ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - ג - שיחות השיכים להתורות
אות ג קדם שאמר התורה משפטים אמונה בסימן ז', שמעתי ממנו זכרונו לברכה, התורה צהר תעשה לתבה בסימן קי"ב, וכתבתי מה ששמעתי כפי מה שנדפס בסימן הנ"ל. אך אחר כך אמר התורה תהמת יכסימו בסימן ט', ושם נכלל התורה צהר הנ"ל, והתורה תהמת יכסימו נאמרה בשבת שירה תקס"ג בדרך, ואחר כך התחיל לומר התורה משפטים הנ"ל, ואמרה פסקא פסקא. ובאותה העת ספר שהיה אצלו הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר לו כשפוגמין בארץ ישראל נופלין בגלות, וסימן, משם רועה אבן ישראל. ושאל אותנו לומר לו פרוש על אותו המראה ולא ידענו להשיבו דבר. אחר כך הראיתי לו התורה צהר תעשה לתבה שכתבתי כנ"ל, וראה והסתכל בה אחר כך ענה ואמר ומתלמידי יותר מכלם [כלומר שעתה הבין על ידי פרוש על המראה הנ"ל של הבעל שם טוב זכרונו לברכה]. כי עכשו אני יודע היטב הענין. ואחר כך גמר התורה משפטים. ושם מדבר מאמונה וארץ ישראל, שכשפוגמין בארץ ישראל באמונה, יורדין לגלות מצרים. ושאלתי אותו אם זה שיך למראה הנ"ל, השיב שענין המראה כבר גמר מקדם להשיג הענין בשלמות. ואחר כך קבלתי ממנו התורה תהמת יכסימו, וגם שם נכלל התורה צהר הנ"ל, ושם בסופו מבאר גם כן כשפוגמים בארץ ישראל יורדין לגלות ושם מבאר בסופו הפסוק משם רעה אבן ישראל על באור הפסוק ירדו במצול ת כמו אבן. ועתה יכולים להבין מעט פרוש המראה הנזכר לעיל אות ד כשאמר התורה ראיתי מנורת זהב בסימן ח' בשבת חנוכה תקס"ג, ושם מדבר איך להפיל ולהשפיל הרשעים בחינת (תהלים קמז) "משפיל רשעים עדי ארץ" עין שם ואז באותה העת הפיל והשפיל רשע אחד מפרסם שהיה בנעמרוב, שהיה לאנשי שלומנו יסורים ממנו, וספרו לפניו זכרונו לברכה. ואחר חנוכה אחר שאמר התורה הנ"ל בשבת חנוכה היה להרשע הנ"ל מפלה גדולה. גם אז אמר הלצה כשתסעו וישאלו אתכם מה פעלתם תאמרו רוח וכו'. והאמת כן הוא שפעלנו רוח חיים, שקבלנו ממנו להשלים כל החסרונות כמבאר בהתורה הנ"ל. גם אחר אמירת התורה רקד הרבה כי באותה השנה רקד הרבה כמה פעמים אות ה התורות שנאמרו על מאמרי רבה בר בר חנא אמר רבנו זכרונו לברכה שאמרם בשם אומרו הינו בשם רבה בר בר חנא בעצמו. גם בעת שהתחיל לגלות תורות על מאמרי רבה בר בר חנא אז ספר שרבה בר בר חנה בא אליו ושחר פניו ואמר מדוע אינו משים לב להמאמרים שלו, ובקש אותו על זה שישים לבו עליהם, והוא יגלה לו בהם חדושים נפלאים ונוראים אות ו סימן ט"ז רבי יוחנן משתעי. זאת התורה אמר בשבת בשחרית באמצע הקיץ תקס"ג. ואז נתקבצו אליו פתאם על אותה השבת, כי לא היה אז זמן קבוץ כלל [כמבאר במקום אחר שעקר זמן הקהלה והקבוץ בקביעות על פי דעתו היה שש פעמים בשנה] ובתחלה הקפיד קצת ואמר שאנו עושים לעצמנו שבתים. הינו כי הוא בעצמו עשה וקבע לנו שבתים לבוא אז אצלו ועכשיו עשינו לעצמנו שבת על קבוץ. ואחר כך אמר אני הייתי רוצה לעשות איזה ענין אודות הגזרות שקורין פונקטין שנשמע בעולם שרוצים לגזר על ישראל חס ושלום, הינו שהיה רוצה לעסק להמתיקם ולבטלם. אך כשאני בעצמי מה אני, כי אני בעצמי איש פשוט על כן נתקבצו העולם פתאום כדי שאוכל לעשות מה שאני צריך לעשות בזה. ואמר אז