ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 שיחות הר"ן - אות ס
שיחתו הקדוש של רבנו, זכרונו לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה בענין בנינים עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי ואפילו עכו"ם ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם כי אי אפשר להיות בלא זה ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי ונראה שזהו פרוש (יבמות ס"ג סוטה יא) : 'כל העוסק בבנין מתמסכן' 'מתמסכן' הוא לשון עניות וגם הוא לשון סכנה (קטו* ובמדרש מבאר שמות רבה א יד) בפרוש על פסוק: "ויבן ערי מסכנות לפרעה" (שמות א יא) 'חד אמר שממסכנות את בעליהן, וחד אמר שמסכנות את בעליהן' והעקר הוא הנחת היסוד (שקורין זאקלאשטשינא) וצריך לידע באיזה זמן להניח היסוד ומאיזה עץ להניח כי יש עצים שאינם ראויים להיות יסוד אך אי אפשר לידע כל זאת וגם מה שאין גדלים פרות במדינות אלו הוא גם מחמת זה הינו שיש כמה פרות שאין יכולים להיות גדלים כאן והוא גם כן מחמת זה שאין יודעים ענינים הנ"ל כי אבן שתיה שממנה השתת העולם משם יוצאין גידין לכל הארצות ושלמה המלך עליו השלום, שהיה חכם גדול וידע כל הגידין בפרטיות היה נוטע עץ כל פרי כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (קהלת רבה ב ז) וגם במדינות הללו אם היו יודעין הלוך הגידים בפרטיות היטב היו יכולים לטע גם כאן את הפרות שאינם גדלים פה כי גם כאן אף על פי שהגיד ההולך למדינה זו הוא מסגל לפרי מיחדת עם כל זה כל הגידין מתערבין ומתחברין יחד ועל כן גם כאן במדינות אלו יכול להיות כשמתרחקים מעט יכולין לטע גם שאר הפרות שאין גדלין פה גם יש מציאות שאם היו פותחים באר באיזה צד היו יכולין לטע ברחוק מקום משם אותן הפרות הנ"ל גם צריכין לידע העליות והירידות של האבן שתיה ולידע לפי הזמן את בחינת האבן שתיה באיזה בחינה ומדרגה הוא האבן שתיה באותו הזמן ולפי אותה הבחינה של האבן שתיה באותו הזמן ידע איך להתנהג בענינים הנ"ל אך כל זה נעלם ונסתר מן העולם כי יש דברים שאסור לגלותן והענין כי העולם אומרים שבכל פעם נתחכם העולם יותר ובאמת בודאי הדורות הקודמים בודאי היו חכמים יותר מאד והם גלו עקר החכמה אך מאחר שהם הכינו הכל על כן באים הדורות האחרונים על חכמות יותר כי הדורות האחרונים הם באו אל המוכן כי כבר מוכן החכמה מהדורות הקודמים שגלו עקר החכמה ועל כן הדור האחרון מוסיף מעט ונתחכם יותר וכמו שמצינו בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות צב: בבא מציעא יז:) שאמרו. 'אי לאו דדלאית חספא לא אשכחית מרגניתא תותה' ועל כן אף על פי שהקודם לא פעל כלל כי העקר הוא המרגניתא אף על פי כן הראשון עקר כי הוא דלה חספא הינו שהוא גלה וחפר יסוד ועקר החכמה שעל ידי זה בא השני בנקל על עסק החכמה בתכלית ועל כן יש דברים שאסור לגלות אותם כי אם היה מגלה אותם היו יכולים לבוא מזה בדורות האחרונים לעבודות זרות כי יש באותו הענין כמה דברים וענינים שצריכין לעשות לזה ואם היה נתגלה אותו החכמה בעולם והיו יודעים אותן הענינים שצריכים לעשות לאותו הענין היו יכולים לבוא מזה בדורות האחרונים לעבודות זרות כי הדורות האחרונים מוסיפים בכל פעם חכמה כנזכר לעיל ולפעמים הדורות האחרונים טועין בחכמתם שמוסיפין על הראשונים על כן אם היו מגלים ענינים הנ"ל והדורות האחרונים היו רוצים בכל פעם להוסיף עליהם חכמתם והיו יכולים לטעות בטעות חכמתם שהיו מוסיפים עד שהיה יכול להתגלגל מענינים