ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טו - אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן בְּשֶׁקֶר בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת
אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות וכאלו אין שום דבר נמנע מהם, והכל בידם ויש מהם שהם מנהיגי הדור הנה עקר כחם ויניקתם הוא רק מהצדיקים הגדולים כי יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה, ויש להם פה קדוש ודרכם לדבר גדולות ונפלאות והם באמת יכולים לעבד ה' בכל דבר שבעולם. באכילה ושתיה ושאר דברים וכמובא בכונות 'שלפעמים ממתיקין דינים על ידי אכילה ושתיה' ויש צדיקים אמתיים, שיכולין לעשות פדיון על ידי אכילתם וכיוצא ומחמת ההתפארות של אלו הצדיקים הגדולים שיוצא מפיהם הקדוש מזה בא, שנמצאים צבועים שקרנים שמתדמים עצמן כקוף ומתפארין עצמן גם כן ממש באלו הלשונות של התפארות שיוצא מפה קדוש של הצדיק האמת וכעין שמצינו בנביאים, שירמיה היה מתנבא בשוק העליון. "הנני שבר את קשת עילם" וכו' (ירמיה מ"ט) וחנניה בן עזור, נביא שקר, היה מתנבא בלשון זה ממש להפך, (סנהדרין פט) כמו כן מתנהג עכשו כנ"ל אבל עקר יניקתם רק מצדיקים כאלו שהולכים בגדולות ונפלאות כנ"ל כי מצדיקים פשוטים עובדי ה' בפשיטות, בתורה ותפילה ומעשים טובים, אין להם שום כח מאחר שהצדיקים בעצמן אינם מדברים גדולות ומתנהגים בפשיטות בעבודה תמה על כן אין להשקר והגדלות שלהם אחיזה בהם כל כך שימצאו שקרנים צבועים בדרך זה כמו שנמצא שיש אנשים שיושבים מעטפים בטלית ותפילין כל היום, והם צבועים עם כל זה אין להם כח להטעות העולם כל כך כמו אלו המתפארין בגדולות כנ"ל כי דע, שהצדיק האמת הנ"ל מקבל דבור פיו הקדוש מבעלי צדקה וזה בחינת (תהלים קי"ט) "נדבות פי רצה נא ה'" שהצדיק מקבל דבור פיו מנדיבי לב, דהינו בעלי צדקה (שם קי"ד) : "ההפכי הצור אגם מים", 'הצור' זה בחינת (תהלים ע"ג) : "צור לבבי" כי יש "לב אבן" (יחזקאל ל"ו), דהינו "אבירי לב הרחוקים מצדקה" (ישעיה מ"ו) וזהו : "ההפכי הצור אגם מים" דהינו שנתהפך ללב רך, בחינת (איכה ב) : "שפכי כמים לבך נכח פני ה'" הינו לב רך להתנדב לצדקה ובשביל זה נקרא צדקה מים, כמו שכתוב (עמוס ה) : "וצדקה כנחל איתן" וזה בחינת (קהלת י"א) : "שלח לחמך על פני המים", הנאמר בצדקה ועל ידי הצדקה נעשה פה קדוש של הצדיק כנ"ל וזה בחינת (ראש השנה ו:) "בפיך" 'זו צדקה' שעל ידי צדקה נעשה הפה של הצדיק כנ"ל (דברים ל"ג) "בכור שורו הדר לו", ובכור נוטל פי שנים הינו שדבור פיו הקדוש יש לו שני משמעות ומזה בא שיש כח ויניקה להצבועים הנ"ל לינק מהם להפך דבריהם אל השקר שלהם מאחר שהדבור הקדוש בעצמו יש לו שני משמעות בבחינת פי שנים כנ"ל. אבל באמת הוא טובה להצדיק האמת מה שנמצאים אלו השקרנים המתדמים אליהם כי יש רשעים שנותנין צדקה לצדיקים ועל ידי הצדקה נעשה בחינת יבק הינו יחוד ברכה קדשה וכל שלש בחינות אלו נאמרו במים שהוא בחינת צדקה כנ"ל (בראשית א) "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" 'ברכה' כמו שכתוב (שם) : "ישרצו המים שרץ נפש חיה" וכו' 'קדשה' כמו שכתוב (במדבר ה) : "מים