ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - אות טז
וגדל עצם מעלת קדשתו בשבירת התאוה הכללית שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאוות המשגל אי אפשר לבאר ולספר ואמר: שהיו לו נסיונות אין מספר רק באמת אין זה נסיון כלל כי אמר שאין זה תאוה כלל ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפילו עכו"ם מאחר שהוא רק חכם אמת ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס ובענין מאוס תאוה זו הפליג לדבר הרבה מאד בענין זה אשר אי אפשר לבאר מחמת השכחה והכלל שהיה ממאס מאד תאוה זו בתכלית המאוס עד שגזר ואמר שמי שהוא חכם אמת קצת אין התאוה הזאת נחשבת לנסיון כלל אבל גם קדם שזכה לזה שיתבטל ויהיה נמאס אצלו לגמרי התאוה הזאת גם קדם לזה גם אז היו לו כמה וכמה נסיונות גדולות ונוראות מאד בתאוה זו, אשר אי אפשר לבאר בפרט כי בימי נעוריו ממש, בעת רתיחת הדמים היה לו כמה וכמה נסיונות גדולות של תאוה זו עד אין מספר אשר היה בידו למלאת תאוותו והיה בסכנה גדולה מאד מאד אך היה גבור חזק והתגבר על יצרו וכפה תאוותו כמה וכמה פעמים ואף על פי כן לא היה מתרחק עצמו פעם שנית לברח מהנסיון רק אדרבא היה חפץ בנסיונות והיה מתפלל להשם יתברך שיזמין לו נסיונות כי היה חזק בדעתו שבודאי לא ימרד כנגד השם יתברך כי איך אפשר שיעשה עברה, חס ושלום, ויעבר על רצון השם יתברך אם לא שיהיה נעשה משגע, חס ושלום, בעת הזאת אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד, לפי גדל חזק לבו שהיה חזק בה' מאד ואף על פי כן, בעת שבא עליו הנסיון היה בסכנה גדולה מאד והיה צועק להשם יתברך מאד עד שזכה להתגבר על יצרו ולהנצל ואף על פי כן לא התרחק עצמו מהנסיון פעם אחרת אף על פי שבשעת הנסיון היה קשה עליו מאד כנ"ל וכן היה כמה וכמה פעמים הרבה מאד עד אין שעור והשם יתברך היה בעזרו וזכה להתגבר על יצרו ולשבר תבערת המדורה של תאוה הכללית הזאת והיה קדוש גדול מאד מאד בפרישות תאוה זו בפרישות גדול ובקדשה גדולה ונוראה מאד ואמר שהבעל דבר רצה להניח לו הכל רק שהוא יותר לו דבר אחד והוא אמר להפוך שהוא יניח הכל רק אותו הדבר אינו רוצה להניח מלשברו דהינו שהבעל דבר היה מרצה להניח לו שישבר כל התאוות רק שהוא יותר לו דבר אחד מן הסתם הינו התאוה הכללית הנ"ל שעקר היצר הרע הוא בתאוה זו אבל הוא, זכרונו לברכה, אמר להפך שהוא יניח לו הכל לבלי לשברו רק זאת התאוה רוצה לשברה לגמרי וכן היה נוהג מתחלה שכל מגמתו וכל יגיעתו היו רק לשבר בראשונה התאוה הכללית הזאת ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאוות אכילה רק אדרבא, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד הרבה יותר משאר בני אדם ואמר, שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאוות אכילה ואחר כך שבר גם זאת התאוה של אכילה והיו לו כמה מיני יגיעות ועבודות ומלחמות ונסיונות אין מספר קדם ששבר התאוה הכללית הנ"ל וכמה וכמה תפילות ותחנונים ובכיות ושיחות שהיה מתפלל ומתחנן ושופך לבו לפני השם יתברך בכמה וכמה מיני תחנונים ורצויים ופיוסים שיהיה השם יתברך בעזרו להנצל מתאוה זו עד אשר זכה לעמד בכל הנסיונות וקדש עצמו מאד בפרישות תאוה זו עד אין שעור וערך עד אשר זכה לשבר תאוה זו לגמרי עד אשר היה לפלא אצלו על מי שנדמה לו שקשה לשבר תאוה זו כי אמר שאין זה תאוה כלל והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין ביטול ומאוס תאוה זו ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה כי כבר נתערבו דמיהם כל כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו על כן אי אפשר לדבר בזה הרבה אבל באמת מי שהוא חכם אמת קצת יכול בקל למאס תאוה זו לגמרי כי אמר שאין זה נסיון כלל למי שהוא רק חכם אמת כנ"ל ואמר שבהכרח שיש בכל זה סוד כי באמת אין זה תאוה כלל והתפאר עצמו מאד בגדל חזקו בשבירת תאוה זו והיה קדוש גדול ונורא מאד בענין זה ואמר על עצמו שאין לו שום תאוה כלל ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים דהינו שאין לו שום מלחמה מחמת איזה צד הרהור כשרואה או כשמדבר עם איזה אשה כי הכל שוה אצלו
וְגדֶל עצֶם מַעֲלַת קְדֻשָּׁתוֹ בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת שֶׁהוּא תַּאֲוָות הַמִּשְׁגָּל

אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר

וְאָמַר: שֶׁהָיוּ לוֹ נִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר

רַק בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נִסָּיוֹן כְּלָל

כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל

וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם

מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת

רָאוּי שֶׁלּא יִהְיֶה אֶצְלוֹ הַתַּאֲוָה הַזּוֹ נֶחֱשֶׁבֶת לְתַאֲוָה כְּלָל

וְאָמַר כִּי מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּחָכְמַת הַנִּתּוּחַ וְיוֹדֵעַ סֵדֶר הָאֵיבָרִים שֶׁל הָאָדָם כְּפִי חָכְמַת הַנִּתּוּחַ

רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נִמְאָס אֶצְלוֹ הַתַּאֲוָה הַזּאת בְּתַכְלִית הַמִּאוּס

וּבְעִנְיָן מִאוּס תַּאֲוָה זוֹ הִפְלִיג לְדַבֵּר הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיָן זֶה

אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר מֵחֲמַת הַשִּׁכְחָה

וְהַכְּלָל שֶׁהָיָה מְמָאֵס מְאד תַּאֲוָה זוֹ בְּתַכְלִית הַמִּאוּס

עַד שֶׁגָּזַר וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת

אֵין הַתַּאֲוָה הַזּאת נֶחֱשֶׁבֶת לְנִסָּיוֹן כְּלָל

אֲבָל גַּם קדֶם שֶׁזָּכָה לָזֶה שֶׁיִּתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה נִמְאָס אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי הַתַּאֲוָה הַזּאת

גַּם קדֶם לָזֶה גַּם אָז הָיוּ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאד בְּתַאֲוָה זוֹ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר

בִּפְרָט כִּי בִּימֵי נְעוּרָיו מַמָּשׁ, בְּעֵת רְתִיחַת הַדָּמִים הָיָה לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל תַּאֲוָה זוֹ עַד אֵין מִסְפָּר

אֲשֶׁר הָיָה בְּיָדוֹ לְמַלּאת תַּאֲוָותוֹ וְהָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד מְאד

אַךְ הָיָה גִּבּוֹר חָזָק וְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְכָפָה תַּאֲוָותוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים

וְאַף עַל פִּי כֵן לא הָיָה מִתְרַחֵק עַצְמוֹ פַּעַם שֵׁנִית לִבְרחַ מֵהַנִּסָּיוֹן

רַק אַדְּרַבָּא הָיָה חָפֵץ בְּנִסְיוֹנוֹת

וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּזְמִין לוֹ נִסְיוֹנוֹת

כִּי הָיָה חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּוַדַּאי לא יִמְרד כְּנֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְיַעֲבר עַל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִם לא שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בָּעֵת הַזּאת

אֲבָל מֵאַחַר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה שֵׂכֶל בְּעָלְמָא בְּעֵת הַנִּסָּיוֹן

בְּוַדַּאי יוּכַל לַעֲמד, לְפִי גּדֶל חֹזֶק לִבּוֹ שֶׁהָיָה חָזָק בַּה' מְאד

וְאַף עַל פִּי כֵן, בְּעֵת שֶׁבָּא עָלָיו הַנִּסָּיוֹן הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד

וְהָיָה צוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאד

עַד שֶׁזָּכָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וּלְהִנָּצֵל

וְאַף עַל פִּי כֵן לא הִתְרַחֵק עַצְמוֹ מֵהַנִּסָּיוֹן פַּעַם אַחֶרֶת

אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָיָה קָשֶׁה עָלָיו מְאד כַּנַּ"ל

וְכֵן הָיָה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאד עַד אֵין שִׁעוּר

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרוֹ

וְזָכָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וּלְשַׁבֵּר תַּבְעֵרַת הַמְּדוּרָה שֶׁל תַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַזּאת

וְהָיָה קָדוֹשׁ גָּדוֹל מְאד מְאד בִּפְרִישׁוּת תַּאֲוָה זוֹ בִּפְרִישׁוּת גָּדוֹל וּבִקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה מְאד

וְאָמַר שֶׁהַבַּעַל דָּבָר רָצָה לְהַנִּיחַ לוֹ הַכּל רַק שֶׁהוּא יְוַתֵּר לוֹ דָּבָר אֶחָד

וְהוּא אָמַר לְהִפּוּךְ שֶׁהוּא יַנִּיחַ הַכּל

רַק אוֹתוֹ הַדָּבָר אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחַ מִלְּשַׁבְּרוֹ

דְּהַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל דָּבָר הָיָה מְרֻצֶּה לְהַנִּיחַ לוֹ שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת רַק שֶׁהוּא יְוַתֵּר לוֹ דָּבָר אֶחָד

מִן הַסְּתָם הַיְנוּ הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַנַּ"ל

שֶׁעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוּא בְּתַאֲוָה זוֹ

אֲבָל הוּא, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אָמַר לְהֵפֶךְ

שֶׁהוּא יַנִּיחַ לוֹ הַכּל לִבְלִי לְשַׁבְּרוֹ

רַק זאת הַתַּאֲוָה רוֹצֶה לְשַׁבְּרָהּ לְגַמְרֵי

וְכֵן הָיָה נוֹהֵג מִתְּחִלָּה

שֶׁכָּל מְגַמָּתוֹ וְכָל יְגִיעָתוֹ הָיוּ רַק לְשַׁבֵּר בָּרִאשׁוֹנָה הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַזּאת

וְלא הָיָה מַשְׁגִּיחַ כְּלָל בִּתְחִלָּה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָות אֲכִילָה

רַק אַדְּרַבָּא, בִּתְחִלָּה הָיָה אוֹכֵל הַרְבֵּה מְאד מְאד

הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם

וְאָמַר, שֶׁאָז הָיָה מַמְשִׁיךְ כָּל הַתַּאֲווֹת לְתוֹךְ תַּאֲוָות אֲכִילָה

וְאַחַר כָּךְ שִׁבֵּר גַּם זאת הַתַּאֲוָה שֶׁל אֲכִילָה

וְהָיוּ לוֹ כַּמָּה מִינֵי יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת וּמִלְחָמוֹת וְנִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר קדֶם שֶׁשִּׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַנַּ"ל

וְכַמָּה וְכַמָּה תְפִילּוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבְכִיּוֹת וְשִׂיחוֹת שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן וְשׁוֹפֵךְ לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי תַּחֲנוּנִים וְרִצּוּיִים וּפִיּוּסִים שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֶזְרוֹ לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוָה זוֹ

עַד אֲשֶׁר זָכָה לַעֲמד בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת

וְקִדֵּשׁ עַצְמוֹ מְאד בִּפְרִישׁוּת תַּאֲוָה זוֹ עַד אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ

עַד אֲשֶׁר זָכָה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָה זוֹ לְגַמְרֵי

עַד אֲשֶׁר הָיָה לְפֶלֶא אֶצְלוֹ עַל מִי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָה זוֹ

כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל

וְהָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה, בְּעִנְיַן בִּיטּוּל וּמִאוּס תַּאֲוָה זוֹ

