִּבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה.
מִכָּל זֶה נִשְׁמָע שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּוָּנָה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה מְאד בָּזֶה שֶׁבָּא לְאוּמֶין
וְשֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁהִתְחִיל לְהַשִּׂיג עִנְיָן זֶה וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּזֶה לִמּוּד שָׁלֵם עָמק מְאד.
וְגַם בִּהְיוֹתוֹ בִּבְּרֶסְלַב זְמַן רַב קדֶם שֶׁנָּסַע לְאוּמֶין
רַק שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה גַּם אָז הָיָה אוֹחֵז בְּלִמּוּד זֶה בְּרִחוּק מָקוֹם מְאד.
מִכָּל שֶׁכֵּן עַתָּה שֶׁכְּבָר נִכְנַס לְשָׁם
וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר מִזֶּה אֲפִילּוּ מַה שֶּׁנִּתְנוֹצֵץ בְּדַעְתֵּנוּ בָּזֶה
כִּי מְאד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו בְּכָל מַה שֶּׁעָשָׂה
בִּפְרָט בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין לְהִסְתַּלֵּק שָׁם
עָמק עָמק מִי יִמְצָאֶנּוּ
אות קצג
אָמַר אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת
הַהַכְנָעָה בְּעָלְמָא שֶׁהֵם מַכְנִיעִין עַצְמָן קְצָת לְפָנָיו לֵילֵךְ אֵלָיו וּלְכַבְּדוֹ
מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד בְּמָקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה
כִּי לְפִי גּדֶל רִשְׁעָתָם הַגְּדוֹלָה מְאד
כְּשֶׁהֵם מַכְנִיעִין עַצְמָם הַכְנָעָה בְּעָלְמָא לִפְנֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת.
מִזֶּה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד
כִּי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם כַּמָּה פְּעָמִים כִּי גָּדוֹל ה' מִכָּל אֱל הִים וְלא נַעֲשֶׂה מִזֶּה רַעַשׁ גָּדוֹל כָּל כָּךְ.
וּכְשֶׁבָּא יִתְרוֹ וְאָמַר כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ד' כְּדֵין אִתְיַקַּר וְאִסְתַּלַּק שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵלָּא וְתַתָּא
כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁבָּא מְרוּחָק כָּזֶה מֵעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת וּמַכְנִיעַ עַצְמוֹ תַּחַת הַקְּדֻשָּׁה, מִזֶּה נִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְהָבֵן.
גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר לְאֶחָד
זֶה אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ
שֶׁכְּשֶׁאֶחָד מֵהֶם מַטֶּה עַצְמוֹ [הַיְנוּ שֶׁנִּכְנַס אֵלָיו וּמַטֶּה עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה] אֲזַי מַטִּין עַצְמָן כָּל הָרְקִיעִין
אות קצד
אָמַר, מִי שֶׁמְּגַלֶּה חָכְמָה חֲדָשָׁה בָּעוֹלָם
הַיְנוּ אֵיזֶה חָכְמָה חִיצוֹנָה מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם
לַסּוֹף אֵין אַחֲרִיתוֹ טוֹב וְיֵשׁ לוֹ מַפָּלָה עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַחָכְמָה בְּעַצְמָהּ שֶׁגִּלָּה
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ מִכַּמָּה חַכְמֵי הָאֻמּוֹת שֶׁהִמְצִיאוּ חֲדָשׁוֹת
כְּגוֹן קוֹלוֹמְבּוּס שֶׁגִּלָּה אֶרֶץ אֲמֶרִיקָה וּלְסוֹף מֵת בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת מֵחֲמַת זֶה
כִּי מָסְרוּ אוֹתוֹ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵחֲמַת זֶה כַּמְבאָר בְּסִפְרֵיהֶם.
וְכֵן כַּמָּה חֲכָמִים שֶׁלָּהֶם
כְּגוֹן זֶה שֶׁהִמְצִיא תַּחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל מֵרְעָמִים לַסּוֹף מֵת עַל יְדֵי הָרַעַם
וְכֵן אֶחָד הִמְצִיא אֵיזֶה מַרְאָה נִפְלָאָה לַסּוֹף שָׂרְפוּ אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל זֶה.
וְכֵן כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת.
וְכֵן אַסִיקְרָטוּס ראשׁ הַפִילוֹסוֹפִים הַקַּדְמוֹנִים
לְסוֹף הֵמִיתוּ אוֹתוֹ בְּסַם הַמָּוֶת מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ.
וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פִילוֹסוֹפִים שֶׁהִמְצִיאוּ חֲדָשׁוֹת וְהָיָה לָהֶם מַפָּלָה עַל יְדֵי זֶה.
גַּם בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים עַל אֵלּוּ הַלּוֹמְדִים וְהַגְּדוֹלִים
שֶׁרוֹצִים דַּיְקָא לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת
כְּגוֹן אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ אוֹ אֵיזֶה הַנְהָגָה חֲדָשָׁה
וְכַוָּנָתָם אֵינָהּ עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רַק לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת.
וְאָמַר שֶׁהִיא תַּאֲוָה אֵצֶל הַגְּדוֹלִים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת דַּיְקָא
וְלא הָיָה דַּעְתּוֹ מַסְכִּים עַל זֶה כְּלָל
כִּי אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת
רַק הָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ כַּוָּנָתוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
...מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . 'אגרא דתעניתא צדקתא'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לא - אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא
...לן בירא בדברא [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אמרו לה, אית לן בירא בדברא, עילי למתא. איתי פארי, שדא להו אמר להו, אפשלי לי חבלי דפארי, ואעילה. אמרו לה, ומי איכא דמפשל חבלי מפארי. אמר להו, ומי איכא דמיתי בירא מדברא למתא רש"י: דפארי סבין. עשו לי חבל מסבין. ואם אין אתם עושים שאלתי, אף אני לא אעשה שאלתכם. א. צדקה היא בחינות הגלגלים כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא החוזר בעולם ובשביל זה יש בה שש ברכות ואחת עשרה ברכות כמו שאמרו רבותינו,...
