ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - קצא - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קצא יום ג' ח"י תשרי שני דחל המועד סוכות לעת ערב שנת תקע"א נלקח ארון אלהים ונסתלק אור ישראל כבוד אדוננו מורנו ורבנו בוצינא עלאה בוצינא קדישא יקירא אור הגנוז והצפון מורנו רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה ונקבר למחרתו ביום רביעי באומין במקום אשר בחר לו בו בחיים חיותו כמבאר בזה הספר ספורי דבריו אשר מבאר בהם בפרוש שהוטב בעיניו לשכב באומין מחמת שהיה שם קדוש השם הרבה מאד כמפרסם. גם עקר הסתלקותו מחמת הקדושים שנהרגו שם כאשר הבננו מדבריו שספר באומין שיש שם רבבות נשמות שהוא צריך להעלותן. גם ביום שני ראשון דחל המועד הנ"ל שהיה יום אחד לפני הסתלקותו ענה ואמר אלי האתה זוכר המעשה שספרתי לך. אמרתי לו איזה מעשה ? השיב לי המעשה של הבעל שם טוב זכרונו לברכה שספרתי לך בעת שנכנסתי לאומין. השבתי לו הן. ענה ואמר זה זמן רב שהסתכלו עלי לתפסני לכאן. שוב ענה ואמר לא אלפים נשמות כאן כי אם רבבות רבבות רבבות. גם בלילה שלאחריו ספר גם כן מענין זה ואמר שכמה משפטים וכמה קדושים וכו' היו בכאן. ואמר מה לכם לדאג מאחר שאני הולך לפניכם אלו אנשים מאנשינו שמתו מקדם היה להם חשש אבל אתם מאחר שאני הולך לפניכם אין לכם לחוש כלל. ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפים על תקונים שלי מכל שכן אתם אות קצב בהיותו יושב באומין היה יושב ומשיח עמנו ואמר הזכרתם מתי התחלתי לשוח מאומין. ואמרתי לו אני זוכר כשקרא את רבי יודל ושאל לו על ענין הסאפייע [גן באומין]. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר גם אתה אינך יודע ואינך זוכר כי גם מקדם בודאי הייתי משיח מזה ואז כשדברתי עם רבי יודל הייתי אוחז בענין זה ברחוק מקום. ונכנסתי כבר בלמוד זה הרבה מאד כי אז כבר היתה לי יכלת להביא זאת בתוך השיחה שיהיה לה איזה ענין ושיכות. ואמר גם אתם אינכם חכמים ואתם סבורים שהענין הוא אודות רנ"נ. באמת זה אינו אחד מאלפי אלפים ורבי רבבות מהענין שבא בשבילו. ואמר שגם בחרף העבר כשדבר שרוצה לנסע על המדינה עקר כונתו היה להיות נשאר כאן על איזה זמן. ועוד דבר עמנו מזה. מכל זה נשמע שיש לו כונה גדולה ונוראה מאד בזה שבא לאומין ושזה זמן רב שהתחיל להשיג ענין זה ושיש לו בזה למוד שלם עמק מאד. וגם בהיותו בברסלב זמן רב קדם שנסע לאומין רק שדבר מזה גם אז היה אוחז בלמוד זה ברחוק מקום מאד. מכל שכן עתה שכבר נכנס לשם ואי אפשר לציר מזה אפילו מה שנתנוצץ בדעתנו בזה כי מאד עמקו מחשבותיו בכל מה שעשה בפרט בענין נסיעתו לאומין להסתלק שם עמק עמק מי ימצאנו אות קצג אמר אלו הרשעים הגדולים כשנכנסים להצדיק האמת ההכנעה בעלמא שהם מכניעין עצמן קצת לפניו לילך אליו ולכבדו מזה בעצמו נעשה תקון גדול מאד במקום שנעשה כי לפי גדל רשעתם הגדולה מאד כשהם מכניעין עצמם הכנעה בעלמא לפני הצדיק האמת. מזה נעשה תקון גדול מאד כי ישראל אומרים בכל יום כמה פעמים כי גדול ה' מכל אל הים ולא