ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה
תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תהלים פ"א) א. העקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מפלאות והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה בבחינת (דברים כ"ח) : "והפלא ה' את מכתך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים" 'ונאמנים' דיקא כי הם באים על ידי פגם אמונה כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מפלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות כי כל הרפואות הם על ידי עשבים והם גדלים רק על ידי אמונה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית ח) 'אין הגשמים יורדין אלא בזכות אמונה' שנאמר: "אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף" גשמים וצומחים עשבים, ואזי יש רפואות אבל על ידי נפילת האמונה אין גשמים ואזי אין רפואה גם עקר כח הרפואה שיש בכל עשב ועשב הוא על פי הסדר שיש להזרעים לפי המקום ולפי הזמן כי יש עשב, שעקר כחו לרפאות הוא רק כשקוצרין אותו, עד שלא הביא שליש ואחר כך אין כח לאותו עשב לרפאות וכן יש עשב, שכחו רק כשנגמר, עד שנופל מאליו, וכיוצא בזה כפי הסדר של הזמן שיש להם וכן יש סדר לפי המקום שבמקום זה גדל זה העשב, ובמקום אחר גדלים עשבים אחרים ועקר כחם לרפאות הוא רק על פי הסדר שיש להם לפי הזמן והמקום וסדר הזרעים הוא על ידי אמונה בבחינת (שבת לא) : 'אמונה זה סדר זרעים' שעל ידי אמונה נעשה הסדר של הזרעים לפי הזמן והמקום שעל ידי זה יש להם כח לרפאות ועל כן על ידי נפילת האמונה אין מועיל רפואות וכן תפילה הוא גם כן בחינת אמונה כמו שכתוב (שמות י"ז) "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו' וכן זכות אבות נתגלה גם כן רק על ידי אמונה בבחינת (שיר השירים ב) "הנצנים נראו בארץ" 'הנצנים' אלין אבהן, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (בהקדמה א:) הם נראין ונתגלין בארץ שהיא בחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים ל"ז) : "שכן ארץ ורעה אמונה" בחינת: 'עפר מאנא דכלהו' (תקוני זוהר, תקון ע' ק"כ:) על כן על ידי נפילת האמונה אין מועיל לו לא רפואה ולא תפילה ולא זכות אבות כי כל אלו הם בחינת אמונה כנ"ל וגם אין מועיל להחולה קול צעקה של אח וגניחות שלפעמים מועיל להחולה אלו הקולות שמרחמין עליו על ידי קולות הללו אבל על ידי נפילת האמונה גם זה אין מועיל כי הגניחות וצעקת אח הנ"ל הם קול בלא דבור וקול זה בחינת אבהן כי הקול כלול מאש מים רוח (תקון סט), שהם בחינת תלת אבהן והם נראין ונתגלין רק על ידי אמונה, שהיא בחינת עפר מאנא דכלהו ועל כן על ידי נפילת האמונה אין מועיל לו גם הקולות הנ"ל וגם על ידי זה בעצמו אין מועיל לו רפואה כי עקר הרפואה היא על ידי התמזגות היסודות כי יש ארבעה יסודות: אש, מים, רוח, עפר וצריך לזה חכם גדול שידע על פי [הרפואה] למזג היסודות שיש בכל אחד ואחד מן העשבים כפי הרפואה שצריך זה החולה לפי קלקול היסוד, שנתקלקל ונחלש אצל זה החולה [גם בהכרעת הקול יש בחינת התמזגות היסודות] ועל כן על ידי פגם אמונה, שעל ידי זה נפגם בחינת הארבעה יסודות כי כלם מתגלין רק על ידי בחינת עפר שהיא מאנא דכלהו על כן אין לו רפואה. ב. והתקון לזה הוא שצריכין לחתר ולמצא המים, שמשם גדלה האמונה ואלו המים הם בחינת עצות שמשם גדלה האמונה בבחינת (ישעיה כ"ה) : "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן" שעל ידי העצות גדלה האמונה ועצות הם בחינת עמק הלב הינו כשנתקלקל ונופל האמונה עד שאין מועיל אפילו קול צעקה, שהוא קול בלא דבור כנ"ל אזי צריכין לצעק מן הלב לבד, בבחינת (איכה ב) : "צעק לבם אל ה'" שהוא צעקת הלב לבד, בלי קול בבחינת (תהלים ק"ל) : "ממעמקים קראתיך ה'" מעמקא דלבא ועמק הלב זה בחינת עצות בבחינת (משלי כ) "מים עמקים עצה בלב איש" ועל כן כשאין מועיל קול צעקה מחמת נפילת האמונה אזי צריכין לצעק מן הלב לבד בלי קול רק מעמקא דלבא ועל ידי זה נתגלין העצות כנ"ל שהם בחינת "מים עמקים עצה" וכו' ועל ידי העצות שנתגלין בעולם [דהינו שיודעין בעולם לתן עצה לנפשם, כל אחד ואחד מה שצריך] על ידי זה גדלה האמונה, בבחינת: "עצות מרחק אמונה אמן", כנ"ל ואזי חוזר ונתתקן כל הבחינות הנ"ל כי העצות הם בחינת פלא בחינת: "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק" וכו' ועל ידי זה נתתקן ומקבל רפואה להמכות המפלאות שהם בחינת: "והפלא ה' את מכתך" וכו' גם תפילה היא בחינת פלאות בחינת (שמות ט"ו) : "נורא תהלת עשה פלא" וכן זכות אבות, בבחינת (תהלים ע"ח) : "נגד אבותם עשה פלא" וזהו : "ואנכי תרגלתי לאפרים" (הושע י"א) זה בחינת עצות כמו שכתוב (שמות י"א) : "העם אשר ברגליך" ההולכים אחר עצתך קחם על זרועתיו זה בחינת זכות אבות, שהם "זרועות עולם" (דברים ל"ג) ולא ידעו כי רפאתים כי באמת על ידי זה נעשה רפואה כנ"ל וזהו בחינת בריאת העולם, 'ברישא חשוכא והדר נהורא' חשך זה בחינת העדר העצה, בבחינת (איוב ל"ח) : "מי זה מחשיך עצה במלין" ואחר כך, כשנתגלה העצה שהוא בחינת עמק, בחינת מים עמקים זה בחינת (שם י"ב) : "מגלה עמקות מני חשך" וכל מה שנתגלה יותר האור, דהינו העצה ונדחה החשך שהוא העדר העצה נתגדל האמונה ביותר כי עקר גדול האמונה הוא בבחינת (תהלים צ"ב) : "ואמונתך בלילות" דהינו כל מה שנדחה והולך חלק מהלילה ונתקרב אל אור היום נתגדל האמונה ביותר וכן הולכת ונגדלת מעט מעט כפי מה שנדחה מהלילה ונתקרב יותר אל היום עד שבאור היום אז נתגדל האמונה בשלמות בבחינת (איכה ג) : "חדשים לבקרים רבה אמונתך" ואז באור היום, הוא עקר צמיחת הרפואה בבחינת (ישעיה נ"ח) : "אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח" נמצא שעל ידי התגלות העצה שהיא בחינת התגלות האור מן החשך דהינו שנדחה החשך שהוא בחינת לילה, ונתגלה האור, בחינת יום על ידי זה נתגדל האמונה כנ"ל ועל ידי זה עקר הרפואה בבחינת: "אז יבקע כשחר אורך וארכתך" וכו' וזהו מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה מאי טעמא עזי מסגן ברישא והדר אמרי כבריתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת עז:) עזי זה בחינת אמונה, בחינת (תהלים צ"ג) "לבש ה' עז התאזר" בחינת (ישעיה י"א) : "והיה צדק אזור מתניו, ואמונה אזור" וכו' והדר אמרי אמרי בחינת הרפואה בחינת (שם נ"ז) : "אמר ה' ורפאתיו" וזהו אמר, ראשי תבות: אש מים רוח, שמשם הרפואה הינו מפני מה עקר הרפואה על ידי אמונה כי צריך להקדים אמונה בתחלה, ואחר כך זוכין לרפואה והשיב: כבריתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא הינו, כי זה הוא בחינת בריאת העולם שברישא חשוכא וכו' כי עקר גדול האמונה על ידי העצה שהיא בחינת: "מגלה עמקות מני חשך" כי אין האמונה נגדלת בשלמות רק באור היום ועל כן צריכין לקבל הרפואה רק על ידי אמונה כי צמיחת הרפואה היא רק באור היום בבחינת: "אז יבקע כשחר אורך" וכו', כנ"ל. ג. ולדלות ולגלות המים הנ"ל, דהינו העצות לזה צריכין איש תבונות, בבחינת: "מים עמקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה" (דברים ל"ב). "כי גוי אבד עצות המה, ואין בהם תבונה" כי כשאין תבונה, עצתו אבודה כי התגלות העצה על ידי איש תבונה כנ"ל ואיש תבונות הוא, מי שיש לו נשמה בבחינת (איוב ל"ב) : "ונשמת שדי תבינם" וצריך לזכך ולצחצח הנשמה וזה נעשה על ידי שממשיך המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שזה בחינת שדי, שהוא בחינת צמצום כי שדי על שם שאמר לעולמו די, (כמובא בפירש"י פרשת מקץ, ועין בראשית רבה פרשה ה' ופרשה מ"ו, חגיגה י"ב) ועל ידי זה מצחצח הנשמה וזהו : "ונשמת שדי תבינם" שעל ידי בחינת שדי, דהינו המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים על ידי זה מצחצח הנשמה, ואזי הוא איש תבונות כנ"ל כי על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהינו לתוך גופים על ידי זה נכפל ונתרבה פרנסתו כי כשממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהינו לתוך גופים זה בחינת בריאה כי נעשה עתה בריאה חדשה על ידי חבור רוחניות אלקות עם הגוף והצמצום, שזה עקר הבריאה ואזי תכף כשנעשה איזה בריאה, אזי השם יתברך נותן פרנסה תכף כי השם יתברך מפרנס 'מקרני ראמים עד ביצי כנים' (עבודה זרה ג:) ותכף שיש בריאה, תכף השם יתברך נותן פרנסה כי הנשמה לבד אינה צריכה פרנסה וכן הגוף לבד אינו צריך גם כן פרנסה ועקר צרך הפרנסה הוא רק כשנתחבר הנשמה עם הגוף דהינו 'שתופא דנפשא ובשרא' (עיין הקדמת התיקונים) אז צריכין פרנסה ועל כן, על ידי שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וגופים שזה בחינת בריאה, בחינת שתופא דנפשא וגופא על ידי זה נתרבה ונכפל פרנסתו כי תכף כשיש בריאה, נותן השם יתברך פרנסה כנ"ל וזה בחינת (ברכות ס"ג) : כל המשתף שם שמים בצערו דהינו שממשיך ומשתף רוחניות אלקות לתוך הצמצום שהוא בחינות צער אזי כופלין לו פרנסתו כי על ידי זה נתרבה הפרנסה כנ"ל והיה שדי בצריך, וכסף תועפות לך 'שדי' זה בחינות הצמצום בחינות המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצום בחינת 'משתף שם שמים בצערו' על ידי זה: "וכסף תועפות לך" הינו רבוי הפרנסה כנ"ל ועל ידי הפרנסה הוא מצחצח נפשו כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנשמה כמו שכתוב (משלי י"ג) "צדיק אוכל לשבע נפשו" ושביעת הנפש זה בחינת הצחצחות שמצחצח נשמתו על ידי אכילתו בבחינת (ישעיה נ"ח) : "והשביע בצחצחות נפשך" ואזי כשמצחצח נשמתו אזי הוא איש תבונות בחינת: "ונשמת שדי תבינם" כנ"ל ועל ידי זה נתגלין העצות כנ"ל ומשם גדלה האמונה וכו' כנ"ל ד. ודע, שעל ידי נפילת האמונה על ידי זה נעשה ונתחזק אמונות כזביות, אמונות העבודה זרה וכיוצא כמו שכתוב (יחזקאל כ"ו) "אמלאה החרבה", כשזה קם זה נופל וכו' (עין מגלה ו) (ועין רש"י תולדות ע"פ ולאם מלאם יאמץ) כי עקר קיום וחזוק אמונות כזביות הוא מנפילת האמונה הקדושה וכשמעלין האמונה הנפולה, מזה נעשין גרים כי על ידי שנלקטין ונבררין נפילת האמונה שמשם יניקת אמונתם על ידי זה נחלש כח אמונתם ואזי הם חוזרים לאמונתינו הקדושה ונעשין גרים ולפעמים נעשין גרים בכח ולפעמים נעשין גרים בפעל הינו או שנעשין גרים ממש בפעל שבאין עכו"ם ומתגירין או שנעשה רק בכח שעל ידי שמעלין אמונה הנפולה ונחלש אמונתם על ידי זה נתגלה להם במקום שהם האמונה הקדושה ומאמינים שם במקום שהם שיש יחיד קדמון יתברך בבחינת (מלאכי א) : "בכל מקום מקטר ומגש לשמי" וזה תלוי כפי חזק האמונה כזביות שהיה מתחלה הינו כשהאמונה כזביות היתה חזקה בתחלה אזי אחר כך כשמשברין אותה ומעלין האמונה הנפולה דקדשה משם ונעשין גרים אזי נעשין גרים בפעל ממש וכשהאמונה כזביות לא היתה חזקה כל כך בתחלה אזי כשנשברת ומהפכין אותה אל הקדשה אזי אין נעשה ממנה רק גרים בכח ה. והנה הכלל, שעל ידי שמעלין אמונה הנפולה על ידי זה נעשין גרים ומחמת שאלו הגרים נעשין מלקיטת נפילת האמונה על כן הם מזיקין לישראל, בבחינת (קדושין ע:) : 'קשים גרים לישראל כספחת' ספחת הינו מכות, בחינת מכות מפלאות הנ"ל שנעשין על ידי נפילת האמונה כנ"ל ומחמת שאלו הגרים נעשין מלקיטת נפילת האמונה על כן הם קשים כספחת כנ"ל ואלו הגרים הם מכניסין גאוה בישראל כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ה:) : "במסתרים תבכה נפשי מפני גוה" 'מפני גאותן של ישראל, שנתנה לעכו"ם' נמצא שהגאוה דקדשה של ישראל נפלה אליהם ועל כן כשחוזרים עכו"ם ומתגירין הם מביאין עמהם גאוה שהיתה אצלם כנ"ל ומכניסין בישראל גאוה ועל ידי זה נוטלין חרב הגאוה מנהיגי הדור, שמתגאים על הדור בחנם כי יש מנהיגים, שמתנהגים ברבנות ומושלים על עם דל והם מתגאים על הדור בחנם כי לא נתן להם גדלה מן השמים כלל רק הם מתגאים מעצמם על הדור בחנם והם מקבלין חרב הגאוה, בבחינת (דברים ל"ג) "ואשר חרב גאותך" על ידי הגרים הנ"ל, שהם מכניסין גאוה בישראל כנ"ל ומושלים על עם דל בחנם ויש להם כח אפילו להעניש את מי שאינו רוצה להכניע עצמו תחת ממשלתם וכל זה על ידי חרב הגאוה הנ"ל ובאמת אין זה נקרא מעניש, אלא מזיק כי הן מזיקי עלמא לישראל כספחת' בחינת ספיחים שגדלים מאליהם הינו שעל ידי הגרים נוטלין גאוה מנהיגי הדור שגדלים מאליהם ומתגאין מעצמן על הדור בחנם כי לא נתן להם גדלה מן השמים כלל כנ"ל ועל כן נקראים גרים, על שם (תהלים ס"ג) "יגירהו על ידי חרב" כי על ידי הגרים נעשה חרב הגאוה כנ"ל. ו. ועל ידי הגאוה של אלו המנהיגי הדור על ידי זה הם מגבירים תאוות ניאוף בעולם בבחינת (משלי ו) : "ואשת איש נפש יקרה תצוד" שעל ידי גאוה מתגבר תאוות ניאוף (עיין סוטה ד:) שהיא בחינת חותם דסטרא אחרא בחינת (ויקרא ט"ו) החתים בשרו מזבו כי על ידי חרב הגאוה דקדשה מתגברים על תאוות ניאוף בבחינת (תהלים מ"ה) : "חגור חרבך על ירך" אבל על ידי חרב הגאוה של אלו המנהיגים הנ"ל שמקבלים מהגרים כנ"ל מתגבר, חס ושלום, תאוה זו כנ"ל ז. ולהנצל מזה הוא על ידי המגנים שבדור כי יש מגני ארץ, שהם מגנים עלינו ומצילין אותנו כי הם מכניעין החותם דסטרא אחרא שנעשה על ידי הגאוה כנ"ל בבחינת (איוב מ"א) : "גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר" שהם סוגרין ומכניעין חותם דסטרא אחרא, שהיא בחינת תאוה הנ"ל שנעשה על ידי גאוה כנ"ל ועל ידי שהם מכניעין זאת התאוה שהוא בחינת חותם דסטרא אחרא על ידי זה נעשה בחינת תפילין, מחין, שהם בחינת חותם דקדשה בחינת (שיר השירים ח) : "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך" (עין תקון א ותקון כ"ב) כי עקר תקון המחין על ידי שבירת תאוות ניאוף כי עקר המח על ידי לחות הגוף כי המח הוא כמו נר דולק והלחות שבגוף הם עולין להמח ונעשין שמנים אל המח נמצא שעקר המחין על ידי לחות ושמנונית הגוף על כן על ידי שמכניעין תאוות ניאוף ואין יוצאין לחות ושמנונית הגוף לחוץ על ידי זה עולין הלחות אל המח ונעשה שמנים שזה עקר המחין על כן על ידי המגנים הנ"ל שמכניעין תאוה זו על כן הם עושין על ידי זה בחינת תפילין, מחין כנ"ל כי הם מעלין לחות הגוף מבחינת החתים בשרו עושין מזה מחין בחינת תפילין כי תפילין הם התנוצצות המחין ועל כן נקראו התפילין יקר כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה ט"ז:) "ויקר" אלו תפילין כי התפילין נעשין על ידי תקון תאוות ניאוף שהיא בחינת: "אשת איש נפש יקרה תצוד", כנ"ל ועל כן נקראין התפילין פאר (סוכה כ"ה) כי נעשין על ידי תקון הגאוה וההתפארות, שמביאין הגרים כנ"ל וזה בחינת (שמות ג) : "ומשה היה רעה" משה הוא הדעת בחינת מחין, תפילין הוא רועה דקדשה, הפך "רעה זונות" (משלי כ"ט) וזה בחינת שבעה רועים דקדשה בחינת משה היה רועה בחינת תפילין שין של שלשה ראשים, שין של ארבעה ראשים שהם בחינת שבעה רועים הנ"ל שדי של תפילין, זה בחינת הצמצום שצריך כל אחד ואחד לצמצם את מחו ושכלו שלא להניח את המח לצאת חוץ לגבול שיש לו שלא יהיה משוטט המח במה שאין לו רשות לפי מדרגתו בבחינת (חגיגה י"ג) 'במפלא ממך אל תדרש, במכסה ממך אל תחקר' שזהו בחינת שדי בחינת צמצום כי שדי שיש די באלקותו לכל בריה (כמובא בפירש"י פרשת לך) הינו שכל בריה יש לו די וגבול באלקותו יתברך שאסור לו לילך בשכלו כי אם עד הגבול, לא יותר כי כל אחד ואחד יש לו גבול וצמצום בשכלו לפי ערכו שאפילו בקדשה אסור לו לצאת חוץ לגבול שיש לו בחינת: 'במפלא ממך אל תדרש וכו', בחינת (שמות י"ט) : "פן יהרסו אל ה' לראות" וכו' [פי' כל אחד ואחד יש לו גבול וצמצום בידיעת אלקותו, לפי ערכו ומדרגתו כי מה שנחשב להקטן במעלה בחינת במופלא ממנו שהוא למעלה ממדרגתו, וצריך לצמצם שכלו שם זה אצלו בחינת במופלא ממנו והאדם הגדול ממנו במעלה הגבוה הוא יכול להשיג זאת רק שהוא יש לו צמצום וגבול אחר גבוה ממנו ששם הוא צריך לצמצם שכלו וכן אדם הגבוה עוד יותר גם זה אינו נחשב אצלו בחינת במופלא ממנו רק שיש לו צמצום וגבול גבוה עוד יותר וכן בכל אדם ואדם לפי מדרגתו נמצא שלכל אדם וכל בריה יש לו צמצום וגבול מיוחד בהשגת אלקותו יתברך לפי מדרגתו שעד זה הגבול מותר לרדוף מחשבתו להשיג ממנו יתברך, לא יותר וזה בחינת שדי, שדרז"ל שיש די באלקותו לכל בריה היינו שכל בריה ובריה יש לו די וגבול וצמצום באלקותו היינו בידיעת אלקותו היינו שכל בריה ובריה יש לו די וצמצום וגבול מיוחד בפני עצמו בידיעת אלקותו כפי מדרגתו וזהו שיש די באלקותו לכל בריה] וזה בחינת (שם ל"ג) : "ושמתיך בנקרת הצור", הנאמר במשה בעת שזכה לראות ולהשיג מה שהשיג הינו שהבטיחו השם יתברך להגן עליו שיהיה נסתר בנקרת הצור, דהינו בחינת צמצום שלא יצא המח לשוטט חוץ לגבול שהיה לו ח. ועל ידי זה נעשין דבורים כשרים להחיות ולהשיב את הנשמות הנפולות כי יש נשמות שנפלו שצריכין להחיות ולהשיב אותם בכל מיני מטעמים המשיבין את הנפש בבחינת (שיר השירים ב) : "סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני" ועל ידי תקון וזכוך המחין, שנעשה על ידי מגני ארץ כנ"ל מזה נעשה אמרות טהורות להחיותם כי עקר התגלות המח הוא בהדבור כמו שכתוב (משלי ב) : "מפיו דעת ותבונה" ועל כן כשהמחין זכים, נעשין דבורים כשרים ובהם משיבין את הנשמות הנפולות, בבחינת (שם כ"ו) : שבעה משיבי טעם הינו על ידי תפילין מחין שהם בבחינת שבעה רועים על ידם נעשין שבעה משיבי טעם, הינו בחינת דבורים כשרים הנ"ל שבהם משיבין הנשמות שנפלו שהם בחינת (שם כ"ד) : שבע יפול צדיק וקם (תהלים י"ב). אמרות ה' אמרות טהורות מזקק שבעתים הינו בחינת האמרות טהורות שנעשין על ידי זכוך המחין, בחינת תפילין שהם בחינת שבעה רועים שעל ידי זה נעשה שבעה משיבי טעם כנ"ל וזהו : מזקק שבעתים, כנ"ל ט. וזה בחינת חלום על ידי מלאך (עיין ברכות נה:) כי אלו המאמרות טהורות הם בחינת מלאך בחינת חלום על ידי מלאך כי הדבור הוא הרשימה של המח כי מה שנרשם ונעלם במח נחקק ונרשם בהדבור וכשהמחין זכים, שעל ידי זה נעשין אמרות טהורות כנ"ל אזי גם כשנסתלק המח בשעת שנה ואין נשאר רק הרשימה של המח שהוא בחינת דבור אזי גם הרשימה זכה, בבחינת חלום על ידי מלאך וזה בחינת שאחר הסתלקות משה בא שר צבא ה' ואמר: "עתה באתי" (יהושע ה) הסתלקות משה זה בחינת הסתלקות הדעת בחינת שנה שאז הדעת מסתלק, ואין נשאר רק הרשימו אזי הוא בחינת: "ויאמר וכו' אני שר צבא ה'", דהינו מלאך "עתה באתי", כי אז נשאר הרשימו בבחינת מלאך בחינת חלום על ידי מלאך כנ"ל וזה בחינת: "ה' יתן אמר המבשרות צבא רב" (תהלים ס"ח) ה' יתן אמר זה בחינת אמרות טהורות הנ"ל בחינת הרשימה של המח שזה בחינת מלאך כנ"ל