ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - כד - שיחות השיכים להתורות
אות כד פעם אחת באנו אליו אני וחברי רבי נפתלי סמוך לשבועות תקס"ה, ואמר לנו שעתה אינו יודע כלל רק זאת נודע לי בעתים הללו שעל ידי לשון הרע שבעולם אין הצדיקים יכולין להיות ענוים וכו' כמבאר בסימן קצ"ז ויתר מזה אינו יודע ואמר בפרוש כמו שאתה אינך יודע, כך ממש אני איני יודע עכשו כלום. ואמר שעכשו הוא מתנהג בפשיטות שעומד בבקר ומתפלל תפילתו, ואחר כך הוא לומד קצת, ואחר כך הוא אומר תהלים, ואחר כך אוכל אכילתו ומניח עצמו לישן קצת ואחר כך הוא עומד ומפרש שיחתו קצת לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים. ויש לי רחמנות עלי ואלו הדבורים שיש לו רחמנות על עצמו אמר בתמימות ובלב נשבר עד שכל מי ששמע אלו הדבורים ראה והבין גודל הרחמנות העצום שיש לו על עצמו, כאלו היה רחוק בתכלית הרחוק מהשם יתברך חס ושלום וכו'. וספר לנו אז שחלם לו שהיה שבועות והיינו כלנו כדרכנו בכל שנה להתקבץ אליו על חג השבועות. ולא היה יכול לומר תורה כלל והיה מבזה ומיסר אותנו מאד ואמר כי הכל בשבילנו שמחמת עביותנו וכו' אינו יכול לומר תורה [כמבאר אצלנו שהתורה של הצדיק נעשית מהאנשים הבאים ומתקבצים אליו]. והוכיח אותנו מאד ועל ידי זה נתעוררנו כלנו בתשובה גדולה ואחר כך אמר תורה נפלאה ונורא מאד. והמובן מדבריו היה שנתגלה לו בחלום גם התורה שאמר אז. אחר כך היינו אצלו בחג השבועות ואמר אז תורה נפלאה על פסוק וביום הבכורים בסימן נ"ו המתחלת כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות. אחר שאמר התורה הנ"ל ושם מדבר מענין בחינת מלכות שיש בכל אחד מישראל וכו' ויש מלכות באתגליא ובאתכסיא וכו' ויש אחד שאף על פי שבאתגליא אין לו שום ממשלה אף על פי כן באתכסיא וכו'. אחר כך אמר בפרוש על עצמו לכם נדמה שאין לי ממשלה כי אם עליכם באמת אני מושל אפילו על כל צדיקי הדור רק שהוא באתכסיא אחר שאמר הענין המבאר בסוף התורה הנ"ל המדבר מדרכי ה' שאי אפשר להבינם שהם בחינת אלו ואלו דברי אלהים חיים שאף על פי שזה הצדיק הלכה כמותו וזה אין הלכה כמותו אף על פי כן אלו ואלו דברי אלהים חיים. וזה הדבר אי אפשר להבין כלל כי הם בחינת רעמים וכו'. אחר כך בלילה דבר מזה קצת בשיחתו הקדושה עם העולם ואמר שאף על פי שנמצא בספרי מקבלים תרוץ על קשיא הזאת וכיוצא בזה כי הם רוצים לתרץ מה שזה מקל וזה מחמיר שזה מחסד וזה מגבורה וכו' על כן באמת אלו ואלו דברי אלהים חיים, עין בדבריהם ואמר רבנו זכרונו לברכה אף על פי כן באמת אלו התרוצים אינם כלום למבין קצת. ואמר בזו הלשון: יחגר אחד מתניו לומר תרוץ על קשיא זאת בפני. כי באמת אינו תרוץ כלל כי זה אומר שהדבר כשר ומתר לאכל וזה אומר להפך שאסור לאכלו ואיך אפשר להבין בשכל שדברי שניהם אמת מאחר שכל אחד אומר הדין בהפך מחברו וכו'. וכונתו היתה שהתרוצים על קשיות כאלו אין בהם ממש. לא מבעיא התרוצים שבספרי המחקרים שבודאי אין בהם כלום וכמבאר בדברינו במקום אחר שבשביל זה אסר רבנו זכרונו לברכה לעין אפילו בספרים של המחקרים הכשרים מחמת שמביאין קשיות חזקות גדולות על דרכי השם ומאריכין בקשיתם ואחר כך רוצין לתרצה והתרוץ חלוש מאד ובנקל לסתרו. ועל כן מי שמעין בהם ורוצה לתרץ הקשיות על ידי שכל יוכל לבוא לאפיקורסות גדול, כי מבין אחר כך שהתרוץ אינו כלום ונשאר בקשיא על כן אסור לעין בהם כלל רק לסמך על אמונה