ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רכא - נסיעתו וישיבתו באומן
אות רכא בראש השנה האחרון באומין, סמוך להסתלקותו שהיה בבית רנ"נ. והתפללנו בתוך האמבאר [אכסדרא] ואמר שהיו צריכין לחזק אז בתפילה ביותר ואמר שעכשו ראוי לכם להסתכל יותר פוק חזי מאמבר [נראה לעניות דעתי, על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות מ"ה) פוק חזי מאי עמא דבר]. ובעוונותינו הרבים לא שמנו לב לדבריו הקדושים ולא זכינו להבינם. ובסמוך נסתלק מאור עינינו הודנו פארנו קדשתנו, אבדנו מה שאבדנו. אלו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכו' לא יספיקו לבאר אחת מאלף ורבבות מה שהפסדנו בעוונותינו הרבים. אוי לנו כי שדדנו. זאת נחמתנו בענינו כי מעט מתורתו הקדושה לא שכחנו. לולא תורתו הקדושה שעשוענו וכו' ועל כן עדין לא פסקה חס ושלום תקותנו, עוד נקוה וניחל ונצפה לישועות השם כי אין מעצור לה' להושיע עוד ברחמיו המרבים, ישוב ירחמנו לשל ח לנו בקרוב גואל צדק לאמר זה ינחמנו, כימות עניתנו ישמחנו, אמן כן יהי רצון במהרה בימינו אמן אות רכב בראש השנה האחרון שאז התגבר עליו החולאת מאד כנזכר לעיל. ובליל השני דראש השנה אחר אמירת התורה אחר כך, התגבר עליו ביותר החולאת שלו. ועמדו קצת אנשים אצלו והיו רצים והולכים במהירות להביא הדאקטיר ולא יכלו להביאו, כי היה באמצע הלילה. ענה ואמר טוב להודות לה' על שלא בא הדאקטיר. ואמר כל מי שרוצה לחוס על חייו, יתאמץ שלא יניח לבוא לשום דאקטיר אצלו אף על פי שאחר כך יכול להיות שאני בעצמי אצוה להביא לי דאקטיר. אף על פי כן תראו אתם לבלי להניח שיבא אצלי שום דאקטיר וכן הוה אחר כך שבעוונותינו הרבים לא קימנו דבריו. כי אחר כך בערב סוכות שהתגבר עליו החולאת ביותר. והתחילו כמה אנשים לצעק להביא הדאקטיר וגם הוא בעצמו צוה להביא הדאקטיר. ואנכי לא רציתי בשום אפן שיביאו דאקטיר אף על פי שנראה להאנשים שהוא בעצמו מסכים להביא דאקטיר אף על פי כן ידעתי האמת שבאמת אין זה רצונו כלל אף על פי שעדין לא ידעתי אז כלל מה שאמר בליל השני דראש השנה הנ"ל שהזהיר לבלי להניח לבוא אצלו דאקטיר, אף על פי שיצוה בעצמו כנ"ל כי אני בעצמי לא הייתי אז אצלו כשאמר זאת אף על פי כן ידעתי בעצמו כפי השיחות הקדושות ששמענו מפיו הקדוש מקדם, שבודאי באמת אין חפץ בשום אפן את הדאקטיר. רק שהוא מכרח להסכים לקרא דאקטיר מחמת העולם שאומרים להביא דאקטיר ואינו יכול לשנות דעתם. כי כן היה דרכו, אף על פי שהוא ידע בעצמו שדבר זה אין טוב לפניו אף על פי כן אם היו אנשים מפצירים לעשות אותו הדבר לא עבר על דעתם. וכן היה בכמה דברים. והוא בעצמו חשב פעם אחד כמה דברים שעשה בשביל רצון אנשים שהפצירו בו לעשות אף על פי שידע בעצמו שלא יועיל כלל וכו' וכן היה בענין הדאקטיר. ומחמת זה לא רציתי בשום אפן שיקראו דאקטיר אבל לא היה אפשר להתגבר לבטל דעתם בפרט שגם הוא זכרונו לברכה היה נראה שמסכים עמהם בפרט שהתגבר החולאת מאד על כן אחר כך קראו דאקטיר בערב סוכות וכו' והלואי לא היו קוראין אותו כי לא הועיל כלל וכפי הנראה קרב הסתלקותו. ואז בליל השני דראש השנה בעת שהתגבר עליו החולאת מאד ענה ואמר להאיש שעמד לפניו אז. הלא מן המיתה כבר אין אני מתירא כלל. ענה ואמר הלא אף על פי כן עשינו איזה דברים בעולם [כלומר מה שתקן והחזיר בתשובה אלפים ורבבות נפשות. הן נפשות בני אדם המלבשים בגוף והן נשמות וכו' אלפי אלפים ורבי רבבות וכו' שעסק כמה שנים לתקנם. וכיוצא בזה שאר תקונים עליונים ונוראים שתקן, וכמה תורות נוראות ומעשיות נפלאות פלאי פלאות שגלה וכיוצא בזה וכו' וכו']. ותפס אז איש אחד וטפח לו בכתפיו ואמר לו בזו הלשון: אברמיל [פרוש כך היה שם האיש שדבר עמו כי היה שמו אברהם] [אברהם, מכל מקום עשינו משהו בזה העולם] והבן אות רכג סמוך להסתלקותו בעת התגברות החולאת שהיה לו והיה חלוש מאד, וכמעט שנגוע בכל עת והיינו עומדים לפניו והוא זכרונו לברכה היה יושב על הכסא חלוש מאד והיה מיסר ביסורים גדולים מאד. והיה מדבר עמנו בדרך קבלנא על גדל יסוריו. בתוך כך סתם ידיו בחזקה ועשה אגרוף ונענע באגרוף ידיו בכח כאומר אף על פי כן כחי חזק בקרבי מאד ואי אפשר לציר זאת בכתב. והמובן מדבריו שגם בעצם חלישת הגוף עדין כחו חזק ואמיץ ועדין כחו הולך ומתגבר לגמר הכל כרצונו בעזרת השם יתברך. סמוך להסתלקותו נכנס אליו רבי מאיר ותפסו בבגדו של צמר ואמר ברמיזה אה מה חזק וכו' אות רכד כשהיה שוכב וגונח גניחות הרבה מאד. אחר כך ענה ואמר אין זה שיך לי כלל רק אחד עומד ומכה והוא במקום שהוא
אות רכא

בְּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין, סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁהָיָה בְּבֵית רנ"נ. וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּתוֹךְ הָאַמְבַּאר [אַכְסַדְּרָא]

וְאָמַר שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְחַזֵּק אָז בִּתְפִילָּה בְּיוֹתֵר

וְאָמַר שֶׁעַכְשָׁו רָאוּי לָכֶם לְהִסְתַּכֵּל יוֹתֵר פּוּק חֲזִי מֵאַמְבַּר [נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פּוּק חֲזִי מַאי עַמָּא דָּבָר].

וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לא שַׂמְנוּ לֵב לִדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְלא זָכִינוּ לַהֲבִינָם.

וּבְסָמוּךְ נִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינֵינוּ הוֹדֵנוּ פְּאֵרֵנוּ קְדֻשָּׁתֵנוּ, אִבַּדְנוּ מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ.

אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל הָאֲגַמִּים קוּלְמוֹסִים וְכוּ' לא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר אַחַת מֵאֶלֶף וּרְבָבוֹת מַה שֶּׁהִפְסַדְנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ.

זאת נֶחָמָתֵנוּ בְּעָנְיֵנוּ כִּי מְעַט מִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לא שָׁכָחְנוּ.

לוּלֵא תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שַׁעֲשׁוּעֵנוּ וְכוּ'

וְעַל כֵּן עֲדַיִן לא פָּסְקָה חַס וְשָׁלוֹם תִּקְוָתֵנוּ, עוֹד נְקַוֶּה וּנְיַחֵל וּנְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת הַשֵּׁם כִּי אֵין מַעֲצוֹר לַה' לְהוֹשִׁיעַ עוֹד בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ לִשְׁל חַ לָנוּ בְּקָרוֹב גּוֹאֵל צֶדֶק לֵאמר זֶה יְנַחֲמֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ יְשַׂמְּחֵנוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן

אות רכב

בְּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁאָז הִתְגַבֵּר עָלָיו הַחוֹלַאַת מְאד כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וּבְלֵיל הַשֵּׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה אַחַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה אַחַר כָּךְ, הִתְגַבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ. וְעָמְדוּ קְצָת אֲנָשִׁים אֶצְלוֹ וְהָיוּ רָצִים וְהוֹלְכִים בִּמְהִירוּת לְהָבִיא הַדָּאקְטֶיר

וְלא יָכְלוּ לַהֲבִיאוֹ, כִּי הָיָה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה.

עָנָה וְאָמַר טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' עַל שֶׁלּא בָּא הַדָּאקְטֶיר.

