ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רכא - נסיעתו וישיבתו באומן
אות רכא בראש השנה האחרון באומין, סמוך להסתלקותו שהיה בבית רנ"נ. והתפללנו בתוך האמבאר [אכסדרא] ואמר שהיו צריכין לחזק אז בתפילה ביותר ואמר שעכשו ראוי לכם להסתכל יותר פוק חזי מאמבר [נראה לעניות דעתי, על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות מ"ה) פוק חזי מאי עמא דבר]. ובעוונותינו הרבים לא שמנו לב לדבריו הקדושים ולא זכינו להבינם. ובסמוך נסתלק מאור עינינו הודנו פארנו קדשתנו, אבדנו מה שאבדנו. אלו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכו' לא יספיקו לבאר אחת מאלף ורבבות מה שהפסדנו בעוונותינו הרבים. אוי לנו כי שדדנו. זאת נחמתנו בענינו כי מעט מתורתו הקדושה לא שכחנו. לולא תורתו הקדושה שעשוענו וכו' ועל כן עדין לא פסקה חס ושלום תקותנו, עוד נקוה וניחל ונצפה לישועות השם כי אין מעצור לה' להושיע עוד ברחמיו המרבים, ישוב ירחמנו לשל ח לנו בקרוב גואל צדק לאמר זה ינחמנו, כימות עניתנו ישמחנו, אמן כן יהי רצון במהרה בימינו אמן אות רכב בראש השנה האחרון שאז התגבר עליו החולאת מאד כנזכר לעיל. ובליל השני דראש השנה אחר אמירת התורה אחר כך, התגבר עליו ביותר החולאת שלו. ועמדו קצת אנשים אצלו והיו רצים והולכים במהירות להביא הדאקטיר ולא יכלו להביאו, כי היה באמצע הלילה. ענה ואמר טוב להודות לה' על שלא בא הדאקטיר. ואמר כל מי שרוצה לחוס על חייו, יתאמץ שלא יניח לבוא לשום דאקטיר אצלו אף על פי שאחר כך יכול להיות שאני בעצמי אצוה להביא לי דאקטיר. אף על פי כן תראו אתם לבלי להניח שיבא אצלי שום דאקטיר וכן הוה אחר כך שבעוונותינו הרבים לא קימנו דבריו. כי אחר כך בערב סוכות שהתגבר עליו החולאת ביותר. והתחילו כמה אנשים לצעק להביא הדאקטיר וגם הוא בעצמו צוה להביא הדאקטיר. ואנכי לא רציתי בשום אפן שיביאו דאקטיר אף על פי שנראה להאנשים שהוא בעצמו מסכים להביא דאקטיר אף על פי כן ידעתי האמת שבאמת אין זה רצונו כלל אף על פי שעדין לא ידעתי אז כלל מה שאמר בליל השני דראש השנה הנ"ל שהזהיר לבלי להניח לבוא אצלו דאקטיר, אף על פי שיצוה בעצמו כנ"ל כי אני בעצמי לא הייתי אז אצלו כשאמר זאת אף על פי כן ידעתי בעצמו כפי השיחות הקדושות