ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סג - סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה
א. סוד כונת המילה כי ברית נקרא בלשון תרגום אמה וכמו שמזכר בלשון זה בגמרא (שבת ק"ח:) והוא בחינת אמה בת ששה טפחים (עירובין ג:) שהברית כלול מהם והוא בחינת (ישעיה ו) : "שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד" (עיין זוהר פנחס רלו) 'שש כנפים', הם בחינת הששה טפחים הנ"ל (שם) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף" כי פנים, הוא בחינות 'וטפח לו על פניו' (בבא קמא ל"ב:) 'ובשתים יכסה פניו' הוא בחינות שני טפחים בחינות 'מגלה טפח ומכסה טפח', הנאמר בברית כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (נדרים כ:) וכן 'בשתים יכסה רגליו', הוא בחינת 'וטפח לו בסנדלו' (בבא קמא שם) והוא גם כן בחינת שני טפחים כנ"ל, 'מגלה טפח ומכסה טפח' 'ובשתים יעופף', הוא בחינת עופות, שנבראו מן הרקק (חלין כ"ז:) בחינות 'טופח על מנת להטפיח' (יומא ע"ח גטין ט"ז ע"ז ס:) וכל הששה טפחים כלם, כלולים ומנחים בברית כי הששה טפחים הנ"ל הם בחינת "ששת ימים שבהם עשה ה' את השמים ואת הארץ" בבחינת (תהלים ל"ט) : "הנה טפחות נתת ימי" כמו שכתוב (שמות כ) : "ששת ימים עשה ה' וכו' וינח ביום השביעי" הינו שכל הששת ימים, בחינת הששה טפחים הניח כלם ביום השביעי, שהוא שבת שהוא בחינת ברית כמו שכתוב (שם ל"א) : "ברית עולם ביני ובין בני ישראל" וזה בחינת 'בראשי"ת בר"א שי"ת' (תקון י"א) בחינת ששת ימים, ששה טפחים הנ"ל, שכלם מנחים וכלולים בברית וזה 'בראשי"ת ברי"ת א"ש (תקון ג' דף י"ח) הינו ברית שהוא כלול מששה ימים, ששה טפחים, שש כנפים וזה ברית אש, בחינת 'שרפים בשש כנפים' שהן בחינת ששה טפחים כנ"ל כי גם אש יש לה ששה כחות וכמבאר גם למחקרים, שיש ששה כחות באש הינו מתיך ומקפיא, מבשל ושורף, משחיר ומלבין וכן עוף יש בו ששה כחות כי על ידי העפיפה הוא נעלם ומתגלה, קרוב ורחוק וכו'. והצדיק שהוא בחינות ברית, בחינות (משלי י) : "צדיק יסוד עולם" הוא כלול מבחינות הששה טפחים הנ"ל שנחלקים לשלש בחינות של שתים שתים הינו שכל בחינה מהשלש, הוא בחינות 'מגלה טפח ומכסה טפח' כי הוא בחינת מגלה טפח ומכסה טפח נגד עצמו וזה בחינת: 'בשתים יכסה פניו' וכן הוא בחינת מגלה ומכסה וכו' נגד העולם וזה בחינת 'בשתים יכסה רגליו' וכן הוא בחינת מגלה ומכסה נגד השם יתברך וזה בחינת 'בשתים יעופף' כי לפעמים הוא אצל העולם בחינת מגלה שמגלה ומקרב עצמו אליהם ולפעמים הוא בחינת מכסה, שנתכסה ונתעלם מהם שמתרחק מהם מאד ולא די שמתרחק מהם, ומתרומם מהם, ואינם יכולים להתקרב אליו אלא שנופלים עליו קשיות ותמיהות עד שנתעקם ונתבלבל מחם מחמת שנתרחק מהם מאד, וקשה עליו קשיות ופליאות וזה בחינת: 'מכסה טפח' וזה בחינת 'ובשתים יכסה רגליו' רגלין לשון המשכה כמו (שמות י"א) "וכל העם אשר ברגליך", 'ההולכים אחר עצתך' (כמובא בפרש"י שם) הינו, שבההמשכה שממשיך העולם אליו הוא בחינת מגלה טפח ומכסה וכו' כנ"ל כי מחמת שמח הצדיק בעצמו אי אפשר לקבל ממנו על כן הוא צריך להתכסות ולהתלבש עצמו בדברים קטנים כדי שיוכל להתגלות, שיוכלו העולם לקבל ממנו וזה בחינת: 'מגלה טפח ומכסה טפח' שמה שמכסה ומתלבש עצמו, הוא בחינת מגלה שעל ידי זה הוא מגלה עצמו אליהם כי בלא זה לא היה אפשר להתגלות אליהם ולפעמים הוא בחינת מכסה ממש שמתכסה ומתעלם מהם ונתרחק ונפלא מהם כנ"ל וכן אצל השם יתברך צריך להיות בחינת מגלה ומכסה וכו' כי צריך לדבק ולקרב עצמו להשם יתברך כאלו כביכול השם יתברך נגלה ומתקרב אליו אבל כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך צריך להתרחק יותר הינו כל מה שמתקרב יותר, צריך לידע שהוא רחוק מאד מהשם יתברך כי אם יחשב וידמה בדעתו שכבר נתקרב להשם יתברך ויודע בידעות השם יתברך זה סימן שאינו יודע כלום כי אם היה יודע קצת מהשם יתברך היה יודע שהוא רחוק מאד ממנו כי כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך, ויודע יותר הוא יודע שהוא רחוק מאד, ואינו יודע כלל וזה דבר שאי אפשר לפה לדבר ולהסביר זאת כי גדלת הבורא אין שעור וזה בחינת (ישעיה נ"ז) : "שלום לרחוק ולקרוב", בחינות: מגלה טפח ומכסה וכו' שכל מה שמתקרב מתרחק כנ"ל וזה בחינת 'ובשתים יעופף', 'יעופף' כתרגומו: 'משמש' הינו בחינות מגלה טפח ומכסה וכו' של השמוש שמשמש ועובד השם יתברך כנ"ל. ובשתים יכסה פניו, זה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח אצל עצמו (שמות ל"ג) : "פני ילכו" (עיין ברכות ז:) וגם פנים לשון רצון והשגחת השם יתברך כמו שכתוב (במדבר ו) : "יאר ה' פניו אליך" והצדיק הוא לפעמים מקבל על עצמו יסורים בשביל העולם והוא כמו חלוף שמחליף עם השם יתברך ההשפעה וההשגחה שאינו רוצה זאת ההשפעה וההשגחה ומכסה פני השגחה זו, ומקבל על עצמו יסורים כי הוא בוחר בהשפעה והשגחה רוחניות ואותה ההשפעה שהלכה לה, נתפזרה בין העולם וזה בחינת מגלה טפח ומכסה וכו' שלפעמים מגלה פנים של רצון והשגחה ומכסה פנים של כעס ולפעמים מכסה פנים של רצון והשגחה כנ"ל ולחם הפנים הוא בחינת ברית כמו שכתוב (ויקרא כ"ד) : "ביום השבת יערכנו לפני ה' וכו', ברית עולם" ונאמר בהם (שמות כ"ה) "ועשית לו מסגרת טפח" ועל כן נקראת הבחינה המקבלת הששה טפחים הנ"ל, מטפחת כמו שכתוב (רות ג) "הבי המטפחת" (שם) "ופרשת כנפיך על אמתך", שבקשה הכנפים הנ"ל שהן בחינת הששה טפחים כנ"ל על כן : "ויאמר לה הבי המטפחת