ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני וכו' (תהלים צ"ח) א. כי צריך כל אדם לומר. כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) נמצא כשהעולם נברא בשבילי צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם וענין התפילה הן בשני פנים קדם גזר דין מתפללין כסדר התפילה ואין צריך להלביש התפילה אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפילה כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל, ולא יקטרגו כמו שכתוב (דניאל ד) : "בגזרת עירין פתגמין" הינו לאחר גזר דין אזי "במאמר קדישין שאלתין" אזי הצדיקים מלבישים שאלתם במאמר ב. אבל איך ידעינן בין קדם גזר דין לבין אחר גזר דין ? על ידי המצוות שאנו עושים יכולין אנחנו לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין ודוקא כשעושין המצוות בשמחה גדולה כל כך עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא אלא הוא רוצה שיזמין לו הקדוש ברוך הוא מצוה אחרת בשכר מצוה זאת כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (אבות ד) : 'שכר מצוה מצוה' כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה וזהו החלוק שבין נבואת משה רבנו לבין נבואת שאר נביאים כפרוש רש"י: "וידבר משה אל ראשי המטות וכו' זה הדבר אשר צוה ה'" (בבר ל) פרש רש"י: כל הנביאים נתנבאו ב"כה אמר ה'" נוסף עליהם משה, שהתנבא: ב"זה הדבר" כי בחינת "כה" הוא אספקלריא שאינה מאירה ו"זה הדבר "הוא בחינת אספקלריא המאירה ואלו השתי בחינות נביאות יש בעבודת הבורא יש אדם העושה המצוה בשכר עולם הבא שאינו נהנה מהמצוה בעצמה אלו לא היו נותנין לו עולם הבא בשכרה לא היה עושה אותה וזה בחינת "כה", אספקלריא שאינה מאירה כמו אדם שרואה איזה דבר מרחוק (עיין זוהר וירא ק"ך) כן הוא עושה המצוה בשביל שכרה הבא לעת רחוק הינו אחר עולם הזה ושילום שכר נקרא בשם נביא כי ראשי תיבות של יבא ברנה נשא אלמותיו ושם בפסוק הזה נרמז על שלום שכר (תהלים קכ"ו). "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע", שמצטער בעשיתה "בא יבא ברנה נשא אלמותיו" שישמח לעתיד, כשיקבל שכר המצוות יבא ברנה נשא אלמותיו, ראשי תבות נביא אבל נביא שמתנבא ב"זה הדבר" שאינו רוצה בשכר המצוות אלא רוצה במצוה בעצמה שהוא משמח כל כך בעשיתה עד שממאס בכל מין שכר נמצא שעולם הבא שלו בהמצוה בעצמה וזה בחינת נביא, הינו שלום שכר, בבחינת: "זה הדבר" בבחינת אספקלריא המאירה כמו אדם הרואה דבר מקרוב בראיה יפה וברה כמו כן הוא נהנה מהמצוה בעצמה ושכרו נגד עיניו ומי שהוא במדרגה הזאת שעושה המצוה בשמחה גדולה כל כך עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא בשבילה הוא יכול לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין כי המצוות הם קומה שלמה והם מחיין את כל הקומות הן קומת אדם, הן קומת עולם, הן קומת שנה כי עולם שנה נפש, הן מקבלין החיות מהמצוות כמו שכתוב (תהלים ל"ג) : "וכל מעשהו באמונה" וכתיב (שם קי"ט) : "כל מצותיך אמונה" והקדוש ברוך הוא הוא אחדות פשוט עם המצוות וכשמעשה הקדוש ברוך הוא כתקונן וכסדרן אזי הקדוש ברוך הוא משמח בהם ומתענג בהם כמו שכתוב (שם ק"ד) : "ישמח ה' במעשיו" כמו בעל מלאכה, שעושה איזה כלי והכלי הוא יפה אזי הוא מתענג בה והשמחה של הקדוש ברוך הוא היא מלבשת בהמצוות כי הם אחדותו ומי שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה נמצא כשנכנס בהשמחה שבמצוה הוא נכנס בשמחת הקדוש ברוך הוא שמשמח במעשיו וזה בחינת (שם קמ"ט) : "ישמח ישראל בעושיו" נמצא כשיש איזה צער ודין בעולם שנה נפש אזי בודאי נגרע משמחת הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב (בראשית ו) : "ויתעצב אל לבו" וכמו שכתוב (סנהדרין מו:) 'שכינה מה אומרת קלני מראשי' וכו' וזה שנכנס בתוך השמחה יכול בודאי לידע לפי ענין השמחה אם הוא קדם גזר דין, אם הוא לאחר גזר דין גם יכול לידע על איזהו חלק מהקומה נגזר הדין כי יודע לפי קומת המצוות אם אין יכול לעשות בשמחה ראשי המצוות הינו מצוות התלויים בראש ידע שהדין נגזר על ראשי עולם שנה נפש וכן בשאר קומת המצוות וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכילתא, ועין ביצה טז:) 'בשבת, זכרהו מאחד בשבת' הינו שמחת ותענוג עולם הבא שהוא בחינת שבת ירגיש בששת ימי המעשה שהן בחינת מעשה המצוות שבהם נבראו עולם שנה נפש וזהו (דברים כ"ד) : "ביומו תתן שכרו" שיהא שכרו מהמצוות בעצמן "ולא תבוא עליו השמש" שלא יעשה המצוות בשכר עולם הבא שהיא אחר ביאת שמשו אחר מותו ג. ועקר השמחה הוא בלב כמו שכתוב (תהלים ד) : "נתתה שמחה בלבי" ואי אפשר ללב לשמח אלא עד שיסיר עקמומיות שבלבו שיהא לו ישרות לב ואז יזכה לשמחה כמו שכתוב (שם צ"ז) : "ולישרי לב שמחה" ועקמומיות שבלב מפשיטין על ידי רעמים כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נט:) 'לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב' ורעמים הוא בחינת קול שאדם מוציא בכח בתפילתו ומזה נעשה רעמים כי איתא בזוהר (פינחס רלה:) 'כד קלא נפיק ואערא בעבי מטרא אשתמע קלא לבריתא ודא אינון רעמים' ועקר הרעמים הם מגבורות כמו שכתוב (איוב כ"ו) : "ורעם גבורותיו מי יתבונן" ובשביל זה אנו מברכין: שכחו וגבורתו וכו' והגבורות הם בחינת כח וגבורה שאדם מוציא את הקול בכח גדול והקול הזה