ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טו - אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן בְּשֶׁקֶר בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת
אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות וכאלו אין שום דבר נמנע מהם, והכל בידם ויש מהם שהם מנהיגי הדור הנה עקר כחם ויניקתם הוא רק מהצדיקים הגדולים כי יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה, ויש להם פה קדוש ודרכם לדבר גדולות ונפלאות והם באמת יכולים לעבד ה' בכל דבר שבעולם. באכילה ושתיה ושאר דברים וכמובא בכונות 'שלפעמים ממתיקין דינים על ידי אכילה ושתיה' ויש צדיקים אמתיים, שיכולין לעשות פדיון על ידי אכילתם וכיוצא ומחמת ההתפארות של אלו הצדיקים הגדולים שיוצא מפיהם הקדוש מזה בא, שנמצאים צבועים שקרנים שמתדמים עצמן כקוף ומתפארין עצמן גם כן ממש באלו הלשונות של התפארות שיוצא מפה קדוש של הצדיק האמת וכעין שמצינו בנביאים, שירמיה היה מתנבא בשוק העליון. "הנני שבר את קשת עילם" וכו' (ירמיה מ"ט) וחנניה בן עזור, נביא שקר, היה מתנבא בלשון זה ממש להפך, (סנהדרין פט) כמו כן מתנהג עכשו כנ"ל אבל עקר יניקתם רק מצדיקים כאלו שהולכים בגדולות ונפלאות כנ"ל כי מצדיקים פשוטים עובדי ה' בפשיטות, בתורה ותפילה ומעשים טובים, אין להם שום כח מאחר שהצדיקים בעצמן אינם מדברים גדולות ומתנהגים בפשיטות בעבודה תמה על כן אין להשקר והגדלות שלהם אחיזה בהם כל כך שימצאו שקרנים צבועים בדרך זה כמו שנמצא שיש אנשים שיושבים מעטפים בטלית ותפילין כל היום, והם צבועים עם כל זה אין להם כח להטעות העולם כל כך כמו אלו המתפארין בגדולות כנ"ל כי דע, שהצדיק האמת הנ"ל מקבל דבור פיו הקדוש מבעלי צדקה וזה בחינת (תהלים קי"ט) "נדבות פי רצה נא ה'" שהצדיק מקבל דבור פיו מנדיבי לב, דהינו בעלי צדקה (שם קי"ד) : "ההפכי הצור אגם מים", 'הצור' זה בחינת (תהלים ע"ג) : "צור לבבי" כי יש "לב אבן" (יחזקאל ל"ו), דהינו "אבירי לב הרחוקים מצדקה" (ישעיה מ"ו) וזהו : "ההפכי הצור אגם מים" דהינו שנתהפך ללב רך, בחינת (איכה ב) : "שפכי כמים לבך נכח פני ה'" הינו לב רך להתנדב לצדקה ובשביל זה נקרא צדקה מים, כמו שכתוב (עמוס ה) : "וצדקה כנחל איתן" וזה בחינת (קהלת י"א) : "שלח לחמך על פני המים", הנאמר בצדקה ועל ידי הצדקה נעשה פה קדוש של הצדיק כנ"ל וזה בחינת (ראש השנה ו:) "בפיך" 'זו צדקה' שעל ידי צדקה נעשה הפה של הצדיק כנ"ל (דברים ל"ג) "בכור שורו הדר לו", ובכור נוטל פי שנים הינו שדבור פיו הקדוש יש לו שני משמעות ומזה בא שיש כח ויניקה להצבועים הנ"ל לינק מהם להפך דבריהם אל השקר שלהם מאחר שהדבור הקדוש בעצמו יש לו שני משמעות בבחינת פי שנים כנ"ל. אבל באמת הוא טובה להצדיק האמת מה שנמצאים אלו השקרנים המתדמים אליהם כי יש רשעים שנותנין צדקה לצדיקים ועל ידי הצדקה נעשה בחינת יבק הינו יחוד ברכה קדשה וכל שלש בחינות אלו נאמרו במים שהוא בחינת צדקה כנ"ל (בראשית א) "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" 'ברכה' כמו שכתוב (שם) : "ישרצו המים שרץ נפש חיה" וכו' 'קדשה' כמו שכתוב (במדבר ה) : "מים