לבד. וכשבא חס ושלום בדעתו איזה קשיא בענינים אלו צריך לידע שאי אפשר לתרצה כי אי אפשר לנו לדעת ולהשיג בשכלנו האנושי דרכי ה' וכו' רק לסמך על אמונה לבד להאמין שבודאי באמת הכל נכון וישר רק שבשכלנו אי אפשר להבין דרכי השם וכמבאר זה בדברי רבנו זכרונו לברכה הרבה. אלא אפילו קצת התרוצים המובאים בספרי המקבלים אמתיים שהיו צדיקים קדושים בעלי השגה ורוח הקדש אף על פי כן אי אפשר לתרץ הקשיא על ידי תרוצים כנראה בחוש שהתשובה נשאר מעל, וצריכין רק לסמך על אמונה. וכן על שאר קשיות כיוצא באלו כגון הידיעה והבחירה שמובא גם כן שרוצים לתרצה ומי שיש לו עינים יראה שאין יכולין להבין התרוץ כלל בשכלנו. על כן אין לנו לכנס בזה כלל לתרץ קשיות כאלו. וכן הקשיא המובאה בעץ החיים בתחלתו שרוצה בעל ה"שערי גן עדן" לתרצה ומי שיש לו שכל כל שהוא יראה שהתרוץ הוא ולא כלום כי סוף כל סוף מסים שם שלמעלה משם אסור להרהר. אם כן טוב אשר יפה לתרץ הקשיא בתחלה עם זה התרוץ, שאסור לנו להרהר כלל מה לפנים ומה לאחור, ולמה לנו לכנס בחקירות של עולם התהו כאלו, ולבסוף לא יתרצו כלום, ומי יודע אם ישוב בשלום. טוב לשאר תכף באמונה לבד כי חקירות כאלו כמו הידיעה והבחירה וכיוצא בהן, ובפרט הקשיות שבתחלת עץ החיים אי אפשר לתרצם בשכל אנושי כלל ואסור לכנס בהם כלל רק צריכין לידע שאי אפשר לתרצם בשכל אנושי בשום אפן רק לסמך על אמונה לבד כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו. ועין נפלאות בדברי רבנו זכרונו לברכה בסימן כ"א על מאמר רבותינו זכרונם לברכה לעתיד לבוא צדיקים יושבים וכו' שבאר שם איך אלו המבוכות הנ"ל נמשכין משכל המקיף שאי אפשר להשיגו עכשו בשום אפן. וכן בהתורה "בא אל פרעה" בסימן ס"ד, שמבאר שם שיש קשיות שנמשכין מסוד חלל הפנוי שאי אפשר למצא בהם שכל לישבן בשום אפן. וכן בהתורה ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם בלקוטי תנינא סימן ז' שמבאר שם שיש קשיות שהם למעלה מהזמן שאי אפשר לתרצם כי אם ירצה לתרץ אותם יקשה אחר כך עוד קשיא שיהיה חזקה יותר מבתחלה עד שיכול לכנס בקשיות ותרוצים שלמעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתרוצים שיש שם וכו' עין שם היטב. וכן בכמה מקומות בספרים שלו הקדושים. וכן מה שכתוב שם בלקוטי תנינא סימן נ"ב דבר נאה ומתקבל שאמר רבנו זכרונו לברכה שמה שקשה קשיא על השם יתברך זה מכרח להיות כך כי על השם יתברך בהכרח שיהיה קשה קשיות שאי אפשר להבינם. כי אם לאו, רק יתנהג כפי חיוב דעתנו בלי קשיות עליו אם כן יהיה דעתו כדעתנו חס ושלום. על כן בהכרח שיהיה עליו יתברך קשיות גדולות שאי אפשר לנו להבינם בשום אפן כי דעתו בהנהגותיו מרומם ונתעלה ונשגב מאד מדעתנו וכו' עין שם, וכן בכמה מקומות. הכלל שבכל מקום שמדבר רבנו זכרונו לברכה מחקירות וקשיות כאלו אינו רוצה לתרצם בשום מקום רק כל דבריו הם שהוא זכרונו לברכה בחכמתו הנפלאה מגלה תורה נפלאה בדרך נפלא ונורא מאד, ומראה לעינים ומבאר לדעת להראות מהיכן אלו הקשיות נמשכין שמחמת זה אי אפשר לתרצם ולישבם בשום אפן. וכונתו להראות לדורות שאסור לכנס בחקירות אלו, כי אי אפשר לישבם בשום אפן ועל כן כל באיה לא ישבון ולא ישיגו ארחות חיים. ראה דרכיו וחכם ותבין נפלאות ה', איך מי שרוצה להסתכל על האמת יבין מדעתו שאי אפשר לישב קשיות כאלו בשום שכל, ואפילו בדרכי המקבלים האמתיים רק לסמך על האמונה, אשרי הזוכה לזה.
אות כד

