ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 שבחי הר"ן - אות טז
וגדל עצם מעלת קדשתו בשבירת התאוה הכללית שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאוות המשגל אי אפשר לבאר ולספר ואמר: שהיו לו נסיונות אין מספר רק באמת אין זה נסיון כלל כי אמר שאין זה תאוה כלל ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפילו עכו"ם מאחר שהוא רק חכם אמת ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס ובענין מאוס תאוה זו הפליג לדבר הרבה מאד בענין זה אשר אי אפשר לבאר מחמת השכחה והכלל שהיה ממאס מאד תאוה זו בתכלית המאוס עד שגזר ואמר שמי שהוא חכם אמת קצת אין התאוה הזאת נחשבת לנסיון כלל אבל גם קדם שזכה לזה שיתבטל ויהיה נמאס אצלו לגמרי התאוה הזאת גם קדם לזה גם אז היו לו כמה וכמה נסיונות גדולות ונוראות מאד בתאוה זו, אשר אי אפשר לבאר בפרט כי בימי נעוריו ממש, בעת רתיחת הדמים היה לו כמה וכמה נסיונות גדולות של תאוה זו עד אין מספר אשר היה בידו למלאת תאוותו והיה בסכנה גדולה מאד מאד אך היה גבור חזק והתגבר על יצרו וכפה תאוותו כמה וכמה פעמים ואף על פי כן לא היה מתרחק עצמו פעם שנית לברח מהנסיון רק אדרבא היה חפץ בנסיונות והיה מתפלל להשם יתברך שיזמין לו נסיונות כי היה חזק בדעתו שבודאי לא ימרד כנגד השם יתברך כי איך אפשר שיעשה עברה, חס ושלום, ויעבר על רצון השם יתברך אם לא שיהיה נעשה משגע, חס ושלום, בעת הזאת אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד, לפי גדל חזק לבו שהיה חזק בה' מאד ואף על פי כן, בעת שבא עליו הנסיון היה בסכנה גדולה מאד והיה צועק להשם יתברך מאד עד שזכה להתגבר על יצרו ולהנצל ואף על פי כן לא התרחק עצמו מהנסיון פעם אחרת אף על פי שבשעת הנסיון היה קשה עליו מאד כנ"ל וכן היה כמה וכמה פעמים הרבה מאד עד אין שעור והשם יתברך היה בעזרו וזכה להתגבר על יצרו ולשבר תבערת המדורה של תאוה הכללית הזאת והיה קדוש גדול מאד מאד בפרישות תאוה זו בפרישות גדול ובקדשה גדולה ונוראה מאד ואמר שהבעל דבר רצה להניח לו הכל רק שהוא יותר לו דבר אחד והוא אמר להפוך שהוא יניח הכל רק אותו הדבר אינו רוצה להניח מלשברו דהינו שהבעל דבר היה מרצה להניח לו שישבר כל התאוות רק שהוא יותר לו דבר אחד מן הסתם הינו התאוה הכללית הנ"ל שעקר היצר הרע הוא בתאוה זו אבל הוא, זכרונו לברכה, אמר להפך שהוא יניח לו הכל לבלי לשברו רק זאת התאוה רוצה לשברה לגמרי וכן היה נוהג מתחלה שכל מגמתו וכל יגיעתו היו רק לשבר בראשונה התאוה הכללית הזאת ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאוות אכילה רק אדרבא, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד הרבה יותר משאר בני אדם ואמר, שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאוות אכילה ואחר כך שבר גם זאת התאוה של אכילה והיו לו כמה מיני יגיעות ועבודות ומלחמות ונסיונות אין מספר קדם ששבר התאוה הכללית הנ"ל וכמה וכמה תפילות ותחנונים ובכיות ושיחות שהיה מתפלל ומתחנן ושופך לבו לפני השם יתברך בכמה וכמה מיני תחנונים ורצויים ופיוסים שיהיה השם יתברך בעזרו להנצל מתאוה זו עד אשר זכה לעמד בכל הנסיונות וקדש עצמו מאד בפרישות תאוה זו עד אין שעור וערך עד אשר זכה לשבר תאוה זו לגמרי עד אשר היה לפלא אצלו על מי שנדמה לו שקשה לשבר תאוה זו כי אמר שאין זה תאוה כלל והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין ביטול ומאוס תאוה זו ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה כי כבר נתערבו דמיהם כל כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו על כן אי אפשר לדבר בזה הרבה אבל באמת מי שהוא חכם אמת קצת יכול בקל למאס תאוה זו לגמרי כי אמר שאין זה נסיון כלל למי שהוא רק חכם אמת כנ"ל ואמר שבהכרח שיש בכל זה סוד כי באמת אין זה תאוה כלל והתפאר עצמו מאד בגדל חזקו בשבירת תאוה זו והיה קדוש גדול ונורא מאד בענין זה ואמר על עצמו שאין לו שום תאוה כלל ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים דהינו שאין לו שום מלחמה מחמת איזה צד הרהור כשרואה או כשמדבר עם איזה אשה כי הכל שוה אצלו