קדשים" ומחמת זה נמצאים בעלי צדקה שהם נואפים כי הם יונקים מבחינת היבק הנ"ל ובחינת היבק בקדשה הוא בחינת זווגין דקדשה ואצלם נתקלקל זאת היניקה ונעשה אצלם ניאוף, רחמנא לצלן ועל כן הצדקה שלהם היא רעה אצל הצדיק כי הצדיק מקבל דבור פיו הקדוש מן הצדקה וכשנתקלקל אצלם כנ"ל גורם פגם לדבור פיו של הצדיק, שמקבל משם כנ"ל ועל כן הוא טובה מה שנמצאים השקרנים הנ"ל שאזי אלו הרשעים הנותנים צדקה פונין אליהם ונותנין להם וכמאמר ירמיה הנביא 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא קמא טז:) ואזי נצול הצדיק האמת מפגם הצדקה שלהם כנ"ל אבל עקר כח יניקת השקרנים הנ"ל הוא רק מאלו הצדיקים הגדולים, ההולכים בגדולות כנ"ל אבל מאלו העוסקים בתורה תמיד ומתנהגים בפשיטות אין להם יניקה וכח כנ"ל. לשון הגמרא: מאי טעמא גמלא זוטרי גנובתה, משום דאכל כיסי מאי טעמא תורא אריכא גנובתה, משום דדיר באגמי, ובעי לכרכושי בקי רש"י: דאכלה כיסי קוצים, לפיכך זנבו קצר, כדי שלא ידבקו בו הקוצים ובעי לכרכושי בקי להבריח היתושים וזהו ששאל רבי זירא את רב יהודה. מאי טעמא גמלא זוטרי גנובתה ותורי אריכא גנובתה (שבת עז:) 'גמלא' זה בחינות הצדיק הפשוט בבחינת (תהלים קל"א) : "ולא הלכתי בגדלות ונפלאות כגמל עלי אמו" כי הוא מתנהג בפשיטות, ואינו מדבר גדולות וכל עבודתו הוא בבחינת שתיקה כי אין יוצא מפיו גדולות ונפלאות והוא רק כגמול עלי אמו וזהו בחינת 'גמלא' ו'זוטרי גנובתה' זה בחינת נביא ומורה שקר הוא הזנב, כמו שכתוב (בישעיה ט) הינו אלו הצבועים המשקרים בחינת נביאי השקר, שאחיזתם הוא רק בצדיקים הגדולים כנ"ל אבל בהצדיקים הפשוטים שהם בחינת גמלא, אין להם אחיזה כל כך וזהו 'זוטרי גנובתה' כנ"ל וזהו : 'תורי אריכא גנובתה' זהו בחינת הצדיקים הגדולים, בחינת: "בכור שורו הדר לו" כנ"ל 'ואריכא גנובתה' הינו שעקר יניקת הנביא ומורה השקר, שהוא הזנב הוא רק אצלם כנ"ל וזהו שהשיב: 'משום דאכלי קוצי' הינו שאלו הצדיקים הפשוטים, שהם בחינת גמלא 'אכלי קוצי' שאוכלים ומכלים את הקוצים והחוחים, הסובבים את השושנה העליונה ושושנה זה בחינת הדבור הקדוש, בחינת (שיר השירים ה) : "שפתותיו שושנים" וכו' כי הם עוסקים בתורה ועבודה יום ולילה ומכלים כל החוחים שלא יהיה להם יניקה מהדבור הקדוש כי מעבודה פשוטה בתמימות אין להם יניקה כנ"ל כי אינם יכולים להתדמות אליהם ולנהג שקר שלהם על ידם מאחר שהנהגתם רק בתמימות ובפשיטות כנ"ל 'ותורי אריכא גנובתה משום דדירי באגמי ובעי לכרכושי בקי' 'דדירי באגמי' הינו שמקבלים דבור פיהם הקדוש מבעלי צדקה מבחינת: "ההפכי הצור אגם מים" כנ"ל וזהו 'דדירי באגמי ובעי לכרכושי' בקי בחינת יב"ק הנ"ל שצריכין לגרש היבק של הצדקה שנותנין רשעים כי אצלם נפגם היבק כנ"ל וגורם רעה להצדיק שמקבל דבור פיו מהם כנ"ל ועל כן הוא טובה גדולה מה שיונק מהם הנביא וכו' שהוא הזנב שעל ידי זה מגרשין הרשעים מעצמן כי מכשילין אותן בשקרנים הנ"ל שפונין אליהם ונותנין להם הצדקה, ונצולין הצדיקים, כנ"ל
אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן בְּשֶׁקֶר בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת

וּכְאִלּוּ אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְנָע מֵהֶם, וְהַכּל בְּיָדָם

וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהֵם מַנְהִיגֵי הַדּוֹר

הִנֵּה עִקָּר כּחָם וִינִיקָתָם הוּא רַק מֵהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים

כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, וְיֵשׁ לָהֶם פֶּה קָדוֹשׁ

וְדַרְכָּם לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת

וְהֵם בֶּאֱמֶת יְכוֹלִים לַעֲבד ה' בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם.

בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר דְּבָרִים וְכַמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת

'שֶׁלִּפְעָמִים מַמְתִּיקִין דִּינִים עַל יְדֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה'

וְיֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן עַל יְדֵי אֲכִילָתָם וְכַיּוֹצֵא

וּמֵחֲמַת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ

מִזֶּה בָּא, שֶׁנִּמְצָאִים צְבוּעִים שַׁקְרָנִים שֶׁמִּתְדַּמִּים עַצְמָן כְּקוֹף

וּמִתְפָּאֲרִין עַצְמָן גַּם כֵּן מַמָּשׁ בְּאֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁל הִתְפָּאֲרוּת

שֶׁיּוֹצֵא מִפֶּה קָדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

וּכְעֵין שֶׁמָּצִינוּ בַּנְּבִיאִים, שֶׁיִּרְמְיָה הָיָה מִתְנַבֵּא בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן.

"הִנְנִי שׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם" וְכוּ'

וַחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, נְבִיא שֶׁקֶר, הָיָה מִתְנַבֵּא בְּלָשׁוֹן זֶה מַמָּשׁ לְהֵפֶך

כְּמוֹ כֵן מִתְנַהֵג עַכְשָׁו כַּנַּ"ל

אֲבָל עִקָּר יְנִיקָתָם רַק מִצַּדִּיקִים כָּאֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִים בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת כַּנַּ"ל

כִּי מִצַּדִּיקִים פְּשׁוּטִים

עוֹבְדֵי ה' בִּפְשִׁיטוּת, בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לָהֶם שׁוּם כּחַ

מֵאַחַר שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּעַצְמָן אֵינָם מְדַבְּרִים גְּדוֹלוֹת

וּמִתְנַהֲגִים בִּפְשִׁיטוּת בַּעֲבוֹדָה תַמָּה

עַל כֵּן אֵין לְהַשֶּׁקֶר וְהַגַּדְלוּת שֶׁלָּהֶם אֲחִיזָה בָּהֶם כָּל כָּך

שֶׁיִּמָּצְאוּ שַׁקְרָנִים צְבוּעִים בְּדֶרֶך זֶה

כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא

שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹשְׁבִים מְעֻטָּפִים בְּטַלִּית וּתְפִילִּין כָּל הַיּוֹם, וְהֵם צְבוּעִים

עִם כָּל זֶה אֵין לָהֶם כּחַ לְהַטְעוֹת הָעוֹלָם כָּל כָּך

כְּמוֹ אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין בִּגְדוֹלוֹת כַּנַּ"ל

כִּי דַּע, שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַנַּ"ל מְקַבֵּל דִּבּוּר פִּיו הַקָּדוֹשׁ מִבַּעֲלֵי צְדָקָה

וְזֶה בְּחִינַת "נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא ה'"

שֶׁהַצַּדִּיק מְקַבֵּל דִּבּוּר פִּיו מִנְּדִיבֵי לֵב, דְּהַיְנוּ בַּעֲלֵי צְדָקָה

"הַהפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם", 'הַצּוּר' זֶה בְּחִינַת: "צוּר לְבָבִי"

כִּי יֵשׁ "לֵב אֶבֶן", דְּהַיְנוּ "אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה"

וְזֶהוּ: "הַהפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם"

דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּך לְלֵב רַך, בְּחִינַת: "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּך נכַח פְּנֵי ה'"

הַיְנוּ לֵב רַך לְהִתְנַדֵּב לִצְדָקָה

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא צְדָקָה מַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן"

וְזֶה בְּחִינַת: "שַׁלַּח לַחְמְך עַל פְּנֵי הַמָּיִם", הַנֶּאֱמָר בִּצְדָקָה

וְעַל יְדֵי הַצְּדָקָה נַעֲשֶׂה פֶּה קָדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת "בְּפִיך" 'זוֹ צְדָקָה'

שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה הַפֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

"בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ", וּבְכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם

הַיְנוּ שֶׁדִּבּוּר פִּיו הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי מַשְׁמָעוֹת

וּמִזֶּה בָּא שֶׁיֵּשׁ כּחַ וִינִיקָה לְהַצְּבוּעִים הַנַּ"ל לִינק מֵהֶם

לַהֲפך דִּבְרֵיהֶם אֶל הַשֶּׁקֶר שֶׁלָּהֶם

מֵאַחַר שֶׁהַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי מַשְׁמָעוֹת

בִּבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל.

אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא טוֹבָה לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת

מַה שֶּׁנִּמְצָאִים אֵלּוּ הַשַּׁקְרָנִים הַמִּתְדַּמִּים אֲלֵיהֶם

כִּי יֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁנּוֹתְנִין צְדָקָה לְצַדִּיקִים

וְעַל יְדֵי הַצְּדָקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת יַבּק

הַיְנוּ יִחוּד בְּרָכָה קְדֻשָּׁה

וְכָל שָׁלשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּמַיִם

שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל

"יִקָּווּ הַמָּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד"

'בְּרָכָה' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" וְכוּ'

'קְדֻשָּׁה' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מַיִם קְדשִׁים"

וּמֵחֲמַת זֶה נִמְצָאִים בַּעֲלֵי צְדָקָה שֶׁהֵם נוֹאֲפִים

כִּי הֵם יוֹנְקִים מִבְּחִינַת הַיַּבּק הַנַּ"ל

וּבְחִינַת הַיַּבּק בִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת זִוּוּגִין דִּקְדֻשָּׁה

וְאֶצְלָם נִתְקַלְקֵל זאת הַיְנִיקָה

וְנַעֲשֶׂה אֶצְלָם נִיאוּף, רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְעַל כֵּן הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם הִיא רָעָה אֵצֶל הַצַּדִּיק

כִּי הַצַּדִּיק מְקַבֵּל דִּבּוּר פִּיו הַקָּדוֹשׁ מִן הַצְּדָקָה

וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל אֶצְלָם כַּנַּ"ל

גּוֹרֵם פְּגָם לְדִבּוּר פִּיו שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁמְּקַבֵּל מִשָּׁם כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן הוּא טוֹבָה מַה שֶׁנִּמְצָאִים הַשַּׁקְרָנִים הַנַּ"ל

שֶׁאֲזַי אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַנּוֹתְנִים צְדָקָה פּוֹנִין אֲלֵיהֶם וְנוֹתְנִין לָהֶם

וּכְמַאֲמַר יִרְמְיָה הַנָּבִיא 'הַכְשִׁילֵם בָּעֲנִיִּים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים'

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וַאֲזַי נִצּוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מִפְּגַם הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל

אֲבָל עִקָּר כּחַ יְנִיקַת הַשַּׁקְרָנִים הַנַּ"ל

הוּא רַק מֵאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, הַהוֹלְכִים בִּגְדוֹלוֹת כַּנַּ"ל

אֲבָל מֵאֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה תָּמִיד וּמִתְנַהֲגִים בִּפְשִׁיטוּת

אֵין לָהֶם יְנִיקָה וְכחַ כַּנַּ"ל.

