ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלד - סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
דע שספורי מעשיות מצדיקים הינו ממה שארע להם הוא דבר גדול מאד ועל ידי זה נטהר מחשבתו אבל אי אפשר לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להדמות עצמו להשם יתברך דהינו שיכול להבדיל בין אור וחשך כמו השם יתברך כביכול כי כנגד כל מעשה של צדיק יש כנגדו רע דהינו שיש כנגדו מעשיות של רשעים, שגם להם ארע כיוצא בזה כגון שמצינו שפינחס עשה דבר גדול שפרח באויר וכנגד זה יש מעשה של רשע, שגם בלעם פרח באויר וכן כיוצא בזה כי הרע לעמת הטוב וההפרש הוא רק מי שיכול להבדיל בין אור וחשך זה יודע גדל ההבדל וההפרש שבין מעשיות של צדיקים למעשיות של רשעים כי זה מסטרא דקדשה על ידי תפילתו כמו שכתוב באלישע (מלכים ב ח) : "ספרה נא לי הגדלות" הינו שעשה הנסים על ידי תפילה (מגלה כז) אבל מעשיות של רשעים הם על ידי תחבולות או כשוף או דבר אחר מסטרא אחרא נמצא שעקר ההפרש יודע רק זה שיודע להבדיל בין אור לחשך הינו בין רע לטוב וגם מי שאין לו זה הדעת להבדיל וכו' אבל יש לו אמונה שלמה שמאמין ההבדל שיש ביניהם כנ"ל גם זה יכול לספר מעשיות של צדיקים אבל צריך שתהיה האמונה אמונה שלמה ברורה מאד עד שעל ידי האמונה יהיה דומה לו כאלו רואה הדבר שמאמין בעינים ממש בחינת סתים וגליא כמובא במקום אחר [לעיל בסימן ס"ב] וזה שמובא במדרש (בראשית פרשה ב) : "להבדיל בין האור ובין החשך" 'אור אלו מעשיהם של צדיקים' 'חשך אלו מעשיהם של רשעים' הינו שמעשיות של צדיקים הם בחינת אור ולהפך מעשיות של רשעים הם בחינת חשך ומי שיכול להבדיל בין אור לחשך יכול לספר מעשיות של צדיקים כנ"ל ועל ידי זה נטהר מחשבתו גם, נצול מצרות כי בלבול הדעת הוא בחינת מחין דקטנות ומזה באין צרות כי מחין דקטנות הם בחינת דינין וספורי מעשיות של צדיקים הם בחינת מחין דגדלות כמו שכתוב: "ספרה נא לי את הגדלות" בחינת המאור הגדול ועל ידי זה מטהר מחשבתו ממחשבות רעות שהם נמשכין ממחין דקטנות ועל ידי זה ממתיק הצרות והדינים שכלם הם מבחינת מחין דקטנות כנ"ל. גם צריך לידע איך לספר המעשה כי בכל מעשה יש צמצום וגם כשרוצה לטהר מחשבתו על ידי ספור המעשה של הצדיק נמצא שנעשה אצלו מהמעשה ומהספור שהוא דבור נעשה אצלו מחשבה ובודאי צריך שיהיה זה הצדיק שמספר ממנו גבוה ממנו כדי שיהיה מעשיות של אותו הצדיק, בבחינת מחשבה אצלו על כן צריך לידע ממי לספר ואיך לספר ואזי נטהר מחשבתו ויכול לעלות אל עולם המחשבה שזה נקרא עלית העולמות כי המחשבה גבוה מאד ומי שרוצה לכנס אל עולם המחשבה, צריך לשתק ואפילו אם ידבר אז דבור הגון הוא מפסיד המחשבה כי המחשבה הוא דבר גבוה מאד שאפילו דבור הגון מפסידה וזה בחינת (מנחות כט) : 'שתק כך עלה במחשבה' שלעלות אל המחשבה צריך לשתק ואפילו אם ישתק ולא ידבר כלל עם כל זה יש בלבולים שמבלבלין המחשבה ומונעין אותה ועל זה צריך טהרת המחשבה וזה על ידי ספורי מעשיות כנ"ל ולזכות לזה, שיוכל להדמות אליו יתברך להבדיל בין אור וחשך כנ"ל הוא על ידי השגחה הינו שיצא מטבעיות שזה בחינת כלליות הקדשה וזה זוכין על ידי ארץ ישראל כי ארץ ישראל הוא כלליות הקדשה שבכל הקדשות כי שם כל העשר קדשות ועל כן נאמר בארץ ישראל, (דברים י"א) : "תמיד עיני ה' אלקיך בה" כי שם הוא רק השגחה, בחינת (דברים כ"ו) "השקיפה ממעון קדשך" וזה (תהלים ט"ז) "שויתי ה' לנגדי תמיד" הינו כשאני רוצה להשוות ולהדמות עצמי להשם יתברך כנ"ל אזי "לנגדי תמיד" הינו בחינת ארץ ישראל כמו שכתוב במדרש (תהלים ק"ה). 'אין תמיד אלא ארץ ישראל' שנאמר: "תמיד עיני ה' אלקיך בה" ודע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם והשם הוא קמה (עיין ויקהל משה פרשה קמא) ראשי תבות השקיפה ממעון קדשך וזה בחינת (דניאל ב) : "מהעדה מלכין ומהקם מלכין" וזה שנאמר ביוסף (בראשית ל"ז) : "והנה קמה אלמתי".
דַּע שֶׁסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים הַיְנוּ מִמַּה שֶּׁאֵרַע לָהֶם

הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד

וְעַל יְדֵי זֶה נִטְהָר מַחֲשַׁבְתּוֹ

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים

כִּי אִם מִי שֶׁיָּכוֹל לְהִדַּמּוֹת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

דְּהַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר וְחֹשֶׁך כְּמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל

כִּי כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁל צַדִּיק יֵשׁ כְּנֶגְדּוֹ רַע

דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגְדּוֹ מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁגַּם לָהֶם אֵרַע כַּיּוֹצֵא בָּזֶה

כְּגוֹן שֶׁמָּצִינוּ שֶׁפִּינְחָס עָשָׂה דָּבָר גָּדוֹל שֶׁפָּרַח בָּאֲוִיר

וּכְנֶגֶד זֶה יֵשׁ מַעֲשֵׂה שֶׁל רָשָׁע, שֶׁגַּם בִּלְעָם פָּרַח בָּאֲוִיר

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה

כִּי הָרָע לְעֻמַּת הַטּוֹב

וְהַהֶפְרֵשׁ הוּא רַק מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר וְחֹשֶׁך

זֶה יוֹדֵעַ גּדֶל הַהֶבְדֵּל וְהַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים לְמַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים

כִּי זֶה מִסִּטְרָא דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי תְּפִילָּתוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בֶּאֱלִישָׁע: "סַפְּרָה נָּא לִי הַגְּדלוֹת"

הַיְנוּ שֶׁעָשָׂה הַנִּסִּים עַל יְדֵי תְּפִילָּה

אֲבָל מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים

הֵם עַל יְדֵי תַּחְבּוּלוֹת אוֹ כִּשּׁוּף אוֹ דָּבָר אַחֵר מִסִּטְרָא אָחֳרָא

נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַהֶפְרֵשׁ יוֹדֵעַ

רַק זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁך הַיְנוּ בֵּין רַע לְטוֹב

וְגַם מִי שֶׁאֵין לוֹ זֶה הַדַּעַת לְהַבְדִּיל וְכוּ'

אֲבָל יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה

שֶׁמַּאֲמִין הַהֶבְדֵּל שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם כַּנַּ"ל

גַּם זֶה יָכוֹל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים

אֲבָל צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה הָאֱמוּנָה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּרוּרָה מְאד

עַד שֶׁעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה יִהְיֶה דּוֹמֶה לוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה הַדָּבָר שֶׁמַּאֲמִין בָּעֵינַיִם מַמָּשׁ

בְּחִינַת סְתִים וְגַלְיָא כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר

[לְעֵיל בְּסִימָן ס"ב]

וְזֶה שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ: "לְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁך"

'אוֹר אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים' 'חֹשֶׁך אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים'

