ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לט - לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ
"לכו חזו מפעלות ה', אשר שם שמות בארץ" (תהלים מ"ו) כי באמת הדבר נפלא ונורא מאד אשר ברא השם יתברך את כל הבריאה שיש בה כמה וכמה דברים נפלאים ונוראים הרבה מאד מאד מה רבו מעשי ה' ! ואפילו בזה העולם לבד עצמו נפלאות ה' אשר ברא דוממים וצומחים וכו' ומי יוכל לשער גדלת ה' שיש בבריות של זה העולם מכל שכן שאר העולמות והכל כאשר לכל לא נברא אלא בשביל ישראל וישראל בעצמן, עקר בריאתן בשביל בחינת שבת, שהוא התכלית כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ שהוא בחינת עולם הנשמות (הקדמת הזוהר דף א, וזהר תרומה קלו) שהוא עולם שכלו שבת ושם ישיגו את השם יתברך כראוי בלי שום מסך המבדיל ובלי שום מונע כי אז יהיה נעשה אחדות גמור וכל אחד יהיה מראה באצבעו: "זה ה' קוינו לו", כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (תענית לא). וזהו התכלית שבשביל זה ברא השם יתברך את כל הבריאה כלה ועל כן יש בודאי בכל דבר ודבר, שנברא בעולם בחינת התכלית כי בכל דבר ודבר יש בו התחלה וסוף דהינו ההתחלה ממקום שנשתלשל בהשתלשלות עד שנתגשם ונתהוה בזה התמונה והדמות וגם יש בו בחינת התכלית והסוף שבשביל זה נברא דהינו שיכולין ישראל להעמיק עיונם ולדעת ולהתבונן בפרטי הבריאה בתבנית האיברים ובנין וקומה ודמות וכו', של כל דבר ודבר להתבונן בהם גדלות הבורא יתברך, ולעבדו יתברך על ידי זה וכן למעלה מעלה עד התכלית ששם נסמך אותו הדבר אל התכלית כי כל דבר ודבר יש לו אחיזה בהתכלית, שבשבילו נברא שעל ידי דבר זה יכולין להשיגו יתברך ולעבדו עד אותו התכלית ששם נסתים אותו הדבר ונסמך אל התכלית וצריך כל אחד להעמיק עיונו בזה לדעת ולהכיר גדלת הבורא בכל דבר ודבר בתבניתו ודמותו, בפרטיות איבריו ובנינו וכיוצא בזה ולעבדו יתברך בזה עד אשר יבוא לבחינת התכלית של אותו הדבר שהוא בחינת שבת, עולם הנשמות וכו'. והנה הבעלי שכל שיש להם שכל גדול, הם יכולים זאת אבל קטני ערך כמונו היום שכלנו במדרגה פחותה מאד בבחינת רגלין איך אפשר לנו לבוא לידיעה זו ועל כן יש לנו לכסף ולהתגעגע ולהשתוקק מאד מי יתן והיה לנו מנהיג הדור, רועה נאמן שיהיה לו זה הכח שיוכל להאיר אפילו בנו בבחינת רגלין, ידיעה והשגה הנ"ל שנזכה לבוא אל התכלית כמו משה רבנו, עליו השלום שמגדל עצם מעלתו היה יכול להאיר אפילו בפחות שבפחותים אפילו בשפחה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכילתא פרשת בשלח ופירש"י שם, ועין זוהר בשלח נה, ויקרא כב). 'ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל הנביא' הרי שאפילו יחזקאל, שהיה נביא גדול כזה לא היה רואה, מה שראתה שפחה בימי משה וכל זה מחמת גדל עצם מעלת המנהיג, שהיה משה רבנו המנהיג והוא יכול להאיר אפילו בבחינת רגלין שאפילו הרגלין שרחוקים מהמח אף על פי כן גם הם יוכלו להשיג ולדעת התכלית על ידי מפעלות ה' אשר ברא בעולם השפל הזה כנ"ל כי על ידי גדלת המנהיג יכול להמשיך המח אפילו להרגלין ואז יוכל להיות שהרגלין אלו הם גדולים ממח אחר וזהו : 'לכו חזו' 'לכו' דיקא הינו בחינת הרגלין, שהם כלי ההליכה גם הם יחזו 'מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ' הינו