ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ספר המידות - אמונה
חלק א' א. צריך להאמין בהשם יתברך בדרך אמונה ולא בדרך מופת. ב. על ידי ענווה תזכה לאמונה. ג. בראותך שנוי מעשה, אל תאמר מקרה הוא, אלא תאמין כי זה השגחת השם יתברך. ד. יש דברים שהם מביאים הזק גדול לעולם. והדבר קשה: למה נבראו ? תדע, שבודאי יש בהם צד אחד לטובה. ה. מי שיש לו הנאה מדבור של אפיקורוס אפילו שאינו מדברי אפיקורסות, על ידי זה בא להרהורי עבודה זרה. ו. על ידי אמונה האדם חביב להשם יתברך כאשה לבעלה. ז. מי שאינו מכין את לבו, אינו יכול לבוא לאמונה. ח. מי שנאבד לו איזהו דבר, בידוע שנפל מאמונתו. ט. מי שנאבד אמונתו ממנו, ילך על קברי ישראל ויספר החסדים, שעשה לו הקדוש ברוך הוא. י. אמונה תולה בפה של אדם. יא. על ידי הלמוד נשברים כל הכפירות. יב. על ידי אמונה נתברך. יג. על ידי רבוי אכילה נופלים מאמונה. יד. כשתסתכל בשמים כשהם זכים ובהירים, תזכה לאמונת חכמים. טו. כשנופל איזה קשיא על השם יתברך, אזי תשתק, ועל ידי השתיקה מחשבותיך בעצמם ישיבו לך תרוץ על קשיותיך. טז. כשמחרפין אותך, ואתה שותק, תזכה להבין תרוץ על קשיותיך ותזכה לרוח בינה. יז. כשיש לאדם מתנגדים לומדים ועשירים גדולים, דע, שזה נעשה מחמת שנפל כמה פעמים מאמונה. יח. אמונה חשוב כצדקה. יט. על ידי אמונה נתחכם. כ. מתחלה צריך להאמין בהשם יתברך, ואחר כך יזכה להבין אותו בשכל. כא. זווגא דקדשא בריך הוא על ידי נשמות ישראל. כב. הפשע של אדם מכניס כפירה לאדם. כג. כשנופל מאמונתו יבכה. כד. אמונה בא על ידי שתיקה. כה. על ידי קנאה אדם נופל מאמונתו. כו. מי שאין לו אמונה, בידוע שמזלזל בדברי תורה. כז. מי שמנקה בכל עת ידיו, על ידי זה מזכה את לבו. כח. כשאדם נופל מאמונה, ידע שדנין אותו למעלה. כט. כשנופל מאמונתו בא לידי קרי ולידי הרהורי אשה ולידי הרהורי עבודה זרה. ל. אמונה בא על ידי צדקה. לא. על ידי אמונה יכול להבין את השם יתברך. לב. על ידי אמונה יכול לבוא לבטחון. לג. על ידי אמונה הקדוש ברוך הוא יסלח לך [על] כל עוונותיך. לד. לפעמים הקדוש ברוך הוא שולח צער לאדם ומכה אותו ואין מפיל אותו לחלשה, אין זה כי אם בשביל אמונה. לה. על ידי שבועת שקר נופל מאמונה. לו. מי שאין לו אמונה אינו מקבל מוסר. לז. מי שאין מאמין בדברי הצדיק לסוף שאין נהנה מהדבר אף על פי שהוא רואה. לח. מי שאין לו אמונה, בודאי חקות הקדוש ברוך הוא אצלו נמאס. לט. משיח יבוא בפתע פתאום, ועל ידי זה מחמת שמחה יפחדו ישראל. מ. כשיבוא משיח, אזי כל השרים של מעלה ושל מטה יחלו, אבל עכשו כשיש עליה לאיזה שר, אזי ישראל הם חולים. מא. לעתיד לבוא כל אחד הזעיר מחברו בשנים יהיה יותר למעלה. מב. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו את השבת, ובטלו קריאת שמע, שחרית וערבית, ובטלו תינוקות של בית רבן, ולא היה להם בשת פנים זה מזה, והשוו קטן וגדול, גם לא הוכיחו זה את זה, גם בזו תלמידי חכמים, גם פסקו ממנה אנשי אמנה. מג. אין ירושלים נפדית אלא בצדקה. מד. מלחמה אתחלתא דגאלה היא. מה. מי שמגדל חזירים, הוא מעכב את הגאלה. מו. לא יבנה ירושלים, עד שיהיה שלום בין ישראל. מז. מה שישראל הולכים בגלות מאמה לאמה, הוא סימן שיבוא משיח. מח. כשאמות מחרפין אותנו ביותר זה סימן על משיח. מט. אין בית המקדש נבנה, עד