ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - אמונה
חלק א' א. צריך להאמין בהשם יתברך בדרך אמונה ולא בדרך מופת. ב. על ידי ענווה תזכה לאמונה. ג. בראותך שנוי מעשה, אל תאמר מקרה הוא, אלא תאמין כי זה השגחת השם יתברך. ד. יש דברים שהם מביאים הזק גדול לעולם. והדבר קשה: למה נבראו ? תדע, שבודאי יש בהם צד אחד לטובה. ה. מי שיש לו הנאה מדבור של אפיקורוס אפילו שאינו מדברי אפיקורסות, על ידי זה בא להרהורי עבודה זרה. ו. על ידי אמונה האדם חביב להשם יתברך כאשה לבעלה. ז. מי שאינו מכין את לבו, אינו יכול לבוא לאמונה. ח. מי שנאבד לו איזהו דבר, בידוע שנפל מאמונתו. ט. מי שנאבד אמונתו ממנו, ילך על קברי ישראל ויספר החסדים, שעשה לו הקדוש ברוך הוא. י. אמונה תולה בפה של אדם. יא. על ידי הלמוד נשברים כל הכפירות. יב. על ידי אמונה נתברך. יג. על ידי רבוי אכילה נופלים מאמונה. יד. כשתסתכל בשמים כשהם זכים ובהירים, תזכה לאמונת חכמים. טו. כשנופל איזה קשיא על השם יתברך, אזי תשתק, ועל ידי השתיקה מחשבותיך בעצמם ישיבו לך תרוץ על קשיותיך. טז. כשמחרפין אותך, ואתה שותק, תזכה להבין תרוץ על קשיותיך ותזכה לרוח בינה. יז. כשיש לאדם מתנגדים לומדים ועשירים גדולים, דע, שזה נעשה מחמת שנפל כמה פעמים מאמונה. יח. אמונה חשוב כצדקה. יט. על ידי אמונה נתחכם. כ. מתחלה צריך להאמין בהשם יתברך, ואחר כך יזכה להבין אותו בשכל. כא. זווגא דקדשא בריך הוא על ידי נשמות ישראל. כב. הפשע של אדם מכניס כפירה לאדם. כג. כשנופל מאמונתו יבכה. כד. אמונה בא על ידי שתיקה. כה. על ידי קנאה אדם נופל מאמונתו. כו. מי שאין לו אמונה, בידוע שמזלזל בדברי תורה. כז. מי שמנקה בכל עת ידיו, על ידי זה מזכה את לבו. כח. כשאדם נופל מאמונה, ידע שדנין אותו למעלה. כט. כשנופל מאמונתו בא לידי קרי ולידי הרהורי אשה ולידי הרהורי עבודה זרה. ל. אמונה בא על ידי צדקה. לא. על ידי אמונה יכול להבין את השם יתברך. לב. על ידי אמונה יכול לבוא לבטחון. לג. על ידי אמונה הקדוש ברוך הוא יסלח לך [על] כל עוונותיך. לד. לפעמים הקדוש ברוך הוא שולח צער לאדם ומכה אותו ואין מפיל אותו לחלשה, אין זה כי אם בשביל אמונה. לה. על ידי שבועת שקר נופל מאמונה. לו. מי שאין לו אמונה אינו מקבל מוסר. לז. מי שאין מאמין בדברי הצדיק לסוף שאין נהנה מהדבר אף על פי שהוא רואה. לח. מי שאין לו אמונה, בודאי חקות הקדוש ברוך הוא אצלו נמאס. לט. משיח יבוא בפתע פתאום, ועל ידי זה מחמת שמחה יפחדו ישראל. מ. כשיבוא משיח, אזי כל השרים של מעלה ושל מטה יחלו, אבל עכשו כשיש עליה לאיזה שר, אזי ישראל הם חולים. מא. לעתיד לבוא כל אחד הזעיר מחברו בשנים יהיה יותר למעלה. מב. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו את השבת, ובטלו קריאת שמע, שחרית וערבית, ובטלו תינוקות של בית רבן, ולא היה להם בשת פנים זה מזה, והשוו קטן וגדול, גם לא הוכיחו זה את זה, גם בזו תלמידי חכמים, גם פסקו ממנה אנשי אמנה. מג. אין ירושלים נפדית אלא בצדקה. מד. מלחמה אתחלתא דגאלה היא. מה. מי שמגדל חזירים, הוא מעכב את הגאלה. מו. לא יבנה ירושלים, עד שיהיה שלום בין ישראל. מז. מה שישראל הולכים בגלות מאמה לאמה, הוא סימן שיבוא משיח. מח. כשאמות מחרפין אותנו ביותר זה סימן על משיח. מט. אין בית המקדש נבנה, עד שיכלה