וְאָמַר: שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה עִם אֲנָשִׁים שֶׁכְּבָר נִתְגַּשְּׁמוּ בְּעִנְיָן זֶה

כִּי כְּבָר נִתְעָרְבוּ דְּמֵיהֶם כָּל כָּךְ

עַד שֶׁנִּתְעָרֵב דַּעְתָּם

עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהָבִין כְּלָל

וְאֵין נִכְנָס בְּלִבָּם כְּלָל שֶׁאֶפְשָׁר לְמָאֵס תַּאֲוָה זוֹ

עַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה הַרְבֵּה

אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת

יָכוֹל בְּקַל לְמַאֵס תַּאֲוָה זוֹ לְגַמְרֵי

כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה נִסָּיוֹן כְּלָל לְמִי שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת כַּנַּ"ל

וְאָמַר שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל זֶה סוֹד

כִּי בֶּאֱמֶת אֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל

וְהִתְפָּאֵר עַצְמוֹ מְאד בְּגדֶל חָזְקוֹ בִּשְׁבִירַת תַּאֲוָה זוֹ

וְהָיָה קָדוֹשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד בְּעִנְיָן זֶה

וְאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה כְּלָל

וְאָמַר: שֶׁאֶצְלוֹ זָכָר וּנְקֵבָה שָׁוִים

דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מִלְחָמָה מֵחֲמַת אֵיזֶה צַד הִרְהוּר

כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹ כְּשֶׁמְּדַבֵּר עִם אֵיזֶה אִשָּׁה