שיכלה גאוה. נ. על ידי אחדות שיהיה בישראל, יבוא משיח. נא. משיח יבוא בשנת ברכה. נב. אין משיח בא, עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. נג. המשיא בתו לתלמיד חכם, והמהנהו מנכסיו, והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, זוכה לתחית המתים. נד. מרוח פיו של השקרן נעשה יצר הרע, וכשיבוא משיח אזי לא יהיה שקר, בשביל זה לא יהיה יצר הרע בעולם. נה. מי שהוא איש אמת, הוא יכול להכיר באחר, אם אחר דובר אמת אם לאו. נו. השקר לא יסכימו עליו רבים. נז. הקדוש ברוך הוא שונא לזה האיש, המדבר אחד בפה ואחד בלב. נח. עשיר מכחש אין הדעת סובלו, וגם הוא נבזה בעיני עצמו. נט. תקון לפה שיתן צדקה. ס. על ידי האמת העולם נשמר מכל הזקות. סא. על ידי חנפה בא לשקר. סב. מי שנותן צדקה שכרו שיזכה לאמת. סג. על ידי שקר בודאי תשנא הענוים. סד. אדם נכר על ידי משרתיו, אם הוא אוהב שקר אם לאו. סה. כשאין אמת אין חסד. סו. כשיש לך שקר, אזי כשהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות לך איזה ישועה, אזי השקר מגלה עוונותיך, כדי שלא יושיע לך. סז. על ידי אמת הקדוש ברוך הוא פודה אותך מכל הצרות. סח. טוב לאדם שימות, משיחיה ויהיה שקרן בעיני בני אדם. חלק שני א. לפעמים אדם בא לאיזהו מקום, ויש לו צער בזה המקום, ידע שזה המקום היו בו אבותיו ונפל להם איזה כפירה, או בניו יבואו במקום הזה לאיזה כפירה, ועל ידי זה הוא סובל עכשו צער במקום הזה. ב. על ידי חנפה בא לידי כפירה. ג. אין הקדוש ברוך הוא עושה מופתים אלא לזה שהוא מאמין בשני עולמות. ד. על ידי אמונה נתבטלין הגזרות, שאמות גוזרין עלינו. ה. דע, שיש לכל עשב ועשב כח מיחד לרפאות איזה חולאת מיחדת, וכל זה אינו אלא למי שלא שמר אמונתו ובריתו, ולא שמר את עצמו מלעבר על "אל תהי בז לכל אדם". אבל מי שיש לו אמונה בשלמות, והוא גם כן שומר הברית ומקים "אל תהי בז לכל אדם", אין רפואתו תולה בחלקי עשבים המיחדים לחולאתו, אלא נתרפא בכל מאכל ומשקה בבחינת "וברך את לחמך" וכו', ואין צריך להמתין עד שיתרמו עשבים המיחדים לרפואתו. ו. עקר הישועה הבאה אינה אלא על ידי אמונה, ומדת אמונה היא לפי מנהיגי הדור. ז. כשהולך מרב לרב, אז צריך לחזק אמונתו באחדות השם יתברך, כי הלמוד מהרבה מלמדים מזיק לאמונת היחוד. וכן הרב שיש לו אמונת היחוד, הוא יכול להאיר לכל תלמיד ותלמיד לפי כחו, וכל תלמיד אינו שומע אלא מה שצריך לו ולא יותר. ח. הנחמה בא על ידי אמונה. ט. על ידי מעוט אמונה נתרבו הזבובים בעולם. י. מי ששומר את עצמו מלעבר על "לא תחמד", על ידי זה נצול מכעס וגאוה ומחסרון אמונה, הבאה על ידי כעס וגאוה. יא. על ידי שאין מודיעין אלקותו לאמות העולם, על ידי זה אמות העולם מסיתין ומדיחין את ישראל לילך בחכמות חיצוניות. יב. על ידי קלקול אמונה נתעוררין דינים, ועל ידי הרהורי עבודה זרה נתעוררין דיני דינים, הינו שדנים את הדינים שנדון כבר, אם נדון כראוי בלי ותרנות. יג. שכול בנים בא, חס ושלום, על מי שמפיל את חברו מאמונה. יד. אשה הזהירה בחלה בניה בעלי אמונה. טו. על ידי אמונה נתישב הדעת. טז. על ידי תורה בא לאמונה, ועל ידי אמונה בא לקדוש השם. יז. מי שאינו יכול לישן, יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים. יח. קטני אמנה קשה להם להשיג חדושין דאוריתא.
