ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנה - עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד
עצבות הוא מדה רעה מאד ומה שהאדם אינו נוסע להצדיק, הוא מחמת עצבות וכבדות וכן מה שאינו מתפלל כראוי, הוא מחמת עצבות ועצלות הינו מחמת חסרון אמונה כי בודאי אם היה לו אמונה שלמה והיה מאמין שהשם יתברך עומד עליו ושומע כל דבור ודבור שיוצא מפיו, ומאזין לקול תפילתו בודאי לא היה לו שום עצבות ועצלות וכבדות בתפילתו ובודאי היה מתפלל כראוי אך עקר בלבול התפילה, הוא בא מחמת חסרון אמונה ועל כן נופל עליו עצלות ועצבות, ומבלבל את תפילתו כי עקר העצבות והעצלות, הוא מחמת חסרון אמונה כמו למשל, כשמניחין חטה בארץ טובה אזי הוא גדל וצומח יפה, ואינו מזיק לו שום רוח ולא זיקים ורעמים וזה מחמת שיש כח הצומח וכח הגודל על כן אינו מזיק לו שום דבר אבל כשנותנין החטה בארץ שאינה טובה לזריעה אזי הוא נרקב בארץ מחמת שאין לו כח הצומח וכח הגודל ואמונה היא בחינת כח הגודל וכח הצומח כמו שכתוב (אסתר ב) : "ויהי אומן את הדסה" לשון גדול וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת ל"א) : 'אמונה זה סדר זרעים' ועל כן כשיש לו אמונה שהיא בחינת כח הגודל וכח הצומח אזי אין מזיק לו שום דבר ואינו ירא משום אדם ושום דבר ומתפלל בחיות כראוי ונוסע להצדיק כי אינו מתירא ומתפחד משום ענין שבעולם אבל כשיש חסרון באמונה אזי אין לו כח הגודל וכח הצומח ואזי הוא נרקב ממש, כמו החטה הנ"ל ועל כן יש לו עצבות ועצלות וכבדות, והוא נרקב ממש וזה בחינת ארך אפים הינו מה שאינו ירא משום דבר ואינו משגיח על שום ביטול ובלבול בעבודתו רק עושה את שלו זה בחינת ארך אפים שאין שום דבר יכול לבלבל אותו כי לא אכפת לה שום דבר רק עושה את שלו בעבודתו את השם יתברך כי ארך אפים הוא תלוי בבחינת אמונה כי 'כל זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם' (ספרי פרשת ראה) אבל על ידי אמונה שהוא הפך עבודה זרה נתבטל החרון אף וזוכין לאריכת אפים, שהוא הפך החרון אף הינו שזוכה על ידי אמונה לאריכת אפים שיאריך אפו על כל דבר בלבול ומניעה שעובר עליו בתפילתו ועבודתו שיסבל הכל, ולא יתעצב ולא יתעצל על ידי זה כלל רק יעצר רוחו ולא יכפת לה כלל ויעשה את שלו בעבודתו ויעבר על הכל, ולא יחוש על כל הבלבולים והמניעות כלל שכל זה הוא בחינת ארך אפים שזוכין על ידי אמונה שהוא בחינת כח הגודל וכח הצומח כי על ידי זה הוא גדל וצומח ומצליח בעבודתו כי לא יוכל לבלבלו שום מונע להפילו בעצבות ועצלות חס ושלום ולמנעו על ידי זה, חס ושלום רק יעשה את שלו בזריזות ושמחה ולא יסתכל על כל הבלבולים כלל שכל זה הוא בחינת ארך אפים בחינת אמונה, בחינת כח הגודל וכח הצומח כנ"ל ודע, שארך אפים תלוי בארץ ישראל כי שם זוכים לבחינת ארך אפים כי ארץ ישראל הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים ל"ז) : "שכן ארץ ורעה אמונה" וכמו שאמרו חז"ל (כתבות ק"י:) : 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק' נמצא שארץ ישראל הוא בחינת אמונה ועל ידי אמונה זוכין לבחינת אריכת אפים כנ"ל דהינו שלא יוכל לבלבלו שום מונע ובלבול מעבודתו כנ"ל נמצא שעקר עבודת איש הישראלי זוכין על ידי ארץ ישראל שהוא בחינת אמונה בחינת אריכת אפים בחינת כח הגודל וכח הצומח שעל ידי זה זוכין להתחזק בעבודתו ולבלי להסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל שאי אפשר לזכות לעבודת השם באמת כי אם על ידי זה וכנ"ל ועקר גדל ההשתוקקות וההתלהבות של משה רבנו, עליו השלום שהיה מתלהב לארץ ישראל כל כך היה רק בשביל מדה זאת של אריכת אפים מחמת שראה ששם בארץ ישראל זוכין לבחינת ארך אפים כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קי"א) : "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו" 'מה ראה ? ארך אפים ראה' הינו כנ"ל כי מחמת שראה בחינת ארך אפים שהוא תלוי בארץ ישראל כנ"ל על כן "ויקד ארצה", שהיה לבו בוער לארץ ישראל כדי לזכות לארך אפים כנ"ל וזה שאמרו שם : 'וחד אמר אמת ראה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי' כי ארץ ישראל הוא בחינת אמת כמבאר במקום אחר [בהתורה ואכלתם סי' מ"ז] ומסיק שם בגמרא שמע מנה ארך אפים ראה כי עקר הוא בחינת אריכת אפים כנ"ל וצריך כל אדם לבקש מהשם יתברך שיהיה לו כסופין וגעגועים לארץ ישראל וגם שיהיה געגועים לכל הצדיקים לארץ ישראל והוא סגלה להכעס ולעצבות כי 'כל הכועס כאלו עובד עכו"ם' (שבת ק"ה) אבל ארץ ישראל הוא בחינת אמונה, בחינת ארך אפים, הפך הכעס וזה שקדם קריאת שמע, שהוא אמונת היחוד, אנו מבקשים 'והוא יוליכנו קוממיות לארצנו' הינו שאנו מבקשים ומתגעגעים לארץ ישראל ועל ידי זה זוכים לאמונה הינו קריאת שמע, שהוא אמונה
עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד
וּמַה שֶּׁהָאָדָם אֵינוֹ נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וּכְבֵדוּת
וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת
הַיְנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה
כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה
וְהָיָה מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עוֹמֵד עָלָיו
וְשׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו, וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִילָּתוֹ
בְּוַדַּאי לא הָיָה לוֹ שׁוּם עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת בִּתְפִילָּתוֹ
וּבְוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי
אַך עִקַּר בִּלְבּוּל הַתְּפִילָּה, הוּא בָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה
וְעַל כֵּן נוֹפֵל עָלָיו עַצְלוּת וְעַצְבוּת, וּמְבַלְבֵּל אֶת תְּפִילָּתוֹ
כִּי עִקַּר הָעַצְבוּת וְהָעַצְלוּת, הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה
כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁמַּנִּיחִין חִטָּה בְּאֶרֶץ טוֹבָה
אֲזַי הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ יָפֶה, וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם רוּחַ וְלא זִיקִים וּרְעָמִים
וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל
עַל כֵּן אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר
אֲבָל כְּשֶׁנּוֹתְנִין הַחִטָּה בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לִזְרִיעָה
אֲזַי הוּא נִרְקָב בָּאָרֶץ
מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל
וֶאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי אוֹמֵן אֶת הֲדַסָּה" לְשׁוֹן גִּדּוּל
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֱמוּנָה זֶה סֵדֶר זְרָעִים'
וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה
שֶׁהִיא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ
אֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר
וְאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וְשׁוּם דָּבָר
וּמִתְפַּלֵּל בַּחִיּוּת כָּרָאוּי
וְנוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק
כִּי אֵינוֹ מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם
אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ חִסָּרוֹן בָּאֱמוּנָה
אֲזַי אֵין לוֹ כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ
וַאֲזַי הוּא נִרְקָב מַמָּשׁ, כְּמוֹ הַחִטָּה הַנַּ"ל
וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, וְהוּא נִרְקָב מַמָּשׁ
וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם
הַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר
וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּיטּוּל וּבִלְבּוּל בַּעֲבוֹדָתוֹ
רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ
זֶה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ
כִּי לא אִכְפַּת לֵהּ שׁוּם דָּבָר
רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי אֶרֶך אַפַּיִם הוּא תָּלוּי בִּבְחִינַת אֱמוּנָה
כִּי 'כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם'
אֲבָל עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהוּא הֶפֶך עֲבוֹדָה זָרָה
נִתְבַּטֵּל הַחֲרוֹן אַף
וְזוֹכִין לַאֲרִיכַת אַפַּיִם, שֶׁהוּא הֶפֶך הַחֲרוֹן אַף
הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה עַל יְדֵי אֱמוּנָה לַאֲרִיכַת אַפַּיִם
שֶׁיַּאֲרִיך אַפּוֹ עַל כָּל דְּבַר בִּלְבּוּל וּמְנִיעָה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו בִּתְפִילָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ
שֶׁיִּסְבּל הַכּל, וְלא יִתְעַצֵּב וְלא יִתְעַצֵּל עַל יְדֵי זֶה כְּלָל
רַק יַעֲצר רוּחוֹ וְלא יִכְפַּת לֵהּ כְּלָל
וְיַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ
וְיַעֲבר עַל הַכּל, וְלא יָחוּשׁ עַל כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת כְּלָל
שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם
שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי אֱמוּנָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ
כִּי עַל יְדֵי זֶה הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ וּמַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ
כִּי לא יוּכַל לְבַלְבְּלוֹ שׁוּם מוֹנֵעַ לְהַפִּילוֹ בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת חַס וְשָׁלוֹם
וּלְמָנְעוֹ עַל יְדֵי זֶה, חַס וְשָׁלוֹם
רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בִּזְרִיזוּת וְשִׂמְחָה
וְלא יִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַבִּלְבּוּלִים כְּלָל
שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם
בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ כַּנַּ"ל
וְדַע, שֶׁאֶרֶך אַפַּיִם תָּלוּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּי שָׁם זוֹכִים לִבְחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם
כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה"
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: 'כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַּ'
נִמְצָא שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה
וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין לִבְחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם כַּנַּ"ל
דְּהַיְנוּ שֶׁלּא יוּכַל לְבַלְבְּלוֹ שׁוּם מוֹנֵעַ וּבִלְבּוּל מֵעֲבוֹדָתוֹ כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁעִקַּר עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי
זוֹכִין עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם
בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ
שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ
וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וּמְבַלְבֵּל
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת כִּי אִם עַל יְדֵי זֶה וְכַנַּ"ל
וְעִקַּר גּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם
שֶׁהָיָה מִתְלַהֵב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל כָּך
הָיָה רַק בִּשְׁבִיל מִדָּה זאת שֶׁל אֲרִיכַת אַפַּיִם
מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁשָּׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לִבְחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ"
'מָה רָאָה ? אֶרֶך אַפַּיִם רָאָה' הַיְנוּ כַּנַּ"ל
כִּי מֵחֲמַת שֶׁרָאָה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם שֶׁהוּא תָּלוּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
עַל כֵּן "וַיִּקּד אַרְצָה", שֶׁהָיָה לִבּוֹ בּוֹעֵר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כְּדֵי לִזְכּוֹת לְאֶרֶך אַפַּיִם כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ שָׁם: 'וְחַד אָמַר אֱמֶת רָאָה מַר אָמַר חֲדָא וּמַר אָמַר חֲדָא וְלָא פְּלִיגֵי'
כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר
[בהתורה ואכלתם סי' מ"ז]
וּמַסִּיק שָׁם בַּגְּמָרָא שְׁמַע מִנַּהּ אֶרֶך אַפַּיִם רָאָה
כִּי עִקָּר הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם כַּנַּ"ל
וְצָרִיך כָּל אָדָם לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כִּסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְגַם שֶׁיִּהְיֶה גַּעְגּוּעִים לְכָל הַצַּדִּיקִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְהוּא סְגֻלָּה לְהַכַּעַס וְלָעַצְבוּת
כִּי 'כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עַכּוּ"ם'
אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם, הֶפֶך הַכַּעַס
וְזֶה שֶׁקּדֶם קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהוּא אֱמוּנַת הַיִּחוּד, אָנוּ מְבַקְּשִׁים
'וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ'
הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְגַּעְגְּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לֶאֱמוּנָה
הַיְנוּ קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהוּא אֱמוּנָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יז - צָרִיך לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בְּשַׁבָּת
...מאד להיות שמח וטוב לב בשבת צריך לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת כי מעלות וקדשות שבת גדולה ויקרה מאד, כמובא ובפרט ב"ראשית חכמה" בשער הקדשה בתחלתו, עין שם וראוי ונכון ללמד ב"ראשית חכמה" בשער הנ"ל ולשום לבו היטב על כל הדברים הנאמרים שם בענין קדשת ומעלות שבת קדש כי יש שם כמה דברים פרטיים יקרים מקדשת ומעלות שבת כי כל ענין ומעלה הנאמר שם על שבת הוא דבר בפני עצמו והבן שם היטב, כדי שיתלהב לבו לקבל שבת בשמחה גדולה ועצומה כראוי ועל ידי זה היראה בשלמות דהינו...
