ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] אשרי העם ידעי תרועה וכו' (תהלים פ"ט) [עיין בסוף הספר כל התורה הזאת מכת"י רבינו ז"ל בעצמו בנוסח אחר] א. להמשיך השגחה שלמה אי אפשר אלא עד שישבר תאוות ממון ושבירתה הוא על ידי צדקה כי איתא בזוהר (פינחס רכד:) 'רוחא נחת לשכך חמימא דלבא וכד נחת רוחא לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי' 'רוחא' זה בחינת צדקה שהוא רוח נדיבה על ידו מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחינת (תהלים ע"ו) : "יבצר רוח נגידים" שהרוח ממעט תאוות הנגידות והעשירות 'נגונא דליואי' זה בחינת משא ומתן באמונה ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר כי הנגינה זה המשא ומתן כמו שכתוב (שם פ"א) : "שאו זמרה ותנו תף" 'חדוה' זה ששמח בחלקו וזה בחינת קטרת שמקשר חמום הלב עם הרוח וזה (משלי כ"ז) : "קטרת ישמח לב" וזה בחינת (דברים ל"ג) : "ישימו קטרה באפך" שעל ידי בחינת קטרת הנ"ל נתבטל בחינת (בראשית ג) : "בזעת אפך תאכל" וזה בחינת התגלות משיח שאזי יתבטל חמדת הממון כמו שכתוב (ישעיהו ב) : "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואלילי זהבו" וזהו (איכה ד) : "רוח אפינו משיח ה'" 'וכל זמן שיש עבודה זרה זאת של ממון בעולם חרון אף בעולם' (עיין סנהדרין קי"ג ועיין ספרי פ' ראה:) וכפי הביטול של עבודה זרה זאת כן נתבטל החרון אף בבחינת "רוח אפינו משיח ה'" ונתמשך חסד בעולם בבחינת (תהלים י"ח) : "ועושה חסד למשיחו" וכשיתגלה חסד הזה יתמשך הדעת שהיא בנין הבית בבחינת (שם ה) : "ואני ברב חסדך אבוא ביתך" כמו שכתוב בזוהר (פינחס רכ:) : 'וימינא דא זמין למבנא בי מקדשא' כי הדעת הוא בחינת בית כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות לג) : 'מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש' וכו' ב. וזה בחינות התגלות התורה של לעתיד לבוא כמובא בזוהר (עיין זוהר בהעלותך קנ"ב) שלעתיד יתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה כי עקר קבלת התורה על ידי השכל שהוא משה משיח (זוה"ק בראשית כ"ה כ"ז) כמו שכתוב (משלי כא) : "עיר גברים עלה חכם" ומי שיש לו בחינת משה משיח יוכל לקבל תורה ויכול להמשיך הארת התורה ללמד שאר בני אדם כי התגלות התורה בא מיחודא דקדשא בריך הוא ושכינתה כמו שכתוב (שם א) : "שמע בני מוסר אביך" וכו' 'אביך' דא קדשא בריך הוא 'ואמך' דא כנסת ישראל (זהר יתרו פה פינחס ריג) ויחודם על ידי העלאת נפשות ישראל בבחינת מיין נוקבין והחכם יכול לקח הנפשות ולהעלותם בבחינת מיין נוקבין בבחינת (שם יא) : "ולקח נפשות חכם" ועל ידי היחוד הזה נולד התורה וכשעולה החכם עם הנפשות בבחינת עיר גברים עלה חכם על ידי זה "וירד עז מבטחה" ג. ונפש זה בחינת רצון שכל אלו בני אדם הבאים לחכם הדור כל אחד ואחד יש לו איזהו רצון והצדיק לוקח כל הרצונות ועולה עמהם ואחר כך "וירד עז מבטחה" בבחינת (יחזקאל א) : "והחיות רצוא ושוב" 'רצוא' בעליות הנפשות 'ושוב' בחזרת הנפשות עם התגלות התורה וזה שמובא בתקוני זוהר (תקון ע, דף קט:) 'רצוא' דא נוריאל 'ושוב' דא מט"ט שר הפנים נוריאל דא נור דלוק (זהר בראשית כג: ובתקונא שבעין) בחמימות תאוות ממון ושוב דא מט"ט שר הפנים דאיהו רשים בשם מש"ה דאיהו משיח שהוא "רוח אפינו" שעל ידו נשתכך החמימות שככה גימטריא משה (זהר בהר קיא: פינחס רלא) שהוא משכך אלילי כסף וזהב רצוא דא רצון שהוא הנפש ושוב דא משה שמקבל התורה ד. ועל ידי המשכת התורה נמשך השגחה כי התורה היא טנת"א [טעמים, נקודות, תגין, אותיות] שהם תלת גונין דעינא, ובת עין (תקוני זוהר דף יח:) וזה שמתחלת התורה בבראשית תמן ראשי, תמן בת ראשי "אלה ראשי בית אבותם" (שמות ו) שהאבות הם תלת גונין דעינא תמן בת דא בת עין נמצא, כשחכם מביא תורה כנ"ל נמצא שמביא כח הראות של השגחת השם יתברך עלינו וכל אחד כפי קרובו אל התורה כן השגחת השם יתברך עליו כי עקר כח הראות מחמת שמכה בדבר הנראה וחוזר כח הראות מחמת ההכאה לעינים ונצטיר הדבר הנראה בעינים ואז העינים רואים את הדבר הנראה כי הראות מביא את הדבר לתוך העינים אבל כשהדבר הנראה הוא רחוק אז קדם שיגיע כח הראות להדבר הנראה מתפזר בתוך האויר ונתעכר ואין מגיע בהכאה על הדבר ועל ידי זה אין חוזר הראות לעינים ואז אין העינים רואין כי עקר הראות הוא מחמת ההכאה וזה (תהלים פ) : "שוב נא הבט משמים וראה" שישוב הבטה שמביט משמים עלינו ישוב על ידי ההכאה ישוב הראות לעיניו ואז: 'וראה' כי הראיה על ידי השבת ההבטה וזה בחינת: "והחיות רצוא ושוב" והחיות הינו התורה שהיא החיים 'רצוא' בבחינת הבטה מעלא לתתא 'ושוב' בבחינת הכאת הראות בדבר הנראה ונחזר לעינים ונצטיר בעינים כי העינים הם כמראה לטושה שנתראה בהם כל דבר שעומד כנגדו ועל ידי שאנחנו קרובים אל התורה נמצא שאנחנו קרובים אל הראות ועל ידי זה כח הראות נחזר לעיניו ונתראים ונצטירים אנחנו בעיניו אבל העכו"ם מחמת שהם רחוקים מהתורה הם רחוקים מהשגחתו והשגחתו אין מגיע עליהם בהכאה נמצא השגחתו על העכו"ם בחצי הראות בבחינת רצוא ועלינו השגחתו בשלמות ה. וזהו בחינת תקונא דמרכבתא עלאה ומרכבתא תתאה שעל ידי החכם שלוקח הנפשות ועולה עמהם וירד עז מבטחה נתתקנו שני המרכבות כי יש ארבע חיות בבחינת נפש וכסא, ויושב על הכסא אריה שבבחינת נפש זה בחינת (שיר השירים ה) : "אריתי מורי עם בשמי" 'מורי' זה בחינת "מרת נפש" (שמואל א א) בחינת (מלכים ב ד) : "ונפשה מרה לה" זה בחינות פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש ועכשו כשבא זה האדם לחכם הדור עם נפשו ורצונו והחכם הדור לוקח כל הרצונות ולוקט אותם אחד לאחד כדי להעלות אותם כנ"ל ואז מלקט גם כל הרצונות והנפשות שנפלו וזהו בחינת: 'אריה' לשון לקט שמלקט מרת הנפש הינו פגם הנפש "עם בשמי" עם הרצון הטוב שמעלה ריח טוב ובחינת שור שבנפש זה האור המצחצח שנתוסף בנפש מחמת הקבוץ שנתקבץ פזורי הנפש ואז מאיר הנפש ביותר כי כשהרצון אין מאיר אז הנפש בבחינת ונפש רעבה כי עקר הרעב מחמת העדר האור כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא עד:). "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" 'מכאן שהסומא אינו שבע' כי עקר השבע מחמת האור שיראה בעיניו ועל ידי שאינו רואה אין נתמלא נפשו הינו רצונו כי "טוב מראה עינים מהלך נפש" (קהלת ו) וכשמצחצח נפשו בצחצחות האור אזי "ונפש רעבה מלא טוב" (תהלים ק"ז) בבחינת (ישעיהו נ"ח) : "והשביע בצחצחות נפשך" וזה בחינת שור, לשון הסתכלות בחינת מראה עינים מהלך נפש ונשר שבבחינת נפש זה החדוש שנתחדש הנפש בעליתה בבחינת עבור וזה בחינת נשר "תתחדש כנשר נעוריכי" (תהלים ק"ג) ואדם שבנפש זה בחינת (בראשית ב) : "ויהי האדם לנפש חיה" כי האדם בחינות מסכני ועתירי כמו שכתוב (בהקדמת הזוהר יג:). "נעשה אדם בצלמנו" עתירי "כדמותנו" מסכני וכשנתלקטו הנפשות אזי הם בבחינת אדם נפשות גדולות וקטנות בבחינת מסכני ועתירי ואופנים הן הגופין כי עקר פעלותיהן של הגופין אינו אלא מן החיות שבנפש שהנפש מראה פעלותיה על ידי איברי הגוף ואין לגוף שום תנועה עצמית והכל על ידי כחות הנפש וכסא שבבחינת נפש הוא נפש החכם שנתכסה, בבחינת (משלי ג) : "יקרה היא מפנינים" [כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ד:) : מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים] כי מחמת שנפש החכם הוא יקר הוא נתכסה לפני ולפנים וכל הנפשות נעשין לבושין אצלה והאדם היושב על הכסא הוא דעתו של החכם כי "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי י"ט) ויש ארבע חיות בתורה. אריה שבתורה כי התורה נקרא עז "ומה עז מארי" (שופטים י"ד) ושור שבתורה זה בחינת (משלי ח) : "בי שרים ישרו" ונשר שבתורה זה בחינת חדושין דאוריתא, בבחינת "תתחדש כנשר" ואדם שבתורה זה בחינת (במדבר י"ט) : "זאת התורה אדם" ויש בה קלות וחמורות שהם בחינת מסכני ועתירי וכסא שבבחינת תורה הם דברים שכסה עתיק יומין (פסחים קיט, ) והם מכסים את עצמן בספורי התורה ויושב על הכסא הוא עתיק יומין בבחינת (דניאל ז) : "ועתיק יומין יתב" ואופנים שבתורה הן הן גופי הלכות (עיין זוהר הנ"ל) וזה שמביא בתענית (כג:) : מעשה דרבי יונה: כד הוה אצטריך עלמא למטרא, אמר: אזיל ואיתי בזוזא עבורא, והוי קאי באתרא עמיקי, באתרא צניעא מכסי שקא, ועל ידי זה ואתי מטרא כד הוה מצטריך עלמא למטרא הינו לתורה כמו שכתוב (דברים ל"ב) : "יערף כמטר לקחי" אמר, אזיל ואיתי בזוזא עבורא זה בחינת ע"ב רי"ו (עיין תיקון י' ותיקון כ"א ותיקון ס"ט) ע"ב הוא שכוך רי"ו זה בחינת חמימות בזוזא זה בחינת תאוות ממון הינו דאזל לשכך תאוות ממון כנ"ל והוה קאי באתרא עמיקי על ידי ששכך תאוות ממון זכה לאתרא עמיקי שהוא בחינת חסד כמראה החמה עמקה מן הצל (שבועות ו:) וחסד הוא אור יום כמו שכתוב (תהלים מ"ב) : "יומם יצוה ה' חסדו" ועל ידי החסד זכה לבנין הבית לבחינת שכל כנ"ל וזה: אתרא צניעא שהוא בית המקדש, שהוא השכל כמו שכתוב (משלי י"א) : "ואת צנועים חכמה" והוה מכסי שקא זה בחינת לקיחת הנפשות להעלות אותם כנ"ל: "ולקח נפשות חכם" וכלליות הנפשות הם מכנים בשם שק כי הם מתעדנים משקיא דנחלא בבחינת "והשביע בצחצחות נפשך" ועל ידי זה: ואתי מטרא שהמשיך תורה בבחינת "וירד עז מבטחה" ו. אך צריך לבקש מאד ולחזר אחר חכם כזה ולבקש מהשם יתברך שיזכה למצא חכם כזה שיקבץ הנפשות, בבחינת: "ולקח נפשות חכם" ויעלה אותם ויורד עמהם תורה כי גם החכם בעצמו אי אפשר שיעשה זאת בשכל אחד כי הם שני שכליים. מה שמקבץ הנפשות הוא שכל אחד ומה שמעלה אותם ומוריד עז מבטחה הוא שכל אחר וזה בחינת שין של שלשה ראשים ושין של ארבעה ראשים שהשני שינין הם השני שכלים וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: אשתעו לי נחותי ימא: בין גלא לגלא תלת מאה פרסי, ורומיא דגלא תלת מאה פרסי. זמנא חדא הוי אזלינן בארחא, ודלינן גלא, עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא, דהוי כמבזר ארבעין גריוא בזרא דחרדלא, ואי דלינן טפי, הוה מקלינן מהבלא ורמיא לה גלא קלא לחברתה ואמרה לה: חברתי מי שבקית מידי בעלמא דלא שטפית, וניתי אנא ונחרבה. אמרה לה: פוק חזי גבורתא דמרך, דאפילו כמלא חוטא דחלא לית דעבר, שנאמר: האותי לא תיראו נאם ה' וכו' רשב"ם: בין גלא לגלא וכו' משום דקאמרינן בסמוך, 'ורמא גלא קלא לחברה', אצטריך לאשמעינן דמשלש מאות פרסי שמע קולו של חברו דלינן גלא יותר משעור גבהו השליכנו למעלה עד לרקיע, אי נמי, הבלא דרקיע נפיש עד מהלך קרוב לת"ק שנה שיש מן הרקיע לארץ מרבעתא שכיבא דכוכבא זוטא כוכב קטן שבקטנים בזרא בית זרע ארבעים כור של חרדל, דנפישי מכל שאר זרעים מקלינן מהבלא נשרפין מחם הכוכב ורמא לה גלא נתן קולו, כלומר, צעק, כדגמת תהום אל תהום קורא לקול וגו', ושמא המלאכים הממנים עליהם הם שבקית מידי בעלמא וכו' מפני שהגביה כל כך, היה סבור שיצא חוץ לשפת הים ושטף את העולם ונחרבה מפני עוון הדור אמר לה גלא לחברה פוק חזי גבורתא דמרך וכו' כלומר, אין לי רשות לצאת כמלא חוטא דחלא כמלא רחב החוט איני יכול לצאת חוץ מן החול שנאמר האותי לא תיראו תלמודא קאמר לה נחותי ימא הינו ממשיכי ימא דאוריתא לזה העולם בין גלא לגלא תלת מאה פרסי שהוא בחינת שין הנ"ל ורומיא דגלא תלת מאה פרסי שהוא בחינת שין שניה הנ"ל [הינו בחינת שני השכליים הנ"ל שהוא השכל של קבוץ הנפשות והשכל של העלאת הנפשות להמשיך תורה שאלו שני השכליים של הצדיק שהוא חכם האמת הם בחינת שני שינין כנ"ל] והגלים הם הנפשות בבחינת צהלי קולך בת גלים שהיא בת אבהן (כמו שדרשו רבותינו ז"ל סנהדרין צד: עיין זוהר ויחי רמ"ט:) בין גלא לגלא אלו החכמים שהם בין גלא לגלא הינו מחברים כל הנפשות בבחינת "ולקח נפשות חכם" תלת מאה פרסי שהיא בחינת שין אחת ורומיא דגלא תלת מאה פרסי הינו להעלות הנפשות זה בחינת שין אחרת זמנא חדא אזלינן בארחא הינו שאנחנו נכנסנו לעורר זווג, הנקרא ארח כמו שכתוב (תהלים קל"ט) : "ארחי ורבעי" ודלינן גלא הינו שדלינן הנפשות למעלה בבחינת עיר גברים עלה חכם עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא הינו שגרמנו זווגא עלאה מרבעתא זה בחינת זווג כמו שכתוב: "ארחי ורבעי" שכינתא נקראת בשעת זווג כוכבא זוטא כמובא בזוהר (בלק קצא), 'אתעבידת נקדה זעירא מגו רחימתא, כדין אתחברא בבעלה', עין שם והוה כמבזר ארבעין גריוא בזרא דחרדלא כמובא בזוהר (פינחס רמט:) 'האי חיה כד אתעברא, אסתתמת ולא יכילת לאולדא, עד דאתיא נחש ונשך בעריתא, כדין אתפתחת ונפק מנה דמא, והיא שתית לדמא' וזה בחינת 'בזרא דחרדלא' הינו בחינת טפת דם כחרדל דנפק מנה מחמת הנשיכה בבית הזרע 'בזרא' פרש רבינו שמואל: 'בית זרע' ואחר כך אולידת והתולדה הזאת היא התורה כנ"ל והתורה הזאת היא הולכת דרך ארבעים יום הינו בחינת שאר