המבשרות צבא רב הינו מלאכים כנ"ל וזה בחינת מה שמובא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה שצבאות הוא הנעלם של שדי כי הנעלם של שין דלת יוד הוא בגימטריא צבאות עם הכולל, כמבאר שם הינו שהנעלם של שדי דהינו כשבחינת שדי שהוא המחין נסתלק בחינת הסתלקות המחין בשעת שנה ואין נשאר רק הרשימו, שהוא בחינת נעלם של שדי אזי זאת הרשימו שהיא בחינת נעלם של שדי היא בבחינת צבאות, בחינת מלאך כנ"ל וזה בחינת (דניאל ז) : "ושער ראשה כעמר נקא" 'שער ראשה' זה בחינת התנוצצות המחין כי השערות יוצאין מן המחין וכשהמחין נקיים וזכים אזי נעשה גם מהרשימו בחינת מלאך וזהו : 'כעמר נקא' עמר ראשי תבות: עשה מלאכיו רוחות (תהלים ק"ד) בחינת מלאכים שנעשין על ידי הרשימו כשהמחין נקיים וזכים כנ"ל אבל כשאין המחין נקיים וזכים אזי נעשה מבחינת שערות בחינת (ישעיה י"ג) : "ושעירים ירקדו שם" בחינת חלום על ידי שד וזה בחינת אדם ובהמה בחינת חלום על ידי מלאך וחלום על ידי שד כי חלום על ידי מלאך זה בחינת אדם בחינת (בראשית א) : "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" 'כדמותנו' זה כח המדמה, שהוא בצלמנו בבחינת מלאך, בחינת חלום על ידי מלאך כי בשעת שנה המח מסתלק ואין נשאר רק בחינת כח המדמה וכשהמחין זכים, אזי גם הכח המדמה שנשאר הוא בבחינת מלאך בחינת: כדמותנו בצלמנו שהכח המדמה הוא בצלמנו, בבחינת מלאך כנ"ל בחינת חלום על ידי מלאך וזה בחינת אדם, כמו שכתוב: "נעשה אדם" וכו' אבל חלום על ידי שד זה בחינת בהמה בבחינת (חבקוק ב) "ושד בהמות יחיתן" וזה בחינת (תהלים מ"ט) : אדם ביקר בל ילין הינו כשאינו לן וישן ביקר בבחינת תפילין כנ"ל הינו שאינו מזכך המחין בבחינת תפילין אזי: נמשל כבהמות נדמו הינו אז הכח המדמה בבחינת בהמה בחינת חלום על ידי שד שזה בחינת בהמה כנ"ל וזה אותיות מלאך ראשי תבות: "כי לאלהים מגני ארץ" (שם מ"ז) כי על ידי מגני ארץ נעשה המלאך על ידי שמתקנין המחין והתפילין כנ"ל שעל ידי זה נעשה בחינת חלום על ידי מלאך כנ"ל י. אבל יש גם להמאכלים חלק בחלום כי מן המאכלים עולים עשנים אל המח ונצטירין מהם חלומות בשנה על כן צריכין לחזק את המלאך כדי שלא יהיה נפגם החלום על ידי המאכלים כי כשאין חזוק בהמלאך אזי נפגם החלום על ידי המאכלים בבחינת חלום על ידי שד, חס ושלום כי יש שבעה אקלימים ועל כל אקלים יש מלאך ממנה בחינת (זכריה ד) : "שבעה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ" ועל כן בכל אקלים גדלים פרות אחרים, כפי הממנה ועל כן הם נחלקים לשבעה אקלימים כנגד בחינת שבעה רועים, שהם בחינת תפילין שמשם נעשין בחינת המלאכים כנ"ל והשפע כשיורדת, מקבל אותה תחלה המלאך הממנה שם ואחר כך יורדת דרך השדים השוכנים באויר שהם מקבלים את השפע בדרך מעבר לבד ואין יונקים ממנה רק כדי חיותם לבד ואחר כך יורדת השפע למטה לאותו המקום והשדה שהשפע הולכת לשם ואחר כך מקבל המלך את השפע (עיין זוהר תרומה קנג) בבחינת (דניאל ד) : "אנת הוא מלכא" וכו' שנאמר שם על האילן "דמזון לכלא בה" וכו' וזה בחינת (קהלת ה) : "מלך לשדה נעבד" שהמלך מקבל השפע מן השדה דהינו כשהשפע באה למטה, אז מקבל אותה המלך וכל אלו מקבלין מבחינת שדי ועל כן כלם נקראים על שם שדי כי שד על שם שד"י וכן שדה על שם שדי וכן העובד השדה נקרא על שם שדי כמו שכתוב (ישעיה כ"ח) : "יפתח וישדד אדמתו" וכשבחינת המלאך חזק אזי אין השדים מקבלין השפע רק דרך מעבר לבד ואין יונקים ממנה רק כדי חיותם לבד אבל כשנחלש חס ושלום, כח המלאך אזי הם מקבלין לעצמן כח המלאך ואזי המאכלים הגדלים על ידם, נתערב בהן כח הש"ד כי הם קבלו לתוכן ממש את כח המלאך נמצא כשגדלים המאכלים, הם גדלים על ידי תערבת כח הש"ד וכשאוכלין אלו המאכלים, נעשה מהם חלום על ידי שד, חס ושלום ולא זו אף זו כי גם הם יכולין לטמא את האדם, חס ושלום, בשנה בטומאה הידוע, חס ושלום כי המלאך הוא בחינת אש, כמו שכתוב (יחזקאל א) : "מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים" וכשנחלש כח המלאך, ואזי השדים מקבלין לעצמן כח המלאך אזי הם מחממין על ידי האש הזה ומטמאין, חס ושלום, בטומאה הנ"ל ועל כן צריכין לחזק את המלאך וחזוק המלאך הוא על ידי שמחה בבחינת (משלי ט"ו) לב שמח ייטב פנים זה בחינת המלאך, בחינת (ישעיה ס"ג) "ומלאך פניו הושיעם" שנתחזק על ידי לב שמח ועל כן מקום המלאכים נקרא שחקים על שם שחוק ושמחה כי עקר חזוק המלאכים על ידי שמחה כנ"ל וזה בחינת השמחה של תפילין, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, [שרב] (שר' ירמיה) הוה בדח טובא, ואמר תפילין קא מנחנא (ברכות ל, ועין תר"י שם) הינו, כי על ידי תפילין מחין נעשה בחינת המלאך כנ"ל ועל כן צריך שמחה כדי לתן חזוק להמלאך כנ"ל ועל כן כשחלם לאדם חלום לא טוב, התקון הוא תענית (עיין שבת י"א) כי תענית הוא בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים צ) : "שמחנו כימות עניתנו" שעל ידי תענית נעשה שמחה ועל ידי השמחה נותנין חזוק להמלאך ומתקנין ומכניעין את בחינת החלום רע שהוא בחינת חלום על ידי ש"ד שבא על ידי שאין חזוק בהמלאך כנ"ל ועל כן מי שאין רוצה להתענות על החלום אומרים לו המיטיבין : "לך אכל בשמחה לחמך", (קהלת ט) הינו שיהיה אכילתו בבחינת שמחה שעל ידי זה מחזק את המלאך ומכניע את השדים שעל ידם נתקלקל החלום על ידי המאכלים כנ"ל ועקר חזוק המלאך הוא בניסן כי ניסן ראש השנה למלכים (ראש השנה ב) ואז נתחדש כל ההתמנות של כל אחד ואחד ואז נותנין לכל המלאכים ההתמנות שלהם ואזי נתחדש הרצון של השם יתברך, בחינת (דניאל ד) : "וכמצביה עבד בחיל שמיא" כי אז נותנין לכלם ההתמנות שלהם כרצונו יתברך ואז יש להמלאכים שמחה ונתחזקין כי אז, בניסן, הוא זמן הגאלה, כי 'בניסן נגאלו' וזה ידוע, שעקר גלות מצרים היה לתקן חטא אדם הראשון שהיו שדים מחממין אותו והוליד שדין וכו' (ערובין י"ח: בראשית רבה פרשת כ') והחמום הוא על ידי חלישות המלאך כנ"ל ומחמת זה היה גלות מצרים ובניסן נגאלו ונתתקן חטא אדם הראשון אז נמצא שבניסן נתחזק כח המלאך שזה בחינת תקון חטא אדם הראשון שנתתקן בניסן, בעת גאלת מצרים כנ"ל וזה שכתוב (שמות ז) : "והוצאתי את צבאתי" בחינת מלאכים שיצאו ונגאלו בניסן (עין מכילתא פ' בא) כי אז נתחזקו ונתתקנו כנ"ל ועל כן עקר התחדשות הרצון בחינת: "וכמצביה עבד בחיל שמיא" הוא בניסן כי אז הוא זמן תקון וחזוק שלהם כנ"ל אבל גם בכל השנה יכולין לחדש הרצון על ידי השמחה כי על ידי השמחה נותנין חזוק בהמלאכים כנ"ל ואזי נתעורר שמחה בהמלאכים כאלו נתחדש הרצון בחינת "וכמצביה עבד בחיל שמיא", באותו היום כאלו קבלו ההתמנות שלהם באותו היום אבל עקר התחדשות הרצון הוא בניסן ואזי הוא עקר חזוק שלהם ואזי בניסן היה ראוי שיתבטל הטומאה הנ"ל לגמרי מאחר שנתתקן ונתחזק כח המלאך, כנ"ל. יא. אבל יש שבא טמאה הנ"ל מבחינה אחרת כי דע, שעל ידי רבנים ודינים שאינם כשרים, שעושין עוות הדין על ידי זה בא טמאה הנ"ל, חס ושלום כי על ידי עוות המשפט, שהוא בחינת (תהלים קכ"ב) : "כסאות למשפט" נופלין בחינת אהבות מן המרכבה כי כסאות למשפט שהוא בחינת המרכבה שם הוא בחינת אהבה קדושה בבחינת (שיר השירים ג) : "מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים" וכשנפגם המרכבה בחינת כסאות למשפט על ידי עוות הדין אזי נופלים משם אהבות נפולות ועל ידי האהבות הנפולות בא, חס ושלום, החמום והטומאה הנ"ל ועוות המשפט נעשה על ידי בחינת תפילין רעים כי יש בחינת תפילין מחין שיש בהם פסלת כי התפילין מחין נעשין על ידי שמעלין הלחות ושמנונית הגוף מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה בחינת תפילין מחין כנ"ל ויש לחות שצריכין לצאת בבחינת טפת עשו וישמעאל וכשמעלין בחינת אלו השמנונית מבחינת החתים בשרו אל המח אזי נתערב פסלת בהמחין והתפילין ועל ידי זה נעשה קלקול המשפט בבחינת (חבקוק א) : "רשע מכתיר את הצדיק" הינו הפסלת שמתערב ומסבב את המח על ידי שמעלין בחינת טפת עשו וישמעאל אל המח על ידי זה נתקלקל המשפט וזהו : על כן יצא משפט מעקל, הינו קלקול המשפט כנ"ל כי המשפט על ידי המח כמו שכתוב בשלמה (מלכים א ג) :כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט" ועל ידי קלקול המשפט בחינת משפט מעקל על ידי זה בא, חס ושלום, טמאה הנ"ל, כנ"ל מעקל אותיות עמלק, שעל ידו בא הטומאה הנ"ל בבחינת (דברים כ"ה) "אשר קרך בדרך" (במדבר כ"ד). "וירא את הקיני" "וירא את עמלק", שהם סמוכים זה לזה בתורה כי טמאה הנ"ל, שהיא טמאת עמלק היא באה על ידי גרים, ככל המבאר למעלה וזה בחינת מראה בחלום [כמו שקורין זאת הטומאה מראין] מראה ראשי תבות: רשע מכתיר את הצדיק שעל ידי זה בא טמאה זו כנ"ל, על ידי שנעשה עוות המשפט כנ"ל יב. ואזי כשבא טמאה הנ"ל על ידי עוות המשפט אין תקון רק על ידי קשור המרכבה שצריכין לקשר המרכבה, בחינת מרכבו ארגמן שהם רפאל וגבריאל וכו', שהם מלאכי המרכבה כמובא שצריך לקשרם, לתקן פגם המרכבה הנ"ל שמשם באין האהבות הנפולות כנ"ל ועל כן קדם השנה נתתקן מקדמונים לומר קשור המרכבה דהינו: מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל וכו' כי על ידי קשור המרכבה נצולין מטומאה הנ"ל. יג. וזה בחינת: תקיעה, תרועה, שברים תקיעה זה בחינת "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג) בחינת חרדת הגוף בחינת קר רוח בחינת (משלי י) : "וקר רוח איש תבונה" שעל ידי זה הוא תקון האמונה, על ידי 'איש תבונה' כנ"ל תרועה זה בחינת: "ומשה היה רעה" בחינת תפילין הפך רעה זונות כנ"ל שברים זה בחינת חלומות צודקים ואמתיים בחינת (שופטים ז) : "את מספר החלום ואת שברו" דהינו חלומות צודקים ואמתיים גם שברים הוא בחינת תקון המשפט, בחינת (תהלים נ"א) : "לב נשבר" (עין תקון כ"א דף מ"ט) דהינו מה שהלב נשקה לכבות חמום הלב, שהוא כמו נור דלוק בחינת (תהלים ק"ד) : "ישברו פראים צמאם" כי על ידי קלקול המשפט, שמזה נופלין אהבות נפולות כנ"ל ועל ידי זה הם מחממין הלב ומטמאין, חס ושלום כנ"ל כי הלב הוא מקום המשפט, כמו שכתוב (שמות כ"ח) "ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו" וכשיש קלקול המשפט, הם מחממין הלב על ידי האהבות הנפולות ועל כן צריך להשקות את הלב, לכבות חמום הנ"ל וזה בחינת שברים בחינת לב נשבר, בחינת: "ישברו פראים צמאם" דהינו שהלב נשקה, ונכבה חמום הנ"ל, שזה בחינת תקון המשפט. יד. וזה בחינת: ראש השנה, יום כפור, סוכות, שמיני עצרת ראש השנה הוא בחינת תקון האמונה בבחינת (תהלים פ"ט) : "אף אמונתך בקהל קדשים" כי אז נתקבצין כל הקהלות הקדושות ועל ידי זה נתלקטין ונתקבצין כל לקוטי האמונה בבחינת: "אף אמונתך בקהל קדשים" כנ"ל ועל ידי זה נעשה תקון המחין כנ"ל וזהו ראש השנה ראש דיקא כי נעשה ונתתקן בחינת מחין כנ"ל וזהו בחינת החמשה חושים של המח שכלם נמצאים בבחינת ראש השנה כי יש חמשה חושים בהמח, שהם : "ראיה שמיעה, ריח, טעם, משוש" וכלם נמשכין מהמח כי מהמח נמשכין גידין לכל אלו החושים וכל אלו החושים נמצאים בבחינת ראש השנה שהוא בחינת ראש ומחין כנ"ל 'חוש הראיה' בראש השנה הוא בבחינת (דברים י"א) : "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" בראש השנה נדון מה יהא בסופה (כמובא בפירש"י שם) שבראש השנה רואה ומשגיח על כל השנה, מה יהא בסופה וזהו בחינת 'חוש הראיה' שמיעה הוא בחינת מה שהשם יתברך שומע קול צעקות ותפילות ותרועת עמו ישראל ברחמים ריח זה בחינת (ישעיה י"א) "והריחו ביראת ה'" בחינת: 'ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת' טעם זה בחינת (בראשית כ"ז) : "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" 'מפקודין דעשה' (תקוני זוהר, תקון כ"א) הינו מה שהשם יתברך טועם בראש השנה כל המעשים טובים של ישראל וזהו בחינת 'חוש הטעם' משוש הוא בידים כמו שכתוב בעבודה זרה (תהלים קט"ו) : "ידיהם ולא ימישון" כי המשוש הוא בידים וזהו בחינת 'שידו פשוטה לקבל שבים מראש השנה עד יום הכפורים' (ראש השנה י"ח) וזה בחינת 'חוש המשוש' נמצא שבראש השנה הוא תקון המחין כנ"ל ועל ידי תקון המחין נעשין בחינת תפילין דמכסין על מחא כי תפילין הם התנוצצות המחין וזהו בחינת עשרת ימי תשובה כי תשובה היא בחינת (ירמיה ט"ו) "אם תוציא יקר מזולל" וזהו בחינת תפילין שנקראו 'יקר', כמו שאמרו: "ויקר" אלו תפילין כנ"ל [כי התפילין נעשין על ידי תקון המחין שהם נעשין על ידי שמתקנין ומעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה בחינת מחין תפילין כנ"ל וזהו בחינת: "אם תוציא יקר מזולל", שהוא בחינת תשובה. והבן. נראה לי] וביום כפור, אז הוא גמר תקון חותם דקדשה שהוא בחינת תפילין, הפך חותם דסטרא אחרא כנ"ל בבחינת: 'וביום צום כפור יחתמון' הינו שבעשרת ימי תשובה נעשה בחינת תקון התפילין כנ"ל וביום הכפורים אז הוא גמר תקונם כי אז נגמר גמר תקון חותם דקדשה, שהוא בחינת תפילין כנ"ל סכה זה בחינת תקון המלאך כי סוכה בגימטריא מלאך בחינת חלום על ידי מלאך, שנעשה על ידי תקון המחין והתפילין כנ"ל ועל כן סוכות הוא זמן שמחתנו, בחינת שמחה של תפילין לתן חזוק להמלאך כדי שלא יזיקו המאכלים לקלקל את החלום כנ"ל כי סוכות הוא חג האסיף, שאוסף כל מיני מאכל ועל כן אז צריכין שמחה לחזק את המלאך, שזהו תקון המאכלים כנ"ל ועל כן הוא זמן שמחתנו כנ"ל שמיני עצרת זה בחינת מלכות בחינת (שמואל א ט) : "זה יעצר בעמי", הנאמר במלך שזה בחינת תקון המשפט, בבחינת (תהלים ע"ב) : "משפטיך למלך תן" הינו בחינת תקון המשפט המבאר למעלה שעל ידי זה נתבטל טמאה הנ"ל, כנ"ל וזהו בחינת מה שמובא בכתבים שבשמיני עצרת הנקבא עוצרת הטפה, הינו בחינת תקון טמאה הנ"ל שנתתקן בחינת החתים בשרו על ידי בחינות הנ"ל ונעצרת הטפה בקדשה ואינה נשחתת, בבחינת החתים בשרו, חס ושלום טו. וזה בחינת רבי עם תלמידים שכשיש רבי אמתי עם תלמידים על ידי זה נעשה ונתתקן גם כן כל הבחינות הנ"ל כי על ידי קבוץ התלמידים אצל הרב על ידי זה נתקבץ ונתלקט חלקי האמונה ועל כן נקרא למוד הרב עם התלמידים ישיבה על שם קבוץ חלקי האמונה, שהוא בחינת (שמות ט"ז) : "ארץ נושבת" בחינת (תהלים ל"ז) : "שכן ארץ ורעה אמונה" הפך "ארץ לא זרועה" (ירמיה ב), שהיא בחינת פגם אמונה כנ"ל כי הרב הוא משגיח על חלקי האמונה של כל אחד ואחד לקבצם ולהעלותם בבחינת (תהלים ק"א) : "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי" 'לשבת עמדי' בחינת ישיבה, בחינת: "ארץ נושבת" וכנ"ל ועל כן הגרים שנעשין על ידי קבוצי האמונה, כמבאר לעיל על כן הם נקראים על שם ישיבה כמו שכתוב (במדבר כ"ד) "וירא את הקיני ויאמר איתן מושבך" אית"ו תני"א דמסיע לך כמובא בתקונים (תקון כ"א דף מ"ג) כי למוד הישיבה הוא מסיע לגרים כי הם נתגירין על ידי בחינת הישיבה כנ"ל כי על ידי רבי עם תלמידים שהוא בחינת ישיבה על ידי זה נעשין גרים, על ידי שנתקבצין ונתלקטין חלקי האמונה כנ"ל נמצא שבחינת אמונה נתתקן על ידי רבי עם תלמידים גם נתחדש ונתתקן המח כי מח התלמידים נתתקן ונתחדש על ידי הרב וגם מח הרב נתחדש על ידי התלמידים כמו שאמרו (מכות י) : 'ומתלמידי יותר מכלם' ועקר זמן הקבוץ הוא בראש השנה, שהוא בחינת ראש שאז הוא בחינת תקון המחין כנ"ל והם מאירין ומחזקין זה את זה דהינו כי גם בהרב עם התלמידים כשמתקבצים יש כל בחינות החמשה חושים של המח 'חוש הראיה' זה בחינת מה שרואין את הרב בבחינת (ישעיה ל) "והיו עיניך רואות את מוריך", שהוא דבר גדול 'שמיעה' הוא בחינות (איוב ל"ו) : "ויגל אזנם למוסר" דהינו מה שכל אחד ואחד שומע המוסר של הרב 'ריח' זה בחינת הטרחות והיגיעות שיש לכל אחד ואחד בשביל לנסע ולילך ולבוא אל הרב וזה בחינת ריח, בחינת (שיר השירים ז) : "וריח אפך" בחינת (קהלת ב) "אף חכמתי עמדה לי" 'חכמתי שבאף עמדה לי' (מדרש רבה קהלת סדר ב, עין שם במתנות כהונה) דהינו על ידי טרחות ויגיעות כי אי אפשר לקבל מהרב כי אם על ידי טרחות ויגיעות וזהו בחינת 'חוש הריח' 'טעם' זה בחינת מה שכל אחד טועם ומרגיש מתיקות אמרי נעם של הרב 'משוש' זה בחינת ידים כנ"ל זה בחינת ההוצאות שיש לכל אחד מה שכל אחד מוציא יגיע כפו על הוצאות לבוא להרב וזה בחינת 'משוש', בחינת ידים, בחינת יגיע כפו כנ"ל נמצא שגם כאן נתתקן בחינות החמשה חושים כמו בראש השנה והם מאירין ומחזקין זה את זה שלפעמים נחלש בחינות החמשה חושים של ראש השנה ונתחזקין על ידי אלו החמשה חושים של הרב עם התלמידים וכן להפך שהוא חותם דקדשה, נתתקן על ידם בבחינת (ישעיה ח) "חתום תורה בלמדי" וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות ק"ו עין שם) 'כד הוו קמו רבנן ממתיבתא דרב הונא, הוו נפצי גלימיהו וסלק ענני וכסי ליומא' [דהינו שמשא] [בג' איתא וסליק אבקא, אך המכוון שהאבק כסה על אור החמה כמו ענן. וע' בחידושי מהרי"ט כתובות, שכתב שם וז"ל ונראה דה"ק דכי מכסי יומא במערבא מחמת עננים וכו' הוו אמרי קמו ממתיבתא דר"ה, כלומר דמו כמאן דקמו, ומזכירין אותו לשבח לומר שהיה לו תלמידים הרבה. ואפשר שהוא על דרך כמו (נחום א) וענן אבק רגליו] הינו כשהיו קמים התלמידים מהישיבה של רבם רב הונא 'הוו נפצי גלימיהו', דהינו הלבושין בחינת גדלות כמו שכתוב (תהלים צ"ג) : "ה' מלך גאות לבש" הינו שהיו מנפצין ומסלקין בחינת הגאוה כי על ידי הישיבה של הרב עם התלמידים נתתקן חותם דקדשה שהוא הפך הגאוה כנ"ל גלמי ראשי תבות: "יי מלך גאות לבש" (תהלים צ"ג), בחינת הגאוה כנ"ל שהם הכניעו וסלקו אותה וזהו : 'וסלק ענני' זהו בחינת תקון הברית שמסלקין ומעלין בחינת החתים בשרו לבחינת מחין תפילין כנ"ל (בראשית ט) "והיתה הקשת בענן", בחינת תקון הברית כנ"ל ענן ראשי תבות "נדיבי עמים נאספו" (תהלים מ"ז), בחינת גרים כי על ידי תקון הגרים נעשה תקון הברית כנ"ל ואזי כשנעשה תקון הברית דהינו שמעלין בחינת החתים בשרו לבחינת מחין אזי נעשה בחינת תפילין דמכסין על מחא (עין תקון ס"ט דף קט"ו) וזהו 'וכסי ליומא, דהינו שמשא' הינו בחינת תפילין דמכסין על מחא שהוא בחינת שמשא בחינת משה, בחינת (בבא בתרא עה) : 'פני משה כפני חמה' כי משה הוא הדעת, וכנ"ל וכשנתתקן המח בבחינת משה, בחינת תפילין כנ"ל אזי גם בבחינת הסתלקות משה, דהינו כשנסתלקין המחין אזי גם הרשימה שנשאר שהיא בחינת שנה היא טובה גם כן מאד בבחינת (קהלת ה) : "מתוקה שנת העובד" ראשי תבות משה כי לפעמים נסתלקין המחין אצל הרב, וכן אצל התלמידים כי אין המחין קבועים תמיד ובשעת ההסתלקות אזי הוא בחינת הסתלקות משה שהוא הדעת בחינת שנה ועל ידי תקון המחין על ידי הישיבה כנ"ל אזי גם בשעת ההסתלקות הדעת שהוא בחינת הסתלקות משה, בחינת שנה אזי גם