ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - צדיק
א. אל יקשה לך הדבר כשאתה רואה, שהצדיק לא תקן איזהו דבר, כי זה סבה מאת השם יתברך, שיניח מקום לבניו להתגדל בו. ב. פעמים שבטולה של תורה זהו יסודה. ג. מקבלים מתנות מרשעים, כדי שיחזרו בתשובה. ד. צדיקים מהני זכותיהו אעלמא, אדידהו לא. ה. מצינו שצדיק אחד עושה דבר, כדי שיהיה רבו לצדיק אחר. ו. תועלת גדול לראות פני גדולי הדור. ז. הצדיק נענש, כשאינו מתפלל על דורו. ח. הלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, נקרא רשע. ט. לשון חכמים היא מעשרת ומרפא, בכן תלמד לדבר בלשונם. י. המלמד תורה לאחרים, התורה נתגלה לו בלא טרח. יא. מצינו שהצדיק מתרעם, כשאחד מתלמידיו מתקרב את עצמו לצדיק אחר כדי להתפאר. יב. לקרב לצדיקים בטרחא מסתיעא מלתא טפי לעבודת הבורא. יג. לפעמים מראים מן השמים לצדיק דבר שאינו. יד. העושה טובה למי שאינו יודעה, כזורק אבן למרקוליס. טו. כל אדם ינהג את עצמו, כמו ששמע מרבו. טז. לפעמים הקדוש ברוך הוא מאסף כמה צדיקים במקום אחד, כדי שידחקו זה את זה ויצטערו, ועל ידי זה יתבשלו כל צרכם. יז. מי שאינו מעציר את עצמו, זוכה לתלמידים. יח. יש צדיק שקולו הולך מרחוק, הינו בפרסום, ואחר כך הוא נופל על ידי תאות ממון. יט. מי שהקדוש ברוך הוא חשוב בעיניו, יכתב בספר כל שמות הצדיקים והתנאים והיראים לזכרון. כ. אל יקשה לך, למה להם לצדיקים להנות מאחרים כדי להנהיג את בני ביתו בעשר ובכבוד, מוטב שלא להנהיג ולא להנות מאחרים, אל יקשה לך, כי כל מה שיש תענוג והרחבה לצדיק, על ידי זה נתגדל נשמתו, ואזי יש בית מנוחה לשכינת הקדוש ברוך הוא, ובכן אין לבוא לבית בידים ריקניות. כא. כשתרצה שיתפלל עליך איזה צדיק, תלך לצדיק שהוא רחמן. כב. מי שהוא מפרסם בדורו, צריך לקרות אותו רבי, אפלו שאתה גדול ממנו. כג. כשהצדיק נופל לאיזה צרה, צריך לו לבקש מצדיק אחר, שיתפלל בעדו. כד. אלו בני אדם הנוסעים לצדיק, אף על פי שאין מקבלים תורה ממנו, מקבלים שכר על הנסיעה. כה. מי שאינו משמש תלמידי חכמים, חיב מיתה. כו. הצדיק יכול להעלות מתים למדרגה גדולה. כז. בהליכה שהולך אצל תלמיד חכם, בזה הוא מתקן פגם שפגם בברכת הנהנין. כח. כל שאפשר לו למחות ולא מחה, הוא נענש עליהם. כט. לאו ארח ארעא לקבל מרות אחרים בפני הצדיק. ל. כל המתעצל בהספדו של חכם, אינו מאריך ימים. לא. הצדיק יכול לענש לפי מזלו. לב. כשהצדיק נפטר, אזי לקותא בא לפי מדתו שנהג. לג. בזכות הצדיק תלמידיו מתפרנסים. לד. מי ששומע תורה מהצדיק, הוי כאלו הוא אמר התורה. לה. שקולה מיתת הצדיקים כשרפת בית אלקינו. לו. אם תלמיד חכם הגון הוא למד ממנו, ואם לאו פרש ממנו. לז. אין להסתכל על רבו בבית המרחץ וכדומה. לח. לפעמים יש שני צדיקים שוין, לאחד מראין לו דברים עליונים, ולאחד אין מראין לו. תדע שזה שאין מראין לו, מפני שצריך להשתמש בזכותו להגן על אחרים. לט. מוטב לקרב את עצמו לצדיק שהוא רחמן. מ. בזכות שמוש אדם גדול אדם נצול ממיתה. מא. המורה הלכה בפני רבו, חיב מיתה, וראוי להכישו נחש, ונקרא חוטא, ומורידין אותו מגדלתו, ואזיל לשאול בלא ולד. מב. המקור שממנו תשאב החכמה דהינו הרב, השתדל שיהיה ברוך וכשר, ולא תחליפנו, לא תמיר אותו. מג. כל איש ידמה במעשיו לברכת אותו השבט. מד. כשיש רשע בבית, אזי נסתלק מהצדיק מעין התורה. מה. בזכות קבורת הצדיקים בחוץ לארץ יזכו גם שאר המתים מגלגול מחלות. מו. הממון שמהנה את הצדיק, הרי זה כאלו עבד עבודת בית המקדש. מז. יש צדיקים שאינם נקראים בשם רבי. מח. כשהצדיק אומר איזהו דבור, כל זמן שהדבור לא נתקים, שעדין לא בא זמנו, הדבור הזה חקוק בעולם העליון, אבל אין מאיר בבהירות, וכשמגיע הזמן שיתקים, אזי הדבור מתחיל להאיר בבהירות. מט. המהנה את תלמיד חכם, צריך לחזק שלא יתבזה בעיניו התלמיד חכם. נ. המונע הלכה מתלמידו, כאלו גוזלו מנחלת אבותיו, ואפלו עברין שבמעי אמן מקללין אותו ומנקבין אותו ככברה. ואם למדו זוכה לברכות כיוסף, וזוכה ומלמדה לעולם הבא. נא. מי שאינו מהנה תלמיד חכם מנכסיו, אינו רואה סימן ברכה לעולם. נב. המלגלג על דברי חכמים, הוא נענש מיתה. נג. קרבת הצדיקים טוב בעולם הזה ובעולם הבא. נד. הצדיק בדבורו יכול לפסק לזה גן עדן ולזה גיהנם. נה. טוב לבלות זמן רב, בשביל שעה אחת, שיתקרב לצדיק. נו. כשנתמעט לאדם משמשיו, ידאג מיום המיתה או מדבר אחר. נז. יש נאה דורש, ואף על פי כן אינו מכון אל האמת. נח. צדיק יכול להגביה תורה של צדיק אחר. נט. מה שהצדיק מחדש בתורה, הקדוש ברוך הוא אומרה בשמו. ס. דברי צדיקים חכמים חביבים מדברי תורה ומדברי נביאים, וצריך לשמע ולצית אותם אף על פי שאין מראין לך שום מופת. סא. מי שמשבח את הצדיק, ינוחו ברכות על ראשו. סב. הצדיק שבעיר כל דבריהם עליו מטל. סג. מתר לצדיק לשמש עם מי שהוא שונה הלכות, כשהוא מלמדו איזהו דבר חדש. סד. מי שמביא את עם הארץ לקרב תחת כנפי הצדיק מקבל על ידי זה שכר. סה. על ידי הקבלת פני הרב לא יראה שחת. סו. לפעמים התפלה אינה מועלת אלא בשעתה, וכשפוסקין מלהתפלל, עושה הקדוש ברוך הוא רצונו וחפצו. סז. המביא דורון לתלמיד חכם, כאלו מקריב בכורים. סח. אין להטריח את המקום. סט. מי שאוהב את הצדיק, צריך לשמר את הצדיק, שלא יצא עליו שם רע. ע. כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים. עא. אל תתפלל ואל תטריח את קונך, כל זמן שאתה יכול לעשות בפעלה. עב. הצדיק כל זמן שהוא בעולם הזה, הגן עדן שיש לו משתמשין בו הצדיקים האחרים שבגן עדן. עג. יש תלמידים שעקרם תלויים בזכות הצדיק, וכשנסתלק הצדיק אזי נסתלקים גם הם או נענשים. עד. המקרבים שיש לצדיק בחייו, הם יהיו מקרבים במותם / במותו. עה. מי שהיה מקרב לצדיק אחד, ואחר כך מקרב את עצמו לצדיק אחר, התורה ששמע מהצדיק הראשון מטרידין אותו. עו. לפעמים הצדיק נפטר, כדי שיכריע איזה דין למעלה. עז. איזהו בן עולם הבא, זה שחולקין לו כבוד מחמת חכמתו. עח. על ידי צדקה נעשה סור מרע. עט. אינך זקוק ליסר תלמידך ולסלקו מלפניך, כשאינו רוצה לילך בדרך הישר, אלא תקרבהו, כי זה טובת שאר התלמידים, וסופו לתת לב. פ. לפעמים אדם מת קדם זמנו על ידי תרעמת צדיק. פא. יכול להיות שיהיה אדם צדיק גדול, אף על פי שלא למד הרבה. פב. מי שאינו מאמין בדברי הצדיקים, ראוי לענש, כל שכן מלגלג. פג. כשאחד בא לקרב את עצמו לצדיק, מתר לו להרחיקו, כששואל קשיות שאינו צריך. פד. כשהצדיק אומר תורה לעם, מתר לו לחבב תורתו בעיניהם קדם שיאמר. פה. אפלו זווג ראשון מתהפך בתפלה. פו. בעולם הזה כל הרוצה לקרב את עצמו מקרב, אבל בעולם הבא אין מקרבין אלא המקרבין מכבר. פז. צדיק שקרב את האדם, והאדם הזה לא רצה לקרב את עצמו, מתר לו לדחות בידים. פח. הצדיק יכול לענש את האדם במיתה, אפלו על ידי חלישות דעתו, אפלו בטעות. פט. דברים שאתה שומע מפי הצדיק, הם מועילים יותר, ממה שאתה לומד בספרים. צ. אדם מבין יותר, כשרואה פני המדבר. צא. על ידי דבור קל של הצדיק נפתח אור גדול, אז בנקל לבני אדם להשיג חכמות רמות. צב. מי שאינו נוהג כשורה, מתר להשתעבד בו. צג. לפעמים הצדיק מנשא את האדם ואחר כך משפילו וזה לטובת האיש. צד. יש צדיק נקרא טוב, ויש צדיק שאינו נקרא טוב, ויש רשע רע, ויש רשע שאינו רע. צה. גנאי הוא ושפלות לדור, שכפופין לזה שאין לו מי שיעשה מלאכתו. צו. ללמד לאחרים עדיף ממעשה. צז. יש להזהר מלהראות חסידות לפני גדולים. צח. מהות האדם נכר על ידי התקרבותו, כשרואין למי הוא מקרב. צט. הצדיק אל יסכן עצמו להתפלל בעצמו, עד שיהיה הוא מסכן, אלא ישתתף עמו צדיק אחר. ק. הצדיק יש לו כח להתפלל על אדם, שינצל מחטאים. קא. הצדיק הוא הצלם אלקים של הדור. קב. הצדיק הוא סובל לסובליו בעת צרתם. קג. יכול אדם שיהיה צדיק, אף על פי שאין לו בטחון בשלמות. קד. הצדיק יכול להתענג, ואינו ירא מהיצר הרע, כי תורתו מגנה עליו. קה. מי שאינו עומד בפני רבו, נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח. קו. אין להטריח את השם יתברך כשיכולין להועיל על ידי דבר אחר. קז. לפעמים על ידי נחת רוח אחד ומעט שעושין לצדיק, על ידי זה זוכין לעולם הבא. קח. מי שיש לו אמונה שלמה בשם יתברך, יכול לעשות נחת רוח לצדיק. קט. מי שאין לו שום הרהורי עבודה זרה, הוא משתוקק תמיד להציל את הצדיקים. קי. מי שרוצה לעשות טובה לצדיק, הקדוש ברוך הוא נותן לו כח לזה. קיא. תלמיד חכם המבעט ברבותיו, נתקצרו שנותיו. קיב. המנהיג עצמו ברבנות כשיש גדול ממנו, נתקצרים שנותיו. קיג. כשהצדיק צריך להתפלל שיתנו לו איזה דבר וירא מהמקטרגים על צדקתו, יבקש הפך רצונו. קיד. כשרשע עושה איזה רעה ובא להצדיק ושואל ממנו אם יפה עשה, מתר לומר לו: יפה עשית, כדי להציל את נפשו. קטו. מי שמפריש בני אדם מלבוא תחת כנפי השכינה, על ידי זה נופלים בניו לעבדות. קטז. לפעמים צריך לבקש רחמים על החולה שימות. קיז. בתחלה הקדוש ברוך הוא מגלה הסוד בתורה לצדיק, ואחר כך אומר הקדוש ברוך הוא התורה בשביל / בשם הצדיק. קיח. לפעמים הצדיק מתענה ומתפלל ואינו מועיל. קיט. הצדיק מתר לו לפרץ גדרים של אחרים בשביל דרכו. קכ. לפעמים גוזרים מלמעלה על מספר בני אדם שימותו, ויש אחד ביניהם שהצדיק אוהב אותו, יש כח בצדיק להתפלל עליו ולהציל אותו ולתן אחר תחתיו. קכא. יש כח בצדיק לקח מזה ולתן לזה. קכב. ברכת הצדיק הוא פדיון. קכג. כל צדיק יש לו דבר עבודה, שצדיק אחר, אפלו גדול ממנו, אינו יכול להשיג עבודתו. קכד. מה שהצדיקים נוסעים ממקום למקום בשביל ממון, כי דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר. קכה. אריכת ימים של תלמיד חכם בא, כשמכבדין זה את