חיותא שהם ארבעים עשרה לכל סטר, כמובא שם (בזוהר הנ"ל) וזה בחינת ארבעין גריוא בחינת ארבעין חיותא שהם ארבעים יום של התורה ואי דלינן טפי, הוה מקלינן מהבלא כי (קהלת ח) : "יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים" וכו' ועל ידי ההבל הזה רבים נתפקרו שרואים "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ואי דלינן הרבה נפשות אזי בודאי הוה מקלינן לשון קולא 'מהבלא' מהבל הזה ולא היה הבל הזה כל כך קשה על העולם ורמיא גלא קלא לחברתה חברתי, מי שבקית מידי בעלמא דלא שטפיתה, וניתי אנא ונחרבה הינו, כשאחר כך כשכל אלו הנפשות חוזרים מעבור הנ"ל ועל ידי הכלליות נתוסף בהם אהבה זה לזה ואז מעוררין אלו לאלו ואומרים זה לזה ומזכירין זה את זה אחי שמא שבקת איזה מדה בעולם הזה שעדין היא מושלת עליך ואין אתה יכול להתגבר עליה וניתי אנא ונחרבה הינו אסיע לך לכלות את המדה הזאת ממך והשיב לו: פוק חזי גבורתא דמרך שהוא החכם הנ"ל ראה כמה כחו גדול דאפילו כמלא חוטא דחלא לית דעבר פרש רבנו שמואל: אפילו כמלא רחב החוט לא יכלתי לצאת חוץ מן החול פרוש: את שואלת אותי שמא שבקתי מדה בעולם שעדין לא תקנתי אותה תדע חברתי שעדין אני משקע בכל התאוות ועדין לא יצאתי מן החול אל הקדש אפילו כמלא חוט ובודאי מי שהוא במדרגה כזאת בודאי לית דעבר הינו שאי אפשר לו לבוא לבחינות עבור הנ"ל (עיין זוהר ויקהל קצ"ה: רי"ג:) ואף על פי כן פוק חזי גבורתא דמרך הינו כח החכם שכל כך כחו חזק שאפילו נפש שלי העלה בעבור וזה פרוש "אשרי העם" זה בחינת השגחה "ידעי תרועה" זה בחינת יעקב (עיין תיקון נ"ה) שהוא בחינת צדקה כמו שכתוב (תהלים צ"ט) : "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית" ה' זה בחינת הויות בחינת חסדים באור פניך זה בחינת השכל כמו שכתוב (קהלת ח) : "חכמת אדם תאיר פניו" יהלכון אלו הנפשות בחינת מהלך נפש [עוד מצאתי כתב יד רבנו, זכרונו לברכה, ששיך להתורה הנ"ל. אך מצאתי רק קצה הניר, ולא נכתב שם רק סופו של ענין, וחסר התחלת הענין, וזהו :] התורה, שהיא בחינת ראיה, טנת"א כנ"ל "כל בשר יחדו" זה בחינת לקיטת הנפשות כלם בבחינת לקח נפשות חכם כנ"ל כי פי ה' דבר כל זה נעשה על ידי רוח נדיבה כנ"ל שהוא פי ה' כמו שאמרו חז"ל: בפיך זו צדקה [עד כאן לשונו ז"ל] ומובן הדבר שמביא המקרא: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר" ומבאר כל המאמר הנ"ל שהוא מפרש בפסוק זה אך בעוונותינו הרבים חסר פרוש רישה דקרא [עיין בסוף הספר בנ"א של כת"י רבינו ז"ל בעצמו מובא כל הפסוק הזה]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
אַשְׁרֵי הָעָם ידְעֵי תְרוּעָה וְכוּ'
[עיין בסוף הספר כל התורה הזאת מכת"י רבינו ז"ל בעצמו בנוסח אחר]
א. לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה
אִי אֶפְשָׁר
אֶלָּא עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר תַּאֲוָות מָמוֹן
וּשְׁבִירָתָהּ הוּא עַל יְדֵי צְדָקָה
כי איתא בזוהר
'רוּחָא נָחֵת לְשַׁכֵּךְ חֲמִימָא דְלִבָּא
וְכַד נָחֵת רוּחָא
לִבָּא מְקַבֵּל לֵהּ בְּחֶדְוָה דְּנִגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי'
'רוּחָא' זֶה בְּחִינַת צְדָקָה
שֶׁהוּא רוּחַ נְדִיבָה
עַל יָדוֹ מְקָרְרִין חֲמִימוּת תַּאֲוָות מָמוֹן
וְזֶה בְּחִינַת: "יִבְצר רוּחַ נְגִידִים"
שֶׁהָרוּחַ מְמַעֵט תַּאֲוָות הַנְּגִידוּת וְהָעֲשִׁירוּת
'נִגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי'
זֶה בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְאֵינוֹ אָץ לְהַעֲשִׁיר
כִּי הַנְּגִינָה זֶה הַמַּשָּׂא וּמַתָּן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף"
'חֶדְוָה' זֶה שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ
וְזֶה בְּחִינַת קְטרֶת
שֶׁמְּקַשֵּׁר חִמּוּם הַלֵּב עִם הָרוּחַ
וְזֶה: "קְטרֶת יְשַׂמַּח לֵב"
וְזֶה בְּחִינַת: "יָשִׂימוּ קְטרָה בְּאַפֶּךָ"
שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת קְטרֶת הַנַּ"ל
נִתְבַּטֵּל בְּחִינַת: "בְּזֵעַת אַפֶּךָ תּאכַל"
וְזֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ
שֶׁאֲזַי יִתְבַּטֵּל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֶת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ"
וזהו: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"
'וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה זאת שֶׁל מָמוֹן בָּעוֹלָם
חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם'
וּכְפִי הַבִּיטּוּל שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה זאת
כֵּן נִתְבַּטֵּל הַחֲרוֹן אַף
בִּבְחִינַת "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"
וְנִתְמַשֵּׁךְ חֶסֶד בָּעוֹלָם
בִּבְחִינַת: "וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ"
וּכְשֶׁיִּתְגַּלֶּה חֶסֶד הַזֶּה
יִתְמַשֵּׁךְ הַדַּעַת
שֶׁהִיא בִּנְיַן הַבַּיִת
בִּבְחִינַת: "וַאֲנִי בְּרב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ"
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר: 'וִימִּינָא דָּא זָמִין לְמִבְנָא בֵּי מַקְדְּשָׁא'
כִּי הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת בַּיִת
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ' וְכוּ'
ב. וְזֶה בְּחִינוֹת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא
כַּמּוּבָא בַּזוהַר שֶׁלֶּעָתִיד יִתְגַּלֶּה אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה
כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל
שֶׁהוּא משֶׁה מָשִׁיחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עִיר גִּבּרִים עָלָה חָכָם"
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ
יוּכַל לְקַבֵּל תּוֹרָה
וְיָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת הַתּוֹרָה לְלַמֵּד שְׁאָר בְּנֵי אָדָם
כִּי הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה
בָּא מִיִּחוּדָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ" וְכוּ'
'אָבִיךָ' דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא
'וְאִמֶּךָ' דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל
וְיִחוּדָם