נעשה מזה רעש גדול כל כך. וכשבא יתרו ואמר כי עתה ידעתי כי גדול ד' כדין אתיקר ואסתלק שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא כי דיקא כשבא מרוחק כזה מעמקי הקליפות ומכניע עצמו תחת הקדשה, מזה נתעלה ונתגדל שמו יתברך והבן. גם שמעתי בשמו שאמר לאחד זה אין אתה יודע שכשאחד מהם מטה עצמו [הינו שנכנס אליו ומטה עצמו אל הקדשה] אזי מטין עצמן כל הרקיעין אות קצד אמר, מי שמגלה חכמה חדשה בעולם הינו איזה חכמה חיצונה מחכמות חיצוניות של זה העולם לסוף אין אחריתו טוב ויש לו מפלה על ידי אותו החכמה בעצמה שגלה כמו שמצינו מכמה חכמי האמות שהמציאו חדשות כגון קולומבוס שגלה ארץ אמריקה ולסוף מת בשלשלאות מחמת זה כי מסרו אותו בפני המלך מחמת זה כמבאר בספריהם. וכן כמה חכמים שלהם כגון זה שהמציא תחבולה להנצל מרעמים לסוף מת על ידי הרעם וכן אחד המציא איזה מראה נפלאה לסוף שרפו אותו בשביל זה. וכן כמה מעשיות. וכן אסיקרטוס ראש הפילוסופים הקדמונים לסוף המיתו אותו בסם המות מחמת חכמתו. וכן כמה וכמה פילוסופים שהמציאו חדשות והיה להם מפלה על ידי זה. גם בעניני התורה הקדושה שמעתי מפיו הקדוש שאינו מסכים על אלו הלומדים והגדולים שרוצים דיקא להמציא חדשות כגון איזה דין חדש או איזה הנהגה חדשה וכונתם אינה על האמת לאמתו רק להמציא חדשות. ואמר שהיא תאוה אצל הגדולים להמציא חדשות דיקא ולא היה דעתו מסכים על זה כלל כי אין אנו צריכין להמציא חדשות רק העקר שיהיו כונתו אל האמת לאמתו
אות קצא
יוֹם ג' ח"י תִּשְׁרֵי שֵׁנִי דְּחֹל הַמּוֹעֵד סוכּוֹת לְעֵת עֶרֶב שְׁנַת תקע"א נִלְקַח אֲרוֹן אֱלהִים וְנִסְתַּלֵּק אוֹר יִשְׂרָאֵל כְּבוֹד אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ בּוּצִינָא עִלָּאָה בּוּצִינָא קַדִּישָׁא יַקִּירָא אוֹר הַגָּנוּז וְהַצָּפוּן מוֹרֵנוּ רַבִּי נַחְמָן זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה
וְנִקְבַּר לְמָחֳרָתוֹ בְּיוֹם רְבִיעִי בְּאוּמֶין בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ בּוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ כַּמְבאָר בְּזֶה הַסֵּפֶר סִפּוּרֵי דְבָרָיו
אֲשֶׁר מְבאָר בָּהֶם בְּפֵרוּשׁ שֶׁהוּטַב בְּעֵינָיו לִשְׁכַּב בְּאוּמֶין מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַרְבֵּה מְאד כַּמְפֻרְסָם.
גַּם עִקַּר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מֵחֲמַת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנֶּהֶרְגוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר הֵבַנְנּוּ מִדְּבָרָיו שֶׁסִּפֵּר בְּאוּמֶין
שֶׁיֵּשׁ שָׁם רִבְבוֹת נְשָׁמוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָן.
גַּם בְּיוֹם שֵׁנִי רִאשׁוֹן דְּחֹל הַמּוֹעֵד הַנַּ"ל שֶׁהָיָה יוֹם אֶחָד לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ
עָנָה וְאָמַר אֵלַי הַאַתָּה זוֹכֵר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ.
אָמַרְתִּי לוֹ אֵיזֶה מַעֲשֶׂה ?
