ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כ - תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] פרקא תליתאה [דספרא דצניעותא] תשעה תקונין יקירין אתמסרא לדקנא. כל מה דאתטמר ולא אתגליא, עלאה ויקרא אשתכח, והוא גנזיא יקירא: נימין על נימין מקמי פתחי דאדנין עד רישא [דפמא], מרישא האי לרישא אחרא, אשתכח מתחות תרין נקבין ארחא מליא דלא אתחזיא, עלעין אתחפין מהאי גיסא ומהאי גיסא, בהו אתחזין תפוחין סמקין כורדא, בחד חוטא תלין אכמין תקיפין עד חדווי, שפון סומקי כורדא אתפנון, זעירין נחתין בגרונא ומחפין קדלא, רברבין וזעירין נחתין בשקולא באלין אשתכח גבר ותקיף א. דע, שיש נשמה בעולם שעל ידה נתגלה באורי ופרושי התורה והיא מסבלת ביסורים 'פת במלח תאכל, ובמים במשורה תשתה, כי כך דרכה של תורה' (אבות פרק ו) וכל מפרשי התורה הן מקבלין מזאת הנשמה וזאת הנשמה כל דבריה כגחלי אש כי אי אפשר לקבל ולשאב מימי התורה אלא מי שדבריו כגחלי אש בבחינת (ירמיה כ"ג) : "הלוא כה דברי כאש" וכשהנשמה הזאת נופלת מבחינת "הלוא כה דברי כאש" ואין דבריה כגחלי אש ודבריה נצטננין אזי נסתלקת וכשנסתלקת אזי נסתלק באורי התורה הנמשכת על ידה ואזי כל מפרשי התורה אין יכולין להשיג שום באור התורה ואז נתעורר מריבה על הצדיקים כי עקר המחלקת שבעולם נעשה על ידי הסתלקות באורי התורה כי הבאור, הוא תרוץ על קשיות ומריבות וזה בחינת (במדבר כ) : "מדבר צן" שהוא בחינת דבור מצנן ששם מתה מרים בחינת הנשמה הסובלת מרירות השעבוד על התורה ואז נסתלק הבאר הינו בחינת באורי התורה ואז: "וירב העם עם משה" הינו בחינות המריבה שנתעורר כנ"ל ואלו מפרשי התורה נקראים בשביל זה 'מורים' מחמת שמקבלים על ידי הנשמה הנ"ל המכנה בשם 'מרים' גם, הם מורים את מוריהם (כמובא בפרש"י שם) כמאמר (תענית ז) : 'ומתלמידי יותר מכלם' וזה שאמר להם משה: "שמעו נא המרים" ב. ומי שרוצה להמשיך באורי התורה צריך מתחלה להמשיך לעצמו דבורים חמים כגחלי אש כנ"ל והדבור נמשך מלב העליון בחינת (תהלים ע"ג) "צור לבבי" וצריך לשפך שיחו בתפילה לפני השם יתברך ועל ידי תפילתו נכמרו רחמי השם יתברך עליו ונפתח לב העליון כי עקר הרחמים הוא בלב ונשפע מלב העליון דבורים ועל ידי הדבור ממשיך באורי התורה גם כן משם ולב הנ"ל הוא בחינת סלע שמשם הדבור בבחינת (מגלה י"ח) : 'מלי בסלע' וסלע הוא בחינת צור בבחינת (תהלים ק"ה) : "פתח צור ויזובו מים" והוא בחינת לב, בחינת "צור לבבי" והלב נכמר ברחמים ומשפיע דבורים חמים בבחינת (שם ל"ט) : "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני" ובלב הזה כתובים כל באורי התורה בבחינת (משלי ג) : "כתבם על לוח לבך" ומי שרוצה ליקח איזה באור צריך לו לקח מהלב הנ"ל בתפילה, בבקשה כנ"ל ובשביל זה צריך כל אחד ממפרשי התורה קדם שמתחיל לבאר איזה באור צריך לו מתחלה לשפך תפילתו לפני השם יתברך כדי לעורר לב העליון להשפיע עליו דבורים כגחלי אש ואחר כך יתחיל לבאר כי אחר כך נפתח הצור ויזובו מימיו הינו באורי התורה ג. ויש חלוק בין באור שאדם מבאר בינו לבין עצמו לבין באור שאדם מבאר לרבים כי כשדורש ברבים וקדם הבאור הוא מקשר את עצמו עם נשמותיהם ושופך שיחו ותפילתו לפני השם יתברך בודאי 'הן אל כביר לא ימאס' (איוב ל"ו) (ועיין ברכות ח) אבל תפילת יחיד אפשר שמואסין בתפילתו וזה בחינת "ודברת אל הסלע לעיניהם" שתפילתך תהיה בשעה שהצבור מקבצים וזה (דברים ל"א) "הקהל את העם" ד. וזהו החלוק בין הלומד מתוך הספר ובין השומע מפי החכם עצמו כי השומע מפי החכם עצמו בודאי נתקשר נשמתו עם נשמת החכם בשעת תפילתו כנ"ל ויש לזה האדם חלק בבאור הזה כי על ידי התפילה נתוסף קדשה למעלה וכל תפילה היוצאת מהרבה נשמות היא מוספת קדשה למעלה ומעוררת ביותר לב העליון כנ"ל ולב העליון שופך מימי הבאור ביותר הכל לפי רב אנשים כן יותר קדשתו בבחינת (תהלים כ"ב) : "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל" על ידי תהלות ישראל נתוסף קדשתו גם כל אלו האנשים העומדים בשעת הדרוש נכנע רשעתם על ידי הטוב שבחכם הדורש ולפי ההכנעה כן נכנעים האויבים הינו הקליפות השוכנים סביב לב העליון בבחינת (יחזקאל ה) : "זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים" והיא לב בבחינת (ישעיהו מ) : "דברו על לב ירושלים" וזה בחינת מטה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "קח את מטך והקהל את העדה" 'מטה' זה בחינת ממשלת וכח הצדיק שנעשה על ידי עבודתו שעל ידו נכנעים כל האויבים הן למטה הן למעלה וזהו (תהלים ק"י) : "מטה עזך ישלח ה' מציון" הינו המצוות ומעשים טובים שהן ציונים לדברים עליונים שמהם נעשה מטה עז להכניע אויבים וזה: "רדה בקרב איביך" נמצא, מי שהוא אצל החכם בשעת באור התורה נמצא שנכנע הרע שלו כנ"ל וזהו (איכה ב) : "שפכי כמים לבך נכח פני ה'" 'פני ה'' זה בחינת באורי ודרושי התורה כמו (ויקרא י"ט) : "והדרת פני זקן" 'זקן' זה הדרת פנים והם שלש עשרה תקוני דקנא והם שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן (ועיין זוהר אחרי ד' ס"ב) שצריך לשפך שיחו ותפילתו קדם שממשיך באורי התורה כנ"ל וזהו : "ויפלו על פניהם" כששמעו המריבה הבינו, שעל ידי באורי התורה שהם בחינת פנים כנ"ל מחמת הנפילה הנ"ל מחמת זה התחיל המריבה ה. וכשמתפלל קדם הדרוש צריך להתפלל בתחנונים ויבקש מאת הקדוש ברוך הוא מתנת חנם ולא יתלה בזכות עצמו אף על פי שעכשו נתעורר מטה עזו של עבודתו אין זה המטה כדי להתגאות אלא כדי להכניע הרע שבעדה כי ברבים יש בהם טובים ורעים וצריך להכניע הרע שברעים כנ"ל אבל לפני השם יתברך יעמד כדל וכרש וידבר תחנונים ולא יתלה בשום זכות וזהו (דברים ג) : "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" שצריך לדבר תחנונים בשעה שרוצה לומר הינו קדם הדרוש וזהו טעות שטעה משה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה. "קח את המטה והקהל את העדה ודברת אל הסלע לעיניהם" שיקח ממשלת עזו שיש לו ממצוות וממעשים טובים שלו "והקהל את העדה" כי בשעת הקהל שיש בהם גם רעים צריך מטה עז כדי להכניע רשעתם כנ"ל ואחר כך "ודברת אל הסלע לעיניהם" 'אין דבור אלא נחת' (שבת ס"ג ומדרש רבה שיר השירים סמוך לסופו) (ועין זוהר תצא רע"ט: "ודברתם אל הסלע" וכו' בדבור ופיוס וכו') שישפך שיחו ותפילתו בתחנונים כדל וכרש אל הסלע הינו לב העליון כנ"ל לעיניהם דיקא שיהיה הקהל בשעת מעשה כדי שיקשר את עצמו עם נשמתם כנ"ל והוא לא כן עשה שזכר טובו וצדקתו בשעת תפילתו שלא השתמש עם המטה בשביל הקהל אלא השתמש עם המטה בשעת תפילתו וזה בחינת: "וירם משה את ידו" ידו זה תפילתו כמו שכתוב (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה" תרגומו: פרישן בצלו שהרים את תפילתו ולא קשר את עצמו עם הקהל "ויך את הסלע במטהו פעמים" כביכול "הכה צור ויזובו מים" (תהלים ע"ח) שהכה לב העליון כמו שלוקחין איזה דבר בכח ובאנס כי בא בכח מעשיו הטובים וזהו הכאת הסלע פעמים הכאה אחת שלקח באורי התורה בכח ובאנס ולא בקש מתנת חנם כנ"ל והכאה אחת כי מי שדוחק את השעה, שעה דוחקתו (ברכות ס"ד) ונסתלק קדם זמנו ועל הסתלקותו השכינה, שהיא הלב הנ"ל היא מיללת ובוכה עליו וזה: "פעמים" כי מתו משה ואהרון על ידי הכאה כמו שכתוב: "המה מי מריבה" וכו' ובשביל זה אין לאדם לדחק את עצמו על שום דבר אלא יבקש בתחנונים אם יתן לו השם יתברך יתן ואם לאו לאו וזהו : "יען לא האמנתם בי" הינו התפילה כנ"ל שהרים תפילתו מתפילת הקהל שלא קשר את עצמו עם הקהל והתפילה היא אמונה כמו "ויהי ידיו אמונה" "להקדישני לעיני בני ישראל" להקדישני דיקא כי על ידי התפילה של רבים נתקדש השם יתברך כנ"ל "לכן לא תביאו וכו' אל הארץ" רמז על הסתלקותו כי הקדשה גם כן נתוסף למעלה בשעת פטירת הצדיק, כידוע נמצא, מה שנחסר על ידם נשלם על ידם ו. ובזכות התורה שממשיכין זוכין לארץ ישראל כמו שכתוב (תהלים ק"ה) : "ויתן להם ארצות גוים" וכו' אבל ארץ ישראל היא אחת משלשה דברים שבאים על ידי יסורים (ברכות ה) ועקר היסורים הם המונעים הרשעים מוציאי דבת הארץ וצריך להכניע מתחלה אלו הרשעים ולענש אותם בחרבא וקטלא ועל ידי זה יכולין אחר כך לילך לארץ ישראל וכח הזה לענש את הרשעים אי אפשר, אלא כשמקבלין את הכח הזה מאדום כי זה הכח שלו בבחינת "ועל חרבך תחיה" (בראשית כ"ז) והוא יונק ממזל מאדים (עיין זוהר פנחס רט"ו) ז. ודע, שעל ידי כחות הרוחניות הנבראים מאותיות התורה שחדש הכחות האלו הן הן מלאכים ממש והן מקבלין הכח מאדום כדי לענש הרשעים בחרבא וקטלא והן נבראים בבחינת (תהלים ס"ח) : "אדני יתן אמר המבשרות צבא רב" והן מענישין את הרשעים בבחינת (שם צ"א) : "כי מלאכיו יצוה לך וכו', על שחל ופתן תדרך" וכו' ח. ואלו הכחות הרוחניות הינו המלאכים הן לפי התחדשות התורה והתחדשות התורה לפי הקדשה שנתוסף למעלה כנ"ל לפי רבות הקדשה כן נמשך רבוי התורה ולפי רב התורה כן רבוי המלאכים הנ"ל וכן להפך הינו שלפעמים הקדשה כל כך מעטת עד שהמלאכים הנבראים מחדושי התורה הם מעוטי כח שאין כח בידם לקבל כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא ואין להם כח אלא להכניע את הרשעים בלבד ולהביא מרך בלבבם אבל לא לענש אותם בחרבא להעביר אותם ט. ולפעמים גם להכניע אותם בלבד אין כח למלאכים האלו שכל כך הם מעוטי כח מחמת מעוט הקדשה הנ"ל ואין להם אלא הכח הזה לעורר כח האמות על הרשעים המוציאי דבת הארץ כמו עכשו בגלות שאין לנו כח לענש בעצמנו את הרשעים אלא בדיניהם בבחינת (חבקוק א) : "רשע מכתיר את הצדיק, על כן יצא משפט מעקל" כי הרשע מסבב את הצדיק ואין לנו כח בעצמנו לדחות אותו אלא במשפטיהם לדון אותו בדיניהם ולקבל מהם כח לרדף את הרשע ודע, שלפעמים הוא סבה מאת השם יתברך שרשע יכתיר את הצדיק והצדיק אין לאל ידו לדחות את הרשע אלא על ידי משפטיהם ועל ידי כח המשפט יוצא משפט דקדשה שנפל בין הקליפות הצדיק הוא מוציא אותו מבין הקליפות ויוצא המשפט מעקולו כי נתעקל בין הקליפות בבחינת (תהלים קמ"ז) : "ומשפטים בל ידעום" ועכשו הוא יוצא מעקולו ונתישר מעקולו וזהו : "על כן יצא משפט מעקל" י. ולפעמים גם זה הכח אין להם ואין להם כח לא לענש כנ"ל ולא לענש בדיניהם כנ"ל ולא להביא מרך בלבבם ואין להם כח אלא להשתיק אותם בלבד שלא לדבר סרה בפנינו כדי שלא יכנסו דבריהם באזני המון עם ולפעמים גם זה הכח אין להם הכל לפי מעוט הקדשה וזהו (שם בפרשה הנ"ל) : "וישלח משה מלאכים אל מלך אדום" מלאכים הנ"ל "מלך אדום" כנ"ל "כה אמר אחיך ישראל" הינו, המלאכים האלו נתהוו ממאמרות טהורות של ישראל כנ"ל בבחינת 'יתן אמר המבשרות צבא רב' "אתה ידעת את התלאה אשר מצאתנו, וירדו אבתינו מצרים" 'אתה ידעת' דיקא כי כל הענשים על ידו ובפרט גלות מצרים שהיה על פגם הברית כידוע ועל פגם הברית חרב בא בבחינת (ויקרא כ"ו) "חרב נקמת" וכו' (עיין זוהר ויחי ר"מ: וזוהר וארא כ"ו:) והוא ממנה על חרב כנ"ל "וירעו לנו המצרים ונצעק אל ה' אלקינו וישלח מלאך" פרשו חכמינו ז"ל (ויק"ר פ"א ומובא בפרש"י שם) : זה משה "ויוציאנו" כי פגם הברית הוא פגם הדעת בבחינת (בראשית ד) "וידע אדם" והקול הוא מעורר הדעת בבחינת 'הקול מעורר הכונה' (עיין ברכות כ"ד ובהרא"ש ורבינו יונה שם ובש"ע סימן ק"א ובסי' ס"א סעיף ד) ובשביל זה: "ונצעק וכו'" "וישמע את קולנו" והקול מעורר הדעת "וישלח מלאך" זה משה, בחינת דעת ועל ידי התגלות הדעת כתקונו אז "ויוציאנו" ובשביל זה אומרים את ההגדה בקול רם כי הגאלה היתה על ידי קול בבחינת "וישמע את קולנו" ובשביל זה נקראת בשם הגדה להורות על תקון הברית בבחינת (דברים ד) : 'ויגד לכם את בריתו' ועקר המצוה ביין להורות על תקון הדעת בבחינת: 'בחמרא וריחני פקחין' (סנהדרין ע) ובבחינת: "תירוש" 'זכה נעשה ראש' (שם), הינו דעת "אעברה נא בארצך" שרצו לילך לארץ ישראל דרך כחות של אדום כנ"ל לקבל ממנו כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא כדי שיוכלו לילך בדרך המלך, מלכו של עולם ולא בשביל תענוגי העולם הזה וזה: "לא נלך בשדה וכרם ולא נשתה מי באר" זה בחינת תענוגי העולם הזה כל זה אין רצוננו אלא רצוננו "דרך המלך נלך" כדי שלא ימנעו אותנו הרשעים מלילך בדרך מלכו של עולם "ויאמר אליו אדום לא תעבר בי, פן בחרב אצא לקראתך" כל זאת מחמת מעוט כח הקדשה כנ"ל וזהו : "ואנחנו בקדש עיר קצה גבולך" הינו מחמת שהקדשה כל כך במדרגה פחותה שהיא בגבול הטומאה נוגעת ובשביל זה: "ויאמר לא תעבר בי" וכו' כי מי שהוא במדרגה תחתונה אין להתגרות ברשעים כי 'צדיק ממנו בולע' (בבא מציעא עא) "ויאמרו אליו במסלה נעלה" בחינת 'מסלות בלבבם' (תהלים פ"ד) להביא מרך בלבבם "ואם מימיך נשתה" 'מימיך' זה בחינת משפט בבחינת (עמוס ה) : 'ויגל כמים משפט' הינו כי לפעמים צריך לכף את הרשעים במשפטיהם "ונתתי מכרם" תרגומו: 'את דמיהון' הינו השחד שמקבלין וצריך לתן להם ממון כדי להוציא משפט מן העקול ברצונם "רק אין דבר ברגלי אעברה" אני רוצה לילך ולעבר בכחך כדי להשתיק את הרשעים כדי שלא יכנסו דבריהם ברגלי הינו המון עם המכנים בשם רגלין כמו (שמות י"א) : "וכל העם אשר ברגליך" "ויאמר לא תעבר" וכל זה הוא מחמת מעוט הקדשה כנ"ל כי צריך לשפך תפילתו קדם התורה ולקשר את עצמו עם הנפשות השומעים ועל ידי זה נתוסף קדשה יתרה למעלה בבחינת (משלי י"ד) "ברב עם הדרת מלך" ולפי רבות הקדשה כן רבוי הארת התורה ולפי רב הארת התורה כן נתרבו כחות המלאכים ולפי כחות המלאכים כן יכול לענש את הרשעים מוציאי דבה וזה פרוש פרקא תליתאה. תשעה תקונין יקירין אתמסרו לדקנא הינו לזקן היושב בישיבה לדרש נמסר לו תשעה בחינות הנ"ל א 'קח את המטה' כנ"ל ב 'והקהל את העדה' כנ"ל, להכניע רעתם כנ"ל ג 'ודברתם אל הסלע' בתחנונים כנ"ל ד 'לעיניהם', שיקשר עמהם כנ"ל ה להמשיך דבורי אש כנ"ל ו להמשיך תורה כנ"ל ז בריאת המלאכים כנ"ל ח לקבל כח מאדום להכניע את השונאים כנ"ל ט לבוא לארץ ישראל כנ"ל ואלו תקונין דאתמסר לזקן הדורש כל מה דאתטמר ולא אתגליא רמז על נשמת בחינת מרים שנסתלק כנ"ל אשתכח פרוש, אשתכח עכשו על ידי זקן הזה כל מה שהיה משתכח על ידי נשמה שנסתלק ועכשיו מסדר והולך תשעה תיקונין תקונא קדמאה נימין על נימין, מקמי פתחי דאדנין עד רישא דפמא נימין בחינת שערות