וְאָמַר כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו, יִתְאַמֵּץ שֶׁלּא יַנִּיחַ לָבוֹא לְשׁוּם דָּאקְטֶיר אֶצְלוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי אֲצַוֶּה לְהָבִיא לִי דָּאקְטֶיר.

אַף עַל פִּי כֵן תִּרְאוּ אַתֶּם לִבְלִי לְהַנִּיחַ שֶׁיָּבא אֶצְלִי שׁוּם דָּאקְטֶיר

וְכֵן הֲוָה אַחַר כָּךְ שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לא קִיַּמְנוּ דְּבָרָיו.

כִּי אַחַר כָּךְ בְּעֶרֶב סוכּוֹת שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַחוֹלַאַת בְּיוֹתֵר.

וְהִתְחִילוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים לִצְעק לְהָבִיא הַדָּאקְטֶיר

וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ צִוָּה לְהָבִיא הַדָּאקְטֶיר.

וְאָנכִי לא רָצִיתִי בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיָּבִיאוּ דָּאקְטֶיר

אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאָה לְהָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מַסְכִּים לְהָבִיא דָּאקְטֶיר

אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי הָאֱמֶת שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין זֶה רְצוֹנוֹ כְּלָל

אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לא יָדַעְתִּי אָז כְּלָל מַה שֶּׁאָמַר בְּלֵיל הַשֵּׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה הַנַּ"ל שֶׁהִזְהִיר לִבְלִי לְהַנִּיחַ לָבוֹא אֶצְלוֹ דָּאקְטִיר, אַף עַל פִּי שֶׁיְּצַוֶּה בְּעַצְמוֹ כַּנַּ"ל

כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי לא הָיִיתִי אָז אֶצְלוֹ כְּשֶׁאָמַר זאת

אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי בְּעַצְמוֹ כְּפִי הַשִּׂיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מִקּדֶם, שֶׁבְּוַדַּאי בֶּאֱמֶת אֵין חָפֵץ בְּשׁוּם אפֶן אֶת הַדָּאקְטֶיר.

רַק שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהַסְכִּים לִקְרא דָּאקְטֶיר מֵחֲמַת הָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים לְהָבִיא דָּאקְטֶיר וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹת דַּעְתָּם.

כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁדָּבָר זֶה אֵין טוֹב לְפָנָיו

אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיוּ אֲנָשִׁים מַפְצִירִים לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר לא עָבַר עַל דַּעְתָּם.

וְכֵן הָיָה בְּכַמָּה דְּבָרִים.

וְהוּא בְּעַצְמוֹ חִשֵּׁב פַּעַם אֶחָד כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁעָשָׂה בִּשְׁבִיל רְצוֹן אֲנָשִׁים שֶׁהִפְצִירוּ בּוֹ לַעֲשׂוֹת

אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁלּא יוֹעִיל כְּלָל וְכוּ'

וְכֵן הָיָה בְּעִנְיַן הַדָּאקְטֶיר.

וּמֵחֲמַת זֶה לא רָצִיתִי בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיִּקְרְאוּ דָּאקְטֶיר

אֲבָל לא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר לְבַטֵּל דַּעְתָּם

בִּפְרָט שֶׁגַּם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה נִרְאֶה שֶׁמַּסְכִּים עִמָּהֶם

בִּפְרָט שֶׁהִתְגַּבֵּר הַחוֹלַאַת מְאד

עַל כֵּן אַחַר כָּךְ קָרְאוּ דָּאקְטֶיר בְּעֶרֶב סוכּוֹת וְכוּ'

וְהַלְוַאי לא הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ כִּי לא הוֹעִיל כְּלָל

וּכְפִי הַנִּרְאֶה קֵרַב הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

וְאָז בְּלֵיל הַשֵּׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה בְּעֵת שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַחוֹלַאַת מְאד

עָנָה וְאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁעָמַד לְפָנָיו אָז.

הֲלא מִן הַמִּיתָה כְּבָר אֵין אֲנִי מִתְיָרֵא כְּלָל.

עָנָה וְאָמַר הֲלא אַף עַל פִּי כֵן עָשִׂינוּ אֵיזֶה דְּבָרִים בָּעוֹלָם

[כְּלוֹמַר מַה שֶּׁתִּקֵּן וְהֶחֱזִיר בִּתְשׁוּבָה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת נְפָשׁוֹת.

