ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עב - לִפְעָמִים בָּא לָאָדָם הִרְהוּר תְּשׁוּבָה
לפעמים בא לאדם הרהור תשובה ונעשה באותו שעה איש כשר ואחר כך רוצה לעשות עבדא באשר שנתעורר לבו לתשובה בכן רוצה לנסע להצדיק ואחר כך כשנוסע, מתגבר עליו היצר הרע ונופל מתשוקתו שהיה לו תחילה ואחר כך כשבא להצדיק מתגבר עליו היצר הרע עוד יותר, ואובד כל חשקו אל יקשה בעיניך זאת, ואל יבהלוך רעיוניך על זה כי דע, שזה נמשך מחמת כי בתחלה כשבא לו ההרהור תשובה מחמת הטוב שהתעורר בתוכו אזי על ידי מעשיו באותו שעה המית יצרו, ונתבטל יצרו הרע שהיה לו כי המיתו בזה ההרהור תשובה והעבדא של אותו השעה ואחר כך כשרוצה לנסע מתגבר עליו יצר הרע אחר (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה סכה נ"ב) ויש לו עתה יצר הרע גדול ממה שהיה לו תחלה על כן אם אינו מתחזק נגדו אזי מתגבר עליו זה היצר הרע החדש ונופל מתשוקתו שהיה לו תחלה כי צריך התגברות חדש ביותר נגד זה היצר הרע החדש שבא לו כנ"ל כי יש כמה בחינות ביצר הרע כי יש בני אדם נמוכים מגשמים שהיצר הרע שלהם הוא גם כן יצר הרע נמוך ומגשם והרב, היצר הרע שלהם הם הדמים בעצמם הינו הדם שבחלל השמאלי, שהוא בתקפו ועקר בלבולים שלהם, מעכירת ומבלבול הדמים ובאמת מי שיש לו דעת צח כל שהוא היצר הרע הזה, הוא אצלו שטות גדול ושגעון ואין צריך שום התגברות לנצח אותו ואפילו מה שנחשב בעיני ההמון לנסיון גדול כגון הנסיון של תאוות ניאוף הוא אצלו שטות, ולא נחשב לו לשום נסיון כלל (עיין שבחי הר"ו סי' טז ובשיחות הר"ו סי' נא) כי מי שיש לו שום דעת ויודע מעט מגדלת אדוננו הבורא יתברך שמו כמה שכתוב (תהלים קל"ה) "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדנינו מכל אלוהים" ואי אפשר להסביר זה לא בכתב ולא בעל פה (עיין שיחות הר"ו סי' א) כי גדלת השם יתברך הוא רק לכל חד לפום מה דמשער בלבה כמו שכתוב בזוהר הקדוש (וירא ק"ג:) "נודע בשערים בעלה", 'לכל חד לפום מה דמשער בלבה' ומי שזוכה לשער בלבו את גדלת השם יתברך בודאי אצל זה אינו נחשב שום דבר לנסיון ואין צריך שום התגברות על זה רק שיש בחינת יצר הרע, שהוא מלאך הקדוש ואף על פי כן הוא יצר הרע וצריך להתגבר ולהמלט מאד ממנו הינו בחינות גבורות, בחינות דינים וזה הבר דעת, יש לו זה היצר הרע הנ"ל, הינו גבורות ודינים וצריך להתגבר עליו, ולהמתיק הדינים, שיהיה רק כלו טוב כי מי שנכלל במקום שצריך להכלל, הינו באין סוף שם כלו טוב, ואין שם דין, חס ושלום כן צריך להיות כלו טוב ולהמתיק כל הגבורות והדינים שהם היצר הרע שלמעלה. ובזה פגם דוד בבת שבע כי בודאי, חלילה לומר שדוד חטא בגשמיות מחמת תאוה, חס ושלום כי כבר אמר דוד בעצמו, "ולבי חלל בקרבי" (תהלים ק"ט) שהרג כבר את היצר הרע הגשמי בתכלית והכניע הדם שבחלל השמאלי (שבת נ"ו:) 'כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וכו' אף על פי כן, אפילו זה הפגם הקטן והחטא קל שנעשה כמובא גם זה בודאי לא היה, חס ושלום, מחמת תאוה מחמת עכירת הדמים, חס ושלום שמשם בא תאוה זו של ניאוף רק הפגם שלו היה למעלה בגבורות שלא המתיק היצר הרע שלמעלה, הינו הגבורות והדינים וגם זה היה בדקות גדול, כי ראויה היתה בת שבע לדוד וכו' (דברי הימים א כ"ב). "לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת" הינו שלא המתיק הגבורות, על כן לא זכה לבנות הבית ואף שמלחמת ה' נלחם עם כל זה למעלה למעלה, בתכלית המעלה במקום שצריך להכלל, הינו באין סוף, שם כלו טוב וצריך להיות רק טוב בלי שום דינים כלל וזה בחינת (תקוני זוהר תקון ע' דף קכ"ג:) : 