ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - יד - שיחות השיכים להתורות
אות יד בעת שנתן לנו התורה תשעה תקונין הנ"ל בכתיבת ידו היינו עומדים לפניו, והוא חתך הדפין של התורה הנ"ל מתוך ספרו כדי לתנם לנו להעתיקם. ותחלת התורה היתה מתחלת באמצע הדף שהיה כתוב עליו תורה אחרת שלא רצה לתן אותה לנו להעתיקה. והכרח לומר לי אלו הדברים בעל פה מלה במלה ואני ישבתי אצלו והייתי כותב מפיו הקדוש. ובתוך כך נתלהב מאד ופניו היו מאדימות ומאירות והפסיק באמצע קצת והיה אצלנו פליאה גדולה. ואחר כך ספר לנו שזאת הלילה הוא היארצייט של אמו, כי היה אז י"ט אדר והוא שכח ולא הדליק נר ולא אמר קדיש ואז היתה שנה מעברת שהיארצייט הוא בשני חדשי אדר כידוע ובתוך כתיבת זאת התורה באה אמו אצלו והזכירה אותו היארצייט. ותכף קרא מנין ולמד משניות ואמר קדיש והדליק נר בשבילה. ובבקר קרא גם כן מנין לחדרו שישב שם ופרס על שמע בעצמו ואמר ברכו וקדשה ואחר כך כל הקדישים של ובא לציון ותפילה לדוד ופטום הקטרת ועלינו. ואמר כלם בעצמו לא נעדר אחד ואחר כך למד משניות ואמר עוד קדיש דרבנן ואמר אחר כך שמימיו לא פרס על שמע וזה היה פעם ראשון אצלו שאמר ברכו וקדשה לפני התבה ועוד יש בזה דברים בגו ונראה לי לפי תפיסתנו אז כי הקטנה הנ"ל היה שמה פיגא על שם אמו זכרונה לברכה שהיה שמה פיגא והתורה הנ"ל שיכה לענין הסתלקות הנשמה שממנה נמשך באורי התורה, כי יש נשמה שסובלת מרירות כמו שמבאר שם עין שם. ומחמת זה נראה לפי עניות דעתי שהיתה שיכות שדיקא בעת שעסקנו בהתורה הנ"ל באה נשמת אמו הקדושה זכרונה לברכה כי אמו היתה צדקת גדולה ופעם אחת שמעתי מפיו הקדוש בפרוש שאמו היתה בעלת רוח הקדש, והדברים עתיקים. כי כל דברי רבנו זכרונו לברכה, ומעשיות שאנו מספרים ממנו, אין בהם דבר שלא יהיה בהם סודות גבוהות ונוראות ועצומות מאד מאד. עמק עמק מי ימצאנו. בפרט המעשיות שעברו על זרעו הקדושים כי בניו הם בחינת למעלה מששים רבוא נשמות ישראל כמובן בלקוטי מוהר"ו חלק ראשון סימן רע"ג על פסוק (דברי הימים א כ"ג) : ובני רחביה רבו למעלה עין שם. ובשביל זה עבר עליהם מה שעבר המקום ירחם עליהם להבא שימשך על פלטה הנשארת חיים ואריכות ימים ושנים עליהם ועל זרעם עד סוף כל הדורות אמן ואמן אות טו (טו) אחר שאמר התורה תשעה תקונין הנ"ל ושם מדבר הרבה ממעלת ארץ ישראל שזה עקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל וכו' ובפרט בעת שאמר התורה באר הדבר יותר כי אז התחיל בהתחלת התורה תכף לדבר מארץ ישראל. ואמר בזו הלשון מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל וכשמנצחין המלחמה אז נקראין איש מלחמה כי קדם שמנצחין המלחמה אז אל יתהלל חוגר כמפתח רק כשמנצחין המלחמה אז הוא איש מלחמה. ואחר כך התחיל לדבר מהנשמה, ונתלהב מאד והרים קולו ואמר יש נשמה וכו' כנדפס בספר בסימן הנ"ל רק שבכתיבתו התחיל תכף מהנשמה אבל באמירתו התחיל מארץ ישראל כנ"ל. ואחר שגמר התורה אחר כך בעת השיחה שאלתי אותו מה כונתכם במה שאמרתם שארץ ישראל היא גדולה כל כך ושזה עקר נצחון המלחמה. וגער בי וענה ואמר כונתי ארץ ישראל הזאת בפשיטות עם אלו הבתים והדירות. כלומר שכל כונתו במה שהאריך במעלת ארץ ישראל, כונתו