ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רמט - גדולת נוראות השגתו
אות רמט אמר בקרימינטשאק עוד יאמרו בימים הבאים [איי, היה כזה ר' נחמן] כי יתגעגעו מאד אחרי. גם אמר שבימים הבאים יהיה חדוש גדול על שחלקו עליו ויאמרו בדרך תמיה על זה היו חולקים בתמיהה. גם אמר שכשיחלוקו על אחד יאמרו הלא גם עליו היו חולקים כלומר על כן אין ראיה מן מחלקת אות רנ אמר אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם כי אתם יודעים בעצמכם איך אתם צריכים אותי אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב. וגם אפילו אמות העולם צריכין אותי. אך דיו לעבד להיות כרבו אות רנא כשנסע לנאווריטש בהיותו יושב על העגלה אמר יש לאל ידי להחזיר כל העולם כלו למוטב ולא בלבד אנשים פשוטים אלא אפילו צדיקים ואנשים גדולים אני יכול להחזירם למוטב. כי גם הצדיקים צריכים להחזירם למוטב. ולא מבעיא ישראל קדושים אלא כל האמות העולם כלם אני יכול להחזירם להשם יתברך והייתי יכול להוליכם סמוך לדת ישראל. אך דיו לעבד להיות כרבו אות רנב אמר שאצלו הרצוא אינו שום עבודה אצלו ועקר העבודה והיגיעה אצלו היא בחינת השוב. כלומר כי בעבודת השם יש בחינת רצוא ושוב וזאת הבחינה היא אצל כל אדם אפילו אצל הפחות שבפחותים. כי כל אדם מתעורר לפעמים לעבודתו יתברך בפרט בשעת התפילה שלפעמים מתלהב לבו מאד, ואומר איזה דבורים בהתלהבות גדול, וזאת הבחינה היא בחינת רצוא. ואחר כך נפסק ההתעוררות וההתלהבות ולא נשאר לו רק הרשימו וזה בחינת ושוב. ואצל רב בני אדם עקר העבודה והיגיעה הוא שיזכה לבחינת רצוא דהינו שירוץ לבו ויתעורר לעבודתו וכו' אבל השוב הוא קל אצלו. כי זה טבעו. אבל אצלו זכרונו לברכה היא להפך מחמת שכבר שבר ובטל גופו לגמרי. ומחמת זה הרצוא בטבעו, ועקר היגיעה שלו היא בחינת ושוב. כי באמת הוא בהכרח שיהיה השוב גם כן כל זמן שהוא צריך לחיות כי אם לאו חס ושלום יסתלק בלא עתו ועל כן בהכרח שיהיה רצוא ושוב אות רנג אמר כל מה שרוצין לעשות בשבילי יש על זה כמה וכמה מניעות. כי כמה וכמה עומדים ואורבים על זה לקלקל אותו הדבר שרוצין לעשות בשבילי. כי להפך כשנעשה אותו הדבר מקבלים ויונקים מזה כמה וכמה והם עומדים ומצפים שיהיה נגמר ונעשה הדבר וזה לעמת זה וכו'. וזה נאמר אפילו על דברים קטנים יהיה הדבר מה שיהיה מאחר שהוא בשבילו יש על זה כמה מניעות אות רנד שמעתי בשמו שאמר עוד יהיה זמן שיתמהו איש לרעהו ויאמרו אחד לחברו האתה הכרת את ר' נחמן, אתה היית בביתו, אתה הכרת את אחד מאנשיו את זה או את זה ויהיה פלא גדול בעולם מה שזכה אדם להכיר אותו. ואפילו מי שיהיה מכיר את אנשיו יהיה גם כן חדוש גדול. [כי כל כך יגדל שמו וחשיבותו האמתי וידעו הכל אמתת הפלגת גדלתו העצומה עד אין סוף עד שיהיה חדוש בעיניהם מי שזכה להכירו וכו' כנ"ל] אות רנה אחר שאמר התורה בטח בה' ועשה טוב בסימן ע"ט בלקוטי א' היה הולך בביתו אנה ואנה כדרכו ואחז מטה בידו ואמר ומטה אלהים בידי הינו שזכה לכבש את בחירתו בשלמות כמבאר בשיחות לעיל אות רנו שמעתי בליפוויץ שאמר אני איש פלא ונשמתי הוא פלא גדול אות רנז שמעתי שאמר יש לי השגה כזו להשם יתברך שהייתי יכול להביא על ידה את משיח אבל סלקתי הכל ולקחתי עצמי אצלכם להחזיר אתכם למוטב כי זה גדול מן הכל כי זכאה מאן דאחד בידא דחיבא. ואז הוכיח את אנשי שלומנו מאד ואמר כמה יגיעות היו לי בשבילכם כמה פעמים נחר גרוני ונתיבש הלחלוחית בפי מרבוי הדבורים שהרביתי לדבר עם כל אחד ואחד מכם בפרטיות ועתה מה פעלתי אף על פי שאתם אנשים כשרים אבל לא כך רציתי [כי כבר מבאר שרצה לעשות מאתנו צדיקים גמורים מפלגים במעלה] ואיך אבוא לפני כסא הכבוד. אך אני מנחם עצמי במעט אנשים שיש לי שם בעולם הבא. הינו אותן אנשים מאנשי שלומנו שכבר נפטרו שאלו כבר הם מאנשיו בודאי. וכן שמעתי בעצמו שאותן שנפטרו כבר הם בודאי מאנשיו כי אותן שהם בחיים עדין הם בסכנה גדולה אבל אלו שנפטרו כבר הם מאנשיו בודאי אות רנח פעם אחת אמר הייתי סבור שהיצר הרע שלי אומר לי שאין מי שיוכל להנהיג את בני הנעורים כמוני עכשו אני יודע בברור שאני מנהיג הדור יחידי בעולם ואין מנהיג כמוני אות רנט אמר לאחד שעולה על דעתו שיקח את אשתו ויסע למרחקים ויהיה שם בהעלם גדול מן העולם והוא ילך לו לפעמים לחוץ בשוק ויסתכל על העולם וישחק מכל העולם. גם אמר לי עוד יהיה זמן שתהיו מתגעגעים מאד על שהיה בידכם חדוש נפלא כזה ועזבתם אותו וכו' אות רס אמר משל שפעם אחת נסע סוחר גדול עם יין טוב הונגרי. פעם אחת אמר המשרת והבעל עגלה להבעל הבית הלא אנו נוסעים בדרך הזה עם היין הזה ואנו סובלים הצער כל כך תנו לנו לטעם מעט. ונתן להם לטעם מזה היין הטוב. לאחר ימים נתגלגל שזה המשרת נתועד יחד עם שותי יין בעיר קטנה ושתו יין ושבחו אותו מאד ואמרו שהוא יין הונגרי. אמר המשרת הנ"ל תנו לי לטעם ונתנו לו. ואמר אני יודע שאין זה יין טוב הונגרי כלל וגערו בו ודחפו אותו. והוא אמר הלא אני יודע שאין זה יין הונגרי כלל כי הלא אני הייתי אצל סוחר גדול כזה וכו' והם לא השגיחו עליו. ואמר, אבל לעתיד כשיבוא משיח אז ידעו כשיתנו יין המשמר אזי לאחרים יוכלו להטעות ויתנו להם יין וואליחשין סטראוויצטיר ויאמרו להם שהוא יין הטוב המשמר אבל לאנשי שלומנו לא יוכלו להטעות כי אנחנו טעמנו היין הטוב וכו'
אות רמט