חלק א'
א. צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה וְלא בְּדֶרֶךְ מוֹפֵת.
ב. עַל יְדֵי עֲנָוָוה תִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה.
ג. בִּרְאוֹתְךָ שִׁנּוּי מַעֲשִֶׂה, אַל תּאמַר מִקְרֶה הוּא, אֶלָּא תַּאֲמִין כִּי זֶה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
ד. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מְבִיאִים הֶזֵּק גָּדוֹל לָעוֹלָם. וְהַדָּבָר קָשֶׁה: לָמָּה נִבְרְאוּ ? תֵּדַע, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם צַד אֶחָד לְטוֹבָה.
ה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מִדִּבּוּר שֶׁל אֶפִּיקוֹרוֹס אֲפִילּוּ שֶׁאֵינוֹ מִדִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת, עַל יְדֵי זֶה בָּא לְהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
ו. עַל יְדֵי אֱמוּנָה הָאָדָם חָבִיב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּאִשָּׁה לְבַעְלָהּ.
ז. מִי שֶׁאֵינוֹ מֵכִין אֶת לִבּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לֶאֱמוּנָה.
ח. מִי שֶׁנֶּאֱבַד לוֹ אֵיזֶהוּ דָּבָר, בְּיָדוּעַ שֶׁנָּפַל מֵאֱמוּנָתוֹ.
ט. מִי שֶׁנֶּאֱבַד אֱמוּנָתוֹ מִמֶּנּוּ, יֵלֵךְ עַל קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל וִיסַפֵּר הַחֲסָדִים, שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
י. אֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם.
יא. עַל יְדֵי הַלִּמּוּד נִשְׁבָּרִים כָּל הַכְּפִירוֹת.
יב. עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבָּרֵךְ.
יג. עַל יְדֵי רִבּוּי אֲכִילָה נוֹפְלִים מֵאֱמוּנָה.
יד. כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם כְּשֶׁהֵם זַכִּים וּבְהִירִים, תִּזְכֶּה לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים.
טו. כְּשֶׁנּוֹפֵל אֵיזֶה קֻשְׁיָא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי תִּשְׁתּק, וְעַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה מַחְשְׁבוֹתֶיךָ בְּעַצְמָם יָשִׁיבוּ לְךָ תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹתֶיךָ.
טז. כְּשֶׁמְּחָרְפִין אוֹתְךָ, וְאַתָּה שׁוֹתֵק, תִּזְכֶּה לְהָבִין תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹתֶיךָ וְתִזְכֶּה לְרוּחַ בִּינָה.
יז. כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מִתְנַגְּדִים לוֹמְדִים וַעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים, דַּע, שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל כַּמָּה פְּעָמִים מֵאֱמוּנָה.
יח. אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה. ִ
יט. עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְחַכֵּם.
כ. מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר כָּךְ יִזְכֶּה לְהָבִין אוֹתוֹ בַּשֵּׂכֶל.
כא. זִוּוּגָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יְדֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל.
כב. הַפֶּשַׁע שֶׁל אָדָם מַכְנִיס כְּפִירָה לָאָדָם.
כג. כְּשֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ יִבְכֶּה.
כד. אֱמוּנָה בָּא עַל יְדֵי שְׁתִיקָה.
כה. עַל יְדֵי קִנְאָה אָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ.
כו. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּיָדוּעַ שֶׁמְּזַלְזֵל בְּדִבְרֵי תוֹרָה.
