ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - אמת
חלק א' א. מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך, עד שילך במחשבתו מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל, ישמר את עצמו מלומר שקר אפלו בטעות. ב. מתר לשנות בדבר השלום. ג. כת שקרים אינם מקבלים פני השכינה. ד. שרי להו לצדיקיא לסגואי ברמאותא עם רמאי. ה. כל המוסיף גורע. ו. על ידי שקר באים הרהורי עבודה זרה. ז. על ידי אמת לא ימות קדם זמנו הקצוב. ח. מרוח פיו של השקרן נעשה היצר הרע, וכשיבוא משיח אז לא יהיה שקר, ובשביל זה לא יהיה יצר הרע בעולם. ט. מי שהוא איש אמת, אזי הוא מכיר באחר, אם אחר דובר שקר אם לאו. י. הסימן של השקר כשלא יסכימו עליו רבים, והוא משלשה שהקדוש ברוך הוא שונאן. יא. עשיר מכחש אין הדעת סובלו והוא נבזה בעיני עצמו. יב. תקון לפה שיתן צדקה. יג. על ידי אמת העולם נשמר מכל הזקות. יד. על ידי חנפה בא לשקר. טו. מי שנותן צדקה שכרו שיזכה לאמת. טז. השקרן שונא עניוות. יז. אדם נכר על ידי משרתיו, אם הוא אוהב שקר כי זה בזה תלוי. לפעמים משרתיו נופלים לעברות על ידי שהוא שקרן, ולפעמים הוא נופל לשקר על ידי משרתיו, שאינם הגונים. יח. כשאין אמת אין חסד. גם אינו יכול לעשות [חסד] עם בני אדם. יט. השקר מעכב את הישועה, כי השקר מגלה עוונותיו, כדי שלא יושיעו לו. כ. האמת היא פודה מכל הצרות. כא. טוב לאדם שימות, משיחיה ויהיה שקרן בעיני בני אדם. כב. כשיש אמת יש שלום. כג. מי שרחוק מאמת, רחוק מצדקה. כד. על ידי אמת נשמר אות ברית. כה. על ידי אמת יזכה לשם עולם. כו. איש ואשה שרגילין לומר שקר, הבנים שלהם יהיו מתנגדים גם יהיו פוגמים בברית. כז. השקר בא על ידי שמקבל על עצמו פחד מבני אדם. כח. על ידי השקר שוכחין את הקדוש ברוך הוא. כט. מי שאין לו בטחון, הוא דובר שקרים, ועל ידי שקרים אין יכול לבטח באמת. ל. לפי הרחוק מאמת כן מחזיק את הסור מרע לשוטה. לא. מי שרוצה לסור מרע, ורואה שאין אמת בעולם, עושה עצמו כשוטה. לב. מי שאינו אומר שקר, הקדוש ברוך הוא מושיע לו בעת צרתו גם בנים יהיו לו. לג. על ידי דבור שוא בא מכות בנים. לד. מי שמקשר לשוא, בא לשכחה. לה. על ידי שקר בא לנאוף, ומחזיק ידי מרעים, שלא יחזרו בתשובה. לו. על ידי שקרים אין לו רפואה אפלו בהרבה רפואות. לז. מי שדובר כזבים נופל בחרב. גם נעשה שוטה. לח. על ידי יראה בא לאמת. לט. מי ששומר את עצמו משקר, הוא מנצח תמיד. מ. מתר לשנות, כדי להציל את עצמו. מא. מי שאוהב כזבים, הוא מבזה את הצדיק גם הוא בעצמו נתבזה. מב. מי שדובר כזבים, הוא אובד. מג. על ידי אמת נצול מלשון הרע גם תפלתו נתקבל. גם כשדנים אותו למעלה, דנים אותו לפי זכיות שלו. מד. על ידי חלומות ידע אדם אם לבו אמת עם אלקיו. מה. מי שמקים דבורו, יכול לעשות פעלות. מו. מי שאין לו גאוה נצול משקר. מז. מי ששומר את עצמו משחוק של התול, בידוע שהוא איש אמת. מח. מי שהיה שקרן מגלגול העבר, על ידי זה כשנתגלגל, נעשה אטר יד. מט. מי ששומר את עצמו ודובר תמיד אמת, כאלו עשה שמים וארץ ואת הים ואת כל אשר בם. נ. השקר אינו אלא בפיו, אבל לא בכתב. נא. דברו תורה ונביאים וחכמים בלשון הבאי. חלק ב' א. על ידי שקר דבריו אינם נשמעים. גם על ידי שקר מאלמן, חס ושלום, כמה נשים. ב. על ידי אמת נתגלה יחודו בעולם. ג. כשאתה רואה שקרן, תדע, שגם המנהיג של האיש הזה שקרן. ד. על ידי שקר בא לידי גלוי עריות ושפיכות דמים, וגם מכשיל את הכשרים בגלוי עריות ושפיכות דמים, ומראה התר מן התורה. ה. מי שאינו משנה בדבורו, הוא יכול להשפיל הגבוהים ולהגביה השפלים. ו. מי שאינו מדבר אחד בפה ואחד בלב, אינו מתירא מטביעת מים. ז. האמת מביא שבע. ח. השלשול והעצירות בא על ידי שקר. ט. על ידי אמת בא הקץ.
חלק א'

א. מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיֵּלֵךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֵיכָל אֶל הֵיכָל וְיִרְאֶה אֶת הַהֵיכָלוֹת בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל, יִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מִלּוֹמַר שֶׁקֶר אֲפִלּוּ בְּטָעוּת.

ב. מֻתָּר לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם.

ג. כַּת שַׁקָּרִים אֵינָם מְקַבְּלִים פְּנֵי הַשְּׁכִינָה.

ד. שָׁרֵי לְהוּ לְצַדִּיקַיָּא לִסְגוּאֵי בְּרַמָּאוּתָא עִם רַמָּאֵי.

ה. כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ.

ו. עַל יְדֵי שֶׁקֶר בָּאִים הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ז. עַל יְדֵי אֱמֶת לא יָמוּת קדֶם זְמַנּוֹ הַקָּצוּב.

ח. מֵרוּחַ פִּיו שֶׁל הַשַּׁקְּרָן נַעֲשָׂה הַיֵּצֶר הָרָע, וּכְשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז לא יִהְיֶה שֶּׁקֶר, וּבִשְׁבִיל זֶה לא יִהְיֶה יֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם.

ט. מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, אֲזַי הוּא מַכִּיר בְּאַחֵר, אִם אַחֵר דּוֹבֵר שֶׁקֶר אִם לָאו.

י. הַסִּימָן שֶׁל הַשֶּׁקֶר כְּשֶׁלּא יַסְכִּימוּ עָלָיו רַבִּים, וְהוּא מִשְּׁלשָׁה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שוֹנְאָן.

יא. עָשִׁיר מְכַחֵשׁ אֵין הַדַּעַת סוֹבְלוֹ וְהוּא נִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ.

יב. תִּקּוּן לַפֶּה שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה.

יג. עַל יְדֵי אֱמֶת הָעוֹלָם נִשְׁמָר מִכָּל הֶזֵּקוֹת.

יד. עַל יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לְשֶׁקֶר.

טו. מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה שְׂכָרוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמֶת.

טז. הַשַּׁקְרָן שוֹנֵא עֲנִיווּת.

יז. אָדָם נִכָּר עַל יְדֵי מְשָׁרְתָיו, אִם הוּא אוֹהֵב שֶׁקֶר כִּי זֶה בָּזֶה תָּלוּי. לִפְעָמִים מְשָׁרְתָיו נוֹפְלִים לַעֲבֵרוֹת עַל יְדֵי שֶׁהוּא שַׁקְרָן, וְלִפְעָמִים הוּא נוֹפֵל לְשֶׁקֶר עַל יְדֵי מְשָׁרְתָיו, שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים.

יח. כְּשֶׁאֵין אֱמֶת אֵין חֶסֶד. גַּם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשוֹת [חֶסֶד] עִם בְּנֵי אָדָם.