בחינת השנה מתוקה וטובה בבחינת "מתוקה שנת העובד" כנ"ל כי על ידי תקון המחין בבחינת משה על ידי זה הוא תקון השנה, בבחינת חלום על ידי מלאך כנ"ל וזהו : "מתוקה שנת העובד" 'מתוקה' דיקא בחינת מין מתיקין בחינת תקון הברית שהוא בחינת מין מתיקין [כמובא (במ"א) בלקוטי הראשון בסימן נ'] הפך פגם הברית, שהוא בחינת מין מרירין שהוא בחינת פגם טמאה הנ"ל, חס ושלום אבל על ידי תקון המחין כנ"ל על ידי זה השנה מתוקה בבחינת מין מתיקין בבחינת תקון הברית כנ"ל וזהו : 'אם מעט ואם הרבה יאכל' הינו שאין מזיק לו האכילה שעל ידה בא, חס ושלום, טמאה הנ"ל בחלום בשנה כנ"ל כי נתתקן בחינת השנה על ידי תקון המחין כנ"ל כי על ידי תקון המחין גם השנה שהיא בחינת הסתלקות הדעת היא גם כן טובה ומתוקה מאד כנ"ל כי באמת צריכין דיקא לסלק את המח כי צריכין להשליך כל החכמות ולעבד את ה' בפשיטות כי צריך שיהיו מעשיו מרבין מחכמתו (אבות פרק ג) ולא המדרש הוא העקר, אלא המעשה (שם פרק א) ועל כן צריכין לסלק כל החכמות ולעבד את ה' בפשיטות, בלי שום חכמות לא מבעיא חכמות של שטות של סתם בני אדם אלא אפילו חכמות גמורות, אפילו מי שיש לו מח גדול באמת כשמגיע לאיזה עבודה הוא צריך להשליך כל החכמות ולעסק בעבודתו יתברך בפשיטות וצריך אפילו להתנהג ולעשות דברים, שנראה כמשגע בשביל עבודת השם בבחינת (משלי ה) : "באהבתה תשגה תמיד" שבשביל אהבת השם צריכין לעשות דברים הנראין כשגעון כדי לעשות מצוותיו ורצונו יתברך כי צריכין להתגלגל בכל מיני רפש וטיט בשביל עבודת השם ומצוותיו יתברך ולאו דוקא מצוה ממש אלא כל דבר שיש בו רצון השם יתברך נקרא מצוה כי יש תרי"ג מצוות, ואלו התרי"ג מצוות יש להם ענפים רבים וכל דבר שיש בו רצון השם יתברך שעושין בו נחת לאביו שבשמים, הוא בחינת מצוה וצריך לגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות איזה רצון ונחת להשם יתברך ואזי כשאהבתו חזקה כל כך להשם יתברך עד שמסלק כל חכמתו ומשליך עצמו לרפש וטיט בשביל עבודתו יתברך כדי לעשות לו יתברך איזה נחת אזי הוא טובה להמחין כי אזי זוכה להשיג אפילו מה שהוא למעלה מהמחין מה שגם משה בחייו לא השיג הינו בחינת: "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" (עין ברכות ז) שזה בחינת עוות המשפט, כי זה נראה כעוות הדין, חס ושלום שגם משה בחייו לא השיג זאת הינו גם כשהמח בשלמות ואינו נסתלק, שזה בחינת משה בחייו כי הסתלקות המחין בחינת שנה זה בחינת הסתלקות משה כנ"ל וקיום המחין, בעת שהמחין קימים ואינם נסתלקין זה בחינת משה בחייו וגם אז אין יכולין להשיג השגה הנ"ל דהינו להשיג מפני מה יש צדיק ורע לו וכו' אבל על ידי שאהבתו חזקה כל כך להשם יתברך שמשליך ומגלגל עצמו ברפש וטיט בשביל עבודתו יתברך ועושה עבדות כעבד ממש בשביל אהבתו יתברך אזי זוכה להשיג גם מה שבחינת משה בחייו דהינו בעת קיום המחין אין יכולין להשיג דהינו 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו' כי יש בחינת בן, שהוא מחפש בגנזיא דמלכא, כמו בן (עין זוהר בהר קי"א:) ויש בחינת עבד, שאין לו רק לעשות עבודתו שנתנו לו ואסור לו לשאל שום טעם וחקירה על עבודתו כי הוא מחיב רק לעשות את שלו, דהינו עבודתו שנתנו לו לעשות אבל יש בן, שהוא אוהב כל כך את אביו עד שמחמת האהבה הוא עושה מעשה עבד מה שעבד פשוט צריך לעשות והולך וקופץ בתוך הסוללות הגדולה (שקורין פאסי'), בתוך קשרי המלחמה ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לאביו מה שאפילו עבד פשוט לא היה עושה עבודות כאלו ואזי כשאביו רואה אהבתו החזקה כל כך עד שמשליך עצמו לעבדות גמור בשביל אהבתו אזי הוא מגלה לו גם מה שאין נמסר אפילו לבן כי אפילו הבן, שהוא מחפש בגנזיא דמלכא אף על פי כן יש מקומות שגם הבן אסור לכנס לשם הינו שיש השגות, שגם הבן אינו משיג אותם אבל על ידי שהבן מסלק כל חכמתו ומשליך עצמו לעבדות כנ"ל על ידי זה אביו מרחם עליו ומגלה לו מה שאינו נמסר אפילו לבן הינו שנתגלה לו בחינת 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו' שגם משה בחייו לא השיג זאת וזהו בחינת (מלאכי ג) : וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העבד אתו 'העבד אתו' דיקא הינו בחינת בן שמשליך עצמו לעבדות שמסלק כל חכמתו ועושה מעשה עבד וזהו : בנו העבד אתו, הינו בן שעושה מעשה עבד כנ"ל על ידי זה 'וחמלתי עליו' כי על ידי זה השם יתברך מרחם עליו מחמת שרואה אהבתו חזקה כל כך ומראה ומגלה לו בחינת 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו' כנ"ל (מה שכתוב שם). ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וכו' דהינו שזוכה להשיג על ידי זה צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, כנ"ל וזה בחינת תקון המשפט כי זוכה להשיג 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו' שזה נראה כעוות המשפט ועכשו כשזוכה להשיג ולהבין זאת, זה בחינת תקון המשפט נמצא שעל ידי רבי אמת עם תלמידים, נעשין ונתתקנין כל הבחינות הנ"ל. טז. וזהו בחינת הראה כשהראה בשלמות נעשין גם כן כל הבחינות הנ"ל כי הראה היא קר ולח קר זה בחינת "וקר רוח איש תבונה" בחינת תקון האמונה על ידי איש תבונה כנ"ל לח זה בחינת הלחלוחית והשמנונית העולה אל המח ונעשה בחינת מחין תפילין כנ"ל גם כשהראה בשלמות, זה בחינת תקון השנה כי השנה על ידי הראה כי הראה היא קר ולח ועל ידי קר ולח על ידי זה עקר השנה ועל כן בשעת גשמים אז הוא זמן שנה כי אז ערב לאדם השנה מאד וזה מחמת שהגשמים הם קר ולח, קרירות ולחות וכן בבקר השנה ערבה גם כן כי אז יורד הטל, ואזי גם כן הוא קר ולח ועל כן השנה ערבה אז גם כן נמצא שעל ידי הראה שהיא קר ולח, הוא בחינת תקון השנה גם ראה על שם שהיא מאירת עינים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חלין מט משלי ט"ו) : "מאור עינים ישמח לב" הינו בחינת תקון השמחה, שהוא חזוק המלאך כנ"ל גם הראה בשלמות זה בחינת תקון המשפט כי מקום המשפט הוא בלב כמו שכתוב "ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו" ועל ידי קלקול המשפט שעל ידי זה נופלין אהבות נפולות מן המרכבה כנ"ל על ידי זה בא חמום הלב כנ"ל נמצא שחמום הלב זה בחינת קלקול המשפט והראה מנשבת על הלב ומקררת החמום, שזהו בחינת תקון המשפט וזה בחינת (תהלים קמ"ז) : "ישב רוחו יזלו מים" הינו על ידי נשיבת הרוח של הראה שהיא מנשבת על הלב ומקררת חמום הלב על ידי זה נעשה בחינת תקון המשפט וזהו "יזלו מים", בחינת (עמוס ה) : "ויגל כמים משפט" שהוא בחינת תקון המשפט כנ"ל וזהו ראה על שם שהיא מאירת עינים כנ"ל זה בחינת (סנהדרין ו:) : 'אין לדין אלא מה שעיניו רואות' שזהו בחינת תקון המשפט מאירת ראשי תבות תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים הינו בחינת תקון המשפט שהוא תקון המרכבה ששם האהבה דקדשה בבחינת "מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", כנ"ל וזה בחינת (הושע ו) : "ומשפטיך אור יצא" וכמו שאנו אומרים 'ותוציא כאור משפטינו' הינו על ידי הראה, שהיא מאירת עינים על ידי זה הוא בחינת תקון המשפט, בחינת: 'ותוציא כאור משפטינו' וזה פרוש: אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן, זמנא חדא הוה קאזלינן במדברא, והוה אטמא דבשרא בהדן פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבא אדמיתינן ציבי, חלם אטמא וטוינן כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינהו להנהו גמרי דהוו קא מלחשי כי אתאי לקמה דאמימר, אמר לי: ההוא עשבא סמתרי הוה, הנהו גמרי דרתמא הוו: (בבא בתרא ע"ד:) הינו שספר, שפעם אחד הלך במדבר זה בחינת תקון האמונה בבחינת (ירמיה ב) : "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" 'ארץ לא זרועה' זה בחינת פגם האמונה, שעל ידי זה נתקלקלו הזרעים כנ"ל, ולכתך אחרי במדבר זה בחינת תקון האמונה שהאמינו בו יתברך והלכו אחריו במדבר ותקנו בחינת "ארץ לא זרועה", דהינו נפילת האמונה כנ"ל והוה אטמא דבשרא בהדן 'אטמא בשרא' זה בחינת גרים, שהם ערלי בשר (יחזקאל מ"ד) שעל ידם בא בחינת 'החתים בשרו', כנ"ל 'אטמי בשרא' בחינת ערלי בשר ובחינת החתים בשרו, כנ"ל כי על ידי עלית האמונה הנפולה נעשין גרים שעל ידם מתגבר, חס ושלום, חותם דסטרא אחרא בחינת החתים בשרו, כנ"ל ופתחינן הינו שתקננו בחינת החתים בשרו ונעשה בחינת חותם דקדשה, שהוא בחינת (שמות כ"ח) : "פתוחי חתם קדש לה'" הינו בחינת תקון המחין כנ"ל ונקרינן זה בחינת "ושמתיך בנקרת הצור" בחינת צמצום המחין, שלא לצאת חוץ לגבול כנ"ל ואנחנא אעשבא 'עשבא' זה בחינת כלליות המאכלים כמו שכתוב (בראשית ט) : "כירק עשב נתתי לכם את כל" נמצא שכלליות המאכלים הם בחינת עשבא ואנחנא אעשבא הינו אחר שהיינו מתקנים את המחין כנ"ל הנחנו עצמנו אעשבא, הינו על המאכלים לתקן את המאכלים, שלא יזיקו ויפגמו את החלום חס ושלום ותקון זה, הינו תקון המאכלים נעשה על ידי חזוק המלאך שנתחזק על ידי התחדשות הרצון, על ידי השמחה כנ"ל וזהו : 'אדמיתינן ציבי' זה בחינת: "וכמצביה עבד בחיל שמיא" בחינת התחדשות הרצון הינו שהיינו רוצים להביא הרצון, בחינת התחדשות הרצון שזהו חזוק המלאך, שעל ידי זה הוא תקון המאכלים כנ"ל וזהו אדמיתינן ציבי חלים הינו שבתוך שהיינו עוסקים בתקון המאכלים על ידי התחדשות הרצון, חלם לנו חלום וזהו חלים לשון חלום חלים הוא לשון התקשרות והתחברות כי החלום היה מחובר משני כחות: מכח המלאך וכח השד מחמת שעדין לא נתתקנו המאכלים כנ"ל וטוינן לשון תענית (עין דניאל ו פסחים ק"ז) הינו שהיינו מתענים כי התענית מביא שמחה שהוא תקון החלום כנ"ל כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא הינו כשחזרנו ובאנו לחדש ניסן שהוא אחר שנים עשר חדשי השנה כי ניסן תחלת החדשים והוא ראש השנה למלכים ואז הוא חזוק המלאך כנ"ל ואף על פי כן : חזינהו להני גמרי דקא מלחשי דהינו שגם לבתר תריסר ירחי שתא שהוא ניסן אז גם כן עדין היו בוערים הגחלים הינו בחינת חמום הלב, שעל ידי החמימות בא טמאה הנ"ל, חס ושלום ובאמת בניסן הוא חזוק המלאך כנ"ל והיה ראוי שיתבטל אז הטומאה הנ"ל לגמרי כי אתינא לקמה דאמימר, אמר: הנהו עשבא דסמתרי הוו הינו שהמאכלים הנ"ל שהם בחינת עשבא כנ"ל 'של סם תרי הוו', שהיה כלול בהם שני כחות: סם חיים וסם מות דהינו כח המלאך וכח השד כנ"ל כי קדם תקון המאכלים, אזי נתערב בהן כח השד כנ"ל ואזי הם בחינת סמתרי, סם תרי כי הם כלולים משני כחות: כח המלאך וכח השד כנ"ל וזהו : הנהו עשבא דסמתרי הוו, כנ"ל הנהו גמרי דרתמא הוו 'רתמא' הינו רתם, כמו שפרש רש"י זה בחינת תקון המרכבה, בחינת (מיכה א) : "רתם המרכבה" הינו שהודיע לו אמימר שהחמימות בא מפגם המרכבה על ידי עוות המשפט כנ"ל שלזה אין תקון כי אם על ידי קשור המרכבה, בחינת: רתם המרכבה ריתמא ראשי תבות: תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים שמנפילת האהבה הזאת בא החמימות הנ"ל ואין תקון כי אם על ידי בחינת: "רתם המרכבה" הינו קשור המרכבה בחינת "מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", כנ"ל וזהו : "תקעו בחדש שופר" תקעו זה בחינת: "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" בחינת חרדת הגוף, בחינת: "וקר רוח איש תבונה" הינו בחינת איש תבונות שעל ידו נתתקן האמונה כנ"ל בחדש שופר הינו בהתפארות חדש דהינו התפארות וגאוה חדשה שנתגלה הינו בחינת גרים שהם מכניסין גאוה בישראל שנעשין על ידי שמעלין האמונה הנפולה כנ"ל בכסא ליום חגנו זה בחינת תפילין דמכסין על מחא כי מהגאוה הנ"ל נעשה תפילין על ידי המגני ארץ, שהם מתקנין ומעלין פגם הגאוה שהיא בחינת החתים בשרו ועושין מזה בחינת חותם דקדשה, בחינת תפילין כנ"ל ליום חגנו הינו ראש השנה שהוא בחינת ראש ומחין שאז נעשין כל הבחינות הנ"ל כי חק לישראל הוא חק לשנא דמזונא (ביצה ט"ז), בחינת תקון המאכלים כנ"ל משפט לאלקי יעקב, זה בחינת תקון המשפט, הכל כנ"ל שיך לעיל, לפסוק: וחמלתי עליהן וכו' ובאמת הוא דבר גדול מאד להשליך מאתו כל החכמות ולהתנהג בפשיטות לעשות מעשה עבדות לעבדו יתברך בעבדות בתמימות בלי חכמות כי זה בחינת סתרי תורה שהתורה נסתרת ונעלמת שם כי כשעושה עבדות פשוטים ובאמת בודאי יש בהם תורה גבוה מאד רק שאין יודעין מה שיש בהם נמצא שהתורה שיש בהם הוא נסתר ונעלם, בחינת סתרי תורה (שיר השירים ז). "חמוקי ירכיך" 'מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר' כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סכה מט:) ועל ידי זה נעשה תקון המשפט בבחינת "חמוקי ירכיך כמו חלאים" וכו' שהם השתין שמחוללין ויורדין עד התהום (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, שם [עמוד א'] בסכה) בחינת (תהלים ל"ו) : "משפטיך תהום רבה" הינו בחינת המשפט שנפל עד התהום ועל ידי העבדות הנ"ל שהם בחינת סתרי תורה, בחינת: "חמוקי ירכיך" בחינת: שתין, שהם מחוללין עד התהום הם בוקעין ויורדין עד התהום ומעלין את המשפט מנפילתו מבחינת: "משפטיך תהום רבה" בבחינת (תהלים מ"ב) : "תהום אל תהום קורא" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית כ"ה:) : 'כשמנסכין את המים בחג, תהום אומר לחברו אבע מימך' הינו, שהתהומות קורין זה לזה שישובו ויחזרו המשפט שנפל אליהם כדי שיחזר ויתתקן המשפט, בבחינת "ויגל כמים משפט" וזהו : 'אבע מימך', בחינת: "ויגל כמים משפט" הינו שיביעו ויחזרו המשפט שנפל אליהם שיתתקן בבחינת "ויגל כמים משפט", כנ"ל נמצא שעל ידי עשיות ועבדות בפשיטות נעשה תקון המשפט
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלהֵי יַעֲקב
א. הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה
וְצָרִיך כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה
כִּי יֵשׁ סוֹבְלֵי חֳלָאִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת
וְהֵם סוֹבְלִים הֶחֳלָאִים רַק בִּשְׁבִיל נְפִילַת הָאֱמוּנָה
בִּבְחִינַת: "וְהִפְלָא ה' אֶת מַכּתְך מַכּוֹת גְּדלת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים"
'וְנֶאֱמָנִים' דַיְקָא
כִּי הֵם בָּאִים עַל יְדֵי פְּגַם אֱמוּנָה
כִּי עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה בָּאִים מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת
שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם לא רְפוּאוֹת וְלא תְּפִילָּה וְלא זְכוּת אָבוֹת
כִּי כָל הָרְפוּאוֹת הֵם עַל יְדֵי עֲשָׂבִים
וְהֵם גְּדֵלִים רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּת אֱמוּנָה'
שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף"
גְּשָׁמִים וְצוֹמְחִים עֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ רְפוּאוֹת
אֲבָל עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה אֵין גְּשָׁמִים
וַאֲזַי אֵין רְפוּאָה
גַּם עִקָּר כּחַ הָרְפוּאָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב
הוּא עַל פִּי הַסֵּדֶר שֶׁיֵּשׁ לְהַזְּרָעִים
לְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הַזְּמַן
כִּי יֵשׁ עֵשֶׂב, שֶׁעִקָּר כּחוֹ לְרַפְּאוֹת
הוּא רַק כְּשֶׁקּוֹצְרִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁלּא הֵבִיא שְׁלִישׁ
וְאַחַר כָּך אֵין כּחַ לְאוֹתוֹ עֵשֶׂב לְרַפְּאוֹת
וְכֵן יֵשׁ עֵשֶׂב, שֶׁכּחוֹ רַק כְּשֶׁנִּגְמָר, עַד שֶׁנּוֹפֵל מֵאֵלָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
כְּפִי הַסֵּדֶר שֶׁל הַזְּמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם
וְכֵן יֵשׁ סֵדֶר לְפִי הַמָּקוֹם
שֶׁבְּמָקוֹם זֶה גָּדֵל זֶה הָעֵשֶׂב, וּבְמָקוֹם אַחֵר גְּדֵלִים עֲשָׂבִים אֲחֵרִים
וְעִקָּר כּחָם לְרַפְּאוֹת הוּא רַק עַל פִּי הַסֵּדֶר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם
לְפִי הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם
וְסֵדֶר הַזְּרָעִים הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה בִּבְחִינַת: 'אֱמוּנָה זֶה סֵדֶר זְרָעִים'
שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָה נַעֲשֶׂה הַסֵּדֶר שֶׁל הַזְּרָעִים
לְפִי הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם
שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם כּחַ לְרַפְּאוֹת
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה אֵין מוֹעִיל רְפוּאוֹת
וְכֵן תְּפִילָּה הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת אֱמוּנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה", וְתַרְגּוּמוֹ: 'פְּרִישָׁן בִּצְלוֹ'
וְכֵן זְכוּת אָבוֹת נִתְגַּלֶּה גַּם כֵּן רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה
בִּבְחִינַת "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ"
'הַנִּצָּנִים' אִלֵּין אֲבָהָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ
הֵם נִרְאִין וְנִתְגַּלִּין בָּאָרֶץ שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה"
בְּחִינַת: 'עָפָר מָאנָא דְּכֻלְּהוּ'
עַל כֵּן עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה
אֵין מוֹעִיל לוֹ לא רְפוּאָה וְלא תְּפִילָּה וְלא זְכוּת אָבוֹת
כִּי כָל אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל
וְגַם אֵין מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה קוֹל צְעָקָה שֶׁל אָח וּגְנִיחוֹת
שֶׁלִּפְעָמִים מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת
שֶׁמְּרַחֲמִין עָלָיו עַל יְדֵי קוֹלוֹת הַלָּלוּ
אֲבָל עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה גַּם זֶה אֵין מוֹעִיל
כִּי הַגְּנִיחוֹת וְצַעֲקַת אָח הַנַּ"ל הֵם קוֹל בְּלא דִּבּוּר
וְקוֹל זֶה בְּחִינַת אֲבָהָן
כִּי הַקּוֹל כָּלוּל מֵאֵשׁ מַיִם רוּחַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּלָת אֲבָהָן
וְהֵם נִרְאִין וְנִתְגַּלִּין רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עָפָר מָאנָא דְּכֻלְּהוּ
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה אֵין מוֹעִיל לוֹ גַּם הַקּוֹלוֹת הַנַּ"ל
וְגַם עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ אֵין מוֹעִיל לוֹ רְפוּאָה
כִּי עִקָּר הָרְפוּאָה הִיא עַל יְדֵי הִתְמַזְּגוּת הַיְסוֹדוֹת
כִּי יֵשׁ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת: אֵשׁ, מַיִם, רוּחַ, עָפָר
וְצָרִיך לָזֶה חָכָם גָּדוֹל
שֶׁיֵּדַע עַל פִּי [הרפואה]