קדשים" ומחמת זה נמצאים בעלי צדקה שהם נואפים כי הם יונקים מבחינת היבק הנ"ל ובחינת היבק בקדשה הוא בחינת זווגין דקדשה ואצלם נתקלקל זאת היניקה ונעשה אצלם ניאוף, רחמנא לצלן ועל כן הצדקה שלהם היא רעה אצל הצדיק כי הצדיק מקבל דבור פיו הקדוש מן הצדקה וכשנתקלקל אצלם כנ"ל גורם פגם לדבור פיו של הצדיק, שמקבל משם כנ"ל ועל כן הוא טובה מה שנמצאים השקרנים הנ"ל שאזי אלו הרשעים הנותנים צדקה פונין אליהם ונותנין להם וכמאמר ירמיה הנביא 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא קמא טז:) ואזי נצול הצדיק האמת מפגם הצדקה שלהם כנ"ל אבל עקר כח יניקת השקרנים הנ"ל הוא רק מאלו הצדיקים הגדולים, ההולכים בגדולות כנ"ל אבל מאלו העוסקים בתורה תמיד ומתנהגים בפשיטות אין להם יניקה וכח כנ"ל. לשון הגמרא: מאי טעמא גמלא זוטרי גנובתה, משום דאכל כיסי מאי טעמא תורא אריכא גנובתה, משום דדיר באגמי, ובעי לכרכושי בקי רש"י: דאכלה כיסי קוצים, לפיכך זנבו קצר, כדי שלא ידבקו בו הקוצים ובעי לכרכושי בקי להבריח היתושים וזהו ששאל רבי זירא את רב יהודה. מאי טעמא גמלא זוטרי גנובתה ותורי אריכא גנובתה (שבת עז:) 'גמלא' זה בחינות הצדיק הפשוט בבחינת (תהלים קל"א) : "ולא הלכתי בגדלות ונפלאות כגמל עלי אמו" כי הוא מתנהג בפשיטות, ואינו מדבר גדולות וכל עבודתו הוא בבחינת שתיקה כי אין יוצא מפיו גדולות ונפלאות והוא רק כגמול עלי אמו וזהו בחינת 'גמלא' ו'זוטרי גנובתה' זה בחינת נביא ומורה שקר הוא הזנב, כמו שכתוב (בישעיה ט) הינו אלו הצבועים המשקרים בחינת נביאי השקר, שאחיזתם הוא רק בצדיקים הגדולים כנ"ל אבל בהצדיקים הפשוטים שהם בחינת גמלא, אין להם אחיזה כל כך וזהו 'זוטרי גנובתה' כנ"ל וזהו : 'תורי אריכא גנובתה' זהו בחינת הצדיקים הגדולים, בחינת: "בכור שורו הדר לו" כנ"ל 'ואריכא גנובתה' הינו שעקר יניקת הנביא ומורה השקר, שהוא הזנב הוא רק אצלם כנ"ל וזהו שהשיב: 'משום דאכלי קוצי' הינו שאלו הצדיקים הפשוטים, שהם בחינת גמלא 'אכלי קוצי' שאוכלים ומכלים את הקוצים והחוחים, הסובבים את השושנה העליונה ושושנה זה בחינת הדבור הקדוש, בחינת (שיר השירים ה) : "שפתותיו שושנים" וכו' כי הם עוסקים בתורה ועבודה יום ולילה ומכלים כל החוחים שלא יהיה להם יניקה מהדבור הקדוש כי מעבודה פשוטה בתמימות אין להם יניקה כנ"ל כי אינם יכולים להתדמות אליהם ולנהג שקר שלהם על ידם מאחר שהנהגתם רק בתמימות ובפשיטות כנ"ל 'ותורי אריכא גנובתה משום דדירי באגמי ובעי לכרכושי בקי' 'דדירי באגמי' הינו שמקבלים דבור פיהם הקדוש מבעלי צדקה מבחינת: "ההפכי הצור אגם מים" כנ"ל וזהו 'דדירי באגמי ובעי לכרכושי' בקי בחינת יב"ק הנ"ל שצריכין לגרש היבק של הצדקה שנותנין רשעים כי אצלם נפגם היבק כנ"ל וגורם רעה להצדיק שמקבל דבור פיו מהם כנ"ל ועל כן הוא טובה גדולה מה שיונק מהם הנביא וכו' שהוא הזנב שעל ידי זה מגרשין הרשעים מעצמן כי מכשילין אותן בשקרנים הנ"ל שפונין אליהם ונותנין להם הצדקה, ונצולין הצדיקים, כנ"ל
אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן בְּשֶׁקֶר בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת

וּכְאִלּוּ אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְנָע מֵהֶם, וְהַכּל בְּיָדָם

וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהֵם מַנְהִיגֵי הַדּוֹר

הִנֵּה עִקָּר כּחָם וִינִיקָתָם הוּא רַק מֵהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים

כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, וְיֵשׁ לָהֶם פֶּה קָדוֹשׁ

וְדַרְכָּם לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת

וְהֵם בֶּאֱמֶת יְכוֹלִים לַעֲבד ה' בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם.

בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר דְּבָרִים וְכַמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת

'שֶׁלִּפְעָמִים מַמְתִּיקִין דִּינִים עַל יְדֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה'

וְיֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן עַל יְדֵי אֲכִילָתָם וְכַיּוֹצֵא

וּמֵחֲמַת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ

מִזֶּה בָּא, שֶׁנִּמְצָאִים צְבוּעִים שַׁקְרָנִים שֶׁמִּתְדַּמִּים עַצְמָן כְּקוֹף

וּמִתְפָּאֲרִין עַצְמָן גַּם כֵּן מַמָּשׁ בְּאֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁל הִתְפָּאֲרוּת

שֶׁיּוֹצֵא מִפֶּה קָדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

וּכְעֵין שֶׁמָּצִינוּ בַּנְּבִיאִים, שֶׁיִּרְמְיָה הָיָה מִתְנַבֵּא בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן.

"הִנְנִי שׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם" וְכוּ'

וַחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, נְבִיא שֶׁקֶר, הָיָה מִתְנַבֵּא בְּלָשׁוֹן זֶה מַמָּשׁ לְהֵפֶך

כְּמוֹ כֵן מִתְנַהֵג עַכְשָׁו כַּנַּ"ל

אֲבָל עִקָּר יְנִיקָתָם רַק מִצַּדִּיקִים כָּאֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִים בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת כַּנַּ"ל

כִּי מִצַּדִּיקִים פְּשׁוּטִים

עוֹבְדֵי ה' בִּפְשִׁיטוּת, בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לָהֶם שׁוּם כּחַ

מֵאַחַר שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּעַצְמָן אֵינָם מְדַבְּרִים גְּדוֹלוֹת

וּמִתְנַהֲגִים בִּפְשִׁיטוּת בַּעֲבוֹדָה תַמָּה

עַל כֵּן אֵין לְהַשֶּׁקֶר וְהַגַּדְלוּת שֶׁלָּהֶם אֲחִיזָה בָּהֶם כָּל כָּך

שֶׁיִּמָּצְאוּ שַׁקְרָנִים צְבוּעִים בְּדֶרֶך זֶה

כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא

שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹשְׁבִים מְעֻטָּפִים בְּטַלִּית וּתְפִילִּין כָּל הַיּוֹם, וְהֵם צְבוּעִים

עִם כָּל זֶה אֵין לָהֶם כּחַ לְהַטְעוֹת הָעוֹלָם כָּל כָּך

כְּמוֹ אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין בִּגְדוֹלוֹת כַּנַּ"ל

כִּי דַּע, שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַנַּ"ל מְקַבֵּל דִּבּוּר פִּיו הַקָּדוֹשׁ מִבַּעֲלֵי צְדָקָה

וְזֶה בְּחִינַת "נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא ה'"

שֶׁהַצַּדִּיק מְקַבֵּל דִּבּוּר פִּיו מִנְּדִיבֵי לֵב, דְּהַיְנוּ בַּעֲלֵי צְדָקָה

"הַהפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם", 'הַצּוּר' זֶה בְּחִינַת: "צוּר לְבָבִי"

כִּי יֵשׁ "לֵב אֶבֶן", דְּהַיְנוּ "אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה"

