ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי
אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיהו מ"ב) א. כי יש יחודא עלאה ויחודא תתאה הינו: שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (זהר בראשית יח:) וכל אחד מישראל צריך שיהיה נעשה זאת על ידו על ידי זה יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כי מי שהוא במדרגה פחותה הוא עדין רחוק מתבונות התורה רק על ידי אמצעות הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה הינו על ידי שהוא מדבר בהתורה בדבורים כמו שכתוב (משלי ד) : "כי חיים הם למוצאיהם" 'למוציאיהם בפה' (ערובין נד) מאיר לו הדבור בכל המקומות שצריך לעשות תשובה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות כב:) 'פתח פיך ויאירו דבריך' ובכל פעם ופעם, על ידי כל תשובה ותשובה הוא הולך ממדרגה למדרגה עד שיוצא ממדרגה פחותה ובא לתבונות התורה לעמקה וזה ששאלו יוחני וממרא למשה (מנחות פה:) 'תבן אתה מכניס לעפרים ? השיב להם: אמרי אנשי, למתא ירקא, ירקא שקל' 'תבן' זה בחינת תבונה כמו שכתוב (משלי ב) : "תבונה תנצרך" שהם הבינו שמשה רוצה להכניס תבונות התורה בישראל ועל כן שאלו כי בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום הם משולים לעפר (עיין מגילה טז) ואיך יוכל להביאם למדרגה גבוה, לתבונות התורה ? וזה: 'תבן' לשון תבונות התורה 'אתה מכניס לעפרים' זה בחינת עפר, הינו מדרגה פחותה 'השיב להם: אמרי אנשי' הינו על ידי האמירות על ידי הדבור של איש הישראלי הוא מאיר לו לכל המקומות שצריך לעשות תשובה וזהו : 'למתא ירקא' למקומות שצריך לעשות תשובה 'ירקא' הוא בחינת תשובה כמו שאמרו במדרש (בראשית רבה פרשה מג) : "וירק את חניכו" אוריקן בפרשת שופטים הינו שזרזם לעשות תשובה כי פרשת שופטים נאמר על תשובה: "מי האיש הירא ורך הלבב" 'הירא מעברות שבידו' (כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, סוטה מג) (ועיין בהקדמת תיקונים ירוק מסטרא דאימא דאיהו תשובה קו ירוק) וזהו : 'אמרי אנשי, למתא ירקא' הינו על ידי האמירות והדבור של איש הישראלי 'למתא ירקא' למקומות שצריך לעשות תשובה יאיר לו הדבור, שיוכל לעשות תשובה וזה: 'ירקא שקל' בחינת תשובת המשקל שהדבור יאיר לו שיוכל לעשות תשובת המשקל ממש ב. אך לדבור שיאיר לו אי אפשר לזכות כי אם על ידי כבוד הינו שיראה שיהיה כבוד השם יתברך בשלמות שיהיה כבודו לאין נגד כבוד השם יתברך הינו על ידי ענווה וקטנות כי עקר בחינת הדבור הוא מכבוד כמו שכתוב (תהלים כ"ד) : "מי הוא זה מלך הכבוד" הינו מלכות פה (תקו"ז בהקדמה שני', פתח אליהו:) כי כשהתורה באה לתוך דבורים פגומים לפה פגום לא די שאין דבורי התורה מאירים לו כי אם גם התורה עצמה נתגשם ונתחשך שם מפיו כמו שכתוב (יהושע א) : "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" בחינת "וימש חשך" (שמות י) הינו שלא יתגשמו ויתחשכו מפיך כי על ידי שאין משגיחין שיהיה כבוד השם יתברך בשלמות הינו על ידי גדלות על ידי זה אין יכולין לפתח פה בבחינת (תהלים י"ז) : "סגרו פימו דברו בגאות" כמעשה דלוי בר סיסא שהעלוהו לבימה, וטפת רוחו עליו, ולא אניבון (ירושלמי יבמות פרק יב) כי על ידי הגאות, הוא בחינת עבודת אלילים (סוטה ד:) ובעבודת אלילים כתיב: "פסילי אלהיהם תשרפון באש" (דברים ז) 'וכל העומד לשרף כשרוף דמי, וכתותי מכתת שעורה' כמובא בגמרא (ראש השנה כח) לענין שופר של עבודת אלילים וכיון שמכתת כתית שעורה אין לו כלי הדבור לדבר עמהם אך כשהוא נזהר ושומר כבוד ה' שיהיה בשלמות שהוא נבזה בעיניו נמאס על ידי זה יוכל לדבר דבורים המאירים בבחינת (יחזקאל מ"ג) : "והארץ האירה מכבודו" והם מאירים לו לתשובה ויכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כנ"ל ג. וכבוד בשלמות אינו כי אם על ידי וא"ו שימשיך לתוכה כי בלא וא"ו נשאר כבד פה (שמות ד) ועל ידי וא"ו הוא בבחינת (תהלים ל) : "כבוד ולא ידם" כי כל מקום שנאמר וא"ו, הוא מוסיף (פסחים ה) הינו בחינת תוספות קדשה, הינו שמירת הברית כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדשה' (ויקרא רבה כ"ה, הובא ברש"י) כי זה תלוי בזה, גאות וניאוף כמו שאמרו חכמינו ז"ל (סוטה ד:) על פסוק (משלי ו) :"ואשת איש נפש יקרה תצוד" ועל כן ברית מכנה בשם שד"י כמו שכתוב (בראשית ל"ה) : "אני אל שדי פרה ורבה" כי שדי הוא בחינת 'שיש די באלקותי לכל בריה' (כמובא בפירש"י לך לך יז) וכשאינו שומר הברית הינו על ידי גאות הוא עושה לעצמו עבודת אלילים הוא מראה שאין די לו באלקותו עד שצריך עבודת אלילים ועל כן פוגם בשדי שיש די באלקותו לכל בריה וכששומר הברית הוא זוכה לאור המאיר לו לתשובה כנ"ל ד. ואור הזה הוא בחינת טל אורות (ישעיה כו:) הכלולים בוא"ו של כבוד בבחינת (איוב ל"ג) : "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר" 'פעמים שלוש' הם בחינת טל אורות של מלוי שלש אותיות ראשונות [פרוש, כי שלש אותיות ראשונות של שם הויה במלוי אלפין, הם בגימטריא ט"ל, והם בחינת טל אורות, והם כלולים בהוא"ו של השם (עיין זוהר תצא רפ:) ] 'עם גבר' שהם כלולים בברית כי כאיש גבורתו (עין ב"מ פ"ד:) ועל שם זה נקרא ברית בעז (תקון לא) בו עז, בו תקפא אבל כשאינו שומר הברית הוא מקלקל הט"ל אורות וממשיך על עצמו על הפרנסה הינו ט"ל מלאכות כמובא בזוהר (ח"ד ר:) 'מאן דזרק פרורין דנהמא עניות רדף אבתרה כל שכן מאן דזרק פרורין דמחא' וזה: בו עז בו כלול שני הבחינות הינו ל"ט אורות מי ששומר הברית ול"ט מלאכות מי שפוגם בו כי עז עם הכולל שתי פעמים טל וזה: "משכן משכן" (שמות לח) שני