לְמַזֵּג הַיְסוֹדוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעֲשָׂבִים
כְּפִי הָרְפוּאָה שֶׁצָּרִיך זֶה הַחוֹלֶה
לְפִי קִלְקוּל הַיְסוֹד, שֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנֶחֱלַשׁ אֵצֶל זֶה הַחוֹלֶה
[גַּם בְּהַכְרָעַת הַקּוֹל יֵשׁ בְּחִינַת הִתְמַזְּגוּת הַיְסוֹדוֹת]
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי פְּגַם אֱמוּנָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִפְגַּם בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
כִּי כֻלָּם מִתְגַּלִּין רַק עַל יְדֵי בְּחִינַת עָפָר שֶׁהִיא מָאנָא דְּכֻלְּהוּ
עַל כֵּן אֵין לוֹ רְפוּאָה.
ב. וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא שֶׁצְּרִיכִין לַחְתּר וְלִמְצא הַמַּיִם, שֶׁמִּשָּׁם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה
וְאֵלּוּ הַמַּיִם הֵם בְּחִינַת עֵצוֹת שֶׁמִּשָּׁם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה
בִּבְחִינַת: "אוֹדֶה שִׁמְך כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אמֶן"
שֶׁעַל יְדֵי הָעֵצוֹת גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה
וְעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת עמֶק הַלֵּב
הַיְנוּ כְּשֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנוֹפֵל הָאֱמוּנָה
עַד שֶׁאֵין מוֹעִיל אֲפִילּוּ קוֹל צְעָקָה, שֶׁהוּא קוֹל בְּלא דִּבּוּר כַּנַּ"ל
אֲזַי צְרִיכִין לִצְעק מִן הַלֵּב לְבַד, בִּבְחִינַת: "צָעַק לִבָּם אֶל ה'"
שֶׁהוּא צַעֲקַת הַלֵּב לְבַד, בְּלִי קוֹל
בִּבְחִינַת: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיך ה'" מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא
וְעמֶק הַלֵּב זֶה בְּחִינַת עֵצוֹת
בִּבְחִינַת "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֵב אִישׁ"
וְעַל כֵּן כְּשֶׁאֵין מוֹעִיל קוֹל צְעָקָה מֵחֲמַת נְפִילַת הָאֱמוּנָה
אֲזַי צְרִיכִין לִצְעק מִן הַלֵּב לְבַד
בְּלִי קוֹל רַק מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין הָעֵצוֹת כַּנַּ"ל
שֶׁהֵם בְּחִינַת "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה" וְכוּ'
וְעַל יְדֵי הָעֵצוֹת שֶׁנִּתְגַּלִּין בָּעוֹלָם
[דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹדְעִין בָּעוֹלָם לִתֵּן עֵצָה לְנַפְשָׁם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁצָּרִיךְ]
עַל יְדֵי זֶה גְדֵלָה הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: "עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אמֶן", כַּנַּ"ל
וַאֲזַי חוֹזֵר וְנִתְתַּקֵּן כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל
כִּי הָעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת פֶּלֶא
בְּחִינַת: "אוֹדֶה שִׁמְך כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחֹק" וְכוּ'
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן וּמְקַבֵּל רְפוּאָה לְהַמַּכּוֹת הַמֻּפְלָאוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינַת: "וְהִפְלָא ה' אֶת מַכּתְך" וְכוּ'
גַּם תְּפִילָּה הִיא בְּחִינַת פְּלָאוֹת בְּחִינַת: "נוֹרָא תְהִלּת עשֵׂה פֶלֶא"
וְכֵן זְכוּת אָבוֹת, בִּבְחִינַת: "נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא"
וְזֶהוּ: "וְאָנכִי תִּרְגַלְתִּי לְאֶפְרַיִם" זֶה בְּחִינַת עֵצוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיך" הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְך
קָחֵם עַל זְרוֹעתָיו זֶה בְּחִינַת זְכוּת אָבוֹת, שֶׁהֵם "זְרוֹעוֹת עוֹלָם"
וְלא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים כִּי בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה רְפוּאָה כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, 'בְּרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וְהָדַר נְהוֹרָא'
חֹשֶׁך זֶה בְּחִינַת הֶעְדֵּר הָעֵצָה, בִּבְחִינַת: "מִי זֶה מַחְשִׁיך עֵצָה בְּמִלִּין"
וְאַחַר כָּך, כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הָעֵצָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עמֶק, בְּחִינַת מַיִם עֲמֻקִּים
זֶה בְּחִינַת: "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת מִנִּי חֹשֶׁך"
וְכָל מַה שֶׁנִּתְגַּלֶּה יוֹתֵר הָאוֹר, דְּהַיְנוּ הָעֵצָה
וְנִדְחֶה הַחֹשֶׁך שֶׁהוּא הֶעְדֵּר הָעֵצָה
נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה בְּיוֹתֵר
כִּי עִקָּר גִּדּוּל הָאֱמוּנָה הוּא בִּבְחִינַת: "וֶאֱמוּנָתְך בַּלֵּילוֹת"
דְּהַיְנוּ כָּל מַה שֶּׁנִּדְחֶה וְהוֹלֵך חֵלֶק מֵהַלַּיְלָה וְנִתְקָרֵב אֶל אוֹר הַיּוֹם
נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה בְּיוֹתֵר
וְכֵן הוֹלֶכֶת וְנִגְדֶּלֶת מְעַט מְעַט
כְּפִי מַה שֶּׁנִּדְחֶה מֵהַלַּיְלָה וְנִתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל הַיּוֹם
עַד שֶׁבְּאוֹר הַיּוֹם אָז נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת
בִּבְחִינַת: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתְך"
וְאָז בְּאוֹר הַיּוֹם, הוּא עִקָּר צְמִיחַת הָרְפוּאָה
בִּבְחִינַת: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶך וַאֲרֻכָתְך מְהֵרָה תִצְמָח"
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָעֵצָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁך
דְּהַיְנוּ שֶׁנִּדְחֶה הַחֹשֶׁך שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה, וְנִתְגַּלֶּה הָאוֹר, בְּחִינַת יוֹם
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה עִקָּר הָרְפוּאָה
בִּבְחִינַת: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶך וַאֲרֻכָתְך" וְכוּ'
וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
מַאי טַעֲמָא עִזֵּי מַסְגָּן בְּרֵישָׁא וְהָדַר אִמְרֵי
כִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וְהָדַר נְהוֹרָא
עִזֵּי זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת "לָבֵשׁ ה' עז הִתְאַזָּר"
בְּחִינַת: "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וֶאֱמוּנָה אֵזוֹר" וְכוּ'
וְהָדַר אִמְרֵי
אִמְרֵי בְּחִינַת הָרְפוּאָה בְּחִינַת: "אָמַר ה' וּרְפָאתִיו"
וְזֶהוּ אָמַר, רָאשֵׁי תֵבוֹת: אֵשׁ מַים רוּחַ, שֶׁמִּשָּׁם הָרְפוּאָה
הַיְנוּ מִפְּנֵי מָה עִקָּר הָרְפוּאָה עַל יְדֵי אֱמוּנָה
כִּי צָרִיך לְהַקְדִּים אֱמוּנָה בִּתְחִלָּה, וְאַחַר כָּך זוֹכִין לִרְפוּאָה
וְהֵשִׁיב: כִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וְהָדַר נְהוֹרָא
הַיְנוּ, כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁבְּרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וְכוּ'
כִּי עִקָּר גִּדּוּל הָאֱמוּנָה עַל יְדֵי הָעֵצָה
שֶׁהִיא בְּחִינַת: "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת מִנִּי חֹשֶׁך"
כִּי אֵין הָאֱמוּנָה נִגְדֶּלֶת בִּשְׁלֵמוּת רַק בְּאוֹר הַיּוֹם
וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְקַבֵּל הָרְפוּאָה רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה
כִּי צְמִיחַת הָרְפוּאָה הִיא רַק בְּאוֹר הַיּוֹם
בִּבְחִינַת: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶך" וְכוּ', כַּנַּ"ל.
ג. וְלִדְלוֹת וּלְגַלּוֹת הַמַּיִם הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ הָעֵצוֹת
לָזֶה צְרִיכִין אִישׁ תְּבוּנוֹת, בִּבְחִינַת: "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֵב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יִדְלֶנָּה" .
"כִּי גוֹי אבַד עֵצוֹת הֵמָּה, וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה"
כִּי כְּשֶׁאֵין תְּבוּנָה, עֲצָתוֹ אֲבוּדָה
כִּי הִתְגַּלּוּת הָעֵצָה עַל יְדֵי אִישׁ תְּבוּנָה כַּנַּ"ל
וְאִישׁ תְּבוּנוֹת הוּא, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה
בִּבְחִינַת: "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם"
וְצָרִיך לְזַכֵּך וּלְצַחְצֵחַ הַנְּשָׁמָה
וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיך הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלקוּת לְתוֹך צִמְצוּמִים
שֶׁזֶּה בְּחִינַת שַׁדַּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִמְצוּם
כִּי שַׁדַּי עַל שֵׁם שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַי
וְעַל יְדֵי זֶה מְצַחְצֵחַ הַנְּשָׁמָה
וְזֶהוּ: "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם"
שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת שַׁדַּי, דְּהַיְנוּ הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלקוּת לְתוֹך צִמְצוּמִים
עַל יְדֵי זֶה מְצַחְצֵחַ הַנְּשָׁמָה, וַאֲזַי הוּא אִישׁ תְּבוּנוֹת כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלקוּת לְתוֹך צִמְצוּמִים, דְּהַיְנוּ לְתוֹך גּוּפִים
עַל יְדֵי זֶה נִכְפָּל וְנִתְרַבֶּה פַּרְנָסָתוֹ
כִּי כְּשֶׁמַּמְשִׁיך רוּחָנִיּוּת אֱלקוּת לְתוֹך צִמְצוּמִים, דְּהַיְנוּ לְתוֹך גּוּפִים
זֶה בְּחִינַת בְּרִיאָה
כִּי נַעֲשֶׂה עַתָּה בְּרִיאָה חֲדָשָׁה
עַל יְדֵי חִבּוּר רוּחָנִיּוּת אֱלקוּת עִם הַגּוּף וְהַצִּמְצוּם, שֶׁזֶּה עִקָּר הַבְּרִיאָה
וַאֲזַי תֵּכֶף כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה אֵיזֶה בְּרִיאָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך נוֹתֵן פַּרְנָסָה תֵּכֶף
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְפַרְנֵס 'מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים'
וְתֵכֶף שֶׁיֵּשׁ בְּרִיאָה, תֵּכֶף הַשֵּׁם יִתְבָּרַך נוֹתֵן פַּרְנָסָה
כִּי הַנְּשָׁמָה לְבַד אֵינָהּ צְרִיכָה פַּרְנָסָה
וְכֵן הַגּוּף לְבַד אֵינוֹ צָרִיך גַּם כֵּן פַּרְנָסָה
וְעִקָּר צרֶך הַפַּרְנָסָה הוּא רַק כְּשֶׁנִּתְחַבֵּר הַנְּשָׁמָה עִם הַגּוּף
דְּהַיְנוּ 'שִׁתּוּפָא דְּנַפְשָׁא וּבִשְׂרָא'
אָז צְרִיכִין פַּרְנָסָה
וְעַל כֵּן, עַל יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיך רוּחָנִיּוּת אֱלקוּת לְתוֹך צִמְצוּמִים וְגוּפִים
שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרִיאָה, בְּחִינַת שִׁתּוּפָא דְּנַפְשָׁא וְגוּפָא
עַל יְדֵי זֶה נִתְרַבֶּה וְנִכְפָּל פַּרְנָסָתוֹ
כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁיֵּשׁ בְּרִיאָה, נוֹתֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך פַּרְנָסָה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: כָּל הַמְשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם בְּצַעֲרוֹ
דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך וּמְשַׁתֵּף רוּחָנִיּוּת אֱלקוּת לְתוֹך הַצִּמְצוּם שֶׁהוּא בְּחִינוֹת צַעַר
אֲזַי כּוֹפְלִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ
כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְרַבֶּה הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל
וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיך, וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָך
'שַׁדַּי' זֶה בְּחִינוֹת הַצִּמְצוּם
בְּחִינוֹת הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלקוּת לְתוֹך הַצִּמְצוּם
בְּחִינַת 'מְשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם בְּצַעֲרוֹ'
עַל יְדֵי זֶה: "וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָך" הַיְנוּ רִבּוּי הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי הַפַּרְנָסָה הוּא מְצַחְצֵחַ נַפְשׁוֹ
כִּי אֲכִילַת הַצַּדִּיק הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַנְּשָׁמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ"
וּשְׂבִיעַת הַנֶּפֶשׁ זֶה בְּחִינַת הַצַּחְצָחוֹת שֶׁמְּצַחְצֵחַ נִשְׁמָתוֹ עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ
בִּבְחִינַת: "וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁך"
וַאֲזַי כְּשֶׁמְּצַחְצֵחַ נִשְׁמָתוֹ
אֲזַי הוּא אִישׁ תְּבוּנוֹת בְּחִינַת: "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם" כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין הָעֵצוֹת כַּנַּ"ל וּמִשָׁם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה וְכוּ' כַּנַּ"ל
ד. וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה וְנִתְחַזֵּק אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, אֱמוּנוֹת הָעֲבוֹדָה זָרָה וְכַיּוֹצֵא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה", כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל וְכוּ'
כִּי עִקָּר קִיּוּם וְחִזּוּק אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת הוּא מִנְּפִילַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה
וּכְשֶׁמַּעֲלִין הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה, מִזֶּה נַעֲשִׂין גֵּרִים
כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּלְקָטִין וְנִבְרָרִין נְפִילַת הָאֱמוּנָה שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת אֱמוּנָתָם
עַל יְדֵי זֶה נֶחֱלָשׁ כּחַ אֱמוּנָתָם
וַאֲזַי הֵם חוֹזְרִים לֶאֱמוּנָתֵינוּ הַקְּדוֹשָׁה וְנַעֲשִׂין גֵּרִים
וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂין גֵּרִים בְּכחַ וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂין גֵּרִים בְּפעַל
הַיְנוּ אוֹ שֶׁנַּעֲשִׂין גֵּרִים מַמָּשׁ בְּפעַל
שֶׁבָּאִין עַכּוּ"ם וּמִתְגַיְּרִין
אוֹ שֶׁנַעֲשֶׂה רַק בְּכחַ
שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין אֱמוּנָה הַנְפוּלָה וְנֶחֱלָשׁ אֱמוּנָתָם
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה לָהֶם בְּמָקוֹם שֶׁהֵם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה
וּמַאֲמִינִים שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁהֵם שֶׁיֵּשׁ יָחִיד קַדְמוֹן יִתְבָּרַך
בִּבְחִינַת: "בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ לִשְׁמִי"
וְזֶה תָּלוּי כְּפִי חֹזֶק הָאֱמוּנָה כָּזְבִּיּוֹת שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה
הַיְנוּ כְּשֶׁהָאֱמוּנָה כָּזְבִּיּוֹת הָיְתָה חֲזָקָה בִּתְחִלָּה
אֲזַי אַחַר כָּך כְּשֶׁמְּשַׁבְּרִין אוֹתָהּ וּמַעֲלִין הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה דִּקְדֻשָּׁה מִשָּׁם וְנַעֲשִׂין גֵּרִים
אֲזַי נַעֲשִׂין גֵּרִים בְּפעַל מַמָּשׁ
וּכְשֶׁהָאֱמוּנָה כָּזְבִּיּוֹת לא הָיְתָה חֲזָקָה כָּל כָּך בַּתְּחִלָּה
אֲזַי כְּשֶׁנִּשְׁבֶּרֶת וּמְהַפְּכִין אוֹתָהּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה
אֲזַי אֵין נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה רַק גֵּרִים בְּכחַ
ה. וְהִנֵּה הַכְּלָל, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין אֱמוּנָה הַנְּפוּלָה
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים
וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַגֵּרִים נַעֲשִׂין מִלְּקִיטַת נְפִילַת הָאֱמוּנָה
עַל כֵּן הֵם מַזִּיקִין לְיִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת: 'קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת'
סַפַּחַת הַיְנוּ מַכּוֹת, בְּחִינַת מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת הַנַּ"ל
שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל
וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַגֵּרִים נַעֲשִׂין מִלְּקִיטַת נְפִילַת הָאֱמוּנָה
עַל כֵּן הֵם קָשִׁים כְּסַפַּחַת כַּנַּ"ל
וְאֵלּוּ הַגֵּרִים הֵם מַכְנִיסִין גַּאֲוָה בְּיִשְׂרָאֵל
כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "בַּמִּסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָהּ"
'מִפְּנֵי גַּאֲוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתְּנָה לָעַכּוּ"ם'
נִמְצָא שֶׁהַגַּאֲוָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפְלָה אֲלֵיהֶם
וְעַל כֵּן כְּשֶׁחוֹזְרִים עַכּוּ"ם וּמִתְגַיְּרִין
הֵם מְבִיאִין עִמָּהֶם גַּאֲוָה שֶׁהָיְתָה אֶצְלָם כַּנַּ"ל
וּמַכְנִיסִין בְּיִשְׂרָאֵל גַּאֲוָה
וְעַל יְדֵי זֶה נוֹטְלִין חֶרֶב הַגַּאֲוָה מַנְהִיגֵי הַדּוֹר, שֶׁמִּתְגָּאִים עַל הַדּוֹר בְּחִנָּם
כִּי יֵשׁ מַנְהִיגִים, שֶׁמִּתְנַהֲגִים בְּרַבָּנוּת וּמוֹשְׁלִים עַל עַם דַּל
וְהֵם מִתְגָּאִים עַל הַדּוֹר בְּחִנָּם
כִּי לא נִתָּן לָהֶם גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם כְּלָל
רַק הֵם מִתְגָּאִים מֵעַצְמָם עַל הַדּוֹר בְּחִנָּם
וְהֵם מְקַבְּלִין חֶרֶב הַגַּאֲוָה, בִּבְחִינַת "וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶך"
עַל יְדֵי הַגֵּרִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מַכְנִיסִין גַּאֲוָה בְּיִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וּמוֹשְׁלִים עַל עַם דַּל בְּחִנָּם
וְיֵשׁ לָהֶם כּחַ אֲפִילּוּ לְהַעֲנִישׁ אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ תַּחַת מֶמְשַׁלְתָּם
וְכָל זֶה עַל יְדֵי חֶרֶב הַגַּאֲוָה הַנַּ"ל
וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה נִקְרָא מַעֲנִישׁ, אֶלָּא מַזִּיק
כִּי הֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת'
בְּחִינַת סְפִיחִים שֶׁגְּדֵלִים מֵאֲלֵיהֶם
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַגֵּרִים נוֹטְלִין גַּאֲוָה מַנְהִיגֵי הַדּוֹר שֶׁגְּדֵלִים מֵאֲלֵיהֶם
וּמִתְגָּאִין מֵעַצְמָן עַל הַדּוֹר בְּחִנָּם
כִּי לא נִתָּן לָהֶם גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם כְּלָל כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן נִקְרָאִים גֵּרִים, עַל שֵׁם "יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב"
כִּי עַל יְדֵי הַגֵּרִים נַעֲשֶׂה חֶרֶב הַגַּאֲוָה כַּנַּ"ל.
