ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו מן העולם כי בודאי הצדיקים הגדולים הקדמונים תנאים ואמוראים וכיוצא בהם, עשו ספרים הרבה אך נאבדו אך הוא טובה להעולם כי אם לא היה זאת, לא היה אפשר לנו כלל להתקרב להשם יתברך כי יש הרבה ספרי מינין שאם היו, חס ושלום, מתפשטין בעולם, לא היה אפשר כלל להתקרב להשם יתברך כי ירבעם בן נבט, שעשה שני עגלי זהב ואמר: "הנה אלקיך ישראל" וכו' (מלכים א י"ב) והטעה כל ישראל אחריהם היעלה על הדעת, שהטעה עם רב בשטות כזה לעבד עגלים אך בודאי היה בזה חכמות גדולות מאד מאד של אפיקורסות ואם היה, חס ושלום חס ושלום, רחמנא לצלן, נמצא עתה דף אחד מספרים הללו, חס ושלום היו מתרחקים מאד מהשם יתברך ולא היה אפשר להתקרב אליו יתברך כלל ובשביל זה הוא טובה מה שנתעלמין ונשרפין הספרים הקדושים הנ"ל כי הספר הוא בחינת שם ה' בבחינת: "מגדל עז שם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי י"ח בראשית דף לז:) שם ה' דא ספר כי ספר במספר שם, כמובא כי הספר הוא בחינת שמי שנכתב בקדשה ונתפשט בעולם ועושה שם ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמר את בחינת משיח שיש לו כי כל אחד כפי קדשתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח וצריך לשמר מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו ועקר הדבר שבו תלוי בחינות משיח הוא שמירה מניאוף כי משיח הוא בחינות חטם, בבחינות (איכה ד) : "רוח אפינו משיח ה'" וניאוף תלוי בחטם, כמו שכתוב (שמות כ) : "לא תנאף" ואיתא במדרש (רבה פרשת נשא פרשה י) : 'לא תהנה אף' וצריך לשמר עצמו מאד אפילו מריח ניאוף כי הוא פוגם בחינת משיח שלו שהוא בחינת חטם כנ"ל ובחינת משיח הוא שורה על אנפי אוריתא דהינו הספרים הקדושים שמגלין הפנים של תורה ושם מרחף רוחו של משיח, בבחינת (בראשית א) : "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" 'רוח אלהים דא רוחו של משיח' (זהר ויחי דף רמ) 'שמרחף על פני המים' ומים הוא התורה, כמובא (תענית ד', ב"ק י"ז) ודע, שבחינת "רוח אפינו משיח ה'" נעשה רוח קנאה שהולך ומקנא בכל מקום שמוצא שם ניאוף, הוא נעשה רוח קנאה ומקנא על זה לגדל קדשתו וטהרתו ופעמים "מקנא והיא נטמאה, או עבר עליו רוח קנאה וכו' והיא לא נטמאה", (במדבר ה) כי לגדל עצם קדשתו וטהרתו אף על פי שלא נטמאה, הוא מקנא על הסתירה לבד כי נחשב פגם כנגד עצם טהרתו של הרוח קנאה ונעשה על ידי זה לפעמים גט ועל כן נקרא הגט "ספר כריתות" (דברים כ"ד) כי נעשה על ידי הספר, ששם שורה רוחו של משיח, שהוא הרוח קנאה כנ"ל או שמשקה אותה מים מאררים, ואזי נבדקת אם נטמאה וכו' ואם לאו, אזי אדרבא: "ונקתה ונזרעה זרע" וכו' ודע, שיש יחודא תתאה שבזה העולם שהוא בכשרות גדול בקדשה ובטהרה כל כך עד שבו תלוי יחודא עלאה שהזוג, דהינו האיש והאשה, כשרים כל כך שהיא כשרה מאד ואין בה שום שמץ פסול וגם הוא כשר מאד וזווגם בכשרות ובקדשה כל כך, שבו תלוי יחודא עלאה כי 'איש ואשה, זכו שכינה שרויה ביניהם' (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, סוטה יז) כי יש בו יו"ד ובה ה"א שזהו יחודא עלאה וזה הזווג והיחודא תתאה הוא יקר מאד מאד מאחר שבזה העולם נעשה יחודא תתאה בקדשה כזו, שבו תלוי יחודא עלאה והנה הרוח קנאה שהוא בחינת רוחו של משיח כנ"ל שהוא מקנא על ניאוף מה הוא עושה כאן, מאחר שהם קדושים וטהורים מאד אך דע, שכאן בא הרוח קנאה בשביל אהבה (ויחי דף רמה:) 'כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה, לאו רחימותא רחימא' הדא הוא דכתיב: "כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה" כי הקנאה מורה על אהבה כי מחמת גדל האהבה