מצד אחד אמר רבי נחמן מברסלב: breslev.eip.co.il/?key=2233 - שיחות הר"ו - אות עז

וְעַל כֵּן לִפְעָמִים כְּשֶׁאֶחָד יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ בַּיַּעַר

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע

וְזֶה נַעֲשֶׂה מֵחֲמַת שֶׁהוּא לְבַדּוֹ וְנִכְלָלִין בּוֹ לְבַד כָּל הָאֻמּוֹת

וְהֵם מִתְגָּרִין זֶה בָּזֶה

וְהוּא מֻכְרָח לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּכָל פַּעַם לִבְחִינַת אֻמָּה אַחֶרֶת

כְּפִי הִתְגַּבְּרוּת אֻמָּה עַל אֻמָּה

שֶׁהֵם כֻּלָּם נִכְלָלִין בּוֹ לְבַדּוֹ

וּמֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לְהִשְׁתַּגֵּעַ לְגַמְרֵי מֵחֲמַת הִתְהַפְּכוּת הַדֵּעוֹת שֶׁבּוֹ

עַל יְדֵי הִתְגָּרוּת הָאֻמּוֹת שֶׁנִּכְלָלִין בּוֹ לְבַדּוֹ כַּנַּ"ל

אֲבָל כְּשֶׁהוּא בְּיִשּׁוּב בֵּין אֲנָשִׁים יֵשׁ מָקוֹם לְהַמִּלְחָמָה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּכָל אֶחָד מֵהַבְּנֵי בַיִת אוֹ בֵּין הַשְּׁכֵנִים כַּנַּ"ל

מצד שני אמר רבי נחמן מברסלב: breslev.eip.co.il/?key=2237 - שיחות הר"ו - אות פא

בְּנֵי אָדָם הֵם מוֹנְעִים גְּדוֹלִים מְאד

וְדַע, אִם הָיָה הָאָדָם לְבַדּוֹ וְלא הָיָה אֶצְלוֹ בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים לְמָנְעוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁגַּם אָז הָיוּ בָּאִים עַל הָאָדָם

כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת וְכָל הַמְּנִיעוֹת

אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי הָיָה מַטֶּה עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ הַחַיִּים

כִּי סוֹף כָּל סוֹף הָיָה מַטֶּה תָּמִיד לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת

וַאֲפִילּוּ אִם הָיָה עוֹבֵר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם רַחֲמָנָא לִצְלָן

אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי הָיָה מִתְחָרֵט חֲרָטָה גְּדוֹלָה מְאד בְּכָל פַּעַם

וְסוֹף כָּל דָּבָר הָיָה נִשְׁאָר אֵצֶל הָאֱמֶת

וגם: breslev.eip.co.il/?key=2236 - שיחות הר"ו - אות פ

בְּנֵי אָדָם יֵשׁ לָהֶם כּחַ לִמְנעַ וּלְהָסִית אֶת הָאָדָם לְרַחֲקוֹ מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וּמִצַּדִּיקֵי אֱמֶת

יוֹתֵר מִן הַיֵּצֶר הָרָע

כִּי הַיֵּצֶר הָרָע אֵין לוֹ יְכלֶת רַק כְּפִי כּחוֹ

כְּפִי בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרָע מֵאֵיזֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא

אֲבָל הָאָדָם הוּא כְּלָלִיּוּת, שֶׁכָּלוּל מִכָּל הָעוֹלָמוֹת

וְעַל כֵּן מְנִיעוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם הֵם יוֹתֵר מִמְּנִיעוֹת הַיֵּצֶר הָרָע

וגם breslev.eip.co.il/?key=202 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כה - הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכּל

"הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכּל"

והשאלה הנשאלת היא, מה יקרה לאדם שיתבודד כל יום כל היום. האם הוא בסוף יגלה את האמת מחמת שהוא רחוק מבני אדם, או שמא הוא ישתגע? מה פשר העניין? ואני אדגיש, בהנחה שאותו אדם אכן יבחר רק להתבודד לגמרי מהעולם, מה יהיה סופו לפי הציטוטים הנ"ל?

