ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל
הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל דהינו כשיוצא אחד חוץ לשורה ופורק על אזי הצדיק מכרח לעשות תשובה בשבילו על פי משל שפעם אחד נסעו שני בני אדם עם סוס מבהל ומשגע ונשא אותם הסוס והשליכם מן העגלה ועמד אחד והתחיל להכות את הסוס באגרוף והכה אותו הרבה ושחק ממנו השני ואמר לו הלא אתה מכה את ידך, ומה תועיל להסוס הכאה זו רק אתה צריך לקח רצועה, שמכין בה הסוסים, להכות אותו והלך ועשה כן ולקח רצועה והתחיל להכות את הסוס ועמד הסוס ורץ בבהלה גדולה וברח ונשא אותם והשליך אותם לתוך רפש וטיט והסוס ברח לו להלן נמצא, שגם זה אינו עצה טובה ויעצו אותו שיעשה כך שיקח חבל יפה, ויקשר את הסוס לאיזה אילן ויכה אותו הרבה, ובזה ילמדו להיטיב ועשה כך, והכה הסוס הרבה ונתיגע וראה שגם זה אינו עצה טובה כי אינו כדאי הסוס כלו בעד היגיעה והקצר רוח, שיש לו על ידי ההכאה ואין תקנה לסוס כזה רק לירות אותו על ידי קני שרפה וזה צר לו כך כשאחד יוצא לחוץ ואינו מתנהג כשורה אין יכולין למצא עצה מה לעשות לו כי היה אפשר להעניש אותו בעצמו או על ידי שליח או באפן אחר אך כל הענשים הם נוגעים להצדיק בעצמו כמו שמצינו אצל השם יתברך "שבכל צרתם לו צר" (ישעיה ס"ג) כי הם חלק אלו"ק ממעל ועל כן כשיש להם צרה, חס ושלום לו צר כביכול כמו כן אצל הצדיק גם כן "כי גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי י"ז) כי הענש שמעניש את אחד, הוא נוגע להצדיק בעצמו (ע' זוהר בראשית כז) אש, רוח, מים עפר וכל אלו הארבעה יסודות נמשכין מיסוד הפשוט, שהוא בחינת הצדיק בחינת (משלי י) "צדיק יסוד עולם" שהצדיק הוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות בבחינת (בראשית ב) : "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן" ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים "נהר יצא מעדן" זה בחינת 'צדיק יסוד עולם', בחינת יסוד הפשוט אשר "משם יפרד" הארבעה יסודות, שהם בחינת ארבעה ראשים כנ"ל נמצא שכלם נמשכין מהצדיק ועל כן אם הוא מעניש את אחד, נוגע את הצדיק בעצמו ועל כן "גם ענוש לצדיק לא טוב" כנ"ל וזה שאמרו הבעלי מוסר שכשבאים לצדיק ורואים אותו, בבחינת (ישעיה ל) : "והיו עיניך ראות את מוריך" ראוי שימצא את עצמו בתוך הצדיק שיסתכל בעצמו על כל המדות, איך הוא אוחז בהם על ידי ראית פני הצדיק כי כל המדות נמשכין מהארבעה יסודות הנ"ל, כמובא (במשנת חסידים) [עי' בלקו"א סי' ד' אות ח'] ועל כן כשרואה את הצדיק שהוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות ראוי לו שיסתכל וירגיש על ידי זה איך הוא אוחז בכל המדות, שבאין מן הארבעה יסודות שנמשכין מהצדיק, שהוא בחינת יסוד הפשוט כנ"ל וזה: והיו עיניך ראות את מוריך ראשי תבות: אש רוח מים עפר שהם הארבעה יסודות, שמהם נמשכין כל המדות שכלם נמשכין מהצדיק כנ"ל ועל כן כשרואין את הצדיק, שזה בחינת: והיו עיניך ראות את מוריך על ידי זה רואין בעצמו איך הוא אוחז בכל המדות שבאין מארבעה יסודות אש, רוח, מים, עפר שנמשכין מהצדיק כנ"ל וזה שקורין העולם את מחרת יום הכפורים שם ה' כי אחר יום הכפורים, אז נתגלה בחינת שם ה' וזה שנצטוו תכף למחרת יום הכפורים על שבת כי למחרת יום הכפורים נתרצה השם יתברך לישראל והזהירם על מלאכת המשכן ואזי הקהילם משה והזהירם על שבת כדי שלא יטעו לומר שמלאכת המשכן דוחה שבת (כמובא בפרש"י פרשת ויקהל) נמצא שתכף למחרת יום הכפורים הזהרו על שבת ושבת שמא דקדשא בריך הוא (זהר יתרו דף פח:) כי אז, אחרי יום הכפורים, נתגלה בחינת שם ה' כי כשמענישין את אחד, עוקרין אותו משרש חיותו כי אפילו שאר ענשים נקראים בחינת מיתה כמו שכתוב (שמות ד) : "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ה), 'שנעשו עניים' והשם הוא החיות, בבחינת (בראשית ב) : "נפש חיה הוא שמו" 'ושמו משתף בשמנו כביכול' (ירושלמי תענית פרק ב, ובפרש"י יהושע ז, ירמיה יד, ובילקוט יהושע ז) ועל כן כשיש לישראל איזה ענש, חס ושלום נוגע את עצמו יתברך, כביכול כי עקר הענש נוגע בהחיות שהוא השם ושמו משתף בשמנו כנ"ל ועל כן כשאמר משה: "ואם אין מחני נא" (שמות ל"ב) והשיבו השם יתברך : "מי אשר חטא לי אמחנו" וכו' (שם) בקש משה, שיעשה למען שמו הגדול המשתף בשמנו (עין ברכות לב ובמ"ר תשא פ' וברש קהלת) כי מאחר ששמו יתברך משתף בשמנו נמצא כשיעניש אותם, נוגע את עצמו יתברך כביכול, כנ"ל ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י:) : 'הוא אינו שש' וכו' כי נוגע בעצמו יתברך, כביכול, כי שמו משתף בשמנו כנ"ל נמצא כשנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ביום הכפורים ואמר: "סלחתי כדבריך" אזי, כביכול, נגדל שמו יתברך המשתף בשמנו כנ"ל ועל כן נצטוו תכף אחר יום הכפורים על שבת כנ"ל כי שבת שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל ועל כן קורין מחרת יום הכיפורים שם ה' כי אחר המחילה והסליחה שנעשה ביום הכפורים נגדל שם ה', כנ"ל
הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹצֵא אֶחָד חוּץ לַשּׁוּרָה וּפוֹרֵק על