ו. וְעַל יְדֵי הַגַּאֲוָה שֶׁל אֵלּוּ הַמַּנְהִיגֵי הַדּוֹר
עַל יְדֵי זֶה הֵם מַגְבִּירִים תַּאֲוָות נִיאוּף בָּעוֹלָם
בִּבְחִינַת: "וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד"
שֶׁעַל יְדֵי גַּאֲוָה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוָות נִיאוּף
שֶׁהִיא בְּחִינַת חוֹתָם דְּסִטְרָא אַחֲרָא
בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזָּבוֹ
כִּי עַל יְדֵי חֶרֶב הַגַּאֲוָה דִּקְדֻשָּׁה מִתְגַּבְּרִים עַל תַּאֲוָות נִיאוּף
בִּבְחִינַת: "חֲגוֹר חַרְבְּך עַל יָרֵך"
אֲבָל עַל יְדֵי חֶרֶב הַגַּאֲוָה שֶׁל אֵלּוּ הַמַּנְהִיגִים הַנַּ"ל
שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהַגֵּרִים כַּנַּ"ל
מִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, תַּאֲוָה זוֹ כַּנַּ"ל
ז. וּלְהִנָּצֵל מִזֶּה
הוּא עַל יְדֵי הַמָּגִנִּים שֶׁבַּדּוֹר
כִּי יֵשׁ מָגִנֵּי אֶרֶץ, שֶׁהֵם מְגִנִּים עָלֵינוּ וּמַצִּילִין אוֹתָנוּ
כִּי הֵם מַכְנִיעִין הַחוֹתָם דְּסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַגַּאֲוָה כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת: "גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צַר"
שֶׁהֵם סוֹגְרִין וּמַכְנִיעִין חוֹתָם דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת תַּאֲוָה הַנַּ"ל
שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי גַּאֲוָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי שֶׁהֵם מַכְנִיעִין זאת הַתַּאֲוָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹתָם דְּסִטְרָא אַחֲרָא
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִילִּין, מחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה
בְּחִינַת: "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּך כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶך"
כִּי עִקָּר תִּקּוּן הַמּחִין עַל יְדֵי שְׁבִירַת תַּאֲוָות נִיאוּף
כִּי עִקָּר הַמּחַ עַל יְדֵי לֵחוֹת הַגּוּף
כִּי הַמּחַ הוּא כְּמוֹ נֵר דּוֹלֵק
וְהַלֵּחוֹת שֶׁבַּגּוּף הֵם עוֹלִין לְהַמּחַ
וְנַעֲשִׂין שְׁמָנִים אֶל הַמּחַ
נִמְצָא שֶׁעִקָּר הַמּחִין עַל יְדֵי לֵחוֹת וְשַׁמְנוּנִית הַגּוּף
עַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעִין תַּאֲוָות נִיאוּף
וְאֵין יוֹצְאִין לֵחוֹת וְשַׁמְנוּנִית הַגּוּף לַחוּץ
עַל יְדֵי זֶה עוֹלִין הַלֵּחוֹת אֶל הַמּחַ וְנַעֲשֶׂה שְׁמָנִים
שֶׁזֶּה עִקָּר הַמּחִין
עַל כֵּן עַל יְדֵי הַמָּגִנִּים הַנַּ"ל
שֶׁמַּכְנִיעִין תַּאֲוָה זוֹ
עַל כֵּן הֵם עוֹשִׂין עַל יְדֵי זֶה בְּחִינַת תְּפִילִּין, מחִין כַּנַּ"ל
כִּי הֵם מַעֲלִין לֵחוֹת הַגּוּף מִבְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ
עוֹשִׂין מִזֶּה מחִין בְּחִינַת תְּפִילִּין
כִּי תְּפִילִּין הֵם הִתְנוֹצְצוּת הַמּחִין
וְעַל כֵּן נִקְרְאוּ הַתְּפִילִּין יְקָר
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "וִיקָר" אֵלּוּ תְּפִילִּין
כִּי הַתְּפִילִּין נַעֲשִׂין עַל יְדֵי תִּקּוּן תַּאֲוָות נִיאוּף
שֶׁהִיא בְּחִינַת: "אֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד", כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן נִקְרָאִין הַתְּפִילִּין פְּאֵר
כִּי נַעֲשִׂין עַל יְדֵי תִּקּוּן הַגַּאֲוָה וְהַהִתְפָּאֲרוּת, שֶׁמְּבִיאִין הַגֵּרִים כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וּמשֶׁה הָיָה רעֶה"
משֶׁה הוּא הַדַּעַת בְּחִינַת מחִין, תְּפִילִּין
הוּא רוֹעֶה דִּקְדֻשָּׁה, הֶפֶך "רעֶה זוֹנוֹת"
וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים דִּקְדֻשָּׁה
בְּחִינַת משֶׁה הָיָה רוֹעֶה בְּחִינַת תְּפִילִּין
שִׁין שֶׁל שְׁלשָׁה רָאשִׁים, שִׁין שֶׁל אַרְבָּעָה רָאשִׁים
שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים הַנַּ"ל
שַׁדַּי שֶׁל תְּפִילִּין, זֶה בְּחִינַת הַצִּמְצוּם
שֶׁצָּרִיך כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְצַמְצֵם אֶת מחוֹ וְשִׂכְלוֹ
שֶׁלּא לְהַנִּיחַ אֶת הַמּחַ לָצֵאת חוּץ לַגְּבוּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ
שֶׁלּא יִהְיֶה מְשׁוֹטֵט הַמּחַ בַּמֶּה שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ
בִּבְחִינַת 'בְּמֻפְלָא מִמְּך אַל תִּדְרשׁ, בִּמְכֻסֶּה מִמְּך אַל תַּחְקר'
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שַׁדַּי בְּחִינַת צִמְצוּם
כִּי שַׁדַּי שֶׁיֵּשׁ דַי בֶּאֱלקוּתוֹ לְכָל בִּרְיָה
הַיְנוּ שֶׁכָּל בְּרִיָּה יֵשׁ לוֹ דַי וּגְבוּל בֶּאֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך
שֶׁאָסוּר לוֹ לֵילֵך בְּשִׂכְלוֹ כִּי אִם עַד הַגְּבוּל, לא יוֹתֵר
כִּי כָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ גְּבוּל וְצִמְצוּם בְּשִׂכְלוֹ לְפִי עֶרְכּוֹ
שֶׁאֲפִילּוּ בִּקְדֻשָּׁה אָסוּר לוֹ לָצֵאת חוּץ לַגְּבוּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ
בְּחִינַת: 'בְּמֻפְלָא מִמְּך אַל תִּדְרשׁ וְכוּ', בְּחִינַת: "פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת" וְכוּ'
[פי' כל אחד ואחד יש לו גבול וצמצום בידיעת אלקותו, לפי ערכו ומדרגתו
כי מה שנחשב להקטן במעלה בחינת במופלא ממנו
שהוא למעלה ממדרגתו, וצריך לצמצם שכלו שם
זה אצלו בחינת במופלא ממנו
והאדם הגדול ממנו במעלה הגבוה
הוא יכול להשיג זאת
רק שהוא יש לו צמצום וגבול אחר גבוה ממנו
ששם הוא צריך לצמצם שכלו
וכן אדם הגבוה עוד יותר
גם זה אינו נחשב אצלו בחינת במופלא ממנו
רק שיש לו צמצום וגבול גבוה עוד יותר
וכן בכל אדם ואדם לפי מדרגתו
נמצא שלכל אדם וכל בריה
יש לו צמצום וגבול מיוחד בהשגת אלקותו יתברך לפי מדרגתו
שעד זה הגבול מותר לרדוף מחשבתו להשיג ממנו יתברך, לא יותר
וזה בחינת שדי, שדרז"ל שיש די באלקותו לכל בריה
היינו שכל בריה ובריה יש לו די וגבול וצמצום באלקותו
היינו בידיעת אלקותו
היינו שכל בריה ובריה
יש לו די וצמצום וגבול מיוחד בפני עצמו
בידיעת אלקותו כפי מדרגתו
וזהו שיש די באלקותו לכל בריה]
וְזֶה בְּחִינַת: "וְשַׂמְתִּיך בְּנִקְרַת הַצּוּר", הַנֶּאֱמָר בְּמשֶׁה
בְּעֵת שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג מַה שֶּׁהִשִּׂיג
הַיְנוּ שֶׁהִבְטִיחוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְהָגֵן עָלָיו
שֶׁיִּהְיֶה נִסְתָּר בְּנִקְרַת הַצּוּר, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּם
שֶׁלּא יֵצֵא הַמּחַ לְשׁוֹטֵט חוּץ לַגְּבוּל שֶׁהָיָה לוֹ
ח. וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין דִּבּוּרִים כְּשֵׁרִים
לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת
כִּי יֵשׁ נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ
שֶׁצְּרִיכִין לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אוֹתָם בְּכָל מִינֵי מַטְעַמִּים
הַמְּשִׁיבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ
בִּבְחִינַת: "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי"
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן וְזִכּוּך הַמּחִין, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי מָגִנֵּי אֶרֶץ כַּנַּ"ל
מִזֶּה נַעֲשֶׂה אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת לְהַחֲיוֹתָם
כִּי עִקָּר הִתְגַּלּוּת הַמּחַ הוּא בְּהַדִּבּוּר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה"
וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַמּחִין זַכִּים, נַעֲשִׂין דִּבּוּרִים כְּשֵׁרִים
וּבָהֶם מְשִׁיבִין אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת, בִּבְחִינַת: שִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם
הַיְנוּ עַל יְדֵי תְּפִילִּין מחִין שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים
עַל יָדָם נַעֲשִׂין שִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם, הַיְנוּ בְּחִינַת דִּבּוּרִים כְּשֵׁרִים הַנַּ"ל
שֶׁבָּהֶם מְשִׁיבִין הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ
שֶׁהֵם בְּחִינַת: שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וְקָם .
אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם
הַיְנוּ בְּחִינַת הָאֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי זִכּוּך הַמּחִין, בְּחִינַת תְּפִילִּין
שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם, כַּנַּ"ל
ט. וְזֶה בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך
כִּי אֵלּוּ הַמַּאֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת הֵם בְּחִינַת מַלְאָך
בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך
כִּי הַדִּבּוּר הוּא הָרְשִׁימָה שֶׁל הַמּחַ
כִּי מַה שֶׁנִּרְשַׁם וְנֶעְלַם בַּמּחַ
נֶחֱקָק וְנִרְשָׁם בְּהַדִּבּוּר
וּכְשֶׁהַמּחִין זַכִּים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת כַּנַּ"ל
אֲזַי גַּם כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַמּחַ בִּשְׁעַת שֵׁנָה
וְאֵין נִשְׁאָר רַק הָרְשִׁימָה שֶׁל הַמּחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר
אֲזַי גַּם הָרְשִׁימָה זַכָּה, בִּבְחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך
וְזֶה בְּחִינַת שֶׁאַחַר הִסְתַּלְּקוּת משֶׁה בָּא שַׂר צְבָא ה' וְאָמַר: "עַתָּה בָּאתִי"
הִסְתַּלְּקוּת משֶׁה זֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת
בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁאָז הַדַּעַת מִסְתַּלֵּק, וְאֵין נִשְׁאָר רַק הָרְשִׁימוּ
אֲזַי הוּא בְּחִינַת: "וַיּאמֶר וְכוּ' אֲנִי שַׂר צְבָא ה'", דְּהַיְנוּ מַלְאָך
"עַתָּה בָּאתִי", כִּי אָז נִשְׁאָר הָרְשִׁימוּ בִּבְחִינַת מַלְאָך
בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "ה' יִתֶּן אמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב"
ה' יִתֶּן אמֶר זֶה בְּחִינַת אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת הַנַּ"ל
בְּחִינַת הָרְשִׁימָה שֶׁל הַמּחַ שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַלְאָך כַּנַּ"ל
הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב הַיְנוּ מַלְאָכִים כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
שֶׁצְּבָאוֹת הוּא הַנֶּעְלָם שֶׁל שַׁדַּי
כִּי הַנֶּעְלָם שֶׁל שִׁין דַלֶת יוּד הוּא בְּגִימַטְרִיָּא צְבָאוֹת עִם הַכּוֹלֵל, כַּמְבאָר שָׁם
הַיְנוּ שֶׁהַנֶּעְלָם שֶׁל שַׁדַּי
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁבְּחִינַת שַׁדַּי שֶׁהוּא הַמּחִין נִסְתַּלֵּק
בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַמּחִין בִּשְׁעַת שֵׁנָה
וְאֵין נִשְׁאָר רַק הָרְשִׁימוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶעְלָם שֶׁל שַׁדַּי
אֲזַי זאת הָרְשִׁימוּ שֶׁהִיא בְּחִינַת נֶעְלָם שֶׁל שַׁדַּי
הִיא בִּבְחִינַת צְבָאוֹת, בְּחִינַת מַלְאָך כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא"
'שְׂעַר רֵאשֵׁהּ' זֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הַמּחִין
כִּי הַשְּׂעָרוֹת יוֹצְאִין מִן הַמּחִין
וּכְשֶׁהַמּחִין נְקִיִּים וְזַכִּים
אֲזַי נַעֲשֶׂה גַּם מֵהָרְשִׁימוּ בְּחִינַת מַלְאָך
וְזֶהוּ: 'כַּעֲמַר נְקֵא'
עֲמַר רָאשֵׁי תֵבוֹת: עשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת
בְּחִינַת מַלְאָכִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי הָרְשִׁימוּ
כְּשֶׁהַמּחִין נְקִיִּים וְזַכִּים כַּנַּ"ל
אֲבָל כְּשֶׁאֵין הַמּחִין נְקִיִּים וְזַכִּים
אֲזַי נַעֲשֶׂה מִבְּחִינַת שְׂעָרוֹת בְּחִינַת: "וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם"
בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד
וְזֶה בְּחִינַת אָדָם וּבְהֵמָה
בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך וַחֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד
כִּי חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך זֶה בְּחִינַת אָדָם
בְּחִינַת: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ"
'כִּדְמוּתֵנוּ' זֶה כּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּצַלְמֵנוּ
בִּבְחִינַת מַלְאָך, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך
כִּי בִּשְׁעַת שֵׁנָה הַמּחַ מִסְתַּלֵּק
וְאֵין נִשְׁאָר רַק בְּחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה
וּכְשֶׁהַמּחִין זַכִּים, אֲזַי גַּם הַכּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁנִּשְׁאָר הוּא בִּבְחִינַת מַלְאָך
בְּחִינַת: כִּדְמוּתֵנוּ בְּצַלְמֵנוּ
שֶׁהַכּחַ הַמְדַמֶּה הוּא בְּצַלְמֵנוּ, בִּבְחִינַת מַלְאָך כַּנַּ"ל
בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך
וְזֶה בְּחִינַת אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַעֲשֶׂה אָדָם" וְכוּ'
אֲבָל חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד זֶה בְּחִינַת בְּהֵמָה
בִּבְחִינַת "וְשׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן"
וְזֶה בְּחִינַת: אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין
הַיְנוּ כְּשֶׁאֵינוֹ לָן וְיָשֵׁן בִּיקָר בִּבְחִינַת תְּפִילִּין כַּנַּ"ל
הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְזַכֵּך הַמּחִין בִּבְחִינַת תְּפִילִּין
אֲזַי: נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ
הַיְנוּ אָז הַכּחַ הַמְדַמֶּה בִּבְחִינַת בְּהֵמָה
בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּהֵמָה כַּנַּ"ל
וְזֶה אוֹתִיּוֹת מַלְאָך רָאשֵׁי תֵבוֹת: "כִּי לֵאֱלהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ"
כִּי עַל יְדֵי מָגִנֵּי אֶרֶץ נַעֲשֶׂה הַמַּלְאָך
עַל יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִין הַמּחִין וְהַתְּפִילִּין כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך כַּנַּ"ל
י. אֲבָל יֵשׁ גַּם לְהַמַּאֲכָלִים חֵלֶק בַּחֲלוֹם
כִּי מִן הַמַּאֲכָלִים עוֹלִים עֲשָׁנִים אֶל הַמּחַ וְנִצְטַיְּרִין מֵהֶם חֲלוֹמוֹת בַּשֵּׁנָה
עַל כֵּן צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת הַמַּלְאָך
כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה נִפְגַּם הַחַלּוֹם עַל יְדֵי הַמַּאֲכָלִים
כִּי כְּשֶׁאֵין חִזּוּק בְּהַמַּלְאָך
אֲזַי נִפְגָּם הַחֲלוֹם
עַל יְדֵי הַמַּאֲכָלִים בִּבְחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי יֵשׁ שִׁבְעָה אַקְלִימִים
וְעַל כָּל אַקְלִים יֵשׁ מַלְאָך מְמֻנֶּה
בְּחִינַת: "שִׁבְעָה עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ"
וְעַל כֵּן בְּכָל אַקְלִים גְּדֵלִים פֵּרוֹת אֲחֵרִים, כְּפִי הַמְמֻנֶּה
וְעַל כֵּן הֵם נֶחֱלָקִים לְשִׁבְעָה אַקְלִימִים
כְּנֶגֶד בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִילִּין
שֶׁמִּשָּׁם נַעֲשִׂין בְּחִינַת הַמַּלְאָכִים כַּנַּ"ל
וְהַשֶּׁפַע כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת, מְקַבֵּל אוֹתָהּ תְּחִלָּה הַמַּלְאָך הַמְמֻנֶּה שָׁם
וְאַחַר כָּך יוֹרֶדֶת דֶּרֶך הַשֵּׁדִים הַשּׁוֹכְנִים בָּאֲוִיר
שֶׁהֵם מְקַבְּלִים אֶת הַשֶּׁפַע בְּדֶרֶך מַעֲבָר לְבַד
וְאֵין יוֹנְקִים מִמֶּנָּה רַק כְּדֵי חִיּוּתָם לְבַד
וְאַחַר כָּך יוֹרֶדֶת הַשֶּׁפַע לְמַטָּה לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְהַשָּׂדֶה שֶׁהַשֶּׁפַע הוֹלֶכֶת לְשָׁם
וְאַחַר כָּך מְקַבֵּל הַמֶּלֶך אֶת הַשֶּׁפַע
בִּבְחִינַת: "אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא" וְכוּ'
שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם עַל הָאִילָן "דְּמָזוֹן לְכלָּא בֵּהּ" וְכוּ'
וְזֶה בְּחִינַת: "מֶלֶך לְשָׂדֶה נֶעֱבָד"
שֶׁהַמֶּלֶך מְקַבֵּל הַשֶּׁפַע מִן הַשָּׂדֶה
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהַשֶּׁפַע בָּאָה לְמַטָּה, אָז מְקַבֵּל אוֹתָהּ הַמֶּלֶך
וְכָל אֵלּוּ מְקַבְּלִין מִבְּחִינַת שַׁדַּי
וְעַל כֵּן כֻּלָּם נִקְרָאִים עַל שֵׁם שַׁדַּי
כִּי שֵׁד עַל שֵׁם שַׁדַּ"י
וְכֵן שָׂדֶה עַל שֵׁם שַׁדַּי
וְכֵן הָעוֹבֵד הַשָּׂדֶה נִקְרָא עַל שֵׁם שַׁדַּי
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יְפַתַּח וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ"
וּכְשֶׁבְּחִינַת הַמַּלְאָך חָזָק
אֲזַי אֵין הַשֵּׁדִים מְקַבְּלִין הַשֶּׁפַע רַק דֶּרֶך מַעֲבָר לְבַד
וְאֵין יוֹנְקִים מִמֶּנָּה רַק כְּדֵי חִיּוּתָם לְבַד
אֲבָל כְּשֶׁנֶּחֱלָשׁ חַס וְשָׁלוֹם, כּחַ הַמַּלְאָך
אֲזַי הֵם מְקַבְּלִין לְעַצְמָן כּחַ הַמַּלְאָך
וַאֲזַי הַמַּאֲכָלִים הַגְּדֵלִים עַל יָדָם, נִתְעָרֵב בָּהֵן כּחַ הַשֵּׁ"ד
כִּי הֵם קִבְּלוּ לְתוֹכָן מַמָּשׁ אֶת כּחַ הַמַּלְאָך
