כידוע, רבי נחמן מברסלב שיבח את עצמו פעמים רבות. בשבחים כאלו שלא נשמעו מעולם.
רבי נחמן לקח את כל השבחים הקיימים, והלביש אותם על עצמו ואף הוסיף עליהם שבחים נוספים...
והדבר הזה עורר עליו את המחלוקת וכולי...
והשאלה הנשאלת היא, מדוע כל אלו שמאשימים את רבי נחמן בגאווה, מדוע הם כולם פגומים בדעתם וכולי?
מדוע אין אפשרות בעולם שאדם יאשים את רבי נחמן בגאווה, בלי שהוא עצמו יהיה פגום כולו, למרות שהוא נראה כצדיק וכרב גדול וכולי?
מהו שורש העניין? מדוע בהכרח שמי שמאשים את רבי נחמן מברסלב בגאווה, מדוע בהכרח שהוא פגום וכולי וכולי?
*
תשובה הנושא הוא די פשוט, עבור כל מי שמתבונן בעניין הזה בעין אמיתית.
העניין הוא, כי רק ואך ורק אדם שנגוע בגאווה, רק הוא יפגע מכך שמישהו אחר משבח את עצמו.
צדיק אמיתי הוא זה שיכול לשבח את עצמו, ושלא יבוא לו שום הרהור גאווה מכך.
ראה בעניין זה באורך כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=20 אך צדיק שאינו אמיתי, הוא כזה שאינו יכול לשבח את עצמו.
רבי נחמן היה צדיק אמיתי, ולכן לא היתה לו שום בעיה לשבח את עצמו, בלי שיבוא לו שום הרהור גאווה מכך כלל.
יחד עם זאת, בכך שרבי נחמן שיבח את עצמו, בכך הוא עורר מחלוקת על עצמו. ועיקר המחלוקת על רבי נחמן, לא באה מהמון העם, שהם כמובן לא הרגישו איום כלשהו לכבודם מכך שרבי נחמן משבח את עצמו, אלא עיקר המחלוקת על רבי נחמן באה מאנשים שמחזיקים את עצמם לצדיקים ולתלמידי חכמים וכולי, אך באמת הם כולם שדים יהודאים וכולי, והם כולם מלאים בגאווה מכף רגל ועד ראש.
וברגע שרבי נחמן שיבח את עצמו, באותו הרגע הכבוד שלהם נפגע. כי מי שהוא "אין" ממש, ממילא הוא לעולם לא יכול להפגע משום דבר. ואם אדם מרגיש שמישהו אחר מתנשא עליו, הרי שזה מעיד בבירור שהאדם עצמו שנפגע הוא עצמו יש לו גאווה.
כי אלמלא היתה לאדם גאווה, הוא לא היה מרגיש בכלל את זה שמישהו אחר מתגאה. כי רק בעל גאווה חושב שמישהו אחר מתגאה, כי הכבוד של הבעל גאווה הזה נפגע.
ובאמת מצד האמת, כל אלו שחולקים על רבי נחמן מברסלב, הם כולם אינם ראויים להנהיג כלל.
כי אפילו את עצמם הם אינם יכולים להנהיג כל שכן שהם אינם יכולים להנהיג את המון העם.
כי המנהיג היחיד בדור הזה הוא אך ורק רבי נחמן עצמו בלבד, שהוא היחיד שזכה לתקן את חטא אדם הראשון בשלמות וכולי, ולכן רק הוא יכול להנהיג אחרים כיצד לתקן את חטא אדם הראשון, שזאת כמובן התכלית הסופית.
אך כל זמן שאדם לא תיקן את חטא אדם הראשון, יהיה מי שיהיה, הרי שהוא עדיין לא תיקן את עצמו, והוא עדיין בחוץ לגמרי, דהיינו שהוא עדיין נמצא בהיכלי התמורות וכולי, גם אם הוא נקרא רב וכולי.
וכל זמן שהוא לא תיקן את עצמו, כיצד יתקן אחרים?!
וגם אם אומר אותו רב כי הוא בכלל רוצה לזכות את הרבים, וכי כוונתו היא טובה, והוא בכלל מרחם על הנשמות הטועות וכולי, הרי שזהו אך ורק שקר ומרמה. כי באמת כל המנהיגות של אותו מפורסם, נמשכת אך ורק מכך שהוא מחפש כבוד בלבד.
והוא רק מסתיר זאת ומתרץ זאת בכך שהוא מרחם על בני האדם שנדמים לו כנחותים ממנו. אך באמת כל המנהיגות שלו, לא רק שהיא לא עוזרת לבני אדם, אלא היא אפילו מרחיקה אותם מהבורא וכולי.
לסיכום: רק גאוותנים שמרגישים מאויימים מרבי נחמן, רק להם מפריעה הגאווה של רבי נחמן.
ובהכרח, שאלמלא היתה לאותו אדם גאווה, הרי שלא יתכן שהיו מפריעים לו השבחים שרבי נחמן שיבח את עצמו.