וימד לה שש שעורים" שהן בחינת ששה טפחים, שש כנפים הנ"ל. ויש נחש ונמלה בתוך פיה וזאת הנמלה אין לה ניחא בודאי מחמת שהיא בתוך פיה של נחש והנחש פעמים הולך, ופעמים מעופף והחלוק שבין הליכה לעפיפה כי בעפיפה יוכל לעוף ולפרח ברגע הרבה אבל בהליכה הוא הולך מעט מעט כדרך ההולך, שהוא תנועה כבדה ובכל הדבורים רעים שמדברים, ובפרט כשהם נוגעים על צדיקים וגדולים באלו הדבורים הם עושים כנפים להנחש, שיוכל לעופף כי על ידי דבורים קדושים, עושים כנפים דקדשה בבחינת (קהלת י) : "ובעל כנפים יגיד דבר" אבל באלו הדבורים רעים, עושים כנפים להנחש והם נגד השש כנפים של הקדשה הנ"ל כי הדבור יוצא מכנפי ראה, על כן נעשה ממנו בחינת כנפים להנחש כי הדבור היוצא משית עזקאין דקנה, הוא נגד השש כנפים של הקדשה הנ"ל. והנחש, הם אלו החכמים להרע, החוקרים פילוסופיא ואפיקורסית כמו שכתוב (ירמיה ד) : "חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו" שהם רק חכמים להרע שאם ירצו להשתמש בחכמתם להיטיב לא יוכלו (בראשית ג) : "והנחש היה ערום מכל חיות השדה" ועל ידי דבורים רעים, עושים כנפים להחכמים אלו שהם בחינת הנחש שיוכלו לעוף ולפרח הינו שמעופפת ומתפשטת חכמתם ואפיקורסית שלהם בעולם ומזיק מאד להעולם וגם בחקירותם בעצמם, הם מעופפים כמו מי שיש לו שכל מעופף הינו ששכלם מעופף במהירות, ונפתח להם חכמתם מאד אבל אם אין להנחש כנפים הינו שאין להם דבורים רעים כנ"ל אזי אין להנחש רק בחינת הליכה הינו שאין להחכמים להרע הנ"ל, רק מה שחוקרים בינם לבין עצמן ואינם מעופפים בעולם הינו שאין מתפשט ומעופף חכמתם בעולם ואינם יכולים להזיק להעולם רק למי שסמוך אליהם, כגון תלמידיהם וחבריהם אבל ברחוק מהם אינם יכולים להזיק כמו ההולך, שהולך רק מעט ואינו יכול למהר למרחוק כמו המעופף וגם בינם לבין עצמן אין שכלם מעופף הינו שאין נפתח להם החכמה כל כך ואינם מעופפים ומהירים בחכמות שלהם רק חוקרים בחכמתם מעט מעט, כמו ההולך וגם מה שמזיקים לאחרים בחכמתם, הוא רק בבחינת הליכה שאינו מעופף ונכנס בעמק לתוך המח והלב רק שנדבק קצת להמח, אבל אינו נכנס בעמק לתוך הלב והמח אבל כשיש להם, חס ושלום, כנפים מדבורים רעים כנ"ל אזי שכלם מעופף כנ"ל, וגם מזיק למרחוק כמו המעופף שמעופף בשעה אחת למרחוק וגם שמעופף חכמתם המשבשת ונכנס ונדבק בהמח והלב בעמק גדול מאד והנמלה המנח בתוך פי הנחש, הוא בחינות חכם הדור שהוא חכם הישר והצדיק, ובעל מדות טובות ומחמת שהוא חכם גדול דקדשה ונכנס באלו החכמות אזי כשאלו החכמים נכנסים בחקירתם, לחקר באלו החכמות אז יש לו צער גדול מאד ויש לו מלחמה גדולה עמהם, הינו עם בחינת הנחש הנ"ל כי מתגברים עליו מאד בלבולים ואמונות כזביות והוא בחינת מבטח בוגד שמתגבר עליו בטחון בוגד, שאינו בטחון שלם ואמת כראוי שזהו בחינת אמונות כזביות וזהו בחינות (משלי כ"ה) : "שן רועה ורגל מועדת מבטח בוגד" הינו שזה המבטח בוגד היא בחינות שן רועה את החכם שהוא הנמלה שבתוך פיה כנ"ל כי מחמת שהוא חכם ונכנס בעבודת ה' מתגברים עליו אלו הבלבולים והאמונות כזביות ביותר וצריך לו תמיד מלחמה גדולה עמהם ובין כשהנחש הולך ובין כשהוא מעופף יש לו צער גדול ומלחמה גדולה רק שבודאי בעת העפיפה, צערו גדול יותר מאד ואין לו שום ניחא בין כשהוא הולך, בין כשהוא מעופף רק שיש ממצע בין ההליכה ובין העפיפה והוא בעת שפוסק העפיפה ומוריד עצמו מן העפיפה ממעלה למטה כדרך המעופף בעת שרוצה לשלשל ולהוריד עצמו למטה ואזי יש להנמלה הנ"ל ניחא כי אזי אינו הולך ואינו מעופף הינו כי יש כמה עתים שהחכמים ניחים ואינם חוקרין כגון בעת שנה ואכילה ואז יש ניחא להחכם שהוא בחינת הנמלה שבתוך פיה כי החכם הוא בחינת נמלה כמו שכתוב (משלי ו) : "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם" כי זה החכם מלמד דעת ודרכי ה' אל העם וזה סוד מה שאמר הסבא (זהר משפטים דף צ"ה) 'מאן הוא נחש דפרח באוירא ואזל בפרודא בין כך ובין כך אית ניחא לחד נמלה דשכב בין שנוי' הינו בחינות הנחש הנ"ל 'דפרח באוירא', שפריחתו על ידי האוירים הינו, על ידי דבורים רעים, שנעשה לו מהם כנפים 'ואזל בפרודא', הינו שאין לו רק בחינות הליכה כשכנפים דקדשה הם כתקונו, ואין להנחש כנפים מדבורים רעים אזי אין לו רק בחינת הליכה וזה 'ואזל בפרודא', בחינות (יחזקאל א) : "וכנפיהם פרודות מלמעלה" הינו בחינות כנפי הקדשה אזי, 'ואזל', שאין לו רק בחינות הליכה להמחקרים לחקר בכל עת שירצו רק שאין יכולים לעופף בבחינה הנ"ל כשאין להם כנפים מדבורים רעים ואין להם רק בחינת הליכה כנ"ל בין כך ובין כך, הינו בחינת הממצע בין ההליכה והעפיפה כנ"ל וזה נקרא בין כך ובין כך, שהוא בין ההליכה והעפיפה ואזי יש לה ניחא להנמלה דשכב בין שנה כנ"ל 'שארי בחבורא וסים בפרודא' הינו שאלו המחקרים, שהם חכמים להרע שהם בחינות הנחש כנ"ל חכמתם וחקירתם הוא 'שארי בחבורא' שתחלת חקירתם מתחלת מהמחברים מחבור חמר וצורה 'וסים בפרודא', שמסתימת חכמתם בשכליים הנפרדים כי כן דרך כל חקירתם להתחיל מחבור החמר והצורה ועולים ממדרגה למדרגה מתחלה מחמר וצורה של הגשמיים ואחר כך מחמר וצורה של הדקים יותר ואחר כך מחמר וצורה של עלה ועלול עד שמגיעים ומסימים בשכליים הנפרדים ורוצים להשיג בחקירתם האנושית, המטעית והמשבשת כידוע להמחקרים בעצמן הם רוצים להשיג על ידי חקירותם הללו מחבור חמר וצורה את שכליים נפרדים וזה 'שארי בחבורא וסים בפרודא'.
א. סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה

כִּי בְּרִית נִקְרָא בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם אַמָּה

וּכְמוֹ שֶׁמֻּזְכָּר בְּלָשׁוֹן זֶה בַּגְּמָרָא

וְהוּא בְּחִינַת אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים

שֶׁהַבְּרִית כָּלוּל מֵהֶם

וְהוּא בְּחִינַת: "שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד"

'שֵׁשׁ כְּנָפַיִם', הֵם בְּחִינַת הַשִּׁשָּׁה טְפָחִים הַנַּ"ל

"בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף"

כִּי פָּנִים, הוּא בְּחִינוֹת 'וְטָפַח לוֹ עַל פָּנָיו'

'וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו' הוּא בְּחִינוֹת שְׁנֵי טְפָחִים

בְּחִינוֹת 'מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח', הַנֶּאֱמָר בַּבְּרִית

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וְכֵן 'בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו', הוּא בְּחִינַת 'וְטָפַח לוֹ בְסַנְדָּלוֹ'

וְהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת שְׁנֵי טְפָחִים כַּנַּ"ל, 'מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח'

'וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף', הוּא בְּחִינַת עוֹפוֹת, שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָרְקָק

בְּחִינוֹת 'טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ'

וְכָל הַשִּׁשָּׁה טְפָחִים כֻּלָּם, כְּלוּלִים וּמֻנָּחִים בַּבְּרִית

כִּי הַשִּׁשָּׁה טְפָחִים הַנַּ"ל

הֵם בְּחִינַת "שֵׁשֶׁת יָמִים שֶׁבָּהֶם עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ"

בִּבְחִינַת: "הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּ יָמָי"

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' וְכוּ' וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

הַיְנוּ שֶׁכָּל הַשֵּׁשֶׁת יָמִים, בְּחִינַת הַשִּׁשָּׁה טְפָחִים

הִנִּיחַ כֻּלָּם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֶׁהוּא שַׁבָּת

שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִית

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרִית עוֹלָם בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

וְזֶה בְּחִינַת 'בְּרֵאשִׁי"ת בָּרָ"א שִׁי"ת'

בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יָמִים, שִׁשָּׁה טְפָחִים הַנַּ"ל, שֶׁכֻּלָּם מֻנָּחִים וּכְלוּלִים בַּבְּרִית

וְזֶה 'בְּרֵאשִׁי"ת בְּרִי"ת אֵ"שׁ

הַיְנוּ בְּרִית שֶׁהוּא כָּלוּל מִשִּׁשָּׁה יָמִים, שִׁשָּׁה טְפָחִים, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם

וְזֶה בְּרִית אֵשׁ, בְּחִינַת 'שְׂרָפִים בְּשֵׁשׁ כְּנָפַיִם'

שֶׁהֵן בְּחִינַת שִׁשָּׁה טְפָחִים כַּנַּ"ל

כִּי גַּם אֵשׁ יֵשׁ לָהּ שִׁשָּׁה כּחוֹת

וְכַמְבאָר גַּם לַמְחַקְּרִים, שֶׁיֵּשׁ שִׁשָּׁה כּחוֹת בָּאֵשׁ

הַיְנוּ מַתִּיך וּמַקְפִּיא, מְבַשֵּׁל וְשׂוֹרֵף, מַשְׁחִיר וּמַלְבִּין

וְכֵן עוֹף יֵשׁ בּוֹ שִׁשָּׁה כּחוֹת

כִּי עַל יְדֵי הָעֲפִיפָה הוּא נֶעֱלָם וּמִתְגַּלֶּה, קָרוֹב וְרָחוֹק וְכוּ'.

וְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינוֹת בְּרִית, בְּחִינוֹת: "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"

הוּא כָּלוּל מִבְּחִינוֹת הַשִּׁשָּׁה טְפָחִים הַנַּ"ל

שֶׁנֶּחֱלָקִים לְשָׁלשׁ בְּחִינוֹת שֶׁל שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם

הַיְנוּ שֶׁכָּל בְּחִינָה מֵהַשָּׁלֹשׁ, הוּא בְּחִינוֹת 'מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח'

כִּי הוּא בְּחִינַת מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח נֶגֶד עַצְמוֹ

וְזֶה בְּחִינַת: 'בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו'

וְכֵן הוּא בְּחִינַת מְגַלֶּה וּמְכַסֶּה וְכוּ' נֶגֶד הָעוֹלָם

וְזֶה בְּחִינַת 'בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו'

וְכֵן הוּא בְּחִינַת מְגַלֶּה וּמְכַסֶּה נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזֶה בְּחִינַת 'בִּשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף'

כִּי לִפְעָמִים הוּא אֵצֶל הָעוֹלָם בְּחִינַת מְגַלֶּה

שֶׁמְּגַלֶּה וּמְקָרֵב עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם

וְלִפְעָמִים הוּא בְּחִינַת מְכַסֶּה, שֶׁנִּתְכַּסֶּה וְנִתְעַלֵּם מֵהֶם

שֶׁמִּתְרַחֵק מֵהֶם מְאד

וְלא דַּי שֶׁמִּתְרַחֵק מֵהֶם, וּמִתְרוֹמֵם מֵהֶם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו

אֶלָּא שֶׁנּוֹפְלִים עָלָיו קֻשְׁיוֹת וּתְמִיהוֹת

עַד שֶׁנִּתְעַקֵּם וְנִתְבַּלְבֵּל מחָם

מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחֵק מֵהֶם מְאד, וְקָשֶׁה עָלָיו קֻשְׁיוֹת וּפְלִיאוֹת

וְזֶה בְּחִינַת: 'מְכַסֶּה טֶפַח'

וְזֶה בְּחִינַת 'וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו'

רַגְלִין לְשׁוֹן הַמְשָׁכָה

כְּמוֹ "וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיך", 'הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְך'

הַיְנוּ, שֶׁבְּהַהַמְשָׁכָה שֶׁמַּמְשִׁיך הָעוֹלָם אֵלָיו

הוּא בְּחִינַת מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה וְכוּ' כַּנַּ"ל

כִּי מֵחֲמַת שֶׁמּחַ הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ

עַל כֵּן הוּא צָרִיך לְהִתְכַּסּוֹת וּלְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בִּדְבָרִים קְטַנִּים

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְגַּלּוֹת, שֶׁיּוּכְלוּ הָעוֹלָם לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ

וְזֶה בְּחִינַת: 'מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח'

שֶׁמַּה שֶּׁמְּכַסֶּה וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ, הוּא בְּחִינַת מְגַלֶּה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא מְגַלֶּה עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם

כִּי בְּלא זֶה לא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְגַּלּוֹת אֲלֵיהֶם

וְלִפְעָמִים הוּא בְּחִינַת מְכַסֶּה מַמָּשׁ

שֶׁמִּתְכַּסֶּה וּמִתְעַלֵּם מֵהֶם וְנִתְרַחֵק וְנִפְלָא מֵהֶם כַּנַּ"ל

וְכֵן אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך צָרִיך לִהְיוֹת בְּחִינַת מְגַלֶּה וּמְכַסֶּה וְכוּ'

כִּי צָרִיך לְדַבֵּק וּלְקָרֵב עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כְּאִלּוּ כִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִגְלֶה וּמִתְקָרֵב אֵלָיו

אֲבָל כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

צָרִיך לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר

הַיְנוּ כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר, צָרִיך לֵידַע שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי אִם יַחֲשׁב וִידַמֶּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁכְּבָר נִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְיוֹדֵעַ בִּידִעוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

זֶה סִימָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם

כִּי אִם הָיָה יוֹדֵעַ קְצָת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מִמֶּנּוּ

כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְיוֹדֵעַ יוֹתֵר

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

וְזֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְדַבֵּר וּלְהַסְבִּיר זאת

כִּי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא אֵין שִׁעוּר

וְזֶה בְּחִינַת: "שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב", בְּחִינוֹת: מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה וְכוּ'

שֶׁכָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב מִתְרַחֵק כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת 'וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף', 'יְעוֹפֵף' כְּתַרְגּוּמוֹ: 'מְשַׁמֵּשׁ'

הַיְנוּ בְּחִינוֹת מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה וְכוּ' שֶׁל הַשִּׁמּוּשׁ

שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ וְעוֹבֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל.

וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, זֶה בְּחִינַת מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח אֵצֶל עַצְמוֹ

"פָּנַי יֵלֵכוּ"

וְגַם פָּנִים לְשׁוֹן רָצוֹן וְהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיך"

וְהַצַּדִּיק הוּא לִפְעָמִים מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִים בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם

וְהוּא כְּמוֹ חִלּוּף

שֶׁמַּחֲלִיף עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הַהַשְׁפָּעָה וְהַהַשְׁגָּחָה

שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה זאת הַהַשְׁפָּעָה וְהַהַשְׁגָּחָה

וּמְכַסֶּה פְּנֵי הַשְׁגָּחָה זוֹ, וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִים

כִּי הוּא בּוֹחֵר בְּהַשְׁפָּעָה וְהַשְׁגָּחָה רוּחָנִיּוֹת

וְאוֹתָהּ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהָלְכָה לָהּ, נִתְפַּזְּרָה בֵּין הָעוֹלָם

וְזֶה בְּחִינַת מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה וְכוּ'

שֶׁלִּפְעָמִים מְגַלֶּה פָּנִים שֶׁל רָצוֹן וְהַשְׁגָּחָה

וּמְכַסֶּה פָּנִים שֶׁל כַּעַס

וְלִפְעָמִים מְכַסֶּה פָּנִים שֶׁל רָצוֹן וְהַשְׁגָּחָה כַּנַּ"ל

וְלֶחֶם הַפָּנִים הוּא בְּחִינַת בְּרִית

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנוּ לִפְנֵי ה' וְכוּ', בְּרִית עוֹלָם"

וְנֶאֱמַר בָּהֶם "וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טפַח"

וְעַל כֵּן נִקְרֵאת הַבְּחִינָה הַמְקַבֶּלֶת הַשִּׁשָּׁה טְפָחִים הַנַּ"ל, מִטְפַּחַת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "הָבִי הַמִּטְפַּחַת"

"וּפָרַשְׂתָּ כְּנָפֶיך עַל אֲמָתֶך", שֶׁבִּקְשָׁה הַכְּנָפַיִם הַנַּ"ל

שֶׁהֵן בְּחִינַת הַשִּׁשָּׁה טְפָחִים כַּנַּ"ל

עַל כֵּן: "וַיּאמֶר לָהּ הָבִי הַמִּטְפַּחַת וַיָּמָד לָהּ שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים"

שֶׁהֵן בְּחִינַת שִׁשָּׁה טְפָחִים, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם הַנַּ"ל.

וְיֵשׁ נָחָשׁ וּנְמָלָה בְּתוֹך פִּיהָ

וְזאת הַנְּמָלָה אֵין לָהּ נַיְחָא בְּוַדַּאי

מֵחֲמַת שֶׁהִיא בְּתוֹך פִּיהָ שֶׁל נָחָשׁ

וְהַנָּחָשׁ פְּעָמִים הוֹלֵך, וּפְעָמִים מְעוֹפֵף

וְהַחִלּוּק שֶׁבֵּין הֲלִיכָה לַעֲפִיפָה

כִּי בַּעֲפִיפָה יוּכַל לָעוּף וְלִפְרחַ בְּרֶגַע הַרְבֵּה

אֲבָל בַּהֲלִיכָה הוּא הוֹלֵך מְעַט מְעַט

כְּדֶרֶך הַהוֹלֵך, שֶׁהוּא תְּנוּעָה כְּבֵדָה

וּבְכָל הַדִּבּוּרִים רָעִים שֶׁמְּדַבְּרִים, וּבִפְרָט כְּשֶׁהֵם נוֹגְעִים עַל צַדִּיקִים וּגְדוֹלִים

בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הֵם עוֹשִׂים כְּנָפַיִם לְהַנָּחָשׁ, שֶׁיּוּכַל לְעוֹפֵף

כִּי עַל יְדֵי דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, עוֹשִׂים כְּנָפַיִם דִּקְדֻשָּׁה

בִּבְחִינַת: "וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר"

אֲבָל בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים רָעִים, עוֹשִׂים כְּנָפַיִם לְהַנָּחָשׁ

וְהֵם נֶגֶד הַשֵּׁשׁ כְּנָפַיִם שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה הַנַּ"ל

כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִכַּנְפֵי רֵאָה, עַל כֵּן נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ בְּחִינַת כְּנָפַיִם לְהַנָּחָשׁ

כִּי הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִשִּׁית עִזְקָאִין דְּקָנֶה, הוּא נֶגֶד הַשֵּׁשׁ כְּנָפַיִם שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה הַנַּ"ל.

וְהַנָּחָשׁ, הֵם אֵלּוּ הַחֲכָמִים לְהָרַע, הַחוֹקְרִים פִילוֹסוֹפְיָא וְאֶפִּיקוֹרְסִית

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵטִיב לא יָדְעוּ"

שֶׁהֵם רַק חֲכָמִים לְהָרַע

שֶׁאִם יִרְצוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָכְמָתָם לְהֵיטִיב לא יוּכְלוּ

"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכּל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה"

וְעַל יְדֵי דִּבּוּרִים רָעִים, עוֹשִׂים כְּנָפַיִם לְהַחֲכָמִים אֵלּוּ

שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנָּחָשׁ שֶׁיּוּכְלוּ לָעוּף וְלִפְרחַ

הַיְנוּ שֶׁמְּעוֹפֶפֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת חָכְמָתָם וְאֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁלָּהֶם בָּעוֹלָם

וּמַזִּיק מְאד לְהָעוֹלָם

וְגַם בַּחֲקִירוֹתָם בְּעַצְמָם, הֵם מְעוֹפְפִים

כְּמוֹ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל מְעוֹפֵף

הַיְנוּ שֶׁשִּׂכְלָם מְעוֹפֵף בִּמְהִירוּת, וְנִפְתָּח לָהֶם חָכְמָתָם מְאד

אֲבָל אִם אֵין לְהַנָּחָשׁ כְּנָפַיִם

הַיְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם דִּבּוּרִים רָעִים כַּנַּ"ל