וְגדֶל עצֶם מַעֲלַת קְדֻשָּׁתוֹ בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת שֶׁהוּא תַּאֲוָות הַמִּשְׁגָּל
אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר
וְאָמַר: שֶׁהָיוּ לוֹ נִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר
רַק בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נִסָּיוֹן כְּלָל
כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל
וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם
מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת
רָאוּי שֶׁלּא יִהְיֶה אֶצְלוֹ הַתַּאֲוָה הַזּוֹ נֶחֱשֶׁבֶת לְתַאֲוָה כְּלָל
וְאָמַר כִּי מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּחָכְמַת הַנִּתּוּחַ וְיוֹדֵעַ סֵדֶר הָאֵיבָרִים שֶׁל הָאָדָם כְּפִי חָכְמַת הַנִּתּוּחַ
רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נִמְאָס אֶצְלוֹ הַתַּאֲוָה הַזּאת בְּתַכְלִית הַמִּאוּס
וּבְעִנְיָן מִאוּס תַּאֲוָה זוֹ הִפְלִיג לְדַבֵּר הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיָן זֶה
אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר מֵחֲמַת הַשִּׁכְחָה
וְהַכְּלָל שֶׁהָיָה מְמָאֵס מְאד תַּאֲוָה זוֹ בְּתַכְלִית הַמִּאוּס
עַד שֶׁגָּזַר וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת
אֵין הַתַּאֲוָה הַזּאת נֶחֱשֶׁבֶת לְנִסָּיוֹן כְּלָל
אֲבָל גַּם קדֶם שֶׁזָּכָה לָזֶה שֶׁיִּתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה נִמְאָס אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי הַתַּאֲוָה הַזּאת
גַּם קדֶם לָזֶה גַּם אָז הָיוּ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאד בְּתַאֲוָה זוֹ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר
בִּפְרָט כִּי בִּימֵי נְעוּרָיו מַמָּשׁ, בְּעֵת רְתִיחַת הַדָּמִים הָיָה לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל תַּאֲוָה זוֹ עַד אֵין מִסְפָּר
אֲשֶׁר הָיָה בְּיָדוֹ לְמַלּאת תַּאֲוָותוֹ וְהָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד מְאד
אַךְ הָיָה גִּבּוֹר חָזָק וְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְכָפָה תַּאֲוָותוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים
וְאַף עַל פִּי כֵן לא הָיָה מִתְרַחֵק עַצְמוֹ פַּעַם שֵׁנִית לִבְרחַ מֵהַנִּסָּיוֹן
רַק אַדְּרַבָּא הָיָה חָפֵץ בְּנִסְיוֹנוֹת
וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּזְמִין לוֹ נִסְיוֹנוֹת
כִּי הָיָה חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּוַדַּאי לא יִמְרד כְּנֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְיַעֲבר עַל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִם לא שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בָּעֵת הַזּאת
אֲבָל מֵאַחַר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה שֵׂכֶל בְּעָלְמָא בְּעֵת הַנִּסָּיוֹן
בְּוַדַּאי יוּכַל לַעֲמד, לְפִי גּדֶל חֹזֶק לִבּוֹ שֶׁהָיָה חָזָק בַּה' מְאד
וְאַף עַל פִּי כֵן, בְּעֵת שֶׁבָּא עָלָיו הַנִּסָּיוֹן הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד
וְהָיָה צוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאד
עַד שֶׁזָּכָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וּלְהִנָּצֵל
וְאַף עַל פִּי כֵן לא הִתְרַחֵק עַצְמוֹ מֵהַנִּסָּיוֹן פַּעַם אַחֶרֶת
אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָיָה קָשֶׁה עָלָיו מְאד כַּנַּ"ל
וְכֵן הָיָה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאד עַד אֵין שִׁעוּר
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרוֹ
וְזָכָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וּלְשַׁבֵּר תַּבְעֵרַת הַמְּדוּרָה שֶׁל תַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַזּאת
וְהָיָה קָדוֹשׁ גָּדוֹל מְאד מְאד בִּפְרִישׁוּת תַּאֲוָה זוֹ בִּפְרִישׁוּת גָּדוֹל וּבִקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה מְאד
וְאָמַר שֶׁהַבַּעַל דָּבָר רָצָה לְהַנִּיחַ לוֹ הַכּל רַק שֶׁהוּא יְוַתֵּר לוֹ דָּבָר אֶחָד
וְהוּא אָמַר לְהִפּוּךְ שֶׁהוּא יַנִּיחַ הַכּל
רַק אוֹתוֹ הַדָּבָר אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחַ מִלְּשַׁבְּרוֹ
דְּהַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל דָּבָר הָיָה מְרֻצֶּה לְהַנִּיחַ לוֹ שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת רַק שֶׁהוּא יְוַתֵּר לוֹ דָּבָר אֶחָד
מִן הַסְּתָם הַיְנוּ הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַנַּ"ל
שֶׁעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוּא בְּתַאֲוָה זוֹ
אֲבָל הוּא, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אָמַר לְהֵפֶךְ
שֶׁהוּא יַנִּיחַ לוֹ הַכּל לִבְלִי לְשַׁבְּרוֹ
רַק זאת הַתַּאֲוָה רוֹצֶה לְשַׁבְּרָהּ לְגַמְרֵי
וְכֵן הָיָה נוֹהֵג מִתְּחִלָּה
שֶׁכָּל מְגַמָּתוֹ וְכָל יְגִיעָתוֹ הָיוּ רַק לְשַׁבֵּר בָּרִאשׁוֹנָה הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַזּאת
וְלא הָיָה מַשְׁגִּיחַ כְּלָל בִּתְחִלָּה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָות אֲכִילָה
רַק אַדְּרַבָּא, בִּתְחִלָּה הָיָה אוֹכֵל הַרְבֵּה מְאד מְאד
הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם
וְאָמַר, שֶׁאָז הָיָה מַמְשִׁיךְ כָּל הַתַּאֲווֹת לְתוֹךְ תַּאֲוָות אֲכִילָה
וְאַחַר כָּךְ שִׁבֵּר גַּם זאת הַתַּאֲוָה שֶׁל אֲכִילָה
וְהָיוּ לוֹ כַּמָּה מִינֵי יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת וּמִלְחָמוֹת וְנִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר קדֶם שֶׁשִּׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַנַּ"ל
וְכַמָּה וְכַמָּה תְפִילּוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבְכִיּוֹת וְשִׂיחוֹת שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן וְשׁוֹפֵךְ לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי תַּחֲנוּנִים וְרִצּוּיִים וּפִיּוּסִים שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֶזְרוֹ לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוָה זוֹ
עַד אֲשֶׁר זָכָה לַעֲמד בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת
וְקִדֵּשׁ עַצְמוֹ מְאד בִּפְרִישׁוּת תַּאֲוָה זוֹ עַד אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ
עַד אֲשֶׁר זָכָה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָה זוֹ לְגַמְרֵי
עַד אֲשֶׁר הָיָה לְפֶלֶא אֶצְלוֹ עַל מִי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָה זוֹ
כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל
וְהָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה, בְּעִנְיַן בִּיטּוּל וּמִאוּס תַּאֲוָה זוֹ
וְאָמַר: שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה עִם אֲנָשִׁים שֶׁכְּבָר נִתְגַּשְּׁמוּ בְּעִנְיָן זֶה
כִּי כְּבָר נִתְעָרְבוּ דְּמֵיהֶם כָּל כָּךְ
עַד שֶׁנִּתְעָרֵב דַּעְתָּם
עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהָבִין כְּלָל
וְאֵין נִכְנָס בְּלִבָּם כְּלָל שֶׁאֶפְשָׁר לְמָאֵס תַּאֲוָה זוֹ
עַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה הַרְבֵּה
אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת
יָכוֹל בְּקַל לְמַאֵס תַּאֲוָה זוֹ לְגַמְרֵי
כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה נִסָּיוֹן כְּלָל לְמִי שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת כַּנַּ"ל
וְאָמַר שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל זֶה סוֹד
כִּי בֶּאֱמֶת אֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל
וְהִתְפָּאֵר עַצְמוֹ מְאד בְּגדֶל חָזְקוֹ בִּשְׁבִירַת תַּאֲוָה זוֹ
וְהָיָה קָדוֹשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד בְּעִנְיָן זֶה
וְאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה כְּלָל
וְאָמַר: שֶׁאֶצְלוֹ זָכָר וּנְקֵבָה שָׁוִים
דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מִלְחָמָה מֵחֲמַת אֵיזֶה צַד הִרְהוּר
כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹ כְּשֶׁמְּדַבֵּר עִם אֵיזֶה אִשָּׁה
כִּי הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ
ספר המידות - אמונה
...יתברך בדרך אמונה ולא בדרך מופת. ב. על ידי ענווה תזכה לאמונה. ג. בראותך שנוי מעשה, אל תאמר מקרה הוא, אלא תאמין כי זה השגחת השם יתברך. ד. יש דברים שהם מביאים הזק גדול לעולם. והדבר קשה: למה נבראו ? תדע, שבודאי יש בהם צד אחד לטובה. ה. מי שיש לו הנאה מדבור של אפיקורוס אפילו שאינו מדברי אפיקורסות, על ידי זה בא להרהורי עבודה זרה. ו. על ידי אמונה האדם חביב להשם יתברך כאשה לבעלה. ז. מי שאינו מכין את לבו, אינו יכול לבוא לאמונה. ח. מי שנאבד לו איזהו דבר, בידוע...
שיחות הר"ן - אות יד
...מאד איש כשר [שקורין ערליכר יהודי] כי נדמה שהולך בן אדם עם דקין וכרכשות ואברים כשאר כל העולם ואף על פי כן באמת הוא ענין אחר לגמרי כי איש כשר יקר מאד אשרי לו והעקר הוא הרצון והכסופין ואף על פי שאין לצאת בזה [כמבאר במאמר ויהיו נא פי שנים, ב"לקוטי מוהר"ו ס"ו] כי צריכין להוציא מכח אל הפעל דוקא כי אף על פי שאנס רחמנא פטרה עם כל זה זהו למי שרוצה לצאת החוב אבל צריך שלא לקרר דעתו בזה במה שהוא פטור מחמת האנס רק לעשות עבודת ה' בפעל [כמבאר כל זה במאמר הנזכר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קט - מֵעִנְיַן קֶבֶר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קט - מענין קבר הבעל שם טוב ספר עמי מענין קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה שטוב מאד להיות שם על קברו ואמר כי "צדיקים יירשו ארץ" הינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל שזוכין שמקום גניזתם הוא קדוש בקדשת ארץ ישראל ממש וארץ ישראל הוא תקון גדול לפגם הברית...
ספר המידות - ניסיון
ספר המידות - ניסיון חלק שני א. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ב. מי שאין במעלות הצדקות, וגם אין לו זכות אבות, ורוצה לקרב את בני אדם לעבודת השם יתברך, ישמר את עצמו מנסיונות, ובפרט שלא יתקנאו בו הרשעים. ג. מי שהוא שולט ביצרו, בניו אינם יוצאים לתרבות רעה, ועל ידי זה ממונו נתברך, ועל ידי זה לא יבוא לידי נסיון....