פעמים שני פעמים ל"ט כי ל"ט מלאכות גמרינן ממשכן (כמו שאמרו חז"ל שבת מט:) ומי ששומר את בריתו אף על פי שהוא עושה הל"ט מלאכות הם בבחינת מלאכת המשכן הינו משכן בבנינה בחינת ל"ט אורות אך מי שפוגם בברית המלאכות שלו הם בבחינת משכן בחרבנה בבחינת ל"ט מלקות (בהקדמת התקונים ובתקון מח) בחינת (דברים כ"ה) : "ארבעים יכנו ולא יוסיף" הינו בחינת פגם הברית שהוא בחינת תוספות כנ"ל ה. ושמירת הברית יש בו שני בחינות יש מי שזווגו בששת ימי החל ואף על פי כן הוא שומר את בריתו על פי התורה שאינו יוצא מדיני התורה ויש מי שהוא שומר הברית שזווגו משבת לשבת והוא בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה וזה בחינת שדי של שבת שאמר לעולמו די (בראשית רבה מו, חגיגה יב) שצמצם את עצמו מכל המלאכות וזה בחינת יחודא עלאה ויש בחינת שדי של חל שגם בחל יש צמצומים ממלאכה לחברתה וזה בחינת מט"ט ששלטנותה ששת ימי החל בחינת ששה סדרי משנה (כמובא בזוהר הקדוש בתקו"ז בהקדמה ובתי' יח ובכתבי האריז"ל) ששמו כשם רבו כמו שכתוב (שמות כ"ג) : כי שמי בקרבו (כמובא בפירש"י שם) וזה בחינת יחודא תתאה הינו שהקדוש ברוך הוא מלביש את עצמו במט"ט בששת ימי החל ומנהיג העולם על ידו ו. וזה בחינת הלכה וקבלה (תהלים כ"ט) קבלה היא בחינת "השתחוו לה' בהדרת קדש" ראשי תבות קבלה והלכה היא בחינת (שם ק) : "הריעו לה' כל הארץ" ראשי תבות הלכה כמובא בכונות "השתחוו לה' בהדרת קדש" זה בחינת יחודא עלאה הינו זווג של שבת וזה בחינת ברית עלאה ששם עקר ההשתחויה בבחינת (בראשית מ"ב) : "ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו" והוא בחינת הדרת קדש בבחינת (דברים ל"ג) : "בכור שורו הדר לו" "הריעו לה' כל הארץ" זה בחינת יחודא תתאה הינו זווג של חל שהוא בבחינת מט"ט ששלטנותה ששת ימי החל ששה סדרי משנה וזה: 'הריעו' [לשון תרועה וזמרה] בבחינת (ישעיהו כ"ד) : "מכנף הארץ זמרת שמענו" כי מט"ט הוא בבחינת כנף לשון "ולא יכנף עוד מוריך" (שם ל) כי בו מתלבש הקדוש ברוך הוא בששת ימי החל כידוע ז. וזה בחינת רזין ורזין דרזין רזין הוא בחינת הלכה רזין דרזין הוא בחינת קבלה התלבשות הקבלה בהלכה הוא בחינת הנהגת הקדוש ברוך הוא בששת ימי החל שהוא בחינת יחודא תתאה וזה בחינת: [סיום הפסוק מכנף הארץ הנ"ל] "צבי לצדיק רזי לי רזי לי" 'צבי לצדיק' הינו בחינת קדשת הזווג יש בו שני רזין הינו יחודא עלאה ויחודא תתאה שהם בחינת הלכה וקבלה בחינת רזין ורזין דרזין וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (חלין ס:) "יהי כבוד ה' לעולם", שר העולם אמרו. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאילנות למינהו, נשאו דשאים קל וחמר בעצמן: מה אילנות, שהם גבוהים ואינם תכופים, אמר הקדוש ברוך הוא למינהו, כל שכן אנן, שאנו קטנים ותכופים, שצריכים לצאת למינהו. פתח שר העולם ואמר: "יהי כבוד ה' לעולם". כי באמת גם הגדולים, שזווגן אינם תכופים רק משבת לשבת גם להם הזהירה התורה על שמירת הברית שישמרו את עצמן כמו שכתוב (שמות ל"א) : "ושמרו בני ישראל את השבת" ראשי תבות ביאה כמובא בכונות הינו אף על פי שזווגו הוא רק משבת לשבת אף על פי כן צריך שמירה גדולה בחינת ושמרו וכו' כל שכן הקטנים שהם בחינת דשאין שזווגם תכופים גם בששת ימי החל מכל שכן שצריכים שמירה גדולה לשמר את בריתם שישמרו את עצמם על פי התורה בבחינת למיניהם מיד כששמע שר העולם שהוא מט"ט ששלטנותה ששת ימי החל בחינת דשאים בחינת יחודא תתאה פתח ואמר: "יהי כבוד ה'" כבוד דיקא כי על ידי שמירת הברית בשני הבחינות הנ"ל הכבוד בשלמות כנ"ל נמצא, שעל ידי שמירת הברית בשני הבחינות הנ"ל שהוא בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה הינו מאילנות ודשאים גדולים וקטנים זווג של שבת וזווג של חל בחינת הלכה וקבלה רזין ורזין דרזין אזי הכבוד בשלמות כנ"ל ועל ידי הכבוד זוכה לדבור המאיר ועל ידי הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כנ"ל וזה שאמר רבה בר בר חנה: זמנא חדא הוי אזלינן בספינתא, וחזאי להאי צפרתא, דהוי קאי עד קרסלה במיא, ורישה ברקיע ואמרינן: לית מיא, ובעינן למיחת לאקורי נפשין. נפק ברת קלא ואמר לן: לא תחותו להכא, דנפלא לה חצינא לבר נגרא הכא הא שבע שנין, ולא מטי לארעא. ולא משום דנפישא מיא, אלא משום דרדיפא מיא. אמר רב אשי: האי, זיז שדי הוא, דכתיב: "וזיז שדי עמדי" רשב"ם: וחזינן להאי צפרתא וכו' הכי גרסינן ואמרינן ליכא מיא היינו סבורין שאינן עמקין, הואיל ולא קאי במים אלא עד קרסוליה. חצינא גרזן או מעצד. לבר נגרא חרש עצים. ולא משום דעמיקא מיא מהלך שבע שנים לא הגיע החצינא לקרקע. אלא משום דרדיפי מיא מתוך חריפות הנהר לא היה נצלל עדין, ולא מחמת העמק בלבד. וזיז שדי עמדי ראשו מגיע לרקיע. צפרתא זה בחינת הדבור שהוא אמצעי בין האדם שהוא נתהוה ממיין דוכרין ונוקבין ובין השמים שהוא בחינת תבונות התורה כמובא (ויקרא רבה ט"ז, ובערכין טז:) על מצרע שצריך להביא שני צפרים. 