ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל
הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל דהינו כשיוצא אחד חוץ לשורה ופורק על אזי הצדיק מכרח לעשות תשובה בשבילו על פי משל שפעם אחד נסעו שני בני אדם עם סוס מבהל ומשגע ונשא אותם הסוס והשליכם מן העגלה ועמד אחד והתחיל להכות את הסוס באגרוף והכה אותו הרבה ושחק ממנו השני ואמר לו הלא אתה מכה את ידך, ומה תועיל להסוס הכאה זו רק אתה צריך לקח רצועה, שמכין בה הסוסים, להכות אותו והלך ועשה כן ולקח רצועה והתחיל להכות את הסוס ועמד הסוס ורץ בבהלה גדולה וברח ונשא אותם והשליך אותם לתוך רפש וטיט והסוס ברח לו להלן נמצא, שגם זה אינו עצה טובה ויעצו אותו שיעשה כך שיקח חבל יפה, ויקשר את הסוס לאיזה אילן ויכה אותו הרבה, ובזה ילמדו להיטיב ועשה כך, והכה הסוס הרבה ונתיגע וראה שגם זה אינו עצה טובה כי אינו כדאי הסוס כלו בעד היגיעה והקצר רוח, שיש לו על ידי ההכאה ואין תקנה לסוס כזה רק לירות אותו על ידי קני שרפה וזה צר לו כך כשאחד יוצא לחוץ ואינו מתנהג כשורה אין יכולין למצא עצה מה לעשות לו כי היה אפשר להעניש אותו בעצמו או על ידי שליח או באפן אחר אך כל הענשים הם נוגעים להצדיק בעצמו כמו שמצינו אצל השם יתברך "שבכל צרתם לו צר" (ישעיה ס"ג) כי הם חלק אלו"ק ממעל ועל כן כשיש להם צרה, חס ושלום לו צר כביכול כמו כן אצל הצדיק גם כן "כי גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי י"ז) כי הענש שמעניש את אחד, הוא נוגע להצדיק בעצמו (ע' זוהר בראשית כז) אש, רוח, מים עפר וכל אלו הארבעה יסודות נמשכין מיסוד הפשוט, שהוא בחינת הצדיק בחינת (משלי י) "צדיק יסוד עולם" שהצדיק הוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות בבחינת (בראשית ב) : "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן" ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים "נהר יצא מעדן" זה בחינת 'צדיק יסוד עולם', בחינת יסוד הפשוט אשר "משם יפרד" הארבעה יסודות, שהם בחינת ארבעה ראשים כנ"ל נמצא שכלם נמשכין מהצדיק ועל כן אם הוא מעניש את אחד, נוגע את הצדיק בעצמו ועל כן "גם ענוש לצדיק לא טוב" כנ"ל וזה שאמרו הבעלי מוסר שכשבאים לצדיק ורואים אותו, בבחינת (ישעיה ל) : "והיו עיניך ראות את מוריך" ראוי שימצא את עצמו בתוך הצדיק שיסתכל בעצמו על כל המדות, איך הוא אוחז בהם על ידי ראית פני הצדיק כי כל המדות נמשכין מהארבעה יסודות הנ"ל, כמובא (במשנת חסידים) [עי' בלקו"א סי' ד' אות ח'] ועל כן כשרואה את הצדיק שהוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות ראוי לו שיסתכל וירגיש על ידי זה איך הוא אוחז בכל המדות, שבאין מן הארבעה יסודות שנמשכין מהצדיק, שהוא בחינת יסוד הפשוט כנ"ל וזה: והיו עיניך ראות את מוריך ראשי תבות: אש רוח מים עפר שהם הארבעה יסודות, שמהם נמשכין כל המדות שכלם נמשכין מהצדיק כנ"ל ועל כן כשרואין את הצדיק, שזה בחינת: והיו עיניך ראות את מוריך על ידי זה רואין בעצמו איך הוא אוחז בכל המדות שבאין מארבעה יסודות אש, רוח, מים, עפר שנמשכין מהצדיק כנ"ל וזה שקורין העולם את מחרת יום הכפורים שם ה' כי אחר יום הכפורים, אז נתגלה בחינת שם ה' וזה שנצטוו תכף למחרת יום הכפורים על שבת כי למחרת יום הכפורים נתרצה השם יתברך לישראל והזהירם על מלאכת המשכן ואזי הקהילם משה והזהירם על שבת כדי שלא יטעו לומר שמלאכת המשכן דוחה שבת (כמובא בפרש"י פרשת ויקהל) נמצא שתכף למחרת יום הכפורים הזהרו על שבת ושבת שמא דקדשא בריך הוא (זהר יתרו דף פח:) כי אז, אחרי יום הכפורים, נתגלה בחינת שם ה' כי כשמענישין את אחד, עוקרין אותו משרש חיותו כי אפילו שאר ענשים נקראים בחינת מיתה כמו שכתוב (שמות ד) : "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ה), 'שנעשו עניים' והשם הוא החיות, בבחינת (בראשית ב) : "נפש חיה הוא שמו" 'ושמו משתף בשמנו כביכול' (ירושלמי תענית פרק ב, ובפרש"י יהושע ז, ירמיה יד, ובילקוט