נִמְצָא כְּשֶׁגְּדֵלִים הַמַּאֲכָלִים, הֵם גְּדֵלִים עַל יְדֵי תַּעֲרבֶת כּחַ הַשֵּׁ"ד
וּכְשֶׁאוֹכְלִין אֵלּוּ הַמַּאֲכָלִים, נַעֲשֶׂה מֵהֶם חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד, חַס וְשָׁלוֹם
וְלא זוֹ אַף זוֹ
כִּי גַּם הֵם יְכוֹלִין לְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, בַּשֵּׁנָה בַּטומְאָה הַיָּדוּעַ, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי הַמַּלְאָך הוּא בְּחִינַת אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים"
וּכְשֶׁנֶּחֱלָשׁ כּחַ הַמַּלְאָך, וַאֲזַי הַשֵּׁדִים מְקַבְּלִין לְעַצְמָן כּחַ הַמַּלְאָך
אֲזַי הֵם מְחַמְּמִין עַל יְדֵי הָאֵשׁ הַזֶּה וּמְטַמְּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, בַּטומְאָה הַנַּ"ל
וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת הַמַּלְאָך
וְחִזּוּק הַמַּלְאָך הוּא עַל יְדֵי שִׂמְחָה
בִּבְחִינַת לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים
זֶה בְּחִינַת הַמַּלְאָך, בְּחִינַת "וּמַלְאָך פָּנָיו הוֹשִׁיעָם"
שֶׁנִּתְחַזֵּק עַל יְדֵי לֵב שָׂמֵחַ
וְעַל כֵּן מְקוֹם הַמַּלְאָכִים נִקְרָא שְׁחָקִים עַל שֵׁם שְׂחוֹק וְשִׂמְחָה
כִּי עִקָּר חִזּוּק הַמַּלְאָכִים עַל יְדֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׂמְחָה שֶׁל תְּפִילִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, [שֶׁרַב] הֲוָה בָּדֵחַ טוּבָא, וְאָמַר
תְּפִילִּין קָא מַנַּחְנָא הַיְנוּ, כִּי עַל יְדֵי תְּפִילִּין מחִין נַעֲשֶׂה בְּחִינַת הַמַּלְאָך כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן צָרִיך שִׂמְחָה כְּדֵי לִתֵּן חִזּוּק לְהַמַּלְאָך כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁחָלַם לָאָדָם חֲלוֹם לא טוֹב, הַתִּקּוּן הוּא תַּעֲנִית
כִּי תַּעֲנִית הוּא בְּחִינַת שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ"
שֶׁעַל יְדֵי תַּעֲנִית נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה
וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה נוֹתְנִין חִזּוּק לְהַמַּלְאָך
וּמְתַקְּנִין וּמַכְנִיעִין אֶת בְּחִינַת הַחֲלוֹם רָע
שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁ"ד
שֶׁבָּא עַל יְדֵי שֶׁאֵין חִזּוּק בְּהַמַּלְאָך כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן מִי שֶׁאֵין רוֹצֶה לְהִתְעַנּוֹת עַל הַחֲלוֹם
אוֹמְרִים לוֹ הַמֵּיטִיבִין: "לֵך אֱכל בְּשִׂמְחָה לַחְמְך"
הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתוֹ בִּבְחִינַת שִׂמְחָה
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְחַזֵּק אֶת הַמַּלְאָך
וּמַכְנִיעַ אֶת הַשֵּׁדִים
שֶׁעַל יָדָם נִתְקַלְקֵל הַחֲלוֹם עַל יְדֵי הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל
וְעִקָּר חִזּוּק הַמַּלְאָך הוּא בְּנִיסָן
כִּי נִיסָן ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים
וְאָז נִתְחַדֵּשׁ כָּל הַהִתְמַנּוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד
וְאָז נוֹתְנִין לְכָל הַמַּלְאָכִים הַהִתְמַנּוּת שֶׁלָּהֶם
וַאֲזַי נִתְחַדֵּשׁ הָרָצוֹן שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, בְּחִינַת: "וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא"
כִּי אָז נוֹתְנִין לְכֻלָּם הַהִתְמַנּוּת שֶׁלָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַך
וְאָז יֵשׁ לְהַמַּלְאָכִים שִׂמְחָה וְנִתְחַזְּקִין
כִּי אָז, בְּנִיסָן, הוּא זְמַן הַגְּאֻלָּה, כִּי 'בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ'
וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁעִקָּר גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה לְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן
שֶׁהָיוּ שֵׁדִים מְחַמְּמִין אוֹתוֹ וְהוֹלִיד שֵׁדִין וְכוּ'
וְהַחִמּוּם הוּא עַל יְדֵי חֲלִישׁוּת הַמַּלְאָך כַּנַּ"ל
וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה גָּלוּת מִצְרַיִם
וּבְנִיסָן נִגְאֲלוּ
וְנִתְתַּקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן אָז
נִמְצָא שֶׁבְּנִיסָן נִתְחַזֵּק כּחַ הַמַּלְאָך
שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן
שֶׁנִּתְתַּקֵּן בְּנִיסָן, בְּעֵת גְּאֻלַּת מִצְרַיִם כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאתַי" בְּחִינַת מַלְאָכִים
שֶׁיָּצְאוּ וְנִגְאֲלוּ בְּנִיסָן
כִּי אָז נִתְחַזְּקוּ וְנִתְתַּקְּנוּ כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן עִקָּר הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן
בְּחִינַת: "וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא" הוּא בְּנִיסָן
כִּי אָז הוּא זְמַן תִּקּוּן וְחִזּוּק שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל
אֲבָל גַּם בְּכָל הַשָּׁנָה יְכוֹלִין לְחַדֵּשׁ הָרָצוֹן עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה
כִּי עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה נוֹתְנִין חִזּוּק בְּהַמַּלְאָכִים כַּנַּ"ל
וַאֲזַי נִתְעוֹרֵר שִׂמְחָה בְּהַמַּלְאָכִים כְּאִלּוּ נִתְחַדֵּשׁ הָרָצוֹן
בְּחִינַת "וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא", בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
כְּאִלּוּ קִבְּלוּ הַהִתְמַנּוּת שֶׁלָּהֶם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
אֲבָל עִקָּר הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן הוּא בְּנִיסָן
וַאֲזַי הוּא עִקָּר חִזּוּק שֶׁלָּהֶם
וַאֲזַי בְּנִיסָן הָיָה רָאוּי שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַטומְאָה הַנַּ"ל לְגַמְרֵי
מֵאַחַר שֶׁנִּתְתַּקֵּן וְנִתְחַזֵּק כּחַ הַמַּלְאָך, כַּנַּ"ל.
יא. אֲבָל יֵשׁ שֶׁבָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל מִבְּחִינָה אַחֶרֶת
כִּי דַּע, שֶׁעַל יְדֵי רַבָּנִים וְדַיָּנִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, שֶׁעוֹשִׂין עִוּוּת הַדִּין
עַל יְדֵי זֶה בָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי עַל יְדֵי עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט"
נוֹפְלִין בְּחִינַת אֲהָבוֹת מִן הַמֶּרְכָּבָה
כִּי כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמֶּרְכָּבָה
שָׁם הוּא בְּחִינַת אַהֲבָה קְדוֹשָׁה
בִּבְחִינַת: "מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם"
וּכְשֶׁנִּפְגָּם הַמֶּרְכָּבָה בְּחִינַת כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט עַל יְדֵי עִוּוּת הַדִּין
אֲזַי נוֹפְלִים מִשָּׁם אֲהָבוֹת נְפוּלוֹת
וְעַל יְדֵי הָאֲהָבוֹת הַנְּפוּלוֹת בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, הַחִמּוּם וְהַטומְאָה הַנַּ"ל
וְעִוּוּת הַמִּשְׁפָּט נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת תְּפִילִּין רָעִים
כִּי יֵשׁ בְּחִינַת תְּפִילִּין מחִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פְּסֹלֶת
כִּי הַתְּפִילִּין מחִין נַעֲשִׂין עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הַלֵּחוֹת וְשַׁמְנוּנִית הַגּוּף
מִבְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לִבְחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה
בְּחִינַת תְּפִילִּין מחִין כַּנַּ"ל
וְיֵשׁ לֵחוֹת שֶׁצְּרִיכִין לָצֵאת בִּבְחִינַת טִפַּת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל
וּכְשֶׁמַּעֲלִין בְּחִינַת אֵלּוּ הַשַּׁמְנוּנִית מִבְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ אֶל הַמּחַ
אֲזַי נִתְעָרֵב פְּסֹלֶת בְּהַמּחִין וְהַתְּפִילִּין
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט בִּבְחִינַת: "רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק"
הַיְנוּ הַפְּסֹלֶת שֶׁמִּתְעָרֵב וּמְסַבֵּב אֶת הַמּחַ
עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין בְּחִינַת טִפַּת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל אֶל הַמּחַ
עַל יְדֵי זֶה נִתְקַלְקֵל הַמִּשְׁפָּט
וְזֶהוּ: עַל כֵּן יָצָא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, הַיְנוּ קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל
כִּי הַמִּשְׁפָּט עַל יְדֵי הַמּחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁלמה:כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט"
וְעַל יְדֵי קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט בְּחִינַת מִשְׁפָּט מְעֻקָּל
עַל יְדֵי זֶה בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, טֻמְאָה הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל
מְעֻקָּל אוֹתִיּוֹת עֲמָלֵק, שֶׁעַל יָדוֹ בָּא הַטומְאָה הַנַּ"ל
בִּבְחִינַת "אֲשֶׁר קָרְך בַּדֶּרֶך" .
"וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי" "וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק", שֶׁהֵם סְמוּכִים זֶה לָזֶה בַּתּוֹרָה
כִּי טֻמְאָה הַנַּ"ל, שֶׁהִיא טֻמְאַת עֲמָלֵק
הִיא בָּאָה עַל יְדֵי גֵּרִים, כְּכָל הַמְבאָר לְמַעְלָה
וְזֶה בְּחִינַת מַרְאֶה בַּחֲלוֹם [כְּמוֹ שֶׁקּוֹרִין זאת הַטומְאָה מַרְאִין]
מַרְאֶה רָאשֵׁי תֵבוֹת: רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק
שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא טֻמְאָה זוֹ כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל
יב. וַאֲזַי כְּשֶׁבָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל עַל יְדֵי עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט
אֵין תִּקּוּן רַק עַל יְדֵי קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה
שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר הַמֶּרְכָּבָה, בְּחִינַת מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן
שֶׁהֵם רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל וְכוּ', שֶׁהֵם מַלְאֲכֵי הַמֶּרְכָּבָה כַּמּוּבָא
שֶׁצָּרִיך לְקַשְּׁרָם, לְתַקֵּן פְּגַם הַמֶּרְכָּבָה הַנַּ"ל
שֶׁמִּשָּׁם בָּאִין הָאֲהָבוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן קדֶם הַשֵּׁנָה נִתְתַּקֵּן מִקַּדְמוֹנִים לוֹמַר קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה
דְּהַיְנוּ: מִימִינִי מִיכָאֵל, וּמִשְּׂמאלִי גַּבְרִיאֵל וְכוּ'
כִּי עַל יְדֵי קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה נִצּוֹלִין מִטומְאָה הַנַּ"ל.
יג. וְזֶה בְּחִינַת: תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים
תְּקִיעָה זֶה בְּחִינַת "הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לא יֶחֳרָדוּ"
בְּחִינַת חֶרְדַּת הַגּוּף
בְּחִינַת קַר רוּחַ בְּחִינַת: "וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה"
שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא תִּקּוּן הָאֱמוּנָה, עַל יְדֵי 'אִישׁ תְּבוּנָה' כַּנַּ"ל
תְּרוּעָה זֶה בְּחִינַת: "וּמשֶׁה הָיָה רעֶה" בְּחִינַת תְּפִילִּין
הֶפֶך רעֶה זוֹנוֹת כַּנַּ"ל
שְׁבָרִים זֶה בְּחִינַת חֲלוֹמוֹת צוֹדְקִים וַאֲמִתִּיִּים
בְּחִינַת: "אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ"
דְּהַיְנוּ חֲלוֹמוֹת צוֹדְקִים וַאֲמִתִּיִּים
גַּם שְׁבָרִים הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, בְּחִינַת: "לֵב נִשְׁבָּר"
דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהַלֵּב נִשְׁקֶה לְכַבּוֹת חִמּוּם הַלֵּב, שֶׁהוּא כְּמוֹ נוּר דָּלוּק
בְּחִינַת: "יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם"
כִּי עַל יְדֵי קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט, שֶׁמִּזֶּה נוֹפְלִין אֲהָבוֹת נְפוּלוֹת כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה הֵם מְחַמְּמִין הַלֵּב וּמְטַמְּאִין, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל
כִּי הַלֵּב הוּא מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְנָשָׂא אַהֲרון אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ"
וּכְשֶׁיֵּשׁ קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט, הֵם מְחַמְּמִין הַלֵּב עַל יְדֵי הָאֲהָבוֹת הַנְּפוּלוֹת
וְעַל כֵּן צָרִיך לְהַשְׁקוֹת אֶת הַלֵּב, לְכַבּוֹת חִמּוּם הַנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת שְׁבָרִים בְּחִינַת לֵב נִשְׁבָּר, בְּחִינַת: "יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם"
דְּהַיְנוּ שֶׁהַלֵּב נִשְׁקֶה, וְנִכְבֶּה חִמּוּם הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט.
יד. וְזֶה בְּחִינַת: ראשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם כִּפּוּר, סוכּוֹת, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת
ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה
בִּבְחִינַת: "אַף אֱמוּנָתְך בִּקְהַל קְדשִׁים"
כִּי אָז נִתְקַבְּצִין כָּל הַקְּהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְלַקְּטִין וְנִתְקַבְּצִין כָּל לִקּוּטֵי הָאֱמוּנָה
בִּבְחִינַת: "אַף אֱמוּנָתְך בִּקְהַל קְדשִׁים" כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַמּחִין כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ ראשׁ הַשָּׁנָה ראשׁ דַיְקָא
כִּי נַעֲשֶׂה וְנִתְתַּקֵּן בְּחִינַת מחִין כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הַמּחַ
שֶׁכֻּלָּם נִמְצָאִים בִּבְחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה
כִּי יֵשׁ חֲמִשָּׁה חוּשִׁים בְּהַמּחַ, שֶׁהֵם: "רְאִיָּה שְׁמִיעָה, רֵיחַ, טַעַם, מִשּׁוּשׁ"
וְכֻלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַמּחַ
כִּי מֵהַמּחַ נִמְשָׁכִין גִּידִין לְכָל אֵלּוּ הַחוּשִׁים
וְכָל אֵלּוּ הַחוּשִׁים נִמְצָאִים בִּבְחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת ראשׁ וּמחִין כַּנַּ"ל
'חוּשׁ הָרְאִיָּה' בְּראשׁ הַשָּׁנָה הוּא בִּבְחִינַת: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"
בְּראשׁ הַשָּׁנָה נִדּוֹן מַה יְּהֵא בְּסוֹפָהּ
שֶׁבְּראשׁ הַשָּׁנָה רוֹאֶה וּמַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַשָּׁנָה, מַה יְּהֵא בְּסוֹפָהּ
וְזֶהוּ בְּחִינַת 'חוּשׁ הָרְאִיָּה'
שְׁמִיעָה הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹמֵעַ קוֹל צְעָקוֹת וּתְפִילּוֹת וּתְרוּעַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים
רֵיחַ זֶה בְּחִינַת "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'"
בְּחִינַת: 'וּבְכֵן תֵּן פַּחְדֶּך ה' אֱלקֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיך וְאֵימָתְך עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ'
טַעַם זֶה בְּחִינַת: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" 'מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה'
הַיְנוּ מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך טוֹעֵם בְּראשׁ הַשָּׁנָה כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל
וְזֶהוּ בְּחִינַת 'חוּשׁ הַטַּעַם'
מִשּׁוּשׁ הוּא בַּיָּדַיִם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּעֲבוֹדָה זָרָה: "יְדֵיהֶם וְלא יְמִישׁוּן"
כִּי הַמִּשּׁוּשׁ הוּא בַּיָּדַיִם
וְזֶהוּ בְּחִינַת 'שֶׁיָּדוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים מֵראשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים'
וְזֶה בְּחִינַת 'חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ'
נִמְצָא שֶׁבְּראשׁ הַשָּׁנָה הוּא תִּקּוּן הַמּחִין כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן הַמּחִין נַעֲשִׂין בְּחִינַת תְּפִילִּין דִּמְכַסְיָן עַל מחָא
כִּי תְּפִילִּין הֵם הִתְנוֹצְצוּת הַמּחִין
וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה
כִּי תְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינַת "אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל"
וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִילִּין שֶׁנִּקְרְאוּ 'יְקָר', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "וִיקָר" אֵלּוּ תְּפִילִּין כַּנַּ"ל
[כִּי הַתְּפִילִּין נַעֲשִׂין עַל יְדֵי תִּקּוּן הַמּחִין
שֶׁהֵם נַעֲשִׂין עַל יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִין וּמַעֲלִין מִבְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לִבְחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת מחִין תְּפִילִּין כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת: "אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל", שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה.
