ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ב - יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה
א. ימי חנוכה הם ימי הודאה כמו שכתוב: 'וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל' וכו' וימי הודאה זה בחינת שעשוע עולם הבא כי זה עקר שעשוע עולם הבא להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ולהכיר אותו יתברך שעל ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך כי כל מה שיודעין ומכירין אותו יתברך ביותר סמוכים אליו ביותר כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד כלם בבחינת: 'כל הקרבנות בטלין, חוץ מקרבן תודה' (מדרש רבה, צו פרשה ט, אמור פרשה כז, עין שם) שלא ישאר לעתיד, רק בחינת תודה והודאה להודות ולהלל ולדעת אותו יתברך כמו שכתוב (ישעיה י"א) : "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" שזה כל שעשוע עולם הבא ב. ובחינת תודה, שהוא שעשוע עולם הבא זה בחינת הלכות כי ההלכות שזוכין ללמד, בפרט מי שזוכה לחדש בהם זה בחינת שעשוע עולם הבא בבחינת (נדה עג) : 'כל השונה הלכות בכל יום, מבטח לו שהוא בן העולם הבא' כי כשנתחדש הלכה, נתחדש שכל וידיעה והדעת הוא עקר שעשוע עולם הבא כנ"ל וזה בחינת (ברכות נד:) : 'ארבעה צריכין להודות' דהינו תודה שהם מפרשין במזמור ק"ז, שסים בסופם. "מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'" "חסדי ה'" זה בחינת הלכות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות צו). 'כל המונע תלמידו מלשמשו, כאלו מונע ממנו חסד' שנאמר: "למס מרעהו חסד" ושמוש חכמים זה בחינת הלכות שהם בחינת (ישעיה נ"ה) : "חסדי דוד" שהלכה כמותו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צג:) "וה' עמו" 'שהלכה כמותו' וזהו : "וה' עמו", הינו שסמוך וקרוב להשם יתברך בחינת שעשוע עולם הבא, שהוא בחינת הלכות כנ"ל ובשביל זה מכנה התודה בשם הלכה כי תודה מביאין כשיוצאין מצרה כי כשנופלין לאיזהו צרה, חס ושלום אזי עקר הצרה בלב כי הלב יודע ומרגיש הצרה ביותר כמו שכתוב (משלי י"ד) : "לב יודע מרת נפשו" כי "הלב מבין" (ברכות ס"א) ועל כן הוא מרגיש הצרה ביותר ואזי, בשעת הצרה, מתכנסים כל הדמים ועולים אל הלב כמו כשיש צרה באיזהו מקום, חס ושלום אזי מתכנסים כלם אל החכם שיש שם, לקבל ממנו עצה כמו כן נתקבצים כל הדמים ועולים אל הלב לבקש עצה ותחבולה כנגד הצרה ואזי הם שוטפים על הלב ואז הלב בצרה ובדחק גדול כי לא די שהלב דואג בעצמו כי הוא מרגיש הצרה יותר מכלם אף גם הדמים שוטפין עליו ומצרין לו מאד ועל כן כשיש, חס ושלום, צרה לאדם הלב דופק בדפיקות גדולות כי הוא מבקש לנענע מעצמו ולהשליכם מעליו ועל כן הוא דופק בדפיקות גדולות בשעת הצרה, חס ושלום ואחר כך כשיוצאין מהצרה אזי חוזרין תהלוכות הדמים לילך כסדר בתוך שבילי הגוף ועל כן התודה, שהיא באה כשיוצאין מהצרה היא מכנה בשם הלכה על שם תהלוכות הדמים שהולכין כסדר כשיוצאין מהצרה כנ"ל ג. ומזה באה הולדה בנקל כי 'בשעה שאשה כורעת לילד ירכותיה מצטננות' (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, סוטה יא:) ועל ידי זה נעשה ההולדה כי הדמים עולין למעלה ואזי נדחק המקום שם ואזי הם דוחים את הולד לחוץ ואחר כך חוזרים הדמים למקומם שזה בחינת תודה הלכה שהוא בחינת תהלוכות הדמים שחוזרים לילך כסדר כנ"ל כי גם ההלכה היא בחינת הולדה כי יש תמכי אוריתא, שנותנים ממון ללומדי תורה ובתחלה הם מחסרים ממונם מעצמם כי כשנותנים הממון להתלמיד חכם, נחסר אצלם שזה בחינת ירכותיה מצטננות כי 'דמים תרתי משמע' (מגילה יד: וע' חא"ג שבת קלט ד"ה כי כפיכם) אבל אחר כך על ידי ממונם שמחזיקין התלמיד חכם ונולד הלכות שהם בחינת חסד אזי על ידי השפעת החסד חוזר ונתמלא החסרון וזה בחינת שעשוע עולם הבא בבחינת (ישעיה ל) : "והיה אור הלבנה כאור החמה", הנאמר לעתיד (עין פסחים סח ובסנהדרין צא:), כי הלבנה טבעה קר, בחינת חסרון וקרירות ועתידה להתמלאת כאור החמה, בחינת מלוי החסרון שזה בחינת הולדה, בחינת הלכות שהם בחינת שעשוע עולם הבא כנ"ל וזה בחינת (בראשית ב) : "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" באברה"ם (בראשית רבה פרשת יב), הינו חסד כי ההולדה על ידי בחינת הלכות, שהם בחינת חסד כנ"ל (תהלים ק) : "מזמור לתודה הריעו ליי כל הארץ" לתודה אותיות תולדה הריעו ליי כל הארץ ראשי תבות הלכה, כמובא כי ההלכות, בחינת תודה, הם בחינת הולדה כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה י). 'אסא חלה את רגליו, על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים' כי על ידי שעשה אנגריא בתלמידי חכמים ובטל אותם מן ההלכות על ידי זה חלה את רגליו כי ההלכות הם בחינת תקון וקיום הרגלין כי ההלכות הם בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרין והולכין כסדר כנ"ל ואסא שפגם בזה ובטל את התלמידי חכמים מן ההלכות על כן חלה את רגליו ד. וכשזוכין לבחינת תודה הלכה על ידי זה נתגלה אור האמת ומאיר בהדבור. כי מתחלה כשהדמים שוטפין על הלב הוא בחינת פגם האמת בבחינת (משלי כ"ט) : "אנשי דמים ישנאו תם" אבל אחר כך כשיוצאין מהצרה, שזה בחינת תודה הלכה אזי מאיר האמת בבחינת (מיכה ז) : "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם" "חסד לאברהם" הינו הלכות כנ"ל על ידי זה מאיר האמת ומשלים הדבור כי עקר שלמות הדבור על ידי אמת, כי קושטא קאי וכו' (שבת ק"ד) ואפילו שקר אין לו קיום רק על ידי אמת (כמו שפרש רש"י במדבר י"ג על פסוק "וגם זבת חלב ודבש" וכו') (עי' הקדמת הזוהר ד"ב ע"ב) נמצא שעקר קיום ושלמות הדבור הוא על ידי האמת שהוא מאיר בהדבור על ידי שלשה שמות, בבחינת (תהלים נ) : "אל אלוהים ה' דבר" כי אלו שלשה שמות הם מקור האמת ועל ידם מאיר האמת בהדבור דהינו ברבוע הדבור הינו בחינת ארבעה חלקי הדבור כי יש רבוע הדבור ועל כן כשהיו ישראל בגלות, והיה הדבור בגלות (עין זוהר וארא כה:) נאמר במשה (שמות ד) : "לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך" וכו' זה בחינת רבוע הדבור, ארבעה חלקי הדבור (ישעיה ס"ג) : "מדבר בצדקה" שזהו בחינת היתרון שיש לאדם על החי שהוא הדבור שהוא גדר האדם והוא בחינת צדקה שהוא גומל חסד עם הבריות שזה גדר האדם, שדרכו לגמל חסד מה שאין כן החי אשר עשיתי עמו היום וכו' 'מה התם צדקה אף כאן צדקה' (הקדמת הזוהר דף יג:) שעל ידי צדקה נקרא אדם כי הצדקה שמשם הדבור הוא גדר האדם כנ"ל "לא איש דברים אנכי", הינו הדבור של צדקה בחינת (תהלים קי"ב) "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו" דהינו גמילות חסד וצדקה ויש 'דבור של תשובה', בחינת (הושע