זה. קכו. אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. קכז. מי שמנסה את הצדיק, כאלו מנסה את הקדוש ברוך הוא. קכח. כל הגביות שאמות העולם גובין מישראל, אין זה אלא בשביל הפגם שפגמו בכבוד הצדיק. קכט. כששונאי השם דוברים וחולקים על הצדיק, הוא כבוד גדול לצדיק. קל. על ידי אמונת צדיקים נמתק הדין. קלא. הצדיק הוא מלמד את הקדוש ברוך הוא בתורתו, איך יתנהג עמנו. קלב. התפלה שאדם מתפלל בהתקשרות הצדיקים, הוא נענה. קלג. הקדוש ברוך הוא מוחל עוונות ישראל בשביל הצדיקים. קלד. הליצנות אינו מניח את האדם לילך לצדיקים. קלה. על ידי צדקה זוכה להתקרבות לצדיקים. קלו. אין לך צדיק שאין עליו מחלקת ומחקרים. קלז. יש רשע שהוא בוש לכפר בצדיק עצמו ומדבר רעות על אלו שהם תחת הצדיק. קלח. על ידי ראית פני הצדיק נתחדד השכל. קלט. מי ששומר את הצדיק, שלא יפל בו שום צער, יזכה לכבוד ויהנה מצדקת הצדיק. קמ. על ידי שמיעת תורה מפי הצדיק מקבלין חיות. קמא. רשע שעשה חטאים רבים, תקנתו שיהיה פעלותיו לחיות את הצדיק. קמב. כשרשע מכניע את עצמו תחת הצדיק, בידוע שנגזר על הצדיק איזה צרה ועכשו לא יבא עליו עוד הצרה. קמג. כשתירא מהצדיק, תזכה לסור מרע. קמד. כשהצדיק שורה בצער והרשע מבקש רחמים עליו, על ידי זה יזכה לעתיד לעמד על שערי צדיק. קמה. מה שלפעמים הקדוש ברוך הוא אינו שומע תפלת הצדיק, כדי שידחה בזה את הרשעים, שישארו ברשעותן. קמו. על ידי מחלקת על הצדיק שוכחין את התורה. קמז. השבח שמשבחין את הצדיקים, כאלו משבחין את הקדוש ברוך הוא. קמח. עיר שהיא צית את הצדיק, אין מלחמה נשמעת בה ואין מהומה ואין שמועה רעה. קמט. ההתנגדות על הצדיקים זה בא מהתנגדות שבין הצדיקים בעצמן. קנ. בשביל זה הקדוש ברוך הוא נותן פרנסה לצדיק על ידי המון עם, כדי שיהיה לו איזה התחברות עמהם, וכשיזכר הקדוש ברוך הוא את הצדיק, יזכר גם אותם. קנא. ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיק. קנב. עקר שלמות הנפש תלוי בקרבת הצדיק קנג. מי שמקרב עצמו לצדיק וקרבתו אינו בתמימות, על ידי זה נתהפך אחר כך לרודף. קנד. השקרן בשעה שבא לראות את הצדיק לבו חושב איך ידבר אחר כך קנה. הדבורים שדוברים על הצדיק לסוף שדבריהם נהפך עליהם, ונופלים למשכב. קנו. מי שמכניע את עצמו בפני הצדיק בזה מעורר אהבה אצל הצדיק. קנז. על ידי ספורי מעשיות מצדיקים על ידי זה זוכין להתקרב להם. קנח. לפי רוח הקדש, שהקדוש ברוך הוא נותן לצדיק כן העשירים סומכים אותו ולפי סמיכתם אותו כן יכל להחזיר הרשעים בתשובה. קנט. היסורין שבאין על הצדיקים. בשביל כדי שלא יהרהרו הרשעים לעולם הבא על הטוב. שיתן הקדוש ברוך הוא לצדיקים. קס. כשהיראים הם בהתחברות עם הצדיק על ידי זה גורמים זווג בין קדשא בריך הוא ושכינתה פנים בפנים. ואין ירידה אחריו. קסא. על ידי שבח שמשבחים את הצדיקים. מפילים את הרשעים נפילה גדולה קסב. הצדיק נסתלק בעוון כשוף ונאוף. קסג. הנואפים לרב הם מתנגדים על הצדיק. קסד. כשהצדיק נסתלק נשאר העולם כטמאים וצדקת העולם נמאס בעיני הקדוש ברוך הוא. קסה. על ידי הגדלת העולם על הצדיק נתעורר חס ושלום חרון אף גם שרפה נתעורר. קסו. טלטול הצדיקים. לפעמים הוא בשביל לגלות איזה צדיק נסתר. קסז. לפעמים יסורין באים על הצדיק, כדי למעט בצרות ישראל. קסח. מלוי כרסם של המון עם גורם לאבדת הצדיק. קסט. יסורים שבאים על הצדיק הוא כפרה על כל ישראל. קע. מי שאינו רוצה לקבל על עצמו על של הצדיק, הקדוש ברוך הוא כועס עליו ומבעתהו. קעא. מי שמביא דורון לצדיק, הקדוש ברוך הוא עושה לו נחת רוח. קעב. על ידי דורון שמביאין לצדיקים מכניעין את השונאים ומבטלין את הרוח רעה ששורה על האדם. קעג. על ידי השתטחות על קברי הצדיקים הקדוש ברוך הוא עושה לו טובות, אף על פי שאינו ראוי לכך. קעד. מי שמספר מעשיות מצדיקים הקדוש ברוך הוא עושה לו חסד. קעה. מה שהצדיק מנהיג את העולם, הוא מחמת יראה שבתוכו. קעו. כשאדם נתברך מן הצדיק צריך לעמד על רגליו. קעז. המלך גובה מן העם. קעח. על ידי כבוד, שמכבדין את בני הצדיקים, נתעורר רצון אצל השם יתברך שיבוא המשיח. קעט. על ידי ההליכה שהולכים לצדיק, מכניעים את השונאים. קפ. מי שעובר על הצווי של הצדיק, הוא נופל מחשיבותו. קפא. מי שמהנהו מנכסיו כאלו מהנה כל ישראל ונצול ממיתה. קפב. מי שמסרב על דברי צדיק כאלו שאל בקוסמים. קפג. על ידי החכמה ה' עמו גם אימתו מטלת על הבריות. קפד. מי שסומך את הצדיק בכל מיני סמיכות, הוא סמוך וקרוב לו לעולם הבא. קפה. מי שמתגרה בצדיק, לסוף הוא נתפס במצודה רעה. קפו. מי שמספר מעשיות מצדיקים, מזכירין לו צדקותיו. קפז. הצדיק יכל לתן דבר, שלא בא לעולם. קפח. הצדיק, כל מקום אשר ידרך כף רגליו, הוא קונה. קפט. מי שנותן עצה לצדיקים בעת התנגדות מעשה ידיו קימים, ואין מבטל אותם. קצ. בשעה שמסתכל על הצדיק, יסתכל באימה, כדי שלא יענשו אותו מן השמים. קצא. על ידי יראת שמים נשתוקק האדם לקרב את עצמו לצדיק. קצב. על ידי ישיבה אצל שלחן הצדיק נתבטל המלחמה. קצג. מי שהוא זיפן, לסוף שיתחבר עם המתנגדים שחולקים על הצדיק. קצד. לפעמים הצרעת פורח לצדיק, כי מקרוב קרב איזה אדם בתשובה. קצה. מי שאומר על הצדיק שהוא רשע ועל הרשע שהוא צדיק על ידי זה יפל לחלשה גם על ידי זה חמה ולבנה נלקין. קצו. התקשרות לצדיק הוא רפואה גדולה. קצז. קשה לאדם להשיג איזה תשועה, כשיש צדיק בעיר ואינו מבקש ממנו שיתפלל עליו. קצח. לפעמים יש אחד, שמקרב בהתקרבות גדול לצדיק ואינו מרגיש בעצמו שום יראת שמים, ידע, כי אם לא היה מקרב לא היה ראוי לחיות כלל. קצט. לפעמים הצדיק מתביש לבקש מהקדוש ברוך הוא על צערו מה עושה הקדוש ברוך הוא מביא צער כזה על רשע כדי כשהרשע בא ומבקש ממנו שיתפלל עליו על ידי זה נצול גם הצדיק מצערו. ר. מי שחולק על הצדיק בפניו בידוע שאין בו יראת שמים. רא. לפעמים המחלקת על הצדיק היא הוכחה גדולה שהוא צדיק. רב. יש רשע שמצליח וכשרודף את הצדיק אזי הקלפות בעצמם נוקמים ממנו רג. החלוק שבין צדיק לירא שמים שהירא אין לו רשות לגלות מסתוריו של הקדוש ברוך הוא אבל הצדיק יש לו רשות. רד. מי שדובר על הצדיק בידוע שהוא גדלן רה. כשהקדוש ברוך הוא רוצה שהצדיק ילמד דרך את העם מרמז לו בפרנסתו. רו. הצדיק כשמתפלל על האדם, הוא מבין על איזה עברה בא עליו הפרענות הזאת. רז. מי ששומר את בריתו בודאי מחבב את הצדיק. רח. כשהצדיק עובד את השם יתברך ואינו משגיח על המון עם ללמד על ידי זה נופל ממדרגתו. רט. עיל ידי הפרנסה שמפרנסין את הצדיק נמחל להם כל עוונותיהם כמו הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. חלק שני א. על ידי ספורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אור של משיח בעולם ודוחה הרבה חשך וצרות מן העולם. ב. גם זוכה לבגדים נאים. ג. בשבעת ימי אבלות של הצדיק, הקדוש ברוך הוא משפיע על המתאבלים עליו מאור הגנוז מששת ימי בראשית. ד. אל תתמה על החפץ, שהאדם הוא בריה קטנה ובו תלוי כל העולמות, כי כן בכל מקום שהשכינה שרויה, מועט מחזיק את המרבה. ה. כל אדם מציר בזיו פניו גן עדן שלו. ו. על פי רב היראים פרנסתם בא על ידי טלטולים. ז. לפעמים הצדיק בא לטלטולים, כדי שיבא לעולם הבא יזכר המקומות שהיו בהם, ועל ידי זה יבואו טובות לאלו המקומות. ח. מי שיודע שמות של בני הצדיקים שבדור, הוא יודע כל המארעות שיהיו. ט. מי שמצדיק את הבריות, כל חפציו נעשים בלי שום מונע. י. כשהצדיק נחלש כחו, שאין יכל לעשות רצון קונו כמקדם, ידע, שאין הקדוש ברוך הוא רוצה עוד, שיורה דרך תשובה לרשעים. יא. עקר כח הצדיקים הוא כשהדין נמתק, הינו: על ידי אחדות השם יתברך. יב. כשהצדיקים נתפרסמים בעולם על ידי זה נתחדשים נגונים בעולם. יג. מי שמוסר נפשו בשביל ישראל, דיניו אינם בטלים, וכאשר יגזר כן יקום. יד. על ידי שמוש הצדיק בא חרות ונתבטל הקללות. טו. אלו המקרבים ליראי השם גם הם זוכים ליראה ולדעת. טז. כשהצדיק נתעשר על ידי זה הרשעים חוזרים בתשובה. יז. כשהקדוש ברוך הוא רואה איזה צדיק שיש כח בידו לקרב בני אדם לעבודתו, אזי מעמיד עליו שונאים כדי שיוכל לקרב בני אדם, כי הצדיק שאין לו שונאים אין יכל לקרב, כמו בעת ביאת המשיח ישבו בשלום ואין מקבלים גרים. יח. יש שני צדיקים שאחד דבוריו הם כחרישה, והשני דבריו כקצירה, או אחד, דבריו כהקמת הברית לזווג, והשני דבריו הם הממשיכין את הזרע ומהוים את הולד בבטן אמו ומגדלין אותו. בכן כשיש מחלקת בין שני צדיקים האלו אל יתערב זר בתוך דבוריו שמדברים זה על זה כדי שלא יקלקל המכון. יט. כשהולכים על קברי צדיקים צריך לזה זכות שיוכל לאסף רוחו ונשמתו לקבר, שיהיה כאלו הוא חי, כי אם אין זכות, אזי רוחו ונשמתו עולים למעלה לתוך שאר הצדיקים. כ. על ידי הזכרת שמות הצדיקים יכולים להביא שנוי במעשה בראשית, כלומר לשנות הטבע. וסימן לדבר: אלה תולדות השמים והארץ וכו', ואלה שמות בני ישראל וכו', גזרה שוה. כא. מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל, הוא יכל להכיר באחר אם היה אצל צדיק אמתי על ראש השנה אם לאו, כי מי שזוכה להיות אצל צדיק אמתי על ראש השנה, אזי בכל מקום שהאיש הזה מסתכל נעשה אותו האויר בחינת אוירא דארץ ישראל, ועל כן מי שיודע מטעם ארץ ישראל כל אחד לפי ערכו, הוא מחיב להרגיש ארץ ישראל כשפוגע ומתועד יחד עם זה האיש שהיה אצל הצדיק אמתי על ראש השנה, כי על ידו נעשה האויר בבחינת ארץ ישראל כנ"ל.
א. אַל יִקְשֶׁה לְךָ הַדָּבָר כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה, שֶׁהַצַּדִּיק לֹא תִּקֵּן אֵיזֶהוּ דָּבָר, כִּי זֶה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּנִּיחַ מָקוֹם לְבָנָיו לְהִתְגַּדֵּל בּוֹ.