יט. הַשֶּׁקֶר מְעַכֵּב אֶת הַיְשׁוּעָה, כִּי הַשֶּׁקֶר מְגַלֶּה עֲווֹנוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁלּא יוֹשִׁיעוּ לוֹ.

כ. הָאֱמֶת הִיא פּוֹדָה מִכָּל הַצָּרוֹת.

כא. טוֹב לָאָדָם שֶׁיָּמוּת, מִשֶּׁיִּחְיֶה וְיִהְיֶה שַׁקְרָן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם.

כב. כְּשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת יֵשׁ שָׁלוֹם.

כג. מִי שֶׁרָחוֹק מֵאֱמֶת, רָחוֹק מִצְּדָקָה.

כד. עַל יְדֵי אֱמֶת נִשְׁמָר אוֹת בְּרִית.

כה. עַל יְדֵי אֱמֶת יִזְכֶּה לְשֵׁם עוֹלָם.

כו. אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁרְגִילִין לוֹמַר שֶׁקֶר, הַבָּנִים שֶׁלָּהֶם יִהְיוּ מִתְנַגְּדִים גַּם יִהְיוּ פּוֹגְמִים בַּבְּרִית.

כז. הַשֶּׁקֶר בָּא עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ פַּחַד מִבְּנֵי אָדָם.

כח. עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר שׁוֹכְחִין אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

כט. מִי שֶׁאֵין לּוֹ בִּטָּחוֹן, הוּא דּוֹבֵר שְׁקָרִים, וְעַל יְדֵי שְׁקָרִים אֵין יָכוֹל לִבְטחַ בָּאֱמֶת.

ל. לְפִי הַרִחוּק מֵאֱמֶת כֵּן מַחֲזִיק אֶת הַסּוּר מֵרָע לְשׁוֹטֶה.

לא. מִי שֶׁרוֹצֶה לָסוּר מֵרָע, וְרוֹאֶה שֶׁאֵין אֱמֶת בָּעוֹלָם, עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה.

לב. מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁקֶר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשִׁיעַ לוֹ בְּעֵת צָרָתוֹ גַּם בָּנִים יִהְיוּ לוֹ.

לג. עַל יְדֵי דִּבּוּר שָׁוְא בָּא מַכּוֹת בָּנִים.

לד. מִי שֶׁמְּקֻשָּׁר לַשָּׁוְא, בָּא לְשִׁכְחָה.

לה. עַל יְדֵי שֶׁקֶר בָּא לְנִאוּף, וּמַחֲזִיק יְדֵי מְרֵעִים, שֶׁלּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.

לו. עַל יְדֵי שְׁקָרִים אֵין לוֹ רְפוּאָה אֲפִלּוּ בְּהַרְבֵּה רְפוּאוֹת.

לז. מִי שֶׁדּוֹבֵר כְּזָבִים נוֹפֵל בַּחֶרֶב. גַּם נַעֲשֶׂה שׁוֹטֶה.

לח. עַל יְדֵי יִרְאָה בָּא לֶאֱמֶת.

לט. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִשֶּׁקֶר, הוּא מְנַצֵּחַ תָּמִיד.

מ. מֻתָּר לְשַׁנּוֹת, כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ.

מא. מִי שֶׁאוֹהֵב כְּזָבִים, הוּא מְבַזֶּה אֶת הַצַּדִּיק גַּם הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְבַּזֶּה.

מב. מִי שֶׁדּוֹבֵר כְּזָבִים, הוּא אוֹבֵד.

מג. עַל יְדֵי אֱמֶת נִצּוֹל מִלָּשׁוֹן הָרָע גַּם תְּפִלָּתוֹ נִתְקַבֵּל. גַּם כְּשֶׁדָּנִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה, דָּנִים אוֹתוֹ לְפִי זְכֻיּוֹת שֶׁלּוֹ.

מד. עַל יְדֵי חֲלוֹמוֹת יֵדַע אָדָם אִם לִבּוֹ אֱמֶת עִם אֱלקָיו.