וְזֶהוּ: "הַהפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם"

דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּך לְלֵב רַך, בְּחִינַת: "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּך נכַח פְּנֵי ה'"

הַיְנוּ לֵב רַך לְהִתְנַדֵּב לִצְדָקָה

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא צְדָקָה מַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן"

וְזֶה בְּחִינַת: "שַׁלַּח לַחְמְך עַל פְּנֵי הַמָּיִם", הַנֶּאֱמָר בִּצְדָקָה

וְעַל יְדֵי הַצְּדָקָה נַעֲשֶׂה פֶּה קָדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת "בְּפִיך" 'זוֹ צְדָקָה'

שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה הַפֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

"בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ", וּבְכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם

הַיְנוּ שֶׁדִּבּוּר פִּיו הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי מַשְׁמָעוֹת

וּמִזֶּה בָּא שֶׁיֵּשׁ כּחַ וִינִיקָה לְהַצְּבוּעִים הַנַּ"ל לִינק מֵהֶם

לַהֲפך דִּבְרֵיהֶם אֶל הַשֶּׁקֶר שֶׁלָּהֶם

מֵאַחַר שֶׁהַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי מַשְׁמָעוֹת

בִּבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל.

אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא טוֹבָה לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת

מַה שֶּׁנִּמְצָאִים אֵלּוּ הַשַּׁקְרָנִים הַמִּתְדַּמִּים אֲלֵיהֶם

כִּי יֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁנּוֹתְנִין צְדָקָה לְצַדִּיקִים

וְעַל יְדֵי הַצְּדָקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת יַבּק

הַיְנוּ יִחוּד בְּרָכָה קְדֻשָּׁה

וְכָל שָׁלשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּמַיִם

שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל

"יִקָּווּ הַמָּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד"

'בְּרָכָה' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" וְכוּ'

'קְדֻשָּׁה' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מַיִם קְדשִׁים"

וּמֵחֲמַת זֶה נִמְצָאִים בַּעֲלֵי צְדָקָה שֶׁהֵם נוֹאֲפִים

כִּי הֵם יוֹנְקִים מִבְּחִינַת הַיַּבּק הַנַּ"ל

וּבְחִינַת הַיַּבּק בִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת זִוּוּגִין דִּקְדֻשָּׁה

וְאֶצְלָם נִתְקַלְקֵל זאת הַיְנִיקָה

וְנַעֲשֶׂה אֶצְלָם נִיאוּף, רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְעַל כֵּן הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם הִיא רָעָה אֵצֶל הַצַּדִּיק

כִּי הַצַּדִּיק מְקַבֵּל דִּבּוּר פִּיו הַקָּדוֹשׁ מִן הַצְּדָקָה

וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל אֶצְלָם כַּנַּ"ל

גּוֹרֵם פְּגָם לְדִבּוּר פִּיו שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁמְּקַבֵּל מִשָּׁם כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן הוּא טוֹבָה מַה שֶׁנִּמְצָאִים הַשַּׁקְרָנִים הַנַּ"ל

שֶׁאֲזַי אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַנּוֹתְנִים צְדָקָה פּוֹנִין אֲלֵיהֶם וְנוֹתְנִין לָהֶם

וּכְמַאֲמַר יִרְמְיָה הַנָּבִיא 'הַכְשִׁילֵם בָּעֲנִיִּים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים'

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וַאֲזַי נִצּוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מִפְּגַם הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל

אֲבָל עִקָּר כּחַ יְנִיקַת הַשַּׁקְרָנִים הַנַּ"ל

הוּא רַק מֵאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, הַהוֹלְכִים בִּגְדוֹלוֹת כַּנַּ"ל

אֲבָל מֵאֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה תָּמִיד וּמִתְנַהֲגִים בִּפְשִׁיטוּת

אֵין לָהֶם יְנִיקָה וְכחַ כַּנַּ"ל.