הַיְנוּ שֶׁמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים הֵם בְּחִינַת אוֹר

וּלְהֶפֶך מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים הֵם בְּחִינַת חֹשֶׁך

וּמִי שֶׁיָּכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁך

יָכוֹל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה נִטְהָר מַחֲשַׁבְתּוֹ

גַּם, נִצּוֹל מִצָּרוֹת

כִּי בִּלְבּוּל הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת

וּמִזֶּה בָּאִין צָרוֹת

כִּי מחִין דְּקַטְנוּת הֵם בְּחִינַת דִּינִין

וְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים הֵם בְּחִינַת מחִין דְּגַדְלוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סַפְּרָה נָּא לִי אֶת הַגְּדלוֹת"

בְּחִינַת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל

וְעַל יְדֵי זֶה מְטַהֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת

שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין מִמּחִין דְּקַטְנוּת

וְעַל יְדֵי זֶה מַמְתִּיק הַצָּרוֹת וְהַדִּינִים שֶׁכֻּלָּם הֵם מִבְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת כַּנַּ"ל.

גַּם צָרִיך לֵידַע אֵיך לְסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה

כִּי בְּכָל מַעֲשֶׂה יֵשׁ צִמְצוּם

וְגַם כְּשֶׁרוֹצֶה לְטַהֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל יְדֵי סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַצַּדִּיק

נִמְצָא שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מֵהַמַּעֲשֶׂה וּמֵהַסִּפּוּר שֶׁהוּא דִּבּוּר

נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מַחֲשָׁבָה

וּבְוַדַּאי צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה זֶה הַצַּדִּיק שֶׁמְּסַפֵּר מִמֶּנּוּ גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּדִּיק, בִּבְחִינַת מַחֲשָׁבָה אֶצְלוֹ

עַל כֵּן צָרִיך לֵידַע מִמִּי לְסַפֵּר וְאֵיך לְסַפֵּר

וַאֲזַי נִטְהָר מַחֲשַׁבְתּוֹ

וְיָכוֹל לַעֲלוֹת אֶל עוֹלַם הַמַּחֲשָׁבָה

שֶׁזֶּה נִקְרָא עֲלִיַּת הָעוֹלָמוֹת

כִּי הַמַּחֲשָׁבָה גָּבוֹהַּ מְאד

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִכָּנֵס אֶל עוֹלַם הַמַּחֲשָׁבָה, צָרִיך לִשְׁתּק

וַאֲפִילּוּ אִם יְדַבֵּר אָז דִּבּוּר הָגוּן

הוּא מַפְסִיד הַמַּחֲשָׁבָה

כִּי הַמַּחֲשָׁבָה הוּא דָּבָר גָּבוֹהַּ מְאד

שֶׁאֲפִילּוּ דִּבּוּר הָגוּן מַפְסִידָהּ

וְזֶה בְּחִינַת: 'שְׁתֹק כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה'

שֶׁלַּעֲלוֹת אֶל הַמַּחֲשָׁבָה צָרִיך לִשְׁתּק

וַאֲפִילּוּ אִם יִשְׁתּק וְלא יְדַבֵּר כְּלָל

עִם כָּל זֶה יֵשׁ בִּלְבּוּלִים שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַמַּחֲשָׁבָה וּמוֹנְעִין אוֹתָהּ

וְעַל זֶה צָרִיך טָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה

וְזֶה עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת כַּנַּ"ל

וְלִזְכּוֹת לָזֶה, שֶׁיּוּכַל לְהִדַּמּוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַך לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר וְחֹשֶׁך כַּנַּ"ל

הוּא עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָה

הַיְנוּ שֶׁיֵּצֵא מִטִּבְעִיּוּת

שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה

וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּכָל הַקְּדֻשּׁוֹת

כִּי שָׁם כָּל הָעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת

וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"

כִּי שָׁם הוּא רַק הַשְׁגָּחָה, בְּחִינַת "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁך"

וְזֶה "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד"

הַיְנוּ כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהַשְׁווֹת וּלְהִדַּמּוֹת עַצְמִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל

אֲזַי "לְנֶגְדִּי תָמִיד"

הַיְנוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ .

'אֵין תָּמִיד אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל' שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"

וְדַע שֶׁיֵּשׁ שֵׁם שֶׁכְּשֶׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת מֶלֶך מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּזֶה הַשֵּׁם

וְהַשֵּׁם הוּא קמה

רָאשֵׁי תֵּבוֹת הַשְׁקִיפָה מִמְעוֹן קָדְשֶׁך

וְזֶה בְּחִינַת: "מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵם מַלְכִין"

וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹסֵף: "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי".
תאוות אכילה / אכילה לשם שמים ועוד
...אכילה / אכילה לשם שמים ועוד בעניין תאוות אכילה, מבוסס על מ"ש רבי נחמן מברסלב כי אצל הצדיק האמת יש בחינת הארת הרצון בשעת האכילה. כי הצדיק האמת נהנה מהאותיות שיש בכל דבר, דהיינו מהתגלות הרצונות של הבורא שיש בכל דבר. כמו כן אצל הצדיק הגוף קדוש כמו הנשמה, אז הוא אינו חושש מתאוות הגוף, כי אצל הצדיק האמת כל תאוות הגוף הן כולן קודש ואין אצלו חילוק בין תאוות הגוף לתאוות הנשמה, כי הגוף קדוש בקדושת הנשמה. כמו כן במספר מקומות מבואר כי התאוות הן בחינת רעב וצמא...
שיחות הר"ן - אות רפב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לאחד: כשנפרדין חס ושלום, מהצדיקים כאלו עובדין עבודה זרה כי איתא בזוהר הקדוש שהצדיק הוא קוצא דאות ד' וכשנפרדין ממנו חס ושלום, אזי מפרידין קוצא דאות ד' דאחד ונעשה חס ושלום אחר שהוא אל אחר כפירות כי עקר אמונת היחוד הוא על ידי הצדיקים האמתיים שהם קוצא דאות ד' דאחד וכנ"ל וכן מבאר ענין זה בכמה מקומות בדברי רבנו זכרונו לברכה שעקר האמונה תולה בהתקרבות לצדיקים האמתיים
שיחות הר"ן - אות קלו
...ראשון סימן קע"ב] שמעתי מאיש אחד מאנשיו ששמע מפיו הקדוש בבאור יותר קצת והענין, שהאדם צריך לבטל כל מדה ומדה עד שיתבטל לגמרי כאין ואפס כי בתחלה צריך לבטל מדה זאת עד שתהיה כלא ממש ואחר כך מדה אחרת עד שתהיה גם כן לא וכן כל המדות עד שיהיו כלם כלא היו וכפי מה שמבטלין כל מדה ומדה כן מאיר ומתגלה לו כבוד ה' כי עקר האור הוא כבודו יתברך כמו שכתוב "והארץ האירה מכבודו" אך כשמעמידין דבר גשמי כנגד דבר רוחני עושה צל וכפי גשמיות וגדל הדבר שעומד כנגד הדבר כמו כן נעשה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות א
...לארץ ישראל - אות א אות א קדם שנסע לארץ ישראל היה בקאמיניץ והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה כי פתאם נסע מביתו ואמר שיש לו דרך לפניו לנסע ונסע מביתו על הדרך שנוסעין למז'בוז' ואמר שהוא בעצמו אינו יודע עדין להיכן הוא נוסע ונסע למז'בוז' ובמז'בוז' נתודע לו מן השמים שהוא צריך לנסע לקאמיניץ ונסע לקאמיניץ וכל נסיעותיו היו בפשיטות כדרך אנשים פשוטים בלי שום התנשאות ובלי שום פרסום אף על פי שאז כבר היה מפרסם בעולם אף על פי כן הזהיר מאד לאנשיו שנסעו עמו שיזהרו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעו - צָרִיך הָאָדָם לְמַהֵר מְאד לְגָרֵשׁ מִקִּרְבּוֹ הָרוּחַ שְׁטוּת
...מאד לגרש מקרבו הרוח שטות צריך האדם למהר מאד לגרש מקרבו הרוח שטות מה שלבו מלא מרוח שטות הדבוק בו וזה על ידי שנתקשר להצדיק האמת והתקשרות הינו אהבת נפש מה שאוהב להצדיק מאד ועל ידי זה נכלל לבו בלב הצדיק ולפי שלבו מלא מרוח שטות והרוח הוא האויר וטבע האויר לבקש לו מקום פנוי לצאת שם, כמבאר אצל המחקרים וכשמוצא האויר מקום פנוי לצאת שם הוא בוקע ושובר במהירות ובבהלה ועל כן כשנכלל לבו בלב הצדיק ולב הצדיק הוא חלל בבחינת: "ולבי חלל בקרבי" ועל כן האויר של הרוח שטות...