יהושע ז) ועל כן כשיש לישראל איזה ענש, חס ושלום נוגע את עצמו יתברך, כביכול כי עקר הענש נוגע בהחיות שהוא השם ושמו משתף בשמנו כנ"ל ועל כן כשאמר משה: "ואם אין מחני נא" (שמות ל"ב) והשיבו השם יתברך : "מי אשר חטא לי אמחנו" וכו' (שם) בקש משה, שיעשה למען שמו הגדול המשתף בשמנו (עין ברכות לב ובמ"ר תשא פ' וברש קהלת) כי מאחר ששמו יתברך משתף בשמנו נמצא כשיעניש אותם, נוגע את עצמו יתברך כביכול, כנ"ל ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י:) : 'הוא אינו שש' וכו' כי נוגע בעצמו יתברך, כביכול, כי שמו משתף בשמנו כנ"ל נמצא כשנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ביום הכפורים ואמר: "סלחתי כדבריך" אזי, כביכול, נגדל שמו יתברך המשתף בשמנו כנ"ל ועל כן נצטוו תכף אחר יום הכפורים על שבת כנ"ל כי שבת שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל ועל כן קורין מחרת יום הכיפורים שם ה' כי אחר המחילה והסליחה שנעשה ביום הכפורים נגדל שם ה', כנ"ל
הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹצֵא אֶחָד חוּץ לַשּׁוּרָה וּפוֹרֵק על
אֲזַי הַצַּדִּיק מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּשְׁבִילוֹ
עַל פִּי מָשָׁל
שֶׁפַּעַם אֶחָד נָסְעוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם עִם סוּס מְבהָל וּמְשֻׁגָּע
וְנָשָׂא אוֹתָם הַסּוּס וְהִשְׁלִיכָם מִן הָעֲגָלָה
וְעָמַד אֶחָד וְהִתְחִיל לְהַכּוֹת אֶת הַסּוּס בְּאֶגְרוֹף
וְהִכָּה אוֹתוֹ הַרְבֵּה
וְשָׂחַק מִמֶּנּוּ הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ
הֲלא אַתָּה מַכֶּה אֶת יָדְך, וּמַה תּוֹעִיל לְהַסּוּס הַכָּאָה זוֹ
רַק אַתָּה צָרִיך לִקַּח רְצוּעָה, שֶׁמַּכִּין בָּהּ הַסּוּסִים, לְהַכּוֹת אוֹתוֹ
וְהָלַך וְעָשָׂה כֵּן וְלָקַח רְצוּעָה וְהִתְחִיל לְהַכּוֹת אֶת הַסּוּס
וְעָמַד הַסּוּס וְרָץ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה
וּבָרַח וְנָשָׂא אוֹתָם וְהִשְׁלִיך אוֹתָם לְתוֹך רֶפֶשׁ וָטִיט
וְהַסּוּס בָּרַח לוֹ לְהַלָּן
נִמְצָא, שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ עֵצָה טוֹבָה
וְיָעֲצוּ אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּך
שֶׁיִּקַּח חֶבֶל יָפֶה, וְיִקְשׁר אֶת הַסּוּס לְאֵיזֶה אִילָן
וְיַכֶּה אוֹתוֹ הַרְבֵּה, וּבָזֶה יְלַמְּדוֹ לְהֵיטִיב
וְעָשָׂה כָּך, וְהִכָּה הַסּוּס הַרְבֵּה וְנִתְיַגַּע
וְרָאָה שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ עֵצָה טוֹבָה
כִּי אֵינוֹ כְּדַאי הַסּוּס כֻּלּוֹ
בְּעַד הַיְגִיעָה וְהַקּצֶר רוּחַ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל יְדֵי הַהַכָּאָה
וְאֵין תַּקָּנָה לְסוּס כָּזֶה רַק לִירוֹת אוֹתוֹ עַל יְדֵי קְנֵי שְׂרֵפָה
וְזֶה צַר לוֹ
כָּך כְּשֶׁאֶחָד יוֹצֵא לַחוּץ וְאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה
אֵין יְכוֹלִין לִמְצא עֵצָה מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ
כִּי הָיָה אֶפְשָׁר לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ אוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אוֹ בְּאפֶן אַחֵר
אַך כָּל הָעֳנָשִׁים הֵם נוֹגְעִים לְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך "שֶׁבְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר"
כִּי הֵם חֵלֶק אֱלוֹ"קַּ מִמַּעַל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם
לוֹ צַר כִּבְיָכוֹל
כְּמוֹ כֵן אֵצֶל הַצַּדִּיק גַם כֵּן
"כִּי גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לא טוֹב"
כִּי הָענֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישׁ אֶת אֶחָד, הוּא נוֹגֵעַ לְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ
אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם עָפָר