הֵשִׁיב לִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ בְּעֵת שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְאוּמֶין.
הֵשַׁבְתִּי לוֹ הֵן.
עָנָה וְאָמַר זֶה זְמַן רַב שֶׁהִסְתַּכְּלוּ עָלַי לְתָפְסֵנִי לְכָאן.
שׁוּב עָנָה וְאָמַר
לא אֲלָפִים נְשָׁמוֹת כָּאן כִּי אִם רְבָבוֹת רְבָבוֹת רְבָבוֹת.
גַּם בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו סִפֵּר גַּם כֵּן מֵעִנְיַן זֶה
וְאָמַר שֶׁכַּמָּה מִשְׁפָּטִים וְכַמָּה קְדוֹשִׁים וְכוּ' הָיוּ בְּכָאן.
וְאָמַר מַה לָּכֶם לִדְאג מֵאַחַר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם
אֵלּוּ אֲנָשִׁים מֵאֲנָשֵׁינוּ שֶׁמֵּתוּ מִקּדֶם הָיָה לָהֶם חֲשָׁשׁ
אֲבָל אַתֶּם מֵאַחַר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם אֵין לָכֶם לָחוּשׁ כְּלָל.
וּמָה אִם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלּא הִכִּירוּ אוֹתִי כְּלָל
הֵם מְצַפִּים עַל תִּקּוּנִים שֶׁלִּי
מִכָּל שֶׁכֵּן אַתֶּם
אות קצב
בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב בְּאוּמֶין הָיָה יוֹשֵׁב וּמֵשִׂיחַ עִמָּנוּ
וְאָמַר הַזְכַרְתֶּם מָתַי הִתְחַלְתִּי לָשׂוּחַ מֵאוּמֶין.
וְאָמַרְתִּי לוֹ אֲנִי זוֹכֵר
כְּשֶׁקָּרָא אֶת רַבִּי יוּדְל וְשָׁאַל לוֹ עַל עִנְיַן הַסָּאפְיֶיע [גַּן בְּאוּמֶין].
עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר גַּם אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְאֵינְךָ זוֹכֵר
כִּי גַּם מִקּדֶם בְּוַדַּאי הָיִיתִי מֵשִׂיחַ מִזֶּה
וְאָז כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי עִם רַבִּי יוּדְל הָיִיתִי אוֹחֵז בְּעִנְיָן זֶה בְּרִחוּק מָקוֹם.
וְנִכְנַסְתִּי כְּבָר בְּלִמּוּד זֶה הַרְבֵּה מְאד
כִּי אָז כְּבָר הָיְתָה לִי יְכלֶת לְהָבִיא זאת בְּתוֹךְ הַשִּׂיחָה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ אֵיזֶה עִנְיָן וְשַׁיָּכוּת.
וְאָמַר גַּם אַתֶּם אֵינְכֶם חֲכָמִים
וְאַתֶּם סְבוּרִים שֶׁהָעִנְיָן הוּא אוֹדוֹת רנ"נ.
בֶּאֱמֶת זֶה אֵינוֹ אֶחָד מֵאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מֵהָעִנְיָן שֶׁבָּא בִּשְׁבִילוֹ.
וְאָמַר שֶׁגַּם בַּחֹרֶף הֶעָבָר כְּשֶׁדִּבֵּר שֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ עַל הַמְּדִינָה
עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיָה לִהְיוֹת נִשְׁאָר כָּאן עַל אֵיזֶה זְמַן.
וְעוֹד דִּבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה.
מִכָּל זֶה נִשְׁמָע שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּוָּנָה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה מְאד בָּזֶה שֶׁבָּא לְאוּמֶין
וְשֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁהִתְחִיל לְהַשִּׂיג עִנְיָן זֶה וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּזֶה לִמּוּד שָׁלֵם עָמק מְאד.
וְגַם בִּהְיוֹתוֹ בִּבְּרֶסְלַב זְמַן רַב קדֶם שֶׁנָּסַע לְאוּמֶין
רַק שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה גַּם אָז הָיָה אוֹחֵז בְּלִמּוּד זֶה בְּרִחוּק מָקוֹם מְאד.
