ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - ג - שיחות השיכים להתורות
אות ג קדם שאמר התורה משפטים אמונה בסימן ז', שמעתי ממנו זכרונו לברכה, התורה צהר תעשה לתבה בסימן קי"ב, וכתבתי מה ששמעתי כפי מה שנדפס בסימן הנ"ל. אך אחר כך אמר התורה תהמת יכסימו בסימן ט', ושם נכלל התורה צהר הנ"ל, והתורה תהמת יכסימו נאמרה בשבת שירה תקס"ג בדרך, ואחר כך התחיל לומר התורה משפטים הנ"ל, ואמרה פסקא פסקא. ובאותה העת ספר שהיה אצלו הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר לו כשפוגמין בארץ ישראל נופלין בגלות, וסימן, משם רועה אבן ישראל. ושאל אותנו לומר לו פרוש על אותו המראה ולא ידענו להשיבו דבר. אחר כך הראיתי לו התורה צהר תעשה לתבה שכתבתי כנ"ל, וראה והסתכל בה אחר כך ענה ואמר ומתלמידי יותר מכלם [כלומר שעתה הבין על ידי פרוש על המראה הנ"ל של הבעל שם טוב זכרונו לברכה]. כי עכשו אני יודע היטב הענין. ואחר כך גמר התורה משפטים. ושם מדבר מאמונה וארץ ישראל, שכשפוגמין בארץ ישראל באמונה, יורדין לגלות מצרים. ושאלתי אותו אם זה שיך למראה הנ"ל, השיב שענין המראה כבר גמר מקדם להשיג הענין בשלמות. ואחר כך קבלתי ממנו התורה תהמת יכסימו, וגם שם נכלל התורה צהר הנ"ל, ושם בסופו מבאר גם כן כשפוגמים בארץ ישראל יורדין לגלות ושם מבאר בסופו הפסוק משם רעה אבן ישראל על באור הפסוק ירדו במצול ת כמו אבן. ועתה יכולים להבין מעט פרוש המראה הנזכר לעיל אות ד כשאמר התורה ראיתי מנורת זהב בסימן ח' בשבת חנוכה תקס"ג, ושם מדבר איך להפיל ולהשפיל הרשעים בחינת (תהלים קמז) "משפיל רשעים עדי ארץ" עין שם ואז באותה העת הפיל והשפיל רשע אחד מפרסם שהיה בנעמרוב, שהיה לאנשי שלומנו יסורים ממנו, וספרו לפניו זכרונו לברכה. ואחר חנוכה אחר שאמר התורה הנ"ל בשבת חנוכה היה להרשע הנ"ל מפלה גדולה. גם אז אמר הלצה כשתסעו וישאלו אתכם מה פעלתם תאמרו רוח וכו'. והאמת כן הוא שפעלנו רוח חיים, שקבלנו ממנו להשלים כל החסרונות כמבאר בהתורה הנ"ל. גם אחר אמירת התורה רקד הרבה כי באותה השנה רקד הרבה כמה פעמים אות ה התורות שנאמרו על מאמרי רבה בר בר חנא אמר רבנו זכרונו לברכה שאמרם בשם אומרו הינו בשם רבה בר בר חנא בעצמו. גם בעת שהתחיל לגלות תורות על מאמרי רבה בר בר חנא אז ספר שרבה בר בר חנה בא אליו ושחר פניו ואמר מדוע אינו משים לב להמאמרים שלו, ובקש אותו על זה שישים לבו עליהם, והוא יגלה לו בהם חדושים נפלאים ונוראים אות ו סימן ט"ז רבי יוחנן משתעי. זאת התורה אמר בשבת בשחרית באמצע הקיץ תקס"ג. ואז נתקבצו אליו פתאם על אותה השבת, כי לא היה אז זמן קבוץ כלל [כמבאר במקום אחר שעקר זמן הקהלה והקבוץ בקביעות על פי דעתו היה שש פעמים בשנה] ובתחלה הקפיד קצת ואמר שאנו עושים לעצמנו שבתים. הינו כי הוא בעצמו עשה וקבע לנו שבתים לבוא אז אצלו ועכשיו עשינו לעצמנו שבת על קבוץ. ואחר כך