ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רל - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
אות רל ספר רבי נפתלי שאמר רבנו זכרונו לברכה שטוב היה שיהיה לאיש כשר סוסים שיסע בכל פעם עם בני הנעורים לתוך איזה יער וכיוצא ושם ידברו יראת שמים ויהיה להם התבודדות וכו'. כי בשדה ויער טוב מאד להתבודדות. וספר אז מענין הנהגותיו בימי הנעורים שהיה רגיל לקח סוס מבית חותנו ורכב על הסוס לאיזה יער. ושם ירד מהסוס וקשרו לאיזה אילן והוא הלך לתוך היער לעשות את שלו והתבודד שם כדרכו. וכמה פעמים התיר עצמו הסוס וברח למקומו לבית חותנו. וכשראו שם שהסוס בא לבדו היו דואגים ומתפחדים מאד כי אמרו שבודאי נפל מהסוס חס ושלום. וכמה פעמים נפלו עליו גשמים גדולים בעת שהיה ביער ואחר כך בא לביתו שעה בלילה או יותר. ושמעתי מפיו הקדוש כמה פעמים שהעקר תלוי רק ביגיעות ועבודות וכו' ועל ידי זה יכול כל אדם לבוא למדרגות גדולות וכו' ואמר אני יכול לעשות איש כשר שקורין "גיטר יוד" כמוני ממש אות רלא שמעתי מאחד ששמע מרבנו זכרונו לברכה שספר לו מעצם הקדשה שלו בילדותו שבהיותו ילד קטן רצה להיות ירא שמים והיה חפץ לקבל שבת בקדשה גדולה כראוי והלך למרחץ וטבל בזריזות סמוך אחר חצות מיד. ויצא מהטבילה ובא לביתו ולבש בגדי שבת ונכנס לבית המדרש והלך אנה ואנה ורצה להמשיך עליו קדשת שבת ונשמה יתרה. והיה חפץ לראות איזה דבר אך לא ראה כלל. והיה מתגעגע מאד לראות. ובתוך זה התחילו לכנס אנשים לבית המדרש ובא איזה איש חשוב ועמד על הסטנדר [עמוד] שלו והתחיל לומר שיר השירים והלך הוא זכרונו לברכה והכניס ראשו למטה בתוך השטענדיר. ומחמת שהיה עדין ילד קטן לא הקפידו עליו. והוא היה מנח שם והתחיל לבכות ובכה מאד בדמעות שליש כמה שעות עד הערב עד שעיניו עלו נפוחות. ואחר כך פתח את עיניו ונדמה לו כאלו הוא רואה איזה אור מחמת שכבר נדלקו הנרות ועיניו היו סתומים כל כך בבכיה ואז נתקרר דעתו קצת. וכל זה היה בקטנותו ממש. כמדמה שאמר שהיה אז בן שש שנים אות רלב אמר אני הייתי מבקש ומתפלל מאד שיזמין לי השם יתברך נסיון כי הייתי תקיף בדעתי אם לא שתעשה אותי משגע אבל אם הוא בשכלו וכו' אות רלג אמר אם לא נמצא מפרש בדברי רבותינו זכרונם לברכה בפרוש שאסור לומר גירא בעינה דשטנא [חץ בעיני השטן] הייתי אומר גירא בעינה דשטנא. ואיני מבין כלל המעשיות שנמצאים בדברי רבותינו זכרונם לברכה מתנאים ואמוראים שהיה קשה וכבד בעיניהם מאד תאוה זו. כמובא כמה מעשיות בגמרא. כי אצלי אינו כלום, כלל כלל לא, ואינו נחשב אצלי לנסיון כלל ובודאי יש סוד במה שנמצא בתורה שתאוה זו היא נסיון כי באמת אינו נסיון כלל. ומי שיודע מעט מגדלת הבורא יתברך כמו שכתוב (תהלים קל"ה) : "כי אני ידעתי כי גדול ה'", אני ידעתי דיקא אינו נחשב לנסיון כלל. ואין חלוק