בחינת "שערי ציון" (תהלים פ"ז) בחינת 'מטה עזך ישלח מציון' כנ"ל מקמי פתחי דאדנין הינו קדם ששמעו אם יכולין לקבל עד רישא דפמא פתחו פיהם ואמרו 'נעשה' וזהו (כתבות קי"ב) : 'דקדמי פמיכו לאדניכו' תקונא תנינא מרישא האי לרישא אחרא הינו להכניע רעתם כנ"ל ובזה מוציא אותם מתחת רשות דסטרא אחרא ומכניס אותם תחת רשות הקדשה וזהו 'מרישא האי לרישא אחרא' תקונא תליתאה אשתכח מתחות תרין נקבין ארחא מליא דלא אתחזיא הינו בחינת חטם בחינת 'ודברתם אל הסלע' כנ"ל בחינת (ישעיהו מ"ח) : "ותהלתי אחטם לך" ארחא מליא "כי אין מחסור ליראיו" (תהלים ל"ד) וזה 'מליא' ויראה היא בחינת תפילה בחינת (משלי ל"א) "יראת ה' היא תתהלל" בחינת חטם בחינת (ישעיהו י"א) "והריחו ביראת ה'" דלא אתחזיא כי צריך להקטין את עצמו ולא יתלה בזכותו כנ"ל בבחינת (משלי כ"ה) : "אל תתהדר לפני מלך" תקונא רביעאה עלעין אתחפין מהאי גיסא ומהאי גיסא הינו בחינת התקשרות עם נשמותיהם והם מחפין אותו מכל צד תקונא חמישאה אתחזין תרין תפוחין סומקין כורדא תפוחין, זה בחינת מפתחי הלב שנפתחים שנכמר רחמי לב העליון ונשפע דבורים חמים, דבורי אש בחינת סומקא כורדא כנ"ל תקונא שתיתאה בחד חוטא תליין אכמין תקיפין עד חדווי זה בחינת המשכת התורה כנ"ל שהם בחינת (שיר השירים ה) : "תלתלים שחרות כעורב" שהם תלי תלים של הלכות (ערובין כ"א:) הנמשכים עד חדווי, עד מעוי (עיין בס' מי הנחל) בבחינת (תהלים מ) : "ותורתך בתוך מעי" ותלין בחד חוטא בבחינת (שם נ) : "וסביביו נשערה מאד" 'שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט' (יבמות קכ"א) וכשפוגמים כחוט השערה אזי אין כח בידם להמשיך אלו הלכות הנ"ל תקונא שביעאה שפון סומקא כורדא אתפנון הינו בריאת מלאכים כנ"ל בבחינת (שם ל"ג) : "וברוח פיו כל צבאם" סמקא כורדא בבחינת (שם ק"ד) : "משרתיו אש להט" תקונא תמינאי זעירין נחתין בגרונא ומחפין קדלא הינו לקבל כח מאדום להכניע אויבים הפונים ערף זעירין זה בחינת כח אדום בחינת (עובדיה א) : "קטן נתתיך בגוים" נחתין בגרונא, בחינת חרב הנ"ל בחינת (תהלים קמ"ט) : "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות" תקונא תשיעאה רברבין וזעירין נחתין בשקולא הינו בחינת ארץ ישראל שנחלקה לשבטים שהם בחינת 'חיות קטנות עם גדלות' (שם ק"ד) באלין אשתכח גבר תקיף הינו כשבא לבחינת ארץ ישראל אזי נקרא גבר תקיף כי קדם שבא לבחינת ארץ ישראל אזי "אל יתהלל חגר כמפתח" (מלכים א' כ) אבל אחר כך כשנוצח אז נקרא איש מלחמה [התורה הזאת נאמרה בראש השנה, על פסוק (תהלים פ"ט) "אשרי העם ידעי תרועה". אך לא זכינו לקבל מכתיבת ידו הקדושה באור זה הפסוק על פי התורה הנ"ל. גם, קדם שאמר התורה הזאת, ספר איזה זמן מקדם מעשה נוראה שראה במקום שראה, בהקיץ או בחלום, ואמר שהתורה ט' תקונין הנ"ל היא פרוש על המראה הנוראה הזאת שספר. ואם ירצה השם עוד חזון למועד לבאר דברים אלו במקום אחר בעזר השם יתברך]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
פִּרְקָא תְּלִיתָאָה [דְסִפְרָא דִצְנִיעוּתָא]
תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין אִתְמְסַרָא לְדִקְנָא. כָּל מָה דְּאִתְטַמַּר וְלָא אִתְגַּלְיָא, עִלָּאָה וִיקָרָא אִשְׁתְּכַח, וְהוּא גִּנְזַיָּא יַקִּירָא: נִימִין עַל נִימִין מִקַּמֵי פִּתְחֵי דְּאֻדְנִין עַד רֵישָׁא [דְּפֻמָּא], מֵרֵישָׁא הַאי לְרֵישָׁא אָחֳרָא, אִשְׁתְּכַח מִתְּחוֹת תְּרֵין נֻקְבִּין אַרְחָא מַלְיָא דְּלָא אִתְחַזְיָא, עִלְעִין אִתְחַפְיָן מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא, בְּהוֹ אִתְחַזְיָן תַּפּוּחִין סֻמָקִין כְּוַרְדָּא, בְּחַד חוּטָא תַּלְיָן אֻכָּמִין תַּקִּיפִין עַד חֶדְווֹי, שִׂפְוָן סוּמְקֵי כְּוַרְדָּא אִתְפַּנוּן, זְעִירִין נָחְתִין בִּגְרוֹנָא וּמְחַפְּיָן קְדָלָא, רַבְרְבִין וּזְעֵירִין נָחְתִין בִּשְׁקּוֹלָא בְּאִלֵּין אִשְׁתַּכַּח גִּבָּר וְתַקִּיף
א. דַּע, שֶׁיֵּשׁ נְשָׁמָה בָּעוֹלָם
שֶׁעַל יָדָהּ נִתְגַּלֶּה בֵּאוּרֵי וּפֵרוּשֵׁי הַתּוֹרָה
וְהִיא מְסֻבֶּלֶת בְּיִסּוּרִים
'פַּת בַּמֶּלַח תּאכַל, וּבְמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, כִּי כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה'
וְכָל מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה
הֵן מְקַבְּלִין מִזּאת הַנְּשָׁמָה
וְזאת הַנְּשָׁמָה
כָּל דְּבָרֶיהָ כְּגַחֲלֵי אֵשׁ
כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל וְלִשְׁאב מֵימֵי הַתּוֹרָה
אֶלָּא מִי שֶׁדְּבָרָיו כְּגַחֲלֵי אֵשׁ
בִּבְחִינַת: "הֲלוֹא כה דְבָרִי כָּאֵשׁ"
וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה הַזּאת נוֹפֶלֶת מִבְּחִינַת "הֲלוֹא כה דְבָרִי כָּאֵשׁ"
וְאֵין דְּבָרֶיהָ כְּגַחֲלֵי אֵשׁ
וּדְבָרֶיהָ נִצְטַנְּנִין
אֲזַי נִסְתַּלֶּקֶת
וּכְשֶׁנִּסְתַּלֶּקֶת
אֲזַי נִסְתַּלֵּק בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה הַנִּמְשֶׁכֶת עַל יָדָהּ
וַאֲזַי כָּל מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה
אֵין יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג שׁוּם בֵּאוּר הַתּוֹרָה
וְאָז נִתְעוֹרֵר מְרִיבָה עַל הַצַּדִּיקִים
כִּי עִקַּר הַמַּחֲלקֶת שֶׁבָּעוֹלָם
נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה
כִּי הַבֵּאוּר, הוּא תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹת וּמְרִיבוֹת
וְזֶה בְּחִינַת: "מִדְבַּר צִן"
שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר מְצֻנָּן
שֶׁשָּׁם מֵתָה מִרְיָם
בְּחִינַת הַנְּשָׁמָה הַסּוֹבֶלֶת מְרִירוּת הַשִּׁעְבּוּד עַל הַתּוֹרָה
וְאָז נִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר
הַיְנוּ בְּחִינַת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה
וְאָז: "וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה"
הַיְנוּ בְּחִינוֹת הַמְּרִיבָה שֶׁנִּתְעוֹרֵר כַּנַּ"ל
וְאֵלּוּ מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה
נִקְרָאִים בִּשְׁבִיל זֶה 'מוֹרִים'
מֵחֲמַת שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי הַנְּשָׁמָה הַנַּ"ל
הַמְכֻנָּה בְּשֵׁם 'מִרְיָם'
גַּם, הֵם מוֹרִים אֶת מוֹרֵיהֶם
כְּמַאֲמַר: 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'
וְזֶה שֶׁאָמַר לָהֶם משֶׁה: "שִׁמְעוּ נָא הַמּרִים"
ב. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה
צָרִיךְ מִתְּחִלָּה לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ
דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ כַּנַּ"ל
וְהַדִּבּוּר נִמְשָׁךְ מִלֵּב הָעֶלְיוֹן
בְּחִינַת "צוּר לְבָבִי"
וְצָרִיךְ לִשְׁפּךְ שִׂיחוֹ בִּתְפִילָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְעַל יְדֵי תְּפִילָּתוֹ
נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו
וְנִפְתָּח לֵב הָעֶלְיוֹן
כִּי עִקַּר הָרַחֲמִים הוּא בַּלֵּב