אֲזַי אֵין לְהַנָּחָשׁ רַק בְּחִינַת הֲלִיכָה

הַיְנוּ שֶׁאֵין לְהַחֲכָמִים לְהָרַע הַנַּ"ל, רַק מַה שֶּׁחוֹקְרִים בֵּינָם לְבֵין עַצְמָן

וְאֵינָם מְעוֹפְפִים בָּעוֹלָם

הַיְנוּ שֶׁאֵין מִתְפַּשֵּׁט וּמְעוֹפֵף חָכְמָתָם בָּעוֹלָם

וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהַזִּיק לְהָעוֹלָם

רַק לְמִי שֶׁסָּמוּך אֲלֵיהֶם, כְּגוֹן תַּלְמִידֵיהֶם וְחַבְרֵיהֶם

אֲבָל בְּרָחוֹק מֵהֶם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַזִּיק

כְּמוֹ הַהוֹלֵך, שֶׁהוֹלֵך רַק מְעַט

וְאֵינוֹ יָכוֹל לְמַהֵר לְמֵרָחוֹק כְּמוֹ הַמְעוֹפֵף

וְגַם בֵּינָם לְבֵין עַצְמָן אֵין שִׂכְלָם מְעוֹפֵף

הַיְנוּ שֶׁאֵין נִפְתָּח לָהֶם הַחָכְמָה כָּל כָּך

וְאֵינָם מְעוֹפְפִים וּמְהִירִים בַּחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם

רַק חוֹקְרִים בְּחָכְמָתָם מְעַט מְעַט, כְּמוֹ הַהוֹלֵך

וְגַם מַה שֶּׁמַּזִּיקִים לַאֲחֵרִים בְּחָכְמָתָם, הוּא רַק בִּבְחִינַת הֲלִיכָה

שֶׁאֵינוֹ מְעוֹפֵף וְנִכְנָס בָּעמֶק לְתוֹך הַמּחַ וְהַלֵּב

רַק שֶׁנִּדְבָּק קְצָת לְהַמּחַ, אֲבָל אֵינוֹ נִכְנָס בָּעמֶק לְתוֹך הַלֵּב וְהַמּחַ

אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, כְּנָפַיִם מִדִּבּוּרִים רָעִים כַּנַּ"ל

אֲזַי שִׂכְלָם מְעוֹפֵף כַּנַּ"ל, וְגַם מַזִּיק לְמֵרָחוֹק

כְּמוֹ הַמְעוֹפֵף שֶׁמְּעוֹפֵף בְּשָׁעָה אַחַת לְמֵרָחוֹק

וְגַם שֶׁמְּעוֹפֵף חָכְמָתָם הַמְשֻׁבֶּשֶׁת

וְנִכְנָס וְנִדְבָּק בְּהַמּחַ וְהַלֵּב בְּעמֶק גָּדוֹל מְאד

וְהַנְּמָלָה הַמֻּנָּח בְּתוֹך פִּי הַנָּחָשׁ, הוּא בְּחִינוֹת חֲכַם הַדּוֹר

שֶׁהוּא חָכָם הַיָּשָׁר וְהַצַּדִּיק, וּבַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת

וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה וְנִכְנָס בְּאֵלּוּ הַחָכְמוֹת

אֲזַי כְּשֶׁאֵלּוּ הַחֲכָמִים נִכְנָסִים בַּחֲקִירָתָם, לַחֲקר בְּאֵלּוּ הַחָכְמוֹת

אָז יֵשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאד

וְיֵשׁ לוֹ מִלְחָמָה גְּדוֹלָה עִמָּהֶם, הַיְנוּ עִם בְּחִינַת הַנָּחָשׁ הַנַּ"ל

כִּי מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מְאד בִּלְבּוּלִים וֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת

וְהוּא בְּחִינַת מִבְטַח בּוֹגֵד

שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו בִּטָּחוֹן בּוֹגֵד, שֶׁאֵינוֹ בִּטָּחוֹן שָׁלֵם וֶאֱמֶת כָּרָאוּי

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת

וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: "שֵׁן רוֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת מִבְטַח בּוֹגֵד"

הַיְנוּ שֶׁזֶּה הַמִּבְטַח בּוֹגֵד הִיא בְּחִינוֹת שֶׁן רוֹעָה אֶת הֶחָכָם

שֶׁהוּא הַנְּמָלָה שֶׁבְּתוֹך פִּיהָ כַּנַּ"ל

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהוּא חָכָם וְנִכְנָס בַּעֲבוֹדַת ה'

מִתְגַּבְּרִים עָלָיו אֵלּוּ הַבִּלְבּוּלִים וְהָאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת בְּיוֹתֵר

וְצָרִיך לוֹ תָּמִיד מִלְחָמָה גְּדוֹלָה עִמָּהֶם

וּבֵין כְּשֶׁהַנָּחָשׁ הוֹלֵך וּבֵין כְּשֶׁהוּא מְעוֹפֵף

יֵשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל וּמִלְחָמָה גְּדוֹלָה

רַק שֶׁבְּוַדַּאי בְּעֵת הָעֲפִיפָה, צַעֲרוֹ גָּדוֹל יוֹתֵר מְאד

וְאֵין לוֹ שׁוּם נַיְחָא

בֵּין כְּשֶׁהוּא הוֹלֵך, בֵּין כְּשֶׁהוּא מְעוֹפֵף

רַק שֶׁיֵּשׁ מְמֻצָּע בֵּין הַהֲלִיכָה וּבֵין הָעֲפִיפָה

וְהוּא בְּעֵת שֶׁפּוֹסֵק הָעֲפִיפָה

וּמוֹרִיד עַצְמוֹ מִן הָעֲפִיפָה

מִמַּעְלָה לְמַטָּה

כְּדֶרֶך הַמְעוֹפֵף בְּעֵת שֶׁרוֹצֶה לְשַׁלְשֵׁל וּלְהוֹרִיד עַצְמוֹ לְמַטָּה

וַאֲזַי יֵשׁ לְהַנְּמָלָה הַנַּ"ל נַיְחָא

כִּי אֲזַי אֵינוֹ הוֹלֵך וְאֵינוֹ מְעוֹפֵף

הַיְנוּ

כִּי יֵשׁ כַּמָּה עִתִּים שֶׁהַחֲכָמִים נַיְחִים וְאֵינָם חוֹקְרִין

כְּגוֹן בְּעֵת שֵׁנָה וַאֲכִילָה

וְאָז יֵשׁ נַיְחָא לְהֶחָכָם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנְּמָלָה שֶׁבְּתוֹך פִּיהָ