אצלי בין זכר לנקבה אני רואה התאוה כמו שאני רואה אותך. היו לי נסיונות אין מספר, אך אינו נסיון כלל אך בעת שהיה נסיון, היה לו גם כן כמה נסיונות אות רלד לענין שבירת תאוות ומדות רעות לגמרי בתכלית הביטול שהתפאר את עצמו שזכה לזה אמר רבנו זכרונו לברכה שיש צדיקים ששברו התאוות אך הוא כמו עור שמעבדין אותו ואף על פי שמעבד העור אך נשאר בו קצת ריח שאינו טוב. כמו כן הנמשל שיש ששברו התאוות אבל עדין נשאר קצת שמץ מהם ועדין התאוות כרוכים אחריהם במקצת. גם אמר כבר שצריכין לנקות הגוף מתאוות כמו שמעבדין העור ומהפכין אותו. כך צריך שיהיה הגוף נקי ומעבד לגמרי מתאוות עד שממש יהיו יכולין להפכו ולראות שהוא נקי לגמרי מכל התאוות והמדות רעות, ולא נמצא בו שום שמץ וריח כלל משום תאוה ומדה רעה שבעולם. ורבנו זכרונו לברכה היה מפשט לגמרי לגמרי מכל התאוות והמדות רעות ולא נשאר בו שום שמץ כלל משום מדה רעה ושום תאוה בעולם. וכל זה זכה בילדותו קדם שהתחיל לילך בהשגות גבוהות והרבה זמן קדם שנסע לארץ ישראל. אך אחר כך זכה לעלות ממעלה למעלה וממדרגה למדרגה עד שעלה למקום שעלה, וזכה למה שזכה למדרגה עליונה שאי אפשר לדבר מזה כלל אות רלה אמר מהנגלות שלי אין אתם צריכים ללמד הינו אף על פי שכפי שאתם רואין ממני נדמה לכם שאני על פי רב בעצבות אין אתם צריכים ללמד מזה, רק להיות בשמחה תמיד. כי האם אתם מדמים עצמכם אלי בכל הדברים לעשות כמוני. גם באמת אני בשמחה רק מחמת שאני צריך תמיד לפנות הדרך במקום שהיה תהו ומדבר לעשות שם דרך לקצץ משם כל המעכבים שם את הדרך וצריכים לקצץ שם אילנות הגדלים שם מאלפים שנים ולהיות הולך ושוב אנה ואנה לקצץ ולחזר ולקצץ כדי שיהיה הדרך כבושה לרבים, שיוכלו רבים לילך באותו הדרך ומחמת יגיעות כאלו הוא בדאגה על פי רב. ואמר אז שגם רבי שמעון שיך לזה הינו לבחינת פנוי הדרך אות רלו גם כבר שמענו שמחמת שמשפחתו באה ממלכות בית דוד כידוע להעולם. על כן על פי הרב הם הולכים בלב נשבר ואין רגילים בפנים שוחקות. כי דוד המלך עליו השלום יסד ספר תהלים שרבו הוא דברי כבושים היוצאים מלב נשבר. כי כל דבריו הם רק צעקות ותחנונים בלב נשבר מאד. על כן גם זרעו עתה יש להם לב נשבר על פי הרב. כי גם הרב רבי ברוך אין רגיל בפנים שוחקות ולב שמח. רק בלב נשבר. אבל אנו מזהרים להיות בשמחה תמיד אות רלז ספר שבימי ילדותו כשהיה סועד סעדתו היה אחר כך נותן שבח והודיה להשם יתברך בלשון אשכנז על כל סדר אכילתו, ולא היה מסתפק עצמו בברכת המזון שהיה מברך. רק מעצמו נתן שבח והודיה להשם יתברך בלשון אשכנז על כל סדר אכילתו שנתנו לו באותו היום. כגון שהיו נותנין לו מתחלה מעט יין שרף וחתיכה לעקיך [עוגה], ואחר כך צנון שקדם האכילה וכו' וכיוצא בזה כל סדר הסעדה היה מסדר שבח והודיה להשם יתברך על כל דבר ודבר בפרט
אות רל