מה. מִי שֶׁמְּקַיֵּם דִּבּוּרוֹ, יָכוֹל לַעֲשוֹת פְּעֻלּוֹת.

מו. מִי שֶׁאֵין לוֹ גַּאֲוָה נִצּוֹל מִשָּׁקֶר.

מז. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִשְּׂחוֹק שֶׁל הִתּוּל, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת.

מח. מִי שֶׁהָיָה שַׁקְרָן מִגִּלְגּוּל הֶעָבָר, עַל יְדֵי זֶה כְּשֶׁנִּתְגַּלְגֵּל, נַעֲשָׂה אִטֵּר יָד.

מט. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ וְדוֹבֵר תָּמִיד אֱמֶת, כְּאִלּוּ עָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם.

נ. הַשֶּׁקֶר אֵינוֹ אֶלָּא בְּפִיו, אֲבָל לא בִּכְתָב.

נא. דִּבְּרוּ תּוֹרָה וּנְבִיאִים וַחֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הֲבַאי.

חלק ב'

א. עַל יְדֵי שֶׁקֶר דְּבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים. גַּם עַל יְדֵי שֶׁקֶר מְאַלְמֵן, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה נָשִׁים.

ב. עַל יְדֵי אֱמֶת נִתְגַּלֶּה יִחוּדוֹ בָּעוֹלָם.

ג. כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שַׁקְרָן, תֵּדַע, שֶׁגַּם הַמַּנְהִיג שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה שַׁקְרָן.

ד. עַל יְדֵי שֶׁקֶר בָּא לִידֵי גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגַם מַכְשִׁיל אֶת הַכְּשֵׁרִים בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּמַרְאֶה הֶתֵּר מִן הַתּוֹרָה.

ה. מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ, הוּא יָכוֹל לְהַשְׁפִּיל הַגְּבוֹהִים וּלְהַגְבִּיהַּ הַשְּׁפָלִים.

ו. מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִטְבִיעַת מַיִם.

ז. הָאֱמֶת מֵבִיא שֹבַע.

ח. הַשִּׁלְשׁוּל וְהָעֲצִירוּת בָּא עַל יְדֵי שֶׁקֶר.

