ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תלד - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
אות תלד כשכתבתי לפניו ספר האלף בית הראשון ומפיו יקרא אלי מתוך כתביו ואני כותב על הספר בדיו ונמשך הדבר זמן רב כי בתחלה כתבתי לפניו קצת בערך חצי בוגן [גליון] ואחר כך לא נזדמן פנאי לכתב לפניו ונמשך בערך שלשה או ארבעה חדשים, ואז כתבתי לפניו עוד מעט. אחר כך נתבטל הדבר לערך שתי שנים. ופעם אחת קדם חנוכה נתעכבתי בברסלב בערך שלשה שבועות אצלו ואז כתבתי לפניו כל האלף בית. ואז כתבתי לפניו בכל יום ויום כמה שעות רצופים עד שנגמר בשלמות תהלה לאל. והיה כבד הדבר עליו מאד אך מאהבת ישראל מסר נפשו על כל דבר שיש בו זכות וטובה להכלל. ופעם אחת כתבתי לפניו כמעט כל היום כלו ואחר כך לעת ערב ענה ואמר בוא לחשבון עמי על אותו היום מה עשינו בו. ואמר הלא התפללנו וגם למדנו מעט ואחר כך כתבנו. וגם זה הוא למוד הינו מה שכותבין דברי תורה נחשב גם כן ללמוד. ואמר אז כל מה שאני צריך לעשות אני חפץ מאד לעשותו ולגמרו תכף ומיד דיקא, ולא להשהותו לזמן אחר. ואמר אם היה אפשר לגמר כתיבת ספר האלף בית ביום אחד הייתי חפץ מאד בזה. ובענין זה יש כמה שיחות הצריכים מאד איך היה זריז בכל דבר ודבר הצריך ומכרח שהיה מזדרז מאד לעשותו מיד תכף בלי עכוב, אפילו דברי חל, כדי שלא יצטרך לבלבל בזה אחר כך כי אם לא היה עושה אותו מיד לא היה יודע אם יעשהו עוד לעולם. כי אחר כך לא היה רוצה עוד לבלבל דעתו עוד כלל בזה. כי מחו היה דבוק תמיד במה שהיה צריך לעבודת השם. על כן היה חפץ בכל דבר המכרח לעשותו אפילו בדברי חל לעשותו תכף ומיד בלי עכוב כלל. ואפילו אם צריך ללמד או לעסק בעבודת השם והגיע אליו עסק שהיה מכרח לעשותו אף על פי שזה העסק לא היה דבר שבקדשה ממש אף על פי כן מאחר שמכרח לעשות אותו הדבר היה רגיל על פי רב לפטר עצמו מקדם לעשות בזריזות מיד מה שצריך ומכרח לעשותו, כדי שתהיה דעתו פנויה אחר כך. אך אם לא היה אפשר לעשותו מיד לא היה מבלבל דעתו כלל בזה. רק אם היה אפשר לעשותו אחר כך למחרתו או לזמן אחר היה עושהו, ואם לאו לאו. ולא היה טרוד ומבלבל כלל לעולם בשום דבר שבעולם. ואי אפשר לבאר ענינים כאלו בכתב כלל אות תלה כשהכניס אותי בהתמדת הלמוד, וצוה עלי וקבע לי שעורים גדולים בכל יום והזהיר אותי שבכל יום אראה לדבר עם בני אדם איזה שיחות וספורים כדי לפקח דעתי. ואף על פי שלא היה היום מספיק לי לגמר השעורים שצוה עלי אף על פי כן אמר שזה מכרח לפקח דעתי בכל יום על ידי שיחה עם בני אדם איזה שעה ביום. וכבר מבאר במקום אחר שהשיחה עם בני אדם היא כמו שנה שהיא ניחא למחין. גם אחר כך אמר לי שגם בתוך הלמוד בעצמו צריכין לפעמים לעמד לפוש ולנוח לפקח דעתו להניח דעתו לחרות איזה שעה קלה ובלבד שלא תצא מחשבתו לחוץ לגמרי חס ושלום לחשב מחשבות רעות או הרהורים רעים חס ושלום. ואז היה רצונו הקדוש שאגמר כל הארבעה שלחן ערוך הגדולים בשנה אחת. וקבע לי שעור ללמד חמשה דפין בכל יום וכן קימתי כמו חצי שנה וגמרתי כל הארח חיים עם המגן אברהם וטורי זהב והיורה דעה עד סמוך לסופו. אחר כך התגברו עלי מאד המניעות והבלבולים ולא יכלתי ללמד בכל יום שעור הנ"ל. ואז צוה עלי ללמד קבלה וכו' ואז נמשך גמר הלמוד של הארבעה שלחן ערוך עוד איזה שנים והיה לי צער מזה. פעם אחת דברתי עמו מזה, ואמר לי דברי נחומים לישב דעתי. ענה ואמר הלא זה הדבר הוא רק אצלנו שאנו רוצים לגמר הכל בזריזות אבל אצל העולם יכולים לעבר שלש או ארבע שנים להבל ולריק ומאומה לא ישאו בעמלם. וכונתו הקדושה היה ענין הנ"ל שאי אפשר לדחק את השעה בשום דבר. אף על פי שרצונו מאד לגמר מיד אף על פי כן אם רואין שאי אפשר, והבלבולים מתגברין ביותר, חלילה להתבלבל מזה. רק יעשה במתינות מה שיוכל, ויצפה ויחכה לישועת ה' עד שיגמר. ואם אמנם כתבתי על זה לעיל כבר כמה פעמים שאי אפשר לבאר דברים אלו בכתב, אף על פי כן רשמתי מזה מעט. כי החפץ באמת יבין מזה עצות והתחזקות לעבודת השם יתברך להיות זריז מאד בכל דבר הנוגע לעבודת השם יתברך ואף על פי כן לא יהיה דוחק את השעה. מכל שכן שלא יתבלבל לגמרי חס ושלום מחמת זה ויאריך אפו להמתין ולהמתין ולהמתין עד ישקיף וירא ה' משמים. ותהלה לאל בחסדו הגדול הועילו לי הרבה דברים כאלו ועדין אני עומד ומצפה לישועות ה'. ה' יגמר בעדי
אות תלד

כְּשֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית הָרִאשׁוֹן

וּמִפִּיו יִקְרָא אֵלַי מִתּוֹךְ כְּתָבָיו וַאֲנִי כּוֹתֵב עַל הַסֵּפֶר בִּדְיוֹ

וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר זְמַן רַב

כִּי בִּתְחִלָּה כָּתַבְתִּי לְפָנָיו קְצָת בְּעֶרֶךְ חֲצִי בּוֹגְן [גִּלְיוֹן]

וְאַחַר כָּךְ לא נִזְדַּמֵּן פְּנַאי לִכְתּב לְפָנָיו

וְנִמְשַׁךְ בְּעֶרֶךְ שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו עוֹד מְעַט.

אַחַר כָּךְ נִתְבַּטֵּל הַדָּבָר לְעֵרֶךְ שְׁתֵּי שָׁנִים.

וּפַעַם אַחַת קדֶם חֲנוּכָּה נִתְעַכַּבְתִּי בִּבְּרֶסְלַב בְּעֶרֶךְ שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת אֶצְלוֹ

וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו כָּל הָאָלֶף בֵּית.

וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפִים

עַד שֶׁנִּגְמַר בִּשְׁלֵמוּת תְּהִלָּה לָאֵל.

וְהָיָה כָּבֵד הַדָּבָר עָלָיו מְאד

אַךְ מֵאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל מָסַר נַפְשׁוֹ עַל כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זְכוּת וְטוֹבָה לְהַכְּלָל.

וּפַעַם אַחַת כָּתַבְתִּי לְפָנָיו כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ

וְאַחַר כָּךְ לְעֵת עֶרֶב עָנָה וְאָמַר

בּוֹא לְחֶשְׁבּוֹן עִמִּי עַל אוֹתוֹ הַיּוֹם מֶה עָשִׂינוּ בּוֹ.

וְאָמַר הֲלא הִתְפַּלַּלְנוּ וְגַם לָמַדְנוּ מְעַט וְאַחַר כָּךְ כָּתַבְנוּ.

וְגַם זֶה הוּא לִמּוּד הַיְנוּ מַה שֶּׁכּוֹתְבִין דִּבְרֵי תוֹרָה נֶחְשָׁב גַּם כֵּן לְלִמּוּד.

וְאָמַר אָז כָּל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֲנִי חָפֵץ מְאד לַעֲשׂוֹתוֹ וּלְגָמְרוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד דַּיְקָא, וְלא לְהַשְׁהוֹתוֹ לִזְמַן אַחֵר.

וְאָמַר אִם הָיָה אֶפְשָׁר לִגְמר כְּתִיבַת סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית בְּיוֹם אֶחָד הָיִיתִי חָפֵץ מְאד בָּזֶה.