'יבוא פטטיא ויכפר על פטטיא' דקאי עד קרסלה במיא כי מאחר שהדבור צריך להאיר לו בכל המקומות שצריך לעשות שם תשובה הוא לפעמים בבחינת (רות ג) :ותגל מרגלתיו (עיין תיקון כ"א ותיקון ע') ותשכב שהדבור צריך להאיר באדם שהוא למטה במדרגה פחותה ועל כן נקרא הדבור 'צפרתא דקאי עד קרסלה במיא' מיא הוא בחינת האדם שנתהוה ממיין דוכרין ומיין נוקבין כידוע והדבור, שהוא בחינת צפרתא קאי עד קרסלה אצל האדם שהוא במדרגה פחותה כדי להאיר לו בבחינת ותגל מרגלתיו וכו' כנ"ל וזהו דקאי עד קרסלה במיא כנ"ל ואמרינן לית מיא הינו שהבינו שאי אפשר לזכות לדבור אלא על ידי כבוד בשלמות שיהיה האדם בעיניו אפס ואין וזהו : לית מיא שהאדם יחזיק עצמו לאין ובעינן לנחותי לשון שפלות הינו להיות שפל וענו אך שהיה לאקורי נפשין לשון (ישעיהו י"ג) : "אוקיר אנוש מפז" הינו שהיה הענווה בשביל גדלות כדי להתכבד ולהתיקר כי מחמת שיודעין גדל בזוי הגדלות על כן הם ענוים בשביל להתכבד ולהתיקר על ידי הענווה וזהו בחינת עניוות שהוא תכלית הגדלות ובעינן לנחותי להיות שפלים וענוים לאוקורי נפשין כדי שעל ידי זה נהיה יקרים וחשובים כי הגאוה מבזה מאד נפק ברת קלא ואמר, לא תחותו להכא לא תחותו להיות שפלים בשביל זה בשביל לאוקורי נפשין שהזהירם הבת קול שלא יהיו ענוים בשביל להתיקר ולהתכבד כי זה עניוות היא תכלית הגדלות דנפלה חצינא לבר נגרא הא שבע שנין, ולא מטיא לארעא שהבת קול הודיעה להם שרש הגדלות כדי שיתרחקו עד קצה אחרון ולא יחותו להכא שלא יהיו ענוים בשביל גדלות כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ד) : 'מאד מאד הוי שפל רוח' הינו שהודיעה להם שהגדלות הוא מנפילות ההתפארות והגאוה של הקדוש ברוך הוא שהוא לבושו כמו שכתוב (תהלים צג) : ה' מלך גאות לבש דנפלא חצינא בחינת לבוש כמו שכתוב (שם קכ"ט) : "וחצנו מעמר" בר נגרא זה הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב (שם ק"ד) : "המקרה במים עליותיו" וכמאמר (חלין ס:) 'אלקיכם נגר הוא' מנפילת הלבוש הזה נתהוה הגדלות שהוא בחינת שבע בתי עכו"ם שעל ידי זה גלו ישראל מארצם כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (גטין פח:) לא גלו ישראל עד שעבדו בה שבע בתי עכו"ם ובשביל זה נקרא עכו"ם בלשון תפארת כמו שכתוב (ישעיהו מ"ד) "כתפארת אדם לשבת בית" כי העבודה זרה שהוא הגדלות הוא מנפילת התפארותו הא שבע שנין זה בחינת הגדלות שהוא בחינת שבע בתי עבודה זרה כנ"ל וזהו : ולא מטי לארעא הינו שעל ידי העוון הזה עדין לא חזרנו לארצנו כי על ידי העוון הזה שהוא הגדלות שהוא כעובד עבודה זרה בחינת שבע בתי עבודה זרה על ידי זה גלינו מארצנו כנ"ל ועל ידי זה עדין לא חזרנו לארצנו הכל על ידי העוון הזה של הגדלות שהוא בחינת עבודה זרה כנ"ל (עיין תדא"ר פרק ל"א) ולא משום דנפישי מיא הינו לא תאמר שבשביל זה לא מטי לארעא דהינו שאין יכולין להגיע ולשוב לארץ ישראל משום דנפישי מיא מחמת שהעכו"ם הם רבים בחינת "רבים הגוים האלה" (דברים ז) שהם בחינת מים רבים (שה"ש ח':) אלא משום דרדיפי מיא שהם רודפים אחר הכבוד שהוא בחינת מים בחינת "אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים" (תהלים כ"ט) על ידי זה אין יכולין להגיע ולחזר לארץ ישראל הינו על ידי רדיפת הכבוד והגדלות כי עקר אריכת הגלות שאין יכולין לשוב לארצנו הוא רק מחמת עוון הגדלות ורדיפת הכבוד כנ"ל כל זה הודיעה להם הבת קול גדל בזוי הגדלות כדי שיתרחקו מהגדלות עד קצה אחרון כנ"ל ואז כבוד השם יתברך בשלמות כנ"ל ואז זוכין לדבור המאיר שהוא בחינת צפרתא הנ"ל כנ"ל אבל איך זוכין לזה לשבר הגדלות והכבוד של עצמו לגמרי ושיהיה כבוד השם יתברך בשלמות הוא על ידי שמירת הברית בשתי בחינות הנ"ל שהם בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה וזהו שאמר רב אשי האי זיז שדי הוא הינו בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה שעל ידי יחודא עלאה ויחודא תתאה שהם בחינת שמירת הברית בשתי בחינות כנ"ל על ידי זה הכבוד בשלמות ועל ידי כבוד בשלמות זוכין לצפרתא, שהוא הדבור שהוא אמצעי בין מיא לרקיע כנ"ל כי זיז הוא בחינת יחודא תתאה בחינת מט"ט בחינת מכנף הארץ כנ"ל (בראשית רבה יט, ויקרא רבה כב). 'עוף אחד יש בשעה שמפריש את כנפיו הוא מחשיך את השמש וזיז שמו' וזה בחינת יחודא תתאה בחינת מט"ט בחינת מכנף הארץ שבו מתלבש ברית עלאה שהוא בחינת השמש (עיין זוהר שמות ג: וזוהר פנחס רי"ז) שדי זה בחינת יחודא עלאה כנ"ל וזה אני ה', יחודא עלאה הוא שמי, יחודא תתאה וכבודי לאחר לא אתן זה בחינת כבוד בשלמות ותהלתי לפסילים זה בחינת הדבור כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) : "תהלת ה' ידבר פי" הכל כנ"ל
אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים
א. כִּי יֵשׁ יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה
הַיְנוּ: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל
וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד
וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה זאת עַל יָדוֹ
עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ
כִּי מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה
הוּא עֲדַיִן רָחוֹק מִתְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה
רַק עַל יְדֵי אֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר
יָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ
הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּהַתּוֹרָה בְּדִבּוּרִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצָאֵיהֶם" 'לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה'
מֵאִיר לוֹ הַדִּבּוּר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְּבָרֶיךָ'
וּבְכָל פַּעַם וּפַעַם, עַל יְדֵי כָּל תְּשׁוּבָה וּתְשׁוּבָה
הוּא הוֹלֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה
עַד שֶׁיּוֹצֵא מִמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה
וּבָא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ
וְזֶה שֶׁשָּׁאֲלוּ יוֹחָנִי וּמַמְרֵא לְמשֶׁה
'תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לַעֲפָרַיִם ?