לְשׁוֹן הַגְּמָרָא: מַאי טַעֲמָא גַּמְלָא זוּטְרֵי גְּנוּבְתֵהּ, מִשּׁוּם דְּאָכֵל כִּיסֵי מַאי טַעֲמָא תּוֹרָא אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ, מִשּׁוּם דְּדָיֵר בַּאֲגַמֵּי, וּבָעֵי לְכִרְכּוּשֵׁי בָּקֵי

רַשִׁ"י: דְּאָכְלָה כִּיסֵי קוֹצִים, לְפִיכָך זְנָבוֹ קָצָר, כְּדֵי שֶׁלּא יִדְבְּקוּ בּוֹ הַקּוֹצִים וּבָעֵי לְכִרְכּוּשֵׁי בָּקֵי לְהַבְרִיחַ הַיַּתּוּשִׁים

וְזֶהוּ שֶּׁשָּׁאַל רַבִּי זֵירָא אֶת רַב יְהוּדָה.

מַאי טַעֲמָא גַּמְלָא זוּטְרֵי גְּנוּבְתֵהּ וְתוֹרֵי אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ

'גַּמְלָא' זֶה בְּחִינוֹת הַצַּדִּיק הַפָּשׁוּט

בִּבְחִינַת: "וְלא הִלַּכְתִּי בִּגְדלוֹת וְנִפְלָאוֹת כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ"

כִּי הוּא מִתְנַהֵג בִּפְשִׁיטוּת, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת

וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הוּא בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה

כִּי אֵין יוֹצֵא מִפִּיו גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת וְהוּא רַק כְּגָמוּל עֲלֵי אִמּוֹ

וְזֶהוּ בְּחִינַת 'גַּמְלָא'

וְ'זוּטְרֵי גְּנוּבְתֵהּ' זֶה בְּחִינַת נָבִיא וּמוֹרֵה שֶׁקֶר

הוּא הַזָּנָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב

הַיְנוּ אֵלּוּ הַצְּבוּעִים הַמְשַׁקְּרִים

בְּחִינַת נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, שֶׁאֲחִיזָתָם הוּא רַק בַּצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים כַּנַּ"ל

אֲבָל בְּהַצַּדִּיקִים הַפְּשׁוּטִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת גַּמְלָא, אֵין לָהֶם אֲחִיזָה כָּל כָּך

וְזֶהוּ 'זוּטְרֵי גְּנוּבְתֵהּ' כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'תּוֹרֵי אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ'

זֶהוּ בְּחִינַת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, בְּחִינַת: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" כַּנַּ"ל

'וַאֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ'

הַיְנוּ שֶׁעִקָּר יְנִיקַת הַנָּבִיא וּמוֹרֶה הַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא הַזָּנָב

הוּא רַק אֶצְלָם כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ שֶׁהֵשִׁיב: 'מִשּׁוּם דְּאָכְלִי קוֹצֵי'

הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַפְּשׁוּטִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת גַּמְלָא

'אָכְלִי קוֹצֵי' שֶׁאוֹכְלִים וּמְכַלִּים אֶת הַקּוֹצִים וְהַחוֹחִים, הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה

וְשׁוֹשַׁנָּה זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת: "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים" וְכוּ'

כִּי הֵם עוֹסְקִים בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה יוֹם וָלַיְלָה וּמְכַלִּים כָּל הַחוֹחִים

שֶׁלּא יִהְיֶה לָהֶם יְנִיקָה מֵהַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ

כִּי מֵעֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה בִּתְמִימוּת אֵין לָהֶם יְנִיקָה כַּנַּ"ל

כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְדַּמּוֹת אֲלֵיהֶם וְלִנְהג שֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם עַל יָדָם

מֵאַחַר שֶׁהַנְהָגָתָם רַק בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת כַּנַּ"ל