סִפֵּר רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁטּוֹב הָיָה שֶׁיִּהְיֶה לְאִישׁ כָּשֵׁר סוּסִים שֶׁיִּסַּע בְּכָל פַּעַם עִם בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְתוֹךְ אֵיזֶה יַעַר וְכַיּוֹצֵא

וְשָׁם יְדַבְּרוּ יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִהְיֶה לָהֶם הִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ'.

כִּי בְּשָׂדֶה וְיַעַר טוֹב מְאד לְהִתְבּוֹדְדוּת.

וְסִפֵּר אָז מֵעִנְיַן הַנְהָגוֹתָיו בִּימֵי הַנְּעוּרִים

שֶׁהָיָה רָגִיל לִקַּח סוּס מִבֵּית חוֹתְנוֹ וְרָכַב עַל הַסּוּס לְאֵיזֶה יַעַר.

וְשָׁם יָרַד מֵהַסּוּס וּקְשָׁרוֹ לְאֵיזֶה אִילָן

וְהוּא הָלַךְ לְתוֹךְ הַיַּעַר לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ וְהִתְבּוֹדֵד שָׁם כְּדַרְכּוֹ.

וְכַמָּה פְּעָמִים הִתִּיר עַצְמוֹ הַסּוּס וּבָרַח לִמְקוֹמוֹ לְבֵית חוֹתְנוֹ.

וּכְשֶׁרָאוּ שָׁם שֶׁהַסּוּס בָּא לְבַדּוֹ הָיוּ דּוֹאֲגִים וּמִתְפַּחֲדִים מְאד

כִּי אָמְרוּ שֶׁבְּוַדַּאי נָפַל מֵהַסּוּס חַס וְשָׁלוֹם.

וְכַמָּה פְּעָמִים נָפְלוּ עָלָיו גְּשָׁמִים גְּדוֹלִים בְּעֵת שֶׁהָיָה בַּיַּעַר וְאַחַר כָּךְ בָּא לְבֵיתוֹ שָׁעָה בַּלַּיְלָה אוֹ יוֹתֵר.

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָעִקָּר תָּלוּי רַק בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת וְכוּ'

וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לָבוֹא לְמַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת וְכוּ'

וְאָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אִישׁ כָּשֵׁר שֶׁקּוֹרִין "גִּיטֶר יוּד" כָּמוֹנִי מַמָּשׁ

אות רלא

שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁשָּׁמַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁסִּפֵּר לוֹ מֵעצֶם הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ בְּיַלְדוּתוֹ

שֶׁבִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן רָצָה לִהְיוֹת יְרֵא שָׁמַיִם

וְהָיָה חָפֵץ לְקַבֵּל שַׁבָּת בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה כָּרָאוּי

וְהָלַךְ לַמֶּרְחָץ וְטָבַל בִּזְרִיזוּת סָמוּךְ אַחַר חֲצוֹת מִיָּד.

וְיָצָא מֵהַטְּבִילָה וּבָא לְבֵיתוֹ וְלָבַשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת

וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהָלַךְ אָנֶה וָאָנָה

וְרָצָה לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּנְשָׁמָה יְתֵרָה.

וְהָיָה חָפֵץ לִרְאוֹת אֵיזֶה דָּבָר אַךְ לא רָאָה כְּלָל.

וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לִרְאוֹת.

וּבְתוֹךְ זֶה הִתְחִילוּ לִכְנס אֲנָשִׁים לְבֵית הַמִּדְרָשׁ

וּבָא אֵיזֶה אִישׁ חָשׁוּב וְעָמַד עַל הַסטנדר [עַמּוּד] שֶׁלּוֹ

וְהִתְחִיל לוֹמַר שִׁיר הַשִּׁירִים

וְהָלַךְ הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהִכְנִיס ראשׁוֹ לְמַטָּה בְּתוֹךְ הַשְּׁטֶענְדֶיר.

וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה עֲדַיִן יֶלֶד קָטָן לא הִקְפִּידוּ עָלָיו.

וְהוּא הָיָה מֻנָּח שָׁם וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת

וּבָכָה מְאד בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ כַּמָּה שָׁעוֹת עַד הָעֶרֶב

עַד שֶׁעֵינָיו עָלוּ נְפוּחוֹת.

וְאַחַר כָּךְ פָּתַח אֶת עֵינָיו וְנִדְמָה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא רוֹאֶה אֵיזֶה אוֹר

מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִדְלְקוּ הַנֵּרוֹת וְעֵינָיו הָיוּ סְתוּמִים כָּל כָּךְ בִּבְכִיָּה

וְאָז נִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ קְצָת.

וְכָל זֶה הָיָה בְּקַטְנוּתוֹ מַמָּשׁ.