אמר אני הייתי רוצה לעשות איזה ענין אודות הגזרות שקורין פונקטין שנשמע בעולם שרוצים לגזר על ישראל חס ושלום, הינו שהיה רוצה לעסק להמתיקם ולבטלם. אך כשאני בעצמי מה אני, כי אני בעצמי איש פשוט על כן נתקבצו העולם פתאום כדי שאוכל לעשות מה שאני צריך לעשות בזה. ואמר אז ענין הנדפס בסימן ק"ס שאצל אלישע כתיב פעם אחת אלישע סתם, ופעם אחת איש אלהים. ואיתא (זהר שמות מד. ) שכשהיה בעצמו נקרא אלישע סתם, וכשהיו בני הנביאים אצלו נקרא איש אלהים. ואמר אז תורה שתי פעמים. בליל שבת אמר התורה (סימן כד חלק א) אמצעותא דעלמא היכא, שמדברת שם מתשעה היכלין דלא אתדבקין ולא אתידעין ולית מאן דקימא בהו וכו', ובבקר בסעדת שחרית אמר התורה הנ"ל שהיא רבי יוחנן משתעי וכו'. ודמיא עינה כתרי סהרא ואמר אז שיש שבעים אמות, והם כלולים בעשו וישמעאל. שזה כלול משל שים וחמש אמות, וזה כלול משל שים וחמש אמות. ולעתיד יכבשו אותן שני משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ויש צדיק אחד שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. עוד אמר אז כמה דברים יותר ממה שנדפסו ואז נשבר השלחן מרב העולם שדחקו עצמן עליו. והקפיד ואמר וכי גויים יושבים אצלי על השלחן וכי עכשו ימות המשיח שיתקרבו גויים לצדיקים כמו שכתוב (ישעיה ב) : "ונהרו אליו כל הגוים". וזה הפסוק שיך להתורה רבי יוחנן משתעי הנ"ל עין שם כי כך היה דרכו שכל שיחתו היה שיך להתורה שעסק בה אז כמבאר במקום אחר. ובאותה השנה עסק הרבה מאד בענין הפונקטין והצטער עליהם הרבה מאד ואמר כי לא דבר רק הוא והקפיד מאד על האומרים שבודאי לא יתקימו הפונקטין כי איך אפשר שהשם יתברך יעשה חס ושלום זאת לישראל. והוא זכרונו לברכה אמר כמה פעמים שהוא שטות כי הלא מצינו שכבר היו כמה גזרות קשות על ישראל רחמנא לצלן מעתה. ועוד דבר מזה הרבה שצריכין להתפחד מאד מאלו הגזרות הנשמעים חס ושלום, ושלא להחזיק אותם לדבר קל רק צריכין להעתיר ולהתפלל ולצעק ולהתחנן הרבה הרבה לפני השם יתברך, אולי יעתר ה' שנזכה לבטלם כי בודאי תפילה וצעקה מועיל תמיד. ועין בהשיחה השיכה להתורה לשמש שם אהל בהם שם מבאר עוד כמה וכמה היה מתיגע אז בעתים הללו על אודות הפונקטין שנשמעו אז והן הן הגזרות שיצאו בימינו בעוונותינו הרבים שש עשרה שנה אחר הסתלקותו, ובזכות תפילתו נתעכבו עד הנה. והלואי היו מציתים אותו להרעיש ארץ ומלואה מקדם לעסק הרבה בתפילות וצעקות להשם יתברך כרצונו בודאי היו מתבטלין לגמרי
אות ג
קדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה מִשְׁפָּטִים אֱמוּנָה בְּסִימָן ז', שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַתּוֹרָה צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה בְּסִימָן קי"ב, וְכָתַבְתִּי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי כְּפִי מַה שֶּׁנִּדְפַּס בַּסִּימָן הַנַּ"ל.