הֵן נַפְשׁוֹת בְּנֵי אָדָם הַמְּלֻבָּשִׁים בְּגוּף וְהֵן נְשָׁמוֹת וְכוּ' אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת וְכוּ' שֶׁעָסַק כַּמָּה שָׁנִים לְתַקְּנָם. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר תִּקּוּנִים עֶלְיוֹנִים וְנוֹרָאִים שֶׁתִּקֵּן, וְכַמָּה תּוֹרוֹת נוֹרָאוֹת וּמַעֲשִׂיּוֹת נִפְלָאוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת שֶׁגִּלָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְכוּ' וְכוּ'].

וְתָפַס אָז אִישׁ אֶחָד וְטָפַח לוֹ בִּכְתֵפָיו

וְאָמַר לוֹ בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: אַבְרֶמִיל [פֵּרוּשׁ כָּךְ הָיָה שֵׁם הָאִישׁ שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ כִּי הָיָה שְׁמוֹ אַבְרָהָם]

[אַבְרָהָם, מִכָּל מָקוֹם עָשִׂינוּ מַשֶׁהוּ בָּזֶה הָעוֹלָם]

וְהָבֵן

אות רכג

סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת שֶׁהָיָה לוֹ

וְהָיָה חָלוּשׁ מְאד, וְכִמְעַט שֶׁנִּגְוַע בְּכָל עֵת

וְהָיִינוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא חָלוּשׁ מְאד

וְהָיָה מְיֻסָּר בְּיִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאד.

וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּנוּ בְּדֶרֶךְ קֻבְלָנָא עַל גּדֶל יִסּוּרָיו.

בְּתוֹךְ כָּךְ סָתַם יָדָיו בְּחָזְקָה וְעָשָׂה אֶגְרוֹף וְנִעְנַע בְּאֶגְרוֹף יָדָיו בְּכחַ

כְּאוֹמֵר אַף עַל פִּי כֵן כּחִי חָזָק בְּקִרְבִּי מְאד

וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זאת בִּכְתָב.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁגַּם בְּעצֶם חֲלִישַׁת הַגּוּף

עֲדַיִן כּחוֹ חָזָק וְאַמִּיץ

וַעֲדַיִן כּחוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר לִגְמר הַכּל כִּרְצוֹנוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ נִכְנַס אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר וּתְפָסוֹ בְּבִגְדוֹ שֶׁל צֶמֶר

וְאָמַר בִּרְמִיזָה אָהּ מֶה חָזָק וְכוּ'

אות רכד

כְּשֶׁהָיָה שׁוֹכֵב וְגוֹנֵחַ גְּנִיחוֹת הַרְבֵּה מְאד.