פעלות ה' אשר שם בארץ הזו דהינו בזה העולם השפל שעל ידי מפעלות ה' שבארץ הזאת השפלה יכולין לדעת ולהשיג התכלית וזהו : 'אשר שם שמות בארץ' הינו שהתכלית שהוא בחינת שמות ראשי תבות: תכלית מעשה שמים וארץ בבחינת (בראשית ב) : "נפש חיה הוא שמו" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ז:) : 'אל תקרא שמות אלא שמות' דהינו עולם הנשמות שהוא התכלית הוא מלבש ונאחז בארץ השפלה הזו שעל ידי עולם הזה השפל, דיקא על ידו מכרחין להשיג התכלית כנ"ל ובאמת הוא חדוש נפלא ונורא מאד שהשגת התכלית, שהוא דבר גבוה כזה להשיג אותו יתברך הוא תלוי דיקא בבריות עולם השפל וכל הנשמות מכרחין לעבר בזה העולם כדי להשיג התכלית כי 'אין משיח בן דוד בא, עד שיכלו כל הנשמות שבגוף' (יבמות סב) כי כלם מכרחין לבוא לזה העולם השפל כדי להשיג התכלית על ידו כנ"ל נמצא שכלם הם בחינת נצרך לבריות שהם נצרכים לבריות העולם, להשיג התכלית על ידם כנ"ל וראוי לנו לומר זאת בבכיה, בדמעות שליש לבכות ולהתגעגע לבקש ולהתחנן לפניו יתברך מתי נזכה לזה, שיהיה לנו זה הדעת שנוכל לדעת ולהכיר הבורא יתברך מכל דבר של זה העולם בפרטי פרטיות כנ"ל עד התכלית כנ"ל וכפי המדרגה פחותה שלנו עתה וכלנו אין פנינו יפות כלל (עין רש תהלים מזמור קמג) אנו צריכין שירחם עלינו השם יתברך לתן לנו מנהיג רועה נאמן, שיוכל להאיר בנו ידיעה הנ"ל כדי שנוכל לעבדו יתברך כראוי ולבוא אל התכלית כנ"ל הששת ימים הם ההתחלה, שבהם נברא הכל ושבת הוא הסוף והתכלית וכו' ובודאי יש חלוק בין הבריות כי בודאי יש חלוק בין מה שנברא קדם ובין מה שנברא בששי, שהוא סמוך יותר לשבת ואיתא בספרים, "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" (שמות ל"א) שגם הששת ימים בעצמן נבראו והם בסוד עגלה אל הנקדה פנימית, שהיא שבת (זהר ויקהל רד), אך אף על פי כן יש חלוקים מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא' (ערובין יג:) וכן מה שכתוב (קהלת ד) "וטוב משניהם את אשר עדן לא היה" הדבר תמוה ואם כן על מה נברא ובודאי אין הדברים נאמרין כי אם בעולם הזה שכפי צרות עולם הזה והיסורים, שסובלין בני אדם בזה העולם כל אחד ואחד בודאי היה טוב יותר אם לא היה נברא כלל אבל בעולם הבא בודאי טוב יותר מה שנברא כי על ידי זה דיקא באין אל התכלית כנ"ל וגם אפילו בעולם הזה 'יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא' (אבות פרק ד). 'ניסן ראש השנה למלכים' (ראש השנה ב), ואז ממנין כל המלכים למעלה ובודאי נותנין מתנות לכל אחד ואחד שממליכין אותו והשם יתברך יתן לנו גם כן מלך ומנהיג, רועה נאמן שיוכל להאיר בנו וכו' כנ"ל "ואנחנו הם העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך" (שמות י"א ופרש"י שם) שמתנהגים אחר המנהיג ומי יתן והיה לנו מנהיג כמו משה רבנו, עליו השלום, וכו' כנ"ל [כל זה שיך לסימן ל"ט]
"לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ"
כִּי בֶּאֱמֶת הַדָּבָר נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד
אֲשֶׁר בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶת כָּל הַבְּרִיאָה
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים הַרְבֵּה מְאד מְאד
מָה רַבּוּ מַעֲשֵׂי ה' !
