ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סה - וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת... הולך להלן יותר מי יפאר גדל פאר הלקוטים והקבוצים שאדם מלקט ומקבץ בדבורי התפילה וכשהדבור יוצא, והדבור הוא יוצא מהנפש כמו שכתוב: "ויהי האדם לנפש חיה" ותרגומו: 'לרוח ממללא' והדבור בא ונשמע לאזניו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך' אזי הדבור מבקש ומתחנן מהנפש, לבל תפרד ממנו ותכף כשיוצא אות ראשונה, כגון אות בי"ת מתבת ברוך אזי מבקש ומתחנן מהנפש לבל תפרד ממנו כי איך תוכל להתפרד ממני לגדל ההתקשרות והאהבה שיש בינינו כי אתה רואה את יקר יפיי ... לו דעת, ומסתכל על התכלית אינו מרגיש כלל הצער של היסורים כנ"ל ובזה תבין דבר נעלם ונסתר מה שנטבע בנפש האדם כשיש לו יסורים גדולים רחמנא לצלן כגון למשל כשחותכין איזה איבר לאדם, חס ושלום אזי סותם ועוצם את ... אור התכלית הזה, שכלו טוב ואז יתבטלו היסורים כנ"ל כי עקר היסורים מחמת שרחוק מהתכלית כנ"ל ועל כן נטבע בנפש האדם לסתם עיניו בשעת יסורים כנ"ל כדי לברח מהיסורים ולבטלם על ידי ההסתכלות על התכלית, שהוא כלו טוב שההסתכלות ... כי אם על ידי סתימת העינים כנ"ל ואף שהאדם אינו יודע כלום מה הוא עושה אף על פי כן הנפש יודעת הכל ועל כן מטבעה לסתם העינים בשעת יסורים כנ"ל. ד. והנה באמת, בשעת ביטול שנתבטל אל התכלית שהוא ... על ידי הרשימו של הביטול כנ"ל על ידי זה מקררין היסורים אחר כך כי על ידי זה מכבין צמאון הנפש כי הרגשת היסורים הוא בחינת צמאון הנפש כי צמאון הוא על ידי מליחות ומליחות הוא בחינת יסורים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'נאמר ברית במלח, ונאמר ברית ביסורים' כי הנפש היא בת השכל כי עקר גדול הנפש, הוא על ידי השכל שמגדלה ומתקנה וכמו שכתוב: "גם בלא דעת נפש לא טוב" וכשהשכל בשלמות, אזי הוא עושה פרות אבל כשנפגם השכל, אזי הוא בחינת "ארץ פרי למלחה" והמליחות, הוא בחינת היסורים שמרגישין על ידי שאין השכל בשלמות כנ"ל והוא בחינת צמאון הנפש כנ"ל ועל ידי ההתחדשות התורה הנ"ל על ידי זה מקררין היסורים ומכבין הצמאון, בבחינות: "הוי כל צמא לכו למים" ... כלו אחד כנ"ל וזה פרוש, ויאמר בעז אל רות הוא השכל, כמו שכתוב "החכמה תעז לחכם" רות היא בחינת הנפש, שממנה יוצא הדבור של התפילות והשירות והתשבחות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'למה נקרא שמה רות שממנה יצא דוד שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות' הלוא שמעת בתי כי הנפש היא בת השכל כנ"ל הלוא שמעת, הינו השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך הינו הטה אזניך ושמע בקשת הדבור ... אל תלכי ללקט בשדה אחר כנ"ל כי כל האותיות והדבורים הם לקוטים יקרים שמלקטים בשדות עליונים כנ"ל והדבור מבקש מהנפש, לבל תלך מאתו ללקט לקוטים אחרים כנ"ל אך זה אי אפשר כי צריך לילך וללקט יותר כנ"ל אך וגם ... נקראים נערים, כי הם משרתי השכל כנ"ל כי הראות הוא שליח ומשרת להשכל כנ"ל וזהו לבלתי נגעך בחינת נגעי הנפש כי כשהראות נתפזר, ורואה כל מה שלפניו הינו שאינו סותם וסוגר עיניו מחזו דהאי עלמא כנ"ל זהו בחינת נגעי הנפש וצריך לצות ולחבר את הנערים, דהינו הראות לבלי להסתכל מן הצד על הבלי עולם הזה לבלתי לנגע את הנפש ואז יוכל להסתכל על התכלית כנ"ל ואזי על ידי ההסתכלות על התכלית, נתבטלין כל היסורים כנ"ל אך אחר כך כששב מהביטול מתגברין היסורים ביותר כנ"ל שזה בחינת צמאון הנפש כנ"ל וזה, וצמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים כי לכבות הצמאון הוא על ידי התחדשות התורה שמקבלין המחין, שהם הכלים של השכל על ידי הרשימו שנשאר מהביטול כנ"ל ומשם שותה הנפש לכבות צמאונה כנ"ל ושתית מאשר ישאבון הנערים כי הנערים שהם עיני השכל הם שואבין התחדשות התורה מהרשימו שנשאר מההסתכלות על התכלית כנ"ל ועל ידי זה נתבטלין היסורים אחר כך, ומכבין צמאון הנפש כנ"ל וזה בחינת הגן עדן, בחינת משה ואהרון גן, הוא בחינת הנפש, בחינת: "והיתה נפשם כגן רוה" עדן, הוא בחינת התכלית בחינת ביטול כנ"ל וזה בחינת: 'עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד ...