ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - טז - שיחות השיכים להתורות
אות טז לענין המקיפים המבארים בהתורה עתיקא סימן כ"א שכל אחד ישיג לעתיד כפי טרחו ויגיעתו וכו' בעבודת ה' אמר שיש עבדות כאלו בזה העולם שזוכין על ידם שגם בעולם הבא יזכה בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא ולהשיג בכל פעם מקיפין חדשים ומה שכתב שם בענין מרים שפגמה בכבוד משה, ואהרון בקש (במדבר י"ב) : "אל נא וכו' בצאתו מרחם אמו" שזה בחינת ענש היבום עין שם יש בזה נפלאות גדולות כי רמז בזה על בתו מרים זכרונה לברכה שהיתה כלתו של הרב הגאון הצדיק וכו' הרב ליבוש מוואלטשיסק זכר צדיק לברכה, שנסע לארץ ישראל עם כל בניו ועל ידי זה נסעה גם בתו לארץ ישראל. וכמה שנים אחר פטירת אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה נתיבמה שם אות יז כשאמר הענין (ראש השנה כז:) : על התוקע בבור אותם העומדים בחוץ עין שם בסימן כ"ב מענין התגלות סוד קול הברה עין שם. ואז אמר בעצמו שיש בזה קשיא לכאורה כי שם מבאר שמי שאינו בבחינת בשר אינו יכול לשמע הקול בעצמו כי אם קול הברה עין שם ומבאר זה בתוך המשנה הנ"ל שאמרה אם קול שופר שמע וכו' ואם קול הברה שמע וכו' וקשה לכאורה הלא הזכירה המשנה בתחלה אותן העומדים בחוץ אם קול שופר שמע וכו' ופרש רבנו זכרונו לברכה שם בעצמו אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר וכו' ואם כן קשה איך אותם שעומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר יכולים לשמע הקול בעצמו שהוא בחינת קול שופר ואיך אמר התנא על אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר אם קול שופר שמע וכו' הלא אותם שאינם בבחינת בשר אינם יכולים לשמע הקול בעצמו וכו'. אבל לא באר הענין לתרץ זאת בפרוש רק אמר בשיחתו הקדושה הלא גם כן אין מבינים ענין הנ"ל. אך מדבריו מובן שיש בזה ענין בגו. והנראה מדבריו הוא שגם מי שאינו זוכה עדין להיות קרוב להנשמה ולהצדיק האמת בבחינת בשר הנ"ל, אף על פי כן אם יכריח עצמו הרבה ויטה אזנו היטב היטב בכח גדול לשמע קול הנשמה וקול הצדיקים אמתיים יש לו גם כן תקוה לשמע קול דקדשה בעצמו רק שצריך להטות אזנו היטב. והוא ממש כמו בענין דין המשנה הנ"ל לענין קול שופר בפשיטות שמי שאינו תוקע בבור בודאי אינו צריך הבחנה אם קול שופר שמע ואם קול הברה כי בודאי שמע קול שופר וכמבאר בשלחן ערוך (ארח חיים סימן תקפ"ז) : שרק מי שתוקע בבור וכיוצא צריך הבחנה אם קול שופר שמע אם קול הברה שמע. כמו כן הוא ממש בענין זה שאמר רבנו זכרונו לברכה בהמשנה הנ"ל שמי שהוא תוקע בבור, שמנח בבור תחתיות ושם תוקע ומתאנח וצועק על עוונותיו שאז צריכים הבחנה אותם שעומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר, אם קול שופר שמעו יצאו וכו' כי אף על פי שאינם בבחינת בשר אם יכריחו עצמם ויטו אזנם היטיב יוכלו לשמע הקול בעצמו כנ"ל אבל מי שזוכה שהוא בבחינת בשר אינו צריך הבחנה כלל כי בודאי ישמע בחינת הקול שופר שהוא הקול דקדשה בעצמו והבן. כן נראה לעניות דעתי [לענין המבאר במאמר הנ"ל שכל הקולות הם בחינות עזות וכו' אמר אז שאפילו קול קשקוש המטבעות של נתינת הצדקה הם גם כן בחינת עזות דקדשה וכו'] אות יח (יח) מאמר אמצעותא דעלמא סימן כ"ד נאמר בקיץ תקס"ג בסעדת ליל שבת. ואמר אותו ביראה גדולה ובהתלהבות עצום ונשגב כל כך עד שלא יכלו השומעים להבין כלל מה הוא אומר רק נכתב אחר כך בכתיבת ידו ובלשונו הקדושה אות יט (יט) שיך להמאמר אחוי לן מנא. סימן כ"ה נשמע מפיו הקדוש בפרוש אצל המאמר הנ"ל שמדבר שם מעליה מדרגא לדרגא שמתגברים המניעות דסטרא אחרא בכל פעם וכו' ואמר אז בפרוש שגם מי שהוא בתוך הארץ ממש כשנתעורר לעלות משם ההכרח שילך מדרגא לדרגא ואזי משתטחין כנגדו בכל פעם וכו'. כמבאר שם במאמר הנ"ל. אות כ התורה האי מאן דאזל למנסב אתתא בסימן כ"ט אמר בשבועות תקס"ו לפרט קטן. ובאותו העת לבש פעם ראשון בגדים לבנים ואז נכלל בתוך התורה בחינת בגדים לבנים עין שם. וגם איש אחד הביא בתו הבתולה שהיה לה חלי נופל רחמנא לצלן, וגם הביא יין וכו' וכל זה נכלל שם עין שם וכו' וכו'. ועוד כמה דברים נפלאים שראינו בעינינו שנכללו בתוך התורה הזאת מלבד הנסתרות, כי עצם כונתו בכלל ובפרט אי אפשר להשיג. גם אמר שהתורה הזאת עומדת על הצרפת כי מדבר שם מכסף וממון הינו מענין תקון הכללי של המשא ומתן. וכן מדבר שם מתקון הדבור על ידי שבח הצדיקים ומבגדים לבנים וזה (משלי י) : "כס'ף נבח'ר לשו'ן צדי'ק" סופי תבות פרנק. באותה העת שאמר מאמר הנ"ל היה לאיש אחד עשיר מאנשי רבנו זכרונו לברכה איזה עסק עם אדונים בויניציא מאנשי חיל של הקיר"ה [הקיסר ירום הודו] הינו שהעמיד להם קמח ולא הוטב בעיניהם ורצו האדונים הנ"ל לסכן אותו בסכנות נפשות לבד מסכנת ממון. ובשעה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הנ"ל נכנס בלבו מאד מה שמבאר שם שעל ידי שבח הצדיקים הדבור נשמע ונתקבל, כי זה כל ענינו כי הלא העקר שיהיו דבוריו וטענותיו נשמעים ונתקבלים לפני האדונים. ותכף במוצאי שבועות נסע לוינציא וכל אותו הדרך עסק רק לספר בשבחי רבנו זכרונו לברכה. וכן בבואו לוינציא עסק לספר לפני בעל האכסניא שלו הרבה משבחי רבנו זכרונו לברכה. כי באמת היה לכל אנשי רבנו זכרונו לברכה אפילו להבעלי בתים הפשוטים ספורים ושבחים הרבה מרבנו זכרונו לברכה עד אין מספר. ותכף אחר כך נכנס אל האדונים ודבר לפניהם כל טענותיו ואמתלאותיו ונתקבלו דבריו באזניהם וקבלו אותו בכבוד גדול ונצול מכל הסכנות הנ"ל ויצא בשלום מן העסק הנ"ל כראוי
אות טז

לְעִנְיַן הַמַּקִּיפִים הַמְבאָרִים בְּהַתּוֹרָה עַתִּיקָא סִימָן כ"א

שֶׁכָּל אֶחָד יַשִּׂיג לֶעָתִיד כְּפִי טָרְחוֹ וִיגִיעָתוֹ וְכוּ' בַּעֲבוֹדַת ה'

אָמַר שֶׁיֵּשׁ עֻבְדּוֹת כָּאֵלּוּ בְּזֶה הָעוֹלָם

שֶׁזּוֹכִין עַל יָדָם

שֶׁגַּם בָּעוֹלָם הַבָּא יִזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם מַקִּיפִין חֲדָשִׁים

וּמַה שֶׁכָּתַב שָׁם בְּעִנְיַן מִרְיָם שֶׁפָּגְמָה בִּכְבוֹד משֶׁה, וְאַהֲרון בִּקֵּשׁ: "אַל נָא וְכוּ' בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ" שֶׁזֶּה בְּחִינַת ענֶשׁ הַיִּבּוּם עַיֵּן שָׁם

יֵשׁ בָּזֶה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת

כִּי רָמַז בָּזֶה עַל בִּתּוֹ מִרְיָם זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה שֶׁהָיְתָה כַּלָּתוֹ שֶׁל הָרַב הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק וְכוּ' הָרַב לֵיבּוּשׁ מִוָּואלְטְשִׁיסְק זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם כָּל בָּנָיו וְעַל יְדֵי זֶה נָסְעָה גַּם בִּתּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְכַמָּה שָׁנִים אַחַר פְּטִירַת אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה נִתְיַבְּמָה שָׁם

אות יז

כְּשֶׁאָמַר הָעִנְיָן: עַל הַתּוֹקֵעַ בַּבּוֹר אוֹתָם הָעוֹמְדִים בַּחוּץ עַיֵּן שָׁם בְּסִימָן כ"ב מֵעִנְיַן הִתְגַּלּוּת סוֹד קוֹל הֲבָרָה עַיֵּן שָׁם.

וְאָז אָמַר בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה קֻשְׁיָא לִכְאוֹרָה

כִּי שָׁם מְבאָר שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת בָּשָׂר אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמעַ הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ כִּי אִם קוֹל הֲבָרָה עַיֵּן שָׁם

וּמְבָאֵר זֶה בְּתוֹךְ הַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל שֶׁאָמְרָה אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע וְכוּ' וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע וְכוּ'

וְקָשֶׁה לִכְאוֹרָה

הֲלא הִזְכִּירָה הַמִּשְׁנָה בִּתְחִלָּה אוֹתָן הָעוֹמְדִים בַּחוּץ אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע וְכוּ'

וּפֵרֵשׁ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם בְּעַצְמוֹ אוֹתָם הָעוֹמְדִים בַּחוּץ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר וְכוּ'

וְאִם כֵּן קָשֶׁה אֵיךְ אוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים בַּחוּץ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר יְכוֹלִים לִשְׁמעַ הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר

וְאֵיךְ אָמַר הַתַּנָּא עַל אוֹתָם הָעוֹמְדִים בַּחוּץ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע וְכוּ'

הֲלא אוֹתָם שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר אֵינָם יְכוֹלִים לִשְׁמעַ הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ וְכוּ'.

אֲבָל לא בֵּאֵר הָעִנְיָן לְתָרֵץ זאת בְּפֵרוּשׁ

רַק אָמַר בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הֲלא גַּם כֵּן אֵין מְבִינִים עִנְיָן הַנַּ"ל.

אַךְ מִדְּבָרָיו מוּבָן שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עִנְיָן בְּגוֹ.

וְהַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הוּא

שֶׁגַּם מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה עֲדַיִן לִהְיוֹת קָרוֹב לְהַנְּשָׁמָה וּלְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בִּבְחִינַת בָּשָׂר הַנַּ"ל, אַף עַל פִּי כֵן אִם יַכְרִיחַ עַצְמוֹ הַרְבֵּה וְיַטֶּה אָזְנוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב בְּכחַ גָּדוֹל לִשְׁמעַ קוֹל הַנְּשָׁמָה וְקוֹל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים

יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן תִּקְוָה לִשְׁמעַ קוֹל דִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ

רַק שֶׁצָּרִיךְ לְהַטּוֹת אָזְנוֹ הֵיטֵב.

וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּעִנְיַן דִּין הַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל לְעִנְיַן קוֹל שׁוֹפָר בִּפְשִׁיטוּת

שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ תּוֹקֵעַ בְּבוֹר בְּוַדַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ הַבְחָנָה אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע וְאִם קוֹל הֲבָרָה כִּי בְּוַדַּאי שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר וְכַמְבאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ: שֶׁרַק מִי שֶׁתּוֹקֵעַ בְּבוֹר וְכַיּוֹצֵא צָרִיךְ הַבְחָנָה אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע אִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע.

כְּמוֹ כֵן הוּא מַמָּשׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל

שֶׁמִּי שֶׁהוּא תּוֹקֵעַ בְּבוֹר, שֶׁמֻּנָּח בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת וְשָׁם תּוֹקֵעַ וּמִתְאַנֵּחַ וְצוֹעֵק עַל עֲווֹנוֹתָיו

שֶׁאָז צְרִיכִים הַבְחָנָה אוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים בַּחוּץ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר, אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמְעוּ יָצְאוּ וְכוּ'

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר אִם יַכְרִיחוּ עַצְמָם וְיַטּוּ אָזְנָם הֵיטִיב יוּכְלוּ לִשְׁמעַ הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ כַּנַּ"ל

אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בָּשָׂר אֵינוֹ צָרִיךְ הַבְחָנָה כְּלָל

כִּי בְּוַדַּאי יִשְׁמַע בְּחִינַת הַקּוֹל שׁוֹפָר שֶׁהוּא הַקּוֹל דִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ וְהָבֵן.

כֵּן נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי

[לָעִנְיָן הַמְבאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁכָּל הַקּוֹלוֹת הֵם בְּחִינוֹת עַזּוּת וְכוּ'

אָמַר אָז שֶׁאֲפִילּוּ קוֹל קִשְׁקוּשׁ הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁל נְתִינַת הַצְּדָקָה

הֵם גַּם כֵּן בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ']

אות יח

מַאֲמַר אֶמְצָעוּתָא דְעָלְמָא סִימָן כ"ד נֶאֱמַר בְּקַיִץ תקס"ג בִּסְעֻדַּת לֵיל שַׁבָּת.

וְאָמַר אוֹתוֹ בְּיִרְאָה גְּדוֹלָה וּבְהִתְלַהֲבוּת עָצוּם וְנִשְׂגָּב כָּל כָּךְ

עַד שֶׁלּא יָכְלוּ הַשּׁוֹמְעִים לְהָבִין כְּלָל מַה הוּא אוֹמֵר

רַק נִכְתַּב אַחַר כָּךְ בִּכְתִיבַת יָדוֹ וּבִלְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה

אות יט

שַׁיָּךְ לְהַמַּאֲמָר אַחְוֵי לָן מָנָא. סִימָן כ"ה

נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ אֵצֶל הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מֵעֲלִיָּה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא שֶׁמִּתְגַּבְּרִים הַמְּנִיעוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא בְּכָל פַּעַם וְכוּ'

וְאָמַר אָז בְּפֵרוּשׁ שֶׁגַּם מִי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מַמָּשׁ כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר לַעֲלוֹת מִשָּׁם

הַהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וַאֲזַי מִשְׁתַּטְּחִין כְּנֶגְדּוֹ בְּכָל פַּעַם וְכוּ'.

כַּמְבאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.

אות כ

הַתּוֹרָה הַאי מָאן דְּאָזֵל לְמִנְסַב אִתְּתָא בְּסִימָן כ"ט אָמַר בְּשָׁבוּעוֹת תקס"ו לִפְרָט קָטָן.

וּבְאוֹתוֹ הָעֵת לָבַשׁ פַּעַם רִאשׁוֹן בְּגָדִים לְבָנִים

וְאָז נִכְלַל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה בְּחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים עַיֵּן שָׁם.

וְגַם אִישׁ אֶחָד הֵבִיא בִּתּוֹ הַבְּתוּלָה שֶׁהָיָה לָהּ חֳלִי נוֹפֵל רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְגַם הֵבִיא יַיִן וְכוּ' וְכָל זֶה נִכְלַל שָׁם עַיֵּן שָׁם וְכוּ' וְכוּ'.

וְעוֹד כַּמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים שֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ שֶׁנִּכְלְלוּ בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה הַזּאת מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת, כִּי עֶצֶם כַּוָּנָתוֹ בִּכְלָל וּבִפְרָט אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג.

גַּם אָמַר שֶׁהַתּוֹרָה הַזּאת עוֹמֶדֶת עַל הַצָּרְפַת

כִּי מְדַבֵּר שָׁם מִכֶּסֶף וּמָמוֹן הַיְנוּ מֵעִנְיַן תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן.

וְכֵן מְדַבֵּר שָׁם מִתִּקּוּן הַדִּבּוּר עַל יְדֵי שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים וּמִבְּגָדִים לְבָנִים וְזֶה: "כֶּסֶ'ף נִבְחָ'ר לְשׁוֹ'ן צַדִּי'ק" סוֹפֵי תֵבוֹת פְרַנְק.