לְשׁוֹן הַגְּמָרָא: מַאי טַעֲמָא גַּמְלָא זוּטְרֵי גְּנוּבְתֵהּ, מִשּׁוּם דְּאָכֵל כִּיסֵי מַאי טַעֲמָא תּוֹרָא אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ, מִשּׁוּם דְּדָיֵר בַּאֲגַמֵּי, וּבָעֵי לְכִרְכּוּשֵׁי בָּקֵי

רַשִׁ"י: דְּאָכְלָה כִּיסֵי קוֹצִים, לְפִיכָך זְנָבוֹ קָצָר, כְּדֵי שֶׁלּא יִדְבְּקוּ בּוֹ הַקּוֹצִים וּבָעֵי לְכִרְכּוּשֵׁי בָּקֵי לְהַבְרִיחַ הַיַּתּוּשִׁים

וְזֶהוּ שֶּׁשָּׁאַל רַבִּי זֵירָא אֶת רַב יְהוּדָה.

מַאי טַעֲמָא גַּמְלָא זוּטְרֵי גְּנוּבְתֵהּ וְתוֹרֵי אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ

'גַּמְלָא' זֶה בְּחִינוֹת הַצַּדִּיק הַפָּשׁוּט

בִּבְחִינַת: "וְלא הִלַּכְתִּי בִּגְדלוֹת וְנִפְלָאוֹת כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ"

כִּי הוּא מִתְנַהֵג בִּפְשִׁיטוּת, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת

וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הוּא בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה

כִּי אֵין יוֹצֵא מִפִּיו גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת וְהוּא רַק כְּגָמוּל עֲלֵי אִמּוֹ

וְזֶהוּ בְּחִינַת 'גַּמְלָא'

וְ'זוּטְרֵי גְּנוּבְתֵהּ' זֶה בְּחִינַת נָבִיא וּמוֹרֵה שֶׁקֶר

הוּא הַזָּנָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב

הַיְנוּ אֵלּוּ הַצְּבוּעִים הַמְשַׁקְּרִים

בְּחִינַת נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, שֶׁאֲחִיזָתָם הוּא רַק בַּצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים כַּנַּ"ל

אֲבָל בְּהַצַּדִּיקִים הַפְּשׁוּטִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת גַּמְלָא, אֵין לָהֶם אֲחִיזָה כָּל כָּך

וְזֶהוּ 'זוּטְרֵי גְּנוּבְתֵהּ' כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'תּוֹרֵי אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ'

זֶהוּ בְּחִינַת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, בְּחִינַת: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" כַּנַּ"ל

'וַאֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ'

הַיְנוּ שֶׁעִקָּר יְנִיקַת הַנָּבִיא וּמוֹרֶה הַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא הַזָּנָב

הוּא רַק אֶצְלָם כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ שֶׁהֵשִׁיב: 'מִשּׁוּם דְּאָכְלִי קוֹצֵי'

הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַפְּשׁוּטִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת גַּמְלָא

'אָכְלִי קוֹצֵי' שֶׁאוֹכְלִים וּמְכַלִּים אֶת הַקּוֹצִים וְהַחוֹחִים, הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה

וְשׁוֹשַׁנָּה זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת: "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים" וְכוּ'

כִּי הֵם עוֹסְקִים בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה יוֹם וָלַיְלָה וּמְכַלִּים כָּל הַחוֹחִים

שֶׁלּא יִהְיֶה לָהֶם יְנִיקָה מֵהַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ

כִּי מֵעֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה בִּתְמִימוּת אֵין לָהֶם יְנִיקָה כַּנַּ"ל

כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְדַּמּוֹת אֲלֵיהֶם וְלִנְהג שֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם עַל יָדָם

מֵאַחַר שֶׁהַנְהָגָתָם רַק בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת כַּנַּ"ל

'וְתוֹרֵי אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ מִשּׁוּם דְּדָּיְרִי בַּאֲגַמֵּי וּבָעֵי לְכִרְכּוּשֵׁי בָּקֵי'

'דְּדָּיְרִי בַּאֲגַמֵּי' הַיְנוּ שֶׁמְּקַבְּלִים דִּבּוּר פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ מִבַּעֲלֵי צְדָקָה

מִבְּחִינַת: "הַהפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם" כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ 'דְּדָּיְרִי בַּאֲגַמֵּי וּבָעֵי לְכִרְכּוּשֵׁי'

