ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית   •   ליקוטי מוהר"ן חלק א   •   ליקוטי מוהר"ן חלק ב   •   סיפורי מעשיות   •   שבחי הר"ן   •   שיחות הר"ן   •   חיי מוהר"ן   •   ספר המידות   •   לימוד


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.

חלק א'
א. הַתַּעֲנִית מוֹעִיל לְכָל דָּבָר.
ב. מִי שֶׁהוּא עָרוֹם מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ אֲחֵרִים מֵרִשְׁעָתָם.
ג. הַתַּעֲנִית קָשָׁה מֵחֶרֶב.
ד. הַתְּשׁוּבָה רָאוּי, שֶׁתִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ דָּבָר עַצְמוֹ.
ה. כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב: כָּךְ וְכָךְ אֶעֱשֶׂה, כָּךְ וְכָךְ תַּעֲלֶה בְּיָדִי, עַל יְדֵי זֶה אֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ נִתְקַיֵּם.
ו. גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עַל הַכּל.
ז. מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפֵלָה, כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת.
ח. כָּל הַמִּתְוַּדֶּה, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
ט. הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְדִבְרֵי תוֹרָה וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ.
י. רַב פָּפָּא יְתִיב בְּתַעֲנִיתָא, עַל שֶׁקָרָא לְתַלְמִיד חָכָם בִּלְשׁוֹן גְּנַאי.
יא. יִשְׁמר אָדָם אֶת פִּיו מִלּוֹמַר: אֶעֱשֶׂה הָעֲבֵרָה הַזּאת אֲפִילּוּ בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת, כִּי דִּבּוּרוֹ מַכְרִיחַ אוֹתוֹ לְמַעֲשֶׂה.
יב. כָּל הַבּוֹכֶה בַּלַּיְלָה, קוֹלוֹ נִשְׁמָע, וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בּוֹכִין עִמּוֹ.
יג. חַיָּבֵי כְּרִיתוּת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ מִידֵי כְּרִיתָתָן.
יד. כְּשֶׁבָּא צַעַר לָעוֹלָם, יַחֲשׁב שֶׁבִּשְׁבִיל חֶטְאוֹ בָּא זאת הַצָּרָה.
טו. הַמַּלְבּוּשִׁין שֶׁעוֹשִׂין לַצַּדִּיק, כָּל מַלְבּוּשׁ יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְכַפֵּר.
טז. כֵּיוָן שֶׁנָּשָׂא אָדָם אִשָּׁה, עֲווֹנוֹתָיו מִתְפַּקְּקִין.
יז. כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹ שֶׁשָּׁמַע אֵיזֶה יִסּוּרִים, שֶׁבָּא עַל גּוֹי, יְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה.
יח. הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שָׁרוּי בְּלא עָווֹן.
יט. יֵשׁ לְהָקֵל אפֶן הַתְּשׁוּבָה עַל הַחוֹטְאִים.
כ. הֶעָווֹן מַכְחִישׁ כּחוֹ שֶׁל אָדָם.
כא. כְּשֶׁבָּאִין שְׁנֵי מִצְווֹת לְיָדְךָ, תַּעֲשֶׂה זאת הַמִּצְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּפִיַּת הַיֵּצֶר יוֹתֵר.
כב. צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת, כְּשֶׁמְּצַעֲרִין אֶת הַצַּדִּיק.
כג. צַעַר הַלֵּב הוּא קָרוֹב לְהוֹרִיד דְּמָעוֹת.
כד. הַמַּחֲזִיר בְּנֵי אָדָם, בִּתְשׁוּבָה זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַטֵּל הַגְּזֵרָה בִּשְׁבִילוֹ.
כה. חֲלִישׁוּת דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא גְדוֹלָה מִתַּעֲנִית.
כו. הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה וּמִתְחָרֵט בָּהּ, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.
כז. הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.
כח. תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה עוֹזֶרֶת לָאָדָם לְאֶמְצַע וְסוֹף הַמַעֲשֶּׂה, שֶׁיֻּמְשַׁךְ בִּקְדֻשָּׁה, וְאִם לא חָשַׁב בִּקְדֻשָּׁה בִּתְחִלָּה, אָז יֶאֱרַע תַּקָּלָה בְּאֶמְצַע וּבַסּוֹף.
כט. שֻׁלְחָן בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים מְכַפֶּרֶת.
