ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו מן העולם כי בודאי הצדיקים הגדולים הקדמונים תנאים ואמוראים וכיוצא בהם, עשו ספרים הרבה אך נאבדו אך הוא טובה להעולם כי אם לא היה זאת, לא היה אפשר לנו כלל להתקרב להשם יתברך כי יש הרבה ספרי מינין שאם היו, חס ושלום, מתפשטין בעולם, לא היה אפשר כלל להתקרב להשם יתברך כי ירבעם בן נבט, שעשה שני עגלי זהב ואמר: "הנה אלקיך ישראל" וכו' (מלכים א י"ב) והטעה כל ישראל אחריהם היעלה על הדעת, שהטעה עם רב בשטות כזה לעבד עגלים אך בודאי היה בזה חכמות גדולות מאד מאד של אפיקורסות ואם היה, חס ושלום חס ושלום, רחמנא לצלן, נמצא עתה דף אחד מספרים הללו, חס ושלום היו מתרחקים מאד מהשם יתברך ולא היה אפשר להתקרב אליו יתברך כלל ובשביל זה הוא טובה מה שנתעלמין ונשרפין הספרים הקדושים הנ"ל כי הספר הוא בחינת שם ה' בבחינת: "מגדל עז שם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי י"ח בראשית דף לז:) שם ה' דא ספר כי ספר במספר שם, כמובא כי הספר הוא בחינת שמי שנכתב בקדשה ונתפשט בעולם ועושה שם ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמר את בחינת משיח שיש לו כי כל אחד כפי קדשתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח וצריך לשמר מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו ועקר הדבר שבו תלוי בחינות משיח הוא שמירה מניאוף כי משיח הוא בחינות חטם, בבחינות (איכה ד) : "רוח אפינו משיח ה'" וניאוף תלוי בחטם, כמו שכתוב (שמות כ) : "לא תנאף" ואיתא במדרש (רבה פרשת נשא פרשה י) : 'לא תהנה אף' וצריך לשמר עצמו מאד אפילו מריח ניאוף כי הוא פוגם בחינת משיח שלו שהוא בחינת חטם כנ"ל ובחינת משיח הוא שורה על אנפי אוריתא דהינו הספרים הקדושים שמגלין הפנים של תורה ושם מרחף רוחו של משיח, בבחינת (בראשית א) : "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" 'רוח אלהים דא רוחו של משיח' (זהר ויחי דף רמ) 'שמרחף על פני המים' ומים הוא התורה, כמובא (תענית ד', ב"ק י"ז) ודע, שבחינת "רוח אפינו משיח ה'" נעשה רוח קנאה שהולך ומקנא בכל מקום שמוצא שם ניאוף, הוא נעשה רוח קנאה ומקנא על זה לגדל קדשתו וטהרתו ופעמים "מקנא והיא נטמאה, או עבר עליו רוח קנאה וכו' והיא לא נטמאה", (במדבר ה) כי לגדל עצם קדשתו וטהרתו אף על פי שלא נטמאה, הוא מקנא על הסתירה לבד כי נחשב פגם כנגד עצם טהרתו של הרוח קנאה ונעשה על ידי זה לפעמים גט ועל כן נקרא הגט "ספר כריתות" (דברים כ"ד) כי נעשה על ידי הספר, ששם שורה רוחו של משיח, שהוא הרוח קנאה כנ"ל או שמשקה אותה מים מאררים, ואזי נבדקת אם נטמאה וכו' ואם לאו, אזי אדרבא: "ונקתה ונזרעה זרע" וכו' ודע, שיש יחודא תתאה שבזה העולם שהוא בכשרות גדול בקדשה ובטהרה כל כך עד שבו תלוי יחודא עלאה שהזוג, דהינו האיש והאשה, כשרים כל כך שהיא כשרה מאד ואין בה שום שמץ פסול וגם הוא כשר מאד וזווגם בכשרות ובקדשה כל כך, שבו תלוי יחודא עלאה כי 'איש ואשה, זכו שכינה שרויה ביניהם' (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, סוטה יז) כי יש בו יו"ד ובה ה"א שזהו יחודא עלאה וזה הזווג והיחודא תתאה הוא יקר מאד מאד מאחר שבזה העולם נעשה יחודא תתאה בקדשה כזו, שבו תלוי יחודא עלאה והנה הרוח קנאה שהוא בחינת רוחו של משיח כנ"ל שהוא מקנא על ניאוף מה הוא עושה כאן, מאחר שהם קדושים וטהורים מאד אך דע, שכאן בא הרוח קנאה בשביל אהבה (ויחי דף רמה:) 'כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה, לאו רחימותא רחימא' הדא הוא דכתיב: "כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה" כי הקנאה מורה על אהבה כי מחמת גדל האהבה הוא מקנא בה: "אל תסתרי" כדי שלא יתקלקל האהבה, חס ושלום וזה פועל כאן הרוח קנאה הנ"ל בשביל אהבה כנ"ל אך מחמת שאף על פי כן זה היחודא תתאה הוא בזה העולם יוכל להתקלקל השלום שביניהם חס ושלום על ידי הרוח קנאה כי הקנאה, אף על פי שהיא בשביל אהבה יכולה להטיל מחלקת, חס ושלום, על ידי שמקנא לה וכו' ועל כן דע שבשביל זה צריכין הצדיקים הגדולים להעלים תורתם לשרפן ולהאבידן כנ"ל כדי שיהיה נסתלק הרוח קנאה שלא יקלקל, חס ושלום, שלום הזוג הקדוש הנ"ל כי יחודא תתאה שלהם יקר מאד וכשנתקלקל שלום שביניהם על ידי הרוח קנאה כנ"ל הוא הפסד גדול מאד ועל כן מכרחין שיהיו נאבדין התורות והספרים הנ"ל כדי לסלק הרוח קנאה כי הרוח קנאה הוא רוחו של משיח, שהוא שורה על אנפי אוריתא, דהינו הספרים כנ"ל נמצא כשנשרפין ונאבדין הספרים ממילא נסתלק הרוח קנאה, שהוא רוחו של משיח ששורה על הספרים כנ"ל וזהו סוד "שמי שנכתב בקדשה ימחה" כי הספר הוא בחינת שם ה', בחינת 'שמי שנכתב בקדשה' כנ"ל ואמרה תורה, שימחה ויאבד כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, דהינו זוג הקדוש הנ"ל שבשביל השלום שביניהן נמחין ונאבדין הספרים שהם בחינת שמי שנכתב בקדשה כנ"ל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (שבת קטז). ומה שמי שנכתב בקדשה, שהוא הספרים הקדושים הנ"ל אמרה תורה ימחה בשביל להטיל שלום וכו' ספרי המינין שהם מטילין שנאה ותחרות בין ישראל וכו' על אחת כמה וכמה שימחו ויאבדו ויעקרו מן העולם, שימח ויעקר זכרם מן העולם נמצא שעל ידי אבדת הספרים הקדושים בא טובה שנאבדין ונעקרין ספרי המינין ואזי יכולים להתקרב אליו יתברך אמן
יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים, וְהֵם יוֹדְעִים פָּנִים בַּתּוֹרָה

