ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תלד - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
אות תלד כשכתבתי לפניו ספר האלף בית הראשון ומפיו יקרא אלי מתוך כתביו ואני כותב על הספר בדיו ונמשך הדבר זמן רב כי בתחלה כתבתי לפניו קצת בערך חצי בוגן [גליון] ואחר כך לא נזדמן פנאי לכתב לפניו ונמשך בערך שלשה או ארבעה חדשים, ואז כתבתי לפניו עוד מעט. אחר כך נתבטל הדבר לערך שתי שנים. ופעם אחת קדם חנוכה נתעכבתי בברסלב בערך שלשה שבועות אצלו ואז כתבתי לפניו כל האלף בית. ואז כתבתי לפניו בכל יום ויום כמה שעות רצופים עד שנגמר בשלמות תהלה לאל. והיה כבד הדבר עליו מאד אך מאהבת ישראל מסר נפשו על כל דבר שיש בו זכות וטובה להכלל. ופעם אחת כתבתי לפניו כמעט כל היום כלו ואחר כך לעת ערב ענה ואמר בוא לחשבון עמי על אותו היום מה עשינו בו. ואמר הלא התפללנו וגם למדנו מעט ואחר כך כתבנו. וגם זה הוא למוד הינו מה שכותבין דברי תורה נחשב גם כן ללמוד. ואמר אז כל מה שאני צריך לעשות אני חפץ מאד לעשותו ולגמרו תכף ומיד דיקא, ולא להשהותו לזמן אחר. ואמר אם היה אפשר לגמר כתיבת ספר האלף בית ביום אחד הייתי חפץ מאד בזה. ובענין זה יש כמה שיחות הצריכים מאד איך היה זריז בכל דבר ודבר הצריך ומכרח שהיה מזדרז מאד לעשותו מיד תכף בלי עכוב, אפילו דברי חל, כדי שלא יצטרך לבלבל בזה אחר כך כי אם לא היה עושה אותו מיד לא היה יודע אם יעשהו עוד לעולם. כי אחר כך לא היה רוצה עוד לבלבל דעתו עוד כלל בזה. כי מחו היה דבוק תמיד במה שהיה צריך לעבודת השם. על כן היה חפץ בכל דבר המכרח לעשותו אפילו בדברי חל לעשותו תכף ומיד בלי עכוב כלל. ואפילו אם צריך ללמד או לעסק בעבודת השם והגיע אליו עסק שהיה מכרח לעשותו אף על פי שזה העסק לא היה דבר שבקדשה ממש אף על פי כן מאחר שמכרח לעשות אותו הדבר היה רגיל על פי רב לפטר עצמו מקדם לעשות בזריזות מיד מה שצריך ומכרח לעשותו, כדי שתהיה דעתו פנויה אחר כך. אך אם לא היה אפשר לעשותו מיד לא היה מבלבל דעתו כלל בזה. רק אם היה אפשר לעשותו אחר כך למחרתו או לזמן אחר היה עושהו, ואם לאו לאו. ולא היה טרוד ומבלבל כלל לעולם בשום דבר שבעולם. ואי אפשר לבאר ענינים כאלו בכתב כלל אות תלה כשהכניס אותי בהתמדת הלמוד, וצוה עלי וקבע לי שעורים גדולים בכל יום והזהיר אותי שבכל יום אראה לדבר עם בני אדם איזה שיחות וספורים כדי לפקח דעתי. ואף על פי שלא היה היום מספיק לי לגמר השעורים שצוה עלי אף על פי כן אמר שזה מכרח לפקח דעתי בכל יום על ידי שיחה עם בני אדם איזה שעה ביום. וכבר מבאר במקום אחר שהשיחה עם בני אדם היא כמו שנה שהיא ניחא למחין. גם אחר כך אמר לי שגם בתוך הלמוד בעצמו צריכין לפעמים לעמד לפוש ולנוח לפקח דעתו להניח דעתו לחרות איזה שעה קלה ובלבד שלא תצא מחשבתו לחוץ לגמרי חס ושלום לחשב מחשבות רעות או הרהורים רעים חס ושלום. ואז היה רצונו הקדוש שאגמר כל הארבעה שלחן ערוך הגדולים בשנה אחת. וקבע לי שעור ללמד חמשה דפין בכל יום וכן קימתי כמו חצי שנה וגמרתי כל הארח חיים עם המגן אברהם וטורי זהב והיורה דעה עד סמוך לסופו. אחר כך התגברו עלי מאד המניעות והבלבולים ולא יכלתי ללמד בכל יום שעור הנ"ל. ואז צוה עלי ללמד קבלה וכו' ואז נמשך גמר הלמוד של הארבעה שלחן ערוך עוד איזה שנים והיה לי צער מזה. פעם אחת דברתי עמו מזה, ואמר לי דברי נחומים לישב דעתי. ענה ואמר הלא זה הדבר הוא רק אצלנו שאנו רוצים לגמר הכל בזריזות אבל אצל העולם יכולים לעבר שלש או ארבע שנים להבל ולריק ומאומה לא ישאו בעמלם. וכונתו הקדושה היה ענין הנ"ל שאי אפשר לדחק את השעה בשום דבר. אף על פי שרצונו מאד לגמר מיד אף על פי כן אם רואין שאי אפשר, והבלבולים מתגברין ביותר, חלילה להתבלבל מזה. רק יעשה במתינות מה שיוכל, ויצפה ויחכה לישועת ה' עד שיגמר. ואם אמנם כתבתי על זה לעיל כבר כמה פעמים שאי אפשר לבאר דברים אלו בכתב, אף על פי כן רשמתי מזה מעט. כי החפץ באמת יבין מזה עצות והתחזקות לעבודת השם יתברך להיות זריז מאד בכל דבר הנוגע לעבודת השם יתברך ואף על פי כן לא יהיה דוחק את השעה. מכל שכן שלא יתבלבל לגמרי חס ושלום מחמת זה ויאריך אפו להמתין ולהמתין ולהמתין עד ישקיף וירא ה' משמים. ותהלה לאל בחסדו הגדול הועילו לי הרבה דברים כאלו ועדין אני עומד ומצפה לישועות ה'. ה' יגמר בעדי
אות תלד

כְּשֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית הָרִאשׁוֹן

וּמִפִּיו יִקְרָא אֵלַי מִתּוֹךְ כְּתָבָיו וַאֲנִי כּוֹתֵב עַל הַסֵּפֶר בִּדְיוֹ

וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר זְמַן רַב

כִּי בִּתְחִלָּה כָּתַבְתִּי לְפָנָיו קְצָת בְּעֶרֶךְ חֲצִי בּוֹגְן [גִּלְיוֹן]

וְאַחַר כָּךְ לא נִזְדַּמֵּן פְּנַאי לִכְתּב לְפָנָיו

וְנִמְשַׁךְ בְּעֶרֶךְ שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו עוֹד מְעַט.

אַחַר כָּךְ נִתְבַּטֵּל הַדָּבָר לְעֵרֶךְ שְׁתֵּי שָׁנִים.

וּפַעַם אַחַת קדֶם חֲנוּכָּה נִתְעַכַּבְתִּי בִּבְּרֶסְלַב בְּעֶרֶךְ שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת אֶצְלוֹ

וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו כָּל הָאָלֶף בֵּית.

וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפִים

עַד שֶׁנִּגְמַר בִּשְׁלֵמוּת תְּהִלָּה לָאֵל.

וְהָיָה כָּבֵד הַדָּבָר עָלָיו מְאד

אַךְ מֵאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל מָסַר נַפְשׁוֹ עַל כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זְכוּת וְטוֹבָה לְהַכְּלָל.