בְּאוֹתָהּ הָעֵת שֶׁאָמַר מַאֲמָר הַנַּ"ל הָיָה לְאִישׁ אֶחָד עָשִׁיר מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיזֶה עֵסֶק עִם אֲדוֹנִים בְּוֶינֶיצְיֶא מֵאַנְשֵׁי חַיִל שֶׁל הַקִּירָ"ה [הַקֵּיסָר יָרוּם הוֹדוֹ]

הַיְנוּ שֶׁהֶעֱמִיד לָהֶם קֶמַח וְלא הוּטַב בְּעֵינֵיהֶם

וְרָצוּ הָאֲדוֹנִים הַנַּ"ל לְסַכֵּן אוֹתוֹ בְּסַכָּנוֹת נְפָשׁוֹת לְבַד מִסַּכָּנַת מָמוֹן.

וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל

נִכְנַס בְּלִבּוֹ מְאד מַה שֶּׁמְּבאָר שָׁם שֶׁעַל יְדֵי שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל, כִּי זֶה כָּל עִנְיָנוֹ

כִּי הֲלא הָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרָיו וְטַעֲנוֹתָיו נִשְׁמָעִים וְנִתְקַבְּלִים לִפְנֵי הָאֲדוֹנִים.

וְתֵכֶף בְּמוֹצָאֵי שָׁבוּעוֹת נָסַע לְוֶינֶצְיָא

וְכָל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ עָסַק רַק לְסַפֵּר בְּשִׁבְחֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְכֵן בְּבוֹאוֹ לְוֶינֶצְיָא עָסַק לְסַפֵּר לִפְנֵי בַּעַל הָאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ הַרְבֵּה מִשִּׁבְחֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

כִּי בֶּאֱמֶת הָיָה לְכָל אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲפִילּוּ לְהַבַּעֲלֵי בָתִּים הַפְּשׁוּטִים סִפּוּרִים וּשְׁבָחִים הַרְבֵּה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד אֵין מִסְפָּר.