אַך הֵם צְרִיכִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם

וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב עִם הַדַּרְשָׁן

וְגַם אֶצְלוֹ יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁיּוֹדֵעַ תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פָּנִים, דְּהַיְנוּ פָּנִים בַּתּוֹרָה

וְהוּא צָרִיך לְהַעְלִימָהּ, וְאֵינוֹ אוֹמְרָהּ

וְלִפְעָמִים אֵינוֹ כּוֹתְבָהּ כְּלָל

וְלִפְעָמִים כּוֹתְבָהּ וְאַחַר כָּך שׂוֹרְפָהּ

וּבֶאֱמֶת אִם הָיְתָה נִכְתֶּבֶת, הָיָה מִזֶּה סֵפֶר

וְהָיָה בָּא בְּתוֹך הָעוֹלָם

וְגַם יֵשׁ בָּהֶם שֵׁמוֹת בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה

אַך הָעוֹלָם מְקַלְקְלִין זאת, וּצְרִיכִין לְהַעְלִימָהּ וּלְשׂוֹרְפָהּ

אֲבָל הוּא טוֹבָה לְהָעוֹלָם, מַה שֶּׁנֶּעְלָם וְנִשְׂרָף תּוֹרוֹת וּסְפָרִים הַלָּלוּ

כִּי גַּם יֵשׁ כַּמָּה סְפָרִים, שֶׁכְּבָר נַעֲשׂוּ סְפָרִים וְנִמְחוּ וְנֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם

כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַקַּדְמוֹנִים

תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, עָשׂוּ סְפָרִים הַרְבֵּה

אַך נֶאֶבְדוּ

אַך הוּא טוֹבָה לְהָעוֹלָם

כִּי אִם לא הָיָה זאת, לא הָיָה אֶפְשָׁר לָנוּ כְּלָל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִין

שֶׁאִם הָיוּ, חַס וְשָׁלוֹם, מִתְפַּשְּׁטִין בָּעוֹלָם, לא הָיָה אֶפְשָׁר כְּלָל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, שֶׁעָשָׂה שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וְאָמַר: "הִנֵּה אֱלקֶיך יִשְׂרָאֵל" וְכוּ'

וְהִטְעָה כָּל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם

הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, שֶׁהִטְעָה עַם רָב בִּשְׁטוּת כָּזֶה לַעֲבד עֲגָלִים

אַך בְּוַדַּאי הָיָה בָּזֶה חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד מְאד שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסוּת

וְאִם הָיָה, חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, נִמְצָא עַתָּה דַף אֶחָד מִסְּפָרִים הַלָּלוּ, חַס וְשָׁלוֹם

הָיוּ מִתְרַחֲקִים מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך כְּלָל

וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא טוֹבָה מַה שֶּׁנִּתְעַלְּמִין וְנִשְׂרָפִין הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל

כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה'

בִּבְחִינַת: "מִגְדַּל עז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב"

שֵׁם ה' דָּא סֵפֶר

כִּי סֵפֶר בְּמִסְפַּר שֵׁם, כַּמּוּבָא

כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה

וְנִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם וְעוֹשֶׂה שֵׁם

וְדַע, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיך לִשְׁמר אֶת בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ

כִּי כָל אֶחָד כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מָשִׁיחַ

וְצָרִיך לִשְׁמר מְאד, שֶׁלּא יִתְקַלְקֵל בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ

וְעִקָּר הַדָּבָר שֶׁבּוֹ תָּלוּי בְּחִינוֹת מָשִׁיחַ הוּא שְׁמִירָה מִנִיאוּף

כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינוֹת חֹטֶם, בִּבְחִינוֹת: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"

וְנִיאוּף תָּלוּי בַּחֹטֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא תִנְאָף"

וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: 'לא תֵהָנֶה אַף'

וְצָרִיך לִשְׁמר עַצְמוֹ מְאד אֲפִילּוּ מֵרֵיחַ נִיאוּף

כִּי הוּא פּוֹגֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹטֶם כַּנַּ"ל

וּבְחִינַת מָשִׁיחַ הוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא

דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּגַלִּין הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה

וְשָׁם מְרָחֵף רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, בִּבְחִינַת: "וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"

'רוּחַ אֱלהִים דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ'

'שֶׁמְּרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם'

וּמַיִם הוּא הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא

וְדַע, שֶׁבְּחִינַת "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"

נַעֲשֶׂה רוּחַ קִנְאָה

שֶׁהוֹלֵך וּמְקַנֵּא

בְּכָל מָקוֹם שֶׁמּוֹצֵא שָׁם נִיאוּף, הוּא נַעֲשֶׂה רוּחַ קִנְאָה

וּמְקַנֵּא עַל זֶה לְגדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ

וּפְעָמִים "מְקַנֵּא וְהִיא נִטְמָאָה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְכוּ' וְהִיא לא נִטְמָאָה"

כִּי לְגדֶל עצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁלּא נִטְמְאָה, הוּא מְקַנֵּא עַל הַסְּתִירָה לְבַד

כִּי נֶחֱשָׁב פְּגָם כְּנֶגֶד עצֶם טָהֳרָתוֹ שֶׁל הָרוּחַ קִנְאָה

וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה לִפְעָמִים גֵּט

וְעַל כֵּן נִקְרָא הַגֵּט "סֵפֶר כְּרִיתוּת"

כִּי נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא הָרוּחַ קִנְאָה כַּנַּ"ל

אוֹ שֶׁמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ מַיִם מְאָרְרִים, וַאֲזַי נִבְדֶּקֶת אִם נִטְמְאָה וְכוּ'

וְאִם לָאו, אֲזַי אַדְּרַבָּא: "וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" וְכוּ'

וְדַע, שֶׁיֵּשׁ יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם

שֶׁהוּא בְּכַשְׁרוּת גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּל כָּך

עַד שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה

שֶׁהַזּוּג, דְּהַיְנוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, כְּשֵׁרִים כָּל כָּך

שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה מְאד וְאֵין בָּהּ שׁוּם שֶׁמֶץ פְּסוּל

וְגַם הוּא כָּשֵׁר מְאד

וְזִוּוּגָם בְּכַשְׁרוּת וּבִקְדֻשָּׁה כָּל כָּך, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה

כִּי 'אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם'