הנ"ל הנעלמים מן העולם עבודות זרות חס ושלום כי היה נדמה להם על פי טעותם שכך צריך להיות חס ושלום וכמו שמובא בענין ערלה (בויקרא י"ט כג) כי איתא בזוהר שבאותן השלש שנים שורה קלפה על האילן ובדורות הראשונים טעו בזה עד שהיה להם עבודה זרה בזה בתחלת נטיעת האילן דוקא בעת ששורה הקלפה הנ"ל כי כפי שהיו יודעין היטב ענין נטיעת האילן מה שנעשה מזה היה נדמה להם על פי טעותם שבודאי צריכים לעשות אותו העבודה זרה חס ושלום, שהיו עובדים כי היה נדמה להם שהוא פשוט כפי מה שטעו בחכמתם על כן אסור לגלות ענינים כאלו
שִׂיחָתוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
בְּעֵת שֶׁאֵרַע מַעֲשֶׂה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ בְּרֶסְלֶב
שֶׁנִּזּוֹקָה יַלְדָּה אַחַת
בְּבַיִת שֶׁחָפְרוּ בּוֹ וְעָשׂוּ בּוֹ בִּנְיָנִים חֲדָשִׁים
גַּם כַּמָּה נְפָשׁוֹת הָיוּ בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה
אָז שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ עִנְיָן זֶה
בְּעִנְיַן בִּנְיָנִים
עִיַּנְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי בְּעִנְיָן זֶה
וְרָאִיתִי שֶׁכָּל הָעוֹסְקִים בְּבִנְיָנִים וּבְחוֹמוֹת
אֵין אֶחָד מֵהֶם יוֹצֵא נָקִי
וַאֲפִילּוּ עַכּוּ"ם
וְאַף עַל פִּי כֵן הָעוֹלָם עוֹסְקִים בָּזֶה, כִּי הוּא קִיּוּם הָעוֹלָם
כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּלא זֶה
וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם חַשְׁקוּת לָזֶה
וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה כַּמָּה עִנְיָנִים וְחִלּוּקִים
אַךְ סוֹף כָּל סוֹף אֵינוֹ יוֹצֵא נָקִי
וְנִרְאֶה שֶׁזֶּהוּ פֵּרוּשׁ: 'כָּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן מִתְמַסְכֵּן'
'מִתְמַסְכֵּן' הוּא לְשׁוֹן עֲנִיּוּת
וְגַם הוּא לְשׁוֹן סַכָּנָה
בַּפֵּרוּשׁ עַל פָּסוּק: "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכֵּנוּת לְפַרְעה"
'חַד אָמַר שֶׁמְּמַסְכְּנוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן, וְחַד אָמַר שֶׁמְּסַכְּנוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן'
וְהָעִקָּר הוּא הַנָּחַת הַיְסוֹד
וְצָרִיךְ לֵידַע בְּאֵיזֶה זְמַן לְהַנִּיחַ הַיְסוֹד
וּמֵאֵיזֶה עֵץ לְהַנִּיחַ
כִּי יֵשׁ עֵצִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִהְיוֹת יְסוֹד
אַךְ אִי אֶפְשָׁר לֵידַע כָּל זאת
וְגַם מַה שֶּׁאֵין גְּדֵלִים פֵּרוֹת בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ
הוּא גַּם מֵחֲמַת זֶה
הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה פֵּרוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלִים לִהְיוֹת גְּדֵלִים כָּאן
וְהוּא גַּם כֵּן מֵחֲמַת זֶה שֶׁאֵין יוֹדְעִים עִנְיָנִים הַנַּ"ל
כִּי אֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם
מִשָּׁם יוֹצְאִין גִּידִין לְכָל הָאֲרָצוֹת
וּשְׁלמה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה חָכָם גָּדוֹל
וְיָדַע כָּל הַגִּידִין בִּפְרָטִיּוּת
הָיָה נוֹטֵעַ עֵץ כָּל פְּרִי כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
וְגַם בַּמְּדִינוֹת הַלָּלוּ
אִם הָיוּ יוֹדְעִין הִלּוּךְ הַגִּידִים בִּפְרָטִיּוּת הֵיטֵב
הָיוּ יְכוֹלִים לִטַּע גַּם כָּאן אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁאֵינָם גְּדֵלִים פּה