הֵשִׁיב לָהֶם: אָמְרֵי אֱנָשֵׁי, לְמָתָא יַרְקָא, יַרְקָא שְׁקֻל'
'תֶּבֶן' זֶה בְּחִינַת תְּבוּנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּבוּנָה תִנְצְרֶךָּ"
שֶׁהֵם הֵבִינוּ שֶׁמּשֶׁה רוֹצֶה לְהַכְנִיס תְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל
וְעַל כֵּן שָׁאֲלוּ
כִּי בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם
הֵם מְשׁוּלִים לְעָפָר
וְאֵיךְ יוּכַל לַהֲבִיאָם לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָ, לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה ?
וְזֶה: 'תֶּבֶן' לְשׁוֹן תְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה
'אַתָּה מַכְנִיס לַעֲפָרַיִם'
זֶה בְּחִינַת עָפָר, הַיְנוּ מַדְרֵגָה פְּחוּתָה
'הֵשִׁיב לָהֶם: אָמְרֵי אֱנָשֵׁי'
הַיְנוּ עַל יְדֵי הָאֲמִירוֹת
עַל יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי
הוּא מֵאִיר לוֹ לְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
וְזֶהוּ: 'לְמָתָא יַרְקָא'
לַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
'יַרְקָא' הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָו"
אוֹרִיקָן בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים
הַיְנוּ שֶׁזֵּרְזָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
כִּי פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים נֶאֱמַר עַל תְּשׁוּבָה: "מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב"
'הַיָּרֵא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ'
וְזֶהוּ: 'אָמְרֵי אֱנָשֵׁי, לְמָתָא יַרְקָא'
הַיְנוּ עַל יְדֵי הָאֲמִירוֹת וְהַדִּבּוּר שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי
'לְמָתָא יַרְקָא'
לַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
יָאִיר לוֹ הַדִּבּוּר, שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
וְזֶה: 'יַרְקָא שְׁקֻל'
בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל
שֶׁהַדִּבּוּר יָאִיר לוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל מַמָּשׁ
ב. אַךְ לַדִּבּוּר שֶׁיָּאִיר לוֹ אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת
כִּי אִם עַל יְדֵי כָּבוֹד
הַיְנוּ שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת
שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹדוֹ לְאַיִן נֶגֶד כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הַיְנוּ עַל יְדֵי עֲנָוָוה וְקַטְנוּת
כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַדִּבּוּר הוּא מִכָּבוֹד
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד"
הַיְנוּ מַלְכוּת פֶּה
כִּי כְּשֶׁהַתּוֹרָה בָּאָה לְתוֹךְ דִּבּוּרִים פְּגוּמִים
לְפֶה פָּגוּם
לא דַּי שֶׁאֵין דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה מְאִירִים לוֹ
כִּי אִם גַּם הַתּוֹרָה עַצְמָהּ נִתְגַּשֵּׁם וְנִתְחַשֵּׁךְ שָׁם מִפִּיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ"
בְּחִינַת "וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ"
הַיְנוּ שֶׁלּא יִתְגַּשְּׁמוּ וְיִתְחַשְּׁכוּ מִפִּיךָ
כִּי עַל יְדֵי שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת
הַיְנוּ עַל יְדֵי גַּדְלוּת
עַל יְדֵי זֶה אֵין יְכוֹלִין לִפְתּחַ פֶּה
בִּבְחִינַת: "סָגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת"
כְּמַעֲשֶׂה דְּלֵוִי בַּר סִיסָא
שֶׁהֶעֱלוּהוּ לַבִּימָה, וְטָפַת רוּחוֹ עָלָיו, וְלא אֲנִיבוּן
כִּי עַל יְדֵי הַגֵּאוּת, הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים
וּבַעֲבוֹדַת אֱלִילִים כְּתִיב: "פְּסִילֵי אֱלהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ"
'וְכָל הָעוֹמֵד לִשְׂרף כְּשָׂרוּף דָּמֵי, וְכִתוּתֵי מִכְתָּת שִׁעוּרֵהּ'
כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא לְעִנְיַן שׁוֹפָר שֶׁל עֲבוֹדַת אֱלִילִים
וְכֵיוָן שֶׁמִּכְתָּת כָּתִית שִׁעוּרֵהּ
אֵין לוֹ כְּלֵי הַדִּבּוּר לְדַבֵּר עִמָּהֶם
אַךְ כְּשֶׁהוּא נִזְהָר וְשׁוֹמֵר כְּבוֹד ה' שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁלֵמוּת
שֶׁהוּא נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס
עַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים הַמְּאִירִים
בִּבְחִינַת: "וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ"
וְהֵם מְאִירִים לוֹ לִתְשׁוּבָה
וְיָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ כַּנַּ"ל
ג. וְכָבוֹד בִּשְׁלֵמוּת
אֵינוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי וָא"ו שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְתוֹכָהּ
כִּי בְּלא וָא"ו נִשְׁאָר כְּבַד פֶּה
וְעַל יְדֵי וָא"ו
הוּא בִּבְחִינַת: "כָּבוֹד וְלא יִדּם"
כִּי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וָא"ו, הוּא מוֹסִיף
הַיְנוּ בְּחִינַת תּוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה, הַיְנוּ שְׁמִירַת הַבְּרִית
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה, אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה'
כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה, גֵּאוּת וְנִיאוּף
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק:"וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָּצוּד"
וְעַל כֵּן בְּרִית מְכֻנָּה בְּשֵׁם שַׁדַּ"י
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה"
כִּי שַׁדַּי הוּא בְּחִינַת 'שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה'
וּכְשֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר הַבְּרִית
הַיְנוּ עַל יְדֵי גֵּאוּת
הוּא עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ עֲבוֹדַת אֱלִילִים
הוּא מַרְאֶה שֶׁאֵין דַּי לוֹ בֶּאֱלקוּתוֹ
עַד שֶׁצָּרִיךְ עֲבוֹדַת אֱלִילִים
וְעַל כֵּן פּוֹגֵם בְּשַׁדַּי
שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה
וּכְשֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית
הוּא זוֹכֶה לָאוֹר הַמֵּאִיר לוֹ לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל
ד. וְאוֹר הַזֶּה הוּא בְּחִינַת טַל אוֹרוֹת
הַכְּלוּלִים בַּוָּא"ו שֶׁל כָּבוֹד
בִּבְחִינַת: "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר"
'פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ' הֵם בְּחִינַת טַל אוֹרוֹת שֶׁל מִלּוּי שָׁלשׁ אוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת
[פֵּרוּשׁ, כִּי שָׁלשׁ אוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל שֵׁם הֲוַיָה בְּמִלּוּי אַלְפִין, הֵם בְּגִימַטְרִיָּא טַ"ל, וְהֵם בְּחִינַת טַל אוֹרוֹת, וְהֵם כְּלוּלִים בְּהַוָּא"ו שֶׁל הַשֵּׁם ]
'עִם גָּבֶר'
שֶׁהֵם כְּלוּלִים בַּבְּרִית
כִּי כָּאִישׁ גְּבוּרָתוֹ
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא בְּרִית בּעַז
בּוֹ עז, בּוֹ תֻּקְפָּא
אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר הַבְּרִית
הוּא מְקַלְקֵל הַטַּ"ל אוֹרוֹת וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ על הַפַּרְנָסָה
הַיְנוּ טַ"ל מְלָאכוֹת
כַּמּוּבָא בַּזוהַר 'מָאן דְּזָרֵק פֵּרוּרִין דְּנַהֲמָא
עֲנִיּוּת רָדֵף אַבַּתְרֵהּ
כָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּזָרֵק פֵּרוּרִין דְּמחָא'
וְזֶה: בּוֹ עַז
בּוֹ כָּלוּל שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת
הַיְנוּ ל"ט אוֹרוֹת מִי שֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית
וְל"ט מְלָאכוֹת מִי שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ
כִּי עַז עִם הַכּוֹלֵל שְׁתֵּי פְּעָמִים טַל
וְזֶה: "מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן" שְׁנֵי פְּעָמִים
שְׁנֵי פְּעָמִים ל"ט
כִּי ל"ט מְלָאכוֹת גָּמְרִינַן מִמִּשְׁכָּן
וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתוֹ
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַל"ט מְלָאכוֹת
הֵם בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן
הַיְנוּ מִשְׁכָּן בְּבִנְיָנֵהּ
בְּחִינַת ל"ט אוֹרוֹת
אַךְ מִי שֶׁפּוֹגֵם בַּבְּרִית
הַמְּלָאכוֹת שֶׁלּוֹ הֵם בִּבְחִינַת מִשְׁכָּן בְּחֻרְבָּנֵהּ
בִּבְחִינַת ל"ט מַלְקוֹת
בְּחִינַת: "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ וְלא יוֹסִיף"
הַיְנוּ בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית
שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹסָפוֹת כַּנַּ"ל
ה. וּשְׁמִירַת הַבְּרִית יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי בְּחִינוֹת
יֵשׁ מִי שֶׁזִּוּוּגוֹ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא שׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתוֹ עַל פִּי הַתּוֹרָה
שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִדִּינֵי הַתּוֹרָה
וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית
שֶׁזִּוּוּגוֹ מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת
וְהוּא בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה
וְזֶה בְּחִינַת שַׁדַּי שֶׁל שַׁבָּת
שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי
שֶׁצִּמְצֵם אֶת עַצְמוֹ מִכָּל הַמְּלָאכוֹת
וְזֶה בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה
וְיֵשׁ בְּחִינַת שַׁדַּי שֶׁל חֹל
שֶׁגַּם בְּחֹל יֵשׁ צִמְצוּמִים מִמְּלָאכָה לַחֲבֶרְתָּהּ
וְזֶה בְּחִינַת מט"ט
שֶׁשֻּׁלְטְנוּתֵהּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
בְּחִינַת שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה
שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ
וְזֶה בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה
הַיְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמט"ט בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
וּמַנְהִיג הָעוֹלָם עַל יָדוֹ
ו. וְזֶה בְּחִינַת הֲלָכָה וְקַבָּלָה
קבלה היא בחינת "הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קדֶשׁ" רָאשֵׁי תֵּבוֹת קַבָּלָה
וַהֲלָכָה הִיא בְּחִינַת: "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ" רָאשֵׁי תֵבוֹת הֲלָכָה
כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת
"הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קדֶשׁ" זֶה בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה
הַיְנוּ זִוּוּג שֶׁל שַׁבָּת
וְזֶה בְּחִינַת בְּרִית עִלָּאָה
שֶׁשָּׁם עִקַּר הַהִשְׁתַּחֲוָיָה
בִּבְחִינַת: "וַיָּבאוּ אַחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ"
וְהוּא בְּחִינַת הַדְרַת קדֶשׁ
בִּבְחִינַת: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ"
"הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ" זֶה בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה
הַיְנוּ זִוּוּג שֶׁל חֹל
שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מט"ט
שֶׁשֻּׁלְטְנוּתֵהּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה
וְזֶה: 'הָרִיעוּ' [לְשׁוֹן תְּרוּעָה וְזִמְרָה]
בִּבְחִינַת: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרת שָׁמַעְנוּ"
כִּי מט"ט הוּא בִּבְחִינַת כָּנָף
לְשׁוֹן "וְלא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ"
כִּי בּוֹ מִתְלַבֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּיָּדוּעַ
ז. וְזֶה בְּחִינַת רָזִין
וְרָזִין דְּרָזִין
רָזִין הוּא בְּחִינַת הֲלָכָה
רָזִין דְּרָזִין הוּא בְּחִינַת קַבָּלָה
הִתְלַבְּשׁוּת הַקַּבָּלָה בַּהֲלָכָה
הוּא בְּחִינַת הַנְהָגַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
שֶׁהוּא בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה
וְזֶה בְּחִינַת: [סִיּוּם הַפָּסוּק מִכְּנַף הָאָרֶץ הַנַּ"ל] "צְבִי לַצַּדִּיק רָזִי לִי רָזִי לִי"
'צְבִי לַצַּדִּיק' הַיְנוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג
יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי רָזִין
הַיְנוּ יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה
שֶׁהֵם בְּחִינַת הֲלָכָה וְקַבָּלָה
בְּחִינַת רָזִין וְרָזִין דְּרָזִין
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנם לִבְרָכָה "יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם", שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאִילָנוֹת לְמִינֵהוּ, נָשְׂאוּ דְּשָׁאִים קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמָן: מָה אִילָנוֹת, שֶׁהֵם גְּבוֹהִים וְאֵינָם תְּכוּפִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִינֵהוּ, כָּל שֶׁכֵּן אֲנַן, שֶׁאָנוּ קְטַנִּים וּתְכוּפִים, שֶׁצְּרִיכִים לָצֵאת לְמִינֵהוּ. פָּתַח שַׂר הָעוֹלָם וְאָמַר: "יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם".