כז. מִי שֶׁמְּנַקֶּה בְּכָל עֵת יָדָיו, עַל יְדֵי זֶה מְזַכֶּה אֶת לִבּוֹ.
כח. כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה, יֵדַע שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה.
כט. כְּשֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ בָּא לִידֵי קֶרִי וְלִידֵי הִרְהוּרֵי אִשָּׁה וְלִידֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
ל. אֱמוּנָה בָּא עַל יְדֵי צְדָקָה.
לא. עַל יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
לב. עַל יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לָבוֹא לְבִטָּחוֹן.
לג. עַל יְדֵי אֱמוּנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִסְלַח לְךָ [עַל] כָּל עֲווֹנוֹתֶיךָ.
לד. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ צַעַר לְאָדָם וּמַכֶּה אוֹתוֹ וְאֵין מַפִּיל אוֹתוֹ לְחֻלְשָׁה, אֵין זֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל אֱמוּנָה.
לה. עַל יְדֵי שְׁבוּעַת שֶׁקֶר נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה.
לו. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה אֵינוֹ מְקַבֵּל מוּסָר.
לז. מִי שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק לְסּוֹף שֶׁאֵין נֶהֱנֶה מֵהַדָּבָר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה.
לח. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּוַדַּאי חֻקּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶצְלוֹ נִמְאָס.
לט. מָשִׁיחַ יָבוֹא בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה יִפְחֲדוּ יִשְׂרָאֵל.
מ. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אֲזַי כָּל הַשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה יֶחֱלוּ, אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁיֵּשׁ עֲלִיָּה לְאֵיזֶה שַׂר, אֲזַי יִשְׂרָאֵל הֵם חוֹלִים.
מא. לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל אֶחָד הַזָּעִיר מֵחֲבֵרוֹ בַּשָּׁנִים יִהְיֶה יוֹתֵר לְמַעְלָה.
מב. לא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וּבִטְּלוּ קְרִיאַת שְׁמַע, שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וּבִטְּלוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וְלא הָיָה לָהֶם בּשֶׁת פָּנִים זֶה מִזֶּה, וְהִשְׁווּ קָטן וְגָדוֹל, גַּם לא הוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה, גַּם בִּזּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, גַּם פָּסְקוּ מִמֶּנָּהּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה.
מג. אֵין יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵית אֶלָּא בִּצְדָקָה.
מד. מִלְחָמָה אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה הִיא.
מה. מִי שֶׁמְּגַדֵּל חֲזִירִים, הוּא מְעַכֵּב אֶת הַגְּאֻלָּה.
מו. לא יִבָּנֶה יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל.
מז. מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בַּגָּלוּת מֵאֻמָּה לְאֻמָּה, הוּא סִימָן שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ.
מח. כְּשֶׁאֻמּוֹת מְחָרְפִין אוֹתָנוּ בְּיוֹתֵר זֶה סִימָן עַל מָשִׁיחַ.
מט. אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִבְנֶה, עַד שֶׁיִּכְלֶה גַּאֲוָה.
נ. עַל יְדֵי אַחְדוּת שֶׁיִּהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל, יָבוֹא מָשִׁיחַ.
נא. מָשִׁיחַ יָבוֹא בִּשְׁנַת בְּרָכָה.
נב. אֵין מָשִׁיחַ בָּא, עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף.
נג. הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וְהַמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו, וְהָעוֹשֶׂה פַּרְקְמַטְיָא לְתַלְמִיד חָכָם, זוֹכֶה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.
נד. מֵרוּחַ פִּיו שֶׁל הַשַּׁקְּרָן נַעֲשָׂה יֵצֶר הָרָע, וּכְשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אֲזַי לא יִהְיֶה שֶׁקֶר, בִּשְׁבִיל זֶה לא יִהְיֶה יֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם.
נה. מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר בְּאַחֵר, אִם אַחֵר דּוֹבֵר אֱמֶת אִם לָאו.
נו. הַשֶּׁקֶר לא יַסְכִּימוּ עָלָיו רַבִּים.
נז. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שוֹנֵא לְזֶה הָאִישׁ, הַמְּדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.