כִּי גַּם כָּאן
אַף עַל פִּי שֶׁהַגִּיד הַהוֹלֵךְ לִמְדִינָה זוֹ הוּא מְסֻגָּל לִפְרִי מְיֻחֶדֶת
עִם כָּל זֶה כָּל הַגִּידִין מִתְעָרְבִין וּמִתְחַבְּרִין יַחַד
וְעַל כֵּן גַּם כָּאן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ
יָכוֹל לִהְיוֹת כְּשֶׁמִּתְרַחֲקִים מְעַט יְכוֹלִין לִטַּע
גַּם שְׁאָר הַפֵּרוֹת שֶׁאֵין גְּדֵלִין פּה
גַּם יֵשׁ מְצִיאוּת שֶׁאִם הָיוּ פּוֹתְחִים בְּאֵר בְּאֵיזֶה צַד
הָיוּ יְכוֹלִין לִטַּע בְּרִחוּק מָקוֹם מִשָּׁם אוֹתָן הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל
גַּם צְרִיכִין לֵידַע הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה
וְלֵידַע לְפִי הַזְּמַן אֶת בְּחִינַת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה
בְּאֵיזֶה בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה הוּא הָאֶבֶן שְׁתִיָּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
וּלְפִי אוֹתָהּ הַבְּחִינָה שֶׁל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
יֵדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּעִנְיָנִים הַנַּ"ל
אַךְ כָּל זֶה נֶעְלָם וְנִסְתָּר מִן הָעוֹלָם
כִּי יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְגַלּוֹתָן
וְהָעִנְיָן כִּי הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁבְּכָל פַּעַם נִתְחַכֵּם הָעוֹלָם יוֹתֵר
וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים בְּוַדַּאי הָיוּ חֲכָמִים יוֹתֵר מְאד
וְהֵם גִּלּוּ עִקַּר הַחָכְמָה
אַךְ מֵאַחַר שֶׁהֵם הֵכִינוּ הַכּל
עַל כֵּן בָּאִים הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים עַל חָכְמוֹת יוֹתֵר
כִּי הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים הֵם בָּאוּ אֶל הַמּוּכָן
כִּי כְּבָר מוּכָן הַחָכְמָה מֵהַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים שֶׁגִּלּוּ עִקַּר הַחָכְמָה
וְעַל כֵּן הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן מוֹסִיף מְעַט וְנִתְחַכֵּם יוֹתֵר
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ.
'אִי לָאו דְּדַלָאִית חַסְפָּא לא אַשְׁכָחִית מַרְגְּנִיתָא תּוּתַהּ'
וְעַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁהַקּוֹדֵם לא פָּעַל כְּלָל
כִּי הָעִקָּר הוּא הַמַּרְגְּנִיתָא
אַף עַל פִּי כֵן הָרִאשׁוֹן עִקָּר
כִּי הוּא דָלָה חַסְפָּא
הַיְנוּ שֶׁהוּא גִּלָּה וְחָפַר יְסוֹד וְעִקַּר הַחָכְמָה
שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא הַשֵּׁנִי בְּנָקֵל עַל עֵסֶק הַחָכְמָה בְּתַכְלִית
וְעַל כֵּן יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְגַלּוֹת אוֹתָם
כִּי אִם הָיָה מְגַלֶּה אוֹתָם
הָיוּ יְכוֹלִים לָבוֹא מִזֶּה בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים לַעֲבוֹדוֹת זָרוֹת
כִּי יֵשׁ בְּאוֹתוֹ הָעִנְיָן כַּמָּה דְּבָרִים וְעִנְיָנִים שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת לָזֶה
וְאִם הָיָה נִתְגַּלֶּה אוֹתוֹ הַחָכְמָה בָּעוֹלָם
וְהָיוּ יוֹדְעִים אוֹתָן הָעִנְיָנִים שֶׁצְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת לְאוֹתוֹ הָעִנְיָן
הָיוּ יְכוֹלִים לָבוֹא מִזֶּה בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים לַעֲבוֹדוֹת זָרוֹת