גאוה. נ. על ידי אחדות שיהיה בישראל, יבוא משיח. נא. משיח יבוא בשנת ברכה. נב. אין משיח בא, עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. נג. המשיא בתו לתלמיד חכם, והמהנהו מנכסיו, והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, זוכה לתחית המתים. נד. מרוח פיו של השקרן נעשה יצר הרע, וכשיבוא משיח אזי לא יהיה שקר, בשביל זה לא יהיה יצר הרע בעולם. נה. מי שהוא איש אמת, הוא יכול להכיר באחר, אם אחר דובר אמת אם לאו. נו. השקר לא יסכימו עליו רבים. נז. הקדוש ברוך הוא שונא לזה האיש, המדבר אחד בפה ואחד בלב. נח. עשיר מכחש אין הדעת סובלו, וגם הוא נבזה בעיני עצמו. נט. תקון לפה שיתן צדקה. ס. על ידי האמת העולם נשמר מכל הזקות. סא. על ידי חנפה בא לשקר. סב. מי שנותן צדקה שכרו שיזכה לאמת. סג. על ידי שקר בודאי תשנא הענוים. סד. אדם נכר על ידי משרתיו, אם הוא אוהב שקר אם לאו. סה. כשאין אמת אין חסד. סו. כשיש לך שקר, אזי כשהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות לך איזה ישועה, אזי השקר מגלה עוונותיך, כדי שלא יושיע לך. סז. על ידי אמת הקדוש ברוך הוא פודה אותך מכל הצרות. סח. טוב לאדם שימות, משיחיה ויהיה שקרן בעיני בני אדם. חלק שני א. לפעמים אדם בא לאיזהו מקום, ויש לו צער בזה המקום, ידע שזה המקום היו בו אבותיו ונפל להם איזה כפירה, או בניו יבואו במקום הזה לאיזה כפירה, ועל ידי זה הוא סובל עכשו צער במקום הזה. ב. על ידי חנפה בא לידי כפירה. ג. אין הקדוש ברוך הוא עושה מופתים אלא לזה שהוא מאמין בשני עולמות. ד. על ידי אמונה נתבטלין הגזרות, שאמות גוזרין עלינו. ה. דע, שיש לכל עשב ועשב כח מיחד לרפאות איזה חולאת מיחדת, וכל זה אינו אלא למי שלא שמר אמונתו ובריתו, ולא שמר את עצמו מלעבר על "אל תהי בז לכל אדם". אבל מי שיש לו אמונה בשלמות, והוא גם כן שומר הברית ומקים "אל תהי בז לכל אדם", אין רפואתו תולה בחלקי עשבים המיחדים לחולאתו, אלא נתרפא בכל מאכל ומשקה בבחינת "וברך את לחמך" וכו', ואין צריך להמתין עד שיתרמו עשבים המיחדים לרפואתו. ו. עקר הישועה הבאה אינה אלא על ידי אמונה, ומדת אמונה היא לפי מנהיגי הדור. ז. כשהולך מרב לרב, אז צריך לחזק אמונתו באחדות השם יתברך, כי הלמוד מהרבה מלמדים מזיק לאמונת היחוד. וכן הרב שיש לו אמונת היחוד, הוא יכול להאיר לכל תלמיד ותלמיד לפי כחו, וכל תלמיד אינו שומע אלא מה שצריך לו ולא יותר. ח. הנחמה בא על ידי אמונה. ט. על ידי מעוט אמונה נתרבו הזבובים בעולם. י. מי ששומר את עצמו מלעבר על "לא תחמד", על ידי זה נצול מכעס וגאוה ומחסרון אמונה, הבאה על ידי כעס וגאוה. יא. על ידי שאין מודיעין אלקותו לאמות העולם, על ידי זה אמות העולם מסיתין ומדיחין את ישראל לילך בחכמות חיצוניות. יב. על ידי קלקול אמונה נתעוררין דינים, ועל ידי הרהורי עבודה זרה נתעוררין דיני דינים, הינו שדנים את הדינים שנדון כבר, אם נדון כראוי בלי ותרנות. יג. שכול בנים בא, חס ושלום, על מי שמפיל את חברו מאמונה. יד. אשה הזהירה בחלה בניה בעלי אמונה. טו. על ידי אמונה נתישב הדעת. טז. על ידי תורה בא לאמונה, ועל ידי אמונה בא לקדוש השם. יז. מי שאינו יכול לישן, יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים. יח. קטני אמנה קשה להם להשיג חדושין דאוריתא.
חלק א'

א. צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה וְלא בְּדֶרֶךְ מוֹפֵת.

ב. עַל יְדֵי עֲנָוָוה תִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה.

ג. בִּרְאוֹתְךָ שִׁנּוּי מַעֲשִֶׂה, אַל תּאמַר מִקְרֶה הוּא, אֶלָּא תַּאֲמִין כִּי זֶה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

ד. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מְבִיאִים הֶזֵּק גָּדוֹל לָעוֹלָם. וְהַדָּבָר קָשֶׁה: לָמָּה נִבְרְאוּ ? תֵּדַע, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם צַד אֶחָד לְטוֹבָה.

ה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מִדִּבּוּר שֶׁל אֶפִּיקוֹרוֹס אֲפִילּוּ שֶׁאֵינוֹ מִדִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת, עַל יְדֵי זֶה בָּא לְהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ו. עַל יְדֵי אֱמוּנָה הָאָדָם חָבִיב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּאִשָּׁה לְבַעְלָהּ.

ז. מִי שֶׁאֵינוֹ מֵכִין אֶת לִבּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לֶאֱמוּנָה.

ח. מִי שֶׁנֶּאֱבַד לוֹ אֵיזֶהוּ דָּבָר, בְּיָדוּעַ שֶׁנָּפַל מֵאֱמוּנָתוֹ.

ט. מִי שֶׁנֶּאֱבַד אֱמוּנָתוֹ מִמֶּנּוּ, יֵלֵךְ עַל קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל וִיסַפֵּר הַחֲסָדִים, שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

י. אֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם.

יא. עַל יְדֵי הַלִּמּוּד נִשְׁבָּרִים כָּל הַכְּפִירוֹת.

יב. עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבָּרֵךְ.

יג. עַל יְדֵי רִבּוּי אֲכִילָה נוֹפְלִים מֵאֱמוּנָה.

יד. כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם כְּשֶׁהֵם זַכִּים וּבְהִירִים, תִּזְכֶּה לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים.

טו. כְּשֶׁנּוֹפֵל אֵיזֶה קֻשְׁיָא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי תִּשְׁתּק, וְעַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה מַחְשְׁבוֹתֶיךָ בְּעַצְמָם יָשִׁיבוּ לְךָ תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹתֶיךָ.

טז. כְּשֶׁמְּחָרְפִין אוֹתְךָ, וְאַתָּה שׁוֹתֵק, תִּזְכֶּה לְהָבִין תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹתֶיךָ וְתִזְכֶּה לְרוּחַ בִּינָה.

יז. כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מִתְנַגְּדִים לוֹמְדִים וַעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים, דַּע, שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל כַּמָּה פְּעָמִים מֵאֱמוּנָה.

יח. אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה. ִ

יט. עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְחַכֵּם.

כ. מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר כָּךְ יִזְכֶּה לְהָבִין אוֹתוֹ בַּשֵּׂכֶל.