ודבר נוסף: מהי בפועל אותה המחלוקת שמתעוררת אצל זה שיושב לבדו ביער? מה בדיוק קורה אצלו בראש? מדוע זה הכרחי שזה יקרה? מי משתגע שם ואיך אפשר להנצל מכך?

*

"אבל ההתפשטות היה בבחינת: והחיות רצוא ושוב. כי הקדוש - ברוך - הוא רוצה בעבודתנו, כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר', ובשביל זה צריך שלא ישאר כן, אלא עד עת שיבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ויטל נשמתו. " ד, ט

אדם לא יכול להתבודד כל יום כל היום. אם יעשה זאת לבטח ישתגע, וגם ימות שהייה ארוכה מידי בהתבודדות יכולה להסתיים במוות וה' רוצה שנעבוד אותו גם בחומר (מצוות וכ')

אי לכך האדם חייב לחזור למציאות של בני אדם זה חלק מהדינמיקה, אי אפשר להיות כל הזמן בשלב רצוא, צריך לשוב כדי שיעכל ויספוג בשכל את מה שעבר עליו. צריך להיכנס ולצאת מההתבודדת באופן יזום

*

לא מסכים לנ"ל ממספר סיבות.

בתורה הנ"ל רבי נחמן מברסלב מדבר על עניין אחר לגמרי, שהוא ביטול של המוחין ברצוא ושוב, שזה מדובר על השגת האור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי ואין לזה קשר לעניין ההתבודדות כלל.

דבר נוסף, יש את הבחינה של "ולוואי ויהיה אדם מתפלל כל היום כולו". ורבי נחמן מברסלב היה כל היום בדבקות, גם תוך כדי שיחות חולין וענייני העולם הזה ממש. ודבקות היא התבודדות וכולי.

דבר נוסף עדיין לא הוברר מדוע ע"י התבודדות יכול להשתגע. ואיך זה קשור ללמות?

דבר נוסף, נכון שהעניין הוא דייקא לחזור למציאות של העולם הזה, אבל זה אחרי שזכה לתקן את עצמו, שאז אין חילוק אצלו בין ענייני העולם הזה לענייני העולם הבא.

וכמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=2353 - שיחות הר"ו - אות קנח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'

שלפני שרבי נחמן מברסלב זכה להגיע למדרגה שבה כל דיבוריו יהיו דברי תורה ממש, קודם לכן הוא ממש סבל מלדבר עם בני אדם...

ולגבי המסירות נפש, רבי נחמן מברסלב דווקא מביא breslev.eip.co.il/?key=522 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנב - כְּשֶׁיֵּשׁ אַחְדוּת בֵּין הַצַּדִּיקִים, אֵין הַצְּדָקָה מַזֶּקֶת

כי על ידי אחדות שבין הצדיקים, על ידי זה יכול למסור את נפשו ממש ולהשאר בחיים (ראה גם כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=54)

ואחזור ואדגיש, כי הציטוט הנ"ל מדברי רבי נחמן מברסלב, מדבר על עניין אחר לגמרי, שעוסק בביטול המוחין כאשר הם מבטשים בכתר וכולי.

*

איך משיגים את אור האינסוף אם לא ע"י התבודדות?

*

התשובה לגבי השאלה הראשונה.

כאשר האדם יושב ביער לבדו המון זמן, על ידי זה מוחו מתנקה מהשגעונות של העולם. כי באמת העולם הזה הוא בית משוגעים אחד גדול, כי כולם רצים ואף אחד לא יודע להיכן רצים וכולי.

וכאשר האדם מתבודד, לאט לאט המחשבה שלו נרגעת.

ואז כאשר המחשבה של האדם נרגעת, אז הוא מתחיל לחשוב על התכלית של חייו, ומי הוא ומה הוא וכולי.