כִּי הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מוֹסִיפִים בְּכָל פַּעַם חָכְמָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
וְלִפְעָמִים
הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים טוֹעִין בְּחָכְמָתָם שֶׁמּוֹסִיפִין עַל הָרִאשׁוֹנִים
עַל כֵּן אִם הָיוּ מְגַלִּים עִנְיָנִים הַנַּ"ל
וְהַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ רוֹצִים בְּכָל פַּעַם לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם חָכְמָתָם
וְהָיוּ יְכוֹלִים לִטְעוֹת בְּטָעוּת חָכְמָתָם
שֶׁהָיוּ מוֹסִיפִים
עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּלְגֵּל מֵעִנְיָנִים הַנַּ"ל הַנֶּעְלָמִים מִן הָעוֹלָם
עֲבוֹדוֹת זָרוֹת חַס וְשָׁלוֹם
כִּי הָיָה נִדְמֶה לָהֶם עַל פִּי טָעוּתָם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת חַס וְשָׁלוֹם
וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּעִנְיַן עָרְלָה
כִּי אִיתָא בַּזוהַר שֶׁבְּאוֹתָן הַשָּׁלשׁ שָׁנִים
שׁוֹרָה קְלִפָּה עַל הָאִילָן
וּבַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים טָעוּ בָּזֶה
עַד שֶׁהָיָה לָהֶם עֲבוֹדָה זָרָה בָּזֶה
בִּתְחִלַּת נְטִיעַת הָאִילָן דַּוְקָא
בָּעֵת שֶׁשּׁוֹרָה הַקְּלִפָּה הַנַּ"ל
כִּי כְּפִי שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין הֵיטֵב עִנְיָן נְטִיעַת הָאִילָן
מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה מִזֶּה
הָיָה נִדְמֶה לָהֶם עַל פִּי טָעוּתָם
שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת
אוֹתוֹ הָעֲבוֹדָה זָרָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים
כִּי הָיָה נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא פָּשׁוּט
כְּפִי מַה שֶּׁטָּעוּ בְּחָכְמָתָם
עַל כֵּן אָסוּר לְגַלּוֹת עִנְיָנִים כָּאֵלּוּ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעח - דַּע שֶׁעַל חֲלִיף [סכין שחיטה] טוֹב
...[סכין שחיטה] טוב דע שעל חליף [סכין שחיטה] טוב יכולין לראות כל הכלים של הבית המקדש איזה פנים יש להם וזה שכתוב כשאמר יצחק לעשו שיבדק הסכין וישחט יפה "שא נא כליך" רמז על כלים של בית המקדש שהם נראים על הסכין היפה כנ"ל וכן איתא במדרש שכליך רמז על כלים של בית המקדש כמו שאמרו שם: 'כליך זה בבל' שנאמר: "ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו" נמצא שכליך מרמז על כלים של בית המקדש "בקנאו את קנאתי" בחינת הצדיק שאינו מקנא שום צדיק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא רק אותו לבדו...
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן דבר עמנו כמה פעמים שרצונו חזק מאד שנלך עם התורות שגלה דהינו לילך תחלה איזה זמן עם תורה פלונית בערך ב' או ג' חדשים דהינו שיהיו כל עבודתו והלוכו ביראת ה' על פי הנאמר באותה התורה וכל תפילתו ושיחתו יהיה לזכות להגיע למה שנאמר באותה התורה וכן יתנהג איזה זמן ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה אחרת, וכן אחר כך עד שיגמר לילך עם כל התורות ודבר כמה פעמים מזה אשרי מי שיאחז בזה...
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בשעת התפילה צריכין לקשר עצמו להצדיקים שבדור כמובא בסימן ב' ובסימן ט' ב"לקוטי מוהר"ו" חלק ראשון ובשאר מקומות על כן הזהיר לאנשיו שיאמרו קדם התפילה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו...