כִּי יֵשׁ בּוֹ יוּ"ד וּבָהּ הֵ"א שֶׁזֶּהוּ יִחוּדָא עִלָּאָה

וְזֶה הַזִּוּוּג וְהַיִּחוּדָא תַּתָּאָה הוּא יָקָר מְאד מְאד

מֵאַחַר שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה יִחוּדָא תַּתָּאָה בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה

וְהִנֵּה הָרוּחַ קִנְאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל

שֶׁהוּא מְקַנֵּא עַל נִיאוּף

מַה הוּא עוֹשֶׂה כָּאן, מֵאַחַר שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מְאד

אַך דַּע, שֶׁכָּאן בָּא הָרוּחַ קִנְאָה בִּשְׁבִיל אַהֲבָה

'כָּל רְחִימוּתָא דְּלָא קְשִׁיר עִמָּהּ קִנְאָה, לַאו רְחִימוּתָא רְחִימָא'

הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה"

כִּי הַקִּנְאָה מוֹרָה עַל אַהֲבָה

כִּי מֵחֲמַת גּדֶל הָאַהֲבָה הוּא מְקַנֵּא בָּהּ: "אַל תִּסָּתְרִי"

כְּדֵי שֶׁלּא יִתְקַלְקֵל הָאַהֲבָה, חַס וְשָׁלוֹם

וְזֶה פּוֹעֵל כָּאן הָרוּחַ קִנְאָה הַנַּ"ל בִּשְׁבִיל אַהֲבָה כַּנַּ"ל

אַך מֵחֲמַת שֶׁאַף עַל פִּי כֵן זֶה הַיִּחוּדָא תַתָּאָה הוּא בְּזֶה הָעוֹלָם

יוּכַל לְהִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם

עַל יְדֵי הָרוּחַ קִנְאָה

כִּי הַקִּנְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל אַהֲבָה

יְכוֹלָה לְהַטִּיל מַחֲלקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי שֶׁמְּקַנֵּא לָהּ וְכוּ'

וְעַל כֵּן דַּע

שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם לְשָׂרְפָן וּלְהַאֲבִידָן כַּנַּ"ל

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ קִנְאָה

שֶׁלּא יְקַלְקֵל, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁלוֹם הַזּוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל

כִּי יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁלָּהֶם יָקָר מְאד

וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל שָׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם עַל יְדֵי הָרוּחַ קִנְאָה כַּנַּ"ל

הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל מְאד

וְעַל כֵּן מֻכְרָחִין שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱבָדִין הַתּוֹרוֹת וְהַסְּפָרִים הַנַּ"ל

כְּדֵי לְסַלֵּק הָרוּחַ קִנְאָה

כִּי הָרוּחַ קִנְאָה הוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל

נִמְצָא כְּשֶׁנִּשְׂרָפִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים

מִמֵילָא נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ קִנְאָה, שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ

שֶׁשּׁוֹרֶה עַל הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ סוֹד "שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה"

כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בְּחִינַת 'שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה' כַּנַּ"ל

וְאָמְרָה תּוֹרָה, שֶׁיִּמָּחֶה וְיֵאָבֵד

כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, דְּהַיְנוּ זוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל

שֶׁבִּשְׁבִיל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶן נִמְחִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וּמָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל

אָמְרָה תּוֹרָה יִמָּחֶה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם וְכוּ'

סִפְרֵי הַמִּינִין שֶׁהֵם מַטִּילִין שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל וְכוּ'

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ וְיֵאָבְדוּ וְיֵעָקְרוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁיִּמַח וְיֵעָקֵר זִכְרָם מִן הָעוֹלָם

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי אֲבֵדַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים בָּא טוֹבָה

