ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קב - סיפורים חדשים
אות קב שמעתי בשמו שספר בירושלים יש בית הכנסת שמביאין לשם כל המתים שבעולם ותכף שמת אחד בעולם מביאין לשם תכף אותו המת ושם דנין אותו היכן יהיה מקומו כי יש מתים בארץ ישראל שנושאין אותן לחוץ לארץ וכן להפך כמובא. ושם באותו בית הכנסת יושבין הבית דין שדנין כל אחד ואחד ונותנין לו מקומו הראוי לו. ויש אחד שדנין אותו שלא יהיה לו שום מקום ויהיה נאבד ונשלך בכף הקלע וכשמביאין את המת לשם אזי מביאין אותו במלבושים. ויש אחד שחסר לו מהמלבוש שלו איזה חסרון. כגון לאחד נחסר בית יד אחד מהמלבוש שלו (שקורין ארביל) ויש אחד שחסר לו חלק אחד מכנף בגדו (שקורין פאלע) וכיוצא בזה הכל לפי מעשה האדם [שכן זוכה ללבושין אחר מותו] כידוע וכפי הלבושין שלו שמביאין אותו לשם כן דנין אותו ונותנין לו מקומו כנ"ל. פעם אחת הביאו לשם מת אחד ערום לגמרי בלי שום לבוש רחמנא לצלן. ודנו אותו שיהיה נשלך ונאבד בכף הקלע רחמנא לצלן כי היה ערום לגמרי. ובא צדיק אחד ולקח מלבוש אחד ממלבושין שלו והשליך עליו. ושאלו אותו הבית דין דשם למה אתה נותן לו מלבוש שלך והקפידו על זה כי מדוע יתלבש זה המת וינצל על ידי לבוש שאינו שלו. השיב הצדיק הנ"ל אני צריך לשל ח זה האיש למחוז חפצי ובשביל זה יש לי רשות להלבישו במלבוש שלי. וכי לא ראיתם שלפעמים שר גדול שולח את עבדו לאיזה שר אחר ונתעכב העבד קצת מלילך בשליחותו. ושאל אותו השר מדוע לא הלכת עדין בשליחותי השיב העבד כי אין לי מלבוש הראוי לילך בו לאותו השר. כי הוא שר גדול ואי אפשר לילך לשם במלבוש בזוי. ענה השר ואמר. קח מהרה מלבוש אחד ממלבושי ולבוש אותו ורוץ מהרה להשר בשליחותי. כך מחמת שאני צריך לשל ח זה המת בשליחותי על כן אני נותן לו אחד ממלבושין שלי והציל הצדיק את המת מענש המר של כף הקלע. וספר זאת לענין עצם כח הצדיק האמת להציל אנשיו בעלמא דקשוט אות קג פעם אחת היה מלך אחד ונסע המלך למדינה אחת וראה שם בנינים נאים מאד שקורין ארמונות. והוטבו בעיניו הבנינים מאד ונסע לביתו ושכר תכף בעלי מלאכות שיבנו לו ארמון כמו שראה במדינה הנ"ל. ובנו לו אותם הארמון וצירו אותם בציורים נפלאים מאד. ואחר כך כשבנו אותם וצירו אותם עשה משתה גדול מאד ושלח [עתונים] בכל מדינתו שכל מי שרוצה לראות אותן הארמון ילך ויראה. ונסעו מכל המדינה לראות. ומעיר אחת נתחברו יחד שני אנשים אחד היה יהודי ואחד היה ערל שקורין [שר] ונסעו יחדו לראות אותן הארמון שבנה המלך. וכשבאו להשער של הארמון ראו שמציר שם דרך על השער של הארמון, דרך נפלא מאד. ומשני הצדדים של הדרך עומדים מעינות עם מים ועל כל מעין ומים ממנה מלאך אחד. ומצד הדרך הולך [קבצן] אחד וה [קבצן] היה צמא למים מאד מאד. והממנים הנ"ל לא רצו לתן לו מעט מים לשתות ובאמצע הדרך נסע אדון אחד עם עגלה אחת עם עגלת צב, ואמר להממנה שיתן לו מעט מים על ידיו והלך ממנה אחד ונתן לו והלך הממנה השני ונתן ל [קבצן] הנ"ל מים לשתות והלך הממנה שנתן מים להאדון הנ"ל ונתן רמץ [אפר] על הממנה שנתן מים להבעטליר הנ"ל. כל זה ראו השנים הנ"ל הינו היהודי והשר ואמר השר על זה [אינו ישר] ונתן לו היהודי הכאה על הלחי ונעשה שם [קטטה]. עד ששמע המלך מזה ושלח המלך אחריהם. ושאל בתחלה את היהודי מפני מה הכית אותו על הלחי השיב באשר שיאמר על מעשה המלך [אינו ישר]. אמר המלך להערל השר מפני מה אמרת כך והשיב וכי זה הוא לא [אינו ישר] שזה רוצה לשתות ואינם רוצים לתן לו לשתות וזה רצה שיתנו על ידו ונתן לו ויתר שאת כשהלך השני ונתן לו לשתות נתן עליו רמץ זה שנתן להאדון מים על ידיו. אחר כך אמר שוב המלך להיהודי ולמה הכית אותו. ואמר היהודי שכל [הסבר] למה היו נותנין מים להאדון ולהבעטליר לא נתנו. כי לזה צריך לתן הינו להאדון, ולהבעטליר לא צריך לתן. ותו לא אמר הינו השכל שאמר היהודי שלזה צריך לתן ולזה לא צריך לתן. ואחר כך ענה ואמר שאיש צריך לילך בכל ערב שבת כל הארבעה עולמות הינו עשיה יצירה בריאה אצילות ועולם העשיה לבד קשה מאד לילך ובפרט וכו' כל זה ספר פעם אחת בליל שבת אחר ברכת המוציא.
אות קב