ענין הנדפס בסימן ק"ס שאצל אלישע כתיב פעם אחת אלישע סתם, ופעם אחת איש אלהים. ואיתא (זהר שמות מד. ) שכשהיה בעצמו נקרא אלישע סתם, וכשהיו בני הנביאים אצלו נקרא איש אלהים. ואמר אז תורה שתי פעמים. בליל שבת אמר התורה (סימן כד חלק א) אמצעותא דעלמא היכא, שמדברת שם מתשעה היכלין דלא אתדבקין ולא אתידעין ולית מאן דקימא בהו וכו', ובבקר בסעדת שחרית אמר התורה הנ"ל שהיא רבי יוחנן משתעי וכו'. ודמיא עינה כתרי סהרא ואמר אז שיש שבעים אמות, והם כלולים בעשו וישמעאל. שזה כלול משל שים וחמש אמות, וזה כלול משל שים וחמש אמות. ולעתיד יכבשו אותן שני משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ויש צדיק אחד שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. עוד אמר אז כמה דברים יותר ממה שנדפסו ואז נשבר השלחן מרב העולם שדחקו עצמן עליו. והקפיד ואמר וכי גויים יושבים אצלי על השלחן וכי עכשו ימות המשיח שיתקרבו גויים לצדיקים כמו שכתוב (ישעיה ב) : "ונהרו אליו כל הגוים". וזה הפסוק שיך להתורה רבי יוחנן משתעי הנ"ל עין שם כי כך היה דרכו שכל שיחתו היה שיך להתורה שעסק בה אז כמבאר במקום אחר. ובאותה השנה עסק הרבה מאד בענין הפונקטין והצטער עליהם הרבה מאד ואמר כי לא דבר רק הוא והקפיד מאד על האומרים שבודאי לא יתקימו הפונקטין כי איך אפשר שהשם יתברך יעשה חס ושלום זאת לישראל. והוא זכרונו לברכה אמר כמה פעמים שהוא שטות כי הלא מצינו שכבר היו כמה גזרות קשות על ישראל רחמנא לצלן מעתה. ועוד דבר מזה הרבה שצריכין להתפחד מאד מאלו הגזרות הנשמעים חס ושלום, ושלא להחזיק אותם לדבר קל רק צריכין להעתיר ולהתפלל ולצעק ולהתחנן הרבה הרבה לפני השם יתברך, אולי יעתר ה' שנזכה לבטלם כי בודאי תפילה וצעקה מועיל תמיד. ועין בהשיחה השיכה להתורה לשמש שם אהל בהם שם מבאר עוד כמה וכמה היה מתיגע אז בעתים הללו על אודות הפונקטין שנשמעו אז והן הן הגזרות שיצאו בימינו בעוונותינו הרבים שש עשרה שנה אחר הסתלקותו, ובזכות תפילתו נתעכבו עד הנה. והלואי היו מציתים אותו להרעיש ארץ ומלואה מקדם לעסק הרבה בתפילות וצעקות להשם יתברך כרצונו בודאי היו מתבטלין לגמרי
אות ג
קדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה מִשְׁפָּטִים אֱמוּנָה בְּסִימָן ז', שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַתּוֹרָה צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה בְּסִימָן קי"ב, וְכָתַבְתִּי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי כְּפִי מַה שֶּׁנִּדְפַּס בַּסִּימָן הַנַּ"ל.
אַךְ אַחַר כָּךְ אָמַר הַתּוֹרָה תְּהמת יְכַסְיֻמוּ בְּסִימָן ט', וְשָׁם נִכְלָל הַתּוֹרָה צהַר הַנַּ"ל, וְהַתּוֹרָה תְּהמת יְכַסְיֻמוּ נֶאֶמְרָה בְּשַׁבַּת שִׁירָה תקס"ג בַּדֶּרֶךְ, וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה מִשְׁפָּטִים הַנַּ"ל, וַאֲמָרָהּ פִּסְקָא פִּסְקָא.
וּבְאוֹתָהּ הָעֵת סִפֵּר שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ כְּשֶׁפּוֹגְמִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹפְלִין בְּגָלוּת, וְסִימָן, מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.