מִכָּל שֶׁכֵּן עַתָּה שֶׁכְּבָר נִכְנַס לְשָׁם
וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר מִזֶּה אֲפִילּוּ מַה שֶּׁנִּתְנוֹצֵץ בְּדַעְתֵּנוּ בָּזֶה
כִּי מְאד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו בְּכָל מַה שֶּׁעָשָׂה
בִּפְרָט בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין לְהִסְתַּלֵּק שָׁם
עָמק עָמק מִי יִמְצָאֶנּוּ
אות קצג
אָמַר אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת
הַהַכְנָעָה בְּעָלְמָא שֶׁהֵם מַכְנִיעִין עַצְמָן קְצָת לְפָנָיו לֵילֵךְ אֵלָיו וּלְכַבְּדוֹ
מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד בְּמָקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה
כִּי לְפִי גּדֶל רִשְׁעָתָם הַגְּדוֹלָה מְאד
כְּשֶׁהֵם מַכְנִיעִין עַצְמָם הַכְנָעָה בְּעָלְמָא לִפְנֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת.
מִזֶּה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד
כִּי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם כַּמָּה פְּעָמִים כִּי גָּדוֹל ה' מִכָּל אֱל הִים וְלא נַעֲשֶׂה מִזֶּה רַעַשׁ גָּדוֹל כָּל כָּךְ.
וּכְשֶׁבָּא יִתְרוֹ וְאָמַר כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ד' כְּדֵין אִתְיַקַּר וְאִסְתַּלַּק שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵלָּא וְתַתָּא
כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁבָּא מְרוּחָק כָּזֶה מֵעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת וּמַכְנִיעַ עַצְמוֹ תַּחַת הַקְּדֻשָּׁה, מִזֶּה נִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְהָבֵן.
גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר לְאֶחָד
זֶה אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ
שֶׁכְּשֶׁאֶחָד מֵהֶם מַטֶּה עַצְמוֹ [הַיְנוּ שֶׁנִּכְנַס אֵלָיו וּמַטֶּה עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה] אֲזַי מַטִּין עַצְמָן כָּל הָרְקִיעִין
אות קצד
אָמַר, מִי שֶׁמְּגַלֶּה חָכְמָה חֲדָשָׁה בָּעוֹלָם
הַיְנוּ אֵיזֶה חָכְמָה חִיצוֹנָה מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם
לַסּוֹף אֵין אַחֲרִיתוֹ טוֹב וְיֵשׁ לוֹ מַפָּלָה עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַחָכְמָה בְּעַצְמָהּ שֶׁגִּלָּה
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ מִכַּמָּה חַכְמֵי הָאֻמּוֹת שֶׁהִמְצִיאוּ חֲדָשׁוֹת
כְּגוֹן קוֹלוֹמְבּוּס שֶׁגִּלָּה אֶרֶץ אֲמֶרִיקָה וּלְסוֹף מֵת בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת מֵחֲמַת זֶה
כִּי מָסְרוּ אוֹתוֹ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵחֲמַת זֶה כַּמְבאָר בְּסִפְרֵיהֶם.
וְכֵן כַּמָּה חֲכָמִים שֶׁלָּהֶם
כְּגוֹן זֶה שֶׁהִמְצִיא תַּחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל מֵרְעָמִים לַסּוֹף מֵת עַל יְדֵי הָרַעַם
וְכֵן אֶחָד הִמְצִיא אֵיזֶה מַרְאָה נִפְלָאָה לַסּוֹף שָׂרְפוּ אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל זֶה.
וְכֵן כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת.
וְכֵן אַסִיקְרָטוּס ראשׁ הַפִילוֹסוֹפִים הַקַּדְמוֹנִים
לְסוֹף הֵמִיתוּ אוֹתוֹ בְּסַם הַמָּוֶת מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ.
וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פִילוֹסוֹפִים שֶׁהִמְצִיאוּ חֲדָשׁוֹת וְהָיָה לָהֶם מַפָּלָה עַל יְדֵי זֶה.
גַּם בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים עַל אֵלּוּ הַלּוֹמְדִים וְהַגְּדוֹלִים
שֶׁרוֹצִים דַּיְקָא לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת
כְּגוֹן אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ אוֹ אֵיזֶה הַנְהָגָה חֲדָשָׁה
וְכַוָּנָתָם אֵינָהּ עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רַק לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת.
וְאָמַר שֶׁהִיא תַּאֲוָה אֵצֶל הַגְּדוֹלִים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת דַּיְקָא
וְלא הָיָה דַּעְתּוֹ מַסְכִּים עַל זֶה כְּלָל
כִּי אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת
רַק הָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ כַּוָּנָתוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ
שיחות הר"ן - אות קפז - גדולות נוראות השגתו
...אחת בא לפניו איש אחד מאנשיו שהיה לו חלי וכאב גדול בידו עד שלא היה יכול להזיז בידו כלל והיתה ידו תלויה בצוארו כדרך החולים בידיהם ולא היה יכול בשום אפן להורידה כי היה חליו וכאבו גדול מאד והיו מדברים לפני רבנו זכרונו לברכה שהוא צריך לשתות [מי מלח] ולקבל רפואות והאיש ההוא היה עני גדול ולא היה לו דבר על הוצאות ורפואות ביום השבת בשעה שהיה יושב על השלחן בסעדת שחרית ענה רבנו זכרונו לברכה, ואמר לאותן היושבין סביבו שזה האיש בודאי יש לו אמונה והשיבו: הן וכפל...
ספר המידות - הרהורים
...ב. כשאתה מתפלל ונופל לך הרהורי עבודה זרה תכון בשם "אלקינו". ג. מחשבות טובות באים על ידי ודוי, שמתודים לפני התלמיד חכם. ד. מי שמספר מעשיות שארעו לצדיקים, על ידי זה נמשכין לו מחשבות טובות. ה. מי שיש לו מחשבות רעות, ידין את כל בני אדם לכף זכות תמיד. ו. על ידי דמעה נמאסים כל התאוות. ז. מי שאינו מאמין בצדיק, על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך. ח. החגורה שחגור בה איזה צדיק כשתחגר בה הוא סגלה לבטל הרהורים. ט. על ידי שקר נתחלל הברית קדש. י. מי שמקדש את...
ספר המידות - הרחקת רשעים
...חלק א' א. כשהצדיק בא לבית הרשע, הבית נתברך, ודוקא שהבית מזמן לברכה. ב. הרחק מרשעים, כדי שלא תתפס בענשם. ג. בשביל איבה מראין איזה קרבות לרשעים. ד. לפעמים כשעושין איזה טובה לרשע גמור, בזה עושין נחת רוח לקדוש ברוך הוא. ה. אסור לספר בשבחן, אבל מקום שיבוא משבחן שבח לצדיק מתר לספר קצת. ו. מי שמלמד זכות על רשע, גם הוא נקרא רשע. ז. אפילו עושה איזהו דבר כדת וכדין, אין אנו סומכין עליו. ח. מי שערב בעד רשע, נופל לידי תאוות ניאוף גם נופל לחלשה. ט. רשע ששכח את...
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך
...הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש חשך" כלומר הזה...