י"ד) : "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" גם מתמול, בחינת דבור של תשובה כמו שכתוב (תהלים צ) : "ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" ויש 'דבור של עשירות' דהינו עשירים קרובים למלכות שהם בחינת (בראשית מ) : "שלשת השריגים" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (חלין צ"ב) : 'שלשה שרי גאים' דהינו 'עשירים קרובים למלכות' (כמו שפרש רש"י שם) שיש להם בחינת דבור, בבחינת (משלי כ"ב) : "חן שפתיו רעהו מלך" הינו הדבור של קרובים למלכות גם משלשם, בחינת שלשת השריגים הנ"ל הינו הדבור של 'עשירים קרובים למלכות' ויש 'דבור של מלכות', בחינת מלכות פה (פתח אליהו) וזה בחינת: גם מאז דברך, בחינת (תהלים צ"ג) : "נכון כסאך מאז" והאמת מאיר ברבוע הדבור הנ"ל על ידי שלשה שמות הנ"ל שהם : אל, אלהים, יי שהם בחינת: תפילה ותורה ושדוכים וזווגים אל זה בחינת תפילה כי אל על שם הכח, שהוא תקיף ובעל היכלת ועל ידי התפילה נקראין ישראל בשם אל בבחינת (מגלה י"ח) : 'מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל שנאמר: "ויקרא לו אל" וכו' כי על ידי התפילה, כביכול, אנו לוקחין לעצמנו הכח ממנו יתברך כי אנו מבטלין גזרותיו נמצא שיש לנו הכח ועל כן נקראין ישראל "אל" על ידי התפילה על שם הכח כנ"ל וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי תענית). "לא איש אל ויכזב" 'לא איש הוא, שעשה דברי אל ככזב' כי על ידי התפילה מבטלין גזרותיו יתברך ואזי ישראל נקראין אל ומשם מאיר הדבור, בבחינת (תהלים קמ"ה) : "וגבורתך ידברו" דהינו על ידי הכח וגבורה שזה בחינת אל על שם הכח מאיר הדבור על ידי האמת כי התפילה היא רק על ידי אמת, כמו שכתוב (שם) :קרוב ה' וכו' לכל אשר יקראהו באמת"אלהים זה בחינת תורה, כמו שכתוב (שמות ד) : "ואתה תהיה לו לאלהים", ותרגומו: 'לרב' וזהו : "הוא יהיה לך לפה" שבחינת אלהים, בחינת תורה הוא מאיר לפה, דהינו להדבור כי הרב מורה דרך ישר לתלמידיו בתורתו שזה בחינת (ירמיה ט"ו) : "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה" והוא בחינת אמת, בבחינת (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו" ה' זה בחינת שדוכים, בבחינת (בראשית כ"ד) : "מה' יצא הדבר" בחינת (משלי י"ט) : "ומה' אשה משכלת" (בראשית שם) : "אשר הנחני בדרך אמת" ועל ידי זה נשלם הדבור כי 'עשרה קבין שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים, ואחד כל העולם כלו' (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, קדושין מ"ט:) וכל זמן שאין התקשרות, אין להדבור שלמות אבל כשנתקשרין, נתחברים ונשלמים חלקי הדבור נמצא שעל ידי שלשה שמות הנ"ל שהם : אל, אלהים, ה' שהם בחינת: תפילה, תורה, שדוכים נשלם הדבור על ידי האמת הינו רבוע הדבור, שנשלם על ידי האמת כנ"ל ה. ושלמות הדבור הוא בחינת לשון הקדש כי כל לשונות העמים הם חסרים, ואין להם שלמות כי נקראין לשון עלגים (ישעיה ל"ב) ואין שלמות רק ללשון הקדש ולשון הקדש הוא מקשר לשבת בבחינת (שם נ"ח) : "ודבר דבר" 'שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חל' (שבת קי"ג) בבחינת (במדבר ו) : "כה תברכו" 'בלשון הקדש' (סוטה ל"ח) שבלשון הקדש נכלל ברכה וקדשה כי הלשון הקדש מקשר לשבת שנאמר בו ברכה וקדשה כמו שכתוב (בראשית ב) "ויברך ויקדש" וכו' ועל כן על ידי שלשון הקדש מקשר לשבת על כן על ידי שלמות הדבור שהוא בחינת לשון הקדש על ידי זה ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החל כי ימי החל הם בחינת עצבות ואפילו המצוות שעושין בימי החל הם בחינת עצבות כי מט"ט שלטנותה בימי החל (תקוני זוהר, תקון יח, דף לג:) ומט"ט הוא בחינת עבד, בחינת עצבות אבל שבת הוא בחינת בן ואז ניחא לעלאין ותתאין ונתעורר שמחה ואזי נתרוממין ונתעלין כל המצוות של ששת ימי החל מן העצבות ונמשך עליהם מנוחה ושמחה בבחינת (בראשית ה) : "ויולד בן ויקרא שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו" הינו בחינת שבת שהיא בחינת בן, בחינת נח, ניחא דעלאין ותתאין (עין תקון ע' בסופו ובזוהר בראשית נ"ח נ"ט) שהוא מנחם ומשמח הכל מן העצבות, בחינת: "זה ינחמנו" וכו' וכשזוכין לבחינת לשון הקדש, שהוא מקשר לשבת אזי ממשיכין על ידו את הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל כי מחמת שהלשון הקדש מקשר לשבת על כן נמשך על ידו השמחה של שבת לששת ימי החל אל אלהים ה' דבר [עם התבות] מספר שמחה כי על ידי שלמות הדבור שהוא לשון הקדש, נמשך שמחה כנ"ל ו. ועל ידי זה שממשיכין קדשה של שבת לששת ימי החל על ידי זה נתגלה האחדות הפשוט יתברך כי בששת ימי החל הם פעלות משתנות שבכל יום נברא פעלה משנה וזה כנגד השכל האנושי, להבין זאת בשכל האנושי שפעלות משתנות יהיו נמשכין מאחד הפשוט יתברך ויתעלה כי בשכל האנושי אי אפשר להבין זאת רק על ידי שבת שאנו זוכין, שנתן לנו השם יתברך מתנה גדולה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת י:) : 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה' על ידי זה נתגלה אחדות הפשוט כי שבת מורה על אמונת היחוד שאנו מאמינים, שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך שברא כלם בששת ימי החל ושבת בשבת נמצא שעל ידי שבת נתגלה אחדות הפשוט יתברך והתגלות אחדות הפשוט זאת הבחינה יקרה מאד אפילו אצלו יתברך כמו שמצינו: 'יחיד ורבים הלכה כרבים' (ברכות ט' ול"ז) כי מחמת שהם רבים שכל אחד יש בו דעה משנה בחינת פעלות משתנות וכשהם מסכימים יחד לדעת אחד נמצא בחינת פעלות משתנות נעשה בחינת אחדות הפשוט שזה יקר מאד בעיניו יתברך ועל כן הלכה כמותם וגם כדי שלא להרבות מחלקת בישראל כי אם לא כן, כל יחיד ויחיד יאמר כדעתו ואין לדבר סוף ויתרבו מחלקת בישראל (עין בבא מציעא נ"ט:) שאין זה רצונו יתברך, כי רצונו רק בבחינת אחדות הפשוט כי כשנתגלה בחינת אחדות הפשוט למטה גם למעלה נתגלה אחדות הפשוט יתברך בבחינת: "אתה אחד ושמך אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" שעל ידי אחדות שנתגלה בישראל למטה נתגלה אחדותו הפשוט יתברך למעלה וזה בחינת מעשה דרבי אליעזר הגדול בתנור של עכנאי (בבא מציעא מ"ט) כי 'רבי אליעזר הלכה כמותו בכל מקום' (שם) והיה רוצה להראות, שזכה לשלמות הדבור דהינו שלמות רבוע הדבור, שזוכין לזה על ידי הלכות כנ"ל ועל כן אמר 'חרוב יוכיח' 'אמת המים יוכיח' 'כתלי בית המדרש יוכיחו' 'בת קול יוכיח' כי אלו ארבעה דברים הם בחינת רבוע הדבור דהינו ארבעה חלקי הדבור הנ"ל כי הצדיקים הם גבורי כח עושי דברו, כמובא בזוהר הקדוש (לך לך דף צ) שהם עושים ומנהיגים עם הדבור כרצונם ועל כן רצה רבי אליעזר להראות, שיש לו שלמות רבוע הדבור ועל כן יכול לעשות עם הדבור כרצונו דהינו לשנות הטבע כרצונו על ידי שלמות דבורו והראה זאת בארבעה דברים שהם בחינת רבוע הדבור חרוב יוכיח זה בחינת הדבור של צדקה כי חרוב הוא בחינת צדקה כי חרוב נוטעין אותו רק לדורות כמו שאמרו בגמרא (תענית כ"ג). 