וכך האדם מתגלגל מדבר לדבר, עד שהוא מגיע לשאלות באמונה, ועובר גם אותן. כי סוף כל סוף הוא תמיד מטה את עצמו אל האמת, כי אין בני אדם שיפריעו לו.

אבל אז הוא מגיע לשאלות של החלל הפנוי, שהן שאלות מאוד דקות, שצריך המון ישוב הדעת כדי להבין את דקות ואת שורש השאלות האלו.

ובהכרח שהאדם יגיע לשאלות האלו לפני שהוא יזכה להכלל בא"ס.

כי להכלל בא"ס היינו להבין מה היה לפני הבריאה. והשאלות האלו עוסקות ברגע הבריאה והצמצום עצמו. ודרכן דייקא אפשר להבין מה היה לפני הבריאה, על ידי אמונה שהיא מעל השכל וכולי.

וכאשר האדם מגיע לשאלות האלו, אז מתרחשת בתוך המחשבה שלו מלחמת גוג ומגוג, בגלל שהשכל אינו מסוגל להכיל את השאלות והתשובות שיש שם.

כי כל הזמן שבעולם אינו מספיק לתרץ את השאלות והתשובות שיש שם. ורק מי שיש לו שכל מעל הזמן, רק הוא מבין את התשובות לשאלות האלו.

ואצל האדם הרגיל בשכל האנושי הרגיל, הוא ממש כמעט ומשתגע כפשוטו מרוב לחץ על המוחין של השאלות האלו. וגם אין להיכן לברוח משם... כי בד"כ אי אפשר ללכת אחורה...

והאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד, שהוא המצב הנ"ל של הלחץ של המוחין הנ"ל.

אך בסופו של דבר, אם האדם מחזק את עצמו, בעיקר בשתיקה! על ידי השתיקה נכנסים לו מקיפים ושכלים חדשים מעל הזמן, והוא מגלה את האמת ואת השי"ת עצמו...

**

וראה גם כאן: breslev.eip.co.il/?key=303 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לא - אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא

וְזֶה בְּחִינַת: 'אַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס

רַבִּי עֲקִיבָא נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם

בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וְנִפְגַּע

בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וָמֵת

אַחֵר קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת'

וְאֵלּוּ הָאַרְבַּע בְּחִינוֹת

הֵם בְּחִינוֹת צַדִּיק וְרָשָׁע עוֹבֵד אֱלהִים וְלא עֲבָדוֹ

הָאֲמוּרִים בַּפָּסוּק: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק" וְכוּ'

וְאֵלּוּ הָאַרְבַּע בְּחִינוֹת הֵם נִמְצָאִים בְּכָל בְּנֵי אָדָם

הָרוֹצִים לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת ה'

וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר

כִּי יֵשׁ מִי שֶׁהוּא נִכְנָס וְנִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק

וְהוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לַעֲבוֹדַת ה' לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וְעֶרְכּוֹ

וְהוּא בְּחִינוֹת צַדִּיק

בְּחִינוֹת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם

וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הֵצִיץ וָמֵת, הֵצִיץ וְנִפְגַּע

הַיְנוּ שֶׁנִּתְלַהֵב לִבּוֹ מְאד

מִגּדֶל הָאוֹר וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁהֵאִיר בּוֹ הַצַּדִּיק

בְּיֶתֶר שְׂאֵת לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לָמוּת

וְזֶה בְּחִינַת הֵצִיץ וָמֵת

בְּחִינוֹת עוֹבֵד אֱלהִים

וְיֵשׁ מִי שֶׁיּוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ

מֵחֲמַת שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ

וְהוּא בְּחִינוֹת הֵצִיץ וְנִפְגַּע

בְּחִינוֹת לא עֲבָדוֹ

אַךְ עַל כָּל פָּנִים

אֲפִילּוּ הֵצִיץ וָמֵת הֵצִיץ וְנִפְגַּע

שְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינוֹת צַדִּיק

וַעֲלֵיהֶם גַּם כֵּן נֶאֱמַר: "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם"

רַק שֶׁלּא נִכְנְסוּ וְיָצְאוּ בְּשָׁלוֹם כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא

*

כפי ביאר רבי נחמן מברסלב, את האור אין סוף משיגים על ידי זה שהמוחין מבטשים בכתר להשיג את האין סוף. ועל ידי זה משיגים את האור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי, שזו תכלית הידיעה שלא נדע. וזה עצמו קורה בבחינת רצוא ושוב ונשאר רשימו בבחינת ושוב, כדי שיהיה קיום למוחין וכולי.