ב. פְּעָמִים שֶׁבִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ יְסוֹדָהּ.

ג. מְקַבְּלִים מַתָּנוֹת מֵרְשָׁעִים, כְּדֵי שֶׁיַּחַזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.

ד. צַדִּיקִים מַהֲנֵי זְכוּתַיְהוּ אַעָלְמָא, אַדִּידְהוּ לָא.

ה. מָצִינוּ שֶׁצַּדִּיק אֶחָד עוֹשֶׂה דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רַבּוֹ לְצַדִּיק אַחֵר.

ו. תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל לִרְאוֹת פְּנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר.

ז. הַצַּדִּיק נֶעֱנָשׁ, כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עַל דּוֹרוֹ.

ח. הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגּוּן, נִקְרָא רָשָׁע.

ט. לְשׁוֹן חֲכָמִים הִיא מְעַשֶּׁרֶת וּמַרְפֵּא, בְּכֵן תִּלְמַד לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנָם.

י. הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לַאֲחֵרִים, הַתּוֹרָה נִתְגַּלֶּה לוֹ בְּלֹא טֹרַח.

יא. מָצִינוּ שֶׁהַצַּדִּיק מִתְרַעֵם, כְּשֶׁאֶחָד מִתַּלְמִידָיו מִתְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְצַדִּיק אַחֵר כְּדֵי לְהִתְפָּאֵר.

יב. לִקְרַב לַצַּדִּיקִים בְּטִרְחָא מִסְתַּיְעָא מִלְּתָא טְפֵי לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.

יג. לִפְעָמִים מַרְאִים מִן הַשָּׁמַיִם לַצַּדִּיק דָּבָר שֶׁאֵינוֹ.

יד. הָעוֹשֶׂה טוֹבָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדְעָהּ, כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס.

טו. כָּל אָדָם יִנְהַג אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ.

טז. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַסֵּף כַּמָּה צַדִּיקִים בְּמָקוֹם אֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּדְחֲקוּ זֶה אֶת זֶה וְיִצְטַעֲרוּ, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּם.

יז. מִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲצִיר אֶת עַצְמוֹ, זוֹכֶה לְתַלְמִידִים.