וּבְעִנְיָן זֶה יֵשׁ כַּמָּה שִׂיחוֹת הַצְּרִיכִים מְאד

אֵיךְ הָיָה זָרִיז בְּכָל דָּבָר וְדָבָר הַצָּרִיךְ וּמֻכְרָח שֶׁהָיָה מִזְדָּרֵז מְאד לַעֲשׂוֹתוֹ מִיַּד תֵּכֶף בְּלִי עִכּוּב, אֲפִילּוּ דִּבְרֵי חֹל, כְּדֵי שֶׁלּא יִצְטָרֵךְ לְבַלְבֵּל בָּזֶה אַחַר כָּךְ

כִּי אִם לא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מִיָּד לא הָיָה יוֹדֵעַ אִם יַעֲשֵׂהוּ עוֹד לְעוֹלָם.

כִּי אַחַר כָּךְ לא הָיָה רוֹצֶה עוֹד לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ עוֹד כְּלָל בָּזֶה.

כִּי מחוֹ הָיָה דָּבוּק תָּמִיד בַּמֶּה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

עַל כֵּן הָיָה חָפֵץ בְּכָל דָּבָר הַמֻּכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ אֲפִילּוּ בְּדִבְרֵי חֹל לַעֲשׂוֹתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי עִכּוּב כְּלָל.

וַאֲפִילּוּ אִם צָרִיךְ לִלְמד אוֹ לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

וְהִגִּיעַ אֵלָיו עֵסֶק שֶׁהָיָה מֻכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָעֵסֶק לא הָיָה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מַמָּשׁ

אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁמֻּכְרָח לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר

הָיָה רָגִיל עַל פִּי רב לִפְטר עַצְמוֹ מִקּדֶם לַעֲשׂוֹת בִּזְרִיזוּת מִיָּד מַה שֶּׁצָּרִיךְ וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה אַחַר כָּךְ.

אַךְ אִם לא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ מִיָּד לא הָיָה מְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ כְּלָל בָּזֶה.

רַק אִם הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ אַחַר כָּךְ לְמָחֳרָתוֹ אוֹ לִזְמַן אַחֵר הָיָה עוֹשֵׂהוּ, וְאִם לָאו לָאו.

וְלא הָיָה טָרוּד וּמְבֻלְבָּל כְּלָל לְעוֹלָם בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם.

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר עִנְיָנִים כָּאֵלּוּ בִּכְתָב כְּלָל

אות תלה

כְּשֶׁהִכְנִיס אוֹתִי בְּהַתְמָדַת הַלִּמּוּד, וְצִוָּה עָלַי וְקָבַע לִי שִׁעוּרִים גְּדוֹלִים בְּכָל יוֹם

וְהִזְהִיר אוֹתִי שֶׁבְּכָל יוֹם אֶרְאֶה לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם אֵיזֶה שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כְּדֵי לְפַקֵּחַ דַּעְתִּי.

וְאַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיָה הַיּוֹם מַסְפִּיק לִי לִגְמר הַשִּׁעוּרִים שֶׁצִּוָּה עָלַי

אַף עַל פִּי כֵן אָמַר שֶׁזֶּה מֻכְרָח לְפַקֵּחַ דַּעְתִּי בְּכָל יוֹם עַל יְדֵי שִׂיחָה עִם בְּנֵי אָדָם אֵיזֶה שָׁעָה בְּיוֹם.

וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהַשִּׂיחָה עִם בְּנֵי אָדָם הִיא כְּמוֹ שֵׁנָה שֶׁהִיא נַיְחָא לַמּחִין.

גַּם אַחַר כָּךְ אָמַר לִי שֶׁגַּם בְּתוֹךְ הַלִּמּוּד בְּעַצְמוֹ צְרִיכִין לִפְעָמִים לַעֲמד לָפוּשׁ וְלָנוּחַ לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ לְהַנִּיחַ דַּעְתּוֹ לְחֵרוּת אֵיזֶה שָׁעָה קַלָּה

וּבִלְבַד שֶׁלּא תֵּצֵא מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחוּץ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם

לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת אוֹ הִרְהוּרִים רָעִים חַס וְשָׁלוֹם.

וְאָז הָיָה רְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֶגְמר כָּל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים בְּשָׁנָה אֶחָת.

וְקָבַע לִי שִׁעוּר לִלְמד חֲמִשָּׁה דַּפִּין בְּכָל יוֹם

וְכֵן קִיַּמְתִּי כְּמוֹ חֲצִי שָׁנָה וְגָמַרְתִּי כָּל הָארַח חַיִּים עִם הַמָּגֵן אַבְרָהָם וְטוּרֵי זָהָב וְהַיּוֹרֵה דֵעָה עַד סָמוּךְ לְסוֹפוֹ.

אַחַר כָּךְ הִתְגַּבְּרוּ עָלַי מְאד הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְלא יָכלְתִּי לִלְמד בְּכָל יוֹם שִׁעוּר הַנַּ"ל.