כִּי הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ
שיחות הר"ן - אות כו
...כו אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו אבל עכשו על ידי השכחה נשכח מה שעבר ואצלו הדרך שכל מה שעבר והלך, נפסק והולך לחלוטין ואינו חוזר בדעתו עוד כלל ואינו מבלבל כלל עצמו עוד במה שכבר עבר והלך וכו' וענין זה הוא דרך עצה טובה גדולה מאד בעבודת ה' כי על פי רב יש להאדם בלבולים רבים וערבוב הדעת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריז - זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה
...ח"א - תורה ריז - זכרו תורת משה זכרו תורת משה ראשי תבות תמז חסר ואו כי אז בתמוז צריכים להמשיך הזכרון לתקן השכחה כי אז נתהוה השכחה כי על ידי הלוחות שנשתברו בחדש תמוז נתהוה השכחה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל' ועל כן חסר ואו מתמז כנ"ל כי מאחר שנשתברו הלוחות נסתלק הואו כי הלוחות הם בחינת ואו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה גם זמן מתן תורתינו ראשי תבות תמז כי בתמוז נתנו הלוחות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה וגם כאן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסו - מִּיתוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בְּלא זְמַנָּן
...ח"א - תורה רסו - מיתות בהמות וחיות בלא זמנן דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן הוא על ידי שאינן נזהרין במצות סכה כראוי כי סכה בחינות 'אמא דמסככא על בנין', בחינות: "אם לבינה תקרא" וזהו בחינות ההבדל שבין גדר אדם לגדר בהמה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" שעשה לה דדים במקום בינה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה למטה וזהו ההפרש שבין גדר אדם לבהמה שהאדם יונק מדדי אדם שהוא במקום בינה בחינות "אם לבינה תקרא" בחינות סכה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה שהם למטה ועל כן כשפוגם במצות סכה...
שיחות הר"ן - אות רו - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רו - גדולות נוראות השגתו אמר: אפילו מי שאינו שומע דבורי התורה שאמר רק הקול לבד הוא גם כן טוב מאד וזה בחינת "לשמע בקול דברו", 'בקול' דיקא ואפילו מי שהוא רק עומד בבית אצל התורה שאומר טוב מאד מאד בלי שעור
חובות / כסף
...רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=124 - ספר המידות - ממון מי שעושה מעשיו במהירות בלי ישוב הדעת, נעשה בעל חוב וכאן breslev.eip.co.il/?key=161 - ספר המידות - תשובה מי שרוצה לשוב, יזהר מלהיות בעל חוב. כמו כן מביא רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=2278 - שיחות הר"ו - אות קכב שמעתי בשמו שאמר שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטלטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשו והכונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית שעל פי רב חסר לאדם הרבה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר
...מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לקשר עצמו להצדיק שבדור העקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול ולבלי לנטות חס ושלום, מדבריו ימין ושמאל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אפילו אומר לך על ימין שמאל' וכו' ולהשליך מאתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמי, אינו בשלמות ואינו מקשר להצדיק וישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות כי אז היו עובדי עבודה זרה שבימיהם שהיה טעותם על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צח - נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת
...בו עיניו ונעשה גל של עצמות [לשון החברים] הענין מה שנאמר בגמרא כמה פעמים נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות מה הלשון נתן עיניו בו, ומה נעשה גל של עצמות אך, הנה האדם אינו רואה עד היכן הפגם מגיע, אם עבר עברה והצדיק רואה, כי הצדיק יש לו עיני ה' כמו שכתוב: "עיני ה' אל צדיקים" שהצדיק יש לו עיני ה' "ועיני ה' המה משוטטות בכל הארץ" נמצא הצדיק רואה עד היכן הפגם מגיע נתן עיניו בו, כלומר שיהיה רואה בעיניהם של צדיקים ונעשה גל של עצמות גל מלשון התגלות ועצמות מלשון: "עוצם עיניו מראות ברע" דהינו שהוא רואה מה שפגם,...
שיחות הר"ן - אות סג
...יש דבר שחשוב באותה המדינה ותכף כשמתחיל אותו הדבר, יש בו טוב ורע והטוב הוא מעט והרע הוא שוה ממש בכל התנועות אל הטוב כדי שלא יהיה נכר בין הטוב ובין הרע ואותו הדבר הולך וחשוב עד הסוף כגון במדינה זו חשוב בעל שם ובאמת היו כמה בעלי שמות אמתיים וצדיקים ועתה נתרבו הרבה בעלי שמות של שקר והכלל, שכל מי שרוצה וחפץ לכנס בזה לעסק באותו הדבר החשוב באותה המדינה כגון בעל שם במדינה זו הוא מצליח באותו הדבר אף שהוא שקר כי באמת אינו יודע כלום רק שהדבר התלוי בהתעוררות שלו איך שהוא מתעורר וחפץ באותו הדבר וגם תלוי בהמקום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנא - עַל יְדֵי מִלְחָמוֹת הַיְנוּ מַחֲלקֶת
...מוהר"ן ח"א - תורה רנא - על ידי מלחמות הינו מחלקת דע שעל ידי מלחמות הינו מחלקת על ידי זה נופלים מחשבות של רשעים על אנשים כשרים הינו מחשבות של כפירות, שנופלים עליהם על ידי זה והתקון לזה למסר המלחמה על ה' שה' ילחם המלחמה על ידי זה מבטל מחשבות רשעים הנ"ל אבל דע שעל ידי צדקה שלהם יש כח במחשבתם להתקים אפילו אם ימסר המלחמה לה' כי יש צדקות שרשעים נותנים כי מצינו שאפילו מלכי עכו"ם נותנים צדקה ועושים טובות כמו שכתוב: "לחונן דלים יקבצנו" ודע שאיש אמת, דהינו שעושה מצוות בשלמות ובכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו...
ספר המידות - גאוה
...א. אין משיח בא, עד שיכלה [כל] גאוה מן העולם. ב. על ידי גאוה בא לידי תאוות משכב זכר גם בא לידי כעס, גם לפעמים אין אשה מתעברת מחמת שהיא מקשטת והיא בעלת גאוה. ג. על ידי גאוה בא רעב לעולם. ד. על ידי גאוה בא לשכרות והוא הדין להפך. ה. על ידי גאוה בא לפחד. ו. סגלה לבטל גאוה, לתן צדקה. ז. מי שנוהג רבנות בעל כרחם בגאוה, הקדוש ברוך הוא מעורר עליו שונאים. ח. מי שלבו רם עליו, ידע שהשעה מצלחת עליו. ט. מי שמושיע לעניים, יש בו כח בהסתכלות על בעלי גאוה להשפיל אותם. י. מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שהוא גדלן. יא. סגלה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 06_03_2026 השעה 02:31:59 - wesi2