ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לג
ואחר כל אלה אחר אשר עשה כל מיני עבודות הנ"ל באמת ובתמים והרבה בתעניתים ובתפילות רבות מאד ובסגופים ושבירת תאוות ומדות ועמד בנסיונות רבות ושאר כל ענינים הנ"ל והרבה בהתבודדות מאד מאד לדבר בינו לבין קונו ולפרש שיחתו בלשון אשכנז וכו' כנ"ל עד שזכה למדרגה גבהה ועליונה מאד מאד בתכלית הקדשה ובתכלית הביטול ובהתקרבות גדול להשם יתברך במדרגת גדולי בני עליה וכל זה זכה בימי ילדותו ממש כי יומם לא נח לילה לא נם ולא שקט והתמיד מאד בעבודתו מיום אל יום מתחלת ימי קטנותו וימי נעוריו ויגע וטרח מאד מיום אל יום עד שזכה בימי נעוריו ממש לכל הנ"ל לקדשה גבוהה ונוראה והשגה עצומה מאד וכו' במדרגת גדולי בני עליה ואחר אשר זכה לכל זה אף על פי כן לא היה מקרר דעתו בזה ולא הניח עצמו לעמד רק גם אחר כך, בכל יום ובכל שעה היה משתוקק ומתגעגע ונכסף להשם יתברך כאלו לא התחיל עדין כלל בשום עבודה בעולם ואפילו אחר שבא מארץ ישראל וזכה שם להשגה עליונה וגבהה מאד מאד אשר אין לשער כלל אף על פי כן מיום שבא מארץ ישראל עד היום שנסתלק בשלום למעלה למעלה היה לו תמיד געגועים וכסופין וכו' להשם יתברך כאלו לא התחיל עדין כלל ולספר בענין זה תקצר המון יריעות אפילו מה שזכינו להבין קצת בענין זה כפי מה ששמענו מפיו הקדוש וראינו בעינינו כי בכל פעם היה דרכו שהיה מתגעגע להשם יתברך והיה שפל בעיני עצמו באמת והיה לו רחמנות גדול על עצמו כאלו לא הריח עדין מעולם שום ריח של עבודת השם וכמו שלא התחיל עדין כלל ובאמת אפילו מי שעבר על כל התורה כלה, חס ושלום, כמה וכמה פעמים וכשזה האיש נתעורר בתשובה באמת שאז בודאי כשמסתכל בעצמו היכן הוא בעולם בודאי יש לו לב נשבר מאד ויש לו רחמנות גדול מאד על עצמו בהכנעה גדולה וכו' ואין צריך להאריך בזה בדבר המובן מעצמו אף על פי כן אפילו זאת הרחמנות והלב נשבר של הבעל תשובה הנ"ל לא יגיע לחלק מאלף ורבבה של גדל הרחמנות והלב נשבר בהכנעה גדולה וכו' שהיה לרבנו זכרונו לברכה בכל פעם ופעם קדם שבא לאיזה השגה והכלל, כי לעולם לא נח ולא שקט אפילו בימי גדלתו אף על פי שכבר זכה למה שזכה להשגת אלקות במדרגה גבהה עצומה ונוראה מאד אף על פי כן לא היה מסתפק עצמו בזה וטרח ויגע בכל עת ובכל שעה וקבל יסורים על עצמו יסורים קשים ומרים אשר כמעט אין דגמתם בעולם והרבה בתפילות ותחנונים ובהפצרות ובקשות רבות ובגעגועים וכסופין גדולים ונוראים מאד מאד עד שבא להשגה ומדרגה יותר עליונה ואחר כך, תכף שזכה לזאת ההשגה ואז היה קצת בשמחה ולפעמים זכינו לשמע מפיו שהודיע לנו שכעת נודע לו חדשות וכו' ואז היה שמח קצת ואחר כך, תכף שזכה לזה אחר כך התחיל עוד מחדש ושכח כל העבר כאלו לא התחיל עדין כלל וחזר והתחיל מחדש כמו שמתחיל לילך ולכנס בקדשת ישראל ולפעמים היינו שומעים מפיו הקדוש בפרוש שאמר בלשון השתוקקות וכסופין: איך זוכין להיות יהודי ? ואמר זאת באמת ובתמימות גדול כאלו לא התחיל עדין כלל וכן היה כמה פעמים והיה תמיד הולך ועולה ממדרגה למדרגה אף על פי שזכה למדרגות גבוהות ונוראות מאד למעלה למעלה וכו' אף על פי כן מעולם לא היה מקרר דעתו בזה כלל ותכף אחר כך היה לו לב נשבר והיה לו רחמנות גדול על עצמו בהכנעה גדולה וכו' כנזכר לעיל עד שזכה למדרגה יותר גבוהה וכן היה דרכו תמיד עד הסוף וכמה וכמה פעמים היה דרכו שאמר שעתה אינו יודע כלל כלל, וכלל לא ופעמים נשבע על זה שבאמת אינו יודע כלל אף על פי שביום הקודם ובשעה הקודמת גלה דברים עתיקים אף על פי כן אחר כך אמר שאינו יודע כלל ובענין זה היה חדוש גדול מאד מאד ואמר בפרוש על עצמו שהתורה שלו הוא חדוש גדול מאד אבל "האינו יודע" שלו הוא חדוש גדול ביותר הינו ענין הנ"ל כי בכל פעם היה דרכו לומר שעכשו אינו יודע כלל ועין עוד מזה במקום אחר
וְאַחַר כָּל אֵלֶּה