כִּמְדֻמֶּה שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה אָז בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים

אות רלב

אָמַר אֲנִי הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל מְאד שֶׁיַּזְמִין לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסָּיוֹן

כִּי הָיִיתִי תַּקִּיף בְּדַעְתִּי אִם לא שֶׁתַּעֲשֶׂה אוֹתִי מְשֻׁגָּע

אֲבָל אִם הוּא בְּשִׂכְלוֹ וְכוּ'

אות רלג

אָמַר אִם לא נִמְצָא מְפרָשׁ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָסוּר לוֹמַר גִּירָא בְּעֵינֵהּ דְּשִׂטְנָא [חֵץ בְּעֵינֵי הַשָּׂטָן]

הָיִיתִי אוֹמֵר גִּירָא בְּעֵינֵהּ דְּשִׂטְנָא.

וְאֵינִי מֵבִין כְּלָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁנִּמְצָאִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים שֶׁהָיָה קָשֶׁה וְכָבֵד בְּעֵינֵיהֶם מְאד תַּאֲוָה זוֹ. כַּמּוּבָא כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת בַּגְּמָרָא.

כִּי אֶצְלִי אֵינוֹ כְּלוּם, כְּלָל כְּלָל לא, וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב אֶצְלִי לְנִסָּיוֹן כְּלָל

וּבְוַדַּאי יֵשׁ סוֹד בַּמֶּה שֶׁנִּמְצָא בַּתּוֹרָה שֶׁתַּאֲוָה זוֹ הִיא נִסָּיוֹן

כִּי בֶּאֱמֶת אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל.

וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה'", אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא

אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְנִסָּיוֹן כְּלָל.

וְאֵין חִלּוּק אֶצְלִי בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה

אֲנִי רוֹאֶה הַתַּאֲוָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ.

הָיוּ לִי נִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר, אַךְ אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל

אַךְ בְּעֵת שֶׁהָיָה נִסָּיוֹן, הָיָה לוֹ גַּם כֵּן כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת

אות רלד

לְעִנְיַן שְׁבִירַת תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת לְגַמְרֵי בְּתַכְלִית הַבִּיטּוּל שֶׁהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁזָּכָה לָזֶה

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁשָּׁבְרוּ הַתַּאֲווֹת

אַךְ הוּא כְּמוֹ עוֹר שֶׁמְּעַבְּדִין אוֹתוֹ

וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּעֻבָּד הָעוֹר אַךְ נִשְׁאָר בּוֹ קְצָת רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב.

כְּמוֹ כֵן הַנִּמְשָׁל

שֶׁיֵּשׁ שֶׁשָּׁבְרוּ הַתַּאֲווֹת אֲבָל עֲדַיִן נִשְׁאָר קְצָת שֶׁמֶץ מֵהֶם

וַעֲדַיִן הַתַּאֲווֹת כְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם בְּמִקְצָת.

גַּם אָמַר כְּבָר שֶׁצְּרִיכִין לְנַקּוֹת הַגּוּף מִתַּאֲווֹת כְּמוֹ שֶׁמְּעַבְּדִין הָעוֹר וּמְהַפְּכִין אוֹתוֹ.

כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף נָקִי וּמְעֻבָּד לְגַמְרֵי מִתַּאֲווֹת

עַד שֶׁמַּמָּשׁ יִהְיוּ יְכוֹלִין לְהָפְכוֹ וְלִרְאוֹת שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת, וְלא נִמְצָא בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ וְרֵיחַ כְּלָל מִשּׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה שֶׁבָּעוֹלָם.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מֻפְשָׁט לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת

וְלא נִשְׁאָר בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ כְּלָל מִשּׁוּם מִדָּה רָעָה וְשׁוּם תַּאֲוָה בָּעוֹלָם.

וְכָל זֶה זָכָה בְּיַלְדוּתוֹ קדֶם שֶׁהִתְחִיל לֵילֵךְ בְּהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת

וְהַרְבֵּה זְמַן קדֶם שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אַךְ אַחַר כָּךְ זָכָה לַעֲלוֹת מִמַּעְלָה לְמַעְלָה וּמִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַד שֶׁעָלָה לַמָּקוֹם שֶׁעָלָה, וְזָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה כְּלָל

אות רלה

אָמַר מֵהַנִּגְלוֹת שֶׁלִּי אֵין אַתֶּם צְרִיכִים לִלְמד

הַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁכְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִין מִמֶּנִּי נִדְמֶה לָכֶם שֶׁאֲנִי עַל פִּי רב בְּעַצְבוּת

אֵין אַתֶּם צְרִיכִים לִלְמד מִזֶּה, רַק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד.