וַאֲפִילּוּ בְּזֶה הָעוֹלָם לְבַד עָצְמוּ נִפְלְאוֹת ה'
אֲשֶׁר בָּרָא דּוֹמְמִים וְצוֹמְחִים וְכוּ'
וּמִי יוּכַל לְשַׁעֵר גְּדֻלַּת ה' שֶׁיֵּשׁ בַּבְּרִיּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם
מִכָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר הָעוֹלָמוֹת
וְהַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל לא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל
וְיִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, עִקָּר בְּרִיאָתָן בִּשְׁבִיל בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא הַתַּכְלִית
כִּי שַׁבָּת הוּא תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ
שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת
שֶׁהוּא עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת
וְשָׁם יַשִּׂיגוּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כָּרָאוּי
בְּלִי שׁוּם מָסָך הַמַּבְדִּיל וּבְלִי שׁוּם מוֹנֵעַ
כִּי אָז יִהְיֶה נַעֲשֶׂה אַחְדוּת גָּמוּר
וְכָל אֶחָד יִהְיֶה מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ: "זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ", כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
וְזֶהוּ הַתַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ
וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם בְּחִינַת הַתַּכְלִית
כִּי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ בּוֹ הַתְחָלָה וָסוֹף
דְּהַיְנוּ הַהַתְחָלָה מִמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת
עַד שֶׁנִּתְגַּשֵׁם וְנִתְהַוֶּה בָּזֶה הַתְּמוּנָה וְהַדְּמוּת
וְגַם יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף
שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא
דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִין יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיק עִיּוּנָם
וְלָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה
בְּתַבְנִית הָאֵיבָרִים וּבִנְיָן וְקוֹמָה וּדְמוּת וְכוּ', שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר
לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך, וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַך עַל יְדֵי זֶה
וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד הַתַּכְלִית
שֶׁשָּׁם נִסְמָך אוֹתוֹ הַדָּבָר אֶל הַתַּכְלִית
כִּי כָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה בְּהַתַּכְלִית, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא
שֶׁעַל יְדֵי דָּבָר זֶה יְכוֹלִין לְהַשִּׂיגוֹ יִתְבָּרַך וּלְעָבְדוֹ עַד אוֹתוֹ הַתַּכְלִית
שֶׁשָּׁם נִסְתַּיֵּם אוֹתוֹ הַדָּבָר וְנִסְמָך אֶל הַתַּכְלִית
וְצָרִיך כָּל אֶחָד לְהַעֲמִיק עִיּוּנוֹ בָּזֶה
לָדַעַת וּלְהַכִּיר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא בְּכָל דָּבָר וְדָבָר
בְּתַבְנִיתוֹ וּדְמוּתוֹ, בִּפְרָטִיּוּת אֵיבָרָיו וּבִנְיָנוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַך בָּזֶה
עַד אֲשֶׁר יָבוֹא לִבְחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁל אוֹתוֹ הַדָּבָר
שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת וְכוּ'.
וְהִנֵּה הַבַּעֲלֵי שֵׂכֶל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל גָּדוֹל, הֵם יְכוֹלִים זאת
אֲבָל קְטַנֵּי עֵרֶך כָּמוֹנוּ הַיּוֹם שֶׁכֻּלָּנוּ בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מְאד בִּבְחִינַת רַגְלִין
אֵיך אֶפְשָׁר לָנוּ לָבוֹא לִידִיעָה זוֹ
וְעַל כֵּן יֵשׁ לָנוּ לִכְסֹף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק מְאד
מִי יִתֵּן וְהָיָה לָנוּ מַנְהִיג הַדּוֹר, רוֹעֶה נֶאֱמָן
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זֶה הַכּחַ
שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר אֲפִילּוּ בָּנוּ בִּבְחִינַת רַגְלִין, יְדִיעָה וְהַשָּׂגָה הַנַּ"ל
שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית
כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם
שֶׁמִּגּדֶל עצֶם מַעֲלָתוֹ הָיָה יָכוֹל לְהָאִיר אֲפִילּוּ בַּפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים
אֲפִילּוּ בְּשִׁפְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם, מַה שֶּׁלּא רָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא'
הֲרֵי שֶׁאֲפִילּוּ יְחֶזְקֵאל, שֶׁהָיָה נָבִיא גָּדוֹל כָּזֶה
לא הָיָה רוֹאֶה, מַה שֶּׁרָאֲתָה שִׁפְחָה בִּימֵי משֶׁה
וְכָל זֶה מֵחֲמַת גּדֶל עצֶם מַעֲלַת הַמַּנְהִיג, שֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ הַמַּנְהִיג
וְהוּא יָכוֹל לְהָאִיר אֲפִילּוּ בִּבְחִינַת רַגְלִין
שֶׁאֲפִילּוּ הָרַגְלִין שֶׁרְחוֹקִים מֵהַמּחַ
אַף עַל פִּי כֵן גַּם הֵם יוּכְלוּ לְהַשִּׂיג וְלָדַעַת הַתַּכְלִית
עַל יְדֵי מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר בָּרָא בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי גְּדֻלַּת הַמַּנְהִיג יָכוֹל לְהַמְשִׁיך הַמּחַ אֲפִילּוּ לְהָרַגְלִין