פַּעַם אַחַת בָּאנוּ אֵלָיו אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי סָמוּךְ לְשָׁבוּעוֹת תקס"ה, וְאָמַר לָנוּ שֶׁעַתָּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

רַק זאת נוֹדַע לִי בָּעִתִּים הַלָּלוּ שֶׁעַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע שֶׁבָּעוֹלָם אֵין הַצַּדִּיקִים יְכוֹלִין לִהְיוֹת עֲנָוִים וְכוּ' כַּמְבאָר בְּסִימָן קצ"ז

וְיָתֵר מִזֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ

וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ, כָּךְ מַמָּשׁ אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ עַכְשָׁו כְּלוּם.

וְאָמַר שֶׁעַכְשָׁו הוּא מִתְנַהֵג בִּפְשִׁיטוּת

שֶׁעוֹמֵד בַּבּקֶר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִילָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הוּא לוֹמֵד קְצָת, וְאַחַר כָּךְ הוּא אוֹמֵר תְּהִלִּים, וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל אֲכִילָתוֹ וּמַנִּיחַ עַצְמוֹ לִישׁן קְצָת

וְאַחַר כָּךְ הוּא עוֹמֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ קְצָת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים.

וְיֵשׁ לִי רַחֲמָנוּת עָלַי

וְאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל עַצְמוֹ

אָמַר בִּתְמִימוּת וּבְלֵב נִשְׁבָּר

עַד שֶׁכָּל מִי שֶׁשָּׁמַע אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים רָאָה וְהֵבִין גּוֹדֶל הָרַחֲמָנוּת הֶעָצוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ הָיָה רָחוֹק בְּתַכְלִית הָרִחוּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ'.

וְסִפֵּר לָנוּ אָז

שֶׁחָלַם לוֹ שֶׁהָיָה שָׁבוּעוֹת וְהָיִינוּ כֻּלָּנוּ כְּדַרְכֵּנוּ בְּכָל שָׁנָה לְהִתְקַבֵּץ אֵלָיו עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת.

וְלא הָיָה יָכוֹל לוֹמַר תּוֹרָה כְּלָל

וְהָיָה מְבַזֶּה וּמְיַסֵּר אוֹתָנוּ מְאד וְאָמַר כִּי הַכּל בִּשְׁבִילֵנוּ שֶׁמֵּחֲמַת עָבְיוּתֵנוּ וְכוּ' אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר תּוֹרָה

[כַּמְבאָר אֶצְלֵנוּ שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק נַעֲשֵׂית מֵהָאֲנָשִׁים הַבָּאִים וּמִתְקַבְּצִים אֵלָיו].

וְהוֹכִיחַ אוֹתָנוּ מְאד

וְעַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרַרְנוּ כֻּלָּנוּ בִּתְשׁוּבָה גְּדוֹלָה

וְאַחַר כָּךְ אָמַר תּוֹרָה נִפְלָאָה וְנוֹרָא מְאד.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ בַּחֲלוֹם גַּם הַתּוֹרָה שֶׁאָמַר אָז.

אַחַר כָּךְ הָיִינוּ אֶצְלוֹ בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת וְאָמַר אָז תּוֹרָה נִפְלָאָה עַל פָּסוּק וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּסִימָן נ"ו הַמַּתְחֶלֶת כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּחִינַת מַלְכוּת.

אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְשָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְכוּ' וְיֵשׁ מַלְכוּת בְּאִתְגַּלְיָא וּבְאִתְכַּסְיָא וְכוּ' וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה אַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וְכוּ'.

אַחַר כָּךְ אָמַר בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ

לָכֶם נִדְמֶה שֶׁאֵין לִי מֶמְשָׁלָה כִּי אִם עֲלֵיכֶם

בֶּאֱמֶת אֲנִי מוֹשֵׁל אֲפִילּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר רַק שֶׁהוּא בְּאִתְכַּסְיָא

אַחַר שֶׁאָמַר הָעִנְיָן הַמְבאָר בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל הַמְדַבֵּר מִדַּרְכֵי ה' שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם שֶׁהֵם בְּחִינַת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ וְזֶה אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

אַף עַל פִּי כֵן אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים.

וְזֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל כִּי הֵם בְּחִינַת רְעָמִים וְכוּ'.

אַחַר כָּךְ בַּלַּיְלָה דִּבֵּר מִזֶּה קְצָת בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה עִם הָעוֹלָם

וְאָמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא בְּסִפְרֵי מְקֻבָּלִים תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא הַזּאת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

כִּי הֵם רוֹצִים לְתָרֵץ מַה שֶּׁזֶּה מֵקֵל וְזֶה מַחְמִיר שֶׁזֶּה מֵחֶסֶד וְזֶה מִגְּבוּרָה וְכוּ'

עַל כֵּן בֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים, עַיֵּן בְּדִבְרֵיהֶם

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת אֵלּוּ הַתֵּרוּצִים אֵינָם כְּלוּם לַמֵּבִין קְצָת.

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: יַחְגּר אֶחָד מָתְנָיו לוֹמַר תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא זאת בְּפָנַי.

כִּי בֶּאֱמֶת אֵינוֹ תֵּרוּץ כְּלָל

כִּי זֶה אוֹמֵר שֶׁהַדָּבָר כָּשֵׁר וּמֻתָּר לֶאֱכל

וְזֶה אוֹמֵר לְהֶפֶךְ שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּשֵּׂכֶל שֶׁדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם אֱמֶת

מֵאַחַר שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר הַדִּין בְּהֶפֶךְ מֵחֲבֵרוֹ וְכוּ'.

וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה שֶׁהַתֵּרוּצִים עַל קֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.

לא מִבַּעֲיָא הַתֵּרוּצִים שֶׁבְּסִפְרֵי הַמְחַקְּרִים שֶׁבְּוַדַּאי אֵין בָּהֶם כְּלוּם

וְכַמְבאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה אָסַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְעַיֵּן אֲפִילּוּ בִּסְפָרִים שֶׁל הַמְחַקְּרִים הַכְּשֵׁרִים

מֵחֲמַת שֶׁמְּבִיאִין קֻשְׁיוֹת חֲזָקוֹת גְּדוֹלוֹת עַל דַּרְכֵי הַשֵּׁם וּמַאֲרִיכִין בְּקֻשְׁיָתָם

וְאַחַר כָּךְ רוֹצִין לְתָרְצָהּ וְהַתֵּרוּץ חָלוּשׁ מְאד וּבְנָקֵל לְסָתְרוֹ.

וְעַל כֵּן מִי שֶׁמְּעַיֵּן בָּהֶם וְרוֹצֶה לְתָרֵץ הַקֻּשְׁיוֹת עַל יְדֵי שֵׂכֶל יוּכַל לָבוֹא לְאֶפִּיקוֹרְסוּת גָּדוֹל, כִּי מֵבִין אַחַר כָּךְ שֶׁהַתֵּרוּץ אֵינוֹ כְּלוּם וְנִשְׁאָר בְּקֻשְׁיָא

עַל כֵּן אָסוּר לְעַיֵּן בָּהֶם כְּלָל רַק לִסְמךְ עַל אֱמוּנָה לְבַד.