הוא מקנא בה: "אל תסתרי" כדי שלא יתקלקל האהבה, חס ושלום וזה פועל כאן הרוח קנאה הנ"ל בשביל אהבה כנ"ל אך מחמת שאף על פי כן זה היחודא תתאה הוא בזה העולם יוכל להתקלקל השלום שביניהם חס ושלום על ידי הרוח קנאה כי הקנאה, אף על פי שהיא בשביל אהבה יכולה להטיל מחלקת, חס ושלום, על ידי שמקנא לה וכו' ועל כן דע שבשביל זה צריכין הצדיקים הגדולים להעלים תורתם לשרפן ולהאבידן כנ"ל כדי שיהיה נסתלק הרוח קנאה שלא יקלקל, חס ושלום, שלום הזוג הקדוש הנ"ל כי יחודא תתאה שלהם יקר מאד וכשנתקלקל שלום שביניהם על ידי הרוח קנאה כנ"ל הוא הפסד גדול מאד ועל כן מכרחין שיהיו נאבדין התורות והספרים הנ"ל כדי לסלק הרוח קנאה כי הרוח קנאה הוא רוחו של משיח, שהוא שורה על אנפי אוריתא, דהינו הספרים כנ"ל נמצא כשנשרפין ונאבדין הספרים ממילא נסתלק הרוח קנאה, שהוא רוחו של משיח ששורה על הספרים כנ"ל וזהו סוד "שמי שנכתב בקדשה ימחה" כי הספר הוא בחינת שם ה', בחינת 'שמי שנכתב בקדשה' כנ"ל ואמרה תורה, שימחה ויאבד כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, דהינו זוג הקדוש הנ"ל שבשביל השלום שביניהן נמחין ונאבדין הספרים שהם בחינת שמי שנכתב בקדשה כנ"ל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (שבת קטז). ומה שמי שנכתב בקדשה, שהוא הספרים הקדושים הנ"ל אמרה תורה ימחה בשביל להטיל שלום וכו' ספרי המינין שהם מטילין שנאה ותחרות בין ישראל וכו' על אחת כמה וכמה שימחו ויאבדו ויעקרו מן העולם, שימח ויעקר זכרם מן העולם נמצא שעל ידי אבדת הספרים הקדושים בא טובה שנאבדין ונעקרין ספרי המינין ואזי יכולים להתקרב אליו יתברך אמן
יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים, וְהֵם יוֹדְעִים פָּנִים בַּתּוֹרָה
אַך הֵם צְרִיכִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם
וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב עִם הַדַּרְשָׁן
וְגַם אֶצְלוֹ יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁיּוֹדֵעַ תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פָּנִים, דְּהַיְנוּ פָּנִים בַּתּוֹרָה
וְהוּא צָרִיך לְהַעְלִימָהּ, וְאֵינוֹ אוֹמְרָהּ
וְלִפְעָמִים אֵינוֹ כּוֹתְבָהּ כְּלָל
וְלִפְעָמִים כּוֹתְבָהּ וְאַחַר כָּך שׂוֹרְפָהּ
וּבֶאֱמֶת אִם הָיְתָה נִכְתֶּבֶת, הָיָה מִזֶּה סֵפֶר
וְהָיָה בָּא בְּתוֹך הָעוֹלָם
וְגַם יֵשׁ בָּהֶם שֵׁמוֹת בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה
אַך הָעוֹלָם מְקַלְקְלִין זאת, וּצְרִיכִין לְהַעְלִימָהּ וּלְשׂוֹרְפָהּ
אֲבָל הוּא טוֹבָה לְהָעוֹלָם, מַה שֶּׁנֶּעְלָם וְנִשְׂרָף תּוֹרוֹת וּסְפָרִים הַלָּלוּ
כִּי גַּם יֵשׁ כַּמָּה סְפָרִים, שֶׁכְּבָר נַעֲשׂוּ סְפָרִים וְנִמְחוּ וְנֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם
כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַקַּדְמוֹנִים
תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, עָשׂוּ סְפָרִים הַרְבֵּה
אַך נֶאֶבְדוּ
אַך הוּא טוֹבָה לְהָעוֹלָם
כִּי אִם לא הָיָה זאת, לא הָיָה אֶפְשָׁר לָנוּ כְּלָל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִין
שֶׁאִם הָיוּ, חַס וְשָׁלוֹם, מִתְפַּשְּׁטִין בָּעוֹלָם, לא הָיָה אֶפְשָׁר כְּלָל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, שֶׁעָשָׂה שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וְאָמַר: "הִנֵּה אֱלקֶיך יִשְׂרָאֵל" וְכוּ'
וְהִטְעָה כָּל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם
הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, שֶׁהִטְעָה עַם רָב בִּשְׁטוּת כָּזֶה לַעֲבד עֲגָלִים