כפשוטו על ארץ ישראל הזאת שבני ישראל נוסעים לשם שרצונו שכל איש ישראל כל מי שרוצה להיות איש ישראל באמת יסע לארץ ישראל ואף על פי שיש לו מניעות רבות על זה ישבר כל המניעות וילך לשם כי זה עקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל וכו'. וזה אשר העיר לבבי ביותר וחזק אותי ביותר, לעבר על כל המניעות הרבות שהיה לי בלי שעור לשבר כלם ולבוא לארץ ישראל. ברוך השם יתברך אשר היה בעזרי לשבר מניעות ובלבולים ועכובים כאלה, ולבוא לשם בשלום ולחזר בשלום. כשהתחיל התורה תשעה תקונין הנ"ל בראש השנה בין השמשות כדרכו תמיד, דהינו סמוך לתחלת הלילה השיכה ליום שני דראש השנה, וכבר חשך היום, ואני ישבתי סמוך מאד אליו והסתכלתי בו וראיתי שאמר התבות תשעה תקונין יקירין אתמסרין לדקנא בכחות גדולות מאד מאד עד מצוי הנפש, ובאימה ויראה ורתת וזיע אשר אי אפשר לשער, ותפס את זקנו כמה פעמים בכחות גדולות. ואי אפשר לציר זאת בכתב וכבר מבאר במקום אחר שאמר שקדם שהוא מוציא מפיו התבה הראשונה של התורה נדמה לו שתצא נפשו וכן בתבה הראשונה של הקדוש ואצל התורה הזאת ראיתי זאת בעיני עצם מסירת נפשו שאי אפשר לשער שיך לעיל לענין המבאר שם שקדם שבאין לארץ ישראל אזי אל יתהלל חוגר כמפתח וכו' רצונו לומר כי הרבה יסורים ומניעות וכו' צריכין לעבר קדם שבאין לשם. פעם אחת כשספר רבנו זכרונו לברכה מעצם המניעות והסכנות שהיה עליו בסטאמבול ואיך שהיה בסכנה גדולה קדם שבא לארץ ישראל וכו' אז ענה ואמר לנו שאנחנו יכולים לבוא לארץ ישראל בנקל. כאומר שעלינו לא יתגברו מניעות כאלה וסכנות כאלה כמו שהיו עליו ואם נרצה נוכל לבוא לארץ ישראל בנקל. אך אף על פי כן בודאי גם אנחנו צריכים להיות מרצים לסבל יסורים ולשבר מניעות קדם שבאין לשם כי ארץ ישראל היא אחת משלשה דברים שנתנו על ידי יסורים וכמובא גם שם במאמר הנ"ל. ופעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה יש שנדמה להם שרוצין ונכספין מאד לבוא לארץ ישראל אם היו יכולים לסע לשם בהרחבה אבל לא בצער ודחק ובאמת אין זה רצון שלם. כי מי שרוצה לבוא באמת לארץ ישראל צריך לילך גם רגלי וכמו שנאמר לאברהם לך לך וכו' לך דיקא. ועין ימי נתן [מוהרנ"ת] בנסיעתו לארץ ישראל. אחר שאמר רבנו זכרונו לברכה מאמר תשעה תקונין הנ"ל אמר בדרך צחות [אני היום אמרתי על אש ועל מים] כי שם מדבר מענין דבורים חמים כגחלי אש ומענין פתח צור ויזובו מים.
אות יד
בָּעֵת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין הַנַּ"ל בִּכְתִיבַת יָדוֹ
הָיִינוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו, וְהוּא חָתַךְ הַדַּפִּין שֶׁל הַתּוֹרָה הַנַּ"ל מִתּוֹךְ סִפְרוֹ כְּדֵי לִתְּנֵם לָנוּ לְהַעְתִּיקָם.
וּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הָיְתָה מַתְחֶלֶת בְּאֶמְצַע הַדַּף
שֶׁהָיָה כָּתוּב עָלָיו תּוֹרָה אַחֶרֶת שֶׁלּא רָצָה לִתֵּן אוֹתָהּ לָנוּ לְהַעְתִּיקָהּ.
וְהֻכְרַח לוֹמַר לִי אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּעַל פֶּה מִלָּה בְּמִלָּה
וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ וְהָיִיתִי כּוֹתֵב מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ.