כִּי הַאִם אַתֶּם מְדַמִּים עַצְמְכֶם אֵלַי בְּכָל הַדְּבָרִים לַעֲשׂוֹת כָּמוֹנִי.

גַּם בֶּאֱמֶת אֲנִי בְּשִׂמְחָה

רַק מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ תָּמִיד לְפַנּוֹת הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה תּהוּ וּמִדְבָּר לַעֲשׂוֹת שָׁם דֶּרֶךְ לְקַצֵּץ מִשָּׁם כָּל הַמְעַכְּבִים שָׁם אֶת הַדֶּרֶךְ

וּצְרִיכִים לְקַצֵּץ שָׁם אִילָנוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם מֵאֲלָפִים שָׁנִים

וְלִהְיוֹת הוֹלֵךְ וָשׁוֹב אָנֶה וָאָנָה לְקַצֵּץ וְלַחֲזר וּלְקַצֵּץ

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים, שֶׁיּוּכְלוּ רַבִּים לֵילֵךְ בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ

וּמֵחֲמַת יְגִיעוֹת כָּאֵלּוּ הוּא בִּדְאָגָה עַל פִּי רב.

וְאָמַר אָז שֶׁגַּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שַׁיָּךְ לָזֶה הַיְנוּ לִבְחִינַת פִּנּוּי הַדֶּרֶךְ

אות רלו

גַּם כְּבָר שָׁמַעְנוּ שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁמִּשְׁפַּחְתּוֹ בָּאָה מִמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם.

עַל כֵּן עַל פִּי הָרב הֵם הוֹלְכִים בְּלֵב נִשְׁבָּר וְאֵין רְגִילִים בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת.

כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָסַד סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁרֻבּוֹ הוּא דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים הַיּוֹצְאִים מִלֵּב נִשְׁבָּר.

כִּי כָל דְּבָרָיו הֵם רַק צְעָקוֹת וְתַחֲנוּנִים בְּלֵב נִשְׁבָּר מְאד.

עַל כֵּן גַּם זַרְעוֹ עַתָּה יֵשׁ לָהֶם לֵב נִשְׁבָּר עַל פִּי הָרב.

כִּי גַּם הָרַב רַבִּי בָּרוּךְ אֵין רָגִיל בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת וְלֵב שָׂמֵחַ.

רַק בְּלֵב נִשְׁבָּר.

אֲבָל אָנוּ מֻזְהָרִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

אות רלז

סִפֵּר שֶׁבִּימֵי יַלְדוּתוֹ כְּשֶׁהָיָה סוֹעֵד סְעֻדָּתוֹ

הָיָה אַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ, וְלא הָיָה מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ.

רַק מֵעַצְמוֹ נָתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

כְּגוֹן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לוֹ מִתְּחִלָּה מְעַט יֵין שָׂרָף וַחֲתִיכָה לֶעקִיךְ [עוּגָה], וְאַחַר כָּךְ צְנוֹן שֶׁקּדֶם הָאֲכִילָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל סֵדֶר הַסְּעֻדָּה

