ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ס - כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה יַקְרוּת
כשיש מלחמות בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות כי נתעורר הקללה של קין : "כי תעבד את האדמה, לא תסף תת כחה לך" (בראשית ד) על ידי השפיכות דמים שיש בעולם כי קללה זו נאמרה על שפיכות דמים כי האדמה היא חיבת בזה כשיש שפיכות דמים כי הגשמים נעשין על ידי האדים העולים מן הארץ כמו שכתוב (בראשית ב) : "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" כי מן האדים העולים מן הארץ, מזה נעשים גשמים וכשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי נעשה מן האדים הנ"ל שפיכות דמים וזה שכתוב (יחזקאל ל"ה) : "ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם" הינו בחינת אדים הנ"ל שעל ידם נעשה השפיכות דמים וכן בכמה אמות: מצרים ועמון ומואב כשנבא על מפלתם נאמר שם "בעת אידם" בחינת אדים הנ"ל שעל ידם נעשה השפיכות דמים כנ"ל ועל כן כשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי האדמה נותנת כחה לשם כי מן האדים העולים ממנה נעשה השפיכות דמים ועל כן אין יורדין גשמים כי הגשמים נעשין מן האדים ועכשו נעשה מן האדים ענין אחר דהינו שפיכות דמים כנ"ל (תענית ח:) : 'בשעת גשמים אפילו גיסות פוסקות בו' כי כשיש גשמים נפסקים הגיסות והמלחמות כנ"ל ולזה מקשר מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'כשהיה רבי עקיבא בתפיסה, אמר לו רבי שמעון בן יוחאי רבי, למדני תורה, ואם לאו, אני אומר ליוחאי אבא ומוסרך למלכות' (פסחים קיב) והדברים תמוהים מאד מאד שרבי שמעון יאמר כדברים האלה לרבו, שימסרו למלכות וגם כי מסתמא כשרבי עקיבא רבו לא רצה ללמדו בודאי כון לטובה וגם הלא כבר היה תפוס בתפיסה, ומה ימסרהו עוד אך דע, כי גם על ידי מי שאומר תורה ברבים ושומעים תלמידים שאינם הגונים על ידי זה בא גם כן עצירת גשמים כי על ידי כבוד התורה בא גשמים, בבחינת (שמות ט"ז) : "וכבוד ה' נראה בענן" ועל ידי הענן בא גשמים וזה בחינת (תהלים כ"ט) : "אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים" הינו בחינת גשמים שבאים על ידי כבוד ה', בחינת כבוד התורה והלומד תורה לתלמיד שאינו הגון אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (חלין קלג) שהוא כזורק אבן למרקוליס ופרשו רבותינו, זכרונם לברכה (עין תוספות סנהדרין סד ד"ה מרקוליס) שמרקולי"ס פרושו: מ"ר קלו"ס, הינו חלוף הכבוד נמצא כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, הוא הפך הכבוד ועל כן בא על ידי זה עצירת גשמים הפך הכבוד, שעל ידו באין גשמים (משלי כ"ו) : "כמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד" הינו כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, שזה בחינת "נותן לכסיל כבוד" (שם) (כמבואר שם בחולין), שנותן כבוד התורה לכסיל דהינו תלמיד שאינו הגון ועל ידי זה מקלקל הגשמים וזהו : "כמטר בקציר" הינו קלקול הגשמים שיורדין שלא בעונתן כי בשעת הקציר, אזי אדרבה, מזיק המטר כן לא נאוה לכסיל כבוד כי על ידי זה בעצמו הוא קלקול הגשמים כנ"ל וזה שאמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי עקיבא: למדני תורה ואם לאו, אני אומר וכו' כי רבי עקיבא היה מקהיל קהלות ודורש ברבים וסבר רבי שמעון, שמפני זה נתפס בתפיסה מחמת שהיה דורש ברבים, ושמעו בני אדם שאינם מהגנים כי על ידי חדושי תורה שמגלין על ידי זה נמשך אלקות, כביכול כמו שכתוב (שמות כ"ה) : "ויקחו לי תרומה" הינו כשתרצו לקח ולהמשיך אותי אי אפשר כי אם על ידי התורה כי על ידי התורה ממשיכין אותו, כביכול ולהיכן נמשך האלקות לתוך מח השומע ואף על פי שזהו תפיסה, כביכול, בבחינת (שיר השירים ז) : "מלך אסור ברהטים" 'ברהטי מחין' (סוף התקונים תקון ו דף ה) (ועין בתיקון ו' דף כא:) 'אסור' דיקא שמה שנמשך אלקותו יתברך, כביכול, ברהטי מחין הוא בחינת תפיסה, בחינת (תהלים ס"ח) "שבית שבי" אף על פי כן הוא ניחא להשם יתברך, שיהיה נמשך, כביכול, על ידי התורה אף על פי שהוא בחינת תפיסה אבל כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון וממשיך אלקותו יתברך לתוך מח שלו, זהו תפיסה ממש ועל כן ענשו תפיסה ועל כן סבר רבי שמעון בן יוחאי שעל ידי זה נתפס רבי עקיבא בתפיסה כנ"ל כי על ידי התפיסה יתתקן, ויזדככו הדבורים, שהכניס לתלמידים שאינם הגונים בבחינת (בראשית מ"ב) : "ואתם האסרו ויבחנו דבריכם" ועל כן אמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי עקיבא, שילמדנו תורה ועל ידי זה שילמד עתה לרבי שמעון בן יוחאי על ידי זה יתתקן פגם הנ"ל, שלמד תורה לתלמידים שאינם מהגנים 'ואם לאו, אני אומר' וכו' 'אני אומר' דיקא הינו שרבי שמעון אמר לרבי עקיבא שאם הוא אינו רוצה ללמדו תורה, אזי אני אומר תורה וזהו : 'אני אומר ליוחאי אבא' כי כל חדושי התורה שמגלין על ידי זה מגלין חסדים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות צו) : 'כל המונע תלמידו מלשמשו, כאלו מונע ממנו חסד' שנאמר: "למס מרעהו חסד" ויש בכל אחד חסדים וגבורות חסדים מצד האב וכו' ורבי עקיבא לא היה לו מצד האב חסדים כי היה בן גרים, ולא היה לו זכות אבות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כז:), שלא רצו למנותו נשיא לרבי עקיבא משום דלית לה זכות אבות וסבר רבי שמעון, שרבי עקיבא אין רוצה לומר תורה מחמת זה מחמת שאין לו חסדים מצד האב אבל רבי שמעון בן יוחאי בודאי היה לו חסדים מצד אביו רבי יוחאי, [שהיה גדול בישראל] (עין בהקדמת הזוהר דף י"א יוחאי הברנא) ועל כן אמר רבי שמעון : 'ואם לאו, אני אומר ליוחאי אבא' הינו שאני אומר להתורה שהוא בחינת 'יוחאי אבא' בחינת החסדים מצד האב, שמשם התגלות התורה כי התגלות התורה הוא התגלות החסדים כנ"ל וזהו : 'ומוסרך למלכות' כי רבי שמעון אמר, שזה שרבי עקיבא אינו רוצה לומר תורה ולגלות החסדים ועל ידי התגלות החסדים על ידי התורה שהיה רבי עקיבא אומר עתה היה מתקן פגם הנ"ל, שלמד תורה לתלמידים שאינם הגונים אך רבי עקיבא אינו רוצה לגלות חדושי תורה ולגלות החסדים מחמת שאין לו חסדים מצד האב ורבי שמעון אמר שזהו רק מחמת עניוות של רבי עקיבא שמחמת ענותנותו של רבי עקיבא הוא סובר שאין יכול לגלות תורה מחמת שאין לו חסדים מצד האב, ואין יכול לתקן פגם הנ"ל כי אם על ידי התפיסה כי התפיסה הוא תקון וזכוך להדבורים כנ"ל אבל באמת רבי עקיבא הוא רבי גדול כזה שיש לו חסדים מצד עצמו ואין צריך לזכות אבות כלל ויכול רבי עקיבא לגלות תורה על ידי החסדים שיש לו מצד עצמו לבד ועל ידי זה יתקן פגם הנ"ל כנ"ל ועל כן אמר רבי שמעון 'אני אומר' וכו', הינו שאני אומר תורה, שיש לי חסדים מצד האב ועל ידי זה יביא את רבי עקיבא לתוך בחינת גדלות עד שיכרח רבי עקיבא בעל כרחו לומר תורה כי באמת רבי עקיבא יכול בודאי לגלות תורה אף על פי שאין לו זכות אבות כי רבי עקיבא גדול כל כך שיכול לגלות תורה על ידי חסדים שיש לו מצד עצמו רק שהוא ענו ועל ידי שיגלה רבי שמעון תלמידו תורה שהוא יש לו חסדים מצד האב על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות עד שיכרח בעל כרחו לומר תורה אף על פי שאינו רוצה וזהו : 'ואם לאו' הינו שאמר רבי שמעון לרבי עקיבא אם אין אתה רוצה לומר תורה וזהו מחמת ענותנותך אזי 'אני אומר ליוחאי אבא', הינו שאני אומר תורה כי יש לי חסדים מצד האב כנ"ל 'ומוסרך למלכות' שאביא אותך ואמסרך בעל כרחך למלכות, לבחינת גדלות ותהיה מכרח בעל כרחך לגלות תורה שהיא התגלות החסדים כנ"ל כי על ידי שרבי שמעון בן יוחאי תלמידו יאמר תורה על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות בעל כרחו ויכרח לומר תורה, שהוא התגלות החסדים שהוא תקון פגם הנ"ל [ולא באר איך על ידי התגלות התורה שמגלה חסדים על ידי זה יתתקן פגם הנ"ל גם לא באר איך על ידי התלמיד שיש לו זכות אבות, כשמגלה תורה על ידי זה יהיה רבו מכרח לבוא בגדלות ולומר תורה] וזהו : 'ומוסרך למלכות' מסירה הוא לשון בעל כרחו כמו שכתוב (במדבר ל"א) : "וימסרו מאלפי ישראל" פרש רש"י: 'שנמסרו בעל כרחם' כי רבי שמעון בן יוחאי יביא את רבי עקיבא בעל כרחו לבחינת גדלות על ידי שהוא יאמר תורה כנ"ל
כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה יַקְרוּת