הנצחנות אינו סובל את האמת
...מברסלב breslev.eip.co.il/?key=394 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וגם נצח ישראל לא ישקר וגם נצח ישראל לא ישקר כי זה ידוע, שמדת הנצחון אינה סובלת האמת כי אף אם יראה לעינים דבר אמת ידחה אותו מחמת הנצחון וזה מברר מאד אך לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא אף בהנצחון הוא אמת ואינו משקר חס ושלום וכמובן ששורש העניין הוא הגאווה של האדם שהופכת אותו לטיפש ממש וכולי. ורק מי שהוא נכלל בהשי"ת ממש, רק הוא יש לו ענווה בשלמות, והוא נמצא באמת האמיתית...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, לָמָּה לוֹ חַיִּים
...כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים והנה הנפש מתגעגעת תמיד לעשות רצון יוצרה וכשרואה שאין האדם עושה רצונו יתברך, חס ושלום אזי היא מתגעגע מאד לחזר לשרשה ומתחלת להמשיך עצמה להסתלק מגוף האדם ומזה נחלה האדם על ידי שנחלש כח הנפש על ידי שממשכת עצמה ממנו מחמת שאין ממלא רצונה כי היא רוצה רק שיעשה רצון המקום ברוך הוא ומה שהאדם חוזר לבריאותו על ידי רפואות הוא מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכף עצמו לעשות הפך תאוותו ורגילותו כי הוא מרגל באכילת לחם ושאר מאכלים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פו - עַל יְדֵי שֶׁהָעוֹלָם הֵם מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה
...הם צריכים לתענית, דהינו עבודות קשות כי בודאי ידוע, שאפשר לעבד השם יתברך בכל דבר כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' אך מה שצריכין לפעמים לעבודות קשות הוא בבחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'בשעת שמד אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבר' נמצא שאף שבאמת אין ראוי שיהרג על זה אך מחמת שהוא שעת שמד והם מתגברים ורוצים דיקא להעבירו על דת ולהביאו לכפירות, חס ושלום על כן הוא מכרח למסר נפשו אפילו על דבר קל והעבודה זרה והכפירות הם בבחינת: "אף אין יש...
שיחות הר"ן - אות רלח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מורנו הרב רבי נחמן היה מדבר עם אחד בתוך כך שמע אחד שהיה מתפלל תפילת ערבית ואמר ותקננו בעצה טובה מלפניך ואמר אותו האיש במהירות אלו התבות ותקננו בעצה וכו' וענה רבנו זכרונו לברכה, ואמר לזה שעמד אצלו. הראית שזה חוטף במהירות אלו התבות ותקננו בעצה טובה וכו' הלא אלו התבות צריכין להתפלל בהתעוררות גדול ובכונה גדולה מעמקא דלבא מאד כי זאת היא תפילה יקרה מאד מאד כי מאד צריכין לבקש רחמים מהשם יתברך שנזכה שיתן לנו השם יתברך עצה טובה שנזכה לידע איך להתנהג וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלד - סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
...מעשיות מצדיקים הוא דבר גדול מאד דע שספורי מעשיות מצדיקים הינו ממה שארע להם הוא דבר גדול מאד ועל ידי זה נטהר מחשבתו אבל אי אפשר לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להדמות עצמו להשם יתברך דהינו שיכול להבדיל בין אור וחשך כמו השם יתברך כביכול כי כנגד כל מעשה של צדיק יש כנגדו רע דהינו שיש כנגדו מעשיות של רשעים, שגם להם ארע כיוצא בזה כגון שמצינו שפינחס עשה דבר גדול שפרח באויר וכנגד זה יש מעשה של רשע, שגם בלעם פרח באויר וכן כיוצא בזה כי הרע לעמת הטוב וההפרש...
שיחות הר"ן - אות רנג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...איש אחד מחשוכי בנים, והיה מאנשי רבנו זכרונו לברכה ופעם אחת היה בבית רבנו זכרונו לברכה והיה יום אחד שנכנסו אצלו כמה חשוכי בנים ושחרו אותו שיעזר להם ונכנס האיש הנ"ל מאנשיו גם כן, ובקש אותו גם כן עבור בנים השיב לו מה הרעש הזה הלא עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וזהו העקר על כן העקר לבקש על יהדות שתזכה לילך בדרך הישר וכו' בודאי אם אפשר לזכות לבנים בגשמיות בודאי מה טוב אבל העקר הוא לשום לב להתקרב להשם יתברך כי זה עקר התולדות וכו' כנזכר לעיל ומאז פסק...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0620 שניות - עכשיו 18_01_2021 השעה 00:19:55 - wesi2