שיחות הר"ן - אות רכב - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...אחד שהיה לו בלבולי אמונה וחזק אותו רבנו זכרונו לברכה ואמר לו שאיתא שכל התהוות מעשה בראשית היה רק בשביל מה שצפה השם יתברך שיהיו אנשים שיהיה להם יסורים בענין האמונה הקדושה מחמת הבלבולים והכפירות העולים על מחשבתם רחמנא לצלן והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה ורק בשביל זה ברא השם יתברך את כל מעשה בראשית ועל ידי דבורים אלו נתחזק זה האיש מאד תמיד בכל עת שבאו עליו בלבולים הנ"ל וכן מבאר בדברי רבנו, זכרונו לברכה כמה פעמים שעקר הבריאה היה בזכות האמונה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מא - רִקּוּדִין
...הינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין ועק"ב גימטריא שתי פעמים אלהים, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים כידוע והפעלה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים, הגבורות משרש הבינה וכשממשיך שרש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכים ושרש הבכורות, נקרא יין כידוע וזה יין המשמח וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכים במקום דין כי שתי פעמים אלהים עם עשר אותיות גימטריא יעקב אזי המשיך שרש הגבורות, בחינת יין המשמח כמו שכתוב:...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 5
...וכמה ? חלק 4. בהמשך לכל הנ"ל, למי שלא שם לב כל הנ"ל עולה בקנה אחד גם עם מ"ש רבי נחמן מברסלב לגבי העניין של ממון. פירוש, כי רבי נחמן מברסלב מדבר המון על העניין של תאוות אכילה (ראה כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%95%D7%AA+%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%94&cid=0 - תאוות אכילה). ומצד שני רבי נחמן מברסלב מבאר שאצל הצדיק האמת יש את הארת הרצון בשעת האכילה דייקא! וזה עולה בקנה אחד עם העניין של תאוות ממון. כי גם בתאוות ממון יש 3 בחינות. 1 -...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ו - עַל יְדֵי זֵעָה טוֹבָה, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה
...מוהר"ן ח"ב - תורה ו - על ידי זעה טובה, על ידי זה נעשה שמחה על ידי זעה טובה [כגון כשמזיעין על ידי דבר שבקדשה] על ידי זה נעשה שמחה, בחינת: "ושמחת בחגך" בחינת שמחה של יום טוב [ולאו דוקא יום טוב ממש אלא כל יום שהוא בחינת טוב, נקרא יום טוב] כי השמחה על ידי הדמים כי העצבות מן הטחול, וטחול היא עכירות הדמים וכשמתגבר, חס ושלום, עכירת הדמים של הטחול על ידי זה באין חלשות, חס ושלום כי כשהעכירת הדמים הוא במדה בטחול אזי אדרבא הוא טובה מה שהטחול מקבל העכירת הדמים...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח
...הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח ובח"י איר נסע מביתו מקהלת קדש מדודיוקא לעיר ניקולייב ושם היה ספינה עבור חטים ונסע עם אותה הספינה דרך אדס כי מקדם היו המשלחים ושאר אנשים יראים לנסע דרך אדס כי אמרו שהים מסכן דרך שם והוא בחכמתו הגדולה הבין תכף שטוב יותר מכמה טעמים לנסע על הספינה מאדס כי מקצרים את הדרך הרבה שיש ממדינתנו לגלץ גם יוצאים מן הסכנה שיש כשנוסעים מגלץ שיש סכנה גדולה כשיורדים מהנהר טונא על הים כמפרסם על כן לא השגיח כלל על דברי העולם ונסע מניקולייב...
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך
...הזה מפיך breslev.eip.co.il/?key=384 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמג - יֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל מְאד, שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבּל קְדֻשָּׁתוֹ
...שאין העולם יכול לסבל קדשתו דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו על כן הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה זה מחמת גדל קדשתו מאד וזה בחינות 'כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים' נמצא ששיר השירים הוא קדוש מאד יותר הרבה מכל הספרים והנה מצינו ששלמה המלך עליו השלום, חבר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים ובאמת משלי וקהלת הם כלם מלאים מוסר ויראת שמים מאד ומצינו בהם תבות קדשה וטהרה כמה פעמים אבל בשיר השירים אינו נמצא תבות קדשה...
ספר המידות - דרך
...- דרך חלק א' א. מי שרוצה לעבר על הים, יוליך עמו איזה צפור ואיזה דג הים, וזה סגלה לעבר את הים בשלום. ב. ומי שמשמח את עצמו בשמחת חתן וכלה, כשיוצאין מן החפה, אינו נזוק בדרך. ג. בשעה שבעלי עגלה מטריחין את עצמן בעגלה ובסוסים תתפלל תפילת הדרך. ד. סגלה למי שהולך על הים, ישא עמו סיד וינצל. ה. מי שמכין פרנסה לצדיקים, מבטח שישמר אותו השם הן בדרך הן בים. ו. מי שרוכב על סוס, יוליך עמו "הושענות". ז. כשתרצה לילך בדרך, תקשר את עצמך קדם במדת הבטחון, ועל ידי זה לא...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3896 שניות - עכשיו 26_04_2024 השעה 04:21:51 - wesi2