וְשָׁאַל אוֹתָנוּ לוֹמַר לוֹ פֵּרוּשׁ עַל אוֹתוֹ הַמַּרְאֶה וְלא יָדַעְנוּ לַהֲשִׁיבוֹ דָּבָר.
אַחַר כָּךְ הֶרְאֵיתִי לוֹ הַתּוֹרָה צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה שֶׁכָּתַבְתִּי כַּנַּ"ל, וְרָאָה וְהִסְתַּכֵּל בָּהּ
אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם
[כְּלוֹמַר שֶׁעַתָּה הֵבִין עַל יָדִי פֵּרוּשׁ עַל הַמַּרְאֶה הַנַּ"ל שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה].
כִּי עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב הָעִנְיָן.
וְאַחַר כָּךְ גָּמַר הַתּוֹרָה מִשְׁפָּטִים. וְשָׁם מְדַבֵּר מֵאֱמוּנָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֶׁפּוֹגְמִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמוּנָה, יוֹרְדִין לְגָלוּת מִצְרַיִם.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם זֶה שַׁיָּךְ לַמַּרְאֶה הַנַּ"ל, הֵשִׁיב שֶׁעִנְיַן הַמַּרְאֶה כְּבָר גָּמַר מִקּדֶם לְהַשִּׂיג הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת.
וְאַחַר כָּךְ קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה תְּהמת יְכַסְיֻמוּ, וְגַם שָׁם נִכְלָל הַתּוֹרָה צהַר הַנַּ"ל, וְשָׁם בְּסוֹפוֹ מְבאָר גַּם כֵּן כְּשֶׁפּוֹגְמִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִין לְגָלוּת וְשָׁם מְבאָר בְּסוֹפוֹ הַפָּסוּק מִשָּׁם רעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל עַל בֵּאוּר הַפָּסוּק יָרְדוּ בִמְצוֹל ת כְּמוֹ אָבֶן.
וְעַתָּה יְכוֹלִים לְהָבִין מְעַט פֵּרוּשׁ הַמַּרְאֶה הַנִּזְכַּר לְעֵיל
אות ד
כְּשֶׁאָמַר הַתּוֹרָה רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב בְּסִימָן ח' בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה תקס"ג, וְשָׁם מְדַבֵּר אֵיךְ לְהַפִּיל וּלְהַשְׁפִּיל הָרְשָׁעִים בְּחִינַת "מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ" עַיֵּן שָׁם
וְאָז בְּאוֹתָהּ הָעֵת הִפִּיל וְהִשְׁפִּיל רָשָׁע אֶחָד מְפֻרְסָם שֶׁהָיָה בְּנֶעמֶרוֹב, שֶׁהָיָה לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ יִסּוּרִים מִמֶּנּוּ, וְסִפְּרוּ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
וְאַחַר חֲנוּכָּה אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה הָיָה לְהָרָשָׁע הַנַּ"ל מַפָּלָה גְּדוֹלָה.
גַּם אָז אָמַר הֲלָצָה
כְּשֶׁתִּסְעוּ וְיִשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם מַה פְּעַלְתֶּם תּאמְרוּ רוּחַ וְכוּ'.
וְהָאֱמֶת כֵּן הוּא
שֶׁפָּעַלְנוּ רוּחַ חַיִּים, שֶׁקִּבַּלְנוּ מִמֶּנּוּ לְהַשְׁלִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת
כַּמְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.
גַּם אַחַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה רָקַד הַרְבֵּה
כִּי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה רָקַד הַרְבֵּה כַּמָּה פְּעָמִים
אות ה
הַתּוֹרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל מַאַמְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָא אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֲמָרָם בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ הַיְנוּ בְּשֵׁם רַבָּה בַּר בַּר חָנָא בְּעַצְמוֹ.
גַּם בָּעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹת תּוֹרוֹת עַל מַאַמְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָא אָז סִפֵּר שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָה בָּא אֵלָיו וְשִׁחֵר פָּנָיו וְאָמַר מַדּוּעַ אֵינוֹ מֵשִׂים לֵב לְהַמַּאֲמָרִים שֶׁלּוֹ, וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ עַל זֶה שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ עֲלֵיהֶם, וְהוּא יְגַלֶּה לוֹ בָּהֶם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים
אות ו
סִימָן ט"ז רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי. זאת הַתּוֹרָה אָמַר בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ תקס"ג.