כִּי בֶּאֱמֶת
גַּם הַגְּדוֹלִים, שֶׁזִּוּוּגָן אֵינָם תְּכוּפִים
רַק מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת
גַּם לָהֶם הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל שְׁמִירַת הַבְּרִית
שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת עַצְמָן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" רָאשֵׁי תֵּבוֹת בִּיאָה
כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת
הַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁזִּוּוּגוֹ הוּא רַק מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת
אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה
בְּחִינַת וְשָׁמְרוּ וְכוּ'
כָּל שֶׁכֵּן הַקְּטַנִּים
שֶׁהֵם בְּחִינַת דְּשָׁאִין
שֶׁזִּוּוּגָם תְּכוּפִים
גַּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁצְּרִיכִים שְׁמִירָה גְּדוֹלָה לִשְׁמר אֶת בְּרִיתָם
שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת עַצְמָם עַל פִּי הַתּוֹרָה
בִּבְחִינַת לְמִינֵיהֶם
מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמַע שַׂר הָעוֹלָם שֶׁהוּא מט"ט
שֶׁשֻּׁלְטְנוּתֵהּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
בְּחִינַת דְּשָׁאִים
בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה
פָּתַח וְאָמַר: "יְהִי כְבוֹד ה'" כְּבוֹד דַּיְקָא
כִּי עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל
הַכָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל
נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה
הַיְנוּ מֵאִילָנוֹת וּדְשָׁאִים
גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים
זִוּוּג שֶׁל שַׁבָּת וְזִוּוּג שֶׁל חֹל
בְּחִינַת הֲלָכָה וְקַבָּלָה
רָזִין וְרָזִין דְּרָזִין
אֲזַי הַכָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי הַכָּבוֹד זוֹכֶה לְדִבּוּר הַמֵּאִיר
וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר
יָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִמְנָא חֲדָא הֲוֵי אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזָאִי לְהַאי צִפַּרְתָּא, דַּהֲוֵי קָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא, וְרֵישֵׁהּ בָּרָקִיעַ וְאָמְרִינַן: לֵית מַיָּא, וּבָעֵינַן לְמֵיחַת לַאֲקוּרֵי נַפְשִׁין. נְפַק בְּרַת קָלָא וְאָמַר לָן: לָא תְּחוּתוּ לְהָכָא, דִּנְפַלָא לֵהּ חֲצִינָא לְבַר נַגָּרָא הָכָא הָא שְׁבַע שְׁנִין, וְלָא מָטֵי לְאַרְעָא. וְלָא מִשּׁוּם דִּנְפִישָׁא מַיָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּרְדִיפָא מַיָּא. אָמַר רַב אָשֵׁי: הַאי, זִיז שָׂדַי הוּא, דִּכְתִיב: "וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי"
רַשְׁבַּ"ם: וְחָזֵינַן לְהַאי צִפַּרְתָּא וכוּ' הָכֵי גָּרְסִינַן וְאָמְרִינַן לֵיכָּא מַיָּא הָיִינוּ סְבוּרִין שֶׁאֵינָן עֲמֻקִּין, הוֹאִיל וְלא קָאֵי בַּמַּיִם אֶלָּא עַד קַרְסוּלֵיהּ. חֲצִינָא גַּרְזֶן אוֹ מַעֲצָד. לְבַר נַגָּרָא חָרַשׁ עֵצִים. וְלָא מִשּׁוּם דַּעֲמִיקָא מַיָּא מַהֲלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים לא הִגִּיעַ הַחֲצִינָא לַקַּרְקַע. אֶלָּא מִשּׁוּם דִּרְדִיפֵי מַיָּא מִתּוֹךְ חֲרִיפוּת הַנָּהָר לא הָיָה נִצְלָל עֲדַיִן, וְלא מֵחֲמַת הָעמֶק בִּלְבַד. וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי ראשׁוֹ מַגִּיעַ לָרָקִיעַ.
צִפַּרְתָּא זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר
שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין הָאָדָם
שֶׁהוּא נִתְהַוֶּה מִמַּיִּין דּוּכְרִין וְנוּקְבִין
וּבֵין הַשָּׁמַיִם
שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה
כַּמּוּבָא עַל מְצרָע שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא שְׁנֵי צִפֳּרִים.