נח. עָשִׁיר מְכַחֵשׁ אֵין הַדַּעַת סוֹבְלוֹ, וְגַם הוּא נִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ.
נט. תִּקּוּן לַפֶּה שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה.
ס. עַל יְדֵי הָאֱמֶת הָעוֹלָם נִשְׁמָר מִכָּל הֶזֵּקוֹת.
סא. עַל יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לְשֶׁקֶר.
סב. מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה שְׂכָרוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמֶת.
סג. עַל יְדֵי שֶׁקֶר בְּוַדַּאי תִּשְׂנָא הָעֲנָוִים.
סד. אָדָם נִכָּר עַל יְדֵי מְשָׁרְתָיו, אִם הוּא אוֹהֵב שֶׁקֶר אִם לָאו.
סה. כְּשֶׁאֵין אֱמֶת אֵין חֶסֶד.
סו. כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ שֶׁקֶר, אֲזַי כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לַעֲשוֹת לְךָ אֵיזֶה יְשׁוּעָה, אֲזַי הַשֶּׁקֶר מְגַלֶּה עֲווֹנוֹתֶיךָ, כְּדֵי שֶׁלּא יוֹשִׁיעַ לָךְ.
סז. עַל יְדֵי אֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹדֶה אוֹתְךָ מִכָּל הַצָּרוֹת.
סח. טוֹב לָאָדָם שֶׁיָּמוּת, מִשֶּׁיִּחְיֶה וְיִהְיֶה שַׁקְרָן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם.
חלק שני
א. לִפְעָמִים אָדָם בָּא לְאֵיזֶהוּ מָקוֹם, וְיֵשׁ לוֹ צַעַר בְּזֶה הַמָּקוֹם, יֵדַע שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם הָיוּ בּוֹ אֲבוֹתָיו וְנָפַל לָהֶם אֵיזֶה כְּפִירָה, אוֹ בָּנָיו יָבוֹאוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְאֵיזֶה כְּפִירָה, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא סוֹבֵל עַכְשָׁו צַעַר בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
ב. עַל יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לִידֵי כְּפִירָה.
ג. אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מוֹפְתִים אֶלָּא לָזֶה שֶׁהוּא מַאֲמִין בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת.
ד. עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבַּטְּלִין הַגְּזֵרוֹת, שֶׁאֻמּוֹת גּוֹזְרִין עָלֵינוּ.
ה. דַּע, שֶׁיֵּשׁ לְכָל עֵשֵֶׂב וָעֵשֶׂב כּחַ מְיֻחָד לְרַפְּאוֹת אֵיזֶה חוֹלַאַת מְיֻחֶדֶת, וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁלּא שָׁמַר אֱמוּנָתוֹ וּבְרִיתוֹ, וְלא שָׁמַר אֶת עַצְמוֹ מִלַּעֲבר עַל "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם". אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהוּא גַם כֵּן שׁוֹמֵר הַבְּרִית וּמְקַיֵּם "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם", אֵין רְפוּאָתוֹ תּוֹלָה בְּחֶלְקֵי עֲשָׂבִים הַמְיֻחָדִים לְחוֹלַאתּוֹ, אֶלָּא נִתְרַפֵּא בְּכָל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה בִּבְחִינַת "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ" וְכוּ', וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּתְרַמּוּ עֲשָׂבִים הַמְיֻחָדִים לִרְפוּאָתוֹ.
ו. עִקַּר הַיְּשׁוּעָה הַבָּאָה אֵינָהּ אֶלָּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה, וּמִדַּת אֱמוּנָה הִיא לְפִי מַנְהִיגֵי הַדּוֹר.
ז. כְּשֶׁהוֹלֵךְ מֵרַב לְרַב, אָז צָרִיךְ לְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַלִּמּוּד מֵהַרְבֵּה מְלַמְּדִים מַזִּיק לֶאֱמוּנַת הַיִּחוּד. וְכֵן הָרַב שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנַת הַיִּחוּד, הוּא יָכוֹל לְהָאִיר לְכָל תַּלְמִיד וְתַלְמִיד לְפִי כּחוֹ, וְכָל תַּלְמִיד אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ וְלא יוֹתֵר.