ששמענו מפיו הקדוש מקדם, שבודאי באמת אין חפץ בשום אפן את הדאקטיר. רק שהוא מכרח להסכים לקרא דאקטיר מחמת העולם שאומרים להביא דאקטיר ואינו יכול לשנות דעתם. כי כן היה דרכו, אף על פי שהוא ידע בעצמו שדבר זה אין טוב לפניו אף על פי כן אם היו אנשים מפצירים לעשות אותו הדבר לא עבר על דעתם. וכן היה בכמה דברים. והוא בעצמו חשב פעם אחד כמה דברים שעשה בשביל רצון אנשים שהפצירו בו לעשות אף על פי שידע בעצמו שלא יועיל כלל וכו' וכן היה בענין הדאקטיר. ומחמת זה לא רציתי בשום אפן שיקראו דאקטיר אבל לא היה אפשר להתגבר לבטל דעתם בפרט שגם הוא זכרונו לברכה היה נראה שמסכים עמהם בפרט שהתגבר החולאת מאד על כן אחר כך קראו דאקטיר בערב סוכות וכו' והלואי לא היו קוראין אותו כי לא הועיל כלל וכפי הנראה קרב הסתלקותו. ואז בליל השני דראש השנה בעת שהתגבר עליו החולאת מאד ענה ואמר להאיש שעמד לפניו אז. הלא מן המיתה כבר אין אני מתירא כלל. ענה ואמר הלא אף על פי כן עשינו איזה דברים בעולם [כלומר מה שתקן והחזיר בתשובה אלפים ורבבות נפשות. הן נפשות בני אדם המלבשים בגוף והן נשמות וכו' אלפי אלפים ורבי רבבות וכו' שעסק כמה שנים לתקנם. וכיוצא בזה שאר תקונים עליונים ונוראים שתקן, וכמה תורות נוראות ומעשיות נפלאות פלאי פלאות שגלה וכיוצא בזה וכו' וכו']. ותפס אז איש אחד וטפח לו בכתפיו ואמר לו בזו הלשון: אברמיל [פרוש כך היה שם האיש שדבר עמו כי היה שמו אברהם] [אברהם, מכל מקום עשינו משהו בזה העולם] והבן אות רכג סמוך להסתלקותו בעת התגברות החולאת שהיה לו והיה חלוש מאד, וכמעט שנגוע בכל עת והיינו עומדים לפניו והוא זכרונו לברכה היה יושב על הכסא חלוש מאד והיה מיסר ביסורים גדולים מאד. והיה מדבר עמנו בדרך קבלנא על גדל יסוריו. בתוך כך סתם ידיו בחזקה ועשה אגרוף ונענע באגרוף ידיו בכח כאומר אף על פי כן כחי חזק בקרבי מאד ואי אפשר לציר זאת בכתב. והמובן מדבריו שגם בעצם חלישת הגוף עדין כחו חזק ואמיץ ועדין כחו הולך ומתגבר לגמר הכל כרצונו בעזרת השם יתברך. סמוך להסתלקותו נכנס אליו רבי מאיר ותפסו בבגדו של צמר ואמר ברמיזה אה מה חזק וכו' אות רכד כשהיה שוכב וגונח גניחות הרבה מאד. אחר כך ענה ואמר אין זה שיך לי כלל רק אחד עומד ומכה והוא במקום שהוא
אות רכא

בְּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין, סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁהָיָה בְּבֵית רנ"נ. וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּתוֹךְ הָאַמְבַּאר [אַכְסַדְּרָא]

וְאָמַר שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְחַזֵּק אָז בִּתְפִילָּה בְּיוֹתֵר

וְאָמַר שֶׁעַכְשָׁו רָאוּי לָכֶם לְהִסְתַּכֵּל יוֹתֵר פּוּק חֲזִי מֵאַמְבַּר [נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פּוּק חֲזִי מַאי עַמָּא דָּבָר].

וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לא שַׂמְנוּ לֵב לִדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְלא זָכִינוּ לַהֲבִינָם.

וּבְסָמוּךְ נִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינֵינוּ הוֹדֵנוּ פְּאֵרֵנוּ קְדֻשָּׁתֵנוּ, אִבַּדְנוּ מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ.

אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל הָאֲגַמִּים קוּלְמוֹסִים וְכוּ' לא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר אַחַת מֵאֶלֶף וּרְבָבוֹת מַה שֶּׁהִפְסַדְנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ.

זאת נֶחָמָתֵנוּ בְּעָנְיֵנוּ כִּי מְעַט מִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לא שָׁכָחְנוּ.

לוּלֵא תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שַׁעֲשׁוּעֵנוּ וְכוּ'

וְעַל כֵּן עֲדַיִן לא פָּסְקָה חַס וְשָׁלוֹם תִּקְוָתֵנוּ, עוֹד נְקַוֶּה וּנְיַחֵל וּנְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת הַשֵּׁם כִּי אֵין מַעֲצוֹר לַה' לְהוֹשִׁיעַ עוֹד בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ לִשְׁל חַ לָנוּ בְּקָרוֹב גּוֹאֵל צֶדֶק לֵאמר זֶה יְנַחֲמֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ יְשַׂמְּחֵנוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן

אות רכב

בְּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁאָז הִתְגַבֵּר עָלָיו הַחוֹלַאַת מְאד כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וּבְלֵיל הַשֵּׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה אַחַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה אַחַר כָּךְ, הִתְגַבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ. וְעָמְדוּ קְצָת אֲנָשִׁים אֶצְלוֹ וְהָיוּ רָצִים וְהוֹלְכִים בִּמְהִירוּת לְהָבִיא הַדָּאקְטֶיר

וְלא יָכְלוּ לַהֲבִיאוֹ, כִּי הָיָה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה.

עָנָה וְאָמַר טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' עַל שֶׁלּא בָּא הַדָּאקְטֶיר.

וְאָמַר כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו, יִתְאַמֵּץ שֶׁלּא יַנִּיחַ לָבוֹא לְשׁוּם דָּאקְטֶיר אֶצְלוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי אֲצַוֶּה לְהָבִיא לִי דָּאקְטֶיר.

אַף עַל פִּי כֵן תִּרְאוּ אַתֶּם לִבְלִי לְהַנִּיחַ שֶׁיָּבא אֶצְלִי שׁוּם דָּאקְטֶיר

וְכֵן הֲוָה אַחַר כָּךְ שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לא קִיַּמְנוּ דְּבָרָיו.

כִּי אַחַר כָּךְ בְּעֶרֶב סוכּוֹת שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַחוֹלַאַת בְּיוֹתֵר.

וְהִתְחִילוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים לִצְעק לְהָבִיא הַדָּאקְטֶיר

וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ צִוָּה לְהָבִיא הַדָּאקְטֶיר.

וְאָנכִי לא רָצִיתִי בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיָּבִיאוּ דָּאקְטֶיר

אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאָה לְהָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מַסְכִּים לְהָבִיא דָּאקְטֶיר

אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי הָאֱמֶת שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין זֶה רְצוֹנוֹ כְּלָל

אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לא יָדַעְתִּי אָז כְּלָל מַה שֶּׁאָמַר בְּלֵיל הַשֵּׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה הַנַּ"ל שֶׁהִזְהִיר לִבְלִי לְהַנִּיחַ לָבוֹא אֶצְלוֹ דָּאקְטִיר, אַף עַל פִּי שֶׁיְּצַוֶּה בְּעַצְמוֹ כַּנַּ"ל

כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי לא הָיִיתִי אָז אֶצְלוֹ כְּשֶׁאָמַר זאת

אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי בְּעַצְמוֹ כְּפִי הַשִּׂיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מִקּדֶם, שֶׁבְּוַדַּאי בֶּאֱמֶת אֵין חָפֵץ בְּשׁוּם אפֶן אֶת הַדָּאקְטֶיר.

רַק שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהַסְכִּים לִקְרא דָּאקְטֶיר מֵחֲמַת הָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים לְהָבִיא דָּאקְטֶיר וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹת דַּעְתָּם.

כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁדָּבָר זֶה אֵין טוֹב לְפָנָיו

אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיוּ אֲנָשִׁים מַפְצִירִים לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר לא עָבַר עַל דַּעְתָּם.

וְכֵן הָיָה בְּכַמָּה דְּבָרִים.

