ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - קב - סיפורים חדשים
אות קב שמעתי בשמו שספר בירושלים יש בית הכנסת שמביאין לשם כל המתים שבעולם ותכף שמת אחד בעולם מביאין לשם תכף אותו המת ושם דנין אותו היכן יהיה מקומו כי יש מתים בארץ ישראל שנושאין אותן לחוץ לארץ וכן להפך כמובא. ושם באותו בית הכנסת יושבין הבית דין שדנין כל אחד ואחד ונותנין לו מקומו הראוי לו. ויש אחד שדנין אותו שלא יהיה לו שום מקום ויהיה נאבד ונשלך בכף הקלע וכשמביאין את המת לשם אזי מביאין אותו במלבושים. ויש אחד שחסר לו מהמלבוש שלו איזה חסרון. כגון לאחד נחסר בית יד אחד מהמלבוש שלו (שקורין ארביל) ויש אחד שחסר לו חלק אחד מכנף בגדו (שקורין פאלע) וכיוצא בזה הכל לפי מעשה האדם [שכן זוכה ללבושין אחר מותו] כידוע וכפי הלבושין שלו שמביאין אותו לשם כן דנין אותו ונותנין לו מקומו כנ"ל. פעם אחת הביאו לשם מת אחד ערום לגמרי בלי שום לבוש רחמנא לצלן. ודנו אותו שיהיה נשלך ונאבד בכף הקלע רחמנא לצלן כי היה ערום לגמרי. ובא צדיק אחד ולקח מלבוש אחד ממלבושין שלו והשליך עליו. ושאלו אותו הבית דין דשם למה אתה נותן לו מלבוש שלך והקפידו על זה כי מדוע יתלבש זה המת וינצל על ידי לבוש שאינו שלו. השיב הצדיק הנ"ל אני צריך לשל ח זה האיש למחוז חפצי ובשביל זה יש לי רשות להלבישו במלבוש שלי. וכי לא ראיתם שלפעמים שר גדול שולח את עבדו לאיזה שר אחר ונתעכב העבד קצת מלילך בשליחותו. ושאל אותו השר מדוע לא הלכת עדין בשליחותי השיב העבד כי אין לי מלבוש הראוי לילך בו לאותו השר. כי הוא שר גדול ואי אפשר לילך לשם במלבוש בזוי. ענה השר ואמר. קח מהרה מלבוש אחד ממלבושי ולבוש אותו ורוץ מהרה להשר בשליחותי. כך מחמת שאני צריך לשל ח זה המת בשליחותי על כן אני נותן לו אחד ממלבושין שלי והציל הצדיק את המת מענש המר של כף הקלע. וספר זאת לענין עצם כח הצדיק האמת להציל אנשיו בעלמא דקשוט אות קג פעם אחת היה מלך אחד ונסע המלך למדינה אחת וראה שם בנינים נאים מאד שקורין ארמונות. והוטבו בעיניו הבנינים מאד ונסע לביתו ושכר תכף בעלי מלאכות שיבנו לו ארמון כמו שראה במדינה הנ"ל. ובנו לו אותם הארמון וצירו אותם בציורים נפלאים מאד. ואחר כך כשבנו אותם וצירו אותם עשה משתה גדול מאד ושלח [עתונים] בכל מדינתו שכל מי שרוצה לראות אותן הארמון ילך ויראה. ונסעו מכל המדינה לראות. ומעיר אחת נתחברו יחד שני אנשים אחד היה יהודי ואחד היה ערל שקורין [שר] ונסעו יחדו לראות אותן הארמון שבנה המלך. וכשבאו להשער של הארמון ראו שמציר שם דרך על השער של הארמון, דרך נפלא מאד. ומשני הצדדים של הדרך עומדים מעינות עם מים ועל כל מעין ומים ממנה מלאך אחד. ומצד הדרך הולך [קבצן] אחד וה [קבצן] היה צמא למים מאד מאד. והממנים הנ"ל לא רצו לתן לו מעט מים לשתות ובאמצע הדרך נסע אדון אחד עם עגלה אחת עם עגלת צב, ואמר להממנה שיתן לו מעט מים על ידיו והלך ממנה אחד ונתן לו והלך הממנה השני