אַחַר אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל מִינֵי עֲבוֹדוֹת הַנַּ"ל בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

וְהִרְבָּה בְּתַעֲנִיתִים וּבִתְפִילּוֹת רַבּוֹת מְאד וּבְסִגּוּפִים וּשְׁבִירַת תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת

וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹת רַבּוֹת וּשְׁאָר כָּל עִנְיָנִים הַנַּ"ל

וְהִרְבָּה בְּהִתְבּוֹדְדוּת מְאד מְאד לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז וְכוּ' כַּנַּ"ל

עַד שֶׁזָּכָה לְמַדְרֵגָה גְּבהָה וְעֶלְיוֹנָה מְאד מְאד בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה וּבְתַכְלִית הַבִּיטּוּל וּבְהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַדְרֵגַת גְּדוֹלֵי בְּנֵי עֲלִיָּה

וְכָל זֶה זָכָה בִּימֵי יַלְדוּתוֹ מַמָּשׁ

כִּי יוֹמָם לא נָח לַיְלָה לא נָם וְלא שָׁקַט וְהִתְמִיד מְאד בַּעֲבוֹדָתוֹ מִיּוֹם אֶל יוֹם

מִתְּחִלַּת יְמֵי קַטְנוּתוֹ וִימֵי נְעוּרָיו וְיָגַע וְטָרַח מְאד מִיּוֹם אֶל יוֹם

עַד שֶׁזָּכָה בִּימֵי נְעוּרָיו מַמָּשׁ לְכָל הַנַּ"ל

לִקְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה וְנוֹרָאָה וְהַשָּׂגָה עֲצוּמָה מְאד וְכוּ' בְּמַדְרֵגַת גְּדוֹלֵי בְּנֵי עֲלִיָּה

וְאַחַר אֲשֶׁר זָכָה לְכָל זֶה

אַף עַל פִּי כֵן לא הָיָה מְקָרֵר דַּעְתּוֹ בָּזֶה וְלא הִנִּיחַ עַצְמוֹ לַעֲמד

רַק גַּם אַחַר כָּךְ, בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְנִכְסָף לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל בְּשׁוּם עֲבוֹדָה בָּעוֹלָם

וַאֲפִילּוּ אַחַר שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְזָכָה שָׁם לְהַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה וּגְבהָה מְאד מְאד אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר כְּלָל

אַף עַל פִּי כֵן מִיּוֹם שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם לְמַעְלָה לְמַעְלָה

הָיָה לוֹ תָּמִיד גַּעְגּוּעִים וְכִסּוּפִין וְכוּ' לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל

וּלְסַפֵּר בְּעִנְיָן זֶה תִּקְצַר הֲמוֹן יְרִיעוֹת אֲפִילּוּ מַה שֶּׁזָּכִינוּ לְהָבִין קְצָת בְּעִנְיָן זֶה כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וְרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ

כִּי בְּכָל פַּעַם הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְהָיָה שָׁפָל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת

וְהָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עַל עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לא הֵרִיחַ עֲדַיִן מֵעוֹלָם שׁוּם רֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם

וּכְמוֹ שֶׁלּא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל

וּבֶאֱמֶת אֲפִילּוּ מִי שֶׁעָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים

וּכְשֶׁזֶּה הָאִישׁ נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת

שֶׁאָז בְּוַדַּאי כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ הֵיכָן הוּא בָּעוֹלָם

בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ לֵב נִשְׁבָּר מְאד וְיֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל מְאד עַל עַצְמוֹ בְּהַכְנָעָה גְּדוֹלָה וְכוּ'

וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה בְּדָבָר הַמּוּבָן מֵעַצְמוֹ