ל. הַגְּדֻלָּה מְכַפֶּרֶת.
לא. לִפְעָמִים כְּשֶׁמַּתְחִיל לַעֲשוֹת תְּשׁוּבָה, בָּאִין לוֹ יִסּוּרִים, זֶה מִפְּנֵי שֶׁשָּׁהָה מִלַּעֲשוֹת תְּשׁוּבָה.
לב. עַל יְדֵי אֲנָחָה שֶׁנֶּאֱנַח, נַעֲשֲׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה.
לג. עַל יְדֵי אַהֲבַת צַּדִּיקִים יְכוֹלִין הַצַּדִּיקִים לְהַחֲזִיר אֶת הָעָם בִּתְשׁוּבָה.
לד. מִי שֶׁמַּחֲזִיר אֶת הָעָם בִּתְשׁוּבָה, בִּזְכוּתוֹ אֵין פַּחַד וּמַחֲלקֶת בָּעוֹלָם.
לה. מִי שֶׁעוֹזֵר לִיתוֹמִים, עַל יְדֵי זֶה מְשַׁבֵּר כּחָם שֶׁל הָאֻמּוֹת וְעַל יְדֵי שְׁבִירָתָן, רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה.
לו. מִי שֶׁמַּחֲזִיר בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה, נִצּוֹל מִבֵּית הָאֲסוּרִים.
לז. גַּם הוּא מְכֻבָּד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם.
לח. גַּם זוֹכֶה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם בֵּין הָאֻמּוֹת.
לט. מִי שֶׁדַּרְכּוֹ תָּמִיד לְהַחֲזִיר בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה, בִּזְכוּתוֹ מְבַטֵּל מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר.
מ. מִי שֶׁמַּחֲזִיר רְשָׁעִים בִּתְשׁוּבָה, יִזְכֶּה לִשְׁמִירַת שַׁבָּת.
מא. גַּם אֵינוֹ נִזּוֹק מִנָּחָשׁ.
מב. כְּשֶׁתְּלַמֵּד אֶת בֶּן רָשָׁע דֶּרֶךְ טוֹב, עַל יְדֵי זֶה תּוּכַל לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת.
מג. עַל יְדֵי שֶׁקֶר מַחֲזִיק יְדֵי רְשָׁעִים.
מד. מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּכָל לֵב, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ לֵב לָדַעַת אוֹתוֹ.
מה. עַל יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹל שׁוֹפָר מֵאָדָם כָּשֵׁר הַיֵּצֶר הָרָע נִשְׁבָּר, וְנִתְעוֹרֵר תְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם.
מו. מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב, יִזָּהֵר מִלִּהְיוֹת בַּעַל חוֹב.
מז. מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַצַּדִּיקִים, יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה.
מח. מִי שֶׁמִּתְוַדֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ אַהֲבַת נְדָבָה וּמֵשִׁיב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ.
מט. הָאֻמּוֹת הֵם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה.
נ. לִמּוּד הַתּוֹרָה הִיא מְכַפֶּרֶת.
נא. מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, יָכוֹל לְהַשִּׂיג שְׁלֵמוּתוֹ בְּמִעוּט פְּעֻלּוֹת.
נב. כְּשֶׁאֵיזֶה צַעַר בָּא עָלֶיךָ, תְּפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ.
נג. מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים וְיֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם לוֹ שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה, וּמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לְפִי יְכָלְתּוֹ, אֲזַי מְקַבֵּל ענֶשׁ עַל זֶה.
נד. מִי שֶׁמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, נַעֲשֲׂה שֻׁתָּף לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.
נה. אֵין עֵרֶךְ לְמִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם לְעַצְמוֹ לְבַד, אֲפִילּוּ שֶׁתִּהְיֶה רַבָּה, לְמִצְוָה שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנָּה זְכוּת לָרַבִּים, אֲפִילּוּ שֶׁתִּהְיֶה קְטַנָּה.
נו. הַפַּרְנָסָה וְהַשּׂוֹנְאִים וְהַחוֹלַאַת וְרִבּוּי הָעשֶׁר הֵן הַמּוֹנְעִין לָאָדָם מֵהַגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת וְהַתַּכְלִית.
נז. כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אֵיזֶה הֶזֵּק, זֶה הַסִּימָן שֶׁיֵּצֶר הָרָע שׁוֹלֵט עָלֶיךָ.