וְהָבֵן. נִרְאֶה לִי]
וּבְיוֹם כִּפּוּר, אָז הוּא גְּמַר תִּקּוּן חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִילִּין, הֶפֶך חוֹתָם דְּסִטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת: 'וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן'
הַיְנוּ שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִילִּין כַּנַּ"ל
וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אָז הוּא גְּמַר תִּקּוּנָם
כִּי אָז נִגְמָר גְּמַר תִּקּוּן חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִילִּין כַּנַּ"ל
סֻכָּה זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּלְאָך
כִּי סוּכָּה בְּגִימַטְרִיָּא מַלְאָך
בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי תִּקּוּן הַמּחִין וְהַתְּפִילִּין כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן סוכּוֹת הוּא זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ, בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל תְּפִילִּין
לִתֵּן חִזּוּק לְהַמַּלְאָך כְּדֵי שֶׁלּא יַזִּיקוּ הַמַּאֲכָלִים לְקַלְקֵל אֶת הַחֲלוֹם כַּנַּ"ל
כִּי סוכּוֹת הוּא חַג הָאָסִיף, שֶׁאוֹסֵף כָּל מִינֵי מַאֲכָל
וְעַל כֵּן אָז צְרִיכִין שִׂמְחָה לְחַזֵּק אֶת הַמַּלְאָך, שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הוּא זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ כַּנַּ"ל
שְׁמִינִי עֲצֶרֶת זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת
בְּחִינַת: "זֶה יַעֲצר בְּעַמִּי", הַנֶּאֱמָר בְּמֶלֶך
שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, בִּבְחִינַת: "מִשְׁפָּטֶיך לְמֶלֶך תֵּן"
הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט הַמְבאָר לְמַעְלָה
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל טֻמְאָה הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁמּוּבָא בַּכְּתָבִים
שְׁבִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַנֻּקְבָּא עוֹצֶרֶת הַטִּפָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן טֻמְאָה הַנַּ"ל
שֶׁנִּתְתַּקֵּן בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ עַל יְדֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל
וְנֶעֱצֶרֶת הַטִּפָּה בִּקְדֻשָּׁה
וְאֵינָהּ נִשְׁחֶתֶת, בִּבְחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
טו. וְזֶה בְּחִינַת רַבִּי עִם תַּלְמִידִים
שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ רַבִּי אֲמִתִּי עִם תַּלְמִידִים
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה וְנִתְתַּקֵּן גַּם כֵּן כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי קִבּוּץ הַתַּלְמִידִים אֵצֶל הָרַב
עַל יְדֵי זֶה נִתְקַבֵּץ וְנִתְלַקֵּט חֶלְקֵי הָאֱמוּנָה
וְעַל כֵּן נִקְרָא לִמּוּד הָרַב עִם הַתַּלְמִידִים יְשִׁיבָה
עַל שֵׁם קִבּוּץ חֶלְקֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת"
בְּחִינַת: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה"
הֶפֶך "אֶרֶץ לא זְרוּעָה", שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה כַּנַּ"ל
כִּי הָרַב הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל חֶלְקֵי הָאֱמוּנָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְקַבְּצָם וּלְהַעֲלוֹתָם
בִּבְחִינַת: "עֵינַי בְּנֶאֱמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי"
'לָשֶׁבֶת עִמָּדִי' בְּחִינַת יְשִׁיבָה, בְּחִינַת: "אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת" וְכַנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַגֵּרִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי קִבּוּצֵי הָאֱמוּנָה, כַּמְבאָר לְעֵיל
עַל כֵּן הֵם נִקְרָאִים עַל שֵׁם יְשִׁיבָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶך"
אֵיתָ"ו תַּנְיָ"א דִּמְסַיֵּעַ לָך כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים
כִּי לִמּוּד הַיְשִׁיבָה הוּא מְסַיֵּעַ לַגֵּרִים
כִּי הֵם נִתְגַּיְּרִין עַל יְדֵי בְּחִינַת הַיְשִׁיבָה כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי רַבִּי עִם תַּלְמִידִים שֶׁהוּא בְּחִינַת יְשִׁיבָה
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְקַבְּצִין וְנִתְלַקְּטִין חֶלְקֵי הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁבְּחִינַת אֱמוּנָה נִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי רַבִּי עִם תַּלְמִידִים
גַּם נִתְחַדֵּשׁ וְנִתְתַּקֵּן הַמּחַ
כִּי מחַ הַתַּלְמִידִים נִתְתַּקֵּן וְנִתְחַדֵּשׁ עַל יְדֵי הָרַב
וְגַם מחַ הָרַב נִתְחַדֵּשׁ עַל יְדֵי הַתַּלְמִידִים
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'
וְעִקָּר זְמַן הַקִּבּוּץ הוּא בְּראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת ראשׁ
שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמּחִין כַּנַּ"ל
וְהֵם מְאִירִין וּמְחַזְּקִין זֶה אֶת זֶה
דְּהַיְנוּ כִּי גַּם בְּהָרַב עִם הַתַּלְמִידִים כְּשֶׁמִּתְקַבְּצִים
יֵשׁ כָּל בְּחִינוֹת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הַמּחַ
'חוּשׁ הָרְאִיָּה' זֶה בְּחִינַת מַה שֶׁרוֹאִין אֶת הָרַב
בִּבְחִינַת "וְהָיוּ עֵינֶיך רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיך", שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל
'שְׁמִיעָה' הוּא בְּחִינוֹת: "וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר"
דְּהַיְנוּ מַה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹמֵעַ הַמּוּסָר שֶׁל הָרַב
'רֵיחַ' זֶה בְּחִינַת הַטְּרָחוֹת וְהַיְגִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד
בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ וְלֵילֵך וְלָבוֹא אֶל הָרַב
וְזֶה בְּחִינַת רֵיחַ, בְּחִינַת: "וְרֵיחַ אַפֵּך"
בְּחִינַת "אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִי" 'חָכְמָתִי שֶׁבְּאַף עָמְדָה לִי'
דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת
כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהָרַב כִּי אִם עַל יְדֵי טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת
וְזֶהוּ בְּחִינַת 'חוּשׁ הָרֵיחַ'
'טַעַם' זֶה בְּחִינַת מַה שֶׁכָּל אֶחָד טוֹעֵם וּמַרְגִּישׁ מְתִיקוּת אִמְרֵי נעַם שֶׁל הָרַב
'מִשּׁוּשׁ' זֶה בְּחִינַת יָדַיִם כַּנַּ"ל
זֶה בְּחִינַת הַהוֹצָאוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד
מַה שֶׁכָּל אֶחָד מוֹצִיא יְגִיעַ כַּפּוֹ עַל הוֹצָאוֹת לָבוֹא לְהָרַב
וְזֶה בְּחִינַת 'מִשּׁוּשׁ', בְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת יְגִיעַ כַּפּוֹ כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁגַּם כָּאן נִתְתַּקֵּן בְּחִינוֹת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים כְּמוֹ בְּראשׁ הַשָּׁנָה
וְהֵם מְאִירִין וּמְחַזְּקִין זֶה אֶת זֶה
שֶׁלִּפְעָמִים נֶחֱלָשׁ בְּחִינוֹת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל ראשׁ הַשָּׁנָה
וְנִתְחַזְּקִין עַל יְדֵי אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הָרַב עִם הַתַּלְמִידִים
וְכֵן לְהֶפֶך שֶׁהוּא חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, נִתְתַּקֵּן עַל יָדָם
בִּבְחִינַת "חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָּי"
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'כַּד הַווֹ קָמוּ רַבָּנָן מִמְּתִיבְתָּא דְּרַב הוּנָא, הַווֹ נָפְצִי גְּלִימַיְהוּ וְסָלֵק עֲנָנִי וְכָסִי לְיוֹמָא' [דְּהַיְנוּ שִׁמְשָׁא]
[בג' איתא וסליק אבקא, אך המכוון שהאבק כסה על אור החמה כמו ענן. וע' בחידושי מהרי"ט כתובות, שכתב שם וז"ל ונראה דה"ק דכי מכסי יומא במערבא מחמת עננים וכו' הוו אמרי קמו ממתיבתא דר"ה, כלומר דמו כמאן דקמו, ומזכירין אותו לשבח לומר שהיה לו תלמידים הרבה. ואפשר שהוא על דרך כמו וענן אבק רגליו]
הַיְנוּ כְּשֶׁהָיוּ קָמִים הַתַּלְמִידִים מֵהַיְשִׁיבָה שֶׁל רַבָּם רַב הוּנָא
'הַווֹ נָפְצִי גְּלִימַיְהוּ', דְּהַיְנוּ הַלְּבוּשִׁין בְּחִינַת גַּדְלוּת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "ה' מָלָך גֵּאוּת לָבֵשׁ"
הַיְנוּ שֶׁהָיוּ מְנַפְּצִין וּמְסַלְּקִין בְּחִינַת הַגַּאֲוָה
כִּי עַל יְדֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁל הָרַב עִם הַתַּלְמִידִים נִתְתַּקֵּן חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהוּא הֶפֶך הַגַּאֲוָה כַּנַּ"ל
גָּלְמִי רָאשֵׁי תֵבוֹת: "יְיָ מָלָך גֵּאוּת לָבֵשׁ", בְּחִינַת הַגַּאֲוָה כַּנַּ"ל
שֶׁהֵם הִכְנִיעוּ וְסִלְּקוּ אוֹתָהּ
וְזֶהוּ: 'וְסָלֵק עֲנָנִי'
זֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית
שֶׁמְּסַלְּקִין וּמַעֲלִין בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לִבְחִינַת מחִין תְּפִילִּין כַּנַּ"ל
"וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בְּעָנָן", בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל
עָנָן רָאשֵׁי תֵבוֹת "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ", בְּחִינַת גֵּרִים
כִּי עַל יְדֵי תִּקּוּן הַגֵּרִים נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל
וַאֲזַי כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה תִּקּוּן הַבְּרִית
דְּהַיְנוּ שֶׁמַּעֲלִין בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לִבְחִינַת מחִין
אֲזַי נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִילִּין דִּמְכַסְּיָן עַל מחָא
וְזֶהוּ 'וְכָסִי לְיוֹמָא, דְּהַיְנוּ שִׁמְשָׁא'
הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִילִּין דִּמְכַסְיָן עַל מחָא שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁמְשָׁא
בְּחִינַת משֶׁה, בְּחִינַת: 'פְּנֵי משֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה'
כִּי משֶׁה הוּא הַדַּעַת, וְכַנַּ"ל
וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַמּחַ בִּבְחִינַת משֶׁה, בְּחִינַת תְּפִילִּין כַּנַּ"ל
אֲזַי גַּם בִּבְחִינַת הִסְתַּלְּקוּת משֶׁה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנִּסְתַּלְּקִין הַמּחִין
אֲזַי גַּם הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאָר שֶׁהִיא בְּחִינַת שֵׁנָה
הִיא טוֹבָה גַּם כֵּן מְאד בִּבְחִינַת: "מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד"
רָאשֵׁי תֵבוֹת משֶׁה
כִּי לִפְעָמִים נִסְתַּלְּקִין הַמּחִין אֵצֶל הָרַב, וְכֵן אֵצֶל הַתַּלְמִידִים
כִּי אֵין הַמּחִין קְבוּעִים תָּמִיד
וּבִשְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת אֲזַי הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת משֶׁה
שֶׁהוּא הַדַּעַת בְּחִינַת שֵׁנָה
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן הַמּחִין עַל יְדֵי הַיְשִׁיבָה כַּנַּ"ל
אֲזַי גַּם בִּשְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת
שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת משֶׁה, בְּחִינַת שֵׁנָה
אֲזַי גַּם בְּחִינַת הַשֵּׁנָה מְתוּקָה וְטוֹבָה
בִּבְחִינַת "מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד" כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי תִּקּוּן הַמּחִין בִּבְחִינַת משֶׁה
עַל יְדֵי זֶה הוּא תִּקּוּן הַשֵּׁנָה, בִּבְחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָך כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד" 'מְתוּקָה' דַיְקָא
בְּחִינַת מַיִּן מְתִיקִין בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית
שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִּן מְתִיקִין
[כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן נ']
הֶפֶך פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִּן מְרִירִין
שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם טֻמְאָה הַנַּ"ל, חַס וְשָׁלוֹם
אֲבָל עַל יְדֵי תִּקּוּן הַמּחִין כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה הַשֵּׁנָה מְתוּקָה בִּבְחִינַת מַיִּן מְתִיקִין
בִּבְחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יאכַל'
הַיְנוּ שֶׁאֵין מַזִּיק לוֹ הַאֲכִילָה
שֶׁעַל יָדָהּ בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, טֻמְאָה הַנַּ"ל בַּחֲלוֹם בַּשֵּׁנָה כַּנַּ"ל
כִּי נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת הַשֵּׁנָה עַל יְדֵי תִּקּוּן הַמּחִין כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי תִּקּוּן הַמּחִין
גַּם הַשֵּׁנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת
הִיא גַּם כֵּן טוֹבָה וּמְתוּקָה מְאד כַּנַּ"ל
כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין דַיְקָא לְסַלֵּק אֶת הַמּחַ
כִּי צְרִיכִין לְהַשְׁלִיך כָּל הַחָכְמוֹת וְלַעֲבד אֶת ה' בִּפְשִׁיטוּת
כִּי צָרִיך שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ
וְלא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה
וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְסַלֵּק כָּל הַחָכְמוֹת
וְלַעֲבד אֶת ה' בִּפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת
לא מִבָּעֲיָא חָכְמוֹת שֶׁל שְׁטוּת שֶׁל סְתַם בְּנֵי אָדָם
אֶלָּא אֲפִילּוּ חָכְמוֹת גְּמוּרוֹת, אֲפִילּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ גָּדוֹל בֶּאֱמֶת
כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְאֵיזֶה עֲבוֹדָה
הוּא צָרִיך לְהַשְׁלִיך כָּל הַחָכְמוֹת וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך בִּפְשִׁיטוּת
וְצָרִיך אֲפִילּוּ לְהִתְנַהֵג וְלַעֲשׂוֹת דְבָרִים, שֶׁנִּרְאֶה כִּמְשֻׁגָּע
בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם
בִּבְחִינַת: "בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד"
שֶׁבִּשְׁבִיל אַהֲבַת הַשֵּׁם צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַנִּרְאִין כְּשִׁגָּעוֹן
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו וּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַך
כִּי צְרִיכִין לְהִתְגַּלְגֵּל בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וָטִיט בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמִצְווֹתָיו יִתְבָּרַך
וְלָאו דַוְקָא מִצְוָה מַמָּשׁ
אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִקְרָא מִצְוָה
כִּי יֵשׁ תַּרְיַ"ג מִצְווֹת, וְאֵלּוּ הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת יֵשׁ לָהֶם עֲנָפִים רַבִּים
וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ נַחַת לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הוּא בְּחִינַת מִצְוָה
וְצָרִיך לְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וְטִיט
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה רָצוֹן וְנַחַת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וַאֲזַי כְּשֶׁאַהֲבָתוֹ חֲזָקָה כָּל כָּך לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
עַד שֶׁמְּסַלֵּק כָּל חָכְמָתוֹ
וּמַשְׁלִיך עַצְמוֹ לְרֶפֶשׁ וְטִיט בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לוֹ יִתְבָּרַך אֵיזֶה נַחַת
אֲזַי הוּא טוֹבָה לְהַמּחִין
כִּי אֲזַי זוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמּחִין
מַה שֶּׁגַּם משֶׁה בְּחַיָּיו לא הִשִּׂיג
הַיְנוּ בְּחִינַת: "צַדִּיק וְרָע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ"
שֶׁזֶּה בְּחִינַת עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, כִּי זֶה נִרְאֶה כְּעִוּוּת הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁגַּם משֶׁה בְּחַיָּיו לא הִשִּׂיג זאת
הַיְנוּ גַּם כְּשֶׁהַמּחַ בִּשְׁלֵמוּת וְאֵינוֹ נִסְתַּלֵּק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת משֶׁה בְּחַיָּיו
כִּי הִסְתַּלְּקוּת הַמּחִין בְּחִינַת שֵׁנָה זֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת משֶׁה כַּנַּ"ל
וְקִיּוּם הַמּחִין, בְּעֵת שֶׁהַמּחִין קַיָּמִים וְאֵינָם נִסְתַּלְּקִין
זֶה בְּחִינַת משֶׁה בְּחַיָּיו
וְגַם אָז אֵין יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג מִפְּנֵי מָה יֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ וְכוּ'
אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁאַהֲבָתוֹ חֲזָקָה כָּל כָּך לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
שֶׁמַּשְׁלִיך וּמְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּרֶפֶשׁ וְטִיט בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך
וְעוֹשֶׂה עַבְדוּת כְּעֶבֶד מַמָּשׁ בִּשְׁבִיל אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַך
אֲזַי זוֹכֶה לְהַשִּׂיג גַּם מַה שֶׁבְּחִינַת משֶׁה בְּחַיָּיו
דְּהַיְנוּ בְּעֵת קִיּוּם הַמּחִין אֵין יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג
דְּהַיְנוּ 'צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ'
כִּי יֵשׁ בְּחִינַת בֵּן, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא, כְּמוֹ בֵּן
וְיֵשׁ בְּחִינַת עֶבֶד, שֶׁאֵין לוֹ רַק לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ
וְאָסוּר לוֹ לִשְׁאל שׁוּם טַעַם וַחֲקִירָה עַל עֲבוֹדָתוֹ
כִּי הוּא מְחֻיָּב רַק לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת
אֲבָל יֵשׁ בֵּן, שֶׁהוּא אוֹהֵב כָּל כָּך אֶת אָבִיו
עַד שֶׁמֵּחֲמַת הָאַהֲבָה הוּא עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֶבֶד
מַה שֶּׁעֶבֶד פָּשׁוּט צָרִיך לַעֲשׂוֹת
וְהוֹלֵך וְקוֹפֵץ בְּתוֹך הַסּוֹלְלוֹת הַגְּדוֹלָה, בְּתוֹך קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה
וּמְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וְטִיט
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְאָבִיו
מַה שֶּׁאֲפִילּוּ עֶבֶד פָּשׁוּט לא הָיָה עוֹשֶׂה עֲבוֹדוֹת כָּאֵלּוּ
וַאֲזַי כְּשֶׁאָבִיו רוֹאֶה אַהֲבָתוֹ הַחֲזָקָה כָּל כָּך
עַד שֶׁמַּשְׁלִיך עַצְמוֹ לְעַבְדוּת גָּמוּר בִּשְׁבִיל אַהֲבָתוֹ
אֲזַי הוּא מְגַלֶּה לוֹ גַּם מַה שֶּׁאֵין נִמְסָר אֲפִילּוּ לְבֵן
כִּי אֲפִילּוּ הַבֵּן, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא
אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁגַּם הַבֵּן אָסוּר לִכָּנֵס לְשָׁם
הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ הַשָּׂגוֹת, שֶׁגַּם הַבֵּן אֵינוֹ מַשִּׂיג אוֹתָם
אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁהַבֵּן מְסַלֵּק כָּל חָכְמָתוֹ וּמַשְׁלִיך עַצְמוֹ לְעַבְדוּת כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה אָבִיו מְרַחֵם עָלָיו וּמְגַלֶּה לוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ נִמְסָר אֲפִילּוּ לְבֵן
הַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלֶּה לוֹ בְּחִינַת 'צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ'
שֶׁגַּם משֶׁה בְּחַיָּיו לא הִשִּׂיג זאת
וְזֶהוּ בְּחִינַת: וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעבֵד אתוֹ
'הָעבֵד אתוֹ' דַיְקָא
הַיְנוּ בְּחִינַת בֵּן שֶׁמַּשְׁלִיך עַצְמוֹ לְעַבְדוּת
שֶׁמְּסַלֵּק כָּל חָכְמָתוֹ וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֶבֶד
וְזֶהוּ: בְּנוֹ הָעבֵד אתוֹ, הַיְנוּ בֵּן שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֶבֶד כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה 'וְחָמַלְתִּי עָלָיו'
כִּי עַל יְדֵי זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְרַחֵם עָלָיו
מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה אַהֲבָתוֹ חֲזָקָה כָּל כָּך
וּמַרְאֶה וּמְגַלֶּה לוֹ בְּחִינַת 'צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ' כַּנַּ"ל .
וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע וְכוּ'
דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג עַל יְדֵי זֶה צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט
כִּי זוֹכֶה לְהַשִּׂיג 'צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ'
שֶׁזֶּה נִרְאֶה כְּעִוּוּת הַמִּשְׁפָּט
וְעַכְשָׁו כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין זאת, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי רַבִּי אֱמֶת עִם תַּלְמִידִים, נַעֲשִׂין וְנִתְתַּקְּנִין כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל.