וּבְתוֹךְ כָּךְ נִתְלַהֵב מְאד וּפָנָיו הָיוּ מַאְדִּימוֹת וּמְאִירוֹת
וְהִפְסִיק בָּאֶמְצַע קְצָת
וְהָיָה אֶצְלֵנוּ פְּלִיאָה גְּדוֹלָה.
וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר לָנוּ שֶׁזּאת הַלַּיְלָה הוּא הַיָּארְצַייט שֶׁל אִמּוֹ, כִּי הָיָה אָז י"ט אֲדָר וְהוּא שָׁכַח וְלא הִדְלִיק נֵר וְלא אָמַר קַדִּישׁ
וְאָז הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת שֶׁהַיָּארְצַייט הוּא בִּשְׁנֵי חָדְשֵׁי אֲדָר כַּיָּדוּעַ
וּבְתוֹךְ כְּתִיבַת זאת הַתּוֹרָה בָּאָה אִמּוֹ אֶצְלוֹ וְהִזְכִּירָה אוֹתוֹ הַיָּארְצַייט.
וְתֵכֶף קָרָא מִנְיָן וְלָמַד מִשְׁנָיוֹת וְאָמַר קַדִּישׁ וְהִדְלִיק נֵר בִּשְׁבִילָהּ.
וּבַבּקֶר קָרָא גַּם כֵּן מִנְיָן לְחַדְרוֹ שֶׁיָּשַׁב שָׁם וּפָרַס עַל שְׁמַע בְּעַצְמוֹ וְאָמַר בָּרְכוּ וּקְדֻשָּׁה וְאַחַר כָּךְ כָּל הַקַּדִּישִׁים שֶׁל וּבָא לְצִיּוֹן וּתְפִילָּה לְדָוִד וּפִטּוּם הַקְּטרֶת וְעָלֵינוּ.
וְאָמַר כֻּלָּם בְּעַצְמוֹ לא נֶעְדַּר אֶחָד
וְאַחַר כָּךְ לָמַד מִשְׁנָיוֹת וְאָמַר עוֹד קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן
וְאָמַר אַחַר כָּךְ שֶׁמִּיָּמָיו לא פָּרַס עַל שְׁמַע
וְזֶה הָיָה פַּעַם רִאשׁוֹן אֶצְלוֹ שֶׁאָמַר בָּרְכוּ וּקְדֻשָּׁה לִפְנֵי הַתֵּבָה
וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים בְּגוֹ
וְנִרְאָה לִי לְפִי תְּפִיסָתֵנוּ אָז
כִּי הַקְּטַנָּה הַנַּ"ל הָיָה שְׁמָהּ פֵיְגָא עַל שֵׁם אִמּוֹ זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה שְׁמָהּ פֵיְגָא
וְהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שַׁיָּכָה לְעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּת הַנְּשָׁמָה שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְשָׁךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, כִּי יֵשׁ נְשָׁמָה שֶׁסּוֹבֶלֶת מְרִירוּת כְּמוֹ שֶׁמְּבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם.
וּמֵחֲמַת זֶה נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁהָיְתָה שַׁיָּכוּת שֶׁדַּיְקָא בָּעֵת שֶׁעָסַקְנוּ בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל בָּאָה נִשְׁמַת אִמּוֹ הַקְּדוֹשָׁה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה
כִּי אִמּוֹ הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּדוֹלָה
וּפַעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה בַּעֲלַת רוּחַ הַקּדֶשׁ, וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים.
כִּי כָל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּמַעֲשִׂיּוֹת שֶׁאָנוּ מְסַפְּרִים מִמֶּנּוּ, אֵין בָּהֶם דָּבָר שֶׁלּא יִהְיֶה בָּהֶם סוֹדוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת וַעֲצוּמוֹת מְאד מְאד. עָמק עָמק מִי יִמְצָאֶנּוּ.
בִּפְרָט הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל זַרְעוֹ הַקְּדוֹשִׁים
כִּי בָּנָיו הֵם בְּחִינַת לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל כַּמּוּבָן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו חֵלֶק רִאשׁוֹן סִימָן רע"ג עַל פָּסוּק: וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה עַיֵּן שָׁם.
