ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל
הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל דהינו כשיוצא אחד חוץ לשורה ופורק על אזי הצדיק מכרח לעשות תשובה בשבילו על פי משל שפעם אחד נסעו שני בני אדם עם סוס מבהל ומשגע ונשא אותם הסוס והשליכם מן העגלה ועמד אחד והתחיל להכות את הסוס באגרוף והכה אותו הרבה ושחק ממנו השני ואמר לו הלא אתה מכה את ידך, ומה תועיל להסוס הכאה זו רק אתה צריך לקח רצועה, שמכין בה הסוסים, להכות אותו והלך ועשה כן ולקח רצועה והתחיל להכות את הסוס ועמד הסוס ורץ בבהלה גדולה וברח ונשא אותם והשליך אותם לתוך רפש וטיט והסוס ברח לו להלן נמצא, שגם זה אינו עצה טובה ויעצו אותו שיעשה כך שיקח חבל יפה, ויקשר את הסוס לאיזה אילן ויכה אותו הרבה, ובזה ילמדו להיטיב ועשה כך, והכה הסוס הרבה ונתיגע וראה שגם זה אינו עצה טובה כי אינו כדאי הסוס כלו בעד היגיעה והקצר רוח, שיש לו על ידי ההכאה ואין תקנה לסוס כזה רק לירות אותו על ידי קני שרפה וזה צר לו כך כשאחד יוצא לחוץ ואינו מתנהג כשורה אין יכולין למצא עצה מה לעשות לו כי היה אפשר להעניש אותו בעצמו או על ידי שליח או באפן אחר אך כל הענשים הם נוגעים להצדיק בעצמו כמו שמצינו אצל השם יתברך "שבכל צרתם לו צר" (ישעיה ס"ג) כי הם חלק אלו"ק ממעל ועל כן כשיש להם צרה, חס ושלום לו צר כביכול כמו כן אצל הצדיק גם כן "כי גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי י"ז) כי הענש שמעניש את אחד, הוא נוגע להצדיק בעצמו (ע' זוהר בראשית כז) אש, רוח, מים עפר וכל אלו הארבעה יסודות נמשכין מיסוד הפשוט, שהוא בחינת הצדיק בחינת (משלי י) "צדיק יסוד עולם" שהצדיק הוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות בבחינת (בראשית ב) : "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן" ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים "נהר יצא מעדן" זה בחינת 'צדיק יסוד עולם', בחינת יסוד הפשוט אשר "משם יפרד" הארבעה יסודות, שהם בחינת ארבעה ראשים כנ"ל נמצא שכלם נמשכין מהצדיק ועל כן אם הוא מעניש את אחד, נוגע את הצדיק בעצמו ועל כן "גם ענוש לצדיק לא טוב" כנ"ל וזה שאמרו הבעלי מוסר שכשבאים לצדיק ורואים אותו, בבחינת (ישעיה ל) : "והיו עיניך ראות את מוריך" ראוי שימצא את עצמו בתוך הצדיק שיסתכל בעצמו על כל המדות, איך הוא אוחז בהם על ידי ראית פני הצדיק כי כל המדות נמשכין מהארבעה יסודות הנ"ל, כמובא (במשנת חסידים) [עי' בלקו"א סי' ד' אות ח'] ועל כן כשרואה את הצדיק שהוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות ראוי לו שיסתכל וירגיש על ידי זה איך הוא אוחז בכל המדות, שבאין מן הארבעה יסודות שנמשכין מהצדיק, שהוא בחינת יסוד הפשוט כנ"ל וזה: והיו עיניך ראות את מוריך ראשי תבות: אש רוח מים עפר שהם הארבעה יסודות, שמהם נמשכין כל המדות שכלם נמשכין מהצדיק כנ"ל ועל כן כשרואין את הצדיק, שזה בחינת: והיו עיניך ראות את מוריך על ידי זה רואין בעצמו איך הוא אוחז בכל המדות שבאין מארבעה יסודות אש, רוח, מים, עפר שנמשכין מהצדיק כנ"ל וזה שקורין העולם את מחרת יום הכפורים שם ה' כי אחר יום הכפורים, אז נתגלה בחינת שם ה' וזה שנצטוו תכף למחרת יום הכפורים על שבת כי למחרת יום הכפורים נתרצה השם יתברך לישראל והזהירם על מלאכת המשכן ואזי הקהילם משה והזהירם על שבת כדי שלא יטעו לומר שמלאכת המשכן דוחה שבת (כמובא בפרש"י פרשת ויקהל) נמצא שתכף למחרת יום הכפורים הזהרו על שבת ושבת שמא דקדשא בריך הוא (זהר יתרו דף פח:) כי אז, אחרי יום הכפורים, נתגלה בחינת שם ה' כי כשמענישין את אחד, עוקרין אותו משרש חיותו כי אפילו שאר ענשים נקראים בחינת מיתה כמו שכתוב (שמות ד) : "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ה), 'שנעשו עניים' והשם הוא החיות, בבחינת (בראשית ב) : "נפש חיה הוא שמו" 'ושמו משתף בשמנו כביכול' (ירושלמי תענית פרק ב, ובפרש"י יהושע ז, ירמיה יד, ובילקוט יהושע ז) ועל כן כשיש לישראל איזה ענש, חס ושלום נוגע את עצמו יתברך, כביכול כי עקר הענש נוגע בהחיות שהוא השם ושמו משתף בשמנו כנ"ל ועל כן כשאמר משה: "ואם אין מחני נא" (שמות ל"ב) והשיבו השם יתברך : "מי אשר חטא לי אמחנו" וכו' (שם) בקש משה, שיעשה למען שמו הגדול המשתף בשמנו (עין ברכות לב ובמ"ר תשא פ' וברש קהלת) כי מאחר ששמו יתברך משתף בשמנו נמצא כשיעניש אותם, נוגע את עצמו יתברך כביכול, כנ"ל ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י:) : 'הוא אינו שש' וכו' כי נוגע בעצמו יתברך, כביכול, כי שמו משתף בשמנו כנ"ל נמצא כשנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ביום הכפורים ואמר: "סלחתי כדבריך" אזי, כביכול, נגדל שמו יתברך המשתף בשמנו כנ"ל ועל כן נצטוו תכף אחר יום הכפורים על שבת כנ"ל כי שבת שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל ועל כן קורין מחרת יום הכיפורים שם ה' כי אחר המחילה והסליחה שנעשה ביום הכפורים נגדל שם ה', כנ"ל
הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹצֵא אֶחָד חוּץ לַשּׁוּרָה וּפוֹרֵק על