'אפילו כתר עליון אכמא איהו לגבי עלת העלות בחינת (תהלים פ"ב) : "לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו" בחינת הקדשה שלמעלה* [עיין לעיל אחר המאמר בסי' נז, בד"ה שייך לעיל] שהוא היצר הרע של הצדיקים הקדושים הנ"ל וגם למעלה [כביכול] אצלו יתברך מצינו בחינת יצר הרע הנ"ל כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה י"ב ומובא בפרש"י). בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין שזה בחינת יצר הרע כנ"ל ואחר כך כביכול שבר היצר הרע, ושתף מדת רחמים וכו' ומזה הכח נשתלשל ונמשך כח למטה לשבר את היצר הרע כי לולא זאת לא היה כח לשבר היצר הרע וכן מבאר לשון זה בגמרא (יומא ס"ט:) שאמרו שם 'זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים' נמצא מבאר שם ענין הנ"ל שמה שהשם יתברך כובש מדת הדין ומאריך אפו הוא בחינת שבירת היצר הרע אצלו יתברך (עיין רש"י שם בגמ' הנ"ל ועיין ב"ב טז כאדם שמסיתין אותו וניסת וכו', הוא שטן הוא יצה"ר וכו' ועיין סוכה נב ע"ב שכביכול הוא ית' בעצמו מתחרט על בריאת היצה"ר וכו' וכ"ז לשבר את האוזן, כפי' המהרש"א בחא"ג בב"ב שם והכלל שמבחינת ה"ד משתלשלים בחינת המלאכים העוים לשמאל, עד שנשתלשל גם בחי'השטן, כמ"ש איוב א ויבא גם השטן בתוכם והוא שטן הוא יצה"ר, כי משם נמשך שורש היצה"ר שבלב האדם, שעי"ז יש לו בחירה) ועין בזוהר בכמה מקומות שם מובן ומבאר, שבחינת מדת הדין הוא [שרש] בחינת היצר הרע. (ועיין זוהר בראשית מט ע"ב, ובזוהר ויצא קמח, ובזוהר שמות כו ע"ב, ובתיקון כא בענין פרה אדומה, ושם בדף ס' וגבורה תמן ס"מ דאיהו יצה"ר, וכן מבואר בכתבי האריז"ל במקומות הרבה, ועיין מאורי אור) וכן שלמה המלך, עליו השלום, שנשא בת פרעה ונשים נכריות רבות בודאי לא יעלה על הדעת, שהיה מהיצר הרע הגשמי כי היה חכם אמת, כמו שכתוב (מלכים א ה) "ויחכם מכל האדם" וכו' וכבר מנח כלל בידינו, שמי שהוא חכם אמת קצת אינו נחשב אצלו זאת התאוה לשום נסיון אפילו אם תתבע אותו אשה יפה במקום סתר שיהיה בידו למלאת התאוה הוא אצלו רק שטות ושגעון ואינו נחשב לו לנסיון כלל ומה שנאמר בתורה שבח יוסף הצדיק שעמד בנסיון, יש בזה סוד ועקר הנסיון בבחינה הנ"ל בבחינת המתקת הגבורות, לנצח היצר הרע של מעלה אבל לא לנצח היצר הרע הגשמי שזה אינו נסיון כלל וכן מה שפגם שלמה, לא היה רק בבחינה זו כנ"ל ועל כן, מי שיש עליו דינים, חס ושלום ויש לו איזה צרה רחמנא לצלן צריך לראות ולהשתדל מאד להנצל מהיצר הרע אז כי עקר היצר הרע הוא מהדינים כי אפילו היצר הרע העב והגשמי של עכירות הדמים בודאי יש לו שרש למעלה הימנו וזה היצר הרע שלמעלה ממנו, יש לו גם כן שרש כי יש כמה בחינות ביצר הרע ויש יצר הרע, שאינו מגשם כל כך, שאינו מעכירת הדמים אך הוא בחינת קלפה דקה וגם זה היצר הרע אינו היצר הרע של הקדושים בעלי חכמה ודעת כי אצלם הוא רק היצר הרע שלמעלה שהוא מלאך הקדוש שהוא בחינת גבורות ודינים והוא תכלית השרש העליון, של כל היצרים רעים מהיצר הרע העליון עד היצר הרע התחתון המגשם והמזהם השוטה והפתי והסכל, עכירת הדמים על כן, כשיש על אדם דינים מאחר שמתגבר עליו גבורות ודינים, שהוא השרש של כל היצר הרע על כן אז מתגבר עליו מאד היצר הרע שלו וצריך השתדלות והתחזקות על זה גם בענין ההתקרבות עצמו להשם יתברך, יש יצר הרע גדול [כלומר, שלפעמים רבוי ההתלהבות חוץ מהמדה הוא מהיצר הרע, כי זהו בחינת "פן יהרסו" וכמבאר גם במקום אחר] (בלק"ת סי' ה' אות ז' ובסי' ט') כי יש יצר הרע גדול, כשמתחיל להתקרב להשם יתברך ועל כן בשעת מתן תורה, הזהיר השם יתברך למשה (שמות