...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו' מי שהוא משקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורין עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות ובושות "כרם זלת לבני אדם", 'כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום' . ודע מי שהוא משבר תאוות אכילה הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . כתיב "אשר לא ישא פנים" וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" 'אמר הקדוש ברוך הוא: איך לא אשא להם פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן בכזית ובכביצה' נמצא שנשיאות פנ...

...הר"ן - אות קלו שיך להתורה מלא כל הארץ כבודו [בלקוטי חלק ראשון סימן קע"ב] שמעתי מאיש אחד מאנשיו ששמע מפיו הקדוש בבאור יותר קצת והענין, שהאדם צריך לבטל כל מדה ומדה עד שיתבטל לגמרי כאין ואפס כי בתחלה צריך לבטל מדה זאת עד שתהיה כלא ממש ואחר כך מדה אחרת עד שתהיה גם כן לא וכן כל המדות עד שיהיו כלם כלא היו וכפי מה שמבטלין כל מדה ומדה כן מאיר ומתגלה לו כבוד ה' כי עקר האור הוא כבודו יתברך כמו שכתוב "והארץ האירה מכבודו" אך כשמעמידין דבר גשמי כנגד דבר רוחני עושה צל וכפי גשמיות וגדל הדבר שעומד כנגד הדבר כמו...

...תורה רנד - עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד והם רואים תמיד דברים גדולים ונוראים ואם היה האדם זוכה לעינים כשרים היה יודע דברים גדולים רק ממה שעיניו רואות כי הם רואות תמיד, אך שאין יודע מה רואה כמו למשל כשמעבירין דבר לפני עיני האדם בהעברה ובמהירות גדול ואזי אין האדם יודע מה ראה והנה אף שבשעה שהעבירו הדבר לפני עיניו בודאי ראה אותו בראיה גמורה עם כל זה אין יודע מה ראה כי אף שעיניו ראו הדבר בשלמות עם כל זה מחמת המהירות לא היה פנאי בכדי שיביא הראות להדעת שידע מה ראה...

...ח"א - תורה רעט - יש שאומרים תורה מלמטה למעלה דע שיש שאומרים תורה מלמטה למעלה והיא מלמטה רחבה מאד שלמטה מרחיבין הדבר ומגדילין אותו מאד ולמעלה הוא קצר, והולך ומקצר ועולה עד שלמעלה מעלה הוא קצר מאד מאד כי למעלה לא נשאר ממנה כלום, רק מעט מעט כי בודאי יש שם איזה ניצוץ הקדוש אבל יש להפך שאומרים תורה מלמעלה למטה ושם למעלה היא רחבה מאד מאד וכל מה שיורדת למטה מתקצרת ויורדת עד שלמטה היא קצרה מאד והיא רק מעט מעט למטה אבל למעלה היא רחבה מאד. וכן בהתעוררות מלמטה צריך שיהיה מלמטה קצר בבחינות "ודבר פי בצר לי"...

...ח"א - תורה רמא - כשיש דינים, חס ושלום כשיש דינים, חס ושלום אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'חצי כלים והם אינם כלים' אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם כי יש לו כח כנ"ל על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל כי יסמכו עליו...

...מעשה במלך אחד והיה לו חכם אמר המלך להחכם. באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו והנה גבור אני יודע שהוא גבור מחמת שסביב מדינתו הולך הים ועל הים עומדים חיל על ספינות עם תותחים, ואינם מניחים להתקרב ולפנים מן הים יש מקום שטובעין בו שקורין ביצה טובענית, גדול סביב המדינה שאין שם כי אם שביל קטן שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד וגם שם עומדים תותחים וכשיבוא אחד להלחם מורים עם התותחים ואי אפשר להתקרב לשם אך מה שחותם עצמו איש אמת וענו זה איני יודע ואני רוצה שתביא אלי התמונת דיוקן של אותו המלך...

...מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל דהינו כשיוצא אחד חוץ לשורה ופורק על אזי הצדיק מכרח לעשות תשובה בשבילו על פי משל שפעם אחד נסעו שני בני אדם עם סוס מבהל ומשגע ונשא אותם הסוס והשליכם מן העגלה ועמד אחד והתחיל להכות את הסוס באגרוף והכה אותו הרבה ושחק ממנו השני ואמר לו הלא אתה מכה את ידך, ומה תועיל להסוס הכאה זו רק אתה צריך לקח רצועה, שמכין בה הסוסים, להכות אותו והלך ועשה כן ולקח רצועה והתחיל להכות את הסוס ועמד הסוס ורץ בבהלה גדולה וברח ונשא...

...- מעשה י - מבערגיר [סוחר] ועני מעשה, פעם אחת היה סוחר גדול [בערגיר] והיה עשיר מפלג מאד והיה לו סחורות רבות מאד וכיוצא והיו הוועקסלען [שטרות] והבריב [מכתבים] שלו הולכין על העולם והיה לו כל טוב ולמטה ממנו היה דר עני אחד שהיה עני גדול מאד והיה לו כל ההפך מן הסוחר העשיר ושניהם היו חשוכי בנים: לזה לא היה בנים וכן לזה פעם אחד חלם להסוחר שבאו אנשים ועשו חבילות חבילות, [דהינו אריזות] ושאל אותם: מה אתם עושים? והשיבו: לשאת הכל אל העני הנ"ל וחרה לו מאד מאד על שהם רוצים לשאת כל הונו מביתו אל העני ולכעס עליהם...

שיחות הר"ן - אות לז אפיקורסות נקראת משא כמו שכתב רש"י על "משאכם" מלמד שהיו בהם אפיקורסים על כן כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משוי גדולה כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא הפך האפיקורסות

...שיך להתורה קשיא ראשי תבות "ש'מע י'הוה ק'ולי א'קרא" [ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ו] קדם תבת ועל כל פנים השם יתברך שומע קולו שזה ישועתו שנראה לי שחסר שם והעקר כי הצעקה בלבו בעצמה הוא בחינת אמונה כי אף על פי שבאים עליו כפירות גדולות וקשיות עם כל זה מאחר שצועק על כל פנים בלבו בודאי עדין יש בו ניצוץ ונקדה מהאמונה הקדושה כי אם חס ושלום, לא היה בו עוד שום נקדה מהאמונה כלל לא היה צועק כלל נמצא שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה והבן זה וגם על ידי הצעקה זוכין לאמונה הינו שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה כנזכר לעיל רק שהאמונה...