יח. יֵשׁ צַדִּיק שֶׁקּוֹלוֹ הוֹלֵךְ מֵרָחוֹק, הַיְנוּ בְּפִרְסוּם, וְאַחַר כָּךְ הוּא נוֹפֵל עַל יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן.

יט. מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָשׁוּב בְּעֵינָיו, יִכְתֹּב בְּסֵפֶר כָּל שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַתַּנָּאִים וְהַיְרֵאִים לְזִכָּרוֹן.

כ. אַל יִקְשֶׁה לְךָ, לָמָּה לָהֶם לַצַּדִּיקִים לֵהָנוֹת מֵאֲחֵרִים כְּדֵי לְהַנְהִיג אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ בְּעשֶׁר וּבְכָבוֹד, מוּטָב שֶׁלֹּא לְהַנְהִיג וְלֹא לֵהָנוֹת מֵאֲחֵרִים, אַל יִקְשֶׁה לְךָ, כִּי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ תַּעֲנוּג וְהַרְחָבָה לַצַּדִּיק, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל נִשְׁמָתוֹ, וַאֲזַי יֵשׁ בֵּית מְנוּחָה לְשְׁכִינַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבְכֵן אֵין לָבוֹא לַבַּיִת בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת.

כא. כְּשֶׁתִּרְצֶה שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלֶיךָ אֵיזֶה צַדִּיק, תֵּלֵךְ לְצַדִּיק שֶׁהוּא רַחֲמָן.

כב. מִי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם בְּדוֹרוֹ, צָרִיךְ לִקְרוֹת אוֹתוֹ רַבִּי, אֲפִלּוּ שֶׁאַתָּה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ.

כג. כְּשֶׁהַצַּדִּיק נוֹפֵל לְאֵיזֶה צָרָה, צָרִיךְ לוֹ לְבַקֵּשׁ מִצַּדִּיק אַחֵר, שֶׁיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ.

כד. אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַנּוֹסְעִים לַצַּדִּיק, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַבְּלִים תּוֹרָה מִמֶּנּוּ, מְקַבְּלִים שָׂכָר עַל הַנְּסִיעָה.

כה. מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, חַיָּב מִיתָה.

כו. הַצַּדִּיק יָכוֹל לְהַעֲלוֹת מֵתִים לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה.

כז. בַּהֲלִיכָה שֶׁהוֹלֵךְ אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם, בָּזֶה הוּא מְתַקֵּן פְּגַם שֶׁפָּגַם בְּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין.

כח. כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִמְחוֹת וְלֹא מִחָה, הוּא נֶעֱנָשׁ עֲלֵיהֶם.

כט. לָאו אֹרַח אַרְעָא לְקַבֵּל מָרוּת אֲחֵרִים בִּפְנֵי הַצַּדִּיק.

ל. כָּל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל חָכָם, אֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים.

לא. הַצַּדִּיק יָכוֹל לַעֲנשׁ לְפִי מַזָּלוֹ.

לב. כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִפְטָר, אֲזַי לָקוּתָא בָּא לְפִי מִדָּתוֹ שֶׁנָּהַג.

לג. בִּזְכוּת הַצַּדִּיק תַּלְמִידָיו מִתְפַּרְנְסִים.

לד. מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תּוֹרָה מֵהַצַּדִּיק, הֲוֵי כָּאֵלּוּ הוּא אָמַר הַתּוֹרָה.

לה. שְׁקוּלָה מִיתַת הַצַּדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹקֵינוּ.

לו. אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא לְמַד מִמֶּנּוּ, וְאִם לָאו פְּרשׁ מִמֶּנּוּ.

לז. אֵין לְהִסְתַּכֵּל עַל רַבּוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְכַדּוֹמֶה.

לח. לִפְעָמִים יֵשׁ שְׁנֵי צַדִּיקִים שָׁוִין, לְאֶחָד מַרְאִין לוֹ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים, וּלְאֶחָד אֵין מַרְאִין לוֹ. תֵּדַע שֶׁזֶּה שֶׁאֵין מַרְאִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּתוֹ לְהָגֵן עַל אֲחֵרִים.

לט. מוּטָב לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְצַּדִּיק שֶׁהוּא רַחֲמָן.

מ. בִּזְכוּת שִׁמּוּשׁ אָדָם גָּדוֹל אָדָם נִצּוֹל מִמִּיתָה.

מא. הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ, חַיָּב מִיתָה, וְרָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ, וְנִקְרָא חוֹטֵא, וּמוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדֻלָּתוֹ, וְאָזִיל לִשְׁאוֹל בְּלֹא וָלָד.

מב. הַמָּקוֹר שֶׁמִּמֶּנּוּ תִּשְׁאַב הַחָכְמָה דְּהַיְנוּ הָרַב, הִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּךְ וְכָשֵׁר, וְלֹא תַחֲלִיפֶנּוּ, לֹא תָמִיר אוֹתוֹ.

מג. כָּל אִישׁ יִדָּמֶה בְּמַעֲשָׂיו לְבִרְכַּת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט.

מד. כְּשֶׁיֵּשׁ רָשָׁע בַּבַּיִת, אֲזַי נִסְתַּלֵּק מֵהַצַּדִּיק מַעְיַן הַתּוֹרָה.

מה. בִּזְכוּת קְבוּרַת הַצַּדִּיקִים בְּחוּץ לָאָרֶץ יִזְכּוּ גַּם שְׁאָר הַמֵּתִים מִגִּלְגּוּל מְחִלּוֹת.

מו. הַמָּמוֹן שֶׁמְּהַנֶּה אֶת הַצַּדִּיק, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ עָבַד עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

מז. יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁאֵינָם נִקְרָאִים בְּשֵׁם רַבִּי.

מח. כְּשֶׁהַצַּדִּיק אוֹמֵר אֵיזֶהוּ דִּבּוּר, כָּל זְמַן שֶׁהַדִּבּוּר לֹא נִתְקַיֵּם, שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּא זְמַנּוֹ, הַדִּבּוּר הַזֶּה חָקוּק בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, אֲבָל אֵין מֵאִיר בִּבְהִירוּת, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיִּתְקַיֵּם, אֲזַי הַדִּבּוּר מַתְחִיל לְהָאִיר בִּבְהִירוּת.

מט. הַמְהַנֶּה אֶת תַּלְמִיד חָכָם, צָרִיךְ לְחַזֵּק שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה בְּעֵינָיו הַתַּלְמִיד חָכָם.

נ. הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִתַּלְמִידוֹ, כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו, וַאֲפִלּוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִין אוֹתוֹ וּמְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה. וְאִם לִמְּדוֹ זוֹכֶה לִבְרָכוֹת כְּיוֹסֵף, וְזוֹכֶה וּמְלַמְּדָהּ לָעוֹלָם הַבָּא.

נא. מִי שֶׁאֵינוֹ מְהַנֶּה תַּלְמִיד חָכָם מִנְּכָסָיו, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לָעוֹלָם.

נב. הַמְלַגְלֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, הוּא נֶעֱנָשׁ מִיתָה.

נג. קִרְבַת הַצַּדִּיקִים טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נד. הַצַּדִּיק בְּדִבּוּרוֹ יָכוֹל לִפְסֹק לָזֶה גַּן עֵדֶן וְלָזֶה גֵיהִנֹּם.

נה. טוֹב לְבַלּוֹת זְמַן רַב, בִּשְׁבִיל שָׁעָה אַחַת, שֶׁיִּתְקָרֵב לַצַּדִּיק.

נו. כְּשֶׁנִּתְמַעֵט לָאָדָם מְשַׁמְּשָׁיו, יִדְאַג מִיּוֹם הַמִּיתָה אוֹ מִדָּבָר אַחֵר.

נז. יֵשׁ נָאֶה דּוֹרֵשׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְכַוֵּן אֶל הָאֱמֶת.

נח. צַדִּיק יָכוֹל לְהַגְבִּיהַּ תּוֹרָה שֶׁל צַדִּיק אַחֵר.

נט. מַה שֶּׁהַצַּדִּיק מְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמְרָהּ בִּשְׁמוֹ.

ס. דִּבְרֵי צַדִּיקִים חֲכָמִים חֲבִיבִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּמִדִּבְרֵי נְבִיאִים, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹעַ וּלְצַיֵּת אוֹתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַרְאִין לְךָ שׁוּם מוֹפֵת.

סא. מִי שֶׁמְשַׁבֵּחַ אֶת הַצַּדִּיק, יָנוּחוּ בְּרָכוֹת עַל רֹאשׁוֹ.

סב. הַצַּדִּיק שֶׁבָּעִיר כָּל דִּבְרֵיהֶם עָלָיו מֻטָּל.

סג. מֻתָּר לְצַדִּיק לְשַׁמֵּשׁ עִם מִי שֶׁהוּא שׁוֹנֵה הֲלָכוֹת, כְּשֶׁהוּא מְלַמְּדוֹ אֵיזֶהוּ דָּבָר חָדָשׁ.

סד. מִי שֶׁמֵּבִיא אֶת עַם הָאָרֶץ לִקְרֹב תַּחַת כַּנְפֵי הַצַּדִּיק מְקַבֵּל עַל יְדֵי זֶה שָׂכָר.

סה. עַל יְדֵי הַקְבָּלַת פְּנֵי הָרַב לֹא יִרְאֶה שַׁחַת.

סו. לִפְעָמִים הַתְּפִלָּה אֵינָהּ מוֹעֶלֶת אֶלָּא בִּשְׁעָתָהּ, וּכְשֶׁפּוֹסְקִין מִלְהִתְפַּלֵּל, עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ.

סז. הַמֵּבִיא דּוֹרוֹן לְתַלְמִיד חָכָם, כְּאִלּוּ מַקְרִיב בִּכּוּרִים.