אַך בְּוַדַּאי הָיָה בָּזֶה חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד מְאד שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסוּת
וְאִם הָיָה, חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, נִמְצָא עַתָּה דַף אֶחָד מִסְּפָרִים הַלָּלוּ, חַס וְשָׁלוֹם
הָיוּ מִתְרַחֲקִים מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך כְּלָל
וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא טוֹבָה מַה שֶּׁנִּתְעַלְּמִין וְנִשְׂרָפִין הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל
כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה'
בִּבְחִינַת: "מִגְדַּל עז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב"
שֵׁם ה' דָּא סֵפֶר
כִּי סֵפֶר בְּמִסְפַּר שֵׁם, כַּמּוּבָא
כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה
וְנִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם וְעוֹשֶׂה שֵׁם
וְדַע, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיך לִשְׁמר אֶת בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ
כִּי כָל אֶחָד כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מָשִׁיחַ
וְצָרִיך לִשְׁמר מְאד, שֶׁלּא יִתְקַלְקֵל בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ
וְעִקָּר הַדָּבָר שֶׁבּוֹ תָּלוּי בְּחִינוֹת מָשִׁיחַ הוּא שְׁמִירָה מִנִיאוּף
כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינוֹת חֹטֶם, בִּבְחִינוֹת: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"
וְנִיאוּף תָּלוּי בַּחֹטֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא תִנְאָף"
וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: 'לא תֵהָנֶה אַף'
וְצָרִיך לִשְׁמר עַצְמוֹ מְאד אֲפִילּוּ מֵרֵיחַ נִיאוּף
כִּי הוּא פּוֹגֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹטֶם כַּנַּ"ל
וּבְחִינַת מָשִׁיחַ הוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא
דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּגַלִּין הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה
וְשָׁם מְרָחֵף רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, בִּבְחִינַת: "וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"
'רוּחַ אֱלהִים דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ'
'שֶׁמְּרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם'
וּמַיִם הוּא הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא
וְדַע, שֶׁבְּחִינַת "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"
נַעֲשֶׂה רוּחַ קִנְאָה
שֶׁהוֹלֵך וּמְקַנֵּא
בְּכָל מָקוֹם שֶׁמּוֹצֵא שָׁם נִיאוּף, הוּא נַעֲשֶׂה רוּחַ קִנְאָה
וּמְקַנֵּא עַל זֶה לְגדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ
וּפְעָמִים "מְקַנֵּא וְהִיא נִטְמָאָה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְכוּ' וְהִיא לא נִטְמָאָה"
כִּי לְגדֶל עצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ
אַף עַל פִּי שֶׁלּא נִטְמְאָה, הוּא מְקַנֵּא עַל הַסְּתִירָה לְבַד
כִּי נֶחֱשָׁב פְּגָם כְּנֶגֶד עצֶם טָהֳרָתוֹ שֶׁל הָרוּחַ קִנְאָה
וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה לִפְעָמִים גֵּט
וְעַל כֵּן נִקְרָא הַגֵּט "סֵפֶר כְּרִיתוּת"
כִּי נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא הָרוּחַ קִנְאָה כַּנַּ"ל