וְהוּא בְּעַצְמוֹ חִשֵּׁב פַּעַם אֶחָד כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁעָשָׂה בִּשְׁבִיל רְצוֹן אֲנָשִׁים שֶׁהִפְצִירוּ בּוֹ לַעֲשׂוֹת

אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁלּא יוֹעִיל כְּלָל וְכוּ'

וְכֵן הָיָה בְּעִנְיַן הַדָּאקְטֶיר.

וּמֵחֲמַת זֶה לא רָצִיתִי בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיִּקְרְאוּ דָּאקְטֶיר

אֲבָל לא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר לְבַטֵּל דַּעְתָּם

בִּפְרָט שֶׁגַּם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה נִרְאֶה שֶׁמַּסְכִּים עִמָּהֶם

בִּפְרָט שֶׁהִתְגַּבֵּר הַחוֹלַאַת מְאד

עַל כֵּן אַחַר כָּךְ קָרְאוּ דָּאקְטֶיר בְּעֶרֶב סוכּוֹת וְכוּ'

וְהַלְוַאי לא הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ כִּי לא הוֹעִיל כְּלָל

וּכְפִי הַנִּרְאֶה קֵרַב הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

וְאָז בְּלֵיל הַשֵּׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה בְּעֵת שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַחוֹלַאַת מְאד

עָנָה וְאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁעָמַד לְפָנָיו אָז.

הֲלא מִן הַמִּיתָה כְּבָר אֵין אֲנִי מִתְיָרֵא כְּלָל.

עָנָה וְאָמַר הֲלא אַף עַל פִּי כֵן עָשִׂינוּ אֵיזֶה דְּבָרִים בָּעוֹלָם

[כְּלוֹמַר מַה שֶּׁתִּקֵּן וְהֶחֱזִיר בִּתְשׁוּבָה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת נְפָשׁוֹת.

הֵן נַפְשׁוֹת בְּנֵי אָדָם הַמְּלֻבָּשִׁים בְּגוּף וְהֵן נְשָׁמוֹת וְכוּ' אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת וְכוּ' שֶׁעָסַק כַּמָּה שָׁנִים לְתַקְּנָם. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר תִּקּוּנִים עֶלְיוֹנִים וְנוֹרָאִים שֶׁתִּקֵּן, וְכַמָּה תּוֹרוֹת נוֹרָאוֹת וּמַעֲשִׂיּוֹת נִפְלָאוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת שֶׁגִּלָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְכוּ' וְכוּ'].

וְתָפַס אָז אִישׁ אֶחָד וְטָפַח לוֹ בִּכְתֵפָיו

וְאָמַר לוֹ בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: אַבְרֶמִיל [פֵּרוּשׁ כָּךְ הָיָה שֵׁם הָאִישׁ שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ כִּי הָיָה שְׁמוֹ אַבְרָהָם]

[אַבְרָהָם, מִכָּל מָקוֹם עָשִׂינוּ מַשֶׁהוּ בָּזֶה הָעוֹלָם]

וְהָבֵן

אות רכג

סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת שֶׁהָיָה לוֹ

וְהָיָה חָלוּשׁ מְאד, וְכִמְעַט שֶׁנִּגְוַע בְּכָל עֵת

וְהָיִינוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא חָלוּשׁ מְאד

וְהָיָה מְיֻסָּר בְּיִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאד.

וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּנוּ בְּדֶרֶךְ קֻבְלָנָא עַל גּדֶל יִסּוּרָיו.

בְּתוֹךְ כָּךְ סָתַם יָדָיו בְּחָזְקָה וְעָשָׂה אֶגְרוֹף וְנִעְנַע בְּאֶגְרוֹף יָדָיו בְּכחַ

כְּאוֹמֵר אַף עַל פִּי כֵן כּחִי חָזָק בְּקִרְבִּי מְאד

וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זאת בִּכְתָב.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁגַּם בְּעצֶם חֲלִישַׁת הַגּוּף

עֲדַיִן כּחוֹ חָזָק וְאַמִּיץ

וַעֲדַיִן כּחוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר לִגְמר הַכּל כִּרְצוֹנוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ נִכְנַס אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר וּתְפָסוֹ בְּבִגְדוֹ שֶׁל צֶמֶר

וְאָמַר בִּרְמִיזָה אָהּ מֶה חָזָק וְכוּ'

אות רכד

כְּשֶׁהָיָה שׁוֹכֵב וְגוֹנֵחַ גְּנִיחוֹת הַרְבֵּה מְאד.