י"ט) : "רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות" כי ישראל היו אז במעלה גדולה והצרכו להזהירם מהיצר הרע שיש בהתקרבות להשם יתברך ותדע, שהיצר הרע של רב העולם, שהוא עכירת הדמים הוא שטות ושגעון וסכלות גדול כמה שאמרו (סוטה ג) : 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' כי באמת יש רוח שטות של עברה שהוא חכם גדול יותר מכל העולם ואף על פי כן הוא רוח שטות אך זה הרוח שטות של רב העולם הוא שטות ממש אויל פתי ומשגע והלא תראה, שיש כמה בני אדם שיש להם הרהורי עבודה זרה ויש שבשעה שעומד להתפלל בא לנגדו דמות עבודה זרה ואף שיודע בעצמו שאין בה ממש אף על פי כן מתגבר עליו מאד ומצטיר ועומד לפניו זה הדמות וקשה לו מאד להעביר זאת מדמיונו ומחשבתו ועתה ראה, היש לך שטות גדול ושגעון יותר מזה ?! ובודאי מי שמתגברים עליו אלו הדמיונות קשה לו מאד להנצל מהם, ולהעבירם ממחשבתו וכל מה שמתגבר ומנענע וזורק ראשו הנה והנה מתגברים עליו הדמיונות אלו יותר ויותר כי זה טבע וסגלת של אלו היצרין הרעים המזהמים כל מה שרוצים להתגבר על אלו המחשבות יותר ויותר הם מתגברים כי הוא כמו שאדם בורח מדבר ומסתכל מן הצד כלאחר יד על זה הדבר שברח ממנו ואזי הדבר הזה מתגבר עליו ביותר כי לא הסיח דעתו מזה רק אדרבא שמסתכל בכל פעם לאחריו על זאת המחשבה והבן זה וכמו שידוע לכל מי שנלכד בזה ויש לו אלו המחשבות, רחמנא לצלן שהוא שטות ושגעון גדול והוא רק מעכירת הדמים, מעכירת ובלבול המח כי זה ידוע לכל, שעבודה זרה אין בה ממש ואף על פי כן קשה לו מאד לסלק מחשבתו מהם מחמת שכבר נתעכר ונתבלבל מחו מאד כן אלו ההרהורי זנות שיש לרב העולם בפרט כשרואה בעיניו כגון בעת שנזדמן לפניו אשה וכשהוא רוצה להיות איש כשר, ואינו רוצה אלו ההרהורים ואזי מנענע ראשו, ורוצה לסלק המחשבות אלו ממנו ויותר ויותר הם מתגברים עליו כנ"ל ובאמת מי שיש לו דעה, הוא אצלו שטות גדול ואינו נחשב אצלו אפילו לשום מעלה מה שאינו נופל עליו הרהור מזה ואינו צריך כלל לזרק ולנענע ראשו כלל וכמו שאצל רב בני אדם הוא שטות ושגעון אלו ההרהורי עבודה זרה כן אצלו שטות ההרהורי זנות (קדושים פ"ד) : שרבי שמעון בר יוחאי כד חזא נשין שפירין, אמר: "אל תפנו אל האלילים" כי הם בחינת אלילים וכמו שהרהורי עבודה זרה הם שטות נגלה לכל העולם כן אלו ההרהורי זנות הם שטות ושגעון על כן עקר התקנה מי שכבר נלכד בזה, ויש לו אלו המחשבות הן הרהורי זנות, הן הרהורי עבודה זרה, חס ושלום אין לו תקנה רק שיקדש ויטהר גופו, כדי שיזדכך ויטהר דמיו וילך אצל חכם האמת ויורה לו דרכי התשובה, דרכי החכמה עצות נכונות על כל דבר אז יכנע לבבו הערל, ושב ורפא לו אבל כל זמן שעדין לא נתקדש ונטהר גופו אין שום תקנה מה שמתגבר ומתאמץ ויש לו יסורים גדולים לסלק המחשבה כי יותר ויותר הם מתגברים כנ"ל גם עצבות הוא מזיק מאד ונותן כח לזה היצר הרע העב הגשמי על כן אדרבא אם רוצה להיות ירא ה', ורוצה להתפלל ואינו רוצה באלו המחשבות רעות צריך שלא להשגיח עליהם כלל ושלא יכפת לה מה שעומדים לפניו ורק יעשה את שלו במה שהוא עוסק בתורה או תפילה או משא ומתן ולא ישגיח עליהם כלל וכמו ששמעתי מעשה באחד שבשעה שעמד להתפלל היה מזדמן ועומד לפניו בדמיונו עכו"ם ערל והיה לו יסורים גדולים מזה וכל מה שרצה להתגבר ולסלק המחשבה התגברה עליו יותר ויעץ לו חכם, שלא יכפת לה ויעמד העכו"ם, ואף על פי כן יעשה את שלו ויתפלל ובזה יסתלק ממנו אך זה עצה לפי שעה כל זמן שלא נתקדש גופו עדין והעקר לקדש ולטהר עצמו כנ"ל וילך לחכם, ויתן לו עצה נכונה על כל דבר כנ"ל
לִפְעָמִים בָּא לָאָדָם הִרְהוּר תְּשׁוּבָה