אֲזַי הַצַּדִּיק מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּשְׁבִילוֹ

עַל פִּי מָשָׁל

שֶׁפַּעַם אֶחָד נָסְעוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם עִם סוּס מְבהָל וּמְשֻׁגָּע

וְנָשָׂא אוֹתָם הַסּוּס וְהִשְׁלִיכָם מִן הָעֲגָלָה

וְעָמַד אֶחָד וְהִתְחִיל לְהַכּוֹת אֶת הַסּוּס בְּאֶגְרוֹף

וְהִכָּה אוֹתוֹ הַרְבֵּה

וְשָׂחַק מִמֶּנּוּ הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ

הֲלא אַתָּה מַכֶּה אֶת יָדְך, וּמַה תּוֹעִיל לְהַסּוּס הַכָּאָה זוֹ

רַק אַתָּה צָרִיך לִקַּח רְצוּעָה, שֶׁמַּכִּין בָּהּ הַסּוּסִים, לְהַכּוֹת אוֹתוֹ

וְהָלַך וְעָשָׂה כֵּן וְלָקַח רְצוּעָה וְהִתְחִיל לְהַכּוֹת אֶת הַסּוּס

וְעָמַד הַסּוּס וְרָץ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה

וּבָרַח וְנָשָׂא אוֹתָם וְהִשְׁלִיך אוֹתָם לְתוֹך רֶפֶשׁ וָטִיט

וְהַסּוּס בָּרַח לוֹ לְהַלָּן

נִמְצָא, שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ עֵצָה טוֹבָה

וְיָעֲצוּ אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּך

שֶׁיִּקַּח חֶבֶל יָפֶה, וְיִקְשׁר אֶת הַסּוּס לְאֵיזֶה אִילָן

וְיַכֶּה אוֹתוֹ הַרְבֵּה, וּבָזֶה יְלַמְּדוֹ לְהֵיטִיב

וְעָשָׂה כָּך, וְהִכָּה הַסּוּס הַרְבֵּה וְנִתְיַגַּע

וְרָאָה שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ עֵצָה טוֹבָה

כִּי אֵינוֹ כְּדַאי הַסּוּס כֻּלּוֹ

בְּעַד הַיְגִיעָה וְהַקּצֶר רוּחַ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל יְדֵי הַהַכָּאָה