אָמַר בִּקְרִימִינְטְשַׁאק עוֹד יאמְרוּ בַּיָּמִים הַבָּאִים [אַיי, הָיָה כָּזֶה ר' נַחְמָן] כִּי יִתְגַּעְגְּעוּ מְאד אַחֲרַי.

גַּם אָמַר שֶׁבַּיָּמִים הַבָּאִים יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל עַל שֶׁחָלְקוּ עָלָיו

וְיאמְרוּ בְּדֶרֶךְ תְּמִיָּהּ עַל זֶה הָיוּ חוֹלְקִים בִּתְמִיהָה.

גַּם אָמַר שֶׁכְּשֶׁיַּחְלוֹקוּ עַל אֶחָד

יאמְרוּ הֲלא גַּם עָלָיו הָיוּ חוֹלְקִים

כְּלוֹמַר עַל כֵּן אֵין רְאָיָה מִן מַחֲלקֶת

אות רנ

אָמַר אוֹתִי צְרִיכִים כָּל הָעוֹלָם

לא מִבָּעֲיָא אַתֶּם כִּי אַתֶּם יוֹדְעִים בְּעַצְמְכֶם אֵיךְ אַתֶּם צְרִיכִים אוֹתִי

אֶלָּא אֲפִילּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים צְרִיכִים אוֹתִי

כִּי גַּם הֵם צְרִיכִים לְהַחֲזִיר אוֹתָם לְמוּטָב.

וְגַם אֲפִילּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִין אוֹתִי.

אַךְ דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ

אות רנא

כְּשֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הָעֲגָלָה אָמַר

יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמוּטָב

וְלא בִּלְבַד אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיקִים וַאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים אֲנִי יָכוֹל לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב.

כִּי גַּם הַצַּדִּיקִים צְרִיכִים לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב.

וְלא מִבָּעֲיָא יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים

אֶלָּא כָּל הָאֻמּוֹת הָעוֹלָם כֻּלָּם אֲנִי יָכוֹל לְהַחֲזִירָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְהָיִיתִי יָכוֹל לְהוֹלִיכָם סָמוּךְ לְדַת יִשְׂרָאֵל.

אַךְ דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ

אות רנב

אָמַר שֶׁאֶצְלוֹ הָרָצוֹא אֵינוֹ שׁוּם עֲבוֹדָה אֶצְלוֹ

וְעִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה אֶצְלוֹ הִיא בְּחִינַת הַשּׁוֹב.

כְּלוֹמַר כִּי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יֵשׁ בְּחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב

וְזאת הַבְּחִינָה הִיא אֵצֶל כָּל אָדָם אֲפִילּוּ אֵצֶל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים.

כִּי כָּל אָדָם מִתְעוֹרֵר לִפְעָמִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה שֶׁלִּפְעָמִים מִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאד, וְאוֹמֵר אֵיזֶה דִּבּוּרִים בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְזאת הַבְּחִינָה הִיא בְּחִינַת רָצוֹא.

וְאַחַר כָּךְ נִפְסָק הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת וְלא נִשְׁאָר לוֹ רַק הָרְשִׁימוּ וְזֶה בְּחִינַת וָשׁוֹב.

וְאֵצֶל רב בְּנֵי אָדָם עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת רָצוֹא דְּהַיְנוּ שֶׁיָּרוּץ לִבּוֹ וְיִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ'

אֲבָל הַשּׁוֹב הוּא קַל אֶצְלוֹ. כִּי זֶה טִבְעוֹ.

אֲבָל אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִיא לְהֶפֶךְ

מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר שִׁבֵּר וּבִטֵּל גּוּפוֹ לְגַמְרֵי.

וּמֵחֲמַת זֶה הָרָצוֹא בְּטִבְעוֹ, וְעִקַּר הַיְגִיעָה שֶׁלּוֹ הִיא בְּחִינַת וָשׁוֹב.

כִּי בֶּאֱמֶת הוּא בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹב גַּם כֵּן

כָּל זְמַן שֶׁהוּא צָרִיךְ לִחְיוֹת

כִּי אִם לָאו חַס וְשָׁלוֹם יִסְתַּלֵּק בְּלא עִתּוֹ

וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹא וָשׁוֹב

אות רנג

אָמַר כָּל מַה שֶּׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילִי

יֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה וְכַמָּה מְנִיעוֹת.

כִּי כַּמָּה וְכַמָּה עוֹמְדִים וְאוֹרְבִים עַל זֶה לְקַלְקֵל אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילִי.

