לעיון בדברי רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה

'מוֹרִי' זֶה בְּחִינַת "מָרַת נָפֶשׁ"

בְּחִינַת: "וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ"

זֶה בְּחִינוֹת פְּגַם הַנֶּפֶשׁ

פְּגַם הָרָצוֹן

כְּשֶׁרוֹצֶה דְּבַר תַּאֲוָה זֶה הָרָצוֹן

הוּא פְּגָם וּמָרָה לַנֶּפֶשׁ

וכאן: breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ה' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך

כִּי יֵשׁ מִי שֶׁעוֹבֵד כָּל יָמָיו וְרוֹדֵף אַחַר תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה

כְּדֵי לְמַלְאוֹת בִּטְנוֹ וּכְרֵסוֹ בְּתַאֲוֹות עוֹלָם הַזֶּה

ויש מִי שֶׁעוֹבֵד וּמִשְׁתַּדֵּל, כְּדֵי לִזְכוֹת לָעוֹלָם הַבָּא

וְגַם זֶהוּ נִקְרָא מִלּוּי בֶּטֶן

שֶׁרוֹצֶה לְמַלְאוֹת בִּטְנוֹ וְתַאֲוַותוֹ עִם עוֹלָם הַבָּא

ראה שם באורך, שרבי נחמן מברסלב לא עושה חילוק בין התאוות מצד המהות שלהם.

ברמה ההגיונית: האדם מתאווה רק למה שחסר לו. וממילא כל תאווה מעידה על חסרון. וחסרון זה עונש

כאן: breslev.eip.co.il/?key=364 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צ - אָנכִי אֶשְׂמַח בַּה' יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ

רבי נחמן מברסלב מסביר, שחטאים פירושו חסרונות. כי החסרון הוא העונש של האדם.

דבר נוסף. כידוע כאשר הנשמה רחוקה מהבורא, זה העונש שלה. כי היא רוצה להתקרב אליו והיא רחוקה. וזה דבר ידוע.

כאן: breslev.eip.co.il/?key=34 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר

רבי נחמן מברסלב מסביר שצדיק אמיתי מקבל שכר מעשיית המצוות בעצמן. וממילא הוא אינו מתאווה לשכר עולם הבא כלשהו, כי הוא כבר בעולם הבא.

ובלשון רבי נחמן מברסלב שם "שאין רוצה בשום שכר עולם הבא בשבילה"

אוסיף: ברמה המעשית אין לאדם ברירה אלא לרצות להתקרב לבורא, כי אין משהו אחר יותר טוב.

אבל על האדם לדעת שבשלמות האמיתית, האדם כ"כ קרוב, שגם הרצון הזה כבר נעלם, וזה כבר הופך לרצון מסוג אחר, רצון אין סוף וכולי.