אַךְ אַחַר כָּךְ אָמַר הַתּוֹרָה תְּהמת יְכַסְיֻמוּ בְּסִימָן ט', וְשָׁם נִכְלָל הַתּוֹרָה צהַר הַנַּ"ל, וְהַתּוֹרָה תְּהמת יְכַסְיֻמוּ נֶאֶמְרָה בְּשַׁבַּת שִׁירָה תקס"ג בַּדֶּרֶךְ, וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה מִשְׁפָּטִים הַנַּ"ל, וַאֲמָרָהּ פִּסְקָא פִּסְקָא.
וּבְאוֹתָהּ הָעֵת סִפֵּר שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ כְּשֶׁפּוֹגְמִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹפְלִין בְּגָלוּת, וְסִימָן, מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.
וְשָׁאַל אוֹתָנוּ לוֹמַר לוֹ פֵּרוּשׁ עַל אוֹתוֹ הַמַּרְאֶה וְלא יָדַעְנוּ לַהֲשִׁיבוֹ דָּבָר.
אַחַר כָּךְ הֶרְאֵיתִי לוֹ הַתּוֹרָה צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה שֶׁכָּתַבְתִּי כַּנַּ"ל, וְרָאָה וְהִסְתַּכֵּל בָּהּ
אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם
[כְּלוֹמַר שֶׁעַתָּה הֵבִין עַל יָדִי פֵּרוּשׁ עַל הַמַּרְאֶה הַנַּ"ל שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה].
כִּי עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב הָעִנְיָן.
וְאַחַר כָּךְ גָּמַר הַתּוֹרָה מִשְׁפָּטִים. וְשָׁם מְדַבֵּר מֵאֱמוּנָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֶׁפּוֹגְמִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמוּנָה, יוֹרְדִין לְגָלוּת מִצְרַיִם.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם זֶה שַׁיָּךְ לַמַּרְאֶה הַנַּ"ל, הֵשִׁיב שֶׁעִנְיַן הַמַּרְאֶה כְּבָר גָּמַר מִקּדֶם לְהַשִּׂיג הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת.
וְאַחַר כָּךְ קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה תְּהמת יְכַסְיֻמוּ, וְגַם שָׁם נִכְלָל הַתּוֹרָה צהַר הַנַּ"ל, וְשָׁם בְּסוֹפוֹ מְבאָר גַּם כֵּן כְּשֶׁפּוֹגְמִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִין לְגָלוּת וְשָׁם מְבאָר בְּסוֹפוֹ הַפָּסוּק מִשָּׁם רעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל עַל בֵּאוּר הַפָּסוּק יָרְדוּ בִמְצוֹל ת כְּמוֹ אָבֶן.
וְעַתָּה יְכוֹלִים לְהָבִין מְעַט פֵּרוּשׁ הַמַּרְאֶה הַנִּזְכַּר לְעֵיל
אות ד
כְּשֶׁאָמַר הַתּוֹרָה רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב בְּסִימָן ח' בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה תקס"ג, וְשָׁם מְדַבֵּר אֵיךְ לְהַפִּיל וּלְהַשְׁפִּיל הָרְשָׁעִים בְּחִינַת "מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ" עַיֵּן שָׁם
וְאָז בְּאוֹתָהּ הָעֵת הִפִּיל וְהִשְׁפִּיל רָשָׁע אֶחָד מְפֻרְסָם שֶׁהָיָה בְּנֶעמֶרוֹב, שֶׁהָיָה לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ יִסּוּרִים מִמֶּנּוּ, וְסִפְּרוּ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
וְאַחַר חֲנוּכָּה אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה הָיָה לְהָרָשָׁע הַנַּ"ל מַפָּלָה גְּדוֹלָה.
