ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - אות טז
וגדל עצם מעלת קדשתו בשבירת התאוה הכללית שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאוות המשגל אי אפשר לבאר ולספר ואמר: שהיו לו נסיונות אין מספר רק באמת אין זה נסיון כלל כי אמר שאין זה תאוה כלל ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפילו עכו"ם מאחר שהוא רק חכם אמת ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס ובענין מאוס תאוה זו הפליג לדבר הרבה מאד בענין זה אשר אי אפשר לבאר מחמת השכחה והכלל שהיה ממאס מאד תאוה זו בתכלית המאוס עד שגזר ואמר שמי שהוא חכם אמת קצת אין התאוה הזאת נחשבת לנסיון כלל אבל גם קדם שזכה לזה שיתבטל ויהיה נמאס אצלו לגמרי התאוה הזאת גם קדם לזה גם אז היו לו כמה וכמה נסיונות גדולות ונוראות מאד בתאוה זו, אשר אי אפשר לבאר בפרט כי בימי נעוריו ממש, בעת רתיחת הדמים היה לו כמה וכמה נסיונות גדולות של תאוה זו עד אין מספר אשר היה בידו למלאת תאוותו והיה בסכנה גדולה מאד מאד אך היה גבור חזק והתגבר על יצרו וכפה תאוותו כמה וכמה פעמים ואף על פי כן לא היה מתרחק עצמו פעם שנית לברח מהנסיון רק אדרבא היה חפץ בנסיונות והיה מתפלל להשם יתברך שיזמין לו נסיונות כי היה חזק בדעתו שבודאי לא ימרד כנגד השם יתברך כי איך אפשר שיעשה עברה, חס ושלום, ויעבר על רצון השם יתברך אם לא שיהיה נעשה משגע, חס ושלום, בעת הזאת אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד, לפי גדל חזק לבו שהיה חזק בה' מאד ואף על פי כן, בעת שבא עליו הנסיון היה בסכנה גדולה מאד והיה צועק להשם יתברך מאד עד שזכה להתגבר על יצרו ולהנצל ואף על פי כן לא התרחק עצמו מהנסיון פעם אחרת אף על פי שבשעת הנסיון היה קשה עליו מאד כנ"ל וכן היה כמה וכמה פעמים הרבה מאד עד אין שעור והשם יתברך היה בעזרו וזכה להתגבר על יצרו ולשבר תבערת המדורה של תאוה הכללית הזאת והיה קדוש גדול מאד מאד בפרישות תאוה זו בפרישות גדול ובקדשה גדולה ונוראה מאד ואמר שהבעל דבר רצה להניח לו הכל רק שהוא יותר לו דבר אחד והוא אמר להפוך שהוא יניח הכל רק אותו הדבר אינו רוצה להניח מלשברו דהינו שהבעל דבר היה מרצה להניח לו שישבר כל התאוות רק שהוא יותר לו דבר אחד מן הסתם הינו התאוה הכללית הנ"ל שעקר היצר הרע הוא בתאוה זו אבל הוא, זכרונו לברכה, אמר להפך שהוא יניח לו הכל לבלי לשברו רק זאת התאוה רוצה לשברה לגמרי וכן היה נוהג מתחלה שכל מגמתו וכל יגיעתו היו רק לשבר בראשונה התאוה הכללית הזאת ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאוות אכילה רק אדרבא, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד הרבה יותר משאר בני אדם ואמר, שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאוות אכילה ואחר כך שבר גם זאת התאוה של אכילה והיו לו כמה מיני יגיעות ועבודות ומלחמות ונסיונות אין מספר קדם ששבר התאוה הכללית הנ"ל וכמה וכמה תפילות ותחנונים ובכיות ושיחות שהיה מתפלל ומתחנן ושופך לבו לפני השם יתברך בכמה וכמה מיני תחנונים ורצויים ופיוסים שיהיה השם יתברך בעזרו להנצל מתאוה זו עד אשר זכה לעמד בכל הנסיונות וקדש עצמו מאד בפרישות תאוה זו עד אין שעור וערך עד אשר זכה לשבר תאוה זו לגמרי עד אשר היה לפלא אצלו על מי שנדמה לו שקשה לשבר תאוה זו כי אמר שאין זה תאוה כלל והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין ביטול ומאוס תאוה זו ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה כי כבר נתערבו דמיהם כל כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו על כן אי אפשר לדבר בזה הרבה אבל באמת מי שהוא חכם אמת קצת יכול בקל למאס תאוה זו לגמרי כי אמר שאין זה נסיון כלל למי שהוא רק חכם אמת כנ"ל ואמר שבהכרח שיש בכל זה סוד כי באמת אין זה תאוה כלל והתפאר עצמו מאד בגדל חזקו בשבירת תאוה זו והיה קדוש גדול ונורא מאד בענין זה ואמר על עצמו שאין לו שום תאוה כלל ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים דהינו שאין לו שום מלחמה מחמת איזה צד הרהור כשרואה או כשמדבר עם איזה אשה כי הכל שוה אצלו
וְגדֶל עצֶם מַעֲלַת קְדֻשָּׁתוֹ בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת שֶׁהוּא תַּאֲוָות הַמִּשְׁגָּל

אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר

וְאָמַר: שֶׁהָיוּ לוֹ נִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר

רַק בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נִסָּיוֹן כְּלָל

כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל

וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם

מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת

רָאוּי שֶׁלּא יִהְיֶה אֶצְלוֹ הַתַּאֲוָה הַזּוֹ נֶחֱשֶׁבֶת לְתַאֲוָה כְּלָל

וְאָמַר כִּי מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּחָכְמַת הַנִּתּוּחַ וְיוֹדֵעַ סֵדֶר הָאֵיבָרִים שֶׁל הָאָדָם כְּפִי חָכְמַת הַנִּתּוּחַ

רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נִמְאָס אֶצְלוֹ הַתַּאֲוָה הַזּאת בְּתַכְלִית הַמִּאוּס

וּבְעִנְיָן מִאוּס תַּאֲוָה זוֹ הִפְלִיג לְדַבֵּר הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיָן זֶה

אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר מֵחֲמַת הַשִּׁכְחָה

וְהַכְּלָל שֶׁהָיָה מְמָאֵס מְאד תַּאֲוָה זוֹ בְּתַכְלִית הַמִּאוּס

עַד שֶׁגָּזַר וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת

אֵין הַתַּאֲוָה הַזּאת נֶחֱשֶׁבֶת לְנִסָּיוֹן כְּלָל

אֲבָל גַּם קדֶם שֶׁזָּכָה לָזֶה שֶׁיִּתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה נִמְאָס אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי הַתַּאֲוָה הַזּאת

גַּם קדֶם לָזֶה גַּם אָז הָיוּ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאד בְּתַאֲוָה זוֹ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר

בִּפְרָט כִּי בִּימֵי נְעוּרָיו מַמָּשׁ, בְּעֵת רְתִיחַת הַדָּמִים הָיָה לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל תַּאֲוָה זוֹ עַד אֵין מִסְפָּר

אֲשֶׁר הָיָה בְּיָדוֹ לְמַלּאת תַּאֲוָותוֹ וְהָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד מְאד

אַךְ הָיָה גִּבּוֹר חָזָק וְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְכָפָה תַּאֲוָותוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים

וְאַף עַל פִּי כֵן לא הָיָה מִתְרַחֵק עַצְמוֹ פַּעַם שֵׁנִית לִבְרחַ מֵהַנִּסָּיוֹן

רַק אַדְּרַבָּא הָיָה חָפֵץ בְּנִסְיוֹנוֹת

וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּזְמִין לוֹ נִסְיוֹנוֹת

כִּי הָיָה חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּוַדַּאי לא יִמְרד כְּנֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְיַעֲבר עַל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִם לא שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בָּעֵת הַזּאת

אֲבָל מֵאַחַר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה שֵׂכֶל בְּעָלְמָא בְּעֵת הַנִּסָּיוֹן

בְּוַדַּאי יוּכַל לַעֲמד, לְפִי גּדֶל חֹזֶק לִבּוֹ שֶׁהָיָה חָזָק בַּה' מְאד

וְאַף עַל פִּי כֵן, בְּעֵת שֶׁבָּא עָלָיו הַנִּסָּיוֹן הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד

וְהָיָה צוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאד

עַד שֶׁזָּכָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וּלְהִנָּצֵל

וְאַף עַל פִּי כֵן לא הִתְרַחֵק עַצְמוֹ מֵהַנִּסָּיוֹן פַּעַם אַחֶרֶת

אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָיָה קָשֶׁה עָלָיו מְאד כַּנַּ"ל

וְכֵן הָיָה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאד עַד אֵין שִׁעוּר

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרוֹ

וְזָכָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וּלְשַׁבֵּר תַּבְעֵרַת הַמְּדוּרָה שֶׁל תַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַזּאת

וְהָיָה קָדוֹשׁ גָּדוֹל מְאד מְאד בִּפְרִישׁוּת תַּאֲוָה זוֹ בִּפְרִישׁוּת גָּדוֹל וּבִקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה מְאד

וְאָמַר שֶׁהַבַּעַל דָּבָר רָצָה לְהַנִּיחַ לוֹ הַכּל רַק שֶׁהוּא יְוַתֵּר לוֹ דָּבָר אֶחָד

וְהוּא אָמַר לְהִפּוּךְ שֶׁהוּא יַנִּיחַ הַכּל

רַק אוֹתוֹ הַדָּבָר אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחַ מִלְּשַׁבְּרוֹ

דְּהַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל דָּבָר הָיָה מְרֻצֶּה לְהַנִּיחַ לוֹ שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת רַק שֶׁהוּא יְוַתֵּר לוֹ דָּבָר אֶחָד

מִן הַסְּתָם הַיְנוּ הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַנַּ"ל

שֶׁעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוּא בְּתַאֲוָה זוֹ

אֲבָל הוּא, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אָמַר לְהֵפֶךְ

שֶׁהוּא יַנִּיחַ לוֹ הַכּל לִבְלִי לְשַׁבְּרוֹ

רַק זאת הַתַּאֲוָה רוֹצֶה לְשַׁבְּרָהּ לְגַמְרֵי

וְכֵן הָיָה נוֹהֵג מִתְּחִלָּה

שֶׁכָּל מְגַמָּתוֹ וְכָל יְגִיעָתוֹ הָיוּ רַק לְשַׁבֵּר בָּרִאשׁוֹנָה הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַזּאת

וְלא הָיָה מַשְׁגִּיחַ כְּלָל בִּתְחִלָּה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָות אֲכִילָה

רַק אַדְּרַבָּא, בִּתְחִלָּה הָיָה אוֹכֵל הַרְבֵּה מְאד מְאד

הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם

וְאָמַר, שֶׁאָז הָיָה מַמְשִׁיךְ כָּל הַתַּאֲווֹת לְתוֹךְ תַּאֲוָות אֲכִילָה

וְאַחַר כָּךְ שִׁבֵּר גַּם זאת הַתַּאֲוָה שֶׁל אֲכִילָה

וְהָיוּ לוֹ כַּמָּה מִינֵי יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת וּמִלְחָמוֹת וְנִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר קדֶם שֶׁשִּׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית הַנַּ"ל

וְכַמָּה וְכַמָּה תְפִילּוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבְכִיּוֹת וְשִׂיחוֹת שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן וְשׁוֹפֵךְ לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי תַּחֲנוּנִים וְרִצּוּיִים וּפִיּוּסִים שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֶזְרוֹ לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוָה זוֹ

עַד אֲשֶׁר זָכָה לַעֲמד בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת

וְקִדֵּשׁ עַצְמוֹ מְאד בִּפְרִישׁוּת תַּאֲוָה זוֹ עַד אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ

עַד אֲשֶׁר זָכָה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָה זוֹ לְגַמְרֵי

עַד אֲשֶׁר הָיָה לְפֶלֶא אֶצְלוֹ עַל מִי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָה זוֹ

כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל

וְהָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה, בְּעִנְיַן בִּיטּוּל וּמִאוּס תַּאֲוָה זוֹ

וְאָמַר: שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה עִם אֲנָשִׁים שֶׁכְּבָר נִתְגַּשְּׁמוּ בְּעִנְיָן זֶה