סח. אֵין לְהַטְרִיחַ אֶת הַמָּקוֹם.

סט. מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַצַּדִּיק, צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הַצַּדִּיק, שֶׁלֹּא יֵצֵא עָלָיו שֵׁם רָע.

ע. כָּל טוֹבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים רָעָה הִיא אֵצֶל הַצַּדִּיקִים.

עא. אַל תִּתְפַּלֵּל וְאַל תַּטְרִיחַ אֶת קוֹנְךָ, כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בִּפְעֻלָּה.

עב. הַצַּדִּיק כָּל זְמַן שֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַגַּן עֵדֶן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ הַצַּדִּיקִים הָאֲחֵרִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן.

עג. יֵשׁ תַּלְמִידִים שֶׁעִקָּרָם תְּלוּיִים בִּזְכוּת הַצַּדִּיק, וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵק הַצַּדִּיק אֲזַי נִסְתַּלְּקִים גַּם הֵם אוֹ נֶעֱנָשִׁים.

עד. הַמְקֹרָבִים שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיק בְּחַיָּיו, הֵם יִהְיוּ מְקֹרָבִים בְּמוֹתָם / בְּמוֹתוֹ.

עה. מִי שֶׁהָיָה מְקֹרָב לְצַּדִּיק אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ מְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְצַדִּיק אַחֵר, הַתּוֹרָה שֶׁשָּׁמַע מֵהַצַּדִּיק הָרִאשׁוֹן מַטְרִידִין אוֹתוֹ.

עו. לִפְעָמִים הַצַּדִּיק נִפְטַר, כְּדֵי שֶׁיַּכְרִיעַ אֵיזֶה דִּין לְמַעְלָה.

עז. אֵיזֶהוּ בֶּן עוֹלָם הַבָּא, זֶה שֶׁחוֹלְקִין לוֹ כָּבוֹד מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ.

עח. עַל יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה סוּר מֵרָע.

עט. אֵינְךָ זָקוּק לְיַסֵּר תַּלְמִידְךָ וּלְסַלְקוֹ מִלְּפָנֶיךָ, כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, אֶלָּא תְּקָרְבֵהוּ, כִּי זֶה טוֹבַת שְׁאָר הַתַּלְמִידִים, וְסוֹפוֹ לָתֵת לֵב.

פ. לִפְעָמִים אָדָם מֵת קֹדֶם זְמַנּוֹ עַל יְדֵי תַּרְעֹמֶת צַדִּיק.

פא. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה אָדָם צַדִּיק גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶּׁלֹּא לָמַד הַרְבֵּה.

פב. מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, רָאוּי לְעֹנֶשׁ, כָּל שֶׁכֵּן מְלַגְלֵג.

פג. כְּשֶׁאֶחָד בָּא לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לַצַּדִּיק, מֻתַּר לוֹ לְהַרְחִיקוֹ, כְּשֶׁשּׁוֹאֵל קֻשְׁיוֹת שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ.

פד. כְּשֶׁהַצַּדִּיק אוֹמֵר תּוֹרָה לָעָם, מֻתָּר לוֹ לְחַבֵּב תּוֹרָתוֹ בְּעֵינֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר.

פה. אֲפִלּוּ זִוּוּג רִאשׁוֹן מִתְהַפֵּךְ בִּתְפִלָּה.

פו. בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּל הָרוֹצֶה לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ מְקָרֵב, אֲבָל בָּעוֹלָם הַבָּא אֵין מְקָרְבִין אֶלָּא הַמְקֹרָבִין מִכְּבָר.

פז. צַדִּיק שֶׁקֵּרֵב אֶת הָאָדָם, וְהָאָדָם הַזֶּה לֹא רָצָה לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ, מֻתָּר לוֹ לִדְחוֹת בְּיָדַיִם.

פח. הַצַּדִּיק יָכוֹל לַעֲנשׁ אֶת הָאָדָם בְּמִיתָה, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי חֲלִישׁוּת דַּעְתּוֹ, אֲפִלּוּ בְּטָעוּת.

פט. דְּבָרִים שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק, הֵם מוֹעִילִים יוֹתֵר, מִמַּה שֶׁאַתָּה לוֹמֵד בִּסְפָרִים.

צ. אָדָם מֵבִין יוֹתֵר, כְּשֶׁרוֹאֶה פְּנֵי הַמְדַבֵּר.

צא. עַל יְדֵי דִּבּוּר קַל שֶׁל הַצַּדִּיק נִפְתָּח אוֹר גָּדוֹל, אָז בְּנָקֵל לִבְנֵי אָדָם לְהַשִּׂיג חָכְמוֹת רָמוֹת.

צב. מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה, מֻתָּר לְהִשְׁתַּעְבֵּד בּוֹ.

צג. לִפְעָמִים הַצַּדִּיק מְנַשֵּׂא אֶת הָאָדָם וְאַחַר כָּךְ מַשְׁפִּילוֹ וְזֶה לְטוֹבַת הָאִישׁ.

צד. יֵשׁ צַדִּיק נִקְרָא טוֹב, וְיֵשׁ צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא טוֹב, וְיֵשׁ רָשָׁע רָע, וְיֵשׁ רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ רָע.

צה. גְּנַאי הוּא וְשִׁפְלוּת לְדוֹר, שֶׁכְּפוּפִין לָזֶה שֶׁאֵין לוֹ מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלַאכְתּוֹ.

צו. לְלַמֵּד לַאֲחֵרִים עָדִיף מִמַּעֲשֶׂה.

צז. יֵשׁ לְהִזָּהֵר מִלְּהַרְאוֹת חֲסִידוּת לִפְנֵי גְּדוֹלִים.

צח. מַהוּת הָאָדָם נִכָּר עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּתוֹ, כְּשֶׁרוֹאִין לְמִי הוּא מְקֹרָב.

צט. הַצַּדִּיק אַל יְסַכֵּן עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּעַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא מְסֻכָּן, אֶלָּא יִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ צַדִּיק אַחֵר.

ק. הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִתְפַּלֵּל עַל אָדָם, שֶׁיִּנָּצֵל מֵחֲטָאִים.

קא. הַצַּדִּיק הוּא הַצֶּלֶם אֱלֹקִים שֶׁל הַדּוֹר.

קב. הַצַּדִּיק הוּא סוֹבֵל לְסוֹבְלָיו בְּעֵת צָרָתָם.

קג. יָכוֹל אָדָם שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בִּטָּחוֹן בִּשְׁלֵמוּת.

קד. הַצַּדִּיק יָכוֹל לְהִתְעַנֵּג, וְאֵינוֹ יָרֵא מֵהַיֵּצֶר הָרָע, כִּי תּוֹרָתוֹ מֵגֵנָּה עָלָיו.

קה. מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְנֵי רַבּוֹ, נִקְרָא רָשָׁע וְאֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ.

קו. אֵין לְהַטְרִיחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁיְּכוֹלִין לְהוֹעִיל עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר.

קז. לִפְעָמִים עַל יְדֵי נַחַת רוּחַ אֶחָד וּמְעַט שֶׁעוֹשִׂין לַצַּדִּיק, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לָעוֹלָם הַבָּא.

קח. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יָכוֹל לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַצַּדִּיק.

קט. מִי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, הוּא מִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לְהַצִּיל אֶת הַצַּדִּיקִים.

קי. מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה לַצַּדִּיק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לָזֶה.

קיא. תַּלְמִיד חָכָם הַמְבַעֵט בְּרַבּוֹתָיו, נִתְקַצְּרוּ שְׁנוֹתָיו.

קיב. הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בָּרַבָּנוּת כְּשֶׁיֵּשׁ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, נִתְקַצְּרִים שְׁנוֹתָיו.

קיג. כְּשֶׁהַצַּדִּיק צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיִּתְנוּ לוֹ אֵיזֶה דָּבָר וְיָרֵא מֵהַמְקַטְרְגִים עַל צִדְקָתוֹ, יְבַקֵּשׁ הֵפֶךְ רְצוֹנוֹ.

קיד. כְּשֶׁרָשָׁע עוֹשֶׂה אֵיזֶה רָעָה וּבָא לְהַצַּדִּיק וְשׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ אִם יָפֶה עָשָׂה, מֻתָּר לוֹמַר לוֹ: יָפֶה עָשִׂיתָ, כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ.

קטו. מִי שֶׁמַּפְרִישׁ בְּנֵי אָדָם מִלָּבוֹא תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, עַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִים בָּנָיו לְעַבְדוּת.

קטז. לִפְעָמִים צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַחוֹלֶה שֶׁיָּמוּת.

קיז. בִּתְחִלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַלֶּה הַסּוֹד בַּתּוֹרָה לַצַּדִּיק, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל / בְּשֵׁם הַצַּדִּיק.

קיח. לִפְעָמִים הַצַּדִּיק מִתְעַנֶּה וּמִתְפַּלֵּל וְאֵינוֹ מוֹעִיל.

קיט. הַצַּדִּיק מֻתָּר לוֹ לִפְרֹץ גְּדָרִים שֶׁל אֲחֵרִים בִּשְׁבִיל דַּרְכּוֹ.

קכ. לִפְעָמִים גּוֹזְרִים מִלְמַעְלָה עַל מִסְפַּר בְּנֵי אָדָם שֶׁיָּמוּתוּ, וְיֵשׁ אֶחָד בֵּינֵיהֶם שֶׁהַצַּדִּיק אוֹהֵב אוֹתוֹ, יֵשׁ כֹּחַ בַּצַּדִּיק לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו וּלְהַצִּיל אוֹתוֹ וְלִתֵּן אַחֵר תַּחְתָּיו.

קכא. יֵשׁ כֹּחַ בַּצַּדִּיק לִקַּח מִזֶּה וְלִתֵּן לָזֶה.

קכב. בִּרְכַּת הַצַּדִּיק הוּא פִּדְיוֹן.

קכג. כָּל צַדִּיק יֵשׁ לוֹ דְּבַר עֲבוֹדָה, שֶׁצַּדִּיק אַחֵר, אֲפִלּוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג עֲבוֹדָתוֹ.

קכד. מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים נוֹסְעִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּשְׁבִיל מָמוֹן, כִּי דִּבְרֵי תוֹרָה עֲנִיִּים בִּמְקוֹמָם וַעֲשִׁירִים בְּמָקוֹם אַחֵר.

קכה. אֲרִיכַת יָמִים שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם בָּא, כְּשֶׁמְּכַבְּדִין זֶה אֶת זֶה.

קכו. אֵינָהּ דּוֹמָה תְּפִלַּת צַדִּיק בֶּן צַדִּיק לִתְפִלַּת צַדִּיק בֶּן רָשָׁע.

קכז. מִי שֶׁמְּנַסֶּה אֶת הַצַּדִּיק, כְּאִלּוּ מְנַסֶּה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

קכח. כָּל הַגְּבִיּוֹת שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם גּוֹבִין מִיִּשְׂרָאֵל, אֵין זֶה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַפְּגָם שֶׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹד הַצַּדִּיק.

קכט. כְּשֶׁשּׂוֹנְאֵי הַשֵּׁם דּוֹבְרִים וְחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק, הוּא כָּבוֹד גָּדוֹל לַצַּדִּיק.

קל. עַל יְדֵי אֱמוּנַת צַדִּיקִים נִמְתָּק הַדִּין.

קלא. הַצַּדִּיק הוּא מְלַמֵּד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּתוֹרָתוֹ, אֵיךְ יִתְנַהֵג עִמָּנוּ.

קלב. הַתְּפִלָּה שֶּׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בְּהִתְקַשְּׁרוּת הַצַּדִּיקִים, הוּא נַעֲנֶה.

קלג. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים.

קלד. הַלֵּיצָנוּת אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָאָדָם לֵילֵךְ לְצַּדִּיקִים.

קלה. עַל יְדֵי צְדָקָה זוֹכֶה לְהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים.

קלו. אֵין לְךָ צַדִּיק שֶׁאֵין עָלָיו מַחֲלֹקֶת וּמְחַקְּרִים.

קלז. יֵשׁ רָשָׁע שֶׁהוּא בּוֹשׁ לִכְפֹּר בַּצַּדִּיק עַצְמוֹ וּמְדַבֵּר רָעוֹת עַל אֵלּוּ שֶׁהֵם תַּחַת הַצַּדִּיק.

קלח. עַל יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק נִתְחַדֵּד הַשֵּׂכֶל.

קלט. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת הַצַּדִּיק, שֶׁלֹּא יִפֹּל בּוֹ שׁוּם צַעַר, יִזְכֶּה לְכָבוֹד וְיֶהֱנֶה מִצִּדְקַת הַצַּדִּיק.

קמ. עַל יְדֵי שְׁמִיעַת תּוֹרָה מִפִּי הַצַּדִּיק מְקַבְּלִין חִיּוּת.

קמא. רָשָׁע שֶׁעָשָׂה חֲטָאִים רַבִּים, תַּקָּנָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה פְּעֻלּוֹתָיו לְחַיּוֹת אֶת הַצַּדִּיק.

קמב. כְּשֶׁרָשָׁע מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ תַּחַת הַצַּדִּיק, בְּיָדוּעַ שֶׁנִּגְזַר עַל הַצַּדִּיק אֵיזֶה צָרָה וְעַכְשָׁו לֹא יָבֹא עָלָיו עוֹד הַצָּרָה.

קמג. כְּשֶׁתִּירָא מֵהַצַּדִּיק, תִּזְכֶּה לָסוּר מֵרַע.

קמד. כְּשֶׁהַצַּדִּיק שׁוֹרֶה בְּצַעַר וְהָרָשָׁע מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלָיו, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֶעָתִיד לַעֲמֹד עַל שַׁעֲרֵי צַדִּיק.

קמה. מַה שֶׁלִּפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיִּדְחֶה בְּזֶה אֶת הָרְשָׁעִים, שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּרִשְׁעוּתָן.

קמו. עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק שׁוֹכְחִין אֶת הַתּוֹרָה.

קמז. הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבְּחִין אֶת הַצַּדִּיקִים, כְּאִלּוּ מְשַׁבְּחִין אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

קמח. עִיר שֶׁהִיא צַיֵּת אֶת הַצַּדִּיק, אֵין מִלְחָמָה נִשְׁמַעַת בָּהּ וְאֵין מְהוּמָה וְאֵין שְׁמוּעָה רָעָה.

קמט. הַהִתְנַגְּדוּת עַל הַצַּדִּיקִים זֶה בָּא מֵהִתְנַגְּדוּת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים בְּעַצְמָן.

קנ. בִּשְׁבִיל זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן פַּרְנָסָה לַצַּדִּיק עַל יְדֵי הָמוֹן עִם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה הִתְחַבְּרוּת עִמָּהֶם, וּכְשֶׁיִּזְכֹּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצַּדִּיק, יִזְכֹּר גַּם אוֹתָם.

קנא. בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תָּלוּי בְּקִרְבַת הַצַּדִּיק.

קנב. עִקָּר שְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ תָּלוּי בְּקִרְבַת הַצַּדִּיק

קנג. מִי שֶׁמְּקָרֵב עַצְמוֹ לַצַּדִּיק וְקִרְבָתוֹ אֵינוֹ בִּתְמִימוּת, עַל יְדֵי זֶה נִתְהַפֵּךְ אַחֵר כָּךְ לְרוֹדֵף.

קנד. הַשַּׁקְרָן בַּשָּׁעָה שֶׁבָּא לִרְאוֹת אֶת הַצַּדִּיק לִבּוֹ חוֹשֵׁב אֵיךְ יְדַבֵּר אַחֵר כָּךְ

קנה. הַדִּבּוּרִים שֶׁדּוֹבְרִים עַל הַצַּדִּיק לַסּוֹף שֶׁדִּבְרֵיהֶם נֶהֱפַךְ עֲלֵיהֶם, וְנוֹפְלִים לַמִּשְׁכָּב.

קנו. מִי שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיק בְּזֶה מְעוֹרֵר אַהֲבָה אֵצֶל הַצַּדִּיק.

קנז. עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַצְדִּיקִים עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִתְקָרֵב לָהֶם.

קנח. לְפִי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לַצַּדִּיק כֵּן הָעֲשִׁירִים סוֹמְכִים אוֹתוֹ וּלְפִי סְמִיכָתָם אוֹתוֹ כֵּן יָכֹל לְהַחְזִיר הָרְשָׁעִים בַּתְּשׁוּבָה.

קנט. הַיִּסּוּרִין שֶׁבְּאֵין עַל הַצַּדִּיקִים. בִּשְׁבִיל כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהַרְהֲרוּ הָרְשָׁעִים לְעוֹלָם הַבָּא עַל הַטּוֹב. שֶׁיִּתֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים.

קס. כְּשֶׁהַיְּרֵאִים הֵם בְּהִתְחַבְּרוּת עִם הַצַּדִּיק עַל יְדֵי זֶה גּוֹרְמִים זִוּוּג בֵּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ושכינתה פָּנִים בְּפָנִים. וְאֵין יְרִידָה אַחֲרָיו.

קסא. עַל יְדֵי שֶׁבַח שֶׁמְּשַׁבְּחִים אֶת הַצַּדִּיקִים. מַפִּילִים אֶת הָרְשָׁעִים נְפִילָה גְּדוֹלָה

קסב. הַצַּדִּיק נִסְתַּלֵּק בֶּעָווֹן כִּשּׁוּף וְנִאוּף.

קסג. הַנּוֹאֲפִים לרב הֵם מִתְנַגְּדִים עַל הַצַּדִּיק.

קסד. כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִסְתַּלֵּק נִשְׁאָר הָעוֹלָם כִּטְמֵאִים וְצִדְקַת הָעוֹלָם נִמְאָס בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

קסה. עַל יְדֵי הַגְדָּלַת הָעוֹלָם עַל הַצַּדִּיק נִתְעוֹרֵר חַס וְשָׁלוֹם חֲרוֹן אַף גַּם שְׂרֵפָה נִתְעוֹרֵר.

קסו. טִלְטוּל הַצַּדִּיקִים. לִפְעָמִים הוּא בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת אֵיזֶה צַדִּיק נִסְתָּר.

קסז. לִפְעָמִים יִסּוּרִין בָּאָיֹם עַל הַצַּדִּיק, כְּדֵי לְמַעֵט בְּצָרוֹת יִשְׂרָאֵל.

קסח. מִלּוּי כְּרֵסָם שֶׁל הָמוֹן עַם גּוֹרֵם לַאֲבֵדַת הַצַּדִּיק.

קסט. יִסּוּרִים שֶׁבָּאִים עַל הַצַּדִּיק הוּא כַּפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.

קע. מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל שֶׁל הַצַּדִּיק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עָלָיו ומבעתהו.

קעא. מִי שֶׁמֵּבִיא דּוֹרוֹן לַצַּדִּיק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ נַחַת רוּחַ.

קעב. עַל יְדֵי דּוֹרוֹן שֶׁמְּבִיאִין לַצַּדִּיקִים מַכְנִיעִין אֶת הַשּׂוֹנְאִים וּמְבַטְּלִין אֶת הָרוּחַ רָעָה שֶׁשּׁוֹרָה עַל הָאָדָם.