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁסִּפֵּר

בִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּבִיאִין לְשָׁם כָּל הַמֵּתִים שֶׁבָּעוֹלָם

וְתֵכֶף שֶׁמֵּת אֶחָד בָּעוֹלָם מְבִיאִין לְשָׁם תֵּכֶף אוֹתוֹ הַמֵּת

וְשָׁם דָּנִין אוֹתוֹ הֵיכָן יִהְיֶה מְקוֹמוֹ

כִּי יֵשׁ מֵתִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹשְׂאִין אוֹתָן לְחוּץ לָאָרֶץ

וְכֵן לְהֶפֶךְ

כַּמּוּבָא.

וְשָׁם בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת יוֹשְׁבִין הַבֵּית דִּין שֶׁדָּנִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹתְנִין לוֹ מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ.

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם מָקוֹם

וְיִהְיֶה נֶאֱבָד וְנִשְׁלָךְ בְּכַף הַקָּלַע

וּכְשֶׁמְּבִיאִין אֶת הַמֵּת לְשָׁם אֲזַי מְבִיאִין אוֹתוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים.

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁחָסֵר לוֹ מֵהַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ אֵיזֶה חִסָּרוֹן.

כְּגוֹן לְאֶחָד נֶחְסָר בֵּית יָד אֶחָד מֵהַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁחָסֵר לוֹ חֵלֶק אֶחָד מִכְּנַף בִּגְדוֹ

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַכּל לְפִי מַעֲשֵׂה הָאָדָם

[שֶׁכֵּן זוֹכֶה לִלְבוּשִׁין אַחַר מוֹתוֹ] כַּיָּדוּעַ

וּכְפִי הַלְּבוּשִׁין שֶׁלּוֹ שֶׁמְּבִיאִין אוֹתוֹ לְשָׁם

כֵּן דָּנִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין לוֹ מְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל.

פַּעַם אַחַת הֵבִיאוּ לְשָׁם מֵת אֶחָד עָרוּם לְגַמְרֵי

בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וְדָנוּ אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁלָךְ וְנֶאֱבָד בְּכַף הַקֶּלַע רַחֲמָנָא לִצְלַן

כִּי הָיָה עָרוּם לְגַמְרֵי.