בָּקֵי בְּחִינַת יַבּ"ק הַנַּ"ל

שֶׁצְרִיכִין לְגָרֵשׁ הַיַּבּק שֶׁל הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין רְשָׁעִים

כִּי אֶצְלָם נִפְגָם הַיַּבּק כַּנַּ"ל

וְגוֹרֵם רָעָה לְהַצַּדִּיק שֶׁמְּקַבֵּל דִּבּוּר פִּיו מֵהֶם כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן הוּא טוֹבָה גְדוֹלָה מַה שֶּׁיּוֹנֵק מֵהֶם הַנָּבִיא וְכוּ'

שֶׁהוּא הַזָּנָב

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְגָרְשִׁין הָרְשָׁעִים מֵעַצְמָן

כִּי מַכְשִׁילִין אוֹתָן בְּשַׁקְרָנִים הַנַּ"ל

שֶׁפּוֹנִין אֲלֵיהֶם וְנוֹתְנִין לָהֶם הַצְּדָקָה, וְנִצּוֹלִין הַצַּדִּיקִים, כַּנַּ"ל
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו
...לארץ ישראל - אות כו ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר וגם היה קשה לעבר הגרעניץ [הגבול] מחמת זה כי אז לא הועיל אפילו עמידת קאראן טאן [מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות] מחמת זה ממקומות כאלה והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל גבהה ועצומה מאד עד אין סוף ואין תכלית
תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 1
...ועוד - חלק 1 breslev.eip.co.il/?key=32 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא עיקר התורה הנ"ל הוא: והתקון הוא שיוכל לשמע נגינה מכל אדם הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה והדבר כמובן צריך עיון, מה הקשר בין הדברים? עניין נוסף: כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז רבי נחמן מברסלב מבאר את אותו הדיבור של רבה בר בר חנה בצורה אחרת ושונה. כיצד הדברים עולים בקנה אחד זה עם זה? ז"א מדובר 2 הפירושים הם בעצם פירוש אחד? כיצד הם נכנסים וכלולים זה בזה? תשובה:...
חיי מוהר"ן - מח - שיחות השיכים להתורות
...- שיחות השיכים להתורות אות מח התורה חיים נצחיים שבסימן ע"ב בלקוטי תנינא נאמרה בעת שבא אצלו על שבת קדש פרשת יתרו צדיק אחד מפרסם גדול, והוא זכרונו לברכה לא אמר שום תורה בליל שבת קדש ולא ביום שבת קדש. וכשגמרנו סעדת שחרית של שבת וכבר ברכנו ברכת המזון והיינו סבורים להסתלק מהשלחן כנהוג אחר ברכת המזון אבל הוא זכרונו לברכה נשאר אז יושב על מקומו וגם אנחנו כלנו נשארנו אז יושבים לפניו, וגם הצדיק הנ"ל נשאר עדין יושב לפניו. בתוך כך ענה ואמר כשרואין את עצמו עם הצדיק אפילו כשאין שומעין תורה גם זה טוב מאד כי על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל
...תורה ס - דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול האדרא רבא קדישא פתח רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה'. אמאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעלא דאיהי מתבטלא, אי לא יתעבד בתקוני דא. ולעתיק יומין אתמר כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב "מי כמוך באלים ה'". קרא לרבי אלעזר ברה אותבה קמה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר: אנן כללא דכלא. עד כאן אתתקנו קימין אשתיקו, שמעו קלא, וארכבתן דא לדא נקשן א. דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר לבוא להתבוננות הזאת, כי אם על ידי עשירות...
ספר המידות - גאוה
...חלק א' א. אין משיח בא, עד שיכלה [כל] גאוה מן העולם. ב. על ידי גאוה בא לידי תאוות משכב זכר גם בא לידי כעס, גם לפעמים אין אשה מתעברת מחמת שהיא מקשטת והיא בעלת גאוה. ג. על ידי גאוה בא רעב לעולם. ד. על ידי גאוה בא לשכרות והוא הדין להפך. ה. על ידי גאוה בא לפחד. ו. סגלה לבטל גאוה, לתן צדקה. ז. מי שנוהג רבנות בעל כרחם בגאוה, הקדוש ברוך הוא מעורר עליו שונאים. ח. מי שלבו רם עליו, ידע שהשעה מצלחת עליו. ט. מי שמושיע לעניים, יש בו כח בהסתכלות על בעלי גאוה להשפיל אותם. י. מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שהוא גדלן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קך - הָעִנְיָן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, וְלא דַּי בְּסִפְרֵי מוּסָר