כא. זִוּוּגָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יְדֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל.

כב. הַפֶּשַׁע שֶׁל אָדָם מַכְנִיס כְּפִירָה לָאָדָם.

כג. כְּשֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ יִבְכֶּה.

כד. אֱמוּנָה בָּא עַל יְדֵי שְׁתִיקָה.

כה. עַל יְדֵי קִנְאָה אָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ.

כו. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּיָדוּעַ שֶׁמְּזַלְזֵל בְּדִבְרֵי תוֹרָה.

כז. מִי שֶׁמְּנַקֶּה בְּכָל עֵת יָדָיו, עַל יְדֵי זֶה מְזַכֶּה אֶת לִבּוֹ.

כח. כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה, יֵדַע שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה.

כט. כְּשֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ בָּא לִידֵי קֶרִי וְלִידֵי הִרְהוּרֵי אִשָּׁה וְלִידֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ל. אֱמוּנָה בָּא עַל יְדֵי צְדָקָה.

לא. עַל יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

לב. עַל יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לָבוֹא לְבִטָּחוֹן.

לג. עַל יְדֵי אֱמוּנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִסְלַח לְךָ [עַל] כָּל עֲווֹנוֹתֶיךָ.

לד. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ צַעַר לְאָדָם וּמַכֶּה אוֹתוֹ וְאֵין מַפִּיל אוֹתוֹ לְחֻלְשָׁה, אֵין זֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל אֱמוּנָה.

לה. עַל יְדֵי שְׁבוּעַת שֶׁקֶר נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה.

לו. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה אֵינוֹ מְקַבֵּל מוּסָר.

לז. מִי שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק לְסּוֹף שֶׁאֵין נֶהֱנֶה מֵהַדָּבָר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה.

לח. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּוַדַּאי חֻקּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶצְלוֹ נִמְאָס.

לט. מָשִׁיחַ יָבוֹא בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה יִפְחֲדוּ יִשְׂרָאֵל.

מ. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אֲזַי כָּל הַשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה יֶחֱלוּ, אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁיֵּשׁ עֲלִיָּה לְאֵיזֶה שַׂר, אֲזַי יִשְׂרָאֵל הֵם חוֹלִים.

מא. לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל אֶחָד הַזָּעִיר מֵחֲבֵרוֹ בַּשָּׁנִים יִהְיֶה יוֹתֵר לְמַעְלָה.

מב. לא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וּבִטְּלוּ קְרִיאַת שְׁמַע, שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וּבִטְּלוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וְלא הָיָה לָהֶם בּשֶׁת פָּנִים זֶה מִזֶּה, וְהִשְׁווּ קָטן וְגָדוֹל, גַּם לא הוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה, גַּם בִּזּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, גַּם פָּסְקוּ מִמֶּנָּהּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה.

מג. אֵין יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵית אֶלָּא בִּצְדָקָה.

מד. מִלְחָמָה אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה הִיא.

מה. מִי שֶׁמְּגַדֵּל חֲזִירִים, הוּא מְעַכֵּב אֶת הַגְּאֻלָּה.

מו. לא יִבָּנֶה יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל.

מז. מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בַּגָּלוּת מֵאֻמָּה לְאֻמָּה, הוּא סִימָן שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ.

מח. כְּשֶׁאֻמּוֹת מְחָרְפִין אוֹתָנוּ בְּיוֹתֵר זֶה סִימָן עַל מָשִׁיחַ.

מט. אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִבְנֶה, עַד שֶׁיִּכְלֶה גַּאֲוָה.

נ. עַל יְדֵי אַחְדוּת שֶׁיִּהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל, יָבוֹא מָשִׁיחַ.

נא. מָשִׁיחַ יָבוֹא בִּשְׁנַת בְּרָכָה.

נב. אֵין מָשִׁיחַ בָּא, עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף.

נג. הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וְהַמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו, וְהָעוֹשֶׂה פַּרְקְמַטְיָא לְתַלְמִיד חָכָם, זוֹכֶה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.