וְאָז צִוָּה עָלַי לִלְמד קַבָּלָה וְכוּ'

וְאָז נִמְשַׁךְ גְּמַר הַלִּמּוּד שֶׁל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ עוֹד אֵיזֶה שָׁנִים וְהָיָה לִי צַעַר מִזֶּה.

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מִזֶּה, וְאָמַר לִי דִּבְרֵי נִחוּמִים לְיַשֵּׁב דַּעְתִּי.

עָנָה וְאָמַר הֲלא זֶה הַדָּבָר הוּא רַק אֶצְלֵנוּ שֶׁאָנוּ רוֹצִים לִגְמר הַכּל בִּזְרִיזוּת

אֲבָל אֵצֶל הָעוֹלָם יְכוֹלִים לַעֲבר שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁנִים לַהֶבֶל וְלָרִיק וּמְאוּמָה לא יִשְׂאוּ בַּעֲמָלָם.

וְכַוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיָה עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה בְּשׁוּם דָּבָר.

אַף עַל פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ מְאד לִגְמר מִיָּד

אַף עַל פִּי כֵן אִם רוֹאִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר, וְהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר, חָלִילָה לְהִתְבַּלְבֵּל מִזֶּה.

רַק יַעֲשֶׂה בִּמְתִינוּת מַה שֶּׁיּוּכַל, וִיצַפֶּה וִיחַכֶּה לִישׁוּעַת ה' עַד שֶׁיִּגְמר.

וְאִם אָמְנָם כָּתַבְתִּי עַל זֶה לְעֵיל כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דְּבָרִים אֵלּוּ בִּכְתָב, אַף עַל פִּי כֵן רָשַׁמְתִּי מִזֶּה מְעַט.

כִּי הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מִזֶּה עֵצוֹת וְהִתְחַזְּקוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

לִהְיוֹת זָרִיז מְאד בְּכָל דָּבָר הַנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְאַף עַל פִּי כֵן לא יִהְיֶה דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה.

מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלּא יִתְבַּלְבֵּל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת זֶה

וְיַאֲרִיךְ אַפּוֹ לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם.

וּתְהִלָּה לָאֵל בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל הוֹעִילוּ לִי הַרְבֵּה דְּבָרִים כָּאֵלּוּ

וַעֲדַיִן אֲנִי עוֹמֵד וּמְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת ה'.