וְנַעֲשֶׂה בְּאוֹתוֹ שָׁעָה אִישׁ כָּשֵׁר

וְאַחַר כָּך רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עֻבְדָּא

בַּאֲשֶׁר שֶׁנִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ לִתְשׁוּבָה

בְּכֵן רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנּוֹסֵעַ, מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע

וְנוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ שֶׁהָיָה לוֹ תְּחִילָה

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁבָּא לְהַצַּדִּיק

מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע עוֹד יוֹתֵר, וְאוֹבֵד כָּל חִשְׁקוֹ

אַל יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיך זאת, וְאַל יְבַהֲלוּך רַעְיוֹנֶיך עַל זֶה

כִּי דַּע, שֶׁזֶּה נִמְשָׁך מֵחֲמַת

כִּי בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁבָּא לוֹ הַהִרְהוּר תְּשׁוּבָה

מֵחֲמַת הַטּוֹב שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּתוֹכוֹ

אֲזַי עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו בְּאוֹתוֹ שָׁעָה

הֵמִית יִצְרוֹ, וְנִתְבַּטֵּל יִצְרוֹ הָרַע שֶׁהָיָה לוֹ

כִּי הֵמִיתוֹ בְּזֶה הַהִרְהוּר תְּשׁוּבָה וְהָעֻבְדָּא שֶׁל אוֹתוֹ הַשָּׁעָה

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ מִתְגַּבֵּר עָלָיו יֵצֶר הָרָע אַחֵר

וְיֵשׁ לוֹ עַתָּה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל מִמַּה שֶּׁהָיָה לוֹ תְּחִלָּה

עַל כֵּן אִם אֵינוֹ מִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ

אֲזַי מִתְגַּבֵּר עָלָיו זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הֶחָדָשׁ

וְנוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ שֶׁהָיָה לוֹ תְּחִלָּה

כִּי צָרִיך הִתְגַּבְּרוּת חָדָשׁ בְּיוֹתֵר

נֶגֶד זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הֶחָדָשׁ שֶׁבָּא לוֹ כַּנַּ"ל

כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בַּיֵּצֶר הָרָע

כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם נְמוּכִים מְגֻשָּׁמִים

שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הוּא גַּם כֵּן יֵצֶר הָרָע נָמוּך וּמְגֻשָּׁם

וְהָרב, הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הֵם הַדָּמִים בְּעַצְמָם

הַיְנוּ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, שֶׁהוּא בְּתָקְפּוֹ

וְעִקַּר בִּלְבּוּלִים שֶׁלָּהֶם, מֵעֲכִירַת וּמִבִּלְבּוּל הַדָּמִים

וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת צַח כָּל שֶׁהוּא

הַיֵּצֶר הָרָע הַזֶּה, הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן

וְאֵין צָרִיך שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ

וַאֲפִילּוּ מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב בְּעֵינֵי הֶהָמוֹן לְנִסָּיוֹן גָּדוֹל

כְּגוֹן הַנִּסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוָות נִיאוּף

הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת, וְלא נֶחֱשָׁב לוֹ לְשׁוּם נִסָּיוֹן כְּלָל

כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּם דַּעַת

וְיוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלַּת אֲדוֹנֵנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך שְׁמוֹ

כְּמָה שֶׁכָּתוּב "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה' וַאֲדנֵינוּ מִכָּל אֱלוהִים"

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר זֶה לא בִּכְתָב וְלא בְּעַל פֶּה

כִּי גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא רַק לְכָל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ", 'לְכָל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ'

וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ אֶת גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

בְּוַדַּאי אֵצֶל זֶה אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שׁוּם דָּבָר לְנִסָּיוֹן

וְאֵין צָרִיך שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת עַל זֶה

רַק שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא מַלְאָך הַקָּדוֹשׁ

וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא יֵצֶר הָרָע

וְצָרִיך לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִמָּלֵט מְאד מִמֶּנּוּ

הַיְנוּ בְּחִינוֹת גְּבוּרוֹת, בְּחִינוֹת דִּינִים

וְזֶה הַבַּר דַּעַת, יֵשׁ לוֹ זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הַנַּ"ל, הַיְנוּ גְּבוּרוֹת וְדִינִים

וְצָרִיך לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, וּלְהַמְתִּיק הַדִּינִים, שֶׁיִּהְיֶה רַק כֻּלּוֹ טוֹב

כִּי מִי שֶׁנִּכְלָל בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיך לְהִכָּלֵל, הַיְנוּ בָּאֵין סוֹף

שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וְאֵין שָׁם דִּין, חַס וְשָׁלוֹם

כֵּן צָרִיך לִהְיוֹת כֻּלּוֹ טוֹב

וּלְהַמְתִּיק כָּל הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים

שֶׁהֵם הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה.

וּבָזֶה פָּגַם דָּוִד בְּבַת שֶׁבַע

כִּי בְּוַדַּאי, חָלִילָה לוֹמַר שֶׁדָּוִד חָטָא בְּגַשְׁמִיּוּת מֵחֲמַת תַּאֲוָה, חַס וְשָׁלוֹם

כִּי כְּבָר אָמַר דָּוִד בְּעַצְמוֹ, "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי"

שֶׁהָרַג כְּבָר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי בְּתַכְלִית

וְהִכְנִיעַ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי

'כָּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה וְכוּ'

אַף עַל פִּי כֵן, אֲפִילּוּ זֶה הַפְּגָם הַקָּטָן וְהַחֵטְא קַל שֶׁנַּעֲשָׂה כַּמּוּבָא

גַּם זֶה בְּוַדַּאי לא הָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת תַּאֲוָה

מֵחֲמַת עֲכִירַת הַדָּמִים, חַס וְשָׁלוֹם

שֶׁמִּשָּׁם בָּא תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל נִיאוּף

רַק הַפְּגָם שֶׁלּוֹ הָיָה לְמַעְלָה בִּגְבוּרוֹת

שֶׁלּא הִמְתִּיק הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה, הַיְנוּ הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים

וְגַם זֶה הָיָה בְּדַקּוּת גָּדוֹל, כִּי רְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע לְדָוִד וְכוּ' .