נד. מֵרוּחַ פִּיו שֶׁל הַשַּׁקְּרָן נַעֲשָׂה יֵצֶר הָרָע, וּכְשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אֲזַי לא יִהְיֶה שֶׁקֶר, בִּשְׁבִיל זֶה לא יִהְיֶה יֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם.

נה. מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר בְּאַחֵר, אִם אַחֵר דּוֹבֵר אֱמֶת אִם לָאו.

נו. הַשֶּׁקֶר לא יַסְכִּימוּ עָלָיו רַבִּים.

נז. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שוֹנֵא לְזֶה הָאִישׁ, הַמְּדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.

נח. עָשִׁיר מְכַחֵשׁ אֵין הַדַּעַת סוֹבְלוֹ, וְגַם הוּא נִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ.

נט. תִּקּוּן לַפֶּה שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה.

ס. עַל יְדֵי הָאֱמֶת הָעוֹלָם נִשְׁמָר מִכָּל הֶזֵּקוֹת.

סא. עַל יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לְשֶׁקֶר.

סב. מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה שְׂכָרוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמֶת.

סג. עַל יְדֵי שֶׁקֶר בְּוַדַּאי תִּשְׂנָא הָעֲנָוִים.

סד. אָדָם נִכָּר עַל יְדֵי מְשָׁרְתָיו, אִם הוּא אוֹהֵב שֶׁקֶר אִם לָאו.

סה. כְּשֶׁאֵין אֱמֶת אֵין חֶסֶד.

סו. כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ שֶׁקֶר, אֲזַי כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לַעֲשוֹת לְךָ אֵיזֶה יְשׁוּעָה, אֲזַי הַשֶּׁקֶר מְגַלֶּה עֲווֹנוֹתֶיךָ, כְּדֵי שֶׁלּא יוֹשִׁיעַ לָךְ.

סז. עַל יְדֵי אֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹדֶה אוֹתְךָ מִכָּל הַצָּרוֹת.

סח. טוֹב לָאָדָם שֶׁיָּמוּת, מִשֶּׁיִּחְיֶה וְיִהְיֶה שַׁקְרָן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם.

חלק שני

א. לִפְעָמִים אָדָם בָּא לְאֵיזֶהוּ מָקוֹם, וְיֵשׁ לוֹ צַעַר בְּזֶה הַמָּקוֹם, יֵדַע שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם הָיוּ בּוֹ אֲבוֹתָיו וְנָפַל לָהֶם אֵיזֶה כְּפִירָה, אוֹ בָּנָיו יָבוֹאוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְאֵיזֶה כְּפִירָה, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא סוֹבֵל עַכְשָׁו צַעַר בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

ב. עַל יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לִידֵי כְּפִירָה.

ג. אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מוֹפְתִים אֶלָּא לָזֶה שֶׁהוּא מַאֲמִין בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת.

ד. עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבַּטְּלִין הַגְּזֵרוֹת, שֶׁאֻמּוֹת גּוֹזְרִין עָלֵינוּ.

ה. דַּע, שֶׁיֵּשׁ לְכָל עֵשֵֶׂב וָעֵשֶׂב כּחַ מְיֻחָד לְרַפְּאוֹת אֵיזֶה חוֹלַאַת מְיֻחֶדֶת, וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁלּא שָׁמַר אֱמוּנָתוֹ וּבְרִיתוֹ, וְלא שָׁמַר אֶת עַצְמוֹ מִלַּעֲבר עַל "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם". אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהוּא גַם כֵּן שׁוֹמֵר הַבְּרִית וּמְקַיֵּם "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם", אֵין רְפוּאָתוֹ תּוֹלָה בְּחֶלְקֵי עֲשָׂבִים הַמְיֻחָדִים לְחוֹלַאתּוֹ, אֶלָּא נִתְרַפֵּא בְּכָל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה בִּבְחִינַת "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ" וְכוּ', וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּתְרַמּוּ עֲשָׂבִים הַמְיֻחָדִים לִרְפוּאָתוֹ.