נח. מִי שֶׁמֵּסִית אֶת חֲבֵרוֹ מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב, שְׂרֵפָה בָּא עָלָיו.
נט. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִבְכּוֹת, הַסְּגֻלָּה שֶׁיֵּשֵׁב בְּמָקוֹם, שֶׁשּׁוֹפְכִים שָׁם שְׁנֵי נְהָרוֹת בְּיַחַד.
ס. מִי שֶׁמַּחֲזִיר אֶת בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה, זוֹכֶה לְחָכְמָה.
סא. עַל יְדֵי הָעַצְלוּת נִדְמֶה לְאָדָם, שֶׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה.
סב. מִי שֶׁמְּגַלֶּה סוֹדוֹתָיו, אֲזַי קָשֶׁה לַדָּבָר הַזֶּה לְהִתְקַיֵּם.
סג. מִי שֶׁבּוֹשׁ עַל עֲווֹנוֹתָיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ צְדָקָה.
סד. הַתַּעֲנִית שֶׁהוּא בְּלא דַּעַת אֵינוֹ תַּעֲנִית.
סה. מִשָּׁעָה שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב לַעֲשוֹת תְּשׁוּבָה, אֲזַי מְקַבְּלִין תְּפִילָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלּא עָשָׂה עֲדַיִן.
סו. כְּשֶׁתִּרְצֶה לַעֲשוֹת תְּשׁוּבָה, תְּבַקֵּשׁ מֵהַצַּדִּיק, שֶׁהוּא יַכְנִיס אוֹתְךָ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
סז. עַל יְדֵי חֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפָּר עָווֹן.
סח. עַל יְדֵי שֶׁתְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתֵּן לְךָ אַהֲבָה, עַל יְדֵי זֶה יְכַסֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּשָׁעֶיךָ.
סט. מִי שֶׁמִּתְוַדֶּה עַל עֲווֹנוֹתָיו, יִזְכֶּה שֶׁלּא יִצְטָרֵךְ לִמְכּר מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו.
ע. כְּשֶׁאַתָּה מוֹכִיחַ אוֹתָם, שֶׁלּא תִּקְּנוּ חַטַּאת נְעוּרִים, תִּכְלל אֶת עַצְמְךָ עִמָּהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה יְקַבְּלוּ מִמְּךָ.
עא. עִקַּר תִּקּוּן פְּגַם עֲווֹנוֹתָיו עַל יְדֵי הַכְנָעָה.
עב. צָרִיךְ אָדָם לְהוֹכִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְכָל בּקֶר.
עג. הָעַבְדוּת שֶׁאָדָם עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם בְּבַחֲרוּתוֹ כָּל יוֹם, עֶרְכּוֹ יָקָר מִשָּׁנִים רַבּוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה לְעֵת זִקְנָתוֹ.
עד. אִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּדַע אָדָם בְּחַיָּיו, אִם נִתְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ.
עה. מַה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁמִי שֶׁמַּתְחִיל לַעֲבד אֶת ה', יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו, זֶה מֵחֲמַת שֶׁהִתְחִיל מִתּוֹךְ יִרְאָה שֶׁל צֶדֶק.
עו. הַמַּתְחִיל לַעֲבד אֶת ה', הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ: יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁחֶפְצְךָ וּרְצוֹנְךָ לַעֲבד אוֹתִי, אֲבָל מַה הוּא הַבְּטוּחוֹת שֶׁמָּא לְמָחָר תַּעֲזב אוֹתִי, אִם כֵּן אֵיךְ אֲקָרֵב אוֹתְךָ בִּשְׁבִיל הָרָצוֹן שֶׁרָצִיתָ, וְאֵיךְ אֲגַלֶּה לְךָ תֵּכֶף דְּבָרִים נִסְתָּרִים, אֶלָּא כֵּן תַּעֲשֶׂה: בִּתְחִלָּה אֱהַב אוֹתִי כָּךְ וְתַעֲשֶׂה מִצְווֹתַי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַמִּצְוָה, וַעֲבד אוֹתִי פָּשׁוּט בְּלא חָכְמוֹת, וּכְשֶׁתַּעֲבד אוֹתִי כַּמָּה זְמַנִּים, אֲזַי אַאֲמִין לְךָ וַאֲגַּלֶּה לְךָ טַעַם וְשֵׂכֶל שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר וַאֲקָרֵב אוֹתְךָ בְּכָל מִינֵי הִתְקָרְבוּת, כִּי הַזְּמַן הָרַב שֶׁעָבַדְתָּ אוֹתִי מִקּדֶם הוּא בְּטוּחוֹת, שֶׁלּא תַּעֲזב אוֹתִי [הֵן אֱמֶת].