כִּי לְהֶפֶךְ כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַדָּבָר מְקַבְּלִים וְיוֹנְקִים מִזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה

וְהֵם עוֹמְדִים וּמְצַפִּים שֶׁיִּהְיֶה נִגְמָר וְנַעֲשֶׂה הַדָּבָר

וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'.

וְזֶה נֶאֱמַר אֲפִילּוּ עַל דְּבָרִים קְטַנִּים יִהְיֶה הַדָּבָר מַה שֶּׁיִּהְיֶה

מֵאַחַר שֶׁהוּא בִּשְׁבִילוֹ יֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה מְנִיעוֹת

אות רנד

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁיִּתְמְהוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְיאמְרוּ אֶחָד לַחֲבֵרוֹ

הַאַתָּה הִכַּרְתָּ אֶת ר' נַחְמָן, אַתָּה הָיִיתָ בְּבֵיתוֹ, אַתָּה הִכַּרְתָּ אֶת אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו אֶת זֶה אוֹ אֶת זֶה וְיִהְיֶה פֶּלֶא גָּדוֹל בָּעוֹלָם מַה שֶּׁזָּכָה אָדָם לְהַכִּיר אוֹתוֹ.

וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁיִּהְיֶה מַכִּיר אֶת אֲנָשָׁיו יִהְיֶה גַּם כֵּן חִדּוּשׁ גָּדוֹל.

[כִּי כָּל כָּךְ יִגְדַּל שְׁמוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ הָאֲמִתִּי

וְיֵדְעוּ הַכּל אֲמִתַּת הַפְלָגַת גְּדֻלָּתוֹ הָעֲצוּמָה עַד אֵין סוֹף

עַד שֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ בְּעֵינֵיהֶם מִי שֶׁזָּכָה לְהַכִּירוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל]

אות רנה

אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב בְּסִימָן ע"ט בְּלִקּוּטֵי א'

הָיָה הוֹלֵךְ בְּבֵיתוֹ אָנֶה וָאָנָה כְּדַרְכּוֹ

וְאָחַז מַטֶּה בְּיָדוֹ וְאָמַר וּמַטֵּה אֱלהִים בְּיָדִי

הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לִכְבּשׁ אֶת בְּחִירָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת

כַּמְבאָר בַּשִּׂיחוֹת לְעֵיל

אות רנו

שָׁמַעְתִּי בְּלִיפָּוִויץ שֶׁאָמַר אֲנִי אִישׁ פֶּלֶא וְנִשְׁמָתִי הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל

אות רנז

שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר

יֵשׁ לִי הַשָּׂגָה כָּזוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לְהָבִיא עַל יָדָהּ אֶת מָשִׁיחַ

אֲבָל סִלַּקְתִּי הַכּל וְלָקַחְתִּי עַצְמִי אֶצְלְכֶם לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם לְמוּטָב

כִּי זֶה גָּדוֹל מִן הַכּל

כִּי זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידָא דְחַיָּבָא.

וְאָז הוֹכִיחַ אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מְאד וְאָמַר

כַּמָּה יְגִיעוֹת הָיוּ לִי בִּשְׁבִילְכֶם

כַּמָּה פְּעָמִים נִחַר גְּרוֹנִי וְנִתְיַבֵּשׁ הַלַּחְלוּחִית בְּפִי מֵרִבּוּי הַדִּבּוּרִים שֶׁהִרְבֵּיתִי לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם בִּפְרָטִיּוּת

וְעַתָּה מַה פָּעַלְתִּי

אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים אֲבָל לא כָּךְ רָצִיתִי

[כִּי כְּבָר מְבאָר שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת מֵאִתָּנוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים מֻפְלָגִים בַּמַּעֲלָה]

וְאֵיךְ אָבוֹא לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד.

אַךְ אֲנִי מְנַחֵם עַצְמִי בִּמְעַט אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא.