וְנִשְׁפָּע מִלֵּב הָעֶלְיוֹן דִּבּוּרִים
וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר
מַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה גַּם כֵּן מִשָּׁם
וְלֵב הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת סֶלַע
שֶׁמִּשָּׁם הַדִּבּוּר
בִּבְחִינַת: 'מִלֵּי בְּסֶלַע'
וְסֶלַע הוּא בְּחִינַת צוּר
בִּבְחִינַת: "פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם"
וְהוּא בְּחִינַת לֵב, בְּחִינַת "צוּר לְבָבִי"
וְהַלֵּב נִכְמָר בְּרַחֲמִים
וּמַשְׁפִּיעַ דִּבּוּרִים חַמִּים
בִּבְחִינַת: "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי"
וּבַלֵּב הַזֶּה כְּתוּבִים כָּל בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה
בִּבְחִינַת: "כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ"
ומי שרוצה ליקח איזה בֵּאוּר
צָרִיךְ לוֹ לִקַּח מֵהַלֵּב הַנַּ"ל
בִּתְפִילָּה, בְּבַקָּשָׁה כַּנַּ"ל
וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִמְּפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה
קדֶם שֶׁמַּתְחִיל לְבָאֵר אֵיזֶה בֵּאוּר
צָרִיךְ לוֹ מִתְּחִלָּה לִשְׁפּךְ תְּפִילָּתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כְּדֵי לְעוֹרֵר לֵב הָעֶלְיוֹן
לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו דִּבּוּרִים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ
וְאַחַר כָּךְ יַתְחִיל לְבָאֵר
כִּי אַחַר כָּךְ נִפְתָּח הַצּוּר וַיָּזוּבוּ מֵימָיו
הַיְנוּ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה
ג. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין בֵּאוּר שֶׁאָדָם מְבָאֵר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ
לְבֵין בֵּאוּר שֶׁאָדָם מְבָאֵר לָרַבִּים
כִּי כְּשֶׁדּוֹרֵשׁ בָּרַבִּים
וְקדֶם הַבֵּאוּר הוּא מְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם נִשְׁמוֹתֵיהֶם
וְשׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ וּתְפִילָּתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
בְּוַדַּאי 'הֵן אֵל כַּבִּיר לא יִמְאָס'
אֲבָל תְּפִילַּת יָחִיד
אֶפְשָׁר שֶׁמּוֹאֲסִין בִּתְפִילָּתוֹ
וְזֶה בְּחִינַת
"וְדִבַּרְתָּ אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם"
שֶׁתְּפִילָּתְךָ תִּהְיֶה בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מְקֻבָּצִים
וזה "הַקְהֵל אֶת הָעָם"
ד. וְזֶהוּ הַחִלּוּק בֵּין הַלּוֹמֵד מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר
וּבֵין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם עַצְמוֹ
כִּי הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם עַצְמוֹ
בְּוַדַּאי נִתְקַשֵּׁר נִשְׁמָתוֹ
עִם נִשְׁמַת הֶחָכָם
בִּשְׁעַת תְּפִילָּתוֹ כַּנַּ"ל
וְיֵשׁ לְזֶה הָאָדָם חֵלֶק בַּבֵּאוּר הַזֶּה
כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה נִתּוֹסֵף קְדֻשָּׁה לְמַעְלָה
וְכָל תְּפִילָּה הַיּוֹצֵאת מֵהַרְבֵּה נְשָׁמוֹת
הִיא מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה לְמַעְלָה
וּמְעוֹרֶרֶת בְּיוֹתֵר לֵב הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל
וְלֵב הָעֶלְיוֹן שׁוֹפֵךְ מֵימֵי הַבֵּאוּר בְּיוֹתֵר
הַכּל לְפִי רב אֲנָשִׁים
כֵּן יוֹתֵר קְדֻשָּׁתוֹ
בִּבְחִינַת: "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל"
עַל יְדֵי תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל נִתּוֹסֵף קְדֻשָּׁתוֹ
גַּם כָּל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים בִּשְׁעַת הַדְּרוּשׁ
נִכְנָע רִשְׁעָתָם
עַל יְדֵי הַטּוֹב שֶׁבֶּחָכָם הַדּוֹרֵשׁ
וּלְפִי הַהַכְנָעָה
כֵּן נִכְנָעִים הָאוֹיְבִים
הַיְנוּ הַקְּלִיפּוֹת
הַשּׁוֹכְנִים סְבִיב לֵב הָעֶלְיוֹן
בִּבְחִינַת: "זאת יְרוּשָׁלַיִם שַׂמְתִּיהָ בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם"
וְהִיא לֵב
בִּבְחִינַת: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַיִם"
וְזֶה בְּחִינַת מַטֶּה
שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: "קַח אֶת מַטְּךָ וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה"
'מַטֶּה' זֶה בְּחִינַת מֶמְשֶׁלֶת וְכחַ הַצַּדִּיק
שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ
שֶׁעַל יָדוֹ נִכְנָעִים כָּל הָאוֹיְבִים
הֵן לְמַטָּה הֵן לְמָעְלָה
וזהו: "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן"
הַיְנוּ הַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים
שֶׁהֵן צִיּוּנִים לִדְבָרִים עֶלְיוֹנִים
שֶׁמֵּהֶם נַעֲשֶׂה מַטֵּה עז לְהַכְנִיעַ אוֹיְבִים
וְזֶה: "רְדֵה בְּקֶרֶב איְבֶיךָ"
נִמְצָא, מִי שֶׁהוּא אֵצֶל הֶחָכָם בִּשְׁעַת בֵּאוּר הַתּוֹרָה
נִמְצָא שֶׁנִּכְנָע הָרָע שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נכַח פְּנֵי ה'"
'פְּנֵי ה'' זֶה בְּחִינַת בֵּאוּרֵי וּדְרוּשֵׁי הַתּוֹרָה
כְּמוֹ: "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן"
'זָקֵן' זֶה הַדְרַת פָּנִים
וְהֵם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תִּקּוּנֵי דִּקְנָא
וְהֵם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן
שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁפּךְ שִׂיחוֹ וּתְפִילָּתוֹ
קדֶם שֶׁמַּמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם"
כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַמְּרִיבָה
הֵבִינוּ, שֶׁעַל יְדֵי בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה
שֶׁהֵם בְּחִינַת פָּנִים כַּנַּ"ל
מֵחֲמַת הַנְּפִילָה הַנַּ"ל
מֵחֲמַת זֶה הִתְחִיל הַמְּרִיבָה
ה. וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל קדֶם הַדְּרוּשׁ
צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּתַחֲנוּנִים
וִיבַקֵּשׁ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְּנַת חִנָּם
וְלא יִתְלֶה בִּזְכוּת עַצְמוֹ
אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו נִתְעוֹרֵר מַטֵּה עֻזּוֹ שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ
אֵין זֶה הַמַּטֶּה כְּדֵי לְהִתְגָּאוֹת
אֶלָּא כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרָע שֶׁבָּעֵדָה
כִּי בְּרַבִּים יֵשׁ בָּהֶם טוֹבִים וְרָעִים
וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ הָרָע שֶׁבָּרָעִים כַּנַּ"ל
אֲבָל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
יַעֲמד כְּדַל וּכְרָשׁ וִידַבֵּר תַּחֲנוּנִים
וְלא יִתְלֶה בְּשׁוּם זְכוּת
וזהו: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמר"
שֶׁצָּרִיךְ לְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים
בְּשָׁעָה שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר
הַיְנוּ קדֶם הַדְּרוּשׁ
וְזֶהוּ טָעוּת שֶׁטָּעָה משֶׁה