וּפַעַם אַחַת כָּתַבְתִּי לְפָנָיו כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ

וְאַחַר כָּךְ לְעֵת עֶרֶב עָנָה וְאָמַר

בּוֹא לְחֶשְׁבּוֹן עִמִּי עַל אוֹתוֹ הַיּוֹם מֶה עָשִׂינוּ בּוֹ.

וְאָמַר הֲלא הִתְפַּלַּלְנוּ וְגַם לָמַדְנוּ מְעַט וְאַחַר כָּךְ כָּתַבְנוּ.

וְגַם זֶה הוּא לִמּוּד הַיְנוּ מַה שֶּׁכּוֹתְבִין דִּבְרֵי תוֹרָה נֶחְשָׁב גַּם כֵּן לְלִמּוּד.

וְאָמַר אָז כָּל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֲנִי חָפֵץ מְאד לַעֲשׂוֹתוֹ וּלְגָמְרוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד דַּיְקָא, וְלא לְהַשְׁהוֹתוֹ לִזְמַן אַחֵר.

וְאָמַר אִם הָיָה אֶפְשָׁר לִגְמר כְּתִיבַת סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית בְּיוֹם אֶחָד הָיִיתִי חָפֵץ מְאד בָּזֶה.

וּבְעִנְיָן זֶה יֵשׁ כַּמָּה שִׂיחוֹת הַצְּרִיכִים מְאד

אֵיךְ הָיָה זָרִיז בְּכָל דָּבָר וְדָבָר הַצָּרִיךְ וּמֻכְרָח שֶׁהָיָה מִזְדָּרֵז מְאד לַעֲשׂוֹתוֹ מִיַּד תֵּכֶף בְּלִי עִכּוּב, אֲפִילּוּ דִּבְרֵי חֹל, כְּדֵי שֶׁלּא יִצְטָרֵךְ לְבַלְבֵּל בָּזֶה אַחַר כָּךְ

כִּי אִם לא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מִיָּד לא הָיָה יוֹדֵעַ אִם יַעֲשֵׂהוּ עוֹד לְעוֹלָם.

כִּי אַחַר כָּךְ לא הָיָה רוֹצֶה עוֹד לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ עוֹד כְּלָל בָּזֶה.

כִּי מחוֹ הָיָה דָּבוּק תָּמִיד בַּמֶּה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

עַל כֵּן הָיָה חָפֵץ בְּכָל דָּבָר הַמֻּכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ אֲפִילּוּ בְּדִבְרֵי חֹל לַעֲשׂוֹתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי עִכּוּב כְּלָל.

וַאֲפִילּוּ אִם צָרִיךְ לִלְמד אוֹ לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

וְהִגִּיעַ אֵלָיו עֵסֶק שֶׁהָיָה מֻכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָעֵסֶק לא הָיָה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מַמָּשׁ

אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁמֻּכְרָח לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר

הָיָה רָגִיל עַל פִּי רב לִפְטר עַצְמוֹ מִקּדֶם לַעֲשׂוֹת בִּזְרִיזוּת מִיָּד מַה שֶּׁצָּרִיךְ וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה אַחַר כָּךְ.

אַךְ אִם לא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ מִיָּד לא הָיָה מְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ כְּלָל בָּזֶה.

רַק אִם הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ אַחַר כָּךְ לְמָחֳרָתוֹ אוֹ לִזְמַן אַחֵר הָיָה עוֹשֵׂהוּ, וְאִם לָאו לָאו.

וְלא הָיָה טָרוּד וּמְבֻלְבָּל כְּלָל לְעוֹלָם בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם.

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר עִנְיָנִים כָּאֵלּוּ בִּכְתָב כְּלָל

אות תלה

כְּשֶׁהִכְנִיס אוֹתִי בְּהַתְמָדַת הַלִּמּוּד, וְצִוָּה עָלַי וְקָבַע לִי שִׁעוּרִים גְּדוֹלִים בְּכָל יוֹם

וְהִזְהִיר אוֹתִי שֶׁבְּכָל יוֹם אֶרְאֶה לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם אֵיזֶה שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כְּדֵי לְפַקֵּחַ דַּעְתִּי.

וְאַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיָה הַיּוֹם מַסְפִּיק לִי לִגְמר הַשִּׁעוּרִים שֶׁצִּוָּה עָלַי

אַף עַל פִּי כֵן אָמַר שֶׁזֶּה מֻכְרָח לְפַקֵּחַ דַּעְתִּי בְּכָל יוֹם עַל יְדֵי שִׂיחָה עִם בְּנֵי אָדָם אֵיזֶה שָׁעָה בְּיוֹם.

וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהַשִּׂיחָה עִם בְּנֵי אָדָם הִיא כְּמוֹ שֵׁנָה שֶׁהִיא נַיְחָא לַמּחִין.

גַּם אַחַר כָּךְ אָמַר לִי שֶׁגַּם בְּתוֹךְ הַלִּמּוּד בְּעַצְמוֹ צְרִיכִין לִפְעָמִים לַעֲמד לָפוּשׁ וְלָנוּחַ לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ לְהַנִּיחַ דַּעְתּוֹ לְחֵרוּת אֵיזֶה שָׁעָה קַלָּה

וּבִלְבַד שֶׁלּא תֵּצֵא מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחוּץ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם

לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת אוֹ הִרְהוּרִים רָעִים חַס וְשָׁלוֹם.

וְאָז הָיָה רְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֶגְמר כָּל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים בְּשָׁנָה אֶחָת.

וְקָבַע לִי שִׁעוּר לִלְמד חֲמִשָּׁה דַּפִּין בְּכָל יוֹם

וְכֵן קִיַּמְתִּי כְּמוֹ חֲצִי שָׁנָה וְגָמַרְתִּי כָּל הָארַח חַיִּים עִם הַמָּגֵן אַבְרָהָם וְטוּרֵי זָהָב וְהַיּוֹרֵה דֵעָה עַד סָמוּךְ לְסוֹפוֹ.

אַחַר כָּךְ הִתְגַּבְּרוּ עָלַי מְאד הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְלא יָכלְתִּי לִלְמד בְּכָל יוֹם שִׁעוּר הַנַּ"ל.

וְאָז צִוָּה עָלַי לִלְמד קַבָּלָה וְכוּ'

וְאָז נִמְשַׁךְ גְּמַר הַלִּמּוּד שֶׁל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ עוֹד אֵיזֶה שָׁנִים וְהָיָה לִי צַעַר מִזֶּה.

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מִזֶּה, וְאָמַר לִי דִּבְרֵי נִחוּמִים לְיַשֵּׁב דַּעְתִּי.

עָנָה וְאָמַר הֲלא זֶה הַדָּבָר הוּא רַק אֶצְלֵנוּ שֶׁאָנוּ רוֹצִים לִגְמר הַכּל בִּזְרִיזוּת

אֲבָל אֵצֶל הָעוֹלָם יְכוֹלִים לַעֲבר שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁנִים לַהֶבֶל וְלָרִיק וּמְאוּמָה לא יִשְׂאוּ בַּעֲמָלָם.

וְכַוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיָה עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה בְּשׁוּם דָּבָר.

אַף עַל פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ מְאד לִגְמר מִיָּד

אַף עַל פִּי כֵן אִם רוֹאִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר, וְהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר, חָלִילָה לְהִתְבַּלְבֵּל מִזֶּה.

רַק יַעֲשֶׂה בִּמְתִינוּת מַה שֶּׁיּוּכַל, וִיצַפֶּה וִיחַכֶּה לִישׁוּעַת ה' עַד שֶׁיִּגְמר.

וְאִם אָמְנָם כָּתַבְתִּי עַל זֶה לְעֵיל כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דְּבָרִים אֵלּוּ בִּכְתָב, אַף עַל פִּי כֵן רָשַׁמְתִּי מִזֶּה מְעַט.