עַל יְדֵי הַעֲלָאַת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל
בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין
וְהֶחָכָם יָכוֹל לִקַּח הַנְּפָשׁוֹת וּלְהַעֲלוֹתָם בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין
בִּבְחִינַת: "וְלקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם"
וְעַל יְדֵי הַיִּחוּד הַזֶּה נוֹלָד הַתּוֹרָה
וּכְשֶׁעוֹלֶה הֶחָכָם עִם הַנְּפָשׁוֹת
בִּבְחִינַת עִיר גִּבּרִים עָלָה חָכָם
עַל יְדֵי זֶה "וַיּרֶד עז מִבְטֶחָה"
ג. וְנֶפֶשׁ זֶה בְּחִינַת רָצוֹן
שֶׁכָּל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַבָּאִים לַחֲכַם הַדּוֹר
כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אֵיזֶהוּ רָצוֹן
וְהַצַּדִּיק לוֹקֵחַ כָּל הָרְצוֹנוֹת וְעוֹלֶה עִמָּהֶם
וְאַחַר כָּךְ "וַיּרֶד עז מִבְטֶחָה"
בִּבְחִינַת: "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב"
'רָצוֹא' בַּעֲלִיּוֹת הַנְּפָשׁוֹת
'וָשׁוֹב' בַּחֲזָרַת הַנְּפָשׁוֹת
עִם הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה
וְזֶה שֶׁמּוּבָא בְּתִקּוּנֵי זוהַר
'רָצוֹא' דָּא נוּרִיאֵל
'וָשׁוֹב' דָּא מְטַ"ט שַׂר הַפָּנִים
נוּרִיאֵל דָּא נוּר דָּלוּק
בַּחֲמִימוּת תַּאֲוָות מָמוֹן
וָשׁוֹב דָּא מְטַ"ט שַׂר הַפָּנִים
דְּאִיהוּ רָשִׁים בְּשֵׁם משֶׁ"ה
דְּאִיהוּ מָשִׁיחַ
שֶׁהוּא "רוּחַ אַפֵּינוּ"
שֶׁעַל יָדוֹ נִשְׁתַּכֵּךְ הַחֲמִימוּת
שָׁכָכָה גִּימַטְרִיָּא משֶׁה
שֶׁהוּא מְשַׁכֵּךְ אֱלִילֵי כֶסֶף וְזָהָב
רָצוֹא דָּא רָצוֹן
שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ
וָשׁוֹב דָּא משֶׁה
שֶׁמְּקַבֵּל הַתּוֹרָה
ד. וְעַל יְדֵי הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה
נִמְשָׁךְ הַשְׁגָּחָה
כִּי הַתּוֹרָה הִיא טַנְתָּ"א
[טְעָמִים, נְקוּדוֹת, תַּגִין, אוֹתִיוֹת]
שֶׁהֵם תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא, וּבַת עַיִן
וזה שמתחלת התורה בבראשית
תַּמָּן רָאשֵׁי, תַּמָּן בַּת
ראשי "אלה ראשי בית אבותם"
שֶׁהָאָבוֹת הֵם תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא
תַּמָּן בַּת
דָּא בַּת עַיִן
נִמְצָא, כְּשֶׁחָכָם מֵבִיא תּוֹרָה כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁמֵּבִיא כּחַ הָרְאוּת שֶׁל הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ
וְכָל אֶחָד
כְּפִי קֵרוּבוֹ אֶל הַתּוֹרָה
כֵּן הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו
כִּי עִקַּר כּחַ הָרְאוּת
מֵחֲמַת שֶׁמַּכֶּה בַּדָּבָר הַנִּרְאֶה
וְחוֹזֵר כּחַ הָרְאוּת מֵחֲמַת הַהַכָּאָה לָעֵינַיִם
וְנִצְטַיֵּר הַדָּבָר הַנִּרְאֶה בָּעֵינַיִם
וְאָז הָעֵינַיִם רוֹאִים אֶת הַדָּבָר הַנִּרְאֶה
כִּי הָרְאוּת מֵבִיא אֶת הַדָּבָר לְתוֹךְ הָעֵינַיִם
אֲבָל כְּשֶׁהַדָּבָר הַנִּרְאֶה הוּא רָחוֹק
אָז קדֶם שֶׁיַּגִּיעַ כּחַ הָרְאוּת לְהַדָּבָר הַנִּרְאֶה
מִתְפַּזֵּר בְּתוֹךְ הָאֲוִיר וְנִתְעַכֵּר
וְאֵין מַגִּיעַ בְּהַכָּאָה עַל הַדָּבָר
וְעַל יְדֵי זֶה אֵין חוֹזֵר הָרְאוּת לָעֵינַיִם
וְאָז אֵין הָעֵינַיִם רוֹאִין
כִּי עִקַּר הָרְאוּת הוּא מֵחֲמַת הַהַכָּאָה
וְזֶה: "שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה"
שֶׁיָּשׁוּב הַבָּטָה שֶׁמַּבִּיט מִשָּׁמַיִם עָלֵינוּ
יָשׁוּב עַל יְדֵי הַהַכָּאָה
יָשׁוּב הָרְאוּת לְעֵינָיו
וְאָז: 'וּרְאֵה'
כִּי הָרְאִיָּה עַל יְדֵי הֲשָׁבַת הַהַבָּטָה
וְזֶה בְּחִינַת: "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב"
וְהַחַיּוֹת הַיְנוּ הַתּוֹרָה
שֶׁהִיא הַחַיִּים
'רָצוֹא' בִּבְחִינַת הַבָּטָה מֵעֵלָּא לְתַתָּא
'וָשׁוֹב' בִּבְחִינַת הַכָּאַת הָרְאוּת בַּדָּבָר הַנִּרְאֶה
וְנֶחֱזָר לָעֵינַיִם וְנִצְטַיֵּר בָּעֵינַיִם
כִּי הָעֵינַיִם הֵם כְּמַרְאָה לְטוּשָׁה
שֶׁנִּתְרָאֶה בָּהֶם
כָּל דָּבָר שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ
וְעַל יְדֵי שֶׁאֲנַחְנוּ קְרוֹבִים אֶל הַתּוֹרָה
נִמְצָא שֶׁאֲנַחְנוּ קְרוֹבִים אֶל הָרְאוּת
וְעַל יְדֵי זֶה כּחַ הָרְאוּת נֶחֱזָר לְעֵינָיו
וְנִתְרָאִים וְנִצְטַיְּרִים אֲנַחְנוּ בְּעֵינָיו
אֲבָל הָעַכּוּ"ם
מֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים מֵהַתּוֹרָה
הֵם רְחוֹקִים מֵהַשְׁגָּחָתוֹ
וְהַשְׁגָּחָתוֹ אֵין מַגִּיעַ עֲלֵיהֶם בְּהַכָּאָה
נִמְצָא הַשְׁגָּחָתוֹ עַל הָעַכּוּ"ם בַּחֲצִי הָרְאוּת
בִּבְחִינַת רָצוֹא
וְעָלֵינוּ הַשְׁגָּחָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת
ה. וְזֶהוּ בְּחִינַת
תִּקּוּנָא דְּמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה
וּמֶרְכַּבְתָּא תַּתָּאָה
שֶׁעַל יְדֵי הֶחָכָם
שֶׁלּוֹקֵחַ הַנְּפָשׁוֹת וְעוֹלֶה עִמָּהֶם
וְיּרֶד עז מִבְטֶחָה
נִתְתַּקְּנוּ שְׁנֵי הַמֶּרְכָּבוֹת
כִּי יֵשׁ אַרְבַּע חַיּוֹת בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ
וְכִסֵּא, וְיוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא
אַרְיֵה שֶׁבִּבְחִינַת נֶפֶשׁ
זֶה בְּחִינַת: "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי"
'מוֹרִי' זֶה בְּחִינַת "מָרַת נָפֶשׁ"
בְּחִינַת: "וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ"
זֶה בְּחִינוֹת פְּגַם הַנֶּפֶשׁ
פְּגַם הָרָצוֹן
כְּשֶׁרוֹצֶה דְּבַר תַּאֲוָה זֶה הָרָצוֹן
הוּא פְּגָם וּמָרָה לַנֶּפֶשׁ
וְעַכְשָׁו כְּשֶׁבָּא זֶה הָאָדָם לַחֲכַם הַדּוֹר עִם נַפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ
וְהָחַכַם הַדּוֹר לוֹקֵחַ כָּל הָרְצוֹנוֹת
וְלוֹקֵט אוֹתָם אֶחָד לְאֶחָד
כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אוֹתָם כַּנַּ"ל
וְאָז מְלַקֵּט גַּם כָּל הָרְצוֹנוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁנָּפְלוּ
וְזֶהוּ בְּחִינַת: 'אַרְיֵה' לְשׁוֹן לֶקֶט
שֶׁמְּלַקֵּט מָרַת הַנֶּפֶשׁ
הַיְנוּ פְּגַם הַנֶּפֶשׁ
"עִם בְּשָׂמִי"
עִם הָרָצוֹן הַטּוֹב
שֶׁמַּעֲלֶה רֵיחַ טוֹב
וּבְחִינַת שׁוֹר שֶׁבַּנֶּפֶשׁ
זֶה הָאוֹר הַמְצֻחְצָח
שֶׁנִּתּוֹסֵף בַּנֶּפֶשׁ מֵחֲמַת הַקִּבּוּץ
שֶׁנִּתְקַבֵּץ פִּזּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ
וְאָז מֵאִיר הַנֶּפֶשׁ בְּיוֹתֵר
כִּי כְּשֶׁהָרָצוֹן אֵין מֵאִיר