"לא תִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ"

הַיְנוּ שֶׁלּא הִמְתִּיק הַגְּבוּרוֹת, עַל כֵּן לא זָכָה לִבְנוֹת הַבַּיִת

וְאַף שֶׁמִּלְחֶמֶת ה' נִלְחַם

עִם כָּל זֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה

בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיך לְהִכָּלֵל, הַיְנוּ בָּאֵין סוֹף, שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב

וְצָרִיך לִהְיוֹת רַק טוֹב בְּלִי שׁוּם דִּינִים כְּלָל

וְזֶה בְּחִינַת: 'אֲפִילּוּ כֶּתֶר עֶלְיוֹן אֻכָּמָא אִיהוּ לְגַבֵּי עִלַּת הָעִלּוֹת

בְּחִינַת: "לא יָדְעוּ וְלא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ"

בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה* [עיין לעיל אחר המאמר בסי' נז, בד"ה שייך לעיל]

שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל

וְגַם לְמַעְלָה [כִּבְיָכוֹל] אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך מָצִינוּ בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע הַנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

בַּתְּחִלָּה עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְרא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין

שֶׁזֶּה בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע כַּנַּ"ל

וְאַחַר כָּך כִּבְיָכוֹל שָׁבַר הַיֵּצֶר הָרָע, וְשִׁתֵּף מִדַּת רַחֲמִים וְכוּ'

וּמִזֶּה הַכּחַ נִשְׁתַּלְשֵׁל וְנִמְשַׁך כּחַ לְמַטָּה לְשַׁבֵּר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע

כִּי לוּלֵא זאת לא הָיָה כּחַ לְשַׁבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע

וְכֵן מְבאָר לָשׁוֹן זֶה בַּגְּמָרָא שֶׁאָמְרוּ שָׁם

'זוֹ הִיא גְּבוּרַת גְּבוּרָתוֹ שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ

שֶׁנּוֹתֵן אֶרֶך אַפַּיִם לָרְשָׁעִים'

נִמְצָא מְבאָר שָׁם עִנְיָן הַנַּ"ל

שֶׁמַּה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך כּוֹבֵשׁ מִדַּת הַדִּין וּמַאֲרִיך אַפּוֹ

הוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת הַיֵּצֶר הָרָע אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך

(עיין רש"י שם בגמ' הנ"ל ועיין ב"ב טז כאדם שמסיתין אותו וניסת וכו', הוא שטן הוא יצה"ר וכו' ועיין סוכה נב ע"ב שכביכול הוא ית' בעצמו מתחרט על בריאת היצה"ר וכו' וכ"ז לשבר את האוזן, כפי' המהרש"א בחא"ג בב"ב שם והכלל שמבחינת ה"ד משתלשלים בחינת המלאכים העוים לשמאל, עד שנשתלשל גם בחי'השטן, כמ"ש איוב א ויבא גם השטן בתוכם והוא שטן הוא יצה"ר, כי משם נמשך שורש היצה"ר שבלב האדם, שעי"ז יש לו בחירה)

וְעַיֵּן בַּזוהַר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שָׁם מוּבָן וּמְבאָר, שֶׁבְּחִינַת מִדַּת הַדִּין הוּא [שׁרֶשׁ] בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרָע.

(ועיין זוהר בראשית מט ע"ב, ובזוהר ויצא קמח, ובזוהר שמות כו ע"ב, ובתיקון כא בענין פרה אדומה, ושם בדף ס' וגבורה תמן ס"מ דאיהו יצה"ר, וכן מבואר בכתבי האריז"ל במקומות הרבה, ועיין מאורי אור)

וְכֵן שְׁלמה הַמֶּלֶך, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנָּשָׂא בַּת פַּרְעה וְנָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת

בְּוַדַּאי לא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, שֶׁהָיָה מֵהַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי

כִּי הָיָה חֲכַם אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" וְכוּ'

וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ, שֶׁמִּי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת

אֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ זאת הַתַּאֲוָה לְשׁוּם נִסָּיוֹן

אֲפִילּוּ אִם תִּתְבַּע אוֹתוֹ אִשָּׁה יָפָה בִּמְקוֹם סֵתֶר

שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדוֹ לְמַלּאת הַתַּאֲוָה

הוּא אֶצְלוֹ רַק שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן

וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לְנִסָּיוֹן כְּלָל

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה שֶׁבַח יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁעָמַד בְּנִסָּיוֹן, יֵשׁ בָּזֶה סוֹד

וְעִקַּר הַנִּסָּיוֹן בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל

בִּבְחִינַת הַמְתָּקַת הַגְּבוּרוֹת, לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה

אֲבָל לא לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי

שֶׁזֶּה אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל

וְכֵן מַה שֶּׁפָּגַם שְׁלמה, לא הָיָה רַק בַּבְּחִינָה זוֹ כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן, מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם

וְיֵשׁ לוֹ אֵיזֶה צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן

צָרִיך לִרְאוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל מְאד לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר הָרָע אָז

כִּי עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מֵהַדִּינִים

כִּי אֲפִילּוּ הַיֵּצֶר הָרָע הָעָב וְהַגַּשְׁמִי שֶׁל עֲכִירוּת הַדָּמִים

בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ שׁרֶשׁ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ

וְזֶה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן שׁרֶשׁ

כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בַּיֵּצֶר הָרָע

וְיֵשׁ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאֵינוֹ מְגֻשָּׁם כָּל כָּך, שֶׁאֵינוֹ מֵעֲכִירַת הַדָּמִים

אַך הוּא בְּחִינַת קְלִפָּה דַּקָּה

וְגַם זֶה הַיֵּצֶר הָרָע

אֵינוֹ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים בַּעֲלֵי חָכְמָה וָדַעַת

כִּי אֶצְלָם הוּא רַק הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה

שֶׁהוּא מַלְאָך הַקָּדוֹשׁ

שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים

וְהוּא תַּכְלִית הַשּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁל כָּל הַיְצָרִים רָעִים

מֵהַיֵּצֶר הָרָע הָעֶלְיוֹן

עַד הַיֵּצֶר הָרָע הַתַּחְתּוֹן הַמְּגֻשָּׁם וְהַמְזהָם הַשּׁוֹטֶה וְהַפֶּתִי וְהַסָּכָל, עֲכִירַת הַדָּמִים

עַל כֵּן, כְּשֶׁיֵּשׁ עַל אָדָם דִּינִים

מֵאַחַר שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו גְּבוּרוֹת וְדִינִים, שֶׁהוּא הַשּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַיֵּצֶר הָרָע

עַל כֵּן אָז מִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאד הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלּוֹ

וְצָרִיך הִשְׁתַּדְּלוּת וְהִתְחַזְּקוּת עַל זֶה

גַּם בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, יֵשׁ יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל

[כְּלוֹמַר, שֶׁלִּפְעָמִים רִבּוּי הַהִתְלַהֲבוּת חוּץ מֵהַמִּדָּה

הוּא מֵהַיֵּצֶר הָרָע, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת "פֶּן יֶהֶרְסוּ" וְכַמְבאָר גַּם בְּמָקוֹם אַחֵר]

כִּי יֵשׁ יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל, כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְעַל כֵּן בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, הִזְהִיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְמשֶׁה

"רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת"

כִּי יִשְׂרָאֵל הָיוּ אָז בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה

וְהֻצְרְכוּ לְהַזְהִירָם מֵהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיֵּשׁ בְּהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְתֵדַע, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל רב הָעוֹלָם, שֶׁהוּא עֲכִירַת הַדָּמִים

הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן וְסִכְלוּת גָּדוֹל

כְּמָה שֶׁאָמְרוּ: 'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת'

כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ רוּחַ שְׁטוּת שֶׁל עֲבֵרָה

שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם

וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוּחַ שְׁטוּת

אַך זֶה הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁל רב הָעוֹלָם

הוּא שְׁטוּת מַמָּשׁ אֱוִיל פֶּתִי וּמְשֻׁגָּע

וַהֲלא תִּרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה

וְיֵשׁ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בָּא לְנֶגְדּוֹ דְּמוּת עֲבוֹדָה זָרָה

וְאַף שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ

אַף עַל פִּי כֵן מִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאד וּמִצְטַיֵּר וְעוֹמֵד לְפָנָיו זֶה הַדְּמוּת

וְקָשֶׁה לוֹ מְאד לְהַעֲבִיר זאת מִדִּמְיוֹנוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ

וְעַתָּה רְאֵה, הֲיֵשׁ לְך שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן יוֹתֵר מִזֶּה ?!

וּבְוַדַּאי מִי שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת

קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִנָּצֵל מֵהֶם, וּלְהַעֲבִירָם מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ

וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר וּמְנַעְנֵעַ וְזוֹרֵק ראשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה

מִתְגַּבְּרִים עָלָיו הַדִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר

כִּי זֶה טֶבַע וּסְגֻלַּת שֶׁל אֵלּוּ הַיְצָרִין הָרָעִים הַמְזהָמִים

כָּל מַה שֶּׁרוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר עַל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת

יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים

כִּי הוּא כְּמוֹ שֶׁאָדָם בּוֹרֵחַ מִדָּבָר

וּמִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד כִּלְאַחַר יָד עַל זֶה הַדָּבָר שֶׁבָּרַח מִמֶּנּוּ

וַאֲזַי הַדָּבָר הַזֶּה מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר

כִּי לא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה

רַק אַדְּרַבָּא שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם לְאַחֲרָיו עַל זאת הַמַּחֲשָׁבָה

וְהָבֵן זֶה

וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ לְכָל מִי שֶׁנִּלְכָּד בָּזֶה

וְיֵשׁ לוֹ אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן

שֶׁהוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן גָּדוֹל

וְהוּא רַק מֵעֲכִירַת הַדָּמִים, מֵעֲכִירַת וּבִלְבּוּל הַמּחַ

כִּי זֶה יָדוּעַ לַכּל, שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֵין בָּהּ מַמָּשׁ

וְאַף עַל פִּי כֵן קָשֶׁה לוֹ מְאד לְסַלֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֶם

מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִתְעַכֵּר וְנִתְבַּלְבֵּל מחוֹ מְאד

כֵּן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי זְנוּת שֶׁיֵּשׁ לְרב הָעוֹלָם

בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה בְּעֵינָיו

כְּגוֹן בְּעֵת שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְפָנָיו אִשָּׁה

וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר, וְאֵינוֹ רוֹצֶה אֵלּוּ הַהִרְהוּרִים