כִּי כְּבָר נִתְעָרְבוּ דְּמֵיהֶם כָּל כָּךְ

עַד שֶׁנִּתְעָרֵב דַּעְתָּם

עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהָבִין כְּלָל

וְאֵין נִכְנָס בְּלִבָּם כְּלָל שֶׁאֶפְשָׁר לְמָאֵס תַּאֲוָה זוֹ

עַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה הַרְבֵּה

אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת

יָכוֹל בְּקַל לְמַאֵס תַּאֲוָה זוֹ לְגַמְרֵי

כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה נִסָּיוֹן כְּלָל לְמִי שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת כַּנַּ"ל

וְאָמַר שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל זֶה סוֹד

כִּי בֶּאֱמֶת אֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל

וְהִתְפָּאֵר עַצְמוֹ מְאד בְּגדֶל חָזְקוֹ בִּשְׁבִירַת תַּאֲוָה זוֹ

וְהָיָה קָדוֹשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד בְּעִנְיָן זֶה

וְאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה כְּלָל

וְאָמַר: שֶׁאֶצְלוֹ זָכָר וּנְקֵבָה שָׁוִים

דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מִלְחָמָה מֵחֲמַת אֵיזֶה צַד הִרְהוּר

כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹ כְּשֶׁמְּדַבֵּר עִם אֵיזֶה אִשָּׁה