חיי מוהר"ן - רסח - גדולת נוראות השגתו
...גדולת נוראות השגתו אות רסח אמר אני יכול לקבל ממון הרבה בלי שעור ולא יהיה אצלי שום שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפילו אם אקבל סך עצום בפעם אחד אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו אות רסט יום ד' דאלול תקס"ט ברסלב. אמר אני ענו מכל המפרסמים...
ספר המידות - תפילה
...שימשך לו לבד הפסד. ב. המתפלל בבית הכנסת, כאלו הביא מנחה טהורה. ג. הקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת. ד. על ידי חנפה אין תפילתו נשמעת. ה. על ידי עסק התורה מתוך דחק תפילתו נשמעת. ו. המתפלל על חברו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה. ז. מי שדעתו שפלה עליו, אין תפילתו נמאסת. ח. לעולם יקדים אדם תפילה לצרה. ט. כל המאמץ עצמו בתפילה למטה, אין צרים יכולים להסטינו מלמעלה. י. לעולם יבקש אדם רחמים, שיהיו הכל מאמצין את כחו, ושיסיעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפ - מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה
...ח"א - תורה רפ - מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו...
סיפורי מעשיות - מעשה יב - מעשה מבעל תפילה / מעשה בבעל תפילה
...- מעשה יב - מבעל תפילה מעשה פעם אחד היה בעל תפילה שהיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותושבחות להשם יתברך והיה יושב חוץ לישוב והיה רגיל לכנס לישוב והיה נכנס אצל איזה אדם מסתמא היה נכנס להקטנים במעלה, כגון עניים וכיוצא והיה מדבר על לבו מהתכלית של כל העולם היות שבאמת אין שום תכלית, כי אם לעסק בעבודת ה' כל ימי חייו ולבלות ימיו בתפילה להשם יתברך ושירות ותשבחות וכו' והיה מרבה לדבר עמו דברי התעוררות כאלו, עד שנכנסו דבריו באזניו עד שנתרצה אותו האדם להתחבר עמו...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כז
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כז עד כה ספרנו קצת מעט דמעט כטפה מן הים מעצם התלאות וההרפתקאות והסכנות העצומות והיסורים הקשים והפחדים הגדולים שהיה לרבנו זכרונו לברכה, בנסיעה לארץ ישראל בהליכה ובחזרה והשם יתברך היה בעזרו, ועשה עמו נסים נפלאים ונוראים בכל עת ובכל רגע וזכה לגמר בשלמות מה שחפץ ונכנס בשלום ויצא בשלום ובא לביתו בשלום...
שיחות הר"ן - אות מה
שיחות הר"ן - אות מה אחר לב נשבר בא שמחה וזה סימן אם היה לו לב נשבר כשבא אחר כך לשמחה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רי - עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם "וְאָהַבְתָּ"
...מקים "ואהבת" [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו' וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם אזי יצא מקשוי לקל כי עד הבקר היה...
חיי מוהר"ן - נא - שיחות השיכים להתורות
...להתורות אות נא התורה "איה מקום כבודו" בלקוטי תנינא סימן י"ב המתחלת כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפול בטעותים ומכשולים רבים. זאת התורה נאמרה לענין שיחה שהיה מדבר עמי מענין טעותים ומבוכות הרבה וקלקולים גדולים שבאים על ידי שהולכים אחר שכלו וחכמתו. והזכיר אז את בעל המחבר וכו' שטעה ועות מאד על ידי חכמתו שאמר שהזקן גבוה כל כך עד שחוץ לארץ אינה יכולה לסבל אור קדשת הזקן. [והגם כי כונתו גם כן להתיר בחוץ לארץ על ידי סם או במספרים כעין תער אבל מכל מקום בזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פב - הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים
...ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואהביו כצאת השמש בגבורתו" הנה נודע כי יש שלש קליפות רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת וקלפת נגה, היא בין השלש קליפות ובין הקדשה ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה והיא בבחינת נשמת העשוקים [ודי למבין] וזהו בחינת סדרי בראשית שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל ורבעי הוא כנגד נגה והוא בחינות חשמ"ל כי לפעמים נכללת במ"ל אורות וזהו סוד מילה כי יש שלש עורות, הם שלש קליפות ועור דק רביעי, בחינת נגה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 28_03_2024 השעה 17:04:38 - wesi2