'אנא עלמא בחרובא אשתכח כי היכי דשתלי לי אבהתי, אנא נמי שתלי לבנאי' נמצא שהחרוב הוא רק לדורות כמו הצדקה שהיא לדורות כמו שאמר רבי חיא (שבת קנ"א:). 'כי אתא עניא אקדם לה רפתא כי היכי דלקדמו לבניך וכו' גלגל הוא שחוזר בעולם' אמת המים זה בחינת תשובה, בבחינת (איכה ב) : "שפכי כמים לבך נכח פני ה'" כתלי בית המדרש זה בחינת עשירים שהם כתל שהכל פונין בו כי "אהבי עשיר רבים" (משלי י"ד), והכל פונים אל העשירים (תהלים ל"ד) "דרשי ה' לא יחסרו כל טוב" דהינו הצדיקים דורשי ה', שכל טוב נמשך מהם אך 'צדיקים מהני זכותיהו אעלמא, אדידהו לא' (חלין פ"ו) כי הצדיקים בעצמן אין להם כלום רק ממשיכין כל טוב אל העולם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, על רבי חנינא בן דוסא (שם) 'כל העולם נזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין' וכו' ועל כן העשירים נקראין כתלי בית המדרש שהם כתל שהכל פונין אליו על ידי עשירותם וכל טוב שיש להם נמשך להם מבחינת בית המדרש הינו בחינת: "דורשי ה' לא יחסרו כל טוב" שמהם נמשך כל ההשפעות כנ"ל בת קול זה בחינת מלכות כי הקול יוצא משת עזקאין דקנה, בחינת מלכות, בחינת (מלכים א י') : "שש מעלות לכסא" (עין זוהר נשא קכ"א: פנחס רל"ה ובתקון כ"ב) נמצא שהראה רבי אליעזר בארבעה דברים אלו שיש לו שלמות רבוע הדבור דהינו בחינת ארבעה חלקי הדבור הנ"ל אבל אף על פי כן לא השגיחו על זה כי יחיד ורבים הלכה כרבים כי זה יקר בעיני השם יתברך שזה בחינת התגלות אחדות הפשוט מבחינת פעלות משתנות כנ"ל שזה בחינת שבת כנ"ל וזהו שאמר הקדוש ברוך הוא: 'נצחוני בני' הינו שבחינת בן שלהם נצח כי זה שרבים מסכימים לדעת אחד זה בחינת שבת, בחינת בן כנ"ל וזה בחינת: "עבדו את ה' בשמחה" (תהלים ק') הינו להמשיך שמחה לבחינת עבד, בחינת מט"ט, בחינת ששת ימי החל כנ"ל דעו כי ה' הוא אלהים, בחינת אחדות הפשוט שכל השנויים הם אחד שזה נתגלה על ידי שנמשך השמחה של שבת לששת ימי החל שהם בחינת עבד כנ"ל וזה בחינת חנוכה כי ימי חנוכה הם ימי הודאה שהוא בחינת שעשוע עולם הבא, בחינת הלכות שעל ידי זה זוכין לשלמות הדבור, על ידי התגלות האמת כנ"ל וזהו בחינת השמן של נר חנוכה בבחינת (דברים ל"ג) : "תמיך ואוריך לאיש חסידך" שעל ידי החסדים, דהינו בחינת הלכות נתגלה אור האמת, בחינת: "תמיך ואוריך" וזה בחינת השמן, שהוא בחינת אור האמת בחינת (תהלים מ"ג) : "שלח אורך ואמתך" וצריך לתנו סמוך לפתח (שבת כ"א:), בחינת: "פתחי פיך" (מיכה ז') הינו הדבור, כי האמת מאיר בהדבור כנ"ל בבחינת (תהלים קי"ט) : "פתח דבריך יאיר" ואזי נמשך השמחה של שבת לששת ימי החל על ידי לשון הקדש, שהוא שלמות הדבור וזה בחינת: חנוכה חנו כ"ה בחינת שבת ניחא שבו מקשר לשון הקדש שהוא בחינת: "כה תברכו" בלשון הקדש כנ"ל והשמחה של שבת מאיר לששת ימי החל שהם גם כן בחינת חנוכה בחינת חנוך, מט"ט, עבד, ששלטנותה בימי החל בבחינת: "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו" בחינת שמחה של שבת, שנמשך לששת ימי החל כנ"ל וזה: "ויהי מקץ שנתים ימים" (בראשית מ"א) מקץ הינו סוף בחינת הלכות שהם שעשוע עולם הבא שהוא בסוף וזהו : שנתים ימים כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ה:). על האי בר בי רב דחד יומא שהיה מצטער עד שדרש לו רבי יוחנן : "ואותי יום יום ידרשון" שיום אחד בשנה חשוב שנה וזהו : שנתים ימים בחינת הימים שנחשבין לשנים על ידי למוד הלכות, בחינת יום יום ידרשון כנ"ל. [וגמר פרוש הפסוק על פי התורה הנ"ל לא זכינו לשמע] ובשעה שהלב בצרה גם הראה בצרה כי הראה היא קיום הגוף כי הראה מקימת הלחה לבנה וממשכת הלחלוחית להגוף כי הגוף יש לו תנועות שהם מיבשין הגוף כי התנועות מיבשין ועל כן עקר הקיום על ידי הראה שממשכת לחלוחית וכשהלב בצרה, שאז הדמים עולין ושוטפין על הלב ואזי הלב דופק בדפיקות גדולות אזי הראה מנשבת נשיבות גדולות, ואזי נתיבש הראה ועל ידי זה נתיבש הגוף, חס ושלום ושמן הוא רפואה להראה, כמו שאומרין העולם כי השמן מלחלח, הינו בחינת השמן הנ"ל שהוא בחינת תקון הצרה כנ"ל ובתחלה כשהצדיק בצער ובצרה כמה וכמה נשמות שבעולם הזה ועולם הבא מקוננין ומתאבלין על צערו וגם השכינה מקוננת כי אפילו על דמים של רשעים השכינה מקוננת קל וחמר על דמן של צדיקים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (סנהדרין מו) אבל כשזוכה לרפואה, אזי מתנחמין כלם ונמשך שמחה לכלם בבחינת (ישעיה נ"ז) "וארפאהו ואשלם נחמים לו ולאבליו" שעל ידי רפואתו נמשך נחמה לכל האבלים הנ"ל, הינו שמחה כנ"ל ודע, שמזמור לתודה הוא מסגל למקשה לילד, דהינו לומר אותו. מזמור לתודה ראשי תבות מל בחינת שבעין קלין של היולדת שצועקת קדם הלדה, כמובא (בזוהר פנחס רמ"ט:) ויש במזמור זה קס"ח אותיות קס"ח הוא חסד בא"ת ב"ש שעל ידי החסד בחינת הלכות ההולדה בנקל כנ"ל מ"ג תבות בזה המזמור כי קשוי לילד הוא על ידי שיש קלפה שהיא אומרת: "גזרו, גם לי גם לך לא" וכו' (מלכים א ג') כי אינו רוצה שיצא לאויר העולם וכנגד זה יש מ"ג תבות בזה המזמור כנגד בחינת גם הנ"ל כי המזמור הזה הוא סגלה למקשה לילד כנ"ל
א. יְמֵי חֲנוּכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנוּכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל' וְכוּ'
וִימֵי הוֹדָאָה זֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא
כִּי זֶה עִקָּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא
לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַך וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַך
שֶׁעַל יְדֵי זֶה סְמוּכִים וּקְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַך
כִּי כָל מַה שֶּׁיּוֹדְעִין וּמַכִּירִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַך בְּיוֹתֵר
סְמוּכִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר
כִּי שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים יִתְבַּטְּלוּ לֶעָתִיד כֻּלָּם
בִּבְחִינַת: 'כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין, חוּץ מִקָּרְבַּן תּוֹדָה'
שֶׁלּא יִשָּׁאֵר לֶעָתִיד, רַק בְּחִינַת תּוֹדָה וְהוֹדָאָה
לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וְלָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַך
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"