עז. בָּזֶה יוֹדֵעַ הָאָדָם, שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא רוֹצֶה לַעֲבד, כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּפִרְסוּמוֹ.
עח. מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ הַשֵּׁם, יַקְטִין אֶת עַצְמוֹ.
עט. עַל יְדֵי תְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּשַׁוְעָה יִמְחַל לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
פ. עַל יְדֵי שְׁקָרִים אֵין אָדָם יָכוֹל לְהֵיטִיב מַעֲשָׂיו.
פא. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת הַיֵּצֶר הָרָע עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת אוֹתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, יֵדַע שֶׁעֲדַיִן בְּרִשְׁעָתוֹ קַיָּם.
פב. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּמִצְווֹת, שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶם גַּם רְצוֹן הַבְּרִיּוֹת, יוֹתֵר מִבְּמִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לְקוֹנוֹ.
פג. מוּטָב לָאָדָם לְקַיֵּם הַמִּצְוָה כְּפִי הָאֶפְשָׁר, מִלְהַנִּיחַ לְגַמְרֵי.
פד. תִּקּוּן הַגּוּף קדֶם תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ.
פה. הַבּוֹכֶה וּמִתְאַבֵּל עַל אָדָם כָּשֵׁר, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.
פו. מִצְוָה לְהַחֲזִיר [לְהַזְּהִיר] אֶת בְּנֵי אָדָם עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע, וְאִם אַתָּה יָרֵא, שֶׁלּא יִשְׁמַע לְךָ תּאמַר דְּבָרֶיךָ בְּשֵׁם צַדִּיק אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתְךָ.
פז. כָּל הָאוֹמֵר "וַיְכֻלוּ" בְּכַוָּנָה וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְבַקְשִׁין מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּכַפֵּר לוֹ.
פח. הָעוֹנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" בְּכָל כּחוֹ, אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, מוֹחֲלִין לוֹ.
פט. אֵלּוּ אֵין רוֹאִין פְּנֵי גֵּיהִנּוֹם: דִּקְדוּקֵי עֲנִיּוּת וְחוֹלֵי מֵעַיִם וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נוֹשִׁים וְעל מַלְכוּת.
צ. הִתְחַזֵּק בַּמִּצְווֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהַיְכלֶת בְּיָדְךָ.
צא. הֶפְסֵד מָמוֹן מְכַפֵּר עַל גּוּפוֹ.
צב. הַצִּמָּאוֹן הוּא תִּקּוּן דְּבָרִים בְּטֵלִים.
צג. הַתְּשׁוּבָה מְבִיאָה רְפוּאָה לָעוֹלָם.
צד. תְּשׁוּבָה מִיִּרְאָה זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין כִּשְׁגָגוֹת, וּמֵאַהֲבָה נַעֲשִׂין כִּזְכֻיּוֹת.
צה. תְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה וּמַאֲרֶכֶת יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם.
צו. עַל יְדֵי תְּשׁוּבַת יָחִיד מוֹחֲלִין לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
צז. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְפַּיֵּס עַל יְדֵי וִדּוּי, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב קָרְבָּן.
צח. מִי שֶׁמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו.
צט. הַתּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים מְכַפְּרִין.
ק. צְעָקָה וּבְכִיָּה בַּלַּיְלָה יוֹתֵר נִשְׁמַעַת לְרַחֵם.
קא. בַּעַל תְּשׁוּבָה יִתְפַּלֵּל עַל הַגֶּשֶׁם, וְעַל יְדֵי זֶה מְכַפְּרִין לוֹ עַל עֲווֹנוֹתָיו.
קב. כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין, אֵין נַעֲנִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ עִם רְשָׁעִים בַּאֲגֻדָּה.
קג. הַדֶּרֶךְ שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, שֶׁיֶּאֱהַב אֶת הַתּוֹכָחוֹת וְיַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָה יְתֵרָה.