קעג. עַל יְדֵי הִשְׁתַּטְּחוּת עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ.

קעד. מִי שֶׁמִּסְפָּר מַעֲשִׂיּוֹת מַצְדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֶסֶד.

קעה. מַה שֶׁהַצַּדִּיק מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, הוּא מֵחֲמַת יִרְאָה שֶׁבְּתוֹכוֹ.

קעו. כְּשֶׁאָדָם נִתְבָּרֵךְ מִן הַצַּדִּיק צָרִיךְ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו.

קעז. הַמֶּלֶךְ גּוֹבֶה מִן הָעָם.

קעח. עַל יְדֵי כָּבוֹד, שֶׁמְּכַבְּדִין אֶת בְּנֵי הַצַּדִּיקִים, נִתְעוֹרֵר רָצוֹן אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ.

קעט. עַל יְדֵי הַהֲלִיכָה שֶׁהוֹלְכִים לַצַּדִּיק, מַכְנִיעִים אֶת הַשּׂוֹנְאִים.

קפ. מִי שֶׁעוֹבֵר עַל הַצִּוּוּי שֶׁל הַצַּדִּיק, הוּא נוֹפֵל מֵחֲשִׁיבוּתוֹ.

קפא. מִי שמהנהו מִנְּכָסָיו כָּאֵלּוּ מְהַנֶּה כָּל יִשְׂרָאֵל וְנִצּוֹל מִמִּיתָה.

קפב. מִי שֶׁמְּסָרֵב עַל דִּבְרֵי צַדִּיק כָּאֵלּוּ שָׁאַל בַּקּוֹסְמִים.

קפג. עַל יְדֵי הַחָכְמָה ה' עִמּוֹ גַּם אֵימָתוֹ מטלת עַל הַבְּרִיּוֹת.

קפד. מִי שֶׁסּוֹמֵךְ אֶת הַצַּדִּיק בְּכָל מִינֵי סְמִיכוֹת, הוּא סָמוּךְ וְקָרוֹב לוֹ לְעוֹלָם הַבָּא.

קפה. מִי שֶׁמִּתְגָּרֶה בַּצַּדִּיק, לַסּוֹף הוּא נִתְפַּס בִּמְצוּדָה רָעָה.

קפו. מִי שֶׁמְּסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת מַצְדִּיקִים, מַזְכִּירִין לוֹ צִדְקוֹתָיו.

קפז. הַצַּדִּיק יָכֹל לִתֵּן דָּבָר, שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם.

קפח. הַצַדִּיק, כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר יִדְרֹךְ כַּף רַגְלָיו, הוּא קוֹנֶה.

קפט. מִי שֶנוֹתֵן עֵצָה לַצַּדִּיקִים בְּעֵת הִתְנַגְּדוּת מַעֲשֶׂה יָדָיו קַיָּמִים, וְאֵין מְבַטֵּל אוֹתָם.

קצ. בַּשָּׁעָה שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַצַּדִּיק, יִסְתַּכֵּל בָּאֵימָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעַנְשׁוּ אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם.

קצא. עַל יְדֵי יִרְאַת שָׁמַיִם נִשְׁתּוֹקֵק הָאָדָם לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לַצַּדִּיק.

קצב. עַל יְדֵי יְשִׁיבָה אֵצֶל שֻׁלְחָן הַצַּדִּיק נִתְבַּטֵּל הַמִּלְחָמָה.

קצג. מִי שֶׁהוּא זַיְפָן, לְסוֹף שֶׁיִּתְחַבֵּר עִם הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק.

קצד. לִפְעָמִים הַצָּרַעַת פּוֹרֵחַ לַצַּדִּיק, כִּי מִקָּרוֹב קְרַב אֵיזֶה אָדָם בִּתְשׁוּבָה.

קצה. מִי שֶׁאוֹמֵר עַל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא רָשָׁע וְעַל הָרָשָׁע שֶׁהוּא צַדִּיק עַל ¬¬ יְדֵי זֶה יִפֹּל לַחֻלְשָׁה גַּם עַל יְדֵי זֶה חַמָּה וּלְבֵנָה נִלְקִין.

קצו. הִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיק הוּא רְפוּאָה גְּדוֹלָה.

קצז. קָשֶׁה לָאָדָם לְהַשִּׂיג אֵיזֶה תְּשׁוּעָה, כְּשֶׁיֵּשׁ צַדִּיק בָּעִיר וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלָיו.

קצח. לִפְעָמִים יֵשׁ אֶחָד, שֶׁמְּקֹרָב בְּהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל לַצַּדִּיק וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שׁוּם יִרְאַת שָׁמַיִם, יָדַע, כִּי אִם לֹא הָיָה מְקֹרָב לֹא הָיָה רָאוּי לִחְיוֹת כְּלָל.

קצט. לִפְעָמִים הַצַּדִּיק מִתְבַּיֵּשׁ לְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל צַעֲרוֹ מַה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא צַעַר כָּזֶה עַל רָשָׁע כְּדֵי כְּשֶׁהָרָשָׁע בָּא וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלָיו עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל גַּם הַצַּדִּיק מִצַּעֲרוֹ.

ר. מִי שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק בְּפָנָיו בַּיָּדוּעַ שֶׁאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם.

רא. לִפְעָמִים הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק הִיא הוֹכָחָה גְּדוֹלָה שֶׁהוּא צַדִּיק.

רב. יֵשׁ רָשָׁע שֶׁמַּצְלִיחַ וּכְשֶׁרוֹדֵף אֶת הַצַּדִּיק אֲזַי הַקְּלִפּוֹת בְּעַצְמָם נוֹקְמִים מִמֶּנּוּ

רג. הַחִלּוּק שֶׁבֵּין צַדִּיק לִירֵא שָׁמַיִם שֶׁהַיָּרֵא אֵין לוֹ רְשׁוּת לְגַלּוֹת מִסְתּוֹרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲבָל הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת.

רד. מִי שֶׁדּוֹבֵר עַל הַצַּדִּיק בַּיָּדוּעַ שֶׁהוּא גַּדְלָן

רה. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁהַצַּדִּיק יִלְמַד דֶּרֶךְ אֶת הָעָם מְרַמֵּז לוֹ בְּפַרְנָסָתוֹ.

רו. הַצַּדִּיק כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל הָאָדָם, הוּא מֵבִין עַל אֵיזֶה עֲבֵרָה בָּא עָלָיו הַפֻּרְעָנוּת הַזֹּאת.

רז. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתוֹ בְּוַדַּאי מְחַבֵּב אֶת הַצַּדִּיק.

רח. כְּשֶׁהַצַּדִּיק עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הָמוֹן עִם לְלַמֵּד עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ.

רט. עִיֵּל יְדֵי הַפַּרְנָסָה שֶׁמְּפַרְנְסִין אֶת הַצַּדִּיק נִמְחַל לָהֶם כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם כְּמוֹ הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים.

חלק שני

א. עַל יְדֵי סִפּוּרי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים מַמְשִׁיכִין אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ בָּעוֹלָם וְדוֹחֶה הַרְבֵּה חֹשֶׁךְ וְצָרוֹת מִן הָעוֹלָם.

ב. גַּם זוֹכֶה לִבְגָדִים נָאִים.

ג. בְּשִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת שֶׁל הַצַּדִּיק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ עַל הַמִּתְאַבְּלִים עָלָיו מֵאוֹר הַגָּנוּז מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית.

ד. אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ, שֶׁהָאָדָם הוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה וּבוֹ תָּלוּי כָּל הָעוֹלָמוֹת, כִּי כֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה, מוּעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְּרֻבֶּה.

ה. כָּל אָדָם מְצֻיָּר בְּזִּיו פָּנָיו גַּן עֵדֶן שֶׁלּוֹ.

ו. עַל פִּי רֹב הַיְּרֵאִים פַּרְנָסָתָם בָּא עַל יְדֵי טִלְטוּלִים.

ז. לִפְעָמִים הַצַּדִּיק בָּא לַטִּלְטוּלִים, כְּדֵי שֶׁיָּבֹא לְעוֹלָם הַבָּא יִזְכֹּר הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ בָּהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה יָבוֹאוּ טוֹבוֹת לְאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת.

ח. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֵׁמוֹת שֶׁל בְּנֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, הוּא יוֹדֵעַ כָּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁיִּהְיוּ.

ט. מִי שֶׁמַּצְדִּיק אֶת הַבְּרִיּוֹת, כָּל חֲפָצָיו נַעֲשִׂים בְּלִי שׁוּם מוֹנֵעַ.

י. כְּשֶׁהַצַּדִּיק נֶחֱלָשׁ כֹּחוֹ, שֶׁאֵין יָכֹל לַעֲשׂוֹת רָצוֹן קוֹנוֹ כְּמִקֹּדֶם, יֵדַע, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה עוֹד, שֶׁיּוֹרֶה דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה לָרְשָׁעִים.

יא. עִקֵּר כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הוּא כְּשֶׁהַדִּין נִמְתָּק, הַיְנוּ: עַל יְדֵי אַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ.

יב. כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים נִתְפַּרְסְמִים בָּעוֹלָם עַל יְדֵי זֶה נִתְחַדְּשִׁים נִגּוּנִים בָּעוֹלָם.

יג. מִי שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, דִּינָיו אֵינָם בְּטֵלִים, וְכַאֲשֶׁר יִגְזֹר כֵּן יָקוּם.

יד. עַל יְדֵי שִׁמּוּשׁ הַצַּדִּיק בָּא חֵרוּת וְנִתְבַּטֵּל הַקְּלָלוֹת.

טו. אֵלּוּ הַמְּקֹרָבִים לִירֵאֵי הַשֵּׁם גַּם הֵם זוֹכִים לְיִרְאָה וְלָדַעַת.