וּבִשְׁבִיל זֶה עָבַר עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁעָבַר הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם לְהַבָּא שֶׁיֻּמְשַׁךְ עַל פְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת אָמֵן וְאָמֵן
אות טו
אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין הַנַּ"ל
וְשָׁם מְדַבֵּר הַרְבֵּה מִמַּעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
שֶׁזֶּה עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁזּוֹכִין לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'
וּבִפְרָט בְּעֵת שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה בֵּאֵר הַדָּבָר יוֹתֵר
כִּי אָז הִתְחִיל בְּהַתְחָלַת הַתּוֹרָה תֵּכֶף לְדַבֵּר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת יְהוּדִי, דְּהַיְנוּ לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא
אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וּכְשֶׁמְּנַצְּחִין הַמִּלְחָמָה אָז נִקְרָאִין אִישׁ מִלְחָמָה
כִּי קדֶם שֶׁמְּנַצְּחִין הַמִּלְחָמָה אָז אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ
רַק כְּשֶׁמְּנַצְּחִין הַמִּלְחָמָה אָז הוּא אִישׁ מִלְחָמָה.
וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵהַנְּשָׁמָה, וְנִתְלַהֵב מְאד וְהֵרִים קוֹלוֹ
וְאָמַר יֵשׁ נְשָׁמָה וְכוּ' כַּנִּדְפָּס בַּסֵּפֶר בְּסִימָן הַנַּ"ל
רַק שֶׁבִּכְתִיבָתוֹ הִתְחִיל תֵּכֶף מֵהַנְּשָׁמָה
אֲבָל בַּאֲמִירָתוֹ הִתְחִיל מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל.
וְאַחַר שֶׁגָּמַר הַתּוֹרָה
אַחַר כָּךְ בְּעֵת הַשִּׂיחָה שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה כַּוָּנַתְכֶם בַּמֶּה שֶׁאֲמַרְתֶּם שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ וְשֶׁזֶּה עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה.
וְגָעַר בִּי וְעָנָה וְאָמַר
כַּוָּנָתִי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַזּאת בִּפְשִׁיטוּת עִם אֵלּוּ הַבָּתִּים וְהַדִּירוֹת.
כְּלוֹמַר שֶׁכָּל כַּוָּנָתוֹ בַּמֶּה שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּמַעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כַּוָּנָתוֹ כִּפְשׁוּטוֹ עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַזּאת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִים לְשָׁם
שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁכָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת יִסַּע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת רַבּוֹת עַל זֶה
יְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְיֵלֵךְ לְשָׁם כִּי זֶה עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁזּוֹכִין לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'.
וְזֶה אֲשֶׁר הֵעִיר לְבָבִי בְּיוֹתֵר וְחִזֵּק אוֹתִי בְּיוֹתֵר, לַעֲבר עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת הָרַבּוֹת שֶׁהָיָה לִי בְּלִי שִׁעוּר לִשְׁבּר כֻּלָּם וְלָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
בָּרוּךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הָיָה בְּעֶזְרִי לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת וּבִלְבּוּלִים וְעִכּוּבִים כָּאֵלֶּה, וְלָבוֹא לְשָׁם בְּשָׁלוֹם וְלַחֲזר בְּשָׁלוֹם.
כְּשֶׁהִתְחִיל הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין הַנַּ"ל בְּראשׁ הַשָּׁנָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד, דְּהַיְנוּ סָמוּךְ לִתְחִלַּת הַלַּיְלָה הַשַּׁיָּכָה לְיוֹם שֵׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה, וּכְבָר חָשַׁךְ הַיּוֹם, וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי סָמוּךְ מְאד אֵלָיו וְהִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ
וְרָאִיתִי שֶׁאָמַר הַתֵּבוֹת תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין אִתְמַסְרִין לְדִקְנָא בְּכחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד מְאד עַד מִצּוּי הַנֶּפֶשׁ, וּבְאֵימָה וְיִרְאָה וּרְתֶת וְזִיעַ אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר, וְתָפַס אֶת זְקָנוֹ כַּמָּה פְּעָמִים בְּכחוֹת גְּדוֹלוֹת.
וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זאת בִּכְתָב
וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר
שֶׁאָמַר שֶׁקּדֶם שֶׁהוּא מוֹצִיא מִפִּיו הַתֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ
וְכֵן בַּתֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַקִּדּוּשׁ
וְאֵצֶל הַתּוֹרָה הַזּאת רָאִיתִי זאת בְּעֵינַי עצֶם מְסִירַת נַפְשׁוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר
שַׁיָּךְ לְעֵיל לָעִנְיָן הַמְבאָר שָׁם שֶׁקּדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲזַי אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ וְכוּ'
רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי הַרְבֵּה יִסּוּרִים וּמְנִיעוֹת וְכוּ' צְרִיכִין לַעֲבר קדֶם שֶׁבָּאִין לְשָׁם.