חלק שני
א. יוֹם שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וּמַעֲלֶה כָּל הַיָּמִים לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְכֵן יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן.
ב. גַּם עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה הָרוּחַ שֶׁל מָשִׁיחַ מְנַשֶּׁבֶת עַל גְּזֵרוֹת הַמַּלְכֻיּוֹת וּמְבַטְּלָן.
ג. גַּם עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה נִתְבַּטֵּל הַחֲמִימוּת הַגְּדוֹלָה.
ד. הַנְּעָרִים הוּא בְּקַל לְהָשִׁיב אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִזְּקֵנִים.
ה. צָרִיךְ לִכְפּוֹת אֶת הָרְשָׁעִים בִּכְפִיַּת מָמוֹן, שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.
ו. עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל.
ז. עַל יְדֵי מֻפְלְגֵי וַחֲרִיפֵי הַדּוֹר מְאִירִין אֶת הַיִּרְאָה, וְעַל יְדֵי הַיִּרְאָה מִתְנוֹצֵץ זְכוּת אָבוֹת, וְעַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הָאָבוֹת נִתְעוֹרֵר תְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם.
ח. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁבִילִין בַּיָּם, כְּדֵי לִכְבּשׁ עֲווֹנוֹתֵינוּ וּלְהוֹצִיא צִדְקוֹתֵינוּ.
ט. כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִתְעַשֵּׁר, עַל יְדֵי זֶה הָרְשָׁעִים חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה.
י. עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ גַּם עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה.



תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צריך להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא בחינת כבוד, מלך הכבוד כנ"ל... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רה - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רה - תקון למקרה לילה תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים באותו היום שארע לו, חס ושלום כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה כי תהלים בגימטריא לילי"ת, עם החמש אותיות של שמה, שהיא הממנה על זה כידוע וצריך לכון בשעת אמירת תהלים שתהלים בגימטריא תפ"ה שהוא מכון כמספר השני שמות אל אלהים במלואו כזה: אלף למד אלף למד הי יוד מם שעל ידי השני שמות אלו יוצאה הטפה מהקלפה כי הטפה היא בחינת חסד וגבורה כידוע כי יש בה כח אש ומים חמימות ולחות שהם בחינת חסד וגבורה ועל ידי השני שמות אל אלהים הנ"ל שהם בחינת חסד וגבו... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קלב
שיחות הר"ן - אות קלב בלקוטי [מוהר"ו] חלק ראשון סימן י"ד המתחלת תקעו וכו' להמשיך שלום זאת התורה אמר בשבת חנוכה ואז באותו העת נפטר הרב החסיד המפרסם מורנו הרב רבי גדליהו זכר צדיק לברכה, אב בית דין דקהלת ליניץ ורמז באותה התורה הספד להרב הנ"ל כי הזכיר אז בתוך התורה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אין מספידין בחנוכה' גם אמר אז שעכשו קשה לומר תורה כי כשנסתלק צדיק קשה לומר תורה כי כל צדיק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה כי כל צדיק וצדיק יש לו חלק בהתורה וכשנסתלק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה על כן קשה אז לומר תורה מה שכתוב שם באות ד' על מאמר רבותינו, ז... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם פרקא חמישאה דספרא דצניעותא בראשית ברא. 'בראשית' מאמר, 'ברא' חצי מאמר, אב ובן, סתים וגליא, עדן עלאה דסתים וגניז, עדן תתאה א. דע שיש חותם ויש חותם בתוך חותם הוא כי יש מוכיחי הדור והם בחינות רגלין ונקראים רגלין על שם שהם למודי ה' הינו שלומדין כביכול את ה' שנותנין לו עצות והם הולכים בשליחותו לישראל להוכיחם ולהחזירם להשם יתברך ועל שם זה נקראים בחינות רגלין על שם העצה כמו שפרש רש"י על "וכל העם אשר ברגליך" 'ההולכים אחר עצתך' ועל שם ההליכה שהולכים בשליחותו להוכיח כנ"ל. וכשהשם יתברך גוזר גזר דין בעולם והדין ה... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קלט
שיחות הר"ן - אות קלט ספר לי אחד מאנשיו שפעם אחד ספר לרבנו זכרונו לברכה, שדברו לו איזה שדוך ואמר האיש הנ"ל לפניו זכרונו לברכה, ששם אין מקום לפניו השיב לו: כשיש להאדם לב של ישראלי אין שיך אצלו מקום וכו' כי הלב הוא אלקות וכו' וכו' [כנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן נ"ו]... לחץ להמשך...