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר

אֵין זֶה שַׁיָּךְ לִי כְּלָל

רַק אֶחָד עוֹמֵד וּמַכֶּה

וְהוּא בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא
ספר המידות - מפורסם
ספר המידות - מפורסם חלק א' א. יש מפרסמים, שעקר הפרסום שלהם נעשה על ידי המחלקת. ב. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ג. על ידי המריבה גורמים שהתלמידים הקטנים נתפרסמים קדם זמנם. וזהו בחינת הפלת נפלים, שהולד יוצא לאויר עולם קדם זמנו, ועל ידי זה גורם עניות ולפעמים גורם מיתות חס ושלום.
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח ותקף עצם ההשגה שהשיג בארץ ישראל אי אפשר לבאר ולספר כלל ממש לא נשמע ולא נראה כזאת שיזכה ילוד אשה להשגה כזו על ידי אוירא דארץ ישראל ואי אפשר לדבר ולספר בזה והיה מתפאר עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל וגם בסוף ימיו אמר שהוא מחיה עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל ואמר: זה אני יודע מכבר שכשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה ויש לו מניעות על זה וכו' כמבאר כל זה לקמן
חיי מוהר"ן - קכו - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...ונסיעותיו וטלטוליו אות קכו דרכנו היה להיות אצלו על ראש השנה ועל שבת חנוכה ועל חג השבועות ובאלו השל שה זמנים היינו אצלו תמיד מיום שקבע דירתו פה ברסלב. והיה מצוה ומזהיר להיות אצלו באלו השל שה זמנים והיה תמיד אומר תורה נפלאה באריכות גדולה באלו הזמנים. הינו בראש השנה היה אומר התורה בין השמשות בין יום ראשון לשני, והתחיל בין השמשות ונכנס הרבה לתוך ליל שני של ראש השנה. ובשבת חנוכה אמר התורה בסעדה שלישית, ובשבועות היה אומרה גם כן כמו בראש השנה בין השמשות של יום שני דשבועות ונכנס הרבה לתוך ליל שני. אך ביותר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קח - זִבְחֵי אֱלקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה
...ח"א - תורה קח - זבחי אלקים רוח נשברה [לשון החברים] זבחי אלהים רוח נשברה הנה ידוע כי עולה באה על הרהור הלב, כמו שכתוב "העולה על רוחכם" הינו שעולה באה על הרהורי הלב, ששם משכן הרוח 'ואין השם יתברך מצרף מחשבה למעשה, בר מהרהורי עכו"ם' והרהור עכו"ם שיך אצל כל אדם הינו מה שמתחיל להתפלל בדבקות, או מתבודד את עצמו ובאמצע התפילה או ההתבודדות נופל ממדרגתו זהו בחינות הרהורי עכו"ם כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה וכשנתקלקל האמונה נמצא מחזיר פניו מהשם יתברך כמו שכתוב "נזורו אחור" והשם יתברך גם כן מסתיר פניו...
שיחות הר"ן - אות קצו - גדולות נוראות השגתו
...[שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה, אור ליום שני פרשת נח תק"ע] התורה שלי גדולה מאד והיא כלה רוח הקדש ויכולין לידע ממנה עתידות שמי שיטה עצמו ויאזין ויקשיב התורה שלי יכול לידע עתידות שיהיה ואין צריך לומר אחר כך כשנעשין הדברים בעולם שאז יכולין בודאי למצא הכל בתוך התורה שלי ולראות ולהבין שהכל מבאר בתוך התורה שנאמרה כבר כל זה שמעתי אחר שבת בראשית שנת תק"ע, בעת שהראיתי לו התורה בראשית לעיני כל ישראל בכתב הנדפסת ב"לקוטי תנינא" סימן ס"ז ובאותו השבוע ראינו בחוש כל הנזכר לעיל, איך בהתורה הקדושה שלו הוא מגלה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קא - בִּקְרוֹב עָלַי מְרֵעִים