וּבָא צַדִּיק אֶחָד וְלָקַח מַלְבּוּשׁ אֶחָד מִמַּלְבּוּשִׁין שֶׁלּוֹ וְהִשְׁלִיךְ עָלָיו.

וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַבֵּית דִּין דְּשָׁם

לָמָה אַתָּה נוֹתֵן לוֹ מַלְבּוּשׁ שֶׁלְּךָ

וְהִקְפִּידוּ עַל זֶה

כִּי מַדּוּעַ יִתְלַבֵּשׁ זֶה הַמֵּת וְיִנָּצֵל עַל יְדֵי לְבוּשׁ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

הֵשִׁיב הַצַּדִּיק הַנַּ"ל

אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁל חַ זֶה הָאִישׁ לִמְחוֹז חֶפְצִי

וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ לִי רְשׁוּת לְהַלְבִּישׁוֹ בְּמַלְבּוּשׁ שֶׁלִּי.

וְכִי לא רְאִיתֶם שֶׁלִּפְעָמִים שַׂר גָּדוֹל שׁוֹלֵחַ אֶת עַבְדּוֹ לְאֵיזֶה שַׂר אַחֵר

וְנִתְעַכֵּב הָעֶבֶד קְצָת מִלֵּילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ.

וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַשַּׂר מַדּוּעַ לא הָלַכְתָּ עֲדַיִן בִּשְׁלִיחוּתִי

הֵשִׁיב הָעֶבֶד כִּי אֵין לִי מַלְבּוּשׁ הָרָאוּי לֵילֵךְ בּוֹ לְאוֹתוֹ הַשַּׂר.

כִּי הוּא שַׂר גָּדוֹל וְאִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ לְשָׁם בְּמַלְבּוּשׁ בָּזוּי.

עָנָה הַשַּׂר וְאָמַר. קַח מְהֵרָה מַלְבּוּשׁ אֶחָד מִמַּלְבּוּשַׁי

וּלְבוֹשׁ אוֹתוֹ

וְרוּץ מְהֵרָה לְהַשַּׂר בִּשְׁלִיחוּתִי.

כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִשְׁל חַ זֶה הַמֵּת בִּשְׁלִיחוּתִי

עַל כֵּן אֲנִי נוֹתֵן לוֹ אֶחָד מִמַּלְבּוּשִׁין שֶׁלִּי

וְהִצִּיל הַצַּדִּיק אֶת הַמֵּת מֵענֶשׁ הַמַּר שֶׁל כַּף הַקֶּלַע.

וְסִפֵּר זאת לְעִנְיַן עצֶם כּחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַצִּיל אֲנָשָׁיו בְּעָלְמָא דִּקְשׁוֹט

אות קג

פַּעַם אַחַת הָיָה מֶלֶךְ אֶחָד

וְנָסַע הַמֶּלֶךְ לִמְדִינָה אַחַת

וְרָאָה שָׁם בִּנְיָנִים נָאִים מְאד שֶׁקּוֹרִין אַרְמוֹנוֹת.

וְהוּטְבוּ בְּעֵינָיו הַבִּנְיָנִים מְאד

וְנָסַע לְבֵיתוֹ וְשָׂכַר תֵּכֶף בַּעֲלֵי מְלָאכוֹת שֶׁיִּבְנוּ לוֹ ארמון כְּמוֹ שֶׁרָאָה בַּמְּדִינָה הַנַּ"ל.

וּבָנוּ לוֹ אוֹתָם הארמון וְצִיְּרוּ אוֹתָם בְּצִיּוּרִים נִפְלָאִים מְאד.

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּנוּ אוֹתָם וְצִיְּרוּ אוֹתָם עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל מְאד

וְשָׁלַח [עִתּוֹנִים] בְּכָל מְדִינָתוֹ

שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתָן הארמון יֵלֵךְ וְיִרְאֶה.

וְנָסְעוּ מִכָּל הַמְּדִינָה לִרְאוֹת.