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר

אֵין זֶה שַׁיָּךְ לִי כְּלָל

רַק אֶחָד עוֹמֵד וּמַכֶּה

וְהוּא בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא
שיחות הר"ן - אות כה
...המחשבות שבמח הוא פלא גדול וגדלת הבורא יתברך שמו איך המחשבות מנחים במח חבילות חבילות הרבה מאד אלו על אלו וכשאדם צריך לאיזה דבר ונזכר בו אזי מושך ומוציא אותו הדבר שהיה מנח במחשבה ונזכר בו והדבר פלא, היכן היה מנח אותו הענין עד עכשו ? ויש קשרים וסימנים בהמחשבות המנחים בהמח חבילות חבילות הרבה וכשנזכר באיזה דבר מחמת שנזדמן ענין המעורר אותה המחשבה על ידי הקשר והסימן שבה אזי מוציא אותה המחשבה מתוך חבילי חבילות המחשבות המנחים ומסדרים במח ואזי כשמושך ומוציא אותה המחשבה אזי מתהפכים ומתגלגלים כל המחשבות מסדרם...
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות ספר לי אחד מאנשיו שפעם אחת שאל את רבנו זכרונו לברכה, מהו החלוק שבין לב נשבר למרה שחורה השיב לו: לב נשבר הוא כך שאפילו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר: רבונו של עולם וכו' ובאותה שעה בעצמה ובתוך כך אמר רבנו, זכרונו לברכה בעצמו. רבונו של עולם בהתעוררות נפלא ובנשיאת ידים בהשתוקקות נמרץ כדרכו
חיי מוהר"ן - תקצד - עבודת השם
...- תקצד - עבודת השם אות תקצד לזכרון מה שאמר לי לבדי כבר בעת שבאתי אליו מנמרוב אני וחברי רבי נפתלי קדם שבועות ואז נדמה לי שהוא מקפיד קצת על שאני שוקד על דלתותיו יותר מדאי כי נסעתי אז כמה פעמים רצופים אליו ותכף כשנכנסתי אליו ומצאתיו בבית הגדול שלו שהיה סמוך לבית המדרש ונתן לי שלום ואמר לי שלום עליכם, [סע בריא] וחיך קצת. אחר כך נשאר יושב במקום שישב שם סמוך להדלת שהיתה לחוץ נגד הבית המדרש הישן, ואז דבר עמי ונחם אותי מאד ואמר לי איך אתה יודע מה השם יתברך רוצה לעשות ממך היום אתה כך ולאחר כך תהיה וכו'....
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כג
...הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כג ובבקר שהוא ערב פסח נסע הקפיטן עם כמה ישמעאלים על הספינה קטנה לתוך העיר ובאו לפניו ובקשו ממנו לחם לאכל ודברו עמו ברמיזה והשיב להם ברמיזה והודיעם שיש כאן יהודים ויכולים אתם לקנות לכם לחם והשם יתברך ברחמיו אשר בידו לב מלכים ושרים הסיר לבו ובלבל דעתו עד שיצא מפיו בלי ישוב הדעת ואמר שיקח אחד מהם כדי לקנות לחם עבורם ונסע מיד עמו האיש של רבנו זכרונו לברכה ובא אל העיר והלך אחריו אחד מהישמעאלים שלו לשמרו שלא יברח ודרך הליכתו לעיר היה גם כן סכנה גדולה כי אז היה שעת מלחמה גדולה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכא - הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלַי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכא - הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. לעשות רצונך וכו' כשאדם רואה ולומד בספר ובכל מקום שהוא רואה ולומד, מוצא את עצמו הינו שלוקח לעצמו מוסר, ורואה פחיתותו ושפלותו בכל מקום באיזה ספר שהוא בא ומעין שם זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי זה סימן לעשות רצונך אלקי חפצתי כנ"ל
להיות לבד - בריא או לא?
...או לא? מצד אחד אמר רבי נחמן מברסלב: - שיחות הר"ו - אות עז ועל כן לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משגע וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האמות והם מתגרין זה בזה והוא מכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אמה אחרת כפי התגברות אמה על אמה שהם כלם נכללין בו לבדו ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות הדעות שבו על ידי התגרות האמות שנכללין בו לבדו כנ"ל אבל כשהוא בישוב בין אנשים יש מקום להמלחמה להתפשט בכל אחד מהבני בית או בין השכנים כנ"ל מצד שני אמר רבי נחמן מברסלב: - שיחות הר"ו - אות פא...
סיפורי מעשיות - מעשה ט - מעשה מחכם ותם / מעשה החכם והתם
...ותם מעשה שני בעלי בתים היו בעיר אחת והיו גדולים בעשירות והיה להם בתים גדולים והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד ולמדו שניהם בחדר [כיתה] אחד ואלו השני בנים היו אחד מהם בר הבנה, והאחד היה תם [לא שהיה טפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך] ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאד אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומחו היה נמוך אף על פי כן אהבו זה את זה מאד לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד וירדו מטה מטה, עד שאבדו הכל ונעשו אביונים ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם והבנים התחילו להתגדל אמרו האבות הנ"ל להבנים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פ - ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵך אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
...תורה פ - ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום [לשון החברים] ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום הנה ידוע שגדול השלום כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה . 'שלא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום' ומה הוא השלום, שמחבר תרי הפכים בפסוק: "עושה שלום במרומיו" כי זה המלאך מאש וזה ממים שהם תרי הפכים. כי מים מכבה אש והקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם ומחברם יחד והוא בחינת יוסף כי יוסף מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות לכך נאמר ביוסף . "ויבא יוסף את דבתם רעה", הוא בחינת גבורות "את אחי אנכי מבקש", הוא בחינת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סז - וַיִּבֶן ה' אֱלקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח
...- תורה סז - ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח וכו' ויבאה אל האדם חד אמר מלמד שנתן בה בינה יתרה וחד אמר מלמד שקלעה לחוה והביאה אל האדם א. הנפש היא יקרה מאד וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאד על כן צריכין לזהר מאד, כשבא איזה כבוד חדש לאדם כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שרש כל הנפשות וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד, שהוא שרשה בבחינת: "כבוד ה' יאספך" שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד כי שם שרשם כנ"ל ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם צריך לזהר ולהשמר כי אולי בא הכבוד, חס ושלום, בשביל...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...תפילה סיפר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2207 שניות - עכשיו 05_03_2026 השעה 02:58:45 - wesi2