שֶׁזֶּה כָּל שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא
ב. וּבְחִינַת תּוֹדָה, שֶׁהוּא שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא
זֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת
כִּי הַהֲלָכוֹת שֶׁזּוֹכִין לִלְמד, בִּפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ בָּהֶם
זֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא
בִּבְחִינַת: 'כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא'
כִּי כְּשֶׁנִּתְחַדֵּשׁ הֲלָכָה, נִתְחַדֵּשׁ שֵׂכֶל וִידִיעָה
וְהַדַּעַת הוּא עִקָּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: 'אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת'
דְּהַיְנוּ תּוֹדָה
שֶׁהֵם מְפרָשִׁין בְּמִזְּמוֹר ק"ז, שֶׁסִּיֵּם בְּסוֹפָם.
"מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵּי ה'"
"חַסְדֵּי ה'" זֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד'
שֶׁנֶּאֱמַר: "לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד"
וְשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים זֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינַת: "חַסְדֵּי דָּוִד" שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
"וַה' עִמּוֹ" 'שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ'
וְזֶהוּ: "וַה' עִמּוֹ", הַיְנוּ שֶׁסָּמוּך וְקָרוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל
וּבִשְׁבִיל זֶה מְכֻנָּה הַתּוֹדָה בְּשֵׁם הֲלָכָה
כִּי תּוֹדָה מְבִיאִין כְּשֶׁיוֹצְאִין מִצָּרָה
כִּי כְּשֶׁנוֹפְלִין לְאֵיזֶהוּ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי עִקָּר הַצָּרָה בַּלֵּב
כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ" כִּי "הַלֵּב מֵבִין"
וְעַל כֵּן הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר
וַאֲזַי, בִּשְׁעַת הַצָּרָה, מִתְכַּנְּסִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים אֶל הַלֵּב
כְּמוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ צָרָה בְּאֵיזֶהוּ מָקוֹם, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם אֶל הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצָה
כְּמוֹ כֵן נִתְקַבְּצִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים אֶל הַלֵּב
לְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַצָּרָה
וַאֲזַי הֵם שׁוֹטְפִים עַל הַלֵּב
וְאָז הַלֵּב בְּצָרָה וּבְדחַק גָּדוֹל
כִּי לא דַי שֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג בְּעַצְמוֹ
כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם
אַף גַּם הַדָּמִים שׁוֹטְפִין עָלָיו וּמְצֵרִין לוֹ מְאד
וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צָרָה לָאָדָם
הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת
כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַעֲנֵעַ מֵעַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מֵעָלָיו
וְעַל כֵּן הוּא דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה
אֲזַי חוֹזְרִין תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים לֵילֵך כַּסֵּדֶר בְּתוֹך שְׁבִילֵי הַגּוּף
וְעַל כֵּן הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה
הִיא מְכֻנָּה בְּשֵׁם הֲלָכָה
עַל שֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים
שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה כַּנַּ"ל
ג. וּמִזֶּה בָּאָה הוֹלָדָה בְּנָקֵל
כִּי 'בְּשָׁעָה שֶׁאִשָּׁה כּוֹרַעַת לֵילֵד יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת'
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַהוֹלָדָה
כִּי הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה
וַאֲזַי נִדְחָק הַמָּקוֹם שָׁם
וַאֲזַי הֵם דּוֹחִים אֶת הַוָּלָד לַחוּץ
וְאַחֲר כָּך חוֹזְרִים הַדָּמִים לִמְקוֹמָם
שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים
שֶׁחוֹזְרִים לֵילֵך כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל
כִּי גַּם הַהֲלָכָה הִיא בְּחִינַת הוֹלָדָה
כִּי יֵשׁ תַּמְכֵי אוֹרַיְתָא, שֶׁנּוֹתְנִים מָמוֹן לְלוֹמְדֵי תּוֹרָה
וּבִתְחִלָּה הֵם מְחַסְּרִים מָמוֹנָם מֵעַצְמָם
כִּי כְּשֶׁנּוֹתְנִים הַמָּמוֹן לְהַתַּלְמִיד חָכָם, נֶחְסָר אֶצְלָם
שֶׁזֶּה בְּחִינַת יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת
כִּי 'דָּמִים תַּרְתֵּי מַשְׁמַע'
אֲבָל אַחַר כָּך
עַל יְדֵי מָמוֹנָם שֶׁמַּחֲזִיקִין הַתַּלְמִיד חָכָם
וְנוֹלָד הֲלָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד
אֲזַי עַל יְדֵי הַשְׁפָּעַת הַחֶסֶד חוֹזֵר וְנִתְמַלֵּא הַחִסָּרוֹן
וְזֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא
בִּבְחִינַת: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה", הַנֶּאֱמָר לֶעָתִיד
כִּי הַלְּבָנָה טִבְעָהּ קַר, בְּחִינַת חִסָּרוֹן וּקְרִירוּת
וַעֲתִידָה לְהִתְמַלּאת כְּאוֹר הַחַמָּה, בְּחִינַת מִלּוּי הַחִסָּרוֹן
שֶׁזֶּה בְּחִינַת הוֹלָדָה, בְּחִינַת הֲלָכוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם"
בְּאַבְרָהָ"ם, הַיְנוּ חֶסֶד
כִּי הַהוֹלָדָה עַל יְדֵי בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד כַּנַּ"ל
"מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ"
לְתוֹדָה אוֹתִיּוֹת תּוֹלָדָה
הָרִיעוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ רָאשֵׁי תֵבוֹת הֲלָכָה, כַּמּוּבָא
כִּי הַהֲלָכוֹת, בְּחִינַת תּוֹדָה, הֵם בְּחִינַת הוֹלָדָה כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'אָסָא חָלָה אֶת רַגְלָיו, עַל שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים'
כִּי עַל יְדֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים וּבִטֵּל אוֹתָם מִן הַהֲלָכוֹת
עַל יְדֵי זֶה חָלָה אֶת רַגְלָיו
כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת תִּקּוּן וְקִיּוּם הָרַגְלִין
כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁחוֹזְרִין וְהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל
וְאָסָא שֶׁפָּגַם בָּזֶה וּבִטֵּל אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִן הַהֲלָכוֹת
עַל כֵּן חָלָה אֶת רַגְלָיו
ד. וּכְשֶׁזּוֹכִין לִבְחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַלֶּה אוֹר הָאֱמֶת וּמֵאִיר בְּהַדִּבּוּר.
כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁהַדָּמִים שׁוֹטְפִין עַל הַלֵּב
הוּא בְּחִינַת פְּגַם הָאֱמֶת
בִּבְחִינַת: "אַנְשֵׁי דָּמִים יִשְׂנְאוּ תָם"
אֲבָל אַחַר כָּך כְּשֶׁיּוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה
אֲזַי מֵאִיר הָאֱמֶת
בִּבְחִינַת: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם"
"חֶסֶד לְאַבְרָהָם" הַיְנוּ הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה מֵאִיר הָאֱמֶת וּמַשְׁלִים הַדִּבּוּר
כִּי עִקָּר שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר עַל יְדֵי אֱמֶת, כִּי קוּשְׁטָא קָאֵי וְכוּ'
וַאֲפִילּוּ שֶׁקֶר אֵין לוֹ קִיּוּם רַק עַל יְדֵי אֱמֶת
נִמְצָא שֶׁעִקָּר קִיּוּם וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא עַל יְדֵי הָאֱמֶת
שֶׁהוּא מֵאִיר בְּהַדִּבּוּר
עַל יְדֵי שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת, בִּבְחִינַת: "אֵל אֱלוהִים ה' דִּבֶּר"
כִּי אֵלּוּ שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת הֵם מְקוֹר הָאֱמֶת
וְעַל יָדָם מֵאִיר הָאֱמֶת בְּהַדִּבּוּר
דְּהַיְנוּ בְּרִבּוּעַ הַדִּבּוּר
הַיְנוּ בְּחִינַת אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר
כִּי יֵשׁ רִבּוּעַ הַדִּבּוּר
וְעַל כֵּן כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, וְהָיָה הַדִּבּוּר בַּגָּלוּת
נֶאֱמַר בְּמשֶׁה: "לא אִישׁ דְּבָרִים אָנכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשׁוֹם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְך" וְכוּ'
זֶה בְּחִינַת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר
"מְדַבֵּר בִּצְדָקָה"
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם עַל הַחַי שֶׁהוּא הַדִּבּוּר
שֶׁהוּא גֶּדֶר הָאָדָם
וְהוּא בְּחִינַת צְדָקָה
שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֶסֶד עִם הַבְּרִיּוֹת
שֶׁזֶּה גֶּדֶר הָאָדָם, שֶׁדַּרְכּוֹ לִגְמל חֶסֶד
מַה שֶׁאֵין כֵּן הַחַי
אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם וְכוּ' 'מָה הָתָם צְדָקָה אַף כָּאן צְדָקָה'
שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה נִקְרָא אָדָם
כִּי הַצְּדָקָה שֶׁמִּשָּׁם הַדִּבּוּר הוּא גֶּדֶר הָאָדָם כַּנַּ"ל
"לא אִישׁ דְּבָרִים אָנכִי", הַיְנוּ הַדִּבּוּר שֶׁל צְדָקָה
בְּחִינַת "טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו"
דְּהַיְנוּ גְּמִילוּת חֶסֶד וּצְדָקָה
וְיֵשׁ 'דִּבּוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה', בְּחִינַת: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'"
גַם מִתְּמוֹל, בְּחִינַת דִּבּוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיך כְּיוֹם אֶתְמוֹל"
וְיֵשׁ 'דִּבּוּר שֶׁל עֲשִׁירוּת'
דְּהַיְנוּ עֲשִׁירִים קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת
שֶׁהֵם בְּחִינַת: "שְׁלשֶׁת הַשָּׂרִיגִים"
וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שְׁלשָׁה שָׂרֵי גֵּאִים'
דְּהַיְנוּ 'עֲשִׁירִים קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת'
שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּחִינַת דִּבּוּר, בִּבְחִינַת: "חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶך"
הַיְנוּ הַדִּבּוּר שֶׁל קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת
גַם מִשִּׁלְשׁם, בְּחִינַת שְׁלשֶׁת הַשָּׂרִיגִים הַנַּ"ל
הַיְנוּ הַדִּבּוּר שֶׁל 'עֲשִׁירִים קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת'
וְיֵשׁ 'דִּבּוּר שֶׁל מַלְכוּת', בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה
וְזֶה בְּחִינַת: גַם מֵאָז דַּבֶּרְך, בְּחִינַת: "נָכוֹן כִּסְאַך מֵאָז"
וְהָאֱמֶת מֵאִיר בְּרִבּוּעַ הַדִּבּוּר הַנַּ"ל
עַל יְדֵי שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהֵם: אֵל, אֱלהִים, יְיָ
שֶׁהֵם בְּחִינַת: תְּפִילָּה וְתוֹרָה וְשִׁדּוּכִים וְזִוּוּגִים
אֵל זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה
כִּי אֵל עַל שֵׁם הַכּחַ, שֶׁהוּא תַּקִּיף וּבַעַל הַיְכלֶת
וְעַל יְדֵי הַתְּפִילָּה נִקְרָאִין יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם אֵל
בִּבְחִינַת: 'מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְיַעֲקב אֵל שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא לוֹ אֵל" וְכוּ'
כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה, כִּבְיָכוֹל, אָנוּ לוֹקְחִין לְעַצְמֵנוּ הַכּחַ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך
כִּי אָנוּ מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹתָיו
נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַכּחַ
וְעַל כֵּן נִקְרָאִין יִשְׂרָאֵל "אֵל"
עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה עַל שֵׁם הַכּחַ כַּנַּ"ל
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
"לא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב"
'לא אִישׁ הוּא, שֶׁעָשָׂה דִּבְרֵי אֵל כְּכָזָב'
כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹתָיו יִתְבָּרַך
וַאֲזַי יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִין אֵל
וּמִשָׁם מֵאִיר הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת: "וּגְבוּרָתְך יְדַבֵּרוּ"
דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי הַכּחַ וּגְבוּרָה
שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֵל עַל שֵׁם הַכּחַ
מֵאִיר הַדִּבּוּר עַל יְדֵי הָאֱמֶת
כִּי הַתְּפִילָּה הִיא רַק עַל יְדֵי אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:קָרוֹב ה' וְכוּ' לְכל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת"אֱלהִים זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֵאֱלהִים", וְתַרְגּוּמוֹ: 'לְרַב'
וְזֶהוּ: "הוּא יִהְיֶה לְך לְפֶה"
שֶׁבְּחִינַת אֱלהִים, בְּחִינַת תּוֹרָה
הוּא מֵאִיר לַפֶּה, דְּהַיְנוּ לְהַדִּבּוּר
כִּי הָרַב מוֹרֶה דֶּרֶך יָשָׁר לְתַלְמִידָיו בְּתוֹרָתוֹ
שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה"
וְהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בִּבְחִינַת תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ"
ה' זֶה בְּחִינַת שִׁדּוּכִים, בִּבְחִינַת: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר"
בְּחִינַת: "וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת"
"אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶך אֱמֶת"
וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר
כִּי 'עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ'
וְכָל זְמַן שֶׁאֵין הִתְקַשְּׁרוּת, אֵין לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת
אֲבָל כְּשֶׁנִּתְקַשְּׁרִין, נִתְחַבְּרִים וְנִשְׁלָמִים חֶלְקֵי הַדִּבּוּר
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהֵם: אֵל, אֱלהִים, ה'
שֶׁהֵם בְּחִינַת: תְּפִילָּה, תּוֹרָה, שִׁדּוּכִים
נִשְׁלָם הַדִּבּוּר עַל יְדֵי הָאֱמֶת
הַיְנוּ רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, שֶׁנִּשְׁלָם עַל יְדֵי הָאֱמֶת כַּנַּ"ל
ה. וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
כִּי כָל לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים הֵם חֲסֵרִים, וְאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת
כִּי נִקְרָאִין לְשׁוֹן עִלְּגִים
וְאֵין שְׁלֵמוּת רַק לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ הוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת
בִּבְחִינַת: "וְדַבֵּר דָּבָר"
'שֶׁלּא יְהֵא דִּבּוּרְך שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְך שֶׁל חֹל'
בִּבְחִינַת: "כּה תְבָרְכוּ" 'בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ'
שֶׁבִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ נִכְלָל בְּרָכָה וּקְדֻשָּׁה
כִּי הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת
שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בְּרָכָה וּקְדֻשָּׁה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיְבָרֶך וַיְקַדֵּשׁ" וְכוּ'
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת
עַל כֵּן עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
כִּי יְמֵי הַחֹל הֵם בְּחִינַת עַצְבוּת
וַאֲפִילּוּ הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּימֵי הַחֹל הֵם בְּחִינַת עַצְבוּת
כִּי מְטַ"ט שָׁלְטְנוּתֵהּ בִּימֵי הַחֹל
וּמְטַ"ט הוּא בְּחִינַת עֶבֶד, בְּחִינַת עַצְבוּת
אֲבָל שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת בֵּן
וְאָז נַיְחָא לְעִלָּאִין וְתַתָּאִין
וְנִתְעוֹרֵר שִׂמְחָה
וַאֲזַי נִתְרוֹמְמִין וְנִתְעַלִּין כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל מִן הָעַצְבוּת
וְנִמְשָׁך עֲלֵיהֶם מְנוּחָה וְשִׂמְחָה
בִּבְחִינַת: "וַיּוֹלֶד בֵּן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ נחַ לֵאמר, זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ"
הַיְנוּ בְּחִינַת שַׁבָּת
שֶׁהִיא בְּחִינַת בֵּן, בְּחִינַת נחַ, נַיְחָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין
שֶׁהוּא מְנַחֵם וּמְשַׂמֵּחַ הַכּל מִן הָעַצְבוּת, בְּחִינַת: "זֶה יְנַחֲמֵנוּ" וְכוּ'
וּכְשֶׁזוֹכִין לִבְחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ, שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת
אֲזַי מַמְשִׁיכִין עַל יָדוֹ אֶת הַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת
עַל כֵּן נִמְשָׁך עַל יָדוֹ הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
אֵל אֱלהִים ה' דִּבֶּר [עִם הַתֵּבוֹת] מִסְפַּר שִׂמְחָה
כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ, נִמְשָׁך שִׂמְחָה כַּנַּ"ל
ו. וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמַּמְשִׁיכִין קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַלֶּה הָאַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך
כִּי בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל הֵם פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת
שֶׁבְּכָל יוֹם נִבְרָא פְּעֻלָּה מְשֻׁנָּה
וְזֶה כְּנֶגֶד הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, לְהָבִין זאת בְּשֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי
שֶׁפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת יִהְיוּ נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך וְיִתְעַלֶּה
כִּי בַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת
רַק עַל יְדֵי שַׁבָּת שֶׁאָנוּ זוֹכִין, שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַתָּנָה גְּדוֹלָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ'
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט
כִּי שַׁבָּת מוֹרָה עַל אֱמוּנַת הַיִּחוּד
שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים, שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך
שֶׁבָּרָא כֻּלָּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל וְשָׁבַת בְּשַׁבָּת
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שַׁבָּת נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך
וְהִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט זאת הַבְּחִינָה יְקָרָה מְאד אֲפִילּוּ אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ: 'יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כָּרַבִּים'
כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם רַבִּים
שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ דֵּעָה מְשֻׁנָּה בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת
וּכְשֶׁהֵם מַסְכִּימִים יַחַד לְדַעַת אֶחָד
נִמְצָא בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט
שֶׁזֶּה יָקָר מְאד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַך
וְעַל כֵּן הֲלָכָה כְּמוֹתָם
וְגַם כְּדֵי שֶׁלּא לְהַרְבּוֹת מַחֲלקֶת בְּיִשְׂרָאֵל
כִּי אִם לא כֵן, כָּל יָחִיד וְיָחִיד יאמַר כְּדַעְתּוֹ וְאֵין לַדָּבָר סוֹף
וְיִתְרַבּוּ מַחֲלקֶת בְּיִשְׂרָאֵל
שֶׁאֵין זֶה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַך, כִּי רְצוֹנוֹ רַק בִּבְחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט
כִּי כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט לְמַטָּה
גַם לְמַעְלָה נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך
בִּבְחִינַת: "אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְך אֶחָד, וּמִי כְּעַמְּך יִשְׂרָאֵל גוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ"
שֶׁעַל יְדֵי אַחְדוּת שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה
נִתְגַלֶּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך לְמַעְלָה
וְזֶה בְּחִינַת מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בְּתַנּוּר שֶׁל עַכְנַאי
כִּי 'רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם'
וְהָיָה רוֹצֶה לְהַרְאוֹת, שֶׁזָּכָה לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר
דְּהַיְנוּ שְׁלֵמוּת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל יְדֵי הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן אָמַר
'חָרוּב יוֹכִיחַ'
'אַמַּת הַמַּיִם יוֹכִיחַ'
'כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ יוֹכִיחוּ'
'בַּת קוֹל יוֹכִיחַ'
כִּי אֵלּוּ אַרְבָּעָה דְּבָרִים הֵם בְּחִינַת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר
דְּהַיְנוּ אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר הַנַּ"ל
כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם גִבּוֹרֵי כחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ, כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ
שֶׁהֵם עוֹשִׂים וּמַנְהִיגִים עִם הַדִּבּוּר כִּרְצוֹנָם
וְעַל כֵּן רָצָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְהַרְאוֹת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר
וְעַל כֵּן יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִם הַדִּבּוּר כִּרְצוֹנוֹ
דְּהַיְנוּ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע כִּרְצוֹנוֹ עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת דִּבּוּרוֹ
וְהֶרְאָה זאת בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהֵם בְּחִינַת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר
חָרוּב יוֹכִיחַ זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל צְדָקָה
כִּי חָרוּב הוּא בְּחִינַת צְדָקָה
כִּי חָרוּב נוֹטְעִין אוֹתוֹ רַק לְדוֹרוֹת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא .
'אֲנָא עָלְמָא בְּחָרוּבָא אִשְׁתַּכַּח
כִּי הֵיכִי דִּשְׁתַלִי לִי אֲבָהָתִי, אֲנָא נַמִּי שְׁתַלִי לִבְנָאִי'
נִמְצָא שֶׁהֶחָרוּב הוּא רַק לְדוֹרוֹת כְּמוֹ הַצְּדָקָה שֶׁהִיא לְדוֹרוֹת
כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּא .
'כִּי אָתָא עַנְיָא אַקְדֵּם לֵהּ רִפְתָּא
כִּי הֵיכִי דְּלִקְדְמוּ לִבְנֵיך וְכוּ'
גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם'
אַמַּת הַמַּיִם זֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בִּבְחִינַת: "שִׁפְכִי כַּמַּיִם לִבֵּך נכַח פְּנֵי ה'"
כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ זֶה בְּחִינַת עֲשִׁירִים
שֶׁהֵם כְּתֵּל שֶׁהַכּל פּוֹנִין בּוֹ
כִּי "אהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים", וְהַכּל פּוֹנִים אֶל הָעֲשִׁירִים
"דּרְשֵׁי ה' לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב"
דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיקִים דּוֹרְשֵׁי ה', שֶׁכָּל טוּב נִמְשָׁך מֵהֶם
אַך 'צַדִּיקִים מְהַנֵּי זְכוּתַיְהוּ אַעָלְמָא, אַדִּידְהוּ לָא'
כִּי הַצַּדִּיקִים בְּעַצְמָן אֵין לָהֶם כְּלוּם
רַק מַמְשִׁיכִין כָּל טוּב אֶל הָעוֹלָם
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא
'כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּי לוֹ בְּקַב חָרוּבִין' וְכוּ'
וְעַל כֵּן הָעֲשִׁירִים נִקְרָאִין כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ
שֶׁהֵם כְּתֵּל שֶׁהַכּל פּוֹנִין אֵלָיו עַל יְדֵי עֲשִׁירוּתָם
וְכָל טוּב שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נִמְשָׁך לָהֶם מִבְּחִינַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ
הַיְנוּ בְּחִינַת: "דּוֹרְשֵׁי ה' לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב"
שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁך כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת כַּנַּ"ל
בַּת קוֹל זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת
כִּי הַקּוֹל יוֹצֵא מִשִּׁת עִזְקָאִין דְּקָנֶה, בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת: "שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא"
נִמְצָא שֶׁהֶרְאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלּוּ
שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר
דְּהַיְנוּ בְּחִינַת אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר הַנַּ"ל
אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן לא הִשְׁגִּיחוּ עַל זֶה
כִּי יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כָּרַבִּים
כִּי זֶה יָקָר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִבְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת כַּנַּ"ל
שֶׁזֶּה בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: 'נִצְּחוּנִי בָּנַי'
הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת בֵּן שֶׁלָּהֶם נִצַּח
כִּי זֶה שֶׁרַבִּים מַסְכִּימִים לְדַעַת אֶחָד
זֶה בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת בֵּן כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה"
הַיְנוּ לְהַמְשִׁיך שִׂמְחָה
לִבְחִינַת עֶבֶד, בְּחִינַת מְטַ"ט, בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל
דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלהִים, בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט
שֶׁכָּל הַשִּׁנּוּיִים הֵם אֶחָד
שֶׁזֶּה נִתְגַלֶּה עַל יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁך הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
שֶׁהֵם בְּחִינַת עֶבֶד כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת חֲנוּכָּה
כִּי יְמֵי חֲנוּכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת הֲלָכוֹת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן שֶׁל נֵר חֲנוּכָּה
בִּבְחִינַת: "תֻּמֶּיך וְאוּרֶיך לְאִישׁ חֲסִידֶך"
שֶׁעַל יְדֵי הַחֲסָדִים, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הֲלָכוֹת
נִתְגַלֶּה אוֹר הָאֱמֶת, בְּחִינַת: "תֻּמֶּיך וְאוּרֶיך"
וְזֶה בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת
בְּחִינַת: "שְׁלַח אוֹרְך וַאֲמִתְּך"
וְצָרִיך לִתְּנוֹ סָמוּך לַפֶּתַח, בְּחִינַת: "פִּתְחֵי פִיך"
הַיְנוּ הַדִּבּוּר, כִּי הָאֱמֶת מֵאִיר בְּהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת: "פֵּתַח דְּבָרֶיך יָאִיר"
וַאֲזַי נִמְשָׁך הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
עַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר
וְזֶה בְּחִינַת: חֲנוּכָּה חָנוּ כ"ה
בְּחִינַת שַׁבָּת נַיְחָא
שֶׁבּוֹ מְקֻשָּׁר לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת: "כּה תְבָרְכוּ" בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל
וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת מֵאִיר לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
שֶׁהֵם גַּם כֵּן בְּחִינַת חֲנוּכָּה
בְּחִינַת חֲנוֹך, מְטַ"ט, עֶבֶד, שֶׁשֻּׁלְטָנוּתֵהּ בִּימֵי הַחֹל
בִּבְחִינַת: "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂינוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ"
בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁנִּמְשָׁך לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל
וְזֶה: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים"
מִקֵּץ הַיְנוּ סוֹף
בְּחִינַת הֲלָכוֹת
שֶׁהֵם שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא בַּסּוֹף
וְזֶהוּ: שְׁנָתַיִם יָמִים
כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
עַל הַאי בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר
עַד שֶׁדָּרַשׁ לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן: "וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרשׁוּן"
שֶׁיּוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה
וְזֶהוּ: שְׁנָתַיִם יָמִים
בְּחִינַת הַיָּמִים שֶׁנֶּחֱשָׁבִין לְשָׁנִים
עַל יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת, בְּחִינַת יוֹם יוֹם יִדְרשׁוּן כַּנַּ"ל.