כִּי הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ
חיי מוהר"ן - תל - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...לדחק את השעה אות תל אין דרכו ליעץ את האדם ולגזר עליו בדוקא שיעשה דוקא כמו שהוא מצוה רק הוא מיעצו בדרך עצה טובה אם יעשה יעשה ואם לאו לאו. אף על פי שרצונו שיעשה כך אף על פי כן אין דרכו לדחק על שום דבר שיהיה דוקא כך אלא אם יהיה יהיה ואם לאו לאו. ויש לי כמה טעמים על זה. גם אני יודע, שכל טובות עולם הזה אין טובתו שלמה וכל טובה מטובות עולם הזה מכרח שיתגלגל ממנה איזה דבר שאינו טוב. כי אי אפשר שיהיו טובות עולם הזה שלמות לגמרי על כן אינו רוצה לגזר ולדחק את האדם שיעשה דוקא כרצונו פן בסוף, כשיתגלגל איזה דבר...
להכלל באין סוף. מה זה אומר?
...שאלה: אשמח לדעת מה הפירוש של המושג להכלל באין סוף? מה זה אומר בדיוק? מה המשמעות של "השגת האור אין סוף"? תשובה: להכלל באין סוף יש לו המון משמעויות שונות, ונפרט חלק מהן. אך לפני שנסבך את העניין, נאמר בפשיטות, שלהבין מה טוב בכל דבר בעולם, זה נקרא להכלל באין סוף בשלמות. אדם הראשון לפני שהוא חטא, הוא לא הבדיל בין טוב לרע, והוא היה כלול בא"ס בשלמות. זה כל העניין כולו. ועכשיו נסבך את זה קצת... להכלל בא"ס, היינו להשיג בשכל אנושי את מה שיש מעל לשכל אנושי, דהיינו להבין לדוגמא את סוד החלל הפנוי / הצמצום /...
שבחי הר"ן - אות כב
...שבירת כל המדות רעות היה מפלג בקדשה מפלגת מאד מאד וקצת ספר מענין שבירת כעס ואמר: שמתחלה היה כעסן גדול מאד מאד ואחר כך מחמת שרצה להיות איש כשר כרצונו יתברך התחיל לשבר מדה זו של כעס עד שזכה לשבר מדה זו של כעס אבל תכלית שבירת מדה זו מהפך אל הפך, דהינו להתהפך לטוב גמור שלא יכפת לה כלל וכלל שום דבר, ויהיה רק טוב בלי שום צד קפידא בעולם זה זכה רק בארץ ישראל שם זכה לזה שנתבטל הכעס בתכלית הביטול וזכה ונעשה טוב ממש, ולא נשאר בו שום צד קפידא בעלמא עד שאחר כך אפילו מי שהיה עושה לו כל הרעות שבעולם לא היה בלבו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כְּשֶׁנּוֹפֵל אָדָם מִמַּדְרֵגָתוֹ יֵדַע שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם הוּא
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כי התרחקות תחלת התקרבות על כן נפל שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך ועצתו שיתחיל מחדש לכנס בעבודת ה' כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש. [ועין ענין זה עוד בכמה מקומות בספרי רבנו, זכרונו לברכה כמה צריך האדם להתחזק בעבודת ה' ולבלי לפל משום דבר שבעולם רק להתחיל בכל פעם מחדש עין היטב בענין זה, ויערב לך לעד].
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סז - בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
...לעיני כל ישראל [חבור התחלת התורה בסופה] "בראשית לעיני כל ישראל" כי יש עננין דמכסין על עינא, שהם רומי רבתי ורומי זעירתא כמובא: "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה מאור עינים, שהולך אחר הבכיה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שעל ידי הבכי הולך ומסתלק מאור עינים וזה בחינת שקיעת האור במערב כי במזרח חמה זורחת ובמערב שוקעת נמצא שמערב הוא שקיעת האור וכל זה על ידי בחינת הבכי, שעל ידו מסתלק מאור העינים כנ"ל שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל כי מערב ראשי תבות: "רחל מבכה על בניה" כי שכינה במערב והשכינה בוכה ומיללת, כביכול על...
ספר המידות - המתקת דין
...דין חלק א' א. בשעה שמשגרין על האדם את היסורים, משביעין עליהם שלא ילכו אלא ביום פלוני ולא יצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי סם פלוני. אבל "תשובה תפילה וצדקה" מבטלין השבועה. ב. חלישות הדעת, הינו עצבות על ידי זה בא רע מזל, ועל ידי רע מזל מדת הדין שולט. ג. פרשת חשן תקון לדינים. ד. כשיש לאדם צער, יתן צדקה, והצדקה הוי כמו שנותן שכר לדון, ועל ידי זה הדינים נמתקים, כי הנוטל שכר לדון דיניו בטלים. ה. עד היכן תכלית היסורים. ו. כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורים, קבל עולמו ופרעניות מזמנת לו. ז. המוכיח...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אַקְרוּקְתָּא
...ח"א - תורה ג - אקרוקתא אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כאקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי ! אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנה. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא רשב"ם: אקרוקתא = צפרדע: כאקרא דהגרוניא = גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי = תלמודא קאמר לה: אתא תנינא = רבה קאמר לה: פושקנצא = עורב נקבה הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מא - רִקּוּדִין
...ח"א - תורה מא - רקודין [לשון רבנו, זכרונו לברכה] רקודין הנה איתא הברכים הינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין ועק"ב גימטריא שתי פעמים אלהים, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים כידוע והפעלה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים, הגבורות משרש הבינה וכשממשיך שרש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכים ושרש הבכורות, נקרא יין כידוע וזה יין המשמח וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכים במקום דין כי שתי פעמים אלהים עם עשר אותיות גימטריא יעקב אזי המשיך שרש הגבורות,...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רא - בְּפֶסַח צוֹעֲקִין בְּהַתְּפִלָּה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רא - בפסח צועקין בהתפלה מרמז בתרגום: שבפסח צועקין בהתפילה כמובא על פסוק "קול נתנו בבית ה' כיום מועד" 'כקל עמא דמצלין בחגא דפסחא', עין שם בתרגום צדקה תציל ממות ראשי תבות מצת סגלה לחלי נופל רחמנא לצלן פזר נתן לאביונים: ראשי תבות נפ"ל
חיי מוהר"ן - תיג - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- תיג - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אות תיג פעם אחת ספר מבדחן אחד שהיה בלמברג שבתוך דברי בדיחתו בחרוזים ונגונים כדרך הבדחנים ענה ואמר דער אלטער אלטער אלטער גאט [השם יתברך העתיק עתיק דעתיקין]. וחזר רבנו זכרונו לברכה תבת אלטער כמה פעמים כמו הבדחן שהיה רגיל להזכיר תבת אלטער כמה וכמה פעמים. וכן ספר רבנו זכרונו לברכה משמו, והזכיר גם כן תבת אלטער כמה וכמה פעמים עד שסים אלטער גאט. וכונת רבנו זכרונו לברכה היתה מבארת שרצה להכניס בנו אמונה בפשיטות שצריכין להאמין בהשם יתברך שהוא קדמון לכל הקדמונים, עתיק...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2969 שניות - עכשיו 18_10_2025 השעה 19:06:55 - wesi2