ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסט - וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם (דברים ז) כי כשיש צרות חס ושלום, הן צרות בכלליות או בפרטיות אי אפשר לרקד כי כשיש דינין מוסרין אותן לשלוחי הדין והם נקראים רצים (זהר בראשית מ"ג) והם בחינת רגלין ואזי הרגלין כבדים מחמת הדמים שנתפשטו לשם, הינו הדינין כי דמים בחינת דינים וכשנולד הדין אזי יוצאין הדמים מהרגלין כי בשעת לדה יוצאין הדמים מרגלי האשה ועל כן נצטננין רגליה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה יא:) ועקר הלדה על ידי שיוצאין הדמים מהרגלין הינו שיוצאין הדינין מהרגלין כי בשעת עבור הוא בחינת דין (ע' זוהר חיי שרה קכ"א) כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות כט:) 'בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עברה' נמצא שעבור הוא בחינת דין ולדה הוא בחינת המתקת הדין כי אז בשעת לדה יוצאין הדמים מהרגלין שעל ידי זה עקר הלדה כנ"ל [ועין מזה ב"לקוטי תנינא" " בסימן ב] ועל כן בעת הדין והצרה, חס ושלום, אי אפשר לרקד כי אז אי אפשר להגביה הרגלין כי הרגלין הם כבדים בשעת התגברות הדינין מחמת שהדמים שהם בחינת דינין נמשכין אז לתוך הרגלין כנ"ל אבל כשיוצאין הדמים שהם הדינין מהרגלין דהינו כשנמתקין הדינין אזי הרגלין קלים ואזי יכולה השמחה להתפשט שם עד שירקד מחמת השמחה ולהמתיק הדין הוא על ידי שהאדם דן את עצמו דהינו על כל מה שעושה ידין וישפט בעצמו את עצמו על כל דבר אם כך ראוי לו לעשות ויפשפש במעשיו ויתקנם כראוי על פי דין ומשפט התורה ועל ידי זה שהאדם דן ושופט את עצמו על ידי זה ממתיק ומבטל הדין שלמעלה כי 'כשיש דין למטה אין דין למעלה' [ועין מזה לעיל בסימן ט"ו] ואז כשנמתק הדין אזי יוצאין הדמים מהרגלין ואזי יכולה השמחה להתפשט ברגלין עד שזוכה לרקודין וזהו והיה עקב תשמעון לשון שמחה (מ"ר נשא פ' יג) עקב הם הרגלין הינו לזכות לשמחה עד שהעקבים שהם הרגלין ישמעו השמחה זה זוכין על ידי את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם שתשמרו לעשות בעצמכם המשפטים והדינים שעל ידי זה נתבטל הדין שלמעלה כנ"ל ואז 'והיה עקב תשמעון' שתשמעו השמחה בהרגלין על ידי שיוצאים משם הדינים כנ"ל עוד מצאתי, שזהו בחינת ושמר ה' לך את הברית כי כשתזכה לשמחה אזי השם יתברך בעצמו ישמר לך את הברית דהינו שיהיה בעזרך לשמר את הברית קדש כי עקר פגם הברית הוא על ידי עצבות כידוע כי פגם הברית בא על ידי הקלפה הידועה שנקראת לילית על שם, שמיללת תמיד שזהו בחינת עצבות ועל כן עקר שמירת הברית זוכין על ידי שמחה כי על ידי שמחה זוכין שהשם יתברך בעצמו יעזר לו לשמר את הברית קדש כנ"ל
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אתָם

כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ צָרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הֵן צָרוֹת בִּכְלָלִיּוּת אוֹ בִּפְרָטִיּוּת

אִי אֶפְשָׁר לְרַקֵּד

כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִין מוֹסְרִין אוֹתָן לִשְׁלוּחֵי הַדִּין