ט. עַל יְדֵי אֱמֶת בָּא הַקֵּץ.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכ - לא יִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת, רַק יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ
...שלומנו ספר לי שהיה מדבר עם רבנו, זכרונו לברכה, בעבודת השם כדרכו והבין רבנו, זכרונו לברכה, שהוא עוסק קצת לכון כונות בתפילתו והקפיד עליו רבנו, זכרונו לברכה מאד ואמר לו שלא יעסק עוד בזה, ולא יתפלל עם כונות רק יכון פרוש המלות כפשוטו [אף על פי שזה האיש למד כתבי האר"י, זכרונו לברכה, על פי פקדתו אף על פי כן לא רצה שיתפלל עם כונות כלל] ואמר לו רבנו, זכרונו לברכה שמי שאינו ראוי לזה כשמתפלל עם כונות הוא כמו כשוף כי בכשוף נאמר "לא תלמד לעשות" ודרשו רבותינו...
ספר המידות - אבדה
ספר המידות - אבדה חלק שני א. מי שמחזיר אבדה לבעלים, בכח הזה מגיר גרים.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסט - וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה
...עקב תשמעון את המשפטים האלה והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם כי כשיש צרות חס ושלום, הן צרות בכלליות או בפרטיות אי אפשר לרקד כי כשיש דינין מוסרין אותן לשלוחי הדין והם נקראים רצים והם בחינת רגלין ואזי הרגלין כבדים מחמת הדמים שנתפשטו לשם, הינו הדינין כי דמים בחינת דינים וכשנולד הדין אזי יוצאין הדמים מהרגלין כי בשעת לדה יוצאין הדמים מרגלי האשה ועל כן נצטננין רגליה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ועקר הלדה על ידי שיוצאין הדמים מהרגלין הינו...
סיפורי מעשיות - מעשה א - מעשה מאבידת בת מלך / מעשה מאבדת בת המלך / מעשה בבת מלך שאבדה
...מי שהיה שומעה, היה לו הרהור תשובה וזו היא מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת אחת ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור: שהלא טוב יקח אותך בלילה הלכה לחדרה ובבקר לא ידעו היכן היא והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה עמד השני למלכות, מחמת שראה שהמלך מצטער מאד ובקש, שיתנו לו משרת וסוס ומעות על הוצאות, והלך לבקשה והיה מבקשה מאד זמן מרבה מאד עד שמצאה...
ספר המידות - הכנסת אורחים
...חלק א' א. מי שאין מכניס אורחים, בזה מחזיק ידי מרעים, שלא יחזרו בתשובה. ב. עיר שאין בה הכנסת אורחים באים לידי גלוי עריות, ועל ידי גלוי עריות בא עליהם הריגה. ג. הכנסת אורחים מזכה את האשה לבנים. ד. הכנסת אורחים כהכנסת שבת. ה. המארח תלמיד חכם בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין. ו. גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש והקבלת פני שכינה. ז. כיון דלא שכיחי רבנן גביהו ככותיים דמי. חלק שני א. על ידי הכנסת אורחים אימתו מטלת על הבריות. ב. סגלה להחזיר...
שיחות הר"ן - אות פא
...אם היה האדם לבדו ולא היה אצלו בני אדם אחרים למנעו אף על פי שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכל המחשבות הטורדות וכל המניעות אף על פי כן בודאי היה מטה עצמו לדרך החיים כי סוף כל סוף היה מטה תמיד לדרך האמת ואפילו אם היה עובר עברה חס ושלום רחמנא לצלן אף על פי כן בודאי היה מתחרט חרטה גדולה מאד בכל פעם וסוף כל דבר היה נשאר אצל האמת אבל כשיש בני אדם המבלבלים דהינו כשהאדם מתחבר חס ושלום לאיזה חכמים בדעתם שיש להם איזה ידיעה בחקירה ופילוסופיא או לכת לצים...
ספר המידות - ארץ ישראל
...משיגין השגחת השם יתברך על העולם. ב. לפי החדוש שאדם מחדש בתורה, כן נמשך לו הארה מקדשת ארץ ישראל. ג. על ידי השתוקקות שאדם משתוקק לביאת ארץ ישראל, על ידי זה נשפע פרנסה גדולה. ד. מי שהוא מפרנס את הרבים, על ידי זה ממשיך הברכה מארץ ישראל לחוץ לארץ. ה. מי שמשתוקק לארץ ישראל, על ידי זה מעורר השתוקקות אצל אביו ואמו, הינו נשמותיהם, ובאים לארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא בא עמם ומצפים ומשתוקקים אליו. ו. על ידי הממון שנותן לעניי ארץ ישראל, על ידי זה ממונו נתקים בידו...
ספר המידות - דרך
...ואיזה דג הים, וזה סגלה לעבר את הים בשלום. ב. ומי שמשמח את עצמו בשמחת חתן וכלה, כשיוצאין מן החפה, אינו נזוק בדרך. ג. בשעה שבעלי עגלה מטריחין את עצמן בעגלה ובסוסים תתפלל תפילת הדרך. ד. סגלה למי שהולך על הים, ישא עמו סיד וינצל. ה. מי שמכין פרנסה לצדיקים, מבטח שישמר אותו השם הן בדרך הן בים. ו. מי שרוכב על סוס, יוליך עמו "הושענות". ז. כשתרצה לילך בדרך, תקשר את עצמך קדם במדת הבטחון, ועל ידי זה לא יגף רגלך. ח. כשתלך בדרך, תתן קדם לצדקה. ט. כל הדרכים שאדם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - עַל יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - על ידי הנגינה אדם נכר על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון הינו בחינת על תורה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לה - לוֹמְדֵי תוֹרָה רָאוּי לָהֶם לֵידַע עֲתִידוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לה - לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות וזה שכתוב: "קדם ידעתי" שאני יודע מקדם מה שיהיה ומהיכן "מעדתיך" דהינו מן התורה
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 15_07_2025 השעה 22:31:38 - wesi2