הַיְנוּ אוֹתָן אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁכְּבָר נִפְטְרוּ

שֶׁאֵלּוּ כְּבָר הֵם מֵאֲנָשָׁיו בְּוַדַּאי.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמוֹ שֶׁאוֹתָן שֶׁנִּפְטְרוּ כְּבָר הֵם בְּוַדַּאי מֵאֲנָשָׁיו

כִּי אוֹתָן שֶׁהֵם בַּחַיִּים עֲדַיִן הֵם בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה

אֲבָל אֵלּוּ שֶׁנִּפְטְרוּ כְּבָר

הֵם מֵאֲנָשָׁיו בְּוַדַּאי

אות רנח

פַּעַם אַחַת אָמַר

הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלִּי אוֹמֵר לִי שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהַנְהִיג אֶת בְּנֵי הַנְּעוּרִים כָּמוֹנִי

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁאֲנִי מַנְהִיג הַדּוֹר יְחִידִי בָּעוֹלָם וְאֵין מַנְהִיג כָּמוֹנִי

אות רנט

אָמַר לְאֶחָד

שֶׁעוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיִּקַּח אֶת אִשְׁתּוֹ וְיִסַּע לְמֶרְחַקִּים

וְיִהְיֶה שָׁם בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם

וְהוּא יֵלֵךְ לוֹ לִפְעָמִים לַחוּץ בַּשּׁוּק וְיִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם וְיִשְׂחַק מִכָּל הָעוֹלָם.

גַּם אָמַר לִי עוֹד

יִהְיֶה זְמַן שֶׁתִּהְיוּ מִתְגַּעְגְּעִים מְאד עַל שֶׁהָיָה בְּיֶדְכֶם חִדּוּשׁ נִפְלָא כָּזֶה וַעֲזַבְתֶּם אוֹתוֹ וְכוּ'

אות רס

אָמַר מָשָׁל

שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע סוֹחֵר גָּדוֹל עִם יַיִן טוֹב הוּנְגַרִי.

פַּעַם אַחַת אָמַר הַמְשָׁרֵת וְהַבַּעַל עֲגָלָה לְהַבַּעַל הַבַּיִת

הֲלא אָנוּ נוֹסְעִים בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עִם הַיַּיִן הַזֶּה

וְאָנוּ סוֹבְלִים הַצַּעַר כָּל כָּךְ תְּנוּ לָנוּ לִטְעם מְעַט.

וְנָתַן לָהֶם לִטְעם מִזֶּה הַיַּיִן הַטּוֹב.

לְאַחַר יָמִים נִתְגַּלְגֵּל שֶׁזֶּה הַמְשָׁרֵת נִתְוַעֵד יַחַד עִם שׁוֹתֵי יַיִן בְּעִיר קְטַנָּה

וְשָׁתוּ יַיִן וְשִׁבְּחוּ אוֹתוֹ מְאד

וְאָמְרוּ שֶׁהוּא יַיִן הוּנְגַרִי.

אָמַר הַמְשָׁרֵת הַנַּ"ל תְּנוּ לִי לִטְעם

וְנָתְנוּ לוֹ.

וְאָמַר אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זֶה יַיִן טוֹב הוּנְגַרִי כְּלָל

וְגָעֲרוּ בּוֹ וְדָחֲפוּ אוֹתוֹ.

וְהוּא אָמַר הֲלא אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זֶה יַיִן הוּנְגַרִי כְּלָל

כִּי הֲלא אֲנִי הָיִיתִי אֵצֶל סוֹחֵר גָּדוֹל כָּזֶה וְכוּ'

וְהֵם לא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו.