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמשֶׁה.
"קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה וְדִבַּרְתָּ אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם"
שֶׁיִּקַּח מֶמְשֶׁלֶת עֻזּוֹ
שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמִּצְווֹת וּמִמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלּוֹ
"וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה"
כִּי בִּשְׁעַת הַקְהֵל
שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גַּם רָעִים
צָרִיךְ מַטֵּה עז כְּדֵי לְהַכְנִיעַ רִשְׁעָתָם כַּנַּ"ל
וְאַחַר כָּךְ "וְדִבַּרְתָּ אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם"
'אֵין דִּבּוּר אֶלָּא נַחַת'
שֶׁיִּשְׁפּךְ שִׂיחוֹ וּתְפִילָּתוֹ בְּתַחֲנוּנִים כְּדַל וּכְרָשׁ
אֶל הַסֶּלַע
הַיְנוּ לֵב הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל
לְעֵינֵיהֶם דַּיְקָא
שֶׁיִּהְיֶה הַקָּהָל בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה
כְּדֵי שֶׁיְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם נִשְׁמָתָם כַּנַּ"ל
וְהוּא לא כֵן עָשָׂה
שֶׁזָּכַר טוּבוֹ וְצִדְקָתוֹ בִּשְׁעַת תְּפִילָּתוֹ
שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֶּה בִּשְׁבִיל הַקָּהָל
אֶלָּא הִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֶּה בִּשְׁעַת תְּפִילָּתוֹ
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ"
יָדוֹ זֶה תְּפִילָּתוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"
תַּרְגּוּמוֹ: פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ
שֶׁהֵרִים אֶת תְּפִילָּתוֹ
וְלא קִשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם הַקָּהָל
"וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם"
כִּבְיָכוֹל "הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם"
שֶׁהִכָּה לֵב הָעֶלְיוֹן
כְּמוֹ שֶׁלּוֹקְחִין אֵיזֶה דָבָר בְּכחַ וּבְאנֶס
כִּי בָּא בְּכחַ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים
וְזֶהוּ הַכָּאַת הַסֶּלַע פַּעֲמַיִם
הַכָּאָה אַחַת
שֶׁלָּקַח בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה בְּכחַ וּבְאנֶס
וְלא בִּקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם כַּנַּ"ל
וְהַכָּאָה אַחַת
כִּי מִי שֶׁדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, שָׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ
וְנִסְתַּלֵּק קדֶם זְמַנּוֹ
וְעַל הִסְתַּלְּקוּתוֹ
הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא הַלֵּב הַנַּ"ל
הִיא מְיַלֶּלֶת וּבוֹכָה עָלָיו
וְזֶה: "פַּעֲמָיִם"
כִּי מֵתוּ משֶׁה וְאַהֲרון עַל יְדֵי הַכָּאָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה" וְכוּ'
וּבִשְׁבִיל זֶה אֵין לָאָדָם לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ עַל שׁוּם דָּבָר
אֶלָּא יְבַקֵּשׁ בְּתַחֲנוּנִים
אִם יִתֵּן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן
וְאִם לָאו לָאו
וְזֶהוּ: "יַעַן לא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי"
הַיְנוּ הַתְּפִילָּה כַּנַּ"ל
שֶׁהֵרִים תְּפִילָּתוֹ מִתְּפִילַּת הַקָּהָל
שֶׁלּא קָשַׁר אֶת עַצְמוֹ עִם הַקָּהָל
וְהַתְּפִילָּה הִיא אֱמוּנָה
כְּמוֹ "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"
"לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
לְהַקְדִּישֵׁנִי דַּיְקָא
כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה שֶׁל רַבִּים
נִתְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל
"לָכֵן לא תָבִיאוּ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ"
רָמַז עַל הִסְתַּלְּקוּתוֹ
כִּי הַקְּדֻשָּׁה גַּם כֵּן נִתּוֹסֵף לְמַעְלָה
בִּשְׁעַת פְּטִירַת הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ
נִמְצָא, מַה שֶּׁנֶּחְסַר עַל יָדָם
נִשְׁלַם עַל יָדָם
ו. וּבִזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין
זוֹכִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם" וְכוּ'
אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הִיא אַחַת מִשְּׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁבָּאִים עַל יְדֵי יִסּוּרִים
וְעִקַּר הַיִּסּוּרִים הֵם הַמּוֹנְעִים הָרְשָׁעִים
מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ
וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ מִתְּחִלָּה אֵלּוּ הָרְשָׁעִים
וְלַעֲנשׁ אוֹתָם בְּחַרְבָּא וּקְטָלָא
וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין אַחַר כָּךְ לֵילֵךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְכחַ הַזֶּה לַעֲנשׁ אֶת הָרְשָׁעִים
אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא כְּשֶׁמְּקַבְּלִין אֶת הַכּחַ הַזֶּה מֵאֱדוֹם
כִּי זֶה הַכּחַ שֶׁלּוֹ
בִּבְחִינַת "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה"
וְהוּא יוֹנֵק מִמַּזַּל מַאְדִּים
ז. וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי כּחוֹת הָרוּחָנִיּוּת
הַנִּבְרָאִים מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁחִדֵּשׁ
הַכּחוֹת הָאֵלּוּ
הֵן הֵן מַלְאָכִים מַמָּשׁ
וְהֵן מְקַבְּלִין הַכּחַ מֵאֱדוֹם
כְּדֵי לַעֲנשׁ הָרְשָׁעִים בְּחַרְבָּא וּקְטָלָא
וְהֵן נִבְרָאִים
בִּבְחִינַת: "אֲדנָי יִתֶּן אמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב"
וְהֵן מַעֲנִישִׁין אֶת הָרְשָׁעִים
בִּבְחִינַת: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ וְכוּ', עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרךְ" וְכוּ'
ח. וְאֵלּוּ הַכּחוֹת הָרוּחָנִיּוּת
הַיְנוּ הַמַּלְאָכִים
הֵן לְפִי הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה
וְהִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה
לְפִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתּוֹסֵף לְמַעְלָה כַּנַּ"ל
לְפִי רְבוֹת הַקְּדֻשָּׁה
כֵּן נִמְשָׁךְ רִבּוּי הַתּוֹרָה
וּלְפִי רב הַתּוֹרָה
כֵּן רִבּוּי הַמַּלְאָכִים הַנַּ"ל
וְכֵן לְהֵפֶךְ
הַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הַקְּדֻשָּׁה כָּל כָּךְ מֻעֶטֶת
עַד שֶׁהַמַּלְאָכִים הַנִּבְרָאִים מֵחִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה
הֵם מְעוּטֵי כּחַ
שֶׁאֵין כּחַ בְּיָדָם לְקַבֵּל כּחַ
לַעֲנשׁ אֶת הָרְשָׁעִים בְּחַרְבָּא וּקְטָלָא
וְאֵין לָהֶם כּחַ
אֶלָּא לְהַכְנִיעַ אֶת הָרְשָׁעִים בִּלְבַד
וּלְהָבִיא מרֶךְ בִּלְבָבָם
אֲבָל לא לַעֲנשׁ אוֹתָם בְּחַרְבָּא לְהַעֲבִיר אוֹתָם
ט. וְלִפְעָמִים גַּם לְהַכְנִיעַ אוֹתָם בִּלְבַד
אֵין כּחַ לַמַּלְאָכִים הָאֵלּוּ
שֶׁכָּל כָּךְ הֵם מְעוּטֵי כּחַ מֵחֲמַת מִעוּט הַקְּדֻשָּׁה הַנַּ"ל