ח. הַנֶּחָמָה בָּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה.
ט. עַל יְדֵי מִעוּט אֱמוּנָה נִתְרַבּוּ הַזְּבוּבִים בָּעוֹלָם.
י. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִלַּעֲבר עַל "לא תַחְמד", עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִכַּעַס וְגַאֲוָה וּמֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, הַבָּאָה עַל יְדֵי כַּעַס וְגַאֲוָה.
יא. עַל יְדֵי שֶׁאֵין מוֹדִיעִין אֱלקוּתוֹ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, עַל יְדֵי זֶה אֻמּוֹת הָעוֹלָם מְסִיתִין וּמַדִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת.
יב. עַל יְדֵי קִלְקוּל אֱמוּנָה נִתְעוֹרְרִין דִּינִים, וְעַל יְדֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִתְעוֹרְרִין דִּינֵי דִּינִים, הַיְנוּ שֶׁדָּנִים אֶת הַדִּינִים שֶׁנִּדּוֹן כְּבָר, אִם נִדּוֹן כָּרָאוּי בְּלִי וַתְּרָנוּת.
יג. שִׁכּוּל בָּנִים בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, עַל מִי שֶׁמַּפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מֵאֱמוּנָה.
יד. אִשָּׁה הַזְּהִירָה בְּחַלָּה בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי אֱמוּנָה.
טו. עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְיַשֵּׁב הַדַּעַת.
טז. עַל יְדֵי תּוֹרָה בָּא לֶאֱמוּנָה, וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה בָּא לְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם.
יז. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישׁן, יַעֲלֶה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ אֱמוּנַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים.
יח. קְטַנֵּי אֲמָנָה קָשֶׁה לָהֶם לְהַשִּׂיג חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רח - צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ
...וכו' פרוש: מה שרשעים עושים יסורים לצדיקים ורודפים את הצדיקים זה סבה מאת השם יתברך כדי שיתבונן הצדיק ויפשפש במעשיו נמצא שהרשע הוא כמו צופה כשומר העיר שנקרא צופה כן הרשע הוא שומר את הצדיק מלפל בגשמיות פרוש אחר, מעט המחלקת שיש על צדיקים היא טובה להם כי המחלקת היא כמו מכסה להם שלא יתגלו ויתפרסמו ביותר מכדי הצרך וזה פרוש "צופה רשע לצדיק" צופה לשון מכסה כמו שכתוב "וצפית אותו זהב" אבל אלו הרשעים מרבים במחלקת, מרבים במכסה עד שאין כח בצדיקים לסבל מחלקתם ו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - הַשַּׁבָּתִים שֶׁשּׁוֹבְתִים אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת דע והאמן, כי השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת, הם כמו תענית...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...יתרו על כל הטובה "ויחד יתרו על כל הטובה" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'שנעשה בשרו חדודין חדודין' כי כל השמחות הם רק בשעתן כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית השמחה הוא רק בשעתן ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם [למות] וכו' אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף אז יש לו לשמח מאד כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "והנה טוב מאד" זה [מלאך המוות] וכו' כי הוא טוב מאד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נ - כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל
...זכרונו לברכה] הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי" 'אזי כלבא נחת ואכל קרבנו' הינו תפילתו וכשמתפלל וטועם מתיקות בדבורי התפילה זאת הבחינה נקראת "כל עצמותי תאמרנה" ואין יכול לטעם מתיקות בתפילה אלא כשתקן פגם הברית כי מיין מתיקין, זה בחינת מיין דדכין ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו, כמו שאמרו: 'השמע לאזנך' וכו' אזי...