וְאָמַר, אֲבָל לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יֵדְעוּ

כְּשֶׁיִּתְּנוּ יַיִן הַמְשֻׁמָּר

אֲזַי לַאֲחֵרִים יוּכְלוּ לְהַטְעוֹת וְיִתְּנוּ לָהֶם יַיִן וָואלִיחְשֶׁין סְטְרָאוִויצְטֶיר

וְיאמְרוּ לָהֶם שֶׁהוּא יַיִן הַטּוֹב הַמְשֻׁמָּר

אֲבָל לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לא יוּכְלוּ לְהַטְעוֹת

כִּי אֲנַחְנוּ טָעַמְנוּ הַיַּיִן הַטּוֹב וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סא - עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים
...מוהר"ן ח"א - תורה סא - על ידי אמונת חכמים חדי רבי שמעון ואמר: "ה' שמעתי שמעך יראתי", אמר: התם יאות הוי למדחל וכו' א. על ידי אמונת חכמים, יכולין להוציא משפטנו לאור כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא הינו בחינת דרך הממצע, שאינו נוטה לימין ולשמאל וזה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" ועל כן, על ידי זה יוצא המשפט ברור כנ"ל, בבחינת: "משפטי אמת" הינו, כי כל הלמודים שהאדם לומד צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעקל דהינו, שיקבל וילמד מכל הלמודים...
ספר המידות - עצבות
...מי שלא תקן חטאת נעורים, על ידי זה באים לו דאגות. ב. לרב בא הצער לאדם על ידי דבורו. ג. כשיש לך צער, תדבר מזה הצער. ד. על ידי דאגה בלב נופל על האדם אימת מות. ה. על ידי הכנעה נתבטל רעה ויגון. ו. מי שיש לו עצבות, יסתכל על הצדיקים, ויבא לו שמחה בלבו. ז. כשאתה נכנס בבית נכרי, על ידי זה בא עצבות. ח. על ידי עצבות אדם נחלש. ט. על ידי לב רע הפנים נשתנה. י. כשיש לך צער ביום שמחה, וכל שמחתך נשבת, תדע שתמה זכות אבותיך. יא. מי שיש לו עצבות, יתן מתנה לצדיק תדיר. יב. על ידי עצבות בא שרפה. יג. עצבות סימן לאיזה חלאת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכב - לְעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה
...המחשבות זרות שבתפלה לענין המחשבות זרות שבתפילה וכבר ידוע, שכל מחשבה ומחשבה היא קומה שלמה, כמובא ואמר שכשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו [וכמבאר במקום אחר, שאין צריכין להסתכל עליהם כלל רק לילך כסדר בתפילתו ולבלי להביט לאחריו כלל ועל ידי זה ממילא יסתלקו] אזי בדרך הלוכו בתפילתו הוא מפיל אותם לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים פרוש, כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך לילך ולעבר בין הרבה רוצחים ואורבים וכשהוא גבור ועבר ביניהם אזי בדרך...
ספר המידות - בושה
...חברו, נתאלם ושוכח. ב. מתר לביש את הרבנים, ששוכרין את הרבנות לשם גאוה, וראוי לבזותן ולהקל בכבודן, ואין עומדין בפניהם, ואין קורין אותן רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור. ג. טוב לבטל תורה מלביש בן ישראל. ד. המבזה תלמיד חכם או חברו בפני תלמיד חכם הוי אפיקורוס, גם נקרא מגלה פנים בתורה. ה. כתנת של צדיקים מכפרת על שפיכות דמים. ו. כשבני אדם מחרפין אותך, תתענה ותבכה. ז. כשבושה בא עליך, אין זה אלא בשביל שתעשה תשובה על העוונות, שאתה דש בעקב. ח. גם בושה בא, כשאתה משמח בצרת חבריך. ט. תציר לפניך אותיות אמונה,...
שיחות הר"ן - אות שח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן ויש לנו בזה שיחות הרבה שכל דבורים ושיחות כאלו של העולם הכל הם מן היצר הרע שמרבה שיחות כאלה להכביד הצער ולהגדיל דאגת הפרנסה כאלו עכשו חס ושלום, אפס תקוה ובאמת הוא שקר וכזב כי השם יתברך מפרנס ומכלכל העולם תמיד ובכל דור ובכל שנה נמצאים עולים ויורדים ואם נסתכל היטב בכל שנה ובכל עת בודאי נמצא תמיד אנשים רבים שהיו עניים ומשרתים וכיוצא בשנים הקודמים ועכשו נתעשרו וגם הם רבם אומרים שהשנים אינם מתקנות עתה כמקדם מחמת שרוצים בכל פעם עשירות יותר ומנהיגים בביתם בגדולות יותר עד שהוצאתם מרבה ואומרים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לג - מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