ונבאר:

התבודדות היא מילה רחבה. אפילו תפילה היא מילה רחבה. עיקר התפילה הוא דווקא שתיקה ודבקות באין סוף, ללא דיבור. והתפילה בשורשה הוא מבחינת לפני הבריאה ששם אין דיבור כלל. כנ"ל לגבי התבודדות, שגם כאשר אדם מתגבר על תאווה, גם זו בחינת התבודדות, כי הוא מבודד את עצמו מהעולם הזה.

והצדיק האמת שהוא אינו נמצא בעולם הזה כלל, אלא הוא נמצא מחוץ למקום ממש, והוא אין ממש, הוא נמצא בהתבודדות כל הזמן באופן רצוף ללא שום שינוי. שזו בחינת ביטול הבחירה. שבה הכל נכלל בא"ס, שזו כמובן שלמות ההתבודדות.

התבודדות = בדד = לבד = נפרד = אחד = לפני הבריאה = נכלל בא"ס.

ועכשיו נבאר בצורה פשוטה יותר:

על ידי התבודדות עם כל הפירושים של התבודדות (גם לימוד תורה של חשבון נפש יכול להכלל בכך), על ידי זה האדם זוכה להשלים את שכלו ולעלות מדרגה לדרגה.

ואז כאשר האדם משיג בשכלו את כל מה שיש ביד אנושי להשיג, אז ורק אז השכל של האדם מנסה להשיג את מה שיש מעל השכל. ואז הוא משיג את מה שיש מעל השכל.

ועל ידי זה שהוא משיג את מה שיש מעל השכל, על ידי זה הוא נכלל בהשי"ת.

וכאשר האדם משיג את מה שיש מעל השכל, גם שם יש בחינת רצוא ושוב. כי בבחינת רצוא שיש שם, אין קיום למוחין של האדם, היינו האדם כ"כ מתבטל לא"ס שהוא אפילו אינו יודע מקיומו של עצמו (בחינת ולא ידע איש, אפילו משה לא ידע מעצמו).

ולכן יש שם גם את בחינת ושוב, שבה השכל חוזר לעצמו, ונשאר רשימו מהביטול, ואז האדם ממשיך להתקיים.

וגם כאשר האדם חוזר מהביטול, הוא לא חוזר לשכל אנושי, אלא לשכל הנקנה. ויש בזה בחינות שונות.

*

ונוסיף לעניין הנ"ל את מ"ש רבי נחמן מברסלב, כי את האין סוף אפשר או להשיג את כולו או לא להשיג אותו בכלל.

ז"א אין אפשרות להשיג חלק ממנו בשום דרך בעולם. רק או שהאדם משיג את כל הא"ס, או שהוא אינו יודע כלל.

כך שעל ידי התבודדות או כל דבר אחר, לא משיגים את האין סוף. ז"א זה לא תהליך שבכל פעם משיגים קצת. אלא או הכל או כלום.

אלא מה?

שעל ידי התבודדות משיגים את ההקדמות של האין סוף. ואז זוכים להתבודדות שלמה מהעולם, שפירושה הכללות באין סוף.

התבודדות שלמה = הכללות בא"ס, שזו התבודדות שלמה והכללות בבחינת לפני הבריאה, שזהו ניתוק מוחלט מהזמן ומהמקום וכולי... וזאת התבודדות מוחלטת... וכל השאר... זה נקרא התבודדות רק בשם המושאל בלבד.