...קך - הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר מפרש בתורה: "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" כי אף שאמר לו לכתב בספר, אף על פי כן לא הסתפק בזה וצוה לו, ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה כי העקר מה ששומעין מפה הצדיק וכמו שאמרו במדרש על פסוק: "שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן" וכו' וזה לשונו, מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנין אמרי למה הדבר דומה, למלך שקדש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך אבדת אחת, שמרי את השניה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיב - צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה
...לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשה פרש רש"י: צהר יש אומרים אבן טוב ויש אומרים חלון הנה ידוע כי "סביב רשעים יתהלכון" כי הסטרא אחרא מסבבת הקדשה כי את זה לעמת זה עשה ובפרט מי שכבר נמשך אחר עברות, חס ושלום ונמשך אחר הסטרא אחרא, ושם מקומו, חס ושלום והם מסבבין אותו מכל צד וכאשר יעורר רוחו לשוב אל ה' קשה לו מאד להתפלל ולדבר דבורים לפני ה' כי הן מסבבין אותו מכל צד, לכל אחד לפי ענינו כנ"ל ומחמת שאי אפשר לו להוציא דבור לפני אלהים בדחילו ורחימו וחיות כראוי לכן כל הדבו
ספר המידות - לשון הרע
...הרע, הקדוש ברוך הוא אומר לשר של גיהנום: אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה. ותקנתו יעסק בתורה וישפיל דעתו גם על ידי זה לא יבוא לידי לשון הרע. ב. על ידי לשון הרע מגדיל עוונותיו כנגד שלש עברות. ג. מלתא דמתאמרה באפי מרא או באפי תלתא, לית בה משום לשנא בישא. ד. האי לשנא בישא, אף על גב דלקבולי לא מבעי, למיחש מיבעי. ה. מי שדובר רע על ישראל, לסוף שיחלה על פיו. ו. כשאין אהבה בין ישראל נעשים הולכי רכיל, ועל ידי הולכי רכיל נעשים לצים. ז. בני אדם שאוהבים זה את זה, מתר לומר זה לזה מאיזה דבר ששמע מאיזה אדם, גם חברו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמב - יֵּשׁ בְּחִינַת 'אֲרִיך אַנְפִּין בַּקְּלִפָּה'
...בקלפה' דע שיש בחינת 'אריך אנפין בקלפה' . ומי שפוגע באשה מבחינה זו קשה לו להנצל מהרהור ואף אם יעצים עיניו, אף על פי כן בכל צד שיפנה תזדמן לו כי היא בחינת 'אריך אנפין של הקלפה', שהם פנים ארכים ועל כן בכל צד שיפנה תזדמן לו ודע שצדקה הוא סגלה גדולה ומועלת מאד להנצל מהרהורי ניאוף אך אף על פי כן אסור לסמך על זה ולהיות מערב עם הנשים ולהרבות שיחה עמהם חס ושלום רק שאינו מזיק לו כל כך וזהו: 'ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה' הינו שאף שאתה עושה צדקה ועניים הם בני ביתך אף על פי כן אל תרבה וכו' כ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת, יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים
...תורה פג - על ידי תקון הברית שהוא קשת, יכול להוציא החצים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי תקון הברית שהוא קשת יכול להוציא החצים שהיא התפילה שהוא חי ברכן דצלותא שהם תלת ווין, בחינת חצים ומקומם בברית, בבחינת: "ובריתי נאמנת לו" . "ויהי ידיו אמונה": "אצמיח קרן לדוד", בבחינת: "קרנים מידו לו" 'ידו' זה בחינת תפילה ותפילות הם שלשה כי כלליות משיח באבות הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים הוא מאש מים, רוח ואז נעשה בן חורין הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה כי שבת זו 'שין בת' 'שין' תלת גונין: אש...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.7520 שניות - עכשיו 15_10_2026 השעה 04:39:35 - wesi2