כִּי הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מִזֶּה עֵצוֹת וְהִתְחַזְּקוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

לִהְיוֹת זָרִיז מְאד בְּכָל דָּבָר הַנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְאַף עַל פִּי כֵן לא יִהְיֶה דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה.

מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלּא יִתְבַּלְבֵּל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת זֶה

וְיַאֲרִיךְ אַפּוֹ לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם.

וּתְהִלָּה לָאֵל בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל הוֹעִילוּ לִי הַרְבֵּה דְּבָרִים כָּאֵלּוּ

וַעֲדַיִן אֲנִי עוֹמֵד וּמְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת ה'.

ה' יִגְמר בַּעֲדִי
שיחות הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת אמר לי בזו הלשון [וכשכבר רע מאד אזי מתבטלים לגמרי] ושאלתי אותו: איך מבטלין עצמו ? והשיב [סוגרין הפה והעינים והרי זה ביטול] מזה מובן עצה שכשהבעל דבר מתגבר מאד מאד על האדם ומבלבל דעתו מאד בכמה מיני הרהורים רעים ובלבולים הרבה שקשה לו מאד לנצחם אזי יבטל האדם עצמו לגמרי כי כל האדם יכול לבטל עצמו לגמרי לפעמים דהינו לסתם פיו ועיניו ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ומחשבה כלל רק יבטל עצמו להשם יתברך לגמרי
סיפורי מעשיות - מעשה ג - מעשה מחיגר
...מחיגר מעשה בחכם אחד קדם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות אחר כך נפטר החכם והניח בנים והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך והיה יכול לעמד, רק שלא היה יכול לילך והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו והיה אותו הבן [שלא היה יכול לילך] מקבץ על יד על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם? טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן ואף שאינו יכול לילך יעץ בדעתו לשכר לו עגלה ונאמן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכא - הָיָה מְחַזֵּק אֶת אֲנָשָׁיו
...- היה מחזק את אנשיו היה מחזק את אנשיו שקבלו לפניו בקבלנא גדולה, על שהם רחוקים מתפילה מאד וקשה עליהם מאד להתפלל והיה מחזק אותם ומנחם אותם בכמה לשונות שלא יפלו בדעתיהן בשביל זה ואמר הלא אצל הגר שנתגיר כמה זכיה הוא אצלו כשזוכה לידע אמירת התבות לבד עד ברוך שאמר ! על כן ראוי לאדם לנחם את עצמו ולשמח את עצמו על אשר על כל פנים הוא זוכה לומר התבות של התפילה ושמעתי שהיה מדבר עם איש פשוט אחד מענין תפילה שקשה מאד להתפלל ונתן לו עצה ואמר לו שיחשב בלבו, שאינו צריך להתפלל כי אם עד ברוך שאמר כי אולי הוא צריך בגלגול...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריא - מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים
...תורה ריא - מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים כי עקר המתקת הדינין אינו אלא על ידי קדשת וטהרת המחשבות כי שם שרשם כמובא בזוהר: כלא במחשבה אתבררו ואי אפשר לבוא למחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא בזוהר: "ויקח משה את עצמות יוסף" 'משה הוא בחינת מחין, ויוסף הוא בחינת צדיק' הינו שאין שלמות למחין אלא על ידי התקשרות לצדיקים וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם ובשביל זה נוסעין לצדיקים כדי לזכות לקדשת...
לדון לכף זכות - מהו שורש העניין?