מי רוצה להיות יהודי? מה הקשר לארץ ישראל?
מי רוצה להיות יהודי? מה הקשר לארץ ישראל? רבי נחמן מברסלב אמר כאן breslev.eip.co.il/?key=554 - חיי מוהר"ן - א - שיחות השיכים להתורות ואמר בזו הלשון מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל וכשמנצחין המלחמה אז נקראין איש מלחמה כי קדם שמנצחין המלחמה אז אל יתהלל חוגר כמפתח רק כשמנצחין המלחמה אז הוא איש מלחמה וגם כאן breslev.eip.co.il/?key=68 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כ - תשעה תקונין יקירין הינו כשבא לבחינת ארץ ישראל אזי נקרא גבר תקיף. כי קדם שבא לבחינת ארץ ישראל אזי "אל יתהלל חגר כמפתח" אבל אחר כך כשנוצח אז נקרא ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמב - מִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמד כְּלָל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמב - מי שאי אפשר לו ללמד כלל מי שאי אפשר לו ללמד כלל כגון שהוא עם הארץ, או שאין לו שום ספר, או שהוא במדבר רק שלבו בוער בו ונכסף מאד ללמד ולעבד את השם אזי מה שהלב חומד ללמד, זה בעצמו הוא בחינת למוד מתוך הספר כי נמצאו בעולם שני צדיקים שמדברים זה לזה והם ברחוק מקום זה מזה כמה מאות פרסאות הינו שזה הצדיק מקשה קשיא בתורה והצדיק השני שם במקומו ואומר דבר שהוא תרוץ על הקשיא של הצדיק הראשון וכן לפעמים זה מקשה וזה מקשה והקשיא של האחד הוא תרוץ על קשיא של חברו ועל ידי זה הם נדברים זה לזה וזה אין שום אדם שומע כי אם הקדוש ברוך הוא בע... לחץ להמשך...
החלל הפנוי - מהו?
החלל הפנוי - מהו? שאלה: מה הוא החלל הפנוי? תשובה: החלל הפנוי הוא ביטוי שמוזכר פעמים רבות כאן בפורום, ואכן הגיע הזמן לבאר אותו. העניין הוא כדלקמן: מקור הביטוי החלל הפנוי, הוא מגיע מהתיאור של תורת הקבלה את העניין של בריאת העולם. פירוש, ע"פ התאור הקבלי של בריאת העולם, לפני בריאת העולם כל מה שהיה היא אור אין סוף ולא היו מקום וזמן לבריאת העולם. וכדי לברוא את העולם, לשם כך הוצרך הבורא לצמצם את האור אין סוף שלו לצדדים וליצור מעין חלל פנוי שבו הוא לא יהיה. ובאותו החלל הפנוי בתוכו קיימים הזמן המקום וכל העולם וכולי... העניין הזה בתורת הקבלה נקרא גם סוד ה... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריט - בִּצַּע אֶמְרָתוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריט - בצע אמרתו בצע אמרתו, 'בזע פורפירא דילה' כי בודאי אין הבית המקדש יכול לסבל כבודו וגאותו יתברך כמו שכתוב: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" וכו' רק מחמת אהבת ישראל צמצם והלביש את גאותו כדי להשרות שכינתו בבית המקדש כדי לגלות מלכותו וזה בחינת: "ה' מלך גאות לבש" שכביכול בשביל לגלות מלכותו הלביש וצמצם את גאות שלו כדי שנוכל לסבל קבלת על מלכותו עלינו אבל כשישראל חטאו לפניו אזי כביכול הראה וגלה השם יתברך את גאותו וגאונו ולא רצה להלבישו ולצמצמו עוד וממילא נחרב הבית המקדש כי לא היה יכול לסבלו כנ"ל וזה "בצע אמר... לחץ להמשך...
ספר המידות - תשובה
ספר המידות - תשובה חלק א' א. התענית מועיל לכל דבר. ב. מי שהוא ערום ממעשים טובים, אינו יכול להפריש אחרים מרשעתם. ג. התענית קשה מחרב. ד. התשובה ראוי, שתהיה באותו דבר עצמו. ה. כשאדם חושב: כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקים. ו. גלות מכפרת על הכל. ז. מי שדעתו שפלה, כאלו הקריב כל הקרבנות. ח. כל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא. ט. המלמד את בן חברו תורה, כאלו עשאו וכאלו עשאו לדברי תורה וכאלו עשאו לעצמו. י. רב פפא יתיב בתעניתא, על שקרא לתלמיד חכם בלשון גנאי. יא. ישמר אדם את פיו מלומר: אעשה העברה הזאת אפילו בדרך ליצנות, כי דבורו מכריח ... לחץ להמשך...