פוגע בעבי מטרא הינו בחינת מחין, שמשם יורדין טפין טפין כמו שכתוב בזוהר (פינחס רלה:). "באר מים חיים ונוזלים מן לבנון" 'מן לבונא דמחא' וכשפוגע בעבי מטרא אזי אשתמע קלא לבריתא, הינו בחינת רעמים וזהו (תהלים ע"ז) : "קול רעמך בגלגל" הינו בגלגלתא דמחא כד אערא בגלגלתא דמחא נעשה מהקול רעמים, ונשמע לבריתא וזה (שם מ"ט) : "פי ידבר חכמות" הינו הדבור היוצא מפי פוגע בחכמה הינו בגלגלתא דמחא ועל ידי זה: "והגות לבי" וכו' הינו עי"ז שנתעורר הרעם, נתעורר הלב כמו שאמרו: 'קול מעורר הכונה' (עיין ברכות כ"ד: ובהרא"ש ורבינו יונה שם ובש"ע סי' ק"א ובסי' ס"א סעיף ד') וזהו (ברכות ו:) 'מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין' כי מי שיש בו יראה, קולו נעשה רעמים כי רעם מסטרא דיצחק כמו שכתוב: "ורעם גבורותיו" ועל ידי זה דבריו נשמעין הינו משתמע קלא לבריתא כי תמן תליא שמיעה (זוהר פנחס ר"ל) כמו שנאמר (חבקוק ג) : "ה', שמעתי שמעך יראתי" וזה פרוש (תהלים ק"ג) : "גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו" איתא בזוהר (לך צ:) 'זכין למשמע קלין מלעילא' הינו על ידי הגבורות נעשה רעמים ועל ידי זה הלב שומע והינו: "והגות לבי תבונות" וכמו שכתוב (מלכים א' ג) : "ונתת לעבדך לב שומע" וגם דבריו נשמעין לבריתא וזהו : "לשמע בקול דברו" וזה בחינת קול השופר דא שופר של איל, אילו של יצחק (זוהר פנחס רל"ה:) בחינת: "ורעם גבורותיו" (תהלים פ"ט) וזהו "אשרי העם יודעי תרועה" 'יודעי' דיקא שיפגע הקול במח, בחינות עבי מטרא ויהיה בבחינת רעמים ומי ששומע תקיעת שופר מאיש ירא וחרד בודאי לא ידאג כל השנה מרעמים כמו שכתוב: "בקולות וברקים עליהם נגלית, ובקול שופר עליהם הופעת" שבקול השופר הופיע עליהם מקולות וברקים ד. אבל צריך לפנות את המחין מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות מחמץ שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות כדי שכשיוציא את הקול ויפגע במחו יתעבד ממנו רעם אבל כשגלגלתא דמחא אטום בטמאה כמו שכתוב (ויקרא י"א) : "ונטמתם בם" אזי אין קולו נשמע גם ישמר יראתו, שממנו תוצאות הקול כמו שכתוב: "ורעם גבורותיו" שלא יהיה לו יראה חיצונית וזה (אבות פרק ג) : 'אם אין חכמה אין יראה' אם אין יראה אין חכמה וזהו (שבת נו: ובסנהדרין כא:) : 'ירד גבריאל ונעץ קנה בים' פרוש: מהשתלשלות הגבורות הינו יראה חיצונית נעץ קנה בים החכמה קנה דא בחינת קול היוצא מהקנה (ברכות ס"א) הינו על ידי השתלשלות הגבורות שהיא בחינת סוספיתא דדהבא, יראה חיצונית נשאר הקול נעוץ באטימת השכל ולא ישתמע לבריתא ועקר לשמר מחו שלא יחמיץ וזהו (תהלים ס"ח) : "גער חית קנה", כדאיתא בזוהר (פינחס רנ"ב) קנה חי"ת תשבר ותעשה ממנה ה"א ותעשה מאותיות חמץ מצה הינו שלא תחמיץ חכמתך וזהו לשון גער לשון מריבה כי מצה לשון מריבה דצדיקיא עבדין מצותא בסטרין אחרנין דלא יתקריבו למשכנא דקדשה הינו כשתשמר את חכמתך שלא יכנס בו חכמות חיצוניות שלא תהרהר בהרהורים רעים שהם בחינת קנה דסטרא אחרא כנגד 'קנה חכמה קנה בינה' דקדשה על ידי זה תנצל מבחינת חמץ שהיא סטרא דמותא כדאיתא מחמצת, תמן סטרא דמותא ותאמין כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אחרנין וזה פרוש (משלי ט"ו) : "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" לשון תלונה ומריבה (ועיין זוהר חדש ס' ויצא וילן שם כד"א וילונו העם) כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מחך שעל זה נאמר (משלי ב) : "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים" שאתה דבוק בסטרא דמותא בחינת חמץ בחינת ירד גבריאל וכו' ותדע שנעץ קנה הינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך ובודאי אם לא היה נפגם מחך לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה, מחי"ת לה"א ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה וכשתשמר את מחך מבחינת חמץ שלא יהיה אטום אזי יפגע קולך בגלגלתך ויתעבד רעם ויתפשט עקמומיות שבלבך ואז תזכה לשמחה כמו שכתוב: "ולישרי לב שמחה" וזה פרוש (תהלים פ"א) : "אענך בסתר רעם, אבחנך על מי מריבה סלה" 'מי מריבה' זה בחינת מצה בחינת מחין על ידי זה נעשה רעמים ה. ותדע, שצריך לשתף הגבורות בחסדים שמאלא בימינא כמו שכתוב (תהלים כ) : "בגבורות ישע ימינו" כי עקר התגלות על ידי החסדים כמו שכתוב (שם ק"י) : "שב לימיני" וכן צריך לשתף האהבה עם היראה כדי שיתעבד רעמים וזה מסטרא דימינא, מחא חורא ככספא (תקון ע) וזה "וישב הים" (שמות י"ד), הינו ים החכמה "לפנות בקר" דא בקר דאברהם (עיין זוהר תרומה ק"ע:) בחינת: "אברהם אוהבי" (ישעיהו מ"א) "לאיתנו" דא גבורות הינו בחינת: "קול רעמך בגלגל" וזהו (שיר השירים ח) : "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" כי עקר התגברות על ידי האהבה כמו שכתוב: "שב לימיני" וכו' וזהו פרוש (תהלים כ"ט) : "אל הכבוד" 'אל' דא חסד 'כבוד' דא חכמה כמו שכתוב (משלי ג) : "כבוד חכמים ינחלו" 'הרעים' דא בחינת רעמים הינו הגבורות בחינת רעמים צריך לשתף עמהם אהבה כדי שיפגעו בכבוד בבחינת חכמה שיתעבד מהם רעמים ותתגבר על אויביך כמו שכתוב: "שב לימיני" וכו' וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכורא, תלתא יומא ותלתא לילותא, איהו בזקיפו ואנן בשפולי. וכי תימא, לא מסגי ספינתא טובא ? כי