'יָבוֹא פַּטָּטַיָּא וִיכַפֵּר עַל פַּטָּטַיָּא'
דְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא
כִּי מֵאַחַר שֶׁהַדִּבּוּר צָרִיךְ לְהָאִיר לוֹ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם תְּשׁוּבָה
הוּא לִפְעָמִים בִּבְחִינַת:וַתְּגַל מַרְגְּלתָיו וַתִּשְׁכָּב
שֶׁהַדִּבּוּר צָרִיךְ לְהָאִיר בָּאָדָם
שֶׁהוּא לְמַטָּה בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה
וְעַל כֵּן נִקְרָא הַדִּבּוּר 'צִפַּרְתָּא דְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא'
מַיָּא הוּא בְּחִינַת הָאָדָם
שֶׁנִּתְהַוֶּה מִמַּיִּין דּוּכְרִין וּמַיִּין נוּקְבִין כַּיָּדוּעַ
וְהַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִפַּרְתָּא
קָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ
אֵצֶל הָאָדָם שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה
כְּדֵי לְהָאִיר לוֹ
בִּבְחִינַת וַתְּגַל מַרְגְּלתָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ דְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא כַּנַּ"ל
וְאָמְרִינַן לֵית מַיָּא
הַיְנוּ שֶׁהֵבִינוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְדִבּוּר
אֶלָּא עַל יְדֵי כָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת
שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בְּעֵינָיו אֶפֶס וָאַיִן
וְזֶהוּ: לֵית מַיָּא
שֶׁהָאָדָם יַחֲזִיק עַצְמוֹ לְאַיִן
וּבָעֵינַן לִנְחוּתֵי לְשׁוֹן שִׁפְלוּת
הַיְנוּ לִהְיוֹת שָׁפָל וְעָנָו
אַךְ שֶׁהָיָה לְאַקוּרֵי נַפְשִׁין
לְשׁוֹן: "אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז"
הַיְנוּ שֶׁהָיָה הָעֲנָוָוה בִּשְׁבִיל גַּדְלוּת
כְּדֵי לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִתְיַקֵּר
כִּי מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִין גּדֶל בִּזּוּי הַגַּדְלוּת
עַל כֵּן הֵם עֲנָוִים
בִּשְׁבִיל לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִתְיַקֵּר עַל יְדֵי הָעֲנָוָוה
וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲנִיווּת שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּדְלוּת
וּבָעֵינַן לִנְחוּתֵי לִהְיוֹת שְׁפָלִים וַעֲנָוִים
לְאוֹקוּרֵי נַפְשִׁין
כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִהְיֶה יְקָרִים וַחֲשׁוּבִים
כִּי הַגַּאֲוָה מְבֻזָּה מְאד
נְפַק בְּרַת קָלָא וְאָמַר, לָא תְּחוּתוּ לְהָכָא
לָא תְּחוּתוּ לִהְיוֹת שְׁפָלִים בִּשְׁבִיל זֶה
בִּשְׁבִיל לְאוֹקוּרֵי נַפְשִׁין
שֶׁהִזְהִירָם הַבַּת קוֹל
שֶׁלּא יִהְיוּ עֲנָוִים בִּשְׁבִיל לְהִתְיַקֵּר וּלְהִתְכַּבֵּד
כִּי זֶה עֲנִיווּת הִיא תַּכְלִית הַגַּדְלוּת
דִּנְפַלָּה חֲצִינָא לְבַר נַגָּרָא הָא שְׁבַע שְׁנִין, וְלָא מָטְיָא לְאַרְעָא
שֶׁהַבַּת קוֹל הוֹדִיעָה לָהֶם שׁרֶשׁ הַגַּדְלוּת
כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ עַד קָצֶה אַחֲרוֹן
וְלָא יְחוּתוּ לְהָכָא
שֶׁלּא יִהְיוּ עֲנָוִים בִּשְׁבִיל גַּדְלוּת
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנם לִבְרָכָה: 'מְאד מְאד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ'
הַיְנוּ שֶׁהוֹדִיעָה לָהֶם
שֶׁהַגַּדְלוּת
הוּא מִנְּפִילוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת וְהַגַּאֲוָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
שֶׁהוּא לְבוּשׁוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ
דִּנְפַלָא חֲצִינָא
בְּחִינַת לְבוּשׁ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר"
בַּר נַגָּרָא זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו"
וּכְמַאֲמַר 'אֱלקֵיכֶם נַגָּר הוּא'
מִנְּפִילַת הַלְּבוּשׁ הַזֶּה נִתְהַוָּה הַגַּדְלוּת
שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁבַע בָּתֵּי עַכּוּ"ם
שֶׁעַל יְדֵי זֶה גָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
לא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁעָבְדוּ בָּהּ שֶׁבַע בָּתֵּי עַכּוּ"ם
וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא עַכּוּ"ם בִּלְשׁוֹן תִּפְאֶרֶת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת"
כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה
שֶׁהוּא הַגַּדְלוּת
הוּא מִנְּפִילַת הִתְפָּאֲרוּתוֹ
הָא שְׁבַע שְׁנִין
זֶה בְּחִינַת הַגַּדְלוּת
שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁבַע בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: וְלָא מְטֵי לְאַרְעָא
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה
עֲדַיִן לא חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ
כִּי עַל יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה שֶׁהוּא הַגַּדְלוּת
שֶׁהוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה
בְּחִינַת שֶׁבַע בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה
עַל יְדֵי זֶה גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה עֲדַיִן לא חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ
הַכּל עַל יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה שֶׁל הַגַּדְלוּת
שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל
וְלָא מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי מַיָּא הַיְנוּ
לא תּאמַר שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה לָא מְטֵי לְאַרְעָא
דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ וְלָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי מַיָּא
מֵחֲמַת שֶׁהָעַכּוּ"ם הֵם רַבִּים
בְּחִינַת "רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה"
שֶׁהֵם בְּחִינַת מַיִם רַבִּים
אֶלָּא מִשּׁוּם דִּרְדִיפֵי מַיָּא
שֶׁהֵם רוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד
שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִם
בְּחִינַת "אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים"
עַל יְדֵי זֶה אֵין יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ וְלַחֲזר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הַיְנוּ עַל יְדֵי רְדִיפַת הַכָּבוֹד וְהַגַּדְלוּת
כִּי עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת שֶׁאֵין יְכוֹלִין לָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ
הוּא רַק מֵחֲמַת עֲווֹן הַגַּדְלוּת וּרְדִיפַת הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל
כָּל זֶה הוֹדִיעָה לָהֶם הַבַּת קוֹל
גּדֶל בִּזּוּי הַגַּדְלוּת
כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ מֵהַגַּדְלוּת עַד קָצֶה אַחֲרוֹן כַּנַּ"ל
וְאָז כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל
וְאָז זוֹכִין לַדִּבּוּר הַמֵּאִיר
שֶׁהוּא בְּחִינַת צִפַּרְתָּא הַנַּ"ל כַּנַּ"ל
אֲבָל אֵיךְ זוֹכִין לָזֶה
לְשַׁבֵּר הַגַּדְלוּת וְהַכָּבוֹד שֶׁל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי
וְשֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת
הוּא עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהֵם בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַב אָשֵׁי
הַאי זִיז שָׂדַי הוּא
הַיְנוּ בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה
שֶׁעַל יְדֵי יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה
שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה הַכָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת
וְעַל יְדֵי כָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת
זוֹכִין לְצִפַּרְתָּא, שֶׁהוּא הַדִּבּוּר
שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין מַיָּא לָרָקִיעַ כַּנַּ"ל
כִּי זִיז
הוּא בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה
בְּחִינַת מט"ט
בְּחִינַת מִכְּנַף הָאָרֶץ כַּנַּ"ל .