וְאֵין תַּקָּנָה לְסוּס כָּזֶה רַק לִירוֹת אוֹתוֹ עַל יְדֵי קְנֵי שְׂרֵפָה

וְזֶה צַר לוֹ

כָּך כְּשֶׁאֶחָד יוֹצֵא לַחוּץ וְאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה

אֵין יְכוֹלִין לִמְצא עֵצָה מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ

כִּי הָיָה אֶפְשָׁר לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ אוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אוֹ בְּאפֶן אַחֵר

אַך כָּל הָעֳנָשִׁים הֵם נוֹגְעִים לְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך "שֶׁבְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר"

כִּי הֵם חֵלֶק אֱלוֹ"קַּ מִמַּעַל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם

לוֹ צַר כִּבְיָכוֹל

כְּמוֹ כֵן אֵצֶל הַצַּדִּיק גַם כֵּן

"כִּי גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לא טוֹב"

כִּי הָענֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישׁ אֶת אֶחָד, הוּא נוֹגֵעַ לְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ

אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם עָפָר

וְכָל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת נִמְשָׁכִין מִיסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק

בְּחִינַת "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"

שֶׁהַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת

בִּבְחִינַת: "וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן"

וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים

"נָהָר יצֵא מֵעֵדֶן" זֶה בְּחִינַת 'צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם', בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט

אֲשֶׁר "מִשָּׁם יִפָּרֵד" הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה רָאשִׁים כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק

וְעַל כֵּן אִם הוּא מַעֲנִישׁ אֶת אֶחָד, נוֹגֵעַ אֶת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ

וְעַל כֵּן "גַּם עָנוֹשׁ לַצַּדִּיק לא טוֹב" כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ הַבַּעֲלֵי מוּסָר

שֶׁכְּשֶׁבָּאִים לַצַּדִּיק וְרוֹאִים אוֹתוֹ, בִּבְחִינַת: "וְהָיוּ עֵינֶיך ראוֹת אֶת מוֹרֶיך"

רָאוּי שֶׁיִּמְצָא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹך הַצַּדִּיק

שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ עַל כָּל הַמִּדּוֹת, אֵיך הוּא אוֹחֵז בָּהֶם

עַל יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק

כִּי כָל הַמִּדּוֹת נִמְשָׁכִין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל, כַּמּוּבָא

[עי' בלקו"א סי' ד' אות ח']

וְעַל כֵּן כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק

שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת

רָאוּי לוֹ שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיַרְגִּישׁ עַל יְדֵי זֶה

אֵיך הוּא אוֹחֵז בְּכָל הַמִּדּוֹת, שֶׁבָּאִין מִן הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת

שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט כַּנַּ"ל

וְזֶה: וְהָיוּ עֵינֶיך ראוֹת אֶת מוֹרֶיך

רָאשֵׁי תֵבוֹת: אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר

שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הַמִּדּוֹת

שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁרוֹאִין אֶת הַצַּדִּיק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: וְהָיוּ עֵינֶיך ראוֹת אֶת מוֹרֶיך

עַל יְדֵי זֶה רוֹאִין בְּעַצְמוֹ

אֵיך הוּא אוֹחֵז בְּכָל הַמִּדּוֹת

שֶׁבָּאִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר

שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁקּוֹרִין הָעוֹלָם אֶת מָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֵׁם ה'

כִּי אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, אָז נִתְגַּלָּה בְּחִינַת שֵׁם ה'

וְזֶה שֶׁנִּצְטַוּוּ תֵּכֶף לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל שַׁבָּת

כִּי לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְרַצָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְיִשְׂרָאֵל

וְהִזְהִירָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן

וַאֲזַי הִקְהִילָם משֶׁה וְהִזְהִירָם עַל שַׁבָּת

כְּדֵי שֶׁלּא יִטְעוּ לוֹמַר שֶׁמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה שַׁבָּת

נִמְצָא שֶׁתֵּכֶף לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים הֻזְהֲרוּ עַל שַׁבָּת

וְשַׁבָּת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא

כִּי אָז, אַחֲרֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, נִתְגַּלָּה בְּחִינַת שֵׁם ה'