וְהֵם נִקְרָאִים רָצִים

וְהֵם בְּחִינַת רַגְלִין

וַאֲזַי הָרַגְלִין כְּבֵדִים מֵחֲמַת הַדָּמִים שֶׁנִּתְפַּשְּׁטוּ לְשָׁם, הַיְנוּ הַדִּינִין

כִּי דָּמִים בְּחִינַת דִּינִים

וּכְשֶׁנּוֹלָד הַדִּין אֲזַי יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין

כִּי בִּשְׁעַת לֵדָה יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵרַגְלֵי הָאִשָּׁה

וְעַל כֵּן נִצְטַנְּנִין רַגְלֶיהָ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וְעִקַּר הַלֵּדָה עַל יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין

הַיְנוּ שֶׁיּוֹצְאִין הַדִּינִין מֵהָרַגְלִין

כִּי בִּשְׁעַת עִבּוּר הוּא בְּחִינַת דִּין

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם עֶבְרָה כְּאִשָּׁה עֻבָּרָה'

נִמְצָא שֶׁעִבּוּר הוּא בְּחִינַת דִּין

וְלֵדָה הוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּין

כִּי אָז בִּשְׁעַת לֵדָה יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין

שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הַלֵּדָה כַּנַּ"ל

[וְעַיֵּן מִזֶּה בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" " בְּסִימָן ב]

וְעַל כֵּן בְּעֵת הַדִּין וְהַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אִי אֶפְשָׁר לְרַקֵּד

כִּי אָז אִי אֶפְשָׁר לְהַגְבִּיהַּ הָרַגְלִין

כִּי הָרַגְלִין הֵם כְּבֵדִים בִּשְׁעַת הִתְגַּבְּרוּת הַדִּינִין

מֵחֲמַת שֶׁהַדָּמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִין נִמְשָׁכִין אָז לְתוֹך הָרַגְלִין כַּנַּ"ל

אֲבָל כְּשֶׁיּוֹצְאִין הַדָּמִים שֶׁהֵם הַדִּינִין מֵהָרַגְלִין

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנִּמְתָּקִין הַדִּינִין

אֲזַי הָרַגְלִין קַלִּים

וַאֲזַי יְכוֹלָה הַשִּׂמְחָה לְהִתְפַּשֵּׁט שָׁם

עַד שֶׁיְּרַקֵּד מֵחֲמַת הַשִּׂמְחָה

וּלְהַמְתִּיק הַדִּין

הוּא עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם דָּן אֶת עַצְמוֹ

דְּהַיְנוּ עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶה יָדִין וְיִשְׁפּט בְּעַצְמוֹ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר

אִם כָּך רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת

וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וִיתַקְּנֵם כָּרָאוּי עַל פִּי דִּין וּמִשְׁפָּט הַתּוֹרָה

וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁהָאָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ

עַל יְדֵי זֶה מַמְתִּיק וּמְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה

כִּי 'כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה'

[וְעַיֵּן מִזֶּה לְעֵיל בְּסִימָן ט"ו]

וְאָז כְּשֶׁנִּמְתָּק הַדִּין

אֲזַי יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין

וַאֲזַי יְכוֹלָה הַשִּׂמְחָה לְהִתְפַּשֵּׁט בָּרַגְלַין

עַד שֶׁזּוֹכֶה לְרִקּוּדִין

וְזֶהוּ וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לְשׁוֹן שִׂמְחָה

עֵקֶב הֵם הָרַגְלִין

הַיְנוּ לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה עַד שֶׁהָעֲקֵבִים שֶׁהֵם הָרַגְלִין יִשְׁמְעוּ הַשִּׂמְחָה

זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה

וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אתָם

שֶׁתִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמְכֶם הַמִּשְׁפָּטִים וְהַדִּינִים

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה כַּנַּ"ל

וְאָז 'וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן'

שֶׁתִּשְׁמְעוּ הַשִּׂמְחָה בְּהָרַגְלִין

עַל יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִים מִשָּׁם הַדִּינִים כַּנַּ"ל