וְאָז יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁהָרַגְלִין אֵלּוּ הֵם גְּדוֹלִים מִמּחַ אַחֵר
וְזֶהוּ: 'לְכוּ חֲזוּ'
'לְכוּ' דַּיְקָא הַיְנוּ בְּחִינַת הָרַגְלִין, שֶׁהֵם כְּלֵי הַהֲלִיכָה
גַּם הֵם יֶחֱזוּ 'מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ'
הַיְנוּ פְּעֻלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם בָּאָרֶץ הַזּוֹ
דְּהַיְנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל
שֶׁעַל יְדֵי מִפְעֲלוֹת ה' שֶׁבָּאָרֶץ הַזּאת הַשְּׁפָלָה יְכוֹלִין לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית
וְזֶהוּ: 'אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ'
הַיְנוּ שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁמוֹת
רָאשֵׁי תֵבוֹת: תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ
בִּבְחִינַת: "נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ"
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אַל תִּקְרָא שַׁמּוֹת אֶלָּא שֵׁמוֹת'
דְּהַיְנוּ עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא הַתַּכְלִית
הוּא מְלֻבָּשׁ וְנֶאֱחָז בָּאָרֶץ הַשְּׁפָלָה הַזּוֹ
שֶׁעַל יְדֵי עוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל, דַּיְקָא עַל יָדוֹ מֻכְרָחִין לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל
וּבֶאֱמֶת הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד
שֶׁהַשָּׂגַת הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא דָּבָר גָּבוֹהַּ כָּזֶה לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַך
הוּא תָּלוּי דַּיְקָא בִּבְרִיּוֹת עוֹלָם הַשָּׁפָל
וְכָל הַנְּשָׁמוֹת מֻכְרָחִין לַעֲבר בְּזֶה הָעוֹלָם כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית
כִּי 'אֵין מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף'
כִּי כֻּלָּם מֻכְרָחִין לָבוֹא לְזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל
כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית עַל יָדוֹ כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת
שֶׁהֵם נִצְרָכִים לִבְרִיּוֹת הָעוֹלָם, לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית עַל יָדָם כַּנַּ"ל
וְרָאוּי לָנוּ לוֹמַר זאת בִּבְכִיָּה, בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ
לִבְכּוֹת וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַך
מָתַי נִזְכֶּה לָזֶה, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ זֶה הַדַּעַת
שֶׁנּוּכַל לָדַעַת וּלְהַכִּיר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך
מִכָּל דָּבָר שֶׁל זֶה הָעוֹלָם בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת כַּנַּ"ל
עַד הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל
וּכְּפִי הַמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה שֶׁלָּנוּ עַתָּה
וְכֻלָּנוּ אֵין פָּנֵינוּ יָפוֹת כְּלָל
אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
לִתֵּן לָנוּ מַנְהִיג רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּנוּ יְדִיעָה הַנַּ"ל
כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַך כָּרָאוּי וְלָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל
הַשֵּׁשֶׁת יָמִים הֵם הַהַתְחָלָה, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הַכּל
וְשַׁבָּת הוּא הַסּוֹף וְהַתַּכְלִית וְכוּ'
וּבְוַדַּאי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַבְּרִיּוֹת
כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין מַה שֶּׁנִּבְרָא קדֶם
וּבֵין מַה שֶּׁנִּבְרָא בַּשִּׁשִּׁי, שֶׁהוּא סָמוּך יוֹתֵר לְשַׁבָּת
וְאִיתָא בִּסְפָרִים, "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ"
שֶׁגַּם הַשֵּׁשֶׁת יָמִים בְּעַצְמָן נִבְרְאוּ
וְהֵם בְּסוֹד עֲגֻלָּה אֶל הַנְּקֻדָּה פְּנִימִית, שֶׁהִיא שַׁבָּת
אַך אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים
מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא'
וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב "וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לא הָיָה"
הַדָּבָר תָּמוּהַּ
וְאִם כֵּן עַל מַה נִּבְרָא
וּבְוַדַּאי אֵין הַדְּבָרִים נֶאֱמָרִין כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה
שֶׁכְּפִי צָרוֹת עוֹלָם הַזֶּה
וְהַיִּסּוּרִים, שֶׁסּוֹבְלִין בְּנֵי אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד
בְּוַדַּאי הָיָה טוֹב יוֹתֵר אִם לא הָיָה נִבְרָא כְּלָל
אֲבָל בָּעוֹלָם הַבָּא בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר מַה שֶּׁנִּבְרָא
כִּי עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא בָּאִין אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל
וְגַם אֲפִילּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה 'יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא' .