וְאָז נִתְקַבְּצוּ אֵלָיו פִּתְאם עַל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת, כִּי לא הָיָה אָז זְמַן קִבּוּץ כְּלָל [כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁעִקַּר זְמַן הַקְּהִלָּה וְהַקִּבּוּץ בִּקְבִיעוּת עַל פִּי דַּעְתּוֹ הָיָה שֵׁשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה]
וּבִתְחִלָּה הִקְפִּיד קְצָת וְאָמַר שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים לְעַצְמֵנוּ שַׁבָּתִים.
הַיְנוּ כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה וְקָבַע לָנוּ שַׁבָּתִים לָבוֹא אָז אֶצְלוֹ
וְעַכְשָׁיו עָשִׂינוּ לְעַצְמֵנוּ שַׁבָּת עַל קִבּוּץ.
וְאַחַר כָּךְ אָמַר אֲנִי הָיִיתִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עִנְיָן אוֹדוֹת הַגְּזֵרוֹת שֶׁקּוֹרִין פּוּנְקְטִין שֶׁנִּשְׁמַע בָּעוֹלָם שֶׁרוֹצִים לִגְזר עַל יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ שֶׁהָיָה רוֹצֶה לַעֲסֹק לְהַמְתִּיקָם וּלְבַטְּלָם.
אַךְ כְּשֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי מָה אָנִי, כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי אִישׁ פָּשׁוּט
עַל כֵּן נִתְקַבְּצוּ הָעוֹלָם פִּתְאוֹם כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בָּזֶה.
וְאָמַר אָז עִנְיָן הַנִּדְפָּס בְּסִימָן ק"ס שֶׁאֵצֶל אֱלִישָׁע כְּתִיב פַּעַם אַחַת אֱלִישָׁע סְתָם, וּפַעַם אַחַת אִישׁ אֱלהִים.
וְאִיתָא שֶׁכְּשֶׁהָיָה בְּעַצְמוֹ נִקְרָא אֱלִישָׁע סְתָם, וּכְשֶׁהָיוּ בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֶצְלוֹ נִקְרָא אִישׁ אֱלהִים.
וְאָמַר אָז תּוֹרָה שְׁתֵּי פְּעָמִים. בְּלֵיל שַׁבָּת אָמַר הַתּוֹרָה אֶמְצָעוּתָא דְעָלְמָא הֵיכָא, שֶׁמְּדַבֶּרֶת שָׁם מִתִּשְׁעָה הֵיכָלִין דְּלָא אִתְדַּבְּקִין וְלָא אִתְיַדְּעִין וְלֵית מָאן דְּקַיְמָא בְּהוּ וְכוּ', וּבַבּקֶר בִּסְעֻדַּת שַׁחֲרִית אָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁהִיא רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי וְכוּ'. וְדַמְיָא עֵינֵהּ כִּתְרֵי סַהֲרָא
וְאָמַר אָז שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְהֵם כְּלוּלִים בְּעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל.
שֶׁזֶּה כָּלוּל מִשְּׁל שִׁים וְחָמֵשׁ אֻמּוֹת, וְזֶה כָּלוּל מִשְּׁל שִׁים וְחָמֵשׁ אֻמּוֹת.
וְלֶעָתִיד יִכְבְּשׁוּ אוֹתָן שְׁנֵי מְשִׁיחִין מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד
וְיֵשׁ צַדִּיק אֶחָד שֶׁהוּא כָּלוּל מִתְּרֵין מְשִׁיחִין יַחְדָּיו.
עוֹד אָמַר אָז כַּמָּה דְּבָרִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּדְפְּסוּ
וְאָז נִשְׁבַּר הַשֻּׁלְחָן מֵרב הָעוֹלָם שֶׁדָּחֲקוּ עַצְמָן עָלָיו.
וְהִקְפִּיד וְאָמַר וְכִי גּוֹיִים יוֹשְׁבִים אֶצְלִי עַל הַשֻּׁלְחָן
וְכִי עַכְשָׁו יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיִּתְקָרְבוּ גּוֹיִים לַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם".