אֲזַי הַצַּדִּיק מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּשְׁבִילוֹ

עַל פִּי מָשָׁל

שֶׁפַּעַם אֶחָד נָסְעוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם עִם סוּס מְבהָל וּמְשֻׁגָּע

וְנָשָׂא אוֹתָם הַסּוּס וְהִשְׁלִיכָם מִן הָעֲגָלָה

וְעָמַד אֶחָד וְהִתְחִיל לְהַכּוֹת אֶת הַסּוּס בְּאֶגְרוֹף

וְהִכָּה אוֹתוֹ הַרְבֵּה

וְשָׂחַק מִמֶּנּוּ הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ

הֲלא אַתָּה מַכֶּה אֶת יָדְך, וּמַה תּוֹעִיל לְהַסּוּס הַכָּאָה זוֹ

רַק אַתָּה צָרִיך לִקַּח רְצוּעָה, שֶׁמַּכִּין בָּהּ הַסּוּסִים, לְהַכּוֹת אוֹתוֹ

וְהָלַך וְעָשָׂה כֵּן וְלָקַח רְצוּעָה וְהִתְחִיל לְהַכּוֹת אֶת הַסּוּס

וְעָמַד הַסּוּס וְרָץ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה

וּבָרַח וְנָשָׂא אוֹתָם וְהִשְׁלִיך אוֹתָם לְתוֹך רֶפֶשׁ וָטִיט

וְהַסּוּס בָּרַח לוֹ לְהַלָּן

נִמְצָא, שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ עֵצָה טוֹבָה

וְיָעֲצוּ אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּך

שֶׁיִּקַּח חֶבֶל יָפֶה, וְיִקְשׁר אֶת הַסּוּס לְאֵיזֶה אִילָן

וְיַכֶּה אוֹתוֹ הַרְבֵּה, וּבָזֶה יְלַמְּדוֹ לְהֵיטִיב

וְעָשָׂה כָּך, וְהִכָּה הַסּוּס הַרְבֵּה וְנִתְיַגַּע

וְרָאָה שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ עֵצָה טוֹבָה

כִּי אֵינוֹ כְּדַאי הַסּוּס כֻּלּוֹ

בְּעַד הַיְגִיעָה וְהַקּצֶר רוּחַ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל יְדֵי הַהַכָּאָה