כִּי נִתְעוֹרֵר הַקְּלָלָה שֶׁל קַיִן: "כִּי תַעֲבד אֶת הָאֲדָמָה, לא תֹסֶף תֵּת כּחָהּ לָך"

עַל יְדֵי הַשְּׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם

כִּי קְלָלָה זוֹ נֶאֶמְרָה עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים

כִּי הָאֲדָמָה הִיא חַיֶּבֶת בָּזֶה כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁפִיכוּת דָּמִים

כִּי הַגְּשָׁמִים נַעֲשִׂין עַל יְדֵי הָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הָאָרֶץ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה"

כִּי מִן הָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הָאָרֶץ, מִזֶּה נַעֲשִׂים גְּשָׁמִים

וּכְשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים

אֲזַי נַעֲשֶׂה מִן הָאֵדִים הַנַּ"ל שְׁפִיכוּת דָּמִים

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב בְּעֵת אֵידָם"

הַיְנוּ בְּחִינַת אֵדִים הַנַּ"ל

שֶׁעַל יָדָם נַעֲשֶׂה הַשְּׁפִיכוּת דָּמִים

וְכֵן בְּכַמָּה אֻמּוֹת: מִצְרַיִם וְעַמּוֹן וּמוֹאָב כְּשֶׁנִּבָּא עַל מַפַּלְתָּם