וַאֲזַי מְנַעְנֵעַ ראשׁוֹ, וְרוֹצֶה לְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִמֶּנּוּ

וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו כַּנַּ"ל

וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה, הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת גָּדוֹל

וְאֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ אֲפִילּוּ לְשׁוּם מַעֲלָה

מַה שֶּׁאֵינוֹ נוֹפֵל עָלָיו הִרְהוּר מִזֶּה

וְאֵינוֹ צָרִיך כְּלָל לִזְרק וּלְנַעְנֵעַ ראשׁוֹ כְּלָל

וּכְמוֹ שֶׁאֵצֶל רב בְּנֵי אָדָם הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה

כֵּן אֶצְלוֹ שְׁטוּת הַהִרְהוּרֵי זְנוּת

שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי כַּד חֲזָא נָשִׁין שַׁפִּירִין, אָמַר: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים"

כִּי הֵם בְּחִינַת אֱלִילִים

וּכְמוֹ שֶׁהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵם שְׁטוּת נִגְלֶה לְכָל הָעוֹלָם

כֵּן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי זְנוּת הֵם שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן

עַל כֵּן עִקַּר הַתַּקָּנָה

מִי שֶׁכְּבָר נִלְכַּד בָּזֶה, וְיֵשׁ לוֹ אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת

הֵן הִרְהוּרֵי זְנוּת, הֵן הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חַס וְשָׁלוֹם

אֵין לוֹ תַּקָּנָה

רַק שֶׁיְּקַדֵּשׁ וִיטַהֵר גּוּפוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּכֵּך וִיטַהֵר דָּמָיו

וְיֵלֵך אֵצֶל חֲכַם הָאֱמֶת

וְיוֹרֶה לוֹ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, דַּרְכֵי הַחָכְמָה

עֵצוֹת נְכוֹנוֹת עַל כָּל דָּבָר

אָז יִכָּנַע לְבָבוֹ הֶעָרֵל, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ

אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁעֲדַיִן לא נִתְקַדֵּשׁ וְנִטְהַר גּוּפוֹ

אֵין שׁוּם תַּקָּנָה מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר וּמִתְאַמֵּץ

וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים לְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבָה

כִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים כַּנַּ"ל

גַּם עַצְבוּת הוּא מַזִּיק מְאד

וְנוֹתֵן כּחַ לְזֶה הַיֵּצֶר הָרָע הָעָב הַגַּשְׁמִי

עַל כֵּן אַדְּרַבָּא

אִם רוֹצֶה לִהְיוֹת יְרֵא ה', וְרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל

וְאֵינוֹ רוֹצֶה בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת

צָרִיך שֶׁלּא לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל

וְשֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ מַה שֶּׁעוֹמְדִים לְפָנָיו

וְרַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא עוֹסֵק

בַּתּוֹרָה אוֹ תְּפִילָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן

וְלא יַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל

וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד

שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָמַד לְהִתְפַּלֵּל

הָיָה מִזְדַּמֵּן וְעוֹמֵד לְפָנָיו בְּדִמְיוֹנוֹ עַכּוּ"ם עָרֵל

וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה

וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לְהִתְגַּבֵּר וּלְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבָה

הִתְגַּבְּרָה עָלָיו יוֹתֵר

וְיָעַץ לוֹ חָכָם, שֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ

וְיַעֲמד הָעַכּוּ"ם, וְאַף עַל פִּי כֵן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל

וּבָזֶה יִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ

אַך זֶה עֵצָה לְפִי שָׁעָה

כָּל זְמַן שֶׁלּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפוֹ עֲדַיִן

וְהָעִקָּר לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כַּנַּ"ל

וְיֵלֵך לְחָכָם, וְיִתֵּן לוֹ עֵצָה נְכוֹנָה עַל כָּל דָּבָר כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כג - בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה
...בענין השמחה על פי משל שלפעמים כשבני אדם שמחים ומרקדים אזי חוטפים איש אחד מבחוץ שהוא בעצבות ומרה שחרה ומכניסים אותו בעל כרחו לתוך מחול המרקדים ומכריחים אותו בעל כרחו שיהיה שמח עמהם גם כן כן יש בענין השמחה כי כשאדם שמח אזי המרה שחרה ויסורים נסתלקים מן הצד אבל מעלה יתרה להתאמץ לרדף אחר המרה שחרה דוקא להכניס אותה גם כן בתוך השמחה באפן שהמרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה שיהפך המרה שחרה וכל היסורים לשמחה כדרך הבא לתוך השמחה שאז מגדל השמחה והחדוה מהפך כל הדאגות והעצבות והמרה שחרה שלו לשמחה נמצא שחוטף המרה שחרה...
תכלית הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה
...- ידיעה שלמה רבי נחמן מברסלב מדבר רבות על העניין של תכלית הידיעה. תכלית הידיעה היא בחינה אחת עם השכל הנקנה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=105 - השכל הנקנה - מהו? כמו כן תכלית הידיעה היא ורק היא נקראת ידיעה שלמה. והיא ידיעת השי"ת עצמו. והנה, השי"ת עצמו הוא מחוייב המציאות. וכל זמן שהאדם יודע את השי"ת באמצעות השכל שלו, הרי שהוא לא באמת יודע את השי"ת, כי מאחר שהידיעה תלויה בשכל של האדם, ממילא הידיעה היא אינה מחוייבת המציאות אלא היא רק בבחינת אפשרי המציאות בלבד. כמו כן ביאר רבי נחמן מברסלב...
שיחות הר"ן - אות טו
שיחות הר"ן - אות טו אמר: שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה וזה בחינת: "כל אשר נתן ה' חכמה בהמה" הינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה [וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על פסוק "אדם ובהמה תושיע ה'" אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה וכמו שאמר אסף: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" ועין במקום אחר מזה]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצד - מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד הוּא שׁוֹטֶה
...קצד - מי שרוצה כבוד הוא שוטה מי שרוצה כבוד הוא שוטה כי למשל שר גדול שלח פקיד לעיר אחד מהעירות שלו למקום רחוק והפקיד הנ"ל לקח לעצמו שם כל הכבוד כי הערלים לא ידעו שהוא עבד השר וסברו שהוא בעצמו השר וכשהיו צריכים אליו היו נופלים לפני רגליו, ונותנים לו כל הכבוד והיו קוראים אותו עם כל הכנויים של כבוד השיכים להשר פעם אחד בא השר בעצמו לשם ובא הפקיד לפניו ושאל לו על עסקי המדינה ומדוע אלו הערלים אינם עובדים עבודתם וקרא לשוטר אחד, ושאל אותו השר על עסק העיר והערל השוטר לא הכיר את השר רק את הפקיד ותכף נפל לרגלי...
ספר המידות - טבע
ספר המידות - טבע חלק שני א. בריאות הגוף וחייו וטבעו של אדם, הכל הולך לפי טבע וחיי ובריאות אביו ואמו. ב. מי ששערותיו מרבין שלא על פי הטבע, זה עלול לנזקים הרבה ולפגעים רעים מהסטרא אחרא, סגלתו שיקרא הפרשה שקורין ביום כפור.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צג - כָּל הָעוֹשֶׂה מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
...באמונה [לשון החברים] כל העושה משא ומתן באמונה מקים מצות עשה של "ואהבת" שהיא שרש לכל מצוות עשה כמו שכתוב בתקונים: על פסוק. "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי", 'מפקודין דעשה' וכיצד מקימין מצות "ואהבת" ? דאיתא בגמרא: על פסוק "ואהבת" שתראה שיתאהב שם שמים על ידך כיצד ? אדם קרא ושנה ושמש תלמידי חכמים ועסקו בנחת עם הבריות, ומשאו ומתנו באמונה מה הבריות אומרים, אשרי מי שלמדו תורה וכו' נמצא שם שמים מתאהב על ידו ומקים מצות של ואהבת, שהוא שרש כל המצוות גם במשא ומתן באמונה, בא למדרגה שלמעלה מהזמן כדאיתא בגמרא במסקנ...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ס - כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה יַקְרוּת
...השכל מחיב שיהיה יקרות כשיש מלחמות בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות כי נתעורר הקללה של קין: "כי תעבד את האדמה, לא תסף תת כחה לך" על ידי השפיכות דמים שיש בעולם כי קללה זו נאמרה על שפיכות דמים כי האדמה היא חיבת בזה כשיש שפיכות דמים כי הגשמים נעשין על ידי האדים העולים מן הארץ כמו שכתוב: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" כי מן האדים העולים מן הארץ, מזה נעשים גשמים וכשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי נעשה מן האדים הנ"ל שפיכות דמים וזה שכתוב: "ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם" הינו בחינת אדים הנ"ל שע...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת
חיי מוהר"ן - יד - שיחות השיכים להתורות
...להתורות אות יד בעת שנתן לנו התורה תשעה תקונין הנ"ל בכתיבת ידו היינו עומדים לפניו, והוא חתך הדפין של התורה הנ"ל מתוך ספרו כדי לתנם לנו להעתיקם. ותחלת התורה היתה מתחלת באמצע הדף שהיה כתוב עליו תורה אחרת שלא רצה לתן אותה לנו להעתיקה. והכרח לומר לי אלו הדברים בעל פה מלה במלה ואני ישבתי אצלו והייתי כותב מפיו הקדוש. ובתוך כך נתלהב מאד ופניו היו מאדימות ומאירות והפסיק באמצע קצת והיה אצלנו פליאה גדולה. ואחר כך ספר לנו שזאת הלילה הוא היארצייט של אמו, כי היה אז י"ט אדר והוא שכח ולא הדליק נר ולא אמר קדיש ואז...
שיחות הר"ן - אות קסא - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...הר"ן - אות קסא - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' פעם אחד היה מסכן מאד מאד בליל שבת אחר התענית משבת לשבת כי לא היה מכין לעצמו שום דבר אחר התענית משבת לשבת כדרך העולם שמכינין לעצמן חלב ומשקאות חמין וכיוצא והוא לא הכין לעצמו כלל, וגם שום איש לא ידע מזה ואכל המאכלים שאוכלים שאר בני אדם והיה פעם אחת מסכן מאד כנ"ל והיה רעש גדול ואף על פי כן אחר התענית משבת לשבת ביום ששי היה הולך למרחץ ושם היה המקוה קר מאד מאד והלך לטבל ועמד בתוך המקוה זמן רב מאד מאד בערך שתי שעות רצופים אשר אפילו אדם בריא לא היה יכול לסבל זאת
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 08_11_2025 השעה 04:40:34 - wesi2