וּמֵעִיר אַחַת נִתְחַבְּרוּ יַחַד שְׁנֵי אֲנָשִׁים

אֶחָד הָיָה יְהוּדִי וְאֶחָד הָיָה עָרֵל שֶׁקּוֹרִין [שַׁר]

וְנָסְעוּ יַחְדָּו לִרְאוֹת אוֹתָן הארמון שֶׁבָּנָה הַמֶּלֶךְ.

וּכְשֶׁבָּאוּ לְהַשַּׁעַר שֶׁל הארמון

רָאוּ שֶׁמְּצֻיָּר שָׁם דֶּרֶךְ עַל הַשַּׁעַר שֶׁל הארמון, דֶּרֶךְ נִפְלָא מְאד.

וּמִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שֶׁל הַדֶּרֶךְ עוֹמְדִים מַעְיָנוֹת עִם מַיִם

וְעַל כָּל מַעְיָן וּמַיִם מְמֻנֶּה מַלְאָךְ אֶחָד.

וּמִצַּד הַדֶּרֶךְ הוֹלֵךְ [קַבְּצָן] אֶחָד

וְהַ [קַבְּצָן] הָיָה צָמֵא לַמַּיִם מְאד מְאד.

וְהַמְמֻנִּים הַנַּ"ל לא רָצוּ לִתֵּן לוֹ מְעַט מַיִם לִשְׁתּוֹת

וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ נָסַע אָדוֹן אֶחָד עִם עֲגָלָה אַחַת עִם עֶגְלַת צָב, וְאָמַר לְהַמְמֻנֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ מְעַט מַיִם עַל יָדָיו

וְהָלַךְ מְמֻנֶּה אֶחָד וְנָתַן לוֹ

וְהָלַךְ הַמְמֻנֶּה הַשֵּׁנִי וְנָתַן ל [קַבְּצָן] הַנַּ"ל מַיִם לִשְׁתּוֹת

וְהָלַךְ הַמְמֻנֶּה שֶׁנָּתַן מַיִם לְהָאָדוֹן הַנַּ"ל

וְנָתַן רֶמֶץ [אֵפֶר] עַל הַמְמֻנֶּה שֶׁנָּתַן מַיִם לְהַבֶּעטְלֶיר הַנַּ"ל.

כָּל זֶה רָאוּ הַשְּׁנַיִם הַנַּ"ל הַיְנוּ הַיְּהוּדִי וְהַשר

וְאָמַר הַשר עַל זֶה [אֵינוֹ ישֶׁר]

וְנָתַן לוֹ הַיְּהוּדִי הַכָּאָה עַל הַלְּחִי

וְנַעֲשָׂה שָׁם [קְטָטָה].

עַד שֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ מִזֶּה וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם.

וְשָׁאַל בִּתְחִלָּה אֶת הַיְּהוּדִי מִפְּנֵי מָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ עַל הַלֶּחִי

הֵשִׁיב בַּאֲשֶׁר שֶׁיּאמַר עַל מַעֲשֵׂה הַמֶּלֶךְ [אֵינוֹ ישֶׁר].

אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהֶעָרֵל הַשר מִפְּנֵי מָה אָמַרְתָּ כָּךְ

וְהֵשִׁיב וְכִי זֶה הוּא לא [אֵינוֹ ישֶׁר]

שֶׁזֶּה רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת וְאֵינָם רוֹצִים לִתֵּן לוֹ לִשְׁתּוֹת

וְזֶה רָצָה שֶׁיִּתְּנוּ עַל יָדוֹ וְנָתַן לוֹ

וְיֶתֶר שְׂאֵת כְּשֶׁהָלַךְ הַשֵּׁנִי וְנָתַן לוֹ לִשְׁתּוֹת

נָתַן עָלָיו רֶמֶץ זֶה שֶׁנָּתַן לְהָאָדוֹן מַיִם עַל יָדָיו.

אַחַר כָּךְ אָמַר שׁוּב הַמֶּלֶךְ לְהַיְּהוּדִי וְלָמָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ.