וּכְשֶׁבָּא חַס וְשָׁלוֹם בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה קֻשְׁיָא בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ

צָרִיךְ לֵידַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָהּ

כִּי אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג בְּשִׂכְלֵנוּ הָאֱנוֹשִׁי דַּרְכֵי ה' וְכוּ'

רַק לִסְמךְ עַל אֱמוּנָה לְבַד

לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי בֶּאֱמֶת הַכּל נָכוֹן וְיָשָׁר

רַק שֶׁבְּשִׂכְלֵנוּ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין דַּרְכֵי הַשֵּׁם

וְכַמְבאָר זֶה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַרְבֵּה.

אֶלָּא אֲפִילּוּ קְצָת הַתֵּרוּצִים הַמּוּבָאִים בְּסִפְרֵי הַמְקֻבָּלִים אֲמִתִּיִּים

שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים בַּעֲלֵי הַשָּׂגָה וְרוּחַ הַקּדֶשׁ

אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְתָרֵץ הַקֻּשְׁיָא עַל יְדֵי תֵּרוּצִים

כַּנִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהַתְּשׁוּבָה נִשְׁאָר מַעַל, וּצְרִיכִין רַק לִסְמךְ עַל אֱמוּנָה.

וְכֵן עַל שְׁאָר קֻשְׁיוֹת כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ כְּגוֹן הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה שֶׁמּוּבָא גַּם כֵּן שֶׁרוֹצִים לְתָרְצָהּ

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם יִרְאֶה שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהָבִין הַתֵּרוּץ כְּלָל בְּשִׂכְלֵנוּ.

עַל כֵּן אֵין לָנוּ לִכְנס בָּזֶה כְּלָל לְתָרֵץ קֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ.

וְכֵן הַקֻּשְׁיָא הַמּוּבָאָה בְּעֵץ הַחַיִּים בִּתְחִלָּתוֹ שֶׁרוֹצֶה בַּעַל הַ"שַּׁעֲרֵי גַן עֵדֶן" לְתָרְצָהּ

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל כָּל שֶׁהוּא יִרְאֶה שֶׁהַתֵּרוּץ הוּא וְלָא כְלוּם

כִּי סוֹף כָּל סוֹף מְסַיֵּם שָׁם שֶׁלְּמַעְלָה מִשָּׁם אָסוּר לְהַרְהֵר.

אִם כֵּן טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לְתָרֵץ הַקֻּשְׁיָא בִּתְחִלָּה עִם זֶה הַתֵּרוּץ, שֶׁאָסוּר לָנוּ לְהַרְהֵר כְּלָל מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר, וְלָמָּה לָנוּ לִכְנס בַּחֲקִירוֹת שֶׁל עוֹלַם הַתּהוּ כָּאֵלּוּ, וּלְבַסּוֹף לא יְתָרְצוּ כְּלוּם, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יָשׁוּב בְּשָׁלוֹם.

טוֹב לִשָּׁאֵר תֵּכֶף בֶּאֱמוּנָה לְבַד

כִּי חֲקִירוֹת כָּאֵלּוּ כְּמוֹ הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּבִפְרָט הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁבִּתְחִלַּת עֵץ הַחַיִּים אִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי כְּלָל וְאָסוּר לִכְנס בָּהֶם כְּלָל

רַק צְרִיכִין לֵידַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי בְּשׁוּם אפֶן

רַק לִסְמךְ עַל אֱמוּנָה לְבַד

כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדְּרָכֵינוּ וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ.

וְעַיֵּן נִפְלָאוֹת בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן כ"א עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֶעָתִיד לָבוֹא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְכוּ'

שֶׁבֵּאֵר שָׁם אֵיךְ אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת הַנַּ"ל נִמְשָׁכִין מִשֵּׂכֶל הַמַּקִּיף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ עַכְשָׁו בְּשׁוּם אפֶן.

וְכֵן בְּהַתּוֹרָה "בּא אֶל פַּרְעה" בְּסִימָן ס"ד, שֶׁמְּבאָר שָׁם שֶׁיֵּשׁ קֻשְׁיוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִסּוֹד חָלָל הַפָּנוּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצא בָּהֶם שֵׂכֶל לְיַשְּׁבָן בְּשׁוּם אפֶן.

וְכֵן בְּהַתּוֹרָה וַיְהִי מִקֵּץ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ז' שֶׁמְּבאָר שָׁם שֶׁיֵּשׁ קֻשְׁיוֹת שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם

כִּי אִם יִרְצֶה לְתָרֵץ אוֹתָם יֻקְשֶׁה אַחַר כָּךְ עוֹד קֻשְׁיָא שֶׁיִּהְיֶה חֲזָקָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה

עַד שֶׁיָּכוֹל לִכְנס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן

שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֵר הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.

וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בִּסְפָרִים שֶׁלּוֹ הַקְּדוֹשִׁים.

וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן נ"ב דָּבָר נָאֶה וּמִתְקַבֵּל

שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁמַּה שֶּׁקָּשֶׁה קֻשְׁיָא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה מֻכְרָח לִהְיוֹת כָּךְ

כִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה קֻשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם.

כִּי אִם לָאו, רַק יִתְנַהֵג כְּפִי חִיּוּב דַּעְתֵּנוּ בְּלִי קֻשְׁיוֹת עָלָיו

אִם כֵּן יִהְיֶה דַּעְתּוֹ כְּדַעְתֵּנוּ חַס וְשָׁלוֹם.

עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה עָלָיו יִתְבָּרַךְ קֻשְׁיוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לַהֲבִינָם בְּשׁוּם אפֶן כִּי דַּעְתּוֹ בְּהַנְהָגוֹתָיו מְרוֹמָם וְנִתְעַלָּה וְנִשְׂגָּב מְאד מִדַּעְתֵּנוּ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

הַכְּלָל שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמְּדַבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְתָרְצָם בְּשׁוּם מָקוֹם

רַק כָּל דְּבָרָיו הֵם שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּחָכְמָתוֹ הַנִּפְלָאָה מְגַלֶּה תּוֹרָה נִפְלָאָה בְּדֶרֶךְ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד, וּמַרְאֶה לָעֵינַיִם וּמְבָאֵר לַדַּעַת לְהַרְאוֹת מֵהֵיכָן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת נִמְשָׁכִין

שֶׁמֵּחֲמַת זֶה אִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם וּלְיַשְּׁבָם בְּשׁוּם אפֶן.

וְכַוָּנָתוֹ לְהַרְאוֹת לַדּוֹרוֹת שֶׁאָסוּר לִכְנס בַּחֲקִירוֹת אֵלּוּ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם בְּשׁוּם אפֶן וְעַל כֵּן כָּל בָּאֶיהָ לא יְשֻׁבוּן וְלא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים.

רְאֵה דְּרָכָיו וַחֲכָם וְתָבִין נִפְלְאוֹת ה', אֵיךְ מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת יָבִין מִדַּעְתּוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב קֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ בְּשׁוּם שֵׂכֶל, וַאֲפִילּוּ בְּדַרְכֵי הַמְקֻבָּלִים הָאֲמִתִּיִּים