אַף עַל פִּי כֵן

אֲפִילּוּ זאת הָרַחֲמָנוּת וְהַלֵּב נִשְׁבָּר שֶׁל הַבַּעַל תְּשׁוּבָה הַנַּ"ל

לא יַגִּיעַ לְחֵלֶק מֵאֶלֶף וּרְבָבָה שֶׁל גּדֶל הָרַחֲמָנוּת וְהַלֵּב נִשְׁבָּר בְּהַכְנָעָה גְּדוֹלָה וְכוּ' שֶׁהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בְּכָל פַּעַם וּפַעַם קדֶם שֶׁבָּא לְאֵיזֶה הַשָּׂגָה

וְהַכְּלָל, כִּי לְעוֹלָם לא נָח וְלא שָׁקַט

אֲפִילּוּ בִּימֵי גְּדֻלָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה לְהַשָּׂגַת אֱלקוּת בְּמַדְרֵגָה גְּבהָה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה מְאד

אַף עַל פִּי כֵן לא הָיָה מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בָּזֶה

וְטָרַח וְיָגַע בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה

וְקִבֵּל יִסּוּרִים עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים אֲשֶׁר כִּמְעַט אֵין דֻּגְמָתָם בָּעוֹלָם

וְהִרְבָּה בִּתְפִילּוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבְהַפְצָרוֹת וּבַקָּשׁוֹת רַבּוֹת וּבְגַעְגּוּעִים וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים מְאד מְאד

עַד שֶׁבָּא לְהַשָּׂגָה וּמַדְרֵגָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה

וְאַחַר כָּךְ, תֵּכֶף שֶׁזָּכָה לְזאת הַהַשָּׂגָה וְאָז הָיָה קְצָת בְּשִׂמְחָה

וְלִפְעָמִים זָכִינוּ לִשְׁמעַ מִפִּיו שֶׁהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁכָּעֵת נוֹדַע לוֹ חֲדָשׁוֹת וְכוּ'

וְאָז הָיָה שָׂמֵחַ קְצָת

וְאַחַר כָּךְ, תֵּכֶף שֶׁזָּכָה לָזֶה אַחַר כָּךְ הִתְחִיל עוֹד מֵחָדָשׁ

וְשָׁכַח כָּל הֶעָבָר כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל

וְחָזַר וְהִתְחִיל מֵחָדָשׁ כְּמוֹ שֶׁמַּתְחִיל לֵילֵךְ וְלִכְנס בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל

וְלִפְעָמִים הָיִינוּ שׁוֹמְעִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן הִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין: אֵיךְ זוֹכִין לִהְיוֹת יְהוּדִי ?

וְאָמַר זאת בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת גָּדוֹל

כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים

וְהָיָה תָּמִיד הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה

אַף עַל פִּי שֶׁזָּכָה לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאד לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְכוּ'

אַף עַל פִּי כֵן מֵעוֹלָם לא הָיָה מְקָרֵר דַּעְתּוֹ בָּזֶה כְּלָל

וְתֵכֶף אַחַר כָּךְ הָיָה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר

וְהָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עַל עַצְמוֹ בְּהַכְנָעָה גְּדוֹלָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

עַד שֶׁזָּכָה לְמַדְרֵגָה יוֹתֵר גְּבוֹהָה

וְכֵן הָיָה דַּרְכּוֹ תָּמִיד עַד הַסּוֹף

וְכַמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁאָמַר

שֶׁעַתָּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל כְּלָל, וּכְלָל לא

וּפְעָמִים נִשְׁבַּע עַל זֶה שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

אַף עַל פִּי שֶׁבַּיּוֹם הַקּוֹדֵם וּבַשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת גִּלָּה דְּבָרִים עַתִּיקִים

אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

וּבְעִנְיָן זֶה הָיָה חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאד מְאד

וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאד

אֲבָל "הָאֵינוֹ יוֹדֵעַ" שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר

הַיְנוּ עִנְיָן הַנַּ"ל

כִּי בְּכָל פַּעַם הָיָה דַּרְכּוֹ לוֹמַר שֶׁעַכְשָׁו אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