שיחות הר"ן - אות קפא - גדולות נוראות השגתו
...הייתי מתחיל לגלות מעט מהחכמות שאני יודע היו יכולים לחיות על ידי התענוג של השגת החכמות האלו לבד בלי שום אכילה ושתיה והיה כל העולם בטלים בכלות הנפש לשמע חכמתי והיו בני אדם יוצאים מחיותם מעצם הפלגת מתיקת נעימת עריבת החכמות שהייתי מגלה אך איני יכול לגלותם לבני אדם כי תמיד כשאני מתחיל לדבר עם אחד אני חפץ לשמע ולקבל ממנו דברים עליונים ומחמת זה הוא אינו יכול לגלות חכמתו הגדולה והמפלגת מאד ועוד ספר בענין עצם חכמתו אך לא זכיתי לשמע זאת מפיו הקדוש בעצמו כי...
ספר המידות - בית
...כי הוא מקום שדים. ב. מאן דביש לה במתא דא ילך למתא אחריתא. ג. כשהבית מזמן לברכה, אזי כשהצדיק בא לבית הזה גם הברכה באה. ד. יש מקום מזמן לטובה והוא הדין להפך. ה. לענין טובות ורעות הבאות לאדם קרוב לדרך הטבע, הכל לפי הזמן ולפי המקום. ו. דפרע קנאה מחריב ביתו. ז. מקום שאדם יוצא ממנו אינו מתאוה לאותו מקום להנות ממנו. ח. אם עם הארץ חסיד, אל תדור בשכונתו. ט. כל בית שנשמעין בו דברי תורה, שוב אינו נחרב. י. עיר שיש בה מעלות ומורדות מזקינין בחצי ימיהם. יא. אם...
ספר המידות - סוד
ספר המידות - סוד חלק שני א. על ידי עיון עמק בסודות התורה יוכל לפקד עקרות ולרפאות חולאת חזק....
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסג - לִפְעָמִים מֻנָּח הַדִּבּוּר וּמוּכָן לָצֵאת
...מוהר"ן ח"א - תורה קסג - לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת, ואינו יוצא דרך הפה כי אם דרך הערף [וממש אפשר לשמע כמה פעמים שהדבור אינו יוצא דרך הפה רק דרך הערף] כי יש שלש קליפות והקליפות רוצים תמיד לתפס הדבור לעצמם בפרט דבור הקדוש מאדם גדול כי אצלם כל הדבורים יפים ונאים וחשובים, ורוצים לתפסם מכל שכן כשהדבור נאה באמת כי המצריים שהיו כלם שחורים אלו לא היתה שרה יפת תאר כל כך, גם כן היתה חשובה בעיניהם מאד והדבור הוא בחינות שרה לכל אחד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אֵימָתַי יָבוֹא בֶּן דָּוִד
...אימתי יבוא בן דוד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא, אימתי בן דוד בא וכו' אמר להן לכשיפל השער הזה ויבנה, ויפל ויבנה, ויפל, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא השער הזה, של ארם, שבארם היה באותה השעה: ואין מספיקין לבנותו, פעם שלישית שאלו את רבי יוסי בן קסמא אימתי יבוא בן דוד וכו'. א. דע, כי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך וכל דבור ודבור נחלק לכמה ניצוצות, בבחינת: "כפטיש יפוצץ סלע" כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריג - כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְהַסְתִּיר וּלְכַסּוֹת אֶת הָאָדָם
...דע שיש שם שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם מן הבעל דבר להציל אותו ממות שנגזר עליו אזי הוא מסתיר ומכסה אותו בזה השם ואזי הבעל דבר משוטט ומחפש סביבות זה האדם לבקש לו מקום שיוכל להכנס תחת המסתר והמכסה להזיק לזה האדם אך תכף כשמביט עליו נסתלק ואין לו כח מחמת זה השם אבל דע שכשחס ושלום, מוצא מקום לכנס תחת המסתר והמכסה לשלט על האדם אזי אדרבא מקבל עוד הבעל דבר יותר כח מזה השם וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש 'שראה פינחס המ"ם של מות משוטטת אז' הינו...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 28_04_2021 השעה 08:52:14 - wesi2