רַק לִסְמךְ עַל הָאֱמוּנָה, אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
...קעט - כנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פט - וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ
...מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו [לשון החברים] ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו הנה ידוע כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלהים וזהו ותחסרהו בודאי מעט מאלהים הינו החסרון בודאי מאלהים, הינו בהשכינה אך כשידע זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה בודאי יהיה לו צער גדול ועצבות, ולא יוכל לעבד השם יתברך בשמחה לכך צריך להשיב לעצמו, מה אני ומה חיי כי המלך בעצמו מספר לי החסרון שלו וכי יש כבוד גדול מזה מתוך כך בא לשמחה גדולה, ונתחדשו המחין שלו וכבוד והדר תעטרהו הינו על ידי כבוד...
שיחות הר"ן - אות רפד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אמר לענין בני הנעורים הכשרים והמתפללים בכונה ובהתלהבות ויש בני אדם המבלבלים אותם ועושים להם יסורים וכשאלו המתפללים מתחילים להקפיד ולהתקוטט עמהם עם אלו המצערים אותם ומבלבלים אותם אזי אומרים המבלבלים אם אתם מתפללים בכונה גדולה באמת לאמתו ואתם טרודים וקשורים בתפילתכם בכונה באמת מדוע אתם שומעים הבלבולים ? כי מחמת גדל כונת התפילה ראוי לכם לבלי לשמע שום בלבול כלל אמר רבנו זכרונו לברכה, שהאמת אינו כן כי באמת אפילו צדיק גדול אמתי מגדולי המפרסמים באמת המתפללים בכח ובדבקות גדול אף על פי כן אם יבוא אדם ויש...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה
...ח"ב - תורה תורות מכת"י - רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה הנה הגדלות מפיל את האדם ומשפילו הן בגשמיות והן ברוחניות כי איש ישראל אם הוא דבוק בהשי"ת ובאמונתו הקדושה אזי אינו יכול לשלוט עליו שום דין ולא יהי' לו שום נפילה כי מי יוכל ליגע בו באשר הוא קרוב אל המלך ובאיזה מקום אשר הוא חונה שם הר אלהים וממשלת הקב"ה עליו אבל אם הוא נופל מאמונה היינו שנפל בגדלות ואזי הוא מובדל מהקב"ה ואז אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד ואז כל הדינין שורין עליו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
...בחדש שופר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב א. אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול ומטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח כמו שאמר רבי עקיבא 'תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח' ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשו כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטו - דַּע שֶׁיֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת
...עשרים וארבעה מיני פדיונות דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות כי יש עשרים וארבעה בתי דינים וכנגד כל בית דין ובית דין יש פדיון מיחד להמתיק הדין שיש שם על כן לפעמים אינו מועיל הפדיון שעושין כי לא כל אחד ואחד יודע כל העשרים וארבעה פדיונות ואפילו אם יודע אותם אינו עושה כלם ועל כן כשאינו עושה הפדיון המיחד לאותו הדין על ידי זה אינו מועיל אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות מצח הרצון כמו בשבת במנחה, בחינת "ואני...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ
...תורה רפה - טעמה כי טוב סחרה "טעמה כי טוב סחרה" הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו שזהו בחינת לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו, הינו התורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה כי לא יכבה בלילה נרה...
שיחות הר"ן - אות סח
...פעמים על ענין השיחה בינו לבין קונו שכל אדם ידבר וישיח בינו לבין קונו ויישב עצמו היטב מה הוא עושה בעולם הזה וירחם על עצמו ויפרש כפיו בתחנונים ופיוסים לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך שיזכהו ברחמיו המרבים להתקרב לעבודתו יתברך וישתדל להמציא לו טענות ובקשות על זה וענין שיחה זו יהיה בלשון אשכנז שמדברים בו וכבר מבאר זאת בספרים הנדפסים אבל יותר מזה הרבה לדבר עמנו הרבה מאד בענין זה כי מי שירגיל עצמו לנהג הנהגה זו בכל יום על כל פנים שעה אחת בודאי יזכה להתקרב אליו יתברך באמת ואף אם לפעמים הוא רואה שמקים הנהגה זו...
בגדים - חשוב או לא חשוב?
...לא חשוב? בסיפור על הבעל תפילה מובא breslev.eip.co.il/?key=59 "ועל בגדים לא היה מקפיד כלל" מצד שני כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 רבי נחמן מברסלב מדבר הרבה על פגם הבגדים, ושהבגדים נוקמים באדם. אז בגדים זה חשוב או לא? מהו סוד העניין? וכמובן, בגדים זה הרי עניין חיצוני לגמרי, אז מדוע בכלל שהם יהיו חשובים? טיפ ורמז: כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9D&cid=150 אפשר לראות את כל המקומות בליקוטי מוהרן שרבי נחמן מברסלב מדבר על בגדים רמז נוסף לתשובה עצמה: התשובה נמצאת כאן: breslev.eip...
מדוע העולם הזה קיים? הרי התכלית היא העולם הבא!
...התכלית היא העולם הבא! שאלה כידוע התכלית היא העולם הבא. אז מדוע בעצם הקב"ה ברא את העולם הזה. הרי הוא היה יכול ישר לברוא את העולם הבא. הלא כן? ז"א מאחר שהעולם הבא הוא התכלית הסופית, שבו הכל יהיה טוב וכולי, אז מדוע בכלל העולם הזה קיים? למה לא לברוא ישר את העולם הבא? מה התכלית בכלל של קיומו של העולם הזה. הרי אפשר לברוא ישר את העולם הבא. הלא כן? אשמח לתשובה בעניין. תודה תשובה: השאלה הזאת נכונה, והתשובה עליה יותר פשוטה ממה שנדמה. מצד האמת העולם הזה הוא העולם הבא. מצד האמת כאן ממש זה גן עדן ממש, במציאות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 02_11_2025 השעה 11:42:53 - wesi2