'וְתוֹרֵי אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ מִשּׁוּם דְּדָּיְרִי בַּאֲגַמֵּי וּבָעֵי לְכִרְכּוּשֵׁי בָּקֵי'

'דְּדָּיְרִי בַּאֲגַמֵּי' הַיְנוּ שֶׁמְּקַבְּלִים דִּבּוּר פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ מִבַּעֲלֵי צְדָקָה

מִבְּחִינַת: "הַהפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם" כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ 'דְּדָּיְרִי בַּאֲגַמֵּי וּבָעֵי לְכִרְכּוּשֵׁי'

בָּקֵי בְּחִינַת יַבּ"ק הַנַּ"ל

שֶׁצְרִיכִין לְגָרֵשׁ הַיַּבּק שֶׁל הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין רְשָׁעִים

כִּי אֶצְלָם נִפְגָם הַיַּבּק כַּנַּ"ל

וְגוֹרֵם רָעָה לְהַצַּדִּיק שֶׁמְּקַבֵּל דִּבּוּר פִּיו מֵהֶם כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן הוּא טוֹבָה גְדוֹלָה מַה שֶּׁיּוֹנֵק מֵהֶם הַנָּבִיא וְכוּ'

שֶׁהוּא הַזָּנָב

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְגָרְשִׁין הָרְשָׁעִים מֵעַצְמָן