וְכָל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת נִמְשָׁכִין מִיסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק
בְּחִינַת "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"
שֶׁהַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
בִּבְחִינַת: "וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן"
וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים
"נָהָר יצֵא מֵעֵדֶן" זֶה בְּחִינַת 'צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם', בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט
אֲשֶׁר "מִשָּׁם יִפָּרֵד" הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה רָאשִׁים כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק
וְעַל כֵּן אִם הוּא מַעֲנִישׁ אֶת אֶחָד, נוֹגֵעַ אֶת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ
וְעַל כֵּן "גַּם עָנוֹשׁ לַצַּדִּיק לא טוֹב" כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ הַבַּעֲלֵי מוּסָר
שֶׁכְּשֶׁבָּאִים לַצַּדִּיק וְרוֹאִים אוֹתוֹ, בִּבְחִינַת: "וְהָיוּ עֵינֶיך ראוֹת אֶת מוֹרֶיך"
רָאוּי שֶׁיִּמְצָא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹך הַצַּדִּיק
שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ עַל כָּל הַמִּדּוֹת, אֵיך הוּא אוֹחֵז בָּהֶם
עַל יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק
כִּי כָל הַמִּדּוֹת נִמְשָׁכִין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל, כַּמּוּבָא
[עי' בלקו"א סי' ד' אות ח']
וְעַל כֵּן כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק
שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
רָאוּי לוֹ שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיַרְגִּישׁ עַל יְדֵי זֶה
אֵיך הוּא אוֹחֵז בְּכָל הַמִּדּוֹת, שֶׁבָּאִין מִן הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט כַּנַּ"ל
וְזֶה: וְהָיוּ עֵינֶיך ראוֹת אֶת מוֹרֶיך
רָאשֵׁי תֵבוֹת: אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר
שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הַמִּדּוֹת
שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁרוֹאִין אֶת הַצַּדִּיק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: וְהָיוּ עֵינֶיך ראוֹת אֶת מוֹרֶיך
עַל יְדֵי זֶה רוֹאִין בְּעַצְמוֹ
אֵיך הוּא אוֹחֵז בְּכָל הַמִּדּוֹת
שֶׁבָּאִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר
שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁקּוֹרִין הָעוֹלָם אֶת מָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֵׁם ה'
כִּי אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, אָז נִתְגַּלָּה בְּחִינַת שֵׁם ה'
וְזֶה שֶׁנִּצְטַוּוּ תֵּכֶף לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל שַׁבָּת
כִּי לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְרַצָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְיִשְׂרָאֵל
וְהִזְהִירָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן
וַאֲזַי הִקְהִילָם משֶׁה וְהִזְהִירָם עַל שַׁבָּת
כְּדֵי שֶׁלּא יִטְעוּ לוֹמַר שֶׁמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה שַׁבָּת
נִמְצָא שֶׁתֵּכֶף לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים הֻזְהֲרוּ עַל שַׁבָּת
וְשַׁבָּת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא
כִּי אָז, אַחֲרֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, נִתְגַּלָּה בְּחִינַת שֵׁם ה'
כִּי כְּשֶׁמַּעֲנִישִׁין אֶת אֶחָד, עוֹקְרִין אוֹתוֹ מִשּׁרֶשׁ חִיּוּתוֹ
כִּי אֲפִילּוּ שְׁאָר עֳנָשִׁים נִקְרָאִים בְּחִינַת מִיתָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁך"
וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'שֶׁנַּעֲשׂוּ עֲנִיִּים'