וְעַיֵּן עוֹד מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר
חיי מוהר"ן - תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...ולהתחזק באמונה אות תז מספרי החקירות וכו' ספר הרבה מאד כמה פעמים ואסר עלינו מאד מאד לבלי לעין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגדל האסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה. גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה מבאר ההפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י זכרונו לברכה והבעל שם טוב זכרונו לברכה, וכיוצא, שהם כלם מיסדים על פי רוח הקדש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת. על כן כל מי שרוצה לחוס על עצמו הוא צריך להתרחק...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ה
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ה בערב חג הפסח יצא אדוננו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, מהמקוה ואמר לזה שהלך עמו, שבזאת השנה יהיה בודאי בארץ הקדושה ובחג הפסח אמר תורה על פסוק: "ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו" והקשה מרישא לסיפא ואמר תורה על זה בתרוץ קשיא זו ומתוך דברי תורתו הקדושה נתודע לכל באי אליו שבודאי יסע לארץ ישראל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סד - כָּל הַנְּגִידִים הַגְּדוֹלִים, כִּמְעַט כֻּלָּם, הֵם מְשֻׁגָּעִים מַמָּשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סד - כל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש מה שאנו רואים, שכל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש כמו שאנו רואין בחוש שכל מי שהוא עשיר, יש לו שגעון גדול דע, כי הממון עושה אותו משגע כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים כי 'כל הנביאים היו עשירים' והנבואה כשבאה על הנביא, היה כמו משתגע כמו שפרש רש"י: "ויתנבא" 'ואשתטי' . ואצל הנגידים הנ"ל נעשה על ידי הממון שגעון גמור ועל כן הם נעשים משגעים על ידי העשירות שלהם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רב - כָּל מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ קָטָן בְּיוֹתֵר, צָרִיך לַחֲלק לוֹ כָּבוֹד בְּיוֹתֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רב - כל מי ששכלו קטן ביותר, צריך לחלק לו כבוד ביותר כל מי ששכלו קטן ביותר, צריך לחלק לו כבוד ביותר כי כל מה ששכלו יותר קטן, הוא יותר חפץ בכבוד וכמו שאנו רואים בחוש שהנשים מקפידין מאד על כבודם, ורוצים מאד את הכבוד וזה מחמת, שהנשים דעתן קלה וקטנה מאד
ספר המידות - זקנים
ספר המידות - זקנים חלק שני א. זקנים מעמידים את ישראל ועצתם טובה לנו. ב. לפי הזקנים שבדור כן הפרנסה. ג. אם הזקנים אינם חכמים סימן לדבר שעקר חשיבותם הוא אצל נשים הילדות.
שבחי הר"ן - אות טו
שבחי הר"ן - אות טו והיה רגיל בנדרים מאד מאד שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר כל סדר העבודה שהיה רוצה לעשות באותו היום ואחר כך אף על פי שהיה קשה עליו מאד היה מכרח לעשות מחמת הנדר וכן עשה כמה וכמה פעמים וכן בכל מיני גדרים וסיגים של פרישות מאיזה תאוה ומאיזה מדה היה רגיל הרבה בנדרים כמה וכמה פעמים וכמה וכמה פעמים נשבע על איזה דברים בנקיטת חפץ כדי שיהיה חזק לפרש מאותו הדבר שהיה רוצה לפרש עצמו
אשרי תמימי דרך - ליקוטי מוהר"ן ח"א - חלק 1
...breslev.eip.co.il/?key=30 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. דע, כי על ידי התורה = התורה היינו השכל של השי"ת. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, היינו בתורה דעתיקא סתימאה שתתגלה לעתיד לבוא, שהיא קדמה לעולם שבה הוא הסתכל וכולי. והתורה הזאת היא השכל של השי"ת. היינו השכל של השי"ת מדוע הוא ברא את העולם, ומדוע דווקא בצורה הזאת ומדוע דווקא כך ולא אחרת, זה השכל של השי"ת שהוא התורה של השי"ת. נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים = התפילות היינו הרצונות...
ספר המידות - ברכה
ספר המידות - ברכה חלק שני א. המתברך צריך לתן למברך איזה מתנה. ב. אל תהי ברכת גוי קלה בעיניך. ג. מי שמקרב את הרחוקים לעבודת השם יתברך הברכות מסורים בידו.
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת בא לפניו בערב יום הכפורים איש אחד מאנשיו שנחלש באותן הימים וספר לפניו צערו וחלשתו ועמד שם עוד אחד מאותו העיר של זה האיש הנ"ל, שהיה אוהבו ואמר לפני רבנו זכרונו לברכה שחולאתו הכבידה עליו בשביל שהלך היום למקוה לטבל ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות טוב וראוי יותר שתתלו בעברות וזה היה בערב יום כפור האחרון של קדם הסתלקותו הקדוש באומאן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה
...העקר הוא האמונה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב א. העקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מפלאות והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה בבחינת: "והפלא ה' את מכתך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים" 'ונאמנים' דיקא כי הם באים על ידי פגם אמונה כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מפלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות כי כל הרפואות הם על ידי עשבים והם גדלים רק על ידי אמונה כמו שאמרו רבותינו זכרונם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1541 שניות - עכשיו 10_05_2026 השעה 00:32:44 - wesi2