וְאֵין לָהֶם אֶלָּא הַכּחַ הַזֶּה
לְעוֹרֵר כּחַ הָאֻמּוֹת עַל הָרְשָׁעִים הַמּוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ
כְּמוֹ עַכְשָׁו בַּגָּלוּת
שֶׁאֵין לָנוּ כּחַ לַעֲנשׁ בְּעַצְמֵנוּ אֶת הָרְשָׁעִים
אֶלָּא בְּדִינֵיהֶם
בִּבְחִינַת: "רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק, עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל"
כִּי הָרָשָׁע מְסַבֵּב אֶת הַצַּדִּיק
וְאֵין לָנוּ כּחַ בְּעַצְמֵנוּ לִדְחוֹת אוֹתוֹ
אֶלָּא בְּמִשְׁפְּטֵיהֶם
לָדוּן אוֹתוֹ בְּדִינֵיהֶם
וּלְקַבֵּל מֵהֶם כּחַ לִרְדּף אֶת הָרָשָׁע
וְדַע, שֶׁלִּפְעָמִים הוּא סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁרָשָׁע יַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק
וְהַצַּדִּיק אֵין לְאֵל יָדוֹ לִדְחוֹת אֶת הָרָשָׁע
אֶלָּא עַל יְדֵי מִשְׁפְּטֵיהֶם
וְעַל יְדֵי כּחַ הַמִּשְׁפָּט
יוֹצֵא מִשְׁפָּט דִּקְדֻשָּׁה שֶׁנָּפַל בֵּין הַקְּלִיפּוֹת
הַצַּדִּיק הוּא מוֹצִיא אוֹתוֹ מִבֵּין הַקְּלִיפּוֹת
וְיוֹצֵא הַמִּשְׁפָּט מֵעִקּוּלוֹ
כִּי נִתְעַקֵּל בֵּין הַקְּלִיפּוֹת
בִּבְחִינַת: "וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם"
וְעַכְשָׁו הוּא יוֹצֵא מֵעִקּוּלוֹ
וְנִתְיַשֵּׁר מֵעִקּוּלוֹ
וְזֶהוּ: "עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל"
י. וְלִפְעָמִים גַּם זֶה הַכּחַ אֵין לָהֶם
וְאֵין לָהֶם כּחַ לא לַעֲנשׁ כַּנַּ"ל
וְלא לַעֲנשׁ בְּדִינֵיהֶם כַּנַּ"ל
וְלא לְהָבִיא מרֶךְ בִּלְבָבָם
וְאֵין לָהֶם כּחַ אֶלָּא לְהַשְׁתִּיק אוֹתָם בִּלְבַד
שֶׁלּא לְדַבֵּר סָרָה בְּפָנֵינוּ
כְּדֵי שֶׁלּא יִכָּנְסוּ דִּבְרֵיהֶם בְּאָזְנֵי הֲמוֹן עַם
וְלִפְעָמִים גַּם זֶה הַכּחַ אֵין לָהֶם
הַכּל לְפִי מִעוּט הַקְּדֻשָּׁה
וְזֶהוּ: "וַיִּשְׁלַח משֶׁה מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם"
מַלְאָכִים הַנַּ"ל
"מֶלֶךְ אֱדוֹם" כַּנַּ"ל
"כּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"
הַיְנוּ, הַמַּלְאָכִים הָאֵלּוּ נִתְהַוּוּ מִמַּאֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת 'יִתֶּן אמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב'
"אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ, וַיֵּרְדוּ אֲבתֵינוּ מִצְרַיִם"
'אַתָּה יָדַעְתָּ' דַּיְקָא
כִּי כָּל הָעֳנָשִׁים עַל יָדוֹ
וּבִפְרָט גָּלוּת מִצְרַיִם
שֶׁהָיָה עַל פְּגַם הַבְּרִית כַּיָּדוּעַ
וְעַל פְּגַם הַבְּרִית חֶרֶב בָּא
בִּבְחִינַת "חֶרֶב נקֶמֶת" וְכוּ'
וְהוּא מְמֻנֶּה עַל חֶרֶב כַּנַּ"ל
"וַיָּרֵעוּ לָנוּ הַמִּצְרִים וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלקֵינוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ"
פֵּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: זֶה משֶׁה
"וַיּוֹצִיאֵנוּ"
כִּי פְּגַם הַבְּרִית הוּא פְּגַם הַדַּעַת
בִּבְחִינַת "וַיֵּדַע אָדָם"
וְהַקּוֹל הוּא מְעוֹרֵר הַדַּעַת
בִּבְחִינַת 'הַקּוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה'
וּבִשְׁבִיל זֶה: "וַנִּצְעַק וְכוּ'"
"וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹלֵנוּ"
וְהַקּוֹל מְעוֹרֵר הַדַּעַת
"וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ"
זֶה משֶׁה, בְּחִינַת דַּעַת
וְעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כְּתִקּוּנוֹ
אָז "וַיּוֹצִיאֵנוּ"
וּבִשְׁבִיל זֶה אוֹמְרִים אֶת הַהַגָּדָה בְּקוֹל רָם
כִּי הַגְּאֻלָּה הָיְתָה עַל יְדֵי קוֹל
בִּבְחִינַת "וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹלֵנוּ"
וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת בְּשֵׁם הַגָּדָה
לְהוֹרוֹת עַל תִּקּוּן הַבְּרִית
בִּבְחִינַת: 'וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ'
וְעִקַּר הַמִּצְוָה בְּיַיִן
לְהוֹרוֹת עַל תִּקּוּן הַדַּעַת
בִּבְחִינַת: 'בְּחַמְרָא וְרֵיחָנֵי פָּקְחִין'
וּבִבְחִינַת: "תִּירוֹשׁ"
'זָכָה נַעֲשֶׂה ראשׁ', הַיְנוּ דַּעַת
"אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ"
שֶׁרָצוּ לֵילֵךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ כּחוֹת שֶׁל אֱדוֹם כַּנַּ"ל
לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כּחַ לַעֲנשׁ אֶת הָרְשָׁעִים בְּחַרְבָּא וּקְטָלָא
כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ, מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם
וְלא בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה
וְזֶה: "לא נֵלֵךְ בְּשָׂדֶה וְכֶרֶם וְלא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר"
זֶה בְּחִינַת תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה
כָּל זֶה אֵין רְצוֹנֵנוּ
אֶלָּא רְצוֹנֵנוּ "דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ"
כְּדֵי שֶׁלּא יִמְנְעוּ אוֹתָנוּ הָרְשָׁעִים
מִלֵּילֵךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם
"וַיּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לא תַעֲבר בִּי, פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ"
כָּל זאת מֵחֲמַת מִעוּט כּחַ הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "וַאֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ"
הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהַקְּדֻשָּׁה כָּל כָּךְ בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה
שֶׁהִיא בִּגְבוּל הַטומְאָה נוֹגַעַת
וּבִשְׁבִיל זֶה: "וַיּאמֶר לא תַעֲבר בִּי" וְכוּ'
כִּי מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה
אֵין לְהִתְגָּרוֹת בִּרְשָׁעִים
כִּי 'צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ'
"וַיּאמְרוּ אֵלָיו בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה"
בְּחִינַת 'מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם'
לְהָבִיא מרֶךְ בִּלְבָבָם
"וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה"
'מֵימֶיךָ' זֶה בְּחִינַת מִשְׁפָּט
בִּבְחִינַת: 'וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט'
הַיְנוּ כִּי לִפְעָמִים צָרִיךְ לָכף אֶת הָרְשָׁעִים בְּמִשְׁפְּטֵיהֶם
"וְנָתַתִּי מִכְרָם" תַּרְגּוּמוֹ: 'אֶת דְּמֵיהוֹן'
הַיְנוּ הַשּׁחַד שֶׁמְּקַבְּלִין
וְצָרִיךְ לִתֵּן לָהֶם מָמוֹן
כְּדֵי לְהוֹצִיא מִשְׁפָּט מִן הָעִקּוּל בִּרְצוֹנָם
"רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱברָה"
אֲנִי רוֹצֶה לֵילֵךְ וְלַעֲבר בְּכחֲךָ
כְּדֵי לְהַשְׁתִּיק אֶת הָרְשָׁעִים
כְּדֵי שֶׁלּא יִכָּנְסוּ דִבְרֵיהֶם בְּרַגְלַי
הַיְנוּ הֲמוֹן עָם הַמְכֻנִּים בְּשֵׁם רַגְלַיִן
כְּמוֹ: "וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ"
"וַיּאמֶר לא תַעֲבר"
וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת מִעוּט הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל
כִּי צָרִיךְ לִשְׁפּךְ תְּפִילָּתוֹ קדֶם הַתּוֹרָה
וּלְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם הַנְּפָשׁוֹת הַשּׁוֹמְעִים
וְעַל יְדֵי זֶה נִתּוֹסֵף קְדֻשָּׁה יְתֵרָה לְמַעְלָה
בִּבְחִינַת "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ"
וּלְפִי רְבוֹת הַקְּדֻשָּׁה
כֵּן רִבּוּי הֶאָרַת הַתּוֹרָה
וּלְפִי רב הֶאָרַת הַתּוֹרָה
כֵּן נִתְרַבּוּ כּחוֹת הַמַּלְאָכִים
וּלְפִי כּחוֹת הַמַּלְאָכִים
כֵּן יָכוֹל לַעֲנשׁ אֶת הָרְשָׁעִים מוֹצִיאֵי דִּבָּה
וְזֶה פֵּרוּשׁ פִּרְקָא תְּלִיתָאָה.
תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין אִתְמְסַרוּ לְדִקְנָא
הַיְנוּ לַזָּקֵן הַיּוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה לִדְרשׁ
נִמְסַר לוֹ תִּשְׁעָה בְּחִינוֹת הַנַּ"ל
א 'קַח אֶת הַמַּטֶּה' כַּנַּ"ל
ב 'וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה' כַּנַּ"ל, לְהַכְנִיעַ רָעָתָם כַּנַּ"ל
ג 'וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע' בְּתַחֲנוּנִים כַּנַּ"ל
ד 'לְעֵינֵיהֶם', שֶׁיְּקַשֵּׁר עִמָּהֶם כַּנַּ"ל
ה לְהַמְשִׁיךְ דִּבּוּרֵי אֵשׁ כַּנַּ"ל
ו לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה כַּנַּ"ל
ז בְּרִיאַת הַמַּלְאָכִים כַּנַּ"ל
ח לְקַבֵּל כּחַ מֵאֱדוֹם לְהַכְנִיעַ אֶת הַשּׂוֹנְאִים כַּנַּ"ל
ט לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וְאֵלּוּ תִּקּוּנִין דְּאִתְמְסַר לַזָּקֵן הַדּוֹרֵשׁ
כָּל מָה דְּאִתְטַמַּר וְלָא אִתְגַּלְיָא
רֶמֶז עַל נִשְׁמַת בְּחִינַת מִרְיָם שֶׁנִּסְתַּלֵּק כַּנַּ"ל
אִשְׁתְּכַח
פֵּרוּשׁ, אִשְׁתְּכַח עַכְשָׁו עַל יְדֵי זָקֵן הַזֶּה
כָּל מַה שֶּׁהָיָה מִשְׁתַּכֵּחַ עַל יְדֵי נְשָׁמָה שֶׁנִּסְתַּלֵּק
ועכשיו מסדר והולך תשעה תיקונין
תִּקּוּנָא קַדְמָאָה
נִימִין עַל נִימִין, מִקַּמֵי פִּתְחֵי דְּאֻדְנִין עַד רֵישָׁא דְּפֻמָּא
נִימִין בְּחִינַת שְׂעָרוֹת
בְּחִינַת "שַׁעֲרֵי צִיּוֹן"
בְּחִינַת 'מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח מִצִּיּוֹן' כַּנַּ"ל
מִקַּמֵי פִּתְחֵי דְּאֻדְנִין
הַיְנוּ קדֶם שֶׁשָּׁמְעוּ אִם יְכוֹלִין לְקַבֵּל
עַד רֵישָׁא דְּפֻמָּא
פָּתְחוּ פִּיהֶם וְאָמְרוּ 'נַעֲשֶׂה'
וְזֶהוּ: 'דְּקַדְמִי פֻּמַּיְכוּ לְאֻדְנַיְכוּ'
תִּקּוּנָא תִּנְיָנָא
מֵרֵישָׁא הַאי לְרֵישָׁא אָחֳרָא
הַיְנוּ לְהַכְנִיעַ רָעָתָם כַּנַּ"ל
וּבָזֶה מוֹצִיא אוֹתָם מִתַּחַת רְשׁוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא
וּמַכְנִיס אוֹתָם תַּחַת רְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה
וְזֶהוּ 'מֵרֵישָׁא הַאי לְרֵישָׁא אָחֳרָא'
תִּקּוּנָא תְּלִיתָאָה
אִשְׁתְּכַח מִתְּחוֹת תְּרֵין נֻקְבִּין אָרְחָא מַלְיָא דְּלָא אִתְחַזְיָא
הַיְנוּ בְּחִינַת חֹטֶם
בְּחִינַת 'וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע' כַּנַּ"ל
בְּחִינַת: "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ"
אָרְחָא מַלְיָא "כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו"
וְזֶה 'מַלְיָא'
וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת תְּפִילָּה
בְּחִינַת "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"
בְּחִינַת חֹטֶם
בְּחִינַת "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'"
דְּלָא אִתְחַזְיָא
כִּי צָרִיךְ לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ
וְלא יִתְלֶה בִּזְכוּתוֹ כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת: "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ"
תִּקּוּנָא רְבִיעָאָה
עִלְעִין אִתְחַפְיָן מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא
הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת עִם נִשְׁמוֹתֵיהֶם
וְהֵם מְחַפִּין אוֹתוֹ מִכָּל צַד
תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה
אִתְחַזְיָן תְּרֵין תַּפּוּחִין סוּמְקִין כְּוַרְדָּא
תַּפּוּחִין, זֶה בְּחִינַת מַפְתְּחֵי הַלֵּב שֶׁנִּפְתָּחִים
שֶׁנִּכְמָר רַחֲמֵי לֵב הָעֶלְיוֹן
וְנִשְׁפָּע דִּבּוּרִים חַמִּים, דִּבּוּרֵי אֵשׁ
בְּחִינַת סוּמְקָא כְּוַרְדָּא כַּנַּ"ל
תִּקּוּנָא שְׁתִיתָאָה
בְּחַד חוּטָא תָּלְיָין אֻכָּמִין תְּקִּיפִין עַד חַדְווֹי
זֶה בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל
שֶׁהֵם בְּחִינַת: "תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב"
שֶׁהֵם תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת
הַנִּמְשָׁכִים עַד חֶדְווֹי, עַד מֵעוֹי
בִּבְחִינַת: "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי"
וְתָלְיָן בְּחַד חוּטָא בִּבְחִינַת: "וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאד"
'שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים כְּחוּט'
וּכְשֶׁפּוֹגְמִים כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה
אֲזַי אֵין כּחַ בְּיָדָם לְהַמְשִׁיךְ אֵלּוּ הֲלָכוֹת הַנַּ"ל
תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה
שִׂפְוָן סוּמְקָא כְּוַרְדָּא אִתְפַּנוּן
הַיְנוּ בְּרִיאַת מַלְאָכִים כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת: "וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם"
סֻמְקָא כְּוַרְדָּא בִּבְחִינַת: "מְשָׁרְתָיו אֵשׁ להֵט"
תִּקּוּנָא תְּמִינָאִי
זְעִירִין נָחֲתִין בִּגְרוֹנָא וּמְחַפְּיָן קְדָלָא
הַיְנוּ לְקַבֵּל כּחַ מֵאֱדוֹם
לְהַכְנִיעַ אוֹיְבִים הַפּוֹנִים ערֶף
זְעֵירִין זֶה בְּחִינַת כּחַ אֱדוֹם
בְּחִינַת: "קָטן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם"
נָחֲתִין בְּגָרוֹנָא, בְּחִינַת חֶרֶב הַנַּ"ל
בְּחִינַת: "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת"
תִּקּוּנָא תְּשִׁיעָאָה
רַבְרְבִין וּזְעִירִין נָחֲתִין בְּשִׁקּוּלָא
הַיְנוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁבָטִים
שֶׁהֵם בְּחִינַת 'חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדלוֹת'
בְּאִלֵּין אִשְׁתְּכַח גִּבָּר תַּקִּיף
הַיְנוּ כְּשֶׁבָּא לִבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אֲזַי נִקְרָא גִּבָּר תַּקִּיף
כִּי קדֶם שֶׁבָּא לִבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אֲזַי "אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ"
אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנּוֹצֵחַ
אָז נִקְרָא אִישׁ מִלְחָמָה
[הַתּוֹרָה הַזּאת נֶאֶמְרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה, עַל פָּסוּק "אַשְׁרֵי הָעָם ידְעֵי תְרוּעָה". אַךְ לא זָכִינוּ לְקַבֵּל מִכְּתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה בֵּאוּר זֶה הַפָּסוּק עַל פִּי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל.