גַּם אָז אָמַר הֲלָצָה
כְּשֶׁתִּסְעוּ וְיִשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם מַה פְּעַלְתֶּם תּאמְרוּ רוּחַ וְכוּ'.
וְהָאֱמֶת כֵּן הוּא
שֶׁפָּעַלְנוּ רוּחַ חַיִּים, שֶׁקִּבַּלְנוּ מִמֶּנּוּ לְהַשְׁלִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת
כַּמְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.
גַּם אַחַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה רָקַד הַרְבֵּה
כִּי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה רָקַד הַרְבֵּה כַּמָּה פְּעָמִים
אות ה
הַתּוֹרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל מַאַמְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָא אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֲמָרָם בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ הַיְנוּ בְּשֵׁם רַבָּה בַּר בַּר חָנָא בְּעַצְמוֹ.
גַּם בָּעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹת תּוֹרוֹת עַל מַאַמְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָא אָז סִפֵּר שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָה בָּא אֵלָיו וְשִׁחֵר פָּנָיו וְאָמַר מַדּוּעַ אֵינוֹ מֵשִׂים לֵב לְהַמַּאֲמָרִים שֶׁלּוֹ, וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ עַל זֶה שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ עֲלֵיהֶם, וְהוּא יְגַלֶּה לוֹ בָּהֶם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים
אות ו
סִימָן ט"ז רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי. זאת הַתּוֹרָה אָמַר בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ תקס"ג.
וְאָז נִתְקַבְּצוּ אֵלָיו פִּתְאם עַל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת, כִּי לא הָיָה אָז זְמַן קִבּוּץ כְּלָל [כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁעִקַּר זְמַן הַקְּהִלָּה וְהַקִּבּוּץ בִּקְבִיעוּת עַל פִּי דַּעְתּוֹ הָיָה שֵׁשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה]
וּבִתְחִלָּה הִקְפִּיד קְצָת וְאָמַר שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים לְעַצְמֵנוּ שַׁבָּתִים.
הַיְנוּ כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה וְקָבַע לָנוּ שַׁבָּתִים לָבוֹא אָז אֶצְלוֹ
וְעַכְשָׁיו עָשִׂינוּ לְעַצְמֵנוּ שַׁבָּת עַל קִבּוּץ.
וְאַחַר כָּךְ אָמַר אֲנִי הָיִיתִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עִנְיָן אוֹדוֹת הַגְּזֵרוֹת שֶׁקּוֹרִין פּוּנְקְטִין שֶׁנִּשְׁמַע בָּעוֹלָם שֶׁרוֹצִים לִגְזר עַל יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ שֶׁהָיָה רוֹצֶה לַעֲסֹק לְהַמְתִּיקָם וּלְבַטְּלָם.
אַךְ כְּשֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי מָה אָנִי, כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי אִישׁ פָּשׁוּט
עַל כֵּן נִתְקַבְּצוּ הָעוֹלָם פִּתְאוֹם כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בָּזֶה.
וְאָמַר אָז עִנְיָן הַנִּדְפָּס בְּסִימָן ק"ס שֶׁאֵצֶל אֱלִישָׁע כְּתִיב פַּעַם אַחַת אֱלִישָׁע סְתָם, וּפַעַם אַחַת אִישׁ אֱלהִים.
וְאִיתָא שֶׁכְּשֶׁהָיָה בְּעַצְמוֹ נִקְרָא אֱלִישָׁע סְתָם, וּכְשֶׁהָיוּ בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֶצְלוֹ נִקְרָא אִישׁ אֱלהִים.