רבי נחמן לקח את כל השבחים הקיימים, והלביש אותם על עצמו ואף הוסיף עליהם שבחים נוספים...
והדבר הזה עורר עליו את המחלוקת וכולי...
והשאלה הנשאלת היא, מדוע כל אלו שמאשימים את רבי נחמן בגאווה, מדוע הם כולם פגומים בדעתם וכולי?
מדוע אין אפשרות בעולם שאדם יאשים את רבי נחמן בגאווה, בלי שהוא עצמו יהיה פגום כולו, למרות שהוא נראה כצדיק וכרב גדול וכולי?
מהו שורש העניין? מדוע בהכרח שמי שמאשים את רבי נחמן מברסלב בגאווה, מדוע בהכרח שהוא פגום וכולי וכולי?
*
תשובה הנושא הוא די פשוט, עבור כל מי שמתבונן בעניין הזה בעין אמיתית.
העניין הוא, כי רק ואך ורק אדם שנגוע בגאווה, רק הוא יפגע מכך שמישהו אחר משבח את עצמו.
צדיק אמיתי הוא זה שיכול לשבח את עצמו, ושלא יבוא לו שום הרהור גאווה מכך.
ראה בעניין זה באורך כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=20 אך צדיק שאינו אמיתי, הוא כזה שאינו יכול לשבח את עצמו.
רבי נחמן היה צדיק אמיתי, ולכן לא היתה לו שום בעיה לשבח את עצמו, בלי שיבוא לו שום הרהור גאווה מכך כלל.
יחד עם זאת, בכך שרבי נחמן שיבח את עצמו, בכך הוא עורר מחלוקת על עצמו. ועיקר המחלוקת על רבי נחמן, לא באה מהמון העם, שהם כמובן לא הרגישו איום כלשהו לכבודם מכך שרבי נחמן משבח את עצמו, אלא עיקר המחלוקת על רבי נחמן באה מאנשים שמחזיקים את עצמם לצדיקים ולתלמידי חכמים וכולי, אך באמת הם כולם שדים יהודאים וכולי, והם כולם מלאים בגאווה מכף רגל ועד ראש.
וברגע שרבי נחמן שיבח את עצמו, באותו הרגע הכבוד שלהם נפגע. כי מי שהוא "אין" ממש, ממילא הוא לעולם לא יכול להפגע משום דבר. ואם אדם מרגיש שמישהו אחר מתנשא עליו, הרי שזה מעיד בבירור שהאדם עצמו שנפגע הוא עצמו יש לו גאווה.
כי אלמלא היתה לאדם גאווה, הוא לא היה מרגיש בכלל את זה שמישהו אחר מתגאה. כי רק בעל גאווה חושב שמישהו אחר מתגאה, כי הכבוד של הבעל גאווה הזה נפגע.
ובאמת מצד האמת, כל אלו שחולקים על רבי נחמן מברסלב, הם כולם אינם ראויים להנהיג כלל.
כי אפילו את עצמם הם אינם יכולים להנהיג כל שכן שהם אינם יכולים להנהיג את המון העם.
כי המנהיג היחיד בדור הזה הוא אך ורק רבי נחמן עצמו בלבד, שהוא היחיד שזכה לתקן את חטא אדם הראשון בשלמות וכולי, ולכן רק הוא יכול להנהיג אחרים כיצד לתקן את חטא אדם הראשון, שזאת כמובן התכלית הסופית.
אך כל זמן שאדם לא תיקן את חטא אדם הראשון, יהיה מי שיהיה, הרי שהוא עדיין לא תיקן את עצמו, והוא עדיין בחוץ לגמרי, דהיינו שהוא עדיין נמצא בהיכלי התמורות וכולי, גם אם הוא נקרא רב וכולי.
וכל זמן שהוא לא תיקן את עצמו, כיצד יתקן אחרים?!
וגם אם אומר אותו רב כי הוא בכלל רוצה לזכות את הרבים, וכי כוונתו היא טובה, והוא בכלל מרחם על הנשמות הטועות וכולי, הרי שזהו אך ורק שקר ומרמה. כי באמת כל המנהיגות של אותו מפורסם, נמשכת אך ורק מכך שהוא מחפש כבוד בלבד.
והוא רק מסתיר זאת ומתרץ זאת בכך שהוא מרחם על בני האדם שנדמים לו כנחותים ממנו. אך באמת כל המנהיגות שלו, לא רק שהיא לא עוזרת לבני אדם, אלא היא אפילו מרחיקה אותם מהבורא וכולי.
לסיכום: רק גאוותנים שמרגישים מאויימים מרבי נחמן, רק להם מפריעה הגאווה של רבי נחמן.
ובהכרח, שאלמלא היתה לאותו אדם גאווה, הרי שלא יתכן שהיו מפריעים לו השבחים שרבי נחמן שיבח את עצמו.