טז. וְזֶהוּ בְּחִינַת הָרֵאָה
כְּשֶׁהָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת נַעֲשִׂין גַּם כֵּן כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל
כִּי הָרֵאָה הִיא קַר וָלַח קַר
זֶה בְּחִינַת "וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה"
בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה עַל יְדֵי אִישׁ תְּבוּנָה כַּנַּ"ל
לַח זֶה בְּחִינַת הַלַּחְלוּחִית וְהַשַּׁמְנוּנִית הָעוֹלָה אֶל הַמּחַ
וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת מחִין תְּפִילִּין כַּנַּ"ל
גַּם כְּשֶׁהָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַשֵּׁנָה
כִּי הַשֵּׁנָה עַל יְדֵי הָרֵאָה כִּי הָרֵאָה הִיא קַר וָלַח
וְעַל יְדֵי קַר וָלַח עַל יְדֵי זֶה עִקָּר הַשֵּׁנָה
וְעַל כֵּן בִּשְׁעַת גְּשָׁמִים אָז הוּא זְמַן שֵׁנָה
כִּי אָז עָרֵב לָאָדָם הַשֵּׁנָה מְאד
וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַגְּשָׁמִים הֵם קַר וָלַח, קְרִירוּת וְלַחוּת
וְכֵן בַּבּקֶר הַשֵּׁנָה עֲרֵבָה גַּם כֵּן
כִּי אָז יוֹרֵד הַטַּל, וַאֲזַי גַּם כֵּן הוּא קַר וָלַח
וְעַל כֵּן הַשֵּׁנָה עֲרֵבָה אָז גַּם כֵּן
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הָרֵאָה שֶׁהִיא קַר וָלַח, הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַשֵּׁנָה
גַּם רֵאָה עַל שֵׁם שֶׁהִיא מְאִירַת עֵינַיִם
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב"
הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַשִּׂמְחָה, שֶׁהוּא חִזּוּק הַמַּלְאָך כַּנַּ"ל
גַּם הָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט
כִּי מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט הוּא בַּלֵּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְנָשָׂא אַהֲרון אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ"
וְעַל יְדֵי קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִין אֲהָבוֹת נְפוּלוֹת מִן הַמֶּרְכָּבָה כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה בָּא חִמּוּם הַלֵּב כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁחִמּוּם הַלֵּב זֶה בְּחִינַת קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט
וְהָרֵאָה מְנַשֶּׁבֶת עַל הַלֵּב וּמְקָרֶרֶת הַחִמּוּם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט
וְזֶה בְּחִינַת: "יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם"
הַיְנוּ עַל יְדֵי נְשִׁיבַת הָרוּחַ שֶׁל הָרֵאָה
שֶׁהִיא מְנַשֶּׁבֶת עַל הַלֵּב וּמְקָרֶרֶת חִמּוּם הַלֵּב
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט
וְזֶהוּ "יִזְּלוּ מָיִם", בְּחִינַת: "וַיִּגֶל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט"
שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ רֵאָה עַל שֵׁם שֶׁהִיא מְאִירַת עֵינַיִם כַּנַּ"ל
זֶה בְּחִינַת: 'אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת'
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט
מְאִירַת רָאשֵׁי תֵבוֹת תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם
הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמֶּרְכָּבָה
שֶׁשָּׁם הָאַהֲבָה דִּקְדֻשָּׁה
בִּבְחִינַת "מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם", כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וּמִשְׁפָּטֶיך אוֹר יֵצֵא"
וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים 'וְתוֹצִיא כְּאוֹר מִשְׁפָּטֵינוּ'
הַיְנוּ עַל יְדֵי הָרֵאָה, שֶׁהִיא מְאִירַת עֵינַיִם
עַל יְדֵי זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, בְּחִינַת: 'וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵינוּ'
וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲמַר לִי הוּנָא בַּר נָתָן, זִמְנָא חֲדָא הֲוָה קָאָזְלִינָן בְּמַדְבְּרָא, וַהֲוָה אַטְמָא דְּבִשְׂרָא בַּהֲדָן פְּתַחְנָא וְנַקְרִינָא וְאַנַּחְנָא אַעִשְׂבָּא אַדְּמַיְתִינַן צִיבֵי, חָלַם אַטְמָא וּטְוִינַן כִּי הַדְרָן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, חֲזִינְהוּ לְהַנְהוּ גֻּמְרִי דַּהֲווֹ קָא מְלַחֲשֵׁי כִּי אֲתָאִי לְקָמֵהּ דַּאֲמֵימַר, אֲמַר לִי: הַהוּא עִשְׂבָּא סַמַתְּרֵי הֲוָה, הַנְהוּ גֻּמְרִי דְּרִתְמָא הֲווֹ
הַיְנוּ שֶׁסִּפֵּר, שֶׁפַּעַם אֶחָד הָלַך בַּמִּדְבָּר זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה
בִּבְחִינַת: "לֶכְתֵּך אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה"
'אֶרֶץ לא זְרוּעָה' זֶה בְּחִינַת פְּגַם הָאֱמוּנָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְקַלְקְלוּ הַזְּרָעִים כַּנַּ"ל, וְלֶכְתֵּך אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה
שֶׁהֶאֱמִינוּ בּוֹ יִתְבָּרַך וְהָלְכוּ אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר
וְתִקְּנוּ בְּחִינַת "אֶרֶץ לא זְרוּעָה", דְּהַיְנוּ נְפִילַת הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל
וַהֲוָה אַטְמָא דְּבִשְׂרָא בַּהֲדָן
'אַטְמָא בִּשְׂרָא' זֶה בְּחִינַת גֵּרִים, שֶׁהֵם עַרְלֵי בָשָׂר
שֶׁעַל יָדָם בָּא בְּחִינַת 'הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ', כַּנַּ"ל
'אַטְמֵי בִּשְׂרָא' בְּחִינַת עַרְלֵי בָשָׂר וּבְחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי עֲלִיַּת הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה
נַעֲשִׂין גֵּרִים
שֶׁעַל יָדָם מִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, חוֹתָם דְּסִטְרָא אָחֳרָא
בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, כַּנַּ"ל
וּפָתְחִינָן הַיְנוּ שֶׁתִּקַּנְנוּ בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ
וְנַעֲשָׂה בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "פִּתּוּחֵי חֹתָם קדֶשׁ לַה'"
הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמּחִין כַּנַּ"ל
וְנָקְרִינָן זֶה בְּחִינַת "וְשַׂמְתִּיך בְּנִקְרַת הַצּוּר"
בְּחִינַת צִמְצוּם הַמּחִין, שֶׁלּא לָצֵאת חוּץ לַגְּבוּל כַּנַּ"ל
וְאַנַּחְנָא אַעִשְׂבָּא
'עִשְׂבָּא' זֶה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַמַּאֲכָלִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כּל"
נִמְצָא שֶׁכְּלָלִיּוּת הַמַּאֲכָלִים הֵם בְּחִינַת עִשְׂבָּא
וְאַנַּחְנָא אַעִשְׂבָּא הַיְנוּ אַחַר שֶׁהָיִינוּ מְתַקְּנִים אֶת הַמּחִין כַּנַּ"ל
הִנַּחְנוּ עַצְמֵנוּ אַעִשְׂבָּא, הַיְנוּ עַל הַמַּאֲכָלִים
לְתַקֵּן אֶת הַמַּאֲכָלִים, שֶׁלּא יַזִּיקוּ וְיִפְגְּמוּ אֶת הַחֲלוֹם חַס וְשָׁלוֹם
וְתִקּוּן זֶה, הַיְנוּ תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים
נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי חִזּוּק הַמַּלְאָך
שֶׁנִּתְחַזֵּק עַל יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן, עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'אַדְּמַיְתִינַן צִיבֵי'
זֶה בְּחִינַת: "וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא" בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן
הַיְנוּ שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים לְהָבִיא הָרָצוֹן, בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן
שֶׁזֶּהוּ חִזּוּק הַמַּלְאָך, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ אַדְּמַיְתִינַן צִיבֵי חָלִים
הַיְנוּ שֶׁבְּתוֹך שֶׁהָיִינוּ עוֹסְקִים בְּתִקּוּן הַמַּאֲכָלִים
עַל יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן, חָלַם לָנוּ חֲלוֹם
וְזֶהוּ חָלִים לְשׁוֹן חֲלוֹם
חָלִים הוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת
כִּי הַחֲלוֹם הָיָה מְחוּבָּר מִשְּׁנֵי כּחוֹת: מִכּחַ הַמַּלְאָך וְכחַ הַשֵּׁד
מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לא נִתְתַּקְּנוּ הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל
וּטְוִינַן לְשׁוֹן תַּעֲנִית
הַיְנוּ שֶׁהָיִינוּ מִתְעַנִּים
כִּי הַתַּעֲנִית מֵבִיא שִׂמְחָה שֶׁהוּא תִּקּוּן הַחֲלוֹם כַּנַּ"ל
כִּי הַדְרָן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא
הַיְנוּ כְּשֶׁחָזַרְנוּ וּבָאנוּ לְחֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהוּא אַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה
כִּי נִיסָן תְּחִלַּת הֶחֳדָשִׁים וְהוּא ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים
וְאָז הוּא חִזּוּק הַמַּלְאָך כַּנַּ"ל
וְאַף עַל פִּי כֵן: חֲזִינְהוּ לְהַנֵּי גֻּמְרִי דְּקָא מְלַחֲשִׁי
דְּהַיְנוּ שֶׁגַּם לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא שֶׁהוּא נִיסָן
אָז גַּם כֵּן עֲדַיִן הָיוּ בּוֹעֲרִים הַגֶּחָלִים
הַיְנוּ בְּחִינַת חִמּוּם הַלֵּב, שֶׁעַל יְדֵי הַחֲמִימוּת בָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל, חַס וְשָׁלוֹם
וּבֶאֱמֶת בְּנִיסָן הוּא חִזּוּק הַמַּלְאָך כַּנַּ"ל
וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּתְבַּטֵּל אָז הַטומְאָה הַנַּ"ל לְגַמְרֵי
כִּי אָתֵינָא לְקָמֵהּ דַּאֲמֵימַר, אֲמַר: הַנְהוּ עִשְׂבָּא דְּסַמַתְּרֵי הֲווֹ
הַיְנוּ שֶׁהַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת עִשְׂבָּא כַּנַּ"ל
'שֶׁל סַם תְּרֵי הָווֹ', שֶׁהָיָה כָּלוּל בָּהֶם שְׁנֵי כּחוֹת: סַם חַיִּים וְסַם מָוֶת
דְּהַיְנוּ כּחַ הַמַּלְאָך וְכחַ הַשֵּׁד כַּנַּ"ל
כִּי קדֶם תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים, אֲזַי נִתְעָרֵב בָּהֵן כּחַ הַשֵּׁד כַּנַּ"ל
וַאֲזַי הֵם בְּחִינַת סַמַתְּרֵי, סַם תְּרֵי
כִּי הֵם כְּלוּלִים מִשְּׁנֵי כּחוֹת: כּחַ הַמַּלְאָך וְכחַ הַשֵּׁד כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: הַנְהוּ עִשְׂבָּא דְּסַמַתְּרֵי הֲווֹ, כַּנַּ"ל
הַנְהוּ גֻּמְרִי דְּרִתְמָא הֲווֹ
'רִתְמָא' הַיְנוּ רתֶם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י
זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֶּרְכָּבָה, בְּחִינַת: "רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה"
הַיְנוּ שֶׁהוֹדִיעַ לוֹ אֲמֵימַר
שֶׁהַחֲמִימוּת בָּא מִפְּגַם הַמֶּרְכָּבָה עַל יְדֵי עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל
שֶׁלָּזֶה אֵין תִּקּוּן כִּי אִם עַל יְדֵי קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה, בְּחִינַת: רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה
רִיתְמָא רָאשֵׁי תֵבוֹת: תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁמִּנְּפִילַת הָאַהֲבָה הַזּאת בָּא הַחֲמִימוּת הַנַּ"ל
וְאֵין תִּקּוּן כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת: "רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה"
הַיְנוּ קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה
בְּחִינַת "מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם", כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר"
תִּקְעוּ זֶה בְּחִינַת: "הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לא יֶחֱרָדוּ"
בְּחִינַת חֶרְדַּת הַגּוּף, בְּחִינַת: "וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה"
הַיְנוּ בְּחִינַת אִישׁ תְּבוּנוֹת שֶׁעַל יָדוֹ נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל
בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר הַיְנוּ בְּהִתְפָּאֲרוּת חָדָשׁ
דְּהַיְנוּ הִתְפָּאֲרוּת וְגַאֲוָה חֲדָשָׁה שֶׁנִּתְגַּלֶּה
הַיְנוּ בְּחִינַת גֵּרִים שֶׁהֵם מַכְנִיסִין גַּאֲוָה בְּיִשְׂרָאֵל
שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה כַּנַּ"ל
בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ זֶה בְּחִינַת תְּפִילִּין דִּמְכַסְּיָן עַל מחָא
כִּי מֵהַגַּאֲוָה הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה תְּפִילִּין
עַל יְדֵי הַמָּגִנֵּי אֶרֶץ, שֶׁהֵם מְתַקְּנִין וּמַעֲלִין פְּגַם הַגַּאֲוָה
שֶׁהִיא בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ
וְעוֹשִׂין מִזֶּה בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת תְּפִילִּין כַּנַּ"ל
לְיוֹם חַגֵּנוּ הַיְנוּ ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת ראשׁ וּמחִין
שֶׁאָז נַעֲשִׂין כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל
כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא
חֹק לִשָּׁנָא דִּמְזוֹנָא, בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל
מִשְׁפָּט לֵאלקֵי יַעֲקב, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, הַכּל כַּנַּ"ל
שַׁיָּך לְעֵיל, לַפָּסוּק: וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶן וְכוּ'
וּבֶאֱמֶת הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
לְהַשְׁלִיך מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת וּלְהִתְנַהֵג בִּפְשִׁיטוּת
לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה עַבְדוּת לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַך בְּעֻבְדּוֹת בִּתְמִימוּת
בְּלִי חָכְמוֹת
כִּי זֶה בְּחִינַת סִתְרֵי תּוֹרָה
שֶׁהַתּוֹרָה נִסְתֶּרֶת וְנֶעְלֶמֶת שָׁם
כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה עֻבְדּוֹת פְּשׁוּטִים
וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם תּוֹרָה גָּבוֹהַּ מְאד
רַק שֶׁאֵין יוֹדְעִין מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּהֶם
נִמְצָא שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הוּא נִסְתָּר וְנֶעְלָם, בְּחִינַת סִתְרֵי תּוֹרָה .
"חַמּוּקֵי יְרֵכַיִך" 'מַה יָרֵך בַּסֵּתֶר, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה בַּסֵּתֶר'
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט
בִּבְחִינַת "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִך כְּמוֹ חֲלָאִים" וְכוּ'
שֶׁהֵם הַשִּׁתִּין שֶׁמְּחוֹלְלִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם
בְּחִינַת: "מִשְׁפָּטֶיך תְּהוֹם רַבָּה"
הַיְנוּ בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט שֶׁנָּפַל עַד הַתְּהוֹם וְעַל יְדֵי הָעֻבְדּוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהֵם בְּחִינַת סִתְרֵי תוֹרָה, בְּחִינַת: "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִך"
בְּחִינַת: שִׁתִּין, שֶׁהֵם מְחוֹלְלִין עַד הַתְּהוֹם
הֵם בּוֹקְעִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם וּמַעֲלִין אֶת הַמִּשְׁפָּט מִנְּפִילָתוֹ
מִבְּחִינַת: "מִשְׁפָּטֶיך תְּהוֹם רַבָּה"
בִּבְחִינַת: "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא"
וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כְּשֶׁמְּנַסְּכִין אֶת הַמַּיִם בֶּחָג, תְּהוֹם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ אַבַּע מֵימָך'
הַיְנוּ, שֶׁהַתְּהוֹמוֹת קוֹרִין זֶה לָזֶה
שֶׁיָּשׁוּבוּ וְיַחְזְרוּ הַמִּשְׁפָּט שֶׁנָּפַל אֲלֵיהֶם
כְּדֵי שֶׁיֻּחְזַר וְיִתְתַּקֵּן הַמִּשְׁפָּט, בִּבְחִינַת "וַיִּגֶל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט"
וְזֶהוּ: 'אַבַּע מֵימָך', בְּחִינַת: "וַיִּגֶל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט"
הַיְנוּ שֶׁיַּבִּיעוּ וְיַחְזְרוּ הַמִּשְׁפָּט שֶׁנָּפַל אֲלֵיהֶם
שֶׁיִּתְתַּקֵּן בִּבְחִינַת "וַיִּגֶל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט", כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי עֲשִׂיּוֹת וְעֻבְדּוֹת בִּפְשִׁיטוּת
נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים יְקָרִים בָּעוֹלָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יש כמה דברים יקרים בעולם דע כי יש כמה דברים יקרים בעולם החכם הוא יקר מאד וכן גבור וכן עשיר ומושל דהינו מי שיש לו איזה התנשאות. ודע שאצל כל אחד מהם יכולים לפעל ולהושע מצערו שאם יש לו איזה צער, חס ושלום וילך אצל אחד מהם ויספרו לפניו עד שיעורר רחמים אצלו עליו מזה יוכל להושע...
סיפורי מעשיות - מעשה א - מעשה מאבידת בת מלך / מעשה מאבדת בת המלך / מעשה בבת מלך שאבדה
...מעשה א - מאבידת בת מלך / מאבדת בת המלך ענה ואמר: בדרך ספרתי מעשה שכל מי שהיה שומעה, היה לו הרהור תשובה וזו היא מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת אחת ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור: שהלא טוב יקח אותך בלילה הלכה לחדרה ובבקר לא ידעו היכן היא והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה עמד השני למלכות, מחמת שראה שהמלך מצטער מאד ובקש, שיתנו לו משרת...
אלה מסעי בני ישראל - פירוש סותר אחד את השני
...il/?key=312 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מ - אלה מסעי בני ישראל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל" נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה הינו בחינת עבודת אלילים כי אם היה מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים: "צא תאמר לו" 'צא', זה בחינת...
שיחות הר"ן - אות צט
...חוזר קדם האור ישר כשהמקבל יש לו מח קטן ואין יכול לקבל דברי חברו כי אז קדם שמקבל חברו ממנו שזהו בחינת אור ישר קדם לזה מקבל הוא מחברו ואז האור חוזר קדם לאור ישר כי כשמדברין עם חברו ביראת שמים אף שאין חברו מקבל ממנו אף על פי כן הוא מקבל התעוררות מחברו כי על ידי ההכאה שיצאו הדבורים מפיו לחברו על ידי זה חוזר האור אליו [וזהו בחינת אור חוזר ממש המובא בכתבים עין שם] כמו מי שמכה בכתל שחוזר הדבר אליו כמו כן כשמדבר לחברו אף על פי שאין חברו מקבל ממנו אף על פי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רס - הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ
...השם הוא הנפש כמו שמבאר בהתורה היכל הקדש [בסימן נ"ט,: "נפש חיה הוא שמו" עין שם] ויש בבחינה זו מסירת נפש כי יש עשרה הרוגי מלכות שמסרו נפשם על קדוש ה' בשביל יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כידוע שעקר היחוד על ידי מסירת נפש והם ראו באותן הדורות, שאי אפשר לתקן ולעשות יחודים למעלה כי אם על ידי נשמותיהם על כן מסרו נפשם על קדוש השם כי כשהנפשות עולות למעלה על ידי מסירת נפש אזי הם חוזרים להשכינה, כי משם יצאו כי ישראל הם חלק אלוה ממעל ממש שהם חלקי השכינה ממש בבחינת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
...דינים על ישראל על ידי רקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין ב. כי עקר גדלתו של הקדוש ברוך הוא הוא שגם העכו"ם ידעו שיש אלהים שליט ומושל, כמובא בזוהר 'כד אתא יתרו ואמר: "כי עתה ידעתי כי גדול ה'" וכו', כדין אתיקר ואתעלא שמא עלאה' ג. ולעכו"ם אי אפשר להם לידע גדלתו של הקדוש ברוך הוא כי אם על ידי בחינת יעקב כמו שכתוב: "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" כי הוא גלה אלקותו של הקדוש ברוך הוא יותר משאר האבות כי אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ושדה הוא יותר משג ונצרך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעג - יֵשׁ בְּנֵי עֲלִיָּה גְּדוֹלִים מְאד שֶׁמּוֹלִידִים נְשָׁמוֹת
...נשמות דע שיש בנים שמולידים בזה העולם אבל יש בני עליה גדולים מאד שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם כי כל הנשמות שהם בעולם הם ששים רבוא ואף שיש יותר, הם רק מהתחלקות הניצוצות אבל בכלל הם רק ששים רבוא אבל אלו הנשמות הנ"ל הם למעלה מששים רבוא נשמות שמתלבשים בזה העולם כי הם אינם ראויין כלל להתלבש בזה העולם ואפילו כשבאין בזה העולם, הם אינם נחשבים מזה העולם כלל וזה בחינות בני משה, שכתוב בהם "ובני רחביה רבו למעלה" ודרשו חכמינו,...
שיחות הר"ן - אות רפט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לאחד שמי שאינו להוט ונבהל להון ואיננו נושא ונותן יותר מכפי ממונו שיש לו רק עושה משא ומתן באמונה בממונו לבד ואינו לווה מאחרים לעשות משא ומתן גדול זהו מקים: "ובכל מאדך" גם אמר לאחד שכשנותנין חמש לצדקה מממונו הוא מקים ובכל מאדך...
שיחות הר"ן - אות עד
...התלהבות וחמימות ולב בוער להתפילה כמו למשל שנמצא לפעמים שהאדם עושה לעצמו רגז עד שבא בכעס ונתרגז כמו כן ממש בקדשה בענין התפילה צריכים לפעמים לעשות לעצמו רגז ויעשה לו חמימות ותבערת הלב בדבורי התפילה ועל ידי זה יבוא אחר כך באמת להתלהבות וחמימות הלב בהתפילה ויזכה שיבער לבו להשם יתברך, ויתפלל בהתלהבות גדול וכן בענין השמחה בפרט בשעת התפילה שצריכין שתהיה התפילה בשמחה גדולה וצריכין להכריח עצמו לשמח עצמו בכל מה שיכול כדי לזכות לשמחה ובפרט בשעת התפילה וכמובא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רט - תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם
...רט - תפלות כנגד תמידין תקנום [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תפילות כנגד תמידין תקנום כי ידוע שיש לכל אדם תפילות רעות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'גנבא על מחתרתא רחמנא קריא' נמצא אחר כך כשעומד להתפלל תפילה הראוי להתפלל אזי בא התפילה רעה ומבלבלת אותו וזה בחינת תפילות כנגד, שהיא מתנגדת לו והתקון לזה, הכנסת אורח תלמיד חכם כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'אורח מברך': "וארח צדיקים כאור נגה" וכתיב: "ברכות לראש צדיק", שהוא בחינת שמונה עשרה ברכות שבתפילה נמצא...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2813 שניות - עכשיו 17_01_2021 השעה 23:23:35 - wesi2