...- תורה קא - בקרוב עלי מרעים [לשון החברים] בקרוב עלי מרעים לאכל את בשרי צרי ואיבי לי המה כשלו ונפלו הענין הוא כך, כי "ביה ה' צור עולמים" הינו בראשית ברא כי בתורה שנקראת 'ראשית ברא עולמים' כי יוד, הוא השכל של התורה והא, הוא אותיות של התורה, שהוא חמשה חמשי תורה, בחינת חמשת מוצאות הפה והינו בי"ה ה' צור עולמים הינו בהתורה שהיא בחינת י"ק כנ"ל, ברא כל העולמים כנ"ל וכתיב: "אדם אתם" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אתם קרויין אדם, ואין עכו"ם קרויין אדם' כי יש ע' אנפין נהירין, ויש ע' אנפין חשוכין כי יש שני כחות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם
...דינים, חס ושלום כשיש דינים, חס ושלום אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'חצי כלים והם אינם כלים' אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם כי יש לו כח כנ"ל על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל כי יסמכו עליו שהוא ינקם יותר אבל אחר...
שיחות הר"ן - אות רסט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין הבלבולים שמבלבלים את האדם בעבודתו שלפעמים נדמה שכך הוא צריך לעשות ולהתנהג ואחר כך נדמה לו שלא כן היה צריך להתנהג רק בדרך אחר וכו' ולפעמים יש להאדם בלבולים גדולים מזה ענה ואמר: מה צריכין להתבלבל איך שעושין עושין ובלבד שלא לעשות רע חס ושלום
חיי מוהר"ן - קב - סיפורים חדשים
...חדשים אות קב שמעתי בשמו שספר בירושלים יש בית הכנסת שמביאין לשם כל המתים שבעולם ותכף שמת אחד בעולם מביאין לשם תכף אותו המת ושם דנין אותו היכן יהיה מקומו כי יש מתים בארץ ישראל שנושאין אותן לחוץ לארץ וכן להפך כמובא. ושם באותו בית הכנסת יושבין הבית דין שדנין כל אחד ואחד ונותנין לו מקומו הראוי לו. ויש אחד שדנין אותו שלא יהיה לו שום מקום ויהיה נאבד ונשלך בכף הקלע וכשמביאין את המת לשם אזי מביאין אותו במלבושים. ויש אחד שחסר לו מהמלבוש שלו איזה חסרון. כגון לאחד נחסר בית יד אחד מהמלבוש שלו ויש אחד שחסר לו...
חיי מוהר"ן - ריח - נסיעתו וישיבתו באומן
...באומין קדם ראש השנה האחרון היה מספר עם אנשים שלו מענין הסתלקותו שכבר הוא אצלו שלש שנים אחר הסתלקותו כי מעת שבא עליו החולאת הוא נחשב בעיניו שכבר נסתלק מן העולם ואמר שאינו יודע באיזה זכות הוא חי בנס כל שלש שנים אלו וכו' אז ספרו אנשיו עמו והיו מתאנחים מאד כי מה נעשה ועל מי יעזב אותנו. והשיב רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד, אז תהיו אנשים כשרים. ולא כשרים בלבד אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו. כי השם יתברך יעזר לי בודאי שיהיה כרצוני כאשר רציתי מכבר כי בעזרת השם גמרתי ואגמר כרצוני בודאי ואמר שכל מי שייגע ויתחבר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 11_02_2026 השעה 18:16:09 - wesi2