אוֹ שֶׁמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ מַיִם מְאָרְרִים, וַאֲזַי נִבְדֶּקֶת אִם נִטְמְאָה וְכוּ'
וְאִם לָאו, אֲזַי אַדְּרַבָּא: "וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" וְכוּ'
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם
שֶׁהוּא בְּכַשְׁרוּת גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּל כָּך
עַד שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה
שֶׁהַזּוּג, דְּהַיְנוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, כְּשֵׁרִים כָּל כָּך
שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה מְאד וְאֵין בָּהּ שׁוּם שֶׁמֶץ פְּסוּל
וְגַם הוּא כָּשֵׁר מְאד
וְזִוּוּגָם בְּכַשְׁרוּת וּבִקְדֻשָּׁה כָּל כָּך, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה
כִּי 'אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם'
כִּי יֵשׁ בּוֹ יוּ"ד וּבָהּ הֵ"א שֶׁזֶּהוּ יִחוּדָא עִלָּאָה
וְזֶה הַזִּוּוּג וְהַיִּחוּדָא תַּתָּאָה הוּא יָקָר מְאד מְאד
מֵאַחַר שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה יִחוּדָא תַּתָּאָה בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה
וְהִנֵּה הָרוּחַ קִנְאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל
שֶׁהוּא מְקַנֵּא עַל נִיאוּף
מַה הוּא עוֹשֶׂה כָּאן, מֵאַחַר שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מְאד
אַך דַּע, שֶׁכָּאן בָּא הָרוּחַ קִנְאָה בִּשְׁבִיל אַהֲבָה
'כָּל רְחִימוּתָא דְּלָא קְשִׁיר עִמָּהּ קִנְאָה, לַאו רְחִימוּתָא רְחִימָא'
הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה"
כִּי הַקִּנְאָה מוֹרָה עַל אַהֲבָה
כִּי מֵחֲמַת גּדֶל הָאַהֲבָה הוּא מְקַנֵּא בָּהּ: "אַל תִּסָּתְרִי"
כְּדֵי שֶׁלּא יִתְקַלְקֵל הָאַהֲבָה, חַס וְשָׁלוֹם
וְזֶה פּוֹעֵל כָּאן הָרוּחַ קִנְאָה הַנַּ"ל בִּשְׁבִיל אַהֲבָה כַּנַּ"ל
אַך מֵחֲמַת שֶׁאַף עַל פִּי כֵן זֶה הַיִּחוּדָא תַתָּאָה הוּא בְּזֶה הָעוֹלָם
יוּכַל לְהִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם
עַל יְדֵי הָרוּחַ קִנְאָה
כִּי הַקִּנְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל אַהֲבָה
יְכוֹלָה לְהַטִּיל מַחֲלקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי שֶׁמְּקַנֵּא לָהּ וְכוּ'
וְעַל כֵּן דַּע
שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם לְשָׂרְפָן וּלְהַאֲבִידָן כַּנַּ"ל
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ קִנְאָה
שֶׁלּא יְקַלְקֵל, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁלוֹם הַזּוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל
כִּי יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁלָּהֶם יָקָר מְאד
וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל שָׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם עַל יְדֵי הָרוּחַ קִנְאָה כַּנַּ"ל
הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל מְאד
וְעַל כֵּן מֻכְרָחִין שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱבָדִין הַתּוֹרוֹת וְהַסְּפָרִים הַנַּ"ל
כְּדֵי לְסַלֵּק הָרוּחַ קִנְאָה
כִּי הָרוּחַ קִנְאָה הוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל
נִמְצָא כְּשֶׁנִּשְׂרָפִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים
מִמֵילָא נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ קִנְאָה, שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ
שֶׁשּׁוֹרֶה עַל הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ סוֹד "שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה"
כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בְּחִינַת 'שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה' כַּנַּ"ל
וְאָמְרָה תּוֹרָה, שֶׁיִּמָּחֶה וְיֵאָבֵד
כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, דְּהַיְנוּ זוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל
שֶׁבִּשְׁבִיל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶן נִמְחִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים
שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
וּמָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל
אָמְרָה תּוֹרָה יִמָּחֶה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם וְכוּ'
סִפְרֵי הַמִּינִין שֶׁהֵם מַטִּילִין שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל וְכוּ'
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ וְיֵאָבְדוּ וְיֵעָקְרוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁיִּמַח וְיֵעָקֵר זִכְרָם מִן הָעוֹלָם
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי אֲבֵדַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים בָּא טוֹבָה
שֶׁנֶּאֱבָדִין וְנֶעֱקָרִין סִפְרֵי הַמִּינִין
וַאֲזַי יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך
אָמֵן
שיחות הר"ן - אות רנד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין קדשת שבת אמר ששבת דומה כמו שיש חתנה גדולה מאד ושמחים ומרקדים שם הרבה מאד מאד בשמחה וחדוה גדולה ועומד אחד ומלביש עצמו בבגדיו היקרים ורץ מהרה ורוצה לכנס ולשמח שם אבל צריכים זכיה שיוכל לראותו מן החרכים מתוך סדק קטן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נ - כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל
...אין יכול להתפלל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי" 'אזי כלבא נחת ואכל קרבנו' הינו תפילתו וכשמתפלל וטועם מתיקות בדבורי התפילה זאת הבחינה נקראת "כל עצמותי תאמרנה" ואין יכול לטעם מתיקות בתפילה אלא כשתקן פגם הברית כי מיין מתיקין, זה בחינת מיין דדכין ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו, כמו שאמרו:...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כד - מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
...העצבות והמרה שחרה בכל כחו וכל החולאת הבאין על האדם, כלם באין רק מקלקול השמחה כי יש עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה כמו שכתוב: "עלי עשור וכו' כי שמחתני ה' בפעלך" וכו' ואלו יוד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפקין והם מחיין אותן ועל כן כשיש קלקול ופגם בהשמחה שהיא בחינת יוד מיני נגינה על ידי זה באין חולאת מן היוד מיני דפקין שנתקלקלין על ידי קלקול היוד מיני נגינה שהם השמחה כנ"ל כי כל מיני חולאת כלולים ביוד מיני דפקין וכן כל מיני נגונים כלולים ביוד מי...
חיי מוהר"ן - שנה - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...לפניו והפליג מאד בגדלת נפלאות תורתו. ואמר שצריכין להשתדל מאד לקנות ספריו. כי אפילו כשעומדין בתבה ומגדל הם טובה גדולה כי ספריו הם שמירה גדולה בבית לשמר גם העשירות וממון האדם מכל ההזקות. והזכיר אז עשיר אחד שהיה יודעו ומכירו ואמר שגם אליו היא טובה גדולה שיהיה הספר שלי בביתו כי יהיה לו שמירה גדולה לכל דבר ושתתקים עשירותו. והזהיר את האיש שדבר עמו מזה, שיזרז את העשיר הנ"ל שיראה לקנות ספריו. ועין במקום אחר מזה כמה היה משתוקק שיתפשטו ספריו בקרב כל ישראל...