וְאָמַר אָז תּוֹרָה שְׁתֵּי פְּעָמִים. בְּלֵיל שַׁבָּת אָמַר הַתּוֹרָה אֶמְצָעוּתָא דְעָלְמָא הֵיכָא, שֶׁמְּדַבֶּרֶת שָׁם מִתִּשְׁעָה הֵיכָלִין דְּלָא אִתְדַּבְּקִין וְלָא אִתְיַדְּעִין וְלֵית מָאן דְּקַיְמָא בְּהוּ וְכוּ', וּבַבּקֶר בִּסְעֻדַּת שַׁחֲרִית אָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁהִיא רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי וְכוּ'. וְדַמְיָא עֵינֵהּ כִּתְרֵי סַהֲרָא
וְאָמַר אָז שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְהֵם כְּלוּלִים בְּעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל.
שֶׁזֶּה כָּלוּל מִשְּׁל שִׁים וְחָמֵשׁ אֻמּוֹת, וְזֶה כָּלוּל מִשְּׁל שִׁים וְחָמֵשׁ אֻמּוֹת.
וְלֶעָתִיד יִכְבְּשׁוּ אוֹתָן שְׁנֵי מְשִׁיחִין מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד
וְיֵשׁ צַדִּיק אֶחָד שֶׁהוּא כָּלוּל מִתְּרֵין מְשִׁיחִין יַחְדָּיו.
עוֹד אָמַר אָז כַּמָּה דְּבָרִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּדְפְּסוּ
וְאָז נִשְׁבַּר הַשֻּׁלְחָן מֵרב הָעוֹלָם שֶׁדָּחֲקוּ עַצְמָן עָלָיו.
וְהִקְפִּיד וְאָמַר וְכִי גּוֹיִים יוֹשְׁבִים אֶצְלִי עַל הַשֻּׁלְחָן
וְכִי עַכְשָׁו יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיִּתְקָרְבוּ גּוֹיִים לַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם".
וְזֶה הַפָּסוּק שַׁיָּךְ לְהַתּוֹרָה רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם
כִּי כָּךְ הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁכָּל שִׂיחָתוֹ הָיָה שַׁיָּךְ לְהַתּוֹרָה שֶׁעָסַק בָּהּ אָז כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה עָסַק הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיַן הַפּוּנְקְטִין
וְהִצְטַעֵר עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה מְאד
וְאָמַר כִּי לא דָּבָר רֵק הוּא
וְהִקְפִּיד מְאד עַל הָאוֹמְרִים שֶׁבְּוַדַּאי לא יִתְקַיְּמוּ הַפּוּנְקְטִין
כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם זאת לְיִשְׂרָאֵל.
וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא שְׁטוּת
כִּי הֲלא מָצִינוּ שֶׁכְּבָר הָיוּ כַּמָּה גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת עַל יִשְׂרָאֵל רַחֲמָנָא לִצְלַן מֵעַתָּה.
וְעוֹד דִּבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְפַּחֵד מְאד מֵאֵלּוּ הַגְּזֵרוֹת הַנִּשְׁמָעִים חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁלּא לְהַחֲזִיק אוֹתָם לְדָבָר קַל
רַק צְרִיכִין לְהַעְתִּיר וּלְהִתְפַּלֵּל וְלִצְעק וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלַי יֵעָתֵר ה' שֶׁנִּזְכֶּה לְבַטְּלָם
כִּי בְּוַדַּאי תְּפִילָּה וּצְעָקָה מוֹעִיל תָּמִיד.
וְעַיֵּן בְּהַשִּׂיחָה הַשַּׁיָּכָה לְהַתּוֹרָה לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם
שָׁם מְבאָר עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה הָיָה מִתְיַגֵּעַ אָז בָּעִתִּים הַלָּלוּ עַל אוֹדוֹת הַפּוּנְקְטִין שֶׁנִּשְׁמְעוּ אָז
וְהֵן הֵן הַגְּזֵרוֹת שֶׁיָּצְאוּ בְּיָמֵינוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וּבִזְכוּת תְּפִילָּתוֹ נִתְעַכְּבוּ עַד הֵנָּה.