אָז הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה
כִּי עִקַּר הָרָעָב מֵחֲמַת הֶעְדֵּר הָאוֹר
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִיבֶךָ וַיַּאֲכִילְךָ אֶת הַמָּן"
'מִכָּאן שֶׁהַסּוּמָא אֵינוֹ שָׂבֵעַ'
כִּי עִקַּר הַשּׂבַע מֵחֲמַת הָאוֹר שֶׁיִּרְאֶה בְּעֵינָיו
וְעַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה
אֵין נִתְמַלֵּא נַפְשׁוֹ
הַיְנוּ רְצוֹנוֹ
כִּי "טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ"
וּכְשֶׁמְּצַחְצֵחַ נַפְשׁוֹ בְּצַחְצְחוֹת הָאוֹר
אֲזַי "וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב"
בִּבְחִינַת: "וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ"
וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹר, לְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת
בְּחִינַת מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ
וְנֶשֶׁר שֶׁבִּבְחִינַת נֶפֶשׁ
זֶה הַחִדּוּשׁ שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ הַנֶּפֶשׁ
בַּעֲלִיָּתָהּ בִּבְחִינַת עִבּוּר
וְזֶה בְּחִינַת נֶשֶׁר "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי"
וְאָדָם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ
זֶה בְּחִינַת: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה"
כִּי הָאָדָם בְּחִינוֹת מִסְכְּנֵי וְעַתִּירֵי
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב .
"נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" עַתִּירֵי
"כִּדְמוּתֵנוּ" מִסְכְּנֵי
וּכְשֶׁנִּתְלַקְּטוּ הַנְּפָשׁוֹת
אֲזַי הֵם בִּבְחִינַת אָדָם
נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת
בִּבְחִינַת מִסְכְּנֵי וְעַתִּירֵי
וְאוֹפַנִּים הֵן הַגּוּפִין
כִּי עִקַּר פְּעֻלּוֹתֵיהֶן שֶׁל הַגּוּפִין
אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַחִיּוּת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ
שֶׁהַנֶּפֶשׁ מַרְאָה פְּעֻלּוֹתֶיהָ עַל יְדֵי אֵיבְרֵי הַגּוּף
וְאֵין לַגּוּף שׁוּם תְּנוּעָה עַצְמִית
וְהַכּל עַל יְדֵי כּחוֹת הַנֶּפֶשׁ
וְכִסֵּא שֶׁבִּבְחִינַת נֶפֶשׁ
הוּא נֶפֶשׁ הֶחָכָם שֶׁנִּתְכַּסָּה, בִּבְחִינַת: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים"
[כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִכּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים]
כִּי מֵחֲמַת שֶׁנֶּפֶשׁ הֶחָכָם הוּא יָקָר
הוּא נִתְכַּסֶּה לִפְנַי וְלִפְנִים
וְכָל הַנְּפָשׁוֹת נַעֲשִׂין לְבוּשִׁין אֶצְלָהּ
וְהָאָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא
הוּא דַּעְתּוֹ שֶׁל הֶחָכָם
כִּי "גַּם בְּלא דַעַת נֶפֶשׁ לא טוֹב"
וְיֵשׁ אַרְבַּע חַיּוֹת בַּתּוֹרָה.
אַרְיֵה שֶׁבַּתּוֹרָה
כִּי הַתּוֹרָה נִקְרָא עז "וּמֶה עָז מֵאֲרִי"
וְשׁוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה
זֶה בְּחִינַת: "בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ"
וְנֶשֶׁר שֶׁבַּתּוֹרָה
זֶה בְּחִינַת חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא, בִּבְחִינַת "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר"
וְאָדָם שֶׁבַּתּוֹרָה
זֶה בְּחִינַת: "זאת הַתּוֹרָה אָדָם"
וְיֵשׁ בָּהּ קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינַת מִסְכְּנֵי וְעַתִּירֵי
וְכִסֵּא שֶׁבִּבְחִינַת תּוֹרָה
הֵם דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמִין
וְהֵם מְכַסִּים אֶת עַצְמָן בְּסִפּוּרֵי הַתּוֹרָה
וְיוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא הוּא עַתִּיק יוֹמִין
בִּבְחִינַת: "וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב"
וְאוֹפַנִּים שֶׁבַּתּוֹרָה הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת
וְזֶה שֶׁמֵּבִיא בְּתַעֲנִית: מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי יוֹנָה: כַּד הֲוָה אִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא, אָמַר: אֵזִיל וְאַיְתִי בְּזוּזָא עִבּוּרָא, וַהֲוֵי קָאֵי בְּאַתְרָא עֲמִיקֵי, בְּאַתְרָא צְנִיעָא מִכְסֵּי שַׂקָּא, וְעַל יְדֵי זֶה וְאָתֵי מִטְרָא
כַּד הֲוָה מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא הַיְנוּ לַתּוֹרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יַעֲרף כַּמָּטָר לִקְחִי"
אָמַר, אֵזִיל וְאַיְתִי בְּזוּזָא עִבּוּרָא
זֶה בְּחִינַת ע"ב רי"ו
ע"ב הוּא שִׁכּוּךְ
רי"ו זֶה בְּחִינַת חֲמִימוּת
בְּזוּזָא זֶה בְּחִינַת תַּאֲוָות מָמוֹן
הַיְנוּ דַּאָזֵל לְשַׁכֵּךְ תַּאֲוָות מָמוֹן כַּנַּ"ל
וַהֲוָה קָאֵי בְּאַתְרָא עֲמִיקֵי
עַל יְדֵי שֶׁשִׁכֵּךְ תַּאֲוָות מָמוֹן
זָכָה לְאַתְרָא עֲמִיקֵי
שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד
כְּמַרְאֵה הַחַמָּה עֲמֻקָּה מִן הַצֵּל
וְחֶסֶד הוּא אוֹר יוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ"
וְעַל יְדֵי הַחֶסֶד זָכָה לְבִנְיַן הַבַּיִת
לִבְחִינַת שֵׂכֶל כַּנַּ"ל
וְזֶה: אַתְרָא צְנִיעָא
שֶׁהוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה"
וַהֲוָה מִכְסֵּי שַׂקָּא
זֶה בְּחִינַת לְקִיחַת הַנְּפָשׁוֹת לְהַעֲלוֹת אוֹתָם
כַּנַּ"ל: "וְלקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם"
וּכְלָלִיּוּת הַנְּפָשׁוֹת הֵם מְכֻנִּים בְּשֵׁם שַׂק
כִּי הֵם מִתְעַדְּנִים מִשַּׁקְיָא דְּנַחֲלָא
בִּבְחִינַת "וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ"
וְעַל יְדֵי זֶה: וְאָתֵי מִטְרָא
שֶׁהִמְשִׁיךְ תּוֹרָה
בִּבְחִינַת "וַיּרֶד עז מִבְטֶחָה"
ו. אַךְ צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְאד וְלַחֲזר אַחַר חָכָם כָּזֶה
וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצא חָכָם כָּזֶה
שֶׁיְּקַבֵּץ הַנְּפָשׁוֹת, בִּבְחִינַת: "וְלקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם"
וְיַעֲלֶה אוֹתָם וְיוֹרֵד עִמָּהֶם תּוֹרָה
כִּי גַּם הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ
אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה זאת בְּשֵׂכֶל אֶחָד
כִּי הֵם שְׁנֵי שִׂכְלִיִּים.