נֶאֱמַר שָׁם "בְּעֵת אֵידָם" בְּחִינַת אֵדִים הַנַּ"ל

שֶׁעַל יָדָם נַעֲשֶׂה הַשְּׁפִיכוּת דָּמִים כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים

אֲזַי הָאֲדָמָה נוֹתֶנֶת כּחָהּ לְשָׁם

כִּי מִן הָאֵדִים הָעוֹלִים מִמֶּנָּה נַעֲשֶׂה הַשְּׁפִיכוּת דָּמִים

וְעַל כֵּן אֵין יוֹרְדִין גְּשָׁמִים

כִּי הַגְּשָׁמִים נַעֲשִׂין מִן הָאֵדִים

וְעַכְשָׁו נַעֲשֶׂה מִן הָאֵדִים עִנְיָן אַחֵר

דְּהַיְנוּ שְׁפִיכוּת דָּמִים כַּנַּ"ל

'בִּשְׁעַת גְּשָׁמִים אֲפִילּוּ גְּיָסוֹת פּוֹסְקוֹת בּוֹ'

כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ גְּשָׁמִים נִפְסָקִים הַגְּיָסוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת כַּנַּ"ל

וְלָזֶה מְקֻשָּׁר מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

'כְּשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא בַּתְּפִיסָה, אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי רַבִּי, לַמְּדֵנִי תּוֹרָה, וְאִם לָאו, אֲנִי אוֹמֵר לְיוֹחַאי אַבָּא וּמוֹסֶרְך לַמַּלְכוּת'

וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים מְאד מְאד

שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן יאמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְרַבּוֹ, שֶׁיִּמְסְרוֹ לַמַּלְכוּת

וְגַם כִּי מִסְּתָמָא כְּשֶׁרַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ לא רָצָה לְלַמְּדוֹ

בְּוַדַּאי כִּוֵּן לְטוֹבָה

וְגַם הֲלא כְּבָר הָיָה תָּפוּס בַּתְּפִיסָה, וּמַה יִּמְסְרֵהוּ עוֹד

אַך דַּע, כִּי גַּם עַל יְדֵי מִי שֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה בָּרַבִּים

וְשׁוֹמְעִים תַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים

עַל יְדֵי זֶה בָּא גַם כֵּן עֲצִירַת גְּשָׁמִים

כִּי עַל יְדֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה בָּא גְּשָׁמִים, בִּבְחִינַת: "וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן"

וְעַל יְדֵי הֶעָנָן בָּא גְּשָׁמִים

וְזֶה בְּחִינַת: "אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים"

הַיְנוּ בְּחִינַת גְּשָׁמִים שֶׁבָּאִים עַל יְדֵי כְּבוֹד ה', בְּחִינַת כְּבוֹד הַתּוֹרָה

וְהַלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהוּא כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס

וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁמַּרְקוּלִי"ס פֵּרוּשׁוֹ: מַ"ר קִלּוּ"ס, הַיְנוּ חִלּוּף הַכָּבוֹד

נִמְצָא כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, הוּא הֶפֶך הַכָּבוֹד

וְעַל כֵּן בָּא עַל יְדֵי זֶה עֲצִירַת גְּשָׁמִים

הֶפֶך הַכָּבוֹד, שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִין גְּשָׁמִים

"כַּמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד"

הַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד"

שֶׁנּוֹתֵן כְּבוֹד הַתּוֹרָה לִכְסִיל

דְּהַיְנוּ תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן

וְעַל יְדֵי זֶה מְקַלְקֵל הַגְּשָׁמִים

וְזֶהוּ: "כַּמָּטָר בַּקָּצִיר"

הַיְנוּ קִלְקוּל הַגְּשָׁמִים שֶׁיּוֹרְדִין שֶׁלּא בְּעוֹנָתָן

כִּי בִּשְׁעַת הַקָּצִיר, אֲזַי אַדְּרַבָּה, מַזִּיק הַמָּטָר

כֵּן לא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד

כִּי עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא קִלְקוּל הַגְּשָׁמִים כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְרַבִּי עֲקִיבָא: לַמְּדֵנִי תּוֹרָה