עוֹד מָצָאתִי, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְשָׁמַר ה' לְך אֶת הַבְּרִית

כִּי כְּשֶׁתִּזְכֶּה לְשִׂמְחָה

אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ יִשְׁמר לְך אֶת הַבְּרִית

דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּעֶזְרְך לִשְׁמר אֶת הַבְּרִית קדֶשׁ

כִּי עִקַּר פְּגַם הַבְּרִית הוּא עַל יְדֵי עַצְבוּת כַּיָּדוּעַ

כִּי פְּגַם הַבְּרִית בָּא עַל יְדֵי הַקְּלִפָּה הַיְדוּעָה שֶׁנִּקְרֵאת לִילִית

עַל שֵׁם, שֶׁמְּיַלֶּלֶת תָּמִיד

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עַצְבוּת

וְעַל כֵּן עִקַּר שְׁמִירַת הַבְּרִית זוֹכִין עַל יְדֵי שִׂמְחָה

כִּי עַל יְדֵי שִׂמְחָה זוֹכִין

שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ יַעֲזר לוֹ לִשְׁמר אֶת הַבְּרִית קדֶשׁ כַּנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות פא
...גדולים מאד ודע, אם היה האדם לבדו ולא היה אצלו בני אדם אחרים למנעו אף על פי שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכל המחשבות הטורדות וכל המניעות אף על פי כן בודאי היה מטה עצמו לדרך החיים כי סוף כל סוף היה מטה תמיד לדרך האמת ואפילו אם היה עובר עברה חס ושלום רחמנא לצלן אף על פי כן בודאי היה מתחרט חרטה גדולה מאד בכל פעם וסוף כל דבר היה נשאר אצל האמת אבל כשיש בני אדם המבלבלים דהינו כשהאדם מתחבר חס ושלום לאיזה חכמים בדעתם שיש להם איזה ידיעה בחקירה ופילוסופיא או לכת לצים והם החכמות הנהוגים עכשו שעושים ליצנות...
מחלוקת שבין הצדיקים
...il/?key=34 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בחצוצרות וקול שופר וזה פרוש: "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" לשון תלונה ומריבה כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מחך שעל זה נאמר: "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים" ... הינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך ובודאי אם לא היה נפגם מחך לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה, מחי"ת לה"א ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה...
שיחות הר"ן - אות קג
שיחות הר"ן - אות קג טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר דהינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת מלהיות חכם ולכפר בכל חס ושלום דהינו לכפר בשטותים ושקרים ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו וכופר גם בהאמת חס ושלום "ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה
...- תורה קעה - מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפילו' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה כי בינה לבא כמו שכתוב: "הלב מבין"...
ספר המידות - עזות
...א. מי שיש בו עזות, בידוע שעבר עברה להכעיס. ב. עזות בא על ידי כעס. ג. על ידי עזות לא יקבל מוסר. ד. על ידי עזות נעשה אביר לב, גם בידוע שעדין לא תקן פשעי אביו. ה. מי שיש לו עזות, תקונו שיניח תפלין, שהיו על ראש צדיק. ו. כשרשע מעז בפני ישר, אין זה אלא כדי שהישר יפשפש במעשיו. ז. מי שיש לו עזות, בידוע שאינו מסתפק במה שיש לו. ח. התורה היא תקון לעזות. ט. על ידי עזות גשמים נעצרים, ובידוע שנכשל בעברה, וסופו שיכשל בעברה, ומתר לקרותו רשע, ומתר לשנאתו, והוא אחד מתתקע"ד דורות. י. חצפה אפלו כלפי שמיא מהני, והוא...