וְאָמַר הַיְּהוּדִי שֵׂכֶל [הסבר]

לָמָה הָיוּ נוֹתְנִין מַיִם לְהָאָדוֹן וּלְהַבֶּעטְלֶיר לא נָתְנוּ.

כִּי לָזֶה צָרִיךְ לִתֵּן הַיְנוּ לְהָאָדוֹן, וּלְהַבֶּעטְלֶיר לא צָרִיךְ לִתֵּן.

וְתוּ לא אָמַר

הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל שֶׁאָמַר הַיְּהוּדִי שֶׁלָּזֶה צָרִיךְ לִתֵּן וְלָזֶה לא צָרִיךְ לִתֵּן.

וְאַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר

שֶׁאִישׁ צָרִיךְ לֵילֵךְ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת כָּל הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת

הַיְנוּ עֲשִׂיָּה יְצִירָה בְּרִיאָה אֲצִילוּת

וְעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה לְבַד קָשֶׁה מְאד לֵילֵךְ וּבִפְרָט וְכוּ'

כָּל זֶה סִפֵּר פַּעַם אַחַת בְּלֵיל שַׁבָּת אַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עא - קָּשֶׁה מְאד לִהְיוֹת מְפֻרְסָם
...קשה מאד להיות מפרסם דע, שקשה מאד להיות מפרסם כי מה שהוא מפרסם, הוא מזיק לו מאד כי לפעמים צריך לסבל יסורים בשביל רבים, כמה שכתוב: "ובחברתו נרפא לנו" כי מאחר שהוא מפרסם, על כן הוא בבחינות: "לכן אחלק לו ברבים" על כן צריך לסבל יסורים בשביל רבים כי עליו נאמר: "ובחברתו נרפא לנו" רק שיש כמה בני אדם שצריכים להיות מפרסמים ועושים אותם דוקא מפרסמים אבל יש צדיקים שמקבלים מעצמם יסורים עליהם בשביל ישראל ובזה מחליפין השפע כמבאר למעלה בסימן ס"ג על פסוק "ובשתים יכסה...
ספר המידות - נגינה
...- נגינה חלק שני א. כשהצדיקים נתפרסמים בעולם, על ידי זה נתחדשים נגונים בעולם. ב. הלויים היה להם לכל יום נגון מיחד, ועכשו בגלות נשתכחו הנגונים. וכשבאה איזהו שבר על איזהו אמה, אזי מתנוצץ הנגון של הלויים שהוא כנגד השבר הזה. ג. על ידי הנגונים שיש בהם קול בכיה, יכולים להוציא השבויים, בחינת מוציא אסירים בכושרות. ד. על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה. ה. מה כשאדם שותה, מתחיל לזמר ולנגן ולא כן באכילתו, מחמת שאמרו שירה על הבאר, ולא אמרו שירה על המן...
שיחות הר"ן - אות קכט
שיחות הר"ן - אות קכט עקר התגברות התאוה הידוע דהינו תאוות המשגל הוא רק מחמת עצבות ומרה שחורה וצריכין להתגבר בכל עז להיות אך שמח תמיד ואמר: אפילו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט שקשה לו מאד לצאת משם צועקין וצועקין וצועקין והגביה ידיו קצת ולא אמר יותר ואמר שלענין המחשבות והבלבולים שמבלבלין לאדם בענין זה שדיה לצרה בשעתה ולא יבלבל עצמו כלל כלל בענין זה לא קדם ולא אחר כך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כי אם אין טומאה אין צריך טהרה
...תורות מכת"י - כי אם אין טומאה אין צריך טהרה [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] [זה מצאתי מכתיבת ידו הקדושה מהתורה אר"ע כשתגיעו לאבני שיש טהור הנדפס בסי' נ"א אך לא מצאתי ההתחלה ומה שמצאתי העתקתי וזהו] כי אם אין טומאה אין צריך טהרה כי אל טומאה שייך טהרה כ"ש וטהרתם מכל טומאותיכם ודרך הטהרה יכולה לתקן את עצמה והטומאה שהיא השקר היא מחמת הריחוק מאחד כי עיקר הרע הוא מחמת הריחוק מאחד כי הרע הוא נגדיות הוא נגד רצונו של אדם ונגדיות אין שייך באחד אלא בשנים שאחד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד - לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם
...רבנו, זכרונו לברכה] תקעו בחדש שופר בכסא וכו' א. להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו הינו ליראה כמו שכתוב: "ליראה את השם הנכבד" ב. ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד "ותורת חסד" אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'זהו הלומד תורה על מנת ללמדה' כי זה עקר כבודו כמובא בזוהר 'בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו: בשעתא דאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים"...
שיחות הר"ן - אות רטו - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות רטו - לענין המחלוקת שעליו אמר: אצלי העקר הוא ראש השנה ותכף כשחולף ועובר ראש השנה אני מטה אזני ושומע אם מכין בכתל לעורר לסליחות לשנה הבאה כי אין שום זמן כלל כי כל השנה חולף ועובר כהרף עין
שיחות הר"ן - אות ס
...זכרונו לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה בענין בנינים עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי ואפילו עכו"ם ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם כי אי אפשר להיות בלא זה ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי ונראה שזהו פרוש:...
שיחות הר"ן - אות עו
...אות עו שמעתי בשמו מכבר שספר שלמד כל הארבעה שלחן ערוך שלש פעמים פעם אחת כפשוטו ופעם שני למד וגמר אותם והיה יודע בכל דין ודין מארבעה שלחן ערוך השרש שלו בגמרא פרוש רש"י ותוספות ופעם שלישי למד וגמר אותם וזכה לידע בכל דין ודין סוד הכונה של הדין מפני מה הדין כך על פי סוד וכפי הנשמע כל זה היה בימי נעוריו כי אחר כך חזר וגמר אותם עוד כמה פעמים ודרכו היה תמיד שהיה לומד הרבה הרבה כל ימיו עד הסוף אפילו בעת החולאת הכבד שהיה לו בסוף ואף על פי שהיה עליו טרחא דצבורא...
חיי מוהר"ן - תקצ - עבודת השם
...זכרונו לברכה איך שקשה לו מאד להתפלל, כי המחשבות זרות מבלבלין אותו מאד. השיב לו רבנו זכרונו לברכה מקבלין זאת לכפרת עון, וחיך קצת. וקצת היה נראה כונתו בזה כי הלא באמת אלו המחשבות הם בעצמם עוונות, ועל כן חיך קצת. אך אף על פי כן בודאי כל דבריו אמת וצדק כי על כל פנים בזה שאין מהרהר אחריו יתברך חס ושלום ויודע שבודאי השם יתברך רוצה לקרבו ולקבל תפילתו רק שעוונותיו גרמו לו כל אלו המחשבות הבאין לבלבלו ויש לו צער מזה ובורח מהם בכל כחו יכול להיות בודאי שזה בעצמו...
חיי מוהר"ן - רטו - נסיעתו וישיבתו באומן
...אות רטו ליל שבת נחמו תק"ע באומין אחר קדוש אמר תורה מענין פשיטותו הינו מה שהוא לפעמים איש פשוט שקורין פראסטיק שהוא מחיה עצמו אז בעת פשיטותו מהדרך שנסע לארץ ישראל. ובאר הענין כמובא בספרנו בסימן ע"ח בלקוטי תנינא עין שם. ואמר שאינו יודע כלל ונשבע בשבת קדש, ואמר בזו הלשון "אני נשבע בשבת קדש" הינו על ענין הנ"ל שהוא אינו יודע כלל עכשו. ואחר כך אמר שהוא עתה ירא שקורין פרום, ושמח ואמר אשרינו שהשם יתברך היטיב עמנו מאד שזכינו לקדשת ישראל. ואמר שיש לו שמחה גדולה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2656 שניות - עכשיו 12_07_2025 השעה 11:30:11 - wesi2