שֶׁנֶּאֱבָדִין וְנֶעֱקָרִין סִפְרֵי הַמִּינִין

וַאֲזַי יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך

אָמֵן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נב - הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי
...מוהר"ן ח"א - תורה נב - הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחיב בנפשו כי יש אפיקורסים, שאומרים שהעולם הוא מחיב המציאות ולפי דעתם הרעה המשבשת נדמה להם שיש על זה ראיות ומופתים, חס ושלום, ממנהג העולם אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות כי רק השם יתברך לבד הוא מחיב המציאות אבל כל העולמות עם כל אשר בהם הם אפשרי המציאות כי הוא יתברך בראם יש מאין וביכלתו וכחו ואפשרותו יתברך היה לבראם או שלא לבראם על כן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נט - יֵשׁ זָרִיז וְנִשְׂכָּר, זָרִיז וְנִפְסָד
...ח"ב - תורה נט - יש זריז ונשכר, זריז ונפסד יש זריז ונשכר, זריז ונפסד כי דע, כי "מצוה גוררת מצוה" נמצא שהמצוה גוררת את חברתה ובודאי יש איזה בחינה בין המצוות מה שהוא בין מצוה למצוה שהוא מקשר מצוה אחת לחברתה אשר על ידי זה המצוות נגררים אחת אחר חברתה ובאמת זאת הבחינה בעצמה, הינו מה שהוא בין המצוות כנ"ל זאת הבחינה היא גם כן יקרה מאד ועל כן מי שהוא צדיק מנעוריו והולך בדרך הישר מימיו מדרגא לדרגא כמו שכתוב באברהם: "ואברהם זקן בא בימים" שאברהם בא לדרגא שלו על ידי הימים, כמובא בזוהר כי 'בן שלש שנים הכיר את...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רי - עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם "וְאָהַבְתָּ"
...ח"א - תורה רי - על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו' וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם אזי יצא מקשוי לקל כי עד הבקר היה קשה לפניו...
שיחות הר"ן - אות שח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות שח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ויש לנו בזה שיחות הרבה שכל דבורים ושיחות כאלו של העולם הכל הם מן היצר הרע שמרבה שיחות כאלה להכביד הצער ולהגדיל דאגת הפרנסה כאלו עכשו חס ושלום, אפס תקוה ובאמת הוא שקר וכזב כי השם יתברך מפרנס ומכלכל העולם תמיד ובכל דור ובכל שנה נמצאים עולים ויורדים ואם נסתכל היטב בכל שנה ובכל עת בודאי נמצא תמיד אנשים רבים שהיו עניים ומשרתים וכיוצא בשנים הקודמים ועכשו נתעשרו וגם הם רבם אומרים שהשנים אינם מתקנות עתה כמקדם מחמת שרוצים בכל פעם עשירות יותר ומנהיגים בביתם בגדולות יותר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
...מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צריך להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא...
שיחות הר"ן - אות א
...הר"ן - אות א "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים" דוד המלך, עליו השלום, אמר "כי אני ידעתי" אני ידעתי דיקא כי גדלת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחברו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ לו באותו היום, אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה וההתנוצצות של גדלתו יתברך שהיה לו אתמול ועל כן אמר: "כי אני ידעתי", אני ידעתי דיקא כי אי אפשר לספר כלל ואמר: שמה שכתוב אחריו: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח "כי אני ידעתי" כי כונתו באלו הדברים...
שבחי הר"ן - אות א
שבחי הר"ן - אות א בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם ורצה לשבר תאוות אכילה אך עדין היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו' על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמות שהוא כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו ועשה כן ועלה נפיחות בצוארו ואמר שהיה אז רק בן ששה שנים והנהגה זו שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאד מאד שנהג כך שהיה בולע אכילתו בלי לעיסה אך הוא זכרונו לברכה נהג כך בהיותו בן ששה שנים
שיחות הר"ן - אות קנד
...שאמר שעקר מה שהגיע למדרגתו הוא רק על ידי ענין פשיטות שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו ואמר תהלים הרבה בפשיטות ועל ידי זה דיקא הגיע למה שהגיע ואמר: אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה דהינו חדוש כזה הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כלה [כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כלה היה עושה ביום אחד] והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה בבחינת פשיטות באמת ואמר: אי אי פשיטות גם אמר שדבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדרגתם כי אם על ידי ענין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כד - מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
...ח"ב - תורה כד - מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחרה בכל כחו וכל החולאת הבאין על האדם, כלם באין רק מקלקול השמחה כי יש עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה כמו שכתוב: "עלי עשור וכו' כי שמחתני ה' בפעלך" וכו' ואלו יוד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפקין והם מחיין אותן ועל כן כשיש קלקול ופגם בהשמחה שהיא בחינת יוד מיני נגינה על ידי זה באין חולאת מן היוד מיני דפקין שנתקלקלין על ידי קלקול היוד מיני נגינה שהם השמחה כנ"ל כי כל מיני חולאת כלולים ביוד מיני דפקין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הַפִילוֹסוֹפִים קוֹרִים לְהַטֶּבַע "אֵם כָּל חָי"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" דע כי הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" ואנחנו על ידי תפילותינו אנו מבטלים הטבע כי הטבע מחיב כך, ועל ידי התפילה נשתנה הטבע וזה בחינת ח"י ברכות התפילה חוץ ברכת המינים שעל ידי חי ברכאן, מבטלין הטבע אם כל חי
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1367 שניות - עכשיו 18_10_2025 השעה 13:02:17 - wesi2