ונתן ל [קבצן] הנ"ל מים לשתות והלך הממנה שנתן מים להאדון הנ"ל ונתן רמץ [אפר] על הממנה שנתן מים להבעטליר הנ"ל. כל זה ראו השנים הנ"ל הינו היהודי והשר ואמר השר על זה [אינו ישר] ונתן לו היהודי הכאה על הלחי ונעשה שם [קטטה]. עד ששמע המלך מזה ושלח המלך אחריהם. ושאל בתחלה את היהודי מפני מה הכית אותו על הלחי השיב באשר שיאמר על מעשה המלך [אינו ישר]. אמר המלך להערל השר מפני מה אמרת כך והשיב וכי זה הוא לא [אינו ישר] שזה רוצה לשתות ואינם רוצים לתן לו לשתות וזה רצה שיתנו על ידו ונתן לו ויתר שאת כשהלך השני ונתן לו לשתות נתן עליו רמץ זה שנתן להאדון מים על ידיו. אחר כך אמר שוב המלך להיהודי ולמה הכית אותו. ואמר היהודי שכל [הסבר] למה היו נותנין מים להאדון ולהבעטליר לא נתנו. כי לזה צריך לתן הינו להאדון, ולהבעטליר לא צריך לתן. ותו לא אמר הינו השכל שאמר היהודי שלזה צריך לתן ולזה לא צריך לתן. ואחר כך ענה ואמר שאיש צריך לילך בכל ערב שבת כל הארבעה עולמות הינו עשיה יצירה בריאה אצילות ועולם העשיה לבד קשה מאד לילך ובפרט וכו' כל זה ספר פעם אחת בליל שבת אחר ברכת המוציא.
אות קב
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁסִּפֵּר
בִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּבִיאִין לְשָׁם כָּל הַמֵּתִים שֶׁבָּעוֹלָם
וְתֵכֶף שֶׁמֵּת אֶחָד בָּעוֹלָם מְבִיאִין לְשָׁם תֵּכֶף אוֹתוֹ הַמֵּת
וְשָׁם דָּנִין אוֹתוֹ הֵיכָן יִהְיֶה מְקוֹמוֹ
כִּי יֵשׁ מֵתִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹשְׂאִין אוֹתָן לְחוּץ לָאָרֶץ
וְכֵן לְהֶפֶךְ
כַּמּוּבָא.
וְשָׁם בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת יוֹשְׁבִין הַבֵּית דִּין שֶׁדָּנִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹתְנִין לוֹ מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ.
וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם מָקוֹם
וְיִהְיֶה נֶאֱבָד וְנִשְׁלָךְ בְּכַף הַקָּלַע
וּכְשֶׁמְּבִיאִין אֶת הַמֵּת לְשָׁם אֲזַי מְבִיאִין אוֹתוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים.
וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁחָסֵר לוֹ מֵהַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ אֵיזֶה חִסָּרוֹן.
כְּגוֹן לְאֶחָד נֶחְסָר בֵּית יָד אֶחָד מֵהַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ
וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁחָסֵר לוֹ חֵלֶק אֶחָד מִכְּנַף בִּגְדוֹ
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַכּל לְפִי מַעֲשֵׂה הָאָדָם
[שֶׁכֵּן זוֹכֶה לִלְבוּשִׁין אַחַר מוֹתוֹ] כַּיָּדוּעַ
וּכְפִי הַלְּבוּשִׁין שֶׁלּוֹ שֶׁמְּבִיאִין אוֹתוֹ לְשָׁם
כֵּן דָּנִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין לוֹ מְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל.