כִּי מַכְשִׁילִין אוֹתָן בְּשַׁקְרָנִים הַנַּ"ל

שֶׁפּוֹנִין אֲלֵיהֶם וְנוֹתְנִין לָהֶם הַצְּדָקָה, וְנִצּוֹלִין הַצַּדִּיקִים, כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה
...ח"ב - תורה ה - תקעו בחדש שופר, העקר הוא האמונה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב א. העקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מפלאות והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה בבחינת: "והפלא ה' את מכתך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים" 'ונאמנים' דיקא כי הם באים על ידי פגם אמונה כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מפלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות כי כל הרפואות הם על ידי עשבים והם גדלים רק על ידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לט - וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְך לִבְהֶמְתֶּך
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" . עשב ראשי תבות עושה שלום במרומיו 'בשדך', לשון שדוד ושבירה כשאדם מרגיש איזה רעבון, שמתגבר עליו תאוות אכילה ידע שיש לו שונאים "השם גבולך שלום" ומי שיש לו רשים מלמטה, בידוע שיש לו רשים מלמעלה בכן צריך לשדד ולשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכל כי עקר הרעבון הוא לבהמיות 'בא זדון ויבוא קלון, דא קלונו של רעב', כמו שכתוב "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים" נמצא המחלקת, הינו מה שמחרפין לאדם בא על ידי זה בחינת רעב ורעב הזה, הינו בחינת מחלקת, בחינת חרפה, הוא בחינת
שיחות הר"ן - אות פט
...- אות פט דע שיש חבילות חבילות של עברות, רחמנא לצלן כי 'עברה גוררת עברה' הינו כשאדם עובר עברה חס ושלום אזי עברה ראשונה גוררת אותו לעשות עברות אחרות השיכים לה דיקא וכן כשעושה עברה אחרת חס ושלום אזי גוררת גם כן עברות השיכים לה כי כל עברה ועברה גוררת עברות השיכים לה ונגררין אחריה אבל לא עברות שאין שיכים לה וזה בחינת חבילות חבילות עברות חס ושלום כי עברה הראשונה עם העברות שנגררו אחריה דהינו השיכים לה כנ"ל הם בחינת חבילה אחת של עברות וכן עברה אחרת עם העברות השיכים לה שנגררו אחריה הם חבילה אחרת וכו' עד...
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן דבר עמנו כמה פעמים שרצונו חזק מאד שנלך עם התורות שגלה דהינו לילך תחלה איזה זמן עם תורה פלונית בערך ב' או ג' חדשים דהינו שיהיו כל עבודתו והלוכו ביראת ה' על פי הנאמר באותה התורה וכל תפילתו ושיחתו יהיה לזכות להגיע למה שנאמר באותה התורה וכן יתנהג איזה זמן ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה אחרת, וכן אחר כך עד שיגמר לילך עם כל התורות ודבר כמה פעמים מזה אשרי מי שיאחז בזה
חיי מוהר"ן - מד - שיחות השיכים להתורות
...להתורות אות מד לענין מה שמבאר בלקוטי תנינא סימן נ' שהמחשבה ביד האדם לתפסה בידו, ולהטותה כרצונו. ואפילו כשנוטה מחשבתו לדברים אחרים, או להרהורים חס ושלום, יכול לתפסה להחזירה למחשבה אחרת טובה כרצונו כמו סוס שיוצא מן הדרך שיכולין לתפסו באפסר להטותו כרצונו לדרך הטוב. ספר לי איש אחד מאנשי שלומנו שפעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה עמו מענין זה ואז באר קצת יותר. ואמר שהמחשבה נבראת שלא תהיה נחה לעולם והוא כמו האינו נח שבאבן השעות [שקורין שעון] שאינו נח לעולם. ואפילו בשעת שנה המחשבה חושבת לעולם רק שכשהשנה חזקה...
שיחות הר"ן - אות טו
שיחות הר"ן - אות טו אמר: שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה וזה בחינת: "כל אשר נתן ה' חכמה בהמה" הינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה [וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על פסוק "אדם ובהמה תושיע ה'" אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה וכמו שאמר אסף: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" ועין במקום אחר מזה]
שיחות הר"ן - אות רא - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רא - גדולות נוראות השגתו אמר: כל תורה ומאמר שאומר יכולין לילך איתו ולעבר בו כל תורה נביאים וכתובים, ותורה שבעל פה
בחירה וידיעה לפני ואחרי - האומנם?
...אמר בכמה מקומות שאין תשובה לשאלת הבחירה והידיעה ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי ומי שיבין זאת תתבטל אצלו הבחירה. אך שמעתי תירוץ די פשוט על השאלה הזאת, והוא כי לפני שהאדם עושה את מעשיו עליו לדעת שיש לו בחירה. אך שניה אחרי שהוא עשה את מעשיו עליו לדעת שהכל בהשגחה פרטית ושאין לו בחירה כי זה כבר קרה. כך שלא ברור לי מדוע רבי נחמן אמר שאין לשאלה הזאת תשובה בשכל אנושי. אשמח לדעת את האמת. האם באמת יש שאלה? מהי השאלה? והאם אפשר לדעת תשובה? תודה תשובה: הנושא הוא די פשוט. אין תשובה בשכל אנושי לשאלה של הידיעה...
ספר המידות - צדיק
...לך הדבר כשאתה רואה, שהצדיק לא תקן איזהו דבר, כי זה סבה מאת השם יתברך, שיניח מקום לבניו להתגדל בו. ב. פעמים שבטולה של תורה זהו יסודה. ג. מקבלים מתנות מרשעים, כדי שיחזרו בתשובה. ד. צדיקים מהני זכותיהו אעלמא, אדידהו לא. ה. מצינו שצדיק אחד עושה דבר, כדי שיהיה רבו לצדיק אחר. ו. תועלת גדול לראות פני גדולי הדור. ז. הצדיק נענש, כשאינו מתפלל על דורו. ח. הלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, נקרא רשע. ט. לשון חכמים היא מעשרת ומרפא, בכן תלמד לדבר בלשונם. י. המלמד תורה לאחרים, התורה נתגלה לו בלא טרח. יא. מצינו שהצדיק...
שיחות הר"ן - אות קח
שיחות הר"ן - אות קח ידוע שלמוד הזוהר מסגל מאד מאד ודע שעל ידי למוד הזוהר נעשה חשק לכל מיני למודם של התורה הקדושה והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך דהינו השבח שמשבח ומפאר את העובד ה' דהינו הלשון הרגיל בזוהר לומר זכאה וכו' על כל מצוה ועבודה ולהפך הצעקה שצועק וי וכו' וי לה וי לנשמתה על הסר מעבודת ה' אלו הלשונות מעוררים מאד את האדם לעבודתו יתברך
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 2.1406 שניות - עכשיו 23_09_2025 השעה 07:56:51 - wesi2