'נִיסָן ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים', וְאָז מְמַנִּין כָּל הַמְּלָכִים לְמַעְלָה
וּבְוַדַּאי נוֹתְנִין מַתָּנוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁמַּמְלִיכִין אוֹתוֹ
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יִתֵּן לָנוּ גַם כֵּן מֶלֶך וּמַנְהִיג, רוֹעֶה נֶאֱמָן
שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּנוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל
"וַאֲנַחְנוּ הֵם הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיך הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְך"
שֶׁמִּתְנַהֲגִים אַחַר הַמַּנְהִיג
וּמִי יִתֵּן וְהָיָה לָנוּ מַנְהִיג כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכוּ' כַּנַּ"ל
[כָּל זֶה שַׁיָּך לְסִימָן ל"ט]
ספר המידות - תוכחה
...ואז נתקבל תוכחתו. ב. מי שנשתמד, אל תוכח אותו כי לא תועיל. ג. על ידי שאין מקבל תכחות, נחרב מעונו. ד. מי שמוכיח את העולם שלא בחכמה, על ידי זה מעורר, חס ושלום, גלות גדול והכבדה מהאמות. ה. לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל. ו. מפני ענש תוכחה חוזר בו הקדוש ברוך הוא על הטוב, שיצא מפיו. ז. היכא דידע דלא מקבלי תוכחה, הנח להם. ח. מי שירא מבני אדם להוכיח אותם, לסוף שהקדוש ברוך הוא שובר אותו לפניהם. ט. מי שיודע להזהיר, ואינו מזהיר, גם חברו מידו נענש [גם דם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכה - כְּשֶׁהָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי זֶה הַבִּטָּחוֹן בִּשְׁלֵמוּת
...כשהראה בשלמות על ידי זה הבטחון בשלמות דע כשהראה בשלמות על ידי זה הבטחון בשלמות כי עקר הבטחון בשלמות הוא על ידי השכל כמו שכתוב: "עיני כל אליך ישברו" 'עיני' זה בחינת השכל כמו שכתוב: "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י 'על שם החכמה נאמר' ולפי השכל כן הוא הבטחון כי יש כמה מעלות ומדרגות בבטחון עד אין סוף בבחינת: "בטחו בה' עדי עד" והכל לפי השכל כנ"ל ועקר השכל על ידי הראה כי עקר השכל הוא על ידי הלחלוחית העולים אל המח שהם בחינת השמן והמח היא הפתילה והנשמה שבמח...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ע - מִי שֶׁגָּדוֹל יוֹתֵר, צָרִיך לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ בְּרִחוּק מָקוֹם יוֹתֵר
...ח"ב - תורה ע - מי שגדול יותר, צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום יותר כל מי שגדול יותר, צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום יותר כמו שאנו רואין שהצומח חיותו ומבקשו סמוך לו מיד כי הוא צומח מן הארץ בסמוך לו ממש ובהמה מבקשה סמוך לה גם כן על הארץ אך הוא ברחוק יותר קצת מן הצומח כי הבהמה גדולה במעלה מן הצומח אבל בן אדם צריך לבקש מבקשו ברחוק יותר ויותר מן הבהמה ועל כן משה רבנו, עליו השלום, שהיה גדול במעלה מאד היה צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום ביותר ועל כן הצרך לבקש לו אשה...