וְאִם לָאו, אֲנִי אוֹמֵר וְכוּ'

כִּי רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת וְדוֹרֵשׁ בָּרַבִּים

וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁמִפְּנֵי זֶה נִתְפַּס בַּתְּפִיסָה

מֵחֲמַת שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ בָּרַבִּים, וְשָׁמְעוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

כִּי עַל יְדֵי חִדּוּשֵׁי תוֹרָה שֶׁמְּגַלִּין עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך אֱלקוּת, כִּבְיָכוֹל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה"

הַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצוּ לִקַּח וּלְהַמְשִׁיך אוֹתִי

אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה

כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה מַמְשִׁיכִין אוֹתוֹ, כִּבְיָכוֹל

וּלְהֵיכָן נִמְשָׁך הָאֱלקוּת לְתוֹך מחַ הַשּׁוֹמֵעַ

וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּהוּ תְּפִיסָה, כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת: "מֶלֶך אָסוּר בָּרְהָטִים" 'בְּרַהֲטֵי מחִין'

'אָסוּר' דַּיְקָא

שֶׁמַּה שֶּׁנִּמְשָׁך אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל, בְּרַהֲטֵי מחִין הוּא בְּחִינַת תְּפִיסָה, בְּחִינַת "שָׁבִיתָ שֶׁבִי"

אַף עַל פִּי כֵן הוּא נַיְחָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁך, כִּבְיָכוֹל, עַל יְדֵי הַתּוֹרָה

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִיסָה

אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן

וּמַמְשִׁיך אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך לְתוֹך מחַ שֶׁלּוֹ, זֶהוּ תְּפִיסָה מַמָּשׁ

וְעַל כֵּן עָנְשׁוֹ תְּפִיסָה

וְעַל כֵּן סָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְפַּס רַבִּי עֲקִיבָא בַּתְּפִיסָה כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִיסָה יִתְתַּקֵּן, וְיִזְדַּכְּכוּ הַדִּבּוּרִים, שֶׁהִכְנִיס לְתַלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים

בִּבְחִינַת: "וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם"

וְעַל כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁיְּלַמְּדֶנּוּ תּוֹרָה

וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁיְּלַמֵּד עַתָּה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי

עַל יְדֵי זֶה יִתְתַּקֵּן פְּגַם הַנַּ"ל, שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְתַלְמִידִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

'וְאִם לָאו, אֲנִי אוֹמֵר' וְכוּ'

'אֲנִי אוֹמֵר' דַּיְקָא

הַיְנוּ שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָא

שֶׁאִם הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, אֲזַי אֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה

וְזֶהוּ: 'אֲנִי אוֹמֵר לְיוֹחַאי אַבָּא'

כִּי כָל חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁמְּגַלִּין עַל יְדֵי זֶה מְגַלִּין חֲסָדִים

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד' שֶׁנֶּאֱמַר: "לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד"

וְיֵשׁ בְּכָל אֶחָד חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת

חֲסָדִים מִצַּד הָאָב וְכוּ'

וְרַבִּי עֲקִיבָא לא הָיָה לוֹ מִצַּד הָאָב חֲסָדִים

כִּי הָיָה בֶּן גֵּרִים, וְלא הָיָה לוֹ זְכוּת אָבוֹת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלּא רָצוּ לְמַנּוֹתוֹ נָשִׂיא לְרַבִּי עֲקִיבָא

מִשּׁוּם דְּלֵית לֵהּ זְכוּת אָבוֹת

וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אֵין רוֹצֶה לוֹמַר תּוֹרָה מֵחֲמַת זֶה

מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ חֲסָדִים מִצַּד הָאָב

אֲבָל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ חֲסָדִים מִצַּד אָבִיו רַבִּי יוֹחַאי, [שֶׁהָיָה גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל]

וְעַל כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: 'וְאִם לָאו, אֲנִי אוֹמֵר לְיוֹחַאי אַבָּא'

הַיְנוּ שֶׁאֲנִי אוֹמַר לְהַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת 'יוֹחַאי אַבָּא'

בְּחִינַת הַחֲסָדִים מִצַּד הָאָב, שֶׁמִּשָּׁם הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה

כִּי הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה הוּא הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'וּמוֹסֶרְך לַמַּלְכוּת'

כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, שֶׁזֶּה שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר תּוֹרָה וּלְגַלּוֹת הַחֲסָדִים

וְעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר עַתָּה

הָיָה מְתַקֵּן פְּגָם הַנַּ"ל, שֶׁלִּמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים

אַך רַבִּי עֲקִיבָא אֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת חִדּוּשֵׁי תוֹרָה וּלְגַלּוֹת הַחֲסָדִים

מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ חֲסָדִים מִצַּד הָאָב

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר שֶׁזֶּהוּ רַק מֵחֲמַת עֲנִיווּת שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא

שֶׁמֵּחֲמַת עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא הוּא סוֹבֵר שֶׁאֵין יָכוֹל לְגַלּוֹת תּוֹרָה

מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ חֲסָדִים מִצַּד הָאָב, וְאֵין יָכוֹל לְתַקֵּן פְּגָם הַנַּ"ל

כִּי אִם עַל יְדֵי הַתְּפִיסָה

כִּי הַתְּפִיסָה הוּא תִּקּוּן וְזִכּוּך לְהַדִּבּוּרִים כַּנַּ"ל

אֲבָל בֶּאֱמֶת רַבִּי עֲקִיבָא הוּא רַבִּי גָּדוֹל כָּזֶה

שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲסָדִים מִצַּד עַצְמוֹ

וְאֵין צָרִיך לִזְכוּת אָבוֹת כְּלָל

וְיָכוֹל רַבִּי עֲקִיבָא לְגַלּוֹת תּוֹרָה עַל יְדֵי הַחֲסָדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצַּד עַצְמוֹ לְבַד

וְעַל יְדֵי זֶה יְתַקֵּן פְּגָם הַנַּ"ל כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן

'אֲנִי אוֹמֵר' וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ לִי חֲסָדִים מִצַּד הָאָב

וְעַל יְדֵי זֶה יָבִיא אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לְתוֹך בְּחִינַת גַּדְלוּת

עַד שֶׁיֻּכְרַח רַבִּי עֲקִיבָא בְּעַל כָּרְחוֹ לוֹמַר תּוֹרָה

כִּי בֶּאֱמֶת רַבִּי עֲקִיבָא יָכוֹל בְּוַדַּאי לְגַלּוֹת תּוֹרָה

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת

כִּי רַבִּי עֲקִיבָא גָּדוֹל כָּל כָּך

שֶׁיָּכוֹל לְגַלּוֹת תּוֹרָה עַל יְדֵי חֲסָדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצַּד עַצְמוֹ

רַק שֶׁהוּא עָנָו

וְעַל יְדֵי שֶׁיְּגַלֶּה רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּלְמִידוֹ תּוֹרָה

שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ חֲסָדִים מִצַּד הָאָב

עַל יְדֵי זֶה יָבִיא אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לִבְחִינַת גַּדְלוּת

עַד שֶׁיֻּכְרַח בְּעַל כָּרְחוֹ לוֹמַר תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה

וְזֶהוּ: 'וְאִם לָאו'

הַיְנוּ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי עֲקִיבָא

אִם אֵין אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר תּוֹרָה

וְזֶהוּ מֵחֲמַת עַנְוְתָנוּתְך

אֲזַי 'אֲנִי אוֹמֵר לְיוֹחַאי אַבָּא', הַיְנוּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה

כִּי יֵשׁ לִי חֲסָדִים מִצַּד הָאָב כַּנַּ"ל

'וּמוֹסֶרְך לַמַּלְכוּת'

שֶׁאָבִיא אוֹתְך וְאֶמְסָרְך בְּעַל כָּרְחָך לַמַּלְכוּת, לִבְחִינַת גַּדְלוּת

וְתִהְיֶה מֻכְרָח בְּעַל כָּרְחָך לְגַלּוֹת תּוֹרָה שֶׁהִיא הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי תַּלְמִידוֹ יאמַר תּוֹרָה

עַל יְדֵי זֶה יָבִיא אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לִבְחִינַת גַּדְלוּת בְּעַל כָּרְחוֹ

וְיֻכְרַח לוֹמַר תּוֹרָה, שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים שֶׁהוּא תִּקּוּן פְּגָם הַנַּ"ל

[וְלא בֵּאֵר אֵיך עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁמְּגַלֶּה חֲסָדִים

עַל יְדֵי זֶה יִתְתַּקֵּן פְּגָם הַנַּ"ל

גַּם לא בֵּאֵר אֵיך עַל יְדֵי הַתַּלְמִיד שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת, כְּשֶׁמְּגַלֶּה תּוֹרָה

עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה רַבּוֹ מֻכְרָח לָבוֹא בְּגַדְלוּת וְלוֹמַר תּוֹרָה]

וְזֶהוּ: 'וּמוֹסֶרְך לַמַּלְכוּת'

מְסִירָה הוּא לְשׁוֹן בְּעַל כָּרְחוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שֶׁנִּמְסְרוּ בְּעַל כָּרְחָם'

כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי יָבִיא אֶת רַבִּי עֲקִיבָא בְּעַל כָּרְחוֹ לִבְחִינַת גַּדְלוּת