כִּי הֶחָכָם הוּא בְּחִינַת נְמָלָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵך אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם"

כִּי זֶה הֶחָכָם מְלַמֵּד דַּעַת וְדַרְכֵי ה' אֶל הָעָם

וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁאָמַר הַסָּבָא

'מָאן הוּא נָחָשׁ

דְּפָרַח בַּאֲוִירָא וְאָזֵל בְּפֵרוּדָא

בֵּין כָּך וּבֵין כָּך אִית נַיְחָא לְחַד נְמָלָה דְּשָׁכֵב בֵּין שִׁנּוֹי'

הַיְנוּ בְּחִינוֹת הַנָּחָשׁ הַנַּ"ל

'דְּפָרַח בַּאֲוִירָא', שֶׁפְּרִיחָתוֹ עַל יְדֵי הָאֲוִירִים

הַיְנוּ, עַל יְדֵי דִּבּוּרִים רָעִים, שֶׁנַּעֲשֶׂה לוֹ מֵהֶם כְּנָפַיִם

'וְאָזֵל בְּפֵרוּדָא', הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ רַק בְּחִינוֹת הֲלִיכָה

כְּשֶׁכְּנָפַיִם דִּקְדֻשָּׁה הֵם כְּתִקּוּנוֹ, וְאֵין לְהַנָּחָשׁ כְּנָפַיִם מִדִּבּוּרִים רָעִים

אֲזַי אֵין לוֹ רַק בְּחִינַת הֲלִיכָה

וְזֶה 'וְאָזֵל בְּפֵרוּדָא', בְּחִינוֹת: "וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה"

הַיְנוּ בְּחִינוֹת כַּנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה

אֲזַי, 'וְאָזֵל', שֶׁאֵין לוֹ רַק בְּחִינוֹת הֲלִיכָה לְהַמְחַקְּרִים לַחֲקר בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ

רַק שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְעוֹפֵף בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל

כְּשֶׁאֵין לָהֶם כְּנָפַיִם מִדִּבּוּרִים רָעִים

וְאֵין לָהֶם רַק בְּחִינַת הֲלִיכָה כַּנַּ"ל

בֵּין כָּך וּבֵין כָּך, הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְמֻצָּע בֵּין הַהֲלִיכָה וְהָעֲפִיפָה כַּנַּ"ל

וְזֶה נִקְרָא בֵּין כָּך וּבֵין כָּך, שֶׁהוּא בֵּין הַהֲלִיכָה וְהָעַפִיפָה

וַאֲזַי יֵשׁ לָהּ נַיְחָא לְהַנְּמָלָה דְּשָׁכֵב בֵּין שִׁנָּהּ כַּנַּ"ל

'שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא'

הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ הַמְּחַקְּרִים, שֶׁהֵם חֲכָמִים לְהָרַע שֶׁהֵם בְּחִינוֹת הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל

חָכְמָתָם וַחֲקִירָתָם הוּא

'שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא' שֶׁתְּחִלַּת חֲקִירָתָם מַתְחֶלֶת מֵהַמְחֻבָּרִים

מֵחִבּוּר חֹמֶר וְצוּרָה

'וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא', שֶׁמִּסְתַּיֶּמֶת חָכְמָתָם בַּשִּׂכְלִיִּים הַנִּפְרָדִים