ספר המידות - בושה
...פני חברו, נתאלם ושוכח. ב. מתר לביש את הרבנים, ששוכרין את הרבנות לשם גאוה, וראוי לבזותן ולהקל בכבודן, ואין עומדין בפניהם, ואין קורין אותן רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור. ג. טוב לבטל תורה מלביש בן ישראל. ד. המבזה תלמיד חכם או חברו בפני תלמיד חכם הוי אפיקורוס, גם נקרא מגלה פנים בתורה. ה. כתנת של צדיקים מכפרת על שפיכות דמים. ו. כשבני אדם מחרפין אותך, תתענה ותבכה. ז. כשבושה בא עליך, אין זה אלא בשביל שתעשה תשובה על העוונות, שאתה דש בעקב. ח. גם בושה בא...
שיחות הר"ן - אות קד
..."אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש" כי לפעמים הוא [הינו הבעל דבר] מתפלל מתוך האדם ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפילה כזו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ" וזהו אם פגע בך מנול זה פגיעה לשון תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה הינו כשהמנול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת משכהו לבית המדרש כי טוב יותר שיהיה נעשה...
חיי מוהר"ן - צו - סיפורים חדשים
...לו שהיה רוצה לכנס בבית לשמע קול שופר ועבר לפני בית אחד ושמע ששם מזמרין ומכין כף אל כף ומרקדין מאד ושמחין בקפיצות ורקודין גדולים כדרך השמחים והשוחקים מאד. עניתי ואמרתי הלא לכאן בודאי טוב לכנס לשמע קול שופר [והשאר איני זוכר] וענה אחד שגם מרמז בספרו שמצות שופר היא בחינת המחאת כף ורקודין כמובא בהתורה ואלה המשפטים בלקוטי א' סימן י' המדבר מהמחאת כף ורקודין שמבאר שם מאמר הזוהר הקדוש בתרועה דאיהו רוחא אתעבר אל אחר כפירות וכו' שעל ידי זה זוכין להמחאת כף ורקודין...
מיהו מנהיג אמיתי? ומיהו מפורסם של שקר? - חלק 2
...שקר ? - חלק 1. בעניין "רב דקליפה" breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - ראיתי מנורת זהב אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו כמו שכתוב בעשו: "יש לי רב" והוא בחינת "אלופי עשו" וכמו שתרגם אונקלוס: "רברבי עשו" בחינת הרב דקלפה ומהם מקבלין הרשעים הרוח והוא בחינת רוח הטומאה בחינת רוח סערה **** בעניין שמי שאינו יכול להנהיג את עצמו, דהיינו שלא תיקן את עצמו, שאינו יכול...
רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.
...מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה 'מורי' זה בחינת "מרת נפש" בחינת: "ונפשה מרה לה" זה בחינות פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש וכאן: breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי בטן שרוצה למלאות בטנו ותאוותו...
ספר המידות - אכילה
...תשיר, כדי שיחול ברכת השם במזונותיך. ב. שלחנו של אדם מטהר לו מכל עוונותיו. ג. שלחנו של אדם מזכה לו לעלמא דאתי ומזכה לפרנסה, והוא רשום לטוב לעלא ולעלא, ומזכה לה לאתוספא לה כח וגבורה בשעה שאצטריך לה. ד. בעוון ענוי הדין ועוות וקלקול הדין וביטול תורה בצרת בא, ובני אדם אוכלים ואינם שבעים ואוכלים לחמם במשקל. ה. כשאוכל קצת, לבו נמשך יותר אחר אכילה, ממי שלא אכל כלל ונתיאש מלאכל. ו. מפני מה נתחיבו ישראל כליה מפני שנהנו מסעדה של אותו רשע. ז. מזבח מזיח גזרות...
אילנות בסיפורי מעשיות
...למלך שפגש איש שנושא אילן... גם בסיפור על החיגר מסופר על האילן שהשדים ניסו לעקור. גם בסיפור על הקבצנים, מסופר על זה שיש אילן שתחתיו נמצאים כל הציפורים והחיות וכולי בשלום. מה הקשר בין האילנות האלו? מהו הנמשל של האילן? תשובה: אילן פירושו שכל. כגודל וכעומק השכל, כך חוזקו וכולי של האילן. ראה כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז והעניין הוא: כאשר המשנה למלך באבידת בת המלך פגש אדם שנושא אילן, הנמשל הוא...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.7031 שניות - עכשיו 29_03_2024 השעה 11:14:37 - wesi2