חיי מוהר"ן - קב - סיפורים חדשים
...- קב - סיפורים חדשים אות קב שמעתי בשמו שספר בירושלים יש בית הכנסת שמביאין לשם כל המתים שבעולם ותכף שמת אחד בעולם מביאין לשם תכף אותו המת ושם דנין אותו היכן יהיה מקומו כי יש מתים בארץ ישראל שנושאין אותן לחוץ לארץ וכן להפך כמובא. ושם באותו בית הכנסת יושבין הבית דין שדנין כל אחד ואחד ונותנין לו מקומו הראוי לו. ויש אחד שדנין אותו שלא יהיה לו שום מקום ויהיה נאבד ונשלך בכף הקלע וכשמביאין את המת לשם אזי מביאין אותו במלבושים. ויש אחד שחסר לו מהמלבוש שלו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צב - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...חס ושלום לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בספר הראשון [בסימן רה], עין שם הענין כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: ברכה, אשרי משכיל וכו' כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל כמבאר מזה שם בספר הראשון ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל הוא מרמז בפסוקים אלו. ברכה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' אשרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" משכיל "ומה' אשה משכלת"...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כשרואה אדם שהקליפות והתאות גוברים עליו
...מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כשרואה אדם שהקליפות והתאות גוברים עליו [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] כשרואה אדם שהקליפות והתאות גוברים עליו אזי יתענה וע"י התענית נזדווגו קוב"ה ושכינתי' אחור באחור כדי שלא יאחזו באחוריים וזהו ר'ע'ב' שמרעיב א"ע בתענית אותיות רי"ש ע"ב רי"ש אחוריים דשכינתיה שהיא אלהים ע"ב אחוריים של שם העצם שע"י הרעב שע"י התענית מזווגם אחור באחור שלא יינקו החצונים כנ"ל וע"י התענית נמשך הדיבור כי נתלחלחל הגרון מנגיבה דילה ויוצא מבחי'...
חיי מוהר"ן - ס - שיחות השיך לספורי מעשיות
...מעשיות אות ס המעשה של הבערגיר ספר אחרי שספרו לפניו מקדם מענין כתב עם אותיות של זהב וזה היה אחר פורים תקס"ט קדם פורים ספר המעשה מחכם ותם אות סא במוצאי שבת פרשת נח שנת תק"ע אחרי שאמר בליל שבת התורה המתחלת [סימן סז תנינא]. וזה בחינת הספד על סלוק הצדיק ובמוצאי שבת נכנסנו אליו כדרכנו והטה בידו שנלך מאתו ותכף הלכנו מאתו. והיה לנו לפלא כי דרכנו היה תמיד לדבר עמו הרבה במוצאי שבת והיה לנו צער קצת מזה ונכנסנו לבית הרב דפה. אחר איזה שעות שלח המשרת שלו וקרא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסג - חֳלִי הַקַּדַּחַת - בָּא עַל יְדֵי מַה שֶּׁאָדָם אוֹכֵל אֲכִילָה יְתֵרָה
...שאדם אוכל אכילה יתרה דע שחלי הקדחת, רחמנא לצלן בא על ידי מה שאדם אוכל אכילה יתרה כי כשאוכל יותר ממה שצריך הוא בחינת מאכל בהמה כי גדר האדם לאכל רק כפי מה שצריך וכשאוכל יותר הוא מעשה בהמה, שאוכלת ולועסת כל היום ועל ידי זה בא קדחת, רחמנא לצלן וכן כשנזדמן להאדם בתוך מאכלו ניצוצות שלא נתבררו עדין ממאכל בהמה למאכל אדם על ידי זה בא גם כן חלי הנ"ל [אם לא מי שהוא אדם גדול מאד שיכול לדלג מדרגה שלמה ולהעלות המאכל למעלת מדבר] כי כשאוכל מאכל בהמה כנ"ל נמצא שיוצא...
ספר המידות - גנבה וגזלה
...גזלת חברו, הרי הוא מוכן לכל חטא ועון, ואין תקנה להסירו מדרכו הרעה. ב. בעוון הגזל הגובאי עולה ורעב הוה ובני אדם אוכלין בשר בניהם. ג. מי שאינו מהנה את אחרים מממונו, על ידי זה גזלנים באים עליו. ד. הגוזל את חברו שוה פרוטה, כאלו נוטל נשמתו ונשמת בניו ובנותיו ואפילו גרמא. ה. מי שלא חס על ממון חברו, בידוע שהוא גנב. ו. אונאת ממון מתר להנאות את עובד אלילים. ז. מי שקופץ ידו מצדקה, גזלנים באים עליו. ח. מי שש בטחונו על הגויים לסוף לוקחין משלו בעל כרחו. ט. על...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.9219 שניות - עכשיו 29_03_2024 השעה 17:27:34 - wesi2