פַּעַם אַחַת הֵבִיאוּ לְשָׁם מֵת אֶחָד עָרוּם לְגַמְרֵי
בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.
וְדָנוּ אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁלָךְ וְנֶאֱבָד בְּכַף הַקֶּלַע רַחֲמָנָא לִצְלַן
כִּי הָיָה עָרוּם לְגַמְרֵי.
וּבָא צַדִּיק אֶחָד וְלָקַח מַלְבּוּשׁ אֶחָד מִמַּלְבּוּשִׁין שֶׁלּוֹ וְהִשְׁלִיךְ עָלָיו.
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַבֵּית דִּין דְּשָׁם
לָמָה אַתָּה נוֹתֵן לוֹ מַלְבּוּשׁ שֶׁלְּךָ
וְהִקְפִּידוּ עַל זֶה
כִּי מַדּוּעַ יִתְלַבֵּשׁ זֶה הַמֵּת וְיִנָּצֵל עַל יְדֵי לְבוּשׁ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
הֵשִׁיב הַצַּדִּיק הַנַּ"ל
אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁל חַ זֶה הָאִישׁ לִמְחוֹז חֶפְצִי
וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ לִי רְשׁוּת לְהַלְבִּישׁוֹ בְּמַלְבּוּשׁ שֶׁלִּי.
וְכִי לא רְאִיתֶם שֶׁלִּפְעָמִים שַׂר גָּדוֹל שׁוֹלֵחַ אֶת עַבְדּוֹ לְאֵיזֶה שַׂר אַחֵר
וְנִתְעַכֵּב הָעֶבֶד קְצָת מִלֵּילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ.
וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַשַּׂר מַדּוּעַ לא הָלַכְתָּ עֲדַיִן בִּשְׁלִיחוּתִי
הֵשִׁיב הָעֶבֶד כִּי אֵין לִי מַלְבּוּשׁ הָרָאוּי לֵילֵךְ בּוֹ לְאוֹתוֹ הַשַּׂר.
כִּי הוּא שַׂר גָּדוֹל וְאִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ לְשָׁם בְּמַלְבּוּשׁ בָּזוּי.
עָנָה הַשַּׂר וְאָמַר. קַח מְהֵרָה מַלְבּוּשׁ אֶחָד מִמַּלְבּוּשַׁי
וּלְבוֹשׁ אוֹתוֹ
וְרוּץ מְהֵרָה לְהַשַּׂר בִּשְׁלִיחוּתִי.
כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִשְׁל חַ זֶה הַמֵּת בִּשְׁלִיחוּתִי
עַל כֵּן אֲנִי נוֹתֵן לוֹ אֶחָד מִמַּלְבּוּשִׁין שֶׁלִּי
וְהִצִּיל הַצַּדִּיק אֶת הַמֵּת מֵענֶשׁ הַמַּר שֶׁל כַּף הַקֶּלַע.
וְסִפֵּר זאת לְעִנְיַן עצֶם כּחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַצִּיל אֲנָשָׁיו בְּעָלְמָא דִּקְשׁוֹט
אות קג
פַּעַם אַחַת הָיָה מֶלֶךְ אֶחָד
וְנָסַע הַמֶּלֶךְ לִמְדִינָה אַחַת
וְרָאָה שָׁם בִּנְיָנִים נָאִים מְאד שֶׁקּוֹרִין אַרְמוֹנוֹת.
וְהוּטְבוּ בְּעֵינָיו הַבִּנְיָנִים מְאד
וְנָסַע לְבֵיתוֹ וְשָׂכַר תֵּכֶף בַּעֲלֵי מְלָאכוֹת שֶׁיִּבְנוּ לוֹ ארמון כְּמוֹ שֶׁרָאָה בַּמְּדִינָה הַנַּ"ל.
וּבָנוּ לוֹ אוֹתָם הארמון וְצִיְּרוּ אוֹתָם בְּצִיּוּרִים נִפְלָאִים מְאד.