פַּעַם אַחַת כְּשֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵעצֶם הַמְּנִיעוֹת וְהַסַּכָּנוֹת שֶׁהָיָה עָלָיו בִּסְטַאמְבּוּל וְאֵיךְ שֶׁהָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה קדֶם שֶׁבָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'
אָז עָנָה וְאָמַר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּנָקֵל.
כְּאוֹמֵר שֶׁעָלֵינוּ לא יִתְגַּבְּרוּ מְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה וְסַכָּנוֹת כָּאֵלֶּה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עָלָיו
וְאִם נִרְצֶה נוּכַל לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּנָקֵל.
אַךְ אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי גַּם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת מְרֻצִּים לִסְבּל יִסּוּרִים וּלְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת קדֶם שֶׁבָּאִין לְשָׁם
כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא אַחַת מִשְּׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁנִּתְּנוּ עַל יְדֵי יִסּוּרִים
וְכַמּוּבָא גַּם שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.
וּפַעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
יֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁרוֹצִין וְנִכְסָפִין מְאד לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אִם הָיוּ יְכוֹלִים לִסַּע לְשָׁם בְּהַרְחָבָה אֲבָל לא בְּצַעַר וְדחַק
וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה רָצוֹן שָׁלֵם.
כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא בֶּאֱמֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
צָרִיךְ לֵילֵךְ גַּם רַגְלִי
וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם לֶךְ לְךָ וְכוּ' לֶךְ דַּיְקָא.
וְעַיֵּן יְמֵי נָתָן [מוֹהֲרַנַ"ת] בִּנְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
אַחַר שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמַר תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין הַנַּ"ל
אָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת [אֲנִי הַיּוֹם אָמַרְתִּי עַל אֵשׁ וְעַל מַיִּם]
כִּי שָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ וּמֵעִנְיַן פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קע - ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים וְכוּ'
...כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו כך יש לו יסורים יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן ויש שהוא במדרגה גדולה ממנו ויש לו יסורים משכנים רחוקים ויש גדול ממנו ויש לו יסורים מכל העיר ויש גדול מאד ויש לו יסורים מכל העולם וכל אחד על ידי היסורים, נושא עליו האנשים שיש לו יסורים מהם כי כשיש לו יסורים מהם, הוא נושא אותם עליו אך איך אפשר לחמר לשא עליו כל כך אנשים אך על ידי היסורים נכנע גופו כי כל היסורים נקראים צרות על שם שהם מצרין ומעיקין להגוף וכשנכתת הגוף על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לח - מַרְכְּבת פַּרְעה
...מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו' א. כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בהשם יתברך והסימן של דבקות הוא תפילין כי תפילין הם סימן על הדבקות ב. ואי אפשר לבוא לבחינת תפילין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו כמו שכתוב: כל הנחלים הולכים אל הים והוא בחינת אדני, כמו שכתוב "אדני שפתי תפתח" וכשפוגמין הדבור שהוא אדני אז על ידי הפגם נעשה מרוח פיו, רוח סערה כי...
פשיטות / אמונה והשגת התכלית בכל דבר.
...il/?key=2257 - שיחות הר"ו - אות קא כבר מבאר כמה פעמים שאין צריכין שום חכמות בעבודת הבורא יתברך רק תמימות ופשיטות ואמונה ואמר שפשיטות הוא גבוה מן הכל כי השם יתברך ברוך הוא, הוא בודאי גבוה מן הכל והוא יתברך הוא פשוט בתכלית הפשיטות וכאן breslev.eip.co.il/?key=263 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פו - על ידי שהעולם הם מקטני אמנה וגם כאן breslev.eip.co.il/?key=2296 - שיחות הר"ו - אות קמ דע, שעל ידי שהעולם הם מקטני אמנה על כן הם צריכים לתענית, דהינו עבודות קשות...
מה הקשר שבין השכינה לבין החלל הפנוי?