מַה שֶּׁמְּקַבֵּץ הַנְּפָשׁוֹת הוּא שֵׂכֶל אֶחָד
וּמַה שֶּׁמַּעֲלֶה אוֹתָם וּמוֹרִיד עז מִבְטֶחָה
הוּא שֵׂכֶל אַחֵר
וְזֶה בְּחִינַת שִׁין שֶׁל שְׁלשָׁה רָאשִׁים
וְשִׁין שֶׁל אַרְבָּעָה רָאשִׁים
שֶׁהַשְּׁנֵי שִׁינִין הֵם הַשְּׁנֵי שִׂכְלִיִם
וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: אִשְׁתָּעוּ לִי נְחוּתֵי יַמָּא: בֵּין גַּלָּא לְגַלָּא תְּלָת מֵאָה פַּרְסֵי, וְרוּמְיָא דְּגַלָּא תְּלָת מֵאָה פַּרְסֵי. זִמְנָא חֲדָא הֲוֵי אָזְלִינַן בְּארְחָא, וּדְלִינַן גַּלָּא, עַד דַּחֲזֵינַן בֵּי מַרְבַּעְתָּא דְּכּוֹכָבָא זוּטָא, דַּהֲוֵי כְּמִבְזַר אַרְבְּעִין גְּרִיוָא בִּזְרָא דְּחַרְדְּלָא, וְאִי דְּלֵינַן טְפֵי, הֲוָה מַקְלִינַן מֵהַבְלָא וְרָמְיָא לָהּ גַּלָּא קָלָא לַחֲבֶרְתָּהּ וְאָמְרָה לָהּ: חֲבֶרְתִּי מִי שַׁבְקִית מִידֵי בְּעָלְמָא דְּלָא שַׁטְפִית, וְנֵיתֵי אֲנָא וְנִחַרְבֵהּ. אָמְרָה לָהּ: פּוּק חֲזִי גְּבוּרְתָּא דְּמָרָךְ, דַּאֲפִילּוּ כִּמְלא חוּטָא דְּחָלָא לֵית דְּעָבַר, שֶׁנֶּאֱמַר: הַאוֹתִי לא תִירְאוּ נְאֻם ה' וכוּ'
רַשְׁבַּ"ם: בֵּין גַּלָּא לְגַלָּא וְכוּ' מִשּׁוּם דְּקָאָמְרִינַן בְּסָמוּךְ, 'וְרָמָא גַּלָּא קָלָא לְחַבְרֵהּ', אִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן דְּמִשְּׁלשׁ מֵאוֹת פַּרְסֵי שָׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל חֲבֵרו דְּלֵינַן גַּלָּא יוֹתֵר מִשִּׁעוּר גָּבְהוֹ הִשְׁלִיכָנוּ לְמַעְלָה עַד לָרָקִיעַ, אִי נָמֵי, הַבְלָא דְּרָקִיעַ נְפִישׁ עַד מַהֲלָךְ קָרוֹב לְת"ק שָׁנָה שֶׁיֵּשׁ מִן הָרָקִיעַ לָאָרֶץ מַרְבַּעְתָּא שְׁכִיבָא דְּכוֹכָבָא זוּטָא כּוֹכָב קָטָן שֶׁבִּקְּטַנִּים בִּזְרָא בֵּית זֶרַע אַרְבָּעִים כּוֹר שֶׁל חַרְדָּל, דִּנְפִישֵׁי מִכָּל שְׁאָר זְרָעִים מַקְלִינַן מֵהַבְלָא נִשְׂרָפִין מֵחֹם הַכּוֹכָב וְרָמָא לֵהּ גַּלָּא נָתַן קוֹלוֹ, כְּלוֹמַר, צָעַק, כְּדֻגְמַת תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל וְגוֹ', וְשֶׁמָּא הַמַּלְאָכִים הַמְמֻנִּים עֲלֵיהֵם הֵם שַׁבְקִית מִידֵי בְּעָלְמָא וְכוּ' מִפְּנֵי שֶׁהִגְבִּיהַּ כָּל כָּךְ, הָיָה סָבוּר שֶׁיָּצָא חוּץ לִשְׂפַת הַיָּם וְשָׁטַף אֶת הָעוֹלָם וְנִחַרְבֵהּ מִפְּנֵי עֲווֹן הַדּוֹר אָמַר לֵהּ גַּלָּא לְחַבְרֵהּ פּוּק חֲזִי גְּבוּרְתָּא דְמָרָךְ וְכוּ' כְּלוֹמַר, אֵין לִי רְשׁוּת לָצֵאת כִּמְלא חוּטָא דְּחָלָא כִּמְלא רחַב הַחוּט אֵינִי יָכוֹל לָצֵאת חוּץ מִן הַחוֹל שֶׁנֶּאֱמַר הַאוֹתִי לא תִירְאוּ תַּלְמוּדָא קָאָמַר לַהּ
נְחוּתֵי יַמָּא
הַיְנוּ מַמְשִׁיכֵי יַמָּא
דְּאוֹרַיְתָא לְזֶה הָעוֹלָם
בֵּין גַּלָּא לְגַלָּא תְּלָת מֵאָה פַּרְסֵי
שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁין הַנַּ"ל
וְרוּמְיָא דְּגַלָּא תְּלָת מֵאָה פַּרְסֵי
שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁין שְׁנִיָּה הַנַּ"ל
[הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁנֵי הַשְּׂכָלִיִּים הַנַּ"ל
שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל שֶׁל קִבּוּץ הַנְּפָשׁוֹת
וְהַשֵּׂכֶל שֶׁל הַעֲלָאַת הַנְּפָשׁוֹת לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה
שֶׁאֵלּוּ שְׁנֵי הַשְּׂכָלִיִּים שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא חָכַם הָאֱמֶת
הֵם בְּחִינַת שְׁנֵי שִׁינִין כַּנַּ"ל]
וְהַגַּלִּים הֵם הַנְּפָשׁוֹת
בִּבְחִינַת צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים
שֶׁהִיא בַּת אֲבָהָן
בֵּין גַּלָּא לְגַלָּא
אֵלּוּ הַחֲכָמִים שֶׁהֵם בֵּין גַּלָּא לְגַלָּא
הַיְנוּ מְחַבְּרִים כָּל הַנְּפָשׁוֹת
בִּבְחִינַת "וְלקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם"
תְּלָת מֵאָה פַּרְסֵי
שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁין אַחַת
וְרוּמְיָא דְּגַלָּא תְּלָת מֵאָה פַּרְסֵי
הַיְנוּ לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת
זֶה בְּחִינַת שִׁין אַחֶרֶת
זִמְנָא חֲדָא אַזְלִינַן בְּארְחָא
הַיְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ נִכְנַסְנוּ לְעוֹרֵר זִוּוּג, הַנִּקְרָא ארַח
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָרְחִי וְרִבְעִי"
וּדְלֵינַן גַּלָּא
הַיְנוּ שֶׁדְּלֵינַן הַנְּפָשׁוֹת לְמַעְלָה
בִּבְחִינַת עִיר גִּבּרִים עָלָה חָכָם
עַד דַּחֲזֵינַן בֵּי מַרְבַּעְתָּא דְּכּוֹכָבָא זוּטָא
הַיְנוּ שֶׁגָּרַמְנוּ זִוּוּגָא עִלָּאָה
מַרְבַּעְתָּא זֶה בְּחִינַת זִוּוּג
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָרְחִי וְרִבְעִי"
שְׁכִינְתָּא נִקְרֵאת בִּשְׁעַת זִוּוּג כּוֹכָבָא זוּטָא
כַּמּוּבָא בַּזוהַר, 'אִתְעֲבִידַת נְקֻדָּה זְעֵירָא מִגּוֹ רְחִימְתָּא, כְּדֵין אִתְחַבְּרָא בְּבַעְלָהּ', עַיֵּן שָׁם
וַהֲוָה כְּמִבְזַר אַרְבְּעִין גְּרִיוָא בִּזְרָא דְּחַרְדְּלָא
כַּמּוּבָא בַּזוהַר 'הַאי חַיָּה כַּד אִתְעַבְּרָא, אִסְתַּתְּמַת וְלָא יְכֵילַת לְאוֹלָדָא, עַד דְּאַתְיָא נָחָשׁ וְנָשֵׁךְ בְּעֶרְיָתָא, כְּדֵין אִתְפַּתְּחַת וְנָפֵק מִנָּהּ דְּמָא, וְהִיא שָׁתֵית לִדְמָא'
וְזֶה בְּחִינַת 'בִּזְרָא דְּחַרְדְּלָא'
הַיְנוּ בְּחִינַת טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל
דְּנָפֵק מִנָּהּ מֵחֲמַת הַנְּשִׁיכָה בְּבֵית הַזֶּרַע