אתא רב דימי אמר כמיחם קמקומא דמיא. מסגי שתין פרסי, ושדי פרשא גירא וקדמה ליה איהי. ואמר רב אשי ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שיצא (בבא בתרא עג:) רשב"ם: שיצא = סנפיר: בין שיצא לשיצא = סנפירין בגב הדג, אחד לצד הראש ואחד לצד הזנב: איהו בזקיפו = שהיה הולך כנגד הרוח: ואנן אזלינן בשפולי = כמו שהרוח הולך, דמים של ים אינם נובעין, אלא על ידי רוח הולכין בהן: כמיחם קמקומא דמיא = כשיעור שמחממים קמקומא של מים חמין: ושדיא פרשא גירא = כשהיה שום אדם יורה בחץ ובקשת על שפת הים לארץ, הוי חזינן דקדמה לה ספינתא לחץ ספינתא לשון חשיבות דא בחינת גבורה יראה כמו שכתוב (ישעיהו ל"ג) : "יראת ה' היא אוצרו", שהיא עקר החשיבות שיצא לשון צרה כמו שכתוב (במדבר ט"ז) "ואכלה אתם כרגע", ותרגומו: 'ואשצי יתהון' תלתא יומא ולילותא דא בחינת מצוות, שיש בהם משכלות ומקבלות וחקות וכתיב בהם (יהושע א) : "והגית בו יומם ולילה" איהו בזקיפו ואנן בשפולי זה בחינת: "ישמח ה' במעשיו, ישמח ישראל בעושיו" כמיחם קמקומא דמיא, דא מחא כמו שכתוב (שיר השירים ד) : "ונוזלים מן לבנון" מסגא שתין פרסי דא בחינת גבורות, ששים גבורים, ורעם גבורותיו וכי שדי פרשא גירא 'פרשא': דא בחינת חסד שהוא מוציא לאור תעלומות, דברים המצמצמין הוא מפרש אותם גירא דא (תהלים קמ"ד) : "שלח חצך ותהמם" דא בחינת: "שב לימיני" וכו' קדמה ליה איהי דא בחינת יראה שהיא קדם שהיראה היא קודמת כמו שכתוב (שם קי"א) : "ראשית חכמה" וכו' שרבה בר בר חנא ספר, שהלך כל כך במדת היראה וראה גדל כח היראה עד שיכול להבין על ידה בין קדם גזר דין לאחר גזר דין וזהו בין שיצא וכו' והדר מפרש איך יכול להבין הינו על ידי המצוות, שהם בחינת תלתא יומא וכו' יכול להבין ודוקא כשעושין אותן בשמחה ועל ידי שמחת המצוות יכול להבין כי הקדוש ברוך הוא משמח במעשיו והשמחה היא מלבשת במצוות, כנ"ל ואנחנו משמחין למטה גם כן בהקדוש ברוך הוא כמו שכתוב: "ישמח ישראל בעושיו" ואין רצוננו בשום שכר, אפילו שכר עולם הבא, כנ"ל וזה, 'איהו בזקיפו ואנן בשפולי' לפי שמחתו כן שמחתנו ועל ידי זה אנחנו יכולין להבין והדר מפרש איך להשיג בחינת שמחה על ידי בחינת רעם וזהו : כי אתא רב דימי אמר: כמיחם קמקומא דמיא וכו' הינו בחינת: קול רעמך בגלגל שיתין זה בחינת גבורות הפוגעין בגלגלתא ונעשה ממנו רעמים ואשתמע קלא. זה בחינת הקול מעורר הכונה בחינת: לא נבראו רעמים וכו' והדר אמר שעקר התגברות הגבורות אינו אלא על ידי חסדים וצריך לאכללא שמאלא בימינא, כנ"ל ואף על פי כן צריך לאקדמא את היראה (עיין תקונים בהקדמה) כי בעל אבדה מחזיר על אבדתו [כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין ב:). 'דרכו של איש לחזר אחר אשה משל לאדם, שאבדה לו אבדה' וכו' פרוש: כי אהבה הוא בחינת איש ויראה היא בחינת אשה כידוע ועל כן צריך להקדים את היראה כי אז תבוא אליו האהבה ממילא כי האהבה הולכת ומחזרת אחר היראה תמיד כי בעל אבדה מחזיר אחר אבדתו כנ"ל כך שמעתי מפיו הקדוש בפרוש] וזהו בחינת: וכי שדא פרשא גירא וכו' ואמר רב אשי: האי גלדנא דימא וכו' ג'י'ל'דנ'א הוא בחינת שם אג"לא שהוא בחינת גבורות כי הוא ראשי תבות: א'תה ג'בור ל'עולם א'דני, כמובא (ז"ח פר' תרומה) כי גלדנא הוא אותיות אג"ל, ושם אדנ"י בשלמות הינו שם אגל"א, כנ"ל וזה פרוש: בחצצרות וקול שופר וכו' הינו על ידי בחינת קול דנפיק, כנ"ל על ידי זה ירעם הים וכו' נעשה בחינת רעמים, בחינת: "קול רעמך בגלגל" תבל וישבי בה דא בחינת לבא וערקין דילה כמו שאמרו: לא נבראו רעמים וכו' כי תבל אותיות תיו לב, לשון רשימה כמו שכתוב (יחזקאל ט) : "והתוית תו" שנרשם הקול בלב כמו שנאמר: לא נבראו רעמים וכו' נהרות ימחאו כף, בחינת שמחה, כנ"ל, "ולישרי לב שמחה" ועל ידי השמחה יחד הרים ירננו רנה: לשון תפילה כמו שכתוב (מלכים א' ח) : "לשמע אל הרנה" וכו' הרים בחינת צדיקים (עיין מ"ר בא פ' ט"ו) הינו על ידי שמחת הלב יכולין להתפלל ולהלביש את תפילתן במאמר כשיבינו כי נגזר הדין וזה פרוש יחד שמלבישים תפילתם בספורים יחד
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי וְכוּ'
א. כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר.
כָּל הָעוֹלָם לא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי
נִמְצָא כְּשֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִילִי
צָרִיךְ אֲנִי לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּכָל עֵת בְּתִקּוּן הָעוֹלָם
וּלְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם
וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרָם
וְעִנְיַן הַתְּפִילָּה הֵן בִּשְׁנֵי פָּנִים
קדֶם גְּזַר דִּין מִתְפַּלְּלִין כְּסֵדֶר הַתְּפִילָּה
וְאֵין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִילָּה
אֲבָל לְאַחַר גְּזַר דִּין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִילָּה
כְּדֵי שֶׁלּא יָבִינוּ הַמַּלְאָכִים הָעוֹמְדִים לִשְׂמאל, וְלא יְקַטְרְגוּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמִין"
הַיְנוּ לְאַחַר גְּזַר דִּין
אֲזַי "בְּמַאֲמַר קַדִּישִׁין שְׁאִלְתִּין"
אֲזַי הַצַּדִּיקִים מַלְבִּישִׁים שְׁאֵלָתָם בְּמַאֲמָר
ב. אֲבָל אֵיךְ יַדְעִינָן
בֵּין קדֶם גְּזַר דִּין לְבֵּין אַחַר גְּזַר דִּין ?