טז. כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִתְעַשֵּׁר עַל יְדֵי זֶה הָרְשָׁעִים חוֹזְרִים בַּתְּשׁוּבָה.

יז. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֵיזֶה צַדִּיק שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדָתוֹ, אֲזַי מַעֲמִיד עָלָיו שׂוֹנְאִים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם, כִּי הַצַּדִּיק שֶׁאֵין לוֹ שׂוֹנְאִים אֵין יָכֹל לְקָרֵב, כְּמוֹ בְּעֵת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יֵשְׁבוּ בְּשָׁלוֹם וְאֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים.

יח. יֵשׁ שֵׁנִי צַדִּיקִים שֶׁאֶחָד דִּבּוּרָיו הֵם כַּחֲרִישָׁה, וְהַשֵּׁנִי דְּבָרָיו כִּקְצִירָה, אוֹ אֶחָד, דְּבָרָיו כַּהֲקָמַת הַבְּרִית לַזִּוּוּג, וְהַשֵּׁנִי דְּבָרָיו הֵם הַמַּמְשִׁיכִין אֶת הַזֶּרַע וּמְהַוִּים אֶת הַוָּלָד בְּבֶטֶן אִמּוֹ וּמְגַדְּלִין אוֹתוֹ. בְּכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין שֵׁנִי צַדִּיקִים הָאֵלּוּ אַל יִתְעָרֵב זָר בְּתוֹךְ דִּבּוּרָיו שֶׁמְּדַבְּרִים זֶה עַל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַלְקֵל הַמְּכֻוָּן.

יט. כְּשֶׁהוֹלְכִים עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים צָרִיךְ לַזֶּה זְכוּת שֶׁיּוּכַל לֶאֱסֹף רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ לַקֶּבֶר, שֶׁיִּהְיֶה כְּאִלּוּ הוּא חַי, כִּי אִם אֵין זְכוּת, אֲזַי רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלִים לְמַעְלָה לְתוֹךְ שְׁאָר הַצַּדִּיקִים.

כ. עַל יְדֵי הַזְכָּרַת שֵׁמוֹת הַצַּדִּיקִים יְכוֹלִים לְהָבִיא שִׁנּוּי בַּמַּעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, כְּלוֹמַר לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע. וְסִימָן לַדָּבָר: אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וכו', וְאֵלֶּה שֵׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכו', גְּזֵרָה שָׁוָה.

כא. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁטָּעַם בֶּאֱמֶת טָעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא יָכֹל לְהַכִּיר בְּאַחֵר אִם הָיָה אֵצֶל צַדִּיק אֲמִתִּי עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִם לָאו, כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת אֵצֶל צַדִּיק אֲמִתִּי עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲזַי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה מִסְתַּכֵּל נַעֲשָׂה אוֹתוֹ הָאֲוִיר בְּחִינַת אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִטַּעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, הוּא מְחֻיָּב לְהַרְגִּישׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁפּוֹגֵעַ וּמִתְוַעֵד יַחַד עִם זֶה הָאִישׁ שֶׁהָיָה אֵצֶל הַצַּדִּיק אֲמִתִּי עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי עַל יָדוֹ נַעֲשָׂה הָאֲוִיר בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנָּ"ל.
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות ספר לי אחד מאנשיו שפעם אחת שאל את רבנו זכרונו לברכה, מהו החלוק שבין לב נשבר למרה שחורה השיב לו: לב נשבר הוא כך שאפילו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר: רבונו של עולם וכו' ובאותה שעה בעצמה ובתוך כך אמר רבנו, זכרונו לברכה בעצמו. רבונו של עולם בהתעוררות נפלא ובנשיאת ידים בהשתוקקות נמרץ כדרכו
שיחות הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת אמר לי בזו הלשון [וכשכבר רע מאד אזי מתבטלים לגמרי] ושאלתי אותו: איך מבטלין עצמו ? והשיב [סוגרין הפה והעינים והרי זה ביטול] מזה מובן עצה שכשהבעל דבר מתגבר מאד מאד על האדם ומבלבל דעתו מאד בכמה מיני הרהורים רעים ובלבולים הרבה שקשה לו מאד לנצחם אזי יבטל האדם עצמו לגמרי כי כל האדם יכול לבטל עצמו לגמרי לפעמים דהינו לסתם פיו ועיניו ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ומחשבה כלל רק יבטל עצמו להשם יתברך ל...
שיחות הר"ן - אות קכ
...המיחלים לה'" "כל המיחלים" דיקא אפילו אם אינכם זוכים לשום קדשה ועבודה חס ושלום רק מיחלים לבד אף על פי כן חזקו ואמצו ואל תפלו משום דבר שבעולם יהיה איך שיהיה כמבאר מזה בדברינו כמה וכמה פעמים ויותר ויותר מזה צריך כל אחד ואחד לחזק את חברו לבל יפל בדעתו משום דבר שבעולם ואפילו אם הוא יודע בעצמו שהוא כמו שהוא אף על פי כן יחזק את חברו כי את חברו בקל יותר לחזק מלחזק את עצמו כי אין חבוש מתיר את עצמו כי אין רעה גדולה מנפילה וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה לענין...
חיי מוהר"ן - קכח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...שבא מלמברג לא נסע עוד על האוקריינע לומר תורה כדרכו מקדם מחמת החולאת ופעם אחת היה מספר בשבת שירה מענין שבימים הקודמין היה נוסע על המדינה בעתים הללו והיה אומר שם תורה נפלאה וכו'. והיה מספר כמתגעגע ואמר שכשהיה יושב על העגלה היה ענין מיחד וכשהיה בא לעיר שנסע לשם ויצאו לקראתו ועשו לו כבוד היה נעשה ענין אחר כשנכנס אל העיר היה ענין אחר כשאמר תורה שם היה ענין אחר אחר כך כשקבל מעות היה ענין אחר. וחשב כיוצא בזה כמה ענינים שבכל פעם היה ענין אחר והמובן מדבריו...
ספר המידות - בשורה
ספר המידות - בשורה חלק א' א. מי שהוא רגיל לומר בשורות טובות, הוא נתלבש מבחינת אליהו. ב. אל תבשר בשורה רעה, כי מחמת בשורה רעה מתו כמה נפשות. ג. העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, והקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל. ד. המבשר בשורות רעות, נופל למחין דקטנות. חלק שני א. מי שהוא רגיל לבשר בשורות טובות, על ידי זה לא יכאבו לו רגליו.
חיי מוהר"ן - שפט - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...אות שפט הקשר והחבור של התורות שלו הוא כעין בנין ואריגה ממש שבתחלה מקשר ומחבר אלו שני דברים יחד. ואחר כך קושר ומחבר דבר שלישי להשני בכמה קשרים חזקים וכן משלישי לרביעי וכן להלן וכו'. אך על פי רב חוזר בכל פעם לחזר ולקשר אלו הארבעה דברים יחד. כי מתחלה אין הקשר שלהם יחד, רק מזה לזה דהינו מהראשון לשני ומהשני לשלישי ומהשלישי לרביעי אבל עדין אין קשר להרביעי בהראשון אבל אחר כך מביא פסוק או מאמר רבותינו זכרונם לברכה או שאר ראיה אחרת שעל ידי זה מקשרם יחד עד...
חיי מוהר"ן - תקצח - עבודת השם
...השם אות תקצח פעם אחת עמדנו לפניו והגיע זמן סעדת הלילה והיה רוצה לאכל עמנו יחד ואני לא התפללתי ערבית עדין והתחלתי להשמט ממנו ומן העולם שעמדו לפניו כדי לילך ולהתפלל ערבית. והוא זכרונו לברכה ראה זאת ושאל מה זאת והשיבו לו כי לא התפלל ערבית עדין. ענה ואמר איך אנו יכולין להמתין עליו עד שיתפלל כי מי יודע מה יהיה נעשה ממנו על ידי התפילה כי תפילה צריכין להתפלל במסירת נפש. ואם כן מי יודע מה יהיה נעשה ממנו. והבן הדברים כי כך צריכין באמת להתפלל במסירת נפש כזה...
איך לתקן את החטא של אדם הראשון?
...את החטא של אדם הראשון? שאלה: לעתיד לבוא יתוקן חטא אדם הראשון. אשמח לדעת מהו חטא אדם הראשון? האם אפשר לתקן אותו כאן בעולם הזה? וכיצד? כמו כן, כתב רבי נחמן שכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, אז הוא פושט את גופו המצורע ולובש גוף חדש מגן עדן. אשמח לדעת את פשר העניין הזה? תודה תשובה: אדם הראשון חטא כידוע בחטא עץ הדעת. לפני שאדם הראשון חטא בחטא עץ הדעת, הוא חי בגן עדן. ואח"כ הוא נזרק משם, נגזרה עליו מיתה, התקלל וכולי. העניין של חטא עץ הדעת הוא כדלקמן: החטא של...
מהו סם המוות שיש בדברי הצדיק וכיצד להנצל ממנו?
...וכיצד להנצל ממנו? כאן breslev.eip.co.il/?key=41 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תהלה לדוד ובעוד מקומות מובא כי בתורה ובעצות של הצדיק יש גם סם חיים וגם סם המוות. והדבר הזה הכרחי לקיום העולם. כי אם התורה של הצדיק הייתה כולה שם החיים בלבד, לא היה קיום לעולם. והכרחי הדבר שהתורה של הצדיק יהיה בה גם סם חיים וגם סם המוות, כדי לתת חיות לעולם. והפירוש הוא כי כל העצות והתורות של הצדיק כולן מעורבות טוב ורע. דהיינו כל עצה ועצה וכל דיבור ודיבור וכל תורה ותורה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 11_07_2025 השעה 10:14:41 - wesi2