ספר המידות - כעס
...שולטים עליו. ב. גם ישכן בביתו, לא ידורו אחרים במקומו. ג. על ידי הכעס נתבזה. ד. לא תרתח ולא תחטא. ה. כל הכועס חכמתו ונבואתו מסתלקת, ואפילו פוסקין לו גדלה מן השמים, מורידין אותו מגדלתו. ו. הקדוש ברוך הוא אוהב למי שאינו כועס ולמי שאינו מעמיד על מדותיו. ז. הרתחן חייו אינם חיים. ח. גם כל מיני גיהנום שולטות בו. ט. ותחתוניות שולטת בו. י. שכינה אינה חשובה כנגדו. יא. ומשכח תלמודו. יב. ומוסיף טפשות. יג. ובידוע שעוונותיו מרבים מזכיותיו. יד. כעס אחר אכילה מזיק...
הינדיק - בן המלך שהשתגע
...breslev.eip.co.il/?key=2561 - סיפורי מעשיות - מעשה מהינדיק - בן המלך שהשתגע וחשב שהוא הינדיק (תרנגול הודו) פעם אחת, בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו. [בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא] צריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה והמלך היה בצער גדול עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו. [מה עשה החכם? ] הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צד - זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל
...לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו הענין הוא כך, שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל דכתיב: "לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" דהינו 'בריאה' 'יצירה' 'עשיה' לא נברא אלא לכבודי וכבודי הינו ישראל, דכתיב: "ושכנתי בתוכם" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם מלמד שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל' נמצא כל אחד מישראל נקרא לבוש ולבוש נקרא כבוד כי 'רבי יוחנן קרי למאנה מכבדותא' נמצא כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל כדי...
מאיזה עולם לוקח רבי נחמן את התורות שלו?
...שבכל מקום שרבי נחמן מברסלב אומר "דע ש", הרי שהוא לוקח את התורה שלו מעולם האצילות. האם הדבר נכון? מה המקור לדבר הזה? ומהו השימוש הזה במילה "דע"? תודה. תשובה: רבי נחמן מברסלב לא לוקח את התורות שלו מעולם האצילות, אלא מהאין סוף עצמו שהוא מעל לעולם האצילות. ששם ורק שם באין סוף היא תורת ה ממש, דהיינו התורה שהשי"ת עצמו לומד אותה. התורה הזאת היא התורה של עתיקא סתימאה, שהיא התורה שהיא באחדות עם השי"ת, שהיא השכל של השי"ת והיא תתגלה לעתיד לבוא. התורה הזאת נקראת...
שיחות הר"ן - אות רט - גדולות נוראות השגתו
...אם "את אשר ישנו פה ואשר איננו פה" [ועין ברש"י שפרש ואשר איננו פה, ואף עם דורות העתידים לבוא, והבן] וכמה פעמים דברנו עמו מענין זה ורמז לנו בדבריו להודיע לדורות הבאים את כל מעשי ה' הגדול שעשה עמנו ופעם אחת אמר בפרוש: גם לבניכם תודיעו את כל התורות והשיחות הנפלאות והנוראות והמעשיות וכיוצא בהם אשר גלה לנו ואמר אז זה הפסוק בהתלהבות גדול כגחלי אש "והודעתם לבניך ולבני בניך" ואמר ברתת וזיע בהתלהבות נורא: "והודעתם לבניך ולבני בניך" ואמר: דע והאמן, אם אפשר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 27_06_2025 השעה 21:14:41 - wesi2