עַל יְדֵי הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים
יְכוֹלִין אֲנַחְנוּ לֵידַע בֵּין קדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין
וְדַוְקָא כְּשֶׁעוֹשִׂין הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ
עַד שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא
אֶלָּא הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זאת
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה'
כִּי הוּא נֶהֱנֶה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ
וְזֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין נְבוּאַת משֶׁה רַבֵּנוּ לְבֵין נְבוּאַת שְׁאָר נְבִיאִים
כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י: "וַיְּדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת וְכוּ' זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'"
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: כָּל הַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ בְּ"כה אָמַר ה'"
נוֹסַף עֲלֵיהֶם משֶׁה, שֶׁהִתְנַבֵּא: בְּ"זֶה הַדָּבָר"
כִּי בְּחִינַת "כּה" הוּא אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה
וְ"זֶה הַדָּבָר "הוּא בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה
וְאֵלּוּ הַשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת נְבִיאוּת יֵשׁ בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא
יֵשׁ אָדָם הָעוֹשֶה הַמִּצְוָה בִּשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא
שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ
אִלּוּ לא הָיוּ נוֹתְנִין לוֹ עוֹלָם הַבָּא בִּשְׂכָרָהּ
לא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ
וְזֶה בְּחִינַת "כּה", אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה
כְּמוֹ אָדָם שֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה דָּבָר מֵרָחוֹק
כֵּן הוּא עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שְׂכָרָהּ הַבָּא לְעֵת רָחוֹק
הַיְנוּ אַחַר עוֹלָם הַזֶּה
ושילום שכר נקרא בשם נביא
כי ראשי תיבות של יָבא בְרִנָּה נשֵׂא אֲלֻמּוֹתָיו
וְשָׁם בַּפָּסוּק הַזֶּה נִרְמַז עַל שִׁלּוּם שָׂכָר .
"הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכה נוֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע", שֶׁמִּצְטַעֵר בַּעֲשִׂיָּתָהּ
"בּא יָבא בְרִנָּה נשֵׂא אֲלֻמּוֹתָיו"
שֶׁיִּשְׂמַח לֶעָתִיד, כְּשֶׁיְּקַבֵּל שְׂכַר הַמִּצְווֹת
יָבא בְּרִנָּה נשֵׂא אֲלֻמּוֹתָיו, רָאשֵׁי תֵּבוֹת נָבִיא
אֲבָל נָבִיא שֶׁמִּתְנַבֵּא בְּ"זֶה הַדָּבָר"
שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בִּשְׂכַר הַמִּצְווֹת
אֶלָּא רוֹצֶה בַּמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ
שֶׁהוּא מְשַׂמֵּחַ כָּל כָּךְ בַּעֲשִׂיָּתָהּ
עַד שֶׁמְּמָאֵס בְּכָל מִין שָׂכָר
נִמְצָא שֶׁעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ
וְזֶה בְּחִינַת נָבִיא, הַיְנוּ שִׁלּוּם שָׂכָר, בִּבְחִינַת: "זֶה הַדָּבָר"
בִּבְחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה
כְּמוֹ אָדָם הָרוֹאֶה דָּבָר מִקָּרוֹב בִּרְאִיָּה יָפָה וּבָרָה
כְּמוֹ כֵן הוּא נֶהֱנֶה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ
וּשְׂכָרוֹ נֶגֶד עֵינָיו
וּמִי שֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַזּאת
שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ
עַד שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִילָהּ
הוּא יָכוֹל לֵידַע בֵּין קדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין
כִּי הַמִּצְווֹת הֵם קוֹמָה שְׁלֵמָה
וְהֵם מְחַיִּין אֶת כָּל הַקּוֹמוֹת
הֵן קוֹמַת אָדָם, הֵן קוֹמַת עוֹלָם, הֵן קוֹמַת שָׁנָה
כִּי עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ, הֵן מְקַבְּלִין הַחִיּוּת מֵהַמִּצְווֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה"
וּכְתִיב: "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה"
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא אַחְדוּת פָּשׁוּט עִם הַמִּצְווֹת
וּכְשֶׁמַּעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִקּוּנָן וּכְסִדְרָן
אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׂמֵּחַ בָּהֶם וּמִתְעַנֵּג בָּהֶם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו"
כְּמוֹ בַּעַל מְלָאכָה, שֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה כְּלִי
וְהַכְּלִי הוּא יָפֶה
אֲזַי הוּא מִתְעַנֵּג בָּה
וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּהַמִּצְווֹת
כִּי הֵם אַחְדוּתוֹ
וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ
נִמְצָא כְּשֶׁנִּכְנָס בְּהַשִּׂמְחָה שֶׁבַּמִּצְוָה
הוּא נִכְנָס בְּשִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
שֶׁמְּשַמֵּחַ בְּמַעֲשָׂיו
וְזֶה בְּחִינַת: "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו"
נִמְצָא כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה צַעַר וְדִין בְּעוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ
אֲזַי בְּוַדַּאי נִגְרָע מִשִּׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב 'שְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת קָלַנִי מֵראשִׁי' וְכוּ'
וְזֶה שֶׁנִּכְנָס בְּתוֹךְ הַשִּׁמְחָה
יָכוֹל בְּוַדַּאי לֵידַע לְפִי עִנְיַן הַשִּׂמְחָה
אִם הוּא קדֶם גְּזַר דִּין, אִם הוּא לְאַחַר גְּזַר דִּין
גַּם יָכוֹל לֵידַע עַל אֵיזֶהוּ חֵלֶק מֵהַקּוֹמָה נִגְזַר הַדִּין
כִּי יוֹדֵעַ לְפִי קוֹמַת הַמִּצְווֹת
אִם אֵין יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּשִׂמְחָה רָאשֵׁי הַמִּצְווֹת
הַיְנוּ מִצְווֹת הַתְּלוּיִים בָּראשׁ
יֵדַע שֶׁהַדִּין נִגְזַר עַל רָאשֵׁי עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ
וְכֵן בִּשְׁאָר קוֹמַת הַמִּצְווֹת
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'בְּשַׁבָּת, זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת'
הַיְנוּ שִׂמְחַת וְתַעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא
שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת
יַרְגִּישׁ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה
שֶׁהֵן בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת
שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ
וזהו: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ"
שֶׁיְּהֵא שְׂכָרוֹ מֵהַמִּצְווֹת בְּעַצְמָן
"וְלא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ"
שֶׁלּא יַעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת בִּשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא
שֶׁהִיא אַחַר בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ אַחַר מוֹתוֹ
ג. וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בַּלֵּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי"
וְאִי אֶפְשָׁר לַלֵּב לִשְׂמחַ
אֶלָּא עַד שֶׁיָּסִיר עַקְמוּמִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ
שֶׁיְּהֵא לוֹ יַשְׁרוּת לֵב
וְאָז יִזְכֶּה לְשִׂמְחָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה"
וְעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבַּלֵּב מַפְשִׁיטִין עַל יְדֵי רְעָמִים
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'לא נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָּא לְפַשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב'
וּרְעָמִים הוּא בְּחִינַת קוֹל שֶׁאָדָם מוֹצִיא בְּכחַ בִּתְפִילָּתוֹ
וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה רְעָמִים
כי איתא בזוהר
'כַּד קָלָא נָפִיק וְאַעֲרָא בְּעָבֵי מַטְרָא
אִשְׁתַּמָּע קָלָא לִבְרִיָּתָא וְדָא אִינוּן רְעָמִים'
וְעִקַּר הָרְעָמִים הֵם מִגְּבוּרוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן"
וּבִשְׁבִיל זֶה אָנוּ מְבָרְכִין: שֶׁכּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְכוּ'
וְהַגְּבוּרוֹת הֵם בְּחִינַת כּחַ וּגְבוּרָה
שֶׁאָדָם מוֹצִיא אֶת הַקּוֹל בְּכחַ גָּדוֹל
וְהַקּוֹל הַזֶּה פּוֹגֵעַ בְּעָבֵי מִטְרָא
הַיְנוּ בְּחִינַת מחִין, שֶׁמִּשָּׁם יוֹרְדִין טִפִּין טִפִּין
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר .
"בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן" 'מִן לִבּוּנָא דְּמחָא'
וּכְשֶׁפּוֹגֵעַ בְּעָבֵי מִטְרָא
אֲזַי אִשְׁתַּמָּע קָלָא לִבְרִיָּתָא, הַיְנוּ בְּחִינַת רְעָמִים
וְזֶהוּ: "קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל"
הַיְנוּ בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמחָא
כַּד אַעֲרָא בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמחָא
נַעֲשֶׂה מֵהַקּוֹל רְעָמִים, וְנִשְׁמָע לִבְרִיָּתָא
וְזֶה: "פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת"
הַיְנוּ הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי
פּוֹגֵעַ בַּחָכְמָה
הַיְנוּ בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמחָא
וְעַל יְדֵי זֶה: "וְהָגוּת לִבִּי" וְכוּ'
הַיְנוּ עי"ז שנתעורר הָרַעַם, נִתְעוֹרֵר הַלֵּב
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'קוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה'
וזהו 'מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין'
כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאָה, קוֹלוֹ נַעֲשֶׂה רְעָמִים
כִּי רַעַם מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו"
וְעַל יְדֵי זֶה דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין
הַיְנוּ מִשְׁתַּמָּע קָלָא לִבְרִיָּתָא
כִּי תַּמָּן תַּלְיָא שְׁמִיעָה
כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "ה', שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי"
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "גִּבּוֹרֵי כחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
אִיתָא בַּזוהַר 'זַכְיָן לְמִשְׁמָע קָלִין מִלְּעֵילָא'
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַגְּבוּרוֹת נַעֲשֶׂה רְעָמִים
וְעַל יְדֵי זֶה הַלֵּב שׁוֹמֵעַ
וְהַיְנוּ: "וְהָגוּת לִבִּי תְּבוּנוֹת"
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שׁוֹמֵעַ"
וְגַם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין לִבְרִיָּתָא
וְזֶהוּ: "לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר
דָּא שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק
בְּחִינַת: "וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו"
וזהו "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה"
'יוֹדְעֵי' דַּיְקָא
שֶׁיִּפְגַּע הַקּוֹל בַּמּחַ, בְּחִינוֹת עָבֵי מִטְרָא
וְיִהְיֶה בִּבְחִינַת רְעָמִים
וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעַת שׁוֹפָר מֵאִישׁ יָרֵא וְחָרֵד
בְּוַדַּאי לא יִדְאַג כָּל הַשָּׁנָה מֵרְעָמִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפַעְתָּ"
שֶׁבְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם מִקּוֹלוֹת וּבְרָקִים
ד. אֲבָל צָרִיךְ לְפַנּוֹת אֶת הַמּחִין מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת
מֵחָמֵץ שֶׁלּא יַחְמִיץ אֶת חָכְמָתוֹ בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְתַאֲווֹת
כְּדֵי שכְּשֶׁיּוֹצִיא אֶת הַקּוֹל וְיִפְגַּע בְּמחוֹ
יִתְעַבֵד מִמֶּנּוּ רַעַם
אֲבָל כְּשֶׁגַּלְגַּלְתָּא דְּמחָא אָטוּם בְּטֻמְאָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנִטְמֵתֶם בָּם"
אֲזַי אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע
גַּם יִשְׁמר יִרְאָתוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת הַקּוֹל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו"
שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ יִרְאָה חִיצוֹנִית
וְזֶה: 'אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה'
אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה
וְזֶהוּ: 'יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם'
פֵּרוּשׁ: מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַגְּבוּרוֹת
הַיְנוּ יִרְאָה חִיצוֹנִית
נָעַץ קָנֶה בְּיַם הַחָכְמָה
קָנֶה דָּא בְּחִינַת קוֹל הַיּוֹצֵא מֵהַקָּנֶה
הַיְנוּ עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַגְּבוּרוֹת
שֶׁהִיא בְּחִינַת סוּסְפִיתָא דְּדַהֲבָא, יִרְאָה חִיצוֹנִית
נִשְׁאָר הַקּוֹל נָעוּץ בַּאֲטִימַת הַשֵּׂכֶל
וְלא יִשְׁתַּמַּעַ לִבְרִיָּתָא
וְעִקָּר לִשְׁמר מחוֹ שֶׁלּא יַחְמִיץ
וְזֶהוּ: "גְּעַר חַיַּת קָנֶה", כִּדְאִיתָא בַּזוהַר
קָנֵה
חֵי"ת תְּשַׁבֵּר וְתַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה הֵ"א
וְתַעֲשֶׂה מֵאוֹתִיּוֹת חָמֵץ מַצָּה
הַיְנוּ שֶׁלּא תַּחְמִיץ חָכְמָתְךָ
וְזֶהוּ לְשׁוֹן גְּעַר לְשׁוֹן מְרִיבָה
כִּי מַצָּה לְשׁוֹן מְרִיבָה
דְּצַדִּיקַיָא עָבְדִּין מַצּוּתָא בְּסִטְרִין אָחֳרָנִין
דְּלָא יִתְקְרִיבוּ לְמִשְׁכָּנָא דִּקְדֻשָּׁה
הַיְנוּ כְּשֶׁתִּשְׁמר אֶת חָכְמָתְךָ
שֶׁלּא יִכָּנֵס בּוֹ חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת
שֶׁלּא תְּהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים רָעִים
שֶׁהֵם בְּחִינַת קָנֶה דְּסִטְרָא אָחֳרָא
כְּנֶגֶד 'קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִּינָה' דִּקְדֻשָּׁה
עַל יְדֵי זֶה תִּנָּצֵל מִבְּחִינַת חָמֵץ
שֶׁהִיא סִטְרָא דְּמוֹתָא
כִּדְאִיתָא מַחְמֶצֶת, תַּמָּן סִטְרָא דְמוֹתָא
וְתַאֲמִין
כִּי כָּל מַצּוּתָא וּמְרִיבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים
אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּגָרְשׁוּ סִטְרִין אָחֳרָנִין
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "אזֶן שׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים
בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין" לְשׁוֹן תְּלוּנָה וּמְרִיבָה
כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ מְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים
תֵּדַע, שֶׁזֶּה מַשְׁמִיעִין אוֹתְךָ תּוֹכָחָה
עַל שֶׁפָּגַמְתָּ בְּטִפֵּי מחֲךָ
שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר: "כָּל בָּאֶיהָ לא יְשׁוּבוּן, וְלא יַשִׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים"
שֶׁאַתָּה דָּבוּק בְּסִטְרָא דְּמוֹתָא
בְּחִינַת חָמֵץ
בְּחִינַת יָרַד גַּבְרִיאֵל וְכוּ'
וְתֵדַע שֶׁנָּעַץ קָנֶה
הַיְנוּ חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת נְעוּצִים בְּיַם חָכְמָתְךָ
וּבְוַדַּאי אִם לא הָיָה נִפְגָּם מחֲךָ
לא הָיָה נִשְׁמָע לְךָ מְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים
וְאֵין הַמְּרִיבָה אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ
כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב מִמָּוֶת לְחַיִּים, מֵחָמֵץ לְמַצָּה, מֵחֵי"ת לְהֵ"א
וְתָשׁוּב מִיִּרְאָה רָעָה, מִקּוֹל פָּגוּם, מֵחָכְמָה פְּגוּמָה
לְיִרְאָה טוֹבָה, לְקוֹל טוֹב, לְחָכְמָה טוֹבָה
וּכְשֶׁתִּשְׁמר אֶת מחֲךָ מִבְּחִינַת חָמֵץ
שֶׁלּא יִהְיֶה אָטוּם
אֲזַי יִפְגַּע קוֹלְךָ בְּגֻלְגָּלְתְּךָ
וְיִתְעַבֵד רַעַם
וְיִתְפַּשֵּׁט עַקְמִוּמִיּוּת שֶׁבְּלִבְּךָ
וְאָז תִּזְכֶּה לְשִׂמְחָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה"
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם, אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה"
'מֵי מְרִיבָה' זֶה בְּחִינַת מַצָּה
בְּחִינַת מחִין
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה רְעָמִים
ה. וְתֵדַע, שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁתֵּף הַגְּבוּרוֹת בַּחֲסָדִים
שְׂמאלָא בִּימִינָא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ"
כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת עַל יְדֵי הַחֲסָדִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שֵׁב לִימִינִי"
וְכֵן צָרִיךְ לְשַׁתֵּף הָאַהֲבָה עִם הַיִּרְאָה
כְּדֵי שֶׁיִּתְעַבֵד רְעָמִים
וְזֶה מִסִּטְרָא דִּימִינָא, מחָא חִוְרָא כְּכַסְפָּא
וְזֶה "וַיָּשָׁב הַיָּם", הַיְנוּ יָם הַחָכְמָה
"לִפְנוֹת בּקֶר" דָּא בּקֶר דְּאַבְרָהָם
בְּחִינַת: "אַבְרָהָם אוֹהֲבִי"
"לְאֵיתָנוֹ" דָּא גְּבוּרוֹת
הַיְנוּ בְּחִינַת: "קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל"
וְזֶהוּ: "מַיִם רַבִּים לא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה"
כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת עַל יְדֵי הָאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שֵׁב לִימִינִי" וְכוּ'
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: "אֵל הַכָּבוֹד"
'אֵל' דָּא חֶסֶד
'כָּבוֹד' דָּא חָכְמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ"
'הִרְעִים' דָּא בְּחִינַת רְעָמִים
הַיְנוּ הַגְּבוּרוֹת בְּחִינַת רְעָמִים
צָרִיךְ לְשַׁתֵּף עִמָּהֶם אַהֲבָה
כְּדֵי שֶׁיִּפְגְּעוּ בַּכָּבוֹד
בִּבְחִינַת חָכְמָה
שֶׁיִּתְעֲבֵד מֵהֶם רְעָמִים
וְתִתְגַּבֵּר עַל אוֹיְבֶיךָ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שֵׁב לִימִינִי" וְכוּ'
וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: זִימְנָא חַדָּא הָוָה אַזְלִינָן בִּסְפִינְתָּא, וְסַגָּאִי סְפִינְתָּא בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא דְּכַוְרָא, תְּלָתָא יוֹמָא וּתְלָתָא לֵילוֹתָא, אִיהוּ בִּזְקִיפוּ וְאָנָן בְּשִׁפּוּלֵי. וְכִי תֵּימָא, לָא מַסְגֵּי סְפִינְתָּא טוּבָא ? כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר כְּמֵיחַם קֻמְקוּמָא דְּמַיָא. מַסְגֵּי שִׁתִּין פַּרְסֵי, וְשָׁדִי פָּרְשָׁא גִּירָא וְקָדְמָה לֵיהּ אִיהִי. וְאָמַר רַב אַשִׁי הַהוּא גִּילְדָּנָא דְּיָמָא הֲוָאִי, דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי שִׁיצָא
רַשְׁבַּ"ם: שִׁיצָא = סְנַפִּיר: בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא = סְנַפִּירִין בְּגַב הַדָּג, אֶחָד לְצַד הָראשׁ וְאֶחָד לְצַד הַזָּנָב: אִיהוּ בִּזְקִיפוּ = שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ כְּנֶגֶד הָרוּחַ: וְאַנַן אַזְלִינָן בְּשִׁפּוּלֵי = כְּמוֹ שֶׁהָרוּחַ הוֹלֵךְ, דְּמַיִם שֶׁל יָם אֵינָם נוֹבְעִין, אֶלָּא עַל יְדֵי רוּחַ הוֹלְכִין בָּהֶן: כְּמֵיחַם קֻמְקוּמָא דְּמַיָא = כְּשִׁיעוּר שֶׁמְּחַמְּמִים קֻמְקוּמָא שֶׁל מַיִם חַמִּין: וְשַׁדְיָא פָּרְשָׁא גִּירָא = כְּשֶׁהָיָה שׁוּם אָדָם יוֹרֶה בְּחֵץ וּבְקֶשֶׁת עַל שְׂפַת הַיָּם לָאָרֶץ, הָוֵי חֲזִינָן דְּקַדְמָה לָהּ סְפִינְתָּא לַחֵץ
סְפִינְתָּא לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת
דָּא בְּחִינַת גְּבוּרָה יִרְאָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ", שֶׁהִיא עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת
שִׁיצָא לְשׁוֹן צָרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַאֲכַלֶּה אתָם כְּרָגַע", וְתַרְגּוּמוֹ: 'וַאֲשַׁצֵי יַתְהוֹן'
תְּלָתָא יוֹמָא וְלֵילוּתָא
דָּא בְּחִינַת מִצְווֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מֻשְׂכָּלוֹת וּמְקֻבָּלוֹת וְחֻקּוֹת
וּכְתִיב בָּהֶם: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה"
אִיהוּ בִּזְקִיפוּ וְאֲנַן בְּשִׁפּוּלֵי
זֶה בְּחִינַת: "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו"
כְּמֵיחַם קֻמְקוּמָא דְמַיָא, דָּא מחָא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן"
מַסְגָּא שִׁתִּין פַּרְסֵי
דָּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים, וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו
וְכִי שָׁדִי פָּרְשָׁא גִּירָא
'פָּרְשָׁא': דָּא בְּחִינַת חֶסֶד
שֶׁהוּא מוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹת, דְּבָרִים הַמְּצֻמְצָמִין הוּא מְפָרֵשׁ אוֹתָם
גִּירָא
דָּא: "שְׁלַח חִצֶּךָ וּתְהֻמֵּם"
דָּא בְּחִינַת: "שֵׁב לִימִינִי" וְכוּ'
קָדְמָה לֵיהּ אִיהִי
דָּא בְּחִינַת יִרְאָה שֶׁהִיא קדֶם