וְאֵין תַּקָּנָה לְסוּס כָּזֶה רַק לִירוֹת אוֹתוֹ עַל יְדֵי קְנֵי שְׂרֵפָה

וְזֶה צַר לוֹ

כָּך כְּשֶׁאֶחָד יוֹצֵא לַחוּץ וְאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה

אֵין יְכוֹלִין לִמְצא עֵצָה מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ

כִּי הָיָה אֶפְשָׁר לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ אוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אוֹ בְּאפֶן אַחֵר

אַך כָּל הָעֳנָשִׁים הֵם נוֹגְעִים לְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך "שֶׁבְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר"

כִּי הֵם חֵלֶק אֱלוֹ"קַּ מִמַּעַל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם

לוֹ צַר כִּבְיָכוֹל

כְּמוֹ כֵן אֵצֶל הַצַּדִּיק גַם כֵּן

"כִּי גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לא טוֹב"

כִּי הָענֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישׁ אֶת אֶחָד, הוּא נוֹגֵעַ לְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ

אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם עָפָר

וְכָל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת נִמְשָׁכִין מִיסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק

בְּחִינַת "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"

שֶׁהַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת

בִּבְחִינַת: "וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן"

וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים

"נָהָר יצֵא מֵעֵדֶן" זֶה בְּחִינַת 'צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם', בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט

אֲשֶׁר "מִשָּׁם יִפָּרֵד" הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה רָאשִׁים כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק

וְעַל כֵּן אִם הוּא מַעֲנִישׁ אֶת אֶחָד, נוֹגֵעַ אֶת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ

וְעַל כֵּן "גַּם עָנוֹשׁ לַצַּדִּיק לא טוֹב" כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ הַבַּעֲלֵי מוּסָר

שֶׁכְּשֶׁבָּאִים לַצַּדִּיק וְרוֹאִים אוֹתוֹ, בִּבְחִינַת: "וְהָיוּ עֵינֶיך ראוֹת אֶת מוֹרֶיך"

רָאוּי שֶׁיִּמְצָא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹך הַצַּדִּיק

שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ עַל כָּל הַמִּדּוֹת, אֵיך הוּא אוֹחֵז בָּהֶם

עַל יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק

כִּי כָל הַמִּדּוֹת נִמְשָׁכִין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל, כַּמּוּבָא

[עי' בלקו"א סי' ד' אות ח']

וְעַל כֵּן כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק

שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת

רָאוּי לוֹ שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיַרְגִּישׁ עַל יְדֵי זֶה

אֵיך הוּא אוֹחֵז בְּכָל הַמִּדּוֹת, שֶׁבָּאִין מִן הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת

שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט כַּנַּ"ל

וְזֶה: וְהָיוּ עֵינֶיך ראוֹת אֶת מוֹרֶיך

רָאשֵׁי תֵבוֹת: אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר

שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הַמִּדּוֹת

שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁרוֹאִין אֶת הַצַּדִּיק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: וְהָיוּ עֵינֶיך ראוֹת אֶת מוֹרֶיך

עַל יְדֵי זֶה רוֹאִין בְּעַצְמוֹ

אֵיך הוּא אוֹחֵז בְּכָל הַמִּדּוֹת

שֶׁבָּאִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר

שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁקּוֹרִין הָעוֹלָם אֶת מָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֵׁם ה'

כִּי אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, אָז נִתְגַּלָּה בְּחִינַת שֵׁם ה'

וְזֶה שֶׁנִּצְטַוּוּ תֵּכֶף לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל שַׁבָּת

כִּי לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְרַצָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְיִשְׂרָאֵל

וְהִזְהִירָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן

וַאֲזַי הִקְהִילָם משֶׁה וְהִזְהִירָם עַל שַׁבָּת

כְּדֵי שֶׁלּא יִטְעוּ לוֹמַר שֶׁמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה שַׁבָּת

נִמְצָא שֶׁתֵּכֶף לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים הֻזְהֲרוּ עַל שַׁבָּת

וְשַׁבָּת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא

כִּי אָז, אַחֲרֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, נִתְגַּלָּה בְּחִינַת שֵׁם ה'