וְהַשֵּׁם הוּא הַחִיּוּת, בִּבְחִינַת: "נֶפֶשׁ חַיָה הוּא שְׁמוֹ"
'וּשְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כִּבְיָכוֹל'
וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל אֵיזֶה ענֶשׁ, חַס וְשָׁלוֹם
נוֹגֵעַ אֶת עַצְמוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל
כִּי עִקָּר הָענֶשׁ נוֹגֵעַ בְּהַחִיּוּת שֶׁהוּא הַשֵּׁם וּשְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָמַר משֶׁה: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא"
וְהֱשִׁיבוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ" וְכוּ'
בִּקֵּשׁ משֶׁה, שֶׁיַּעֲשֶׂה לְמַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל הַמְּשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ
כִּי מֵאַחַר שֶׁשְּׁמוֹ יִתְבָּרַך מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ
נִמְצָא כְּשֶׁיַּעֲנִישׁ אוֹתָם, נוֹגֵעַ אֶת עַצְמוֹ יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל, כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הוּא אֵינוֹ שָׂשׂ' וְכוּ'
כִּי נוֹגֵעַ בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל, כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל
נִמְצָא כְּשֶׁנִּתְרַצָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים
וְאָמַר: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך"
אֲזַי, כִּבְיָכוֹל, נִגְדָּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַך הַמְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן נִצְטַוּוּ תֵּכֶף אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל שַׁבָּת כַּנַּ"ל
כִּי שַׁבָּת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן קוֹרִין מָחֲרַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֵׁם ה'
כִּי אַחַר הַמְּחִילָה וְהַסְּלִיחָה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים
נִגְדָּל שֵׁם ה', כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן לענין התחזקות לבל יפל האדם בדעתו מחמת רבוי הפגמים והקלקולים שקלקל על ידי מעשיו ענה ואמר אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן....
חקירות ופילוסופיה. מדוע להתרחק מהן?
...לספרי הפילוסופיה והחקירות. וכי זה רע לחקור כדי לדעת את האמת? כמו כן, אם לא נחקור אז כיצד נדע במה להאמין? הרי גם אדם שמאמין במשהו, זה הכל תמיד תוצאה של חקירה. ז"א אף אחד לא נולד עם אמונה. ורק החקירות של האדם מביאות אותו לאמונה. אפילו ההתקרבות לרבי נחמן היא תלויה בחקירות. דהיינו האדם חוקר ומגלה כי רבי נחמן הוא האמת וכל השאר הם שקר ולכן הוא מתקרב לרבי נחמן. כך שבכל מקרה חקירות הן אלו שמקדמות את האדם להתקרב גם להשי"ת. הרי אברהם אבינו הכיר את בוראו באמצעות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה - אחד היה אברהם
...- אחד היה אברהם 'אחד היה אברהם' . שאברהם עבד ה' רק על ידי שהיה אחד שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם וזהו: 'אחד היה אברהם'. וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואימו או חותנו ואישתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעג - יֵשׁ בְּנֵי עֲלִיָּה גְּדוֹלִים מְאד שֶׁמּוֹלִידִים נְשָׁמוֹת
...ח"א - תורה רעג - יש בני עליה גדולים מאד שמולידים נשמות דע שיש בנים שמולידים בזה העולם אבל יש בני עליה גדולים מאד שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם כי כל הנשמות שהם בעולם הם ששים רבוא ואף שיש יותר, הם רק מהתחלקות הניצוצות אבל בכלל הם רק ששים רבוא אבל אלו הנשמות הנ"ל הם למעלה מששים רבוא נשמות שמתלבשים בזה העולם כי הם אינם ראויין כלל להתלבש בזה העולם ואפילו כשבאין בזה העולם, הם אינם נחשבים מזה העולם כלל וזה בחינות בני משה...