וְתֵכֶף אַחַר כָּךְ נִכְנַס אֶל הָאֲדוֹנִים וְדִבֵּר לִפְנֵיהֶם כָּל טַעֲנוֹתָיו וַאֲמַתְלְאוֹתָיו וְנִתְקַבְּלוּ דְּבָרָיו בְּאָזְנֵיהֶם וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל וְנִצּוֹל מִכָּל הַסַּכָּנוֹת הַנַּ"ל וְיָצָא בְּשָׁלוֹם מִן הָעֵסֶק הַנַּ"ל כָּרָאוּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ק - צַדִּיקִים אֲשֶׁר מִזְגָּם וְטִבְעָם
...- צדיקים אשר מזגם וטבעם [לשון החברים] הנה הצדיקים אשר בכל דור ודור כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע אנו רואין בחוש הראות שיש בהם צדיקים אשר מזגם וטבעם טובה מאד, וטובים המה לכל ויש אשר הוא צדיק אמת ואין מזגו וטבעו נוחה עם המון עם ולפעמים נראה ממנו כעס וקפידה הנה ידוע שכל צדקת הצדיקים הוא לוקח מאור התורה כי היא המורה דרך וממנה לקחה צדקתו והנה הצדיק אשר השיג מאור גדול ממאור התורה ומעשיו גם כן בשוים לפי השגתו בתורה אזי צדקתו ותורתו שניהם מתישבים בשובה ונחת לפיכך דעתו נוחה עם הבריות והצדיק אשר אור חכמת התורה...
אשרי תמימי דרך - ליקוטי מוהר"ן ח"א - חלק 1
...- ליקוטי מוהר"ן ח"א - חלק 1 breslev.eip.co.il/?key=30 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. דע, כי על ידי התורה = התורה היינו השכל של השי"ת. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, היינו בתורה דעתיקא סתימאה שתתגלה לעתיד לבוא, שהיא קדמה לעולם שבה הוא הסתכל וכולי. והתורה הזאת היא השכל של השי"ת. היינו השכל של השי"ת מדוע הוא ברא את העולם, ומדוע דווקא בצורה הזאת ומדוע דווקא כך ולא אחרת, זה השכל של השי"ת שהוא התורה של השי"ת. נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, שאנו מבקשים...
ספר המידות - קללה
...חס ושלום. ב. אין אדם רשאי לקלל אלא אם כן יכול לראות הדורות שיצאו ממנו. ג. אל תהיה קללת הדיוט קלה בעיניך. ד. הקללות הולכים אחר הכונה. ה. לפעמים נתקים קללת הצדיק כל ימי חייו ולא לאחר מותו. ו. סוף שקללת חנם ישוב על המקלל. ז. קללת חכם אפילו בחנם ואפילו על תנאי באה. ח. אפילו נכרי המברך את ישראל מתברך. חלק שני א. אדם הרגיל בקללות הוא מעולם התהו וכן להפך, הרגיל בברכה הוא מעולם התקון. ב. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו מחקירות האלו גורם ברכה....
שיחות הר"ן - אות קע - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קע - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' פעם אחת שאלתי אותו מדוע כמה יראים התיגעו בעבודת ה' הרבה מאד ואף על פי כן לא הגיעו למדרגת הצדיקים הגדולים השיב בפשיטות מסתמא לא התיגעו כל כך ואמר בזה הלשון מן הסתם האבן זייא ניט גיהאריוועט כי הכלל, שעקר הוא היגיעה והכל לפי רב המעשה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצא - דַּע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשֵׁב אֶחָד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד בְּגַן עֵדֶן
...מוהר"ן ח"א - תורה קצא - דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן ולזה יהיו כל התענוגים והשעשועים וכל הש"י עולמות וחברו לא ירגיש כלום ולא יהיה לו שום תענוג "כי שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קלמוסים וכו' אין מספיקין לכתב חללה של רשות' שנאמר: "שמים לרום" וכו' נמצא שלב מלכים גדול הרבה מרום השמים ועמק הארץ שתופסים כל כך מקום כמה וכמה אלפי אלפים פרסאות והלב והמח שקטנים מאד במקומם, הם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ה' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך
...לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך "ממתים ידך ה' ממתים מחלד וכו' אני בצדק אחזה פניך" וכו' הכלל שעקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך שזהו עקר התכלית וזהו רצונו יתברך שאנחנו נכיר אותו יתברך ואין ראוי לאדם שיהיה לו כונה אחרת בעבודתו יתברך כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי...
מבצר של מים
...סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים רבי נחמן מברסלב מדבר על בת המלך שברחה אל המבצר של מים. מה פישרו של מבצר המים הזה? מה מסמלים המים? רמזים: מכאן: breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור בעניין: כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני וכאן: breslev.eip.co.il/?key=2519 - סיפורי מעשיות - מעשה שיחות שאחר סיפורי המעשיות דע שיש שני מיני פלטין ושני הפלטין דומין זה לזה באחד דר בו מלך, ובהשני דר עבד ובודאי, באמת...
ספר המידות - זכות אבות
ספר המידות - זכות אבות חלק א' א. על ידי טבילת מקוה מזכירין זכות אבות. חלק שני א. על ידי מפלגי וחריפי הדור מאירין את היראה, ועל ידי היראה מתנוצץ זכות אבות, ועל ידי התנוצצות האבות נתעורר תשובה בעולם. ב. בפתח ביתו של אדם נכר, אם תמו זכות אבותיו או אם חלה זכות אבותיו. ג. הגומל חסדים, אין צריך לזכות אבות.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנא - סְגֻלָּה לְזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא
...קימא סגלה לזרע של קימא שיאמרו שניהם האיש ואשתו קדם הזווג פרשת "ובראשי חדשיכם" וכן כשהתינוק חולה, חס ושלום יאמרו אז גם כן האיש והאשה פרשת "ובראשי חדשיכם" כי מארת חסר ואו שהוא החיות של כל דבר וכן כלת משה חסר ואו גם כן וכל זה הוא סוד פגימת הלבנה שמשם נמשך בחינת מארת חסר ואו שהוא אסכרה לרביי חס ושלום כי הוא"ו הוא החיות של כל דבר ועל כן חסרון הוא"ו מרמז על חסרון החיות כנ"ל ומשם נמשך מיתת הבנים קטנים, חס ושלום ובראש חדש מתחלת הלבנה להתמלאת ולהתתקן כידוע כי אז הגיעה לתכלית הפגם והחסרון ואזי תכף מתחיל התקון...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ
...ח"א - תורה רפה - טעמה כי טוב סחרה "טעמה כי טוב סחרה" הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו שזהו בחינת לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו, הינו התורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה כי לא יכבה בלילה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:15:33 - wesi2