'בִּזְרָא' פֵּרֵשׁ רַבֵּינוּ שְׁמוּאֵל: 'בֵּית זֶרַע'
וְאַחַר כָּךְ אוֹלִידַת
וְהַתּוֹלָדָה הַזּאת הִיא הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל
וְהַתּוֹרָה הַזּאת
הִיא הוֹלֶכֶת דֶּרֶךְ אַרְבָּעִים יוֹם
הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁאָר חֵיוָתָא שֶׁהֵם אַרְבָּעִים
עֲשָׂרָה לְכָל סְטַר, כַּמּוּבָא שָׁם
וְזֶה בְּחִינַת אַרְבְּעִין גְּרִיוָא
בְּחִינַת אַרְבְּעִין חֵיוָתָא
שֶׁהֵם אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל הַתּוֹרָה
וְאִי דְּלֵינַן טְפֵי, הֲוָה מַקְלִינַן מֵהַבְלָא
כִּי: "יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים" וְכוּ'
וְעַל יְדֵי הַהֶבֶל הַזֶּה רַבִּים נִתְפַּקְּרוּ
שֶׁרוֹאִים "צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ"
וְאִי דְּלֵינַן הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת
אֲזַי בְּוַדַּאי הֲוָה מַקְלִינַן
לְשׁוֹן קוּלָא
'מֵהַבְלָא' מֵהֶבֶל הַזֶּה
וְלא הָיָה הֶבֶל הַזֶּה כָּל כָּךְ קָשֶׁה עַל הָעוֹלָם
וְרָמְיָא גַּלָּא קָלָא לַחֲבֶרְתָּהּ
חֲבֶרְתִּי, מִי שַׁבְקִית מִידֵי בְּעָלְמָא דְּלָא שְׁטַפִיתֵהּ, וְנֵיתֵי אֲנָא וְנִחַרְבֵהּ
הַיְנוּ, כְּשֶׁאַחַר כָּךְ
כְּשֶׁכָּל אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת חוֹזְרִים מֵעִבּוּר הַנַּ"ל
וְעַל יְדֵי הַכְּלָלִיּוּת נִתּוֹסֵף בָּהֶם אַהֲבָה זֶה לָזֶה
וְאָז מְעוֹרְרִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה וּמַזְכִּירִין זֶה אֶת זֶה
אָחִי
שֶׁמָּא שָׁבַקְתָּ אֵיזֶה מִדָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה
שֶׁעֲדַיִן הִיא מוֹשֶׁלֶת עָלֶיךָ
וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ
וְנֵיתֵי אֲנָא וְנִחַרְבֵהּ
הַיְנוּ אֲסַיַּע לְךָ לְכַלּוֹת אֶת הַמִּדָּה הַזּאת מִמְּךָ
וְהֵשִׁיב לוֹ: פּוּק חֲזִי גְּבוּרְתָּא דְּמָרָךְ
שֶׁהוּא הֶחָכָם הַנַּ"ל
רְאֵה כַּמָּה כּחוֹ גָּדוֹל
דַּאֲפִילּוּ כִּמְלא חוּטָא דְּחָלָא לֵית דְּעָבַר
פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ כִּמְלא רחַב הַחוּט לא יָכלְתִּי לָצֵאת חוּץ מִן הַחוֹל
פֵּרוּשׁ: אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי
שֶׁמָּא שָׁבַקְתִּי מִדָּה בָּעוֹלָם שֶׁעֲדַיִן לא תִּקַּנְתִּי אוֹתָהּ
תֵּדַע חֲבֶרְתִּי
שֶׁעֲדַיִן אֲנִי מְשֻׁקָּע בְּכָל הַתַּאֲווֹת
וַעֲדַיִן לא יָצָאתִי מִן הַחוֹל אֶל הַקּדֶשׁ אֲפִילּוּ כִּמְלא חוּט
וּבְוַדַּאי מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה כָּזאת
בְּוַדַּאי לֵית דְּעָבַר
הַיְנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָבוֹא לִבְחִינוֹת עִבּוּר הַנַּ"ל
וְאַף עַל פִּי כֵן
פּוּק חֲזִי גְּבוּרְתָּא דְּמָרָךְ
הַיְנוּ כּחַ הֶחָכָם
שֶׁכָּל כָּךְ כּחוֹ חָזָק
שֶׁאֲפִילּוּ נֶפֶשׁ שֶׁלִּי הֶעֱלָה בְּעִבּוּר
וְזֶה פֵּרוּשׁ
"אַשְׁרֵי הָעָם"
זֶה בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה
"ידְעֵי תְרוּעָה"
זֶה בְּחִינַת יַעֲקב
שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקב אַתָּה עָשִׂיתָ"
ה' זֶה בְּחִינַת הֲוָיוֹת
בְּחִינַת חֲסָדִים
בְּאוֹר פָּנֶיךָ זֶה בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו"
יְהַלֵּכוּן אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת
בְּחִינַת מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ
[עוֹד מָצָאתִי כְּתַב יַד רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁשַּׁיָּךְ לְהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. אַךְ מָצָאתִי רַק קְצֵה הַנְּיָר, וְלא נִכְתַּב שָׁם רַק סוֹפוֹ שֶׁל עִנְיָן, וְחָסֵר הַתְחָלַת הָעִנְיָן, וְזֶהוּ:]
הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רְאִיָּה, טַנְתָּ"א כַּנַּ"ל
"כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו" זֶה בְּחִינַת לְקִיטַת הַנְּפָשׁוֹת כֻּלָּם
בִּבְחִינַת לקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם כַּנַּ"ל
כִּי פִי ה' דִּבֵּר
כָּל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי רוּחַ נְדִיבָה כַּנַּ"ל
שֶׁהוּא פִּי ה'
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: בְּפִיךָ זוֹ צְדָקָה
[עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ זַ"ל]
וּמוּבָן הַדָּבָר
שֶׁמֵּבִיא הַמִּקְרָא: "וְנִגְלָה כְבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִי ה' דִּבֵּר"
וּמְבָאֵר כָּל הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל
שֶׁהוּא מְפרָשׁ בְּפָסוּק זֶה
אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חָסֵר פֵּרוּשׁ רֵישֵׁהּ דִּקְרָא
[עיין בסוף הספר בנ"א של כת"י רבינו ז"ל בעצמו מובא כל הפסוק הזה]
ספר המידות - בית
...לה במתא דא ילך למתא אחריתא. ג. כשהבית מזמן לברכה, אזי כשהצדיק בא לבית הזה גם הברכה באה. ד. יש מקום מזמן לטובה והוא הדין להפך. ה. לענין טובות ורעות הבאות לאדם קרוב לדרך הטבע, הכל לפי הזמן ולפי המקום. ו. דפרע קנאה מחריב ביתו. ז. מקום שאדם יוצא ממנו אינו מתאוה לאותו מקום להנות ממנו. ח. אם עם הארץ חסיד, אל תדור בשכונתו. ט. כל בית שנשמעין בו דברי תורה, שוב אינו נחרב. י. עיר שיש בה מעלות ומורדות מזקינין בחצי ימיהם. יא. אם נשפך בבית יין כמים איכא ברכה....