ה' יִגְמר בַּעֲדִי
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג והנסיעה לקאמיניץ היתה פליאה גדולה מאד וכל העולם אמרו פרושים על זה קצת דורשין לשבח וקצת וכו' אבל כלם טעו אפילו אותן שאמרו לשבח לא כונו כונתו כלל ואפילו אותן שידעו קצת מחמת שהוא בעצמו גלה להם איזה רמז אף על פי כן לא ידעו כונתו בשלמות וכבר אמר דבר נאה על זה על מה שהעולם טועין עצמן בו תמיד בכל מה שהוא עושה וכו'
איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן לעומק?
...שאלה: אשמח לדעת איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן לעומק? איפה אפשר למצוא פירוש לספר ליקוט מוהר"ן? וכיצד אוכל לדעת שבאמת הבנתי את הליקוטי מוהר"ן כפי מה שרבי נחמן עצמו התכוון בדבריו? תודה תשובה: קיימת מילת קסם אחת שבאפשרותה אפשר לזכות להבין את הליקוטי מוהרן לעומקו, עד לשורש הדעת של רבי נחמן מברסלב שממנו נלקחו התורות שלו. המילה היא "למה? ". היינו על האדם כל הזמן לשאול שאלה אחת בהתמדה וללא הרף, והשאלה היא "למה", למה ומה הסיבה שבגללה הדברים של רבי נחמן נכונים. לדוגמא: אם רבי נחמן כותב שעל ידי בחינת X זוכה לבחינת...
ספר המידות - הכנסת אורחים
...א' א. מי שאין מכניס אורחים, בזה מחזיק ידי מרעים, שלא יחזרו בתשובה. ב. עיר שאין בה הכנסת אורחים באים לידי גלוי עריות, ועל ידי גלוי עריות בא עליהם הריגה. ג. הכנסת אורחים מזכה את האשה לבנים. ד. הכנסת אורחים כהכנסת שבת. ה. המארח תלמיד חכם בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין. ו. גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש והקבלת פני שכינה. ז. כיון דלא שכיחי רבנן גביהו ככותיים דמי. חלק שני א. על ידי הכנסת אורחים אימתו מטלת על הבריות. ב. סגלה להחזיר לאשה וסתה על ידי הכנסת אורחים. ג. על ידי קדשת השם יתברך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צה - כְּשֶׁפַּרְנְסֵי הַדּוֹר וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר נִתְגָּאִים
...הדור נתגאים [לשון רבנו ז"ל] כשפרנסי הדור ומנהיגי הדור נתגאים אזי הקדוש ברוך הוא מקים עליהם בני אדם שיחלוקו וידברו עליהם כדי שלא יזוחו דעתם עליהם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'אין ממנים פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלוי מאחריו' וזה פרוש: סוד שמובא ב"עץ החיים 'אחורים דמ"ה, תסיר מ"ה נשאר פ"ה' פרוש, על ידי קפה של שרצים שתלוי מאחוריו על ידי זה מחזיק את עצמו בבחינת מה ואפס ואין וכשמסיר ממנו מה, שאין מחזיק את עצמו למה אלא שהוא מתגאה אזי נשאר פה הינו שבני אדם פותחים את פיהם ואומרים חזר לאחור
שיחות הר"ן - אות יב
...אלו הרוצים להיות אנשים כשרים ולכנס בעבודת ה' ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גדל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדשה אף על פי שאינם יכולים לגמר כראוי זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת: "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ואיתא בתקונים שזה בחינת תפילה שהיא בחינת קרבנות הינו כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו...
ספר המידות - חקירה
ספר המידות - חקירה חלק א' א. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו מחקירות האלו גורם ברכה. ב. על ידי החקירה במה למעלה ומה למטה וכו', על ידי זה מזונותיו ביגיעה רבה. ג. המעמיק בעיונו במעשי מרכבה, נסתלק קדם זמנו.
שיחות הר"ן - אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מחקירות ולהתחזק באמונה רבנו, זכרונו לברכה, כשהיה באומאן שאל אותו אחד אם אפשר לידע חכמת הקבלה בלי תעניתים ומקואות כי אחד אמר שאי אפשר לידע הקבלה כי אם וכו' השיב: אפשר לידע החכמה בלא הנ"ל כי הוא חכמה וכו' ואמר אז שמה שקשה להבין ספר ה"עץ חיים וכו' הוא מחמת שלא נכתב כסדר ואמר שבמקום שחכמת הפילוסופיא מסתימת שם מתחיל [חכמת האמת שהוא] חכמת הקבלה [פרוש כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה גם כן הם נבוכים מאד ברבם ככלם כידוע להם בעצמם וחכמת הקבלה...
שיחות הר"ן - אות רסב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רסב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן עוד מצאתי מכתב יד החברים. דע שיש חן שמי שיכול להשתמש בזה החן הוא יכול לעשות שאלת חלום ולידע עתידות על ידי החלומות כי בכל החלומות בודאי יש בהם עתידות רק שיש בהן כמה פסלת ותבן כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אין חלום וכו' וגם יש חלומות ברורים כמו שכתוב: "בחלום אדבר בו" ומי שיש לו זה החן הנ"ל חלומותיו צודקים בודאי אלא שאפילו כששומע חלום מאחר שמספר לו אזי נופל התבן והפסלת מן החלום ועל ידי זה שומע רק החלום המברר ועל ידי זה יכול לפתר...
שיחות הר"ן - אות רח - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רח - גדולות נוראות השגתו אמר: יש כמה דברים שאני אומר לאיזה אדם ועדין אין עושים פעלתם רק שמתגלגלים הדברים מאדם זה לאדם אחר ומחברו לחברו וכו' עד שיתגלגלו הדברים ויבואו לאיזה אדם ויכנסו הדברים ללבו בעמק גדול ושם יעשו פעלתם בשלמות ויעוררו אותו וכו'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעו - אֲכִילַת שַׁבָּת אֵינָהּ בִּשְׁבִיל שְׂבִיעָה כְּלָל
...ח"א - תורה רעו - אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל דע כי אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל רק בגין דיתברכון כלהו שתא יומין, כמובא בזוהר כי מאכילת שבת נשפעין ונתברכין כל ששת הימים כי עקר השביעה בשבת כי סומא אין לו שבע כמו שלמדו רבותינו, זכרונם לברכה מפסוק "המאכילך מן במדבר למען ענתך" וכו' 'ופסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדר לה בקדושא דבי שמשי' נמצא שעקר שלמות מאור עינים הוא בשבת ועל כן אז השביעה, כי השביעה על ידי ראית עינים כנ"ל וזה 'פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים' הינו שבשבת פוסעים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 27_10_2025 השעה 21:00:34 - wesi2