וְהַלְוַאי הָיוּ מְצַיְּתִים אוֹתוֹ לְהַרְעִישׁ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ מִקּדֶם לַעֲסֹק הַרְבֵּה בִּתְפִילּוֹת וּצְעָקוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּרְצוֹנוֹ
בְּוַדַּאי הָיוּ מִתְבַּטְּלִין לְגַמְרֵי
דמותו של ר' נחמן מברסלב
...סביב העניין של השמחה והביחד. הוא גם אמר שאדם ללא חברים טוב לו שימות וכולי. מצד שני הוא בעצמו היה די בודד. הוא העיד זאת על עצמו, ופניו אף פעם לא היו שוחקות, איך כל זה מסתדר מבחינת אישיותו? תשובה: לשואל, תרשה לי לתקן אותך ולתת נקודה למחשבה, כאשר אומרים משהו בשם רבי נחמן, זה קריטי ביותר לברר את הציטוט המקורי ואת הלשון המקורית ואת ההקשר המקורי שבו נאמרו הדברים. דהיינו אכן רבי נחמן דיבר על השמחה, אך על עניין הביחד הוא לא דיבר אלא על ההפך שהוא ההתבודדות...
שיחות הר"ן - אות רכב - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...באמונה שמעתי בשמו שדבר עם איש אחד שהיה לו בלבולי אמונה וחזק אותו רבנו זכרונו לברכה ואמר לו שאיתא שכל התהוות מעשה בראשית היה רק בשביל מה שצפה השם יתברך שיהיו אנשים שיהיה להם יסורים בענין האמונה הקדושה מחמת הבלבולים והכפירות העולים על מחשבתם רחמנא לצלן והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה ורק בשביל זה ברא השם יתברך את כל מעשה בראשית ועל ידי דבורים אלו נתחזק זה האיש מאד תמיד בכל עת שבאו עליו בלבולים הנ"ל וכן מבאר בדברי רבנו, זכרונו לברכה כמה פעמים...
שבחי הר"ן - אות כה
...עניני קדשה ופרישות הן בתאוות והן במדות והן בעניני יגיעות ועבודות וטרחות ויסורים וכו' בשבילו יתברך הכל כאשר לכל, היה חדוש נפלא ונורא מאד והיה מפשט מכל התאוות ומכל המדות בתכלית עד שלא נשאר לו משום תאוה ומדה שום שמץ בעלמא וזכה למעלה נוראה מאד מאד בתכלית המעלה ואי אפשר לדבר כלל בעצם הפלגת מעלתו כי 'כל המוסיף גורע' וכל מה שספרנו עד הנה, אם אמנם כגנות נחשבו כל הספורים הנ"ל לנגדו לפי עצם מעלתו שזכה אחר כך עם כל זה ספרנו כל זה מענין עבודתו ודרכו בימי ילדותו...
שיחות הר"ן - אות רצג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו מאיש אחד שדבר עמו והזהירו להתפלל בכונה ואמר לו שכמו שהקול מעורר הכונה, כן להפך, הכונה מעורר הקול שכשמתפלל בכונה ונזהר להכניס כל לבו ומחשבתו בתוך דבורי התפילה אזי ממילא יתעורר קולו להתפלל בקול כראוי וכן נראה בחוש כמה פעמים...