הָיָה מְסַדֵּר שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָט
חיי מוהר"ן - תקלא - עבודת השם
...השם אות תקלא מכבר דבר לענין שמוש הצדיקים שצריכים אנשיו של הצדיק לשמש את הצדיק בכל צרכיו ולעשות לו כל מה שהוא היה צריך לעשות. ואמר שזה מרמז בפסוק: "צדיק ה' בכל דרכיו" הינו מתי זוכה הצדיק שיהיה ה' בכל דרכיו בחינת "בכל דרכיך דעהו" מתי יוכל הצדיק לקים שיהיה ה' בכל דרכיו כד "וחסיד בכל מעשיו" כשהחסיד בכל מעשיו. הינו שאנשיו של הצדיק שהם נקראים חסידים כשהם עוסקים בכל מעשיו של הצדיק. כי אין צריך לפנות לשום דבר כי אנשיו עושין לו מה שצריך אות תקלב "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" הינו שאנו מבקשים שהשם יתברך...
רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.
...בדברי רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה 'מורי' זה בחינת "מרת נפש" בחינת: "ונפשה מרה לה" זה בחינות פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש וכאן: breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי בטן שרוצה למלאות בטנו...
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת עמדתי לפניו והוא זכרונו לברכה, היה מנח על מטתו ונזרקו דבורים אלו, מתוך פיו הקדוש ואמר בזו הלשון. דער עקר איז "מבטן שאול שועתי" [העקר הוא: מבטן שאול שועתי]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סט - הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ מָמוֹן, בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ בָּנִים
...הגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים דע, שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים הינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים כי עקר הממון של האדם, בא לו על ידי בת זוגו כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון הינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה אלו האורות הם בחינת הממון כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבאר במקום אחר ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה וכן כלל נפש רוח ונשמה שלה, הוא בחינת נפש נגדו כי כלל המדרגה התחתונה היא בחינות נפש, בחינת נקבה, נגד מדרגה שלמעלה הימנה...
שיחות הר"ן - אות פא
...ודע, אם היה האדם לבדו ולא היה אצלו בני אדם אחרים למנעו אף על פי שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכל המחשבות הטורדות וכל המניעות אף על פי כן בודאי היה מטה עצמו לדרך החיים כי סוף כל סוף היה מטה תמיד לדרך האמת ואפילו אם היה עובר עברה חס ושלום רחמנא לצלן אף על פי כן בודאי היה מתחרט חרטה גדולה מאד בכל פעם וסוף כל דבר היה נשאר אצל האמת אבל כשיש בני אדם המבלבלים דהינו כשהאדם מתחבר חס ושלום לאיזה חכמים בדעתם שיש להם איזה ידיעה בחקירה ופילוסופיא או לכת לצים והם החכמות הנהוגים עכשו שעושים ליצנות מכמה...
ספר המידות - יחוס
ספר המידות - יחוס חלק שני א. אין כח הקללה חל על מיחס. ב. אפילו אשה צדקת כשהיא אינה מיחסת, על ידי זה מולדת בנים שאינם מהגנים. ג. קשה לפני הקדוש ברוך הוא להעביר ולבטל גדולי היחוס.
חיי מוהר"ן - עא - שיחות השיך לספורי מעשיות
...השיך לספורי מעשיות אות עא שיך ללקוטי מוהר"ו שאצל המעשיות [שיחות הר"ו פ"ט] למאמר המתחיל דע שיש חבילות וכו' וחסר שם משורה ט' עד שורה ה' שבדף י"ד הסמוך וכן צריך להיות מעביר ראשון ראשון הינו עוון ראשון שבכל חבילה [ובזה מדיק מאד לשון ראשון ראשון. כי על פי פשוטו תמוה איך שיך שתי פעמים ראשון כי אין ראשון אלא אחד אך על פי הנ"ל מדיק היטב כי הינו עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל] ואזי כשהקדוש ברוך הוא מעביר עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה, שכל שארי העוונות שבכל חבילה וחבילה היו תלויים ונגררים אחר...
חיי מוהר"ן - תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...ולהתחזק באמונה אות תז מספרי החקירות וכו' ספר הרבה מאד כמה פעמים ואסר עלינו מאד מאד לבלי לעין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגדל האסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה. גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה מבאר ההפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י זכרונו לברכה והבעל שם טוב זכרונו לברכה, וכיוצא, שהם כלם מיסדים על פי רוח הקדש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת. על כן כל מי שרוצה לחוס על עצמו הוא צריך להתרחק...
ספר המידות - עצירות
ספר המידות - עצירות א. על ידי עצירות באים הרהורי עבודה זרה. ב. לכל דבר מיתה יפתח נקביו. ג. עצירות מזיק לעינים.
שיחות הר"ן - אות ס
...בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה בענין בנינים עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי ואפילו עכו"ם ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם כי אי אפשר להיות בלא זה ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי ונראה שזהו פרוש: 'כל העוסק בבנין מתמסכן' 'מתמסכן' הוא לשון עניות וגם הוא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 14_10_2025 השעה 22:47:14 - wesi2