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּנוּ אוֹתָם וְצִיְּרוּ אוֹתָם עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל מְאד
וְשָׁלַח [עִתּוֹנִים] בְּכָל מְדִינָתוֹ
שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתָן הארמון יֵלֵךְ וְיִרְאֶה.
וְנָסְעוּ מִכָּל הַמְּדִינָה לִרְאוֹת.
וּמֵעִיר אַחַת נִתְחַבְּרוּ יַחַד שְׁנֵי אֲנָשִׁים
אֶחָד הָיָה יְהוּדִי וְאֶחָד הָיָה עָרֵל שֶׁקּוֹרִין [שַׁר]
וְנָסְעוּ יַחְדָּו לִרְאוֹת אוֹתָן הארמון שֶׁבָּנָה הַמֶּלֶךְ.
וּכְשֶׁבָּאוּ לְהַשַּׁעַר שֶׁל הארמון
רָאוּ שֶׁמְּצֻיָּר שָׁם דֶּרֶךְ עַל הַשַּׁעַר שֶׁל הארמון, דֶּרֶךְ נִפְלָא מְאד.
וּמִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שֶׁל הַדֶּרֶךְ עוֹמְדִים מַעְיָנוֹת עִם מַיִם
וְעַל כָּל מַעְיָן וּמַיִם מְמֻנֶּה מַלְאָךְ אֶחָד.
וּמִצַּד הַדֶּרֶךְ הוֹלֵךְ [קַבְּצָן] אֶחָד
וְהַ [קַבְּצָן] הָיָה צָמֵא לַמַּיִם מְאד מְאד.
וְהַמְמֻנִּים הַנַּ"ל לא רָצוּ לִתֵּן לוֹ מְעַט מַיִם לִשְׁתּוֹת
וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ נָסַע אָדוֹן אֶחָד עִם עֲגָלָה אַחַת עִם עֶגְלַת צָב, וְאָמַר לְהַמְמֻנֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ מְעַט מַיִם עַל יָדָיו
וְהָלַךְ מְמֻנֶּה אֶחָד וְנָתַן לוֹ
וְהָלַךְ הַמְמֻנֶּה הַשֵּׁנִי וְנָתַן ל [קַבְּצָן] הַנַּ"ל מַיִם לִשְׁתּוֹת
וְהָלַךְ הַמְמֻנֶּה שֶׁנָּתַן מַיִם לְהָאָדוֹן הַנַּ"ל
וְנָתַן רֶמֶץ [אֵפֶר] עַל הַמְמֻנֶּה שֶׁנָּתַן מַיִם לְהַבֶּעטְלֶיר הַנַּ"ל.
כָּל זֶה רָאוּ הַשְּׁנַיִם הַנַּ"ל הַיְנוּ הַיְּהוּדִי וְהַשר
וְאָמַר הַשר עַל זֶה [אֵינוֹ ישֶׁר]
וְנָתַן לוֹ הַיְּהוּדִי הַכָּאָה עַל הַלְּחִי
וְנַעֲשָׂה שָׁם [קְטָטָה].
עַד שֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ מִזֶּה וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם.
וְשָׁאַל בִּתְחִלָּה אֶת הַיְּהוּדִי מִפְּנֵי מָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ עַל הַלֶּחִי
הֵשִׁיב בַּאֲשֶׁר שֶׁיּאמַר עַל מַעֲשֵׂה הַמֶּלֶךְ [אֵינוֹ ישֶׁר].
אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהֶעָרֵל הַשר מִפְּנֵי מָה אָמַרְתָּ כָּךְ
וְהֵשִׁיב וְכִי זֶה הוּא לא [אֵינוֹ ישֶׁר]
שֶׁזֶּה רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת וְאֵינָם רוֹצִים לִתֵּן לוֹ לִשְׁתּוֹת
וְזֶה רָצָה שֶׁיִּתְּנוּ עַל יָדוֹ וְנָתַן לוֹ
וְיֶתֶר שְׂאֵת כְּשֶׁהָלַךְ הַשֵּׁנִי וְנָתַן לוֹ לִשְׁתּוֹת
נָתַן עָלָיו רֶמֶץ זֶה שֶׁנָּתַן לְהָאָדוֹן מַיִם עַל יָדָיו.