שיחות הר"ן - אות רה - גדולות נוראות השגתו
...פעם אחת נכנסו אנשים אליו והוציא חתיכת ניר בידו והיה כתוב עליו בכתיבת ידו הקדוש ואחזו בידו וענה ואמר: כמה תורות כתבות על חתיכת ניר הזה ואמר שיש כמה וכמה עולמות שהם נזונין ויש להם חיות מהעשן של התורה שלו ונטל הניר ושרפו אצל הנר ואמר שיש כמה וכמה תורות שעדין לא באו אפילו לתוך תמונת אותיות ועל כן הוא חדוש נפלא כשזוכין להוריד אלו התורות להכניסם על כל פנים לתוך תמונות אותיות [כלומר אבל עדין אין העולם כדאי שיכנסו לתוך העולם רק שזהו גם כן חדוש גדול כשבאו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נד - הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נד - הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו ואפילו כל הדברים, הכל ביד האיש הישראלי להתנהג הכל כרצונו כבחירתו כי ביד ישראל יש בחירה בידם על כל דבר שבעולם כי אצל אחרים יש דברים שהם מכרחים בהם אבל אצל איש הישראלי כל דבר ודבר שהוא עושה כגון לנסע לאיזה מקום וכיוצא יש בו עבודה ועל כן יש לו בחירה על הכל...
ספר המידות - שמחה
...ב. מחמת שמחה נפתח הלב. ג. ברבות השמחה נתחזק כח השכלי, והמאכל והמשתה הם סבה גדולה לשמחת הלב ולהרחיק העצבות ודאגות. ד. על ידי צדקה בלב שלם בא לידי שמחה. ה. השמחה של מצוה היא מעז לאדם. ו. כשאתה רואה, שהרשע בפתע פתאום הוא שוחק, בידוע שנפל לו איזה עצה על עברה. ז. על ידי עצות טובות שתתן, תזכה לשמחה. ח. על ידי הרקודין והתנועות שאתה עושה בגוף, נתעורר לך שמחה. ט. כשנופל לך שמחה בלבך בפתע פתאום, זהו מחמת שנולד איזהו צדיק. י. על ידי יראה בא התלהבות. יא. מי...
חיי מוהר"ן - שז - מעלת המתקרבים אליו
...אות שז שמעתי בשמו שאמר אני אין לי מה לעשות בזה העולם כלל כי בשבילי איני צריך לעשות כלל רק באתי להעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. אבל איני יכול לקרב כי אם מי שבא אצלי ומספר לי חסרונו אני יכול לתקנו וכו' אות שח דבר עם אחד שהיה איש פשוט לגמרי ואמר לו רבנו זכרונו לברכה שיש לך כח לעורר אפילו אדם גדול לעבודת השם כי עץ קטן יכול להדליק ולהבעיר עץ גדול מאד. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה למה נמשלו דברי תורה כעץ ? לומר מה עץ קטן מדליק את הגדול אף דברי תורה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערה - כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד
...כל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד דע שכל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד וכשנסתלק האדם אם היא נשמה גדולה שהיא יקרה מאד בעיני השם יתברך אזי נותנין לה להיות מחפש בגנזיא דמלכא שיחפש ויקח לו מה שירצה מגנזי המלך יתברך וזהו תכלית כל תענוגי עולם הבא ולחפוש: צריכין נרות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'שחפוש בנרות' ולמדו מפסוק "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" והנרות נעשין מן המצוות כנ"ל, בבחינת: "נר מצוה" ואצל אלו הנרות, מחפשת הנשמה אחר ההסתלקות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנב - כְּשֶׁבָּא נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה לָעוֹלָם עִם הָעֲנָפִים הַשַּׁיָּכִים לָהּ
...נשמה קדושה לעולם עם הענפים השיכים לה אזי הקלפה מסבבת אותה רק נשאר פתח נגד אמונה, שכנגד האמונה הפתח פתוח ומחמת פגם הענפים, חס ושלום משליכין אותם משם, דהינו שמשליכין אותם מן האמונה ואזי אין יכולין לכנס, דהינו להתקרב אל שרשם, שהוא הנשמה הנ"ל כי לפעמים משליכין ומפילין אחד מן האמונה כעין מה שמצינו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על ארץ ישראל על המתים שאינם ראויים לקבר בארץ ישראל ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי וכו' והנה סתימת הפתח הנ"ל, דהינו האמונה, על ידי...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4375 שניות - עכשיו 20_04_2024 השעה 13:34:44 - wesi2