השכל הנקנה - מהו?
השכל הנקנה - מהו? breslev.eip.co.il/?key=167 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא ואחר כך כשמשיג בשכלו כל מה שיש ביד אנושי להשיג אז שכלו שב שכל הנקנה כמו שכתבו המחקרים שיש שכל בכח, ושכל הפעל, ושכל הנקנה ועקר קיומו של אדם לאחר מיתתו אינו אלא שכל הנקנה וזה השארותיו לאחר המיתה וזה בחינת אמנה כי אמנה לשון קיום דבר כי שכל הנקנה הוא קיום של אדם לאחר מותו ושכל הנקנה נקרא מה שאדם יודע הרבה דברים בידיעה אחת כי קדם צריך לידע הרבה הקדמות קדם שידע איזהו דבר ואחר כך כשמשיג את הדבר משליך הקדמותיו ויודע את הדבר בידיעה אחת וראה גם כעין זה... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צא - וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בּא הַשָּׁמֶשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צא - ויהי ידיו אמונה עד בא השמש [לשון החברים] ויהי ידיו אמונה עד בא השמש כי יש כמה מיני אמונה, יש אמונה שהוא רק בלב והעקר שצריך להיות לאדם אמונה כל כך עד שיתפשט בכל האיברים כמו שמובא בכתבי האר"י שצריך להגביה ידיו בשעת נטילה נגד הראש, כדי לקבל הקדשה נמצא שצריך לזה אמונה בהידים להאמין שמחמת שמגביה ידיו כנגד הראש, מקבל הקדשה כי בלא אמונה אינו כלום, כמו שכתוב: "כל מצותיך אמונה" וכשיש לו אמונה כזו, בא מן האמונה אל השכל וכל מה שמחזיק את עצמו באמונה, בא אל שכל יותר כי הדבר שהיה צריך מתחלה להאמין עכשו כשבא אל אמונה יותר גדולה, ... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות סט
שיחות הר"ן - אות סט "זמרו למי שמנצחין אותו ושמח" כי צריכין לנצח אותו יתברך כביכול כי אף על פי שנדמה להאדם שהשם יתברך אינו רוצה לקרבו מחמת שקלקל הרבה וגם עכשו אינו מתנהג כראוי כרצונו יתברך אף על פי כן צריך האדם לחזק עצמו ביותר ולהשתטח עצמו לפניו ולפרש כפיו אליו יתברך שירחם עליו ויקרבהו לעבודתו כי אף על פי כן אני רוצה להיות ישראלי נמצא שרוצה לנצח את השם יתברך כביכול והשם יתברך יש לו שמחה מזה שמנצחין אותו כביכול... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מח - עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מח - על אשר מעלתם בי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על אשר מעלתם בי וכו' במי מריבת קדש מדבר צין וכו' צירי זה בחינת וייצר יצירה לטב יצירה לביש יצירה לשכר יצירה לענש ובברכות ס"א בחינת דין ורחמים וזה בחינת בינה, ששם נוצר הולד, כמו שכתוב: "כי אם לבינה תקרא" ושם שני בחינות חסד ודין, כי משם דינין מתערין והיא בחינת סכה, כמו שכתוב: "תסכני בבטן אמי" והיא בחינת כח התפילה מה שמתפללין בכח, "כל עצמותי תאמרנה" וכו' והוא בחינת סכה, כמו שכתוב: "בגידים ועצמות תסוככני" כי כח שאדם מכניס בתבות, הם כ"ח אתון דעבדא דבראשית, שבהם נברא העולם מקבלין ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ז - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ז - ואלה המשפטים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: השוו אשה לאיש ואיתא במכילתא: 'יכול יהיו התלמידים לומדין ואינם מבינים תלמוד לומר: "אשר תשים לפניהם" ערכם לפניהם כשלחן ערוך' א. דע, כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה כמו שכתוב: "תבואי, תשורי מראש אמנה" ואמונה הוא בחינת תפילה כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו' וזה בחינת נסים למעלה מהטבע כי התפילה למעלה מטבע כי הטבע מחיב כן והתפילה משנה הטבע וזה דבר נס ולזה צריך אמונה שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונ... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קפ - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קפ - גדולות נוראות השגתו פעם אחת אמר לי רבנו זכרונו לברכה שהיום נראה לו מלאך חדש ויודע שמו ויש תחתיו ממנים ויש להם שופרות בידם והם תוקעין תקיעה, ואחר כך תרועה, ואחר כך חוזרים ותוקעים תקיעה והם כלם חופרים ומבקשים אחר אבדות כי יש דברים אבודים הרבה וזה בחינת "תאוות רשעים תאבד" תר"ת "יחפרו ויאבדו" ולפעמים הצדיק בעצמו שמחפש אחר אבדות הוא בעצמו אבד לפעמים וזה בחינת "יש צדיק אובד בצדקו" ואז הצדיק עושה תשובה על אותו החטא שעל ידו באין אבדות ובודאי אין להצדיק אותו החטא ממש רק איזה פגם דק מן הדק מאותו החטא ואזי כשעושה תשובה שלמה על אותו ה... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלז - חֶלְקִי ה' אָמַרְתִּי לִשְׁמר דְּבָרֶיך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלז - חלקי ה' אמרתי לשמר דבריך חלקי ה' אמרתי לשמר דבריך הינו שהחלק אלקי ממעל שיש לי אומר לי ומלמד אותי לשמר דבריך.... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - צב - סיפורים חדשים
חיי מוהר"ן - צב - סיפורים חדשים אות צב ספר שהיה רגיל לאכל הרבה מאד בימי נעוריו והיו לו יסורים מזה. והשליך זאת. וראה אחר כך שיש לו תאוה גם לאותו המעט שאוכל ונתישב והתחיל שוב לאכל כי מה לו כשאוכל מעט עם תאוה או הרבה. ולמה לו להפסיד גופו בחנם והיה מניח כל התאוות בתוך תאוה זו של אכילה. פעם אחת היה יושב על השלחן אצל חמיו בשעת הסעדה שלישית של שבת, וישב בזוית והיה חשך בבית. והוא היה דרכו תמיד לעשות את שלו כדרכו והתחיל לבקש שיראה לו השם יתברך את האבות אברהם יצחק ויעקב. והבטיח להשם יתברך כשתראה לי זאת. אשליך גם זאת התאוה [הינו של אכילה] ועשה בזה מה שעשה... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנו - מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנו - מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש לב טהור ברא לי וכו' כי מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש ודוד המלך, עליו השלום, שהיה מעלתו גדולה מאד יסד מזה ספר תהלים וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקדש כמו שכתוב: "לך אמר לבי", כמו שפרש רש"י: 'לך בשבילך ובשליחותך' "אמר לי לבי" שכל הדברים שהלב אומר הם דברי השם יתברך ממש והוא בחינת רוח הקדש וצריך לחדש תמיד, לבקש בכל פעם בתחנונים ודברי רצויים חדשים ולזכות לזה, צריך טהרת הלב וטהרת הלב הוא, על ידי שמתלהב ובוער לבו להשם יתברך על ידי זה נטהר הלב כי נגד שנתלה... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - שעח - מעלת תורתו וספריו הקדושים
חיי מוהר"ן - שעח - מעלת תורתו וספריו הקדושים אות שעח לענין כתיבת ספריו הקדושים שהרבה תורות כתב בעצמו זכרונו לברכה וקצת כתבוהו החברים והשאר כתבתי, אמר שהלשון שלי הוא סמוך להמכון. והוטב בעיניו הלשון שלי, ואמר שאחריו אנכי. הינו לענין צחות הלשון של התורות הלשון שלי היא מעלה מכלם הרבה. אפס הלשון שלו בעצמו טוב ומעלה ביותר בודאי אבל אחר הלשון שלו הוא הלשון שלי שתכף במדרגה שאחריו נגד הלשון של שאר החברים כי לא הוטב בעיניו לשונם כלל בכמה אפנים כי על פי רב לא עמדו על המכון כלל. וגם המעט שהבינו לא היו יכולים לכתב על הספר כל אשר הבינו בלבבם וה' אלהים נתן לי... לחץ להמשך...
עבור לדף > 1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.0469 שניות - עכשיו 17_02_2020 השעה 06:05:13 - wesi2