אַחַר כָּךְ אָמַר שׁוּב הַמֶּלֶךְ לְהַיְּהוּדִי וְלָמָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ.
וְאָמַר הַיְּהוּדִי שֵׂכֶל [הסבר]
לָמָה הָיוּ נוֹתְנִין מַיִם לְהָאָדוֹן וּלְהַבֶּעטְלֶיר לא נָתְנוּ.
כִּי לָזֶה צָרִיךְ לִתֵּן הַיְנוּ לְהָאָדוֹן, וּלְהַבֶּעטְלֶיר לא צָרִיךְ לִתֵּן.
וְתוּ לא אָמַר
הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל שֶׁאָמַר הַיְּהוּדִי שֶׁלָּזֶה צָרִיךְ לִתֵּן וְלָזֶה לא צָרִיךְ לִתֵּן.
וְאַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר
שֶׁאִישׁ צָרִיךְ לֵילֵךְ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת כָּל הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת
הַיְנוּ עֲשִׂיָּה יְצִירָה בְּרִיאָה אֲצִילוּת
וְעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה לְבַד קָשֶׁה מְאד לֵילֵךְ וּבִפְרָט וְכוּ'
כָּל זֶה סִפֵּר פַּעַם אַחַת בְּלֵיל שַׁבָּת אַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא.
שיחות הר"ן - אות קנג
...אות קנג ב"לקוטי תנינא" סימן ע"ח בענין הנהגת הפשיטות וכו', כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק וכו' עין שם יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו ומעשה שהיה כך היה באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות אך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסח - כְּשֶׁבָּא לָאָדָם גַּדְלוּת, סִימָן שֶׁיָּבוֹא לוֹ צָרָה חַס וְשָׁלוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסח - כשבא לאדם גדלות, סימן שיבוא לו צרה חס ושלום כשבא לאדם גדלות סימן שיבוא לו צרה חס ושלום כמו שכתוב: "לפני שבר גאון" וכן כשהוא שפל סימן שיבוא לכבוד גדול כמו שכתוב: "ולפני כבוד ענווה"...
שיחות הר"ן - אות מה
שיחות הר"ן - אות מה אחר לב נשבר בא שמחה וזה סימן אם היה לו לב נשבר כשבא אחר כך לשמחה...
ספר המידות - סגולה
...הם סגלה לחלאי הראה, ומסגל לחזק את הרוח חיים. ב. השמים יש בהם שנוי מראות לפי מראות עשבים הנגדלים על ידיהם, והם מסגלים להסתכל בהן. ג. מי גשמים מסגלין למי שאין לו גבורת אנשים. ד. אמירת תהלים סגלה להוריד גשמים תהלם ל'מטר ה'שמים ת'שתה מ'ים. ה. סגלה להחזיר לאשה וסתה על ידי הכנסת אורחים. ו. מי ששערותיו מרבים שלא על פי הטבע, זה עלול לנזקים הרבה ולפגעים רעים מהסטרא אחרא, סגלתו שיקרא הפרשה שקורין ביום כפורים. ז. מי שנתאלם בפתע פתאום, יעבירו על פיו חלף כשר...