'עוֹף אֶחָד יֵשׁ
בְּשָׁעָה שֶׁמַּפְרִישׂ אֶת כְּנָפָיו הוּא מַחֲשִׁיךְ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
וְזִיז שְׁמוֹ'
וְזֶה בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה
בְּחִינַת מט"ט
בְּחִינַת מִכְּנַף הָאָרֶץ
שֶׁבּוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּרִית עִלָּאָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֶּׁמֶשׁ
שָׂדַי זֶה בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה כַּנַּ"ל
וְזֶה אֲנִי ה', יִחוּדָא עִלָּאָה
הוּא שְׁמִי, יִחוּדָא תַּתָּאָה
וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן
זֶה בְּחִינַת כָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת
וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי" הַכּל כַּנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות רנה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן קל יותר לתן עצה לאחר, מלעצמו כי כשהאדם בעצמו צריך לעצה קשה לו מאד כי בתחלה חושב מחשבות ויש לו כמה סברות והוכחות שצריך לעשות ולהתנהג כך ואחר כך כשנגמר בדעתו דרך זה בתוך כך חוזר ועולה במחשבתו סברא אחרת ובזה חוזר וסותר כל דרך העצה וההנהגה ראשונה שהיה בדעתו ויש לו הוכחות וסברות רבות להפך ממש אשרי הזוכה לעצה שלמה ונכונה מהשם יתברך באפן שלא יאבד עולמו בחנם חס ושלום...
דמותו של ר' נחמן מברסלב
...שאלה: מצד אחד הגותו נסובה סביב העניין של השמחה והביחד. הוא גם אמר שאדם ללא חברים טוב לו שימות וכולי. מצד שני הוא בעצמו היה די בודד. הוא העיד זאת על עצמו, ופניו אף פעם לא היו שוחקות, איך כל זה מסתדר מבחינת אישיותו? תשובה: לשואל, תרשה לי לתקן אותך ולתת נקודה למחשבה, כאשר אומרים משהו בשם רבי נחמן, זה קריטי ביותר לברר את הציטוט המקורי ואת הלשון המקורית ואת ההקשר המקורי שבו נאמרו הדברים. דהיינו אכן רבי נחמן דיבר על השמחה, אך על עניין הביחד הוא לא דיבר...
ספר המידות - זקנים
ספר המידות - זקנים חלק שני א. זקנים מעמידים את ישראל ועצתם טובה לנו. ב. לפי הזקנים שבדור כן הפרנסה. ג. אם הזקנים אינם חכמים סימן לדבר שעקר חשיבותם הוא אצל נשים הילדות....
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 1
...בדברי רבי נחמן מברסלב הוא העניין של שבירת התאוות. כאן נדון במה היא שבירת התאוות באמת ובשלמות? ואיך לשבור את התאוות? אז נתחיל בלהביא ציטוטים שונים מדברי רבי נחמן מברסלב בעניין הזה. * breslev.eip.co.il/?key=2212 - שיחות הר"ו - אות נו יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות ממון...
חיי מוהר"ן - כה - שיחות השיכים להתורות
...זכרונו לברכה מאמר זה הנ"ל אמר בדרך צחות. היום אמרתי שלשה דברים שלא כדברי העולם. א העולם אומרים שספורי מעשיות מסגל לשנה. ואני אמרתי שעל ידי ספורי מעשיות מעוררין בני אדם משנתם. ב העולם אומרים שמספורי דברים אינם באים לידי הריון ואני אמרתי שמספורי דברים של הצדיק שמעורר על ידי זה בני אדם משנתם על ידי זה בא פקידת עקרות. ג העולם אומרים כי הצדיק האמת המפלג במעלה אין צריך למעות הרבה כי למה לו מעות ואני אמרתי שיש התבוננות כזה שצריך לזה כל הון דעלמא [אמר המעתיק...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יב - כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ
...ומכשולות רבים ולבוא לידי רעות גדולות, חס ושלום ויש שקלקלו הרבה כגון הרשעים הגדולים מאד המפרסמים, שהטעו את העולם והכל היה על ידי חכמתם ושכלם ועקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהיה שם השם יתברך ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו לאו ואזי בודאי לא יכשל לעולם ואפילו כשנופל, חס ושלום, לספקות ויש שנפילתו גדולה מאד מאד, רחמנא לצלן שנופל לספקות והרהורים, ומהרהר אחר השם ית...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות י
...י כלל הדבר כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו' והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה עניניו פעם אחד דבר עמהם עד שנדמה להם בברור שהוא מלגורנא וכו' ואחר כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם ואחר כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה,...
שיחות הר"ן - אות קנז
שיחות הר"ן - אות קנז שמעתי בשמו שאמר שכבר אמר כמה תורות על חולאת שלו כי אחר שבא מלמברג הזכיר כמעט בכל תורה מענין הראה שזה היה החולאת שלו כי היה לו חלי ההוסט [שעול, שחפת] רחמנא לצלן שהוא חלי הראה ואמר שכפי רבוי התורות שאמר על זה כבר היה ראוי להתרפא אך החסרון הוא מחמת חסרון אמונה של השומעים שאין אמונתם חזקה כל כך...
תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 1
...מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא עיקר התורה הנ"ל הוא: והתקון הוא שיוכל לשמע נגינה מכל אדם הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה והדבר כמובן צריך עיון, מה הקשר בין הדברים? עניין נוסף: כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז רבי נחמן מברסלב מבאר את אותו הדיבור של רבה בר בר חנה בצורה אחרת ושונה. כיצד הדברים עולים בקנה אחד זה עם זה? ז"א מדובר 2 הפירושים הם בעצם פירוש אחד? כיצד הם נכנסים וכלולים זה בזה? תשובה:...
מיהו הצדיק האמת של הדור הזה?
...הזה? כידוע מדבר רבי נחמן רבות על הצדיק האמת, ועל זה שצריך להתקרב לצדיק האמת וכולי. והשאלה היא, מיהו ואיזה הוא הצדיק האמת של הדור הזה? ובנוסף, האם רבי נחמן עצמו היה פטור מלהתקרב לצדיק האמת, בהנחה שהוא הצדיק האמת? תודה תשובה: הצדיק האמת הוא אחד. והוא אותו צדיק אמת בכל הדורות. ואליו התקרב גם רבי נחמן מברסלב עצמו. הצדיק הזה הוא השי"ת עצמו, שהוא ורק הוא נקרא צדיקו של עולם, ורק הוא הצדיק האמת של כל דור ודור. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 - ליקוטי...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0625 שניות - עכשיו 05_08_2020 השעה 20:00:24 - wesi2