[וּגְמַר פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק עַל פִּי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל לא זָכִינוּ לִשְׁמעַ]
וּבְשָׁעָה שֶׁהַלֵּב בְּצָרָה גַּם הָרֵאָה בְּצָרָה
כִּי הָרֵאָה הִיא קִיּוּם הַגּוּף
כִּי הָרֵאָה מְקַיֶּמֶת הַלֵּחָה לְבָנָה וּמַמְשֶׁכֶת הַלַּחְלוּחִית לְהַגּוּף
כִּי הַגּוּף יֵשׁ לוֹ תְּנוּעוֹת שֶׁהֵם מְיַבְּשִׁין הַגּוּף
כִּי הַתְּנוּעוֹת מְיַבְּשִׁין
וְעַל כֵּן עִקָּר הַקִּיּוּם עַל יְדֵי הָרֵאָה
שֶׁמַּמְשֶׁכֶת לַחְלוּחִית
וּכְשֶׁהַלֵּב בְּצָרָה, שֶׁאָז הַדָּמִים עוֹלִין וְשׁוֹטְפִין עַל הַלֵּב
וַאֲזַי הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְדוֹלוֹת
אֲזַי הָרֵאָה מְנַשֶּׁבֶת נְשִׁיבוֹת גְּדוֹלוֹת, וַאֲזַי נִתְיַבֵּשׁ הָרֵאָה
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְיַבֵּשׁ הַגּוּף, חַס וְשָׁלוֹם
וְשֶׁמֶן הוּא רְפוּאָה לְהָרֵאָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִין הָעוֹלָם
כִּי הַשֶּׁמֶן מְלַחְלֵחַ, הַיְנוּ בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַצָּרָה כַּנַּ"ל
וּבַתְּחִלָּה כְּשֶׁהַצַּדִּיק בְּצַעַר וּבְצָרָה
כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא מְקוֹנְנִין וּמִתְאַבְּלִין עַל צַעֲרוֹ
וְגַם הַשְּׁכִינָה מְקוֹנֶנֶת
כִּי אֲפִילּוּ עַל דָּמִים שֶׁל רְשָׁעִים הַשְּׁכִינָה מְקוֹנֶנֶת
קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָן שֶׁל צַדִּיקִים
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לִרְפוּאָה, אֲזַי מִתְנַחֲמִין כֻּלָּם
וְנִמְשָׁך שִׂמְחָה לְכֻלָּם
בִּבְחִינַת "וְאֶרְפָּאֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו"
שֶׁעַל יְדֵי רְפוּאָתוֹ נִמְשָׁך נֶחָמָה לְכָל הָאֲבֵלִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ שִׂמְחָה כַּנַּ"ל
וְדַע, שֶׁמִּזְמוֹר לְתוֹדָה הוּא מְסֻגָּל לִמְקַשָּׁה לֵילֵד, דְּהַיְנוּ לוֹמַר אוֹתוֹ.
מִזְמוֹר לְתוֹדָה רָאשֵׁי תֵבוֹת מל
בְּחִינַת שִׁבְעִין קָלִין שֶׁל הַיּוֹלֶדֶת שֶׁצּוֹעֶקֶת קדֶם הַלֵּדָה, כַּמּוּבָא
ויש במזמור זה קס"ח אוֹתִיּוֹת
קס"ח הוּא חֶסֶד בְּא"ת ב"ש
שֶׁעַל יְדֵי הַחֶסֶד בְּחִינַת הֲלָכוֹת הַהוֹלָדָה בְּנָקֵל כַּנַּ"ל
מ"ג תֵּבוֹת בְּזֶה הַמִּזְמוֹר
כִּי קִשּׁוּי לֵילֵד
הוּא עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ קְלִפָּה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: "גְּזרוּ, גַּם לִי גַּם לָך לא" וְכוּ'
כִּי אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם
וּכְנֶגֶד זֶה יֵשׁ מ"ג תֵּבוֹת בְּזֶה הַמִּזְמוֹר כְּנֶגֶד בְּחִינַת גַּם הַנַּ"ל
כִּי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה הוּא סְגֻלָּה לִמְקַשָּׁה לֵילֵד כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה
...עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפילו' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה כי בינה לבא כמו שכתוב: "הלב מבין"...
שיחות הר"ן - אות יב
...בלבולים גדולים ומניעות גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גדל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדשה אף על פי שאינם יכולים לגמר כראוי זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת: "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ואיתא בתקונים שזה בחינת תפילה שהיא בחינת קרבנות הינו כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו ומבלבלין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לה - לוֹמְדֵי תוֹרָה רָאוּי לָהֶם לֵידַע עֲתִידוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לה - לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות וזה שכתוב: "קדם ידעתי" שאני יודע מקדם מה שיהיה ומהיכן "מעדתיך" דהינו מן התורה...
ספר המידות - אלמן
ספר המידות - אלמן א. מי שמתה אשתו, יאמר בכל יום פרשת אשם, עד שישא אשה אחרת. חלק שני א. על ידי שקר דבריו אינם נשמעים, גם על ידי שקר מאלמן, חס ושלום, כמה נשים. ב. כשמתה אשתו של אדם, אזי כאלו נחסר לו עצם מעצמיו, אבל הצדיק, אף על פי שאשתו מתה, אינו נחסר לו עצם. וזהו: אלמן אותיות א'חת מ'הנה ל'א נ'שברה. ארץ ישראל...
שיחות הר"ן - אות קיח
...הר"ן - אות קיח שמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה, שאמר בלשון תמה על השם יתברך קשה קשיות הרבה מאד מה טוב ונעים להאיש הזה שזוכה לדעת שלם שיושב לו ורואה ויודע שאינו קשה שום קשיא כלל והכל נכון וישר כי ישרים דרכי ה' וכן אנכי שמעתי פעם אחד שאמר על השם יתברך קשה קשיות וכו' וכונתו היה כמתלוצץ מזה שקשה לקצת בני העולם קשיות הרבה וגדולות על השם יתברך, חס ושלום אבל באמת בודאי אסור להרהר אחרי דרכיו יתברך כי בודאי צדיק ה' בכל דרכיו וכו' רק שאי אפשר לשכל אנושי להבין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קל - כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ
...מוהר"ן ח"א - תורה קל - כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו על ידי ענווה נצול מניאוף וזוכה לשמירת הברית כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'כל המתגאה לסוף נכשל באשת איש' שנאמר: "ואשת איש נפש יקרה תצוד" וזה פרוש הסמיכות: "והאיש משה ענו מאד" וכו' לפסוק: "ותדבר אהרון ומרים במשה" כי הם דברו על אודות האשה הכושית אשר לקח כי 'כושית על שם יפיה נקראת' והם אמרו שלקחה לשם יפי ועל כן דברו על הפרישות כי הם לא רצו להאמין שאפשר להיות פרוש...
דע שיש חן / שאלת חלום - שיחות הר"ן
...- שיחות מורנו הרב רבי נחמן דע שיש חן שמי שיכול להשתמש בזה החן הוא יכול לעשות שאלת חלום ולידע עתידות על ידי החלומות החן הזה הוא בחינת החן שמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=30 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך דהיינו קישור החוכמה למלכות, דהיינו להסתכל בשכל שיש בכל דבר, שזהו בחינת חן עיי"ש. ועניין החלומות ובירור החלומות, שורשו בבירור כוח המדמה של האדם. כי כוח המדמה שורה על המלכות. וכאשר האדם מסתכל בשכל שבכל דבר, על ידי זה הוא מתקן את המדמה...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...- סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת המלך...
שיחות הר"ן - אות רנה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן קל יותר לתן עצה לאחר, מלעצמו כי כשהאדם בעצמו צריך לעצה קשה לו מאד כי בתחלה חושב מחשבות ויש לו כמה סברות והוכחות שצריך לעשות ולהתנהג כך ואחר כך כשנגמר בדעתו דרך זה בתוך כך חוזר ועולה במחשבתו סברא אחרת ובזה חוזר וסותר כל דרך העצה וההנהגה ראשונה שהיה בדעתו ויש לו הוכחות וסברות רבות להפך ממש אשרי הזוכה לעצה שלמה ונכונה מהשם יתברך באפן שלא יאבד עולמו בחנם חס ושלום...
שיחות הר"ן - אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...אם אפשר לידע חכמת הקבלה בלי תעניתים ומקואות כי אחד אמר שאי אפשר לידע הקבלה כי אם וכו' השיב: אפשר לידע החכמה בלא הנ"ל כי הוא חכמה וכו' ואמר אז שמה שקשה להבין ספר ה"עץ חיים וכו' הוא מחמת שלא נכתב כסדר ואמר שבמקום שחכמת הפילוסופיא מסתימת שם מתחיל [חכמת האמת שהוא] חכמת הקבלה [פרוש כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה גם כן הם נבוכים מאד ברבם ככלם כידוע להם בעצמם וחכמת הקבלה מתחלת במקום שמסתימ...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 29_03_2024 השעה 16:01:45 - wesi2