שיחות הר"ן - אות קפו - גדולות נוראות השגתו
...כמה וכמה דברים ראינו בעינינו שהודיע לנו רבנו זכרונו לברכה, קדם שהיה שיהיה כן וכן היה פעם אחת בעשרת ימי תשובה אמר שבשנה זו יהיה חלשות רחמנא לצלן וכשיצא מהמרחץ בערב יום הכפורים אמר שהוא ממשש בראשו של עצמו אם הוא חי [הינו מחמת הפחד שרואה חלשות גדולות רחמנא לצלן] וכן היה שבאותה השנה היה חלשות גדולות רחמנא לצלן כשהיה יקרות בעולם בשנה אחת ואחר כך בימי הקיץ בעת גדול התבואה היה נראה להעולם שיהיה זול ואמר הוא שלא יהיה זול באותו השנה כי היקרות הרחיב זמנו על...
ספר המידות - עצירות
ספר המידות - עצירות א. על ידי עצירות באים הרהורי עבודה זרה. ב. לכל דבר מיתה יפתח נקביו. ג. עצירות מזיק לעינים....
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צא - וַיְדַבֵּר אֱלקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר
...אלהים את כל הדברים האלה לאמר דע, כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאד מאד כי על ידי זה זוכין לתשובה שלמה ולכפרת עוון ונמתקין הדינין ונתבטלין לגמרי ונעשה על ידי זה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כי איתא בזוהר הקדוש: "כי הנה המלכים נועדו" 'תרין עלמין קדישין, עלמא עלאה ועלמא תתאה וכו', כד מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו וכו', עין שם כי דע כי יש שני בחינות חכמה: חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה תתאה נמשך מחכמה עלאה, ויונק ומקבל...
שיחות הר"ן - אות קפ - גדולות נוראות השגתו
...לו מלאך חדש ויודע שמו ויש תחתיו ממנים ויש להם שופרות בידם והם תוקעין תקיעה, ואחר כך תרועה, ואחר כך חוזרים ותוקעים תקיעה והם כלם חופרים ומבקשים אחר אבדות כי יש דברים אבודים הרבה וזה בחינת "תאוות רשעים תאבד" תר"ת "יחפרו ויאבדו" ולפעמים הצדיק בעצמו שמחפש אחר אבדות הוא בעצמו אבד לפעמים וזה בחינת "יש צדיק אובד בצדקו" ואז הצדיק עושה תשובה על אותו החטא שעל ידו באין אבדות ובודאי אין להצדיק אותו החטא ממש רק איזה פגם דק מן הדק מאותו החטא ואזי כשעושה תשובה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קג - כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אָבוֹת
...החברים] איתא בגמרא: 'כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה" וכו' וכיון שראה משה שבני ראובן ובני גד מניאין [לב] בני ישראל מנחלת אבותם בשביל זה קרא להם "תרבות אנשים חטאים" ותרגם אונקלוס: 'תלמידי גבריא חיביא' הדבר הזה קבלתם מרבניכם שרבכם גזל מכם הלכות והלכות הם נחלת אבות כנ"ל ועתה גם אתם הולכים בדרכי אבותיכם ורצונכם לגזל מישראל נחלת אבותם ובפרק קמא דבבא בתרא: "ומצדיקי הרבים ככוכבים" 'אלו מלמדי תינוקות' ועכשו שראה...
סיפורי מעשיות - מעשה ב - מעשה ממלך וקיסר [ערוך] / מעשה במלך וקיסר
...- מעשה ב - ממלך וקיסר [ערוך] [גרסה עם מעט תיקוני נוסח של מעשה ממלך וקיסר ]. מעשה בקיסר אחד, שלא היו לו בנים גם מלך אחד לא היו לו בנים ונסע הקיסר בארץ לשוטט ולבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים גם המלך נסע גם כך ונזדמנו שניהם לפונדק אחד ולא היו יודעים אחד על השני והכיר הקיסר על המלך, שיש לו התנהגות של מלכות ושאל אותו הקיסר את המלך והודה לו שהוא מלך גם המלך הכיר על הקיסר גם כן שיש לו התנהגות של מלכות והודה לו גם כן שגם הוא קיסר והודיעו זה לזה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 29_03_2024 השעה 08:25:35 - wesi2