כִּי כְּשֶׁמַּעֲנִישִׁין אֶת אֶחָד, עוֹקְרִין אוֹתוֹ מִשּׁרֶשׁ חִיּוּתוֹ

כִּי אֲפִילּוּ שְׁאָר עֳנָשִׁים נִקְרָאִים בְּחִינַת מִיתָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁך"

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'שֶׁנַּעֲשׂוּ עֲנִיִּים'

וְהַשֵּׁם הוּא הַחִיּוּת, בִּבְחִינַת: "נֶפֶשׁ חַיָה הוּא שְׁמוֹ"

'וּשְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כִּבְיָכוֹל'

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל אֵיזֶה ענֶשׁ, חַס וְשָׁלוֹם

נוֹגֵעַ אֶת עַצְמוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל

כִּי עִקָּר הָענֶשׁ נוֹגֵעַ בְּהַחִיּוּת שֶׁהוּא הַשֵּׁם וּשְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָמַר משֶׁה: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא"

וְהֱשִׁיבוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ" וְכוּ'

בִּקֵּשׁ משֶׁה, שֶׁיַּעֲשֶׂה לְמַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל הַמְּשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ

כִּי מֵאַחַר שֶׁשְּׁמוֹ יִתְבָּרַך מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ

נִמְצָא כְּשֶׁיַּעֲנִישׁ אוֹתָם, נוֹגֵעַ אֶת עַצְמוֹ יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל, כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הוּא אֵינוֹ שָׂשׂ' וְכוּ'

כִּי נוֹגֵעַ בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל, כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל

נִמְצָא כְּשֶׁנִּתְרַצָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים

וְאָמַר: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך"

אֲזַי, כִּבְיָכוֹל, נִגְדָּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַך הַמְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן נִצְטַוּוּ תֵּכֶף אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל שַׁבָּת כַּנַּ"ל

כִּי שַׁבָּת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן קוֹרִין מָחֲרַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֵׁם ה'

כִּי אַחַר הַמְּחִילָה וְהַסְּלִיחָה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים

נִגְדָּל שֵׁם ה', כַּנַּ"ל
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח ותקף עצם ההשגה שהשיג בארץ ישראל אי אפשר לבאר ולספר כלל ממש לא נשמע ולא נראה כזאת שיזכה ילוד אשה להשגה כזו על ידי אוירא דארץ ישראל ואי אפשר לדבר ולספר בזה והיה מתפאר עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל וגם בסוף ימיו אמר שהוא מחיה עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל ואמר: זה אני יודע מכבר שכשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה ויש לו מניעות על זה וכו' כמבאר כל זה לקמן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מב - וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם
...להם בשמעו את רנתם [לשון רבנו, זכרונו לברכה] וירא בצר להם בשמעו את רנתם וכו' הנה על ידי נגינה, נמתקין הדינין כמו שכתוב בזוהר הקדוש הקשת היא השכינה ותלת גונין דקשת, הם האבות, והם לבושין דשכינתא וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין אזי "וראיתיה לזכר ברית עולם", אזי 'וחמת המלך שככה' משל למלך שכעס על בנו וכשהמלך רואה המלכה בלבושין דנהירין אזי מרחם על בנו ואותיות התפילה היא השכינה, כמו שכתוב: "אדני שפתי תפתח" שהדבור הוא שם אדני ונקרא קשת כמו שפרש רש"י: "בחרבי ובקשתי" 'לשון תפילה' וקול הנגינה הם תלת גונין דקשת...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
...ממון כאן breslev.eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם. מה הקשר שבין הדברים, וכיצד הם מסתדרים? * כי ממון זה כוח כמה שיש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפד - כְּשֶׁאֶחָד מְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם
...ביראת שמים כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים נעשה אור ישר ואור חוזר ולפעמים מקדים האור חוזר קדם האור ישר כשהמקבל יש לו מח קטן ואין יכול לקבל דברי חברו כי אז קדם שמקבל חברו ממנו שזהו בחינת אור ישר קדם לזה מקבל הוא מחברו ואזי האור חוזר קדם לאור ישר כי כשמדברין עם חברו ביראת שמים אף שאין חברו מקבל ממנו אף על פי כן הוא מקבל התעוררות מחברו כי על ידי ההכאה שיצאו הדבורים מפיו לחברו על ידי זה חוזר האור אליו [וזהו בחינת אור חוזר ממש המובא בכתבים עין שם]. כמו מי שמכה בכתל שחוזר הדבר אליו כמו כן כשמדבר לחברו א
שיחות הר"ן - אות רעא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: הלא החנוני דרכו להקיף בהקפה, שיתנו לו לאחר זמן ומדוע לא יאמר האדם איזה קפיטליך תהלים או ללמד או לעשות שאר מצוות, ויהיה מנח ומוכן אצלו לעת הצרך ?! כי יהיה זמן שיצטרך לזה, שיגבה שכרו ופעלתו ומדוע לא יהא כהחנוני שנותן סחורה בהקפה וכו' ?! ולא שמעתי שיחה זו בעצמי מפיו הקדוש רק מפי אחר וכפי הנראה שהיה בזה שיחה נאה ולא זכיתי לשמעה
חיי מוהר"ן - סו - שיחות השיך לספורי מעשיות
...לספורי מעשיות אות סו שיך לענין הנדפס בסוף ספורי מעשיות המתחיל דע שיש שני מיני פלטין באחד דר מלך ובאחד דר עבד וכו' כשעובדין השם ועדין הוא בבחינת עבד עדין הוא בבחינת ארור חס ושלום ויש בחינת עבד בקדשה בחינת משה עבד ה' ודע שיש מצוה שעל ידה יוצאים מבחינת עבד והיא מצות פדיון שבויים אות סז שיך להשיחה הנדפסת בסוף ספורי מעשיות המתחיל הפליג מאד בגדלת השם יתברך. ושם חסר קצת ולא נכתב כראוי וכן צריך להיות. בהיותו יושב על העגלה בעת שנסעתי עמו מפה ברסלב לאומין להסתלק שם, ענה ואמר השם יתברך גדול מאד ואין יודעים...
שיחות הר"ן - אות קלח
שיחות הר"ן - אות קלח שמעתי מפיו הקדוש בעת שדבר עמנו מגדל הענין של ספורי מעשיות מצדיקים שנדפס בספריו הקדושים [בסימן רל"ד חלק א'] ואמר אז שהוא בעצמו זכרונו לברכה עקר התעוררותו לעבודת השם יתברך באמת היה על ידי ספורי מעשיות מצדיקים וספר שבבית אביו ואמו הצדיקים זכרונם לברכה היו שכיחים שם כל הצדיקים כי כל הצדיקים היו מצויים בקהלת מעז'בוז' מחמת שהוא מקום הבעל שם טוב זכרונו לברכה ורבם ככלם התאכסנו בבית אביו זכרונו לברכה ושמע הרבה מעשיות מצדיקים ועל ידי זה היה עקר התעוררותו להשם יתברך עד שזכה למה שזכה
שיחות הר"ן - אות קלו
...[בלקוטי חלק ראשון סימן קע"ב] שמעתי מאיש אחד מאנשיו ששמע מפיו הקדוש בבאור יותר קצת והענין, שהאדם צריך לבטל כל מדה ומדה עד שיתבטל לגמרי כאין ואפס כי בתחלה צריך לבטל מדה זאת עד שתהיה כלא ממש ואחר כך מדה אחרת עד שתהיה גם כן לא וכן כל המדות עד שיהיו כלם כלא היו וכפי מה שמבטלין כל מדה ומדה כן מאיר ומתגלה לו כבוד ה' כי עקר האור הוא כבודו יתברך כמו שכתוב "והארץ האירה מכבודו" אך כשמעמידין דבר גשמי כנגד דבר רוחני עושה צל וכפי גשמיות וגדל הדבר שעומד כנגד הדבר כמו כן נעשה צל כגון כשמעמידין מקל נגד אור השמש...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עז - דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם
...אחד מישראל, צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום דע, שכל אחד מישראל, אפילו צדיק גדול צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום וגם מי שדעתו יותר גדולה, צערו גדול ביותר בבחינת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" וההמתקה הוא על ידי אכילה בקדשה וביראת שמים הינו, שעל ידי אכילה בקדשה על ידי זה נעשה המתקה, שלא יתגבר הצער ביותר חס ושלום וגם שלא יהיה נשתלשל מן הצער, חס ושלום השתלשלות אל הסטרא אחרא, שהיא דין קשה, חס ושלום ועל ידי זה, הינו על ידי אכילה בקדשה שעל ידי זה נעשה ההמתקה כנ"ל על ידי זה נעשה הפה בבחינת קומת אדם בבחינת: "מי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 30_01_2026 השעה 06:11:51 - wesi2