...מי האיש החפץ חיים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב א. הכלל הוא, שצריך לבקש שלום שיהיה שלום בין ישראל ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו ובמארעותיו שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך היינו: "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו על ידי התורה הנקראת שלום כמה דאת אמר "וכל נתיבותיה שלום" ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו' ויכול להיות שלום בין ישראל ולאהב זה את זה...
ספר המידות - שוחט
ספר המידות - שוחט חלק שני א. על ידי שוחטים הגונים בני אדם מרחמים זה על זה, והוא הדין להפך. ב. השוחט שהוא מקים כבוד אב, הקדוש ברוך הוא משמרו, שלא להאכיל טרפות, והוא הדין להפך. ג. על ידי השוחטים, הרשעים המאכילין טרפות, הגזלות נתרבה בעולם. ד. הזכי הראות יכולים לראות על החלפים של השוחטים את הכלי בית המקדש. ה. מי שנתאלם בפתע פתאום, יעבירו על פיו חלף כשר.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סז - וַיִּבֶן ה' אֱלקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח
...ח"א - תורה סז - ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח וכו' ויבאה אל האדם חד אמר מלמד שנתן בה בינה יתרה וחד אמר מלמד שקלעה לחוה והביאה אל האדם א. הנפש היא יקרה מאד וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאד על כן צריכין לזהר מאד, כשבא איזה כבוד חדש לאדם כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שרש כל הנפשות וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד, שהוא שרשה בבחינת: "כבוד ה' יאספך" שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד כי שם שרשם כנ"ל ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם צריך לזהר ולהשמר כי אולי בא הכבוד, חס ושלום,...
שיחות הר"ן - אות קיט
...נדבר הענין אבל זה אני זוכר שבסוף אמר: כשאוחזין בזה וכו' והפליג בתנועתו למעלה גדולה מאד כשאוחזין בזה דהינו כשאוחזין בזה שהוא מרצה וחפץ ומשתוקק מאד שחברו יהיה איש כשר וצדיק אף על פי שהוא לא יהיה חס ושלום זהו מעלה גדולה מאד גם נזכרתי שאמר אז זה הלשון שהוא מרצה אף על פי שאני איני זוכה חס ושלום, לעבד את ה' על כל פנים יעבד ישראל השני את השם יתברך זהו דבר גדול מאד כשאוחזין בזה כך שמעתי מפיו הקדוש ולפי דעתי נדמה לי שזהו דבר פשוט מאד כי בודאי אני רוצה וחפץ מאד ומשתוקק ומתגעגע מאד שיהיו כל ישראל כשרים וצד...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכג - מִּקְוֶה אֵינָהּ מַזֶּקֶת כְּלָל
...מקוה אינה מזקת כלל אמר: שמקוה אינה מזקת כלל והדאקטיר שיאמר לו, שמקוה מזקת, אינו דאקטיר כלל אדרבה, טבילת מקוה טובה מאד לבריאות הגוף כי יש נקבים קטנים הרבה בגופו של אדם והם נקבי הזעה, שדרך שם יוצא הזעה מן האדם והם צריכין לפתח כי אם נסתמין נקבי הזעה יוכל לחלש ולפל לחלשה, חס ושלום ועל ידי טבילה במים נפתחין נקבי הזעה וזה טוב מאד לבריאות הגוף רק שלא יהיו המים קרים ביותר כי אז מיא מטרשי להנקבים הנ"ל אבל כשאין המים קרים מאד אזי הטבילה בהם טובה מאד גם כבר מבאר, שאין העבודות וסגופים, שקורין האריוואני מזיקים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2676 שניות - עכשיו 22_11_2025 השעה 05:30:27 - wesi2