וְזֶה הַפָּסוּק שַׁיָּךְ לְהַתּוֹרָה רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם
כִּי כָּךְ הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁכָּל שִׂיחָתוֹ הָיָה שַׁיָּךְ לְהַתּוֹרָה שֶׁעָסַק בָּהּ אָז כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה עָסַק הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיַן הַפּוּנְקְטִין
וְהִצְטַעֵר עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה מְאד
וְאָמַר כִּי לא דָּבָר רֵק הוּא
וְהִקְפִּיד מְאד עַל הָאוֹמְרִים שֶׁבְּוַדַּאי לא יִתְקַיְּמוּ הַפּוּנְקְטִין
כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם זאת לְיִשְׂרָאֵל.
וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא שְׁטוּת
כִּי הֲלא מָצִינוּ שֶׁכְּבָר הָיוּ כַּמָּה גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת עַל יִשְׂרָאֵל רַחֲמָנָא לִצְלַן מֵעַתָּה.
וְעוֹד דִּבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְפַּחֵד מְאד מֵאֵלּוּ הַגְּזֵרוֹת הַנִּשְׁמָעִים חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁלּא לְהַחֲזִיק אוֹתָם לְדָבָר קַל
רַק צְרִיכִין לְהַעְתִּיר וּלְהִתְפַּלֵּל וְלִצְעק וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלַי יֵעָתֵר ה' שֶׁנִּזְכֶּה לְבַטְּלָם
כִּי בְּוַדַּאי תְּפִילָּה וּצְעָקָה מוֹעִיל תָּמִיד.
וְעַיֵּן בְּהַשִּׂיחָה הַשַּׁיָּכָה לְהַתּוֹרָה לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם
שָׁם מְבאָר עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה הָיָה מִתְיַגֵּעַ אָז בָּעִתִּים הַלָּלוּ עַל אוֹדוֹת הַפּוּנְקְטִין שֶׁנִּשְׁמְעוּ אָז
וְהֵן הֵן הַגְּזֵרוֹת שֶׁיָּצְאוּ בְּיָמֵינוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וּבִזְכוּת תְּפִילָּתוֹ נִתְעַכְּבוּ עַד הֵנָּה.
וְהַלְוַאי הָיוּ מְצַיְּתִים אוֹתוֹ לְהַרְעִישׁ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ מִקּדֶם לַעֲסֹק הַרְבֵּה בִּתְפִילּוֹת וּצְעָקוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּרְצוֹנוֹ
בְּוַדַּאי הָיוּ מִתְבַּטְּלִין לְגַמְרֵי
ספר המידות - כעס
...ב. גם ישכן בביתו, לא ידורו אחרים במקומו. ג. על ידי הכעס נתבזה. ד. לא תרתח ולא תחטא. ה. כל הכועס חכמתו ונבואתו מסתלקת, ואפילו פוסקין לו גדלה מן השמים, מורידין אותו מגדלתו. ו. הקדוש ברוך הוא אוהב למי שאינו כועס ולמי שאינו מעמיד על מדותיו. ז. הרתחן חייו אינם חיים. ח. גם כל מיני גיהנום שולטות בו. ט. ותחתוניות שולטת בו. י. שכינה אינה חשובה כנגדו. יא. ומשכח תלמודו. יב. ומוסיף טפשות. יג. ובידוע שעוונותיו מרבים מזכיותיו. יד. כעס אחר אכילה מזיק מאד. טו. כעס...
שיחות הר"ן - אות רכד - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...הר"ן - אות רכד - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה בענין מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה שאסור להסתכל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור אמר רבנו זכרונו לברכה, שכל אדם ואדם יש לו בחינת מה למעלה מה למטה וכו' לפי מדרגתו שאסור לו להסתכל בהם כי אצל קצת, מסתים שכלו אצל הגלגלים ורקיעים ואסור לו להסתכל להלן יותר וגם כל הפילוסופים והמחקרים, כל שכלם וחקירתם הוא רק עד הגלגלים ולמעלה מזה אין יודעים כלום וגם במה שתחת הגלגלים טעו הרבה בכמה דברים עד שנפל ביניהם מחלוקות...
חיי מוהר"ן - קב - סיפורים חדשים
...שבעולם ותכף שמת אחד בעולם מביאין לשם תכף אותו המת ושם דנין אותו היכן יהיה מקומו כי יש מתים בארץ ישראל שנושאין אותן לחוץ לארץ וכן להפך כמובא. ושם באותו בית הכנסת יושבין הבית דין שדנין כל אחד ואחד ונותנין לו מקומו הראוי לו. ויש אחד שדנין אותו שלא יהיה לו שום מקום ויהיה נאבד ונשלך בכף הקלע וכשמביאין את המת לשם אזי מביאין אותו במלבושים. ויש אחד שחסר לו מהמלבוש שלו איזה חסרון. כגון לאחד נחסר בית יד אחד מהמלבוש שלו ויש אחד שחסר לו חלק אחד מכנף בגדו וכי...