...לבין החלל הפנוי? שאלה: רבי נחמן מברסלב מדבר רבות על החלל הפנוי. השאלה שלי היא, כיצד קשורה השכינה לכל העניין הזה של החלל הפנוי? האם היא היתה קיימת לפני בריאת העולם? האם היא נבראה אחרי בריאת העולם? כיצד השכינה מתחברת לכל העניין הזה? תודה תשובה: השכינה כידוע היא המלכות, דהיינו לצורך העניין שלנו, השכינה היא העולם / הבריאה, שהיא המלכות של המלך דהיינו הבורא. וממילא התגלות המלכות של השי"ת בבריאה היא השכינה שהיא בגלות. וזה משום שהבורא לא גלוי כרגע בבריאה...
שיחות הר"ן - אות קעז - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קעז - גדולות נוראות השגתו חזק את אחד להיות בשמחה ואמר שראוי לו לשמח בהשם יתברך ואף על פי שאין אתם יודעים מגדלת השם יתברך ראוי לכם לסמך עלי כי אני יודע מגדלתו יתברך והזכיר אז הפסוק: "כי אני ידעתי כי גדול ה'" וכו' גם ראוי לכם לשמח בי מה שזכיתם שיהיה לכם רבי כזה גם חזק את אחד שישמח את עצמו אפילו בעסקי חל ואמר לו: בודאי כן הוא שבתחלה צריכין לשמח עצמו במלי דעלמא בכל מה שיכולין ואחר כך באין לשמחה אמתית...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - הַשַּׁבָּתִים שֶׁשּׁוֹבְתִים אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת דע והאמן, כי השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת, הם כמו תענית...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריא - מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים
...זכרונו לברכה] מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים כי עקר המתקת הדינין אינו אלא על ידי קדשת וטהרת המחשבות כי שם שרשם כמובא בזוהר: כלא במחשבה אתבררו ואי אפשר לבוא למחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא בזוהר: "ויקח משה את עצמות יוסף" 'משה הוא בחינת מחין, ויוסף הוא בחינת צדיק' הינו שאין שלמות למחין אלא על ידי התקשרות לצדיקים וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם ובשביל זה נוסעין לצדיקים כדי לזכות לקדשת המחשבה...
חיי מוהר"ן - קד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קד לדתו היתה בקהלת קדש מזבוז, ונכנס לברית מילה בשבת הגדול. וכל שנותיו היו כפי הנשמע בערך ארבעים שנה פחות מעט. כי בשנת הארבעים נפטר ונסתלק למעלה למעלה בירח האתנים בחג ביום שלישי יום רביעי של סוכות ח"י תשרי תקע"א באומין העיר אשר בחר בה בחיים חיותו לשכב שם כמבאר במקום אחר. ואחר כך שמעתי ששנותיו לא היו כי אם שלשים ושמונה שנה וחצי וכפי הנראה כך האמת. [וידוע כי בשנת תקל"ב היה ראש חדש ניסן בשבת וזה היום שנולד בו רבנו זכרונו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא
...לן מנא דלא שויא לחבלא [לשון רבנו זכרונו לברכה] אמרו לה, אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא. איתי בודיא. פשטוהו, ולא הוי עיל לתרעא. אמר להו, איתו מרא סתרו רש"י: אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא, הראנו כלי שאינו שוה ההפסד שהוא מפסיד. בודיא, מחצלת: לא עיל בתרעא, שהיה ארך ורחב יותר מן הפתח. איתו מרא וסתרו, בנין הפתח והכתל עד שיכנס משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונפת צופים ואמנה א. כי צריך כל אדם להוציא את עצמו מהמדמה ולעלות אל השכל וכשנמשך אחר המדמה זה בחינת שרירות לב...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מה - בְּעִנְיַן בְּנֵי אָדָם שֶׁרוֹצִים לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת
...מה - בענין בני אדם שרוצים לנסע לצדיק האמת בענין בני אדם שרוצים ומכינים עצמן כמה פעמים לנסע לצדיק האמת ואחר כך יש להם מניעות, ונמנעים דע, כי שבת היא נקדה הפנימית וממנה יונקים כל הששה ימים שהם בחינת העגולים סביב הנקדה, כמו שכתוב בזוהר והקליפות מוליכין את הרשעים סביב הנקדה, בבחינת: "סביב רשעים יתהלכון" ואינם מניחים אותם להתקרב לפנים אל הנקדה הפנימית וכל זמן שהם עדין בתוך העגולים עדין יש להם תקוה להתקרב אפילו פושעי ישראל כל זמן שלא יצא מן העגולים לגמרי...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 24_04_2024 השעה 11:36:43 - wesi2