שיחות הר"ן - אות רכא - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...שלנו או שלהם להבדיל שכותבים המארעות והשנויים כגון קר וחם וכו' ועל פי הרב אינם מכונים דבריהם כלל ענה ואמר אם כן שיודעין, יאמרו נא השנויים שיש בעולם בכל יום ויום בעצמו כי כמעט בכל יום ויום משתנים בעולם שנויים הרבה מאד ביום אחד כי יש קר וחם וגשם ושלג ורוח ואויר צח וכיוצא בזה שנויים רבים אין מספר שנעשין ביום אחד על פי הרב ומי יוכל לכון ולידע זאת ? "מה רבו מעשי ה' מאד עמקו מחשבותיו איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת" על פי חכמות חיצוניות שלהם כל השנויים...
שיחות הר"ן - אות רנג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- שיחות מורנו הרב רבי נחמן איש אחד מחשוכי בנים, והיה מאנשי רבנו זכרונו לברכה ופעם אחת היה בבית רבנו זכרונו לברכה והיה יום אחד שנכנסו אצלו כמה חשוכי בנים ושחרו אותו שיעזר להם ונכנס האיש הנ"ל מאנשיו גם כן, ובקש אותו גם כן עבור בנים השיב לו מה הרעש הזה הלא עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וזהו העקר על כן העקר לבקש על יהדות שתזכה לילך בדרך הישר וכו' בודאי אם אפשר לזכות לבנים בגשמיות בודאי מה טוב אבל העקר הוא לשום לב להתקרב להשם יתברך כי זה עקר התולדות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עט - בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב
...החברים] בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה הנה הכלל שצריך כל אדם לראות שמצדו לא יהיה עכוב משיחא דהינו לעשות תשובה שלמה ולתקן מעשיו ובכל צדיק וצדיק, מי שהוא צדיק באמת, יש בו התגלות משיח ואף על פי שאין בו התגלות משיח יש בו מדה של משיח, שהוא בחינת משה כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'משיח דא משה', כמו שאפרש כי משה מסר נפשו בעד ישראל כי ידע שפלותו באמת, וידע חשיבות וגדלות ישראל כמו שכתוב: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" ומחמת זה מסר נפשו וחיותו בעדם לכן מי שהוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצט - דַּע שֶׁיֵּשׁ הַמְתָּקָה לְהִנָּצֵל מֵענֶשׁ שֶׁל אַלְמָן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצט - דע שיש המתקה להנצל מענש של אלמן דע שיש המתקה להנצל מענש של אלמן שלא תמות אשתו, חס ושלום והוא מתיקות בהתורה על ידי זה נצולין מזה הענש, לבלי להיות אלמן, חס ושלום וזה אותיות אלמן ראשי תבות מה נמלצו לחכי אמרתך . שעל ידי שמרגישין מתיקות בהתורה נצולין מהענש הזה וגם הכתוב מסים: "מדבש לפי" שעל ידי זה המתיקות שמרגישין בהתורה ממתיקין הדין של מיתת אשתו, חס ושלום כי דבש בגימטריא אשה כמובא בכתבים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכא - עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר נִצּוֹל מִשּׂוֹנְאִים
...כי השם יתברך מכסה אותו בידו ומצילו כי "האלהים יבקש הנרדף" 'ואפילו צדיק רודף את הרשע' וזה בחינת: "ובצל ידי כסיתיך" שהשם יתברך מכסה עליו בצל ידו ומצילו וכשהנרדף צדיק שהוא סמוך להשם יתברך אזי הוא יתברך מצילו בידו כי הוא סמוך להשם יתברך אבל כשהנרדף רשע נמצא שהוא רחוק מהשם יתברך ואף על פי כן השם יתברך מצילו כי האלהים יבקש וכו' אזי כביכול השם יתברך מגדיל ידו ומושיטה ומחפה עליו אף שהוא רחוק מהשם יתברך ועל ידי מעשר נעשה בחינת יד הגדולה כי יד הגדולה הוא ב...
חובות / כסף
...co.il/?key=124 - ספר המידות - ממון מי שעושה מעשיו במהירות בלי ישוב הדעת, נעשה בעל חוב וכאן breslev.eip.co.il/?key=161 - ספר המידות - תשובה מי שרוצה לשוב, יזהר מלהיות בעל חוב. כמו כן מביא רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=2278 - שיחות הר"ו - אות קכב שמעתי בשמו שאמר שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטלטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשו והכונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 16_08_2022 השעה 04:17:51 - wesi2