כִּי כְּשֶׁמַּעֲנִישִׁין אֶת אֶחָד, עוֹקְרִין אוֹתוֹ מִשּׁרֶשׁ חִיּוּתוֹ

כִּי אֲפִילּוּ שְׁאָר עֳנָשִׁים נִקְרָאִים בְּחִינַת מִיתָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁך"

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'שֶׁנַּעֲשׂוּ עֲנִיִּים'

וְהַשֵּׁם הוּא הַחִיּוּת, בִּבְחִינַת: "נֶפֶשׁ חַיָה הוּא שְׁמוֹ"

'וּשְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כִּבְיָכוֹל'

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל אֵיזֶה ענֶשׁ, חַס וְשָׁלוֹם

נוֹגֵעַ אֶת עַצְמוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל

כִּי עִקָּר הָענֶשׁ נוֹגֵעַ בְּהַחִיּוּת שֶׁהוּא הַשֵּׁם וּשְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָמַר משֶׁה: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא"

וְהֱשִׁיבוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ" וְכוּ'

בִּקֵּשׁ משֶׁה, שֶׁיַּעֲשֶׂה לְמַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל הַמְּשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ

כִּי מֵאַחַר שֶׁשְּׁמוֹ יִתְבָּרַך מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ

נִמְצָא כְּשֶׁיַּעֲנִישׁ אוֹתָם, נוֹגֵעַ אֶת עַצְמוֹ יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל, כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הוּא אֵינוֹ שָׂשׂ' וְכוּ'

כִּי נוֹגֵעַ בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל, כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל

נִמְצָא כְּשֶׁנִּתְרַצָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים

וְאָמַר: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך"

אֲזַי, כִּבְיָכוֹל, נִגְדָּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַך הַמְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן נִצְטַוּוּ תֵּכֶף אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל שַׁבָּת כַּנַּ"ל

כִּי שַׁבָּת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן קוֹרִין מָחֲרַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֵׁם ה'

כִּי אַחַר הַמְּחִילָה וְהַסְּלִיחָה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים

נִגְדָּל שֵׁם ה', כַּנַּ"ל
שבחי הר"ן - אות טו
שבחי הר"ן - אות טו והיה רגיל בנדרים מאד מאד שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר כל סדר העבודה שהיה רוצה לעשות באותו היום ואחר כך אף על פי שהיה קשה עליו מאד היה מכרח לעשות מחמת הנדר וכן עשה כמה וכמה פעמים וכן בכל מיני גדרים וסיגים של פרישות מאיזה תאוה ומאיזה מדה היה רגיל הרבה בנדרים כמה וכמה פעמים וכמה וכמה פעמים נשבע על איזה דברים בנקיטת חפץ כדי שיהיה חזק לפרש מאותו הדבר שהיה רוצה לפרש עצמו
חיי מוהר"ן - קכח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קכח אחר שבא מלמברג לא נסע עוד על האוקריינע לומר תורה כדרכו מקדם מחמת החולאת ופעם אחת היה מספר בשבת שירה מענין שבימים הקודמין היה נוסע על המדינה בעתים הללו והיה אומר שם תורה נפלאה וכו'. והיה מספר כמתגעגע ואמר שכשהיה יושב על העגלה היה ענין מיחד וכשהיה בא לעיר שנסע לשם ויצאו לקראתו ועשו לו כבוד היה נעשה ענין אחר כשנכנס אל העיר היה ענין אחר כשאמר תורה שם היה ענין אחר אחר כך כשקבל מעות היה ענין אחר. וחשב כיוצא בזה כמה ענינים שבכל פעם היה ענין אחר והמובן מדבריו שהיה לו בענין...
שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין מה שדרך העולם לומר בכל שנה ובכל עת שעכשו אינם עתים טובות ובשנים הקודמים היה טוב יותר וכו' כידוע שיחות כאלו בין רב העולם דברנו עמו מזה הרבה ורב השיחה היה שספרו לפניו הרבה שבימים הראשונים הטובים היה הכל בזול גדול הרבה יותר משל עכשו כי לא היה אז נגידים ועשירים גדולים כמו עכשו ומה שמוציא עכשו בעל הבית פשוט ואפילו מקבל חשוב הוא יותר מההוצאות של הנגידים, שבשנים הקודמים כידוע ומפרסם כל זה ענה ואמר הלא אדרבא, השם יתברך מנהיג עתה העולם יפה יותר מקדם !
איך להיות מקושר לצדיק לגמרי? מדוע לזרוק את השכל?
...לגמרי? מדוע לזרוק את השכל? אמר רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר. וכאן breslev.eip.co.il/?key=395 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לקשר עצמו להצדיק שבדור העקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו...
להאיר בדרי מעלה ובדרי מטה
...מטה אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - ויהי מקץ - כי מרחמם ינהגם כי יש דרי מעלה ויש דרי מטה דהינו עולם העליון ועולם התחתון, בחינת שמים וארץ וצריך הצדיק להראות לדרי מעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך שזה בחינת השגה של מה בחינת: 'מה חמית מה פשפשת' בחינת איה מקום כבודו ולהפך: צריך להראות לדרי מטה שאדרבא מלא כל הארץ כבודו כי יש שוכני עפר, שהם בני אדם המונחים במדרגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך וצריך הצדיק לעוררם ולהקיצם בבחינת "הקיצו ורננו שכני...
שיחות הר"ן - אות רסז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: מי שרוצה לחדש בתורה מתר לו לחדש ולדרש כל מה שירצה כל מה שיזכה לחדש בשכלו ובלבד שלא יוציא איזה דין חדש על פי דרושיו שדורש בדרך דרוש וסוד והמובן מדבריו היה שאפילו בכונות האר"י זכרונו לברכה, ודרכי הקבלה מתר לחדש בהם כאשר ישיג שכלו ובלבד שלא יוציא מהם שום דין חס ושלום
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסו - מִּיתוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בְּלא זְמַנָּן
...רסו - מיתות בהמות וחיות בלא זמנן דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן הוא על ידי שאינן נזהרין במצות סכה כראוי כי סכה בחינות 'אמא דמסככא על בנין', בחינות: "אם לבינה תקרא" וזהו בחינות ההבדל שבין גדר אדם לגדר בהמה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" שעשה לה דדים במקום בינה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה למטה וזהו ההפרש שבין גדר אדם לבהמה שהאדם יונק מדדי אדם שהוא במקום בינה בחינות "אם לבינה תקרא" בחינות סכה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה שהם למטה ועל כן כשפוגם במצות סכה אזי נופל מבחינות...
חיי מוהר"ן - רד - נסיעתו וישיבתו באומן
...אות רד ליל שבת פרשת חקת ובלק י"ב תמוז תק"ע ספר על השלחן מעניניו ותמה על עצמו על שעושה תמיד דברים משנים ונפלאים מדעת בני אדם על אשר הוא תמיד נע ונד ממקום למקום ומה היה חסר לו במעדוועדיווקע היה ראוי לו לישב שם תמיד כי שם היה יושב בשלוה והשקט. והוא לא רצה לישב בשלוה, ונסע משם וקבע דירתו בזלאטיפאליע והיה לו שם מחלקת גדול ויסורים גדולים מאד ונסע משם וקבע דירתו בברסלב. אחר כך בזה הקיץ נסע מברסלב וקבע דירתו באומין. ועל כל פנים מאחר שבא לאומין היה ראוי לו לבחר דירתו אצל איש הגון, והוא בחר לו אכסניא שם וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'
...מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'. כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות כדי להיטב לזולתו כי מידתו להיטב והיה אורו מתפשט לאין סוף וצמצם את אורו לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל ברא כל העולמות בדבורו ובחכמתו כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו' וכ"ש כולם בחכמה עשית והחלל הפנוי מכונה בשם פרעה כי שם גילה אורותיו אח"כ וקודם הבריאה היה להשי"ת כל המידות הן רחמים הן חכמה אבל היו בבחי' אין סוף כי לא היו מוגבלים...
שיחות הר"ן - אות רג - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רג - גדולות נוראות השגתו אמר: התורה שלי גבוה מאד ובכל מקום שאני משתמש עם צרופי אותיות [דהינו הראשי תבות וסופי תבות וצרופים נוראים שמגלה בספריו הקדושים] הוא גדולה ביותר ואמר: הייתי רוצה לילך להלן מן צרופי אותיות אבל אף על פי כן עדין אני מעכב בבחינה זו וגם יש לו נחת מזה כי לפעמים יש דברים שהם סתומים ונעלמים מאד שאי אפשר למצאם כי אם על ידי בחינת צרופי אותיות דהינו בראשי תבות או סופי תבות וכיוצא
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1602 שניות - עכשיו 27_09_2026 השעה 15:38:54 - wesi2