שיחות הר"ן - אות רעג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן אמר טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה נגון כי נגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה נגון כפי שיוכל לזמר אותו כי מעלת הנגון אין לשער וכבר מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה, כמה תורות גבוהות מענין נגון ועין בסוף המעשה של השבעה בעטלירס שם מרמז קצת מעלת הנגון כי מבאר שם שעקר רפואת הבת מלכה שנפלה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צד - עִנְיַן שֶׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה
...שצריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה שמעתי מפיו הקדוש שהיה כתוב אצלו תורה על ענין ראש השנה שצריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה והיה מבאר שם מענין שלשה ראשים שמתקבצין בראש השנה כשזוכין אז להיות אצל הצדיק כי הצדיק הוא בחינת ראש, כי הוא ראש בני ישראל וראש השנה הוא גם כן בחינת ראש, כי הוא ראש השנה וכל אחד בא עם מחו ודעתו להצדיק ומקשר דעתו ומחו שבראשו שזהו גם כן בחינת ראש להצדיק שהוא ראש בני ישראל בראש השנה נמצא שנתקבצו שלשה ראשים יחד והיה לו בזה תורה שלמה,...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ב - אֱמר אֶל הַכּהֲנִים
...אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם: לנפש לא יטמא בעמיו . איתא בספרא דצניעותא 'מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא' א. כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפילה שהוא בחינת חטם, כמו שכתוב: "ותהלתי אחטם לך" ומשם עקר חיותו וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבש הכל משם כמו שכתוב: "והריחו ביראת ה'" וכו' זה בחינת חטם וזה עקר כלי זינו כמו שכתוב: "בחרבי ובקשתי" ופרש רש"י: 'תפילה ובקשה' וכמו שכתוב: "כי לא בקשתי אבטח וכו' באלוהים הללנו" בחינת: "תהלתי אחטם לך" ב. וזה...
ספר המידות - דין
...אינם בטלים ונתקים אפילו שלא ברצון בעלי הדינים. ב. על ידי שהדין תורה הולך ונתמעט, על ידי זה הפרנסה נתמעטת, וכן להפך. ג. על ידי העמדת דינים שאינם הגונים באים הרהורי עבודה זרה. ד. על ידי חתון עם תלמיד חכם על ידי זה נתמנים דינים כשרים. ה. על ידי דינים כשרים התורה חביבה בעולם. ו. על ידי הבזיונות שמבזין את הדינים, התבואה נשתלח בה מארה. ז. על ידי הבזיונות שמבזין דיני ישראל, על ידי זה היקר הוה בעולם. ח. כשאיזהו רשע נתגדל, אזי קשה לחדש איזהו סברה בפוסקים...
שיחות הר"ן - אות קז
שיחות הר"ן - אות קז "אסתר בינונית היתה לא ארכה ולא קצרה" הענין שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "בשביל צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצאה ממנה שאול. ובשביל צניעות שהיתה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר המלכה" וברחל כתיב "רחל בתך הקטנה" ובשאול נאמר "משכמו ומעלה גבוה מכל העם" ואסתר ממצע בין שאול ורחל בינונית היתה...
חיי מוהר"ן - ז - שיחות השיכים להתורות
...אות ז כשאמר התורה ויהי הם מריקים שקיהם בסימן י"ז בשבת חנוכה תקס"ו. באותה השנה נתגירו גרים הרבה מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם וזה הענין מבאר היטב שם באותה התורה הנ"ל מהיכן בא זאת שימצאו עכו"ם בספריהם הפך אמונתם וכו' עין שם. ובאור הענין כפשוטו כי כבר נשמעו דברים כאלו מפי כמה גרים ובפרט באותה השנה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הזה אז היו בעולם מעשיות הרבה כאלו שפתאם אחר שבת חנוכה שאמר רבנו זכרונו לברכה אז המאמר הנ"ל, אז נתגיר פתאם כמר אחד מכפר. והוא...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 17_01_2021 השעה 23:38:57 - wesi2