כִּי כֵן דֶּרֶך כָּל חֲקִירָתָם

לְהַתְחִיל מֵחִבּוּר הַחֹמֶר וְהַצּוּרָה

וְעוֹלִים מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה

מִתְּחִלָּה מֵחֹמֶר וְצוּרָה שֶׁל הַגַּשְׁמִיִּים

וְאַחַר כָּך מֵחֹמֶר וְצוּרָה שֶׁל הַדַּקִּים יוֹתֵר

וְאַחַר כָּך מֵחֹמֶר וְצוּרָה שֶׁל עִלָּה וְעָלוּל

עַד שֶׁמַּגִּיעִים וּמְסַיְּמִים בַּשִּׂכְלִיִּים הַנִּפְרָדִים

וְרוֹצִים לְהַשִּׂיג בַּחֲקִירָתָם הָאֱנוֹשִׁית, הַמֻּטְעֵית וְהַמְשֻׁבֶּשֶׁת

כַּיָּדוּעַ לְהַמְחַקְּרִים בְּעַצְמָן

הֵם רוֹצִים לְהַשִּׂיג עַל יְדֵי חֲקִירוֹתָם הַלָּלוּ

מֵחִבּוּר חֹמֶר וְצוּרָה

אֶת שִׂכְלִיִּים נִפְרָדִים

וְזֶה 'שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא'.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פז - תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר
...רוצה לילך בדרך הישר [לשון החברים] "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" הענין הוא כי אנו רואין בחוש תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר מתעוררין עליו דינים והסברא הוא להפך אך כי יש שני מיני יראה, יראת הענש ויראת הרוממות יראת הענש נקרא צדק, ויראת הרוממות נקרא אמונה כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין הוא ירא ממנו וידוע הוא, כי אי אפשר לבוא לאמונה רק על ידי יראת הענש כי מחמת שהוא ירא מהענש מאמין שהשם יתברך הוא תקיף, ובעל היכלת ובעל הכחות כלם ומזה בא לאמונה יותר גדולה נמצא, תכף...
הר של זהב ומבצר של מרגליות
...של מרגליות במעשה מאבידת בת מלך breslev.eip.co.il/?key=48 - סיפורי מעשיות - מעשה א - מאבידת בת מלך מובא שם: ושכעת איננה שם במבצר הנ"ל כי אם שיבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות, שם תמצאני מה פשר הדימוי הר של זהב ומבצר של מרגליות? מה מרמז הר? מה מרמז זהב? מה מרמז מבצר? ומה הן המרגליות? תשובה: הר של זהב ומבצר של מרגליות, משמעותו שכל מאוד גדול על אנושי, שהוא נראה כבלתי מושג כלל. כמובא שם אח"כ וישב עצמו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות וגם: וספר לו כל המעשה הנ"ל ושהוא מבקש הר של זהב ומבצר...
חיי מוהר"ן - נא - שיחות השיכים להתורות
...מוהר"ן - נא - שיחות השיכים להתורות אות נא התורה "איה מקום כבודו" בלקוטי תנינא סימן י"ב המתחלת כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפול בטעותים ומכשולים רבים. זאת התורה נאמרה לענין שיחה שהיה מדבר עמי מענין טעותים ומבוכות הרבה וקלקולים גדולים שבאים על ידי שהולכים אחר שכלו וחכמתו. והזכיר אז את בעל המחבר וכו' שטעה ועות מאד על ידי חכמתו שאמר שהזקן גבוה כל כך עד שחוץ לארץ אינה יכולה לסבל אור קדשת הזקן. [והגם כי כונתו גם כן להתיר בחוץ לארץ על ידי סם או במספרים כעין תער אבל מכל מקום בזה חזק את ידי עוברי עברה...
שיחות הר"ן - אות י
...יודעים כלל מהו חרטה כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו, אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר והבן וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו שכל מה שרוצה יותר לכנס בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר וכבר מבאר מזה במקום אחר וצריך להיות משכיל על דבר זה ובתחבולות תעשה מלחמה להתגבר על הרע
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קך - הָעִנְיָן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, וְלא דַּי בְּסִפְרֵי מוּסָר
...לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר מפרש בתורה: "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" כי אף שאמר לו לכתב בספר, אף על פי כן לא הסתפק בזה וצוה לו, ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה כי העקר מה ששומעין מפה הצדיק וכמו שאמרו במדרש על פסוק: "שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן" וכו' וזה לשונו, מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנין אמרי למה הדבר דומה, למלך שקדש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך אבדת אחת, שמרי את השניה כך קדש הקדוש ברוך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכו - נִגּוּנִים שֶׁל יְלָלָה וְעַצְבוּת
...של יללה ועצבות מה שהרשעים על פי רב הם מזמרים נגונים של יללה ועצבות כי הם בחינת נשמת ערב רב ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד ועל כן הם עושים נגונים של יללה כנ"ל ומה שדרך בני אדם למשך אל נגונים הללו כי יניקתם מבחינת "ועיני לאה רכות" מבחינת קלקול הראות, בבחינת מארת חסר כמו שכתוב "יהי מארת" חסר דא לילית ועקר הנגון הוא מבחינת שבט לוי שהיו מנצחים בשיר, שהם מבני לאה ואז כשנולד לוי נאמר: "הפעם ילוה אישי אלי" כי על ידי שנולד לוי שהוא סטרא דנגונא על ידי זה בחינת ההמשכה, שילוה וימשך אליה ועל כן נגינה...
שיחות הר"ן - אות קט
שיחות הר"ן - אות קט רבי שמעון בן יוחאי קדש כל כך את לשון התרגום עד שאפילו שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר להשם יתברך
חיי מוהר"ן - תצב - עבודת השם
...אות תצב כשנתן הצעטליך הנ"ל פעם אחת נתן לאחד הצעטל ואמר לו זה שקבל הצעטל לרבנו זכרונו לברכה העולה על דעתנו לא היה כך. כי היינו סבורים שתצוו לנו להתענות הרבה ימים בשנה ועכשו אנו רואים שאינם רק ימים מעטים מאד בשנה. השיב, הלא אלישע אמר לנעמן רחץ וטהר ולא רצה להאמין שבדבר הקל הזה יהיה לו רפואה ואמר הלא טוב אמנה ופרפר ונהרות דמשק הלא רחצתי בהם וטהרתי עד אשר אמרו לו עבדיו, אבי דבר גדול דבר אליך הלוא תעשה אף כי אמר אליך רחץ וטהר. ואז שמע לעבדיו ורחץ בירדן שבע פעמים וישב בשרו ויטהר. כן אתם נדמה לכם שצריכין...
שיחות הר"ן - אות קח
שיחות הר"ן - אות קח ידוע שלמוד הזוהר מסגל מאד מאד ודע שעל ידי למוד הזוהר נעשה חשק לכל מיני למודם של התורה הקדושה והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך דהינו השבח שמשבח ומפאר את העובד ה' דהינו הלשון הרגיל בזוהר לומר זכאה וכו' על כל מצוה ועבודה ולהפך הצעקה שצועק וי וכו' וי לה וי לנשמתה על הסר מעבודת ה' אלו הלשונות מעוררים מאד את האדם לעבודתו יתברך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעא - וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ
...יקיצו ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם על ידי שנתעורר שכל חדש בעבודת ה' מה שלא היה נודע עד עתה על ידי זה "רבים מישני אדמת עפר יקיצו" אך "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם" כי "צדיקים ילכו בם" שעובדין עם זה השכל את השם יתברך "ופושעים יכשלו בם", שאינם עובדין בזה את השם יתברך רק שעל ידי זה הם מבזין ומחרפין את העולם על שהם יודעין מזה השכל החדש, והעולם אינם יודעין מזה וכמו ששמעתי לחרפות ולדראון עולם הינו לחרף ולבזות העולם כי אינם משתמשין עם זה השכל החדש רק לבזו
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 09_05_2026 השעה 13:23:48 - wesi2