ו. עִקַּר הַיְּשׁוּעָה הַבָּאָה אֵינָהּ אֶלָּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה, וּמִדַּת אֱמוּנָה הִיא לְפִי מַנְהִיגֵי הַדּוֹר.

ז. כְּשֶׁהוֹלֵךְ מֵרַב לְרַב, אָז צָרִיךְ לְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַלִּמּוּד מֵהַרְבֵּה מְלַמְּדִים מַזִּיק לֶאֱמוּנַת הַיִּחוּד. וְכֵן הָרַב שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנַת הַיִּחוּד, הוּא יָכוֹל לְהָאִיר לְכָל תַּלְמִיד וְתַלְמִיד לְפִי כּחוֹ, וְכָל תַּלְמִיד אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ וְלא יוֹתֵר.

ח. הַנֶּחָמָה בָּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה.

ט. עַל יְדֵי מִעוּט אֱמוּנָה נִתְרַבּוּ הַזְּבוּבִים בָּעוֹלָם.

י. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִלַּעֲבר עַל "לא תַחְמד", עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִכַּעַס וְגַאֲוָה וּמֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, הַבָּאָה עַל יְדֵי כַּעַס וְגַאֲוָה.

יא. עַל יְדֵי שֶׁאֵין מוֹדִיעִין אֱלקוּתוֹ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, עַל יְדֵי זֶה אֻמּוֹת הָעוֹלָם מְסִיתִין וּמַדִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת.

יב. עַל יְדֵי קִלְקוּל אֱמוּנָה נִתְעוֹרְרִין דִּינִים, וְעַל יְדֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִתְעוֹרְרִין דִּינֵי דִּינִים, הַיְנוּ שֶׁדָּנִים אֶת הַדִּינִים שֶׁנִּדּוֹן כְּבָר, אִם נִדּוֹן כָּרָאוּי בְּלִי וַתְּרָנוּת.

יג. שִׁכּוּל בָּנִים בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, עַל מִי שֶׁמַּפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מֵאֱמוּנָה.

יד. אִשָּׁה הַזְּהִירָה בְּחַלָּה בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי אֱמוּנָה.

טו. עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְיַשֵּׁב הַדַּעַת.

טז. עַל יְדֵי תּוֹרָה בָּא לֶאֱמוּנָה, וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה בָּא לְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

יז. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישׁן, יַעֲלֶה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ אֱמוּנַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים.