עַל יְדֵי שֶׁהוּא יאמַר תּוֹרָה כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צה - כְּשֶׁפַּרְנְסֵי הַדּוֹר וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר נִתְגָּאִים
...מוהר"ן ח"א - תורה צה - כשפרנסי הדור ומנהיגי הדור נתגאים [לשון רבנו ז"ל] כשפרנסי הדור ומנהיגי הדור נתגאים אזי הקדוש ברוך הוא מקים עליהם בני אדם שיחלוקו וידברו עליהם כדי שלא יזוחו דעתם עליהם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'אין ממנים פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלוי מאחריו' וזה פרוש: סוד שמובא ב"עץ החיים 'אחורים דמ"ה, תסיר מ"ה נשאר פ"ה' פרוש, על ידי קפה של שרצים שתלוי מאחוריו על ידי זה מחזיק את עצמו בבחינת מה ואפס ואין וכשמסיר ממנו מה, שאין מחזיק את עצמו למה אלא שהוא מתגאה אזי נשאר פה הינו...
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות ספר לי אחד מאנשיו שפעם אחת שאל את רבנו זכרונו לברכה, מהו החלוק שבין לב נשבר למרה שחורה השיב לו: לב נשבר הוא כך שאפילו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר: רבונו של עולם וכו' ובאותה שעה בעצמה ובתוך כך אמר רבנו, זכרונו לברכה בעצמו. רבונו של עולם בהתעוררות נפלא ובנשיאת ידים בהשתוקקות נמרץ כדרכו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלב - הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלב - הללו את ה' מן השמים וכו' בשעה שאומר: "הללו את ה' מן השמים וכו' הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו" וכו' אזי האדם קורא לכלם ומצוה לכלם שיהללו את ה' ומזה ראוי לאדם להתעורר לתפילה בכונת הלב מאחר שבתפילתו קורא לכל העולמות להללו ולשבחו יתברך
סיפורי מעשיות - מעשה ט - מעשה מחכם ותם / מעשה החכם והתם
...בעלי בתים היו בעיר אחת והיו גדולים בעשירות והיה להם בתים גדולים והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד ולמדו שניהם בחדר [כיתה] אחד ואלו השני בנים היו אחד מהם בר הבנה, והאחד היה תם [לא שהיה טפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך] ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאד אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומחו היה נמוך אף על פי כן אהבו זה את זה מאד לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד וירדו מטה מטה, עד שאבדו הכל ונעשו אביונים ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם והבנים התחילו להתגדל אמרו האבות הנ"ל להבנים אין בידינו...
שבחי הר"ן - אות טו
שבחי הר"ן - אות טו והיה רגיל בנדרים מאד מאד שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר כל סדר העבודה שהיה רוצה לעשות באותו היום ואחר כך אף על פי שהיה קשה עליו מאד היה מכרח לעשות מחמת הנדר וכן עשה כמה וכמה פעמים וכן בכל מיני גדרים וסיגים של פרישות מאיזה תאוה ומאיזה מדה היה רגיל הרבה בנדרים כמה וכמה פעמים וכמה וכמה פעמים נשבע על איזה דברים בנקיטת חפץ כדי שיהיה חזק לפרש מאותו הדבר שהיה רוצה לפרש עצמו
שיחות הר"ן - אות קצט - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצט - גדולות נוראות השגתו אמר: אין מי שיוכל להבין בהספר [הינו בספר לקוטי מוהר"ו] כי אם מי שיכול לומר כל תורה ותורה פנים ואחור
שיחות הר"ן - אות רלד - מדבר ממעלת ההתבודדות
...שמעתי בשמו לענין התחזקות בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו אמר שאפילו אם עוברים ימים ושנים הרבה ונדמה לו שלא פעל עדין בשיחתו ודבוריו כלום אף על פי כן אל יפל מזה כלל כי באמת בודאי עושים הדבורים רשם והביא משל כמו מים היורדים על האבן אף על פי שנדמה לנו שאין להמים כח כנגד האבן הקשה ואין נכר רשם המים באבן אף על פי כן כשהמים יורדים על האבן כמה וכמה זמנים רצופים הם עושים נקב בהאבן כנראה בחוש כמו כן, אפילו אם לבו לב האבן ואין נכר בו רשם דבוריו ותפילתו אף על פי כן ברבות הימים והשנים ינקב לבו האבן על ידי שיחתו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עו - וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם
...מוהר"ן ח"א - תורה עו - והאלהים נסה את אברהם [לשון החברים] ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים נסה את אברהם . איתא בתקוני זוהר, 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' הדא הוא דכתיב: "זרע אברהם אוהבי" הנה, בהסתכלות יש אור הישר ואור החוזר דהתפשטות הראות הוא אור הישר ובהגיע לראות דבר שחפץ, הוא אור החוזר [כי עקר כח הראות, מחמת שכח הראות הולך ומתפשט ומכה בדבר הנראה וחוזר הכח הראות, מחמת ההכאה, לעינים ונצטיר הדבר בעינים. ואז העינים רואין את הדבר הנראה [לעיל סימן י"ג אות ד עין שם] נמצא, שיש בכח הראות בחינת אור הישר ואור...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטו - דַּע שֶׁיֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת
...עשרים וארבעה מיני פדיונות דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות כי יש עשרים וארבעה בתי דינים וכנגד כל בית דין ובית דין יש פדיון מיחד להמתיק הדין שיש שם על כן לפעמים אינו מועיל הפדיון שעושין כי לא כל אחד ואחד יודע כל העשרים וארבעה פדיונות ואפילו אם יודע אותם אינו עושה כלם ועל כן כשאינו עושה הפדיון המיחד לאותו הדין על ידי זה אינו מועיל אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות מצח הרצון כמו בשבת במנחה, בחינת "ואני...
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך
...הזה מפיך breslev.eip.co.il/?key=384 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3281 שניות - עכשיו 05_05_2026 השעה 11:20:06 - wesi2