ספר המידות - נהנה מאחרים
...גזל, אף על פי כן מתר לקבל ממנו, כדי שלא יקבל הרשע לעצמו איזהו תלמיד חכם רשע, ויאמר עליו שהוא צדיק, ויתן לו הממון, ויחלק על הצדיק האמת. ב. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים. ג. אדם שקבלת הנאה ממנו פעם אחד, אל תבזהו. ד. מי שמכביד עלו על בני ישראל, לסוף שנצרך לאחרים. ה. מי שעושה טובות לבני אדם, מתר לו להנות מהם וצריכים לשרתו. ו. על ידי הנאה שאתה מקבל מחברך, על ידי זה אתה סובל צער על עוונותיו. ז. מי שאינו מקבל ממון מאחרים, יגדל כל זרעו. ח...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם
...מריבה, אות י על ידי המחלקת שיש בעולם על ידי זה נעשין מפרסמים קדם זמנם הינו כי כשאחד נכנס בעבודת השם הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם ועל ידי פגם המחלקת נתפרסם קדם זמנו ועל ידי זה הם גורמים הזק והפסד להאיש הזה שנעשה מפרסם קדם זמנו או גם להדרך לעבודת השם, שהיה זה רוצה לגלות בעולם ואזי גורמין מיתה לבעלי המחלקת ולפעמים, שאין הפגם גדול כל כך אזי גורמין עניות וזה הסוד מבאר בתורה בפסוק "וכי ינצו אנשים יחדו ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" וכו' כי כשמתחיל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלט - עַל יְדֵי מַחֲלקֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר
...לדבר כי עקר הדבור הוא משלום, כמו שכתוב: "אדברה נא שלום" ועל כן צריך כל אחד קדם התפילה לקבל על עצמו מצות עשה: "ואהבת לרעך כמוך" כדי שעל ידי זה שיש אהבה ושלום על ידי זה יוכל לדבר בתפילה אבל כשאין שלום ויש מחלקת, אי אפשר לדבר ועל כן אפילו אם אחד רוצה שלום רק שהם חולקין עליו עם כל זה אין השלום בשלמות על כן אי אפשר לדבר ולהתפלל אף שהוא איש שלום מאחר שהם חולקין עליו וזה שאמר דוד המלך, עליו השלום,: "אני שלום" כי אני איש שלום ומצדי היה שלום עם כלם ועם כל...
שיחות הר"ן - אות רנ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר מה לדאג על פרנסה ? הלא אין דאגה וחשש כי אם שמא ימות ברעב אם לא יהיה לו פרנסה ומה בכך כי ימות ? כי גם בלא זה צריכין למות...
ספר המידות - ניאוף
...ב. מזל של אשה כפי מזל האיש. ג. הזווג שהוא בבית נאה, על ידי זה נמשך צורה יפה ומתקנת לבניהם. ד. הבא על הגויה, כאלו נתחתן עמהם. ה. הבשמים מכניסין תאוה לאדם. ו. בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ, אין זווגם עולה יפה: או אלמנה, או גרושה, או זרע אין לה, או קוברה, או קוברתו, או מביאתו לידי עניות ולידי גנות. ז. זקן מנאף אין הדעת סובלתו ואחר כך הוא נבזה בעיני עצמו. ח. שבעה כמנדין, ואחד מהם מי שאין לו אשה. ט. תאוות ניאוף אינו נרחק מן האדם אלא על ידי הרחקת...
שיחות הר"ן - אות רצא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן מצאתי בספר "לקוטי מוהר"ו" ענין אחד שלא נדפס עדין וזהו דע שבכל דור ודור נתחדשין בו חלאים חדשים רחמנא לצלן בבחינת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" הינו מחמת שבכל דור שבא מאחר נתוסף הדעת של הפילוסופים כי בכל דור באים על חכמות חדשות ועל ידי זה יוסיף מכאוב שנתחדשו חלאים חדשים רחמנא לצלן ה' יצילנו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ס - כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה יַקְרוּת
...השכל מחיב שיהיה יקרות כשיש מלחמות בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות כי נתעורר הקללה של קין: "כי תעבד את האדמה, לא תסף תת כחה לך" על ידי השפיכות דמים שיש בעולם כי קללה זו נאמרה על שפיכות דמים כי האדמה היא חיבת בזה כשיש שפיכות דמים כי הגשמים נעשין על ידי האדים העולים מן הארץ כמו שכתוב: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" כי מן האדים העולים מן הארץ, מזה נעשים גשמים וכשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי נעשה מן האדים הנ"ל שפיכות דמים וזה שכתוב: "ותגר את בני...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריב - זֶה בְּחִינַת מְחָאַת כַּף אֶל כַּף
...לברכה] זה בחינת מחאת כף אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה' כי תמונת ה' הינו דמיונות שאנו מדמין אותו רחום וחנון ושאר כנויים ודמיונות שאנו קורין אותו כל אלו הדמיונות גלו הנביאים ונביאים זה בחינת דבור התפילה, כמו "ניב שפתים" וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים אזי נתקים: "ביד הנביאים אדמה" כי הנביאים הם הדבורים והכפים הם יד הנביאים ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" ונתקים: "ותמונת ה' יביט" גם מחאת כף זה בחינת: "וידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נח - בְּאֵר וְעָנָן וּמָן, כֻּלָּם חָזְרוּ בִּזְכוּת משֶׁה
...חזרו בזכות משה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בזוהר בראשית: תלת נפקין מחד חד בתלת קימא חד על בין תרין תרין ינקין לחד חד יניק לכמה סטרין א. הינו כי באר וענן ומן, כלם חזרו בזכות משה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו ותרצו, כי בהסתלקותם של אהרון ומרים נסתלקו ענן ובאר, וחזרו בזכות משה וכשנסתלק משה בירח אדר, אזי נסתלקו באר וענן ומן והוי כאלו מתו כל השלש בירח אחד' וזהו: 'תלת נפקי מחד' הינו: 'באר וענן ומן', היו...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 14_09_2021 השעה 23:52:18 - wesi2