יח. קְטַנֵּי אֲמָנָה קָשֶׁה לָהֶם לְהַשִּׂיג חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא.
תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
...הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו מן העולם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
...התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'למה התחילה התורה מבראשית כי העכו"ם יאמרו לנו גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין בשביל זה, כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן וזה, לתת להם נחלת גוים, כי בידו הכל' וכל הדברים נקראים כח מעשיו כנגד כ"ח אתון דעבדא דבראשית, כנגד כ"ח פרקין דידים וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור...
שיחות הר"ן - אות קמ
...- אות קמ כשאמר לי ענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן פ"ו על פסוק: "מקצר רוח ומעבודה קשה" שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבודות קשות וכו' עין שם עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בענין זה כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת ענה ואמר בלשון גערה קצת כאומר. ואם יש לך אמונה, אין לך אמונה בעצמך והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא קטנות שהיה בהם בעצמן שלא האמינו בהם בעצמן ורש"י זכרונו לברכה, פרש שם כפשוטו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פד - בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים, אָמַר לוֹ וַתְּרָן הָיִיתִי בְּמָמוֹנִי
...- תורה פד - במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני [לשון החברים] איתא בגמרא: במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני לבאר זה, צריך לידע מה דאיתא בזוהר הקדוש וזה לשונו. 'תא חזי, לשית ימי בראשית לכל חד אית לה פרצופה דההוא דרגא דאנהיג לה, ולא תשכח יום, דלית בה טוב וכו'. וכל יומא אית לה גדר מלבר, דלא יעול כל בר נש לההוא טוב, כגון חשך דכסיא לנהורא וכו'. ובגין דא, מאן דאיהו חיבא ויעול למנדע רזין דאוריתא, כמה נחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתה דלא יעול לאתר...
שיחות הר"ן - אות ע
...בעולם ? [כי אז באותו הזמן נשמע שיוצאין גזרות על ישראל חס ושלום] כי אנו צריכין לקרות את השם יתברך מעסקיו שהוא עוסק בהם באיזה גזרה וכיוצא חס ושלום לקרות אותו משם שישליך זאת ויפנה אלינו למה שאנו רוצים לדבר עמו לבקש ממנו שיקרב אותנו לעבודתו יתברך כי כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השם יתברך לפרש שיחתו לפניו יתברך אזי השם יתברך משליך כל עניניו וכל הגזרות שרוצה לגזר חס ושלום וכל העסקים שלו שהוא יתברך עוסק בהם כביכול והוא משליך הכל ופונה עצמו רק לזה האיש שרוצה...
שיחות הר"ן - אות קנג
...וכו', כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק וכו' עין שם יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו ומעשה שהיה כך היה באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות אך הדירה היתה של וכו' וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם ועל אותו...
שיחות הר"ן - אות רעא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: הלא החנוני דרכו להקיף בהקפה, שיתנו לו לאחר זמן ומדוע לא יאמר האדם איזה קפיטליך תהלים או ללמד או לעשות שאר מצוות, ויהיה מנח ומוכן אצלו לעת הצרך ?! כי יהיה זמן שיצטרך לזה, שיגבה שכרו ופעלתו ומדוע לא יהא כהחנוני שנותן סחורה בהקפה וכו' ?! ולא שמעתי שיחה זו בעצמי מפיו הקדוש רק מפי אחר וכפי הנראה שהיה בזה שיחה נאה ולא זכיתי לשמעה
ספר המידות - התבודדות
ספר המידות - התבודדות חלק א' א. מי שמתבודד את עצמו ובודל את עצמו מבני אדם, מזדקקין עליו מלמעלה. ב. על ידי התבודדות ומפנה לבו לבטלה בא לכעס. חלק שני א. השיחה שאדם משיח בינו לבין קונו, השיחה הזאת נעשית אחר כך גאלה וישועה לבניו.
שיחות הר"ן - אות קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...להסתלקותו כמו חצי שנה, וכבר זכה למעלה עליונה שלא זכה בה אדם מעולם כמבאר כבר גם שם היה לו התבודדות הרבה מאד ופעם אחת נכנס הבעל הבית שדר רבנו זכרונו לברכה, אצלו בשכנות שם באומאן ושם היה לרבנו זכרונו לברכה, חדר מיחד שהיה להבעל הבית תפיסת יד בו ונכנס הבעל הבית פתאם לאותו החדר ומצא את רבנו זכרונו לברכה, שהיה שוכב בפשוט ידים ורגלים על הארץ אף על פי שהיה אז חלוש מאד מאד, בלי שעור אשר חיותו היה בנס וכמעט שנגוע בכל עת אף על פי כן לא עזב דרכו הטוב על פי פשיטות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמב - מִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמד כְּלָל
...כלל מי שאי אפשר לו ללמד כלל כגון שהוא עם הארץ, או שאין לו שום ספר, או שהוא במדבר רק שלבו בוער בו ונכסף מאד ללמד ולעבד את השם אזי מה שהלב חומד ללמד, זה בעצמו הוא בחינת למוד מתוך הספר כי נמצאו בעולם שני צדיקים שמדברים זה לזה והם ברחוק מקום זה מזה כמה מאות פרסאות הינו שזה הצדיק מקשה קשיא בתורה והצדיק השני שם במקומו ואומר דבר שהוא תרוץ על הקשיא של הצדיק הראשון וכן לפעמים זה מקשה וזה מקשה והקשיא של האחד הוא תרוץ על קשיא של חברו ועל ידי זה הם נדברים זה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 28_06_2025 השעה 01:36:25 - wesi2
נגישות