הכת של השמחה במעשה מהבעל תפילה
...כת אחרת אמרו, שעקר התכלית הוא שמחה כי כשנולד בן שמחים כשיש חתנה שמחים כשכובשים איזה מדינה שמחים נמצא שתכלית הכל הוא שמחה על כן בקשו איש שיהיה שמח תמיד נמצא שהוא אצל התכלית, והוא יהיה מלך עליהם והלכו ומצאו שהיה הולך ערל אחד בכתנת בזוי כדרכו ונשא בקבוק יין שרף והלכו אחריו כמה ערלים וזה הערל היה שמח מאד [כי היה שכור מאד] וראו שזה הערל הוא שמח מאד ואין לו שום דאגה על כן הוטב בעיניהם הערל הזה כי השיג את התכלית שהוא שמחה וקבלו אותו למלך עליהם ובודאי ה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנו - מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
...קנו - מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש לב טהור ברא לי וכו' כי מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש ודוד המלך, עליו השלום, שהיה מעלתו גדולה מאד יסד מזה ספר תהלים וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקדש כמו שכתוב: "לך אמר לבי", כמו שפרש רש"י: 'לך בשבילך ובשליחותך' "אמר לי לבי" שכל הדברים שהלב אומר הם דברי השם יתברך ממש והוא בחינת רוח הקדש וצריך לחדש תמיד, לבקש בכל פעם בתחנונים ודברי רצויים חדשים ולזכות לזה, צריך טהרת הלב וטהרת...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כב
...עצם הסכנות שהיה להם בחזירתם אי אפשר לספר כי היו על הספינה הזו של מלחמה שהיתה מלאה ישמעאלים והם היו רק שני יהודים לבד ודרך הישמעאלים, בפרט אנשי מלחמה לתפס יהודים ולמכרם במרחקים לעבדים והיה לרבנו זכרונו לברכה, פחד גדול מזה ואמר: שהתחיל לחשב בעצמו מה יעשה אם יוליכו אותו לאיזה מקום על הים שאין שם יהודי וימכרו אותו שם, ומי ידע מזה ? והיה לו צער גדול, איך יוכל לקים שם את מצוות התורה ? והתחיל לחשב בדעתו בענין זה עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג והנסיעה לקאמיניץ היתה פליאה גדולה מאד וכל העולם אמרו פרושים על זה קצת דורשין לשבח וקצת וכו' אבל כלם טעו אפילו אותן שאמרו לשבח לא כונו כונתו כלל ואפילו אותן שידעו קצת מחמת שהוא בעצמו גלה להם איזה רמז אף על פי כן לא ידעו כונתו בשלמות וכבר אמר דבר נאה על זה על מה שהעולם טועין עצמן בו תמיד בכל מה שהוא עושה וכו'...
שיחות הר"ן - אות רנג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן איש אחד מחשוכי בנים, והיה מאנשי רבנו זכרונו לברכה ופעם אחת היה בבית רבנו זכרונו לברכה והיה יום אחד שנכנסו אצלו כמה חשוכי בנים ושחרו אותו שיעזר להם ונכנס האיש הנ"ל מאנשיו גם כן, ובקש אותו גם כן עבור בנים השיב לו מה הרעש הזה הלא עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וזהו העקר על כן העקר לבקש על יהדות שתזכה לילך בדרך הישר וכו' בודאי אם אפשר לזכות לבנים בגשמיות בודאי מה טוב אבל העקר הוא לשום לב להתקרב להשם יתברך כי זה עקר התולדות וכו' כנזכר...
שיחות הר"ן - אות קכח
שיחות הר"ן - אות קכח ספר בשבחו שידע כל דברי ה"עץ חיים ו"פרי עץ החיים" וכל כתבי האר"י, זכרונו לברכה מספר הזוהר והעקר מהתקונים והמובן מדבריו היה שזה היה בימי נעוריו והפליג מאד כמה פעמים בשבח גדלת קדשת התקוני זוהר והיה רגיל לעסק בו ביותר גם בכל השנה אפילו שלא בימי אלול ואמר שבספר התקונים כלולים כל החכמות שבעולם וכו'...
שיחות הר"ן - אות לז
שיחות הר"ן - אות לז אפיקורסות נקראת משא כמו שכתב רש"י על "משאכם" מלמד שהיו בהם אפיקורסים על כן כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משוי גדולה כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא הפך האפיקורסות...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4844 שניות - עכשיו 28_03_2024 השעה 19:53:08 - wesi2