שֶׁהַיִּרְאָה הִיא קוֹדֶמֶת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית חָכְמָה" וְכוּ'
שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָא סִפֵּר, שֶׁהָלַךְ כָּל כָּךְ בְּמִדַּת הַיִּרְאָה
וְרָאָה גּדֶל כּחַ הַיִּרְאָה
עַד שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין עַל יָדָהּ בֵּין קדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין
וְזֶהוּ בֵּין שִׁיצָא וְכוּ'
וְהָדָר מְפָרֵשׁ אֵיךְ יָכוֹל לְהָבִין
הַיְנוּ
עַל יְדֵי הַמִּצְווֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּלָתָא יוֹמָא וְכוּ'
יָכוֹל לְהָבִין
וְדַוְקָא כְּשֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן בְּשִׂמְחָה
וְעַל יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת יָכוֹל לְהָבִין
כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׂמֵּחַ בְּמַעֲשָׂיו
וְהַשִּׂמְחָה הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּמִצְווֹת, כַּנַּ"ל
וַאֲנַחְנוּ מְשַׂמְּחִין לְמַטָּה גַּם כֵּן בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו"
וְאֵין רְצוֹנֵנוּ בְּשׁוּם שָׂכָר, אֲפִילּוּ שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, כַּנַּ"ל
וְזֶה, 'אִיהוּ בִּזְקִיפוּ וְאֲנַן בְּשִׁפּוּלֵי'
לְפִי שִׂמְחָתוֹ כֵּן שִׂמְחָתֵנוּ
וְעַל יְדֵי זֶה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין
וְהָדָר מְפָרֵשׁ אֵיךְ לְהַשִּׂיג בְּחִינַת שִׂמְחָה
עַל יְדֵי בְּחִינַת רַעַם
וְזֶהוּ: כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: כְּמֵיחַם קֻמְקוּמָא דְּמַיָא וְכוּ'
הַיְנוּ בְּחִינַת: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל
שִׁיתִּין זֶה בְּחִינַת גְּבוּרוֹת
הַפּוֹגְעִין בְּגַלְגַּלְתָּא
וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ רְעָמִים
וְאִשְׁתַּמָע קָלָא.
זֶה בְּחִינַת הַקּוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה
בְּחִינַת: לא נִבְרְאוּ רְעָמִים וְכוּ'
וְהָדָר אָמַר
שֶׁעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַגְּבוּרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי חֲסָדִים
וְצָרִיךְ לְאַכְלָלָא שְׂמאלָא בִּימִינָא, כַּנַּ"ל
וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא אֶת הַיִּרְאָה
כִּי בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר עַל אֲבֵדָתוֹ
[כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְחֲזֵר אַחַר אִשָּׁה מָשָׁל לְאָדָם, שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה' וְכוּ'
פֵּרוּשׁ: כִּי אַהֲבָה הוּא בְּחִינַת אִישׁ
וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה
כַּיָּדוּעַ
וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַקְדִּים אֶת הַיִּרְאָה
כִּי אָז תָּבוֹא אֵלָיו הָאַהֲבָה מִמֵּילָא
כִּי הָאַהֲבָה הוֹלֶכֶת וּמְחַזֶּרֶת אַחַר הַיִּרְאָה תָּמִיד
כִּי בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר אַחַר אֲבֵדָתוֹ כַּנַּ"ל
כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ]
וְזֶהוּ בְּחִינַת: וְכִי שָׁדָא פָּרְשָׁא גִּירָא וְכוּ' וְאָמַר רַב אַשִׁי: הַאי גִּלְדָּנָא דְיָּמָא וְכוּ'
גִּ'י'לְ'דָנָ'א הוּא בְּחִינַת שֵׁם אג"לא שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת
כִּי הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת: אַ'תָּה גִּ'בּוֹר לְ'עוֹלָם אֲ'דנָי, כַּמּוּבָא
כִּי גִּלְדָּנָא הוּא אוֹתִיּוֹת אג"ל, וְשֵׁם אֲדנָ"י בִּשְׁלֵמוּת הַיְנוּ שֵׁם אגל"א, כַּנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ: בַּחֲצצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר וְכוּ'
הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת קוֹל דְּנָפִיק, כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה יִרְעַם הַיָּם וְכוּ'
נַעֲשֶׂה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת: "קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל"
תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ
דָּא בְּחִינַת לִבָּא וְערְקִין דִּילֵהּ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: לא נִבְרְאוּ רְעָמִים וְכוּ'
כִּי תֵּבֵל אוֹתִיּוֹת תָּיו לֵב, לְשׁוֹן רְשִׁימָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהִתְוִיתָ תָּו"
שֶׁנִּרְשַׁם הַקּוֹל בַּלֵּב
כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: לא נִבְרְאוּ רְעָמִים וְכוּ'
נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, בְּחִינַת שִׂמְחָה, כַּנַּ"ל, "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה"
וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ
רִנָּה: לְשׁוֹן תְּפִילָּה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִשְׁמעַ אֶל הָרִנָּה" וְכוּ'
הָרִים בְּחִינַת צַדִּיקִים
הַיְנוּ עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב
יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַלְבִּישׁ אֶת תְּפִילָּתָן בְּמַאֲמָר
כְּשֶׁיָּבִינוּ כִּי נִגְזַר הַדִּין
וְזֶה פֵּרוּשׁ יַחַד
שֶׁמַּלְבִּישִׁים תְּפִילָּתָם בְּסִפּוּרִים יַחַד
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כח - יֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת
...כח - יש חלוקים בין התורות דע, שיש חלוקים בין התורות כי יש תורה שלא נתנה אפילו לדרש ויש תורה שנתנה לדרש ולא נתנה לכתב ויש שנתנה לכתב וכמו שמצינו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב' וכו' ומי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות איזהו נתנה לכתב, ואיזהו לא נתנה לכתב הוא יכול להכיר את איש ישראלי בין האמות ואפילו אם אחד מישראל עומד בין כמה אמות, יכול להכירו וסוד זה מרמז בפסוק: "אכתב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו" הינו כשכותבין רבי... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - הָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת
...ח"ב - תורה י - העולם רחוקים מהשם יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי ישוב אל ה'. אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המח כרצונו ועל כן קשה לו לישב דעתו רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המח כרצונו, ויוכל לישב דעתו כי שמחה... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
חיי מוהר"ן - תסו - עבודת השם
...תקס"ט, שספרו לפניו מגדל הצרות וממיתות משנות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השרפה שהיתה שם בערב שבת קדש העבר. אמר, לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הנגון. הינו הנגון שמסימין בסוף "ונתנה תקף" שקדם מנגנין בנגון הידוע מי ינוח ומי ינוע ומסימין בנגון מי ישפל ומי ירום ואחר כך מסימין בנגון לבד בלי תבות קדם שמתחילין ותשובה ותפילה וצדקה. כידוע להעולם. ואותו הנגון הנמשך אחר הסיום ומי ירום הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחלה הוא מפרש בפרוש כמה... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
חיי מוהר"ן - שסט - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...הקדושים אות שסט ענה ואמר לי ועם זה אין אתה רשאי להחיות את עצמך [בלשון תמה] שיש לך חלק גדול בהספר. הינו בהספר לקוטי מוהר"ו שלו שנדפס אז באותה העת והאריך בשיחה זאת קצת. ואמר שכל הספר הוא שלי שאם לא הייתי לא היה הספר בעולם. והסביר לי הדבר שכן הוא שכל הספר נעשה על ידי וכו' ואמר לי מעט אתה יודע מעצם מעלת גדלת הספר וקדשתו ויותר מזה ראוי לך להאמין בעצם גדלת הספר הזה וכו' וכו' ואמר לי הלא נדפסו אלף ספרים, וכל ספר בא ליד כמה אנשים. הינו שראוי לי להחיות את... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
רבי נחמן מברסלב הוא האלוהים?
...ראיתי והבנתי שיש חסידי ברסלב שחושבים שרבי נחמן הוא בורא עולם והוא המלך והוא השי"ת. ואשמח להבין את פשר העניין הזה, ואיך נוצרה המחשבה הזאת? לשואל: שאלה יפה שאלת, והנושא הזה הובא כבר כאן בפורום: אך כאן התשובה בהרחבה. קודם כל מצד האמת, השי"ת מלא כל הארץ כבודו, ולכן הכל זה השי"ת. וזאת נקודת האמת שנמצאת גם בתוך כל עבודת אלילים באשר היא. ועכשיו מצד אחר: מי שלומד ליקוטי מוהרן, רואה שרבי נחמן מברסלב רימז יותר מפעם אחת שהוא השי"ת. כיצד? אמר רבי נחמן מברסלב... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
חיי מוהר"ן - פג - סיפורים חדשים
...אות פג מה שספר תחלת קיץ תקס"ד ענה ואמר אספר לכם מה שראיתי ותספרו לבניכם. אחד היה שוכב על הארץ וסביבו היו יושבים עגול וסביב העגול עוד עגול וסביב העגול עוד עגול וכן עוד כמה עגולים וסביבם היו יושבים עוד כמה אנשים בלי סדר. ואותו שהיה יושב באמצע [כלומר שהיה יושב מטה על צדו] היה עושה בשפתיו וכלם סביבו היו עושים בשפתותיהם אחריו. ואחר כך ראיתי והנה איננו [ותו האמצעי] וכלם היושבים סביבו הפסיקו לעשות בשפתותיהם ושאלתי מה זה. השיבו לי שנתקרר ונגוע ופסק מלדבר... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלג - כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים
...על האדם מחשבות רעות והרהורים כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים והוא מתחזק ומתגבר עליהם ומנצח אותם יש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול מזה והוא יקר מאד בעיני השם יתברך כמשל שיש אצל המלכים לפעמים ביומא דפגרא הם מניחין כמה חיות שינצחו זה עם זה והם עומדים ומסתכלים ויש להם תענוג גדול מן הנצחון כמו כן המחשבות הם באים מבחינת החיות ומחשבות קדושות הם בחינת חיות טהורות ומחשבות רעות הם בחינת חיות טמאות ומניחים בכונה מלמעלה שינצחו זה עם זה ויש להקדוש ברוך הוא... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
שיחות הר"ן - אות ד
...לאיש כשר כי צריך שיהיה לו ירידה גדולה מאד, חס ושלום, עד שישיג מעות ואפילו אחר הירידה חס ושלום, מעבודתו יתברך עדין לאו כל אחד משיג מעות כי גם הרשעים וקלי עולם לאו כל אחד משיג מעות אבל איש כשר באמת רחוק מאד שיהיה לו עשירות כי דע, שמיום שחרב בית המקדש נפל העשירות בעמקי הקליפות בבחינת: "ותרד פלאים", פלאים אותיות אלפים הינו שהאלפים של עשירות ירד פלאים, דהינו ירידה גדולה ונפלאה על כן בהכרח שיהיה לו חס ושלום, ירידה גדולה מאד קדם שבא לעשירות דהינו אלפים... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מט - לְפִי גַּדְּלוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְעצֶם רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַך
...רוממותו יתברך בתנועה קלה בעלמא ובהסתכלות בעלמא, שאינו כראוי לפי כבודו יתברך היה ראוי לבוא על האדם מה שראוי, חס ושלום חס ושלום אך השם יתברך מלא רחמים וכל העולם מלא רחמנות, והוא רוצה מאד בהעולם על כן צריך לחזק עצמו מאד בעבודתו בכל מה שיוכל אף אם הוא כמו שהוא ויסמך על רחמיו המרבים מאד בלי שעור כי בודאי לא יעזב אותו אף אם עבר מה שעבר ולהבא לא יעשה עוד ויהיה שב ואל תעשה על כל פנים הן במחשבה והן במעשה כי גם המחשבה של אנשים כאלו היא גם כן עשיה כי גם בעולם... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
חיי מוהר"ן - רמא - גדולת נוראות השגתו
...יש לי התבודדות ואמר שבשעה שכל העולם עומדים סביביו והוא יושב בתוכם אז יש לו התבודדות. כי הוא יכול לצעק בקול דממה דקה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש בעצמו שיש לו קול דממה דקה שיכול לעמד בין העם והמון אנשים ויצעק בקול דממה דקה מסוף העולם ועד סופו, וכל האנשים סביביו לא ישמעו כלל. וכן לענין רקודין אמר שכשהוא יושב בין העולם הוא יכול לרקד רקוד נפלא מאד וגם פעם אחת שמעתי בעצמי שאמר בשעה שיושב בין העולם אני דומה כמי שכל העולם עומדים... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
👈 1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0469 שניות - עכשיו 06_04_2020 השעה 06:22:14 - wesi2