שיחות הר"ן - אות רסח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן "איכה נחרב האולם" וכו' "עד אן יצעק בשבי" וכו' "עד אן" וכו' "בן אמתך" וכו' [תקון חצות] ורמז עלי כמה אני צריך לצעק זאת לפניו יתברך ותפס לדגמא איך הם מעוררים הלב ואמר אותם בנגון חצות בקול נעים עמק מאד גם מהחרוז "דודי ירד לגנו" ספר ושבחו מאד כי הוא מדבר מוכוח של כנסת ישראל עם השם יתברך ומעורר הלב מאד
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לה
...ישראל - אות לה ובענין תכלית הידיעה אשר לא נדע ספר גם כן קצת עמנו איזה פעמים איך בכל ידיעה יש זה התכלית ועל כן אף על פי שזוכים לבוא לזה התכלית אשר לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית האחרון כי עדין אין זה תכלית הידיעה כי אם בידיעה זו וצריכים אחר כך לטרח לזכות לתכלית גבוה יותר לזכות למדרגת התכלית אשר לא נדע בידיעה הגבוה יותר וכן לעולם נמצא שלעולם אין יודעין כלל ואף על פי כן לא התחיל עדין להשיג התכלית [וכבר מבאר מזה קצת בדברינו במקום אחר] וענין זה עמק ונסתר מאד מאד ועוד יש בענין זה מה ששמענו פעם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכח - כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵה וּשְׁבָקוּהוּ
...מוהר"ן ח"א - תורה קכח - כחלינהו לעינה ושבקוהו איתא בגמרא: לענין היצר הרע דעברה דהינו של תאוות המשגל, כחלינהו לעינה ושבקוהו נמצא שאף על פי שסמו את עיני היצר הרע של ניאוף אף על פי כן נשאר וזה בחינת מה שנמצא לפעמים באנשים הכשרים קצת שמחמת שנוגע יראת השם בלבו הוא משפיל עיניו ואינו מסתכל בנשים ואף על פי כן הוא גונב את העין כלאחר יד, ומסתכל מן הצד והוא בחינת כחלינהו לעינה דיצרא שמסמא עיני היצר הרע שרוצה להסתכל והוא מסמא עיניו על ידי שמונע עצמו מלהסתכל ואף על פי כן נשאר היצר הרע כי מסתכל מן הצד כלאחר י...
שיחות הר"ן - אות פג
...בענין היראות והפחדים שאדם מתירא ומתפחד על פי הרב מכמה דברים או מבני אדם שאינם יכולים להזיק לו כלל והדבר נראה שרק בסוף כשהאדם נסתלק ושוכב על הארץ ורגליו אל הדלת אז יהיה לו ישוב הדעת באמת ויסתכל על עצמו ויראה האמת שכל היראות והפחדים שהיה מתירא מאיזה בני אדם שעמדו כנגדו היה הכל שטות והבל ובחנם היה לו יראות ופחדים מהם כי מה יעשה לו אדם וכן לענין התאוות כי אז יראה היטב אשר בחנם כלה בהבל ימיו ובשטותים ובלבולים כאלו ומי הכריח אותו לזה וכו' כי רק אז יראה האמת היטב היטב ובאמת יש בזה דברים בגו כי יש דבר אצל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רס - הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ
...הוא הנפש השם הוא הנפש כמו שמבאר בהתורה היכל הקדש [בסימן נ"ט,: "נפש חיה הוא שמו" עין שם] ויש בבחינה זו מסירת נפש כי יש עשרה הרוגי מלכות שמסרו נפשם על קדוש ה' בשביל יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כידוע שעקר היחוד על ידי מסירת נפש והם ראו באותן הדורות, שאי אפשר לתקן ולעשות יחודים למעלה כי אם על ידי נשמותיהם על כן מסרו נפשם על קדוש השם כי כשהנפשות עולות למעלה על ידי מסירת נפש אזי הם חוזרים להשכינה, כי משם יצאו כי ישראל הם חלק אלוה ממעל ממש שהם חלקי השכינה ממש בבחינת "העמסים מני בטן" וכשהם חוזרים להשכינה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 15_09_2025 השעה 07:50:48 - wesi2