אילנות בסיפורי מעשיות
...איש שנושא אילן... גם בסיפור על החיגר מסופר על האילן שהשדים ניסו לעקור. גם בסיפור על הקבצנים, מסופר על זה שיש אילן שתחתיו נמצאים כל הציפורים והחיות וכולי בשלום. מה הקשר בין האילנות האלו? מהו הנמשל של האילן? תשובה: אילן פירושו שכל. כגודל וכעומק השכל, כך חוזקו וכולי של האילן. ראה כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז והעניין הוא: כאשר המשנה למלך באבידת בת המלך פגש אדם שנושא אילן, הנמשל הוא שהמשנה למך...
מעלת המתקרבים אליו - חיי מוהר"ן
...חיי מוהר"ן breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו ענה ואמר: העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו כי האהבה שיש לצדיק, היא האהבה שבדעת שהיא נמשכת מבחינת לפני הבריאה, והיא אהבה עצמית ממש. מה שאין כן באהבה של העם. והיה ראוי שכל תלמידי רבי נחמן מברסלב יזכו להכלל בא"ס, ואז ממילא תהיה ביניהם אהבה עצמית וכולי, עד שהעולם יתמהו וכולי. ***** שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו מה לכם לחשב מחשבות אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד ואני...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כב
...כי היו על הספינה הזו של מלחמה שהיתה מלאה ישמעאלים והם היו רק שני יהודים לבד ודרך הישמעאלים, בפרט אנשי מלחמה לתפס יהודים ולמכרם במרחקים לעבדים והיה לרבנו זכרונו לברכה, פחד גדול מזה ואמר: שהתחיל לחשב בעצמו מה יעשה אם יוליכו אותו לאיזה מקום על הים שאין שם יהודי וימכרו אותו שם, ומי ידע מזה ? והיה לו צער גדול, איך יוכל לקים שם את מצוות התורה ? והתחיל לחשב בדעתו בענין זה עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפילו כשלא יוכל, חס ושלום, לקים המצוות...
שיחות הר"ן - אות קה
שיחות הר"ן - אות קה "ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך" כי יש למעלה היכל המלך ולמטה היכל המלך הוא הדבור כי "היכל דא אדני" "אדני שפתי תפתח" וצריך שיהיה לו כח לעמד בהיכל המלך בכח הצדיק וכו' [הינו כשהצדיק חולק עליו ומדבר עליו יהיה לו כח לעמד]...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'
...כי אני הכבדתי את לבו וכו' [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'. כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות כדי להיטב לזולתו כי מידתו להיטב והיה אורו מתפשט לאין סוף וצמצם את אורו לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל ברא כל העולמות בדבורו ובחכמתו כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו' וכ"ש כולם בחכמה עשית והחלל הפנוי מכונה בשם פרעה כי שם גילה אורותיו אח"כ וקודם הבריאה היה להשי"ת כל המידות הן רחמים הן חכמה אבל היו בבחי' אין סוף כי לא היו...
חיי מוהר"ן - תריא - עבודת השם
...זכרונו לברכה הרב יודיל הנ"ל היה חתן הרב ליבלי מטראסטינץ. הרב לייב הנ"ל נסתלק על הים בנסיעת ארץ ישראל, ואמר אם היה בכאן חתני הרב יודיל, אזי לא היה מניח אותי להסתלק כאן. שמעתי בשעה שנסע הרב ליב הנ"ל על הים, הושיטה חיה אחת את ראשה מהמים והלכה כנגד הספינה. ונפלה אימה וחרדה גדולה על האנשים מהספינה, שלא תהפך את הספינה ולבש הרב ליב הנ"ל את הטלית ותפילין והלך לנגדה, ונכנסה להים. לאחר הסתלקותו הניחו אותו על דף על המים וצפה הדף אל הנמל. ועמד עליו עמודא דנורא...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 02_12_2020 השעה 20:42:06 - wesi2