...לכף זכות - מהו שורש העניין? שאלה: מהו שורש העניין של לדון לכף זכות? תשובה: כידוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא רק לבוש גשמי של עניין אחר. אז כאן נעסוק בשורש העניין של לדון לכף זכות כדלהלן: והעניין הוא, כי קודם הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה הטוב האין סופי צמצם את עצמו ללבושים שונים, שבהם הוא מצטייר בעיני האדם גם כרע, למרות שהוא כולו טוב ממש. ועיקר עבודת האדם בעולם, היא לדון את כל העולם לכף זכות, היינו לקשר את בחינה הבריאה לבחינת לפני הבריאה, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע. ועל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נב - מַה שֶּׁקָּשֶׁה קֻשְׁיוֹת עַל הַצַּדִּיקִים
...על הצדיקים מה שקשה קשיות על הצדיקים, זהו מכרח להיות כי הצדיקים מתדמים ליוצרם, כמובא וכמו שקשה קשיות על השם יתברך כמו כן בהכרח שיהיה קשה קשיות על הצדיק כי הוא מתדמה אליו יתברך ובענין הקשיות שקשה על השם יתברך מרגלא בפמה לומר אדרבא, כך ראוי להיות דיקא, שיהיו קשיות על השם יתברך וכך נאה ויפה לו יתברך לפי גדלתו ורוממותו כי מעצם גדלתו ורוממותו, שהוא מרומם מאד מדעתנו על כן בודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך ועל כן בהכרח שיהיו עליו יתברך קשיות כי כך נאה ויפה להבורא יתברך, שיהיה מרומם ונשא מדעתנו...
שיחות הר"ן - אות רפה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...רפה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי מפיו הקדוש פעם אחד שדבר בהפלגת גדלות סודות נוראות תורתנו הקדושה אמר: הלא כל ספר תקונים הוא על תבת בראשית לבד ועל ספר התקונים לבד לא יספיקו אלפים ספרים לבאר עצם רבוי הסודות שיש שם, אשר לא יכילם העיון כידוע לכל גדלת קדשת התקונים הקדוש, אשר כל עורות אילי נביות לא יספיקו לבאר סודותיו ורמיזותיו וכו' וכל ספר התקונים עם כל מה שנכלל בו כנזכר לעיל הוא רק פרוש על תבת בראשית לבד וכן על תבת ברא יכולין גם כן לעשות ספר תקונים עם רבוי סודות וכו' כנ"ל ומזה יכולין להבין ולשער...
שיחות הר"ן - אות נט
שיחות הר"ן - אות נט מסגל יותר לבנים להיות רחוק מהם לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם רק לבלי להסתכל עליהם כלל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמז - כְּשֵׁם שֶׁמִּי שֶׁהוּא עַזּוּת פָּנִים אֵין לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה
...קמז - כשם שמי שהוא עזות פנים אין לו חלק בתורה כשם שמי שהוא עזות פנים אין לו חלק בתורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'דבר צוה לאלף דור, שבקש הקדוש ברוך הוא לתן התורה לאלף דורות, ראה שאין העולם מתקים ונתנה לעשרים וששה דורות, ועמד ושתלן וכו', והן הן עזי פנים שבדור' נמצא שהעזי פנים אינם בכלל קבלת התורה כי הם מהתתקע"ד דורות שלא היו ראויים לקבל התורה וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני' נמצא שהעזות פנים אין לו חלק בתורה כמו כן מי שהוא איש שפל ונבזה ואין...
להאיר בדרי מעלה ובדרי מטה
...ובדרי מטה אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - ויהי מקץ - כי מרחמם ינהגם כי יש דרי מעלה ויש דרי מטה דהינו עולם העליון ועולם התחתון, בחינת שמים וארץ וצריך הצדיק להראות לדרי מעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך שזה בחינת השגה של מה בחינת: 'מה חמית מה פשפשת' בחינת איה מקום כבודו ולהפך: צריך להראות לדרי מטה שאדרבא מלא כל הארץ כבודו כי יש שוכני עפר, שהם בני אדם המונחים במדרגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך וצריך הצדיק לעוררם ולהקיצם בבחינת "הקיצו ורננו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1560 שניות - עכשיו 11_03_2026 השעה 00:34:13 - wesi2