גַּם, קדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַזּאת, סִפֵּר אֵיזֶה זְמַן מִקּדֶם מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה שֶׁרָאָה בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה, בְּהָקִיץ אוֹ בַּחֲלוֹם, וְאָמַר שֶׁהַתּוֹרָה ט' תִּקּוּנִין הַנַּ"ל הִיא פֵּרוּשׁ עַל הַמַּרְאֶה הַנּוֹרָאָה הַזּאת שֶׁסִּפֵּר.
וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד לְבָאֵר דְּבָרִים אֵלּוּ בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעֵזֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ]
ספר המידות - בית
...לה במתא דא ילך למתא אחריתא. ג. כשהבית מזמן לברכה, אזי כשהצדיק בא לבית הזה גם הברכה באה. ד. יש מקום מזמן לטובה והוא הדין להפך. ה. לענין טובות ורעות הבאות לאדם קרוב לדרך הטבע, הכל לפי הזמן ולפי המקום. ו. דפרע קנאה מחריב ביתו. ז. מקום שאדם יוצא ממנו אינו מתאוה לאותו מקום להנות ממנו. ח. אם עם הארץ חסיד, אל תדור בשכונתו. ט. כל בית שנשמעין בו דברי תורה, שוב אינו נחרב. י. עיר שיש בה מעלות ומורדות מזקינין בחצי ימיהם. יא. אם נשפך בבית יין כמים איכא ברכה....
שיחות הר"ן - אות קיח
...רבנו זכרונו לברכה, שאמר בלשון תמה על השם יתברך קשה קשיות הרבה מאד מה טוב ונעים להאיש הזה שזוכה לדעת שלם שיושב לו ורואה ויודע שאינו קשה שום קשיא כלל והכל נכון וישר כי ישרים דרכי ה' וכן אנכי שמעתי פעם אחד שאמר על השם יתברך קשה קשיות וכו' וכונתו היה כמתלוצץ מזה שקשה לקצת בני העולם קשיות הרבה וגדולות על השם יתברך, חס ושלום אבל באמת בודאי אסור להרהר אחרי דרכיו יתברך כי בודאי צדיק ה' בכל דרכיו וכו' רק שאי אפשר לשכל אנושי להבין דרכיו והנהגתו את העולם בשום...
שיחות הר"ן - אות ה
...כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל כי הם מדברים רק בדרך הקשים מנה ובה עד שבאים לאיזה מופת אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה' ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה כי עובדי מאהבה הם מועטים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסב - עַל יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה נַעֲשֶׂה נְהָרוֹת
...שעל ידי התחדשות התורה נעשה נהרות כי כשמתחיל לחדש בתורה, אזי מתחיל לנבע מעין בבחינת: "ומעין מבית ה' יצא" שהוא השכל כמו שכתוב: "בחכמה יבנה בית" וזה המעין בתחלה הוא צר וקטן ואחר כך מתרחב ומתפשט יותר ויותר, עד שנעשה ממנו נהרות והכל באים לשתות מאלו הנהרות על כן מי שרוצה לחדש חדושין דאוריתא שיש בהן ממש הוא צריך לבכות מקדם כי כשנעשין נהרות הנ"ל והכל באים לשתות מהם אזי יבואו גם כן קליפות וסטרא אחרא, חס ושלום, לשתות גם כן משם על כן צריך לבכות מקדם ואזי עושה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מה - מֶחָאַת כַּפַּיִם בַּתְּפִלָּה
...על ידי זה נתעוררים בחינת כנפים, שמשם בא הדבור "ובעל כנפים יגיד דבר", וכתיב "וידי אדם מתחת כנפיהם" נמצא שעל ידי שאדם נתעורר בידים שלו, אזי [הכנפים] נתעוררים הינו כנפי ראה, שמשם נתהוה הדבור אבל עדין צריכין להכין ולתקן פה, לקבל את הדבור בתוכו ועל ידי שמכה כף אל כף על ידי זה נתהוה הפה כי בכל יד חמשה אצבעות והכאות האורות, יד ימין ביד שמאל הינו חמשה פעמים חמשה גימטריא עשרים וחמשה והכאות יד שמאל ביד ימין חמשה פעמים חמשה גימטריא גם כן עשרים וחמשה שני פעמים...
שיחות הר"ן - אות סה
שיחות הר"ן - אות סה על ידי שמחה נצולין ממיתת בנים כי הקלפה העושקת אותם חס ושלום, נקראת לילית והשמחה הוא ההפך ממנה...
שיחות הר"ן - אות לה
...על העולם וכן ספר כמה פעמים שהולך ונמשך אפיקורסות גדול בעוונותינו הרבים בעולם אשרי מי שיחזיק עצמו באמונה באלו העתים ואמר: אף על פי שאינו מועיל כלל מה שהוא מספר זאת שיהיה אפיקורסות בעולם ושצריכין להתחזק עצמו באמונה כי אף על פי שהוא אומר זאת אף על פי כן מתגברת האפיקורסות והבלבולים כי הלא גם דניאל וכיוצא הודיעו מקדם שקדם שיבוא משיח, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, "והרשיעו רשעים והמשכילים יבינו" וכו' ואם כן מאחר שהודיע מקדם שזה יהיה הנסיון קדם ביאת משיח...
שיחות הר"ן - אות רז - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רז - גדולות נוראות השגתו אמר. לפעמים אני מדבר איזה דבור לאיזה אדם ואין הדבור עושה פעלתו עד לזמן רחוק כמו שיש כשנותנין איזה סמים לרפואה לפעמים הסם עושה פעלתו ומועיל מיד ולפעמים צריך הסם לשהות בתוך האדם איזה זמן ואחר כך הוא עושה פעלתו כמו כן יש דברים שהוא מדבר שהם מנחים אצל האדם ואינם מעוררים אותו עד לזמן רחוק אבל סוף כל סוף יעשה הדבור פעלתו ויועיל בודאי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - עַל יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - על ידי הנגינה אדם נכר על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון הינו בחינת על תורה...
שיחות הר"ן - אות קמו
...[ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ו] קדם תבת ועל כל פנים השם יתברך שומע קולו שזה ישועתו שנראה לי שחסר שם והעקר כי הצעקה בלבו בעצמה הוא בחינת אמונה כי אף על פי שבאים עליו כפירות גדולות וקשיות עם כל זה מאחר שצועק על כל פנים בלבו בודאי עדין יש בו ניצוץ ונקדה מהאמונה הקדושה כי אם חס ושלום, לא היה בו עוד שום נקדה מהאמונה כלל לא היה צועק כלל נמצא שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה והבן זה וגם על ידי הצעקה זוכין לאמונה הינו שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה כנזכר לעיל רק שהאמונה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 11_12_2023 השעה 23:49:19 - wesi2